 |
אחרי שקראתי את הפרק של אולמרט בידיעות האחרונות, אני חושב שהאמת היא איפשהו באמצע בין שנינו. יש שתי בעיות בגרסא הנקייה שלך.
הבעייה הראשונה היא עם הרתעת ההשמדה ההדדית המובטחת והשנייה היא עניין הכור לצרכי נשק בלבד.
עניין הרתעת ההשמדה ההדדית פותח ע"י מומחי תורת המשחקים כחלק מן האסטרטגיות הגרעיניות של המלחמה הקרה בין שתי המעצמות. נראה לי שבינתיים הרעיון הזה די יצא מן האופנה ולכן הושקע מאמץ כל כך גדול בפרוק הדדי של הנשק הגרעיני במסגרת הדטאנט. בכל מקרה, אחת ההנחות השגרתיות של תורת המשחקים היא ההנחה שכל השחקנים הם רציונליים. צריך להיות מן הירח או המאדים כדי ליחס רציונליות לאנשי אל קאעידה או דאע"ש (אני אישית הייתי מרחיב את האמירה הזו לכלל תושבי המזה"ת).
כור לצרכי נשק בלבד הוא מושג קצת בעייתי. אולמרט משתמש במונח פלוטוגני (מייצר פלוטוניום) שגם מקורו לא זכור לי. כל הכורים הגרעיניים מייצרים אנרגיה (קינטית של החלקיקים המשתתפים בריאקציה הגרעינית בכור). תוצר לוואי של הפעולה הזו הוא הווצרותם של תוצרי לוואי רדיואקטיביים. בכורים מסויימים החומר הפעיל הזה עולה בכמותו על החומר הפעיל שהתהליך השתמש בו (breeder). בכורים מסויימים, תוצרי הלואי הם מסוג ובאיכות של החומר הפעיל שמתאים לפצצות גרעיניות (למשל פלוטוניום. ליתר דיוק באיכות שניתן לשפרה לאיכות צבאית). אפשר ליצור כורים קטנים, דוגמת כורי מחקר שמבזבזים את החום הנוצר והתוצר האמיתי שלהם הוא חומר בקיע לפצצות אטום. כל כור שתבנה צפ' קוריאה ובפרט בסוריה יהיה בהכרח כור צבאי ואפילו יהיה זה כור שאינו מפיק חומר בקיע. ע"פ התמונות בעיתון, הכור הסורי אינו כור צבאי פאר אקסלנס. הוא פשוט גדול מדי (כור צבאי קטן אפשר לבנות בתוך בונקר תת קרקעי למשל) . מן הסתם אסאד וחבריו הקוריאנים, שאפו למזג את ה"טוב" עם המועיל. הכור יכול למשל לחמם את מימי נהר הפרת שישמשו אח"כ להנעת טורבינות לייצור חשמל תוך כדי ייצור פלוטוניום לתעשיית הפצצות האטומיות של סוריה. זה איכשהו נראה יותר הגיוני. מצד אחד דיר-א-זור היא נווה מדבר שאספקת חשמל היא בודאי בעייה שם ומצד שני צפ' קוריאה יכלה לספק לאסד פלוטוניום, לו זה היה הצורך היחיד. אני מנחש ששמעון פרס, חשב על הסדר עם אסאד, שיבטיח שהפלוטוניום שיווצר בכור לא ישאר בידי הסורים וכך יהפוך הכור ללא צבאי.
זה הוא אולי ההסבר שפרס היה נותן. לא אכחש, שגם בליבי, אני סבור שפרס פשוט התקשה להשלים עם העובדה שבגין, שלא היה ככל הידוע, אדם אינטליגנטי במיוחד, הגיע (ללא סיוע של פרס) לאיסטרטגיה הנכונה והמדוייקת של ישראל בעניין זה: ישראל צריכה להשמיד כל כור גרעיני ערבי, כל זמן שהיא מסוגלת לכך.
עניין אחר מעניין, הוא עניין הסתרת השמדת הכורים. ראשית, התברר שבעניין זה, אולמרט לא היה גרוע מבגין. גם בהשמדת הכור העיראקי, חשבו אז שהאינטרס של ישראל דורש אי פרסום השמדת הכור, אבל בגין לא עמד בפיתוי של מערכת הבחירות הקרבה. אולמרט ואנשי הממסד והצבא שלו היו פשוט צבועים יותר. הם פרסמו באופן לא רשמי את השמדת הכור בזמן שבאופן רשמי הכחישו את מעורבות ישראל. הנה כי כן כולם היו מנוולים (העדיפו את טובת עצמם על פני טובת המדינה) ורק ביבי התעלה עליהם והתגלה גם כאוויל. בנקודה זו, נראה לי כי רוב הישראלים יגידו "נו טוב, הפוליטיקאים האלו!". אני איני יכול להצטרף להנחה מקילה זו. הנחת יסוד שלי היא שהפוליטיקאים, בפרט במדינה דמוקרטית, אינם יכולים להיות רעים יותר ממבוחריהם. אצלי הדבר רק מחזק את הספקנות והחשדנות שלי כלפי כל הצד הימני הלאומי של המפה הישראלית המתנאים כל כך באהבת המולדת שלהם ובמסירותם היתרה לטובת המדינה. כמעט תמיד יוצא תמיד שאצל אנשים המדברים על טובת המדינה, עניין זה איכשהו עולה בקנה אחד גם עם טובתם האישית. איכשהו נראה שכאשר טובת המדינה, עולה לפרט, במחיר די כבד, ההתלהבות דועכת משום מה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש