|
||||
|
||||
המאמר חביב, אבל שלילי מדי לטעמי. קצת חד-צדדי. יתכן שהפנטזיה על הביקור בארה"ב, שנבנתה זמן רב כל כך במוחך היא הסיבה שהרושם הכללי מהעיר הוא כה שלילי. יכול להיות שהביקור היה קצר מדי מכדי להותיר רושם אמיתי. נסה לחזור לנ"י לתקופה קצת יותר ארוכה ותראה איך תשתנה דעתך אז. הזמן הוא אכן פקטור. הדברים שהכי קסמו לי בביקורי הראשון בנ"י (בגיל 18) היו: 1. המגוון העשיר של האוכלוסיה. נפלא! המבטאים השונים, הלבוש השונה וכו'. (בנאלי, אבל נכון) 2. העובדה שאנשים ברחוב כמעט ולא מסובבים את הראש. כלומר, קשה מאוד להתבלט יתר על המידה מכיוון שכולם כבר ראו את הכל. 3. הגודל. לעולם לא תראה את כל נ"י, וגם את תנסה, תמיד יצוצו דברים חדשים. כל כך הרבה מקומות לבלות, לראות, מופעי רחוב ואפילו סתם טיפוסים מוזרים. 4. העובדה שקל כל כך לישראלי לבן עם מבטא אמריקאי משכנע להתחזות ל'אמריקאי'. ... יש עוד. וניתן גם לציין את כל הדברים שנחמדים בארה"ב בכלל (לא רק נ"י), לעומת ישראל. אני מניח זה הכל תלוי בגישה של המבקר בעיר. |
|
||||
|
||||
אכן, גם אני ביקרתי בניו-יורק, בקיץ שעבר, בהיותי 18. לא ביליתי יותר מדי זמן שם, אבל נסיוני היה טוב - מצד שני, לרוב שהיתי במנהטן. בוסטון יפה יותר, לטעמי. אכן, נראה שהסופר חיפש ומצא את מה שרצה - דברים רעים לומר על ארה"ב. |
|
||||
|
||||
האם אני היחידי שראיתי במאמא הזה הכל, חוץ מביקורת על ניו יורק, העיר והעולם? קפיטליזם, ישראליות ויהדות, כור היתוך והכפר הגלובלי - על הכל בעצם, ועוד קצת - רוצה לומר, נ"י היא רק המדיום. או שאולי באמת הגיע הזמן לישון? |
|
||||
|
||||
אתה חי במתכונת משמרת לילה? |
|
||||
|
||||
רוב הזמן, כי האלטרנטיבה לשינה טובה היא דיסקרטית או חדוא, ועכשיו, כי לא הייתה נסיעה מוצלחת במיוחד הביתה. |
|
||||
|
||||
אני חושבת שלמרות עייפותך קראת את רוח הדברים שבמאמר בצורה נכונה, או לפחות דומה לשלי. אני חושבת שעידו אינו מחיל מושגים של טוב ורע על ניו יורק אלא אומר 'ככה היא', 'ככה זה', זו המציאות, או כפי שהוא מדגיש 'ההיפר-מציאות' של העיר. במיוחד אהבתי את ההערה שלו שנוגעת לסנטראל פארק: דווקא הריאה הירוקה של העיר, המקום הכי טבעי לכאורה, הוא בעצם הכי מלאכותי, הכי לא משתנה לעולם, לעומת העיר שצומחת כמו ג'ונגל פראי. אני הרגשתי במלאכותיות הזו כשבקרתי בעצמי בסנטראל פארק, במיוחד כשהגעתי לטירה הדיסנילנדית שנבנתה בו (שמתחזה לטירה מימי הביניים) אבל לא הצלחתי לנסח לעצמי את הדברים בצורה כל כך טובה כמו שניסח עידו. |
|
||||
|
||||
Of all of Ido’s one-sided biased comments on Manhattan the worst were on Central Park, and you found them so profound and penetrating. On visiting Central Park he must have thought to himself, now how can knock this beautiful park? oh yes, it’s artificial, that’s what’s wrong with it. As they say: ‘give me a break’. What sort of park would you expect in the middle of a thriving city? a natural reserve with roaming grisly bears? If you want to see nature go to any of the many national parks not to Fifth Avenue.
And by the way, my hometown Ramat Gan used to pride itself for the many parks and gardens it had. I seem to remember that they were all artificial too. |
|
||||
|
||||
האזרח כליל נאורי היקר, התאכזבתי לגלות כי מה שאתה ועוד רבים אחרים שעיינו במאמר בצורה מדוקדקת דה יורה ומרופרפת דה פקטו גילו בו, היה רק ביקורת על התרבות האמריקאית. לא היה לי כל עניין לתפוס את התרבות האמריקאית בשרוול ולנפנף בדש המעיל המטונף שלה. זה קל מדי, זה נעשה יותר מדי פעמים. בקיצור - די משעמם. לטעמי המרכז במאמר נמצא בפנימיות הכותב (היינו אני) ובעימותיה של פנימיות זו עם תופעות שונות בארה"ב של אמריקה. העסיקו אותי נושאים כמו יהדות, אהבה, פטישיזם, מטריאליזם, סימולאקרה, יחסי טבע-תרבות ועוד. עלי להכחיש בלב צח ובפה שלם את טענתך שבאתי לארה"ב עם דעות מוקדמות שליליות שקבעו את יחסי אליה. אני מוצא בארה"ב נקודות עניין מרובות שגרמו לי להגיע אליה מלכתחילה. אם לא הייתי מוצא בה עניין, הרי לא הייתי מבקר בה. עם זאת, העניין המסוים (והגדול למדי) שאני מגלה בתרבות האמריקאית לא אמור למנוע ממני להשיל מעיני את משקפי העיוור הישראליות ולהבחין בריקבון הפושה בכל. אפילו אם אנשים מסוימים אוהבים ריקבון, אפילו אם ריקבון הוא לעיתים דבר בריא ואפילו אם גם אני עצמי צרכן ריקבון מדופלם בסיטואציות מסוימות. מצד שני, לא הייתי כביכול 'שלילי' כיוצא מהודעתך, ומהודעות מספר מהמגיבים, משום שכביכול היו לי ציפיות גבוהות מדי מארה"ב. למען האמת אני חייב לציין שאכן ארה"ב, כפי שהצהרתי בתחילת המאמר, הייתה בדיוק כפי שציפיתי. הדבר היחיד בה שהיה שונה בה משציפיתי, היה, למרבה הפלא, אני. כמובן שזה היה הרבה יותר מעניין מכל מה שהיה לארה"ב להציע לי. ובתשובה למר בר-גיל ברצוני לומר כי איני מכחיש את האטרקציות התיירותיות המרהיבות כמו גם ההנאות הקטנות המזומנות לתייר בניו-יורק כגון: · בייגל בדולר · טיפוס למרומי מגדל האמפייר סטייט בילדינג · הופעות ברייק-דנס מוצלחות בפינה של 59 על השדרה החמישית, ליד הכניסה לסנטרל פארק. ועם זאת, מבחינה זו לא הרגשתי צורך להתחרות עם דרך הסיקור המספקת בהחלט של מדריך התיירים 'שיחור' בו נעזרתי במהלך טיולי. ולסיום, ברצוני להודות שוב לידידי אלכסנדר מאן המאפשר לי לקרוא את התגובות למאמר ולכתוב את תגובתי שלי ממחשבו הטבטוני שבקלן. בברכה, ע. הרטוגזון |
|
||||
|
||||
קשה לתפוס את המאמר כאובייקטיבי או לפחות נייטרלי. ביטויים כמו ''עבדים חדשים'' הם הרי ביטויים שמתארים מצב שלילי, לכאורה. מה שאתה מכנה עבדות אחר מכנה חופש, כי הכל יחסי לארץ המקור. מה שאתה מכנה מעמדות יכול להחשב לססגוניות וגיוון בעיני אחר. חבל רק שכמעט ובכלל לא טרחת לציין את הצדדים החיוביים. אני מניח שרוב האנשים שגרים בניו יורק (מנהטן) גרים בה מבחירה. כל מי שאני מכיר שגר שם עושה זאת מתוך אהבה ומשיכה למקום. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |