 |
מוזר. אני תמיד הייתי בטוח שהדימוי של וייטס הוא דווקא של זמר איכותי ולא של Crowd pleaser. אבל מהכתבה הזאת, והתגובות, אני מבין שאולי טעיתי.
אז הרשו לי לייצג את ההמון הזועם.
שמעתי מעט מאוד וייטס. אני לא חסיד גדול שלו, פשוט כי אני לא מכיר אותו (אל תדאגו, עוד מעט אני אתחיל להיות הגיוני). אבל אלבום אחד שלו יש לי, ואני מכיר היטב - Closing Time.
כבר משמיעה ראשונה התאהבתי באלבום. הוא חם, הוא אמיתי, הוא חכם והוא נעים. הוא מתעסק באנשים וברגשות שלהם מבלי לקרוע לך את הנשמה כמו P.J. Harvey (לא שזה דבר רע, אבל לכל זמן וגו'), הוא עצוב מבלי להיות דכאוני, הוא עמוק מבלי להיות מורכב מדי.
I hope I don't fall in love with you הוא שיר מצוין ובוגר, ובעיקר Martha, אוי Martha, שיר חשוף ופשוט וזועק בדידות במינוריות גאונית.
הדבר שהרשים אותי ביותר באלבום הוא שפשוט קשה להאמין שהוא אלבום בכורה. אמנים אחרים פועלים במשך 30 שנה לפני שהם מגיעים לפשטות המחוספסת שפשוט נוטפת מכל תו ומילה של וייטס כבר באלבום הזה.
יכול להיות שהיצירות המעניינות ביותר של וייטס הן אלו בהן יש כלים רבים (ומוזרים) ותיזמור יצירתי, אבל לי נראה שהאיכות שלו דווקא דומה לזו של דילן או לאונרד כהן או (אם נשכח מלחנים) מאיר אריאל: בפשטות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש