בתשובה לאביב י., 08/10/07 9:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מצליח להגיב, לא על כל פיקסל, אלא על אף פיקסל. אבל זה כנראה בגלל המילונים השונים. אתה מתכוון לדבר ששורד בגלל שהוא מועיל, ותועלתו בזה שהוא עוזר לעצמו לשרוד. טוב. על הפיקסל הזה (לדוגמה) אני לא יודע להגיב. שיהיה. עכשיו אתה עוסק בעינייני מוסר - "החיה רעבה לתחושת צדק" - ולא רוצה "עריפת ראשים חסרת הצדקה", אבל אתה מעדיף להשאיר פתוח (או רלטיביסטי - שלי/שלך) מה צודק בעריפת ראשים אם אי אפשר לייחס לבעליהם זדון או רשלנות. טוב. אם זה צדק שלי/שלך/שלו, אז גם על הפיקסל הזה אני לא יכול להגיב - כל אחד יערוף את הראש שמתאים לתחושת הצדק שלו. שיהיה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משתמש בהרבה מילים כשאתה לא מגיב. אני לא מתכוון לדבר ששורד משום שהוא מועיל ומועיל משום שהוא שורד. אני טענתי שקיימת התנהגות אנושית מסוימת ותארתי את הפונקציה החברתית שממלאת התופעה הזאת. אתה מדבר על מה ראוי, מה כדאי, מה מוסרי וכו' ולכן אין (ולא יכול להיות) בסיס משותף לדיון. אין שום דבר רלטביסטי במשהו שאמרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, סליחה. בגלל שהגבת לתגובה שלי חשבתי שאתה מנסה למצוא בסיס משותף לדיון. אם אין בסיס כזה, מה הפלא שאני משחית כל כך הרבה מילים בלי להצליח להגיד דבר? התופעה של חוסר שפה משותפת בין שני דוברי עברית בני המאה העשרים מסקרנת כשלעצמה. לכן אני מוצא לנכון להדגיש לפחות חלק מהנקודות שלא ברורות לי: אני אכן מדבר על מה ראוי, מה כדאי, מה מוסרי וכו'. אבל לא מצליח להבין על מה אתה מדבר תחת הכותרת "הפונקציה החברתית שממלאת התופעה הזאת [של עריפת ראשים]". קודם אמרת "מועיל במובן של מילוי פונקציה שעוזרת לדבר לשרוד" אבל עכשיו אתה אומר שלא בזה מדובר. לפני זה הדגשת כמה פעמים שאני מדבר על המוסר *שלי* שאחרים לא רוצים לקבל - עכשיו אתה אומר שזה לא רלטיביסטי. בסוף גם הזכרת "תחושה של צדק" אבל אתה מבדיל את זה מהדיון שלי במה ראוי - בעוד שלהבנתי אנשים מקבלים תחושה של צדק כאשר נעשה מה שראוי. אתה מבין למה אני מתבלבל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פורש. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |