 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אני תהיתי על הנקודה הזו. לפי הסיפורים שאני מכיר, כשבחורינו המצוינים יוצאים לפעולות (קרקעיות) חשאיות מעבר לגבול, הם מעלימים מעצמם כל בדל סימן לשיוך ישראלי - מהתווית של התחתונים ועד הכיתוב על הכרכובים של תרמילי הכדורים בנשק. לטישטוש הזה קוראים ''לבלמ''ס'', אם אזי זוכר נכון, ומוזר שדווקא עם הבידונים חיפפו אתו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הכיתוב העברי על הבידון היה דפוס רשמי, או שרבוט בטוש "כל הזין בכנף 6, טוחן עוד שבת במחסן דלקים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. דווקא חיפשתי תמונות של הבידון, אבל מצאתי רק כאלה שאי אפשר להבחין בהן באף כיתוב. מה שבקושי מוזכר בכל הדיונים האחרונים הוא שכחודש אחרי ההפצצה, אולמרט התנצל רשמית בפני ארדואן על הפרת הריבונות בחדירה לשטחה. ההתנצלות היתה אמנם מסויגת ("אם אכן מטוסים ישראלים חדרו לשטחה האווירי של טורקיה, לא היתה בכך כל כוונה מראש, או כוונה לפגוע או לערער במשהו על הריבונות הטורקית"), אבל לא נראה לי שנשארו למישהו ספקות אחריה. אם כך, למה לחכות עוד 11 שנה עד ההודאה הפומבית הרשמית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל גדול בין ההודאה(וההודעה) ''מטוס שלנו טס מעל סוריה ולצערנו גלש גם לטורקיה'' לבין ההודאה ''הפצצנו כור גרעיני סורי''. גיחת מטוס מעל סוריה יכולה להיות לצרכי צילום, איסוף מודיעין אחר, ניסוי כלים כלשהוא, ועד הפצצת עמדה איראנית מסוימת, מכ''ם טילים מסוים או כל מטרה אחרת. וככלל אני חושב שיש לאורך הפתיל כאן הערכת חסר של משמעותה וחשיבותה של עמימות מדינית ותקשורתית. אולי בגלל שבין שלל הנושאים שחלק מהעוסקים בהם כאן מבין לא רע, עיסוק אמיתי בפוליטיקה ובתקשורת הוא לא נחלתם של שוכני ומתדייני האייל. למשל, שים לב בידיעה עצמה שהבאת, לחשיבות שמייחס מנהיג מזרח תיכוני אחר - ארדואן - לרשמיות ופומביות ההתנצלות הישראלית על החדירה למרחב האוירי הטורקי. לשיטתך, מאחר ואין הבדל משמעותי בין שמירת עמימות להצהרה רשמית, יכול היה ארדואן להסתפק בהתנצלות חשאית מרומזת בארבע עיניים ולסגור בזה את הענין. ולא היא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים אתך לחלוטין. אולי כדאי לבחון את ההתפתחות של הדברים. א. גם בכור העירקי וגם בכור הסורי, בשלב התכנון לא חשבו על עמימות ואי הודאה, אלא על הסתרה ממש. התכנון סבר שהמצב דורש ביצוע חשאי ומניעת פרסום, לא כדי להסתיר מהאויב אלא כדי ליצור מיסוך במרחב התודעה שיקל על האוייב לא להגיב. החשיבה הזו הוכחה כלא רלאבנטית. רשעים יצטטו את קיסינג'ר שאמר שלישראל אין מדיניות חוץ. הכל זה מדיניות פנים. אני חושב שהסיבה היא הרבה יותר פרוזאית. תמיד יהיה הבכיר שלשונו זריזה יותר ממוחו ותמיד יהיה החפפן שישכח תעודת הזהות בדירה אליה פרצו. ב. נותר אם כן, רק מהלך ההכחשה/אי ההודאה. כפי שאמרת נכון לאי ההודאה יש חשיבות רבה בפני עצמה. בעולם המורכב שבו אנו חיים, מעטים הדברים שאנו יודעים באופן ודאי ולא שנוי במחלוקת. דבר קרוב מאד לזה הוא כאשר ה"חשוד" מודה באשמה. ג. אפשר לסווג את אי ההודאה ל-3 סיווגים הכחשה/אי תגובה/התחכמות. כאשר אינך רואה בעצמך חכמה או תחכום יתר רצוי לבחור בהכחשה. פוטין בוחר לעתים באופציה זו ולרוב נראה שהיא מספיק טובה. ד. כאשר אתה מעריך עצמך כמתוחכם ואינך רוצה להתפס כשקרן מועד, אפשר לבחור באין תגובה. כאמור זו אופציה הדורשת תחכום שכן הגלישה מאי תגובה להתחכמות קלה מאד. ה. כאשק אתה חכם בעיניך אבל נעדר תחכום אמיתי ובעיקר כאשר אינך מוכן לוותר על קרדיט מוצדק או מזוייף למען טובת הכלל, אתה בוחר בהתחכמות. הכחשה כלפי חוץ מלווה בזחיחות, קריצות עין ובדיחות על ליכטנשטיין. העונש הוא שאתה נתפס כצבוע, יהיר ולא אמין הכל בו בעת. לא לחינם כאשר ממשל בוש רצו שישראל תשמיד את הכור הסורי, הם נמנעו לומר לה את זה וטענו שהם בוחרים באופציה דיפלומטית אותה בחרו שלא לממש ברגע שישראל הודיעה על החלטתה לתקוף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |