אתה הולך רגל, מגיע למעבר חציה, יש רמזור אדום, אבל אף מכונית לא באה. אתה - | 2857 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
אתה הולך רגל, מגיע למעבר חציה, יש רמזור אדום, אבל אף מכונית לא באה. אתה - | 2857 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
עובר, אלא אם כן יש לידי ברמזור ילד |
|
||||
|
||||
בדרך כלל מצייתת לחוק ולרמזור, אבל לפעמים, כשממהרים, עוברת ואומרת לילדים: "אל תעשו כמוני, זה לא בסדר וזה רק הפעם, כי אין זמן" (וגם אתם אל תעשו כמוני - זאת שיטת חינוך מן הגרועות ביותר שיש). |
|
||||
|
||||
אוי את נשמעת כל כך חיפאית. |
|
||||
|
||||
קראתי על פטנט מגניב שעובד בארה"ב ואולי במדינות נוספות. בארץ הוא לא עבד לי מעולם. זהו קוד מערכת שמחליף את הרמזור מיד לירוק. יש ללחוץ על הכפתור שברמזור: 3 לחיצות קצרות, 2 לחיצות ארוכות, לחיצה קצרה, 2 לחיצות ארוכות, 3 לחיצות קצרות. אפשרות נוספת: לעבור מספר מטרים ליד מעבר החציה, וכך העבירה אינה חציה באדום, אלא מעבר שלא במעבר חציה, ונדמה לי שזה פחות חמור. |
|
||||
|
||||
לא פלא שלא עבד לך. גם לא יעבוד (למזלך, כי המכוניות צריכות כמה שניות כדי לעצור ואתה היית נדרס). קצת מזכיר את האגדה על הקוד שמאפשר לסלולרי להחזיק זמן כפול על אותה סוללה. |
|
||||
|
||||
בטח שזה עובד. לא בפעם הראשונה, אמנם, כי אחת הלחיצות הארוכות הייתה קצרה מדי. בפעם השניה, כמובן, התבלבלת בסדר. בפעם השלישית גם - כי בכל זאת אתה קצת בלחץ. אבל בפעם הרביעית! הו, בפעם הרביעית, עוד לפני שסיימת את הרצף כבר התחלף הרמזור לירוק. (זה כמו הסיפור על הכפתור "סגור דלתות" במעליות שלא עושה כלום אבל מעביר לך את הזמן כשאתה מחכה שהן תסגרנה מעצמן). |
|
||||
|
||||
ואם אין כפתור ברמזור? (זה המצב ב-95% מהרמזורים שאני מכירה). |
|
||||
|
||||
את יכולה ללחוץ על הקלידים בסלולרי שלך. זה עובד אותו דבר. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תלכי תקני. אני שומרת לעצמי זכות בלעדית לחוסר סלולרי. |
|
||||
|
||||
דובי זרק משהו, אבל אני רוצה לפתוח את העניין יותר ברצינות: הכפותרים האלו להולכי הרגל עושים משהו? ההתרשמות שלי היא שלפחות בחיפה לא. פעם אחת אפילו בדקתי אמפירית: חיכיתי שני מחזורים רצופים של רמזור אדום, פעם עם לחיצה ופעם בלי. לא היה הבדל. |
|
||||
|
||||
הסיפור הוא שאלפי (מליוני?) אנשים שלחצו על הכפתורים ברמזורים של מנהטן היו בטוחים שזה עובד עד שהיתברר שהעיריה ניטרלה את הכפתורים לפני 20 שנה. |
|
||||
|
||||
יש מקומות שבהם הם עושים משהו. צמתים שבהם באופן עקרוני אף פעם לא יהיה ירוק אלא אם מישהו ילחץ על הכפתור. בדומה, יש מקומות שבהם הירוק לנתיב מסויים מופעל על ידי חיישן - אם אף מכונית לא תעמוד ותמתין ברמזור, לא יהיה ירוק לנתיב הזה אף פעם. נתקלתי במקום כזה פעם בהרצליה, כרוכב אופניים. החיישן מבוסס על משקל, ונאלצתי להמתין למכונית שתבוא ותכניס את הנתיב לסבב של הרמזור (או לעבור במעבר החציה). |
|
||||
|
||||
אך עד כמה שאני יודע, החיישנים האלה מבוססים על השראה מגנטית: בכביש משוקעת טבעת מוליכה (אפשר לראות את הניסור בכביש, בערך 2מ על 2מ) וכאשר מסה מתכתית גדולה עוברת מעליה, נוצר בה זרם חשמלי קל. לסיכום: האופניים שלך אינם קלים מידי, אלא דיאמגנטיים מידי. |
|
||||
|
||||
אין לי אלא להאשים את אמא שלי. משקל זה ההסבר שהיא נתנה לי כששאלתי איך זה שהרמזור לא יתחלף. ככה זה, תמיד אמא אשמה בסוף. (לזכותה יאמר שאם היא הייתה אומרת לי שהאופניים שלי דיאמגנטיים מדי כנראה הייתי נעלב נורא). |
|
||||
|
||||
אם אמא שלי היתה אומרת ''דיאמגנטיים'' הייתי נופל על הכביש ומתעלף. |
|
||||
|
||||
בטח היא גם קנתה לך בכוונה את האופניים הכי דיאמגנטיים. |
|
||||
|
||||
נראה לי שזה בדיוק הענין - הלחיצה על הכפתור נדרשת רק אם לא עוצרת מכונית ברמזור. |
|
||||
|
||||
לפי מה שאני יודע הם פועלים רק בשעות בהן התנועה דלילה - למיטב נסיוני בשעות של לפנות הבוקר זה עובד |
|
||||
|
||||
ואפרופו חיפה, כשהיגרתי אליה מאזור תל-אביב, חטפתי שוק ממספר הולכי הרגל שעמדו באור אדום מול כביש ריק. (וגם מהנהגים שלא נדחפים לנתיב הקצר ביותר בהמתנה לרמזור, ולהבדיל - מקוצר הרוח כלפי נהג שמבצע חנייה מסובכת וחוסם את התנועה) |
|
||||
|
||||
גם אני, גם אני. יש באוירה של חיפה משהו ארכאי, לטוב ולרע. |
|
||||
|
||||
עיר פועלים. |
|
||||
|
||||
נתקלתי כבר בכאלה שעובדים. המשמעות היתה שאם לא לחצתי על הכפתור בזמן, כשהיה אדום למכוניות, נשאר אדום גם אצלי (אבל ידעתי שאמור להיות לי ירוק מבחינה מעשית, אז חציתי בכל זאת). אני משוכנעת שניתקלתי ברמזור כזה בחיפה, אאל"ט זה היה ברחוב העצמאות מול תחנת רכבת מרכז – השמונה. |
|
||||
|
||||
פטנט נחמד, והוא עובד כי עד שמבינים מה צריך לעשות ומסיימים ללחוץ הרמזור מתחלף |
|
||||
|
||||
בקשר לפטנט שלך אם אני לא טועה יש קודים כאלו לרכבי חירום כדי שיעברו במהירות ללא מעבר באדום ויש פטנט ישראלי שעובד במיוחד עם רכבי שטח- אם יש תמרור עצור אתה עוקף אותו מימין כך שהוא לא חל עליך |
|
||||
|
||||
כשהייתי צעיר הייתי חוצה באור אדום אם לא היתה תנועה, אפילו אם לא הייתי ממהר. אחרי שסיימתי קורס קצינים, הרגשתי שאני מהווה "דמות סמכותית" לסביבה (כשאני על מדים) והפסקתי לחלוטין לחצות באור אדום. אחרי הצבא שמרתי על המנהג. תגובה 390977 |
|
||||
|
||||
מאז ינואר האחרון אני עובד במקום חדש שבו ארוחת צהריים אוכלים בחוץ, במסעדות הסביבה. אחת מתוצאות הלוואי היא שאני הולך עם קבוצת אנשים שחציית כביש באור אדום לא מהווה בעיה עבורם. במצב כזה אני נכנע ללחץ החברתי וחוצה יחד איתם כדי לא להשאר לבד ואחר כך לרדוף אחריהם. |
|
||||
|
||||
במצבים כאלה הקפד להיות ''במורד הרוח'', התמקם כך ששאר הקבוצה תהיה בינך לבין מבוא התנועה. חזק ואמץ אנחנו אתך. |
|
||||
|
||||
אני מנחש שאיזי שלנו הוא בכל זאת לא הנחשון-בן-עמינדב של הקבוצה, והוא יורד לכביש לאחר האחרים. במצב זה, בכל זאת הם מסתכנים יותר ממנו, ולמעשה שוכבים בשבילו על הגדר. שהוא יזמין אותם! |
|
||||
|
||||
למה להזמין? יש לכולם כרטיסי Cibus. |
|
||||
|
||||
יש לי שאלה: בראיון של נחום ברנע לאמנון אברמוביץ' במוסף "7 ימים" של היום, הוא אומר שיש אלוזיות מקראיות שכאשר הוא התחיל לכתוב היו ברורות לרוב הקוראים, והיום אם ישתמש בהן רוב הקוראים לא יבינו מה הוא רוצה מחייהם (לא ציטוט מדוייק, זו הייתה רוח הדברים). ושאלתי- האם אתה מצפה מהגולש המשכיל הממוצע לדעת מיהו נחשון בן-עמינדב? אני סטודנט לתואר שני במדעי הרוח (לא תחום שקשור ליהדות אמנם), ואין לי מושג. האם אני בור ישראלי מודרני יותר מכפי שהייתי רוצה? |
|
||||
|
||||
כנראה שכן. |
|
||||
|
||||
כי לך היה ברור על מה מדובר? ולדעתך זה ידע בסיסי? (אגב, הסתכלתי בויקיפדיה אז עכשיו גם אני יודע...) |
|
||||
|
||||
איזה קטע! לגמרי באקראי (אבל ממש לגמרי) אני קורא עכשיו מאמר של אורי קציר באפלטון על רות המואבייה 1, וממש אחרי שאני שולח את התגובה אני מגלה שבועז היה נינו של נחשון בן עמינדב... |
|
||||
|
||||
אם במקום (או בנוסף) לקרוא מאמר של אורי קציר, תקרא את התנך (אפשר גם כאן: http://kodesh.snunit.k12.il/t/t2904.htm ) תמצא במגילת רות, פרק ד' את התאור הבא: יח וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן. יט וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב. כ וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה. כא וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד. כב וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד. |
|
||||
|
||||
לי זה היה ברור1, כמו שהיה לי ברור שזה לא ידע בסיסי. לו זה היה ידע בסיסי הייתי חושב שאתה פשוט בור. הייתי שומר את המחשבה הזאת לעצמי, ולא משתף בה את שאר באי האייל. מכיוון שאני יודע שזה אינו מידע הנמצא בתרמילו של בוגר מערכת החינוך הישראלית, ומכיוון שאני חושב שהוא כן אמור להיות שם, הסכמתי אתך שאתה בור ישראלי מודרני יותר מכפי שהיית רוצה. ___ 1 מסיבות אישיות זה ברור לי מגיל די צעיר. |
|
||||
|
||||
אוקיי, רשמתי לפניי. (אני תמיד אומר לעצמי שביום מן הימים ארחיב את ההשכלה שלי בהרבה תחומים. רק מתי הוא יגיע, מתי?) |
|
||||
|
||||
אני מכיר את הביטוי 'קפיצה נחשונית' עוד מילדותי. חוצמזה, נחשון במובן זה הופיע המון בתשבצים. כך שזה אולי לא ידע טריוויאלי, אבל גם לא ליודעי ח''ן בלבד. |
|
||||
|
||||
אז אם כך אתה גם מתמצא במרגליות. |
|
||||
|
||||
באמא שלהן |
|
||||
|
||||
(-: |
|
||||
|
||||
זה גם תלוי ברקע החברתי/תרבותי- לפחות בזמני לימדו על נחשון בן־עמינדב בבתי ספר דתיים, כך שאצפה שאדם שבא מרקע דתי יכיר אותו. |
|
||||
|
||||
"האם אתה מצפה מהגולש המשכיל הממוצע לדעת מיהו נחשון בן-עמינדב?" האמת, בעידן הגוגל, למה שזה בעצם ישנה? מספיק לי שיהיה ברור לקוראת הסבירה שיש כאן פריט ידע לדעת אותו, ושיהיה לה ברור מה אפשר להרוויח מלדעת אותו (לעניין הדיון הזה, מעט מאוד, וממילא ברור לה שהתגובה שלי היא הערה משועשעת וחסרת חשיבות). אם סקרנים מספיק, התשובה נמצאת בלחיצת כפתור. מצד שני, משום מה זה כן משנה. אם בזמן כתיבת התגובה הייתי יודע מה שאני יודע עכשיו, כנראה שהייתי עושה אותו דבר, אבל הייתי שוקל לתת קישור. לתת בעצמי את הקישור לא נותן שום דבר שהקורא לא יכול לעשות בעצמו, אבל אולי הוא משדר פחות התנשאות (הוא משדר האם אני מצפה מרוב הקוראים לדעת את פריט הטריוויה הזה.) אז מה לא ידעתי כשכתבתי את התגובה? מתברר שנפלתי קורבן להטיה התרבותית של התנועה הקיבוצית. בהגדה של פסח של התק"ם מופיע המדרש על הירידה לים סוף. ויתרה מזו, בקיבוץ אושה כנראה הקטע הזה נכנס בעריכה, שנה אחרי שנה, ונחרט בזכרוני כמשהו ברור כשמש. בשנים האחרונות אני קורא בפסח בהגדה המסורתית, ונתקל בדברים שיש שם ולא הכרתי; אבל מי יכול לשים לב לדברים שהכרתי ולא נמצאים שם? בעקבות התגובה שלך בדקתי והופתעתי לגלות שבהגדה המסורתית נחשון לא מוזכר בכלל. אם המתנוּשאים הסליחה. |
|
||||
|
||||
גם לפני עידן הגלישה -אמצע שנות ה-90 ואילך-ידיעה טריוויאלית נרחבת לא בהכרח הצביעה על רוחב אופקים. לא היו חסרים שוביניסטים בעלי ידע אנציקלופדי ותפישת עולם צרה שראו את הכל דרך מישקפיים בצבע מסויים. אגב, בקטע האחרון שלך הצגת יפה את ליבו של עניין הידע והשימוש בו: בזמן שאתה מכניס משהו בעריכה- אתה מוציא משהו אחר. |
|
||||
|
||||
(לא אמרתי שבאיזשהו עידן ידיעה טריוויאלית נרחבת הצביעה על רוחב אופקים. ברור שלא.) |
|
||||
|
||||
מה זאת אומרת, אבל למדו עליו בבתי הספר! זה בכלל לא נחשב בעיני "פריט טריוויה", לא יותר מאשר לדעת מדוע משה היה כבד פה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא תמצאי את זה בשום מקום בתנ''ך. |
|
||||
|
||||
גם לא את סיפור הקפיצה של נחשון. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
הזריזות של אנשים בחום הזה מדהימה אותי. |
|
||||
|
||||
תגדיר שום מקום. הכל שאלה של גודל הדילוגים, ידידי. |
|
||||
|
||||
תודה, זו לא הייתה שאלה רטורית.:) |
|
||||
|
||||
בעצת החרטומים נבחנה מסוכנותו של משה לפרעה, הניחו לידו קערת מרגליות נוצצות וקערת גחלים לוחשות, הושיט ידו למרגליות אך מלאך ה' הובילה אל הגחלים, חפן אחד והכניסו לפיו ונכווה. מדרש אגדה, לפי המורה חיה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תודה למורה חיה, שהיתה המורה לעברית ומחנכת אמיתית, ותודה למורה נורית שראתה בהוראה שליחות והמשיכה מת-א עד לירוחם הרחוקה, (סוף שנות הששים) ואחרונה חביבה, הגברת זיו שידעה להבין גם ספר וגם תלמיד. |
|
||||
|
||||
נראה שהתמזל מזלך למורות טובות. מעורר קנאה ממש.:) |
|
||||
|
||||
עד לפני כמה חודשים הייתי עונה לסקר "עובר, מה השאלה?", אבל לפני כמה חודשים תפסו אותי שוטרים אז עכשיו עניתי "בודק שאין שוטר, ועובר". ד"א, יחד איתי נתפסה עוד בחורה שגם עברה באור אדום בדיוק באותו הזמן. כשהשוטרים שאלו אותי למה עברתי באור אדום, העמדתי פני מופתע ואמרתי שלא שמתי לב, ואני לא יודע איך זה קרה לי וכו' היא, לעומת זאת, התווכחה בחירוף נפש במשך דקות ארוכות בטענה שכשהיא התחילה לעבור את הכביש הרמזור עוד היה ירוק והוא התחלף באמצע (מה שלא היה נכון). ורק בגלל העניין הזה אני יצאתי עם אזהרה והיא יצאה עם קנס (100 שקל, אם מישהו תהה), כמובן שהיא יכולה ללכת למשפט ולנסות להוכיח את חפותה, אבל זה: א. בזבוז של יום עבודה (יותר מ 100 שקל לרובנו). ב. חסר סיכוי (מילה שלה מול מילה של שוטרת שראתה אותה, למי יאמינו?). אז לכל אלו שעוברים באדום: 1. מסתבר שלפעמים באמת אוכפים את העניין הזה (הייתי דיי בשוק, האמת) ותצפו שזה תמיד יהיה במקומות שמאוד "מפתה" לעבור בהם באדום (כלומר, שאפשר לראות למרחק מאוד גדול שאין מכוניות) כי כמובן שדווקא שם השוטרים יעמדו, במטרה לתפוס כמה שיותר "עבריינים". 2.אם תפסו אותך על חם וברור שאתה אשם, לפעמים עדיף להודות ולהתנצל מאשר להתחיל לריב אם השוטרים ולעצבן אותם. |
|
||||
|
||||
אני חושב שבמקרה כזה, מי שכוחו במותניו יכול פשוט לרוץ. הגעתי למסקנה שכששמים שוטר או שוטרת לעמוד במקום ולחלק דוחות לאנשים שחוצים את הכביש, הם לא ירצו לפתוח במרדף רגלי. נכון שזה כבר פשע של ממש, אבל זה חסכון של 100 ש"ח ו-200 קלוריות. |
|
||||
|
||||
הצעה קצת מסוכנת*. לך תדע על איזה שוטר אתה נופל. האם "הגעת למסקנה" על סמך סיפור ששמעת, או שזה סתם נשמע לך ככה? *האמת, לא קצת, בהנחה שכניסה למעצר- אפילו של שעות בודדות- זה דבר שמאוד מפחיד את רוב האנשים הנורמטיבים. |
|
||||
|
||||
אני עמדתי ליד שוטר כשזו שלידו התווכחה, באיזשהו שלב פשוט הלכתי כי הם המשיכו להתווכח. כך שלמעשה ברחתי. הבנתי שהם לא ממש רודפים אחרי עברייני תנועה דו-רגליים. פעם אחרת ראיתי מישהו שפשוט התעלם מהקריאה של השוטר לעצור והמשיך ללכת כרגיל, מעט יותר מהר. הוא לא רדף אחריו ולא נראה לי שבכלל חשב על זה... נראה לי שבריחה היא הפיתרון הטוב ביותר. מכיוון שלא מדובר על עבירה שמסכנת איש פרט לעצמך (שאולי תידרס) נדמה לי שאפילו אין דילמה מוסרית בעניין. [אולי גרימת הפסד למדינה שפוגמת בכלל אבל לא נראה לי שזה יעבוד כאן] |
|
||||
|
||||
הנהג שדרס אותך יעמוד למשפט, וקרוב לוודאי יואשם בהריגה, אפילו אם זו היתה אשמתך (בפרט, יהיה קצת קשה לגבות ממך עדות על כך שלקחת סיכון במודע ובעצם לא אכפת לך שידרסו אותך. לא שאני משוכנעת שזה היה משנה משהו, אבל נניח). |
|
||||
|
||||
אתה עלול גם להרוס את היום לנהג שבלם בלימת חרום ומישהו נכנס בו מאחור. __________ שכ"ג, לא עוצר בכתום לפני שהציץ במראה. |
|
||||
|
||||
---------- דורפל, לא עוצר בכתום. |
|
||||
|
||||
הנהג שדרס אותי לא יעמוד למשפט מכיוון שאני לא אקפוץ למכונית נוסעת. זו תהיה התאבדות שהיא סוגיה מוסרית בפני עצמה. מעבר באור אדום, ליד שוטר, כאשר הכביש ריק היא לגיטימת לחלוטין... |
|
||||
|
||||
הנהג שידרוס אותו לא יעמוד למשפט אם הוא נסע באור ירוק, וודאי שלא יואשם בהריגה. ------- בעיות אחרות יהיו לו כמובן, אם הוא אדם נורמלי, אבל לא בזה מדובר. |
|
||||
|
||||
כמובן שהוא יעמוד למשפט. הוא הרג אדם במהלך נהיגתו. |
|
||||
|
||||
ממך הייתי מצפה להוסיף שהוא אמנם יעמוד למשפט, אבל לא באשמת הריגה. |
|
||||
|
||||
כפי שאתה בטח יודע |
|
||||
|
||||
מה, הוא יעמודד למשפט גם אם ברור שלא הייתה לו דרך להימנע מלדרוס אותו? |
|
||||
|
||||
האם ברור ש*לא הייתה לו דרך להמנע מלדרוס*? הכוונה היא לא שהנהג רצה לדרוס, או שהיה אדיש לשאלת הדריסה. נקודת המוצא היא שכשאתה נוהג ברכב אתה מחזיק בידיך כלי שעלול להיות מסוכן, ולכן עלייך לנהוג משנה זהירות.*כלומר, ייתכן שאם הוא היה נוהג לאט יותר, או נזהר יותר, או בולם מהר מספיק - אז הוא היה מצליח להמנע מלפגוע בילד שקפץ בכוונה מול הרכב שלו. יכול להיות שהנהג יצא זכאי או שיורשע בעבירה קלה יחסית, אבל אני בספק אם לא יוגש כתב אישום כלל.* *משחק המילים מקרי **יכול להיות שהיו מצבים כאלו בהם לא הגישו כתב אישום, אני לא יודעת. בגדול, זה המצב למיטב ידיעתי. |
|
||||
|
||||
לפני שנים אחדות בחר בחור (מוצלח ומקסים ביותר) לסיים את חייו באופן זה. הוא העמיד את מכוניתו בנקודה מסוימת בשולי כביש הערבה, חיכה עד שעבר שם רכב כבד, וקפץ מול גלגליו. למיטב ידיעתי הנהג המסכן שהרג אותו לא נשפט, ולמיטב דעתי גם לא היה צורך לשפוט אותו. |
|
||||
|
||||
אם אתה מוכיח שהנדרס אכן קפץ לכביש במטרה להתאבד והתאמץ כדי שהנהג לא יוכל לראות אותו, זה מקרה אחד. אבל ה"אייל העבריין" לא אמר שהוא מנסה להתאבד. הוא רק אמר שהוא יעבור את הכביש באור אדום, ואם הסיכון הוא שהוא יידרס, אז זו בעיה שלו. אם נהגת בעיר ודרסת הולך רגל שחצה באור אדום (מעבר לכך שתצטרך להוכיח שהאור אכן היה אדום) אין לך קייס כמו במקרה הקודם. אתה לא יכול לטעון בבית משפט ש"אם אנשים עובדים באור אדום זבש"ם" או ש"מגיע להם למות". חלק מהנהיגה (בתחומי העיקר בפרט) היא הידיעה שיש הולכי רגל, שהם עלולים להימצא בכביש גם כשהרמזור הוא אדום, ואם דרסת אותם, כנראה לא היית זהיר מספיק. זה כמו שאסור לך להיכנס לצומת לא פנוי (גם אם הרמזור שלך ירוק), וזה לא משנה אם הוא לא פנוי כי עבריינים אחרים נכנסו אליו באופן לא חוקי. אבל זו כבר העבירה שלהם, לא שלך. הציפייה מנהג אחראי היא להאט בקרבה של מעברי חצייה והולכי רגל, ולפקוח עיניים. אם לא ראית שיש הולך רגל שמנסה לחצות (אפילו באור אדום) אתה כנראה לא ראוי לרשיון נהיגה. לא הוגן? מה לעשות. ככה זה כשאתה בעמדת הכוח, כלומר זה שיושב מוגן (יחסית) מאחורי ההגה. תוך כתיבת ההודעה נזכרתי למה כל הסיפור הזה היה לי מוכר: לפני שנים הופתעתי לגלות איתי בהסעה מהעבודה קולגה שידעתי שיש לו רכב. שאלתי מה קרה שהוא משתמש בהסעות, והוא סיפר שרשיונו נשלל כיוון שהוא פגע בהולך רגל על מעבר חצייה שחצה באור אדום. הוא טען להגנתו שהולך הרגל חצה באור אדום (לא בטוחה שהוא הצליח להוכיח את זה; הולך הרגל הכחיש, כמובן) אבל זה לא עזר לו. הציפייה ממנו היתה לא לפגוע באף הולך רגל בשום מקרה, לא משנה מעבר חצייה או צבע הרמזור. |
|
||||
|
||||
הציפיה שאת מתארת כאן היא מעבר לאפשרי במקרים רבים. יש, למשל, צמתים בכבישים בינעירוניים שהמהירות המותרת בהם היא תשעים קמ"ש (צומת פלוגות לדוגמה). מרחק העצירה במקרה כזה הוא כמה עשרות מטרים. אם הולך הרגל יתפרץ לכביש כשהנהג בתוך הטווח הזה לא תהיה שום דרך לעצור בזמן. לפני שאת עונה "אז שיאט לפני הצומת" אנא זכרי שבכל מהירות שהיא קיים מרחק עצירה מינימלי וגם אם הנהג יאט לארבעים קמ"ש (תוך הסתכנות בפגיעה מאחור) עדיין ישאר טווח שבו הולך הרגל יוכל להפתיע אותו. חובת זהירות בכביש חלה על כל עובר דרך, ובכלל זה הולך רגל. בחוק נאמר, למשל: לא יחצה אדם כביש אלא לאחר שבדק את מצב התנועה בו, ונוכח שאפשר לחצותו בבטיחות. וגם: לא ירד הולך רגל ממדרכה, או ממקום מבטחים אחר שבדרך, באופן פתאומי, או מבלי שנקט בזהירות מספקת, בשעה שרכב מתקרב אליו ממרחק שאין סיפק בידי הנהג לעצור את הרכב כדי למנוע תאונה. ההנחיות האלה מחייבות את הולכי הרגל בדיוק כמו ההנחיות המקבילות להן לגבי חציית מסילת רכבת, ואם הולך הרגל מתפרץ לכביש הוא האשם בתאונה בדיוק כמו במצב שהוא חוצה את פסי הרכבת מבלי לבדוק קודם אם היא מגיעה. |
|
||||
|
||||
זה מזכיר לי משהו אחר שלמדתי בקורס נהיגה בטוחה במכון "מסלולים" באשדוד (מומלץ לכל נהג ונהגת). אתה נוסע בכביש עירוני במהירות המותרת - 50 קמ"ש, אתה עירני, בריא ובמלוא חושיך. לפתע קופץ ילד לכביש במרחק 20 מטר ממך. מה יקרה? אותו הדבר בדיוק, אבל אתה קצת ממהר ונוסע ב-80 קמ"ש - בסה"כ 30 קמ"ש מעל המותר. מה יקרה עכשיו? |
|
||||
|
||||
אני מניח שכתבת את ההודעה כדי לציין משהו שאינו טריוויאלי, אבל לא כ"כ הצלחתי להבין מה. אגב, נסיעה של 80 קמ"ש בשטח עירוני סטנדרטי [כלומר מכוניות חונות בשוליים, מעברי חציה, פניות לרחובות צדדיים ובאופן כללי שדה ראיה חלקי בלבד...] הוא לא דבר סביר לעשות, וזה גם ממש לא מרגיש כמו *בסה"כ* 30 קמ"ש מעל המותר. |
|
||||
|
||||
יש לא מעט כבישים עירוניים דו-מסלוליים שהתנועה בהם זורמת במהירות גבוהה בהרבה מ-50 קמ"ש (למשל, אבן גבירול בת"א, דרך חברון בירושלים, רוממה בחיפה) למרות שיש בהם את כל הנ"ל. מה שניסיתי לציין זה שבעוד שההבדל במהירות הנסיעה הוא 30 קמ"ש, ההבדל בתוצאה הוא... |
|
||||
|
||||
בשני המקרים אתה פוגע בילד לפני שלחצת על דוושת הבלם (לפחות לפי התיאוריה). אני מניח שלילד שנדרס בחמישים קמ''ש יש מעט יותר סיכוי לצאת בחיים מאשר לילד שנדרס בשמונים קמ''ש. אבל לא הרבה. |
|
||||
|
||||
אם אתה מגיב תוך 1/2 שניה (הנחה אופטימית למדי) הרי שבמקרה הראשון בלמת את הרכב לפני הילד ובמקרה השני דרסת אותו בכחמישים קמ"ש1. 1 חישוב מקורב בלבד, הכותב אינו אחראי לנזקים הנגרמים לילדים ולמכונית. |
|
||||
|
||||
באיזה תאוצה אתה בולם? |
|
||||
|
||||
אני לקחתי 1G (בקירוב) ואילו איזי בתגובה 459886 הניח .2G |
|
||||
|
||||
נסה ותהנה: סע ב-50 קמ"ש ובנקודה נוחה לזיהוי (אם אין כזאת, שים חפץ בולט בצד הדרך) בלום בעוצמה מירבית (ברכב עם ABS פשוט ללחוץ על דוושת הבלמים בכל הכוח). כשהרכב עוצר עצירה מלאה, משוך את בלם היד, דומם את המנוע ומדוד את המרחק מהסימון לפגוש הקדמי. לטענת המדריכים של "מסלולים", סיבה נפוצה לתאונות ולתוצאות קשות של תאונות היא בלימה חלקית במצב חרום. נהגים פשוט מפחדים ללחוץ על הבלמים בכל הכוח בלי שום סיבה. באימון עושים את זה פעמים רבות בנסיעה ישרה, תוך כדי פניה ובמהלך של החלקה ועל ידי כך "מגלים" שזה לא כל כך נורא. |
|
||||
|
||||
אם כך לאיזי כנראה יש מכונית הרבה (הרבה) יותר טובה. ההבדלים הם די משמעותיים. ע"פ הנתונים כאן http://www.sdt.com.au/STOPPINGDISTANCE.htm, לטויוטה קורולה יש צורך ב-55.8 מטר כדי לבלום מ-90 קמ"ש, בעוד לפרארי 550 מספיקים 33.6 מטר לעשות אותו דבר. כמעט לאף מכונית חוקית לכביש אין אחיזה שתאפשר בלימה של שני G. |
|
||||
|
||||
אתה מדבר על מרחק הבלימה הכולל גם את זמן התגובה. עזוב טבלאות ונסה בעצמך - מה מרחק העצירה של המכונית שלך? |
|
||||
|
||||
אין לי כלים לבדוק את זה. אתה מוזמן לבדוק בעתוני ואתרי רכב מקצועיים: תאוצת בלימה של שני G היא גבוהה בהרבה ממה שאחיזת הרכב של מכונית סטנדרטית יכולה לספק. המשמעות של יכולת בלימה כזו היא שארבעת הצמיגים יכולים לספק חיכוך אופקי הכפול ממשקל המכונית (וגם שהמושב שלך, או חגורת הבטיחות, יכולים להחזיק אותך במקום כאשר מופעל עליך כוח כפול ממשקלך). דבר כזה יתכן במכוניות על וקיים במכוניות מרוץ, אבל בשום אופן לא במכונית המשפחתית שלי. |
|
||||
|
||||
נראה שאתה צודק לגבי הצמיגים (קשה לי לתאר רכב שמחזיק את אחיו מעל תהום). אבל חגורות הבטיחות, המושבים והמרכב נועדו לשאת תאוצות קשות הרבה יותר. הם צריכים להתמודד עם תאונות חזיתיות של רכב בקיר או רכב ברכב. |
|
||||
|
||||
בוודאי שהם יעמדו בעומס של שני G. השאלה אם הם יחזיקו אותך במקום כך שתוכל לתפקד ולנהוג. די קשה לנהוג כשאתה תלוי על החגורות. נהגי מרוץ חגורים על שתי הכתפיים בצורה הרבה יותר הדוקה מבמכונית משפחתית והמושבים שלהם עמוקים ומספקים להם הרבה יותר תמיכה ממה שיכול מושב במזדה משפחתית לספק. זה חלק ממה שמאפשר להם לעמוד בתאוצות ובלימות חזקות במשך שעות. |
|
||||
|
||||
לפי מה שהם הדגימו, בהנחה של שניה שלמה זמן תגובה ותגובה נכונה של בלימה מקסימלית: ב-50 קמ"ש אתה עובר בשניה הראשונה 14 מטר ומרחק הבלימה הוא 5 מטר - בסה"כ 19 מטר ובכלל לא פוגע בילד. ב-80 קמ"ש בשניה אתה עובר בשניה הראשונה 22 מטר ופוגע בילד ב-80 קמ"ש. אחרי שמנסים את זה במגרש, גם מאמינים. |
|
||||
|
||||
שוב שמים מילים בפי. מתי כתבתי "יתפרץ"? כל הולך רגל שנמצא על מעבר חצייה בזמן שהאור אדום בהכרח התפרץ לכביש? הרי כל הדיון הזה אנשים לא מפסיקים לכתוב שהם מסתכלים על מצב הכביש לפני שהם חוצים. כל הולך רגל שנפגע על מעבר חצייה עשה זאת כיוון שהוא התפרץ לכביש? "מעבר החצייה אינו מבטיח חצייה בטוחה: 30% מהולכי הרגל שנהרגו בעת חציית כביש, נהרגו במעבר חצייה. מבין הולכי הרגל שנפגעו, 58% נפגעו במעבר חצייה, מבין הילדים (עד גיל 14) 45% נפגעו במעבר חצייה, ומבין הקשישים (בני 65+) - 59%. כך עולה מנתונים שמפרסמת היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה." http://news.msn.co.il/news/Internal/Internal/200504/... ילדים עוד אפשר להאשים בהתפרצות לכביש (על אף שזה לא בהכרח נכון) אבל קשישים? לא חושבת שראיתי מימיי מחזה של קשיש "מתפרץ" לכביש. אין ספק שגם על הולכי הרגל חלה חובת הזהירות, אבל: א. עובדה שאנחנו בכל זאת חוצים באדום (ראה סקר ותגובות) ב. בסופו של דבר, אם לא היה שוטר בסביבה, קשה עד בלתי אפשרי להוכיח או למדוד את "מידת הזהירות" שננקטה ע"י הולך הרגל. כפי שאמרתי, החוק מחמיר יותר עם הנהגים מסיבות ברורות למדי (לי, לפחות). ככה זה וכו' (ראה תגובה קודמת). לגבי הוכחת צבע הרמזור, הנה פסק דין שבו שוטרת לא הצליחה להוכיח שהולך רגל החל לחצות באור אדום: http://www.horesh.biz/חציית%20הולך%20רגל%20כשאור%20ה... ובאשר לחובת הזהירות של הנהגים, אין לי ספר תיאוריה לידי, אבל זכור לי שחובה להאט בקרבת מעבר חצייה (פעמים רבות יש גם תמרורי אזהרה בנושא) וחובה לאפשר להולכי רגל זכות קדימה במעבר חצייה וכשיש להם רמזור ירוק בו"ז יחד עם המכוניות. מובן שאין כאן הצדקה להולכי רגל לחצות באור אדום; אבל מנסיוני הרב כהולכת רגל, אני יכולה להעיד אישית שגם כשאני 100% בסדר, עדיין זכות קדימה שלי זה משהו שאני חייבת לקחת, כי אף אחד לא נותן, במדינה הזו. אם לא ירדתי למעבר החצייה והתחלתי לחצות, אני יכולה גם להתייבש על המדרכה לנצח בלי שאף אחד יטרח לעצור לי. מישהו כאן מופתע? זאת ועוד: כמות הפעמים שבהן הייתי *על* מעבר חצייה, בזמן חצייה, ומכוניות עברו עליו (לפני, לא אחרי, כלומר, בנתיב השני בכביש שאותו אני עומדת לחצות) היא פשוט בלתי נסבלת. מדובר על מעברי חצייה עירוניים במקומות שבהם מהירות הנסיעה החוקית לא עולה על 50 קמ"ש (והמהירות האפשרית בפועל לפעמים פחות), במקומות בלי שום בעיה בשדה הראייה, במהלך היום, לא קשה להבחין בי (אני לא בן אדם קטן)... לנהגים שעשו זאת לא היתה שום סיבה לא לעצור, פרט לכך שהם פשוט לא רצו/טרחו לעשות זאת. אני גם לא מדברת על המקרה (החמור לכשלעצמו) שבו נהג עוצר במעבר חצייה, ואז הנהג שאחריו עוקף אותו. אני מדברת על מקרים שבהם התחלתי לחצות כשלא היה רכב קרוב, התקרב רכב שהיתה לו אפשרות לעצור, והוא פשוט חצה את מעבר החצייה לפני שאני אספיק להגיע להמשך שלו, לפעמים במהירות לא נמוכה במיוחד (וגם לא מדובר בכביש רחב במיוחד. לפעמים אפילו חד נתיבי). התחושה שלי היתה שאני מפריעה לו לשעוט בדרכו ומי אני שהעזתי בכלל לחצות את הכביש שלו. אני צריכה להגיד תודה שהוא לא דרס לי את כפות הרגליים. במילים אחרות, גם בציפיות האפשריות נהגים רבים לא טורחים לעמוד, ומערכת האכיפה יודעת את זה. זה לא נותן להם שום תירוץ לאי עמידה בציפיות הקשות יותר. יכול להיות שמישהו אחר בכביש היה לא בסדר, אבל אם אתה היית בסדר יש לך סיכוי מסויים להצליח למנוע תאונה. בפועל זה לא המצב. נהגים לא שומרים מרחק, עוקפים באופן מסוכן, לא נותנים זכות קדימה, לא מאטים כשהם רואים הולך רגל. גם אם הולך הרגל עשה שיקול מוטעה ואולי אפילו עבר על החוק, נהיגה זהירה יכולה (וצריכה!) למנוע תאונה ברוב המקרים (ונלך על העיר, לצורך העניין). בשורה התחתונה: כל הדיון הזה התפתח מגולש שטען שאם הוא עובר על החוק כשהוא חוצה את הכביש, ואם יקרה לו משהו זו בעיה שלו. אני מנסה להוכיח שזו רחוקה להיות רק הבעיה הפרטית שלו, כיוון שבפועל לא ניתן להוכיח שזו בהכרח אשמתו, ומערכת המשפט נוטה לשפוט לחומרת הנהגים. אז גם אם אתה היית לא בסדר, ומכונית פגעה בך, סיכוי לא רע שהנהג יכול היה להיות זהיר יותר ולא נקט שום אמצעי זהירות (כדי לעזור לו להימנע מתאונה) ובכל מקרה, סיכוי לא רע שהוא יצא אשם במשפט, ולא אתה. |
|
||||
|
||||
''סיכוי לא רע שהוא יצא אשם במשפט, ולא אתה''. ודאי ש''אתה'' לא תצא אשם במשפט. הרי לא אתה זה שיעמוד בכלל למשפט. |
|
||||
|
||||
תאורטית, אם יש חשד שעברת עברת תנועה (ובהנחה ששרדת, כמובן...) אני מניחה שיש אפשרות להעמיד אותך לדין. לא סביר שזה יקרה, ולכן זו בדיוק הנקודה שלי. נראה לי שאנחנו מסכימים. |
|
||||
|
||||
הסטטיסטיקה על השכיחות היחסית של נפגעי תאונות במעבר חציה חסרת כל ערך אם היא לא מלווה במידע דומה על כמות החוצים במעבר חציה יחסית לחוצים כולם. נדמה לי שכבר הזכרתי פעם את הסטטיסטיקה על כך שרוב תאונות הדרכים קורות ברדיוס 20 ק"מ (או משהו כזה) ממקום מגוריו של הנהג. שמעתי הרבה הסברים מפוקפקים לגבי התופעה - למשל כזה שאומר שליד הבית הנהג מרגיש בטוח יותר ולכן ערנותו פוחתת - עד שיום אחד קראתי שרוב הנסיעות מתבצעות אף הן ברדיוס דומה. בינגו! |
|
||||
|
||||
"30% מהולכי הרגל שנהרגו בעת חציית כביש, נהרגו במעבר חצייה. מבין הולכי הרגל שנפגעו, 58% נפגעו במעבר חצייה" לא? |
|
||||
|
||||
מה לא? |
|
||||
|
||||
בוודאי שזה אשמת הנהג ולא אשמת הולך הרגל. בתור מי שגם נוהג ברכב, גם הולך ברגל וגם רוכב על אופניים - וכל זאת באותם הכבישים (אף כי בזמנים שונים), אני יכולח להעיד שמידת האחריות שלי כנהג גבוהה בהרבה מכשאני הולך רגל או רוכב על אופניים. כהולך רגל אני חוצה באדום פעמים רבות כשהכביש ריק, כנהג ברכב אני לא נוסע באור אדום, גם כשהכביש ריק. כרוכב אופניים אני לא חוצה באור אדום (במעבר חצייה או בכביש). מדוע? שאלה טובה, מדובר בהתנייה פאבלובית בלתי רצונית כלל. אדום=עצור כשאני עם גלגלים. כשאני ברגל ההתנייה לא עובדת. כך או אחרת, מכיוון שהפוגע הוא הנהג ולא הולך הרגל - האחריות עליו. דוגמא של אדם שקפץ למשאית מתחת לגלגלים כשזו נסעה במהירות של 100 קמ"ש בכביש הערבה היא בלתי רלוונטית מכיוון שאז הכביש לא היה ריק. התנאי הראשוני למעבר באור אדום במעבר חצייה הוא כביש ריק. אם עברתי בכביש ריק ולמרות זאת נדרסתי כנראה מישהו נסע במהירות שעוברת בהרבה את הטווח הנורמטיבי מכיוון שלא ראיתי אותו כשהתחלתי לחצות. מכאן שהוא עבר עבירה חמורה יותר ממני (גם על פי חוקי מדינת ישראל וגם על פי החשיבה ההגיונית של כולנו*) ומכיוון שהוא עבר עבירה חמורה יותר והוא הפוגע, וודאי שהשופט יראה בו אשם ולא בי. * יותר נכון, רובנו. |
|
||||
|
||||
אז אנחנו מסכימים על האחריות, אבל לגבי חומרת העברה, זה לא בהכרח נכון. אתה אומר שאתה חוצה כביש באדום אם הכביש הוא ריק ושדה הראייה תקין וכו', אבל אתה לא יכול לצאת מנקודת הנחה שכל הולכי הרגל שעוברים באדום מפעילים את אותו שיקול דעת שלך. יכול להיות שרבים מהם לא בודקים עד כדי כך, חלקם רואים מכונים מתקרבת ומניחים שהיא רחוקה מספיק (וזה לא תמיד נכון), חלקם לא מביאים בחשבון שמכונית יכולה בדיוק לפנות לכיוון הצומת מכיוון שבו היא עדיין לא רואה אותם (אלא רק אחרי הפנייה) וכו'. עדיין מצופה מהנהג להיות זהיר יותר, עדיין הוא זה שיישפט במקרה של תאונה (ובצדק), אבל אתה לא יכול בהכרח להניח שהוא עבר ''עברה חמורה'', או שכל הולך רגל שחוצה כביש באדום עושה זאת ''רק כשהכביש ממש ריק''. |
|
||||
|
||||
שני אתרים שמהווים נקודת מארב לוהטת לשוטרי ישראל כנגד חוצי אור אדום: א. מעבר החציה שליד דוכן הסנדוויצים של האגודה למען החייל בצומת ארלוזרוב (תחנת רכבת מרכז) בת"א. ב. בצומת הרחובות טאגור-אינשטיין שמול קניון רמת אביב. חבר שלי סיפר שפעם עצרו אותו אחרי שהוא עבר באדום וכמובן רצו לרשום לו קנס, והוא פשוט ברח מהם בריצה, ואחרי מרדף קצר ביותר הם ויתרו עליו בהתנשפות מיוזעת. |
|
||||
|
||||
איך השוטרים יודעים למי לרשום את הקנס? אי אפשר לומר שאין עליי תעודת זהות? |
|
||||
|
||||
אפשר, אבל אז אתה עובר על החוק, ואפשר לעצור אותך עד שתוכיח את זהותך. |
|
||||
|
||||
עובר על החוק? שכחתי את הארנק בבית! |
|
||||
|
||||
כל עוד אתה לא ערבי בירושלים חו''ח, זו לא עברה חמורה. |
|
||||
|
||||
תגובה 192244 |
|
||||
|
||||
לא רק שאני מקפידה לחצות תמיד בירוק1 אלא שאני מקפידה לעבור במעברי חציה כשרק אפשר, גם כשזה אומר לעשות סיבוב מטופש ולחצות שישה כבישים (מרומזרים ומחוצים) במקום שניים. לאיזי זה קרה אחרי קורס קצינים? אצלי זה הוטמע ביום שהתחלתי להדריך בצופים. אללי. 1למען הדיוק, ראוי לציין שאני מקפידה לחצות תמיד בירוק כשאני רואה את הרמזור. כשרק עברתי לתל אביב הייתי מוצאת את עצמי חוצה את הכביש באדום פשוט כי לא הייתי רואה את הרמזורים. לקח לי זמן לתפוס את הקונספט של "רמזורים לאנשים". בחיי. |
|
||||
|
||||
למה את מקפידה לעכב את עצמך? |
|
||||
|
||||
"לא רק שאני מקפידה לחצות תמיד בירוק1 אלא שאני מקפידה לעבור במעברי חציה כשרק אפשר, גם כשזה אומר לעשות סיבוב מטופש ולחצות שישה כבישים (מרומזרים ומחוצים) במקום שניים." משמעות הדבר שאת מאריכה את דרכך ומעכבת את עצמך באופן קבוע, למה? |
|
||||
|
||||
האם גם במקרים נוספים (ביום יום) את לא בוחרת את הדרך המהירה ביותר בין שתי נקודות? |
|
||||
|
||||
קודם כל - לא תמיד. לפעמים אני מעדיפה את הדרך היפה או הנעימה יותר, לעלות על האוטובוס שנוסע במסלול ארוך יותר כי הוא כבר כאן, ויורד גשם, ואין לי חשק להמתין לקו המהיר יותר, לפעמים דווקא יש יום יפה בחוץ ועדיין אני אעלה על האוטובוס שנוסע בכל רחבי העיר כי חברה שלי נוסעת בו. מעבר לכך - אני די מחבבת את הגפיים שלי. |
|
||||
|
||||
אני מת על הגפיים שלי, אבל גם יש לי אמון לא מועט במוחי ובעיניי. אם אני לא רואה מכונית, אין מכונית. אם אין מכונית, ממה אפגע בעת חציית הכביש באדום? |
|
||||
|
||||
למי שלא מכיר: בסרטון הבא עליך לספור כמה פעמים האנשים בחולצות הלבנות מוסרים את הכדור. אל תספור מסירות של השחקנים בשחור. |
|
||||
|
||||
לא ראיתי לינק שמראה את התשובה הנכונה. הסתכלתי פעמיים. בפעם הראשונה ספרתי 12, בשנייה 15. מה זה אומר עליי? |
|
||||
|
||||
הסתכלתי שוב, וספרתי 14:) מוזר. |
|
||||
|
||||
ספוילר... ספוילר... ספוילר... . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ____________ ?הלירוגה תא תיאר |
|
||||
|
||||
תשובה עם ספויילר! . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קלטתי רק בפעם השלישית, והשתעשעתי קלות, אבל לא הבנתי שזה כל הקטע (כאילו, אומרים לי לספור, אז אני סופר. למה להתייחס לדברים אחרים?). זה כל הקטע? |
|
||||
|
||||
כן, זה כל הקטע. ראיה איננה צילום. לא כל מה שיש שם אנחנו רואים ולא כל מה שאנחנו רואים (או זוכרים שראינו) בכלל היה שם (או היה שם באופן בו ראינו שהוא היה שם). |
|
||||
|
||||
הספוילר היה מיועד לקוראים אחרים, לא לך. זה כל הקטע? כן. בשבילי זה היה קטע מרשים מאד. |
|
||||
|
||||
ברור, אבל אם אני לא הייתי מסמן ספויילר, קורא אחר היה קורא את התשובה שלי, שעלולה לרמז גם בלי לקרוא את השאלה שלך. טוב, בכל מקרה, אחרי שבהתחלה זלזלתי, הגעתי למסקנה שזה אכן די מרשים. זה בעיקר מלמד אותי שאני צריך להסתכל יותר טוב, ושאם אני ממקד את עיניי בדבר מסויים, אני עשוי להחמיץ דברים בולטים אחרים שמתרחשים מולן. האם לפי תוצאות הניסוי יש סיבה ביולוגית שהצופה יחמיץ את החריג? |
|
||||
|
||||
אה, חשבתי שאתה תמה על כך שסימנתי את ההודעה שלי כספוילר. לומשנה. אני לא יודע על סיבות ביולוגיות מעבר לידע הכללי: יש לנו פילטרים חזקים לגבי מה שאנחנו קולטים, ואנחנו בכלל לא מודעים להם. כידוע, המוח בונה כל הזמן את התמונה שאנחנו כביכול רואים מקטעי פסיפס קטנטנים שנמצאים במרכז שדה הראיה הרגעי (והאישונים זזים כדי לכסות שטח גדול). מסתבר שלפעמים המנגנון הזה נכשל בגדול. מה שמעניין אותי הוא אם יש הבדל בין צופים שאומרים להם תחילה שזאת מטלה קלה וכמעט כל אחד מצליח (נניח, משהו בסגנון "לחימום הנה תרגיל קל...") לבין כאלה שאומרים להם "התרגיל הבא דורש ריכוז מכסימלי וכמעט אף אחד לא מצליח לענות נכון". הניחוש שלי, כמובן, הוא שהאוכלוסיה הראשונה תצליח יותר. |
|
||||
|
||||
אני מעיד לבושתי שכשנתקלתי בסרטון הזה לראשונה *ידעתי* שיש כאן טריק, ושכדאי שאתרכז גם בעוד פרטים, *ולמרות זאת* נכשלתי. |
|
||||
|
||||
גם אני נכשלתי, אבל בלי שום תחכום. הנחתי שיש איזו מסירה שקשה להבחין בה כך שהתרכזתי כמיטב יכולתי. בההה (מחשבה: מעניין מה התוצאות של בעלי ADD). אחרי הגילוי לא האמנתי עד שלא נכנסתי לאתר שוב ממחשב אחר כדי לוודא שהם מראים באמת אותו סרט ולא מתחכמים. למעשה אני לא מכיר אישית אף אחד שלא נכשל, אם כי דומני שמישהו הצהיר (באייל?) שזה היה המצב אצלו. |
|
||||
|
||||
את זה ראיתם? (YNET הפנו השבוע). אם תחפשו טוב תגלו גם פה מבקר מפתיע בצד |
|
||||
|
||||
לא הכרתי. יפה מאד. |
|
||||
|
||||
וגם שם ישבה בצד גורילה מגודלת. |
|
||||
|
||||
בגלל ש- YNET רמזו לגורילה חיפשתי אותה במשך כל הקטע - מה שכמובן תרם לאפקט המפתיע |
|
||||
|
||||
כן, אבל כשהיא סתם יושבת ברקע והתמונה לא באיכות טובה זה לא ממש מעניין. |
|
||||
|
||||
אני מניח שהיא שם מהסיבה שציין האלמוני מלמטה - בסוף הסרט מראים לצופים שגם בסצנה זו היא היתה ברקע |
|
||||
|
||||
היה איזה סרט בטלוויזיה שהסביר על החושים והדרך בה הם עובדים (או משהו כזה), ובין השאר הראו בו איך מראים את התרגיל הזה (ועוד כמה, שנמצאים באותו אתר) לכל מיני סטודנטים, ואיך הם נכשלים. מה שהדהים אותי זה שבסוף הסרט הקריין אמר משהו כמו "נראה לכם שאתם הייתם מצליחים יותר טוב? אז תסתכלו מה הראנו לכם במהלך הסרט" ובאמת הגורילה הזאת הסתובבה בכל מיני סצינות לכל אורך הסרט מאחורי אנשים שמדברים ובניינים שנופלים, ואני באמת לא ראיתי אותה אף פעם, למרות שלא ניסיתי לספור מסירות או משהו כזה. |
|
||||
|
||||
קשב. כמו לכל מחשב, למוח שלנו משאבים מוגבלים, צורך לספק תשובות מהר ו"אלגוריתמים" המשתמשים ב"קיצורי דרך" (יוריסטיקות). פה בדיוק המלכודת של המושג קשב: מה זה בדיוק "להסתכל יותר טוב"? אם תתרכז באספקטים מאוד ספציפיים, תמיד תפספס אחרים. אם תנסה לראות את התמונה הכללית - תפסת מרובה לא תפסת - הקליטה שטחית. |
|
||||
|
||||
אמאלה את/ה לא רציני תסתכל עכשיו שוב..בליח לספור שום דבר! פשוט תסתכל ותשים לב מה פיספסת בגלל שהיית מרוכז! חח למדנו אתזה היום באוניברסיטה בפסיכולוגיה:) ..פשוט מדהים! מזה כשהמוח שלך מרוכז בדבר אחד איך אתה לא מבחין..סעמאק כנס ותבין במה לא הבנחנת!! חח וזה 14 מסירות:] |
|
||||
|
||||
סעאמק את אשכרה לומדת פסיכולוגיה באוניברסיטה?חח:[ |
|
||||
|
||||
נותר רק לקוות שזה במסגרת חוג נוער כלשהו. |
|
||||
|
||||
סעמאק סאוחתאכ אינעל דינאאק יא רבאאק איך תא לא תופס שום דבר לקחו את תלמידי כיתה זי''ן מחטיבת ביניים ביצפר מקיף קריית צ'רנוחה לאוניברסיטה שנראה איך נראה פסיכולוגיה מבפנים עם קירות וכיסאות והכל שנראה שבאמת יש את זה וזה לא שסתם עובדים על אנשים עשו לנו הרצאה פסיכולוגיה על כל מיני פסיכים וכאלה היה אשכרה שעמום חזרנו אייפים אך מרוצים שסוף סוף נגמר ונתנו ללכת הביתה ממני באהבה שתיו בריאים כל הזמן ותיו רק שמחים כמו שאמר הרבי מה שמו שכחתי מה קוראים אותו ועים יש לכם איזה חולי או מחלה חסחלילה ירחם השם אז תיקחו יונה ותשימו על הבטן ותגידו תהילים ושלוש פעמים יבוא משיח יבוא משיח יבוא משיח והיא תבלע לכם את המחלה זתומרת היא היונה תבלע לכם את המחלה זה מהנסיון של ספתה שלי זה עובד יופי תאמינו ורק תודו בליבכם כל היום ותשבחו ותהללו כל הזמן אוהבת אותכם מזה הרוסה עליכם והכי הרוסה עליך אמונה |
|
||||
|
||||
ותחשבו אל זה. (אבל חוץ מזה, מדוייק ובמקום) |
|
||||
|
||||
בושה, בושה איך ששכחתי, שיסלח לי ישתבח שמו יום-יום. |
|
||||
|
||||
חוץ מה"מה שמו" - ממש מושלם. לא סתם פסיכולוגית את, ממש פראפסיכולוגית! |
|
||||
|
||||
אתה לא תקרא לה פרה! |
|
||||
|
||||
לא הבנת את כוונתי. ''פרה'' מ''פרה ורבה''. בהיותה ברוכת ילדים דומתני שאפשר בהחלט לקרוא לה כך. |
|
||||
|
||||
זה האחד עם הבחור בתחפושת של הקוף? אם כן, מה הנקודה? הבטחון שלי בעיניים שלי ובמוחי איננו מוחלט, אבל הוא מספק אותי במקרה חציית הכביש באדום. |
|
||||
|
||||
הנקודה היא שבשעה שאתה מתרכז בזיהוי מכוניות אתה לא רואה שקינג קונג עומד לידך וחושב שאתה ג'סיקה לאנג (הוא, לכשלעצמו, מתרכז בחיפוש מטוסים קלים בשמיים). __________ האמת היא שאין נקודה. סתם נזכרתי בוידיאו ההוא והחלטתי לשתף את הקהל. |
|
||||
|
||||
שאלה שעולה לי לראש, בעזרתו האדיבה של הדיון על ה-386, היא - איך היו נראות התוצאות אם במקום אדם בתחפושת של קוף, הייתה שם בחורה ערומה? |
|
||||
|
||||
אני עוברת באדום בלי בעיות מיוחדות, אבל רק במקומות בהם אני מכירה את התנועה (כלומר, יודעת בערך מאיזה כיוון מגיעות המכוניות, ולפי איזה סדר וכו'). בצמתים מורכבים בהם אני לא מכירה את האזור בהחלט אחכה לאור ירוק. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מחכה שתגיע מכונית ואז עובר. |
|
||||
|
||||
זה אולי מקרה מושלם של Malum prohibitum, פשע ללא קורבנות או מעשה שנחשב לפשע רק משום שהוא מנוגד לחוק (ולא משום שיש בו "רשע בפני עצמו" - malum in se). כמובן שיש פה מדרון חלקלק בו כל אחד יכול להחליט עבור עצמו מתי לציית או לא לציית לחוק (האם רק כשאין שום מכוניות באופק? האם רק כשיש מכונית אבל היא רחוקה מאוד? האם רק כשאני מעריך שאוכל לחצות את הצומת לפני שהמכונית תגיע אליי? וכן הלאה). באופן אישי, אם אני לא רואה שוטר באזור ואני מעריך שאוכל לחצות את הכביש בצורה בטוחה, אני חוצה. בכל מקרה אחר, אני דוגל בפתגם "עדיף לאבד רגע מהחיים מאשר את החיים ברגע". |
|
||||
|
||||
וכאן יש שאלה מעניינת: נכון שלעבור באדום כשניתן לראות שאין אף מכונית הוא פשע רק משום שהוא מנוגד לחוק. אבל זה נכון לא רק ברמזור להולכי רגל. מעניין לעשות כאן עוד מיני-סקר: כמה מהאיילים יעברו באדום כשהם נוהגים, אם הם התבוננו סביב היטב ווידאו שאין אף מכונית, הולך רגל, שוטר או מצלמה? אם לגבי מישהו התשובה היא שונה כאשר הוא נוהג לעומת כאשר הוא הולך רגל - מדוע? |
|
||||
|
||||
יש כאן היבט נוסף: חומרת העונש (שהוא נגזרת של מידת הסיכון). בעוד שחציית מעבר חצייה באדום עלולה לגרור קנס כספי כלשהו (אינני יודע בדיוק כמה, אבל בוודאי לא סכום גדול במיוחד), הרי שחציית צומת באדום (כלומר, במכונית) גוררת עימה קנסות כבדים, נקודות, ועלולה להוביל אפילו לשלילת רישיון. הסיבה לכך היא כמובן האפשרות לגרום נזק לאחר. הולך רגל החוצה באדום מסכן את חייו (בפוטנציה), בעוד נהג החוצה באדום מסכן את חייו ואת חייהם של נהגים והולכי רגל אחרים (בפוטנציה). |
|
||||
|
||||
כן, אבל נניח שהגעת לרמזור, עצרת, התבוננת ימינה ושמאלה שלוש פעמים, יש שדה ראיה ל-500 מטר בכל כיוון ואין נפש חיה. מה אז? |
|
||||
|
||||
יש צומת דומה ליד ביתי, שבשעות מסויימות הרמזור בו אף הופך לעצור (צהוב מהבהב). אינני רואה כל פסול (להבדיל מהודאה בעבירות ברשת, כשבקלות ניתן להגיע אלי דרכן) בחציתו באדום לאחר עצירה מלאה ומבט בוחן בלילה. יש כאן גם אבן בוחן הדורשת מהנהג הסתכלות אמיתית, שכן במידה ושוטר נמצא בסביבה והוא לא שם לב אליו, השלילה תהייה מוצדקת במידה מסויימת, שהרי אם הוא פיספס את השוטר הוא היה יכול גם לפספס רוכב אופניים בלבוש כהה. לכן ניתן לומר שהחוק במצבו הנוכחי הוא טוב לא משום שמכבדים אותו, אלא משום הזהות בין דרישת הזהירות לנדרש כדי להימנע מרשויות האכיפה. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מצלמה, בדומה לשוטר, אינה אובייקט ערטילאי שמופיע לראשונה בדואר ולאחר מכן בדיון בבית המשפט. היא שוכנת לה על עמוד צבוע בצבע בולט ובדיוק כמו השוטר מצהירה בעצם נוכחותה "במקרה כאן החוק כן נאכף; אם לא הצלחת להבחין בי, נהג כחוק, שכן אינך מסוגל לחצות בבטחה צומת אדום". |
|
||||
|
||||
צ"ל 'מצלמה, *בניגוד* לשוטר, אינה אובייקט ארטילאי...' שוטרי התנועה בארצנו אוהבים להיות אובייקטים ארטילאיים, ומתחבאים מאחורי גדרות, עצים, שיחים ופניות בדרך, כדי ש*לא* תשים לב אליהם. |
|
||||
|
||||
איש לא יוכל להרשיע אותך בעבירה בעקבות הודאה באייל, מה גם שקשה לי לדמיין שוטרי תנועה יורדים מהניידת ומתחילים לעקוב אחרי ה-IP של האייל האלמוני שכתב את תגובה 459562, מוציאים צווי בית משפט ל-ISP שיספק את הקישור בין IP למשתמש וכו' - וכל זאת רק בגלל הודאה במעבר ברמזור לאחר עצירה מלאה ומבט בוחן. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שכך קרתה התאונה שבה נפצע אריק איינשטיין בזמנו. |
|
||||
|
||||
המכונית שבה נסע עברה באור צהוב (או אדום?) בכביש ריק בלילה. |
|
||||
|
||||
היתה התנגשות (ברכב שהם לא הבחינו בו). אחת הנוסעות נהרגה ואיינשטיין נפצע קשה. |
|
||||
|
||||
בטח ירד גשם ולא ראו ממטר. |
|
||||
|
||||
איזה מין שאלות אלה? מדובר על תאונה שאירעה בשנות השמונים (כלומר אם אתה חושש שפספסת משהו בחדשות, אז לא). |
|
||||
|
||||
כנראה פספסתי חדשות ישנות:) |
|
||||
|
||||
מה שעדיין אקטואלי: הפועל שוב הפסידה. |
|
||||
|
||||
ומה הקשר? בחיי שלפעמים יש כאן תגובות מוזרות |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
סע לאט [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
הפניה יפה, אבל האלבום יצא כ 8 שנים לפני התאונה האמורה. |
|
||||
|
||||
פשוט מאוד - אני לא אעשה דבר כזה, בעיקר בגלל יותר מדי כתבות בעיתונים על ז''לים שזו הייתה סיבת המוות אצלם |
|
||||
|
||||
האם לא ראוי לרחם על הנהג, שכתוצאה מההימור של הולך הרגל ייאלץ לסטות ולהפגע בעצמו/ להתמודד עם העובדה שפגע בחיי אדם? |
|
||||
|
||||
האבסורד הוא גדול עוד יותר. ישנם מקומות שהם כאוס תחבורתי מובהק1 שבו נדרסים בגלוי, לאור היום, ותחת עיניה (ובעידודה?) של משטרת התנועה חוקים ותקנות תעבורה על ימין ועל שמאל. החוק היחיד שנשמר בקנאות (גם כאשר משטרת התנועה אינה נוכחת) הוא אי כניסה לצומת באור אדום. גם כאשר אי הסבירות של האור האדום צועקת לשמים. ___ 1 צומת המוביל לדוגמא. מוגש בחסות מע"צ. |
|
||||
|
||||
החברה הלאומית לדרכים, כן? |
|
||||
|
||||
דיון 301, כן. |
|
||||
|
||||
ההבדל הוא בזה שמכוניות יכולות להגיע רק משני כיוונים מוגדרים והולך הרגל יכול לראות/לשמוע אותן בהכרח לפני שהוא מחליט מתי לחצות. בני אדם (או חיות!) יכולים להגיח שניה האחרונה מתוך בתים/מאחורי עמודים/מצדדים שהנהג איננו רואה מראש ולחצות מתוך הנחה שהשטח פנוי למענם. |
|
||||
|
||||
וגם בכך שצריך רשיון כדי לנהוג אבל לא כדי להיות הולך רגל. |
|
||||
|
||||
וגם בכך שנהג יכול להרוג הולך רגל אבל לא להיפך. |
|
||||
|
||||
למה לא? |
|
||||
|
||||
ידעתי שתעלה השאלה. אנא נסח את תגובתי הקודמת באופן שיכלול את התשובה. |
|
||||
|
||||
אני סיימתי את בית הספר לפני די הרבה שנים, וגם בשנים הרחוקות ההן בהן שהיתי בין כתלי אותו מוסד, לא נהגתי להכין שעורי בית, כך שכנראה גם הפעם לא אמלא את המטלה. __ מה גם שלו ידעתי את התשובה, לא הייתי שואל. |
|
||||
|
||||
בעניין זה, מעניין מה אומר החוק: האם ניתן לשלול את רשיון הנהיגה של אדם אשר לא ציית לרמזור המיועד להולכי רגל? |
|
||||
|
||||
וגם: האם ניתן לשלול רשיון עבודה לרמזור אשר לא ציית לנהג או להולך רגל? |
|
||||
|
||||
לצורך השאלה ההיפותטית שלנו שדה הראיה פנוי לחלוטין והולך רגל לא יכול להגיח במפתיע. לא חסרים במציאות רמזורים שלגביהם זה נכון. |
|
||||
|
||||
גם אם שדה הראיה פנוי לחלוטין אין זה אומר שהנהג מסתכל לכל הכיוונים בו זמנית. |
|
||||
|
||||
אם תניח את ההנחה הזו לא תוכל לנהוג בכביש כלל. תמיד יכול להופיע מישהו אקראי מכיוון שאינך רואה במהירות עצומה ולהתנגש בך לפני שתבחין בו. בכל אופן, הבה נניח שמדובר באחד הרמזורים שמתחילים להבהב בצהוב בשעה 1:00 בלילה. אתה מגיע בשעה 12:59. יותר מזה, בכיוון שבו אתה נוסע אתה רואה שיש אדום להולכי רגל. האם בעוד דקה תוכל להבחין במשהו שכרגע אינך יכול להבחין בו? |
|
||||
|
||||
אף אחד לא יספיק לחצות 500 מטר בזמן שלוקח לך להביט ימינה ולחצות את הצומת. (ולמתחכמים, גם לכם כבר עניתי). |
|
||||
|
||||
הא? |
|
||||
|
||||
שאני מרשה לעצמי (בתנאים מסויים) כהולכת רגל. זה אומר שאני לעולם לא אעבור רמזור באור אדום במודע (כבר קרתה פעם שהדרך היתה פנויה, ואני הסתכלתי בטעות על הרמזור הלא נכון ורק בדיעבד קלטתי שבעצם הרמזור שלי היה אדום). זה גם אומר שאני עוצרת בעצור, *תמיד*, גם אם השעה 2 בלילה, האזור נטוש לחלוטין, ואפילו אם זה "עצור" ביציאה מחניון קטן אל כביש מסכן ליד ש.ג. של בסיס צבאי ואין שום אדם או מכונית שיכולים לצוץ פתאום, שלא לדבר על שוטר. |
|
||||
|
||||
אם יש עוד אנשים, וכולם מחכים, אז גם אני. אם לא, עובר. מבחינת בטיחות, ברור שהרבה יותר בטוח לעבור באדום כשאף מכונית לא באה, מאשר לעבור בירוק כשמכוניות מתקרבות (וכנראה יעצרו, אבל לך תדע) - ואת זה כולם עושים ללא הנד עפעף. מילדותי חונכתי שזה לא נורא לעבור באדום כשלא מסוכן (לפני שזורקים את אמא שלי לכלא, היינו קיבוצניקים, התנהלות בעיר ללא ליווי מבוגר זה משהו שמתחיל בגיל 13 בערך). בתחילת חיי הבוגרים החלטתי שאציית לחוק, כדי לתרום את תרומתי העלובה לשיפור האופי הישראלי שיהיה יותר "אירופי" ומסודר. נשברתי כשקראתי את לונלי פלנט שווייץ - ואני מדבר על המקור באנגלית - בפרק המבוא שמדבר על אופי החברה, צוין בטון משועשע שהשוייצרים כה מסודרים וצייתנים, ש(תארו לכם!) הם עומדים ברמזור אדום אפילו שאף מכונית לא באה. אבל אם יש עוד אנשים, והם עומדים (כפי שצוין כאן בתגובה אחרת, בחיפה יש נטייה כזו), אין לי לב לקלקל את השורה. |
|
||||
|
||||
לעומת זאת בניו יורק, הולכי הרגל מצפצפים על הרמזורים. |
|
||||
|
||||
זה לא עניין של מצפצפים על הרמזורים - פשוט רמזור אדום להולכי רגל אינו מחייב עמידה ומציין 'תן זכות קדימה' (אם חייך חשובים לך). או במילים אחרות - 'שים לב, למכוניות בכביש יש רמזור ירוק' |
|
||||
|
||||
שזו הגישה המפוקחת להביט על כל מערכת בקרה. |
|
||||
|
||||
(אני לא נוהג לתקן תיקוני לשון באייל אלא בנסיבות מיוחדות, אבל כאן יש נסיבה מיוחדת חביבה) מפוכחת. דווקא הגישה ההפוכה היא מפוקחת... |
|
||||
|
||||
היו כאן כבר כמה ''נסיבות'' כאלה, ובכל ''נסיבה'' כזאת אני תמיד תוהה אם זה לא מכוון... |
|
||||
|
||||
לא רק הולכי הרגל הרגילים. ראיתי שם קבוצה של כעשרה שוטרים חוצים באדום בניחותא (ואיש מהם לא רשם דו''ח לעמיתיו). |
|
||||
|
||||
בהדר בחיפה יש כמה רמזורים להולכי רגל שפועלים בצורה כל כך מטומטמת, שזה לפעמים מצווה "לקלקל את השורה". אנשים מביטים כמו זומבים על הרמזור האדום (כשכל המכוניות בכביש ממתינות בפקק תנועה, כולל מספר מכוניות שעומדות על המעבר חציה עצמו) ומתחילים לעבור כשהרמזור להולכי רגל ירוק, תוך כדי שהתנועה בכביש מתחילה לזרום. המחזה הזה תמיד נראה לי כמו Froger, אבל עם אוכלוסיה מבוגרת במקום עם צפרדעים. לדעתי מדובר בחוק מסוכן. אנשים מסתובבים בעיר כסהרוריים ונותנים יותר תשומת לב למה שקורה ברמזורים מאשר למה שקורה בכבישים כי "חוק זה חוק". |
|
||||
|
||||
מדוע רצית שהאופי הישראלי יהיה יותר "אירופי"? |
|
||||
|
||||
"אירופי", קרי: יותר סדר, ציות לחוקים והתחשבות בזולת. אני רואה עצמי פטור בשלב זה מלהסביר למה רציתי בזה - אני עדיין רוצה, ונראה לי שרוב האנשים רוצים - אבל אם זה לא ברור אני מוכן להסביר הלאה. |
|
||||
|
||||
אני לא ממש מקבל את הקשר בין סדר וציות לחוקים לבין התחשבות בזולת או בין התחשבות בזולת לבין המנטאליות האירופית. אבל מה שמסקרן אותי לדעת, אם לא אכפת לך להסביר, זה אילו התנהגויות ישראליות ספציפיות הפריעו לך כל כך עד שרצית לשנות אותן. |
|
||||
|
||||
"אירופה" כאן היא סטריאוטיפ שלא התחייבתי לבסס אותו, אבל אם נכנסים לזה אז נדמה לי שהוא כן מבוסס (הוסף לאירופה את כל העולם האנגלוסקסי; את שאר העולם אני מכיר רק באופן סטריאוטיפי יותר, ובוודאי יש בו עוד מדינות "אירופיות" מבחינה זו, אבל מספיקה לי ההשוואה בין "אירופה" זו לישראל). אז הנה, בערך אותן תשובות לשלוש השאלות: (1)הקשר בין סדר וציות לחוקים לבין התחשבות בזולת, (2)ההבדל בין "אירופה" לבין ישראל, ו-(3) ההתנהגויות שרציתי (ואני עדיין רוצה) לשנות: *אי-ציות לתור *אי-התחשבות בכביש *השלכת פסולת בחוץ *כיבוד המרחב הפרטי הפיזי *אדיבות *תודעה סביבתית *באופן כללי, התחושה שקבלת הזכויות "הקטנות" דורשת בארץ השקעת אנרגיה מתמידה, יותר מבעולם המערבי-המובהק. |
|
||||
|
||||
זה נכון, אבל קבלת טובות קטנות גם היא דורשת בארץ הרבה פחות מאמץ. |
|
||||
|
||||
אני לא מצליח לראות קשר רב בין ציות לחוקים לבין התחשבות בזולת. ציות לחוקים הוא עניין פורמאלי בעוד שהתחשבות בזולת היא תהליך שמחייב אותנו לאמפתיה לזולת (הזדהות, הבנת הצרכים שלו מנקודת מבטו והחלטה לבצע ויתור על האינטרסים שלנו ע"מ לספק את צרכיו). ציות לחוקים לא מחייב השקעת אנרגיה בזולת אלא התנהגות אוטומטית, בעוד שהתחשבות בזולת דורשת השקעת אנרגיה מתמידה. ציות לחוקים מחייב את כולם לעמוד בתור מסודר, בעוד שהתחשבות בזולת תאפשר למי ש"אני רק שאלה" לחסוך לעצמו שעה מבוזבזת של עמידה בתור לחינם, במחיר קטן לכל העומדים בתור לפניו. כנגד הטענה שהעליתי בפיסקה הקודמת אפשר לטעון שהמקורות נפשיים להתנהגות לא רלוונטים, וההתחשבות בזולת נוצרת מכך שכולם מצייתים לחוקים. על כך יש לי שתי תשובות: (א) החוקים תמיד מוטים לטובת קבוצות מסוימות. אלה הקבוצות שלא "מתחשבים" בהם במהלך הציות לחוקים. (ב) אפרופו אירופה, השואה. ההיכרות שלי עם אירופה (שהיא היכרות חלקית מאוד) שונה משלך. חוליגאנים אנגלים, אי שמירת מרחק של איטלקים, התנשאות וגזענות צרפתית ועוד. אני עדיין אוהב את אירופה, אבל מעדיף את ההתנהגות הישראלית. |
|
||||
|
||||
גודווין. ירדן צודק. |
|
||||
|
||||
הבעיה עם השוואות בין-תרבותיות שכאלו היא שמהר מאוד נגררים לפיסת הגאונות הבאה: |
|
||||
|
||||
זאת בעיה? זאת מעלה. |
|
||||
|
||||
ברור שאני מתכוון למאפיינים כלליים של אירופה, ולא מתחייב שכל מה שעושים בכל ארץ באירופה הוא טוב. יש אירופים חוליגנים, ויש עמים באירופה שנוטים יותר לכך; האם כלל היית אומר שחוליגניות מאפיינת את האירופים? אי-שמירת מרחק? התנשאות וגזענות1? השמדת-עם? אבל כאמור, השאלה האם אירופה היא באמת "אירופית" פחות מעניינת. את הקשר בין שמירת חוק וסדר לבין התחשבות אני רואה בערך הפוך ממך. אפשר לשמור חוק בצורה אוטומטית, אבל אני חושב שלא זה מה שקורה באירופה (ובכל מקום אחר שבו אנשים שומרים חוק וסדר): לפחות בחוקים (חוקי מדינה ו"חוקי סדר") שרלוונטיים לענייננו, אני חושב שאנשים שומרים עליהם מתוך הבנת הרציונל שמאחוריהם, והבנה שקיום החוקים הוא דרך טובה להתחשב בזולת. 1 טיילתי זמן מצטבר של חודשיים וחצי בערך בחלקים רבים של צרפת, ולא התרשמתי כלל וכלל שהם מתנשאים או לא-נחמדים, אבל בהחלט ייתכן שזה קוצר ראייה שלי. |
|
||||
|
||||
התחושה שלי היא שאתה טועה. נראה כאילו הסיבה שהאירופים (לפחות האנגלים שבהם) שומרים על החוקים שהם שומרים (ומעבר במעבר חציה באור ירוק הוא לא אחד מהם) נובעת מקיבעון מחשבתי וחוסר גמישות קיצונית (או, לפחות נראית קיצונית למי שבא מארץ הקומבינות). במפגש עם רוב הפקידים1 כאן, אתה פשוט שומע את קרול ביר אומרת "Computer says no", גם שזה לגמרי לא הגיוני, גם שזה מנוגד לגמרי לאינטרס של הפקיד. 1 פקידים לא כולל רק פקידי ממשלה ופקידי בנק אלא אפילו אנשי מכירות ומתווכי דירות. |
|
||||
|
||||
לא, אני לא חושב שחוליגניות, התנשאות וגזענות מאפיינים דווקא את האירופים. אבל הנקודה היא שהם לוקים בזה לא פחות מאחרים. בנוגע להשמדת-עם, אני באמת לא יודע. למיטב ידיעתי יש שני זרמים מרכזיים של היסטוריונים בנושא. האחד טוען שהשואה הייתה הכרח של ההיסטוריה הפרטיקולרית האירופית והגרמנית, והשני נוטה לפרש אותה במושגים אוניברסליים. ללא קשר לויכוח האינטלקטואלי ביניהם, חורה לי שהשואה היא "מחוץ לדיון" וזה כמעט לא מנומס - ואפילו נתפס כטרחני וכמעט כגזעני! - להעלות אותה בדיון על אירופה היום. אז מבחינתי "אירופה" משמעה לא מעט "השמדת-העם-היהודי", וזה חלק ממה שעושה את אירופה לאירופית, ואין זה משנה כמה חיוכים גרמניים אדיבים ותורים מסודרים אני אראה ברחובותיה של קלן. בנוגע לדעות הנוגדות שלנו על היחס בין שמירת החוק לבין ההתחשבות בזולת, זאת נראית לי שאלה למחקר אמפירי. יש את קוהלברג, אבל אני לא יודע מה מעמדו הנוכחי, אז אין לי מה להוסיף בנושא. |
|
||||
|
||||
אתה דובר צרפתית? |
|
||||
|
||||
קצת. את רוב האינטראקציות עשיתי בצרפתית (בערך), אבל אי אפשר לטעות בי ולחשוב שאני מקומי. |
|
||||
|
||||
אבל אפשר להניח שאתה פרנקופיל, אם זה במקרה סוג האנשים שאוהבים להתקל בהם, ואז לתת לך יחס מעט שונה מזה שנותנים למישהו שלא הקדיש כמה חודשים/שנים מחייו הקצרים ללימוד צרפתית, "ושמתעקש" לדבר איתם אנגלית. |
|
||||
|
||||
בהחלט ייתכן. |
|
||||
|
||||
מה דעתך בנושא? חושב שהיית מקבל יחס שונה מהותית אם לא היית פונה אליהם בצרפתית? |
|
||||
|
||||
אני שהיתי די הרבה זמן בפריז אבל דובר צרפתית חלשה מאוד ( אני קורא קצת יותר טוב). אני יכול להעיד שאם אתה *תייר* וצריך עזרה לתיירים, אנשים ברחוב מתיחסים אליך יפה, אפילו אם אתה מגמגם באנגלית. לעומת זאת אם אתה צריך עזרה כתושב זמני ( קרי, ביורוקרטיה של הארכת ויזה, ביטוח לאומי או שירותים רפואיים), אם אינך דובר צרפתית באמת היחס הוא מתנשא ומגעיל. הפרשנות המקלה שלי (אחרי קצת יין וגבינה) היא שהם חושבים שאתה מהגר ומניחים שאם אינך מקדיש זמן ללימוד השפה, אינך מכבד את המדינה שבנדיבותה הסכימה לארח אותך. |
|
||||
|
||||
אני הייתי בפריז רק לביקורי עבודה קצרים ולא יצא לי כמעט להיות במגע עם הפריזאים עצמם, אבל אלה שמתמצאים יותר ממני אומרים שהדבר קשור פחות ביחסם של הצרפתים אל הזר, בין אם הוא תייר או מהגר פוטנציאלי - ויותר בעוינות (יש אומרים - שנאה) של הצרפתים אל האנגלים. מביני דבר הסבירו לי שבגלל העוינות הזאת יש הרבה פריזאים וצרפתים תושבי הערים הגדולות שכשאתה שואל אותם באנגלית שאלה פשוטה שהם יכולים לענות עליה בלי בעיה - הם מעמידים פנים כאילו אינם מבינים אפילו מילה אחת באנגלית. על הצרפתים במקומות יותר קטנים וכפריים נאמר שהם באמת לא מבינים שום שפה חוץ מצרפתית, אפילו לא באופן אלמנטרי. |
|
||||
|
||||
אולי הישראלי הממוצע שמראש בא עם דעה קדומה כזאת מעורר בצרפתי עוינות כמו האנגלי עם המבטא שלו ואמריקאי יכול להתסדר? |
|
||||
|
||||
אל דאגה, הסיכוי שהפריזאי הממוצע יטעה בעברית של הישראלי הממוצע ויחשוב שהוא אמריקאי (ממוצע או לא) הוא קלוש. |
|
||||
|
||||
כשהייתי בארה"ב ב-94' אמריקנים (שונים) ששמעו אותנו מדברים עברית (במבטע ישראלי למהדרין, צברים אנחנו) טעו לחשוב שאנחנו דוברים צרפתית. חלקם הגדילו לעשות וחשבו שזו ספרדית (שזה באמת מוזר, בהתחשב בכמות הלטינים שיש שם). המסקנה היתה שאין להם באמת מושג איך נשמעות שפות שאינן אנגלית. _________ [זה מה שקורא כשצופים ב"ערי הזהב הנסתרות" בדיבוב לאנגלית. הם לא יודעים מה הם מחמיצים!] |
|
||||
|
||||
לעומת זאת, המבטא שלי נשמע תמיד לצרפתים כמו מבטא גרמני (ואין לי שום דם יקי). |
|
||||
|
||||
בתור התחלה, יש את ה-כ' (ואת ה-ח' הישראלית, שהיא גם כן כ'). |
|
||||
|
||||
כלומר? (אין לי מושג בגרמנית). |
|
||||
|
||||
בגרמנית יש גם כן כ'. הדוגמאות הכי בולטות הן במילה "אכטונג" (לישראלי [מיום השואה, זאת אומרת]) ובמילה "איך" ("אני"). שים לב שלמיטב ידיעתי, יש איזור שבהם דווקא מבטאים את ch כמו ש', במיוחד במילה "אני", אבל זה לא משנה, כי יש גם (ונראה לי שיותר נפוץ) את ה-כ'. בספרדית יש גם כן צליל דומה, למשל במילה jamás ("לעולם לא"). בהתחשב ביחס של דוברי האנגלית לצליל הזה - השיעול מלא הכיח שבו הם משתמשים כדי לחקות אותו - נראה לי הגיוני שזה מה שיתפוס את תשומת ליבם בדיבור שלך, ושהם ישימו מיד לב לדמיון לשפה האחרת שבה הם שמעו אותו, או דומה לו. (בערבית יש את ה-ח' הגרונית, שכנראה, למרות שהם לא מסוגלים להשמיע לא את ה-כ' ולא את ה-ח', הם שמים לב להבדל ביניהם. עוד אפשרויות - אתה לא נראה להם כמו ערבי, הם חושבים שלקרוא לך ערבי יעליב אותך [גם בלי לדעת שאתה ישראלי], או שיש הרבה צלילים אחרים שונים בערבית [הייתי הולך על זה ועל הראשון ביחד]). לטעות את העברית לצרפתית זה באמת משונה. |
|
||||
|
||||
אה, תודה על ההסבר (אם כי את אלה כבר בכל זאת ידעתי) - אבל אמרתי ש''המבטא'' שלי הפתיע אותם, לא העברית. התכוונתי למבטא בצרפתית, שבדברי בה אינני משתמשת ב-כ' או ב-ח'. |
|
||||
|
||||
המבטא שלך באנגלית? אולי זה נשמע דומה. יש לי חבר שטוען1 שאין מבטא ישראלי אחיד באנגלית, ושמבטאים גרמניים, צרפתיים, ספרדיים ורוסיים דווקא יש. קשה לי לשפוט אם הוא צודק. --- 1 האמת היא שאני זוכר שהוא בעבר הרחוק טען שאין "מבטא" עברי, ושכל החבר'ה האחרים מתייפייפים בשפת אמם בכוונה בכל מיני צורות שונות במקום לדבר טבעי. יש לו נטייה לשכתב את ההיסטוריה, אני לא יודע אם במודע. |
|
||||
|
||||
בגרמנית תקנית, ולדעתי ברוב הדיאלקטים, ch מבוטא בערך כמו ש' (אבל בהחלט לא בדיוק - יש בגרמנית גם ש' כמו שלנו) אחרי e, i ו-ä, וכמו כ' אחרי שאר התנועות (וכמו ק' אחרי עיצור ובראש מילה). אני לא בטוח מה יותר נפוץ. דיאלקטים בולטים שבהם הוגים כ' אחרי כל התנועות הם גרמנית שווייצית ויידיש. |
|
||||
|
||||
"גרמנית תקנית"? בתחנות רכבת מערכת הכריזה קוראת "אכטונג", לא "אש'טונג", לא? וקריינים בטלוויזיה? |
|
||||
|
||||
מדברי ירדן עולה ש-ch אחרי a אכן נשמעת כמו כ'. |
|
||||
|
||||
אופס, קראתי מהר מדי. סליחה ותודה. |
|
||||
|
||||
ה-ch הגרמני נשמע כמו ש' רק אחרי s. כשהוא לא נשמע כמו כ' או כמו כּ' הוא עיצור חיכי, חוכך ואטום, שביחס לכ' הוא כמו ש' ביחס לס' ואין לו מקבילה בעברית. הכללים שכתבת הם ודאי לא נכונים. במילים Fuchs ו Sechs מבוטאים את ה-ch כמו כּ' ובמילה durch מבטאים בצורה שאין לה מקבילה עברית. |
|
||||
|
||||
העיצור החיכי, חוכך ואטום נשמע דומה למדי ל-ש' לאוזן הישראלית, ומן הסתם לרוב האוזניים הלא גרמניות. אליו התכוונתי. אתה צודק, כמובן, שעשיתי בלגן בכללים: ch אחרי עיצור מבוטא בעיצור הנ"ל. לא הצלחתי למצוא בספרים שלי כללים מתי הוא מבוטא כ-k; נראה שבאמת לפני s (בתנאי, כמובן שהוא חלק מאותה יחידה ולא מסיים מילה שהודבקה למילה שמתחילה ב-s). בראש מילה עושה רושם ש-ch מופיע רק במילים ממקור לא-גרמני, ונהגה בהתאם לשפת המקור. |
|
||||
|
||||
סבא שלי ז"ל טען שאין כללים חד משמעיים בנוגע להגיה של ch ובכל מקרה זה משתנה מאזור לאזור בגרמניה. |
|
||||
|
||||
''לטעות את העברית לצרפתית זה באמת משונה.'' משונה, משונה, אבל אנגלוסקסים מנחשים שאני צרפתי לפי המבטא הישראלי שמופיע באנגלית שלי. |
|
||||
|
||||
הם סתם מתבלבלים עם ההולנדית (שבה יש פי אלף ח' מאשר בגרמנית). |
|
||||
|
||||
אבל כשאני מדברת צרפתית אינני נזקקת ל-ח'... |
|
||||
|
||||
נכון. קבלי ביטול. |
|
||||
|
||||
המוכר ההודי במכולת השכונתית, אחד שבטוח יודע איך נשמעות שפות זרות (גם משום שהוא מדבר בשפה זרה, וגם משום שמידי יום הוא שומע לקוחות במדברים בעשרות שפות), שאל אותנו אם אנחנו רוסים או פולנים (ולא, אנחנו לא נראים סלאבים, והמבטא שלנו ישראלי לחלוטין). |
|
||||
|
||||
לי דווקא נראה שהצרפתים עדיין סבורים ששפתם אמורה להיות שפת התרבות הכללית, כפי שהייתה תקופה ארוכה, ואין זה נאה שאנשים לא ישתדלו לדבר בה. חוץ מזה, במקרים רבים הם פשוט לא מבינים - למשל, אם אתה שואל על מקום מסוים *בהיגוי* אנגלוסכסי. ביום הראשון שלי בפריז הסתובבתי עם שני אמריקאים ששאלו איפה זה "סיינט ג'רמיין" ו"סיינט מייקל"; אפילו לי היה קשה להבין מה הם רוצים, עד שהראו לי על המפה את סן ז'רמן וסן מישל. סביר להניח שגם אם הצרפתית שלך הייתה קלושה ביותר, בעיות מסוג זה לא היו בה. |
|
||||
|
||||
אה, זה אפילו אני יודעת. כלומר, להגות. זאת אומרת, המקומות האלה מאוזכרים בשיר של גברוש מ''עלובי החיים''. מה שאומר למעשה שהידיעה שלי על התרבות הצרפתית מסתכמת פחות או יותר במה שנכנס למחזמר. או לאירוויזיון. |
|
||||
|
||||
אם כבר, נסי את "פאריז" של מלקולם מקלארן. |
|
||||
|
||||
זה נכון, ועדיין אני חושב שהטרמפיסט שלקחתי פעם בחלק הפרנקופני של שווייץ, שבמשך דקות ארוכות לא הבין מהו הכפר "ברוּסוֹן" שאני נוסע אליו, למרות שהוא (הטרמפיסט) מקומי וזה היה בערך הכפר הבא על הכביש, ורק כשהראיתי לו על המפה נפל לו האסימון והוא אמר Ahhhh! Bruson! (ה-u נהגה בין השורוק שהגיתי לבין חיריק, ה-s נהגה "ז", וה-n רק מסמן תנועה אפית, אבל את זה בטח עשיתי נכון) - היה אטום קצת יתר על המידה.
|
|
||||
|
||||
ידידה אמריקאית של אמא שהתה בארץ שנים רבות וניגנה בתזמורת הפילהרמונית. יום אחד היא סיפרה שהיא הולכת לנגן באיזה קונצרט מיוחד לילדים בהשתתפות חלק מן התזמורת, קריינים, שחקנים וכו'. האירוע, כך אמרה, יהיה "In safta". המלה נשמעה בדיוק כמו "ספתא" - כפי שילדים ישראלים באמת קוראים לסבתא שלהם, בדרך כלל - בפ"א במקום בבי"ת, שאינה נוחה להיגוי במסגרת מלה זו. סבתא? זה יהיה בסבתא? לאחר בירור קצר ומצחיק הצלחנו להבין, אמא ואני, שהקונצרט יהיה במועדון צוותא. |
|
||||
|
||||
לך לראות את ''ביקור התיזמורת'' ותופתע. |
|
||||
|
||||
לטובת אלה שלא יזדמנו לקולנוע בעתיד הקרוב, אנא ספר למה כוונתך. (בהנחה שדיסקליימר קטן לא יזיק ומי שירצה ידלג) |
|
||||
|
||||
יום אחד ניסיתי להסביר משהו על חוקי היסוד ומבנה המשטר הישראלי לאיזה בחור אמריקאי1 וכדי להסביר איזו מילה שלא ידעתי לתרגם, אמרתי משהו בסגנון "הדמוקרסי". "the what?" "דמוקרסי,יו נואו, דמוקרטיה?" "HEEE?" "הו, יו נואו, 'אוף דה פיפול, פור דה פיפול'?" "HO! דמוקרסי!" ותודה ללינקולן שחילץ אותי מפלונטר חסר אונים (אך מיותר). 1לא ברור איך הגעתי למצב המגוחך הזה. הלקאות עצמיות נערכו בדיעבד. |
|
||||
|
||||
you say tomato, i say tomato
|
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
במבחן במה למחזה shall we dnace אחת המועמדות שרה בלי רגש I say to-mah-to you say to-mah-to והבמאי אמר לה "תודה רבה גב' Le-vi-n"you say po-tah-to I say po-tah-to והבחורה ענתה "אומרים Li-va-yn" הקטע מהסרט עם פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס המאוהבים אבל לא יודעים שהם מאוהבים. הריקוד על הגלגליות מלהיב. |
|
||||
|
||||
מדהים. בכל שוט הריקוד יש רק חיתוך אחד. |
|
||||
|
||||
לפני יומיים נפטרה סיד צ'אריס שרקדה עם גין קלי ב Singing in the rain (או איך שלא קוראים לסרט בעברית). לטעמי היא תיזכר בגלל הסרט Silk Stocking בו היא רקדה עם פרד אסטר למוזיקה של קול פורטר. הנה כמה קליפים: נינוצ'קה עוברת טרנספורמציה מסוכנת סובייטית מחמירה לרקדנית רומנטית קפיטליסטית: http://www.youtube.com/watch?v=_rvbS5LJND8 צ'אריס מפגינה יכולת סווינג בשילוב עם תורת המרכסיזם: http://www.youtube.com/watch?v=cII5WPvbg4c (מישהו מזהה את פיטר לורה?) וביחד עם פרד אסטר: http://www.youtube.com/watch?v=UHvu6g1bmOo |
|
||||
|
||||
זכר צדקת מהוללת לברכה. |
|
||||
|
||||
כמו ששואו אמר, ריקוד זה ביטוי אנכי לתשוקה אופקית. |
|
||||
|
||||
מה הקשה עליו בדמוקרסי שלך? |
|
||||
|
||||
כנראה המבטא הכבד |
|
||||
|
||||
ואני הסתבכתי לאחרונה כשהזכרתי בצרפתית רצוצה את הסוסים השחורים של בחורה אחת. (chevaux/cheveux noirs) |
|
||||
|
||||
דבר דומה קרה לי בשגרירות הגרמנית בתל אביב, לפני כ 18 שנים. באנו להנפיק לבן שלי דרכון גרמני. הפקידה הסכימה לשרת אותי באנגלית, אבל בחוסר רצון בולט ובעוינות גלויה. עד לרגע בו היא הבינה ש*אני* לא אזרח גרמני. מאותו רגע היא שרתה אותי באנגלית ללא כל הסתייגות. אגב, לפני מספר ימים, בקונסוליה הגרמנית בחיפה, קיבלתי אותו שרות בעברית, ועם חיוך. |
|
||||
|
||||
בכל הביקורים שלי בשגרירות הגרמנית, השירות הקונסולרי (הנפקת דרכונים לי ולילדי) היה בעברית ועם חיוך, כך שהשינוי בגישה הוא לפחות מאז שנת 2001. |
|
||||
|
||||
זה לא בהכרח שינוי בגישה, אולי רק שינוי בפקידה (מה שנקרא חילופי העונות).:) |
|
||||
|
||||
כמו שנאמר, שינויים המתרחשים מפקידה לפקידה :) |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מתחשק לי להציק למישהו עם סיפור שקרה לי לפני שעתיים - ביציאה מגבעת שמואל לגהה, זו שדרך תחנת הדלק, עוצרות כל הזמן מכוניות לטווחי זמן העולים על עשרים שניות, בדיוק במסלול הקצר שמאפשר ליוצאים משם, שמתחילים ממהירות אפסית, להשתלב בבטחה לתוך כביש גהה, שבו נוסעות מכוניות במהירות של כמאה קמ"ש. אז לפני שעתיים עברתי משם בדיוק באותו הרגע ששני נהגים משתי מכוניות החליטו לעצור בדיוק בנקודה שתכריח אותי לעבור מאפס למאה לפני שמכונית אחרת, שכבר נוסעת במאה, תתנגש בי. לגמרי בנימוס הסברתי לאחד מהם את הבעיה וביקשתי ממנו להחנות את המכונית שלו, שאותה עצר לפני פחות מחצי דקה, חמישה מטרים אחורה. במקום להגיד "סליחה, צודק", או "לא חשבתי על זה", או אפילו "בסדר! בסדר!", הוא הסביר לי ש"עכשיו שתיים בלילה, אין מכוניות. סע! סע כבר!" אחחח, היה נחמד להיות בריון. (במובן של "חזק", לא במובן של bully.) ולען הסר ספק, הוא לא נראה כמו ערס, אלא כמו סתם בחור נורמטיבי - ושמוק, כמו רוב האנשים. |
|
||||
|
||||
הלילה בסביבות 22:30 חציתי את רחוב הגליל בנווה שאנן, חיפה, מהמכולת (פתוחה עד מאוחר) לביתי בצד השני של הרחוב. מדובר במעבר חצייה לא מרומזר, ברחוב לא רחב, נתיב אחד לכל כיוון, בשכונת מגורים שקטה ושלווה למדי ובלי אזורי בילוי בקצה הזה של הרחוב. חיכיתי שמכונית מהכיוון שקרוב אלי (משמאלי) תעבור, והתחלתי לחצות במעבר החצייה. מכונית בנתיב השני (מימיני) היתה באופק, אבל לא קרובה למעבר. הציפייה הטבעית שלי היתה שהמכונית מתקרבת תעצור לי (כי אני כבר חוצה, וזכות קדימה והכל). אבל כשהייתי כבר כמעט באמצע המעבר קלטתי שהפושע מאחורי ההגה (לא הספקתי לראות, אבל רוב הסיכויים שזה היה גבר) פשוט לא שם עלי, ונעצרתי במקום, כי הבנתי שזה לעצור או להידרס. הוא פשוט חצה את המעבר מטר לפני, בטיסה (מהירות שללא ספק היתה מעל המהירות המותרת, אני אהמר על 70 קמ"ש, שזו מהירות מטורפת לרחוב כזה) ופנה קצת אחריו ימינה (במהירות שהמורה שלי לנהיגה היה מכפכף אותי אם הייתי מנסה לפנות בה). |
|
||||
|
||||
אתמול עמדתי על אי-תנועה לפני מעבר חצייה מרומזר, כשמכונית פנתה שמאלה לנתיב שלידי. מכיוון שהייתי עירני, קלטתי שהמכונית פונה בזווית קצת חדה מדי, ולכן צעדתי צעד אחורה. היא אכן עלתה על המדרכה בפנייה; אני לא בטוח שהיא הייתה מסכנת אותי אם לא הייתי שם לב, אבל בכל מקרה הייתי מאוד גאה בעצמי שקלטתי את העניין בזמן. חשוב לשים לב לדברים האלה גם כשאתה הולך-רגל פסיבי. |
|
||||
|
||||
אני חציתי כביש הלילה בערך באותה שעה בעמק רפאים, במעבר חצייה כנ''ל, ראיתי מכונית רחוקה למדי, לא העליתי בדעתי שיכולה להיות בעיה, ואיך שהנהג המניאק ראה אותי הוא האיץ בפראות ממש, כך שכשעברתי במסלול שלו המכונית כמעט ממש נגעה בי ודי במזל לדעתי ניצלתי מ(לפחות) התקף לב. חולי נפש האנשים האלה. |
|
||||
|
||||
הוצא רשיון לאקדח. |
|
||||
|
||||
תלמד אומנות לחימה. |
|
||||
|
||||
ומי יבטיח לי שהבחור השני לא למד אומנות לחימה גם כן? יותר זול וקל להסתובב עם סכין. |
|
||||
|
||||
ומי מבטיח לך שהבחור השני לא מסתובב עם סכין? יותר קל (אבל לא זול) להסתובב עם שומרי ראש. יותר זול לא להסתובב. |
|
||||
|
||||
אם הוא מסתובב עם סכין, לפחות גם לי יש סכין. אם הוא לא מסתובב עם סכין, ניצחתי, וזאת בעלות של חמש דקות שלקח לי להכנס לחנות ולגנוב את הסכין. |
|
||||
|
||||
אם הוא מסתובב עם סכין, והוא מיומן ממך בסכין, אז זה שגם לך יש סכין לא עוזר לך. אם הוא ךא מסתובב עם סכין, אבל מסתובב עם אקדח, והוא מבחין בסכין שלך, הסתבכת. שומרי ראש, עם נשק אוטומטי, זה מה שאתה צריך. בסופו של דבר, העלות מתקזזת עם היכולת שלך להשתמש בשומרי ראש לעשיית רווחים. |
|
||||
|
||||
איך תגנוב סכין כשאין לך סכין? |
|
||||
|
||||
תן לי את כתובת החנות שלך, ותזכה להדגמה. |
|
||||
|
||||
ומה קורה כשחלק עוברים וחלק מחכים? |
|
||||
|
||||
בקירוב ראשון, התשובה שבחרתי עונה לשאלתך: מחכה. אבל כפי שקל לנחש, זה לא ממש חד-משמעי, ויושפע מיחס העוברים-מחכים, מכמה אני ממהר, וגם משיקולים כמו "טוב, האדון האחד שנשאר לחכות ולא עבר כמו חמשת האחרים הוא קשיש שבוודאי הולך מאוד לאט ולכן החצייה באדום אינה בטוחה עבורו כמו עבור האחרים ועבורי, ולכן הוא היוצא מן הכלל, וטפשי שאעמוד *בגללו*". אני מניח שסיטואציה "מעורבת" קורית לי משהו כמו פעם בשבועיים - נדמה לי שבתשעה מעשרה מקרים אני מחכה. בזה אני מתייחס רק למקרה שכל האחרים הם זרים. המקרה הנפוץ הרבה יותר הוא שקבוצת האחרים כוללת את אשתי, והיא בוודאי נוטה יותר ממני לחכות, ואני איתה. הסיטואציה היותר נחמדה היא כשרק אנחנו במעבר. אני מנסה להדיח אותה לעבור אתי באדום, היא מסרבת, אני מפציר, היא לא נכנעת, וכך אנחנו מעבירים את הזמן בנעימים עד שמתחלף לירוק. |
|
||||
|
||||
על הסיטואציה היותר נחמדה כבר נאמר במקורות שדחיפה אחת שווה אלף מילים. |
|
||||
|
||||
כנראה שאחרי שהוא לימד את אשתו לשחות באותה צורה, היא כבר למדה להיזהר. |
|
||||
|
||||
תקנאו. |
|
||||
|
||||
"התנהלות בעיר ללא ליווי מבוגר זה משהו שמתחיל בגיל 13 בערך" - ROFL. אתה מזכיר לי את הכיתוב במעלית בבניין של ההורים שלי - אסור לבני פחות מ-14 להשתמש במעלית ללא השגחת מבוגר. בגיל חמש (ואולי כבר ארבע, אבל אני זוכר בודאות מלאה רק חמש) כבר הייתי מסתובב לבד (כלומר, עם חברים בגילי, אבל כשאני המבוגר ביותר בחבורה [יליד דצמבר]) ברחובות. ההורים שלי אמנם הציבו לי כמה גבולות, אבל את הכביש הקטן שהפריד אותי מהחברים שבצד השני של אותו הרחוב יכולתי לעבור, ובאופן כללי יכולתי ללכת לאן שרציתי והם לא היו יודעים, כל עוד הצלחתי למצוא את דרכי בחזרה. מצד שני, את אחיי הקטנים הייתי צריך ללוות לחבריהם גם אחרי שהם הגיעו לגיל עשר. כנראה שהם נוצרו מחומר פחות עמיד. |
|
||||
|
||||
אני הייתי מסתובבת לבד מגיל 6 - תחילת בית הספר. |
|
||||
|
||||
רעיון לסקר - מאיזה גיל הרשו לך ההורים להסתובב "למטה" בלי השגחה? א. 4. ב. 5. ג. 6. ד. 7. ה. 8. ו. 9. ז. 10. ח. 11. ט. 12. י. עדיין מחכה. |
|
||||
|
||||
זה תלוי לא מעט באופי היישוב שבו גרים (קיבוץ/מושב, עיר קטנה, עיר גדולה), ובשנת הלידה (היום מרשים מגיל מאוחר הרבה יותר). |
|
||||
|
||||
הזהו אתר החנונים? אני לא מאמין! |
|
||||
|
||||
זהו אתר הרציונלים קשי העורף. |
|
||||
|
||||
אני מניח שכמו לכולם, גם לי היתה תקופה של גדלות מוסרית קאנטיאנית בה נמנעתי ממעבר באור אדום בכל מקרה, אבל היא עברה חלפה לה. כיום אני עובר תמיד אם מדובר במעבר חצייה שמכוניות עוברות אותו רק מכיוון אחד, וכמעט ולעולם לא אם מדובר במעבר חצייה שעוברות אותו מכוניות שמגיעות מכמה כיוונים. אם אני מאוד ממהר זה כמובן טורף את כל הכללים, כמו בנוגע לכל חוק תעבורתי אחר. |
|
||||
|
||||
אחחח, כיתה ב'... |
|
||||
|
||||
אני מתפלא שאיבדת את התמימות בגיל כ''כ מאוחר. |
|
||||
|
||||
אני עובר כל כך מהר, עד שהאור האדום נראה לי ירוק. |
|
||||
|
||||
חיכיתי לתגובה הזו. :) כאמור, אתר של חנונים. |
|
||||
|
||||
תגובה 46813 |
|
||||
|
||||
תמיד, תמיד תמיד עוצר לפני רמזור ובודק שהוא ירוק. כמו כן, אני מכיר את רוב הרמזורים שאני עובר בהם, ואני מכיר את פרק הזמן שיש ירוק, ואם קיים סיכון שהרמזור יתחלף לאדום, אני פשוט לא עובר. אף פעם לא אעבור באדום. כלום לא ישפיע עליי, גם אם לא תהיה מכונית (גם אם הכביש הוא הכביש שהכי לא בשימוש) תמיד אעבור בירוק. זה חוק ברזל אצלי, כך חונכתי. |
|
||||
|
||||
מי שחינך אותך פשוט לא יודע. רמזור (בין אם להולכי רגל ובין אם לנהגים) תקף לכניסה לצומת1 (או במקרה של הולך רגל - לירידה לכביש). מה שקורה אחר כך לא משנה. ___ 1 ברוב הצמתים אפילו לפני - למעבר קו העצירה. אבל האור חייב להיות ירוק (גם מהבהב). לא אדום, לא כתום, לא צהוב ולא בורדו. רק ירוק (והצומת פנוי למעבר). |
|
||||
|
||||
מה עם אור תכלת? |
|
||||
|
||||
תכלת זה ירוק? |
|
||||
|
||||
לא, ירוק זה סגול. |
|
||||
|
||||
תטל''א. |
|
||||
|
||||
תגובה 19477 |
|
||||
|
||||
עמדתי לסמן עובר-מה השאלה כמו הרוב השפוי אבל אז נזכרתי בדו''ח שקיבלתי על חציית כביש באלנבי, לא רציתי להשתמש במעבר התת קרקעי המגעיל ובאמת אחרי שבוע הוא נסגר ואני נשארתי עם הדו''ח. חוץ מזה בילדותי הייתי עד לשוטר שקפץ מבין השיחים על הולך רגל שעבר באדום, והולך הרגל ברח לו בגבורה. ואחרון חביב, אמא שלי קבלה דו''ח על חצייה באדום משוטר מאד מעצבן בזמן שמהרה לעבודה. ראו הוזהרתם. |
|
||||
|
||||
אם אני לא ממהר בכלל, אין בכלל מכוניות בקרבת מקום ויש לי כהולך רגל אדום - אני עובר. יש מכוניות בקרבת מקום ואני מעט ממהר? לא עובר. אם אני נורא ממהר אז אני בוחן את התנועה ועובר בהזדמנות הראשונה שתהיה לי. כנהג בכלי רכב - אני תמיד עוצר באדום - תמיד! אלא אם כן זה אמצע הלילה, זה רמזור לכיוון אחד (מאלו שנמצאים לא בצומת אלא בדרך עם נתיב אחד או שניים) אז אני עוצר ואם אני ממש חסר סבלנות אז אני חולף על פניו באיטיות לאחר שכבר עצרתי. אבל לעולם אני לא נוהג לתוכו כשהוא אדום כי ככה יש סכנה שאדרוס מישהו. הדבר הזה יחשב לטאבו רק בעיני יפיי נפש שחושבים שאם אני עובר על החוק הזה אז אני מועד לפורענות ויכול לבצע גם אונס ורצח... אני חושב שההיגיון שלי בריא למדי במקרה הזה :) |
|
||||
|
||||
בשבדייה הולך רגל לא יקנס על ידי שוטר אם הוא חצה באור אדום. ההגיון שעומד מאחורי הדבר הוא שהניזוק העיקרי הוא הולך הרגל, ואם הוא לקח את הסיכון, אז זבש''ו. |
|
||||
|
||||
שגם לשוטר וגם למכונית על הכביש לא אכפת מאותו הולך רגל? |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את ההגיון מאחורי הטענה שלך. תוכל להסביר? |
|
||||
|
||||
"ההגיון שעומד מאחורי הדבר הוא שהניזוק העיקרי הוא הולך הרגל, ואם הוא לקח את הסיכון, אז זבש"ו." 1. כמו שאפילו מצילים בנאדם שמתכוון להתאבד, למרות ששם בוודאי שהוא הנפגע העיקרי (לפחות פיסית), אז גם פה אולי לשוטר כן מספיק מאותו הולך רגל מכדי שזה יהיה רק בעיה שלו (של הולך הרגל) 2. נהג המכונית על הכביש לא ירצה לדרוס אותו (כי גם יחשוב שלא זבש"ו), ולכן אולי יסטה מנתיבו כדי להמנע מתאונה ויסכן מישהו אחר ו\או עצמו במקום. |
|
||||
|
||||
סליחה, אבל אני באמת עדיין לא מבין אותך. תוכל בבקשה לנסח את המסר שלך במשפטים קצרים ופשוטים? |
|
||||
|
||||
במקום אחר, הולך רגל כן ייקנס. ההגיון שעומד מאחורי כך הוא שהניזוק העיקרי אינו בהכרח הולך הרגל, אלא למשל מכונית שתסטה מנתיבה כדי לא לפגוע בו. ההגיון הנוסף הוא שדואגים גם לאנשים שלא דואגים לעצמם. ברור עכשיו? |
|
||||
|
||||
עכשיו אתה הרבה יותר ברור. עכשיו שאני גם מבין אותך אין לי מה לענות לך. :o) |
|
||||
|
||||
אתה לא מעודד אותי לכתוב ברור אם דווקא אז אין לך מה לענות! |
|
||||
|
||||
איך יכולתי לדעת שאין לי מה לענות לך לפני שהבנתי את כוונתך? אל תכעס, באמת לא הייתה לי כוונה רעה. |
|
||||
|
||||
ואני הייתי נהג... ואתה היית הולך רגל... (טוב, הבנת.) |
|
||||
|
||||
הייתי עובר באור ירוק :o) |
|
||||
|
||||
*כ*שאני. |
|
||||
|
||||
תודה. |
|
||||
|
||||
לעומת זאת בבלגיה חזיתי בתסריט מדהים: זוג שחצה את הכביש באור אדום (שם זה מקובל אפילו יותר מאשר בארץ) נעצר על ידי שוטר. אחרי חמש דקות שהוא הסביר להם כמה הם לא בסדר, הוא שלח אותם חזרה לעברו השני של הרחוב, לחצות שוב - הפעם כמו שצריך - באור ירוק. |
|
||||
|
||||
היתה לי מחנכת בחטיבה (אם אפשר לקרוא למפלצת ההיא "מחנכת") עם עקרונות: יום אחד אחד התלמידים נכנס באיחור קל של דקה שתיים, והסתנן פנימה בשקט. היא חטפה קריזה, הכריחה אותו לצאת החוצה, להיכנס שוב, ולברך אותה בשלום. |
|
||||
|
||||
טוב, להבדיל מהשוטר הבלגי, היא היתה (אני מקווה שהיא כבר לא) ''מחנכת''. (אגב, היא נשמעת לי מתאימה לבית הספר בו למדתי.) |
|
||||
|
||||
זה אירוע זניח; היא עשתה הרבה מעשים אחרים לא חינוכיים בעליל, דברים שאני קולטת עד כמה הם גרועים רק בעיניים בוגרות. בזמנו פשוט פחדנו ממנה. היא לא התעללה בנו פיזית, אבל היא ללא ספק התעללה בנו נפשית (ואני אעצור כאן, כי זה כבר עוף מוקרם). |
|
||||
|
||||
אני פעם נעצרתי בבלגיה ע''י שוטר על חציית רחוב באור אדום. כשהוא גילה שאני לא מדבר צרפתית הוא עזב אותי לנפשי. גם שוטר קוויבקי ויתר לי על נסיעה במהירות מופרזת כשגילה שאין לו שום דרך להסביר לי למה הוא עצר אותי (כאילו שלא ידעתי). |
|
||||
|
||||
אותי כמעט לקחו לתחנת משטרה באיזו עיר גבול בצרפת, מפני שלא ידעתי שעלי לנקב במכשיר האוטומטי את הכרטיסייה שקניתי מבעוד מועד. בסוף האידיוט התפשר ולקח אותי רק ללשכת התיירות בתחנה המרכזית, שם זכרו אותי וזכרו שהגעתי לעיר רק באותו בוקר, ושוחררתי. (מישהו שם בכה בדמעות, מישהו צעק בפרצוף אדום ומישהו דיבר בנחת דברים רכים - בהתאמה, אני, השוטר ואיש לשכת התיירות). |
|
||||
|
||||
זה נשמע כמו אחלה סצנה לסרט. מישהו צילם? |
|
||||
|
||||
לא, וטוב שכך. |
|
||||
|
||||
בסרט, בכל אופן, היית אמורה לפתח רומן עם איש משרד התיירות, שנוסע איתך לקאן, שם את פוגשת את הבמאי המוקסם מסיפורכם ומצלם אותו... |
|
||||
|
||||
אולי תוכלי להרחיב על ענין הכרטיסייה? |
|
||||
|
||||
בהרבה מקומות באירופה (גם בהולנד למשל) קונים מבעוד מועד כרטיסיית קרטון (strippencard), ו"מחתימים" אותה באוטומט שניצב בתוך החשמלית. לעתים אפשר לבקש גם מהנהג להחתים, אבל בד"כ אין סיבה כי יש מכשיר. כרטיסייה שלא הוחתמה "לא תופסת". אגב, מרגע שהוחתמה היא תקפה למשך שעה ואפשר להמשיך לנסוע איתה גם אם מחליפים קווי חשמלית/אוטובוס. |
|
||||
|
||||
כמובן זה strippenkard ולא כפי שכתבתי (לפני מספר שנים נידו רשמית את ה-C מהתעתיק ההולנדי). |
|
||||
|
||||
עובר אם אני *מכיר* את הצומת (ויודע בדיוק מתי מתחלף הרמזור, מאיפה ומתי יכולות לבוא מכוניות, וגם לצורך העניין שוטרים וכו'), אחרת מחכה לירוק בסבלנות. |
|
||||
|
||||
אני עוור צבעים. |
|
||||
|
||||
מה זה משנה אם יש מכוניות, שוטר וכו'? כשהרמזור אדום החוק אומר לעצור. |
|
||||
|
||||
אני איתך. אני תמיד צועק על החברים שלי, שרוצים לעבור באדום: "תגיד, בא לך למות?!" |
|
||||
|
||||
...גם אם אין שום מכוניות או כל סכנה אחרת. |
|
||||
|
||||
אני בכלל לא חוצה כבישים , אני תמיד הולך מסביב. |
|
||||
|
||||
בורני שעדיף לעוף מעל לכבישים. מעוף מעל כביש דורשת זמן מועט בהרבה מעקיפתו ברגל. |
|
||||
|
||||
התכוונתי ל''סבורני''. |
|
||||
|
||||
זה יכול לפעול רק זמן קצר, עד שהנהגים יתפסו את הפטנט. ואז גם הם יתחילו לעוף, ויהיה בלגן לא נורמלי ויותר תאונות דרכים מקודם. |
|
||||
|
||||
שום בלגן, הרי יתקינו רמזורים. |
|
||||
|
||||
אז בחיבור בין תגובותיך לבין תגובתו של הפולני הזקן: אתה טוען שחברך ימות רק כי לא ביצע את הוראות החוק? בלי קשר למציאות בשטח באותו רגע? |
|
||||
|
||||
תשובה מפתיעה שהתבררה אתמול: מחכה, אלא אם חם ומזיעים. |
|
||||
|
||||
ומה אם קור פראי וגשם זלעפות? |
|
||||
|
||||
זה המצב בו צריך לשכוח מהרמזור ולבדוק טוב את הכביש ואת המכוניות המתקרבות אליך. |
|
||||
|
||||
אני אוהב לעשות פצ'י פצ'י בשלוליות. חוץ מזה כשיורד גשם זלעפה הכביש ממילא הופך להיות שלולית. |
|
||||
|
||||
נו, זה למה נופלים לשלולית. ו"פצ'י פצ'י" זה קיצור של אפצ'י? |
|
||||
|
||||
פצ'י פצ'י זה הקול הנשמע כשמדשדשים בשלולית, יש להקפיד על שמירת כף הרגל מקבילה לפני המים, איכות הפיצ'פוץ' נמדדת לפי המרחק אליו מגיעים הנתזים, אפשר גם עם כפות הידיים. |
|
||||
|
||||
לא נכון ולא נכון! אתה מתעלל גם בעברית, גם באקלים ארצנו וגם במשק המים שלנו! ארבעת אלפים מכות חשמל על כפות הפצ'ליים שלך ושישה שבועות בבור עקרבים למי שמעיזה לחתום עליהן בטוש בלתי-מחיק! פעם, לפני שנות אלפיים, הסביר דורי בן-זאב ברדיו (נדמה לי שדורי בן-זאב, האמת היא שאין בי בטחון של 100% שזה היה הוא, אבל זה היה בלי ספק ברוחו ובסגנונו) שהקול הנשמע כשמדשדשים בשלולית הוא שפריצה-שפריצה - בצד"י סגולה, בהשראת הגרמנית וגם באיזשהו מבטא יקי מעורפל, בערך ככה: Spritze-Spritze Spritze-Spritze - ולא זכורים לי מהשיחה המא/ע/לפת ההיא שום ענייני פצ'י פצ'י, רק שפריצה שפריצה! |
|
||||
|
||||
כן נכון, ודווקה כן נכון! אכן, מתעלל אני בפלגשי וצרתי אך לבקשתה שלה בלבד, אותה דוריאן גרייאטרית בת שנות אלפיים, ומשק המים? בלילות אפלים, יוצא אני ערום ועריה לגנינו הלאומיים ותחת כל עץ רענן ושיח עבות אני מטיל מי ברכי היישר למי התהום. אין ספק שבן זאב דנן היה חוטף חשמלים ועקרבים וכאפות מעמיתיו ושכניו, במולדתי הנערצת היה גם נאלץ לוותר על כריכו ותפוחו, אכן! שפריצה שפריצה, ואח"כ? הושיעו הושיעו? לא ולא! פצ'י פצ'י היא מאז שנאמר "יהי רוקע בתוך המים ויבדל בין מים למים". ואעיד עלי שמים וארץ ואת ידידי י.ל. משעריים שהיה מתאגרף חובב ומאמן עקרבים. |
|
||||
|
||||
זה לא היה דורי בן זאב, זה היה יואב קוטנר בתור פרופסור מקס. היתה לו פינה קבועה בגלי צה"ל והוא הופיע עם הדמות הזאת גם בטלויזיה. |
|
||||
|
||||
פצ'י פצ'י? לא פץ' פץ'? או שמא כבודו רומני? |
|
||||
|
||||
פצ'י פצ'י, ויקוב הדין את ההר. לא כבוד ולא רומני. אבל מבין גדול במים. |
|
||||
|
||||
אם כך, אולי יוכל להשכילני בדבר הכתיב הנכון לרגע העלמות המים בכיור (אחרי הוצאת הג'פה)? |
|
||||
|
||||
יש דברים שאין לאומרם, יש מילים שאסור לכתבם ויש מראות שאין לראות. לעולם אל תאמר וחורצוואקק כשאתה בחושך לבד. . אחד שיודע. (והמבין יבין). |
|
||||
|
||||
משום מה לא חשבנו בסקר הזה - לחלקנו לא היו עדיין ילדים - על האופציה הפופולרית "עובר, אלא אם יש ילדים קטנים (עם הוריהם, כנראה) ואז אני עומד, כדי לתת דוגמה, או כדי לא לקלקל להורים שמנסים ללמד". שזה מה שחשבתי הרבה זמן שראוי לעשות, אבל "מחלק מוסר", המדור הנחמד ב"הארץ", חושב שלא. |
|
||||
|
||||
שינית את דעתך בעקבות קריאת המדור בהארץ? |
|
||||
|
||||
וגם לי יש שאלה לירדן: בתור מבין (הרבה יותר ממני) בפילוסופיה, האם ההנמקות הפילוסופיות במדור הנ"ל שוות משהו? |
|
||||
|
||||
התשובה הקצרה שלי היא שהן שוות מעט מאוד, וזה הכי הרבה שאפשר לצפות לו. איך שאני רואה את זה, תחום האתיקה בפילוסופיה עדיין לא הצליח לעבור את שלב קאנט ובנתהם. כולם יודעים מזמן שלכל אחת מהשיטות האלה יש בעיות קשות, ועדיין לפעמים נותנים אחת מהן (גם מחלק מוסר לפעמים נותן) כנימוק שאמור לשכנע - כשהמסקנה מסתדרת עם האינטואיציה. ונדמה לי שזה מה שקורה גם במאמרים היותר יישומיים-ספציפיים שמחלק מוסר מצטט לפעמים - זה משכנע במידה שזה מתיישב עם אינטואיציות שהיו לנו עוד קודם. הסתמכות על אינטואיציה זה אולי כל מה שיש בכל תחומי הפילוסופיה. אבל בפילוסופיה של המדע או המתמטיקה או הלשון מוצאים טיעונים ממש מוצלחים ועמוקים שמסדרים היטב את התמונה בבעיה הנתונה, ומסתדרים עם כל האינטואיציות הבסיסיות, עד ששנתיים אחר כך בא פילוסוף אחר וממוטט את הבניין המפואר, הרי שבאתיקה, כך אני מתרשם, מלכחתילה השאיפות היום צנועות יותר - לעזור קצת לאיזו אינטואיציה (האם ילדים חייבים להוריהם) ולהראות שזה מסתדר "לוקלית" עם כמה אינטואיציות-אצבע אחרות, אבל בלי להתיימר לעגן את זה בעיקרון עמוק או בשיטה כוללת של אתיקה. (והשם ישמור מה קורה כשכן מנסים לעגן את זה בשיטה כוללת. אני חושב על דרק פרפיט, שנחשב אחד הפילוסופים החשובים של האתיקה בשבעים שנה האחרונות, ואם הבנתי נכון אז הוא קורא לכל אחד ואחת להוליד כמה ילדים שאתם רק יכולים; במונחי תוצאה-תועלת-"סכום אושר" (בנתהם) שבעה עשר ילדים זה אכן יותר טוב מששה עשר.) לאור הציפיות המאוד נמוכות שלי, אני נהנה לקרוא במדור תובנות לא לגמרי טריוואליות ולא לגמרי לא משכנעות על עניינים כמו חובות בין דוריות. |
|
||||
|
||||
תודה רבה. |
|
||||
|
||||
כן, די השתכנעתי שאין בעיה מוסרית לחצות במצב הזה. מצד שני, כותב המדור אומר בחטף שגם אין בעיה מוסרית לעמוד. אז נראה לי שתיאורטית ארשה לעצמי לחצות, ומעשית אהיה פחדן ממה יחשוב עלי ההורה ההוא, ואעמוד... |
|
||||
|
||||
כאן נכנס אלמנט שלא השתתף בסקר, לפחות אצלי: כמה אני ממהר. אם אני בלחץ אטומי להגיע לגן לשחרר את הילדה, האיש האדום ברמזור ייראה ירקרק יותר באין תנועה1. ואם אני משוטט בעיר לתומי ביום חופש אביבי ושלו, אעמוד בשקט ברמזור ואהנה מציוץ הציפורים שעל עצי השדרה. או בהכללה - השיקול המוסרי מושפע מאד מהרווח/הפסד הטמונים בהחלטה באותו רגע. 1 ולא, לא בגלל אפקט דופלר, גם כשאני ממהר אני לא *כל כך* ממהר. |
|
||||
|
||||
רק אומרת: גם דוגמה רעה היא דוגמה ("אמא, תראי, האיש הזה חוצה באדום, הוא לא בסדר!" "נכון, בני"). |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |