 |
שניים דיסקים עם כינור של קש | 1058 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
נחת רבה גרמת לי בלגיטימציה לחשוב שמדובר במקרה הטוב בזמר בינוני. אהה, הרי לכם האמת המרה, חברים. טום וייטס אינו גאון תרבות. הוא מוזר, ביזארי, בעל קול נוראי (סליחה), ושירים נסבלים מידי פעם, בייחוד עם עזרה של זמרות טובות ממנו. זהו, הוצאתי את זה. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שמישהו יתן שמות של שירים מוכרים שלו, כדי שאני אדע מי זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני הכי מוכר הוא In the Neighbourhood מתוך Swordfishtrombones שקוטנר הקרין באחת מהתוכניות היותר-מיתולוגיות של "זהו-זה" אי שם בעבר. אחד השירים של וויטס מופיע גם בפסקול של "12 קופים", אולם שמו זרח מפרחוני. אבל באופן כללי את/ה צודק/ת - השירים של טום וויטס לא ממש מוכרים ויש סיכוי יותר מסביר שלא שמעת אותם מעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התשובות. ואני החלטתי שאהיה אייל אלמוני כי חשבתי ש"שיט!! יש מאמר על טום וויטס ואין לי שמץ של מושג מי זה בכלל!!". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
down town train גם הוא נוגן לא מעט ברדיו בשנות השמונים ואפילו שודר בתוכנית עד פופ עם אהוד מנור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא מבין אנגלית, זה לא מפריע לי לזרוק מילה פה ומילה שם וליצור רושם מוטעה, אבל אל תספרי, זה יהרוס לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדי היקרה אני מכיר אותתך כבר חצי שנה ולצערי לא הצלחתי ליגרום לך לאהוב מוסיקה טובה אפילו כשעזרת לי לסדר 300 דיסקים מתוך ה2000 שלי אמרת לי מה זה כול המוסיקה הזאת אני לא מכירה שום דבר ולמה יש לך כול כך הרבה דיסקים של גטרו טאלל פול סימון ג,ז מוסיקה קלאסית ומה זה לעזזל פולק רוק? האמת עדי שבתור בן אדם שקרוב אלי ליפעמים אני מרגיש שממש פיספסת באיזה שהוא מקום וחבל אמה שאת שומעת זה TAKE THAT ורובי ויליאמס ואת לא מכירה דברים אלמנטארים כמו סימון וגארפינקל קט סטיבנס וועוד ביכלל יש לי חבר שיש לו ילדים שהם בסוף התיכון ואת אמריקאן פאי הם מכרים רק בביצועה של מדונה ולא יודעים מי זה דון מקלין טוב ליפני שתיתקשרי אלי בהיסטריה ותתחילי ליבקות לי שאני יורד עליך בפומבי מול כולם אז אני רק יכול להגיד שבדרך כלל בחרתי באופן כימעט לא מודע את החברים שלי איך שהוא לפי הטעם המוסיקאלי והספרותי ואת אחד האנשים היחידים יכף לי ממש לדבר איתם למרות שהטעם המוסיקאלי שלך לו ממש מי יודעה כמבאחת מיסיחות האימיל שלי אם אילת בועזסון מהאיאל היא סיפרה לי שהיא משמיעה לילדתה הקטנה שלומה גרוניך ומתי כספי ואת הדלתות אני ממש היתי שמח אם הורים לילדים ישמיעו לילדים שלהם מגיל צעיר מוסיקה איכותית כמו קלאסית ג,ז ורוק טוב כדי שיפתחו איזה שהוא טעם כי מאוד קל להיסחף אחרי הMTV ואחרי להיטי הרגע לא ש MTV זה רע פשוט כדי שילמדו שמעבר לאיזה להכת בנים מיסוג ג היו אנשים כמו טום ויטס לאונרד כהן ומילס דיביס שעסו מוסיקה על מנת לעסות מוסיקה ולא עלמנת לעשות מיליונים ולהיתפרסם אני שואל את עצמי מה ההיה אם הפילהרמונית בעוד 30 שנה אם אנשים בגילי כימעט לא הולכים לקונסרטים והמודאות היא 0 ובתור מורה למוסיקה אני יודע שהדבר הראשון שמקצצים בו זה את שיעורי המוסיקה לבתי הספר עדי אני מיצטער על התגובה הארוכה ואני שמח מאוד שלפחות את מילס דיויס אהבת ואמרת לי שאת נההנת מהמוסיקה של ההודעה בתא הקולי שלי וזה שיך לגטרו טאלל בורה בכול מיקרה בפעם הבאה שתבואי אלי אז אני אשמיעה לך את טום ויטס ותתחילי לישמועה כבר מוסיקה מעניינת מה ההיה איתך רובי ויליאמס לא ממש מעניין אפילו דיסק ה כימעט ג,ז שלו ממש מזעזעה ובילתי ניסבל גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הדלתות אני לא משמיעה. זה אתה המצאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א יש גבול מה זאת הפירסומת השמויה לתנועה הפולטית שעבד אליה הכלך ב היתה שם באימיל להכה החרת אולי פימק פלויד אבל בהחלט היתה שם להקה מגניבה משנות ה70 ג את חיבת להסכים איתי שחשוב לגדל את ילדינו על מוסיקה טובה כדי שהמצב לא ידרדר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אם זו חובה כזו אני מסכימה. אבל את הדלתות אני לא אוהבת. ואגב - יש גם הרבה מוזיקה שאני משמיעה לדור הבא ותגרום לך להתחלחל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איילת זה בטח יעניין אותך קיבלתי את זה הרגע במייל Dear גידי אהרונוביץ, English message follows שיר חדש עומד לצאת לרדיו - "ילדה שנותרה על החוף", שיר שהולחן במהלך החזרות---------------------------- למופע "מאחורי הצלילים 2002". את השיר החדש ניתן לשמוע כבר עכשיו מהאתר: מי שהחמיץ את שידור המופע "מאחורי הצלילים 2002" מוקדם יותר החודש החודש בגלי צה"ל, יכול להאזין גם לו מהאתר: לקטעי המוסיקה אפשר להאזין דרך ה Media Player ו/או דרך הReal Player. כולכם מוזמנים להשתתף ולהגיב בפורום האתר:http://www.matticaspi.co.il/myforum/index.asp
---------------------------- A new song is about to be released to the radio - one that was composed during the rehersals to the "Behind the Sounds 2002" concert. The new song is already in the site for you to listen: http://www.matticaspi.co.il/news/behind2002.shtml If you missed the "Behind the Sounds 2002" concert broadcast on the Galey Tsahal radio, you can listen to it too from the site: http://www.matticaspi.co.il/concerts/glz2.shtml The music is playable in the Media Player as well as in the Real Player. Yours Caspit. ---------------------------- For removal go to http://www.matticaspi.co.il , enter your email address, and choose "remove". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ביגלל זה אני רוכש כול תקלטט ילדים שגדלתי עליו שיצא על דיסק זה ממש חובה להשמיע לילדים מוסיקה טובה למרות שאני לא אבא אבל כשההיו לי ילדים אני מקווה להשמיעה להם מוסיקה טובה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם רם אורן מוכר מיליוניםם זה אומר שזה טוב וגם שלומה ארצי ואייל גולן וזהבה בן ושריד חדד ושלא נדבר על זה ששחכתי שאת פריקית של היפים והעמיצים טוב גם אמא שלי אולי ביגלל זה היא מבקשת ממני להנמיח את הבוליום כשאני שומעה איזה לרכת רוק מיתקדם מצפון נורבגיה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם Jersey Girl בביצוע הנפלא שלו מהתקליט הנפלא והמדהים ביותר Heart Attack & Veins? (שידוע כמובן יותר בביצוע של ברוס הבוס). ובקשר לשני הדיסקים האלה - הם ישנים לאללה. אני מנוי לאתר של emusic והם כבר כמה חודשים בכונן שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השיר (הלא מלהיב במיוחד) Time שמעתי, אני חושב, בשתי תוכניות רדיו שונות, סיכוי סביר שאצל שני עורכים שונים. זה הופך אותו לשיר המושמע ביותר של וייטס, למיטב ידיעתי... כשיצא Frank's Wild Years ששמעתי כמה שירים מתוכו אי אלו פעמים ברדיו, בעיקר את Yesterday's Here - אבל תמיד בתוכנית המיתולוגית "מופע הרדיו והטרנזיסטור" של קוטנר, חוץ מפעם אחת ב"מרתון טום וייטס" שערך קוטנר, כך שזה לא נחשב. במאי קולנוע אוהבים שירים של וייטס. חוץ משלושה פסקולים לפחות שהוא כתב, מופיעים שני שירים שלו בסרט הנידח אך היפה "לאולו" קלוד לוזון (נהגו לשדר אותו בכבלים), ואחד ב"מועדון קרב" של פינצ'ר. בשניהם השימוש בשיר של וייטס הוא קולע להפליא. בקיצור, מה שערן אמר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה שיר יש במועדון קרב, ואם אפשר - איפה הוא נמצא בסרט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיר Going Down West מופיע, נדמה לי בקטע שבו לראשונה מתחילים לגלות מועדוני קרב במקומות אחרים במדינה. כדי להקל על הזיהוי: השיר נפתח בארבע מכות תופים נמרצות, אז גיטרה חשמלית, והמילים הראשונות הן: I'm going down west where the wind blows tall, זו אחת ההתנסויות הבודדות של וייטס בצליל רוקי יותר, ואחת המוצלחות-יחסית שבהן.
Cause Tony Franciosa used to date my ma They got money out there, they're giving it away I'm gonna do what I want and I'm gonna get paid. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על Hold on כשקראתי את הכתבה. מוזיקה בינונית. קול מחריד למדי (צרידות כמו מעשן כבד). נו, טום ווייטס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא Jersey Girl , שזכה גם לביצוע של ברוס ספרינגסטין. ... Sha-la-la-la I'm in love with a Jersey girl
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולנו מודים לך (ולכולנו) על הניתוח המושכל. גם כך מחצית מהאנשים פה לא שמעו בכלל על טום וייטס, והשאר זורקים הערות כמו ''משמים'' או ''בינוני''. נראה אותך קובע קביעות כאלה בדיון פוליטי. כן, גם טעם אישי אפשר לנמק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופס, אתה רואה - אפילו לא שמתי לב שהמגיב הוא אותו אדם שכתב את המאמר. מוזר מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טום וויטס ממעט להופיע, וזה בעיה גדולה מאד למעריציו. לפני שנתיים או שלש התמזל מזלי והצלחתי לקנות כרטיס להופעה שלו. כרטיס אמרתי? התכוונתי כרטיס לכל הופעה, לא רציתי להפסיד ת'הזדמנות וראיתי אותו בשני ערבים רצופים. תאטרליות היא שם המשחק של וויטס, קברטיות קרקסית. ההופעה היתה באולם תיאטרון שראה ימים טובים יותר, אבל האולם מהווה תפאורה מתאימה מאין כמוה לטום וויטס - כסאות קטיפה מהוהים, קישוטי קיר ותקרה אדירי ממדים מצופים בצבע זהב מתקלף. אולם כניסה שמן הסתם אירח בזמנו מבקרים לבושים מחלצות, שותי שמפניה ואוכלי קוויאר. עתה הצטופפו בו בני תשחורת ובני גיל העמידה לבושים במיטב מלחצות השחורים, העור, הג'ינס והטי שירטס, אוחזים בכוסות פלסטיק מלאים בירה או וודקה, ובחדר השירותים הצהל"י למראה מתערבב ריח השתן בריח מתקתק מאד מסוים. את טום וויטס אי אפשר סתם לחבב. צריך לאהוב אותו או סתם להתעלם ממנו. להקת הליווי התחילה לנגן על הבמה החשוכה. כל העיניים ננעצו בבמה מנסים לזהות מתי וויטס יעלה לנגן. פתאום קרן אור התמקדה מכיוון הבמה והאירה את המעבר שבאולם. וויטס נכנס בהליכה חצי שפופה חצי מעוותת (מזכיר קצת את המפקח קולומבו) כשהוא מדקלם/שר דרך מגהפון ישן ותוך כדי הליכה מעיף באוויר, שמואר ע"י הפרוז'קטור, פיסות זהובים קטנות. מי שראה הצגות של חנוך לוין יזכר במראה דומה. וויטס נותן על הבמה את כל מה שיש לו. הוא משעשע, ציני, סרקסטי, לא תמיד מובן בגלל צורת הדיבור ובגלל האסוציאציות המוזרות שלו בקטעי הקישור. המוזיקה שלו נעה בין קקפוניה דיסהרמונית ביזארית לבין מלודיות מתקתקות יפהפיות. את הקרקס שנרמז בתקליטים שלו צריך לחוות בהופעה חיה. מעניין שהשווית אותו לקראל, אולי בגלל החיספוס שבקול שלהם, כי לעומת וויטס, קראל ניחנה בצלילות אופראית. חוצמזה, הוא לא בלונדיני. האלבום הראשון שקניתי היה Foreign Affairs מהתקופה המלודית שלו. שיר הנושא מראה שוויטס כותב לחנים שקורעים את הלב למלים שקורעות את הנשמה. אגב, יתכן והרבה ראו אותו (ולא ידעו מיהו) בסרט The Cotton Club, או ששמעו את שיריו בסרט smoke. (הייתי אולי משווה אותו לאמן אחר, אבל אני לא אגלה כי אולי אכתוב עליו מאמרון, אי"ה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי כשקראתי את הכתבה חשבתי גם על השוואה, אמנם קצת far fetched, אבל עכשיו נותרתי מסוקרנת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא השוויתי את וייטס ישירות לדיאנה קראל, פשוט מכיוון שאיני מכיר אותה בכלל, מחוץ למאמר שלך. השוויתי אותו לז'אנר כולו, והשתמשתי בה כדוגמה שתציין מהו הז'אנר (חשבתי שיהיה נחמד לבחור דוגמה שאפשר ללנקק בתוך האייל). ואם הופעות של וייטס בסרטים: יש לו תפקיד ראשי ב"תמונות קצרות" של רוברט אלטמן, עד כמה שיש תפקידים ראשיים בסרט הזה, ותפקיד קטן של קבצן ב"פישר קינג". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם מופיע בסרט דגי הקרבנון (ראסטי ג'ימס?) בתור בני הבארמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונותן תפקיד גדול ב-Down by Law של ג'ים ג'רמוש בתור DJ בכלא | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דג קרבנון, יקירי, נשמע כמו כפל ביטוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהובה שלי, מדוע הביטוי דגי הקרבנון הוא כפל ביטוי יותר מהביטוי כלבי הקוקר-ספנייל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מריץ' ורץ' יוצא ריץ' רץ' מ"קרב" ו"נון" (=דג) יוצא קרבנון! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אבירי הנצחי, זה אומר שאפשר כבר לחשוף את אהבתנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני רוצה לזעוק אותה בראש חוצות. חפש את השלט הענק שעליו התנוסס פעם דודי בלסר. כן, יקירי, הפתעה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הסרט אני לא מכיר, אבל אני חושב שלדג קוראים קברנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והמין הנוקטורני הקרוב לו נקרא קבראחריחצות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה לא מכיר. ואני דווקא חושבת שמדובר בבן דוד של הדג הזה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אפילו לא יודע איך נראה הקברנון, אבל אני בטוח כמעט לגמרי שאין דג בשם ''קרבנון'' (על אף שזה עשוי להיות תרגום מעניין ל''דג קרב''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האקדמיה ללשון העברית מחזקת את ידיו של בחיר לבי מר פופק הנכבד, כפי שניתן לראות כאן (אם מחפשים "קרבנון"): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על השמטת הלוכסן וקיבוע הזהות המינית שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, נפל לי :-) תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. לפי מילון הדגים, יש משפחת דגים שלמה הנקראת "קברנוניים" (Gobiidae), אבל כשם פרטי לדג יש רק "קרבנון" (שהוא הדג שהזכרת קודם, דג המלחמה הסיאמי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה היה מין דג קטן, את זאת סיפר לי אמש דן, לדג הזה היה גם שם, השם שלו התחיל ב-מם, אבל אף פעם לא נגמר, כי את הפה תמיד סגר. דג ששמו מתחיל ב-מם, אך כיצד הוא מסתיים, מי יפתור את החידה לו אתן מנת גלידה...2 1הלחין יפה,מל קלר. 2יש עוד שני בתים,אך...זכויות יוצרים,אימתו של מיץפטל,ופתרון החידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה ניתן למצוא את שאר מילות השיר ? התוכל לשלוח אלי ? תודה, גיל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה דג ואיזה שטות סתם הוא כך היה מבסוט בדיוק אותו דבר היה עושה... אלמודובר כן, בהתחלה אלם אבל אחר כך הוא דובר בין לבין הוא מגמגם עד שהייאוש עובר. סתם חירוז של יום חולין בלי יומרה להיות אנין רק לזכר התקופה בה הייתה יותר תנופה והיו שעשועים באייל ובקוראים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה יש כזה דבר קרבנון אורכו 5-7 ס"מ צבעו מחום עד ירוק נלחם בנגיחה ביריבו מכמה סיבות: 1 להרשים נקבות 2 מקום מחייה 3 על מזון הזכרים בעלי זנב ארוך והנקבות לא קראתי בספר ביי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לו תפקיד של ממציא מופרע בסרט המופרע Mystery Men. לצערי הסרט דבילי, וגם התפקיד שלו בו לא ממש מעורר השתאות. אבל יש לו המצאות חמודות (הוריקן בקופסת שימורים, למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו אפשר לשמוע אותו גם בסטרבק | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אתמול והיום נסעתי עם ירדן ברכב ושמעתי (כמה מפליא) שיר או שניים. ברקע; רק לעיתים נדירות אני מסוגל להתרכז במוזיקה. מוזיקה היא כמעט תמיד רקע בשבילי. בכל אופן, מבלי לדעת אפילו אילו שירים שמעתי (ירדן?), האסוציאציה הבלתי-נמנעת שלי היתה "סרטים של טים ברטון". ליתר דיוק, "הסיוט שלפני חג המולד". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגלית מעניינת אצל טום ווייטס היא דווקא השיר Christmas Card From A Hooker In Minneapolis. השיר עצמו הוא לא מהמוכרים אך מהתבוננות במילים שלו (לא מתוך האזנה חלילה)מבינים די מהר שתרגום לשיר נעשה ע"י יונתן גפן ונקרא בעברית: "גלוית שנה טובה משוש המתאבדת" (המילים נמצאות בקובץ "כל כתמי" וביצוע מצוין של גני תמיר בתקליט "שירה בלי ציבור"). החורה בכל הסיפור הוא שבשום מקום אין אזכור לקשר בין הטקסטים או קרדיט כלשהו (לא מצידו של גפן ולא מצידו של ווייטס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות הבן של גפן טרח לתת קרדיט לתרגום (הגרוע למדי לדעתי) שהוא שר ל- Hard rain gonna fall. אם כי לדעתי גם זה תכסיס ביחצנות,ומילות התרגום הן די גרועות, יחסית לפוטנציאל הטמון במקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כי שירים של דילן יוצאים לרדיו ומושמעים נון סטופ, זו לא פדיחה שהוא יכול להרשות לעצמו. וגם שירים של גפן ג'וניור. זכורה לי פעם שבשלוש תחנות רדיו ישראליות השמיעו בו''ז שיר שלו. מעיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד מהיתרונות של לגור בארה''ב, אני מניחה, זה הזכות לא לשמוע גפן ג'וניור ברדיו... זה לא רק שמשמיעים דילן ברדיו והוא לא יכול היה להרשות לעצמו את הפאדיחה, הוא כמובן בחר להוציא את השיר ביום השנה של דילן או משהו כזה, כדי שכולם ישימו לב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברו פה על הידע של הדור הצעיר, לא? אז דני ליטני שר את "גשם כבד עומד ליפול" עשרים שנה לפני אביב הצוציק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הוא שר "ליפול" ולא "לרדת"? כי אני חשבתי שגשם נופל רק בארצות דוברות אנגלית, בעוד שבארץ הקודש הוא יורד (כשהוא כבר מואיל לרדת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כנראה גשם כל כך כבד, שאף אחד לא יכול להחזיק אותו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמאמץ מינימלי יחסית אפשר היה להשיג אפקט צלילי, כמו: גשם כבד עוד מעט ירד. (וזה סתם בשליפה). תרגומים שהמילה "תרגום" כתובה להם על המצח ובאדום הם מתסכלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בעצם, המילה "ליפול" יוצרת אפקט צלילי עם המקור Gonna fall ובמקור אין חריזה באמצע השורה הזו. ככה שאולי הבחירה של גפן האב היא בכל זאת הגיונית.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי משהוא פעם שמע את התקליט של הפרברים שרים סימון וגרפינקל? בישבלך גשר על פני זעף בגופי אנתע או אפלה טובה שלי את עוזנך הטינה לי? או שני כיסי רקים וסיפורי אינו נודע THE BOXSER AND REALING GROVI תורגם לעל הגובע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, נתקלתי בו אבל אף פעם לא שמעתי את כולו. התרגומים אכן משעשעים מאוד, וצריך לזכור שהאלבום הוא עתיק למדי. אם היו מתרגמים היום, איך זה היה יוצא? Hello darkness my old friend אהלן חושך אח שליI'd like to talk with you again שמע איזה קטע היה לי :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה יפה שיעשת אותי מאוד תגיד אתה ממש בעניין של פול סימון? כי אם כן לא אכפת לי למסור לך הללטות מעניינות גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, אני מאוד אוהבת אותו, אם כי מעולם לא היו לי כל הדיסקים שלו, ואפילו לא חלק גדול מהם. ההיכרות הראשונה עם סיימון וגרפונקל היתה כשהופיעו בארץ (שנת 85 לדעתי), ומייד לאחר מכן קניתי בהתלהבות את האלבום הכפול, מאותו סיבוב הופעות, בסנטראל פארק. אחת הפעמים הראשונות שישבתי עם דף טקסטים עד שלמדתי בעל פה מילים של שיר :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המופע היה ב1982 בזמן מלחמת לבנון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או.קיי, נכון. בין בית הספר לתיכון :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי סבאלה מה קורה אתה ממש זקן וואו כתבת צואה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אתה לא תדבר אלי ככה. אתה לא רואה שאני בחורה? ועוד בחורה בת 34 שנראית צעירה מגילה? :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א אני לא רואה דייון על כך ניתן לימצוא במאמר שכתבתי בנושא טוב לאכר הפירסומות מישום מה יש לי בעיה ואני לא רואה אם הבראיל את כול המסך ולא ראיתי את השם נו 34 זה בכלל לא זזקן גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זו כנראה טעות שלי. אני יודעת שאתה לא רואה, אבל שכחתי שאתה לא רואה גם את הסמיילים. שמתי לך בסוף חיוך שם.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם: שלום חושך ידידי האהוב הייתי רוצה לדבר עמך שוב והיום: בואנה חושך, פה אח שך יש לי איזה דיבור אתך ובעירוב משלבים: בואנה חושך ידיד מסור יש לי אתך איזה דיבור |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלו מותק,אפילה אפשר להחליף איתך מילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרגום המשעשע מכולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני לא רוצה לנדנד יותר מדי בעניין זה (שיט, האם אני תורם בכלל לדיון?) אבל הגשם ה"נופל" מכניס לתרגום משהו שלא היה בשיר המקורי, שכן הוא לא הצורה הטבעית בה אנחנו מדברים על גשם, ובאמת זה מעלה אסוציציות של פצצות נופלות, השמיים נופלים או, כפי שהצעת בחצי חיוך, שהגשם כבד כל כך שאי אפשר להחזיק אותו למעלה. כאמור, אלה אלמנטים שלא קיימים בשיר המקורי, ולכן פוגעים באיכות התרגום. אני, בכל אופן, מתעצבן כל פעם שאני שומע את הגשם הנופל הזה, האנגלית שמאחרי הקלעים חורקת לי באוזן, כמו בהצגה כשיושבים בשורה קרובה בצד ורואים אביזרים שאמורים להיות מוסתרים מהקהל. ועוד יותר אוף-טופיק, אם כבר מדברים על מר גפן ג'וניור, הכי מעצבנת אותי ההגיה שלו בכלל. למשל את השיר (היפה) על הסבתא שלו שמתה אני לא מסוגל לשמוע בגלל השורה "לא אֶספקתי לומר לך שלום" שמקפיצה לי את הפיוזים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל נשמתי, מדובר שם לדעתי (אם כי ברמז, ולא בפירוש) על מין גשם חומצי, נשורת אטומית שכזאת, ואם ככה אפשר בשקט להשתמש בפועל נ.פ.ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גפן הצעיר מעולם לא עשה משהוא שלא היה מלובה ביחצנות כבדה חוץ מהאלבום הראשון שלו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני האמרגנים הגדולים של יסראל שוקי וייס וחיים סלוצקי במשך שנים מיתנגחים זה בבזה ומיתחרים זה בזה באופן מטורף אבל שניהם משטפים פעולה כדי לנסות להביא לישסראל כול שנה את טום ליטס טום ויטס שהוא מיצד אחד שיכור רוב הזמן אבל מיצד שני אב מאוד מסור ואף פעם לא יפספס היזדמנות להביא את ילדיו מהגן לא מוכן לבוא לישראל הוא ממעט להופיע האמת שכימעט היתי בהופעה שלו בהונגריה אבל פיספסתי את ההופעה שלו בשבועה בימקום זה הלכתי להיפגש אם אלוהים IAN ANDERSON הפעם הראשונה ששמעתי את טום ויטס ברדיו היתה בגיל 11 כאשר גדי טאוב היה מגיש תוכניות הנוער ששודרו אז ברשט א הוא חיבר סידרה של חידות בלשיות ותמיד כשמאזינים היתקשרו לאולפן ליפטור הוא היה משמיעה טום ויטס והוא היה תמיד אומר זהוא טום ויטס האיש אם המסור בגרון אם אתה רוצה להתחיל לישמועה את טום ויטס תתחיל מהאלבום הראשון שלו שהוא יותר קל וקליט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור טעמך המוזיקלי המגוון, מעניין אותי לדעת אם שמעת על/את הלהקה BELLE @ SEBASTIANE ? להקה מצויינת שאולי תוכל למצוא בה עניין. אני שותפה לעמדתך באשר לצורך לחשיפה מגוונת ומעניינת יותר של דור צעיר למוזיקה איכותית, בניגוד למבחר של האם.טי.וי/גלגל"צ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק ששמעתי יש לי גם דיסקי סולו של הסולנית שלהם כמה סינגלים והיה לי פעם איזה בוטליג כלומאר הקלטה לא חוכית של איוו הופעה אם אהבת את הסיגנון אני ממליץ לך לישמועה לככת פולק רוק בשם MELOW AANDLE להכת פולק שהוציאה אלבום אחד ומאוד השפיעה אל בל אנד סבסטיאן אני גם ממליץ בחום על גריפון להכה שחיברה בין מוסיקת רנסנס לרוק שילחי לי אימיל ואני אשלח לך הביתה כמה דיסקים מעניינים כי ממש כיף לשטף אנשים בטעם הביזארי המוסיקאלי שלך כאן גם המקום לציין שמי שמחפש הקלטות נדירות של פול סימון ניק דריק וגטרו טאלל יקבלם ממני ללא תשלום\ גידי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד משהוא קטן בלל אני דבסטיאן היו אמורים לבוא לישראל אבל עקב המצב כמו BRAD MELAU הם ביטלו דוקא ממש היתלהבתי ובתור אחד ששרת בגלגלץ הצבא אני מסכיא שזה ממש חרא של מוסיקה וחרא של תחנה פעם גלי צהל היתה מקום שהשמיעו בה מוסיקה טובה אנשים שמבוגרים ממני ב20 שנה אומרים כן את גטרו טאלל או את קרימסון שמעתי בפעם הראשונה בגלי צהל בעוד שבכול יסראל השמיעו את התרנגולים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי את כל הדיסקים והייתי בהופעה שלהם (מעולה!!!!!) ברוטרדם. גלגל"צ מדרדר משנה שלנה. השעות שנחשבות אלטרנטיביות משדרות במקרה הטוב בריטפופ וכד', אין לי שום דבר נגד אבל באמת... שום דבר חדש!! חורשים את אותם שלושה שירים ללא הפסקה. גם בתחום של מוזיקה ישראלית הם משדרים רק את לב-ליבו של המיינסטרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק לחלוטין על המלצתו של גידי להתחיל לשמוע את וייטס מהאלבום הראשון. נכון שהוא יותר קל וקליט, זו בדיוק הבעיה. זה בכלל ז'אנר שונה של מוזיקה מתקליטיו המאוחרים; רבים יאהבו את האלבום הזה ולא יאהבו את המאוחרים, וההיפך. לפחות אין ספק, אני מניח, שהמאוחרים הם המקוריים והיחודיים יותר. מבין אלבומיו הטובים (בעיני), הייתי מתחיל עם Rain Dogs. במאמר ציינתי אותו יחד עם Swordfishtrombones כשני האלבומים הכי "יצוגיים" של וייטס. הבעיה עם Swordsfishtrombones היא שהוא נפתח בשיר Underground. זה שיר נהדר, אבל מביא להגזמה כמעט קריקטורית את הסגנון הוייטסי. והרי אחרי שיר אחד עד שלושה, הרושם שלנו בדרך כלל כבר מתקבע באופן כמעט בלתי-הפיך. בקיצור, יש סכנה של הבהלות מוקדמת. לעומת זאת, Rain Dogs נפתח ב-Singapore, שיר שהוא ממש הצליל "הקלאסי" של וייטס; אם אתה אוהב את השיר הזה, אתה אוהב את וייטס (המאוחר), אם לא אז לא. ואני גם ממשיך ומשער שאם אי-פעם תאהב את השיר הזה, אתה תאהב אותו מהשניות הראשונות. האלבום גם ממשיך ברצף של 3 שירים שהם מהיפים ביותר של וייטס, שונים לחלוטין זה מזה. גם Blood Money החדש הוא אופציה טובה להתחיל עם וייטס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חשבתי על זה אני מסכים כן אולי האלבום הראשון של ויטס לא ממש מתאים כאלבום ראשון להשמע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שיש רבים שכן מעריכים אותו אומנם הוא לא אטרקציה גדולה אך לדעתי בכך גדולתו פשטות ושירים עם ''בשר'' מאחורי המילים ניגוד מוחלט לתרבות ה אמ טי וי הממחזרת את עצמה. ולמעטים שאוהבים אותו יש נחת,לא כולם צריכים לאהוב אותו וטוב שכך כי אם הייתי שומע אותו כל שעה שוב ושוב בגלגלצ גם אני לא הייתי סובל אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר. אני תמיד הייתי בטוח שהדימוי של וייטס הוא דווקא של זמר איכותי ולא של Crowd pleaser. אבל מהכתבה הזאת, והתגובות, אני מבין שאולי טעיתי. אז הרשו לי לייצג את ההמון הזועם. שמעתי מעט מאוד וייטס. אני לא חסיד גדול שלו, פשוט כי אני לא מכיר אותו (אל תדאגו, עוד מעט אני אתחיל להיות הגיוני). אבל אלבום אחד שלו יש לי, ואני מכיר היטב - Closing Time. כבר משמיעה ראשונה התאהבתי באלבום. הוא חם, הוא אמיתי, הוא חכם והוא נעים. הוא מתעסק באנשים וברגשות שלהם מבלי לקרוע לך את הנשמה כמו P.J. Harvey (לא שזה דבר רע, אבל לכל זמן וגו'), הוא עצוב מבלי להיות דכאוני, הוא עמוק מבלי להיות מורכב מדי. I hope I don't fall in love with you הוא שיר מצוין ובוגר, ובעיקר Martha, אוי Martha, שיר חשוף ופשוט וזועק בדידות במינוריות גאונית. הדבר שהרשים אותי ביותר באלבום הוא שפשוט קשה להאמין שהוא אלבום בכורה. אמנים אחרים פועלים במשך 30 שנה לפני שהם מגיעים לפשטות המחוספסת שפשוט נוטפת מכל תו ומילה של וייטס כבר באלבום הזה. יכול להיות שהיצירות המעניינות ביותר של וייטס הן אלו בהן יש כלים רבים (ומוזרים) ותיזמור יצירתי, אבל לי נראה שהאיכות שלו דווקא דומה לזו של דילן או לאונרד כהן או (אם נשכח מלחנים) מאיר אריאל: בפשטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(וגם להילה למטה) ''מרתה'' אכן שיר יפה, וגם שירים אחרים באלבום ההוא. כל מה שאתה אומר על כנות וחספוס די נכון, אני מניח, אבל הרושם שלי היה ששירים יפים מסוג זה אפשר למצוא עשר בשקל. או במילים אחרות, אם כבר כנות וחספוס אז אני חושב שאהוד בנאי עושה את זה הרבה יותר טוב (אם כי עם יותר מורכבות בעיבודים, מה שאולי מקלקל לחובבי הפשטות הנזירית). אבל כנראה שאני טועה, אני פשוט לא חובב גדול של הז'אנר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כולי פליאה, שלא לומר בעתה, כיצד מעריץ מסור כמוך של תום וויטס מעז להמעיט מערכו של אלבומו הראשון והמופתי closing time נכון זהו וויטס שבטרם רעשי הרקע והחריקות והעיבודים המתוחכמים שהביאו לוויטס את תהילתו,ובצדק, ובכל זאת - אלבומו הראשון הוא אלבום בלדות מרגש עד דמעות, כל שיר בו פנינה של ממש.עד היום, ממרחק של שנים ליבי מפרפר כשאני שומעת את מרתה (ותודה לאמיר שחשף בפני את הפלא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלבום the heart of saturday night לא הוזכר כאן משום מה. אם יש למישהו משהו נגד הבלדות הפשוטות והמרגשות באלבום הזה כדאי שיבדוק מה קרה ללב שלו ולא רק בימי שבת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
heart of saturday night הוא מהמשובחים של וויטס, לטעמי. closing time, ואני מסכים עם ירדן, הוא אלבום די מביך, אבל אחריו יש שרשרת אלבומים, שאמנם אין בהם את הצליל הוויטסי היחודי, אבל הם ג'אז רך וחכם שכתוב היטב. זה נכון שהכתיבה שלו שופעת באיזכורים לתרבות השוליים האמריקאית, זה נכון שהמון מתפספס לאוזן הישראלית בדרך, אבל גם מה שנשאר מספיק לשנים של האזנה. מספיק לשמוע את המונולוגים שהוא עורך ב-nighthawks at the diner בשביל להבין שיש באיש הזה משהו. גם בורוז, קרואק וראניון מלאים באיזכורים לתרבות השוליים האמריקאית, זה לא מפריע לנו להנות מהם, להפך. ואגב, frank's wild years הולך ומבסס את מקומו כדיסק האהוב עלי ביותר של וויטס. הפארודיות על סינאטרה, הקאברטיות (המילה היחידה ההולמת, איכשהו), ובעיקר התחושה הזו שירדן ניר תיאר, של משהו שאינך מצליח ממש לתפוס. האיש הוא מהיוצרים היותר מעניינים שפועלים כיום, אם לא המעניין מביניהם. אבל אני באמת אוהד שרוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, תודה; סוף סוף תגובה שאני יכול להזדהות עימה. וגם שלחת אותי לשמוע את Frank's Wild Years, לראשונה מזה - אלוהים אדירים, 12 שנה! תודה שוב. וקצת ויכוח: פארודיות על סינטרה? אתה מתכוון, בוודאי, ל- I'll Take New-York ולגרסה השניה של Straight to the Top. מוזר, אני תמיד חשבתי שהם שירים "תמימים" ברוח סינטרה, וגם עכשיו איני רואה את העוקץ הפארודי בהם (פרט, אולי, לחוסר היכולת המופגן מאוד של וייטס לשיר בקול של סינטרה). מכל מקום, בין כפארודיה ובין כשירים תמימים, הם משעממים נורא באוזני (אם כי המעבר ביניהם מדהים). זה לא כל מה שבעייתי באלבום: יש בו עוד כמה שירים משעממים, וכמה שירים שהם בסדר אבל מתארכים יותר מדי. אבל עכשיו, ההסכמה: למרות הבעיות זה כנראה באמת האלבום הכי טוב של וייטס גם בעיני (וכשכתבתי את המאמר, שכחתי עד כמה הוא טוב). לא רק בזכות כושר ההמצאה המוזיקלי המופלא שבמרבית השירים. יש בו משהו שאין, לדעתי, באלבומים אחרים של "טום וייטס המאוחר" (מאז Swordfishtrombones): רגש. טום וייטס, בשבילי, הוא סוחף ומלהיב, אבל לא מרגש במובן הדומע של המילה. ובאלבום הזה, כן. הוא פשוט עצוב וכואב - אולי אלו המילים, אולי הרישול המכוון בביצוע (נראה שהוא הוקלט עם פחות עבודת אולפן מאלבומים אחרים של וייטס), אולי משהו בשירה. זכרתי תמיד ש-Cold Cold Ground הוא שיר מדמיע; עכשיו נזכרתי שכך גם Yesterday's Here, Frank's Theme, More than Rain, ואפילו Temptation ו- I'll be Gone. וכמובן, Blow Wind Blow, האהוב עלי בשיריו של וייטס. ואם כבר מניתי את כל השירים האהובים עלי באלבום, אין לי לב לא להזכיר את Hang on, St. Christopher, שדווקא אין בו עצב אבל הוא אחד הטובים של וייטס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה כיצד ניתן להתווכח עם משהו הוא פארודיה או לא. ההגדרה של הפורמאליסטים הרוסים בעניין, אם אני לא טועה, היא שפארודיה היא הנמכת שני מוטיבים מרכזיים בטכסט (הם דיברו על ספרות) והשארת השאר על כנם. במקרה של שני השירים הנ"ל הטונים הלעגניים מנמיכים את הפומפוזיות של המלים ושל המוסיקה. המלים עצמן פועלות בשני מישורים, הן פומפוזיות מצד אחד ומצד שני נטועות במקום ציני מאוד. דוגמא מובהקת היא השורה "i'll drink manheten" הדו משמעית. בכלל, אפשר למצוא לא מעט פארודיות אצל וויטס, לטעמי. השיר האחרון ב-mule variations, למשל. מה שכן אני מסכים שהשירים הנ"ל טובים לכמה שמיעות בלבד, ומתישים לאחר מכן. בד"כ כשטום וויטס נופל הוא נופל חזק, ויש באלבום כמה נפילות. מצד שני, כמו שאמרת, סך השירים הטובים ואיכותם מחפה על כך. לשמוע את blow wind blow באזניות ביום חורף מתקרב לחוויה דתית. אוף, בא לי לשמוע את זה עכשיו. אגב, אם עוד לא אמרתי את זה, שני הדיסקים האחרונים מתמקמים הדרגתית בצמרת הדיסקים המושמעים ביותר אצלי. שני יצירות נהדרות. אני רק מקווה שהוא ימשיך לשחרר דיסקים בכזו איכות. נ.ב. אתה אותו ירדן ניר שהקים את crave בזמנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, אל תגיד לי... להקת רוק? יש עוד ירדן ניר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התבלבלתי עם ירדן לוינסקי. אתר ישן שלו, מעניין למדי ומעוצב נהדר- http://www.extopia.co.il | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז כתיבת המאמר עשיתי חריש עמוק על אלבומיו המוקדמים. בכולם יש לא מעט עניין וקסם, אם כי לעטמי עדיין לא באותה ליגה כמו המאוחרים. לא בהכרח ליגה נחותה יותר, אלא פשוט ז'אנר אחר, שאותי מקסים פחות (אבל עניין של טעם). אבל למה אני מגיב לך? כדי לומר שאני מסכים איתך על The Heart of Saturday Night. המובחר שבמוקדמים, אלבום עם ניצוץ, מרגש עד דמעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
franks הוא אחד הדיסקים המשובחים של הנ"ל, כש yesterday is here, temptetion ו way down the hole , כל אחד בפני עצמו, הוא יצירת מופת מזוקקת. ובלי שום קשר נראה לעין, מי כותב מאמר מהלל ומקלס על מתי כספי? 1 1 לא צינית כלל וכלל! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
About love:
I feel like I'm in heaven when your with me I know that I'm in heaven when you smile About being single: Well when you ain't got nobody, anybody looks nice Don't take much to make you stop and look twice About breaking up with someone you love: And I'm glad that you're gone But I wish to the lord that you'd come home About the fear of realtionship: Well I hope that I don't fall in love with you 'Cause falling in love just makes me blue, one more about love: Well there's one thing you can't lose It's that feel Your pants, your shirt, your shoes But not that feel other gems like: They say if you get far enough away, you'll be on your way back home. Are spread all over: http://www.officialtomwaits.com/music/m_lyrics.htm |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I just wanted to clarify that it does make perfect sense to love tom wiats because of his lyrics. And the combination of his lyrics and his music is what makes him great.
I don't agree with you about the first period in Waits career -the one before swordfishtrombone- I actually like that one better. But I guess it is a matter of taste. Recomendded first Tom Waits album? Maybe Blue valentine - Great story telling, but do yourself a favour and read the lyrics too. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, למרות שעבר זמן רב מאז התפרסמה פה כתבה זו הייתי חייבת להגיב. הנסיון לפרוט את מרכיבי יצירתו של טום וויטס לגורמים קטנים, לחקיקי חלקים, היא נחמדה, מעניינת, אולם חוטאת לדבר עצמו ומפספסת את עיקר החוויה. להקשיב לטום וויטס זוהי חוויה רגשית מטורפת ולכן ניכר על הכותב שאינו מתחבר לשם מעומקו ולכן מנסה לנתח את היצירה בכלים המקובלים. טום וויטס הוא גאון המצליח לגעת בנשמתו שלו ולכן גם בנשמתם של אחרים. להגיד על הקול שלו ''צרוד ומכוער'' זה כמו לא להיות מסוגל להבין שיש כאב וצער בעולם. יש לו את היכולת לאפשר להמוני אדם לגעת בעצמם ולתת למקום של הכאב - מקום. תפתח את הלב ואולי תוכל לשמוע את טום וויטס אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את החוויה של התרגשות ממוזיקה, התחברות לכאבים, נגיעה בנשמה והזדככות אני מכיר היטב, אבל משום מה לא מטום וייטס (כמעט). הוא בעיקר עושה לי כיף. זה לא שייך לעניין הנסיון לנתח את העניין לגורמים; זה נראה לי נסיון מעניין בכל מקרה, גם אצל המרגשים. בשביל הסקרנות שלי, ואולי בשביל המשך דיון: האם את יכולה לפרט אילו שירים או אלבומים של וייטס מרגשים אותך במיוחד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי טום וויטס הוא אחד האמנים הטובים ביותר בעולם המוסיקה המלנכולית (הוא וניק קייב), הוא יודע לתרגם רגש למילים בצורה מושלמת.אני בוכה בשירים שלו. אז אל תגידו ''הוא בינוני..'' יש אנשים שהמוסיקה שלו מתאימה להם ויש כאלה שלא- אצל אלה שהמוסיקה הזאת מתאימה להם יש לטום וויטס תמיד מקום של כבוד בארון הדיסקים. הוא אישיות,תקראו ביוגרפיה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בד"כ נהוג שהכוכב לא מופיע בהתחלת הקונצרט" כותב הני"ט, "אבל הדברים עובדים אחרת בטקס הרוחני היומי שמנהל הדלאי לאמה". מכיוון שהדלאי צריך לעלות מוקדם על משכבו, הוא זה שפתח את קונצרט ההתרמה בניו יורק מטעם "האגודה לאיחוי הפערים", שמטרתה שימור תרבויות עתיקות באמצעות טכנולוגיה מודרנית. האם יכול להיות ניגוד גדול יותר בין הוד רוממותו החסידית (אלו מילותי, לא של הני"ט), לבין טום וויטס? וויטס סגר את הקונצרט כשהופיע כהרגלו בדמות החכם מאוס והבזוי. וויטס עקץ את הדלאי לאמה: "אז הוד רוממותו הולך לישון ב7:30? אנחנו הכרנו קדושה אחרת". השיר הראשון שוויטס בחר להשמיע לקהל, שכלל הרבה בודהיסטים, היה שיר על ישו והשטן: "ת'זור לי להחזיק את השטן עמוק בתוך החור" (Way down in the hole). מילות השיר העיתון מספר שאת וויטס ליוותה רביעית קרונוס שלעתים הוסיפה אווירה מפחידה ומסתורית לחריקות הא-טונליות של וויטס, כמו בשיר What's He building?. אני זוכר את וויטס שר את השיר הזה בהופעה שראיתי, הוא עמד על במה ריקה ושחורה, ורק אור צהבהב האיר אותו מלמטה, יושב על מין כיסא עם הכובע שלו שמוט על עיניו, והוא ממלמל וחורק את השיר. מילות השיר http://www.purelyrics.com/index.php?lyrics=uiawnnxj הלוואי שיוציאו איזה בוטלג של וויטס עם קרונוס. (אם משהו מעונין בכתבה המקורית, אני יכול לשלוח את העותק ששמרתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
blue valentine, אבל הוא כתב באינגלית. אז עוד הפעם: blue valentine. אפילו שהגלגל"צים מלכחי פנכתו של הקיסר רצחו אותו. ברעל. לא, לא את הקיסר. רוצים מילים? הנה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וויטס מופיע בפס הקול של הסרט בשיר Little Drop Of Poison . השם של השיר מזכיר לי, בהופכי, את A Spoonful of Sugar של ג'ולי אנדריוס מהסרט מרי פופינס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברים יקרים. לא כולם חייבים להכיר את כולם. זה ברור. אפילו אני (לא, אל תמחו!) לא מכיר את כולם. אבל להשתמש בטיעון שעצם זה שאתם לא מכירים את טום ווייטס משמעו שהוא לא שווה, זה עסק ילדותי ותו לא. לטעון שאם לא משמיעים אותו ברדיו הוא לא ראוי, זה כבר דבילי: ההפך כמעט נכון. ווייטס כותב מלודיות נהדרות, לפעמים על גבול השמאלץ, אבל מצליח לנטרל את זה באמצעות 47 גווני צרידות שונים (ספרתי) ותיזמור חולני. אוהבים או לא, האיש מוכשר להפליא ועושה מוזיקה טובה. תחזרו אל קני ג'י ותניחו לו בשקט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד המאמרים השטחיים ביותר שקראתי אי פעם לצערי, למרות היומרנות לנתח את "הצליל הוויטסי" . הטסקטים של וויטס לא בנויים טוב?! לא רק הפסנתר שתה... (ברבון? וויסקי?) . להגיד שכל התקליטים המוקדמים של וויטס בשנות ה70 לא ממש מענינים?! נו טוב. אני בטוח שאתה מאלו שדבוקים לקינג קרימזון (לא שיש לי משהו נגדם חלילה!) . לא שמעתי שיר יותר מרגש מ"מרתה" ב (closing time) . חבל איש חביב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להשוות את האיכות והמבנה הטקסטואלים של וויטס לזו של ריימונד קארבר הדגול. לא פלא שאלביס קוסטלו הגדיר את טום ''פלא עלי אדמות'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחרי כמה חודשים שהוא אצלי, כמעט שכחתי לרוץ לספר לחבר'ה. באלבום Real Gone, כרגיל אצל וייטס המאוחר, יש שפע צלילים, כלי נגינה, וסוגים שונים של צרידות. החידוש הפעם הוא שוייטס גילה את הצעצועים המוזיקליים של שנות התשעים: תופים אלקטרוניים, סקרצ'ינג וכיו"ב (מנגנים עליהם בנו קייסי, ובחור המתקרא Brain). השימוש שהוא עושה בהם לא דומה במיוחד למה שמקובל, והם לא מהווים שינוי כיוון בצליל שלו; פשוט עוד תבלין לקדרה. וייטס נסוג מהאלגנטיות היחסית שהפכה את Blood Money (שנסקר במאמר) לאלבום מלהיב כל כך, שיכול למצוא חן גם בעיני קהל רחב יותר. הוא חוזר כאן לחספוס הקיצוני של Bone Machine - אבל בכל זאת עם יותר שמחה והתלהבות. הוא לא מומלץ להכרות ראשונה עם וייטס, אבל אוהדיו הותיקים לא יתאכזבו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד היוצרים היותר גדולים, מבוקר כאן בצורה כול כך שיטחית וארסית. צר לי על דלות הנפש של כותב המאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איתך. נתקלתי במאמר במקרה, גוגל קרא לי... את טום וויטס פגשתי בצבא, (הוא היה חייל, אני הייתי פקידה פלוגתית) (סתם, סתם...) הכרתי את המוסיקה שלו בצבא ומאז אני מכורה. הוא נוגע ברגש, מקפיץ את המקומות הנסתרים העמומים בנפש, את חרדת המוות ואת האהבה וההרס האעצמי הכרוכים יחדיו ונותן להם קול מקברי, קברטי, תיאטראלי במובן הטוב של המילה. אני עוסקת בתיאטרון ונזקקת לו בכל פעם שאני עובדת על משהו. הוא מעורר בי השראה, ויושב על מה שאני מנסה להגיד כמעט תמיד. יצור אפל ועשיר, עייף ועצוב, לירי ומרגש ומטלטל כמוהו עוד לא שמעתי מאז נפגשנו. וכל פעם שיוצא משהו חדש שלו אני לוקחת איתי, שומעת שוב ושוב, ולוקחת איתי לחלומות. מעולם לא ראיתי הופעה שלו, זה חלום חיי, לראות למשל, את עיטי הלילה בדיינר (אין לי כוח להפעיל ספלר) בהופעה באיזה פאב. זה התקליט שאני הכי אוהבת. הקול שלו מרגיע אותי, המוסיקה מחממת את ליבי והמילים מצחיקות עצובות. מונולוג אהבה לטום זה יצא, נו מה לעשות. שיבוא לארץ כבר. אני אקנה כרטיס לכל הופעה. מבטיחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביוגרפיה לא רשמית חדשה שמשקפת במידה מסוימת את "אסתטיקת מגרש הגרוטאות" של טום וויטס. חדשה מעניינת: כיום, הודות לאשתו קתלין ברנאן, וויטס הפסיק לעשן ולשתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סידרת תוכניות שבהן משתתפים קבועים ומשתנים משוחחים על השירים מכל הדיסקוגרפיה של טום וויטס. הקשבתי לכמה, הראשון היה כמובן השיר Foreign Affairs ואחריו שירים מהאלבום Swordfishtrombones. נחמד להקשיב תוך נהיגה, במיוחד לשירים מוכרים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |