 |
[אני לא מוכנה לאיית את המילה] | 3271 |  |
||||||||
 |
|
 |
|||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "יצירות אמנות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
תגובה מיידית: השיר הזה עומד בפני עצמו או שהוא חלק ממחזור שירים? |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת ל- MAKHZOR שירים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אבל AHAVA (באותיות גדולות) היא חברה ישראלית שמוכרת מוצרי טיפוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כבר טרחנות, אז עד הסוף: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב ש''קוס'' זה מי גבינה או משהו דומה. אולי שיבוש של ''קום''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה ש"קום" הוא הנוסח המקובל (במשנה וברמב"ם, וכן בלשון ימינו), ו"קוס" הוא הגרסה התימנית. למישהו יש מילון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קום (QOM) זאת העיר הקדושה ביותר באיראן, פחות או יותר הוותיקן של השיעים. וזה מזכיר לי, לגמרי לא במקרה, שאצל השיעים יש זנות חוקית, אלא שהם קוראים לה "נישואים זמניים, לתקופה של חצי שעה עד עשרה חודשים"... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה והמחשבה - אמנם לא התכוונתי למחזור שירים, אבל הרעיון שלך מוצא חן בעיניי! גלית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, חשבתי שהשאלה מופנית אליי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום צורך להתנצל. הנוהג כאן הוא להגיב באופן חופשי בכל פתיל שהוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התגובה המיידית! אני בוודאי לא יכולה להעיד על עיסתי ולטעון שהוא עומד בפני עצמו - במקורו הוא נכתב כחלק ממחזור שירים נסיוני. גלית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר את החרדים שהתנגדו לאליעזר בן יהודה כי הם לא רצו ''ללכלך'' את לשון הקודש בשימוש יומיומי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם הוא פלד להתלכלך והחליט לקרוא לעגבניה ''אהבניה...'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כל הכבוד (ויש?) מדובר באוסף גיבובי קלישאות. לא ממש מעניין הן מבחינת מבנה והן מבחינה לירית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר אז "עם כל הכבוד..." ולא "אם". לגופו של עניין טקסטואלי - ניתן למצוא במשמעות שניתנה לקונסטרוקציה הפואטית שילוב מודרג בין האיבר, לתהליך, ועד לאהבה כמושג-על. שבירת השורות במתכונת המוצעת לקורא/ת מהווה חלק בלתי נפרד מרעיון ההתנגדות הפנימית לאיית ולנקד בעברית. הסיומת עם השמש הסובבת את כדור הארץ מוסיפה נופך אירוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בכדי ''אם'' ולא אם... שים לב לסימן השאלה בסוגריים(אפרופו אירוניה) ובכל מקרה הידד למציאת המשמעות ,כנראה שאני צריך להמיר את המארקוסקופ למיקרוסקופ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שיש לשיר משמעות גלויה, הניתנת לסיכום במילה סלידה הדוברת סולדת מאיבר המין שלה. אם "מְעָרָה שֶׁקִּירוֹתֶיהָ עוֹצְרִים אֶת תְּנוּעַת הַצַּיָּדִים" הינה מטפורה אירוטית יפה ליחסי מין, באות הקרציות ומוציאות את החשק, תרתי משמע. הביטוי "קדחת מערות" יכול היה להיות אירוטי אלמלא הקרציות. ייתכן שהקרציות הן משל למחזור, וללא המחזור לא היה צורך לסלוד מאיבר המין, אבל אז מסתבר שהדוברת סולדת גם מאהבה. בדרך כלל, אהבה היא לא רק עניין של יחסי מין. יש אהבה של הורים/ילדים/אחים, יש אהבה לחברים, יש אהבה מופשטת. אולם הכותבת בוחרת לצרף את האהבה לדברים המגעילים שנמנו קודם. לא נותר לה אלא לעצום את עיניה ולהכחיש את המציאות. בסלידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב אחרת. כלומר אני מסכים עם הניתוח שלך מהתחלה ועד הסוף - פרט לנקודה אחת שלדעתי היא מכרעת. להבנתי, הסלידה של הכותבת אינה ''מאיבר המין שלה'', כי אם מאותה מלה ש(כמו שמו של וולדמורט) אינה מוכנה לאיית. אני חייב להודות שגם לי לא נוח עם המלה הזאת, וזאת ללא קשר עם תסביכים שיש לי או אין לי עם איבר המין הנשי. למרבה הצער לא מוכרת לי מלה ''טובה'' - כלומר בלי קונוטציות ''רעות'' כמו המלה שהמשוררת לא מוכנה לאיית מצד אחד, ושלא נשמעת כמו משהו בהקשר קליני רפואי כמו ''איבר המין הנשי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''וגינה'' זה פיתרון לא רע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי מתי, ברגעים אינטימיים? "וגינה" נשמע כמו שם של איזה פטריה מידבקת או במקרה הטוב איזה חומר אנטיספטי, אולי אפילו יותר גרוע מ"איבר מין נשי". כמו שההומו בסרט מסביר למי שהיתה פיבי ב"חברים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכה1 עד שתשמע מישהי אומרת את זה בספרדית, וואששJHשינה.(!) 1 מאחורי עץ למשל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגינה זה מה שאומרים כשמתכוונים בדרך כלל ל-Vulva (מה שנקרא בעברית צחה פות). וגינה זה הנרתיק. המילה שאין לאייתה מתייחסת לשניהם כאחד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, בצורה ה*גרפית* של המילה הערבית באותיות עבריות, גורם סלידה? הנה כוס, בדיוק כמו ספל. הסלידה מהמחזור החודשי ומהאהבה מדגישה שאין מדובר בעניין מילולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא חושבת שהיא סולדת מהמחזור החודשי עצמו. להפך, היא מתארת את התחושה של מחזוריות וסיבוב, רק אולי מסתייגת מהמונח ה''מדעי-רפואי'' לתופעה הזו. אם הבנתי נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מחזור" הוא בעצמו כבר Euphemism. בטפסים רפואיים אומרים "וסת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה עם פרטנרטית קבועה, אני ממליץ על מציאת מילה פרטית משלכם, משהו חמוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מוכרת בעברית, או בכלל? כי באנגלית יש כמה אפשרויות לא רעות (וממילא "כוס" זה בערבית) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל, המאפינס הטעימים של בטי ווייט? (בנוסף לבדיחה המצחיקה ע"ח סיגנון ההגשה של הרדיו הציבורי האמריקאי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תצטער שאין לנו מילה, תשמח, כי העברית שלנו יפה ומיוחדת וממציאה ביטויים רבי חן, ואת המילים הגסות מייבאים מעבר לים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא למה אין ביטוי רב חן לתיאור איברים חיונים שכאלה. למה להתייחס אליהם בגסות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שאיזה שם שלא תקראי לזה זה יהיה ''גס'' כי לא המילה גסה אלא האיבר, כלומר הוא זה שמעורר צחקוקים והסמקות, כבימי חז''לנו כן היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה צודקת. המילה "זין" היתה במקורה (בשנות הארבעים?) קיצור מכובס של "זרג"1. היום היא בעצמה מילה גסה. 1 מילה שנקברה בספרי כיס גסים משנות השבעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה רע במילה העברית התקנית, "פות"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא מתארת היטב את האיבר הגברי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להשתמש בשם המשפחה של אופיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מזכיר פוץ ופלוץ ומזכיר גם ספרי הדרכה מינית שהיו כתובים על ידי רופאים ורופאות הגונים לפני 20 שנה. בכלל, בנושא הזה, שום מילה תקנית לא נשמעת טוב - שמות תקניים לענייני סקס היו פעם שיטה חינוכית קלסית לעשות לאנשים רגשי אשמה, בשביל זה אלוהים המציא אותם. "רועי, מה היה היום בגן, מתוק?" "אליאור אמר שבנים יש להם בולבול אבל בנות אין להם בולבול יש להם רק פיפי." "רועי, חמוד, אלף פעם אמרתי לך לא להשתמש במילים האלה! אלה מילים לא נכונות! קוראים לזה פין ופות!" "די, למה את כועסת עלי? אני חמוד!" "אל תבכה, אני לא כועסת, היה לי יום נורא בעבודה וקשה לי להכיל..." "אבל את בכלל לא צריכה להאכיל אותי!!! אני גדול וכבר מזמן מאז שהייתי תינוק אני אוכל לבד יפה ולא מלכלך, אפילו אם אני קורא לפיפי של הבנים בולבול." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באנגלית, עד כמה שאני מכירה, יש עשרות מילים ומונחים ציוריים לאיבר הנשי (מביבר ועד חתלתול), כמו שיש לגברי וכמו שיש למעשה האוננות הגברי (אפילו נתקלתי פעם בדף אינטרנט שסיכם את כל האחרונים). חלק מהמונחים סלנגיים, ואף מעליבים משהו, חלקם מלאי דמיון והומור וחמודים לאללה. למרות העושר הרב שיש בסלנג העברי של ימינו, לצערי אני לא רואה מגמה דומה בעברית בתחום הזה (מלבד המונחים המפוקפקים "עשה אותה" ו"טחן אותה" שנוספו בשנים האחרונות). כי למשל, למה אף אחד לא חושב לקרוא ל"זה" "סופגנייה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיט. אף פעם לא הגעתי לריבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רואה? מייד הבנת. סימן שזה מונח מוצלח :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''סופגניה'' נשמע לי מתאים יותר עבור טמפון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וריאציה ל"טחן אותה" מופיעה כבר באיוב. אולי תשמחי לגלות שלפי כתיב המסורה, הטוחנת שם היא דווקה האישה: אִם-נִפְתָּה לִבִּי, עַל-אִשָּׁה; וְעַל-פֶּתַח רֵעִי אָרָבְתִּי. תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי; וְעָלֶיהָ, יִכְרְעוּן אֲחֵרִין. מסכת סוטה http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l3501_010a.htm מסתמכת על כך כדי לקבוע ששמשון, אשר היה טוחן בבית האסורים, טחן נשים ולא גרעיני חיטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואו. מעניין ש"יכרעון" לא תפס ;-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד הפסוקים הדוחים בספר האהוב עלי בתנ"ך :-) לא יודע למה, אבל כל פעם שאני מזמר אותו (במבטא של אשמאי זקן תימני), אני נזכר בסיפור עם הארגז מדקמרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יחראון"...ממש לא סקסי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזרג נשמעת עכשיו מילה חביבה, ספרותית משבו עם ניחוח נוסטלגי. איך שגלגל מסתובב, תהילת העולם באה וחולפת. שמעתי דרש נחמד שאומר שהמילה 'זין' דווקא כן באה מזיין במובן נשק, כי: מה אנו עושים עם כלי נשק - מתנשקים. ומה אנו עושים עם כלי זיין - מז.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, פשוט מתייחסים לאיבר רלוונטי אחר השותף לתהליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיבר הכי חשוב פה הוא המוח. כמו שאומרים: המין האמיתי הוא בין האוזניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון. אי לכך, ייקרא מעתה שמו - להתמחמח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפהפה! מזכיר את "נימוח בפה" (מחמאה השמורה בדרך כלל לשוקולד-וכנראה גם לעוד כמה דברים שחורים ומתוקים...). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא ''זרג'' היא מלה שנשארה בשמוש בעולם התחתון, אם איני טועה - היא מתארת קונדומים ממולאים בסמים. וכמובן, בצבא נשאר הבטוי ''יש דרג ויש זרג''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, כך כתוב במילון הסלנג של רוביק רונזטל. בכל זאת זרג נשמעת מחויכת, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר משהו רכרוכי, חיוור, יהודי כזה...מין וודי אלן בתחתונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זין" היא אכן כיבוס ל"זרג" שהיא בעצמה, כך שמעתי, סיכול אותיות ל"גזר" שהיתה הכינוי החלוצי לאיבר הגברי ואינה דורשת הסבר. אבל לא רק! כבר אצל ירמיהו יש סוסים מזוינים (שהזדיינו כל הלילה) שם הזין באה מלשון כלי זין זין (סלנג) [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שנאמר: כל(י) הזין בגולני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. דן אלמגור, ברשימה עיתונאית עתיקה שלו, גילה ותיאר את כל התהליך הלשוני והחברתי של הופעת המילים הנ''ל. היה שם סיפור על בית ספר לבנים, וכאן נגמר זיכרוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באוטוביוגרפיה "בין חולות וכחול שמיים" של נחום גוטמן, הוא מספר על עצמו ועל חבריו לספסל הלימודים בשנים הראשונות של גימנסיה הרצליה: "בין ויכוחים על שאלות ציונות, קמו ביננו אנשי תיאוריה שאמרו כי כל שפה יש לה מילים וביטויים הקרויים - גסים, אי-לכך תבעו לחדש גם בתחום זה מלים עבריות; למשל, המלה 'נאד' במובן של נפיחה, בעקבות הביטוי 'נאד נפוח'. או המלה 'זרג', ודומני שאפילו 'זין' - היה חידוש שלנו. וכן - משוויץ." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין לראות אם אותו הדבר יקרה באנגלית. כבר עכשיו אנשים משתמשים בביטוי "The F word" או "The B word". ואם תגיד למישהו "go F yourself" הוא יבין. אולי עוד כמה שנים גם האות F תהיה גסה כמו זין בעברית. (למרות שאמריקאים הרבה יותר פוריטנים מישראלים. הכרתי אמריקאית שעלתה לארץ, והיא אמרה שהיא הזדעזעה כשמרצה באוניברסיטה הסתכל על תרשים ואמר "יש פה פאק קטן") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאמריקאים יותר פוריטניים מישראלים, אלא שכשישראלים אינם מקללים בשפתם, הם מרגישים יותר בנוח להשפריץ קללות ומילים לא-יפות חופשי. צא וראה שמירב קללותינו הן ביידיש, רוסית, אנגלית וערבית. קללות עבריות-אורגינליות ספורות המה1. _______________ פעם אמרתי קיבינימט, וחברתי שעלתה שנים ספורות קודם לכן מרוסיה, הסמיקה. 1 זונה, בן-זונה, בן אלף (=בן זונה רק במילים נקיות יותר). בן נעוות המרדות ובן עוולה (שמשתמשים בשניהם בעיקר בתנ"ך ובספרים של משה בן-שאול). כלב/ה, חמור/ה (לעולם לא אתון), חזיר/ה. ועירוב הורים של כל אלה. חרא. ויש את שיר המריבה של אלתרמן, שהגדיל ומצא חירופים וגידופים עבריים כולם. אבל לא משתמשים בהם מחוץ לשיר, משום שהם עברית גבוהה מדי לשימוש יומיומי. יש עוד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם שמעתי ראיון עם אהוד ברק (כשהיה עוד נשוי למורה לאנגלית!) באיזה רשת אמריקאית, ופתאום הוא זורק AND ALL THAT SHIT. המראיין לא ידע את נפשו מרוב מבוכה. כשזה באנגלית זה לא נשמע גס, בארץ הוא לא היה אומר "ח-א" בראיון. קי--מט זה נורא ואיום, וככה גם פי--מטי. חכי, יש לי מגילת חרפות עבריות למהדרין שמורה באיזה מקום, אחפש אותה ואעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתרדמי בקסטל ותתעוררי בהדסה. שתקבלי מילגה מעיריית חיפה ותצטרכי לצייר פורטרטים של אבא חושי כל ימי חייך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הא? הכל חוזר עליך וקקי בידיך! לא מצאתי את קובץ הקללות המובטח, אבל מצאתי את זה: ---------------- בגניזה הקהירית נמצאו ארבעה דפים בלים, שמכילים קטע מאיגרת שנשלחה מפלוני לאלמוני בספרד במאה השתים-עשרה. מכיון שאין בידינו את תחילת האיגרת וסופה, איננו יודעים מי הכותב ומי הנמען, אבל האגרת בנויה כולה מאוצר בלתי נדלה של כל הקללות, הנאצות והחרפות שהשפה העברית מכירה. האגרת פורסמה על ידי נחמיה אלוני לפני עשרים שנה, ולהלן ציטוטים נבחרים ממנה. הדפים הגיעו אלינו פגומים וקרועים, לכן יש לקונות גדולות בטקסט, אבל גם מה שנשאר מספיק בשביל להבין שמי ששלח את האגרת היה בנאדם שהשחורה עלתה לו עד לכאן. בשלב מסוים הוא פותח בסדרה של שמות עצם שאמורות כנראה לתאר את הנמען: "...וחנופה ומוראה ונגאלה ושערורית, ופיגול וטומאה ונידה ובגד עדים, ושֶקֶץ וטֶנֶף ובאוש וצואה וחלאה וזהם וסרח." והוא ממשיך: "נתעב ונאלח, ונתגאל ונמאס ונשנא, ונשתקץ ונגעל ונבחל, וזהמהו והבאיש ריחו, ויתנהו מק וסס המק בשרו והתנבל וגער בו וזעמו, ומאן ה' לברכו. נצר נתעב לבוש הרוגים מטועני חרב, שמלה מגוללה בדמים, פגר מובס...." בהמשך הוא מתאר מה היה ראוי להעשות בו: "...להפטיר בשפה ולהניע ראש ומים ותוהלה, חריקת שן ולטישת עין וניד שפתיים ומנוד ראש ויריעו עליו כגנב, כדומן כסוחה, כגללים, כטיט נעזב, התמלאו עליו אויביו וחרקו שיניהם ויהי נגינתם ומנאצתם, ויהי להם למילה ולטשו עיניהם והניעו ראשם וספקו כפיהם ופערו בפיהם וישרוק עליו ממקומו..." ואחר כך הוא מוסיף איחולים לבבים: "...ודך ודכא ורש ועירום ועריה ויתום ואלמן, שכול גלמוד אבל חפוי ראש, שומם עמל ומר נפש, נודד הוא ללחם וירוהו מי ראש ותלאה ולענה וקובעת התרעלה, ושמר וחמר והמים המרים המאררים ושורש רתמים. וירם עצבונו, עוצב ורוגז וחוליו ויגיעו וכאבו ומכתו ומחצו ועמלו וכעסו והוותו וזעם אפו ועוניו ועבודתו הקשה וקוצר רוחו ועיפתו, יגונו ואנחתו ודלותו ושפלות ידו..." "...וישקע ויטבע ויצלול וישפיל גאותו וגובהו ושיאו וגאונו ורומו וקומתו כעת במרום תמריא, ופקד על פרי גודל ליבו ועל תפארת רום עיניו. כשל נוקש נלכד, נפל נאחז נלבט עבט. ויהי לו למקשה לאבן נגף לצור מכשול, לפח למוקש לפיקה למחיתה משה שאול תחתית ירכתי בור אבדון קבר אשמן. לא נח ולא שקט ולא שלח ולא שכן ולא שכב ולא בטח ולא רוח ולא פש ולא הרגיע ולא שבק ולא רפס ולא תרפני עד בלעי רוקי..." "...ונמק ורהה וינוט וימוט ויתפלצו עמודיו... והרך לבו והבהילהו. ולא שעה אליו ולא ישע ולא פנה ולא קבל ולא נמצא ולא נקרא לו ולא ענהו ולא נגלה ולא ירד, ומאן ולא אבה ולא רצה ולא חפץ ולא נכסף ולא איוה ולא חשך ולא רחם ולא חיבב ולא אהב, ולא הואיל ולא יאות ולא גרסה נפשו ולא כלתה ולא תאבה, ולא חמד ולא הביע בעפעפיו. ואין תאוה ואהבה וחמדה וחשק ודודים וידידות וחפץ ורצון ותשוקה ועגבים ושיגיון..." "...ויפסחהוּ וידריכהוּ... וירפיסהו ויגרשהו ויענהו... וידיקהו ויבקעהו ויכותתהו ויטחנהו וישחקהו ויפותתהו וישברהו וירועיהו ויריקהו וידכאהו וידיכהו... וישלחהו ויגרשהו ויסערהו וינערהו וינפצהו וידיחהו ויפיצהו ויקרעהו וישרשהו ויזעזעהו וישליכהו וידחפהו וידיחהו וישטפהו ויגרפהו ויסחפהו..." "...בלילה ימשש בצהרים וכתות ונתוק וכרות ומרוח אשך ופחתת וקרחת וגבחת ושחפת וקדחת ודלקת וחרחור וחרב ושדפון וירקון ומחלה ונגע וצירים וחבלים ומכה ונגע ומכאוב ועצב ואנוש ושחין להתגרד אבועבועות וחרס וגרב וטחורים ועורת ושבור ויבלת ונתק וספחת ושאת ובהרת וצרעת ובוהק ומחית צרעת נושנת ומכה טריה לצבות בטן ולנפיל ירך עצב ועמל ויגיע וזעת אפים..." חתיכת ג'ורה הוא פתח עליו, אללאיסתור. זה היה הקורס "מבוא למקלל המתחיל" באוניברסיטה על שם אוכלמסמרים. מחר, אם תהיו ילדים טובים, נחזור עוד 200 שנה אחורה ונעבור לקורס הבא "קללות למתקדמים". צפו לבאות. ---------------- (מתוך פורום ספרים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוף, הולך ופוחת הדור שידע את דן בן-אמוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אם רק לי נדמה שזה הרבה פחות מצחיק מאשר פעם, או שאובייקטיבית זהו הומור שלא כל כך שרד את הזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוסטלגיה זה כאב השיבה, וגם בזה יש עונג מסוים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי נדמה. שלא לדבר על קטעים שלמים שהיו לו ביידיש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שאני מכירה! אבל במערכון זה בזכר ושינית את זה לנקבה לכבודי, אז החץ ננעץ... סתאם, חשבתי שגם הקללה שהחזרתי לך היא קצת מצחיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל ילדי גננו, גן האייל, ואפילו מכובדי-המכובדים ונשואי הפנים שבהם, כמו למשל מיסטר תגובה 200919, כבר חזרו עליה כמה פעמים וגם על אחותה בעלת החתול המשתין (אבל אם לא ידעת - סולחים לך. פעם ראשונה חינם :}). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי נכנסתי לחבורת "מכובדי-המכובדים ונשואי הפנים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מאז שתכננת להיות משורייר של כוכבים, או לפחות משורייר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלף זה באמת זונה? תמיד תהיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בן אלף = שאלף גברים יכולים להיות אבא שלך = שאמא שלך זונה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא סביר יותר שזה קיצור הברכה של טלאס לערפאת? (ואף כי שם היו שישים אלף) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בן זונה, לא בן שתי זונות, בן אלף זונות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא יצא מפתחה של אשה אחת בלבד. ובד"ך גם יודעים מי. איך זה שהוא יכול להיות בנן של אלף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש של ישראלים במילים פאק ושיט חופשי הרבה יותר מזה של האמריקאים. לא נדיר לשמוע "אוי שיט" מפי עלמות חן שלא היו מעיזות לומר "איזה חרא!". הפאק במובן שגיאה, נון, הוא בכלל המצאה ישראלית ולכן הזעזוע של האמריקאית מובן בהחלט. מרצה, גם אם לא חייב להשתמש בלשון תקנית, חייב לשמור על לשון נקיה. אותו פאק בתרשים בנוסח העברי הוא בס"ה שגיאה בתרשים אך באנגלית הוא לשון גסה. ל Fuck יש מקום די מדויק בתרבות ותרבות הנגד, והמקביל אליו הוא ה"זין" העברי. אני חושב שהמעבר מגזר לזרג לזין ביטא איזו חוסר יציבות, ואילו עכשיו הסלנג התיצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרו נא לי, אתם היודעים - מה נורא כל כך בבלאדי? מדוע זה תאדמנה אוזני האנגלים/אמריקאים לשמע המלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בד''כ אמריקאים יגכחו למשמע ''בלאדי'' בגלל היומרנות. אם הדובר הוא אנגלי אז אולי יפטרו אותו במשיכת כתף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה יגחכו? זה ארכאי מדי? גבוה מגי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט בריטי מידי... והאנגלים לא מאדימים בגלל שהם שומעים את המילה בלאדי (הם מאדימים בגלל שהם שותים אלכוהול, בלי קשר למה שאומרים להם). בשנות השבעים אסור היה להגיד את המילה הזאת בשידור (http://en.wikipedia.org/wiki/Bloody) היום זה כבר ממש לא ככה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדומה לשתי הגרסאות של סי-לו גרין, המקורית והמעודנת יותר. אפשר לפתוח פתיל לעוד שירים עם מלים חלופיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר גם שירים יפים? אז הנה שיר יפה ואותו שיר בגרסתו המקורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יגחכו למשמע 'בלאדי' אבל יצפצפו את DAMN, בגלל הדתיות. אני כבר לא יודעת מה נשמע יותר גס, המילים או הביפ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וחובבי BSG וודאי יודעים איך לעקוף את הביפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והמדקדקים אפילו sugar במקום shit. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם shoot או shucks, צרוף של שני גידופים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בהולנדית יש "כיבוסים" כאלה, של הקללה הרווחת God Verdomme (שפירושה God damn it). אומרים למשל God verdori, או God verdiki. בד"כ בא מפי בני חמישים פלוס מהוגנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעברית יש מי שנשפך לו היין, יש יונה שלא מאיימים עליה ביין1, ויש מי ששם יין (כי הכל חביות). ___ 1 ויש מי שלא מאיים על דשא במים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש אפילו מקרים של הרחקה כפולה - למשל, אצל הסדרניקים אתה עשוי לשמוע ''לא מפחידים תוכי עם ליקר'', כי יונה ויין אינם רחוקים מספיק מהמקור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
heck במקום hell, או jeez במקום jesus. בעולם היהודי אני לא מכיר מילות קודש שהפכו לקללה (אולי ביידיש?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעזאזל | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'יזוס וגוד לא נהפכו לקללה, משבשים אותן כדי "לא לשאת שם אלוהים לשווא", אני מניחה. כמו שאצלנו אומרים אלוקים. באתר השו"ת במקום השם המפורש כתוב יְקֹוָק, מה שגורם לך לדמיין קרפד שמן יושב על כיסא מלכותו שבשמיים: וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתבלבלת. גוד באנגלית זה כמו אלוהים בעברית, זה לא השם המפורש של האל, אלא אל (המושג הכללי). אין מקבילה נוצרית לאיסור להגיד את השם המפורש. להגיד גוד או ג'יסס זה כמו להגיד בעברית אלוהים או השם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן: "אלוהים אדירים". לפי המשמעות המילולית אני מניח שזה מתייחס לשניים שהזכרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אלוהים אדירים זה האל (מושג) ותיאור (של המושג), לא השם המפורש שלו. (כמו ש"האדם שהגיב באייל ב8/12/2010 בשעה 17:50" זה תיאור שלך, אבל לא השם המפורש שלך) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים איתך באופן כללי. אך לא אל אלא אל[וה]ים. ואם כבר לשון רבים, אפשר להעלות את ההשערה המופרכת שמדובר בג'יז ובאביו (גוש?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר ילדים מתורגם שקראתי מזמן (רמונה, אני חושב) יש ילדה ששמה ביזוס, וילדים אחרים מתגרים בה בקריאות ''ביזוס ג'יזוס''. היא מתעצבנת וצועקת עליהם שאסור לומר את שם האל לשווא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שצעק על הפוחחים לא היתה ביזוס אלא דווקא רמונה שנחלצה להגן עליה http://bumbleshoot.tripod.com/klickitat/brave1.html
"By the way, Ramona," said Mrs. Quimby, as Beatrice went off to the bathroom to splash cold water on her face, "what did you say to the boys in the park?" Ramona, who flopped back on the couch, sat up straight. "I told them they were not suposed to take the name of the Lord in vain," she said in her most proper Sunday School voice. "That's what my Sunday School teacher said." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, כי הנוצרים (כמו רוב היהודים1 והמוסלמים) לוקחים את "לא תישא" לא רק כפשוטו (אל תגיד את שמו המפורש של האל) אלא גם במובן כללי יותר של "אל תדבר על אלוהים בלי סיבה מוצדקת". 1 ויש כאלה שמחליפים את אלוהים באלוקים או את האל בהא-ל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, את מתבלבת. אבל זה נכון: גוד באנגלית זה כמו אלוהים בעברית ואכן, יש יהודים המקפידים לאיית אלוקים ו- G-d |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. האיות g-d נועד לכתיבה אך לא לדיבור, בניגוד לאלוקים. 2. האם god קדוש רק כשהוא מתייחס במפורש לאלוהי היהודים? ז"א מה יעשה יהודי הכותב באנגלית, או קורא בעברית, על הנצרות או האיסלם? 3. מסתבר שפה ושם המנהג היהודי-אורתודוכסי עבר לכנסיות מתודיסטיות שמאייתות kin-dom. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספרי שיטה שונים של משחקי תפקידים מופיע המונח Gawd, על מנת לא לכתוב God. או אולי על מנת שלא לעצבן דוסים נוצרים, ע"י אזכור אלים בדויים, גם אם במשחק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נזכרתי ש gawd מופיע הרבה אצל וודהאוס (שנות 1920, 1930): -You deliberately assert that you loved that weird Gawd-help-us? ועוד אחד שחביב עליו הוא dickens במקום devil:-I don't see why you should call her a weird Gawd-help-us, either. A very charming and beautiful girl. Odd in some of her views perhaps - one does not quite see eye to eye with her in the matter of stars and rabbits - but not a weird Gawd-help-us. "Jeeves," I said, and I am free to admit that in my emotion I bleated like a lamb drawing itself to the attention of the parent sheep, "what the dickens is all this?".
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'יזוס ונגזרותיו משמשים גם בתור WTF. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל, נֶגְדּוֹ, וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר, בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ, וְיָמֹת. מל"א כ"א 10 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מואשם בכך שהוא ''בירך'' (קילל) ''אלוהים ומלך''. לא שהוא השתמש בשמם כקללה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם אסוסיאציה לזה - אמנם לא בדיוק סתם אזכור, אבל לא מספיק לקלל כדי להיסקל, צריך לברך את השם בשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלאדי כבר מזמן אינו נורא ואף משתמשים בו כדי לצחוק על דמויות שאינן מסוגלות לקלל כהלכה בשפת ביבים. you bloody bastard (בדר"כ בקפיצות לטון דיבור גבוה) הוא מין קללה חנונית כזאת, שקשה לתרגם לעברית. אתר הסלנג הבריטי לאמריקאים בכלל טוען שזו מילת הדגשה בדיבור, אבל מהנסיון שלי האנגלים לא משתמשים בה סתם אלא רק כאשר ההדגשה היא אמוציונאלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל השימוש בביטויים "איזה זין", "כל הזין", "על הזין", "איזה חרא ה -X", "יצא לי חרא של X" הם די נפוצים בעברית מדוברת ולא נחשבים לגסים במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עניין של הקשר, אתה לא תשמע את הדמויות בהופ אומרות ''איזה זין''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די נפוצים בעברית מדוברת במקומות ובחברותא מסוימים - נניח בצבא. פחות נפוצים במעגלים חברתיים אחרים- נניח אצל רופא השיניים. לא היית מצפה שרופא השיניים יגיד ''איזה זין, נשבר לי המקדח'', או - ''עשו לך חרא של עבודה על הטוחנת'', או שהמזכירה שלו תגיד לך ''איזה חרא, לא התפנה לך תור ביום שני''. לעומת זאת, אתה בהחלט עלול לשמוע אותה אומרת- אוי שיט, לא הספקתי להתקשר לרבינוביץ'. גסות הביטוי שיט בעברית שונמכה משום מה מהמקור, ומי שהאנגלית לו שפת אם תצילנה אזניו. השימוש בפאק באנגלית די דומה- שימושי ונפוץ בדיבור הרחוב של זכרים צעירים, אבל בל ימצא במועדון הגולף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר בתלמוד היה זין! לך תקרא את "אהבה דוחקת את הבשר", ותמצא שם עוד המון מילים חמודות לכל האיברים החמודים ובעיקר לכל המעשים החמודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ''ל ''לכי תקראי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד אחד, ''ברקת'' זאת אבן, אבל מצד שני זה שם משפחתו של ראש עיר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לראש העיר קוראים Barkat לא bareket (שהוא שם נשי לכל הדעות (הסבירות)) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלא לדבר על זה שזהו שם משפחה. לדוגמה, שם משפחתה של אלונה ברקת [ויקיפדיה]. מצד שני, השם שכאן לא מנוקד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...אבל מצורפים אליו כתובת דואר וכתובת אתר שלא משאירים מקום לספק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כתובת הדואר עוד יותר מבלבלת. אין לה שום קשר לברקת איך שלא תנקדי את זה1. 1אביבה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה כזה הייתי ממליצה להסתמך יותר על כתובת הדואר מאשר על הניק (שהוא שריד לאיזו פרסונה וירטואלית נשכחת מהמילניום שעבר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זרג זה סיקול אותיות של גזר. למה לא לקרוא ככה למה שיש בתחתונים של האדון?.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל אותי? אולי תנסה לפנות לרוביק רוזנטל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אנחנו לא יכולים ליצור "תת-תרבות" משלנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי בטוח שזה בדיוק מה שאתה מנסה לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני שמעתי (ממישהי שכנראה מבינה...) שגזר זה כמו גבר, רק עם זין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מומלץ להתרחק מהמישהי המבינה הזו: יש חשש לחשד שהיא אוכלת גברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא זה, למיטב זכרוני הפרסונה הוירטואלית היתה ממין זכר, מה שהופך את הפרסונה הנוכחית לטרנס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקר שאני לובשת בגדי נשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לייתר בטחון, אולי תצרפי גם תמונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמונתי שמורה במערכת (ופרטיי נמצאים בשולי הודעה זו, ומעבר לזה אני באמת לא מבינה איך אפשר להיות חשופה ברשת יותר מאשר אני בימים אלה... איפה הימים של הפרסונות הווירטואליות האנונימיות, איפה?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לו ג'קובי הגדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום ''מזורגג'' נשמע פחות גס מ''מזוין''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה חוזר על עצמו גם בנושאים אחרים: לא מזמן שזפו עיני מסמך תקינות פוליטית למבקשים ליצור תכנים חינוכיים לילדי ארה"ב הרכים. בנוגע לגיל: older person עדיף על elderly. מ-aged ומSenior Citizen, יש להמנע. זה נחשב לפוגעני. הואיל ורק לא מזמן aged ו-Senior Citizen1 נחשבו למונחים עדיפים, אין לי ספק שגם older person יוחלף בעתיד הלא רחוק במונח אחר. 1 מי יסביר לי מה פסול במונח הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שפסול במונח הזה (ובכמעט כל בטוי שאינו תקין פוליטית) זה שהוא מונח מקובל להגדרת קבוצת מיעוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה, מצויין. אבל בסופו של דבר אתה צריך להתייחס לרזים, שמנים, זקנים, צעירים, נכים, עיוורים, חרשים, פיסחים, ג'ינג'ים, נשים, גברים, ומה לא. העובדה שבמקום להגיד ''זקן'', אמור ''קשיש'', במקום ''קשיש'' אמור ''אזרח ותיק'', ואז גם ''אזרח ותיק'' הופך ללא-תקין פוליטית, נובעת מהעובדה שלאנשים נורא לא נוח, כנראה, להתייחס ל''זקן''. לא משנה מה תהיה המילה שתחליף אותו. אם המילה ''אבטיח'' תזהה ''זקן'', גם המילה אבטיח תהפוך ללא תקינה פוליטית. הבעיה אינה כלל במילה, אלא בהתייחסות. בחברה שמתייחסת לזקניה בכבוד, ''זקן'' היא מילה שאפשר להתהדר בה. בחברה שמנסה לרדוף אחרי הנעורים, אף מילה שתתאר ''זקן'' לא תהיה תקינה מספיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואנחנו חיים בחברה שלא מתביישת בסיסמא (המזדקנת כבר) ''העולם שייך לצעירים''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. ביפן יש יום חופש שנקרא ''יום הזקן'' או משהו כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''והדרת פני אזרח ותיק'' לא מצלצל טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איך תתייחסי אליו במצב אינטימי? כשאת לא רוצה להתייחס אליו בגסות או בצחקוק אלא בחיבה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן הציע להעניק שמות חיבה פרטיים. ברקת הזכירה את שלל הכינויים שיש באנגלית כמו ביבר, מאפין ופוסיקט. מצד אחד זה נחמד ומצד שני זה שוד מילים. לא ידעתי שמאפין זה סלנג ל-אהם ובין רגע נדבקה למאפה משמעות עקשנית לא רצויה שממאנת להתנער. ובמה אשמו החתלתולים והבונים? תראי לאיזה בעיות נקלענו אנו רק בגלל הזין שלנו - בכל פעם שעלינו לומר את האלף-בית הוא נתקע לנו בגרון, ומסכנות המורות: מיטל תכניס את הווים וחמוטל את הזיינים. אין לי עצה, נראה לי שפיפי ובולבול מתאימים לילדים, פין ופות הם צמד חמד בצורת דיבור נקייה, וכל השאר שטח הפקר, יתמודד כל אדם בכוחות עצמו איש איש לנפשו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השבוע הבן שלי ''גילה'' שיש אותיות שלשמן משמעות - בית זה בית, גימל זה גמל, וכו'. כששאל מה זה ''זין'', עניתי שזה כלי נשק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, אתה יכול לגלות לו את הסוד: לכל האותיות יש משמעות. יתרה מכך: עיצוב האותיות הוא (או לפחות היה) ציור מופשט, מעין צלמית1 של המשמעות. ___ 1 למי שאינו ידידיה: אייקון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי להראות לו את זה, אבל נתקענו כבר בה''א. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני רואה את התשובה באלפבית פיניקי [ויקיפדיה]. תודה על שגרמת לי לחפש! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא בהקשר הפניקי ''צלמית'' היא מלה מתאימה למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפרופו צלמיות קדומות של נשים שופעות, יש לי שאלה. יש הרי הרבה השערות בדבר התכלית שלהן. בערך ונוס מווילנדורף [ויקיפדיה], למשל, כתוב שאולי היא סימלה פוריות, אולי היתה איקונין של האלה האם, אולי סמל לביטחון והצלחה, ואולי אפילו "נועדה להחדרה לפות, כסוג של כישוף שנועד להגביר את הפוריות". גם לי יש השערה, ברוח התער של אוקאם: בהיעדר אינטרנט ומגזיני כרום לפני 20,000 שנה, אולי היא היתה סתם חפץ פורנוגרפי? קצת גורם להרהר במושג "זכר פרימיטיבי". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבכנען לפחות הצלמית הנפוצה ביותר היא של שור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טל כהן: תגובה 259442 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוי, ואני חשבתי שזה רעיון מקורי שלי... מעניין איך עובד המוח, הרי בטח קראתי את התגובה הזו של טל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני, כשקראתי את הרעיון שלך, הייתי בטוח שאני זה שהעלה אותו באייל... למזלי הגבתי לטל שם, כך שמצאתי את זה בחיפוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר, העטים האלה עם הבחורה שמתפשטת כשהופכים אותן, הן צלמיות פריון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מוכרים עטים כאלו? הפעם האחרונה שראיתי אחד כזה היתה איפושהו בתפר שבין תל-אביב ליפו, אולי בסלמה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לאלף ולוו ולדלת ולעין. רק שמאז החלפנו את הכתב אז הצורה פחות באה לידי ביטוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומהי אלף? אסל וזוג דליים! ............."רואה אתה אֵסֶל וזוג דליים?…" "אמת, בחיי ראשי, אסל וזוג דליים…" "הרי זו אל"ף", מעיד הסגן. "הרי זו אל"ף", שונה אני אחריו. "מה זאת?" שואל שוב הסגן. "אסל וּשני דליים", אומר אני ונהנה הנאה גדולה על שהזמין לי הקדוש-ברוך-הוא כאן כלים נאים אלו. "לא, אמור: אל"ף!" חוזר הסגן ואומר, "זכור: אל"ף, אל"ף". "אל"ף, אל"ף…" וּכשירדתי מלפניו פרחה לה מיד האל"ף מלבי וּבמקומה באה מַארוּסיָא, זו השִקצה שואבת המים. כל היום לא זזה מנגד עיני. ראיתיה כמו שהיא: בכרעיה היחפות, במחלפותיה העבות וּבאסל והדלָיַיִם שעל כּתֵפָהּ. והִנֵּה גם הבּאֵר עם השוקת בּצִדָּהּ וּבני האַוָּזים שבשלולים הסמוכה וגנו של ר' אלתר קוּקוּ… "מה זאת?", שואלני הסגן ממחרת וּמראה על האל"ף. "אוי, מארוסיא!…" שָׂמֵחַ אני על המציאה. הסגן זרק את ה"טַיטיל" מידו וּפשק את אצבעותיו; אבל מיד חזר בו, תפס בסנטרי ואמר: "גוֹי, אל"ף, אל"ף!…" "אל"ף, אל"ף, אל"ף!…"................ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משוררנו הלאומי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיפי ובולבול מתאימים לילדים, פין ופות מתאימים לאחיות בית הספר שמסבירות לילדים הנ''ל, שגדלו מעט, איך באים ילדים לעולם. והשמות היותר גסים, לאנשים מבוגרים שעושים שימוש מעשי באיברים הנ''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השימוש של הבן שלי בבולבול שלו הוא מעשי מאוד, ויעידו כמויות האקונומיקה שבהן צריך לנקות את האזור אחרי שהוא מרסס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תדביק מדבקה קטנה של זבוב בתוך האסלה, ותבקש ממנו לכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר גם ללמד את הרך לאיית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איות לא יוריד את כמויות האקונומיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רעיון חדש: זה חדש קצת יותר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 420447 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקורות: "מקור". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוצא חן מסוים במכחול ושפופרת. הם מעניקים לעיסוק החביב גוון אמנותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו אותה נערה שעסקה באמנות כל הלילה. ___ מארק שגל אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. שאלה טובה. "עכוז" יכול להיות חינני חצוף ושובב. "שדים" ארוטיים ומפתים. "פות" נשמע קליני ושטוח כאילו אמרת גדעון פת, ו"כוס" המוני. כנראה הביטויים החינניים יותר בעברית הם העקיפים -רמז גאוגרפי: "למטה" או "בין הרגליים". למשל השלימי את הביטוי הבא בארבע האפשרויות: חם לי ב_____. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי דווקא שהדוברת מתיחסת להתמכרות-יתר לKUSS בעברה, אגב <http://www.youtube.com/watch?v=_RmWZClvNCw&featu... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב אגב: http://www.youtube.com/watch?v=nDgwuEGCASg | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, שמת לב לדמיון בין VIRUS ל-VIR (גבר, בלטינית)? שניהם תוקפים ללא אזהרה, מעלים את החום, משכיבים במיטה, לא מרפים גם כשיש כאב ראש, ובסוף מסתלקים לפתע, כשם שהופיעו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין מי ביקש מן הכותבת מלכתחילה לאיית את המילים kuss וגם mahzor ו ahava, עד כדי כך שהתעוררה בה התנגדות. אינני מבין לשם מה בכלל נזקקה הכותבת לאיות כל יתר המילים, איות שבעיניי נראה כמו קישוט קליגרפי נעדר כל משמעות. האם האיות נועד להבדיל את המלל הסתמי של החיבור, מכל מלל סתמי אחר? האם את הביטוי "תעזבו אותי" כן מוכנה הכותבת לאיית, ואפילו בלי לתת את הדעת כלל שהיה עליה לכתוב "עזבו אותי" או "עזבוני" ? אם אני מבין נכון את המסר של הקטע ולפיו הכותבת מביעה געגוע לימים פחות פורנוגרפיים, ימי עבר שבהם עדיין היו סבורים שהשמש סובבת סביב הארץ, ובהם, אך לא בימים הנוכחיים, הייתה קיימת אהבה שהיא מושא הגעגוע של החיבור, הרי שאפשר היה להביע זאת בדרכים אחרות ובכל זאת, למרות שהכותבת אינה רוצה להשתמש בביטויים כמו "קוס" ו"מחזור", היא אינה מסוגלת לוותר עליהם. האם הם באמת נדרשים? האין זו צביעות? ככל שאולי ניסתה הכותבת לערפל את המסר בעזרת דימויים אשר בעיניי הם פשטניים ומחוספסים, או בעזרת השמטת חוליות של היגיון ברצף הדברים, החיבור אינו מצליח להביע עידון כלשהו, אסתטיקה לירית כלשהי. מה שכן מצליח החיבור להביע הוא את נוכחות האני של המחברת בתוך השורות, את הפגנת האגו המאוס שהיא מחלת הדור של הזמן בו השמש סובבת סביב כל אלה שאינם יודעים מהי ענווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרסום תגובה באייל, ועל אחת וכמה שיר, דורש מידה מסוימת של יוהרה. כאילו העולם האינטלקטואלי לא היה שלם בלעדיה. מעבר ליוהרה הסטנדרטית הזו, לא גיליתי אגאואיזם בשיר. חוסר רגישות ואנטיפתיה אפשר למצוא מתחת לשיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לטענתך פרסום שיר ב״האייל הקורא״ הינו אקט של יוהרה, או פרסום שיר בכל במה שהיא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאת מתכוונת אליי. כשאת מציגה את הדברים באור הזה אני מרגיש צורך להתנצל בפני הכותבת על שהייתי בוטה. עליי להודות שאינני מבין הרבה בשירה, ובכלל קל מדי למתוח ביקורת על אחרים מאשר לפרסם חיבור משל עצמך. אם יש בדברים שלי ולו עשירית ממה שקרוי 'ביקורת בונה'- אתנחם. אני עדיין מרגיש שהחיבור מבליט את נוכחות האני במידה שאינה קשורה לרעיון, אם הבנתי אותו נכון. ''תעזבו אותי'' נשמע לי כמו - הביטו בי. ריבוי השימוש במילות אני מעוררת בי תהיה האם החיבור מבקש לבטא רעיון, הלך מחשבה, רשמים, או פשוט את הכותבת עצמה. ''אני לא מוכנה... תעזבו אותי...אני חושבת...כשאני עוצמת עיניים...אני מרגישה'' הם יותר ממה שדרוש לכותב כדי להביע רעיון, הלך מחשבה או רשמים. מעבר לכך, אם הכותבת סולדת ממילים כמו 'קוס' ו'מחזור' פשוט שלא תשתמש בהן. אך לציין אותן כדי להביע סלידה מהן הוא דבר שאני לא מבין. הייתי מהפך את סדר הדברים לגבי מידת היוהרה, כיוון ששיר עשוי להביע מידה של יוהרה, אך על אחת כמה וכמה היא התגובה אשר נוטה להציג דעה ועמדה, אך כך או אחרת אני חולק על הקביעה הזו. אני מכיר שירים נפלאים, שיהיה עליי לטורח להיזכר ומתי קראתי אותם, שהענווה בבחירת המילים, בגיבושן, בצירופן, בבחירת המוטיבים, בעידון הדמויות, אך מוסיפה להם המשובחים בפני עצמם, לוויית חן נהדרת. העוונה ניכרת, ולא בהבעת הצהרה של הכותב- חיברתי זאת בענווה. כתיבה- אינה זקוקה ליוהרה מעצם היותה כתיבה. מי שמבין את זה לדעתי יחבר שירים יפים יותר. והתגובות. ישנן כאן באייל, ועליי להודות שעל רבות עברתי ברפרוף, ובכל זאת דליתי מספר תגובות נפלאות. ובמה הן נפלאות, בכך שאדם אינו חורץ קביעות, אלא מביע אותן במתינות, ושוב באופן הכתיבה מתוך התייחסות עניינית שמסתירה את נוכחותו של הכותב, ומותירה ערומים ונקיים את הדברים שהיה ברצונו להביע.אם יורשה לי להפנות לתגובותיו של המגיב- יהונתן אורן, כתלמיד בפני מורה אני לפניו, שאת תגובותיו תמיד אני קורא בעיון.בכל פרסום בין אם מדובר בשירה, אן בעולם האינטלקטואלי, אף בפובליציסטיקה ניתןלהביע גם בכוח סקרנות, בכוח דחף היצירה, בכוח עניין לדעה לאו דווקא מתוך אגו לוהט של אמן המרגיש את עצמו מואר, או דחף להציג את עצמך ברבים בעזרת יצירותיך. זו אינה אמנות לשמה. באחד הספרים של עגנון, נדמה לי 'שירה' הוא מתאר את מעמד חלוקת התעודות באוניברסיטה, וכיצד הדיקן עובר מבוגר לבוגר, אך מגיע אל אחד שונה ומיוחד, אשר עגנון בשפתו מתארו בתור אחד שכל מראהו מעיד על מסכנות ועליבות, אחד שממש מתבקש לזלזל בו, ואליו מגיע הדיקן ובהקדשה פרטית מוסיף בספרו- בהוקרה לאיש מופלא, אוהב דעת באמת. ניסיתי לאתר את המקור אך לא מצאתיו. עמכם הסליחה. אך הסיפור הזה יכול להוות משל, למה שניסיתי להביע בעניין מקומו של היוצר בתוך יצירתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום דביר - אינני רואה כל צורך להתנצל על דברים בוטים שנאמרו בהקשר של דיון ח ו פ ש י ונטול מחוייבות כלפי מחבריו של טקסט הנתון ברשות הרבים. It's a free country, baby (לוּל? מציצים? מי זוכר?) השאלה היתה מתוך סקרנות, כי גם אתה וגם א"א מדברים על יהירות, ואני תוהה האם בתוך האקט היהיר של פרסום השיר ניתן לזהות שיר יהיר או דובר יהיר. נראה לי שכֵּן. זלדה תמיד נתפסה בעיניי כמשוררת צנועה, ואף פעם לא חשבתי מדוע. ואינני מתכוונת לזלדה הביוגרפית, אשר ממילא מעוצבת על-ידי כותביה כ"צנועה", אלא על זלדה המשוררת, הדוברת, בעלת השפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום גלית. אני מכבד את פנייתך האישית, וכאן רוצה לומר שדבריי אינם אישיים כלפייך, אלא אישיים, אם ניתן להתבטא כך כלפי החיבור שלך. אני חושש שאולי ביקורת שמתחתי במאמר - 'נשים לכו להיבדק' גלשה ונשפכה קצת גם על החיבור שלך, באי צדק. עקרונית, פרסום שירים על כל במה שהיא הוא אינו מעשה יהיר בעיניי. פרסום שיר בוודאי שאין הוא אקט יהיר. לא רכשתי השכלה ספרותית, אך פה ושם שמעתי על שירת האני של הדור הזה כלעומת שירת הארץ של הדורות הקודמים. לצערי גם אינני יודע לנתח את השיר שלך בכלי מידה ספרותיים, ואני יכול לתאר לעצמי שקיימת שירת אני שהיא גם שירה ענווה, ולא מבחינת תכניה בהכרח, כמו מבחינת השימוש בשפה. עד כמה שאני יכול לשפוט את החיבור שלך על פי הבנתי, הוא אינו חורג מד' אמותייך, האופן שבו את מרגישה, מה את מוכנה ומה את לא מוכנה וכן הלאה. וזה יכול להיות דומה אולי לגילוי דעת, הצהרה, פמפלט. אולי גם לשיר. אני מתאר לעצמי שמדריכים או מנחים למיניהם מעודדים יוצרים צעירים ''להביא את עצמך'' ''לגלות את הייחודי שבך'' אני לא יודע אם זו הדרך להגיע לשירה. השירים הללו נוטים להפוך לשירי מחאה, שגם שירך הוא מעין סוג שכזה, או שירי אני ועצמי. אינני אוהב את 'צר עולמי כעולם נמלה' של רחל, אך מאד אוהב את 'שי' כאשר בשני המקרים נוכחת רחל בשיר. האחד דן בעצמה, האחר מבטא אותה. מן הדיון הקודם סבור אני כי השימוש בשפה הפך באופן כללי לזול, חצוף, נפוח, מתלהם ועולם דימויים פורנוגרפיים הולך ומשתלט על התרבות, ועל השפה. העובדה שהשתמשת במילה קוס, כנראה דווקא כדי להביע סלידה, היא צורמת באזניי.כי אם המחבר, איש העט והמילים אינו מכבד את השפה שבה הוא משתמש, אני בוודאי לא מכבד לא את המחבר ולא את החיבור. אני מרגיש כאילו רוצה הייתי לשאול את המשורר- מי אתה..שאתה מציג בפנינו את רגשותיך, את הגיגיך, את רובד השפה שלך, מי אתה בכלל שתכנה את מה שאתה כותב בתור שיר. מי אתה בכלל שאתה מציג לנו אותך, דוחף לנו את עצמך בין השורות.הללו הם בעיניי- יהירות כשיפנה המחבר את עצמו מתוך השיר, אולי ייפתחו בפניו אופקי כתיבה חדשים. . אודה ואבוש כי מעולם לא קראתי שיר של זלדה. בברכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שהמילה KUSS קיימת בעברית הישראלית, ובהכרח שותפה בעיצובה של תודעה לשונית שלטעמי קשה להתנגד לה אלא על-ידי התנגשות חזיתית, שפה בשפה. אני ממליצה בחום על זלדה, מראשיתה ועד אחריתה. "זלדה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד הוא אוגדן מפעים של כל ספריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' מפעים הוא בן-זוגה הכוסוני של כמיהה בערבות השירה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחלוטין! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם התכוונת לאיות שמושפע מהאנגלית אז לדעתי צ"ל koos או kooss. האיות שלך נשמע דומה יותר ל"קאס". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כבר אז כבר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי, אם כי זה נשמע כמו קוז, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסיבות אלו ואחרות הידע שלי בנוגע להגיה המדויקת מוגבל. למרבה הצער המילון האורבני לא מספק הוראות הגיה. בכל אופן, בשפה האנגלית העיצורים ס' וז' לפעמים מתחלפים, ונדמה לי שאפשר אפילו למצוא לא מעט מלים בהם ההגיות השונות נהוגות במקומות שונים. יש גם מחלקה שלמה של מלים בהן האיות התחלף מ-s ל-z בחציית השלולית: למשל האנגלים מאייתים realise ובני דודיהם בארה"ב - realize. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיתי לחשוב (למשך 15 שניות) ולא מצאתי מילה שמסתיימת ב z שאותו מבטאים כמו ס. אבל הבעיה נפתרה כשהמשוררת ענתה שהיא הלכה אחרי האיות הגרמני, מה שמעורר שאלה נוספת - האם מלה שכתובה באותיות לטיניות מעוררת בישראלים אסוציאציה לאנגלית או לגרמנית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה זה תלוי בשפות שההורים דיברו או למדו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שבגרמנית זה בכלל נשיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שהאסוציאציה המיידית היא לאנגלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנגלית אז תגובה 556149 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בכל זאת, כפי שכתבתי לרון בן-יעקב, בחרתי באיות הגרמני (וגם למרות שלתֵיבָה KUSS בגרמנית יש משמעות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שזה מן הרגל ישראלי, לתעתק לפי גרמנית ואולי אפילו לפי יידיש. בגלל זה הרבה ישראלים מתעתקים CH עבור ח' ועבור כ' רפה1. כשקוראים, קוראים קודם כל לפי אנגלית, מה שיוצר קצת חסר הבנה. _________________ 1 לא ראיתי אף אחד מתעתק את ה-כ' הרפה העברית כמו שצריך עם KH. את הח' בשם שלי אני מתעתקת ב-H, ולעיתים קרובות אני צריכה להסביר את זה לאנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לתעתק כ' רפה עם KH ולא CH? KH משמש באנגלית בדרך כלל לתעתוק של ח' גרונית (Khomeini). כ' רפה עברית מתועתקת בדרך כלל ל-CH כמו Michael, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החי"ת של ח'ומיני איננה גרונית אלא חכית - שים לב לנקודה מעל خمینی: בדומה לנהוג בתעתיקים מפרסית ומערבית, האקדמיה ללשון העברית קבעה שכ"ף רפה תתועתק לkh, וחי"ת גרונית ל-h. התעתיק ch מופיע רק כשריד היסטורי בשמות תנכיים, אשר הכילו (כנראה) חי"ת חכית או כ"ף רפויה, תועתקו לχ יוונית, ומשם ל-ch לטיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן האחרון יותר ויותר מבטאים ברדיו את השם אחמגינג'ד כאילו הוא אהמדינג'ד. בהתחלה חשבתי שזו סתם נטייה אמריקנית פסולה, אבל אחרי ששמעתי גם את הפרשן לענייני איראן מתבטא כך, התחלתי לתהות. אז מה נכון? את יודעת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בפרסית אין הצליל ח' גרונית, לכן הם כותבים את האות (שם ערבי - איות ערבי) אבל מבטאים ה'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמונה אחת שווה אלף מילים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תמצא לי אלף מלים ששוות תמונה של קלימט אני קונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני מוריש את כל הוני למר הוגג'' בחתימת וורן באפט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> "אני מוריש את כל הוני למר הוגג" בחתימת וורן באפט. קניתי. (אם אפשר גם לצרף איזה קלימט קטן אשתי תודה לך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלף? חמש מספיקות: מאה שלושים וחמישה מיליון דולר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחרתי ב KUSS בעקבות האיות הגרמני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארחיב קצת מרחשי לבה של הקוראת, לא בקשר לשיר הזה אלא בכלל: "שירים מודרניים" שמתפרסמים בפורומים שאינם ממש מיועדים לכך גורמים לי מבוכה, כי אני מרגישה צורך לשבח אותם מתוך נימוס, אחרי הכל הבנאדם מצפה שאפענח את כתב הסתרים, שאזדהה איתו, הוא מערה את נפשו לפניי ואני לא מבינה מהשיר כלום, הוא כותב על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואני חושבת שהוא מדבר על טרשת עורקים, הוא שם נפשו בכפו ומציג לשיפוטי משהו מאד יקר לו, ועיניי טחו מלראות את היופי. לכן יש בלבי סוגשל טרוניה על כך שמטריחים אותי בתסבוכת הזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הוא כותב על הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואני חושבת שהוא מדבר על טרשת עורקים..." תגידי משהו, זה היה באמת או שזו סתם דוגמה דמיונית לחוסר הבנה טוטלי? כי נדמה לי שבאמת היה משהו כזה באיזה דיון על אחד השירים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי את, טרשת יקרה? אנא גלי פנייך. כן, הדוגמה היא מהשיר הקודם: תגובה 549600 |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |