 |
בג''ץ החליט שלא להתערב בסוגיית החיסולים | 869 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
או שמא פלדמן מייצג את סיהאם ת'אבת1 או שמא עתירתו היא עתירה נוספת, שלישית בנושא? 1 העתקתי את האיות מגוף הידיעה |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט היחיד שהיה צריך להישמע הוא של פקיד בית המשפט בעת הגשת העתירה: אין לי קוד לתביעה הזאת. שלום! (בעת הגשת תביעה, עתירה וכו', יש למלא קוד המסמל את סוג התביעה) מי בכלל נותן לבג"ץ איזו שהיא זכות בכלל לחשוב אם מותר לו להתערב או לא? החוק בטח שלא. התערערות מערכות השלטון ותאוות כוח וש/ררה מצד נשיא בית המשפט, כנראה שכן. על הכנסת להעמיד את בג"ץ שהתיר כל רסן ונטל לעצמו סמכויות שאינן, את הגבול. יתעסק בג"ץ בתחום המוקצה לו ואל יהין להיות רשות מבצעת או מחוקקת. מי שלא מתאים לו, יתפטר וירוץ לכנסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שלבג''ץ מותר לחשוב (לפחות לחמש דקות) ואז להגיד ''זה לא שפיט''. עם זאת, גם מתנגדים לאקטיביזם השיפוטי (שאני ביניהם) מבינים שחלק מהבעיה נמצא בפתחה של הכנסת שסותרת את עצמה ובממשלה שלא מקיימת את החוקים שהכנסת חוקקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די כבר. מי שנותן את הסמכות זהו החוק המפורש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לך מושג על מה אתה מדבר, ואין לי כל כוונה להעליב אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לך מושג אם יש לי מושג, וכבר העלבת. "בית המשפט העליון יישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית-משפט או של בית-דין אחר." (חוק-יסוד השפיטה) שים לב: עניינים אשר *הוא* רואה, סעד למען ה*צדק*, שאינם בסמכות של בית משפט אחר. זה אינו בסמכות של בית-משפט אחר; ולכן בג"צ חייב להחליט מה מחייב הצדק. אתה יכול לעתור לבג"צ ולדרוש הכל בשם הצדק, ובג"צ חייב להחליט האם הוא רואה לתת סעד למען הצדק. יש קודים לכולם. אם תרצה להציע הסבר מנומק לדעתך, יהיה נחמד, ואם לא – התנצלות לא תהיה מיותרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר ש"ק ריש הנכבד, אם נעלבת, עלי הסליחה. בכל מקרה, אם עיסוקך בתחום המשפט, אני מניח שאתה מכיר ובקי בוויכוחים הניטשים בין שופטי עליון בדימוס, פרופסורים מכובדים מאוניברסיטאות שונות הארץ, לישכת עוה"ד בישראל, ואני מניח שאין לי צורך לספר לך מה כותבים ואומרים בביטאוני הלשכה הנשלחים כנראה גם אליך חינם. מה שאני אמרתי, נאמר שם ביתר שאת. אני מניח שאתה מכיר את העלבונות שהוטחו בבית המשפט העליון בגליונות האחרונים. כך שגדולים ממני, טוענים כך ואף הרבה יותר מכך. עזוב את חוק השפיטה. אתה יודע טוב ממני שאין הוא רלוונטי לעניין. הרחבת גבולות המשפט שנעשתה בשנים האחרונות אין לה כל קשר לחוק השפיטה הנ"ל. רק נקודה אחת אתן לך, מתוך כמה מאות שניתן לטעון: מכוח איזה חוק בדיוק, והאם אינך יודע כי ההחלטה לאפשר לתושבי השטחים גישה לבג"ץ היא מחטף משפטי חצוף בלתי מבוסס ואינו מוסמך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, אתה טועה. קל להתווכח על עובדות. אבל אני לא אוהב את כל הדברים שאתה מייחס לי ("עזוב את חוק השפיטה. אתה יודע טוב ממני שאין הוא רלוונטי לעניין" – כאילו שהייתי אומר את זה אם הייתי חושב שזה לא רלוונטי), ואת הסגנון הלא נעים, ולכן אין לי עניין להתווכח איתך. אין אף משפטן יחיד שיסכים איתך: לבג"צ היתה בהחלט זכות, ואף חובה, לדון בשאלה המשפטית שהוטלה לפתחו. הדבר הזה הוא מעל לספק ולמחלוקת, ואם תמצא מישהו שאומר אחרת ("בבטאוני הלשכה" או בכל מקום אחר), אני אהיה יותר ממופתע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינך רוצה להתווכח, מקובל עלי. אבל את העובדות יש להביא לטובת ציבור הקוראים. החלטתי לשחק במשחק ילדים ידוע. שלחתי את ידי באקראי ושלפתי 3 חוברות של "עורך הדין" - ביטאון לשכת עורכי הדין בישראל. אבל מעט לפני התוצאות, אוסיף הערה: הציטוט שציטטת, הנו ידוע בלשון המשפטית כסמכות שיורית. אין הסמכות השיורית הזאת, מקנה כוח לפירוש החוק בצורה "יצירתית" או "אקטיבית" במידה אילה משך להוותינו, נשיא בית המשפט העליון. סמכות זאת, איננה מקנה זכות להתערב בכל תחום מתחומי החיים. אומנם, לגישתו של מר ברק, עדיף שישלוט שלטון החוק בכל מקום, אבל החיים מלמדים שלא. חכם זה, שמונה לנשיא בית המשפט העליון, לא ידע את חוכמת אבותינו שכבר מזמן סייגו את גבולות הדין. לא יעלה על הדעת שבית המשפט ידון בשאלה של צרכים מבצעיים ובשיקולים לנקיטת דרך זו או אחרת. איש זה, (נשיא בית המשפט) רצה בזמנו לדון בשאלות מדוע בפעולה קרבית זו או אחרת ירה חייל ימינה או שמאלה... רק לחץ ומסר בלתי מתפשר של המערכת הצבאית והפוליטית מנעו את זממו זה. (ואולי חבל, שכן כבר אז הייתה פעולה להפסיק את האנרכיה המשפטית שהונהגה על ידיו). האומנם נראה לך שמטעמי סמכות שיורית או אחרת, ידון בית משפט כלשהו בנימוקים ושאלות אילו? יש דברים ויש תחומים שם כף רגלו של בית המשפט לא רק שלא מן הראוי שתדרוך, אלא שדריכתה תביא לתוהו כזה שאת סופו מי ישורינו. ועתה לניסוי הקטן שערכתי: גיליון 26, דצמבר 2001: ובכן ראה נא את עמוד 11 כתבה מאת עו"ד יהודה כהן: להלן קטע נבחר "הנשיא ברק מוליך את מדינתינו לדרך שאף מדינה אינה הולכת ולא הלכה בה..." עמוד 38, ראיון עם יהודי המתגורר בישראל לאחר שהיה שופט בכיר באנגליה: "תופעת האקטיביזם השיפוטי בישראל הלכה רחוק מידי" קרא בעיון את דעתו על המתרחש בישראל. וענה לקוראים על שאלה נוספת: האומנם מכוח אותה סמכות שיורית, זכותו של בית המשפט להיכנס לעניינים פוליטיים? דוגמא: האם לגייס חרדים? הלאה (באותה חוברת): עמוד 44, עו"ד דוד כהן, בכתבה המוקיעה את התערבותו של בית המשפט העליון בשאלת חופש הביטוי... גליון נוסף שנפל לידי: גליון מספר 16, ספטמבר 2000: עמוד 20: והנה רעיון עם...אברהם בורג... " לא הכל בגיץ ולא הכל שפיט ולא מלאה הארץ משפט..." "בית המשפט לקח את החופש לפרש רחוק מידי. לא אחת אני רואה שהפרשנות המשפטית מנותקת מכוונת המחוקק..." ועוד ועוד... אילו היו רק הכותרות של הראיון... גליון "הפרקליטים" יולי 2001 הוא רובו ככולו התקפה חריפה ומרה על בית המשפט העליון. והמדובר במרצים מאוניברסיטאות, עו"ד דין כמובן, והפתעה, אפילו הבת של ברק, במאמר ארוך מצביעה על חוסר האפקטיביות של התערבותו הבוטה של בג"ץ. אומנם מבתו של..., לא תשמע גינוי לעצם הרעיון של התערבות במ"ש בעניינים לא לו, אבל די במאמר המראה את התוצאות האבסורדיות של התערבות זו... רוצה עוד? בכל גליון. אם אתה מופתע מדברים אילו, אין לי אלא לומר שאני מופתע ממך אף יותר... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוטים שהבאת רק מראים שיש על בית-המשפט ביקורת, אף אחד מהם אינו מבקר את ההחלטה הנדונה או החלטה דומה. גם הביקורת שלך על "הסמכות השיורית" (כלשונך) אינה רלוונטית, שכן אתה מבקר את הסמכות, בעוד שאין בעיה של סמכות אלא של שפיטות; כמו כן, אתה מבקר את ההתערבות בשיקול מבצעי, אולם לחיסולים יש בפירוש היבט שחורג מהמבצעיות של הפעולות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מק ש"ק ריש הנכבד, בכל הכבוד אני מביא מדבריך: "אין אף משפטן יחיד שיסכים איתך: לבג"צ היתה בהחלט זכות, ואף חובה, לדון בשאלה המשפטית שהוטלה לפתחו. הדבר הזה הוא מעל לספק ולמחלוקת, ואם תמצא מישהו שאומר אחרת ("בבטאוני הלשכה" או בכל מקום אחר), אני אהיה יותר ממופתע." ובכן, כל מה שניסיתי להראות שיש רבים וטובים הסבורים שלא היא. אין לדעתם לבית המשפט את הכוח לפרש פירוש כה קיצוני ומרחיק לכת מסוג האנלוגיות הלוגיות של: מושג של "צדק", "סמכות לדון מטעמי צדק", מסקנה יכול לדון בכל. שהרי צדק היא מילה ערטילאית החובקת כל. ולוגיקה זו הנה שגויה מעיקרה. רבים רבים גורסים כי פרשנות זו איננה נכונה, איננה ראויה, ושאלה הסמכות מבוקרת גם מבוקרת אפילו על ידי הפרופסיה המשפטית המקצועית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צוררי בית המשפט שולחים את פלוגות הגסטפו שלהם כדי לכפות את ההחלטות המפוקפקות של סוכני האליטה, הנמצאים מאחורי שלטון הבובות של בית המשפט. ללשון החוק אין קשר לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי אתמול ב''מהיום למחר'' שיש בהחלטת בג''ץ שמץ של פוליטיקה שיפוטית, לגיטימית לחלוטין, אגב. על רקע הניכור מבג''ץ של קבוצות רחבות בישראל (בד''כ ימין ודתיים) והאיום שהוסר זמנית בדמות בית משפט (פוליטי) לחוקה, הטיעון נראה לי הגיוני ותקף, ועל אף שאישית אני מתנגד לחיסולים במקרים מסויימים, אני תומך בקו של ביהמ''ש. טענה נוספת שנשמעה (ד''ר מהאוניברסיטה העברית שאת שמו אינני זוכר) היא שההחלטה בהחלט מתיישבת עם הקו שנוקטים בתי משפט מקבילים במדינות דמוקרטיות בכל הקשור למצב מלחמה. בעניין עתירתה של סיהאם ת'אבת- יש סיכוי שעתירה זאת תתקבל לפחות לדיון מעמיק, כיוון שהיא נקודתית. ביקורתו של בית המשפט אתמול היתה על הכלליות היתירה של העתירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השופט אנגלהרד הוציא צו ביניים האוסר על הנפת דגל אש''ף בכיכר רבין. זה לא שבג''ץ הפך לימני. במקרה אנגלהרד חובש הכיפה היה השופט התורן היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאוסראס, קצין צרפתי שפעל לדיכוי טרור ה-FLNבאלג'יריה באמצעות עינויים והוצאות להורג בלא משפט, אין ספק שאין חיה כזאת שקוראים לה פשעי מלחמה נגד טרוריסטים. פרשת קו 300 מחווירה לעומת הסיפור הזה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ענף הדין הבין-לאומי בפרקליטות הצבאית גיבש חוות דעת בנושא ה"חיסולים", לפיה: 1. התנקשות תהיה רק כאשר יש מידע מבוסס לפיו המחבל המיועד לחיסול מתכוון לתכנן או לבצע פיגוע וכל הפניות לרשות הפלסטינית לעצרו עלו בתוהו. 2. נכשלו המאמצים להביא למעצרו על ידי יחידות של צה"ל. 3. אין המדובר בפעולות ענישה או נקמה על פעולות שביצע המחבל בעבר, אלא על תכנון פעולות טרור בעתיד הקרוב שעלולות לגרום לקורבנות בנפש. גורמים משפטיים סבורים כי "יש להתייחס לסיכול הממוקד בבחינת 'הבא להרגך - השכם להרגו'. אם אתה יודע שיש אדם ששלח ארבע פעמים אנשים לירות על ישראלים הנוסעים בצירים, ויש מידע מבוסס שבכוונתו ליזום עוד פעולות כאלה מחר ואולי מחרתיים, הוא עומד בקריטריונים לסיכול". שתי תופעות מענינות יש בדיווח ב"הארץ". האחת - ריבוי המונחים המתייחסים לפעולות החיסול, והשנייה, המחלוקת בפרקליטות הצבאית (כמו גם באזרחית) על ה"אקטיביזם השיפוטי". הנשיא היוצא של בית הדין הצבאי לערעורים, האלוף אילן שיף שבראיון ל"במחנה" אמר כי היה מעדיף כי גורם משפטי יעיין ברשימת המיועדים לתנקשות ויאשר אותה בטרם ביצוע הפעולות (בכך הוא מכפיף את הרמטכ"ל למרותו, כמו שהקביעה "הכל שפיט" מכפיפה את הרשות המחוקקת והמבצעת לרשות השופטת) לעומתו גורם משפטי בכיר עלום שם בפרקליטות אמר להארץ כי אין צורך בחוות דעת משפטית לפני כל התנקשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היועץ המשפטי (דבל"א או אחר) ייָעץ, ובפועל יעשו, כתמיד, מה שבא להם. יחסלו כך או אחרת, יהיו בטוחים ש"הבתים היו ריקים" (עד היום הם בטוחים), ובית-המשפט יענה ש"ברירת אמצעי הלחימה אינה מן העניינים שבית-משפט זה יראה לעסוק בהם", ואז מה שוות כל חוות הדעת שבעולם? אין בחוות הדעת הזו כל חידוש מעשי – ושום מידה של בקרה חיצונית או שקיפות אינה מתאפשרת. זהו מצב שסכנתו רבה. רשויות הבטחון משתיתות את החלטותיהן על מודיעין מסווג. בתי-המשפט לא נוטים להתערב, ולאחרונה אי התערבות זו מחמירה. כשכבר נוטים להתערב, החומר המסווג נשאר מסווג. כשהוא נחשף.... לעיתים הוא דווקא מתגלה כמשענת קנה רצוץ, ויש לכך הסטוריה. האם נפקיד בידי הרשויות שלנו חיי אדם ללא בקרה שיפוטית? האם הן אמינות? קשה מאוד לחשוב כך. (דובר צה"ל בתגובה: "הטענות נבדקו ואינן מוכרות".) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היא שאמרתי. כמובן שיש למצוא איזון בין המערכת המשפטית למערכת המבצעת (והמחוקקת), אולם גם להתערבות הרשות השופטת, הנפוצה כל-כך בזמן האחרון, יש לשים גבול, כדי למנוע את אותו ''פוטש שקט'' שעליו אני מדבר. לא נפקיר בידי הרשויות שלנו חיי אדם ללא בקרה שיפוטית אלא נפקיד בידי הרשויות חיי אדם ונשפר את מערכי הבקרה, אך נקפיד שמעמדן ישאר מייעץ. כידוע, אין פותרים עוול אחד על ידי עוול שני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי אמון בבקרה פנימית כזו. המערכות לוקה בכל כך הרבה כשלים שמכשילים אפילו את המטרות המיידיות שלה – אי-יעילות, קבעונות מחשבתיים (יו"כ, 1978, פינוי רצועת הביטחון, חאלד משעל), שאני ממש לא חושב שאפשר לסמוך עליה להגן על אינטרסים מתוחכמים ומורכבים הרבה יותר כמו זכויות אדם. לא בלי שקיפות ובלי בקרה חיצונית, שכאמור כאן אינם קיימים: המערכת המשפטית שיתקה את עצמה, העיתונות שיתקה את עצמה, היועץ המשפטי מפלבל, אפילו דן מרידור שמחה כנגד התנהגות צבא-ההגנה-לישראל (ביזה, חמס, הרג) נענה על ידי אריאל שרון ש"הנזק למתעלל גדול יותר מזה [שמתעללים בו]". וגם מר מרידור, אחרי שמחה, השתתק. צה"ל מודה כיום שפקודות בלתי-חוקיות-בעליל ניתנות בו; לא מדובר בארועים חריגים או זניחים, אלא באירועים נשנים ומוכרים. ראה למשל את הפקודות שצה"ל נותן לעוברי-אורח פלסטינים לפנות בידיהם חפצים חשודים בצידי הדרכים, כדי לא לחכות לחבלן. מהי הפקודה הבלתי-חוקית-בעליל? זו חומרה שאין כמותה, המבטלת את כל ההיררכיה הצבאית ובה כל חייל הוא לנפשו, ואין עליו חובת ציות, אלא חובת סירוב. היא פקודה "שדגל שחור מתנוסס עליה, שדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת ואם הלב אינו אטום". מעשיו של צה"ל – תחת כל מערכות הבקרה הפנימיות שלו – במקרים רבים מדי הם פקודות בלתי-חוקיות-בעליל, אבל העין אינה נדקרת, והלב אינו מתקומם, ומדוע? כי העין עיוורת והלב אטום. השיטה פרחה, והחייל נגשׂ: -הפרקליטות הצבאית יודעת ושותקת (ראה דו"ח בצלם, שקיבל בטעות פקידותית את כל תחקירי צה"ל באחד האירועים ונחשף באופן ישיר לכל מערכת הטיוח שהפעילה הפרקליטות – כל החומר מופיע באתר). -העיתונות יודעת ומדווחת בשולי העמודים האחוריים (ראה הסקירה של אביב לביא מהשבוע האחרון). -בתי-המשפט (אני חושב שבסופו של דבר בלית ברירה) מנערים חוצנם. -דובר צה"ל בתגובה: הטענות אינן מוכרות. אנחנו לא יכולים לבדוק כל שקר שמספרים לנו מדרגי השדה (לאמור, אנחנו מודים שצה"ל משקר! אבל ידנו לא היתה במעל). אז אפשר לתת בהם אמון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת: "יהיו בטוחים ש'הבתים היו ריקים'(עד היום הם בטוחים)". זה נשמע כאילו אתה יודע שלא היו ריקים, וגרסת הריק היא שקר. מניין האינפורמציה שלך ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צה"ל כבר פרסם בשבוע שעבר (27.1) כי חלק מהבתים לא היו ריקים. לאחר שלפני כן (למשל 12.1) דובר צה"ל הכחיש זאת: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישורית הראשונה שהבאת היא ''פרומו'' שערך ''הארץ'' לתחקיר של צה''ל, ואני חושב (אני רואה זאת לראשונה) שהיה ראוי שהוא יתנצל התנצלות מאד רצינית על כתבה זו. אני שמעתי דווח על התחקיר הזה לאחר שפורסם (לא לפני). דובר שם על טעות בנווט שבגלל נהרסו יותר בתים ממה שנמסר תחילה, אבל הייתה חזרה על הדברים הראשונים שהבתים (גם הנוספים) לא היו מיושבים, אלא ננטשו קודם בגלל חילופי האש באזור, וזו הנקודה העיקרית שעליה הוויכוח. את הקישורית השנייה לא קראתי כי אני יודע שמה שמסר צה''ל הוא שהבתים היו נטושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיון חוזר ראיתי שלא מדובר ב "הארץ" אלא ב ynet וההתנצלות שהתבקשה אינה של "הארץ". מכל מקום ממש ב ynet מאותו יום אבל בערב לאחר שפורסם התחקיר מובאת הידיעה הבאה:http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1588088,FF.h... הפעם זה לא ניחוש מקדים של תוצאות התחקיר אלא הוא עצמו. כפי שזכרתי אכן צה"ל חוזר גם בתחקיר זה על גרסתו שהבתים לא היו מיושבים. אם כבר טרחת לחפש, איך זה שמצאת ידיעת "פרומו" ולא טרחת לחפש את הידיעה על התחקיר עצמו ? האם זו סתם עצלות או כוונת הסתרה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאתה רואה, פרסמתי במקביל תיקון משלי. לא מצאתי את הידיעה הנ"ל כיוון שאת החיפוש ערכתי היום עם הפרמטר "בתים" (או "תחקיר"?) בארכיון YNET, ואילו הידיעה הזו הופיעה באתר עצמו (יש שם רשימת בחירה שמגבילה את החיפוש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, סליחה. אתה צודק, טעות שלי (לפחות לפי צה"ל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל כתבי העולם, כולל כתבי "הארץ", היו שם, ואת דיווחו של "הארץ" מצאתי משכנע למדי (וגם אינני מפקפק בענייניות שלהם). תוסיף לזה את תגובת הצבא (מכחיש, מודה במקצת), ואת התנהגותו (מסתיר את הראיות – נמנעו מחשוף את תצלומי האוויר למשך כמה ימים ארוכים). אולי זה המקום לחזור על מה שנאמר על ידי אחרים: מעניין שאף כלי תקשורת ישראלי אחר לא ראה לנכון לברר זאת בעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש מהכתבים לא היה שם בעת הפעולה ולא נראו שום תמונות של אנשים מוצאים או נמלטים מבתיהם. הפלשתינים מאד רגישים ליחסי ציבור, וכשיש להם קיס הם לעולם אינם מחמיצים אותו. לי אין שום ספק שלו באמת היו מגורשים אנשים מבתיהם לפני ההריסה בצורה משמעותית היו תמונות, וזה מה שמשכנע אותי שגרסת הצבא שהבתים היו נטושים היא הנכונה. תמונות הטלויזיה של האנשים על ההריסות עם מזרון פה ושולחן שם שצולמו ביום שלמחרת לא שכנעו אותי כלל שהבתים היו מיושבים לפני ההריסה. הראיון עם מפקד אוגדת עזה וראיון אחר עם אחד המפקדים שהשתתפו בפעולה שאמרו בפרוש שמדובר בבתים נטושים נשמעו באזניי אמינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק שאף אחת מהראיות שציטטת אינה מוכיחה כלום. לא המזרונים ולא הראיות הנסיבתיות האחרות, ועוד פחות הראיונות עם מפקדי צה''ל. ואני גם מודה שהראיות אינן חד משמעיות, וגם שאני לא זוכר מה היה שם בדיוק (דומני שאוכל טרי בין ההריסות וכאלה, אבל אל תתפוס אותי במילה). אבל הודאת בעל דין כמאה עדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי הוא "בעל הדין שהודה" ? (אגב, לגבי הפתגם שהבאת, אני חושב שהעוולות המשפיות הכי חמורות במקומותינו היו קשורות ב"הודאת בעל דין". אני מתכוון לחבורת מע"ץ, ברנס, "רוצחים" מירושלים שהושלכו לכלא ושוחררו בעקבות תפיסת הרוצח האמיתי וכדומה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער, אני גם סברתי בטעות שהצבא הודה בכך שהבתים לא היו ריקים בחלקם. גם בלי זה, העדויות נוטות לדעתי יחסית לכך. מכיוון שצהל הוא היחיד שטוען אחרת, הדבר אומר דרשני (האום, הפלסטינים, העיתונות הזרה, העיתונות הישראלית...). אגב, גם הריסת בתים שלא על יושביהם איננה פעולה כשרה במיוחד. אבל אז הדבר תלוי יותר בנסיבות. לגבי הודאות – הדבר נעוץ בביקורת המועטת ביותר שיש על המשטרה (מע"ץ וכו') ועל רשויות הביטחון (עבירות בטחוניות, נפסאו). הכללים לגבי קבלת הודאות ("אמצעי חקירה מותרים") אינם מחמירים עם המשטרה, כמו כל זכויות הנאשמים הנשחקות באופן מתמשך בשנים האחרונות; ורמת הביקורת המשפטית על המשטרה מתירנית למדי לדעתי. זה רק מחזק את הטיעון הכללי בדיון הזה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האו"מ - מחזה שגור הוא שכל מדינות העולם חוץ ממיקרונזיה מוקיעות את ישראל. האם באמת מדינת ישראל היא הגרועה במדינות העולם ? הפלסטינים - אלה שלא קשורים באניה ושהעללנו עליהם שרצחו את גנדי בעוד שהמוסד עשה זאת ושאנו מרעילים אותם באוריום מדולל . . . העיתונות הזרה - שמתה עלינו . . . העיתונות הישראלית - אחד מהמרכזים החזקים של השמאל הישראלי שתמיד כשיש מחלוקת יעדיף להאמין לצלם ולא לדוברים שלנו. ואתה - איני זוכר דברים ישנים שכתבת, וזוכר את כתיבתך רק מחילופי הדברים בינינו בעניין דרעי שאינם קשורים לעניינו. אבל רק מתגובותיך כאן בקשר להרס הבתים, העובדה שאתה מעדיף באופן טבעי את האמת של הפלשתינים על האמת של קציני צה"ל אני מסיק שבבחירות האחרונות שמת פתק מאד שמאלי בקלפי. האם אני טועה לגבי העובדה הזאת בלבד ? (אגב, אני מודה שההעדפה "הטבעית" שלי כשיש מחלוקת ביננו ובין הפלשתינים היא להאמין לדוברים שלנו, ואני מודה שיש כנראה גם איזה קשר לפתק שאני שמתי בקלפי.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר לדעותי? יש כאן דיון על עובדות. אני חושב שבמאזן האמת והשקר, דובר צה"ל והפלסטינים משתווים(!!). שניהם נותנים דיווחים מאוד מנופחים לתקשורת דרך קבע, ובמקרים רבים משקרים במצח נחושה (ולפעמים במצח לא נחושה). די לכל ההריונות שמסתיימים במחסומי צה"ל, ושדובר צה"ל יודע לומר רק ש"הטענות אינן מוכרות; החיילים במחסום מונחים לתת ליולדות לעבור". אני לא מעדיף את צה"ל או את הפלסטינים, אבל אני מסרב לתת לצה"ל אמינות רבה יותר משאני מייחס לכל גוף אינטרסנטי שאמירת האמת אינה נר לרגליו (מבלי ליצור משוואה ב*כמות* אמירת האמת, זו בקירוב גם התייחסותי לדיווחי צבא ארצות הברית והטליבאן גם יחד). זאת להבדיל מ"בצלם" שהוא אולי טועה לעיתים, וגם אשם בניפוח מסוים (אינני יודע לעמוד על היקפו), שנובעת מהאופי התקשורתי שלו כ-NGO ומהנטיה האידאולוגית של פעיליו, אבל הוא איננו אינטרסנטי ואמירת האמת היא נר לרגליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה על הדעות לא היתה קינטור. באמת אני חושב שזו עובדה שגם כאשר מדברים על עובדות, הדעות הפוליטיות שמאחורי הדיבורים על העובדות מציצות, ואם לא נותנים מדי פעם את הדעת לכך חוטאים לעובדות . . . זה קשור בדעתי שכדי שיהיה צדק בית המשפט העליון בדונו בענינים שיש עליהם ויכוח ציבורי צריך להכיל בהרכבו ייצוג של כל שכבות הציבור. לעניין הריסת הבתים נוצרה (לא במקרה לדעתי) אווירה שצה"ל לא דובר אמת. אני השתדלתי לעקוב אחרי הפרסומים השונים בעניין זה. העניין הזה ש "אפילו צהל מודה", פורסם לראשונה ע"י "כתבתנו הצבאית" מפי "גורמים" בצה"ל. אני לא מוכן לתת שום משקל ל "גורמים" שמדברים דרך כרמלה. הקישורית הראשונה שאליה הפנה אותי ערן היא כתבה פשוט חצופה. היא פשוט מצטטת את האווירה שאותה הזכרתי כאמת, ומגבירה אותה. אבל כל ההודעות הרשמיות, כל הראיונות עם קציני צה"ל ציירו בדיוק אותה תמונה בקשר להיותם של הבתים מיושבים או לא. אבל האווירה ניצחה את ההודעות הרשמיות, ולא פלא שאתה וגם ערן האמנתם שצהל בעצמו הודה. צה"ל הוא אולי גוף אינטרסנטי, אבל מפקד אוגדת עזה הוא לא בדיוק מישהו שעובד אצל דובר צה"ל, והקצין השני שהשתתף בפעולה ורואיין הוא קצין בדרגת סגן אלוף, בודאי רחוק מה"פוליטיקה הגבוהה" של צה"ל. הראיונות עמם שאותם שמעתי נשמעו לי כנים ואמינים. האם כל קציני צה"ל וחייליו הם שקרנים ? הרי בני הוא גם חייל בצה"ל. . . אופס . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב ב ynet פורסמו שני מאמרים בקשר להרס הבתים. האחד של אהרון מגד והשני של חיים גורי. שני האישים האלה הם אנשי שמאל, אמנם, אבל מסוג אלה שיכולים לראות יותר מצד אחד, ולכן נתונה להם הערכתי. בכל זאת, שניהם קיבלו משום מה כעובדה דווקא את גרסת האויב, כלומר שהבתים היו מיושבים. אני כמובן הגבתי לשני המאמרים בשאלה מדוע הם מקבלים את גרסת האויב שנוגדת את גרסתנו כעובדה. אבל קולי היה קול קורא במדבר. בכל שפע התגובות למאמרים לא נתקלתי בערעור על הפרט הזה. האווירה גברה . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למפקד אוגדת עזה יש אכן מוניטין טובים. אבל הוא לא השתתף בפעולה. את הראיון עם אותו סגן אלוף לא קראתי. זה נשאר עדויות של צה"ל מול עדויות כל העולם, כולל כתבי "הארץ" (כל כלי תקשורת ישראלי אחר אינו רלוונטי, מכיוון שהוא לא ערך בדיקה מכלי ראשון), וזה הזמן לשאול שאלה נגדית: האם כל העולם וחייליו הם שקרנים? כמובן שלא, והאמת המוחלטת (...) לא תיוודע לעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Uh... okay. Let's see if I can understand your method of getting to the truth, by asking you a simple question:
Let's say China has an emperor, with a certain length of nose. You wish to know the length of his nose. No-one sees the emperor, except for his closest advisors. Will you: a. ask all the people in all of China what they think the length of the emperor's nose, and average over their answers? b. make a wild-ass guess? c. take LSD, connect with your inner holy-spirit-totem-undying-whatnot, and ask it? d. get interviews with some of the Emperor's advisors, and ask them, then average over their answers? e. do all of the above? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשמח אם תוכל לנסח את המטרה שאליה אתה חותר. (עברית עדיפה, אם אפשרי, ואני יודע שזה בעייתי.) למותר לציין, אני מקווה, שכשאמרתי ''כל העולם'' לא התכוונתי למי שלא היה ברפיח או לא ראה או לא דיווח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמא לבעייתיות של אמינות הודעות דובר צה"ל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הסיפור. אין ספק שהסיפור הזה אינו ''ספור יפה'', ומשקף פזיזות תחילה ומבוכה אחר כך. היות שהטיפול במקרה בוצע גם בידי השב''כ, היו כנראה כשלים בהעברת המידע, ודובר צה''ל ''השלים'' את העובדות לפי מה ששיער בטעות. (במלחמת ההסברה לפעמים המהירות בהעברת ידיעות ''טובות'' חשובה, והדבר יכול להכשיל. אבל אין כאן, לדעתי, ניסיון מתוכנן להטעות. (אי אפשר בכלל להשוות את הסיפור הזה להודעות ההכחשה של צבא אוקראינה את עובדת הפלת המטוס, שהייתה ללא ספק שקר ביודעין.) היו מקרים של ניצול אמבולנסים להעברת נשק (את זאת שהמחבלת המתאבדת אולי הגיעה באמבולנס, אני שומע לראשונה). טבעי הוא שקיים רצון חזק בצבא להדגיש מקרים כאלה, ולכן הייתה כאן פשלה. מכל מקום, הפנית אותי סוף לעובדה ממשית שיש לה משקל בהערכת אמינות דובר צה''ל. אבל זו דוגמה אחת מתוך ים של הודעות שיוצאות מצה''ל. אי אפשר להתרשם על סמך מקרה אחד. כדי לקבל תמונה נכונה צריך עוד סיפורים. כתבת ''דוגמה'', כאילו הוצאת דף אחד מתוך תיק עב כרס. אני רוצה לעיין בתיק עב הכרס כולו . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיין מדי שבוע (ובגיליונות קודמים) במדורו של אביב לביא ''ראיתי שמעתי'' במוסף ''הארץ''. יותר מדי דוגמאות בזמן האחרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ללא קישוריות אין סיכוי שאזוז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 14176 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם הייתה לי מורה לספרות שלא הייתה מסוגלת לבדוק מבחן בלי לדעת של מי המבחן. הציון היה נקבע מראש (30+- במקרה שלי(מתוך 100)), על פי השם שכתוב למעלה, וגם כאשר "שכחתי" לכתוב את השם, היא לא התביישה לומר לי בנימה כעוסה משהו שהיא נאלצה לבצע אלימינציה לפני שיכלה "לבדוק" את הבחינה שלי. אתה חושב שאתה סובל אולי מאותו סוג של בעיה? (אגב, איזה פתק לדעתך אני שמתי בקלפי?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי ואבוי. בעקבות פסק דין זה שיבחתי את בית המשפט העליון. אסור היה לי לעשות דבר כזה. הייתי צריך להגיד שפסק הדין לא שווה כלום בגלל שלא הוסיפו שצריך לחסל אותם בעינויים. . . אשר לפתק ששמת בקלפי, כביכול לגביך צריך להיות לי יותר קל כי אתה כותב הרבה על עניינים פוליטיים וקראתי הרבה מדבריך, אבל כל מה שאני מנסה להראות כאן שאני יכול לנחש ביתר קלות דווקא כשאנשים דנים בעובדות (ש''ק ריש) או ב''עקרונות מדעיים בפוליטיקה'' (ערן), וזה בדיוק האבסורד. שוב, לגביך למרות שזה לא צריך להיות כך זה יותר קשה לי. אני מניח שבבחירות האחרונות בחרת בשרון ולפניהם בחרת בברק. בבחירות לכנסת כנראה לא ''ליכוד'' בטח מפלגת המרכז או משהו כזה. אבל כאמור בניחושים האלה דרגת הסבירות קטנה. לעומת זה אין לי (כמעט) ספק שש''ק ריש הבציע עבור מפלגה שמאלית (כנראה מרץ), ובאמת איני זוכר דברים שכתב בעבר אלא אני מסיק זאת רק מתוך ''העובדות'' שהביא. אותו דבר לגבי ערן. אף הוא הצביע עבור מפלגה שמאלית. המאמץ שהוא עושה להראות כמה דובר צה''ל שקרן הוא זה שמוביל אותי במקרה הזה לכוון הניחוש הזה, ולפני כן היו לי סימנים אחרים שעל אחד מהם עמדתי בעבר, ''ועצבנתי'' אותו . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, רגע! ואני? לאיזו מפלגה אני הצבעתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה. באמת ? הגננת עשתה לכם משחק בחירות ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזה, גננת יקרה, לעגתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו. עשיתי מבחן. מתי מגיעות התוצאות ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל על כך שלא הבהרתי מראש שאין בכוונתי לאשר או להכחיש את הדיאגנוזה שלך. אולם אם תייקתי אותי במגירה שלך של "השמאלנים שהתפקחו", את זאת אני מוכן להכחיש בתוקף. שמחתי לקרוא את הדיאגנוזה, כי זה מה שביקשתי, אבל דבר נוסף רציתי לומר, והוא:"מה ששנוא עליך על תעשה לחברך" תגובה 27846 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אין כל בעייה לספר איזה פתק שמתי בכל אחת מממערכות הבחירות שהיו עד כה, או אם אני שומר שבת או לא או אם אני מאמין באלהים או באסטרולוגיה או לא וכדומה. הסתרות כאלה מוזרות בעיניי. לא כתבתי: "השמאלנים שהתפקחו". כשברק התמודד מול נתניהו לא כל אלה שהצביעו "ברק" היו שמאלנים של ממש. אני עצמי שאני בודאי ימני שמתי אז פתק ריק (שעליו כתבתי בכתב יד: "בני בגין"). גם לא חשבתי כשכתבתי זאת במושגים של "השמאלנים שהתפקחו" אבל זה רעיון מעניין . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה היחידה לכך שאני מעדיף שלא לומר איזה פתק שמתי בקלפי היא שישנם אנשים שבאותו הרגע יתתיקו אותי באיזו מגירה ויחילו עלי את הסטריוטיפים שלהם, ויקראו את דברי בהתאם לסטריוטיפים. קריאה סטריוטיפית כזו פשוט מקשה עלי להסביר את עמדותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל זאת קשה לי להבין (כשם שקשה לי להבין מדוע להשתמש בכינוי, במקום בשם ושם המשפחה. מה יותר פשוט מפשוט). איך שהוא אני חש שהסתרת הבחירה הפוליטית בדיון פוליטי היא מין צורה של התנשאות בבחינת: "אני, שלא כמוכם, מעל כל הדברים הקטנים האלה, ומביט על הדברים מנקודה הרבה יותר מרוממת". אשר לקישורית שהבאת קודם. ב "תקרית" ההיא לא היה שום דבר ש"שנוא עליי". תיקנתי התרשמות של גלעד דנבום לגביי, ונצלתי את הטעות (ואף זאת רק אחרי שמשתתף אחר שימש כקטליזטור), כדי להעיר (אולי ברשעות לא עניינית מסויימת), שכשם שטעה, אולי הוא טועה בעוד דברים. בכל מקרה אל תראה את דבריי כלחץ עליך לעשות כך או אחרת. דווקא במקרה שלך "הודאה" או הכחשה מצדך לא כל כך חשובים לי, ולא אוכל "להוכיח" בעזרתם דבר. כל נושא הפתק שלך בקלפי, הרי עלה ביוזמתך . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני סובל מיזה סוג של פרנויה בגלל המורה ההיא לספרות... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למישהו יש את הנוסח *המלא* של ההחלטה? (באתר של בית המשפט לא מצאתי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''קראנו ושמענו בהרחבה את טענות באת-כוח העותר. נראה לנו כי בהודעה מטעם המשיבים ניתנה תשובה ממצה לטענותיו של העותר. ברירת אמצעי הלחימה, בהם פועלים המשיבים במטרה לסכל מבעוד מועד פיגועי טרור רצחניים, אינה מן הנושאים שבית-משפט זה יראה מקום להתערב בהם. קל וחומר אמורים הדברים בעתירה הנעדרת כל תשתית קונקרטית והחותרת לקבלת סעד גורף.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. קודם כל תודה. ב. יש רפרנס? ג. האם יש לך רפרנס לנוסח המלא של ההחלטה כולה? ד. הערה לע"ב: מתוך הציטוט שהביא האייל אלמוני, נראה שהשופטים לא התלבטו הרבה, ואף קובעים כי העתירה נעדרת כל תשתית קונקרטית וחותרת לקבלת צעד גורף. האם לאור הדברים האלה לא ניתן לחשוד שהעותר ידע מראש שהעתירה תידחה? אם כך מדוע מוחמד ברכה (פוליטיקאי מנוסה) הגיש עתירה חסרת כל תשתית קונרטית וכו'. האם מטרתו לתת גושפנקה על דרך השלילה למדיניות החיסולים? והאם זה בה במטרה לשמר את הסכסוך החם? (לא יודע עם יש צורך להבהיר: הדברים נכתבו בתום לב, ללא נימה צינית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. יכול להיות. יכול להיות גם שלא. יכול להיות שהיו לו מטרות דומות (הגברת הטינה בין יהודים לערבים למשל). מצריך בדיקה מדוקדקת יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עורך דין מאד מפורסם ששמו פרח מזכרוני (זה שהגן על ''המרגל הביאולוגי''), אמר פעם שבלילה שלפני מתן פסק דין של העליון שבו הוא מייצג את אחד הצדדים הוא לא ישן בלילה. וזאת משום שאין לו שום שמץ של מושג מה תהיה החלטת השופטים (עוד דוגמה ל''מקצועיות'' בעולם הלא מדוייק). אצלך, לעומת זה, הכל ברור. לפני שהשופטים החליטו לא ידעת מה ''התשובה''. עכשיו, כשפורסמה ההחלטה הלקונית (לא חפשתי, אך זה כנראה כל פסק הדין. לחינם תחפש תוספות), פתאום אתה מבין ש''אין לכך כל תשתית'', ועוד כל מיני מילים של עורכי דינים (שתי המילים האחרונות במיליעל, ושיסלח לי ש''ק ריש). איש לא ידע מה יהיה פסק הדין. איש לא ידע ש ''אין תשתית'' לא אותו עורך דין, לא אתה ולא אני. לכן גם ברכה לא ידע, וככל הנראה קווה שיזכה. (אני למשל מאד חששתי שכך יהיה.) וההשערה שלך במשפט האחרון השאירה אותי פעור פה . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה השאיר אותך פעור פה, הגושפנקה ושימור הסכסוך? ב. אני לא משפטן, וגם לא ידעתי ועדיין אני לא יודע את הפרטים הקטנים של העתירה. אבל ברכה והעו"דינים, ללא ספק היו בעמדה יותר טובה ממני. עם זאת, נדמה לי שהעתירה הזו דנה בתחום האפור, בו אין חוקים ברורים, ולכן אולי זה לא היה חד וחלק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי בשם עורך הדין דנן, כלומר לא נזכרתי. הוא רשום בכותרת אחת ההודעות למעלה, שעיניי נתקלו בה: פלדמן. לגבי היותי פעור פה, חוששני שברוב חופזתי (אני יכול לעבוד ב"דובר צהל"), לא הבנתי אותך נכון. חשבתי שאתה מתכוון שברכה ביקש כך להילחם בתופעת הפיגועים באיזו דרך של הפוך על הפוך. אבל בעצם כתבת את ההפך, וזה דווקא מתאים למה שאני חושב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע,רגע,רגע.... האם ברכה ממש פעל למתן גושפנקה עבור מדיניות שמבצע שרון?! האם האנטרסים של ברכה ושל שרון, נפגשו לרגע קט? מה זה אומר על שרון, האם גם הוא נוקט במדיניות שמיועדת להסלמה? או שכל אחד מהם חושב שהתוצאה של מדיניות החיסולים תהיה שונה? ולא הבנתי האם אתה בכלל מקבל שעתירת סרק של ברכה היא אפשרות סבירה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. ללא קשר למה שכתבת (יכול להיות ששוב לא הבנתי נכון), אומר את דעתי. ברכה לא רוצה כמובן חיסולים. אין הוא רוצה שיפגעו בעמו, אבל הוא כן רוצה שעמו יפגע במדינתו ובאזרחיה. העתירה הוגשה לדעתי תוך תקווה שבית המשפט יפסול את החיסולים. לפני כמה זמן פורסמה הודעה של לשכת עורכי הדין (כן. עורכי הדין של ישראל), שהם מאותו מקצוע, שטוענים שהחיסולים הם פשע. במקצוע הזה אפשר להגיד דברים והיפוכם, אבל הטון שבו הם נאמרים יוצר רושם כאילו הדברים נכונים מבחינה "מקצועית". מסתבר שהקבוצה שהוציאה את ההודעה הזאת בלשכת עורכי הדין מורכבת משמאלנים יותר רציניים מאלה שיושבים בבית המשפט העליון. ברכה בטח קרא את ההודעה הזאת. הוא חשב שיש לו סיכוי. מה היה לו להפסיד ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי זה עתה את היועץ המשפטי של הממשלה לשעבר בן יאיר מתראיין ברדיו. הנושא העיקרי היה תמיכתו בסרבני השרות בשטחים (תמיכה באי ציות לחוק), אך בין השאר אמר שפעולות החיסול הן לא חוקיות. והוא אמר זאת למרות פסק הדין הזה. אז איך זה ? הרי גם הוא משפטן. איך זה שלא הבחין בכך "שהעתירה נעדרת כל תשתית קונקרטית". הוא למד מתוך ספר חוקים אחר ? בולשיט. אי אפשר כלל להבין מדבריו אם הוא משפטן טוב או רע כפי שאי אפשר להבין מפסק הדין אם השופטים יודעים את החוק או לא. בעניינים כאלה הכל פוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ברכה והעו"דינים" נשמע כמו להקת פופ מוצלחת. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(האלמוני הזה הוא אני) אבל מה שצוטט זהו הנוסח המלא (פרט לכל הכותרות והחתימות). העתירה בפירוש בעייתית. הבעיה נעוצה בזה שאין אפשרות לתקוף בבג"צ חיסולים עתידיים, בגלל חוסר במידע, ואין אפשרות לתקוף חיסול שנעשה בעבר, בגלל חוסר רלוונטיות ("שאלה אקדמית"). אבל מכיוון שזה תמיד יהיה המצב, הרי שלמרות הגורפות ניתן היה לדון, לו השופטים רצו. הרי יש מדיניות מוצהרת שיכולים לקבוע אם היא חוקית או לא. בעיה אחרת היא השפיטות. הנושאים הם נושאים של פעולת צה"ל בלוחמה. נדיר שבית המשפט מתערב בכך. עתירות רבות מוגשות כאשר יהיה קשה לשכנע את בית-המשפט להתערב (שורת עתירות נגד הסכמי אוסלו, מעשי הווקף בהר הבית, ועוד). בית-המשפט חזר לומר, בפה מלא, שהוא לא מוכן להתערב בנושאים מסוימים, למשל באופן ניהול משא ומתן מדיני. אבל גם יישום של טיעון כזה הוא קשה, מכיוון שכאן מדובר, במקביל לפעולת הלוחמה, בזכויות אדם בסיסיות (הזכות לחיים) של תושבים מוגנים שישראל חבה להם את חייהם (so to speak); ואולי לא – קשה לדעת איפה עומד בג"צ בהגנה על תושבי השטחים בעימות הנוכחי. אבל נראה לי שהבעיה המרכזית שבגללה נפל התיק היא שבית-המשפט סבור באמת ובתמים שישנן נסיבות "מתקתקות" שבהן הורגים אנשים ללא משפט. כלומר, שאלת החיסולים היא שאלה של מידה (ודאות המידע המודיעיני, חומרת המעשים העתידיים המיוחסים למחבל, מעשיות של אלטרנטיבות מבצעיות) ולא של דיכוטומיה של קווי גבול שניתן לשרטט א-פריורית. לכן אין למעשה אפשרות לנהל דיון א-פריורי בקריטריונים של צה"ל/הממשלה לחיסול, אלא רק דיון לגופתו של מחוסל, אשר, כאמור, אין לנהלו לפי הכללים בבג"צ. המניע הפוליטי? לא ברור. יכול להיות שפסק-הדין של בג"צ הוא איזו קריאת כיוון לשמאל – ללכד אותו להתנגדות לחיסולים. סוג של נקודת קיצון, מעוז אחרון ש"נפל". אולי המחשת נקודה פוליטית, על אטימות של כל המערכות הישראליות, כביכול. ועוד משהו: פסק הדין הקצר – מהווה הפרה של חובת ההנמקה. לא מדובר בהפרה נדירה, אלא שהאמצעי הזה אינו כשר בעיני. העתירה, לא קשה להניח, משתרעת על עשרות עמודים, וכך התשובה. הכרעה בעתירה בשני משפטים אינה יכולה לרצות את הדרישה לפסק דין מנומק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב: דיון 477 הבאתי את פסק הדין בעתירת נאמני הר הבית בקשר להרס העתיקות שם ע"י הוקף. אני חוזר על פסק הדין: "עיינו בעתירה ובתגובת המשיבים. שמענו מפי בא-כוח העותרת (תנועת נאמני הר הבית - ד. א.), ולבקשתו קיבלנו מפי המשיב 4 (מפקד משטרת ירושלים. - ד.א.), בדלתיים סגורות, מידע עובדתי הנוגע לטענות שבעובדה שביסוד העתירה ואשר נשנו במחלוקת בין הצדדים. על רקע כל אלה הגענו למסקנה כי העתירה אינה מקימה בסיס מספק להתערבות בית המשפט. מטעם זה, ומבלי לנקוט עמדה בשאלות העקרוניות שהעתירה עשויה הייתה לעורר, אנו מחליטים לדחות את העתירה." האם לדעתך מה שאתה קורא "הפרה של חובת ההנמקה" לא חל גם על פסק דין זה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אינני עו"ד) הבעיה כאן פוטנציאלית פחות חמורה. היתה שאלה עובדתית, העותרים טענו שיש מצב עובדתי X, שביחס אליו הם טוענים טענות משפטיות Y, ועותרים מכוחן לסעד Z (שיוביל כמובן למלחמה כוללת במזה"ת, אבל לא משנה). השופטים אומרים כאן: דווקא טענות Y הן רציניות מאוד, אבל אחרי שעיינו בחומר הסודי, מצב X שאתם טוענים לו לא מתקיים. קביעה אחרונה זו טעונה הנמקה. עם זאת, מדובר בהנמקה המבוססת על חומר סודי, כך שקשה לי לומר אם אפשר היה לנמק. העיון בחומר סודי במעמד צד אחד מבוסס על ויתור של הצד השני על עיון בו או על ידיעה שלו, תוך שהוא "סומך" על השופטים שיעשו בו שימוש טוב. זה הסדר בעייתי, יציר בית-המשפט העליון, אשר שנוי במחלוקת אקדמית מסוימת. אבל היות שהוא נעשה בהסכמת הצדדים, קשה לבוא בטרוניה. אמנם נכון שהיה עדיף לו היו השופטים מנסים לנמק את פסקם, אבל אינני יודע עד כמה היו יכולים לעשות זאת. אני מעריך שלא ניסו במיוחד, בלשון המעטה. אבל מובן שאין לי איך לדעת מה היתה האפשרות שלהם במקרה הספציפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אומרים השופטים על "המידע הסודי" ? הם מספרים לנו רק שהם שמעו אותו, אבל בעצם לא מקשרים אותו לשום דבר. הם לא אומרים, למשל, שמ"המידע הסודי" התברר להם שלא מתבצע הרס עתיקות בהר הבית, אמירה שהיא הרלוונטיות היחידה שאפשר לייחס למידע כזה, ולו הייתה נאמרת ללא הוספת פרטים, לא היה בכך שום גילוי סוד. בכל זאת הם אומרים ששמעו. זה נשמע כמו מעשה בלתי מכובד: איזה זריקת משהו לחלל האוויר, בבחינת: "דעו לכם שיש דברים שאינכם יודעים", כדי למנוע שאלות ותמיהות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שמקריאה חוזרת אני כלל לא בטוח שהם דחו את פסק הדין על רקע עובדתי (מה זה "אין בסיס מספק להתערבות"? זה עובדתי או משפטי?). אבל אם זה עובדתי, אז זה ברור: הם אומרים שהמידע הסודי (והאחר) שהם קיבלו מצביע על כך שבמחלוקת העובדתית שנתגלעה בין הצדדים, האמת היא עם הממשלה. אני חוזר בי: אי הבהירות שבפסק הדין לא מאפשרת לדעתי להבין מה הם נימוקי הדחיה, וזה פסול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע עולה השאלה בכלל? מדוע לא נסכים כולנו כי כאשר מדובר בחיינו או בחייהם - שלנו בעדיפות מוחלטת ועקרונית. בפתח דברי, אציין כי אני בעד הפרדה והקמת מדינה פלסטינאית, אך אני מתעקש על שלושה דברים: לא להחזרת 100% מהשטח, אלא כל פתרון ענייני הנמוך מכך (גם 99% מקובל עלי למשל). לא לזכות השיבה לשטח ישראל. טרנספר למתנחלים כנגד ערבייי ישראל! (לפחות להמיר את אזרחותם הישראלית בפלסטינאית) עוד אציין, כי תבוסתה של מדינת ישראל מובטחת ברגע שתתחיל אינתיפאדה של ערבייי המדינה, והיא תתחיל אם ניסוג תחץ לחץ מהשטחים. ולעניין, כן, אנחנו זכאים לנקמה על הכאב שנגרם לנו (לאומית) ולאזרחינו שמשפחותיהם נפגעו (אישית) וחיסולים (אם לא יהיו מהוססים), שיצורף אליהם מעשה נקמה כנגד משפחות המפגעים ושכניהם - יקנו לנו בטחון (שעבורנו=חיים) וירתיעו מפגעים ממעשיהם. האשם במצב הקיים הוא בנו, על כי נתתנו למצב להתחמם על אש קטנה (כפי שהובלנו באף על ידי עראפאת "ששלט על גובה הלהבות"), והרגלנו את כולם לכללי המשחק, שעבר מאבנים, לפיגועים. מאחורינו שנתיים של טבח הדדי. הדרך שלנו לצאת ממעגל הדמים הוא, למרבה הצער הכאב וחוסר ההומניות, על ידי הענשה של מפגעים, משפחותיהם, ו ש כ נ י ה ם !!! אמר מי שאמר: אוי לרשע ואוי לשכנו. אם גם שכינהם ינזקו מהפצצת בית המפגעים, יהיו הם שיגנו על האינטרסים שלנו, וידאגו לטרפד נסיונות כאלה. אם תרצו המלצה חמה על הדרך שיש לנקוט כנגד פיגועים של פונדמנטליסטים, תשאלו את ראשי הממשלה (נוכחי וקודמים) שם צמחה התופעה... מצרים! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שופטי בג"ץ אמרו היום בדיון שהתקיים בעתירה של ארגון "רופאים למען זכויות אדם" כי לבית המשפט אין סמכות לומר לצה"ל באיזה נשק להשתמש. העתירה הייתה בדרישה להורות לצה"ל שלא להשתמש בפגזי פלאשט (מפזרי רסיסים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העתירה לא היתה להורות לצה"ל באיזה נשק להשתמש, אלא באיזה נשק לא להשתמש. האם בג"ץ היה פוסק אותו דבר בעתירה למנוע מצה"ל להשתמש בנשק "להשמדה המונית"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הנשק שהובא לדיון אסור בשימוש עפ"י איזושהי אמנה שישראל חתומה עליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהנימוקים להחלטה כפי שהתפרסמו בקישורים המופיעים בתגובה 143174 עולה כי הסיבה לדחיית העתירה היא בדיוק זאת, שהחימוש האמור *אינו* אסור בשימוש ע"פ האמנות הבינלאומיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |