בתשובה לאלכסנדר מאן, 16/05/01 12:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בוודאי שחלקו השני היה לך לזרה. בחלקו השני עידו מתמודד עם יהדותו. יהדותך שלך מפחידה אותך ואינך מסוגל להתמודד עימה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, כל פורום מתחיל כאוסף קטן של אנשים שדנים על עניינים ברובו של עולם, בדיונים ענייניים ומנומסים. עם הזמן הפורום גדל, נוספים אנשים רבים שמשתתפים בדיונים, וכו'. ככל שמתרחב מעגל הדוברים, כך יורדת איכות הדיונים - האשמות אישיות חסרות שחר, פרסומות סמויות ולא סמויות, ועוד כל מיני רעות חולות. כל פורום, כמעט, מגיע לנקודה שבה רב הטפל על העיקר - ה'זבל' למיניו, דברים שלא מעניינים אף אחד, דברים שנכתבים רק מתוך כעס ורצון להכעיס, טקסטים בלתי קריאים לחלוטין וקרובי משפחתם, מהווים חלק כלכך גדול מהתוכן, עד שמעקב אחרי דיונים כן עניניים נעשה כמעט בלתי אפשרי. ואז, בתהליך טבעי למדי, הדיונים הנ''ל נפסקים, והפורום מת. האייל מתקרב במהירות לכיוון השלב הלפני אחרון - יחס טפל לעיקר גדול מהראוי. זה הזמן להתחיל להשתמש בזכותך (ויש יאמרו - חובתך), ולהתחיל למחוק הודעות שמקומן לא כאן, על-ימין ועל-שמאל. כי אם תוותר על זכותך זו, לא יקח לאייל זמן רב להגיע לתחתית שרשרת המזון הדיגיטלית. וחבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חורבנו של כל גוף הינו רצוי ומחויב המציאות בבוא היום. מותו הצפוי של האייל יתרחש לפני שיאבד מקומו בחיינו. אם בחישובי קיצין עסקינן, שעה זו אינה כה קרובה לדעתי, גם אם נמדוד אותה שנינו באותה מערכת יחוס. אם ברצונך לדחות את הקץ, לא מוכרת לי דרך מוצלחת יותר מן הדוגמה האישית, גם אם אין בה להבטיח שיפור. השתדל אתה לכתוב שלא מתוך כעס, לכתוב מעניין ולעניין, לחדש לנו. אני עצמי איני מוצלח בכך, אך תמיד שמח לקרוא דבריהם של המנוסים ממני בדרך חיים זו. נוסף על כך, אף אתה כמדומני אינך מחזיק בגישה האבסולוטית המשתמעת מדבריך. חביבים עלי דבריהם של לא-פלצנים, חביבים עלי שיחות בשפת בני-אדם, וכן מדשדשים. טעם טוב קשה לפריטה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |