 |
למה דביבון? | 64 |  |
||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
שפה היא לא דבר סטטי, והאקדמיה, למרות מעמדה הרשמי, לא שולטת בשפה. הדולפין הוא דולפין וישאר כזה, כמו שהטלפון נשאר טלפון ולא "שח רחוק", כמו שטלפון סלולרי לעד ייקרא פלאפון, וכנ"ל לגבי שאר החיות נטולות השמות העבריים. לגבי החיות עם השמות העבריים, אין שום טעם בביטול מילה מן השפה שלנו, שגם כך אינה עשירה יתר על המידה ביחס לשפות אחרות. אני בטוח שהלומדים לפסיכומטרי יודו לכל מי שיבטל מילים כמו פוזמק, שמך, אספקלריה, משוורת ו"דודים" (לא אלו עם המים החמים), אבל אין לבטל מילים שהקלטו כבר בשפה, כמו דביבון, למשל. תנו לשפות לחיות! |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה בטלו את כל המילים או לא... אבל את הדודים נא לא לבטל....... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית - תודה לך, ירדן, על כתבה מענגת להפליא זו. ואשר לשמות החיות - מדוע נכרת מן השפה העברית את כל אשר יפה בה? הן שמות החיות, כפי שהוכחת יפה במאמרך, הנם מקור לא אכזב לשעשוע. להיפך - ראוי לנו לחפש עוד ועוד שמות וכינויים. לא רק דביבון, דלק, ערוד (שלא נזכר במאמרך משום מה), חרגול, אלא גם חברבר, דלגלג, זלגחש ושמנמך (נראה מי ינחש לאילו חיות התכוונתי). רק כך תהיה העברית שפה עשירה ומופלאה לעולמי עד. ולמי אכפת מה יודע האיש הממוצע ברחוב! (נ.ב. - המילה "דלגלג" כבר קיימת בעברית, כפי שיודעים בוגרי תיכון במקצועות האלקטרוניקה השונים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה לך ניר וליתר המגיבים. קיוויתי, אכן, לדיונים סוערים באשר לפרטים הקטנוניים במאמרי. הערוד כן היה בארץ בעבר, הלא כך? (ולאחרונה *הושב* לטבע - אנא תקן אותי אם אני טועה!) והדלק (יחד עם הסמור והחמוס) עדיין כאן. וכדי להרגיע אותך ואת לירון, אני לא *באמת* חותר לבטל מילים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערוד מעולם לא הושב לטבע בארץ. בשנת 1982 שוחררו במכתש רמון פראים - חמורי בר - הנמצאים שם עד היום. בשנת 1996 הוחזרו לטבע היחמורים בנחל כזיב (וכבר נתקלתי באחת בטיול) בשנת 1998 הוחל בשחרור ראמים בערבה, וכיום מתבצע שחרור הגל השני של הראמים, בנחל פארן. הגל השלישי מתוכנן לחולות חלוצה בשנת 2002 (תלוי במצב המדיני...) חוץ מזה על הפרק שחרור יענים ואיילי הכרמל, אך שחרור ערודים אינו צפוי בקרוב בשל בעיות רבייה של המין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת מאמר נהדר, ירדן, אלא שהוא לוקה בכמה טעויות ששומה עלי לקרוא חמס למקראן. תנינים _כן_ היו בארץ (תמסחים אולי לא). ומה עוד? גם תאו היה בארץ, בעמק החולה, דוגמא מפוחלצת של תאו ניתן למצוא במוזיאון בית אוסישקין שבקיבוץ דן, אם אינני טועה. בעיקר הטעות עם התאו חורה לי, בתור תושב עמק החולה. בהחלט חורה. מילא. ובקשר לדביבון - אני משער שהוא תורגם מכיוון שהוא מופיע רבות בתרבות האמריקאית כחיית רחוב קלאסית. הדביבונים גונבים אוכל וכל מה שקשור בזה. עם גל הפלאגיאט התרבותי שאנחנו מבצעים מארה"ב - תרגמנו גם את חיות הרחוב שלהם - הסנאי והדביבון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנינים היו בארץ, תמסחים לא, ואכן התמסח, ולא התנין, היה ברשימה השחורה שלי... באשר לתאו - אתה צודק, כמובן, ואני בוש ונכלם, וגם מודה לך. התנצלותי הכנה בפני התאו, ובפני תושבי עמק החולה (הולכי על שניים כבעלי קרניים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תאו" נזכר בתורה ברשימת החיות הכשרות, אך לא כל הפרשנים מזהים אותו עם התאו של ימינו (ג'מוס). רס"ג סבור שהתאו המקראי הוא חיה מדברית, כרוב החיות המותרות באכילה. מאי נפקא מינה? אם הג'מוס הוא התאו הנזכר ברשימת החיות, הרי שלאחר שחיטתו יש לכסות את דמו. אם הוא סתם בהמה, לא צריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? מה העניין עם כיסוי הדם, ומה זה "סתם בהמה"? ואיך הבאפלו האמריקאי מתקשר לכל זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר שוחטים חיות ועופות, יש לכסות את דמן לאחר השחיטה. כאשר שוחטים בהמות, לא צריך. ''חיות'' הן חיות בר, הנזכרות בספר דברים ''אייל וצבי ויחמור, ואקו ודישון ותאו וזמר'', וזיהוי חלק מהן איננו ברור כלל. לו היה התאו מעמק החולה (המכונה ''ג'מוס'' בפי העם) אותו התאו הנזכר בספר דברים, היה נחשב לחיה, והיה על השוחטו לכסות את דמו. אך לו לבהמה יחשב, ישפך דמו על הארץ כמים. עלי להזכיר שוב שגם נפקא מינה זו מקורה אך ורק במוחי הקודח. אם ממש מתחשק לך לשחוט ג'מוס, לך לשאול מישהו אחר מה לעשות בדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט see you later' alligator הופיע בסרט "האחיים מריו" - The mario bros. ותורגם כ"להתראות תנין -אם אני זוכר נכון. הערה שולית - אם כבר אוילויות מה עם תרגומי שמות הסרטים, זאת אומרת כאן נעשו אוילויות רבות יותר כדוגמאת כיבל גאי לעומת המסכה ששניהם עם אותו שחקן ובכול זאת רק אחד תורגם..... אין שום שם סיכוי להחליף מילים שהושרשו חזק (ראה נסיון ריטינג -מידרוג) ואם נחפש נראה שישנן הרבה מילים עבריות שאינן באות לידי שימוש: נמנמת, גלגלשת, מצנם, ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למילים עבריות יש בהחלט סיכוי להחליף מילים שהשתרשו חזק -- אבל רק אם התחליף איכותי וקליט. כך למשל המילה ''קלטת'' החליפה בצורה נאה (אם כי לא לחלוטין) את ''קסטה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם לתחדישים כמו: משיבון, כובעון, תקליטור ודוא"ל יש עדנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוא''ל אינו מוכר רשמית על ידי האקדמיה, וכנראה לא יוכר בעתיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן. אנשים משתמשים בו, וזו סיבה מספיקה לא להכיר בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
See you latter Alligator
In a while Crocodile |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Row-row-row your boat
Gently down the stream, If you see a crocodile don’t forget to scream. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ockey dockey artichoke וסליחה על עירור הפתיל העתיק. הגעתי בעקבות http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-860-14439-522667...
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תמיד כיף שמעוררים פתילים עתיקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוסיף שאני מכיר גרסא משופרת לתנין: See you later alligator, when your legs are straighter.
After awhile crocodile. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
See you later, masturbator
In a while, paedophile |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב לציין שגם הדוב היה כאן בימי התנ''ך, וכנראה גם הברדלס. הדוב אף נזכר בתנך מספר פעמים. סביר להניח שהשמות המתוארים בתנ''ך אינם זהים לשמות בימינו (כך הוחלף התן בשועל, למשל). דודי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקור השם "מדוזה" במיתולוגיה היוונית: זהו שמה של המפלצת עם שיער עשוי מנחשים, שמבטה היה הופך את הצופה לאבן. אין טעם לתרגם שם! או אולי רצית שנקרא לה "דג ג'לי", כפי שעושים האמריקאים? איכס... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו... אני מוכן "להוציא מהרשימה" את המדוזה, לפחות מחמת הספק. ובכל זאת, בנסיון נואש להגן על התזה: שיח הדפנה, גם הוא על שם גיבורה מהמיתולוגיה היוונית, קיבל שם עברי: ער אציל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האקדמיה ללשון העברית החליטה להכיר *גם* בשם העממי הזה לעץ, ובהתאמה הוחלף שמו של השיח שנקרא בעבר "דפנה צרת-עלים" ל"דפנית צרת-עלים", שיח שמוכר למטיילים בהרי אדום ולא גדל במערב הירדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והשמך שהזכרת הוא שמה העיברי של הטרוטה, או שמו העיברי של הסלמון. אבל מבלי להיות קטנוניים הכתבה נחמדה ומצחיקה אף! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן - שאלת על הגלגול שעבר הבהמות מעברית לאנגלית וחזרה: אין לי תשובה בעניין, אבל דוברי רוסית אמרו לי שגם ברוסית בהמות = היפופוטם. אז יכול להיות שהטיול של השם בהמות היה קצת יותר ארוך ממה שחשבת. ואם כבר מדברים על בהמות ורוסית, שווה להזכיר את הופעת-האורח המדהימה של החתול המדבר בהמות בספר של מיכאל בולגקוב "האמן ומרגריטה". הספר הזה הוא דוגמא מעניינת לדיון שניהלתם האם לבטל מילים: בתרגום העברי הראשון שלו ("השטן במוסקבה", 1969 ?, מתרגם אלמוני), העברית הקצת-ארכאית שלו היא פשוט מדהימה. לדוגמא - כולם לא לובשים חליפות אלא זיגים, ואחד הגיבורים מכונה שוב ושוב "המשובץ". לעומת זאת, לפני כשנה יצא תרגום חדש לספר, בשם "האמן ומרגריטה". בתרגום של פטר קריקסונוב נעשה מאמץ אדיר לדייק בכל פרט בתרגום, וגם לעדכן את העברית. והתוצאה - הספר הרבה פחות מהנה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתברר שיש סנאי בר בארצנו. הוא חי בשיפולי החרמון ונמצא בסכנת הכחדה. הסכנה תגבר כנראה אם יוחזר החרמון לסוריה, וממילא במקרה כזה הסנאי כבר לא יהיה *בארצנו* (הצעה לקמע של התנועה לעצירת הנסיגה?!). יש לציין, כמובן, שלפני 1967 לא היה לנו סנאי, אבל המילה היתה גם היתה. ובכן, סנאי חביב: ברוך הבא, ולכתך לשלום! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש עדויות לא מאומתות שבמאה ה-19 היו סנאים בגליל. בעבר התייחסו לזה די בספקנות. כיום, ידוע שיש סנאים בהרי הגלעד ובהרי הלבנון, והם גם ניצודים (או ניצודו בעבר) שכן בשרם טעים למאכל. כך שמאד סביר שהסנאים כן התקיימו ביערות הגליל בעבר. ואולי עוד יש סיכוי שרשות השמורות, לאחר שיחרור הפראים, הראמים והיחמורים, תשיב עטרה ליושנה ותשחרר סנאים בגליל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רבותי, זו הפעם האחרונה שאכתוב למאמר זה תגובה על רקע צהוב-חום, "תגובת המחבר" המשדרת "הכותב רואה עצמו בר-סמכא בעניין". אני ניצב כאן, נרגש ונפעם, לפני אורקל בטבע ובעברית "טבעית". לא שמישהו טרח להפנות אלי שאלות בענייני חיות ושפות, אבל אם מישהו חושב לעשות זאת - נא פנו למר מנדלסון. האם, במקרה, כבודו מתייחס איכשהו לפרופ' היינריך מנדלסון, האב המייסד של הזואולוגיה הישראלית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני קרוב של פרופ' מנדלסון, (לכל הפחות לא במאה וחמישים השנים האחרונות)... עם זאת, זאת אינה פעם ראשונה שחשבו כך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנדלסון (הגדול) נפטר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו, בסריקת מאמרים ישנים, עליתי על תגובה זו. בעוד שהקישור מן הסתם מת מזמן, לרחוב קוראים הרקוֹן (ו' בחולם) - שמו התנ"כי של נחל איילון, שהרחוב סמוך אליו. לעירי, רמת השרון, הציעה ועדת השמות בסוף שנות ה-20' את השם "רקוֹן" והתושבים לא רצו אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ללכלך סתם? הקישור חי ועובד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני רואה. התרגלתי שקישורים באתרי חדשות כמו הארץ, וואלה ווואי-נט לא מחזיקים מעמד הרבה זמן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל התגובה שלך נכנסתי שוב למאמר. ופתאום ראיתי שלג'ירפה אין שם עברי, ואני זכרתי תמיד "גמל נמרי". מזוויע אני חושב, אבל נדמה לי שהשם חוקי. ירדן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית צריך לכתוב ''בזכות'' ולא ''בגלל'', אחרת לעולם לא היית מגלה את הגילוי המזוויע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזכות, כמובן שבזכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתעצל לבדוק אם אמרו את זה קודם, לפני. לא משנה: חוקרים רבים טוענים שהג'ירף הוא ה"זמר" הנזכר כחיה כשרה בתורה. ואכן, הג'ירף כשר למהדרין, על פרסתו, שסעו וגרתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכלת פעם ג'ירף? היית מנסה סטייק ג'ירף עסיסי? :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול לנסות. טל העלה את האפשרות שהיען המודרני אינו בת היענה המקראית שנאסרה באכילה. בתורה פורטו העופות האסורים בשמותיהם, וחכמינו קבעו סימני כשרות שונים גם להם (קורקבן מתקלף, למשל). הצרה היא שאכילת עופות דורשת "מסורת", ולפיכך גם אם יימצאו כל סימני הכשרות ביען, יאלצו שלומי אמוני ישראל להמשיך ולקנא בניר יניב. בניגוד לעופות, הכשרת חיות ובהמות אינה דורשת "מסורת". יש פרסות, שסע והעלאת גרה? בכל אשר תאווה נפשך תשחט ואכלת בשר. מכתבו האחרון של הרב קאפח היה מכתב תשובה לסטודנטית שהזכירה את האפשרות שה"זמר" הוא הג'ירף ושאלה אם אסור לאכלו משום מסורת. הרב הפתיע אותה והבטיח שאם תביא ג'ירף, ישמח לשחוט אותו בעצמו. על כל פנים, אם בכל זאת רוצים "מסורת", אפשר להסתמך על רב סעדיה גאון שכבר לפני כאלף שנים כתב שהזמר הוא "זראפה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 43747 המאמר באמת מקסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גמל נמרי הוא התרגום המילולי לשם הלטיני של הג'ירף Cameleopardalis - Camel-Leopard. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור כנראה מ"גן גורים" של רפאל ספורטה ? שם דוד ג'ירף הוא גמל-נמר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שם גם הפך הבמבי לשם תקני לבן צבאים צעיר. מתישהו מישהו העיר לי כי במבי זו שמה של דמות דיסני אך לא שם לשוני תקני. מצד שני, גם ''טיגר'' זה שם של דמות כזו, והרי הוא נמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במבי הוא במקור תינוק (במבינו). קרובתו "בימבה" הפכה למכונית. קרובה אחרת, "בימבו" הייתה במקור טיפש צעיר (אבל בוגר) ושינתה בהמשך את מינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זו ה"בימבה" הזו שאתה מדבר עליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו. אני חושדת שיש קשר ישיר לבינבה המצויירת (במקור היפני: בינבו), וחילופי נ=מ שכיחים בעברית. ולא רק בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, לאותה טעות נפוצה (בימבה-בינבה) התכוונתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(ודוק: חילופי נ=מ שכיחים בכל השפות לפני ב' או פ'. בצירוף הזה נ' ו-מ' יכולים להיות דומים עד שקילות פונטית, תלוי כמה מודגש הוגים אותם.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאד משמח אותי שהמאמר הזה זוכה לעדנה מחודשת, אז הנה תרומה נוספת. השבוע שמעתי את המונח ''דביבון'' בהקשר אחר. מישהי העידה על עצמה ש''אני דביבון''. כשניסיתי לברר מה זה אומר היא הסבירה לי ש''דביבון'' בשבילה זה ''דב קטן'' כלומר היא העלתה במשקל והתרחבה, אבל רק קצת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מענין, גם במשפחתנו למילה משמעות דומה (נאמר בדרך כלל על ילדים שמנים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דב" נגזר משורש "דבב" (יעיד על כך חסרון הו"ו). כנראה שהקדמונים דימו שהדובים "מדברים". למישהו יש מילון אבן שושן המלא? אני בטוח שיוכל להחכים אותנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דימו" שדובים מדברים? כאילו, יש לך ספק? לא חשוב. אבל חבר'ה, למה "דביבון"? מה רע בסתם "דובון"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותב המאמר תמה מדוע לא הוענק השם "שמך" לקרפיון. קרפיון הוא שם "עברי" שנוצר מ"סיומת עברית" ל"carp". בעבר (לפני כמה עשרות שנים) כונה הדג בעברית "שיבוטה" (שגם הוא דג המוזכר במקורותינו ולא ברור זיהויו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תבורך! סוף סוף אני מגלה מי היא השיבוטה מהשיר על נח ("האריה והממוטה, העכבר והשיבוטה"). היא גם הוזכרה כחיה ימית (מסתורית) באחד מספרי האגדות הנהדרים של שלמה אבס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היו ימים טובים לישראל כט' באב, שבו יושבים בני ישראל בבתי כנסיות ובתי מדרשות, נהנים ממיזוג האוויר, קוראים את ספר איוב שניים מקרא ואחד דעת מקרא, ומגלים חידושים מרעישים אשר לא שערום אבותיהם. השנה זימן לי ט' באב יבול מעניין באשר לשמות בעלי החיים, ואני שמח לחלוק איתכם: טל טען למעלה כי ליען סימני כשרות (איני בקי בסימני הכשרות של עופות, אך הסברתי כי לעופות נדרשת "מסורת" בנוסף לסימנים, ולפיכך עניין היען אבוד). מסתבר שהיען ובת היענה אינם אותו העוף! בת היענה, כפי שמסתבר מתיאוריה בספר איוב ובספר ישעיהו, היא עוף לילי, דומה לאוח ונזכר בהקבלה אליו, השוכן באזורי חרבות. לעומתה, היען הוא בעל החיים הגדול "ostrich", ובלשון חז"ל הוא מכונה "נעמית". ליען מיוחסות הטמנת הראש בחול ואכילת חתיכות ברזל. יש הסבורים כי היען הוא העוף המתואר "כנף רננים נעלסה" (פרק לט'), אך בכך לא השתכנעתי (בעיקר בגלל תאור טיסתו הלועגת לסוס ולרוכבו - אמנם היען מהיר, אך הוא בהחלט איננו מסוגל להתרומם). במקום אחר טענה אסתי כי יש הבדל בין שור ופר - השור הוא פר נטול פחדיים (עוד מילה שמקורה בספר איוב. אם תרצו להבינה, היזכרו בשחקני כדורגל המתכוננים לבעיטת עונשין). טענתי כנגדה ששור ופר הם היינו הך, וגם שור עשוי להיות רב און ואמיץ כוח. והנה, כה אומר איוב במררתו על הצלחת הרשע: "שורו עיבר ולא יגעיל, תפלט פרתו ולא ישכל" - שור הרבעה מן המובחר. כל בר בי רב יודע, כי השכוי הוא התרנגול, ועליו אומרים בכל בוקר "הנותן לשכוי בינה להבין בין יום ובין לילה". אך מי בן וידע, כי מקור הביטוי במענה ה' לאיוב: "מי שת בטוחות חכמה, או מי נתן לשכוי בינה"? (ויש המפרשים כי השכוי הוא השכל, בהקבלה ל"טוחות" שהן הכליות). "היאבה רים עבדך" - הרים הוא ראם, והזכרתי אותו כאן רק מפני שבפסוק זה מצויה אחת מתוך חמש עשרה הרי"שין הדגושות שבתנ"ך. העיט והנשר נזכרים שניהם בספר איוב. העיט (פרק כח) הוא המכונה באנגלית "eagle", ומכונה "עיט" בשל מנהגו לעוט על טרפו; הנשר הוא המכונה "vulture", והוא אוכל נבלות. שתי חיות מופלאות נזכרות במענה ה' לאיוב בפרק מ': הלויתן והבהמות. לשתיהן מאפיינים מוזרים ומדהימים, שגרמו לפרשני מקרא מסורתיים רבים לחבוט בראשם בייאוש ולקבוע כי חיות אלו משל היו, ומי שחושב שקיימות הן במציאות אינו אלא הוזה. מחבר המאמר שאל על "הגלגול" שעברה המילה בהמות מעברית לאנגלית. ובכן, מקריאת איוב עולה כי העניין פשוט בתכלית: תאורי ה"בהמות" מתאימים מאוד לסוס היאור, על כוחו הרב וגודלו העצום, משכנו בין קנה וביצות, בינות ערבי נחל, וצמחונותו הבולטת על רקע לועו המאיים. זיהוי ה"לויתן" מסובך יותר: חלק מהתיאור מזכיר מאוד את התנין, שגם עליו נתן ירדן את דעתו. אלא שההמשך מזכיר מאוד את הלויתן אותו אנו מכירים, ובפרט את הקיטור העולה ממנו: "עטישותיו תהל אור, ועיניו כעפעפי שחר... מנחיריו יצא עשן כדוד נפוח ואגמון". ואסיים בחידה. החתול איננו נזכר כלל בתנ"ך, אך החתולה נזכרת גם נזכרת. היכן? ומה משמעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו ביחזקאל, קשור ברפואה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם התכוונת לפסוק מיחזקאל אותו ציטט הדוקטור? בנוסף לפסוק זה ולפסוק מאיוב, יש פסוק נוסף ביחזקאל, אותו אנו קוראים בהגדה של פסח, המזכיר את החיתול, ומתאר טיפול בתינוקת - "לא כרת שרך 1 והחתל לא חותלת". 1 הנה עוד שתים מהרי"שין הדגושות - גם כרּת וגם שרּך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר שלום אתה יכול בבקשה להסביר לי את איוב מ',ט"ו "הנה נא בהמות, אשר עשיתי עמך; חציר, כבקר יאכל" אם הוא צמחוני אז למה כבקר יאכל? או שהכוונה למשהו אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום גם לך רון אולי יש לך הסבר לפסוק ט"ו? מ. חדד כבר לא אלמוני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אענה כמיטב יכולתי הדלה. נראה לי שזה די מובן - הבהמות אוכל חציר כמו בקר, שניהם צמחונים. נדמה לי שיש מפרשים שחושבים שהבהמות זה פיל. הנושא של הבהמות והלויתן גם קשור למלחמתו של אלוהים בכוחות בגדולים, אם תרצה, מלחמת היהדות במיתוסים. מיתוס, כרעיון מעצב ומכונן, מעצם קיומו מנוגד לדת מונוטאיסטית שבה האל הכל יכול בורא, משגיח ואחראי על נפש האדם. להלחם במיתוס, כמו לנתץ את מזבחות הבעל, זה לשבור את השאריות הפגניות או הדתיות קדם-יהודיות ובכך לייצב מלכות שדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''טוחות'' אינן כליות. אינני מכיר את כל גלגוליה ההיסטוריים של המלה, ואולי היא שימשה בזמן מן הזמנים כמלה נרדפת לכליות. כיום המלה טוחה היא שמה של בלוטת יותרת הכליה (אדרנל, בלע''ז). זוהי מלה הנמצאת בשימוש יומיומי בפרסומים רפואיים בעברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבנה המקובלת למילה ''טוחות'', הן בתהילים והן באיוב, היא ''כליות''. לא ידעתי על השימוש במילה ''טוחה'' לציון בלוטת יותרת הכליה, אך הדבר מעיד על טוב טעם. החייאת מילה עברית שיש לה נרדפת מקובלת, לשימוש הקרוב למשמעותה המקורית, היא מעשה מבורך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בין "שימוש יומיומי" לבין "פרסומים רפואיים בעברית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצלחתי להבין את השאלה. יש פרסומים רפואיים בעברית ויש שפה רפואית מקצועית המשמשת אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהתכוונתי לומר הוא, שהשפה הזו לא משמשת בחיי היום יום שום רופא, אולי פרט לכמה משוגעים לעניין. הרי לא תשמע רופא אומר טוחה או כרכשת. לא אם הוא רוצה שיבינו אותו, בכל מקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הידוע לי, אין חתול או חתולה כבעל חיים בתנ"ך. שני איזכורים של הטיות שונות של המלה חתול במשמעות של ריפוד (כמו חיתול): יחזקאל ל, כא: בן אדם, את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי; והנה לא חבשה לתת רפאות לשום חתול, לחבשה לחזקה--לתפש בחרב. איוב לח,ט: בשומי ענן לבושו; וערפל, חתולתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאוד, רמזתי לפסוק מאיוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שאין בעיה לענות על שאלתך תוך חיפוש במאגרים מקוונים (כלומר: אני לא גדול בתורה, אולי בינוני בחיפוש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מוזכר ב<קישור דברי חז"ל. פרק שירה החמישי: חָתוּל מָה הוּא אוֹמֵר. אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא־אָשׁוּב עַד־כַּלּוֹתָם: (תהלים יח לח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מתאים יותר במובהק לטכניקת הציד של משפחת הכלביים מאשר של משפחת החתוליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר מעניין מאוד על זיהוי היען: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור אזכורי הראם במקורות, אני חושד כי מדובר בשמה העברי של הממותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרי בכתבי הקודש נאמר במפורש כי הממותה היתה בין דרי תיבת נח1. 1 יחד עם הגמל והשיבוטה, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זכור מילדות כי הראם לא נכנסה לתיבת נח, ורק הכניסה את האף שלה דרך חור. זה יותר מסתדר כשחושבים על חיה בעלת חדק. מוסיפים לזה את קרני הראמים ואת הסיפור החז''לי על דוד שטיפס על ראם ישן כי חשב שזו גבעה, וזה עוד יותר מתקבל על הדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה יכול להסביר לי. שיבוטה זהו דג. מה טעם מצא נח לקת איתו בתיבה דג? היה חשש שהדג יטבע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזון לחתולים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיבוטה הוא דג של מים מתוקים. במצב בו כל העולם מוצף מי הים יתערבבו עם מי הנהרות וקצת יהיה לו קשה לחיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאילו לא היו לנוח מספיק בעיות עם הדינוזאורים, אתה רוצה להוסיף לו גם לוויתנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'תבלבלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חטאים חמורים מזה בהרבה כבר נעשו למען קדושת החרוז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק מאה אחוז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התנצלותי הכנה בפני הראם: מדברי ניתן היה להסיק שאין שום דבר מעניין לספר עליו, פרט לדגשות רישו. ולא היא: כדאי לדעת כי ייתכן שהשם "ראם" משמש במקרא לתיאור שתי חיות שונות: האחת גדולה ונראית כשור (והוא הרים שמזכיר ה' לאיוב), והשניה חיה קטנה יותר, בעלת קרנים גדולות, הדומה לאייל ("קרני ראם קרניו"). אחותי הזכירה לי שהנערה בשיר "היו לילות", של יעקב אורלנד, מתארת את אהובה "היה הוא בהיר וגבוה כזמר". האם כיוון המשורר לומר שלבחור היה צוואר של ג'ירפה? בדיקה במילון אבן שושן אכזבה אותי - קיוויתי למצוא סימוכין לניחוש שה"דב" נגזר מ"דבב", דיבור. המילון מעלה את ההשערה שהמילה קשורה ל"דבה" הערבי, שמשמעו "הולך לאט". בספר איוב ישנן תופעות לשוניות מעניינות אחרות שאינן קשורות לבעלי חיים. אם מישהו רוצה לשמוע, אשמח להשמיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב אותך מאבן-שושן. לך עם האינטואיציה שלך. (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנוח דעתך. הן לפי "משפט האורים - אוצר המלים למקראי הקודש" מאת יהושוע שטיינברג, 1937, והן לפי "מילון ההווה" מאת בהט ומישור, 1995, שורש המלה "דב" הוא "דבב", כפי שחשבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העצלן- ממש לא ישראלי או תנכ"י, אבל *מאד* עצל. אני מניח שהחבר'ה מהאקדמיה פשוט לא יכלו להתאפק להצמיד שם תואר למתמודד כה ראוי (כמו במקרה הבואש). הברווזן והקיפודן (לגבי השם קיפודן אני לא לגמרי בטוח)- שני תימהונים אוסטרלים שגרמו לכמה זאולוגים לשערות לבנות. למה? כי הם מטילים ביצים, אבל יונקים מאימותיהם חלב. עבור שני החריגים פתחו מחלקה שלמה: "יונקי הביב" (לא מחמיא במיוחד, מעניין אם זו נקמת הזאולוגים) ואגב סיפורי ילדים (אהבתי מאד את התיאוריה על הולדת ה"בונה"), מי זוכר את "גברת פלפלת"? בשיר לא שוכחים לספר גם על החברה שלה: "וצופי שלי, והחורפן שלה" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא! נכון! תודה! במילה "עצלן" מישהו הפגין עצלנות פושעת: לא יכלו לגזור מילה חדשה מאותו שורש: "עוצל"1, "עצול"2, "עצל"3? כאילו מה, זה כמו שהמילה לאריה תהיה "חזק", או לחתול "חמוד". בקשר לאח של הברווזן, לא שמעתי עדיין על "קיפודן", וזה גם נראה לי מטעה, כי הלא יש פרח בר ישראלי בשם זה. כן נתקלתי ב"קיפוד נמלים", אבל בספר אחד גם במשהו יותר טוב: "עכנון". מאיפה הם הביאו את זה? הרי סיומת "נון" מוקדשת לדגים (וזאת מכיוון ש"נון" בארמית(אשר?) הוא דג). ויש גם נחש כזה "עכן" (על שם האנטי-גיבור המקראי). הייתי חושב ש"עכנון" הוא דג שנקרא על שם עכן. 1 על משקל בואש 2 על משקל סמור 3 על משקל דלק (dalak במלרע. הטורף). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I do know kipodan is both an animal name and a flower name.
Another name of this kind: Tukiyam - a kind of sea bird (I think the english name is alca, not sure). Anyway, the academy was very lazy with sea mammals - we have kelev-yam, arye-yam, pil-yam and others. No unique hebrew names (even ´dolphine´came from greek=. And I saw the giant otters (Lutrot anak) last week in Manu reserve. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיסלנד ציפור הנקראת "puffin", אא"ט כינויה העברי הוא "תוכי ים". הלויתן, שהוזכר למעלה, הוא יונק ימי ששמו עברי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Thanks. I forgot the whale.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראו את: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משמות החלזונות המוצעים: כיפה סרוגה, תרמילן וקליע. היית מצפה ששמות של בעלי חיים יהיו קצת פחות תלויי-הקשר של זמן... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיפה סרוגה הוא כינוי עממי לחילזון ימי יותר מ-20 שנים. השם הרשמי הקיים הוא "חד-שן משובץ". אבל אכן חלק מהשמות פשוט מצחיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבאנגלית המילה slug מתארת, חוץ מחלזון, גם כדור של רובה, שמורכב מתרמיל וקליע. אולי זה מקור השמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Pray, does it talk?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
uh... No... (דובי, משת"פ)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
WELL IT'S HARDLY A BLOODY REPLACEMENT, IS IT?!!???!!?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אני מכיר גם ביצוע שלהם שם זה הולך כך: Does it TALK?
Umm... Yes. I'll have that one, then. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי: Ok, here is your money back in a couple of Holyday vauchers.
Well, you can't say Thacher hasn't changed anything (secret policeman graetest ball) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 גומצן הוא צפע ירוק נחש עצים דק ויפה בצבע ירוק מבהיק 2 סוריקטה בעברית נקראת נובחנית ע"ש קול האזהרה שמשמיע המשקיף של הלהקה יש סיכוי שזכרוני הבוגדני בעיצומים ללא ידיעתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אודה ואבוש, שלא הצלחתי להבין ממך האם הנוטריה היא מילה עברית או לא. מה שכן, הנוטריה אולי גדולה, אבל היא עולה חדשה ומחודשת. היא הובאה לכאן באשמת כמה קיבוצים באזור החולה, שחשבו שיהיה אפשר לעשות כסף טוב ממכירת פרוות, רחמנא ליצלן. אתה באמת מאמין שליידי מהוגנת תרשה לעצמה להסתובב עם פרוות נוטריה? ובכן, גם הליידיז לא האמינו. והקיבוצים נשארו עם הרבה מאוד נוטריות, ובלי אגורה שחוקה. ככל הידוע לי, הן משגשגות בצורה בל תתואר באזור החולה, והרסו שם את המאזן האקולוגי (לא שכבר נשאר יותר מידי מה להרוס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה, מיקום הקיבוצים הנ''ל היה בעמק בית שאן, אך הנוטריות הצליחו להתפשט גם לאיזורים נוספים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקמתו של הרמן גרינג? תוכנית מטורללת משהו שהגה הבכיר הנאצי לפני 70 שנה, מחוללת שמות ביערות גרמניה ואוסטריה. שמה של התופעה: דביבונים. וליתר דיוק - הרבה יותר מדי מהם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהבתי איך שהם מקשרים מושגים מסוימים (אנשלוס, למשל) לערך המתאים באנציקלופדיה שלהם. עם קצת מזל, הם יתעקשו להעשיר את השפה ואת ההתייחסויות ההסטוריות שלהם, ולו רק כדי לקדם את האינטרס הכלכלי שבאנציקלופדיה המטופשת שלהם - ומזה, ירוויחו הקוראים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך עיינתי באינציקלופדיה של Ynet, כך שאני לא יודע מדוע היא מטופשת, אבל בסלשדוט התפרסם לפני יומיים מאמר שמדבר על כך שעסקי מכירת האינציקפולדיות ספגו מכה אנושה עם התפתחות האינטרנט: http://slashdot.org/article.pl?sid=04/03/08/2014231&... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הם לא מכירים שיטות מכירה טובות. שילמדו מאריק איידל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקום אחר נתקלתי בשאלה מעניינת: איך קוראים לנקבה של גמל שלמה? נאקת שלמה? גמל שלומית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע. אבל אם כבר עלה המאמר שוב, מישהו יודע מה זה בדיוק תחש? (החיים קשים בלי מילון.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזן של כלב (פלוטו, כלבלב מקיבוץ מגידו!), זו גם פרת ים, אם אני לא טועה. אתה יכול לנסות במורפיקס (http://www.morfix.co.il) - הם טוענים שזו רק חיית ים תנ"כית. אבל מה עם נאקת השלומית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, פלוטו, כלבלב מקיבוץ מגידו אינו כלב תחש. בייגלה לעומתו הוא כלב תחש (שקוראים לו גם כלב נקניק, או דָאקֶל, או דאקס הונד, ובגירסא מסוימת "טקסי"(1)). פלוטו (לפחות לפי הציור) הוא כלב כנעני (שקוראים לו גם "כלב ערבי"). ___ (1) הטקסי הוא כנראה אבטיח של הדאקס הונד, אבל שמעתי פעם פרשנות שזה בגלל שהוא ארוך, כמו המוניות של 7 מקומות שהיו נהוגות פעם, שהיו כביכול רכב "רגיל" עם תוספת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתרגום הישן של "הרוח בערבי הנחל" תורגם Mr. Badger כ"מר תחש" ע"י יונתן רטוש. עם זאת, למיטב ידיעתי, badger בעברית זה בעצם גירית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בתרום ידוע, ונומק ע"י רטוש בכך שגירית בעיברית היא חיה ממין נקבה, בעוד שMr. Badger הוא ג'נטלמן גברי בכל מהותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שהיום הוא היה קורא לו ''מר חדף''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חדף הוא היונק הקטן ביותר, חמישה סנטימטר ביום טוב. עדיף סמור, או אולי דלק. <קליק! סינאפסה מתחברת> (רגע, הזכרתי את שניהם במאמר, לא?) די הופתעתי לפני כמה שנים כשגיליתי שקוראים "תחש" לפרת ים, כי זכרתי מילדותי באמת משהו בכיוון של טורף יבשתי. "הרוח בערבי" יכול להיות מקור סביר לטעות הזו, אלא שבעוונותי לא קראתי אותו בילדותי. יכול להיות שזה הופיע בעוד ספרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נורא שלא קראת אותו בילדותך. אתה יכול לקרוא אותו עכשיו. ספרות טובה אינה מוגבלת בגיל (לפחות לא מחסום עליון). __ ל.ב.פ., שבערימה הנוכחית ליד מנורת הקריאה שלה נמצאים "מיו מיו שלי", "נשים קטנות", "המכשפה מאגם הקיכלים" ו-"סטיוארט ליטל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבאייל הובעה גם דעה סותרת, אבל לא חשוב: הוא אחד הראשונים אצלי בתור (כנראה הראשון בתור האנגלית). תוך שנתיים-שלוש, סיכויו טובים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יונק ימי השוכן סמוך לחופים ודומה בצורתו לכלב ים. (רב מלים) ידוע גם בכינויו "פרת ים", ובאנגלית Manatee. תמונה: http://www.visualparadox.com/images/web/manatee.jpg (יש גם מינים שחיים במים מתוקים, ונפגעים בהמוניהם ממדחפים של סירות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש הטוענים כי הם המקור לאגדות על הסירנות ששרות למלחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מא אומר ומה אדבר? *אני* לא הייתי קופץ למים בשביל היצור הזה. מצד שני, אני לא הייתי קופץ גם בשביל קתרין זיטה ג'ונס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דומה בצורתו לסתם כלב ים, אלא להאש פאפי, או קוקר ספאנייל ים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין - אם למישהו יש מילון אבן שושן, אפשר לבדוק מאיזו תקופה מזוהה התחש עם פרת הים. במקרא, משתמשים בעור התחש להקמת המשכן (בספר שמות - עורות תחשים) ולייצור נעליים (בספר יחזקאל - ואנעלך תחש). על פי התרגום ל''עורות תחשים'', התחש הוא חיה צבעונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איל עמי אבן שושן, אבל אולי תמצא עניין בזה: עורות תחשים מה הן? ...ר' יוחנן אומר: מין חיה גדולה הראה הקב"ה למשה ועשה הימנה צורך המשכן וגנזה. ר' אבין אמר: קרש היה שמה. תני ר' הושעיה: קרן אחת היתה לו במצחו, שנאמר (תהלים סט,לב) 'ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס' וגו', מקרין תרתי שמע מינה, א"ר חנינא בר יצחק 'מקרן' כתיב (קהלת רבא א, כ"ח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל אבן-שושן תחש הוא ''שם חיה שנזכרה במקרא, זהותה לא נקבע בבירור''. כלומר התחש מזוהה עם פרת הים מהתקופה שאחרי אבן-שושן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין את התחש שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכור לי במעורפל משהו משנות ילדותי על מסורת לפיה התחש הוא אחד ממיני הצבאים/איילים. נדמה לי בגלל הפרווה הזו שמתחלקת בין הגוון החום יותר על הגב והצלעות לבין הבטן הלבנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלכה האדומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה נחמדה, אבל ברצינות, אני בספק אם יש לה תשובה. אם חייבים, בוודאי קוראים לה "הנקבה של גמל שלמה". יש זואו-מגדרים יותר חשובים בלי מלה. הזכר של נמלה? של דבורה? של חפרפרת? של זברה? של חולדה? הנקבה של חולד? של עיט? של נץ? (הצעה: ניצה :-) של דג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו בעלי-חיים זכו לשמות ייחודים ושונים לזכר, לנקבה ולצאצא? ב"שונים" הכוונה לכך ש"סוסה" לא נחשב. נדמה לי שאלו הכבשה, הפרה, החמור והגמל. יש עוד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריה, לביאה וכפיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, יפה: זו הדוגמה הראשונה שאיננה בהמה מבוייתת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל לביאה היא נקבת הלביא. האם עכברוש וחולדה הם שמות שונים לאותו בעל חיים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לביאה היא נקבת האריה. אז כן, אתה יכול להגיד ''גור אריות'', אבל המונח המדוייק הוא כפיר. באותה המידה, אתה יכול להגדיר את אביו כלביא, אבל תכ'לס, הוא עדיין יהיה אריה. ואתה יכול להגיד גם חמורה, או חמורון, אבל עדיין יהיה מדוייק יותר להגדיר אותה בתור אתון, אמו של העיר. (או הג'אחש. תלוי את מי אתה שואל) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי, אלון חיפש שם נקבה שאינו נגזר משם הזכר. הכפיר הוא אריה צעיר, אבל הלביא הוא דווקא אריה גדול, וממנו נגזר שם הלביאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלביא לא נגזר מהלביאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שלאריה הזכר יש שמות נרדפים רבים (לביא, שחל, שחץ, ליש) בעוד שהנקבה נאלצת להסתפק בשם אחד (שחלה לא נחשב) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקה לליש יש את ההטיה הנקבית: עיש. איני יודע אם ואיפה זה מוזכר במקרא, אבל מוזכר הכוכב עש, בכתיב חסר, שהיה חשוב לאכדים, ואולי הוא מכוכבי הצפון. עברית: עיש וליש. ערבית: עיוש וליוש. נבטית: עיות וליות. שניהם טוטמים של השבטים דן ויהודה, האדומים והנבטים. וסמלם של אל/ת השמש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש רפרנס? כאן http://ayalosh.snunit.k12.il/cgi-bin/hebrew_results.... הזכירו רק את לישה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זכור לי מהיכן, אבל נתקלתי בזה בחיפושיי אודות האלילות אצל הנבטים והערבים. אילון שנער הוא מילון לשפה הערבית המודרנית. הנבטים היו עם ערבי ודיברו ערבית, אלא שכל הכתובות שהשאירו אחריהם היו בארמית או בערבית מאורמתת (באותיות ארמיות). בכל אופן, הסתבר לי שבימים ההם זרים שפלשו לארץ חדשה, לא הדיחו את האלים העתיקים, אלא המשיכו לעבוד להם. אחרי reset, תיקון טעות: צריך להיות ארמית. עברית, ארמית, ערבית-נבטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באדיבותו של ידידיה, בענין העיש והליש, אם כי הכותב מתרגם עיש כגשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אולי אני חוזר על מה שכבר אמרו לפני, אבל אם מישהו הזכיר שכוי, הוא יצא גבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרו - נאה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עז, תיש, גדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן - נזכרתי בעז קצת אחרי שאישרתי. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בגרמנית: Ziege, Bock, Zicklein וזה נכון גם לחתולים:Katze, Kater, Kaetzchen
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם נזכרתי: נדמה לי שראיתי יותר מפעם אחת (אבל בוודאי פחות משלוש פעמים) "גחן", נדמה לי שעבור סוריקטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גחן זה לא סוג של נחש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המ... כנראה שלא: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%97%D7%A0%D7%9... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי זה, זה גם לא מה שאני חשבתי. והנחש שהטעה אותך הוא כנראה עכן. הוא, ואולי הפסוק בכותרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוריקטה זהו מירקט ולא גחן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביומים האחרונים תפסנו שלשה בגינה, שני דביבונים צעירים ואחת/אחד מבוגר. כמו כן הופתענו למצוא באחד המלכודות אופוסום (מי שמכיר את דיים עדנה יכול לחייך). הדביבונים עשו בלילה שמות בפחי האשפה, שברו חלק מהגדר כדי לישון מתחתיה בלילה, ופעם אפילו הציצו עלינו מתחת שיח כשישבנו לנפוש מחוץ לבית. חוץ מזה, יש כאלה שנגועים בכלבת. החיות שוחררו בשמורת טבע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה ליובל נוב שהזכיר נשכחות: תגובה 2581169 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 258119 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''גמל נמרי'' אני מעדיף בלעז |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו נתקלתי בדיון הישן אך החביב הזה... נראה לי שירדן מפספס כאן משהו בגדול. אחד הדברים שחסרים בעברית של ימינו הוא נוכחות של רובדי שפה: מלים גבוהות ונמוכות המתארות אותם דברים (אולי בהבדלי ניואנסים או דקות הבחנה בין משמעויות), מלים חדשות וישנות, אופנים שונים של איות וכיו"ב. כל זה קיים, כמובן, אבל השימוש בו הולך ומתמעט במהירות. יש לזה הרבה משמעות ביכולת ליצור עושר תרבותי - החל משירה ועד תשבצים, משחקי מלים, חידות ותחרויות איות. במדינות בעלות מורשת תרבותית ארוכה אחת האינדיקציות להיותו של אדם משכיל ומעורה בתרבות הוא היכולת שלו לשלוט גם במכמנים הנדירים יותר של הלשון. הרצון לצמצם את מספר המלים (או יותר נכון: להשתמש באנגלית במקום בעברית) הוא צעד בכיוון המחליש את העברית - וחבל. לפני כמה שנים כתב מאיר שלו טור משעשע על המעבר שלו למעבד תמלילים מתקדם (אז). הוא תיאר כיצד הוא ניסה לבחון את הגיור שעבר המילון, והתברר לו שמדובר, כדבריו, לכל היותר בגיור רפורמי. המשפט שבו הוא השתמש היה "משיתי בחרמי קְבַרְנוּן ולָכִיס". (חרם - רשת; קברנון ולכיס הם סוגי דגים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לנצח לא אשכח את הרגשת הבעתה והאימה וההערצה אשר מלאתני כהתבונני על סביבי. הארבה נראתה תלויה, כמו בכשפים, ונטויה-מטה למחצה, מעל לשטחה הפנימי של אפרכסת עצומת-היקף וכבירת-עומק, אשר בצלעותיה הלטושות להפליא אפשר היה לטעות ולחשבן הבנה, אילולא הזיו המבהיק והחיור אשר הפיקו, כזרום קרני הירח המלא, מאותו בקיע עגול שבינות לעבים אשר תארתי, זרום ושטוף בתפארת מופזת על פני חומות-השחור, והרחק מטה אל עמקי חביוניה של התהום'' (בדיוק סיימתי לקרוא) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לא מזמן את "הים האכזר" בתרגומו של אהרן אמיר. הספר מתאר את קורותיהם של מלחים בריטים במלה"ע; הפער בין הלשון שבה נכתב הספר ללשון הגבוהה (והמאד מיושנת) שבה אמיר מתרגם אותו הוא משעשע להפליא. כך, למשל, מלח יכול לרטון לחברו ש-"רעש שכזה לא נשמע מאז שהדדים של אמא נתפסו במעגילה". כאשר הוא מתאר ארוחת בוקר של הקברניט בעת ביקור של הספינה בארה"ב הוא כותב על צלחת ארוחת הבוקר: "על גביה ערוכה היתה למשעי סעודה מורכבת שקשה היה לכללה במעוף-עין אחד. עיקריה היו בשר-חזיר, נקניקיות, שתי ביצים, תבשיל אורז, נתח דג, ארבעה דברים שנראו כמו גלוסקות, חרדל, ריבה, עגבּניה אחת, מוּז מטוגן, שלוש פרוסות קלי וצפיחית טעונה עסיס גלמוּש". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כמו ריח המוז המטוגן על הבוקר. אני לא יודע אם זיהית את הקטע, אבל גם שם התרגום הוא של אהרן אמיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר שנים אני חושק לחבר ספר הפעלה כנעני למכונת כביסה או שואב אבק. עם שורות כמו: כי יז רפש על בגדך כי יחמצו הבעל והיית כדרך בגת במכונה תושיעמו. מעילך יכסמו מים גרבך תשקע תהומות יערבלה התוף יבקע הדטרגנט כתמו. או: ענת תשליך כסאות תרחוץ ידיה בדם על הארץ רד לראות אם המנוע נסתם יפקע שק האבק תבוסס כל ברך ותביט ואין עוזר לאיש הטכני התקשר |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרבך תשקע תהומות? לפוזמקך מכוון אמרך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, עסיס הגלמוש המתסיס את אצטומכתי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב במיוחד על חביתיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת היה ספר מענין למרות השפה הקשה (קראתי לפני המון שנים והזכרתה לי נשכחות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה יופי! עסיס גלמוש זה כנראה סירופ מייפל! מה זה מוז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בננה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שאמיר משתמש בגלמוש כדי לתרגם את המייפל (אדר, בעברית של ימינו). התחלתי לקורא לבן שלי את "מסע הפלאים של נילס הולגרסן", גם הוא בתרגום מסוף שנות החמישים - תחילת הששים, ושם מוזכרים "יערות הגלמושים". למיטב ידיעתי בשבדיה לא צומחים יערות אדר. תהיתי איך להסביר לו מהו העץ הזה, ובחיפוש קטן הסתבר לי שמתרגמים נהגו להשתמש פעם בגלמוש דווקא כדי לתרגם את עץ הבוּק (אשור בעברית שלנו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הקטע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רמז (קטן) כבר נתתי: תרגם - אהרן אמיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ירידה אל המלשטרם" של אדגר אלן פו. אני מניח שיש תרגומים חדשים יותר; שלי יצא ב- 1965 בתרגום אהרן אמיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו יודע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבן שושן יודע: "מן: סנה, על-פי "חולדת הסנאים", תוספתא שביעית ה' ט"'. אבל זה רק חצי סיפור, כי נראה שבתוספתא "חולדת סנאים" זה על משקל "חולדת שיחים", והמילה "סנאי" עצמה לא משם. אם כך, כנראה שהיא המצאה של העברית המודרנית. מי המציא ומתי, אני לא יודע, אבל יש הרבה מילים כאלה בעברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך "המודיע": "בתאונת דרכים חזיתית, שנגרמה אמש, ככל הנראה בשל שני 'דבר-אחר בר' שפרצו לכביש, נהרגו שני גברים כבני ארבעים". ("הארץ") | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו אכן נשמעת כמו ידיעה מתוך ''דבר אחר'', המוסף הסאטירי הנושן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור זה שחזיר לא כשר ממש כמו שפן, גמל או סוס, אני תוהה אם לא יצנזרו את התנ"ך מכל אזכור שלהם. נניח, "סְלָעִים מַחְסֶה לַמְכַרְסְמִים-לֹא-כְּשֶרִים-קְטָנִים", או "כִּי אֶת-רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ, וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַבְּהֵמוֹת-הַרָצוֹת-עַל-אֲרְבָּע" או "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק; וַתִּפֹּל מֵעַל הַבְּהֵמָה-עִם-הַדָּבֵּשֶת". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכדר' יהושע בן לוי, דאמר ר' יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו. שנאמר: מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה וגו' וחוץ מזה, אם כבר טורחים לנקד: כְּשֵׁרִים, קְטַנִּים, הָרָצוֹת, אַרְבַּע, הַדַּבֶּשֶׁת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וברצינות, אי אפשר להשוות את המקום שתופסים החזיר והשפן בתודעה ההיסטורית היהודית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דורש לדעת איך לנקד. וזו תורה שידעתי, ושכחתי מיד לאחר הבגרות בלשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תדאגי, ככל הנראה לא ידעת את זה גם אז... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יופי של מאמר, נהניתי מאד. נראה לי שההשערה שלך על חיות שהופיעו בספרי ילדים יכולה להסביר הרבה מהשמות, וגם את דביבון שמופיע בספרות האמריקאית. יותר מזה אולי אנציקלופדיות לילדים או בכלל טקסטים של מדע פופולרי, שבהן מופיעות רק חיות "מעניינות", וזה מסביר את הבונה והבואש. אז למה לא ג'ירפה ושימפנזה? יש להניח שבאותה עת, מתי שזה לא היה, החיות האלה כבר היו מוכרות לכל אדם, אבל בונה, בואש ודביבון, עדיין לא. גומץ שלא הכרתי הוא נחש מעניין מאד ובטח סופר עליו ב"נפלאות הדז'ונגל לבני הנעורים". מה שמוזר לי זה איך גומץ הפך לגומה, ניחוש: היה לכלוך על ה"ץ" והעתיקו אותו בטעות לאלף כי האותיות דומות - גומא. פיל, אגב, מופיע בתלמוד, פיל וגם קוף בפיסקה מוזרה למדי, בברכת "ברוך משנה הבריות": "אמר ריב"ל הרואה את הבהקנים (בעלי עור מנומר) אומר ברוך משנה הבריות. מיתיבי ראה את הכושי ואת הגיחור (אדום ביותר) ואת הלווקן (לבן ביותר) ואת הקפח (שכרסו נפוחה מאוד) ואת הננס ואת הדרניקוס (שיש בו יבלות) אומר ברוך משנה את הבריות. את הקטע ואת הסומא ואת פתויי הראש (ששערם מסובך ודבוק) ואת החגר ואת המוכה שחין ואת הבהקנים אומר ברוך דיין אמת. לא קשיא הא ממעי אמו הא בתר דאיתיליד דיקא נמי דקתני דומיא דקטע שמע מינה. תנו רבנן הרואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות. ראה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו" מעניין מאד, פיל, קוף וקיפוף הם לפי התלמוד בריות שהשתנו בדרך כלשהי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי פעם באיזשהו מקום שארסמוס דארוין, הסבא של, העלה את הספקולציה שקופים הם אנשים שהתנוונו. זה היה לפני כמה וכמה שנים (כלומר, קראתי את זה לפני כמה שנים, השינוי המשוער התרחש קצת קודם...) ואני לא מוצא לזה אישוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אגדה תלמודית שמספרת על השדים שהתקנאו במעשה בריאת האדם וגם יצרו צלם מבוץ, אבל לא ידעו איך לכתוב אמת על מצחוונוצרו הקופים. או משהו דומה בערך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר סיפור הגולם מפראג הוא פלגיאט? כמה פואטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"באיזשהו מקום"? אולי כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
--- זהירות ספוילר! --- . . . . . . . . . . בסוף שכ"ג יהיה הסבא של עצמו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לגומץ-גומא, לפי אבן שושן ''גומץ'' הוא גם בארמית - גומצא. הניחוש שלי הוא שלא מדובר בטעות העתקה, אלא בשתי צורות שהיו בדיבור, אולי בתקופות שונות. מאוד סביר שאחת הצורות התגלגלה לשנייה. היעלמות עיצור בסוף מילה הוא תהליך לשוני די נפו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק בתלמוד. היו גם היו פילים ממש, בשר ודם, בארץ ישראל. הידוע מכולם הוא הפיל שנפל על אלעזר המכבי, אבל למעשה, האבא של אנטיוכוס אפיפנס ששלח לאלעזר את הפיל (גם שם האב היה אנטיוכוס, אבל במיספור שונה - משהו כמו "אנטי סימן 3" לסב, ו"סימן 4" לנכד, אאל"ט), ייבא פילים מהודו, והחזיק ימ"חים עם כמה מאות. הוא שלח אותם, או לפחות את רובם, בניסיון לכבוש את מצריים, שככל הזכור לי ייבאה גם היא פילים - אולי אפריקאים? מי יודע? בקרב פילים הגדול (אולי היחיד) בארץ (טוב, לא בדיוק בארץ - הקרב התחולל ליד רפיח) הושמד חלק ניכר מהרק"מ הכבד של הסורים, והרבה כלים נלקחו שלל על ידי המצרים, שמצידם איבדו גם הם כמה כלים. האגדה מספרת שבחולות רפיח עדיין ניתן למצוא שנהב, והמקומיים חופרים מנהרות עמוקות וארוכות בניסיון למצאו. (קרב רפיח [ויקיפדיה]) מה שבעצם רציתי לומר זה שלמרות שאכן לא היו פילים בארץ "בר", הרי שהיו גם היו פילים, ופיל זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו ולא להעניק לו שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנטיוכוס הרביעי היה בנו השני של השלישי. הוא לא נועד למלוכה והגיע לשלטון רק אחרי שאחיו הודח והוא הוחזר מרומא (שם היה בן ערובה). את השם אנטיוכוס הוא קיבל רק עם עלותו לשלטון. שמו המקורי היה מיתרדטס, ללמדך שבביתו עבדו את האל מיתרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לא. פיל זו החיה שאנו מכירים, ומשונה היא בחדקה הארוך. מקור: דלמא מפומבדיתא את, דמעיילין פילא בקופא דמחטא. אומר רש"י: דמעיילין פילא כו' - ומשני שנוייא דחיקא כמבקש להכניס פיל שהוא חיה גדולה בנקב מחט. תרגום: רב ששת שואל את רב עמרם אם הוא בא מפומבדיתא שם מבקשים להעביר פיל בקוף המחט, ורש"י מפרש שזה כינוי לתירוץ דחוק שכאילו מבקש להכניס את החיה הכי גדולה בחור הכי קטן. וגם הקוף זו החיה שאנו מכירים - חיה הדומה לאדם. מקורות: על פי הגמרא והמדרש בני דור הפלגה הפכו לקופים המצויים ביער. על פי המדרש יש אנשים שפניהם השתנו או התכערו "כמו קופים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. גחן הוא שם עברי לגנטה - חיה דמוית חתול - והיא זכתה לשם עברי ולערך ב'החי והצומח של ארץ ישראל' בגלל שבאוסף של טריסטרם נמצא פוחלץ שלה עם תווית, שגויה כנראה, האומרת שהוא נצוד בכרמל. 2. הברדלס הוא טורף שעל פי 'החי והצומח של ארץ ישראל' היה מצוי בארץ ואין לו שם עברי. (ברדלס בא מ'פרדליס' היווני) 3. נראנ לי שפסמון זה ביוונית - או לפחות נגזר מיוונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! לפי ויקיפדיה, גחן נצפה בישראל על-ידי אהרוני פעם אחרונה ב-1930, וטריסטראם צפה בכמה גחנים בנחל שיאון. אם ויקי צודקת, מדובר בנוכחות ישראלית קצת יותר מוצקה מפוחלץ עם תווית שגויה. "ברדלס" אכן בא מיוונית, כמו הרבה מילים שמופיעות במשנה, ונחשבות עבריות (כמעט) לכל דבר. הרי יש מעט מאוד מילים שנוצרו לחלוטין על-ידי דוברי עברית, ורובן נחשבות לסלנג... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילון גלעד בעוד טור מצוין, על האטימולוגיה של כמה שמות עבריים לציפורים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |