בתשובה להאייל האלמוני, 07/02/02 16:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. קודם כל תודה. ב. יש רפרנס? ג. האם יש לך רפרנס לנוסח המלא של ההחלטה כולה? ד. הערה לע"ב: מתוך הציטוט שהביא האייל אלמוני, נראה שהשופטים לא התלבטו הרבה, ואף קובעים כי העתירה נעדרת כל תשתית קונקרטית וחותרת לקבלת צעד גורף. האם לאור הדברים האלה לא ניתן לחשוד שהעותר ידע מראש שהעתירה תידחה? אם כך מדוע מוחמד ברכה (פוליטיקאי מנוסה) הגיש עתירה חסרת כל תשתית קונרטית וכו'. האם מטרתו לתת גושפנקה על דרך השלילה למדיניות החיסולים? והאם זה בה במטרה לשמר את הסכסוך החם? (לא יודע עם יש צורך להבהיר: הדברים נכתבו בתום לב, ללא נימה צינית) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ד. יכול להיות. יכול להיות גם שלא. יכול להיות שהיו לו מטרות דומות (הגברת הטינה בין יהודים לערבים למשל). מצריך בדיקה מדוקדקת יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עורך דין מאד מפורסם ששמו פרח מזכרוני (זה שהגן על ''המרגל הביאולוגי''), אמר פעם שבלילה שלפני מתן פסק דין של העליון שבו הוא מייצג את אחד הצדדים הוא לא ישן בלילה. וזאת משום שאין לו שום שמץ של מושג מה תהיה החלטת השופטים (עוד דוגמה ל''מקצועיות'' בעולם הלא מדוייק). אצלך, לעומת זה, הכל ברור. לפני שהשופטים החליטו לא ידעת מה ''התשובה''. עכשיו, כשפורסמה ההחלטה הלקונית (לא חפשתי, אך זה כנראה כל פסק הדין. לחינם תחפש תוספות), פתאום אתה מבין ש''אין לכך כל תשתית'', ועוד כל מיני מילים של עורכי דינים (שתי המילים האחרונות במיליעל, ושיסלח לי ש''ק ריש). איש לא ידע מה יהיה פסק הדין. איש לא ידע ש ''אין תשתית'' לא אותו עורך דין, לא אתה ולא אני. לכן גם ברכה לא ידע, וככל הנראה קווה שיזכה. (אני למשל מאד חששתי שכך יהיה.) וההשערה שלך במשפט האחרון השאירה אותי פעור פה . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה השאיר אותך פעור פה, הגושפנקה ושימור הסכסוך? ב. אני לא משפטן, וגם לא ידעתי ועדיין אני לא יודע את הפרטים הקטנים של העתירה. אבל ברכה והעו"דינים, ללא ספק היו בעמדה יותר טובה ממני. עם זאת, נדמה לי שהעתירה הזו דנה בתחום האפור, בו אין חוקים ברורים, ולכן אולי זה לא היה חד וחלק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי בשם עורך הדין דנן, כלומר לא נזכרתי. הוא רשום בכותרת אחת ההודעות למעלה, שעיניי נתקלו בה: פלדמן. לגבי היותי פעור פה, חוששני שברוב חופזתי (אני יכול לעבוד ב"דובר צהל"), לא הבנתי אותך נכון. חשבתי שאתה מתכוון שברכה ביקש כך להילחם בתופעת הפיגועים באיזו דרך של הפוך על הפוך. אבל בעצם כתבת את ההפך, וזה דווקא מתאים למה שאני חושב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע,רגע,רגע.... האם ברכה ממש פעל למתן גושפנקה עבור מדיניות שמבצע שרון?! האם האנטרסים של ברכה ושל שרון, נפגשו לרגע קט? מה זה אומר על שרון, האם גם הוא נוקט במדיניות שמיועדת להסלמה? או שכל אחד מהם חושב שהתוצאה של מדיניות החיסולים תהיה שונה? ולא הבנתי האם אתה בכלל מקבל שעתירת סרק של ברכה היא אפשרות סבירה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. ללא קשר למה שכתבת (יכול להיות ששוב לא הבנתי נכון), אומר את דעתי. ברכה לא רוצה כמובן חיסולים. אין הוא רוצה שיפגעו בעמו, אבל הוא כן רוצה שעמו יפגע במדינתו ובאזרחיה. העתירה הוגשה לדעתי תוך תקווה שבית המשפט יפסול את החיסולים. לפני כמה זמן פורסמה הודעה של לשכת עורכי הדין (כן. עורכי הדין של ישראל), שהם מאותו מקצוע, שטוענים שהחיסולים הם פשע. במקצוע הזה אפשר להגיד דברים והיפוכם, אבל הטון שבו הם נאמרים יוצר רושם כאילו הדברים נכונים מבחינה "מקצועית". מסתבר שהקבוצה שהוציאה את ההודעה הזאת בלשכת עורכי הדין מורכבת משמאלנים יותר רציניים מאלה שיושבים בבית המשפט העליון. ברכה בטח קרא את ההודעה הזאת. הוא חשב שיש לו סיכוי. מה היה לו להפסיד ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי זה עתה את היועץ המשפטי של הממשלה לשעבר בן יאיר מתראיין ברדיו. הנושא העיקרי היה תמיכתו בסרבני השרות בשטחים (תמיכה באי ציות לחוק), אך בין השאר אמר שפעולות החיסול הן לא חוקיות. והוא אמר זאת למרות פסק הדין הזה. אז איך זה ? הרי גם הוא משפטן. איך זה שלא הבחין בכך "שהעתירה נעדרת כל תשתית קונקרטית". הוא למד מתוך ספר חוקים אחר ? בולשיט. אי אפשר כלל להבין מדבריו אם הוא משפטן טוב או רע כפי שאי אפשר להבין מפסק הדין אם השופטים יודעים את החוק או לא. בעניינים כאלה הכל פוליטיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ברכה והעו"דינים" נשמע כמו להקת פופ מוצלחת. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(האלמוני הזה הוא אני) אבל מה שצוטט זהו הנוסח המלא (פרט לכל הכותרות והחתימות). העתירה בפירוש בעייתית. הבעיה נעוצה בזה שאין אפשרות לתקוף בבג"צ חיסולים עתידיים, בגלל חוסר במידע, ואין אפשרות לתקוף חיסול שנעשה בעבר, בגלל חוסר רלוונטיות ("שאלה אקדמית"). אבל מכיוון שזה תמיד יהיה המצב, הרי שלמרות הגורפות ניתן היה לדון, לו השופטים רצו. הרי יש מדיניות מוצהרת שיכולים לקבוע אם היא חוקית או לא. בעיה אחרת היא השפיטות. הנושאים הם נושאים של פעולת צה"ל בלוחמה. נדיר שבית המשפט מתערב בכך. עתירות רבות מוגשות כאשר יהיה קשה לשכנע את בית-המשפט להתערב (שורת עתירות נגד הסכמי אוסלו, מעשי הווקף בהר הבית, ועוד). בית-המשפט חזר לומר, בפה מלא, שהוא לא מוכן להתערב בנושאים מסוימים, למשל באופן ניהול משא ומתן מדיני. אבל גם יישום של טיעון כזה הוא קשה, מכיוון שכאן מדובר, במקביל לפעולת הלוחמה, בזכויות אדם בסיסיות (הזכות לחיים) של תושבים מוגנים שישראל חבה להם את חייהם (so to speak); ואולי לא – קשה לדעת איפה עומד בג"צ בהגנה על תושבי השטחים בעימות הנוכחי. אבל נראה לי שהבעיה המרכזית שבגללה נפל התיק היא שבית-המשפט סבור באמת ובתמים שישנן נסיבות "מתקתקות" שבהן הורגים אנשים ללא משפט. כלומר, שאלת החיסולים היא שאלה של מידה (ודאות המידע המודיעיני, חומרת המעשים העתידיים המיוחסים למחבל, מעשיות של אלטרנטיבות מבצעיות) ולא של דיכוטומיה של קווי גבול שניתן לשרטט א-פריורית. לכן אין למעשה אפשרות לנהל דיון א-פריורי בקריטריונים של צה"ל/הממשלה לחיסול, אלא רק דיון לגופתו של מחוסל, אשר, כאמור, אין לנהלו לפי הכללים בבג"צ. המניע הפוליטי? לא ברור. יכול להיות שפסק-הדין של בג"צ הוא איזו קריאת כיוון לשמאל – ללכד אותו להתנגדות לחיסולים. סוג של נקודת קיצון, מעוז אחרון ש"נפל". אולי המחשת נקודה פוליטית, על אטימות של כל המערכות הישראליות, כביכול. ועוד משהו: פסק הדין הקצר – מהווה הפרה של חובת ההנמקה. לא מדובר בהפרה נדירה, אלא שהאמצעי הזה אינו כשר בעיני. העתירה, לא קשה להניח, משתרעת על עשרות עמודים, וכך התשובה. הכרעה בעתירה בשני משפטים אינה יכולה לרצות את הדרישה לפסק דין מנומק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב: דיון 477 הבאתי את פסק הדין בעתירת נאמני הר הבית בקשר להרס העתיקות שם ע"י הוקף. אני חוזר על פסק הדין: "עיינו בעתירה ובתגובת המשיבים. שמענו מפי בא-כוח העותרת (תנועת נאמני הר הבית - ד. א.), ולבקשתו קיבלנו מפי המשיב 4 (מפקד משטרת ירושלים. - ד.א.), בדלתיים סגורות, מידע עובדתי הנוגע לטענות שבעובדה שביסוד העתירה ואשר נשנו במחלוקת בין הצדדים. על רקע כל אלה הגענו למסקנה כי העתירה אינה מקימה בסיס מספק להתערבות בית המשפט. מטעם זה, ומבלי לנקוט עמדה בשאלות העקרוניות שהעתירה עשויה הייתה לעורר, אנו מחליטים לדחות את העתירה." האם לדעתך מה שאתה קורא "הפרה של חובת ההנמקה" לא חל גם על פסק דין זה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אינני עו"ד) הבעיה כאן פוטנציאלית פחות חמורה. היתה שאלה עובדתית, העותרים טענו שיש מצב עובדתי X, שביחס אליו הם טוענים טענות משפטיות Y, ועותרים מכוחן לסעד Z (שיוביל כמובן למלחמה כוללת במזה"ת, אבל לא משנה). השופטים אומרים כאן: דווקא טענות Y הן רציניות מאוד, אבל אחרי שעיינו בחומר הסודי, מצב X שאתם טוענים לו לא מתקיים. קביעה אחרונה זו טעונה הנמקה. עם זאת, מדובר בהנמקה המבוססת על חומר סודי, כך שקשה לי לומר אם אפשר היה לנמק. העיון בחומר סודי במעמד צד אחד מבוסס על ויתור של הצד השני על עיון בו או על ידיעה שלו, תוך שהוא "סומך" על השופטים שיעשו בו שימוש טוב. זה הסדר בעייתי, יציר בית-המשפט העליון, אשר שנוי במחלוקת אקדמית מסוימת. אבל היות שהוא נעשה בהסכמת הצדדים, קשה לבוא בטרוניה. אמנם נכון שהיה עדיף לו היו השופטים מנסים לנמק את פסקם, אבל אינני יודע עד כמה היו יכולים לעשות זאת. אני מעריך שלא ניסו במיוחד, בלשון המעטה. אבל מובן שאין לי איך לדעת מה היתה האפשרות שלהם במקרה הספציפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אומרים השופטים על "המידע הסודי" ? הם מספרים לנו רק שהם שמעו אותו, אבל בעצם לא מקשרים אותו לשום דבר. הם לא אומרים, למשל, שמ"המידע הסודי" התברר להם שלא מתבצע הרס עתיקות בהר הבית, אמירה שהיא הרלוונטיות היחידה שאפשר לייחס למידע כזה, ולו הייתה נאמרת ללא הוספת פרטים, לא היה בכך שום גילוי סוד. בכל זאת הם אומרים ששמעו. זה נשמע כמו מעשה בלתי מכובד: איזה זריקת משהו לחלל האוויר, בבחינת: "דעו לכם שיש דברים שאינכם יודעים", כדי למנוע שאלות ותמיהות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת שמקריאה חוזרת אני כלל לא בטוח שהם דחו את פסק הדין על רקע עובדתי (מה זה "אין בסיס מספק להתערבות"? זה עובדתי או משפטי?). אבל אם זה עובדתי, אז זה ברור: הם אומרים שהמידע הסודי (והאחר) שהם קיבלו מצביע על כך שבמחלוקת העובדתית שנתגלעה בין הצדדים, האמת היא עם הממשלה. אני חוזר בי: אי הבהירות שבפסק הדין לא מאפשרת לדעתי להבין מה הם נימוקי הדחיה, וזה פסול. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |