 |
הא?
הכל חוזר עליך וקקי בידיך!
לא מצאתי את קובץ הקללות המובטח, אבל מצאתי את זה:
----------------
בגניזה הקהירית נמצאו ארבעה דפים בלים, שמכילים קטע מאיגרת שנשלחה מפלוני לאלמוני בספרד במאה השתים-עשרה. מכיון שאין בידינו את תחילת האיגרת וסופה, איננו יודעים מי הכותב ומי הנמען, אבל האגרת בנויה כולה מאוצר בלתי נדלה של כל הקללות, הנאצות והחרפות שהשפה העברית מכירה. האגרת פורסמה על ידי נחמיה אלוני לפני עשרים שנה, ולהלן ציטוטים נבחרים ממנה. הדפים הגיעו אלינו פגומים וקרועים, לכן יש לקונות גדולות בטקסט, אבל גם מה שנשאר מספיק בשביל להבין שמי ששלח את האגרת היה בנאדם שהשחורה עלתה לו עד לכאן.
בשלב מסוים הוא פותח בסדרה של שמות עצם שאמורות כנראה לתאר את הנמען:
"...וחנופה ומוראה ונגאלה ושערורית, ופיגול וטומאה ונידה ובגד עדים, ושֶקֶץ וטֶנֶף ובאוש וצואה וחלאה וזהם וסרח."
והוא ממשיך:
"נתעב ונאלח, ונתגאל ונמאס ונשנא, ונשתקץ ונגעל ונבחל, וזהמהו והבאיש ריחו, ויתנהו מק וסס המק בשרו והתנבל וגער בו וזעמו, ומאן ה' לברכו. נצר נתעב לבוש הרוגים מטועני חרב, שמלה מגוללה בדמים, פגר מובס...."
בהמשך הוא מתאר מה היה ראוי להעשות בו:
"...להפטיר בשפה ולהניע ראש ומים ותוהלה, חריקת שן ולטישת עין וניד שפתיים ומנוד ראש ויריעו עליו כגנב, כדומן כסוחה, כגללים, כטיט נעזב, התמלאו עליו אויביו וחרקו שיניהם ויהי נגינתם ומנאצתם, ויהי להם למילה ולטשו עיניהם והניעו ראשם וספקו כפיהם ופערו בפיהם וישרוק עליו ממקומו..."
ואחר כך הוא מוסיף איחולים לבבים:
"...ודך ודכא ורש ועירום ועריה ויתום ואלמן, שכול גלמוד אבל חפוי ראש, שומם עמל ומר נפש, נודד הוא ללחם וירוהו מי ראש ותלאה ולענה וקובעת התרעלה, ושמר וחמר והמים המרים המאררים ושורש רתמים. וירם עצבונו, עוצב ורוגז וחוליו ויגיעו וכאבו ומכתו ומחצו ועמלו וכעסו והוותו וזעם אפו ועוניו ועבודתו הקשה וקוצר רוחו ועיפתו, יגונו ואנחתו ודלותו ושפלות ידו..."
"...וישקע ויטבע ויצלול וישפיל גאותו וגובהו ושיאו וגאונו ורומו וקומתו כעת במרום תמריא, ופקד על פרי גודל ליבו ועל תפארת רום עיניו. כשל נוקש נלכד, נפל נאחז נלבט עבט. ויהי לו למקשה לאבן נגף לצור מכשול, לפח למוקש לפיקה למחיתה משה שאול תחתית ירכתי בור אבדון קבר אשמן.
לא נח ולא שקט ולא שלח ולא שכן ולא שכב ולא בטח ולא רוח ולא פש ולא הרגיע ולא שבק ולא רפס ולא תרפני עד בלעי רוקי..."
"...ונמק ורהה וינוט וימוט ויתפלצו עמודיו... והרך לבו והבהילהו. ולא שעה אליו ולא ישע ולא פנה ולא קבל ולא נמצא ולא נקרא לו ולא ענהו ולא נגלה ולא ירד, ומאן ולא אבה ולא רצה ולא חפץ ולא נכסף ולא איוה ולא חשך ולא רחם ולא חיבב ולא אהב, ולא הואיל ולא יאות ולא גרסה נפשו ולא כלתה ולא תאבה, ולא חמד ולא הביע בעפעפיו.
ואין תאוה ואהבה וחמדה וחשק ודודים וידידות וחפץ ורצון ותשוקה ועגבים ושיגיון..."
"...ויפסחהוּ וידריכהוּ... וירפיסהו ויגרשהו ויענהו... וידיקהו ויבקעהו ויכותתהו ויטחנהו וישחקהו ויפותתהו וישברהו וירועיהו ויריקהו וידכאהו וידיכהו... וישלחהו ויגרשהו ויסערהו וינערהו וינפצהו וידיחהו ויפיצהו ויקרעהו וישרשהו ויזעזעהו וישליכהו וידחפהו וידיחהו וישטפהו ויגרפהו ויסחפהו..."
"...בלילה ימשש בצהרים וכתות ונתוק וכרות ומרוח אשך ופחתת וקרחת וגבחת ושחפת וקדחת ודלקת וחרחור וחרב ושדפון וירקון ומחלה ונגע וצירים וחבלים ומכה ונגע ומכאוב ועצב ואנוש ושחין להתגרד אבועבועות וחרס וגרב וטחורים ועורת ושבור ויבלת ונתק וספחת ושאת ובהרת וצרעת ובוהק ומחית צרעת נושנת ומכה טריה לצבות בטן ולנפיל ירך עצב ועמל ויגיע וזעת אפים..."
חתיכת ג'ורה הוא פתח עליו, אללאיסתור.
זה היה הקורס "מבוא למקלל המתחיל" באוניברסיטה על שם אוכלמסמרים.
מחר, אם תהיו ילדים טובים, נחזור עוד 200 שנה אחורה ונעבור לקורס הבא "קללות למתקדמים". צפו לבאות.
----------------
(מתוך פורום ספרים)
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש