 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא היו ימים טובים לישראל כט' באב, שבו יושבים בני ישראל בבתי כנסיות ובתי מדרשות, נהנים ממיזוג האוויר, קוראים את ספר איוב שניים מקרא ואחד דעת מקרא, ומגלים חידושים מרעישים אשר לא שערום אבותיהם. השנה זימן לי ט' באב יבול מעניין באשר לשמות בעלי החיים, ואני שמח לחלוק איתכם: טל טען למעלה כי ליען סימני כשרות (איני בקי בסימני הכשרות של עופות, אך הסברתי כי לעופות נדרשת "מסורת" בנוסף לסימנים, ולפיכך עניין היען אבוד). מסתבר שהיען ובת היענה אינם אותו העוף! בת היענה, כפי שמסתבר מתיאוריה בספר איוב ובספר ישעיהו, היא עוף לילי, דומה לאוח ונזכר בהקבלה אליו, השוכן באזורי חרבות. לעומתה, היען הוא בעל החיים הגדול "ostrich", ובלשון חז"ל הוא מכונה "נעמית". ליען מיוחסות הטמנת הראש בחול ואכילת חתיכות ברזל. יש הסבורים כי היען הוא העוף המתואר "כנף רננים נעלסה" (פרק לט'), אך בכך לא השתכנעתי (בעיקר בגלל תאור טיסתו הלועגת לסוס ולרוכבו - אמנם היען מהיר, אך הוא בהחלט איננו מסוגל להתרומם). במקום אחר טענה אסתי כי יש הבדל בין שור ופר - השור הוא פר נטול פחדיים (עוד מילה שמקורה בספר איוב. אם תרצו להבינה, היזכרו בשחקני כדורגל המתכוננים לבעיטת עונשין). טענתי כנגדה ששור ופר הם היינו הך, וגם שור עשוי להיות רב און ואמיץ כוח. והנה, כה אומר איוב במררתו על הצלחת הרשע: "שורו עיבר ולא יגעיל, תפלט פרתו ולא ישכל" - שור הרבעה מן המובחר. כל בר בי רב יודע, כי השכוי הוא התרנגול, ועליו אומרים בכל בוקר "הנותן לשכוי בינה להבין בין יום ובין לילה". אך מי בן וידע, כי מקור הביטוי במענה ה' לאיוב: "מי שת בטוחות חכמה, או מי נתן לשכוי בינה"? (ויש המפרשים כי השכוי הוא השכל, בהקבלה ל"טוחות" שהן הכליות). "היאבה רים עבדך" - הרים הוא ראם, והזכרתי אותו כאן רק מפני שבפסוק זה מצויה אחת מתוך חמש עשרה הרי"שין הדגושות שבתנ"ך. העיט והנשר נזכרים שניהם בספר איוב. העיט (פרק כח) הוא המכונה באנגלית "eagle", ומכונה "עיט" בשל מנהגו לעוט על טרפו; הנשר הוא המכונה "vulture", והוא אוכל נבלות. שתי חיות מופלאות נזכרות במענה ה' לאיוב בפרק מ': הלויתן והבהמות. לשתיהן מאפיינים מוזרים ומדהימים, שגרמו לפרשני מקרא מסורתיים רבים לחבוט בראשם בייאוש ולקבוע כי חיות אלו משל היו, ומי שחושב שקיימות הן במציאות אינו אלא הוזה. מחבר המאמר שאל על "הגלגול" שעברה המילה בהמות מעברית לאנגלית. ובכן, מקריאת איוב עולה כי העניין פשוט בתכלית: תאורי ה"בהמות" מתאימים מאוד לסוס היאור, על כוחו הרב וגודלו העצום, משכנו בין קנה וביצות, בינות ערבי נחל, וצמחונותו הבולטת על רקע לועו המאיים. זיהוי ה"לויתן" מסובך יותר: חלק מהתיאור מזכיר מאוד את התנין, שגם עליו נתן ירדן את דעתו. אלא שההמשך מזכיר מאוד את הלויתן אותו אנו מכירים, ובפרט את הקיטור העולה ממנו: "עטישותיו תהל אור, ועיניו כעפעפי שחר... מנחיריו יצא עשן כדוד נפוח ואגמון". ואסיים בחידה. החתול איננו נזכר כלל בתנ"ך, אך החתולה נזכרת גם נזכרת. היכן? ומה משמעה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
משהו ביחזקאל, קשור ברפואה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם התכוונת לפסוק מיחזקאל אותו ציטט הדוקטור? בנוסף לפסוק זה ולפסוק מאיוב, יש פסוק נוסף ביחזקאל, אותו אנו קוראים בהגדה של פסח, המזכיר את החיתול, ומתאר טיפול בתינוקת - "לא כרת שרך 1 והחתל לא חותלת". 1 הנה עוד שתים מהרי"שין הדגושות - גם כרּת וגם שרּך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר שלום אתה יכול בבקשה להסביר לי את איוב מ',ט"ו "הנה נא בהמות, אשר עשיתי עמך; חציר, כבקר יאכל" אם הוא צמחוני אז למה כבקר יאכל? או שהכוונה למשהו אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום גם לך רון אולי יש לך הסבר לפסוק ט"ו? מ. חדד כבר לא אלמוני |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אענה כמיטב יכולתי הדלה. נראה לי שזה די מובן - הבהמות אוכל חציר כמו בקר, שניהם צמחונים. נדמה לי שיש מפרשים שחושבים שהבהמות זה פיל. הנושא של הבהמות והלויתן גם קשור למלחמתו של אלוהים בכוחות בגדולים, אם תרצה, מלחמת היהדות במיתוסים. מיתוס, כרעיון מעצב ומכונן, מעצם קיומו מנוגד לדת מונוטאיסטית שבה האל הכל יכול בורא, משגיח ואחראי על נפש האדם. להלחם במיתוס, כמו לנתץ את מזבחות הבעל, זה לשבור את השאריות הפגניות או הדתיות קדם-יהודיות ובכך לייצב מלכות שדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''טוחות'' אינן כליות. אינני מכיר את כל גלגוליה ההיסטוריים של המלה, ואולי היא שימשה בזמן מן הזמנים כמלה נרדפת לכליות. כיום המלה טוחה היא שמה של בלוטת יותרת הכליה (אדרנל, בלע''ז). זוהי מלה הנמצאת בשימוש יומיומי בפרסומים רפואיים בעברית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבנה המקובלת למילה ''טוחות'', הן בתהילים והן באיוב, היא ''כליות''. לא ידעתי על השימוש במילה ''טוחה'' לציון בלוטת יותרת הכליה, אך הדבר מעיד על טוב טעם. החייאת מילה עברית שיש לה נרדפת מקובלת, לשימוש הקרוב למשמעותה המקורית, היא מעשה מבורך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בין "שימוש יומיומי" לבין "פרסומים רפואיים בעברית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הצלחתי להבין את השאלה. יש פרסומים רפואיים בעברית ויש שפה רפואית מקצועית המשמשת אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהתכוונתי לומר הוא, שהשפה הזו לא משמשת בחיי היום יום שום רופא, אולי פרט לכמה משוגעים לעניין. הרי לא תשמע רופא אומר טוחה או כרכשת. לא אם הוא רוצה שיבינו אותו, בכל מקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הידוע לי, אין חתול או חתולה כבעל חיים בתנ"ך. שני איזכורים של הטיות שונות של המלה חתול במשמעות של ריפוד (כמו חיתול): יחזקאל ל, כא: בן אדם, את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי; והנה לא חבשה לתת רפאות לשום חתול, לחבשה לחזקה--לתפש בחרב. איוב לח,ט: בשומי ענן לבושו; וערפל, חתולתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאוד, רמזתי לפסוק מאיוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מובן שאין בעיה לענות על שאלתך תוך חיפוש במאגרים מקוונים (כלומר: אני לא גדול בתורה, אולי בינוני בחיפוש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מוזכר ב<קישור דברי חז"ל. פרק שירה החמישי: חָתוּל מָה הוּא אוֹמֵר. אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא־אָשׁוּב עַד־כַּלּוֹתָם: (תהלים יח לח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע מתאים יותר במובהק לטכניקת הציד של משפחת הכלביים מאשר של משפחת החתוליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר מעניין מאוד על זיהוי היען: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאור אזכורי הראם במקורות, אני חושד כי מדובר בשמה העברי של הממותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרי בכתבי הקודש נאמר במפורש כי הממותה היתה בין דרי תיבת נח1. 1 יחד עם הגמל והשיבוטה, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי זכור מילדות כי הראם לא נכנסה לתיבת נח, ורק הכניסה את האף שלה דרך חור. זה יותר מסתדר כשחושבים על חיה בעלת חדק. מוסיפים לזה את קרני הראמים ואת הסיפור החז''לי על דוד שטיפס על ראם ישן כי חשב שזו גבעה, וזה עוד יותר מתקבל על הדעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אתה יכול להסביר לי. שיבוטה זהו דג. מה טעם מצא נח לקת איתו בתיבה דג? היה חשש שהדג יטבע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזון לחתולים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיבוטה הוא דג של מים מתוקים. במצב בו כל העולם מוצף מי הים יתערבבו עם מי הנהרות וקצת יהיה לו קשה לחיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאילו לא היו לנוח מספיק בעיות עם הדינוזאורים, אתה רוצה להוסיף לו גם לוויתנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'תבלבלתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חטאים חמורים מזה בהרבה כבר נעשו למען קדושת החרוז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק מאה אחוז. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |