 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל הסימנים מורים על כך שייחסו של טראמפ לישראל יהיה טוב בהרבה משל קודמו, אבל למרות זה ודווקא בגלל זה רצוי מאד לא להיסחף ולא לאבד את הזהירות. את זה אני אומר בגלל ניסיון העבר. מסתבר שדווקא את תקופות הנשיאים ה"רעים" צלחנו בהצלחה כשאנו יוצאים מהן במצב טוב יותר מהמצב שהיינו בו כשנכנסנו אליהן. ודווקא בתקופות הנשיאים ה"טובים" הצלחנו איך שהוא לירות לעצמנו ברגל ולצאת מהן חבולים עם נזק ככל הנראה בלתי הפיך. אני מתכוון ל"אוסלו" בתקופת קלינטון, וההתנתקות וגם "שתי מדינות לשני עמים" שמקורה ב"מפת הדרכים" אותה קיבל נתניהו בתקופת בוש הבן. 1 את ה"יהודים" שמתי במירכאות כי הכוונה למדינת ישראל ולא ליהודים בארצות הברית, למשל, שלמרות החששות שהם מביעים בקולי קולות שום דבר נורא ואפילו פחות מנורא לא עומד לקרות להם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדיניות החוץ של טראמפ היא נעלם גדול. לדוגמה: יכול להיות שמדיניותו תוביל (אולי אף בכוונה) לפיחות במעמדה של ארצות הברית כמעצמה. במקרה הזה גם יחס טוב יותר מצד ארצות הברית לא ספיק כדי להפוך את התרומה לחיובית בסך הכל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מתכוון שהוא ימשיך את המדיניות של קודמו? תמהני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוש הבן אובמה וקלינטון ניהלו במזרח התיכון מדיניות של פיל בחנות לכלי חרסינה. הרסו מבנים עדינים מתוך כוונות טובות לכאורה (לא ברור אם אילו היו הכוונות האמיתית שלהם אבל זה לא משנה לגבי התוצאות). טראמפ לפי הצהרותיו רוצה מדיניות בדלנית בעיקר: 1) אולי יעזור קצת למצרים וסעודיה מפני כוחות מוסלמים רדיקלים שיפעלו נגדם בתמורת יקבל הסכמה להציב כוחות אמריקאים שם בשעת הצורך בעיקר למנוע השתלטות עויינת על הנפט בחצי האי ערב. סוריה אינה מטרה בשביל ארצות הברית, גם לא היתה בעבר, טראמפ עשוי להשלים עם משטר "אסד בחסות רוסיה על חלק של סוריה ז"ל" אם זה ייצב את המצב. ההתערבות האקטיבית של ארצות הברית במזרח התיכון לא הביאה שום תמורה לארצות הברית. 2) לא נראה שטראמפ רוצה להתערב בסיכסוך הפלתיני-ישראלי, כי לא ברור אם ארצות הברית תרוויח מזה משהו. הוא חיווה דעתו על חוסר היכולת להסתמך על איסמיסטים רדיקלים. 3) בזמן כהונתו הוא עשוי להתרכז במה שקורה בתוך ארצות הברית, ביבשת אמריקה (קנדה, מקסיקו, דרום אמריקה,קובה). וכן הוא ירצה לטפל במצב היבוא והיצוא של ארצות הברית מול שאר העולם. כל אילו הן מטרות שדורשות יותר ממספר קדנציות נשיאותיות, לכן בדלנות היא הגיונית מבחינת השקעת מאמץ במה שהוא יכול להשקיע במקום השקעת מאמץ בדברים שאין לו שליטה עליהם. ============== בסך הכל אני מצפה לתקופה רגועה יחסית של ישראל מול הפלשתינים, לא שקט גמור, כי הפלשתינים יבינו שאף אחד לא יבוא להושיע אותם אם הם יעשו שטויות. יתכן שיהיו סיכסוכים מקומיים ישראל-ערבים כמו המלחמות הקטנות מול חיזבאלה וחמאס והאינטיפדות אבל אם יהיו כאילו ישראל לא תוחלש ואילו אויביה יחלשו. מאידך, יתכן שלא יהיו סככסוכים מקומיים רבים כאילו בגלל חוסר התועלת לערבים מסיכסוכים אילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדיניות של הפלסטינים הייתה בינאום הסכסוך וזה עבד לא רע עד עכשיו. מכל המעצמות, ארצות הברית הפגינה תמיכה די עקבית בישראל. האיחוד האירופי תומך חלקית, ותמיכתו די נשחקת עם כל ההפגנות של נתניהו והימין. יש את רוסיה שבאופן די עקבי נגדנו. הורדת מעורבותה של ארצות הברית תסייע לפלסטינים במדיניות הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדיניות של הפלסטינים והשמאל היתה לבנאם. נכון, אבל- הרשעות הפלסטינית ללא המימון האמריקאי אינה מסוגלת לשמר את האפקטיביות של מסעות ההשמצה האנטישמים. באין משכורות שמבטיחות למסלפי האמת תמורה נשארה רק זירת הטרור. אני מלא אמונה- ממש עד לקצה זנבי, שהפלסטינים יעשו את שגיאת חייהם ובמקרה של עצירת תקציבים ישובו לחיק הטרור. רוסיה קצרה במזומנים והאיחוד טובע מפליטים ולכן גורל המדינה הפלסטינית כנראה נחרץ. התסריט הסביר השני- הפיכה עממית נגד הרשעות מבעבע היטב. נקבל בהתחלה בלאגן סטייל סוריה. יכול להיות שהעם יפתיע והרוב המדמם יתנגד לשוב לשליטה חמולאית ובשניהם מעמדה של ישראל גם בעיני העולם הערבי והפלסטינים עצמם- יתחזק לאין שיעור. כרגע התסריטים מתכנסים לג'ונגל סיפוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסריטים שכאלה ראש אמ"ן מזהיר מחוסר יציבות ברשות בשנה הקרובה בשל התערערות מעמד עבאס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טראמפ זה עתה נבחר ועדיין לא נכנס לתפקידו וכבר החל הכלל שטבעתי לפעול. אני מתכוון להתבטאותו האחרונה של ליברמן1 בדבר הפסקת הבנייה מחוץ ל"גושים". כרסום אחר כרסום בעמדותינו דווקא בתקופות נשיאים אוהדים לנו: אוסלו בימי ביל קלינטון ההתנתקות ו"שתי מדינות לשני עמים" בתקופת בוש הבן, ועכשיו עוד כרסום שעדיין לא שמענו מימין: הפסקת בנייה בחלק מההתנחלויות, עוד טרם נכנס טראמפ לתפקידו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 ההערה שהתכוונתי לצרף לתגובה: ליברמן הפך מאז התנהלותו לאחר הבחירות כשסירב להיכנס לממשלת הימין לפוליטיקאי הכי בזוי בכנסת בעיני. התבטאותו האחרונה הורידה אותו בעיני משפל מעמדו למטה עוד יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליברמן בזוי מיום עמד על דעתו.אדם שאין לי מושג איך עדיין יושב על כסאו הרם.אחרי כל הקומבינות רק אלוהים יודע איך הוא הוכשר לכס הבטחון. משהו שם בתל אביב גורם לאנשי ימין בראותם את הרחובות מלאי אדם בבתי הקפה לשים אצבע משולשת באלו שהעלו אותם לשלטון.לא ירחק היום וגם הוא 'יזהה מהלכים נאצים בצה"ל' וימכור את הימין בשביל לטיפה סרוחה מהשמאל. קראתי בשבת בפעם הכמה וכמה את 'הצד השני של הגבעה' של ב.ה לידל הארט. וכך הוא כותב בהקשר של משבר החורף ב1941 - "....הגנרלים, לעומת זאת, התקשו יותר לבלום את היטלר מפני שגישתם היתה מוגבלת לתחום הצבאי, בנוסף להיותה יבשתית. צרות ראיה זו היוותה משקל נגד לזהירותם הרבה. בהקשר זה, העלה קלייסט כמה נקודות חשובות במהלך אחת משיחותינו . ”תורתו של קלאוזביץ הוזנחה בדור זה - גם כאשר הייתי באקדמיה הצבאית ובמטה הכללי. משפטיו צוטטו, אך ספריו לא נלמדו ביסודיות. הוא נחשב לפילוסוף צבאי, ולא למורה מעשי. כתבי שליפן זכו לתשומת לב רבה יותר. נדמה היה שהם מעשיים יותר מפני שטיפלו בשאלה כיצד יכול צבא הסובל מנחיתות מספרית -וזה היה תמיד מצבה של גרמניה -להתגבר על אויבים משני הצדדים, שכוחם המשולב גדול יותר. אולם רעיונותיו של קלאוזביץ היו מוצקים מיסודם -בעיקר קביעתו כי המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אתרים.קביעה זו רמזה כי הגורמים המדיניים חשובים הרבה יותר מן הגורמים וצבאיים. הטעות הגרמנית היתה לחשוב כי הצלחה צבאית תפתור את כל הבעיות המדיניות. למעשה, תחת שלטון הנאצים נטינו להפוך את קביעתו של קלאוזביץ לראות בשלום המשך של המלחמה. קלאוזביץ צדק גם בכך שחזה את הקשיים בכיבוש רוסיה.” ויש לי הרגשה ששרי הבטחון - שלא נדבר על רבי האלופים והאלופים שחושבים שמאל עד להחריד- בשנים האחרונות נכנסים בנעלי 'החושבים לטווח הארוך' כאילו היו מנהיגים בעלי עוצמה.הם יודעים למכור ללקוחות שמובילים אותם לכיסא את ההיפך ממה שהם מבצעים דקותיים אחרי שהם נכנסים ללשכה. בן גוריון הניח את היסודות לתובנה כי שר בטחון לא יכול להיות עצמאי והוא בסך הכל ממלא סגנו של שר הבטחון האמיתי ,דהיינו - ראש הממשלה. כל עוד שרי בטחון כאן בישראל תופסים 'תחת' ולא מבינים את מקומם צפויים לראש הממשלה ולבטחון הישראלי צרות צרורות. מעניין אותי להבין ממתי הרוסי שלנו התחיל לאמץ פילוסופיה צבאית גרמנית.מהרגע שבו פקידות הקרייה הברונטיות חייכו לו או כשהוא חוזר לנוקדים הגזולים מאחיו הפלסטינאים הכבושים. נתניהו חייב לפטר את ליברמן ויפה שעה אחת קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליברמן בכר הציע בעבר לצאת מהשטחים (ואפילו מחלק מהמשולש, כחלק מחילופי שטחים). מפתיע אותך שליברמן משמיע עמדות שותרות? מפתיע אותך שליברמן משמיע עמדות לא פופולריות? לא נראה לך מוזר שכל שאר מנהיגי המפלגות בימין הסתבכו עם הבטחות שהם לא יכולים לקיים בנוגע לעמונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שליברמן הציע בעבר חילופי שטחים וידועה הצעתו לוותר על אום אל פאחם יחד עם תושביה. אבל כל ההצעות שהציע היו חלק מהסכם ולא איזו התנדבות לגרום לעצמנו נזק ללא כל תמורה. הצהרתו גורמת הנזק שבה קרא לוותר על בנייה אפילו בישוב שלו סתם כך בהתנדבות, היא משהו חדש ממש לא מובן, אלא אם כן מדובר בשיקולים "אתרוגיים". אכן זה מזכיר מאד את המהפך אצל שרון. והיום עומד לקום בארצות הברית ממשל שלמשלאישיות מרכזית בו - גרינוויץ אומר שאין עם פלשתיני, (ומכאן שהאמירה שתי מדינות לשני עמים שגוייה מעיקרה), דווקא היום אנו צריכים לוותר ולהזיק לעצמנו ? קשה לי להביע את מלוא זעמי על היציאה הזאת של ליברמן, וכפי שאמרתי הוא הבזוי שבחברי הכנסת, בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון הבין שזו הדרך שתאפשר לו לשמור על התנחלויות בגדה. יש עוד כמה מדינות בעולם הזה חוץ מארצות הברית. מתישהו אותו גרינוויץ' עשוי לאבד את השפעתו בממשל בארצות הברית. האם כל עתידה של ישראל צריך להיות מונח על המשך השפעתו של פלג קיצוני אחד על הממשל בארצות הברית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון הבין שאם הוא לא יחתוך לכיוון ה'נכון' הוא ובניו ישבו בכלא.כל מחשבה אחרת גובלת בהיתממות או בטמטמות ביבי היה יושב בכלא על גניבת צדפה מהאי של שרון ובניו בע''מ. מר צפריר , החזקתי ממך כידען בענייני סיבות ונסיבות.טעיתי.טועים.טעינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם שופט בעליון אומר "אני יכול רק לומר שכשאדם בשביל לשוטט באינטרנט מקבל 600 אלף דולר והבטחה לעוד שני מיליון, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא באמת קיבל את הכסף בשביל העבודה. לא חשבתי להיות במיעוט. אבל באותו זמן כל העם רצה ששרון לא יעמוד לדין, בגלל שהייתה תוכנית ההתנתקות.ואם שרון היה עומד לדין לא הייתה התנתקות" .אז מה יגידו אזובי האייל ועזובי גוש קטיף? עוד הרבה שנים יעברו אבל יום אחד כולם יבינו שזאת הייתה הפרשה העלובה והבזויה בכל ימי ישראל החדשה והעתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כותב: שרון "הבין". מכאן שאתה חושב שלולא הוויתור על ההתנחלויות בעזה וחלק מאלה שבשומרון היינו מאבדים באיזו שהיא דרך מסתורית התנחלויות אחרות. איני יכול לתאר לעצמי מין מנגנון מסתורי שכזה. כל מה שהיינו מאבדים לולא ההתנתקות הוא את האיום הטילי מעזה על כל הארץ מצפון לדרום כולל שדות התעופה שלנו, שהצלחנו לשרוד אותו רק בזכות הנס הבלתי צפוי שנקרא "כיפת ברזל". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התייחסת לחלק השני של תשובתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כידוע חשבתי שצריך לבנות בכל יהודה ושומרון גם בעידן אובאמה שעויין את המפעל הזה. לכן מהלכיו של ליברמן ה"ימני" שהחל לסגת מעמדות ימניות דווקא בעידן בו צפויים פחות לחצים מארצות הברית1 נראה לי לא ענייני ומחשיד במניעים אישיים כמו התנהלותו של שרון בשלהי פעילותו הפוליטית. האם בגלל שלהערכתך הנבואית עמדתה הצפויה של ארצות הברית עומדת להשתנות אני צריך לשקול את עמדתי מחדש? לא מצאתי מקום להתייחס, אך לבקשתך עשיתי זאת עתה. 1 את גרינויץ הבאתי כדוגמה. הוא אינו היחיד. ישנו גם ג'וליאני ומועמד לסגן ששולל את רעיון שתי המדינות והרבה הרבה אחרים שהם במוצהר אוהדים של מדינת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מתכוון לניוט גינגריץ' [ויקיפדיה]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא ולא אחר. ושיסלח לי על שיבוש שמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא: יש עוד כמה מדינות תבעולם חוץ מארצות הברית. האם ישראל יכולה להרשות לעצמה להביות בברית עם הארצות בלבד (כמו שקוריאה הצפונית היא בחסות סינית בלבד ומצורעת עבור שאר העולם?) ומה יקרה אם פתאום אז ארצות הברית תשנה את דעתה? או אם היא לא תשנה את דעתה, אבל תאיים עלינו שהיא תשנה את דעתה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל פעם שנכנענו ללחץ אמריקאי קיבלנו צינור ובכל פעם שהתעלמנו הרווחנו בגדול. הגיע הזמן ליישם את המסקנה והזכות לממשל עצמאי. לארה''ב ברוך השם יש מספיק מדינות וישראל לא אחת מהן. הגיע הזמן לבנות לספח ולהשיב עוד חלקים מארץ ישראל לשלטון יהודי. א. גם לאמריקאים יש מה להפסיד מניתוק או סנקציות על ישראל. ב. אף נשיא לא ינקוט בצעד דורסני כלפי ישראל ללא גיבוי ציבורי נרחב. ללא פרשיה נוראית בהיקפה ומשמעותה הציבור האמרקאי לא ירצה להעניש אותנו. ג. ישראל עצמאית מאי פעם. בהיבטים בטחוני ומדעי, לישראל יש הרבה מה להציע לארה''ב לצד מעצמות אחרות כמו הודו סין ורוסיה ובנוסף לעשרות מדינות באפריקה מזרח אירופה ודרום אמריקה. העולם צבא רעב ומפוחד והציונים מובילים בפתרונות התפלה, חקלאות ובטחון. הציונים לא מפחדים מהפחדות כלליות. ד. העולם הערבי כבר לא לוחץ על ארה''ב למצוא פתרון לפלסטינים כי העולם הערבי צריך את ישראל ותלוי (ככל המשתמע מפרסומים זרים) בבריתות ביטחוניות יוצאות דופן בהיקפן ומשמעותן. הסכסוך היהודי ערבי שימש כדבק לאומה הערבית. כיום ברור לכולם שהאומה הערבית הגדולה (נאצר, סדאם, האחים המוסלמים, דאעש) היא חלום בלהות. ה. הממשל הלא שמאלני יאמץ גישה טראמפית ופרקטית בניגוד לנאומי אובמה. המשמעות שאני צופה היא גל דרישות והבהרות (שקיפות, דמוקרטיה, נהלים) שיופנו כלפי הרשעות הפלסטינית. ו. ביבי לא יחתום הסכם עם אבו-מאזן ובצדק. החתיאר עומד למות, העם שונא את הרשעות, אין הנהגה שתעבור למערבים בגרון, והאיחוד טרוד בענייניו. ז. השמאל העולמי בירידה והלחצים המדיניים שהופעלו יתפוגגו כמו עננים צחורים בשמי התכלת. ח. התסריט היחידי שיכול להביא להתקדמות לעבר הסכם הוא סחיטה של נתניהו בעקבות פרשה מעברו. הסבירות נמוכה כי הניסיונות הבלתי פוסקים מראים שהרצון קיים אבל אין קייס. ט. הציבור הישראלי לא יאפשר לממשלה להתקדם להסכם. את הלקח מעליית החמאס ברצועה רוב הציבור מבין וזוכר היטב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
י. ברוך הבא למדינה דו־לאומית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערבים יקבלו תושבות בשלב הראשון-אין מדינה דו לאומית.-סוף הסכסוך.כפיים. (ויש שלב של הרג מסיבי של כל חמסניק,אשפי,גיהאדי,השמדה של כל מבנה שאי פעם זוהם עם דגל של אחד מהנ''ל וגירוש משפחות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השלם את הנבואה: בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה________ - ומקטר שאינו יהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מגכיח את העינין שכאילו זה קשור לציונות- ''או בהוליווד עם הבא נגילה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסכים עם הנקודות א' עד ט'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
-הערות, נימוקים, תיאוריה חלופית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובה 658290 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי לעקוב אחריך. ישנה זהבה גלאון וישנו אחמד טיבי וישנם בשמאל המון אחרים שאומרים שאנחנו צריכים לפנות כל ס"מ בשטח "הכבוש". באמירתם זו הם מייצגים את בוחריהם וזה בסדר גמור. כך אמרו אתמול כך הם אומרים היום וכך יאמרו מחר. אבל יש גם ימין בארצנו שבשבילו שטחי ארץ ישראל הם ערך והם רוצים אותם לטובת מדינת ישראל, וגם מאמינים בגלל טעמים פרגמטיים שבכך שהם משאירים את הטריטוריות האלה בידינו הם פועלים לביטחונה ולשגשוגה של ישראל. למה אתה חוזר שוב ושוב על ההנמקות של השמאל? זה בכלל לא הנושא. אותן מדינות אחרות שאתה מזכיר לא צצו היום. הם היו גם אתמול. השינוי שחל היום שהמדינה החזקה והחשובה בעולם זזה ימינה וקיים סיכוי שהיחס שלה לישראל ישתפר והלחצים מצדה שהורגלנו אליהם לוותר ולסגת יפחתו ואולי ייעלמו. למה דווקא עכשיו חל בתוך הימין שינוי שמאלה בגלל התנהלותו המוזרה של הטיפוס הזה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא שינוי שמאלה. הוא בסך הכל מציע לא לזוז ימינה מדי. אם תקלף את אוסף ההצהרות המתלהמות של הממשלה הנוכחית, תראה שלא הייתה כמעט תזוזה ימינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר רק עליו ומקווה שהאחרים לא יידבקו. אם הוא חושב שלא צריך לבנות בהתנחלויות שמחוץ ל''גושים'' הוא היה צריך לומר זאת ערב הבחירות. אבל על כך דיברתי כבר במאמר ''כנסת לא לגיטימית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפלג הקיצוני הזה זכה בבחירות, למרות שניסו לשכנע אותנו במשך חודשים ארוכים שמדובר בפלג קיצוני וזניח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע אין לי הרבה מילים טובות על ליברמן אבל תגובתו לפרץ הסיפורים על תקיפת הכור בסוריה נכונה ועניינית. היום שמעתי כל מיני פרטים שלדעתי לא סופרו עד כה ב"מקורות זרים", ולשמעם חשבתי בדיוק כפי שחשב ליברמן, כלומר שהסיפורים האלה יכולים מאד להזיק. אני גם חושב שאם אנשי הצנזורה לא הבינו זאת והתירו את הפרסומים האלה, הדמויות הפוליטיות, אולמרט למשל, שכל כך התאוו "לספר לחברה" את עלילות גבורתם היו צריכים כן להבין ולהתאפק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא אולמרט? הוא לא התראיין היום בגלל שהוא נתן בלעדיות לערוץ עשר. הספר שהוא פרסם עבר, מן הסתם, את הצנזורה. הראיון העיקרי איתו אמור להיות ראיון מוקלט מראש משנת 2014. וכמובן צריכים להזכיר את הראשון שרץ לספר לחברה בזמן אמת. אבל מעבר לכך, מה רע בקצת דיון ציבורי על מדיניות הממשלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע מה בדיוק הביא לפריצת הסכר. נדמה לי שהספר החדש שהוציא אולמרט, ואולי עוד מישהו. נראה שזה איך שהוא הגיע מדרגים גבוהים. מי הראשון שרץ לספר לחברה בזמן אמת? איני יודע למי אתה מתכוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתניהו, כמה ימים לאחר התקיפה. עוד אחד הדברים שמסתברים הוא שבין כל ראשי בממשלה לשעבר שאתם התייעץ אולמרט (ברק, נתניהו ופרס. עוד לפני שברק נכנס לתפקיד) רק פרס התנגד לתקיפה והציע לפעול בדרכים דיפלומטיות. בהתחשב בעברו (הקמת הכור והתנגדות לתקיפה בעירק), אין מנוס מהמסקנה שפרס היה בעד כורים גרעיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שנתניהו לא גילה שום דבר מעבר למה שפורסם לפי מקורות חוץ, ולא לכך אני מתכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע יש הבדל משמעותי בין פרסומים זרים לבין הודאה רשמית במעשה, ואכן רבים גילו יותר אחריות ופחות אגוצנטריות ילדותית וסתמו את הפה למשך שנים. אין שום סיבה לפטור זאת בלא כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאיני יודע בכלל במה מדובר, וכתבתי את מה שכתבתי בקשר לנתניהו על סמך זיכרון או בעצם אי זיכרון. חסר לי כאן איזה קישור כדי שאוכל להגיב ביתר דיוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ניתן לך לחמוק כל כך בקלות. בזמן שהמדיניות הרשמית סרבה להודות שישראל תקפה את הכור, ראש האופוזיציה נתניהו אץ לעיתון של חברו לימים, נוני מוזס, כדי להתפאר שהוא עודכן והתייעצו איתו לפני השמדת הכור. הוא בהחלט חשף בכך דבר שלא ניתן היה לקרוא ב"מקורות זרים": שהוא לא ממש חכם וגם די לחיץ ופזיז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאיני יודע בכלל במה מדובר, וכתבתי את מה שכתבתי בקשר לנתניהו על סמך זיכרון או בעצם אי זיכרון. חסר לי כאן איזה קישור כדי שאוכל להגיב ביתר דיוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי זה עתה בתכנית "המקור" בערוץ 10 ראיון עם נתנייהו אחרי המבצע כשהמראיין הוא חיים יבין, שבו בתשובה לשאלה אמר שברך את אולמרט על המבצע. אם זה המקור שעליו אתם מסתמכים איני יכול שלא לחוש תיעוב עמוק לגבי האשמתו ב"ריצה לספר לחברה". אולי היה עליו להיזהר יותר בלשונו, אבל בפרוש לא הייתה כאן יוזמה שלו אלא מעין נפילה למלכודת שטמנו לו מבלי שהיה לו זמן להתכונן. דגן שראיון עמו הובא בהמשך אף אמר שבמקרה הזה לא נגרם שום נזק. בכלל, כל נושא נתנייהו הוא מאד משני וטפל כאן. אני האזנתי הבוקר לראיונות עם כמה אנשים שבהם הובאו פרטים שבפרוש אני יכול להצביע בפרוט על הנזק שהם עלולים לגרום, ואני אפילו לא רוצה לפרט, כי אולי יש כאלה שגם אותי קוראים. הסטייה לכיוון נתנייהו היא ממש לא לעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתניהו היה הראשון ובמשך שנים גם היחיד להודות (מיד לאחר המבצע) שישראל בצעה מבצע סודי. באותו הזמן היתה חשיבות רבה בשמירה על הסודיות כדי לדאוג שיהיה מאוד נוח לאסד לא להודות שאכן נתקף משהו באותו הלילה. ישראל המשיכה במדיניות הזו בתקיפות שונות עם השנים. עם הזמן התגלו רוב הפרטים המהותיים של התקיפה (בכתבה הארצות הברית בשנת 2012). מעבר לכך, בשנים האחרונות ישראל הרשמית (כולל גם שר הבטחון ליברמן) החלה להודות בגלוי בתקיפות בסוריה. לאור ההתנהגות הזו לא יכלו בצנזורה הצבאית להגן על המשך ההסתרה הגורפת של התקיפה. הם המשיכו להסתיר פרטים שונים (הידיעה בהארץ הראתה כתבה משנת 2009 שאז נפסלה כולה והיום עדיין נפסלו בה מספר פסקאות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי על מה אתה מדבר. האם אתה (וגם שוקי) מתכוונים לראיון עם חיים יבין שעליו דיברתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, והדבר היפה הוא שכשסוף סוף הגיע הזמן, נתניהו הוא הבכיר היחיד שלא נתן את כל הברכות: הוא טרח לשבח את „ממשלת ישראל״ (וצה״ל וכדומה). הוא לא טרח לפרט איזו ממשלה (היתה כאן ממשלה לפני זמנו? באמת?) או את שמו של ראש הממשלה או שר הביטחון. אבל זה בסדר, כי זה חוקי. שהרי נתניהו היה אז חבר כנסת. והעניין נופל במסגרת החסינות המהותית. וכבר לימדנו ר' בנימין בן בנציון שאם זה חוקי, זה בסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אתה כנראה נמנה על הנגועים ב ''נתנייהו פוביה'', כי כפי שהסברתי בתגובתי הקודמת, הראיון הזה רחוק שנות אור מ''ריצה לספר לחברה'', ואגב יש בו דווקא סיפור, בתשובה לשאלת המראיין, על ברכה אישית שבירך את אולמרט, שאולי הייתה חסרה (ואולי לא. לא בדקתי.) בדבריו היום. ואם גם שוקי שמאל הסתמך על אותו ראיון, הסיפור הדמיוני שלו על הליכה לידיעות אחרונות וכו' הוא שקר מוחלט שמצביע בדיוק על אותה בעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה הבסיסית: כל הבכירים הישראליים שמרו על הכחשה מוחלטת. ליתר דיוק: דובר צה״ל הדליף תמונה של הרמטכ״ל צוחק, אבל זה היה בתגובה לגל שמועות על פעולה עם הרוגים שחייבה איזושהי תגובה. היחיד שלא סכר את פיו היה ראש האופוזיציה נתניהו (שהיה משותפי הסוד). וכן, שיקי זכר לא נכון. זה היה בראיון למבט ולא בידיעות אחרונות. לא הבדל מהותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעריך שגם אתה וגם שוקי שמאל (כמוני עד אתמול בשעות הערב המאוחרות) מעולם לא ראיתם את הראיון הזה שהוא כנראה המקור היחיד לסיפור ה"הודאה" של נתנייהו. אתם קיבלתם את הסיפור עטוף בפרשנות וארוז היטב, ואחרי שהפניתי אתכם למקור קשה לכם לצפות בו ורק בו, להיפרד מהעטיפה האהובה שמתאימה כל כך לפוביה שהזכרתי, ולעטוף אותו בעטיפה נאותה בעצמכם. מה שיש לך מעל הכתפיים זה לא רק ליופי. צפה בראיון ונסה להבין מה הולך שם. המראיין בעצם שם כאן מארב למרואיין. "ברכת את ראש הממשלה?" הוא שואל. בדיוק אותה טענה אופיינית למוכי הפוביה שהזכרתי, שאתה טענת בתגובתך האחרונה. ומסתבר שנתנייהו בניגוד לצפוי אכן ברך את אולמרט באופן אישי כי אולמרט לא הכחיש את הדבר הזה, וכדי להשיב בחיוב לא שם לב שהוא "מודה". תאר לעצמך שאתה הייתה נמצא בסיטואציה דומה. ברכת את ראש הממשלה, ושואלים אותך האם ברכת. איך היית משיב לו לא היה לך די זמן לחשוב? אותם "בכירים ישראלים" לו עמדו בפני סיטואציה דומה, כשכולם יודעים מה עשו מי עשה, האם אתה בטוח שלא היו נכשלים גם הם? אני יכול להביא המון דוגמאות שמוכיחות שאיני מאוהדי נתנייהו הגדולים, אבל הפוביה הזאת גורמת לי כמעט להקיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראיון הזה זכור לי בזמן אמת. פוליטיקאי אמור לצפות למארבים דומים מעיתונאים. הם כל הזמן מנסים לחלץ מפוליטיקאים תגובות מפתיעות, וכל הזמן מקבלים הכחשות, התפתלויות ותשובות לשאלות אחרות. אם נתניהו ענה לשאלה, הייתה לו סיבה טובה. אולמרט לא הכחיש: אולמרט לא התייחס. כמו כל השאר הוא שמר על שתיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי אותך מה המקור ולא ענית, ומכאן הסקתי מה שהסקתי. מי שצפה בראיון לא היה מנסח ''רץ לספר לחברה''. אם מישהו שם רץ זה אולי חיים יבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר לכך שאולמרט לא הכחיש כי לא התייחס, זה לא משנה. נתניהו לא היה מסתכן לשקר כשאולמרט יכול להעיד שלא היו דברים מעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. טעיתי. מי שרץ לידיעות אחרונות (עוד לפני הראיון של ביבי בטלביזיה), היה עמיר פרץ שרהב"ט הקודם, אבל הוא לפחות התנסח בערך כך "אם היתה גיחה כזו, אז הם ידעו מה הם עושים". כדאי להסביר מדוע לכאורה האיוולת של נתניהו היתה כל כך מזיקה. באותה תקופה היתה מתיחות רבה עם הסורים והיה חשש שתפרוץ מלחמה איתם (מסיבה זו שרהב"ט ברק רצה לדחות את השמדת הכור). בסופו של דבר החליטו לא להמתין ולתקוף מיד מכמה שיקולים (חשש שהכור יופעל ויתחמם, חשש שעניין הכור כבר דלף לתקשורת האמריקאית והסורים יוזהרו מתקיפה ישראלית/אמריקנית). הרעיון היה כזה: מאחר ואסד לא ירצה להודות שהוא מקים כור צבאי בסוריה, אם ישראל לא תודיע על התקיפה, אסד יוכל מצידו לשמור על שתיקה, וכך תמנע סכנת ההסלמה למלחמה. זו היתה הסיבה שישראל כלל לא הודיעה על הפעולה גם לאחר שהסתיימה. כרעיון זה היה ויפה, אבל למציאות היה תסריט אחר. מייד לאחר שהמטוסים שבו, הידיעה על השמדת הכור דלפה לתקשורת כאן ובעולם. מי הדליף? אולי האמריקאים ואולי הישראלים. בכלל נראה, שאף אחד בפוליטיקה הישראלית לא חשב אפילו לרגע לוותר על ההזדמנות לקצת קרדיט בטחוני. מייד החלו הרמזים "ע"פ תקשורת זרה" וההתחכמויות "אם היתה פעולה כזו, אז אני שותף" וכיוב'. מבחינה זו השטות של ביבי לא באמת הזיקה מפני שקדמו לו מתחכמים אחרים (לא אחד ולא שניים וובראשם מן הסתם אולמרט). נראה לי שאי אפשר אפילו להגיד שביבי "רץ לספר" מפני שעניין השמדת הכור היה רק חלק מן הראיון במבט. יתכן גם שאף אחד לא הדגיש בפני ביבי את החשיבות שייחסו אז לאי חשיפת הארוע, ולכן הוא נפל כפתי לתוך הבור של הודאה רשמית בפעולה. חיים יבין עשה את עבודתו נאמנה ושאל את השאלה שהיה צריך לשאול. לשם ההגינות הוא אף הזהיר את ביבי שהמדובר במבצע "עלום סוד", אלא שאת השור הנגח והפזיז הזה כבר אי אפשר היה לחסום והוא מיהר לספר לח'ברה ש"הייתי שותף בעניין זה מהרגע הראשון ונתתי גיבוי". והכל היה שווה רק כדי לראות את העננה שחלפה על פניו של נתניהו, לאחר שיבין חזר על תאור העניין כ"אפוף סוד" וביבי קלט שנתפס בקלקלתו. למילון שפת הגוף שלו יש להוסיף את הפעמיים עפעוף בשתי עיניו, כאשר הוא מבין שנפל בפח. בספר שלי, לחשוף את ראש האופוזיציה כאדם פזיז ולא שקול, בהחלט נמנה על חובותיו של העיתונאי הרציני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מנסח את זה על דרך השלילה: אם אין כאן עבירה ברורה על החוק אז זה בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
LOL :) וזה (נתניהו) "מר ביטחון ישראל" ע"פ הימין וה"שטן הגרול" ע"פ האופטימיסטים של מחנה השמאל! נראה בעיניי כעוד הוכחה לנזק הגדול של שלטון ללא הגבלת זמן. אפילו אדם לא מרשים כמו הנ"ל, מצליח לסגל לעצמו בעיניי רבים דמות של מנהיג משכמו ומעלה וחסר תחליף.צחוק בצד, העמדה של פרס מעניינת. נראית לי סימפטום של מנהיגים שיש להם גישה למידע חסוי, מה שבמהלך הזמן גורם להם לבלבל בין עודף המידע שברשותם לעודף ההבנה במחשבתם. פרס יודע, בניגוד לרבים אחרים, שכור גרעיני אינו נשק גרעיני מה שמסיט את תקיפתו מאקט של הגנה עצמית לאקט של השמדת תשתיות. מה שפרס כנראה לא השכיל להפנים הוא שכור גרעיני ואפילו אזרחי לגמרי (למשל כור להפקת חשמל) מגדל ומכשיר את שכבת הטכנאים, המהנדסים והמדענים שנזקקים להם בתהליך ייצורו ותחזוקו של נשק גרעיני. במקרה של הכור הסורי, למיטב זכרוני היה מדובר בכור לגמרי לא אזרחי, מה שאומר שהכור הזה יכל גם לייצר את החומר הבקיע הנדרש בנשק אטומי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הכתבות האחרונות, בזמן שמדובר עליו היה ידוע בודאות שמדובר בכור לצרכי נשק בלבד. אני לא חושב שההסבר שלך לעמדה של פרס משכנע. יותר סביר שכפשוטו, הוא חשב שבשקלול כל הסיכונים והסיכויים עדיף מהלך דיפלומטי. יותר סביר, אבל עדיין מפתיע מאוד. אני חושב שצריך לשקול את האפשרות שבעניין הזה בלבן צודק: פרס רצה שיהיה נשק גרעיני גם למדינות ערביות. זה פחות מופרך ממה שעשוי להישמע: נשק גרעיני גם במדינות ערביות יקטין מאוד את הסיכוי/סיכון שישראל תתפרק או תפורק מהגרעין שלה, ויכונן את מה שנחשב על ידי רבים במשך שנים למצב לא רע - אי-לוחמה בחסות ההשמדה ההדדית המובטחת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שקראתי את הפרק של אולמרט בידיעות האחרונות, אני חושב שהאמת היא איפשהו באמצע בין שנינו. יש שתי בעיות בגרסא הנקייה שלך. הבעייה הראשונה היא עם הרתעת ההשמדה ההדדית המובטחת והשנייה היא עניין הכור לצרכי נשק בלבד. עניין הרתעת ההשמדה ההדדית פותח ע"י מומחי תורת המשחקים כחלק מן האסטרטגיות הגרעיניות של המלחמה הקרה בין שתי המעצמות. נראה לי שבינתיים הרעיון הזה די יצא מן האופנה ולכן הושקע מאמץ כל כך גדול בפרוק הדדי של הנשק הגרעיני במסגרת הדטאנט. בכל מקרה, אחת ההנחות השגרתיות של תורת המשחקים היא ההנחה שכל השחקנים הם רציונליים. צריך להיות מן הירח או המאדים כדי ליחס רציונליות לאנשי אל קאעידה או דאע"ש (אני אישית הייתי מרחיב את האמירה הזו לכלל תושבי המזה"ת). כור לצרכי נשק בלבד הוא מושג קצת בעייתי. אולמרט משתמש במונח פלוטוגני (מייצר פלוטוניום) שגם מקורו לא זכור לי. כל הכורים הגרעיניים מייצרים אנרגיה (קינטית של החלקיקים המשתתפים בריאקציה הגרעינית בכור). תוצר לוואי של הפעולה הזו הוא הווצרותם של תוצרי לוואי רדיואקטיביים. בכורים מסויימים החומר הפעיל הזה עולה בכמותו על החומר הפעיל שהתהליך השתמש בו (breeder). בכורים מסויימים, תוצרי הלואי הם מסוג ובאיכות של החומר הפעיל שמתאים לפצצות גרעיניות (למשל פלוטוניום. ליתר דיוק באיכות שניתן לשפרה לאיכות צבאית). אפשר ליצור כורים קטנים, דוגמת כורי מחקר שמבזבזים את החום הנוצר והתוצר האמיתי שלהם הוא חומר בקיע לפצצות אטום. כל כור שתבנה צפ' קוריאה ובפרט בסוריה יהיה בהכרח כור צבאי ואפילו יהיה זה כור שאינו מפיק חומר בקיע. ע"פ התמונות בעיתון, הכור הסורי אינו כור צבאי פאר אקסלנס. הוא פשוט גדול מדי (כור צבאי קטן אפשר לבנות בתוך בונקר תת קרקעי למשל) . מן הסתם אסאד וחבריו הקוריאנים, שאפו למזג את ה"טוב" עם המועיל. הכור יכול למשל לחמם את מימי נהר הפרת שישמשו אח"כ להנעת טורבינות לייצור חשמל תוך כדי ייצור פלוטוניום לתעשיית הפצצות האטומיות של סוריה. זה איכשהו נראה יותר הגיוני. מצד אחד דיר-א-זור היא נווה מדבר שאספקת חשמל היא בודאי בעייה שם ומצד שני צפ' קוריאה יכלה לספק לאסד פלוטוניום, לו זה היה הצורך היחיד. אני מנחש ששמעון פרס, חשב על הסדר עם אסאד, שיבטיח שהפלוטוניום שיווצר בכור לא ישאר בידי הסורים וכך יהפוך הכור ללא צבאי. זה הוא אולי ההסבר שפרס היה נותן. לא אכחש, שגם בליבי, אני סבור שפרס פשוט התקשה להשלים עם העובדה שבגין, שלא היה ככל הידוע, אדם אינטליגנטי במיוחד, הגיע (ללא סיוע של פרס) לאיסטרטגיה הנכונה והמדוייקת של ישראל בעניין זה: ישראל צריכה להשמיד כל כור גרעיני ערבי, כל זמן שהיא מסוגלת לכך. עניין אחר מעניין, הוא עניין הסתרת השמדת הכורים. ראשית, התברר שבעניין זה, אולמרט לא היה גרוע מבגין. גם בהשמדת הכור העיראקי, חשבו אז שהאינטרס של ישראל דורש אי פרסום השמדת הכור, אבל בגין לא עמד בפיתוי של מערכת הבחירות הקרבה. אולמרט ואנשי הממסד והצבא שלו היו פשוט צבועים יותר. הם פרסמו באופן לא רשמי את השמדת הכור בזמן שבאופן רשמי הכחישו את מעורבות ישראל. הנה כי כן כולם היו מנוולים (העדיפו את טובת עצמם על פני טובת המדינה) ורק ביבי התעלה עליהם והתגלה גם כאוויל. בנקודה זו, נראה לי כי רוב הישראלים יגידו "נו טוב, הפוליטיקאים האלו!". אני איני יכול להצטרף להנחה מקילה זו. הנחת יסוד שלי היא שהפוליטיקאים, בפרט במדינה דמוקרטית, אינם יכולים להיות רעים יותר ממבוחריהם. אצלי הדבר רק מחזק את הספקנות והחשדנות שלי כלפי כל הצד הימני הלאומי של המפה הישראלית המתנאים כל כך באהבת המולדת שלהם ובמסירותם היתרה לטובת המדינה. כמעט תמיד יוצא תמיד שאצל אנשים המדברים על טובת המדינה, עניין זה איכשהו עולה בקנה אחד גם עם טובתם האישית. איכשהו נראה שכאשר טובת המדינה, עולה לפרט, במחיר די כבד, ההתלהבות דועכת משום מה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים נחשפתי לעוד שני עניינים. מסתבר שליברמן הוא זה שאישר לצנזורה לפרסם את הסיפור, ואחר כך התחרט. כיוון שהחרטה שלו באה מאוחר מדי, עלי לקחת ממנו את המלים הטובות שקיבל ממני, כי הנזק כבר נגרם ובאשמתו. העובדה השנייה היא שעמוס ידלין שבדרך כלל אני מעריך את הפרשנויות שלו לא מוצא בעיה בפרסום. אולי אפשר להתנחם בכך שאם עמוס ידלין לא מבחין באפשרות לנזק, גם חורשי רעתנו לא מבחינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות הפתיל שתגובתי זו יצרה, רציתי להבהיר שלא עצם ה''הודאה'' שזה אכן אנחנו, שהותרה לפרסום הפריעה לי, ואני בטוח שגם אם ההודאה הזאת הייתה יוצאת מיד אחרי המבצע, כמו במקרה הפצצת הכור בעיראק, שום דבר נורא לא היה קורה. מה שהפריע לי הוא כל מיני פרטים בגל הקשקשת שההיתר הזה גרר. הפצצת הכור בעיראק גם גררה המון פרסומים, אבל שם לא הייתה בעיה כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעיראק לא היו אז המון טילים בכוונון יעיל על ישראל. סוריה יכלה בקלות לפתוח במלחמה. במקרה של עיראק עצם קיומו של הכור לא היה סוד. במקרה של סוריה קיומו היה סוד. השתיקה של ישראל אפשרה לסוריה לא להודות באופן רשמי בקיומו. מעבר לכך, 1981 אינה 2007 או 2018 מבחינת היחס למערכת הבטחון והמונופול שלה על הידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרתי מה היה המניע לכתיבת תגובתי הראשונה, ושהפתיל שהיא יצרה לא התייחס לכוונתי ההיא. אז עכשיו אתה רוצה לחזור שוב אל הפתיל הזה? אשר לדבריך, אני חוזר ואומר שלהערכתי לשאלה אם כן היינו מודים או לא היינו מודים לא הייתה שום השפעה על הסיכוי לפריצת מלחמה, ואני חושב שככל שמדובר במדינה שהקובע בה הוא שליט יחיד, אין שום יתרון להערכת גוף מודיעין מקצועי על הערכת הדיוט. משהו אחר: הנה מבהיר לנו שוקי שמאל שהעלילה שהעליל על נתנייהו נבעה מטעות, ובעצם "הפושע" הוא עמיר פרץ. למישהו בכלל אכפת? האם באמת המניע להפניית האצבע המאשימה שלכם אל נתניהו הייתה בטחון המדינה. אולי התשובה לכך היא שהמניה שלכם היא נתנייהו פוביה, ואינכם לוקים בפרץ פוביה. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן 15:00 ראיון עם ליברמן, שמדבר כאן, לדעתי, לעניין. הצנזורה התירה את פרסום הסיפור שכולם יודעים אותו אבל פסלה פרסום כל מיני פרטים שלמרות זה פורסמו על ידי כל מיני בבכירים לשעבר. כשדברתי על חלקו של אולמרט התכוונתי לכך שתאוותו לפרסם את הדבר כדי להאדיר את עצמו גרמה לפריצת השסתום, וייתכן שלו היה מתאפק, כל השטף שגרר ההיתר לא היה. ליברמן בדיוק מדבר על מה שמפריע לי1. לדבריו, עומדת לקום וועדה שתבדוק את כל העניין החמור הזה. 1 לא נוח לי לשבח אותו כי אני לא אוהב אותו, אבל כשהוא צודק הוא צודק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא תהיה זו הפגנה של חכמה עילאית מצדי לנחש שדבריך ירמזון אל שומרי הסף הסמולנים שנואי נפשך. בהמשך לכך, צריך להודות שיש צדק רב בדבריך. אבל, לפני שנתיחס ברצינות לדברים החשובים האלו, אי אפשר לזכות מחוסר ראיות נבלים בראש חוצות בדמות כמעט כל האליטה השלטונית החל ממנחם בגין וכלה ב"צדיק" ליברמן, אבי ההתחכמויות על ליכטנשטיין. קל להסתתר כמו עורכי דין מאחורי העדר הוודאות ולזכות את ההנהגה הישראלית בעניין הכור הסורי מאשמת העמדת האינטרסים שלהם לפני אלו של הציבור. ואני מדבר החל מן הנוכל והשקרן אולמרט, וכלה במח"א שקדי שאינו מסוגל, בראיון שמביאים כדוגמה להתנהגות מופתית, למחוק את חיוך הזחיחות ושביעות הרצון העצמית מפניו. ברור לי, שהיעד הראשוני שהוצב של שמירת השמדת הכור בסוד, היה חסר סיכוי. פשוט יותר מדי אנשים היו שותפי סוד. אני לא מדבר רק על 2500 ישראלים, אלא מצביע על כך שאולמרט שיתף במידע לא רק את ארה"ב אלא גם מדינות במערב אירופה, את חלקן בעצמו ע"פ הודעתו, וחלק אולי עודכנו ע"י האמריקאים דרך נאט"ו. אני מפנה את תשומת לב הקורא לנקודה המעניינת במיוחד האומרת שהסורים ידעו את פרטי חילופי הדברים בין אולמרט לבוש הרבה לפני הפרסום בידיעות אחרונות. גם את האחריות הישראלית לא היה אפשר להסתיר לאחר שבידון הדלק עם הכיתוב העברי התגלה בגבול הטורקי סורי. לכן קל להתיחס בסלחנות לרדיפת הכבוד של ההנהגה הישראלית. אחרי הכל, היה זה קיסינג'ר שהבחין לפני שנים רבות שלישראל כלל אין מדיניות חוץ. הכל זה מדיניות לצרכי פנים. דא עקא, שבימים אלו, אנו מקבלים דוגמה מעשית להתנהגות מעשית אחרת. ההכחשה הגורפת והקולנית של פוטין לרצח העריק הרוסי, מעמידה דוגמה הפוכה רלאבנטית של מעצמה. רוסיה היא מעצמה ראשית, והאינטרסים שלה כאן אינם קריטיים (חלקית חשש מסנקציות כלכליות וחלקית פגיעה במשחקי המונדיאל וכיוב'). בכל זאת די בכל אלו כדי לגרום לפוטין להכחיש בחימה כל מעורבות במעשה. אני מניח שזה לא פוגע ביחסי החוץ של רוסיה ואפילו לא בתדמיתו הגברתנית כלפי פנים. נראה שהאופציה הזו אינה מוכרת לאליטה של המעצמה הישראלית. באשר למסירה חסרת אחריות של שיטות וידיעות מודיעיניות ע"י אנשי מודיעין לשעבר, יש לי שני דברים לומר על כך. ראשית, יש בעיה ארוכת ימים ובמיוחד בישראל של איוש המשרות הצנזוריאליות. הצנזורים האופטימליים הם אנשים בעלי עבר בכיר בפיקוד הצבאי הבכיר ואנשים בעלי ניסיון וידע בתחום התקשורת. אני מניח שאין הרבה כאלו ואם יש הם אינם מתלהבים מקריירה צנזוריאלית לא זוהרת. ע"פ עדותו של צבי האוזר, זה לא שיד הצנזורה היתה קלה בפרשת הכור הסורי. למרות כך, נראה שאנשי מודיעין בדימוס, מצליחים לפזר פרטי פרטים של מידע שלא ברור כיצד הצנזור מאפשר הפצתו. טיפול אמיתי בבעיה זו מצריך טיפול רציני ויסודי בתיפקוד הצנזורה. אולי, שורש העניין הוא שמי שאמור להוביל מהלכים כאלו, הוא אדם חסר אחריות, לא רציני ולא מהימן כמו ליברמן. ואם בליברמן עסקינן, במידה ומדובר לא רק במחדלים צנזוריאליים, אלא גם בעקיפה של הצנזורה, ובחוסר אחריות בכלל, אולי מוטב שליברמן, במקום לפזר הטפות מוסר והצהרות לעיתונות חסרות כיסוי, יפעיל את הממסד המשפטי הצבאי והאזרחי כנגד מדליפים עבריינים מסוג זה, כפי שהדבר נעשה בעבר כלפי ראש המלמ"ב למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה קטנה בשולי הדברים: עם כל ההכנות והאימונים, עם כל התכנון המפורט, עם הרצון לשמור על עמימות ועם הידיעה שתיתכן מעורבות של חה"א הסורי או תקלה כלשהי, אף אחד מכל המצביאים הבכירים לא חשב שאולי אפשר למצוא בידונים שאין עליהם כיתוב עברי? לפעמים קשה לי להחליט אם אני אידיוט גמור או שמא - הו, האימה - אני לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונניח שבדיוק באותו תזמון היה נוחת בטורקיה בידון ללא כיתוב. אז זה היה מונע מהסורים לדעת מי תקף אותם? לא נראה לי. לכמה מדינות יש מניע ויכולת לטוס מעל גבול טורקיה סוריה בלי להתגלות כשהעדות היחידה למעברם זה מיכל דלק שמן הסתם נותק מסיבה טובה בדרך? כל הענין היה שהם ידעו מי תקף, אנחנו ידענו מי תקף, אבל השקט התקשורתי אפשרו לכולם לא לומר מי התקיף ומה הותקף, ובכך למנוע התדרדרות בלתי רצויה. לא נראה לי שכיתוב אנגלי על הבידון היה משנה משהו מכל זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא קורא מספיק ספרי בלשים; יש הבדל גדול בין מה ש"יודעים" לבין מה שניתן להוכיח. אם תרצה, אותו "שקט תקשורתי" נפגע מאותם בידונים. אם היו שואלים אותי, הייתי כותב על הבידון בפרסית, משהו כמו "זין לכם יהיה אטום לפנינו!" או, אם הייתי מאמין שמישהו שם יבין את הבדיחה, הייתי כותב משהו בקלינגונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני תהיתי על הנקודה הזו. לפי הסיפורים שאני מכיר, כשבחורינו המצוינים יוצאים לפעולות (קרקעיות) חשאיות מעבר לגבול, הם מעלימים מעצמם כל בדל סימן לשיוך ישראלי - מהתווית של התחתונים ועד הכיתוב על הכרכובים של תרמילי הכדורים בנשק. לטישטוש הזה קוראים ''לבלמ''ס'', אם אזי זוכר נכון, ומוזר שדווקא עם הבידונים חיפפו אתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הכיתוב העברי על הבידון היה דפוס רשמי, או שרבוט בטוש "כל הזין בכנף 6, טוחן עוד שבת במחסן דלקים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. דווקא חיפשתי תמונות של הבידון, אבל מצאתי רק כאלה שאי אפשר להבחין בהן באף כיתוב. מה שבקושי מוזכר בכל הדיונים האחרונים הוא שכחודש אחרי ההפצצה, אולמרט התנצל רשמית בפני ארדואן על הפרת הריבונות בחדירה לשטחה. ההתנצלות היתה אמנם מסויגת ("אם אכן מטוסים ישראלים חדרו לשטחה האווירי של טורקיה, לא היתה בכך כל כוונה מראש, או כוונה לפגוע או לערער במשהו על הריבונות הטורקית"), אבל לא נראה לי שנשארו למישהו ספקות אחריה. אם כך, למה לחכות עוד 11 שנה עד ההודאה הפומבית הרשמית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל גדול בין ההודאה(וההודעה) ''מטוס שלנו טס מעל סוריה ולצערנו גלש גם לטורקיה'' לבין ההודאה ''הפצצנו כור גרעיני סורי''. גיחת מטוס מעל סוריה יכולה להיות לצרכי צילום, איסוף מודיעין אחר, ניסוי כלים כלשהוא, ועד הפצצת עמדה איראנית מסוימת, מכ''ם טילים מסוים או כל מטרה אחרת. וככלל אני חושב שיש לאורך הפתיל כאן הערכת חסר של משמעותה וחשיבותה של עמימות מדינית ותקשורתית. אולי בגלל שבין שלל הנושאים שחלק מהעוסקים בהם כאן מבין לא רע, עיסוק אמיתי בפוליטיקה ובתקשורת הוא לא נחלתם של שוכני ומתדייני האייל. למשל, שים לב בידיעה עצמה שהבאת, לחשיבות שמייחס מנהיג מזרח תיכוני אחר - ארדואן - לרשמיות ופומביות ההתנצלות הישראלית על החדירה למרחב האוירי הטורקי. לשיטתך, מאחר ואין הבדל משמעותי בין שמירת עמימות להצהרה רשמית, יכול היה ארדואן להסתפק בהתנצלות חשאית מרומזת בארבע עיניים ולסגור בזה את הענין. ולא היא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים אתך לחלוטין. אולי כדאי לבחון את ההתפתחות של הדברים. א. גם בכור העירקי וגם בכור הסורי, בשלב התכנון לא חשבו על עמימות ואי הודאה, אלא על הסתרה ממש. התכנון סבר שהמצב דורש ביצוע חשאי ומניעת פרסום, לא כדי להסתיר מהאויב אלא כדי ליצור מיסוך במרחב התודעה שיקל על האוייב לא להגיב. החשיבה הזו הוכחה כלא רלאבנטית. רשעים יצטטו את קיסינג'ר שאמר שלישראל אין מדיניות חוץ. הכל זה מדיניות פנים. אני חושב שהסיבה היא הרבה יותר פרוזאית. תמיד יהיה הבכיר שלשונו זריזה יותר ממוחו ותמיד יהיה החפפן שישכח תעודת הזהות בדירה אליה פרצו. ב. נותר אם כן, רק מהלך ההכחשה/אי ההודאה. כפי שאמרת נכון לאי ההודאה יש חשיבות רבה בפני עצמה. בעולם המורכב שבו אנו חיים, מעטים הדברים שאנו יודעים באופן ודאי ולא שנוי במחלוקת. דבר קרוב מאד לזה הוא כאשר ה"חשוד" מודה באשמה. ג. אפשר לסווג את אי ההודאה ל-3 סיווגים הכחשה/אי תגובה/התחכמות. כאשר אינך רואה בעצמך חכמה או תחכום יתר רצוי לבחור בהכחשה. פוטין בוחר לעתים באופציה זו ולרוב נראה שהיא מספיק טובה. ד. כאשר אתה מעריך עצמך כמתוחכם ואינך רוצה להתפס כשקרן מועד, אפשר לבחור באין תגובה. כאמור זו אופציה הדורשת תחכום שכן הגלישה מאי תגובה להתחכמות קלה מאד. ה. כאשק אתה חכם בעיניך אבל נעדר תחכום אמיתי ובעיקר כאשר אינך מוכן לוותר על קרדיט מוצדק או מזוייף למען טובת הכלל, אתה בוחר בהתחכמות. הכחשה כלפי חוץ מלווה בזחיחות, קריצות עין ובדיחות על ליכטנשטיין. העונש הוא שאתה נתפס כצבוע, יהיר ולא אמין הכל בו בעת. לא לחינם כאשר ממשל בוש רצו שישראל תשמיד את הכור הסורי, הם נמנעו לומר לה את זה וטענו שהם בוחרים באופציה דיפלומטית אותה בחרו שלא לממש ברגע שישראל הודיעה על החלטתה לתקוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הבנתי איך ''מקורות זרים'' ידעו שישראל היא זאת שהשמידה את הכור. הכיתוב העברי. איזו פאשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהוד ברק כתב שזו היתה פשלה. אני מניח שבמבצעים כאלו מסירים מגוף המטוס ומן החימוש כל מיני סמלים וכיתובים כדי להמנע אפילו מארועים בעלי סבירות נמוכה. כאשר מדובר בבידוני דלק שהשלכתם ואולי אפילו מקום השלכתם מתוכננים מראש, זה פשוט עניין של רשלנות וחוסר תשומת לב. לכל המקלים בדין, צריך להזכיר שכבר לא מדובר בעצם חשיפת הארוע וזהות המבצע, אלא מדובר בהמנעות מאספקת ראיות שאח''כ קשה להתכחש להן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל מעולם לא הכחישה. היא שמרה על זכות השתיקה, וכולם ידעו שזו היא. אפשר לשמור על זכות השתיקה עם או בלי כיתוביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבקות שלך במודל השמאל ימין ממש מעוררת התפעלות. אתה טועה שוב ושוב בהפעילך את המודל הזה עלי, וממילא לא יעזור לי שום דבר אם אכחיש. זה יגיע שוב. לכן חבל לי על המאמץ. מוזר שדווקא מושא ביקורתך היחיד שאתה נוקב בשמו אחרי אולמרט שכבר הוזכר הוא שקדי. איני יודע אם הוא שמאל או ימין אבל אני "מת" עליו. הסיפור (החל מ 9:44) עורר בי התרגשות כה רבה שאני מתבייש לתאר עד כמה. אבל אני יודע שאתם שם בשמאל מרחפים הרבה הרבה מעל הדברים הקטנוניים האלה. אין שום בעיה בכך שהוא מחייך בשביעות רצון לאחר המבצע המושלם של חיל האוויר עליו פיקד. זה לא גורם שום נזק, ולולא עשה זאת הייתי מקבל זאת כמשחק מיותר. ואני חוזר שוב. ההודאה באחריות למבצע כשלעצמה, שאליה אתה חוזר שוב ושוב, לא הפריעה לי ומצדי היה אפשר להודות בכך מיד אחרי המבצע. הפריעו פרטים שלדעתי פרסומם יכול, לדעתי, להביא נזק בעתיד. לכך התכוון גם ליברמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבית הלבן פרסם אתמול הודעה לפיה ''ההתנחלויות אינן מכשול לשלום אך הרחבתן כן'' בהודעה הזאת אין שום הפרדה בין התנחלויות שמחוץ ל''גושים'' וכאלה שבתוכן. כל ההתייחסות שבאה דווקא מהממשלה הימנית שלנו, כמו זו של ליברמן ל''גושים'' היא ירייה עצמית ברגל ממנה הבעתי חששות בראשית הפתיל. יש כאן מהלך ממש מיותר שעלול להביא לפינוי התנחלויות בעתיד, כשהיוזמה לכך באה מתוכנו ולא בגלל לחץ מבחוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטטתי מהזיכרון אך אולי כדאי להביא את הדברים במלואם: "הרצון של ארה"ב בשלום בין ישראל לפלסטינים נותר ללא שינוי במשך 50 שנים. בעוד שאיננו מאמינים כי ההתנחלויות מהוות מכשול לשלום, הבנייה של התנחלויות חדשות או הרחבתן של אלו הקיימות מעבר לגבולותיהן הנוכחיים עשויות להיות לא מועילות להשגת מטרה זו". אין כאן "גושים". אז מרץ יכולה להתווכח עם טראמפ בנושא זה, אבל ממשלה ימנית? לאיזה צורך? אנו צריכים לשאוף להרחיב ולא לצמצם את ההליכה לכיוון האינטרס שלנו כפי שהימין אצלנו רואה אותו. אגב, מצאתי באיזה שהוא מקום במאמר ב"הארץ" (ואיני מוצא כרגע זאת שוב) שמשמעות ההודעה של הבית הלבן היא תמיכה בהתנחלויות ב"גושים" בלבד. פשוט סילוף בוטה של ההודעה ש"שותל" את רצון הכותב במדיניות ארצות הברית. אבל זה "הארץ", ואותו אנחנו מכירים. אבל כשזה בה מתוך הממשלה הימנית מדובר בגרימת נזק מיותרת ותמוהה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתכניתו האחרונה ברדיו מיום חמישי האחרון לה האזנתי כרגע (ב00:45:00) ישנה תיאוריה מעניינית לפיה היה אובאמה מבלי שהתכוון לכך הנשיא הטוב ביותר מבחינת האינטרסים של מדינת ישראל מאז קומה, וזאת משום שפרק את המדינות מצרים סוריה ועיראק שהיו האיום המרכזי על המדינה. זה איך שהוא מתאים לגישה אותה הצגתי בתגובתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין חדש תחת השמש-ההיסטוריה עמוסה באלו שבאו לקלל ויצאו מברכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון של שפטל של אובאמה כבלעם מופיע גם במאמר התודה של נדב העצני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר הוא של בועז ולא של נדב העצני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהשגיאה הראשונה שלנו עם היכנסו של ממשל טראמפ היא ההימנעות מקידום החוק לסיפוח מעלה אדומים. ההססנות הזאת מבשרת את הפיספוס שאנו מכינים לעצמנו. יש לי תחושה שה''מסרים'' שמתקבלים מממשל טראמפ לא להפתיע אותו הם המצאות של גורמים בתוכנו שפוחדים מהצל של עצמם. זה פשוט לא מתאים לטראמפ. טראמפ לא מעביר ''מסרים''. הוא יורה מפיו ללא היסוס כל הגיג והגיג שחולף במוחו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שגיאה נוספת בסדרת שגיאות שמפיגות את הריבונות שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתניהו: "אני מרגיש את הציפייה שמגיעה מרבים מאזרחי ישראל. היא כמובן מובנת. אחרי שמונה שנים שבהן עמדתי בלחצים אדירים בשורה של נושאים ובראשם איראן וההתיישבות, אני בהחלט מברך על שינוי הגישה. אנחנו עומדים בפני הזדמנויות גדולות ומשמעותיות לביטחונה ועתידה של מדינת ישראל. אבל הן דורשות מאיתנו אחריות ושיקול דעת כדי שלא נחמיץ לא את השעה ולא את ההזדמנויות. זה לא הזמן לשליפות מהמותן, זה לא הזמן לתכתיבים וזה גם לא הזמן להפתעות. זה הזמן לדיפלומטיה אחראית ומושכלת עם ידידים, דיפלומטיה שתחזק את שיתוף הפעולה בינינו ואת האמון בין ממשלת ישראל והממשל החדש בוושינגטון." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הבאת את הדברים האלה בגלל שאתה מזדהה עמם? אני בפרוש לא. הסופר אלי עמיר1 ניתח פעם את התנהלותו של נתניהו ב"התנתקות". לפי הניתוח הזה ההתנתקות מבחינת נתניהו הייתה מעין הוצאת הערמונים מהאש ע"י מישהו אחר, כדי שהוא יוכל לתפוס את ההנהגה כשהשטח "נקי", ולא יצטרך להתמודד עם העניין השרוי במחלוקת ההוא. אני לגמרי מסכים לניתוח הזה. נתניהו ניסה כל הזמן ליצור רושם כאילו היה נגד המהלך הזה, אבל אין ספק שהוא תמך בו בהצבעותיו בממשלה ובכנסת לא בגלל שהיה חייב בגלל סיבות כאלה ואחרות, אלא בגלל שרצה בכך. הסיפור הזה מאפיין, לדעתי, את התנהלותו הכללית בכל דבר שקשור בנושאי שמאל ימין. אני חושב שהוא יכול לזקוף לזכותו הישגים רבים, אבל בנושאים מדיניים לא ניתן למצוא שום מעשה "ימני" שעשה. זה נכון שמהועידה של שונאנו קרי יצאנו בסדר ללא נסיגות, אך לתוצאה הזאת לא נתניהו היה אחראי אלא אבו מאזן שלא רצה בשום הסדר כי כל הסדר שבו לא ישלוט צהל בשטח יעיף אותו ואת אנשיו כמו טיל מעמדות השלטון ויביאם במקרה הטוב לגלות ובמקרה הרע לעולם הבא. מבחינה זו אני חושב שאבו מאזן שיחק תפקיד דומה לזה ששיחק ערפאת לפניו שהיה יכול להשיג בהסכם הרבה מאד לפחות בשלוש הזדמנויות לו באמת רצה. בעניין התנהלותו מול ממשל אובאמה בנושא ההסכם עם איראן, איני נמצא בין מבקריו, אבל הישג בוודאי לא היה כאן, במקרה זה שלא באשמתו. וגם בנושאי בנייה והתיישבות נתניהו לא יכול לרשום לעצמו שום הישג, אם כי בעידן אובאמה אולי היה קשה להשיג דבר כזה. וכמובן, קבלתו את "שתי מדינות לשני עמים", מושג שאותו המציא בוש "הטוב" כחלק מ"מפת הדרכים" שלו, הינה בכייה לדורות ובוודאי לא הישג ימני. ואם נחזור למה שקורה היום, אם נתניהו חושב שהממשל החדש ישלח לו בעתיד הוראה מפורשת לספח את מעלה אדומים הוא מאד טועה. אם לא נעשה זאת היום "בהפתעה" העניין הזה אבוד, וחבל. כמו שאמרתי בתגובתי הקודמת, אפשר לראות את החלטתו זו כתחילת ה"ירי ברגל" שבו אנו מצטיינים כל פעם שעולה ממשל נוח בארצות הברית. 1 עמיר הוא שמאלן ולכן ברור שאני והוא ניצבים בצדדים מנוגדים של הפוליטיקה. העובדה שאני מביא כאן ניתוח שלו שאתו אני מזדהה לא משנה כמובן את העובדה הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי, מדינה פלסטינית שקשורה בטבורה למדינת ישראל, ומנותקת מישות ערבית ממזרח לירדן, תביא בסבירות גבוהה להקמת מדינה דו-לאומית, ולחיסול החזון הציוני. תקופת מנהיגותו המדינית של נתניהו מתאפיינת במלחמת גרילה מדינית נגד הקמת מדינה פלסטינית. נתניהו פעל בתקופתו של קליטון מול נשיא אמריקאי שהיה מחוייב לחלוטין להסכם אוסלו, ובתקופת אובמה מול נשיא אמריקאי שהיה מחוייב קודם כל לעניין הפלסטיני. ומדינה פלסטינית לא קמה, למרות שקיים קונצנזוס בינלאומי מוחלט בעניין זה. ההישג המדיני של נתניהו בשאלה הקיומית-אסטרטגית הזו, הוא הישג פנומנלי. אני מציע לכל ה"מדינאים" מהליגה שלי, לתת קצת אשראי לנתניהו. אולי נתניהו מבין גם כן משהו בעניינים מדיניים. אין לי שום יומרות של הבנה מדינית, אבל אולי חשוב יותר ליצור יחסי אמון עם הממשל החדש? כל אחד מבין שנתניהו מתנגד להקמת מדינה פלסטינית, אבל אם יצא ביד רמה וזרוע נטויה נגד המוסכמה הבינלאומית של "פתרון שתי המדינות", נתניהו יפתיע את טראמפ, ויחייב אותו להכריע ללא הכנה מוקדמת, בין עימות עם הימין הישראלי, או עימות מול שאר העולם, כולל הממסד המדיני בארה"ב והמפלגה הדמוקרטית. אנחנו לא יכולים לצפות שהרכבת הבינלאומית תעשה פניית פרסה על מטבע של 10 שקלים מפני שככה מתחשק לנו. אני חושב שעדיף להכין בקפידה את הפגישה בין נתניהו וטראמפ, ולהתחיל לחלחל רעיונות טקטיים שיובילו לפתרון אלטרנטיבי בדרגים מקצועיים. כפי שכבר כתבתי, כולם מבינים שישראל מתנגדת להקמת מדינה פלסטינית, וכולם מבינים מדוע. (כולם יודעים שיש לישראל נשק גרעיני). אין לנו צורך בפרובוקציות. ___ נזכרתי בסיפור במלכים א', פרק י"ב על רחבעם שהעדיף את עצת הילדים על עצת הזקנים. אני חושב שבמקרה שלנו נתניהו הוא הזקן המנוסה, ואנשי הימין שרוצים לראות "מדיניות ימנית" הם הילדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא יכולים לצפות שהרכבת הבינלאומית תעשה פניית פרסה על מטבע של 10 שקלים מפני שככה מתחשק לנו. _________________ זה מה שקרה בחמש השנים האחרונות בבריטניה נורבגיה דנמרק ובקרוב גם גרמניה שוויץ ויוון וספרד. אני מסכים שנתניהו המתין באומץ וכנראה בצדק. כשהציבור האירופאי יחטוף מספיק מטרור מוסלמי כתוצאה מזליגת הקדושים מסוריה כחלק מההתעלקות החברתית תרבותית אף שלטון כולל שוודיה לא יעצור את ההתפכחות והנהירה ימינה. המשמעות מבחינת הפלסטינים היא פספוס נוסף. ארה"ב של טראמפ לא תוביל את ה"פתרון" האווילי או תישא בו לבדה בגאון ללא תמיכה אירופאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנו נמצאים חמישים שנה אחרי מלחמת ששת הימים. מדינה פלשתינית לא קמה בתקופה הזאת גם עוד לפני שהפציע נתניהו. ולולא טיפשות אוסלו שהייתה רעיון כחול לבן טהור, שנפל עלינו לא בגלל לחצים מבחוץ אלא בגלל יזמה פנימית, גם לא היה נראה יצור כזה כל כך ממשי לכאורה. לכן אם ראוי נתניהו לאות הצטיינות בגין אי הקמתה של מדינה פלשתינית, צריך להעניק את אותו אות הצטיינות גם לממשלות ישראל קודמות החל מממשלת אשכול. הרעיון של "שתי מדינות לשני עמים", לא נברא בעת בריאת העולם. לפני מלחמת ששת הימים איש לא דיבר על פיצול ממלכת ירדן לטובת עוד עם, ואז בכלל תפקידו של ה"עם הפלשתיני" היה לכרסם בזכותנו על השטחים שבתוך הקו הירוק, ולא בשטחיה של ממלכת ירדן, למרות שיהודה ושומרון הם ממש אותם שטחים. אפילו רבין שהוביל את אוסלו הזכורה לרעה אמר פעם בוויכוח עם שמיר בפרוש: "אני מתנגד למדינה פלסטינאית בינינו לבין ירדן". הרעיון הזה, אם כן, הוא יותר חדש ונולד ב"מפת הדרכים" של בוש הבן. אני מקבל את דבריך שיש היום מוסכמה בין לאומית כזאת, אבל הדבר הזה אינו מובן מאליו, ובפרוש אינו גזירת גורל. אני חושב שבהסכמתו של נתניוה ל"מפת הדרכים" וכן בנאום בר אילן הוא חיזק ובעצם מיסד את המוסכמה הזאת, ואני חושב שיש להתנהגותו זו משקל מכריע בכך שמוסכמה כזאת אכן קיימת. וזה בעיני בפרוש מחדל ובוודאי לא הישג. אחרי שזורקים את האבן לבאר הרבה יותר קשה למשותה, ובכל זאת אם רוצים לחזור למצב שבו "שתי מדינות לשני עמים" אינו מוסכמה מקובלת, צריך נתניהו קודם כל לחזור בו מהסמכתו ההיא. ואם לא היום אמתיי? אחרי שאמרתי את דברי הביקורת שלי על טרפוד החלת הריבונות על מעלה אדומים, פורסמה ידיעה לפיה אפשרה הממשלה להקים כמה אלפי יחידות בנייה, מה שלא היה עולה על דעתה לעשות בעידן אובאמה. זה קרה לפני פגישת נתניהו טראמפ ובכל זאת השמים לא נפלו. אז אולי לא הכל רע. אבל צריך להמשיך לעשות. אם לא נעשה, דבר לא ייעשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחושה שלי היא שלאחר הסכם אוסלו היה הרבה יותר קשה להתמודד מול הדרישה להקמת מדינה פלסטינית, מאשר לפני כן. ברור שהמוסכמה המכונה ''פתרון שתי המדינות'' יכולה וחייבת להשתנות. אבל כדי שתשנה היא צריכה להפוך ללא רלוונטית, וצריך להציע כיוונים אלטרנטיביים. בשלב ראשון הייתי מסתפק ביצירת יחסי אמון ותאום עם הממשל החדש בארה''ב. ממשלים אמריקאים מתיחסים לסכסוך שלנו עם השכנים כאל חידת היגיון שחייבים לנסות לפתור. אני מניח שגם ממשל טראמפ יהיה כזה. צריך לשכנע אותם שאנחנו משתפים איתם פעולה מתוך רצון טוב. החוכמה היא כיצד לתמרן אותם לכיוונים שנוחים לנו, וגם לשמור על יחסי אמון. ממשל אובמה, היה מחוייב לחלוטין לעניין הפלסטיני, לכן יחסי אמון היו כמובן בלתי אפשריים, אבל נתניהו הצליח לשבש את תוכניותיו של אובמה, בלי שישראל סבלה כאב פיזי. הסיבה לכך היא שנתניהו היה מסוגל להתגמש ולתת להם תחושה שהם מתקדמים למטרתם, ויחד עם זה למנוע מהם להגיע למטרתם. מה שקראתי ''מלחמת גרילה מדינית'' - הפוליטיקה של הסכמה בעיקרון, אבל מיסמוס ושיבוש בפועל - זו המומחיות של נתניהו. ההצלחה לא תמיד מובטחת אם היריב חזק ונחוש מדי, אבל מבחינת מי שחושב שזו הטקטיקה הטובה ביותר במצב החולשה המדינית שבה אנו נתונים - נתניהו הוא האדם הנכון במקום הנכון. המחוייבות הפוליטית הבסיסית שלו במקום הנכון, ובאשר לטקטיקה הנכונה - תן לו אשראי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט. ביבי האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון. אני מתחלחל מהמחשבה שבמקומו היו - בוז'י-ציפי-יעלון והגרוע מכל : לפיד. הם היו מוכרים את אמא ואבא סבא וסבתא וכל יוצאי חלציהם בעבור פרס נובל לשלום. פשוטו כמשמעו. אנשים טיפשים ונטולי נוכלות בסיסית מפחידים אותי. לגבי אולמרט וברק - אולמרט נוכל מדופלם ברמה העולה על ביבי ומכאן שאני מעמיד אותם בסדר הבא: 1. אולמרט 2. ביבי 3. ברק ביבי ניצח כי הוא לא אימץ 'שולה' בחייו.אבל לי אין ספק שאולמרט עדיף על ביבי.מכל מקום ובנסיבות היום : אין לביבי תחליף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כל הזמן חוזר ומתאר את מחדלי העבר של נתניהו מנקודת ראות ימנית, שהם קבלתו את "שתי מדינות לשני עמים", ומחדל אי מלחמתו בהתנתקות, שאולי אפשר להסיק מהם איך יצליח בעתיד, ואתה, למעט השורה הראשונה בתגובתך, מתעלם מדבריי, ומציג אילו שהם סיכויי הצלחה עתידית בגין איזו מדיניות מעורפלת, שבוודאי קשה להעריך את נכונותם, וממליץ לנו בשל ההערכה שלך, לקנות חתול בשק. אתייחס לשורה הראשונה בדבריך. זה נכון שאוסלו הייתה הנדבך הראשון בנסיגה במעמדנו במלחמתנו, אבל בכל זאת אוסלו באה יחד עם אמירה מפורשת של רבין "התנגדות למדינה נוספת". לכן, המעבר לשלב הבא "שתי מדינות" בפרוש לא היה הכרחי. כשבוש הציג את "מפת הדרכים" אולי היה לא כל כך נעים לומר לנשיא הידידותי שאת מודל שתי המדינות, שאפילו רבין התנגד לו בפרוש, לא נוכל לקבל, אבל בכל זאת זה בדיוק מה שהיה צריך לעשות למרות אי הנעימות. מחדל אי האמירה הזאת גרם וממשיך לגרום לנו גם היום הרבה צרות, וממש קשה לגרד ולהסיר את הכתם הזה מאצבעותינו. טראמפ לא יילחם את מלחמותינו אם אנו לא נעשה זאת בעצמנו. נראה שאפילו יוזמת העברת השגרירות לירושלים מתה, לדעתי בגלל איזו מסורת של פחד לא מוצדק מתגובת העולם המוסלמי. שכן אלימות הערבית מוסלמית, כמו פיגועי ה 11 בספטמבר, כלפי המערב לא באה כתגובה למעשים של המערב אלא בגלל היווצרות של הזדמנות. לכן אם נחכה בכל שלב בפעילותנו לאישור מפורש של הממשל האמריקאי, לעולם לא נתקדם. היום הזמן להכיל את הריבונות על מעלה אדומים. לא תיווצר לנו בעתיד הזדמנות יותר טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם על בקעת הירדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אנשים מהימין שמייחלים לנפילתו של נתניהו, ולהחלפתו באיזה "יהודה המכבי" שיוביל אותנו בדרך של זקיפות קומה וגאווה לאומית לנצחון על היוונים ויש"ק. רק רפיסותו של נתניהו עומדת ביננו ובין הנצחון המלא על כל אוייבי ישראל. זוהי משיחיות, ואני מאמין ברציונליות. אני לא פוליטיקאי ואין לי יומרות מדיניות, לכן לא עונה לך עניינית. אני מסוגל לטעון נגדך טענות כאלה ואחרות1, אבל אני לא יודע איזה משקל ליחס לטענות שלי ולטענות שלך. יתכן שהגישה שלך נכונה יותר מזו של נתניהו, אבל גם יתכן שקל להיות גיבור באינטרנט, כשאתה לא משפיע באמת, ולכן לא אשם במקרה של כישלון אסטרטגי מול ממשל טראמפ. ___ 1 לפי עניות דעתי, הבניה ביו"ש, השגרירות והמשך הטרור ושלטון החמס, הם לא מטרות אסטרטגיות. אפילו השליטה במזרח ירושלים אינה מטרה אסטרטגית. המטרה האסטרטגית היא שימור מעמדה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ציונית. לשם כך צריך למנוע החלפתה במדינה דו-לאומית, ולשם כך צריך להתנתק מערביי יו"ש. לכן אנחנו צריכים לשאוף לפתרון שבו ערביי יו"ש יהיו אזרחי ישות מדינית ערבית שמרכז הכובד הפוליטי שלה ממזרח לירדן, ובשום פנים ואופן לא מדינה פלסטינית משונמכת שמחוברת לצינורות הנשמה מישראל. יישות דו-ראשית כזאת תהפוך במהרה למדינה דו-לאומית, תוך שאנו מאבדים שליטה על המאזן הדמוגרפי בארץ ישראל המערבית. יתכן שהפתרון יכול להיות קונפדרציה בין הרשות וירדן. הערבים וודאי יתנגדו לכך התנגדות מוחלטת, ופתרון כזה אינו ניתן להשגה באופן מיידי. אבל אולי אפשר לתמרן את המציאות גם ברשות וגם בירדן כך שפתרון מסוג זה יהיה רלוונטי בעתיד. כל עוד אין פתרון, אנחנו צריכים למנוע הקמת מדינה פלסטינית, ולקעקע את הרשות הפלסטינית ככל שאנחנו יכולים. ככל שהרשות תהיה כושלת יותר, כך תהיה משכנעת פחות כאופציה למדינה עצמאית. החמס הוא גורם שמחליש את הרשות, ומונע ממנה לנהל מאבק מדיני גמיש ואפקטיבי יותר מול ישראל, לכן החמס הוא נכס למטרה האסטרטגית של ישראל. הטרור מכאיב, אבל משרת את המטרה האסטרטגית את ישראל, ומחליש אסטרטגית את הרשות (זו כמובן הסיבה שאבו מאזן מתנגד לטרור). שאר המטרות, ריבונות במעלה אדומים, העברת השגרירות, בניה וכדומה, רצויות בהחלט. הן יחזקו את הקיצוניים בצד הפלסטיני, ויפגעו קשות במוניטין של הגורמים הרציונליים אצלם. זה בדיוק מה שאנחנו רוצים - רציונליות וקור רוח בצד שלנו, שנאה ואימפולסיביות בצד של האוייב; אבל הן מטרות חשובות הרבה פחות מיחסי אמון עם הממשל החדש בארה"ב. אני לא הייתי מנסה לסובב לטראמפ את היד, לפני שאני בודק לו את הדופק בשיחה פרטית. אני לא הייתי רוצה שטראמפ יחשוב שאנחנו חושבים שהוא בכיס שלנו. אינטואטיבית זה רעיון גרוע. אבל כמובן, האינטואיציה שלי לא שווה שום דבר, מפני שאני באמת לא מבין שום דבר בפוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה לכך שעובר זמן לא קטן בין תגובותיי היא שאני קורא ומחליט לא לענות משום שבעצם אנו רק חוזרים על עצמנו וכפי שאתה מעיד עכשיו בפרוש אתה לא עונה לי עניינית בגלל סיבה שאתייחס אליה בהמשך. אבל בסופו של דבר זו הפעם השנייה שאני מתחרט ועונה משהו בכל זאת. לגבי המשפט הראשון בתגובתך אומר שהוא לקוח ממש מבית המדרש של השמאל, וכיוון שכפי שהבנתי ממך, אתה לא מצוי שם, חבל שדווקא אותו החלטת לאמץ. לפעמים באים משם דברים יותר ראויים. ועכשיו להמשך דבריך1 שמדגימים, אולי, את ההבדל בינינו בבואנו לבחור בקלפי. גם לי אין יומרות מדיניות ואף אני בוודאי איני פוליטיקאי, ובכל זאת בחירתי קשורה בעיקרה לעמדות המדיניות של המפלגות וכמעט לא לטיב האנשים בתוכן. אחמד טיבי למד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים והיה התלמיד המצטיין במחזורו, אבל בכל זאת הוא האחרון שיוכל לייצג אותי. זכור לי שכאשר התמודד אריק שרון בבחירות בא אלי מישהו מהמשפחה עם סטיקר בנוסח "שרון ראש ממשלה חזק" או משהו כזה והציע לי להדביק את הדבר הזה על מכוניתי, ואני דחיתי את הצעתו בבעתה, כי למרות שזה היה לפני ההתנתקות כבר הרחתי אז שמדובר באדם שחף מכל אידיאולוגיה ומכוון את מעשיו באופן לא ראוי. ראה מה שכתבתי עליו במאמרי הישן דיון 365 המון המון זמן לפני ההתנתקות. 1 ללא ההערה הארוכה בסוף, שאתה אומר בעצמך שאינה רלוונטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי האיש שליבו במקום הנכון, איש הימין האמיתי שאתה סומך עליו יותר מנתניהו, ויש לו כישורים וסיכוי להיבחר? הערות: 1. בכינוי "יהודה המכבי" התכוונתי ללעוג לגישה ההירואית לבעיה המדינית שלנו, לא להיתכנות ההצלחה כפי שעושים בשמאל. בתחבולות תעשה לך מלחמה. 2. להבדיל מהאנלוגיה לטיבי, לנתניהו יש נסיון רלוונטי: הפעילות המדינית והפוליטית שלו. 3. ההערה הארוכה בסוף נועדה לרמוז שאסור לאפשר לסיפוקים מידיים, להפריע בהשגת היעד האסטרטגי. אני חושב שלא נכון לשפוט מנהיג בלי להבין את התמונה כולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובתי האחרונה כתבתי: "בחירתי קשורה בעיקרה לעמדות המדיניות של המפלגות וכמעט לא לטיב האנשים בתוכן", והפיסקה הזאת הייתה לב תגובתי כשכל יתר הדברים שכתבתי בה היו דוגמאות שבאו להסבירה. לכן בשאלך את השאלה הזאת כאילו לא קראת את תגובתי או שחשבת שמה שאני כותב לך לא חשוב, וחשוב רק מה שאתה רוצה לומר. לגבי הצבעותיי, פעם אחת הצבעתי עבור נתניהו, אבל זה היה כששיטת הבחירות שונתה והתקיימו בחירות לראשות הממשלה. הייתי חייב לבחור בין ברק ונתניהו. מבחינתי זה היה כמו לבחור בין ימין ושמאל ולכן לא הייתה לי ברירה. ביתר מערכות הבחירות בחרתי במפלגות שהיו מימין לליכוד, ואיני זוכר אפילו מי עמד בראשן, כי כפי שאמרתי לא זה הדבר החשוב בעיניי. בבחירות האחרונות הצבעתי עבור הבית היהודי וכך הייתי עושה גם אם בראשן לא היה עומד נפתלי בנט, אלא כל אחדר אחר מחבריה ואפילו הזוטר שבהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבהרת שהמחויבות האידאולוגית חשובה לך יותר מהכישורים האישיים: טיבי היה סטודנט מצטיין, אבל כמובן שלא תבחר בו בשל עמדותיו, וגם בשרון לא תמכת, מפני שחשת שלא הייתה לו מחוייבות אידאולוגית כלל. אם כך, הסתקרנתי לדעת מי לדעתך האיש ש"ליבו במקום הנכון, איש הימין האמיתי שאתה סומך עליו יותר מנתניהו...". שאלה טובה, לפי עניות דעתי, שמתיחסת לקריטריון האידאולוגי שלך. לא שאלתי מה הצבעת, אולי נוח לך לרחוץ בנקיון כפיך ולהצביע עבור רשימה אידאולוגית שהעומד בראשה לא ירכיב ממשלה, ולכן זהותו פחות חשובה. בהקשר של הביקורת על נתניהו, שאלתי מי המועמד הימני שאתה מעדיף על פניו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני מצביע למפלגה מסוימת אז מובן מאליו שאני מקווה שהיא תקבל את מספר המנדטים הגדול ביותר והיא זו שתרכיב ממשלה, ואיני עושה אילו שהם חשבונות אחרים שאתה מייחס לי. בזמנו, כששלטנו בסיני והירבנו לטיייל שם הסתובב איזה סיפור על כך שקבוצת מטיילים פוגשת בדרכה בדואי מקומי. הבדואי שואל: לאן אתם הולכים? והם עונים: "אנחנו מטיילים". הבדואי לא מבין בכלל מה זה "מטיילים", וחוזר שוב ושוב על שאלתו "לאן אתם הולכים" ושום הסבר לא מניח את דעתו, עד שאחד המטיילים מצביע לפנים ואומר: "לשם". התשובה הזאת מניחה מייד את דעתו של הבדואי והוא נפרד מהם והולך לדרכו.. . נפתלי בנט. מבסוט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק הבהרה קלה. ברור שלא הערכתי טרם הבחירות שהבית היהודי יהיה המפלגה הגדולה שתרכיב את הממשלה, והצבעתי באה לחזק את הימין, אבל לו למרות זאת היה הבית היהודי זוכה במספר הקולות הגדול כמובן שלא הייתי מתחרט על הצבעתי אלא להפך, שמח יותר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |