פתח תקווה על גדות ההאדסון (חלק א') | 513 | ||||||||||
|
פתח תקווה על גדות ההאדסון (חלק א') | 513 | ||||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "טור אישי"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
לא רואים מהדירות של המוברים ברחוב 110. (כלומר רואים חלק, אבל בכל זאת) בשכונה שלנו אין שחורים ואין היספאנים. אם שחור עומד ברחוב יותר מ 5 דקות, יגש אליו שוטר, לרוב בלבוש אזרחי לברר מה הבעיה. יש לנו בשכונה מעדנייה, "גן עדן" היא נקראת, מוכרים שם פלפל צהוב ישראלי ב 55 שקל לקילו. בחנות הבגדים (ששייכת לישראלים), מכרו כשהגענו לכאן צעיפים מצמר פשמינה ב 400 דולר (ההיא מסקס והעיר הפכה אותם לאייקון), היום מוכרים את השאריות ב 60 דולר וגם על זה יתנו לך הנחה. יש לנו כאן יותר חברים ישראלים, ביניהם חברי ילדות, במרחק הליכה או כמה תחנות תחתית משהיו לנו בישראל. אין בניו יורק אמריקאים, הם לא שורדים כאן, אלו שכאן הם או יהודים או שבאו לפני שבוע מקנזס ויחזרו לשם בעוד שנה, עם או בלי כסף. הכל כאן עולה הרבה כסף ואין שום דרך אמינה לברר האם משהו שווה את הכסף בלי להוציא אותו. יש פה את המריחואנה הטובה ביותר בעולם ואת משטרת הסמים המטורפת ביותר. קל הרבה יותר לחסוך כאן כסף מאשר בישראל, למרות שמשלמים 3000 דולר לחודש שכירות ולמרות שהמחירים מטורפים. בעוד שנה, אחרי עוד קצת מיתון, יהיה הרבה יותר קל לחיות כאן, אבל כנראה גם פחות נחמד. אני לא מעלה על דעתי לחזור לישראל כל עוד אני צריך לעבוד למחייתי. אני גם לא יכול לתאר לעצמי שמישהו ישלח אותי לירות על ערבים כדי להגן על מתנחלים ואני אסכים. ורק עכשיו אני חושב איך היתה נראית לנו כתבתו של מר הרטוגזון אם הוא היה תושב נהריה שבא לגור בתל אביב, בדירה ליד התחנה המרכזית הישנה, בבניין של פועלים זרים... |
|
||||
|
||||
איך אתה יכול לומר את המשפט "יש פה את המריחואנה הטובה ביותר בעולם"? מניין לך? מה קנה המידה שלך? אילו מדינות או מקומות משתתפים בהשוואה שלך? מת מסקרנות. |
|
||||
|
||||
ליכטנשטיין ואיי הבתולה (הבתולה הבריטית). |
|
||||
|
||||
נו, אז מה התימוכין למשפט לעיל? |
|
||||
|
||||
No, not really. But I have been living here for two years now, and the longer I'm here, the more Israel seems like a soreal, almost fictitious place. I spent my first year missing it greatly, searching endlessly for Hebrew music on napster and for Israelis in the streets. I spent my second year wondering how can anyone live in Israel and keep his sanity. What I am trying to say is that time is a factor. You have used so many cliches, the same cliches my friends use when I ask them why not New York. As you gain some distance from the life in Israel, you find yourself staring with horror at your sweetheart that had turned into a monster.
|
|
||||
|
||||
ובכל זאת שנינו מוצאים את עצמנו קוראים את כתבי הקוואזי-אינטלקטואליה של ספרטה אשר על הירקון ומגיבים עליהם :-) |
|
||||
|
||||
Indeed. Why do I feel like I should advocate New York, or any life outside of Israel for that matter? I think that I'm troubled by the misleading picture one might get when spending his days in the infamous Israeli apartment hotel on 100th St.
|
|
||||
|
||||
היא שהחיים בישראל הם כמו שחייה בשלולית חרא בגובה הצוואר. חם ונעים בשלולית, מדי פעם צונחת לתוכה איזו חתיכת חרא ומשפריצה לכל עבר, מה שהופך את החיים למעניינים יותר, גם אם לא מאד נעימים. רק אחרי שאתה יוצא מהשלולית, מתרחץ ומתנגב, אתה מבין כמה היה מסריח שם (למרות שחייבים להגיד שבאמת היה חם ונעים). ועזרא הוא כבר לא מובר? |
|
||||
|
||||
If Israel is a monster, a place that is so negative you can't even think about it, how is it you find yourself reading articles in "Haayal" instead of enjoing with something more optimistic?
|
|
||||
|
||||
עוגיפלצת הוא החבובה היחידה (לפחות מהצותת המקורי של ''רחוב סומסום'') שמסוגלת לבלוע, והוא אף עושה זאת במגוון הזדמנויות. |
|
||||
|
||||
יורשה לי לחלוק על דעתו המלומדה של כבודו. אחרי צפיה מרובה בתוכנית המופת ''רחוב סומסום'', אני חייב להעיד כי היצור הידוע בכינויו ''עוגיפלצת'', לא בולע את העוגיות, אלא רק מפצפץ אותן ואז משליכן מפיו. למי שלא מתמצא, זוהי תופעה הידועה אצל הסובלים מבולמיה. אין לי אלא להביע ברבים את רחמי על תוצר אומלל זה של האבולוציה, אשר גופו לא מסוגל לעמוד בצורך הגנטי שלו בעוגיות. |
|
||||
|
||||
מר בן-קיפוד הנכבד, הגם שמידה לא מבוטלת של עוגיות פצפוצי-שוקלד ניתזת מפיו של עוגי החוצה, כושר-הבליעה שלו אינו מוטל בספק, וניתן להבחין בו גם כשהוא אוכל תפוחים, גזרים ושאר ירקות, כפי שקורה מעת לעת. צר לי, מר בן-קיפוד, שמעולם לא יצא לך לפגוש בעוגי באופן אישי, ואין לי אלא להביע ברבים צער על כי בניגוד מוחלט למסרים שהורייך היו רוצים שתעביר - מסרים של העדפת הפנימי על הצורה החיצונית - בחרת לאחרונה לעבור מטמורפוזה חיצונית מלאה בדמות שינוי כללי של מראך וקולך. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אבל איכשהו, משום מה, הוא חושב שהוא אוכל את העוגיות, והוא אפילו נהיה שבע מהן (לכמה שניות בודדות, אמנם, אך עדיין שבע...) ואני מבין מה שאני אומר... אני ראיתי ''רחוב סומסום'' מהרגע שהתחיל ועד הרגע שהפך לערבי, מה שדרך אגב גרם לי לדיכאון עמוק בחלק גדול מהחיים שלי... |
|
||||
|
||||
Ido, you went to see this girl 4 days in a row and then you mention her no more?
Do you think she still thinks of you? Do you think of her? Or are we about to meet her again in Part B of your lovely article? |
|
||||
|
||||
מעניין מאד וכתוב ברגישות ובתבונה, נהניתי לקרוא. אבל כמובן שבלי נוקדנות אי אפשר... במאמר ציינת שישראל היא מהעולם השלישי, למרות כל הקיטורים על ארצנו מולדתנו, היא נחשבת למדינה מפותחת (לא מתפתחת) ומתועשת, כזו שיכולה להכנס לאיחוד האירופי למשל. מסיבות פוליטיות ישראל לא רצתה להכנס לרשימת המדינות המפותחות למרות ששר האוצר הקודם החליט לעשות מעשה ולהכניס את ישראל לרשימה של המדינות המפותחות. |
|
||||
|
||||
זו אכן טעות להכניס את ישראל באותה סירה עם מדינות העולם השלישי, מבחינה כלכלית ישראל שייכת ללא ספק למדינות המפותחות. אבל נשאלת השאלה, מדוע מבין כל המהגרים הרבים לניורק (על פי עדותו של עידו) שהמכנה המשותף להם הוא מוצאם ממדינות עולם שלישי, ישנה קבוצה לא קטנה שמוצאה דווקא ממדינה מפותחת (ישראל)? משהו יודע להעריך כמה מבין המהגרים הישראלים חיים את החלום האמריקאי וכמה עוסקים בmoving? |
|
||||
|
||||
Though unaware of any official numbers, I have never met an Israeli that LIVES HERE and still works as a mover. Movers are, by definition, illegal Israeli tourists - nice guys that just got off the army and came to NYC for 2-6 months. They mostly have no other legal choice but to take part in the moving industry. They do not represent the "American dream", they are just having a summer vacation in NYC.
I do know, on the other hand, a lot of computer programmers and lawyers, only our friend seems to have missed them. And as for Izhar's remark - come on!!! I also read prose in Hebrew and speak in Hebrew with my family on the phone. What would you expect? IT IS my first language. I read online magazines in Hebrew AND English, if that is okay with you. And of course, I love Israel and care greatly for it, let us please not get into the very long conversation on what is wrong with Israel and why . |
|
||||
|
||||
Izhar - I have of course misread your comment, sorry for that, thought for a minute there that you are refering to language and not to content. Please disregard my previous comment. And I do regard this article as highly optimistic as far as Israel goes, won't you agree?
|
|
||||
|
||||
ונדמה לי שיש שיטענו שהיהודים האמיתיים האחרונים שחיו אי-פעם היו קבוצה לא-גדולה של אנשים מעניינים שהסתובבו בברלין וסביבותיה בתקופה שבין מלחמות העולם (פרויד, לדוגמא) והתלבטו, כפי שראוי שיעשה יהודי אמיתי, על כל מיני דברים שברומה של תרבות. הייתכן כי ברלין שבין המלחמות (או שמא שלפני מלחמת העולם השנייה) היתה המקום האחרון שבו יכול היה אדם להיות ממש יהודי חילוני? |
|
||||
|
||||
Who could possibly prevent you from being a real secular Jew? You yourself.
|
|
||||
|
||||
זה רק נדמה לי או שכבודו חושף לראשונה את שמו המלא? |
|
||||
|
||||
You're out of touch, O Daughter of Hen. I've been exposing it for the past day or so.
|
|
||||
|
||||
אני במצב עופפות מתקדם לאחרונה... |
|
||||
|
||||
Just wanted to mention my many US friends who never travled out side the US because they think nothing is really interesting "out there".
|
|
||||
|
||||
המאמר חביב, אבל שלילי מדי לטעמי. קצת חד-צדדי. יתכן שהפנטזיה על הביקור בארה"ב, שנבנתה זמן רב כל כך במוחך היא הסיבה שהרושם הכללי מהעיר הוא כה שלילי. יכול להיות שהביקור היה קצר מדי מכדי להותיר רושם אמיתי. נסה לחזור לנ"י לתקופה קצת יותר ארוכה ותראה איך תשתנה דעתך אז. הזמן הוא אכן פקטור. הדברים שהכי קסמו לי בביקורי הראשון בנ"י (בגיל 18) היו: 1. המגוון העשיר של האוכלוסיה. נפלא! המבטאים השונים, הלבוש השונה וכו'. (בנאלי, אבל נכון) 2. העובדה שאנשים ברחוב כמעט ולא מסובבים את הראש. כלומר, קשה מאוד להתבלט יתר על המידה מכיוון שכולם כבר ראו את הכל. 3. הגודל. לעולם לא תראה את כל נ"י, וגם את תנסה, תמיד יצוצו דברים חדשים. כל כך הרבה מקומות לבלות, לראות, מופעי רחוב ואפילו סתם טיפוסים מוזרים. 4. העובדה שקל כל כך לישראלי לבן עם מבטא אמריקאי משכנע להתחזות ל'אמריקאי'. ... יש עוד. וניתן גם לציין את כל הדברים שנחמדים בארה"ב בכלל (לא רק נ"י), לעומת ישראל. אני מניח זה הכל תלוי בגישה של המבקר בעיר. |
|
||||
|
||||
אכן, גם אני ביקרתי בניו-יורק, בקיץ שעבר, בהיותי 18. לא ביליתי יותר מדי זמן שם, אבל נסיוני היה טוב - מצד שני, לרוב שהיתי במנהטן. בוסטון יפה יותר, לטעמי. אכן, נראה שהסופר חיפש ומצא את מה שרצה - דברים רעים לומר על ארה"ב. |
|
||||
|
||||
האם אני היחידי שראיתי במאמא הזה הכל, חוץ מביקורת על ניו יורק, העיר והעולם? קפיטליזם, ישראליות ויהדות, כור היתוך והכפר הגלובלי - על הכל בעצם, ועוד קצת - רוצה לומר, נ"י היא רק המדיום. או שאולי באמת הגיע הזמן לישון? |
|
||||
|
||||
אתה חי במתכונת משמרת לילה? |
|
||||
|
||||
רוב הזמן, כי האלטרנטיבה לשינה טובה היא דיסקרטית או חדוא, ועכשיו, כי לא הייתה נסיעה מוצלחת במיוחד הביתה. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שלמרות עייפותך קראת את רוח הדברים שבמאמר בצורה נכונה, או לפחות דומה לשלי. אני חושבת שעידו אינו מחיל מושגים של טוב ורע על ניו יורק אלא אומר 'ככה היא', 'ככה זה', זו המציאות, או כפי שהוא מדגיש 'ההיפר-מציאות' של העיר. במיוחד אהבתי את ההערה שלו שנוגעת לסנטראל פארק: דווקא הריאה הירוקה של העיר, המקום הכי טבעי לכאורה, הוא בעצם הכי מלאכותי, הכי לא משתנה לעולם, לעומת העיר שצומחת כמו ג'ונגל פראי. אני הרגשתי במלאכותיות הזו כשבקרתי בעצמי בסנטראל פארק, במיוחד כשהגעתי לטירה הדיסנילנדית שנבנתה בו (שמתחזה לטירה מימי הביניים) אבל לא הצלחתי לנסח לעצמי את הדברים בצורה כל כך טובה כמו שניסח עידו. |
|
||||
|
||||
Of all of Ido’s one-sided biased comments on Manhattan the worst were on Central Park, and you found them so profound and penetrating. On visiting Central Park he must have thought to himself, now how can knock this beautiful park? oh yes, it’s artificial, that’s what’s wrong with it. As they say: ‘give me a break’. What sort of park would you expect in the middle of a thriving city? a natural reserve with roaming grisly bears? If you want to see nature go to any of the many national parks not to Fifth Avenue.
And by the way, my hometown Ramat Gan used to pride itself for the many parks and gardens it had. I seem to remember that they were all artificial too. |
|
||||
|
||||
האזרח כליל נאורי היקר, התאכזבתי לגלות כי מה שאתה ועוד רבים אחרים שעיינו במאמר בצורה מדוקדקת דה יורה ומרופרפת דה פקטו גילו בו, היה רק ביקורת על התרבות האמריקאית. לא היה לי כל עניין לתפוס את התרבות האמריקאית בשרוול ולנפנף בדש המעיל המטונף שלה. זה קל מדי, זה נעשה יותר מדי פעמים. בקיצור - די משעמם. לטעמי המרכז במאמר נמצא בפנימיות הכותב (היינו אני) ובעימותיה של פנימיות זו עם תופעות שונות בארה"ב של אמריקה. העסיקו אותי נושאים כמו יהדות, אהבה, פטישיזם, מטריאליזם, סימולאקרה, יחסי טבע-תרבות ועוד. עלי להכחיש בלב צח ובפה שלם את טענתך שבאתי לארה"ב עם דעות מוקדמות שליליות שקבעו את יחסי אליה. אני מוצא בארה"ב נקודות עניין מרובות שגרמו לי להגיע אליה מלכתחילה. אם לא הייתי מוצא בה עניין, הרי לא הייתי מבקר בה. עם זאת, העניין המסוים (והגדול למדי) שאני מגלה בתרבות האמריקאית לא אמור למנוע ממני להשיל מעיני את משקפי העיוור הישראליות ולהבחין בריקבון הפושה בכל. אפילו אם אנשים מסוימים אוהבים ריקבון, אפילו אם ריקבון הוא לעיתים דבר בריא ואפילו אם גם אני עצמי צרכן ריקבון מדופלם בסיטואציות מסוימות. מצד שני, לא הייתי כביכול 'שלילי' כיוצא מהודעתך, ומהודעות מספר מהמגיבים, משום שכביכול היו לי ציפיות גבוהות מדי מארה"ב. למען האמת אני חייב לציין שאכן ארה"ב, כפי שהצהרתי בתחילת המאמר, הייתה בדיוק כפי שציפיתי. הדבר היחיד בה שהיה שונה בה משציפיתי, היה, למרבה הפלא, אני. כמובן שזה היה הרבה יותר מעניין מכל מה שהיה לארה"ב להציע לי. ובתשובה למר בר-גיל ברצוני לומר כי איני מכחיש את האטרקציות התיירותיות המרהיבות כמו גם ההנאות הקטנות המזומנות לתייר בניו-יורק כגון: · בייגל בדולר · טיפוס למרומי מגדל האמפייר סטייט בילדינג · הופעות ברייק-דנס מוצלחות בפינה של 59 על השדרה החמישית, ליד הכניסה לסנטרל פארק. ועם זאת, מבחינה זו לא הרגשתי צורך להתחרות עם דרך הסיקור המספקת בהחלט של מדריך התיירים 'שיחור' בו נעזרתי במהלך טיולי. ולסיום, ברצוני להודות שוב לידידי אלכסנדר מאן המאפשר לי לקרוא את התגובות למאמר ולכתוב את תגובתי שלי ממחשבו הטבטוני שבקלן. בברכה, ע. הרטוגזון |
|
||||
|
||||
קשה לתפוס את המאמר כאובייקטיבי או לפחות נייטרלי. ביטויים כמו ''עבדים חדשים'' הם הרי ביטויים שמתארים מצב שלילי, לכאורה. מה שאתה מכנה עבדות אחר מכנה חופש, כי הכל יחסי לארץ המקור. מה שאתה מכנה מעמדות יכול להחשב לססגוניות וגיוון בעיני אחר. חבל רק שכמעט ובכלל לא טרחת לציין את הצדדים החיוביים. אני מניח שרוב האנשים שגרים בניו יורק (מנהטן) גרים בה מבחירה. כל מי שאני מכיר שגר שם עושה זאת מתוך אהבה ומשיכה למקום. |
|
||||
|
||||
הרטוגזון מיודענו חולק עמנו שוב רשמי מסע. זה טוב. תמיד מענין לקרוא רשמים אינטימיים של אדם אינטליגנטי. והנה לפנינו רשימה ארוכה ופזורת-דעת במקצת, על אודות חוויות אמיתיות ודמיונית של הרטוגזון בניו-יורק סיטי. רציתי לשאול אתכם: האם זה רק אני, או שגם אתם מבחינים באיכות גרפומנית מסוימת בכתיבתו של הרטוגזון? האם רק את אוזניי מטרידות אמירות כגון "ואיך לא תהיה בדידות נוראה בעיר בה רבות כל-כך הבחורות היפות?" הרטוגזון מספר לנו על התפעמות "יהודית" שחווה בבית כנסת בעיר. באיזה מובן היו רגשותיו המבולבלים רגשות של "יהדות"? את זה הוא לא מספר לנו. הנצרות "בנאלית", וליהדות יש "הרבה יותר מה להציע" לו. מה, למשל, יש ליהדות להציע לו? מטרת פרסום רשימה בסגנון זה צריכה להיות יותר מסיפוק המציצן הטבוע ברוב בני האדם - תן לנו תובנות, הרטוגזון; באר לנו משהו מנפשך. הרי אני לא חשתי את התרוממות הרוח שחשת אתה בבית הכנסת, ובכך שסיפרת לי שהתפעמת לא השכלתי במאומה. אם תנסה להסביר לי מדוע וכיצד קרה הדבר (מה גרם לך לשים כיפה על ראשך, למשל), אולי אוכל להפיק מרשמיך משהו לעצמי. והרי זה יסודה של ספרות טובה: ערך אינהרנטי של היצירה שהקורא יכול *לקחת* אליו. ובהחלט רשמי-מסע נכללים אצלי בסוגה "ספרות יפה", או עשויים להיכלל. אני מדמה לחשוב שהרטוגזון עצמו מתייחס כך לרשמיו, שאם לא כן אין לי הסבר למאמציו בבניית תבניות סיפוריות (עלילת המשנה עם העובדת הסינית במסעדה, הפונה אוטומטית לתבניות שגורות במוחנו, למשל). הרטוגזון מנסה לשתף אותנו בכוח בתחושות סובייקטיביות מאוד. אעז ואומר אף שלדעתי חלק מהתחושות נובעות מ"צורך סיפורי", היינו מהאסתטיקה של הרטוגזון, ואינן בהכרח תחושות אותנטיות של הכותב. למשל, נכתב "הרי היא מעבר לכל סמל מיני העומד לנגד עיניו של מי שעולה לאי החרות לבעול אותה, לחדור לגופה ולהציץ לה מתחת לשמלה." האמנם? האמנם כל מי שעולה לאי החרות רואה בפסל החירות אובייקט מיני? שימו לב למלה "הרי", בעזרתה אנו נמשכים אל תוך הקביעה הזו באחוות המובן מאליו. כן, כבר כתבו לפני הרטוגזון שפסל החירות הוא סמל מיני, אבל פרויד הזכיר לנו שלפעמים סיגר הוא רק סיגר, ולא כל דבר עם שפיץ הוא תחליף פאלי. אז "מעבר לכל סמל מיני"? אני קורא לכותב המוכשר להרהר בדברי ומציע לו שתי חלופות לסגנון כתיבתו הנוכחי: א. כתיבה תמה יותר, חפה מניתוחים על כרעי תרנגולת ומרטוריקת המובן-מאליו המכליל. ב. מחויבות עמוקה יותר לכתיבה ספרותית, ומתן דגש על הערך לקורא ולאו דווקא על הנצחת ההרהור החולף. אני מקווה שלא אעליב איש – דברי כנים וישירים, ומטרתם להביע דעה ואולי לעורר מחשבה, ותו לא. |
|
||||
|
||||
גם אני אדבר אליך דברים ישירים וכנים, ואני אנצל את האפשרות להיות אלמוני כי תגובתי האגרסיבית שתבוא בהמשך מגעילה קצת גם אותי אבל הרבה יותר מזה הגעילה אותי התגובה שלך. אני לא חושב שיש טעם להתייחס באופן ענייני לתגובתך כי ברור לי לגמרי שבדברים שלך על היומן מסע של עידו רק הקנאה מדברת מגרונך. בדרך כלל התגובות שלך הן ביקורת על תגובות של אחרים, או על שגיאה בעברית או על איזה קוצו של יוד בנוגע לשם לטיני, או על נקודה שולית אחרת. לפעמים נדמה שמשלך אין לך כלום, שבעצם אתה סובל מאימפוטנציה ובגלל זה בעצם אתה מביא את הביקורות האלה שלך, אבל הפעם הגזמת! וגם אם אתה באמת לא הצלחת לראות את היופי או הכנות ביומן מסע של עידו אולי זה פשוט מוכיח שאתה גם קורא גרוע? ובקיצור, הפוסל במומו פוסל, הגרפומן הוא אתה. |
|
||||
|
||||
אייל אלמוני, הבאתי דברים ישירים כנגד מאפיינים מסוימים של כתיבתו של הרטוגזון במאמר הזה (ואומר בגלוי שטרם הספיקותי לקרוא את המאמר השני), ורציתי לדון בהם. אמנם השתמשתי במלה בוטה למדי ("גרפומניה"), אך לא הטחתי אותה בעידו אד הומינם; הפניתי אותה לכתיבתו במופע הספציפי במאמר זה. אתה בוחר לתקוף את מניעי, שאתה מתיימר לפרש (קנאה; אימפוטנציה). לא אשחית מלים בתשובה לטענות הללו. בסוף אתה גם מציע את האפשרות שאני קורא גרוע. דווקא את האפשרות הזו אני מקבל – אולי אני קורא גרוע. משום כך שאלתי אם זה רק אני; חיפשתי תגובות *עניניות* לכאן או לכאן. תגובתך אינה ענינית, ומכיוון שעומדת לך הגנת האנונימיות, אני מזמין אותך להגיב לענין בשמך. פריט אחד של ביקורת ענינית נכלל בתגובתך המתלהמת: אתה טוען שרוב תגובותי באייל הקורא עוסקות בתיקונים ובביקורת על כתיבתם של אחרים. אני מודה. מה רע בזה? האם בתיקון ציטוט שגוי, או בהערה מבהירה לגבי מקור ביטוי כלשהו, איני תורם משהו בעל ערך לקוראי האייל? אני חושב שיש כאן תרומה. אודה בפה מלא שאני מתקשה למצוא פנאי לכתוב מאמרים בנושאי היום, ועל-כן כתיבתי מצומצמת בד"כ לתגובות קצרות בלבד. אציין שבכל זאת תרמתי שני מאמרים פרי עטי לאייל, האחד בימיו הראשונים, שעסק בציון יום כיפור, והאחד ביום השנה המאה למותו של אוסקר וויילד, שהוכיח שוב שאין לאייל גוף קוראים משמעותי המעונין לשוחח על עניני תרבות, בדומה למאמרים על ג'ון קופר פואי ואחרים. הגרפומן הוא אני? ישפוט הקורא. |
|
||||
|
||||
אסף ידידי, כולי פליאה על שבחרת לענות ולהיענות לרפש אשר פלוני בן אלמוני בחר להטיל ולהטיח בך - כל זאת תוך אפולוגטיקה ישירה מצדך בדבר תרומתך הברורה לאתר זה, הן במישור הערכי והן במישור הדקדוקי-בלשני. בסירטו המפורסם של אינגמאר ברגמן 'החותם השביעי' אומר בסצינת הסיום משרת-האביר (Knappe) ינס (Jens)בהביטו עם האביר אנטוניוס בלוך ומשתתפים נוספים אל מלאך המוות כי אינו רואה דבר מלבד הכלום הריקני - וזאת בניגוד גמור להיגדיהם השונים של שאר הנוכחים אשר האימה מחלחלת לגרונם ולמבטם. אף אני כשרת-האביר ינס. אינני רואה כלום בתגובות האלמוני למיניהם, לבד מהריק והשממה. שלך ידידך אלכסנדר |
|
||||
|
||||
אדוני משרת-האביר: אני לא נגד התיקונים בעברית של מר ברטוב בתגובות שלו אבל זה עוד לא הופך אותו למבקר ספרות. לקרוא גרפומן לעידו שברור שהוא בנאדם כנה ורגיש וגם יש לו כשרון כתיבה זה לא להטיל רפש? לבוא אליו בפוזה כזו: הכתבה שלך חרתה ברתה כי לא עשית לי את זה, לא הזזת לי, חסר עומק במאמר שלך -זה יפה? זה אצילות נפש? לעטוף את החרא שלך שאתה זורק עליו בכל מיני מחמאות מזוייפות (אתה בחור אינטליגנטי וכאלה) זה לא צביעות והתנשאות? |
|
||||
|
||||
למר אלכסנדר מאן, השלום לך. אכן, השגותיך מעשירות את הוויתנו, ושולפות אותנו לעיתים מביצה משמימה המשתרעת מלוא האופק. אבל מהי האסנציה הממיתה כך את נפשנו כאן? בקטע אחר בחותם השביעי שואל האביר אנטוניוס בלוך בעת התיחדות עם מלאך המוות, מהם סודותיו, מה עומד מאחורי כל זאת. הרי בוודאי מאחורי הכוח מצמית החיים חייבת להיות איזו מהות מטאפיסית גדולה ונסתרת. "אין לי סודות" עונה המוות. יוצא שמאחורי כל אקט של יצירה ועשייה אנושית קיימת גם מגמת האיון, שכל עיקרה, רדוקציה של המלאות להרס ולהתפוררות, וכך ממילא לא נוסף כאן דבר. ניתן לאמר, מעין קלות ריקה של מעשה ההרס. הדבר מזכיר את יוסף ק. של קפקא המגלה שמאחורי הכובד לכאורה של ביורוקרטיית שופטיו מסתתרות להן חוברות פורנוגרפיות ירודות ובלות בהן הם מעיינים בזמן המשפט. יצאתי אתמול לשוק הכרמל בתל אביב, ושאפתי עידוד רב מהחיוניות הנהדרת של האנשים העסוקים מאד האלה, ומהגוון העצום של מוצרי החקלאות. סביר אם כן שמאחורי הכובד המצמית של הריק כאן מסתתרות להן, פרט לשחיתות ולניוול האנושי, גם מחשבות חמוצות, קודחות והיסטריות שמקורם בבטלנות מובנית וחוסר יצרנות. אלכסנדר, עליך להודות לכל מי שאתה מאמין בו שהמובן מאליו של ארצך הינו המערכת הביורוקרטית המהוגנת והמארגנת ביותר באירופה. אתה חי בארץ מסוככת וקיומך מוגן ברמה הבסיסית ביותר. אני מצידי גדלתי בצילה של הביורוקרטיה המושחתת ביותר בעולם המערבי. זוהי ביורוקרטיה המסתמכת הן על כמה דמויות יצוגיות מרשימות, והן על מנגנונים של ויקטימיזציה, המנקזים את תשומת הלב מהשחיתות הקשה הזאת כלפי דמויות מטרה כלפיהם מתנקזת כל האחריות. מכאן וועדות החקירה הרבות בארצנו ומסעות ציד המכשפות התכופים. המגמה ההיסטרית והצעקנית שנתקלים בה תכופות כאן אינה פועל יוצא של נירוזות או המצב היהודי, אלא לרוב פרי מוחם הקודח של צעירים מושחתים וציניים (יש האומרים שהסנטימנטליות היחידה שהם עשויים לחוש מתעוררת בהם בעת שהם ממששים בחמדה את הכספות בבנקים שוויצריים אליהם הוברחו כספי מדינה) השואפים למצוא חן בעיני אדוניהם בעזרת יוזמות תועמלניות הנשמעות חגיגיות מרוממות ומקפיאות. עליך להבין בבקשה, בעוד למשל חלקם הגדול של המאיישים את האדמיניסטרציה הצרפתית עברו בחינות קשות ולימוד מפרך ברמה גבוהה ב- ecole normale superieur, בבריטניה מדובר בבוגרי אוקספורד וקימברידג' ומסורת ללא דופי של מאות שנים של אנשי civil service, הרי כאן כל מה שנדרש מהמנוול המערכתי הינו הרטוריקה המתאימה. בשנות החמישים היה זה קצת מרקסיזם, והיום - בודריאר, סופרסטרוקטוראליזם וקמצוץ של פוסט מודרניזם - ואתה "מוברג" היטב, כפי שקוראים לזה כאן. ברור שמדובר באנשים ציניים החפים מכל אידאולוגיה, שהמגע איתם ממית כל דבר חי. כך, פרשת אסון התמוטטות המבנה בתלפיות, התמוטטות בתי ספר על תלמידיהם, אסון גשר כפר המכביה, אינם רק כשל מערכתי של אי אכיפת תקנים לבניה ברמה נקודתית, אלא קצה הקרחון של שחיתות קולוסאלית ללא תקנה האוכלת כאן כל חלקה טובה. כך גם השממה התרבותית הקשה בארצנו. אנא, קצת אמפתייה כלפינו הנידונים לאינפרנו חסר התקווה הזה, המרכינים ראשם בפני מי ששפר עליהם גורלם. |
|
||||
|
||||
וכל אחד צריך לעשות כמיטב יכולתו כדי להיאבק בה . זה עדיף על שב ועל תעשה. |
|
||||
|
||||
אבל האם יש לך משהו מעבר לקינה להוסיף? האם יש לך פתרון למצב הקיים, דרך להפיל מעלינו את עול המושחטים? פתרון שלא יהפכנו למושחטים תוך כדי? |
|
||||
|
||||
אני חושב שמר ברטוב דווקא קלע בצורה כמעט מדוייקת לכתביו של הרטגוזון. מר הרטגוזון כתב מעין מאמר פואטי שהצביע על דיעותיו הפוליטיות האידאות שלו על החיים ועל מיני זוטות אחרות שבמחשבותיו.ולכן זוהי הסיבה שאין להתייחס למה שכתב בצורה רצינית מדי על ניו יורק ועל מה שהיא באמת.כי אדם שכותב על ניו יורק רק כדי להישמע יפה ולספר על הפנימיות שלו, לא כותב באמת על ניו יורק. |
|
||||
|
||||
כל מסע בנוסף לעובדה שהוא מהווה פתח להרפתקה, טומן בחובו סכנה גדולה. מסע גיאוגרפי הוא מסע נפשי שבו הנוסע חושף את עצמו לאובייקטים לא מוכרים אשר דרכם הוא יראה בעל כורחו את נשמתו שלו. האם היה זה מלארמה שאמר שלא משנה כמה ירחיק אדם במסעותין, תמיד התחת שלו ילך עמו. כוונתו שכל מסע להכרת הסביבה הוא למעשה מסע להכרת עצמך, וכאן הסכנה. משום שלא כולם מודעים לעובדה הזו ולכן אינם מוכנים למה שיתגלה להם, או שיכולים לצוץ דברים מפנימיות הנוסע ואשר יכריחו אותו להתמודד איתם בניגוד לרצונו. יתכן ועידו חטא לטעמו של מי זה בהיתיפיפות מיותרת או בשטחיות ודעה קדומה. לטעמי צריך לקרוא את הרפרוף המהיר שנערך בניו יורק המדומינת/מציאותית כהמשך למאמר שהוא פרסם לפני זמן שבו חשף לפנינו את עצמיותו כפי שנגלתה לו במסע אחר, המסע לגרמניה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
סטפאן מלארמה היה משורר צרפתי בן המחצית השניה של המאה הי''ט. הוא ופול ורלן נחשבים לחשובים שבאבות זרם הסימבוליזם באמנות. |
|
||||
|
||||
נו, ולך יש דברים מעניינים ואמיתיים להגיד על ניו יורק? אם כן, פתח פיך ויאירו דבריך. ואם לא, אז אולי מוטב שלא היית פותח אותו ומשאיר אותו סגור. מדבריך נודף ריח רע כמו זה של מר ברטוב. |
|
||||
|
||||
מטיעונים מסוג זה נודף ריח רע, מר פלוני אלמוני. |
|
||||
|
||||
אסף, אני לא חשתי באיכות גרפומנית, כלשונך, בכתיבתו של עידו. ואולי בעצם תסביר אתה מדוע צריכות להיות אוזנינו מוטרדות מהאמירה "ואיך לא תהיה בדידות נוראה בעיר שרבות בה כל כך הבחורות היפות?!" מה צורם במשפט הזה? מה עוד שיש למשפט זה שני תפקידים נוספים מעבר לתוכנו. ראשית הוא מעניק לעידו הזדמנות לנהל דו-שיח קצרצר עם הולדן קולפילד, ושנית הוא משמש מעבר אלגנטי לפסקה הבאה, למפגש עם הנערה הסינית. אני חושב שאחד הדברים היפים ביומן המסע של עידו זו הידיעה שהוא אינו הראשון שמגלה את אמריקה או את ניו יורק, ומצד שני מדריך הטיולים שלו אינו רק "מדריך שיחור למטייל" - עידו משתמש במדריכים נוספים כמו סלינג'ר או בודריאר. (וכמה אנשים שאלה מדריכי הטיולים שלהם אתה מכיר?) אבל גם בצטטו מבודריאר, למשל, הוא תמיד יודע להוסיף 'ספין' משלו, לדוגמא: אהבתי את הפסקה שבה הוא שואל האם כובעי ה-NYPD שחובשים השחורים וההיספאנים מרפררים לסדרה הטלוויזיונית או לחולצות השחורות של יציר השטן רודולף ג'וליאני; או הרעיון שבבואם בהמוניהם לצפות בלהקת "קדאפי" משתתפים האמריקנים באקט של מיגורו בנבכי הסימולקרה. אסף, לא תמיד צריך להמציא את הגלגל מחדש לעיתים די בלגלגל אותו או להתגלגל איתו. יש חן רב בקלות התנועה שבכתיבתו של עידו. למה אתה דורש מעידו מחוייבות לכתיבה ספרותית? כשהוא ירצה להתחייב לכך בוודאי יעשה זאת; בינתיים הוא כותב באייל, ובכשרון רב, ויפה שהוא אינו מתבלבל במדיום. ובכל זאת יש ביומן המסע של עידו איכות מיוחדת. הכתיבה המרפרפת, הלא מעמיקה לטענתך, יוצרת אפקט קליידוסקופי של ניו יורק, ואת האפקט הזה לא פשוט ליצור בכתיבה (כתיבה בסגנון כזה עלולה להפוך בידיו של כותב פחות מיומן ל"מישמש" סתמי). כולנו היינו בניו יורק (וגם אם היינו שם רק בקולנוע ובטלוויזיה הרי זה לא כל כך משנה לשיטתם של בודריאר ועידו, מבחינתם זה היינו הך שכן טענתם היא שאיבדנו את היכולת להבדיל בין המציאות לבין ייצוגיה) ובכל זאת עידו מצליח לפרק ולצרף מחדש את ניו יורק למעננו לרגע, וגם אם הרגע הזה אינו מונומנטלי או נצחי אנו כקוראים יוצאים נשכרים. |
|
||||
|
||||
אבקש להבהיר משהו: לא פסלתי את המאמר של עידו. לא טענתי שהוא חסר ערך. כלל וכלל לא. אני מוצא בו ענין (כפי שציינתי בתגובתי המקורית), וקראתיו בשמחה. עם זאת, מצאתי בו גם דברים שלא נשאו חן בעיני, ועליהם הלנתי בתגובתי. אין בכך משום דה-לגיטימציה של המאמר, ואחרי הכל, הן זו רק דעתי. ולענין: אתה אומר שהכתיבה קאליידוסקופית. אני חושב שהיא לא מספיק בהירה. אין מה להוסיף על כך, וניוותר חלוקים בדעותינו. באשר לבודריאר ולגלגל: לא דרשתי חדשנות כהכרח. לא אמרתי שעידו צריך לספק לנו מדריך טיולים ייחודי וחתרני. אכן, ההערה על להקת קדאפי והמשמעות בסימולקרה בעלת ערך בעיני, למשל. שוב, אני *מוצא* ערך במאמר. ספציפית התייחסתי לשתיים-שלוש נקודות בעייתיות בעיני במאמר: אזכור חוויה כלשהי בבית הכנסת מבלי לשתף אותנו באמת בטיבה, למשל. המשפט שציטטתי ושציטטת אחרי תלוש מהקשר. מתקבל הרושם שעידו כתב אותו וציפה למחיאות כפיים לאחריו. הוא משפט שהייתי מקבל כחלק מטקסט ספרותי, כהגיג או כהיגד של דמות בהקשר של אופייה ועולמה. זו הזיקה הספרותית עליה דיברתי בתגובתי המקורית – נדמה שהרטוגזון מנסה לממש ערכים אסתטיים ספרותיים בכתיבתו, כמו ממואר ספרותי, ומשפט זה כמו גם כל תיאור העובדת הסינית במסעדה הם חלק מאותו נסיון, לדעתי. על כך הערתי: אם הרטוגזון רואה את יומן המסע הזה כיצירה בעלת ערך ספרותי, יש לשופטה באמות מידה ספרותיות. כך עשיתי, ולכן גם חתמתי את תגובתי המקורית בהבהרה (בוטה, אולי אפילו יומרנית) של שתי דרכים להתיר את סבך העירוב של כתיבתו. |
|
||||
|
||||
ידידי הטוב בר טוב, את השאלה אם עידו הרטוגזון כותב ורושם באופן גראפומני הייתי רוצה להשאיר בשלב זה פתוחה, ולא בכדי; רשמי מסעיו של הרטוגזון בניו יורק, ממש כרשמי מסעו והשוואותיו גרמניה/ישראל אוחזים בהחלט בגשטאלט ספרותי הלקוח מתחום הוידוי - ברם רגשות עמוקים ותהייה על מצבים פילוסופים מסויימים כמעט ואינם קיימים שם, לבד מתחושת אמביוולנטיות חריפה ואישית, המתוארת בקווים ספרותיים סבירים. הרטוגזון ניחן באכזריות קוקטית ואירופאית, הדרושה לניפוץ רסיסי חלומות יורדים ישראליים שונים, ועל כך יעידו תגובות מתגובות שונות לחלקו הראשון של מאמרו זה. אין ספק כי הסופר בוחר, במודע ובמתכוון, לעשות לו לעצמו במידה מסויימת 'חיים קלים' בדרך כתיבתו הספרותית; הרטוגזון בוחר לכתוב לקהל ביתי מסויים, אשר אל חולשותיו, תשוקותיו ותאוותיו מיודע הוא לחלוטין, ובשל כך לנסות ו'לזעזעו' בהיגדים רלבנטים מסויימים, העוסקים בתובנות הבנת קהל קוראים זה את עצמו; קהל קוראים זה - הרואה בארה"ב את מכורתו הרעיונית נפשית, ובגרמניה את דחייתו האולטימטיבית - הינו משחק בית קל בעבור הרטוגזון, היודע בבירור כיצד לפרוט על נימיו ופצעיו הפתוחים של אובייקט מפוצל זה, משל היה הילד האומר מילים אסורות - אך הנמלט בביטחה אל חיקה החם של אימו לאחר פליטות והיגדים שכאלו. בחלקו הראשון של סיפור-מסע זה בוחר הרטגזון להעלות רשמיו בנבכי העיר ניו יורק באופן שקט אך נמרץ, המזכיר סופרים גרמנים שונים בהתייחסותם לפרוייקט האמריקאי; כמחוייב לאמת קנטיאנית מסויימת, מפלס לו הרטוגזון דרכו ברחבי כרך זה ללא כחל וסרק, דבר המעמידו לדעתי בקרב שורת הכותבים הראשונה של יוצרים ישראלים עכשוויים, ולו מפאת יכולתו המופלאה להשתחרר מקומפלקס עורלתו האבודה, אם תרצה, ולכתוב בעברית המיועדת לגויים, נטולת כל 'השגחה' ו'הבדלה'. במילים אחרות: אם לפי מילון הגדרות מאן - בהשאלה מציטוטו של מאיר אריאל - השפה העברית הינה שפה, אשר 'בכל סוף משפט בעברית יושב אלוהים עם זקן, כיפה וערכת-מילה', הרי שהרטוגזון מסוגל לחסל במחי יד דמות ארכאית זו, ולכתוב כמעין גוי ציוני נטול כל עכבות יהודית. אין הדבר כך בחלק השני של רשמיו אלו; משקלה הכבד של היסטורית עמו מחזירו חיש קל אלי חיקה האהוב-שנוא של אמו מכורתו היהודית, שם הוא מחבר וכורך לראשו בקאתארזיס טראנסצנדנטי כיפה שחורה וענקית, אשר ממנה הולכים ומשתלשלים בהמשך פיאות, קפוטה ושאר סממנים דומים. אף סימני האמביוולנטיות הספרותית נעלמים להם בחלק זה כלא היו, ומפנים מקומם לאימפוטנטיות ביתית חמימה; הרטוגזון שב הביתה. צעידתו הבטוחה בנתיב ההשכלה והנאורות מתנפצת כבועת סבון אל רקע הכרת תת מודעו במחוייבותו לעורלתו הרוחנית, אליה נס הוא כמוכה אימה וכמתחנן על נפשו הרדופה. אמנם גילויו זה המחודש את יהדותו אינו אותנטי במיוחד - אך די בכוון זה על מנת להעמידו בדיספוזיציה מסויימת אל מול קהל קוראיו החילוני לכאורה, הנהנה הן למקרא חזרתו ושיבתו הביתה, והן מעצם נסיונו להרגיזם בהגות מחשבות אסורות בדמוי גילוי הגורל היהודי וכ' - הרגזות הרחוקות מלאיים כהתבוננותו הראשונית והשקטה ברסיסי החלום האמריקאי, ממש כהתבוננותו הפנימית בהוויות הקיום הגרמני/ישראלי. אהבתי עד מאוד את חלקו הראשון של רשמיו. חלקו השני היה לי לזרא. שלך אלכסנדר מאן |
|
||||
|
||||
בוודאי שחלקו השני היה לך לזרה. בחלקו השני עידו מתמודד עם יהדותו. יהדותך שלך מפחידה אותך ואינך מסוגל להתמודד עימה. |
|
||||
|
||||
דובי, כל פורום מתחיל כאוסף קטן של אנשים שדנים על עניינים ברובו של עולם, בדיונים ענייניים ומנומסים. עם הזמן הפורום גדל, נוספים אנשים רבים שמשתתפים בדיונים, וכו'. ככל שמתרחב מעגל הדוברים, כך יורדת איכות הדיונים - האשמות אישיות חסרות שחר, פרסומות סמויות ולא סמויות, ועוד כל מיני רעות חולות. כל פורום, כמעט, מגיע לנקודה שבה רב הטפל על העיקר - ה'זבל' למיניו, דברים שלא מעניינים אף אחד, דברים שנכתבים רק מתוך כעס ורצון להכעיס, טקסטים בלתי קריאים לחלוטין וקרובי משפחתם, מהווים חלק כלכך גדול מהתוכן, עד שמעקב אחרי דיונים כן עניניים נעשה כמעט בלתי אפשרי. ואז, בתהליך טבעי למדי, הדיונים הנ''ל נפסקים, והפורום מת. האייל מתקרב במהירות לכיוון השלב הלפני אחרון - יחס טפל לעיקר גדול מהראוי. זה הזמן להתחיל להשתמש בזכותך (ויש יאמרו - חובתך), ולהתחיל למחוק הודעות שמקומן לא כאן, על-ימין ועל-שמאל. כי אם תוותר על זכותך זו, לא יקח לאייל זמן רב להגיע לתחתית שרשרת המזון הדיגיטלית. וחבל. |
|
||||
|
||||
חורבנו של כל גוף הינו רצוי ומחויב המציאות בבוא היום. מותו הצפוי של האייל יתרחש לפני שיאבד מקומו בחיינו. אם בחישובי קיצין עסקינן, שעה זו אינה כה קרובה לדעתי, גם אם נמדוד אותה שנינו באותה מערכת יחוס. אם ברצונך לדחות את הקץ, לא מוכרת לי דרך מוצלחת יותר מן הדוגמה האישית, גם אם אין בה להבטיח שיפור. השתדל אתה לכתוב שלא מתוך כעס, לכתוב מעניין ולעניין, לחדש לנו. אני עצמי איני מוצלח בכך, אך תמיד שמח לקרוא דבריהם של המנוסים ממני בדרך חיים זו. נוסף על כך, אף אתה כמדומני אינך מחזיק בגישה האבסולוטית המשתמעת מדבריך. חביבים עלי דבריהם של לא-פלצנים, חביבים עלי שיחות בשפת בני-אדם, וכן מדשדשים. טעם טוב קשה לפריטה. |
|
||||
|
||||
עידו, אכן מאמר המפגין יכולת כתיבה מרשימה, אם כי סובייקטיבית במובהק, ולכן יש להתייחס אליו בערבון מוגבל (דבר שבהחלט הבהרת יפה) יש לי שאלה אחת אליך - מה גרם לך לכנות את ראש העירייה רודולף ג'וליאני "יציר השטן"? |
|
||||
|
||||
ONE THING I HATE IN AMERICA IS ALL THOSE BITCH ASS ISRAELIES WHO TALK SHIT ABOUT ISRAEL. THE ONLY REASON THEY DO IT IS BECAUSE THIS IS THE FIRST TIME IN THEIR LIFE THEY SEE SOME MONEY. LIKE THAT BITCH ABOVE WHO DISCRIBED ISRAEL ASS A PILE OF SHIT. YEA RIGHT, LET ME GUESS YOU PROBEBLY WORKING IN A MOVING COMPENY AND GET 8 DOLLARS AN HOUR+A SMALL TIP, AND IF YOU REALY LUCKY SOME MONEY FOR SELLING MATERIALS. YOU KNOW WHAT KEEP ON LIVING IN YOUR ONE BED ROOM APPARTMET WITH TWO ROOM MATES, AND KEEP ON HOPING YOU WILL GET RICH ONE DAY. ISRAELIS COME HERE WITH THE FANTSEY THEY WILL GET RICH IN A DAY. WELL MY FRIENDS AS A PERSON WHO LIVES HERE FOR 4 YEARS LET ME TELL YOU THAT IF YOU COME HERE I HOPE YOU SERVED IN KRAVI, IN OTHER WORDS: WELCOME TO THE JUNGEL
|
|
||||
|
||||
נחמד שיש לך מה להגיד, רק אם אפשר 3 הערות: א. מקובל באינטרנט לכתוב אנגלית באותיות קטנות. כתיבה באותיות גדולות נחשבת "צעקה". האם רצית "לזעוק" על אותם ישראלים-אמריקאים חדשים? ב. תיבול התגובה במילות גנאי שונות ומשונות לא מקובלת כל-כך במחוזותינו. אפשר להעביר את אותה ביקורת באותה חריפות גם בלי לנבל את המקלדת. ג. מה רע בחלום שאתה מתאר? מפריע לך שישראלים מסויימים (ובאותה מידה מהגרים מג'אמייקה או מאוקראינה או מקולומביה) מנסים את מזלם ב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" וקצת מקטרים על המצב בארץ מוצאם? |
|
||||
|
||||
עם ישראל ולהקתו מוחה לך כפיים על כך שאתה עושה הרבה כסף (לבריאות) ועל כך שהגעת לארה''ב עם משפחתך. סביר להניח ש''קושי'' היא לא בדיוק מילה דומיננתית בלקסיקון הדל שלך ומה שבטוח זה שאתה אחד מאותם פלצנים שעדין דבוקים לסינר של אבא ואמא. יקירי, יש לי חדשות בשבילך, רוב הישראלים שמגיעים לארה''ב מגיעים לבד (תתפלא אבל יש הרבה כאלה) מבקשים הזדמנות להצליח בחיים שלהם (זה לא חטא)ומשלמים מחיר יקר עקב המרחק. ובנוגע לפנטזיה שלהם, תשאל את אבא שלך, הוא יספר לך רבות על כך. כל שאני ממליצה לך הוא להתבגר, ובפעם הבא כשקופצים לך לראש שטויות אתה לא חייב לתת לאצבעות ללכת במקומך על גבי המקלדת ,אנחנו מעוניינים בדעות איכותיות יותר. להתראות ילדון. |
|
||||
|
||||
I CAME HERE WITH MY FAMILY 4 YEARS AGO, I LIVE IN L.A , I NOW WORK WITH MY DAD IN CONSTRUCTION(SOUNDS FAMILAR), I USED TO WORK IN MOVING THE MONEY IS GOOD, BUT I LIKE KNOWING WHEN I COMING BACK HOME FROM THE JOB. I LIKE L.A. I WOULD PROBEBLY LIVE HERE FOR SOME VERY LONG TIME, BUT NO MATTER WHAT I WILL ALWYAS LOVE AND CARE ABOUT ISRAEL. AND I KNOW YOU ALL FEEL THE SAME NO MATTER WHAT WHAT YOU SAY. PEACE YOU'LL
|
|
||||
|
||||
Dear Idan/JPC4L,
As I have written before, I would like to express again my disagreement with the blick portrayal of the lives of Israelis in NYC. Even though both me and my friends here are succeeding financially, money was hardly the incentive to move here. We have all moved to NYC because we were tired from life in Israel, tired from the hopeless political situation and from the constant feeling of agression in the air. I sympathize with your frustration as a construction worker, but please do not infer from your experience on all Israelis living abroad. |
|
||||
|
||||
DEAR NOGA, FOR YOUR INFORMATION I AM NOT FRUSTRATED WITH MY JOB, I MAKE MORE MONEY THEN YOU CAN DREAM ON. I DONT REALY CARE WHY YOU CAME HERE, THERE ARE MANY ISRALIES HERE WITH SHIT LOAD OF REASONS. YOU SAID YOU CANT STAND THE LIFE IN ISRAEL, WELL FEEL LIKE HOME BUT DONT FORGET YOU ARE ONLY A GUEST
|
|
||||
|
||||
נראה לי שעברת את המכסה המותרת של המילה "SHIT" אנא עבור לדימויים אחרים. |
|
||||
|
||||
I can't really read what was written here at the moment, so i'll be responding from memory. I also can't write hebrew fonts at the moment so you would have to excuse my english.
About calling me and my writing 'Graphomaniac' I can only respond by saying that it is a serious accusation. I surely hope it isn't so, but I must assert that sometimes I fear this feat is part of my character. If I sometimes sin in that aspect, I regret that. In any case, I did not feel that was the case here. One accuses me a lot of being too scientific in literature and too literary in articles. For me the two are the same. This is maybe the fault of a person who doesn't distinugish life from literature and who wishes to alter reality to the use of his own art. If that is the case. So be it, since I have no ideoligical resentment for this kind of world view. Yours Sincerely, Ido Hartogsohn |
|
||||
|
||||
עידו, חשוב לי לשוב ולציין שלא כיניתיך ''גרפומן''. ציפיתי ממך לקריאה מדוקדקת יותר של הביקורת שהעברתי על כתיבתך. לא ביקרתי אותך כלל, וטענותי היו מכוונות לכתיבתך בלבד. דבריך לעיל בענין החיים והספרות לא נראים לי רלבנטיים לביקורת שלי, על אף שמהודעתך ברור שאתה רואה בה תגובה לדברי. אשמח אם תמצא את הזמן לשוב ולקרוא את ההודעות דנן ולהגיב לענין. מכיוון שדומה שמאוד ממהרים להיעלב בשמך, אשוב ואציין שאני מעריך את כתיבתך, כפי שקראתיה בפורומים אחרים בעבר. אותך אישית איני מכיר כלל, ועל-כן אין לי דעה בענינך. |
|
||||
|
||||
אני רק רוצה להגיד שקראתי את הכתבה הפסימית שלך לגבי אמריקה קודם כל אם תרצה או לא היא בהחלט אימפרייה ואני גם אציין את זה שכל מדינה בעולם מתיימרת להיות כמוה. חוץ מזה "העבדים השחורים" בוחרים הם לבוא לשם "ולשרת"את "האדונים" והרבה מהם יוצאים משם מאושרים כי סוף סןף יכולים ליסוע לטיול של אחרי צבא תוך כמה חודשים אחרי שסימו לשרת את "האדונים" כסף שבארץ לא היו מגיעים לרבע . אז אם כל הכבוד למילים הגבוהות שהשתמשת בהם כדי להרשים אנשים שכן חושקים ליסוע לאמריקה יכול מאוד להיות שהרסת להם בעקבות הכתבה השלילית. הפסימיות שלך ורק שלך כל אחד רואה את העולם דרך העיניים שלו. אז לפני שאתה יוצא אם מאמרים כאלה תבין שיש בינך לבין "האדונים" פער במנטליות" ולהפוך את זה לשליליות מראה על צרות אופקים . חוץ מזה שלא חידשת כלום לאף אחד על זה שארה"ב בנוייה על קפיטליזם (באנגלייה עד היום יש הבדל מעמדות)וקובה קומניסטית אז מה........זו המדינה שבחרת לסוע אליה. עצה שלי: תעשה שעורי בית לפני שאתה נוסע למקום אולי זה יעזור לך להתגבר על ההלם תרבות והפסימיות שמתפתחת לך בעקבות חוסר ההבנה של מנטליות חדשה(שיכול להיות דבר מעניין ואולי אפילו ללמוד משהו חיובי לגבי מי ששונה ממך! מקווה שתיקח את זה לתשומת לבך! |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |