 |
אי אפשר לרמות את הטבע | 2885 |  |
||||||||||
 |
|
 |
|||||||||||
 |
 |
פרסומים אחרונים במדור "מדע"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
כבר ראינו החלטות מסוג זה שנבעו משיקולי צמצום עלויות, הגנה על שם וכד'. חקירות של התרסקויות מטוסים בחברות אמריקאיות גילו התנהלות דומה. יש כנראה נקודות מסויימות במנטליות של הדרגים הניהוליים בארה''ב שדורשים תיקון. | |
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עד שיתקנו, כדאי לכם לטוס בחברות רוסיות וסיניות, אין להם נקודות במנטליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובוז לסיום הפתיח: "ניסו לגבור על המציאות". דוק קל של לודיזם וחוכמה-שלאחר-מעשה שורה על המאמר. אף אחד בפרויקט המעבורת לא "ניסה לגבור על המציאות", בסגנון של יצירת פרפטאום-מובילה (כפי שמציע כאן מגיב-לרגע), או דיבור עם מתים, או חיזוי מזג האוויר בעוד מאה שנים. המהנדסים ומנהליהם ניסו להשליך קופסת אלומניום שבירה לגובה עשרות קילומטרים ולתפוס אותה מחדש. זה לא בלתי מציאותי, רק מאוד מאוד קשה ומסוכן. סיבת העומק לפרויקט המעבורת היא אכן פוליטית-יחצנית (ובניגוד לנעשה במאמר, מילות יחס אלו אינן נאמרות כאן בזלזול). באופן מסורתי, מהנדסי נאס"א מתנגדים לטיסות מאוישות: בני אדם נוצרו לחיות על פני האדמה ולא בשמים, ורוב המטלות שהם מבצעים בחלל, ניתן היה לבצע באופן אוטומטי או בפיקוד מרוחק. אבל המימון לפרויקטי החלל אינו מגיע ממהנדסים, אלא מעמך-אמריקה, בתיווך הפוליטיקאים. בצדק (או שלא בצדק) המממנים האלה מתלהבים מאוד לראות סלטות בחוסר משקל או משחק גולף על הירח. ההתלהבות נובעת, בין השאר, מהסכנה (אשר ידועה לכול, גם למורות בית ספר). מנהל בנאס"א שמתעלם מההבט היחצני, דן את הפרויקט שלו לתת-תקצוב ולשכחה. גם זה שיקול חשוב (בתנאי שהפרויקט שלו חשוב), ולא רק בטיחות הנוסעים. מי שהיה מעוניין בלווייני תקשורת, GPS וחיזוי, נאלץ לסבול את האבדות בנפש. מי שמעוניין שלא להישאר מאחור, ייאלץ לסבול אבדות נוספות. מי שחושב שיש ארוחות חינם, מוזמן לנסות לגבור על המציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שדבריך נכונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההיגיון האוטומטי של "כשחוטבים עצים עפים שבבים" המשתקף מהמשפט האחרון שלך ממש מקומם. מהנימה שלך עולה שצריך להשלים עם כל מחדל אנושי שקשור איכשהו לטכנולוגיה חדשה, ולהגיד תודה. האם אין דרך לטפל במחדלים כאלה באופן ענייני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"האם אין דרך לטפל במחדלים כאלה באופן ענייני?" אני סקרן איזה אופן ענייני עולה על דעתך. אני בטוח שאחרי מסקנות החקירה, אטמי המעבורת נעשים מחומרים יותר עמידים. זה אופן אחד. סביר מאוד שלאור המסקנות שמספר מקבלי החלטות בנאסא הועברו מתפקידם ומספר נוהלי בקרת איכות עודכנו. זה אופן שני. אבל שני אלו לא *מבטיחים* שלא יתרחשו אסונות כאלו בעתיד, אלא רק שהסיכוי שהם יתרחשו מסיבות דומות פחת. אני חושב שהדרך היחידה "לטפל במחדלים כאלה" באופן שיבטיח הימנעות מתקלות פאטאליות, הוא לא לעשות מה שעדיין לא נעשה (מספיק פעמים) בעבר, כי רק הנסיון מפחית - וגם הוא לא מאפס - את הסיכוי לתקלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדברת על הפקת לקחים, מהסוג שציינת. בחיי שזה יספיק. בעולם שלי אין מצב שיעמידו פרויקטים ענקיים כאלה מכספי משלם המיסים, ואז לכל ביקורת על מחדלים ותאונות, ישיבו ''תגידו תודה שהמצאנו את הטפלון''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ''לכל ביקורת'', אלא רק לכזו שמתחילה ב''מה שאתם עושים הוא רמייה של הטבע''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך המאמר: "אסור ששיקולים פוליטיים ויחסי ציבור ישתלטו על תחושת המציאות ועל האמת המדעית, שכן את הטבע אי־אפשר לרמות". נדמה לי שהביקורת לגבי רמיית הטבע אינה על שליחת עצמים לחלל לכשעצמה, אלא על שיקולים זרים שהביאו (לטענת הכותבת) לפעולה לא מושכלת בנושאים טכניים. המשך ציטוט: "חרף הלקחים החשובים שהופקו מאסון הצ'לנג'ר, ועל־אף הפיתוח הנמשך של חומרים חדשים וטכנולוגיות חדשות, אסונות דומים יכולים להתרחש גם בעתיד, אם המהנדסים העושים שימוש בחומרים לא יביאו בחשבון את מגבלותיהם" וגו'. לא רואה שיש פה התנגדות עקרונית לשליחה לחלל. האם בביקורת על תשתית הכבישים הלקויה ועל התנהלות של מע"צ, נניח, תקרא התנגדות עקרונית לנסיעה במכוניות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאין ויכוח על הלגיטימיות של הביקורת ועל הצורך בהפקת לקחים. העניין הוא שקשה להפריד בין "שיקולים פוליטיים" ו"רמיית הטבע". כלומר, כל העניין של משלוח אנשים לחלל הוא רמייה מסויימת של הטבע שנעשית רק משיקולים "פוליטיים". הרי בטח שאיש לא היה נהרג במעבורת חלל אם לא היו שולחים לשם איש. אז ההחלטה לשלוח אנשים לחלל היא "פוליטית" מלכתחילה. אחרי שהיא התקבלה אפשר לבצע אותה ביותר זהירות ויותר עלות, או בפחות עלות ופחות זהירות. אלא שההחלטה איפה בדיוק, בין הקצוות הללו, נכון להחליט איננה מדעית. אם ילכו על מקסימום זהירות ועלות, הפרוייקט לא יתבצע לעולם. אבל אם ילכו על פחות ממקסימום עלות-זהירות ,נגיד ילכו על x, אז יש סיכוי כלשהו שתהיה תקלה. ואם (בעצם, כאשר) הסיכוי הזה יתגשם, יהיה מי שיבקר את ההחלטה וישאל מדוע לא הלכתם על x+1. לכן אני חושב שהתובנה ש"אסונות דומים יכולים להתרחש גם בעתיד" היא די טרוויאלית. לא רק שהם יכולים להתרחש אלא - נראה לי - שבטוח שהם יתרחשו. והם יתרחשו לא רק בגלל ש"המהנדסים העושים שימוש בחומרים לא יביאו בחשבון את מגבלותיהם", אלא בעיקר בגלל שמקבלי החלטות "פוליטיות" (או עסקיות) תמיד מנסים לנחש איפה נקודת האיזון בין זהירות לעלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמקבלי החלטות "פוליטיות" (או עסקיות) מנסים לנחש איפה נקודת האיזון, אבל הניחוש המוטעה שלהם מוביל לקטסטרופה, הם יזכו לביקורת נוקבת (לכל הפחות). לא משלמים למנהלים רק (בכלל?) משום שהם אנשים מוכשרים יותר. משלמים להם בגלל שיותר אחריות נמצאת על הכתפיים שלהם. ניהול ומנהיגות זה חרב פיפיות. האחריות האישית על תוצאות ה"ניחוש", זה חלק מהחבילה. כשחוטבים עצים עפים שבבים. כשעפים שבבים חוטבים ראשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל בסדר. אין לי שום בעיה עם התזת ראשי המנהלים (מצידי שיהרגו גם את בכוריהם). ואם מישהו בא על סיפוקו למראה הראשים הניתזים, אז בטח שיש בזה תועלת - למה שאתלונן? אני רק אומר שגם אחרי שיתיזו ראשים, "כשחוטבים עצים עפים שבבים". בעצם, זה לא אני אומר. זה כימיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים לחלוטין. זו הסיבה שממשיך הצורך בשימור המבנה ההיררכי של הארגון ובראשים חדשים. אם אין צורך בעריפת ראשים, איזה צורך יש בקבלת אחריות? ואם אין צורך בקבלת אחריות, איזה צורך יש בהיררכיה? אם יש משהו במה שאני אומר על תפקידן של היררכיות, אז ככל שהסכנה בכמות השבבים שעפים, בעת חטיבת עצים, גדולה יותר (או איכותית יותר), אז הארגון יאמץ מבנה היררכי נוקשה יותר (צבאי יותר) ויהיה עם ראשים שקל יותר לזהות ולערוף. זה הקסם1, לדעתי, בהיררכיה של ארגונים דמוקרטיים (כולל המדינה הדמוקרטית המודרנית). ארגון יציב שיש צורך "לנחש" בו ללא הרף. מאופי קבלת ההחלטות בעלות האופי ה"ניחושי" נובעת אווירת מחדליזם תמידי ולשם הטיפול בבעיה זו מומשה סובלימציה ע"י טקס תמידי, תרבותי ובלתי פוסק של עריפת ראשים מחזורית. ______ 1 או אולי מקסם השווא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כאמור, כל זמן שהראש שלי מחובר לצוארי, לא ממש איכפת לי מה עושים עם ראשי המנהלים. יחד עם זאת, אני לא בטוח שהייתי קורא "תרבותי" לטקס תמידי של עריפת ראשים. בייחוד משום שלא נראה לי שזו ממש סובלימציה שמטפלת בבעיה כלשהי. ברצינות, אם היו שואלים אותי, אני הייתי עורף (אפילו רק מטאפורית) את ראשו של מישהו אם זה היה (א) מוסרי, ו/או (ב) מועיל. א) כדי שעריפה תהיה מוסרית, יש להוכיח כוונת מכוון. כלומר שהמנהל ידע (בסבירות גבוהה) מה הולך לקרות. אבל זה לא המצב ברוב המיקרים - אף מנהל בנס"א לא שלח מעבורת בזמן שהוא האמין/ידע שהיא תתפוצץ. ומי שיעשה זאת מגיע לו שיערפו את ראשו בפועל. אפשר גם לנסות להאשים את המנהל ברשלנות - כלומר, הוא לא התכוון שהיא תתפוצץ, אבל לא עשה מה שהיה צריך לעשות כדי למנוע זאת. מה היה צריך לעשות? - מה שכתוב בנוהלים. אם המנהל שאישר את משלוח המעבורת, לא ביצע את הנוהלים הידועים (כתובים) של בקרת איכות, אז הוא אשם ברשלנות ובהחלט יש מקום לערוף את ראשו - לפחות מטפאורית. אבל צריך לזכור: אם היה נוהל ידוע אז לא היה "ניחוש". אם הוא היה צריך ל"נחש", ועשה זאת במסגרת הנוהלים, אז אפילו שהחללית התפוצצה הוא לא אשם - לא בזדון ולא ברשלנות, ולכן לא יהיה מוסרי לערוף את ראשו. ב) כדי שעריפה תהיה מועילה, יש להוכיח שסיכוייו של הראש החדש טובים יותר כשהוא "ינחש" בפעם הבאה כשאין נוהלים. אבל אם ידוע לנו על איש מוכשר יותר ב"ניחוש" (או בשיקול דעת מקצועי), למה לחכות שהמנהל הנוכחי יכשל בניחושו? הרי עדיף להחליף אותו מיד. מה שיוצא מעריפה, בדרך כלל, זה שאנחנו מנחשים מי ינחש יותר טוב מהראש שנערף - אבל על טעות בניחוש שלנו לא עורפים לנו את הראש. פשוט נותנים לנו לנחש שוב (בלי אחריות ובלי נוהלים). לכן זה נראה לי לא מועיל. בסיכומו של דבר, עריפת ראשים, במיוחד של נבחרי ציבור במדינה דמוקרטית, לא נראה לי מוסרית ולא מועילה, אלא סוג של שעשוע להמונים. זה לא מאוד תרבותי, אבל אני מודה במבוכה שגם אני משתעשע ... כי אין שמחה כשמחה לאיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) לגבי החללית שהתרסקה עם אילן רמון בתוכה נאמר לאחר מעשה שלפחות אחד המדענים בנאסא ידע - והתריע מראש - על התקלות הצפויות בה. ולהבדיל, אולמרט - ואפילו פרץ - צריכים היו לדעת על אי מוכנות הצבא למלחמת לבנון השנייה.לדעת, לא לנחש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי החללית: מדען אחד, זה כלום. היו עוד 1000 שלא התריעו. אם היו מבטלים את הטיסה בגלל התרעה של אחד, לא הייתה קורת תקלה, אבל גם אז היו עורפים את ראשו של מי שהחליט לבטל טיסה על סמך התרעה של מדען אחד. לגבי פרץ - אני בעצמי התרעתי לפני המלחמה שהוא לא מתאים לתפקידו - לא הקשיבו לי. ולגבי אולמרט - הוא כנראה לא מתאים, אבל נתניהו נראה לי הרבה פחות מתאים. לכן אני שמח שעדיין לא ערפו את אולמרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאוד לא ברור לי מדוע התראה של מדען אחד אינה מספיקה בעניין כזה - מן הראוי לפחות לבדוק אותה כהלכה, לא? ולגבי אולמרט - ברור שאין כרגע חלופות אפשריות או נסבלות. בינתיים אין כאלה אפילו באופק הרחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא צודק, באמת אמור להיות די באחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בטוח שהגבת לתגובה הנכונה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלברט מתייחס כמדוני לדבריו של אלברט אחר (איינשטיין). כמדומני שבזמנו הגרמנים החתימו 1000 מדענים על מכתב האומר שהתאוריה ("היהודית") שלו שגויה. אלברט הגיב באומרו שאם הוא אכן טועה הרי שמדען יחיד (והוכחה) מספיקים. האם למישוא יש סימוכין לסיפור? אלברט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה! לו רק אמר ברטי, זה היה ברור עוד יותר...:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתהליך מורכב כמו שיגור מעבורת נהלים יכולים לכסות רק חלק קטן מהאפשרויות לסיבוכים שונים. מעבר לכך, נהלים דורשים תחזוקה ועדכון מתמידים (שכמעט אינם אפשריים במקרה של אוסף נהלים מורכב כמו זה של המעבורת) והם חשופים מאד לטעויות. בכלל, ההתיחסות לנהלים כאל פתרון קסם אינה יכולה להיות מפלטו של המנהל. לא פעם כאשר התרחש ביזיון כלשהו בצה''ל הזדמן לי לשמוע קצינים בכירים מסבירים לכרמלה מנשה ש-''הכוח פעל בהתאם לנהלים''. אילו היתה להם טיפת שכל הם היו מבינים שהסבר כזה רק מרע את המצב. אם איזה סמ''ר שמפקד על בט''שית הוא אידיוט אז מדובר בתקלה נקודתית. אם הנהלים של הצבא שנכתבו ואושרו על ידי אותם קצינים בכירים עצמם מאפשרים את הביזיון אז זה אומר משהו לא משמח על הצבא עצמו. גם כאן, אם תגלה שהנהלת נאס''א פעלה בהתאם לנהלים שלה והתוצאה היתה התפרקות של המעבורת אז הנהלת נאס''א לא יודעת מה היא צריכה לבדוק ואיך, ויותר גרוע - היא לא יודעת את זה לא רק כשהיא בלחץ זמן לקראת שיגור אלא גם כשהיא יושבת ויש לה כל הזמן שבעולם לחשוב בצורה מסודרת על הדברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני מסכים. בעיקר שהנהלים מבטאים את מה שההנהלה (וכפופיה) חשבו כשהיה להם "כל הזמן שבעולם לחשוב בצורה מסודרת על הדברים". ואם בכל זאת קרו תקלות, זה אומר שאפילו כשהיה להם כל הזמן שבעולם הם לא חשבו מספיק טוב - ואולי אפשר לומר שהם טיפשים. אני רק אומר ש: (א) אם הם טיפשים אז אשם מי שמינה אותם. ו-(ב) אין ערובה שמי שמינה אותם ימנה במקומם מישהו יותר חכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על המצוי ולא על הרצוי. אני לא מוצלח כמוך בלדמיין חברות שמתנהלות עפ"י עולם האידאלים שלי (מגבלה בדמיון, עודף ציניות או המציאות - עדיין לא החלטתי מה הסיבה). אני לא לא מסכים לגבי הראוי (אני פשוט מאמין קטן ממך בטבע האנושי, כאשר זה בא לידי ביטוי בקבוצה הקולקטיביסטית). במילון שלי למילה "תרבותי" אין רק קונוטציות חיוביות של משהו נעלה. זה יכול להכיל גם סובלימציה פסאודו-נאורה-מודרנית של הקמאי, הברברי, האכזרי והמכוער בטבע האנושי1. "...מה שיוצא מעריפה, בדרך כלל, זה שאנחנו מנחשים מי ינחש יותר טוב מהראש שנערף - אבל על טעות בניחוש שלנו לא עורפים לנו את הראש. פשוט נותנים לנו לנחש שוב (בלי אחריות ובלי נוהלים)..." לכן זה נראה לי כן מועיל! להתעלם מחוסר הרציונליות של חברת המונים זה לא רציונלי ולא מועיל. אני חושב ששעשועים להמונים מסוג זה (או מסוג דומה) הם הבסיס *גם* של התרבות המודרנית/ליברלית/דמוקרטית בה אנו חיים. אם אדם עם דרישות מוסריות כשלך, מודה במבוכה שגם הוא משתעשע משעשועים אלה, אז דמיין את רוח החיים בחיה המורכבת מהמוני האנשים (רוב?) שלא מצליחים (או לא רוצים) להחזיק בערכי המוסר שהצגת. התועלת קיימת לחברה. אם התועלת לא היתה קיימת, התופעה לא היתה נרחבת עד כדי כך שהיא אפילו לוקחת חלק לא מבוטל בהגדרת המבנה החברתי. החיה קיימת. החיה רעבה והתועלת היא בזריקת נתחי הבשר כדי להרגיעה, גם כשיש מחיר מוסרי (עפ"י הערכים שלך) ותועלתני (עפ"י ניתוח המציאות שלך) לצורך הספקת הבשר. ____________ 1 ההוצאות להורג התרבותיות, הנקיות, המסודרות והמצוחצחות באמריקה, עם הכפתורים, המזרקים ושאר מיני מרגיעי מצפון למיניהם, היא דוגמא קיצונית למה שאני מדבר עליו, אבל יש הרבה דוגמאות יותר עדינות לאותה נקודה ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן הרבה דברים שאני לא יודע להגיב עליהם. למשל, אני לא מבין למה העובדה שהתופעה קיימת מעידה על זה שהיא מועילה. (הנה, האייל קיים - אל תגיד שאתה מוצא בו תועלת. לי הוא מבזבז את הזמן). וגם, אם החיה רעבה וצריכה נתחי בשר, למה צריך לחכות לתקלה. אפשר לערוף ראש כל שבוע ולהשביע את רעבונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא חייב להגיב על כל פיקסל. שוב יש לנו מילונים שונים. מועיל במובן של מילוי פונקציה שעוזרת לדבר לשרוד (ולכן להתקיים). לא התכוונתי למושג "מועיל" במובן של "זה יעזור לך להתקבל ללימודים גבוהים". האייל שורד משום שהוא ממלא פונקציה מסוימת (גם עבורך) אפילו אם הוא גורם נזק במובן אחר (מבזבז לך את הזמן). במובן *הזה* האייל מועיל. החיה רעבה לתחושת צדק, השבת העולם אל תיקונו, לתחושת המהניג שמשלם בחומרה על טעיותיו, לאמון שהאנשים למעלה צריכים תמיד לדעת הרבה יותר טוב מהם מה בדיוק צריך לעשות וכו'. עריפת ראשים חסרת הצדקה תוציא את העוקץ מטקס "החטא ועונשו" והחיה תשאר רעבה לעולם "טוב" יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח להגיב, לא על כל פיקסל, אלא על אף פיקסל. אבל זה כנראה בגלל המילונים השונים. אתה מתכוון לדבר ששורד בגלל שהוא מועיל, ותועלתו בזה שהוא עוזר לעצמו לשרוד. טוב. על הפיקסל הזה (לדוגמה) אני לא יודע להגיב. שיהיה. עכשיו אתה עוסק בעינייני מוסר - "החיה רעבה לתחושת צדק" - ולא רוצה "עריפת ראשים חסרת הצדקה", אבל אתה מעדיף להשאיר פתוח (או רלטיביסטי - שלי/שלך) מה צודק בעריפת ראשים אם אי אפשר לייחס לבעליהם זדון או רשלנות. טוב. אם זה צדק שלי/שלך/שלו, אז גם על הפיקסל הזה אני לא יכול להגיב - כל אחד יערוף את הראש שמתאים לתחושת הצדק שלו. שיהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משתמש בהרבה מילים כשאתה לא מגיב. אני לא מתכוון לדבר ששורד משום שהוא מועיל ומועיל משום שהוא שורד. אני טענתי שקיימת התנהגות אנושית מסוימת ותארתי את הפונקציה החברתית שממלאת התופעה הזאת. אתה מדבר על מה ראוי, מה כדאי, מה מוסרי וכו' ולכן אין (ולא יכול להיות) בסיס משותף לדיון. אין שום דבר רלטביסטי במשהו שאמרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, סליחה. בגלל שהגבת לתגובה שלי חשבתי שאתה מנסה למצוא בסיס משותף לדיון. אם אין בסיס כזה, מה הפלא שאני משחית כל כך הרבה מילים בלי להצליח להגיד דבר? התופעה של חוסר שפה משותפת בין שני דוברי עברית בני המאה העשרים מסקרנת כשלעצמה. לכן אני מוצא לנכון להדגיש לפחות חלק מהנקודות שלא ברורות לי: אני אכן מדבר על מה ראוי, מה כדאי, מה מוסרי וכו'. אבל לא מצליח להבין על מה אתה מדבר תחת הכותרת "הפונקציה החברתית שממלאת התופעה הזאת [של עריפת ראשים]". קודם אמרת "מועיל במובן של מילוי פונקציה שעוזרת לדבר לשרוד" אבל עכשיו אתה אומר שלא בזה מדובר. לפני זה הדגשת כמה פעמים שאני מדבר על המוסר *שלי* שאחרים לא רוצים לקבל - עכשיו אתה אומר שזה לא רלטיביסטי. בסוף גם הזכרת "תחושה של צדק" אבל אתה מבדיל את זה מהדיון שלי במה ראוי - בעוד שלהבנתי אנשים מקבלים תחושה של צדק כאשר נעשה מה שראוי. אתה מבין למה אני מתבלבל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פורש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא ייאלץ לסבול אבדות נוספות בנפש אם יהיה הראשון שיטוס ויתפוצץ. וזה מה שהיה רצוי שיעשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנהלים של נאס"א דווקא בדקו את הטענות בדבר רגישות לקור של אטמי הגומי. הרבה ספרי לימוד מודרניים בסטטיסטיקה, בחקר ביצועים, או באקונומטריקה מכילים ניתוח של הסקת המסקנות השגויה שלהם. ראשית, הבעיה: שסתומי הגומי של המעבורת מתקשחים בקור, ומפסיקים לתפקד כאטמים. מדהים עד כמה קל לעשות ניסוי שבודק את זה - וזה מה שפיינמן עשה בשידור חי: הוא לקח אטם גומי, שם אותו במי קרח - והדגים את ההתקשחות. כמי שלימד במגמת תעשיה וניהול זכור לי היטב כמה קשה לגרום למנהלים לעתיד שלנו להפנים את המסר - כששולחים אותם לבדוק משהו, הם רצים לספרים. זו נטיה טבעית לא רק אצל מנהלים. פעם שאל אותי ילד מה יותר קל - מים או שמן. הצעתי לו לבדוק בעצמו - והוא רץ לא למטבח אלא לאינציקלופדיה. דורות של ילדים למדו (אצל אריסטו) שלזבוב יש 8 רגליים, ולא טרחו לתפוס זבוב ולספור את הרגליים שלו. היה לי פעם ויכוח עם ילד שטען שאת הירח רואים רק בלילה. זה היה בבוקר, והירח זרח בשמים, אבל הילד התעקש ש"המורה אמרה ואפילו כתוב בספר" שהירח לא זורח ביום. מה שאני מנסה לומר פה הוא שיש כאן בעיה תרבותית. השיטה המדעית כוללת הסתמכות על בדיקה עצמאית ועל מראה עיניים. לדאבוננו, השיטה המדעית איננה גישה נפוצה - אפילו לא אצל מנהלים בנאס"א. הטעות הראשונה שלהם היתה שלא טרחו לקחת כוס מים קרים ולבדוק מה קורה לגומי. אבל, כאמור, המנהלים רצו לבדוק מה כתוב להם בספרים. מה היה שם? בספרים היו ניתוחים של מספר מקרי הכשל בשסתומי גומי בזמן המראות קודמות של המעבורות. עד כמה שזכור לי, היו לכל טיל שלושה צינורות שעל כל אחד מהם שני אטמי גומי. אם שני אטמים שעל אותו הצינור כושלים - הלכה המעבורת (כפי שקרה ב 1984). היו כעשרה שיגורים קודמים שבהם כשלו חלק מאטמי הגומי. המנהלים של נאס"א בדקו ומצאו כי בכ-10 שיגורים היו כשלים בחלק מאטמי הגומי (כשלים שלא הביאו לאסון). הם רצו לבדוק אם יש מתאם סטטיסטי בין מספר הכשלים באטמי הגומי לבין הטמפרטורה. על פי הנתונים שהם אספו, לא היה מתאם סטטיסטי כזה, ולכן הם אישרו את השיגור. הטעות הגדולה השניה של המנהלים של נאס"א היתה קשורה למציאת המתאם הסטטיסטי הזה. הם אספו נתונים מ-10 שיגורים בלבד (מ-10 נתונים אי אפשר להסיק שום דבר כמעט) שבהם היו תקלות והתעלמו לחלוטין מעשרות שיגורים אחרים שבהם לא היו תקלות - *ואשר כולם נעשו בטמפרטורות גבוהות יותר*! השאלה הסטטיסטית שהם היו צריכים לשאול היא זו: האם יש מתאם בין הטמפרטורה החיצונית לבין כשל *כלשהו* באטם גומי כלשהו? במקומה הם שאלו את השאלה: מבין המקרים שבהם התגלו תקלות באטמי גומי, האם יש קשר בין מספר הכשלים לטמפרטורה? בניסוח מפורש ברור שהשאלה השניה היא מסובכת שלא לצורך. למעשה, המנהלים של נאסא שאלו את השאלה הראשונה, אבל ענו על השאלה שניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שהמנהלים לא היו צריכים לקחת כוס מים. הם היו צריכים להקשיב ולא לזרוק את דברי האזהרה כנתון סטטיסטי חריג ולא מייצג, שאיננו נוח ומחייב שינויים. ''כללי אי הנוחיות'' מכתיבים גם סודיות מופרזת שהשיקול המוביל איננו הסכנה של דליפת סודות טכנולוגיים או מסחרים, אלא בעיה של נוחות ואגו. אותה סיבה גורמת להתנהלות ממדרת שפוגעת ברמת הדיון ושיקול הדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא נכון. זה בדיוק תפקידו של מנהל להחליט לאילו אזהרות להתייחס ולאילו אזהרות לא להתייחס. המנהל צריך לקבוע מדיניות - ולא המהנדס. כדי לקבוע מדיניות (באיזו טמפרטורה מותר לשגר מעבורת) המנהל צריך לבדוק מה אומרים המהנדסים, מה מטריד אותם, ולהעריך אם הסיכון חמור דיו כדי לבטל שיגור. טיסה לחלל היא עסק מסוכן. אם אתה לא מוכן לקבל סיכון מסויים כלגיטימי, אתה לא תטיס אנשים לחלל בכלל. המנהל צריך לקבוע מתי רמת הסיכון מצדיקה ביטול של שיגור. צריך לקחת בחשבון גם את העובדה שביטול שיגור עולה מיליארדים, ושהסנאט כל הזמן מאיים בקיצוצים. יש פה משחק פוליטי לא פשוט שהמנהלים של נאסא חייבים לשחק. בקיצור - אני לא מקנא במנהלים של נאסא. 2. המנהלים של נאסא - במקרה של הצ'לנג'ר - כן הקשיבו למהנדסים. אחרי שהקשיבו, הם ניגשו לבדוק אם הסיכון רציני. הבעיה לא היתה חוסר קשב, אלא שיקול דעת מוטעה. הטעויות היו: א. המנהלים לא שלחו את המהנדסים לבדוק מה קורה לגומי בתנאי קור קיצוניים, אלא רצו לבדוק נתונים סטטיסטיים. ב. הם שאלו את השאלה הסטטיסטית הלא נכונה ולכן לא התייחסו לנתונים הרלוונטיים. ג. הם עשו אקסטרפולציה - לא היה לפני כן אף שיגור שנעשה בתנאי קור קיצוניים כל כך. המנהלים ניסו להשתמש במידע שעמד לרשותם (על שיגורים בטמפרטורות שבין 20 ל-5 מעלות צלסיוס) כדי להסיק על מה יקרה בטמפרטורה אחרת לגמרי (מינוס שתי מעלות). העובדה הזו לבדה היתה צריכה להדליק למישהו נורה אדומה ולגרום לו לשלוח את המהנדסים לבדוק (בניסוי) מה קורה בקור של כמה מעלות מתחת לאפס. באופן עקרוני, זה מאוד מסוכן להסיק מנתונים סטטיסטיים בתחום מסויים על מה קורה בתחום אחר. זה כאילו תנסה להעריך את רמת השכר הממוצע בישראל על פי רמת השכר הממוצע במדינות השכנות (ירדן, לבנון, הרש"פ, מצריים וסוריה) - תקבל תוצאה כמעט חסרת משמעות. לסיכום - הייתי נותן להם 8 מתוך 10 על שיטת הניהול, אבל 0 עגול על השימוש שהם עשו בסטטיסטיקות שעמדו לרשותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאין מחלוקת בינינו אלא באיך כל אחד תופס את המילה ''להקשיב''. להקשיב זה גם לשאול לדעתם מה הם מציעים לעשות. אם המנהלים מספיק ארוגנטים, אז הם יכולים ''להקשיב'', לרשום את מה שהמהנדסים אומרים ולהתייחס לזה כמו אל תוצאה של מכשיר מדידה. כלומר, לצרף את דבריהם ליתר השיקולים. את המכשיר אי אפשר לשאול מה הוא מציע. התופעה הזאת מוכרת, אפילו קצת אצלנו. היא נובעת מיהירות ומחוסר רצון או זמן להתעמק בפרטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציטוט מהמאמר: "אזרחים מהשורה כדוגמתה של כריסטה מקאוליף נקראו לטוס ברכב מסוכן, כאילו היה מדובר בבטיחות של מטוס נוסעים רגיל" אם זה נכון באופן כללי בטיסות חלל, ללא קשר לאופי ההתנהלות טרם אותה טיסה ספציפית (ואני מניח שזה לא נכון), מדובר בחוסר אחריות אדיר. תאונות בכלי חלל מאויישים היו לפני האירוע ואחריו, הגם שהאטמים אחרי אותה תאונה היו בודאי תקינים, ומטבע הדברים מובן מאליו שאחוז ההרוגים הוא לאין שיעור גבוה מזה שקיים בתעופה האזרחית השגרתית. מי שמתנדב להיות חלוץ בטיסות חלל צריך לקחת בחשבון שהסיכון גבוה בהרבה מטיסה אזרחית רגילה. אני מקווה שהדברים האלה נאמרים בפרוש בתחילת קורס ההכשרה של האסטרונאוטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט הזה הוא באמת מצחיק מאוד. לא צריך לספר לאסטרונאוטים שמקצוע שלהם מסוכן. אתה לא יכול לשבת בחללית מחובר לטיל עם אלפי טונות של דלק בלי לדעת היטב היטב שיש סיכוי (לא אפסי) שהעסק יתפוצץ. טיסה לחלל היא באופן כללי מאוד מסוכנת (ומזיקה לבריאות). כל האסטרונאוטים שכתבו זכרונות מציינים יותר מפעם אחת עד כמה הם מודעים לסכנות הללו. לא צריך לספר להם את זה בתחילת הקורס. אסטרונאטים הם לא אנשים כל כך טפשים... (זה המקום להמליץ על הזכרונות של מייקל קולינס שפורסמו בעברית - הוא היה האסטרונאוט השלישי באפולו 11, ונשאר במסלול בזמן שארמסטרונג ואולדין נחתו על הירח) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים כמובן, חוץ מהערה קטנה. העניין הוא לא אלפי טונות של דלק. גם ב 747 יש הרבה טונות של דלק, וראה מה עשה הדלק של מטוסים קטנים מזה לשני בנייני התאומים ז"ל. העניין הוא הראשוניות. אני מניח שבעוד 100 שנה העסק הזה (כלומר לצאת לחלל בסביבתנו הקרובה ולחזור) יהיה הרבה יותר בטוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן ואכן. מעניין להשוות את הטיסה לחלל לחקר ארצות. לפני כמה מאות שנים, בתקופה שבה פעלו מגלי הארצות הגדולים (קולומבוס, מגלן, קפטן קוק, ודומיהם) שיט באוקיאנוס היה דבר מסוכן מאין כמוהו - שמשך הרפתקנים במימון ממשלתי מאסיבי. אחוז ההרוגים היה גבוה לעין ערוך ממה שאנחנו מוכנים לסבול היום. אסון הקולומביה גרם לעצירה מוחלטת של המראות מאויישות למשך כמה חודשים. ב-1707 הבריטים איבדו ארמדה שלמה בשל טעות בניווט - הדבר הוביל להקמת וועדת חקירה שהציעה פרס למי שיפתור את בעיית הניווט (יש על זה ספר של דנה סובל, ששכחתי את שמו) אבל לא עצרה את הספינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אחד מהרשימה המתארכת של המונחים על השידה בזמן שאני מבזבז את הזמן כאן) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולחובבי שפת עבר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר פרטים על אובדן הארמדה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה נכונה אבל לא מדויקת. אנחנו עדיין לא שטים באוקינוס ובטח שלא הגענו לסטטוס של מגלי ארצות. אנחנו עדיין בשלב הדשדוש, הניסוי והטעיה של המשוגעים, שמנסים להרשים את בחורות השבט באמצעות חתירה על בולי עץ הצפים במים עמוקים באיזורי החוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי אומר שהפוך -- כבר מיפינו כל אבן ומכתש על מאדים, הירח, והרבה משאר מערכת השמש. רק עוד לא הצלחנו לעשות איתם שום דבר. יותר דומה למאה-ומשהו שנים שבין גילוי אמריקה לתחילת ההתיישבות שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו. מצד שני, מערכת השמש זו בסה''כ השכונה שלנו ולא ''האוקינוס הגדול''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, גם הגלקסיה שלנו זה רק חלקיק קטן. אין לזה סוף. מבחינתי, בעתיד הנראה לעין, מה שמחוץ למערכת השמש שלנו זה אורות יפים ותו לא. אבל איפה שאפשר להגיע -- צריך ליישב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Spoken like a true resident of the milky way! פרה פרה :)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בדיוק קוראת את ''עיר'' ונורא נהנית (שם מדובר, בלי ספוילרים, על רכישה מסיבית של ידע חדש ובעקבותיה אובדן הידע הישן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו איך להרוג נמלים? תמיד אני מתבלבל בין זה לבין "העיר והכלבים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא כנראה מדברת על http://www.amazon.com/City-Clifford-D-Simak/dp/18829... . זה אצלי כבר הרבה זמן בראש הרשימה של הספרים שאני רוצה לקרוא, אבל כרגע יש יותר מדי שמחכים על המדף, אז אני לא מרגיש שאני יכול להרשות לעצמי משלוח מאמאזון (אני לא אשלם משלוח על ספר בודד). אז אם מישהו רוצה למכור (או להשאיל) לי, אני מעוניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט הכפילו אותם, למעשה. יכול להיות שכבר עדיף להזמין מברנס אנד נובלס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיף להשאיר את הכותרת שכבר קיימת בפתיל או לתת כותרת חדשה משלך. הנוהג להתחיל את התגובה בשדה הכותרת, שמטבעו הוא נפרד (בצבע ובמיקום) מן התגובה עצמה, ולעבור באמצע המשפט לשדה התגובה - גורם לפעמים קצת אי נוחות לקורא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממליצה מאוד להקפיץ אותו ברשימה (אבל לא מתנדבת להשאיל את שלי כי עדיין לא סיימתי וכי יש הרבה מה להרהר אחריו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להקפיץ לאן? אמרתי שהוא בראש הרשימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתפי, שתפי. של מי, על מה וכמה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממך ציפיתי ליותר :-P פרק ראשון מתוכו: http://www.isf.co.il/article.asp?ref=1349 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד כמה מילים על הרבדים השונים והמרתקים שמכיל הספר הזה. "עיר" עוסק הרבה בשאלה האם האדם עליון על גזעים אחרים או בעלי החיים, מבחינה מוסרית או חברתית. בספר יש גזעים אחרים וגם בעלי חיים שמצליחים לכונן חברה "מוסרית" הרבה יותר מזו האנושית (חלקם מפני שהגיעו לרמת האדם מבחינה פיזית, וחלקם מפני שהם שונים כ"כ מהאדם...). בפועל הפרטים בחברה האוטופים סובלים מדיסוננס מתמיד, מחוסר התאמה של המוסר המוחלט הזה, שבבסיסו הוא אנושי, לטבע החייתי שלהם. מדברים על שלום ומזילים ריר למראה הצייד. עוד רובד, מוסווה יותר: ההירארכיה שקובעת מה מוסרי ומה לא, למרות שהיא קיימת בחברה אוטופית שהאדם נשכח בה לחלוטין, היא עדיין אנושית - ואין פלא, שהרי היא של הסופר שהוא בן אנוש. מכאן, הוא אומר, אנחנו בני האדם רוצים לצאת לאיזשהו גן עדן מוסרי, אבל הסיוט שלנו הוא שאיננו מסוגלים לדמיין מה יכלול גן עדן כזה מעבר למה שאנחנו מכירים כבר). יש הרבה סימני שאלה גם סביב הקביעות המוסריות עצמן - יש דברים שלא ברור אם סימאק חושב ברצינות או הכניס כאירוניה (אני מעדיפה את האפשרות השנייה). למשל, אם בעלי החיים החליטו לא להרוג זה את זה, אבל עדיין מגדלים בקר לבשר, מה המשמעות של "לא להרוג" - במה עדיף לזאב או לדוב לגדל פרה באופן תעשייתי ולשחוט אותה, על פני לצוד סנאי או דג במקום מחייתו? וברמה "ארצית" יותר - האיפיונים הסוציולוגיים של חברת העתיד. סימאק כותב בהקדמה שלו שהוא מאמין בכל ליבו שהעיר המודרנית פשטה את הרגל1. בעצם, הוא אומר, אין יותר צורך ב"מדורת שבט עירונית" כיוון שבעולם האוטופי לאדם יש הגנה - העיר הלא נוסדה מלכתחילה בגלל הצורך בהגנה. שוב מגיעים כאן לעניין טבע האדם (או החיה), השינויים האבולוציוניים שהוא עובר והסתירות בינם לבין ההתפתחויות החברתיות והפוליטיות. האם באמת אלף שנות שלום הן זמן מספיק כדי לעקור מתוך גזע מסוים את הדחף האבולוציוני להרוג? כל הספר הוא לכאורה ניסיונות נואשים להוכיח שכן, כאשר כל הפרטים הקטנים מעידים שלא. מעל לכל זה מרחף סיפורה של משפחה אנושית אחת, בת המון דורות, שכל אחד מבניה תרם משהו להיסטוריה העתידית של העולם. האדם נשכח בספר של סימאק, והוא רק מיתוס שאין ביטחון שהתקיים. ועדיין האדם היחיד (והבודד) היושב בביתו, צופה בגורל העולם מתרחש לנגד עיניו, מודע להשפעה העצומה שלו על גורל זה, וממתין לרובוט המשפחתי שיגיש לו משקאות, הוא הגיבור האמיתי (הטראגי) של הספר הזה. 1 קצת ספוילרים בהמשך - מוזר לי שהוא ממליץ המלצה אמיתית לזנוח את הערים ולעבור לשטחי אדמה גדולים בכפרים (עכשיו מגיע ספוילר אז אל תקראו אם אתם ספוילרפובים) - כאשר הדרך היחידה שהוא מוצא ליישם פתרון כזה עבור כל האנושות, היא ש-99.9% ממנה תעבור לצדק. עוד פתרונות לא ריאלים (ספוילר נוסף למעשייה הראשונה, דלגו וכולי) - מעבר לגידול ירקות בחממות, אבל העברה של האדמות לידי תושבים עירונים זה מקרוב באו, שיפתחו שם תחביבי גינון (של פרחים!). מין עיקרון הכבדה לא ריאלי שכזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"י השקפות מסוימות (והזכירו כאן את דוקינס לדוגמא) השאלה "האם האדם עליון על גזעים אחרים או בעלי החיים, מבחינה מוסרית או חברתית" היא לא ברורה או אולי אפילו חסרת פשר, לא? כמו הנקודה שהעלת בפיסקה השלישית - "ההירארכיה שקובעת מה מוסרי...בחברה אוטופית...היא עדיין אנושית" או "בני האדם רוצים לצאת לאיזשהו גן עדן מוסרי." שקשור לשאלה אם מדובר במוסר או ב"המוסר" (במ' גדולה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל אותי? תשאל את סימאק. הוא דן בזה ללא הרף, מהמון זוויות שונות. למשל, עולה השאלה האם עדיף שבעלי החיים (הכלבים בעיקר) יידעו שהאדם שלט בהם פעם, או שמא עדיף שלא יישאר שום זכר היסטורי לכך, כדי שהם יפתחו תודעת מעמד אוטונומי ולא משרת. דינמיקת "אדון-עבד" נוכחת חזק מאוד בספר. בכל אופן אשמח אם תפרט מה אומר דוקינס בנדון. "ההירארכיה... היא עדיין אנושית" - אני פשוט מתכוונת לומר שסופר בן אנוש לא יכול באמת להעלות בדעתו איך תיראה הירארכיה מוסרית של גזע לא אנושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ממך ציפיתי ליותר" סיפור חיי :) תודה, הכנסתי לתור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה את עושה עם ספרים שסיימת לקרוא? מוכרת לחנות יד שניה, או שומרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי בהרבה גורמים. אני מוכרת כמויות תמורת זיכוי ושומרת כמויות, וגם מחליפה עם אחרים, מוצאת ברחוב או מניחה ברחוב. גם ספרים וגם דיסקים יש לי מאות בכל רגע נתון - אבל לו לא הייתי מעבירה אותם הלאה באופן מאסיבי במשך השנים, היו לי אלפים (שלא בטובתי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Rockhound: You know we're sitting on four million pounds of fuel, one nuclear weapon and a thing that has 270,000 moving parts built by the lowest bidder. Makes you feel good, doesn't it?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שזה נאמר במקור על-ידי אלן שפרד, בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה עוד אחד אהוב עלי במיוחד, ברוח הדברים: Watts: Move it! You don't know the components!
Lev Andropov: Components. American components, Russian components, ALL MADE IN TAIWAN! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם כשהזכרתי את פיינמן, הקדמתי אף אני לשמו את התואר הנ''ל, והדבר גרר כמה תגובות גוערות. הפעם, זה אפס, עובר בשקט. כנראה, כדי להיות חצוף עד כדי כך לא די להיות חמוש בתואר שני, והדבר נסלח רק לבעלי תואר דוקטור ומעלה . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בוודאי מתלוצץ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה השם של ספרו הראשון של ''הפיזקאי היהודי'' פיינמן. ''אתה בודאי מתלוצץ ד''ר פיינמן''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שלכך הוא התכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 21150 ומתברר ש"כמה תגובות גוערות" זה תגובה אחת ששואלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן כי השכלתך האקדמית היא באמת הסיבה, אבל הנה עוד ארבע סיבות אפשריות: 1. יתכן שיש פה אנשים שהנושא מעניין אותם, אבל זוכרים את הדיון ההוא ולא רואים סיבה לשאול שוב בדיוק אותו דבר. 2. אחרי שהזכרת את פיינמן עברו חמישה ימים לפני שמישהו "גער" בך. במקרה הזה המתנת 7.5 שעות בלבד. אולי מישהו עוד היה מעיר? (כשקראתי את גוף הכתבה זה אכן היה נראה לי מוזר, ושקלתי לשאול על כך, אבל אז ראיתי את התגובה שלך). 3. יתכן שמדובר פשוט במקרה. אם יש למשל שני קוראים לא מאוד אדוקים שהנושא בוער בעצמותיהם, והם קוראים (ביחד) בערך חצי מהתוכן באייל, אז בסיכוי רבע הם ראו את התגובה ההיא, אבל לא את התגובה הזאת. 4. יכול להיות שבגלל שאתה דמות מוכרת באייל ובעל נטייה פוליטית ימנית, יש אנשים שמחפשים סיבה לקרוא לך גזען (אני ממש לא בטוח, אבל יש לי הרגשה שלכך כיוונת בתגובה שלך). זאת נראית לי אפשרות סבירה פחות מהשלוש האחרות, אבל מי יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לשאול אם זה מאמר של אורי פז תחת שם עט, אבל נתקלתי בתגובה שלך. החלזון הוא מהשפן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל מקרה למי שמתעניין באסון המעבורת הייתי ממליץ קרוא את פרקי ספרו של פיינמן בנושא. כתיבתו נירה ומאלפת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמר נטען ששררה במקום טמפרטורה של עשרים מעלות מתחת לאפס, דבר שהוא בלתי אפשרי בפלורידה החמה. בדיקה במקורות הראתה שהטמפרטורה היתה בערך חצי מעלה מתחת לאפס - קר, אבל לא מה שכתוב.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי התכוונו בגובה 10 ק"מ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר את הטמפרטורה שהיתה, אבל כן זוכר שהטמפרטורה שנמדדה היתה נמוכה מזו ששררה באמת (ככל הנראה, אבל שתיהן נמוכות) בשל מכשיר מדידה לא מכוייל (לפי ספרו של פיינמן הנזכר כאן). בכל מקרה המנהלים לא ידעו על חוסר הכיול ולדידם היתה טמפרטורה חריגה ושיקולים לא נכונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שגם חצי מעלה מתחת לאפס נשמע כמו טמפרטורה חריגה מאוד יחסית לפלורידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הייתי בניו יורק באותו יום. נדמה לי שערב קודם היו מודאגים מהנזק האפשרי מהטמפרטורה הנמוכה לעצי ההדר בפלורידה. למיטב זכרוני הטמפרטורה היתה מעל 20 מעלות [פרנהייט, אך פחות מפלוס 32] ובאמת מתחת לאפס[צלסיוס], אכן חריגה לפלורידה. הבעיה העקרונית עם השיגור היתה עצם אישור הפעלת מאיצי המעבורת מחוץ לתחום תנאי הסביבה עבורם הם נבדקו והוכחו. זה לא מקובל בתעשיה ולפחות בתעשיה האוירונוטית, להפעיל חימוש/מוצר [ועוד מאוייש] שלא נבדק או נוסה בפועל ב"מעבדה" בתנאים דומים עם עוד תוספת "מרווח בטחון"...בדיקה כזו במקרה הנ"ל כוללת קרור המוצר לטמפרטורה הנמוכה המבוקשת וביצוע ירי סטטי [אחד ורצוי יותר] של המנוע הרקטי להוכחת ביצועיו [תוך ניטור הניסוי עם מאות מדידים / חיישנים שונים]. לפיכך, נלקחה אז החלטה שגויה [הנדסית] בעליל בגלל לחצים "פוליטיים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שברור לי בדיוק מדוע טמפרטורה נמוכה משנה את המצב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התייחסתי לעקרון ההפעלה [המבצעית] מחוץ לתחום תנאי הסביבה שהוכח בשלב הפיתוח - זה לא מקובל. לעניין הטמפרטורה הנמוכה כבר הסבירו במאמר ובתגובות: החומר ממנו עשויים אטמי המנוע הרקטי משנה את תכונותיו בטמפרטורה נמוכה [נהיה "שביר" יותר] וכן מגיב "לאט" לשינויים גיאומטריים בסביבה אותה הוא אמור לאטום ולפיכך לא מילא את תפקיד האטימה על פי התכן ואיפשר דליפת גזים חמים [מאד] אל מחוץ למנוע הרקטי. סילון הגזים פרץ את מיכל הדלק הנוזלי [המשמש את מנועי המעבורת עצמה] וגרם ל"פיצוץ". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערכת תקשורת שמכרנו לבלגיה הפסיקה לעבוד כראוי בטמפרטורות מתחת ל-20 מעלות (ישבה בארון תקשורת ברחוב). בבדיקה הסתבר שאיבוד החום של המערכת היה מהיר מדי וחלק מהרכיבים האלקטרונים לא נועדו לעבוד בטמפרטורות כל כך נמוכות. הפתרון היה להפסיק את פעולת המאוררים בטמפרטורות נמוכות, אבל מסתבר שלטמפרטורה נמוכה יש השפעות על כל מיני דברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה - גם לי קשה לתפקד במינוס 20 מעלות, ובמינוס 40 נראה לי שהייתי נפסקת סופית. מאידך גיסא, לא חשבתי קודם שאני חללית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום בדיוק לפני 50 שנה, שוגר הלווין הראשון ספוטניק, ונפתח עידן החלל. יום ספוטניק שמח לכולם! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי באיזה ספר ששיגור הספוטניק הניב שפע של תיאורים בעיתונים האמריקאים איך אוטוטו הלווינים הסובייטים יוכלו להפיל פצצות על ניו-יורק ווואשינטון מתי שיתחשק להם. המדענים, על פי הספר, לא טרחו להסביר לעיתונאים ולפוליטיקאים שהתסריט הנ"ל לא ממש תואם את חוקי הפיזיקה, בגלל שהפאניקה הציבורית הניבה תקציבים עצומים. מישהו יודע אם הסיפור אמיתי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה ספר? הפצצות מהחלל הם אכן נושא שעסקו בו הרבה בשנות ה1950 בארה"ב גם מבחינת הגנה מפניו וגם מבחינת שימוש התקפי בו. עד כמה שאני יודע זה לגמרי אפשרי מבחינת הפיסיקה וגם מבחינת הטכנולוגיה של אז. אלא שהסתבר בסופו של דבר שזה פשוט יותר מבחינה תפעולית לשמור את ראשי הנפץ הגרעיניים על הקרקע ולשגר אותם בזמן מלחמה במקום לשגר אותם מראש ולשמור אותם בחלל (נשק גרעיני דורש תחזוקה שוטפת1). חוץ מזה, טיל ביניבשתי מהסוג שארה"ב וברה"מ החזיקו לצרכים צבאיים, לא שונה מהותית מטיל שמשגר לווינים לחלל, ובאמת הטילים הראשונים ששיגרו לווינים, כולל הספוטניק, היו פשוט טילים ביניבשתיים מוסבים ששוגרו במסלול אחר. בסופו של דבר, פאניקה באמת תרמה הרבה למירוץ לחלל, אבל שלא הייתי אומר שהפאניקה הייתה לא-מוצדקת; טילים ביניבשתיים זה דבר מפחיד מאוד. (גם לוויני ריגול זה לא דבר שצריך לזלזל בו.) 1 בשנות השבעים והשמונים גם האמריקאים וגם הסובייטים עבדו על מערכות ותשתיות שיוכלו לתחזק בצורה שוטפת נשק וציוד צבאי בחלל (זו גם הייתה אחת המטרות המרכזיות של המעבורת עד אסון הצ'לנג'ר), אבל בסוף לא יצא מזה כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני קראתי את ההודעה של יוסי, הטלת פצצות מלווינים נראתה לי בלתי-הגיונית ומבוססת על חוסר חשיבה אלמנטרי בדיוק מהסיבות שאתה מציין בזכות הרעיון הזה - התהליך לא שונה מהותית מטילים, רק הרבה יותר יקר, *והרבה* יותר קשה להגנה, שלא להזכיר חושף את הקלפים שלך. הצד ההגיוני היחידי בפאניקה הוא זה שאתה לא מציין מפורשות - שבגלל שמדובר בטכנולוגיות קרובות, התקדמות בענף אחד הוא התקדמות גם בשני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא כן ציינתי מפורשות. מבחינתי זה לא שני ענפים קרובים אלא ממש אותו ענף. מה שאני רוצה לומר זה שדברים אמנם לא התפתחו בכיוון הזה, אבל הם _היו_ יכולים להתפתח בו. דבר ראשון, דווקא יש הגיון בלשמור את ראשי הנפץ הגרעיניים במסלול. זה לא חושף את הקלפים שלך, כי אף אחד לא יודע מה יש באיזה לווין (וגם היום אנחנו לא יודעים, אז אולי השיחה שלנו לא אקדמית בכלל). זה גם יותר קל להגנה, ומאפשר יכולת תגובה שנייה ושלישית במלחמה גרעינית – אפילו אם הושמדת, אתה יכול עדיין להמטיר אש מהשמיים. זה גם לא יותר יקר מבחינת השיגור. בסה"כ זה באמת לא שונה, אתה פשוט משגר את ראש הנפץ הגרעיני _קצת_ יותר רחוק ומשאיר אותו במסלול עד שאתה קורא לו. ואז אתה יכול לתקוף כל נקודה על כדור הארץ כמעט בלי זמן התראה, כי את השיגור כבר ביצעת. הבעיה היחידה היא התחזוקה. אבל בדיוק בשביל זה האמריקאים פיתחו את המעבורת. אם היא היתה מצליחה, ובאמת היתה ממריאה פעמיים-שלוש בחודש, ובעלות נמוכה, אפשר היה להשתמש בה כדי לתחזק ראשי נפץ גרעיניים וציוד צבאי אחר מאוד בקלות (בשלב הזה ארה"ב כבר הייתה חתומה על אמנה שאוסרת על הצבת נשק בחלל, אבל נעזוב). הסובייטים תכננו להקים תחנת חלל צבאית מאויישת למטרות דומות (Almaz). בסופו של דבר המעבורת נכשלה, כי היא ממריאה רק פעמיים-שלוש בשנה, ובעלות גבוהה (ובאמינות נמוכה), אז זה לא קרה. חוץ מזה, אם נחזור לשנות החמישים, איך שהם ראו את עידן החלל היה שונה ממה שקרה בפועל. לנו יש לוויני ריגול ומזג אוויר, אבל מה שהם חשבו שיהיה זה תחנות חלל מאויישות שיושבים שם אנשי צבא (או שירות מטאורולוגי) עם טלסקופים ומדווחים ברדיו מה הם רואים. אז באותה מידה הם יכולים גם להיות מופקדים על מאגר פצצות. פשוט, טכנולוגית החלל לא התפתחה באותו קצב שחשבו שהיא תתפתח, ולעומת זאת מחשבים ואלקטרוניקה כן התפתחו. אז קל לנו יותר לעשות דברים עם מערכות אוטומטיות מאשר לשלוח אנשים לעשות אותם. אבל הם לא היו יכולים לדעת את זה מראש בשנות החמישים, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום לא יודעים מה הפונקציונליות של לוויינים בגלל שרוב הפונקציונליות שלהם היא חיישנים, אנטנות ותוכנה. משהו פיזי כמו פצצות יהיה יותר קשה להסתיר. לכל הפחות, האויב יהיה מודע לאפשרות שיש שם פצצות, אם הן מסתתרות בתוך גוף הלווין. זה היה בזמנו עסק מאוד יקר, להתחיל למלא את השמיים בלווייני דמה, לא? אני חושב שזה יותר יקר משמעותית מהאלטרנטיבות. ראשית, כמו שאמרת, התחזוק צריך להיות אוטומטי. גם אם הטכנולוגיה שלהם הייתה מתקדמת כמו שהם צפו, לדעתי הבלתי מלומדת, לווינים שכאלו היו יותר יקרים מהחלופות. בגלל רמת האוטומציה הנמוכה שהייתה באותה תקופה, אני מצפה שאפשר היה לחסל את כל הלווינים בעזרת מטח אחד של טילים, לפני שמישהו יכל היה להורות להם לשגר, או להגן עליהם איכשהו. יכולת תגובה שניה ושלישית - לווינים ממש לא יותר מוגנים מצוללות נושאות ראשים גרעיניים ובונקרים, והיו לשני הצדדים כאלו, למיטב ידיעתי. (מצד שני, אני לא יודע מה העלות של צוללות ביחס לעלות של לווינים). היתרון של לווינים על טילים בין-יבשתיים נשמע לי פסיכולוגי בלבד - ההבדל שבין עמידה מול אדם חמוש שאין לך אפשרות לעצור את שליפתו, לבין אדם שכבר שלף. אם הייתי רציונלי לגמרי, הייתי מתייחס לאיומיו כשקולים בשני המקרים. זמן ההתראה אכן נשמע לי כיתרון של לווינים. פסקה אחרונה - לא התכוונתי להגיד (להסכים עם יוסי) שלפאניקה מלווינים לא היה שום בסיס. רק הפאניקה מלווינים נושאי פצצות נראית לי כזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בקושי יכול לדעת שבכלל _יש_ שם לווין, ובטח שלא לדעת מה יש בתוכו. איך אתה יכול לדעת? על עלות אין בכלל מה לדבר. אתה לא ממש יכול להעריך עלות של טכנולוגיה שעוד לא פיתחת. בסך-הכל הייתי אומר שהפאניקה אכן התממשה, למרות שבדמות של טילים ביניבשתיים. צוללות ובונקרים מתוחכמים פותחו בערך באותה תקופה שבה דיברו על נשק גרעיני בחלל, ולאותם צרכים. עד שנגמרה המלחמה הקרה זה היה מאוד מלחיץ, עם או בלי לוויני ריגול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי בעיקר מטריד מה קורה אם אתה מאבד קשר עם הלווין, או שהתקשורת משתבשת, או שמשהו בו נדפק וכו'. מילא לווין רגיל, אבל כשהוא נושא פצצה גרעינית, נדמה לי ש''לא נעים'' זו הגדרה עדינה, ובכלל, לא בטוח שהוא יפול על האוייבים שלך ולא עליך, למשל (ואם הוא נופל לידיהם ולא מופעל זה לא טוב, וגם אם הוא נופל בכל מקום אחר, כי זה יכול להתחיל מלחמת עולם שלישית בזמן שאתה לא בהכרח מעוניין באחת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זו כבר בעיה בסיסית עם נשק גרעיני בכלל. לכי תדעי איזה טיל שמוצב על הקרקע יירה פתאום ולאיזה כיוון. כבר יצא לי לשמוע כמה סיפורים מטרידים על כמעט-נפגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לפרט על הכמעט-ונפגע, בטרם ידה הקצרצרה של הצנזורה הציונית תגיע הנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל דאגה, הכל לפי פרסומים זרים: http://www.darkroastedblend.com/2007/07/thermonuclea... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעיון בקישור, נראה שפצצות גרעיניות שנופלות ללא כוונה [בטעות, או כתוצאת תקלה] דווקא מתנהגות כמו פצצות "רגילות". מסופר על מקרים לא מעטים של תקלות ואף לא מקרה אחד של פיצוץ גרעיני [ואני לא מתייחס לאפשרות של זיהום רדיואקטיבי, אלא רק לפעולת הפיצוץ הגרעיני]. נדמה לי שזה לא מקרה...לא מזמן ניסו הצפון קוריאנים להפעיל בניסוי פצצה גרעינית ויצא להם בקושי פיצוץ "רגיל". העסק כנראה לא ממש פשוט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא פשוט" זה לשון המעטה. פיצוץ גרעיני הוא עניין מסובך מאוד ודי קשה לגרום לפצצה גרעינית לפעול שלא באמצעות מנגנון ההפעלה שלה. למעשה, דרך יעילה לנטרל אחת (אם אתה ג'יימס בונד ויש לך 30 שניות לנושא) זה להצמיד לה מטען נפץ קטן ולפוצץ אותו. כמעט בטוח שתצליח לגרום לנזק בלתי הפיך למנגנון ההפעלה שלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, בצורה הזאת, כנראה שתזכה לנשום קצת מהחומר הרדיואקטיבי שיתפזר באוויר, אז אם יש לך דרך אחרת, היא כנראה תהיה עדיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני טועה, אבל אני לא חושב שדלק גרעיני לפצצות הוא חומר מספיק רדיואקטיבי כדי להיות מסוכן כלשעצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדובר על פלוטוניום, אתה באמת לא רוצה לנשום אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. אז קודם-כל לבדוק בתווית הקטנה אם זה פלוטוניום או אורניום. אם זה אורניום אפשר לפוצץ, ואם זה פלוטוניום -- לנטרל בעדינות, או פשוט לזרוק לשמש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לך לזרוק לשמש, אם אפשר לזרוק לחור שחור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הפלוטוניום שלי אני תמיד זורק לשמש. זה פח המיחזור האזורי שלנו. Reduce, Reuse, Recycle - זוהי הסיסא שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לאיית את זה ''סיסמא'', אבל כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא האיות הנכון בעברית" זאת הצהרה מרחיקת לכת. העובדה שהאקדמיה ללשון העברית מעדיפה לסיים בה"א את המילים העבריות שמקורן ארמי (דוגמא, גירסא וכד') לא יכולה להפוך בהנף קולמוס 2000 שנות כתיבה לכתיבה שגויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהיה היה, ואף אחד לא מתייחס אליו כשגוי. יש במקרא גם כל מיני צורות יחודיות, וההתייחסות למקורות היא לעולם לא כאל משהו "שגוי", אבל זו לא כתיבה נורמטיבית, ודאי שלא בימינו. בכל מקרה, 2000 שנות כתיבה לא יצרו את הכתיב המלא. החוקים לכתיב מלא הם של האקדמיה, והם קובעים שלא תבוא יו"ד אחרי חיריק אם הוא לפני שווא נח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, לא הכרתי את הכלל שאת מדברת עליו. את בטוחה שמדובר ב*כל* מקרה בו החיריק הוא לְפָני שווא נח, ולא רק במקרים בהם הצרוף חיריק שווא נח בא בְּמָקום הצרוף שווא נע תנועה גדולה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, יש חריגים, אבל הם לא קשורים למקרה שציינת. מתוך אתר האקדמיה: "אבל יו"ד לא תיכתב לפני אות המנוקדת בשווא נח, כגון שמלה, מכתב, דמיון (=דִּמְיוֹן), חוץ ממילים שבצורת היסוד שלהן נכתבת יו"ד (בכתיב חסר הניקוד), למשל: זיכרונות (צורת היסוד: זיכרון), ניסיוני (הניסיון שלי או שם התואר; צורת היסוד - ניסיון)." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בענייני איות אני לא תמיד מתלהב מהכרעות האקדמיה ולפעמים אני מעדיף את נוחות הקריאה על פניהן. במקרה הזה הפריע לי גם שבלי י' המלה נראית די דומה לקללה נפוצה. לגבי ה-א' בסוף, לגבי המלה הזו (להבדיל, נניח, מ-"כורסה") זה כתיב מקובל גם היום כמעט כמו הכתיב ב-ה' (חיפוש בגוגל: "סיסמה" - 5,350,000 תוצאות, "סיסמא" - 4,710,000 תוצאות, "ססמה" - 148,000 תוצאות, "ססמא" - 70,500). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטטיסטיקה של גוגל היא בעיני לא תירוץ לכתוב באופן שאני יודעת שהוא לא נכון (לא נכון עבורי, מאחר שקיבלתי על עצמי את תקני האקדמיה). אני משוכנעת שחיפוש הביטוי המשוקץ ''במידה ו'' תניב כמות אסטרונומית של תוצאות, ועדיין יצטרכו לכוון אלי אקדח לפני שאוציא אותו מפה או מהמקלדת (בשימוש כמילת תנאי במשפט, לא בהתייחסות אליו כמו במקרה הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"משוקץ"? איך מגיעים למצב שבו שגיאה לשונית הופכת ל"משוקצת"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איש איש ורגשותיו הוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משקצים אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להזכירכם, אם היחיד = ססמא אזי הרבים = ססמאות. אם היחיד = ססמה, הרבים = ססמות...איך זה מצלצל? אגב, הסרתי את ה"יוד"-ים כדי לא להסתבך בשיקוצים, למרות שזה נראה לי כתיב חסר [מדי] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא נכון. החלטת האקדמיה: "שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית והמשמשים בצורת נקבה, כגון דוגמה, נכתבים בה"א בסופם. דוגמות נוספות: סדנה, טבלה, פסקה, עסקה, קופסה, גרסה. הוא הדין בשמות כגון שאלתה, משכנתה, אסמכתה, אתנחתה, בדותה. יוצא מן הכלל כתיב המילה סבתא." אין בדף הנ"ל התייחסות לצורת הריבוי, אבל זכור לי שקראתי במקום אחר ששתי צורות הריבוי נותרו נכונות באותה המידה (וגם עצם העובדה שאין לכך התייחסות בסעיף מעידה על כך שאין שינוי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז לכתוב ''ססמא'' זו לא טעות, אלא סתם אי-ציות לכללי ההאחדה של האקדמיה (שכנראה מנסה להתרחק מן הארמית). אני מעדיפה גם כן ''ססמא'' ו''ססמאות'', ובטח ''אסמכתא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין יותר מדי מה "להתרחק", כל שפה עומדת בפני עצמה. כללי האקדמיה (לפחות במקרה הזה) נראים לי הגיוניים: העברית משתמשת בסיומת ה"א לנקבה, הארמית באל"ף, ולרוב במעבר בין שפות מקובל לעשות התאמה של צורת הכתיבה. אני אימצתי את כללי האקדמיה בנושא, ואם מבקשים ממני לעשות עריכה לשונית אני משנה בהתאם, אבל כמו תמיד, אין לי אפשרות (וגם לא רצון) לכפות את זה על אחרים. שכל אחד יעשה מה שהוא מבין, ועדיף שזו תהיה החלטה מתוך בחירה, ולא מתוך חוסר ידע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגמרי מתוך בחירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח חיפשת את זה http://www.safa-ivrit.org/dikduk/aend.php ובלי קשר, משכנתה? ואחרי זה הם רוצים שיתיחסו אליהם ברצינות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכירה את האתר כבר שנים, דווקא את העמוד הזה לא קראתי (מה שקראתי לגבי צורת הריבוי היה בספר, לא באינטרנט), אבל זה בהחלט מראה מקום מצויין ויופי של אתר באופן כללי, מומלץ בחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה בטווח שתנשום מהחומר, כנראה שתפגע גם מחומר הנפץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזמן מטוס אמריקאי טס טיסה שגרתית מעל אדמתם, מבלי שהטייס או שולחיו ידעו שהוא נושא ראשי נפץ גרעיניים, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו דווקא לא נראית לי בעיה גדולה. כדי שהלווין לא רק ייצא משליטתך אלא גם יחולל התפוצצות גרעינית צריכה לקרות שרשרת ארוכה למדי ובלתי סבירה של ארועים (למשל: שהוא ייצא ממסלולו ויפול לפני שתספיק לשלוח יחידת תחזוקה או להפעיל את מנגנוני ההשמדה העצמית; שהוא יכנס לאטמוספרה ולא יישרף גם אם לא הורית לו לפתוח מצנחים; שפצצה שלא הועברה למצב חמוש תייזם באופן ספונטני וכו'). לפני עידן הטילים המעצמות קיימו יכולת מכה שניה על ידי החזקת צי של מפציצים חמושים בפצצות גרעיניות באוויר באופן מתמיד - זה דבר הרבה הרבה יותר חשוף לתקלות מאשר שימוש בלווינים, ולא במקרה רבים מהסיפורים באתר שהובא כאן השתייכו לתקופה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהסרטים קיבלתי את הרושם שהייתה להם את הטכנולוגיה לדעת כאשר טיל משוגר, ולכן גם כשלווין אולי משוגר. הלווין מרחף מעל כדור הארץ. אי-אפשר פשוט להסתכל לכיוונו? להעריך אפשר. אי-אפשר לדעת בוודאות. אני אישית גם לא יכול להעריך את העלות ביחס לעלות של צוללת, אבל ביחס לטיל בין-יבשתי? נשמע לי בסיסי שידרש פחות דלק ומכשור לשיגור של משהו שצריך להשאר כמה שנים במקום ולתחזק את עצמו, ולו מהסיבה הפשוטה שאם זה לא היה ככה, פשוט אפשר היה לשנות את הטילים הבין-יבשתיים כך שיפעלו באותו האופן בדיוק, להוציא קיצור משך השהיה משנים לדקות (או שעות). מה שאני לא יכול לדעת הוא שהעלות תהיה גבוהה יותר באופן משמעותי. טילים בין-יבשתיים אין לי מושג החל ממתי היו (השכל אותי בבקשה אם אתה יודע ולא צריך לחפש את המידע), אבל הרעיון נשמע לי כיותר בסיסי משל לווינים, כך שבודאי חשבו גם עליו באותה העת. צוללות - אותו סיפור. בונקרים - חשבתי עליהם דווקא בהקשר של המקום לשמור בו ולירות ממנו את הטילים הבין-יבשתיים, אבל עכשיו, כשאתה לא עושה את אותו הקישור האוטומטי בעצמך, אני מניח שגם עם חימוש פשוט של מטוסים אפשר לספק מכה שניה ושלישית, כששומרים כמה שרק אפשר מהמעורב בתהליך בתוך הבונקרים. אני קורא עכשיו את Noble House, ומוזכר שם בחלוף בסיס-אווירי תת-קרקעי ענקי שהסובייטים כביכול בונים (באמצע שנות השישים). יש לזה איזשהו קשר למציאות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר ראשון – לא תמיד אפשר להסתכל על הלווין. הוא יכול להיות קטן מאוד, לא מחזיר אור, ולהיות רחוק יחסית (מינימום 300-400 קילומטר). עם רדאר טוב אתה בד"כ תצליח למצוא אותו היום, אבל זה לא מובן מאליו. ואם אתה כן רואה, מה תראה? כדור אלומיניום, עם כמה אנטנות ולוחות סולריים. לך תדע אם זה לווין נשק, תקשורת, מדע או תצפית. כמו שאמרתי, התוכנית הייתה להקים תשתית בחלל שיכולה לתחזק נשק. אני לא חושב שהכוונה הייתה שהנשק יתחזק את עצמו. אולי אפילו לו שיתוחזק בחלל, אלא שאפשר להוריד אותו ולהחזיר אותו כל שישה חודשים או כמה שלא יהיה שצריך. ההפרש בין האנרגיה שצריך להשקיע כדי לשגר משהו לצד השני של כדור הארץ לבין לשגר אותו למסלול הוא לא משמעותי בכלל. למעשה, ספוטניק באמת היה הסבה כמו שאתה מתאר. טילים בינבשתיים התחילו בסוף שנות החמישים, יחד עם הספוטניק. ספוטניק שוגר על הטיל הבינבשתי הראשון שהיה לרוסים, ברגע שהיה להם אותו (תוך מספר חודשים, אני חושב). לא יודע על Noble House, אבל יש והיו הרבה בונקרים. בטח שהם עוזרים למכה שנייה, וגם צוללות, אבל נשק בחלל גם עוזר (זאת אומרת, אם זה כלכלי וחוקי, והיום זה "עוד לא" ו"כבר לא"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם באמריקה ידעו על הביניבשתיים של רוסיה לפני הספוטניק? לי ברור למה הספוטניק הפחיד כל כך: השיגור שלו אמר - לכל אמריקאי בעל מקלט רדיו - אנחנו יכולים להגיע אל הבית שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם הם ידעו מה ההתקדמות המדוייקת שלהם, אבל ידעו שהם עובדים על זה. לגבי השלמת הפרוייקט ממש, בין הטיל לספוטניק עברו רק חודשיים-שלושה. הסובייטים לא חיכו הרבה זמן כדי להשוויץ (וגם אנחנו לא, אגב, עם אופק-1). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם? חשבתי ש"אופק 1" שוגר על טיל הבחירות של בן-גוריון ("שביט" כמדומני), כלומר פער של עשוריים או יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא... הטיל הבליסטי הראשון שהיה לנו עם טווח בינבשתי היה יריחו-.2 תוך שנה וחצי שיגרנו את אופק על שביט, גרסה מוסבת שלו. (הסובייטים היו קצת יותר לחוצים, כי הם פחדו שהאמריקאים ישיגו אותם. זו גם הסיבה שספוטניק, כלווין, כל-כך לא מרשים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לבונקר מספיק גדול בכדי להחזיק כמות גדולה של מטוסים, וחיבור ישיר למסלולי המראה (אולי אפילו רוב מסלול ההמראה בתוך הבונקר. הנחיתה - כנראה משהו אחר). היה משהו כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היו (עדיין יש?) מפציצים גרעיניים באוויר מחוץ לארה"ב בכל רגע נתון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזאת לשם מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 458980 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... ורוסיה של פוטין הודיעה לפני כמה שבועות על חידוש הטיסות המתמידות של מפציצים גרעיניים - לראשונה מאז תום המלחמה הקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי הסיפור נשמע מוכר. אני יכול להוסיף שהבונקר נבנה מתחת להרים ושהוא הוקם באמצעות עובדי-כפייה או שבויים. אבל אני לא מצליח להיזכר במידע נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פשוט לדעת שעל הלווין פצצות גריניות מן הסיבה שהמבנה שלו לא קונפואמי לפצצה, ומלבד זאת מפני כדור הארץ לא ניתן להבחין בפרוטרוט במבנה של הלווין אם מסלולו גיאוצנטרי (או לפחות לא פשוט לעשות זאת). לגבי המחיר - לא בדיוק חסכו בתקופות מסויימות כאשר הדבר נגע לנתיב חדש של חיזוק הכוח האסטרטגי (היום אולי היו קוראים לכך מכפיל כוח). נזכור גם כי עד לפני שנים לא רבות לא היתה הטכנולוגיה ליירוט לווינים זמינה (וגם היום לא ברור האם היא מבצעית לגבי מסלולי לווינים רבים) כך שהאלטרנטיבה נראתה סבירה לחלוטין ואולי אף מומשה על ידי אחת מן המעצמות של המלחמה הקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסלול גיאוצנטרי הכוונה ללווין שנמצא קבוע מעל נקודה מסויימת (כלומר, זמן הקפתו זהה לזמן סיבוב הארץ על צירו). כדי שזה יקרה הוא צריך להיות בגובה רב (36 אלף ק"מ). משתמשים במסלול כזה ללוויני תקשורת, מסיבות ברורות. שאר (רוב) הלווינים (כך עפ"י ויקיפדיה) הם דווקא לווינים במסלול נמוך (300–1000 ק"מ). מכאן אני מסיקה שאם הלווין הוא גיאוצנטי, הסיכוי שלך לזהות את המבנה שלו או לדעת מה יש עליו כשהוא כ"כ רחוק וקטן הוא אפסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נקרא מסלול גאוסטציונרי (קבוע מעל האדמה), ולא גאוצנטרי (שמרכזו באדמה). כל לוויני כדור הארץ הם גאוצנטריים. כדור הארץ עצמו, אגב, הוא הליוצנטרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודעת את זה. חשבתי שלכך התכוון הכותב בתגובה הרלוונטית. ייתכן ששנינו טעינו באיות, אבל נדמה לי שהכוונה זהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. טוב, אז זה בטח לא רלבנטי לנו. מסלול גיאוסטציונרי הוא לא כל-כך שימושי להפצצות, בדיוק בגלל המרחק. (וגם בגלל שאין הרבה מה להפציץ על קו המשווה, אם-כי אני חייב להודות שהיסטורית, הטיעון הזה מעולם לא שינה הרבה למקבלי החלטות.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתן להניח שאילו היה צורך מבצעי חיוני ביירוט לווינים המעצמות היו משקיעות הרבה יותר בפיתוח הטכנולוגיה שתאפשר זאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסלולם של הלווינים פשוט וקבוע, ובכדי לשגרם לחלל, נדרשים טילים מדוייקים אף יותר, אז מה הבעיה לשים ראש נפץ על אחד כזה וליירט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה דברים: קודם כל, המסלול של לווינים פשוט וקבוע רק כתיאור כללי. במציאות, הוא מושפע על-ידי גורמים כמו חוסר אחידות במאסה של כדור-הארץ, חיכוך בשולי האטמוספירה, והשפעות של השמש והירח. לשגר לווין למסלול ספציפי זה פשוט יחסית, כי לא אכפת לך בכלל באיזו *נקודה* הוא בדיוק על המסלול, ובד"כ לא אכפת לך אפילו בערך. גם המסלול עצמו לא חייב להיות מדויק על המילימטר - אני לא יודע כמה בדיוק, אבל אני מנחש שאפילו למטרת המדויקות ביותר, כמה קילומטרים זה מספיק. אבל כדי להרוס לווין, אני חושב אתה צריך לפגוע ממש בו, וכאן אנחנו מדברים על עשרות מטרים לכל היותר. מצד שני, כדי לפגוע בלווין לא מספיק לשגר טיל לאיפה שהוא נמצא, אלא אתה צריך להיות מדויק לחלוטין. שנייה אחת מאוחר או מוקדם יותר, והוא נמצא שמונה קילומטרים לפניך או אחריך. הסינים הצליחו לעשות את זה; זה אמנם לא היה ההישג המדהים ביותר בהיסטוריה של החלל, אבל זה בהחלט היה מרשים. יש רעיונות לפתח "לווינים ציידים" שישנו את המסלול שלהם בצורה הדרגתית ויתאמו מהירויות, יגיעו עד אליהם (כמו שחללית עוגנת בתחנת חלל) ואז ינטרלו אותם בכל-מיני דרכים, אבל לא שמעתי על תוכניות קונרטיות כאלה. יש מצב שלווינים כאלה ממילא יעלו יותר מהלווינים שהם מנסים לנטרל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מה שאתה מתכוון לצוד הוא לווין נושא פצצות גרעיניות שמיועדות לעיר הבירה שלך, מחיר המיירט עשוי להיות שיקול משני. יירוט יכול להתבצע גם באמצעים זולים יותר (למשל, לווין עם רפלקטור הניתן לכיוון המסוגל למקד קרינת שמש בלווין אחר - זה ניתן לביצוע באופן מדויק לחלוטין ומיירט אחד יכול להשמיד לווינים רבים, בהינתן מספיק זמן). כך או אחרת, אילו היה צורך דוחק המעצמות היו מפתחות טכנולוגיות יירוט מתאימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנקודה הכלכלית התכוונתי שאם ליריבים יש יכולות תעשיית חלל דומות, אז אז שתצליח להשמיד את הלווין שלו, הוא כבר ישגר שניים להחליף אותו, בזמן שאתה לא תשגר אף לווין משלך. לא משתלם. אתה בד''כ לא יכול לדעת אם לווין נושא פצצות גרעיניות, ובטח שלא לאן הוא מיועד. אלא אם כן יש לך מודיעין טוב. לגבי הרפלקטור -- נכון, את זה שכחתי. אבל אתה צריך מראה די גדולה, שקשה לשגר. כבר נראה לי יותר קל לסנוור אותו עם לייזר או משהו כזה מהאדמה, כמו שהסובייטים עשו בזמנו למעבורת. בגדול, מה שהתכוונתי לומר זה לא שזה בלתי-אפשרי או לחלוטין לא-מעשי, אלא שזה לא כל-כך פשוט -- כנראה מסובך יותר משיגור לווינים מלכתחילה, באותו סדר גודל של מאמץ כמו יירוט טילים בליסטיים, ובטח לא ברמה של ''אין טעם לשגר נשק לחלל כי אפשר ליירט אותו בקלות'' כמו שנשאל כאן קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנו האמריקאים פיתחו טיל נגד לווינים שנועד להיות משוגר ממטוסים מגביהי-טוס. ברגע שהתחלת מגובה של חמישה עשר קילומטר כבר הרבה יותר קל להגיע לגובה של מסלול לוויני. הסינים כבר הוכיחו בתחילת השנה יכולת יירוט: כמובן, זה לא אומר שבטכנולוגיה של שנות החמישים והשישים היה קל לבצע דבר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה מחקרים על הרעיון של שיגור לחלל ממטוסים (ראה למשל http://www.airlaunchllc.com/). יש לגישה הזו יתרונות רבים; לאו דווקא שקל יותר להגיע לגובה של הלווין, יותר בכיוון של גמישות ודיוק בנקודת השיגור וזמן השיגור, (אתה לא מוגבל לנקודה של כן שיגור מסוים, ויכול לשגר מכל מקום בהתרעה קצרה) מה שחשוב במיוחד במקרה שלנו. אבל מדברים גם על שיגור לווינים בשיטה כזו בהתרעה קצרה (במקום אלה שהסינים יפילו במלחמה הבאה, מן הסתם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"קל יותר להגיע לגובה של הלווין" מהבחינה שהטיל לא צריכה לשאת איתו את הדלק שלקח אותו עד לנקודת ההתחלה החדשה, והדלק שהיה צריך לשאת את הדלק הנוסף, וכן הלאה. מהבחינה הזאת, אני מנחש שהיתרון של שיגור ממטוס הוא משמעותי. מצד שני, ידוע לי שזה בעייתי כשמדובר על שיגור של משהו גדול כמו מעבורת. כשמדובר על משהו קטן כמו טיל, אולי זה כבר בכלל לא משמעותי. דעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא קשור לגודל של מה שאתה משגר. משקל הדלק, טיל השיגור, וכיוצ"ב, פחות-או-יותר פרופורציונליים לגודל המטען שתה משגר, והתנאים השונים משנים רק את היחס. לפי מה שכתוב באתר שקישרתי אליו היתרון הוא מאות בודדות של מטרים לשניה, שזה לא מאוד משמעותי בהשוואה לתשעת-אלפים שצריך לעשות כדי להגיע למסלול. בסופו של דבר זה יתבטא בהגדלת המטען שאפשר לשגר עם אותו טיל. אני חושב שזה יהיה מורגש, אבל לא ממש משמעותי, ובכל מקרה הם מפרטים את האלטרנטיבות שם אאז"נ. אבל יש יתרונות אחרים לגובה, למשל שלחץ האוויר הוא פחות מרבע מפני הים, ואז אפשר לתכנן את המנועים כך שיעבדו בלחץ נמוך במקום להתעסק בלהתאים אותם ללחץ משתנה תו"כ שיגור. יכול להיות שהיתרון יותר משמעותי כשלא רוצים לשגר למסלול אלא רק לנקודה בודדת בגובה של הלווין. אבל אפילו SpaceShipOne, שבאמת הגיעה לגובה של רק 100 ק"מ, שוגרה ממטוס לא בשביל יתרון הגובה אלא בשביל בטיחות וקלות תפעול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בשיגורים קונבנציונאליים לחלל יש למשגרים כמה שלבים, ובעצם רוב המבנה ששוגר עושה רק חלק מהדרך, ולא מגיע לחלל. למשל, בקולומביה, שני המאיצים הרקטיים ואף מיכל הדלק הענק משמשים רק להאצה הראשונית, ורכב החלל עצמו שמגיע לחלל קטן בגודלו הרבה יותר מהם. זה די דומה לעיקרון שבשיגור ממטוס. אילו כל העסק היה כל הזמן יחידה אחת בלבד, העסק היה באמת לא יעיל, וייתכן שעד היום לא היו מצליחים כלל לשגר משהו למסלול סביב כדור הארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין אחר: מי יכול להאיר את עיני בקשר למה שקורה עם השיבושים של yes? להזכירם, עונת הפוטבול בעיצומה ומתקרב גם טורניר סנוקר כך שמדובר בדיני נפשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תעבור להוט. גם אם הבעיה תפתר, שירות שתלוי ברצונן הטוב של אוניות הולנדיות שעוגנות במים הטריטוריאלים של לבנון הוא לא משהו שהייתי מסתמך עליו כשמדובר בנושאים כאלו. (ויותר טוב, תפעיל את קשריך במשרד התקשורת שיתירו כבר לבזק להעביר שרותי טלויזיה רב ערוצית על תשתית הטלפון. גלוי נאות - כותב הודעה זו עובד בחברה המספקת ציוד להפעלת שירותים אלו.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשקול בכובד ראש לחזור להוט. כרגע זה לא אקטואלי כי אי אפשר אפילו להודיע ל yes שאני רוצה להתנתק, כך שיש לי זמן להתלבט. עד שהתעוררה הבעיה העכשווית לא היה לי ספק שאני מעדיף את yes בהרבה. (ולשר התקשורת: אבקשך לאפשר לבזק להעביר שרותי טלויזיה רב ערוצית על תשתית הטלפון בהקדם האפשרי. בברכת חברים, שכ"ג) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן (באנגליה) יש שירות שנקרא freeview. לא הבנתי איך בדיוק הוא עובד, אבל עם חיבור של ממיר לאנטנה בלבד אני מקבל טלוויזיה דיגיטלית עם מבחר ערוצים לא מצומצם (שמשדרים בעיקר 24 שעות ברציפות של חברים ותוכניות בישול) ואיכות קליטה טובה טובה משל יס בארץ. אם אתם כבר מדברים אם משרד התקשורת, למה שלא תציעו לו את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בישראל הממשלה מציעה להפעיל טלוויזיה דיגיטלית טרסטריאלית. ההצעה נכללת בהצעת ''חוק ההסדרים'' לכן ברור שמדובר במזימה של באליאאון ונאריאאוצר שמטרתה לדפוק את האזרח הקטן ומיליון הילדים הרעבים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה יעזור לי? אני לא עובד בחברה שמייצרת את המכשירים לשירות הזה. את האמת, אני מתכוון לקנות את זה ברגע שזה יהיה אפשרי - הקליטה עם אנטנה רגילה היא לא משהו ואין ערוץ 10. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חושב שראית כבר את כל הפרקים של חברים? ואיך לעשות יורקשיר פודינג אתה יודע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ממש קשור לחלל אז אני אנסה לקטוע את הפתיל באיבו: ניאו-נאצים אנטישמים שיבשו אותם. הם עדיין לא חזקים מספיק כדי להשמידנו, אבל להפריע לסנוקר הם כבר יכולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקוה שידו של דאוקינס לא במעל! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שאתה שואל. אין לי מושג, ואפילו אין לי יס, אבל הסיבות שנותנים בתקשורת, של ספינות ביון או מכמים רבי עוצמה נראות לי קצת מפוקפקות. במידה ומדובר בשיבוש חיצוני, יש שני סוגים של שיבושים (ככל שאני מצליח להבין): שיבוש בתקשורת מכיוון התחנה הקרקעית לכיוון הלווין ( ה Uplink), או שיבוש בשידור מהלווין אל עבר הלקוחות (ה Downlink). נדמה לי שיותר סביר להניח שהשיבוש, אם הוא אכן קיים, אירע בU מכיוון שזוית ההטיה של האנטנות אינה כה קרובה לאופק. נניח שיש ספינת ביון שמשום מה מחליטה להעביר את המידע שלה באופן לוויני למדינת המוצא שלה. ונניח שהיא משדרת בתדר קרוב לתדר U האזרחי והלווינים הם בערך באותו איזור. אם כך, אפשר לצפות שהלווין של יס יסונוור מהשידור הזה, אבל אז הייתי מצפה שכל השידורים יפגעו, ולא רק שידורים לאזור גאוגרפי מסויים (בעיתונים אמרו שבהתחלה רק איזור הצפון נפגע). דווקא הפגיעה באיזור גאוגרפי מרמזת על שיבוש ב D. אם הייתי פראנואיד הייתי מהמר על תקלה אחרת ושביס מנסים למשוך זמן עד שהחלק יגיע. היה נחמד אילו יס היו מודיעים אם התקלה היא ב D א בU. דיסקליימר- אין לי מושג בתקשורת לווינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי ההסברים שyes עצמם סיפקו (לא שמעתי, אבל סיפרו לי) - הרי "מישהו" פשוט הפקיע מהם חלק מרוחב הפס. עפ"ז ה"מישהו" הזה השתמש בפס הזה כדי לטייל בצפון סוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסברים ש yes מספקים משתנים כל הזמן, ונדמה לי שניתן לסכם אותם ב"אין לנו שום מושג. בעצם, איך זה שלווין לא נופל מהשמיים?". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אחרי שבוע נטול רשת, איפה משרשרים?) הספר, למי ששאל, הוא זה: ביל ברייסון דיבר על הדימוי של פצצות רוסיות תלויות מעל הערים הגדולות של אמריקה ומשוחררות בלחיצת כפתור (כמובן שבמקרה כזה הפצצות היו פשוט מרחפות במסלול יחד עם הלווין). כפי שנאמר למעלה, ובהתחשב בטכנולוגיה של התקופה, הרבה יותר קל לשגר לפגוע מהקרקע מאשר מהחלל. למרות המוניטין של ביל ברייסון, הספר לא מתיימר לדייק הסטורית. רציתי לדעת אם מישהו שמע על זה ממקור אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר מרתק! מקווה שהמנהלים והמהנדסים בנאס"א אכן למדו את הלקח |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |