באיזה מהפריטים הבאים השתמשת לפני הכי מעט זמן? | 1973 | ||||||||||||||||||||||||||||
|
באיזה מהפריטים הבאים השתמשת לפני הכי מעט זמן? | 1973 | ||||||||||||||||||||||||||||
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
וכל זה בביקור האחרון בארץ. תקליטים, בעיקר כדי להשמיע לדור ההמשך יצירות כגון טבי הטובה, בבר הפילון, שירי ע. הלל למיניהם ועוד כאלו שלא זכו עד כה לעלות ע''ג דיסקים. בנוגע לסודה הביתית - זהו המשקה הנפוץ ביותר אצלנו בעדה ובדיוק לפני כמה שבועות, התלונן אחד מדודי שמפסיקים לייצר בלוני גז לסיפולוקס. פרט לכך, אני מאוד מצרה על כך שבארה''ב אין סודה קלאב (פרט לקשר המשפחתי שלי לפרסומת המאוד מצחיקה). |
|
||||
|
||||
כנ''ל - תקליט לפני כשבועיים, סודה ביקשתי אצל חברה שמחזיקה ''סודה סטרים'', אבל בדיוק נגמר לה הבלון. |
|
||||
|
||||
אבל יש סיפולוקס! |
|
||||
|
||||
סיפולוקס יש. גם אצלנו בבית יש. הבעיה היא שאת בלוני הגז לסיפולוקס הפסיקו עכשיו לייצר ואני לא ממש יכולה לדמיין את אותו הדוד, שרגיל לקנות את הבלונים שלו במחנה יהודה, גולש באיביי... |
|
||||
|
||||
יש מתקן שמאפשר למלא את בלוני הגז לסיפולוקס מהגז של תנור הבישול. |
|
||||
|
||||
המתקן שהופך את הגז של תנור הבישול לגז לסיפולוקס קיים כמעט בכל בית, והוא תנור הבישול עצמו. לתהליך, אגב, קוראים ''בערה'', ובו הופך גז הבישול, בוטן או פרופן (או תערובת שלהם) בנוכחות חמצן, לפחמן דו חמצני (ומים). עדיין לא נתקלתי במתקן שדוחס גז זה לבלוני הסיפולוקס. |
|
||||
|
||||
מה הקשר? |
|
||||
|
||||
בין בלון הגז לסיפולוקס? |
|
||||
|
||||
בין משפחת בועזסון המורחבת לבין הפרסומת לסודה קלאב. |
|
||||
|
||||
אחי הגדול בוכה. (אני כמובן מתייחסת לפרסומת שראיתי בסביבות נובמבר 2003, יכול להיות שמאז כבר התחלפה הפרסומת לסודה קלאב). |
|
||||
|
||||
אני נוהג לרכוש את הסודה שלי בסופרמרקט בבקבוקי ליטר וחצי. סודה שוופס, אני מעדיף אותה על הסודה האחרת. את הסודה שיוצאת מהמכשירים המפליצים אינני אוהב, בועותיה גדולות והן מתפוצצות בחוזקה, מסיפולוקס כך שמעתי אפשר להוציא סודה משובחת, בעלת בועות קטנות ועדינות, אלא שבהעדר בלונים נבצר ממני להנות ממנה (מכשיר דוקא יש לי, לא זכיתי בו מין ההפקר ואף לא קיבלתיו בירושה מאבי, קיבלתי אותו כשי לרגל נישואי). אני נוהג להוסיף מעט סודה למשקאות אלכוהוליים עתירי טעמים וניחוחות כדוגמת וויסקי, אוזו, קמפארי, ייגרמייזטר, צינזאנו, גראפאה, פסטיס, קוניאק, דז'ין, עראק, אבסינט, בוכה, קוואנטרו, בחרובקה, קלבדוס, בורבון, וישניאק, שנאפס, לימונצ'לו, גראנד מריניה, דרמבוי, שרי היירינג וכיוצאים באילו. בועות הסודה המתפוקקות נושאות את הניחוחות הגלומים במשקה אל האף השקוע בכוס ומעצימות את חוית השתיה. כשליבי אינו חושק באלכוהול אני נוהג מוסיף מעט תחליב רוזטה, מין תרכיז שקדים מתקתק, לכוס מלאה עד גדותיה בסודה קרה ומעט קרח, מעטים הם המשקאות הקלים המשתוים לתסס השקדים הזה. בשאריות הסודה אני נוהג לנקת כלי כסף ולהסיר כתמים עיקשים מבגדים, היכולת של הנוזל השקוף והמקפצץ הזה להסיר כתמי רימונים מפליאה אותי בכל פעם מחדש. אכן נוזל יקר ערך הוא הסודה. חמי, שיחיה, היה נוהג להכין לעצמו שפריצים מיין לבן וסודה, כך נהוג בקרב הרומנים. |
|
||||
|
||||
עדותך לפיה קיבלת סיפולוקס כשי לרגל נישואיך, כמוה כעדות שהשתתפת, או לפחות עקבת בעיתונות בזמן אמת, במלחמת העולם הראשונה. מאז שגדי יגיל פירסם את מערכונו על צלם החתונות(1), אנשים נמנעו להביא סיפולוקס כמתנת נישואין. ___ (1)"אתם חתן-כלה? אתם צוועי קאטאסטרופעס" וכמובן "אתם יודעים שקיבלתם 100 סיפולוקסים? מאה סיפולוקסים! מה אתם עושים בזמן הפנוי? סודה?" |
|
||||
|
||||
מסחטת המיץ היא הסיפולוקס של סוף שנות התשעים. |
|
||||
|
||||
אכן אבחנה מעניינת. האם אתה מתכוון למסחטת פירות הדר (וגם רימונים) נאה מפלדת אל חלד עם ידית, כזו שאפשר לשים על השיש במטבח כקישוט? או שמה למסחטה חשמלית המוציאה את המיץ גם מירקות ופירות קשים כמו גזר, תפוח, סלרי, מלפפון, קיוי, סלק, שעועית, קוקוס, שורש פטרוזיליה, קולראבי, שומר, לפת ועוד? לצערי לא זכיתי לקבל כזו לרגל נישואי, במקום זה קיבלתי מכשיר חשמלי לאידוי ירקות וקציצות סיניות מסוג דים-סאם, מחבת השף ומכשיר לעיסוי הגב הפועל על סוללות (המכשיר פועל על סוללות, לא הגב. הוא גם מעוצב בצורת איבר מין זכרי, רציתי לזרוק אותו אבל האישה מתעקשת יש לו ערך סנטימנטאלי, היא קיבלה אותו מחברה טובה). |
|
||||
|
||||
הידנית כמובן. להיט החתונות של סוף שנות התשעים. תומחר בזמנו, כראוי, בכ-200 ש"ח ליחידה. היום אפשר להשיג בהרבה פחות. |
|
||||
|
||||
ש"ח או ל"י? |
|
||||
|
||||
למה צריך מכשיר חשמלי לאידוי דים-סאם? יש את הכלי במבוק האלה שמניחים מעל סיר מים רותח - והרי מתקן אידוי ב-15 ש"ח... אגב, אתה בטוח שזה מכשיר לעיסוי הגב? כי יתכן שהערך שאשתך רואה במכשיר הוא לאו דווקא סנטימנטלי. |
|
||||
|
||||
אני לא מכיר את כלי הבמבוק האלה ואת הדים סאם שלי אני מעדיף לאכול במסעדה. לא אני ולא אישתי מסוגלים להכין מנת דים סאם ראויה לשמה, או לצורך העניין כל סוג מזון אכיל. בפעם היחידה שניסיתי לאדות במכשיר דים סאם מוכנים שרכשתי במיטב כספי בסניף טיב טעם הקרוב למקום מגורי קיבלתי מין גוש בצק דביק ממולא בביבי שרימפס קפואים למחצה ועלים קצוצים בלתי מזוהים וחסרי טעם. לגבי המכשיר לעיסוי הגב, אני מעדיף שלא לשאול מה שאני לא צריך לשאול ולא לדעת מה שעדיף לי שלא אדע. זה המתכון שאימצתי לחיי נישואים מאושרים. לא שאני יכול להעיד בשבחו של המתכון הלז אלא שאין לי מתכון אחר. |
|
||||
|
||||
(במבטא יקי): תוכלו להפיק אושר נוסף מחיי נישואיכם אם אתה עצמך תלמד להפעיל את המכשיר הנ"ל תוך כדי מעשה האהבה. אתה מוזמן להפעיל אותו על חלקי גופה השונים של אשתך בהתאם להנחיותיה הגלויות והמדוייקות - וכך תגלה כי ההיענות להנחיות בן/בת הזוג במצבים אלה גורמת אושר רב וסיפוק נפשי, רגשי וגופני. בכבוד רב, תמיד לשרותך, ד"ר רות |
|
||||
|
||||
אושר מחיי הנישואים? מעשה אהבה? את כנראה לא מכירה את אישתי. |
|
||||
|
||||
אתה קרוב של יוחנן שלאכט? |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון ליוחנן שלאכט מ"שלאכט את שלאכט ובניו ריהוט משרדי משומש" מעמק סאן פרננדו שבלוס אנג'לס? אם כן אז לא, אם לא אז אולי. |
|
||||
|
||||
לא, חשבתי על יוחנן שלאכט מ''המחברות של יוחנן שלאכט'' של אברהם הפנר. לומשנה. |
|
||||
|
||||
ציוד משרדי משומש בעמק סאן פרננדו. יש קשר? |
|
||||
|
||||
המכשיר נרכש בשוק הפשפשים, נחרטה עליו ברכה קצרה המתייחסת לזיקנה ואהבה והוא ניתן בתור כרטיס ברכה ייחודי. עבורי מסמל אותו סיפולוקס את התיקוה שאהבתנו תאריך ימים כמו זו של זוג אחר, זוג שקיבל סיפולוקס כמתנת חתונה וחוגג בימים אילו ממש את יום הנישואים ה 42. |
|
||||
|
||||
(וואו, המשפט האחרון הזה ממש הצחיק אותי. לך תדע, אחרי שגיליתי שדודו דותן ממש היה מצחיק, בניגוד לתדמית שהייתה לי אודותיו לפני מותו, אולי יסתבר לי שגם גדי יגיל יבדל''א הוא אדם משעשע) |
|
||||
|
||||
בו'נה, לקנא ברשימת המשקאות שלך. תגניב בהזדמנות כמה למוקטעה, תגיד שזה בשביל גיסי כי אני בתור מוסלמי ''לא שותה''. |
|
||||
|
||||
בבית אליו עברנו לא מזמן, הופתענו לגלות טלפון צהוב עם חוגה. שום דבר סטייליסטי, סתם. פעם אחת אפילו חייגתי באמצעותו בבולמוס 01197235238281 (טוב, בערך) ונזכרתי באחת ההומורסקות של קישון. אפשר להוסיף מחדד לסקר. |
|
||||
|
||||
אין יותר 441! עזרו ילדים חביבים לאורי לגלות לאן אלון מתקשר. |
|
||||
|
||||
''טוב, בערך'' היה רמז לכך ששיניתי טיפה את המספר, מטעמי פרטיות. |
|
||||
|
||||
מה שניסיתי להגיד הוא שהאתר www.441.co.il שהיה נותן שירותי ספר טלפונים הפוך איננו עוד, וחבל. |
|
||||
|
||||
טלפון עם חוגה? מגניב. לנו היה אחד כזה. ומה הקשר להומורסקות (מה זה?) של קישון? |
|
||||
|
||||
לקישון יש כמה הומורסקות (מסות הומוריסטיות קצרות) שמתייחסות לטלפון. אחת מהן אפילו מכונה ''אני חייגן''. |
|
||||
|
||||
היתה לו אחת, לא זוכר את שמה, שעסקה במנעמי1 החיוג הישיר והיקר לחו"ל. 1 במיוחד כשמתפלחים לחדר השינה של המארחים כדי לקשקש קצת עם הדודים באמריקה. |
|
||||
|
||||
מה זה "השתמשת"? אני לפני איזה חודשיים קניתי(!) בכסף מלא (אם כי לא ממש במלא כסף) קלטת אודיו. "שירי ע. הלל לילדים". לא יצא ע"ג דיסק. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
למעשה זה יועד לשימושה של הגלילית, אבל גם אני, למרות שאינני משתמש, הרצתי שורה. ובלי קשר לכלום, רק האסוציאציות הפרועות שלי למקרא הכותרת: ראיתי הבוקר מכונית ועליה סטיקר צבעוני באותיות מסולסלות וזוהרות, עליו כתוב "כל שמבקש משתמש". הייתי משוכנע שמדובר בהכלאה ביו פּוּשר לגזלן, אבל אז התקרבתי, והתברר לי שהנוסח הנכון הוא "כל שנבקש מתממש". |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
אם אזכור אז אבדוק בערב |
|
||||
|
||||
האמת ש(אכן) זכרתי עוד באותו ערב, אבל לא מצאתי את הקלטת. בכל אופן, מדובר בלקט, של מבצעים שונים: דליה פרידלנד, צילה (עם ובלי עזרא) דגן, שולה חן, שושיק שני, גאולה גיל, חוה אלברשטיין ותיקי דיין. |
|
||||
|
||||
תודה! |
|
||||
|
||||
אני די מתפלא שהאפשרות הזו הוכנסה לסקר. טלפון ציבורי עדיין עולה פחות מפלאפון, מי שיש לו בזקכרט לא מסתבך עם כרטיסים מעצבנים, ויש די הרבה טלפונים בסביבה. מאוד מועיל למי שאין לו טלפון במעונות. הפעם האחרונה שבה השתמשתי בטלפון ציבורי הייתה אתמול. גם בקלטות אודיו השתמשתי עד לאחרונה שלא במכונית. לא מזמן עברתי לדיסקמן MP3 ומאז אני שוקל לחזור לקלטות. הממזר קופץ ומעביר טראקים על כל שני צעדים שאני לוקח, למרות התהדרות ב"120 שניות אנטי שוק", ואני תוהה אם סתם יצאתי פראייר או שזה ככה בכל דיסקמן שכזה בימינו. הדיסקטים באים אחר כך, אבל בניגוד לשני הפריטים שלפניהם, הם כבר הוכיחו את עצמם עשרות פעמים בתור משהו שצריך לעבור מהעולם ומהר. מעטים הדיסקים ששירתו אותי בנאמנות ולא דפקו קובץ זה או אחר בתוכם. |
|
||||
|
||||
כשאתה מדבר על דיסקטים אתה באמת מתכוון ל"¼5 ולא ל"½3 ? אתה בטוח שבכלל זכית להכיר דיסקטים "¼5? |
|
||||
|
||||
אני יודע שדיסקטי "¼5 זכו אצלנו בבית לפופולריות גדולה, והשתמשו בהם אצלנו עד לסוף שנות התשעים. מדובר באלו שיכלו להחזיק 1.2MB של מידע. הם הוכיחו רמת אמינות גבוהה מאד לעומת דיסקטי ה"½3 1.44MB (או 720KB). |
|
||||
|
||||
עד היום יש לי אוסף די גדול של תקליטוני 5.25, והם אכן הרבה יותר אמינים מאשר ה-3.5. אף פעם לא הבנתי למה. בכל מקרה, תקליטוני 3.5 היו לי אולי 20-30 בחיי, וחלק גדול מהם נזרקו לפח בפעם הראשונה שניסיתי להשתמש בהם. דרעק של מדיה. בתקליטים אני משתמש גם כיום. כשאני נמצא בבית הורי, זו הדרך היחידה שיש לי לשמוע מוזיקה. מה גם שיש לי כמה תקליטים שטרם טרחתי לקנות על דיסק. |
|
||||
|
||||
מה זה לעומת אוסף תקליטוני ה- 8" שיש אצל הורי... מישהו רוצה עותק של סנייק על דיסקט 8"? |
|
||||
|
||||
האמנם יותר אמינים מה-3.5, או שמא עקב היותם לא-קשיחים הייתם מתייחסים אליהם בחרדת קודש, עוטפים אותם, שמים אותם במקום המיועד להם ומרחיקים מהם כל מגנט? כשהייתי ביסודי בא המורה ל'אמנות במחשב', הוציא מכיס חולצתו פלופי והציג את שיא הטכנולוגיה: אפשר להכניס לשים עליו עבודות, להכניס לכיס החולצה, ללכת למקום כלשהו ולהגיד - הנה העבודות שלי. ונכנסים על כל אחד כזה 5 (!) דיסקטים רגילים! כולנו הרמנו מבטים ממחשבי האמיגה (!) ואמרנו פה אחד: וואו! שמא הם היו פחות אמינים בגלל הכנסה מאסיבית לחולצות? |
|
||||
|
||||
אז זהו, שמסתבר שאפשר היה להתעלל בהם די הרבה לפני שמשהו קרה להם. הם *באמת* היו גמישים. ההרחקה ממגנטים הייתה די שווה בשתי המדיות, מבחינתי, והדבר היחיד שאולי אפשר להגיד הוא שהקפדתי יותר להכניס אותם לעטיפת הנייר שלהם - מה שלדיסקטים 3.5 כלל לא היה, כי היה להם את המגן מתכת המעצבן הזה שהקפיץ שלו תמיד מתקלקל. והמורה שלך שיקר, כמובן. הדיסקטים הראשונים של 3.5 היו בגודל 720K, שהם בדיוק פי שתיים מאשר דיסקטים בקיבולת נמוכה של 5.25. |
|
||||
|
||||
מהנסיון שלי, הדיסקטים הכי אמינים היו 5.25 בנפח 1.2MB. נשמרו באותם תנאים כמו ה-3.5, אבל החזיקו הרבה יותר. |
|
||||
|
||||
איך זה יכול להיות שהתפעלתם מ- 3.5" בזמן שכבר היתה לכם אמיגה? אמיגה עבד על דיסקטים כאלה... :-) |
|
||||
|
||||
אוי ואבוי לי, לא שמתי לב שמדובר על חמש ורבע, אני כבר מאופס על שלוש וחצי. בכל אופן, אל תזלזל, היה לי מחשב אטארי מהסוג הנחמד שבו שמרנו מידע על קסטות (אודיו) וטעינת כל משחק ארכה חצי שעה, ותמיד התקלקלה באמצע. אני מודה שבגלל שעברנו מהמחשב הזה לאטארי ST, ואחר כך ל-486, החוויות שלי עם החמש ורבע היו נדירות למדי, וקשה לי לחוות דעה עליו. בכל אופן, הסקר לא כל כך לטובתם, כי די קשה למצוא בימינו מחשב שמאפשר את השימוש בהם. |
|
||||
|
||||
בינתיים הם במקום השני (יחד עם עוד 4 אפשרויות, אז מה) |
|
||||
|
||||
שמדובר ב- 5 ורבע ולא ב- 3 וחצי. |
|
||||
|
||||
Ynet מדווחים: תקוותיך עומדות להתגשם: |
|
||||
|
||||
שים לב שהם שמים של תמונה של דיסק חמש ורבע, שאני חשבתי שכבר עבר מזמן מהעולם, בכל הנוגע לכוננים בילט אין שמגיעים יחד עם מחשבים חדשים. אגב, חלק מהמגיבים שם טוענים שאי אפשר לעשות בוט למחשב חסר מידע בלי דיסקט. יש בזה משהו, או שכבר מזמן הBIOS מסוגל להתמודד עם CD/התקני USB? ואני באמת לא רואה שום סיבה שמעבר לנוסטלגיה לשימוש בדיסקטים עם התאוצה שהתקני הUSB צברו בשנים האחרונות. גם המחיר הוא לא פקטור, כי בכל הכסף שבזבזתי על דיסקטים במהלך השנים הייתי יכול לקנות כמה וכמה התקנים שכאלו, שיעילים פי כמה וכמה סדרי גודל. |
|
||||
|
||||
boot מCD אפשר לעשות כבר לפחות 6 שנים. |
|
||||
|
||||
ומה עם בוט מצורב חיצוני USB ? פעם אחרונה שניסיתי הוא בהה בי בחוסר אונים. |
|
||||
|
||||
אבל מהתקני אכסון סטנדרטים לUSB (כאלו שנראים כמו מפתח...) אפשר גם אפשר. |
|
||||
|
||||
רוב המחשבים עוד לא תומכים בזה. |
|
||||
|
||||
מצד שני, אלו המחשבים החדשים שיהיו מחוסרי כונני דיסקטים סטנדרטיים. |
|
||||
|
||||
זה חלק מהתקן USB 2. הגירסה הקודמת (1.1) לא תמכה בבוט. אבל מחשבים שיש להם רק USB 1.1 הגיעו גם עם כונן דיסקטים, כך שאין בעיה. אני עוד זוכר שהשתמשתי בכרטיסים מנוקבים! טוב, בעצם מעולם לא השתמשתי בהם, אבל פעם ראיתי כזה. |
|
||||
|
||||
אני אמנם לא השתמשתי בכרטיסים מנוקבים, אבל ראיתי הרבה כאלו בתור ילד כי הורי השתמשו בהם. אני זוכר את חדר מכונות הניקוב באוניברסיטת ת''א (ואת הכרטיסים שהיו נתקעים במכונת הניקוב והיה צריך לחלץ אותם) ואת קורא הכרטיסים. במשך שנים היו לנו בבית כרטיסים מנוקבים ששמשו בתור פתקים לעת מצוא. |
|
||||
|
||||
Oh yeah? אני פעם נהגתי במכונית בלי סינכרו בין ההילוכים!
|
|
||||
|
||||
שלא תתחיל עם המכוניות! לי הייתה מכונית כזאת ויש עדיין טרקטור 73' 8 הילוכים עם מכפיל הידראולי |
|
||||
|
||||
אני רואה שאני לא יכול לנצח. פעם אחת השתמשתי בטייפ סלילים כזה שהיה לאבא שלי עוד מהתקופה שתקליטי 45 סל"ד היו הדבר הגדול הבא. ולסבא שלי יש עדיין פטיפון שצריך לסובב מנואלה בשביל שיעבוד! |
|
||||
|
||||
לי יש בחדר בעבודה מוצג ארכיאולוגי שעוד זוכר שהביטלס היו בחיים! |
|
||||
|
||||
מוצג ארכאולוגי, הה? No salad for you, one year! |
|
||||
|
||||
יתקנו אותי אם אני טועה: סינכרו הוא מה שמאפשר לך להליף הילוך בלחיצה אחת על דוושת המצמד. בכלי רכב בלי סינכרו, צריך ללחוץ על המצמד, להוציא מההילוך לניוטרל, לשחרר את המצמד, ללחוץ שוב, להכניס להילוך החדש, ולשחרר מצמד. וכמובן, צריך לפני כן לדאוג שאתה נוסע עם מספיק גז כדי שתוכל להשלים את הסאגה בלי שהמנוע ישתנק. כל זה, מזכרונות מודחקים היטב מלימודי הטרקטור בנעורי. בטרקטורים (אלו שהיכרתי) אין סינכרו. אבל יכול להיות שאני טועה לחלוטין בכל מה שכתבתי עד המשפט הזה, אני כותב את התגובה הזו בעיקר בשביל הספורט. כבר שנים לא נגעתי במצמד, ואין לי שום רצון לכך. |
|
||||
|
||||
למה אין לך בעצם? אני עברתי לאחרונה מרכב ידני לרכב אוטומטי. אמנם נהיגה בפקקים היא כבר לא סיוט כמו שהיא הייתה פעם (הלחיצה החוזרת ונשנית על המצמד מכאיבה ברגל), אבל אני מוצא שזו נהיגה הרבה יותר "משעממת". יש לי פחות שליטה על הרכב ומהירותו, פחות יכולת לזנק בזריזות או לבצע מהלכים חדים יחסית. אני קצת כפוף לגחמות של מחשב הרכב. |
|
||||
|
||||
אולי זה החיבור החזק שלי לצד הנשי שבי </פרובוקציה>, אבל לא הרגשתי מאוד נוח עם המוטוריקה העדינה והקואורדינציית גוף-מנוע שנדרשת במצבים כמו זינוק בעלייה (ובפרט כשנהגים מאחוריך מביעים את תשוקתם העזה שתתחיל לנסוע כבר לפני שהרמזור מאדים בחזרה). דווקא אין לי בעיה עם לקבל בעצמי את ההחלטה באיזה הילוך לנסוע; יש לי אפילו סימפטיה מסוימת לרעיון (שנדמה לי שהוא קיים, אבל לא נפוץ) של הילוכים חצי-אוטומטיים: אתה בוחר באיזה אתה רוצה לנסוע, ומעביר לשם את הידית; הגמד בפנים עושה מה שצריך לעשות עם המצמד. |
|
||||
|
||||
קיים בכמה ואריציות. היותר נפוצה היא הילוכים אוטומטיים לגמרי (תיבה אוטומטית עם כל המשתמע מכך) כשאפשר להגיד למחשב שברכב באיזה הילוך להשאר. כשאומרים לו 2, הוא ישאר ב-2 לא משנה מה קורה. זה גימיק נאה ביותר, ובפורש ישמו אותו בצורה מעוררת השתהות ממש, אבל לא נאה כמו הגימיק הבא: תיבה ידנית לחלוטין, שהמחשב לוחץ בה על הקלאץ', ואפילו יודע לתת גז ביניים בהורדת הילוך (במכוניות מודרניות לא צריך גז ביניים, אבל עדיין עדיף, כי ההילוך משתלב בצורה חלקה יותר). השיטה הזו נכנסת יותר ויותר לשימוש, בעיקר במכוניות קטנות וזולות, ואני מקווה שהיא תהפוך לשיטה השלטת 1. 1 מאחר ויש מחשב, אפשר להגיד למחשב לא רק ללחוץ על הקלאץ' אלא גם להעביר הילוך אם הוא רוצה. |
|
||||
|
||||
על פורש אפשר להגיד הרבה דברים, אבל ''מעוררת השתהות'' הוא לא אחד מהם. |
|
||||
|
||||
מסתבר שמעולם לא בדקת כמה זמן לוקח לתיבה הזו להחליף הילוך... |
|
||||
|
||||
הוא מתכוון שאני אנצח אותך בשבץ נא, כי מאייתים ''השתאות''. |
|
||||
|
||||
אני דווקא הבנתי את זה, אבל לדעתי מאייתים גשתמות. |
|
||||
|
||||
יש אוטואים שאפשר לבחור הילוך אוטומטי או ידני בלי מצמד (ויש גם מצב שלישי). |
|
||||
|
||||
נדמה לי שאתה צודק, ולעיתים (אולי תמיד?) צריך גם לתת קצת גז באמצע, מה שקוראים החבר'ה גז-ביניים, וההורים של החבר'ה קוראים ציווישן-גאס. אני לא נהגתי אף פעם בשום דבר שדרש את זה, אבל ראיתי את נהג-המשאית שהסיע אותי מבסיס-הטירונות לצומת מחולה עושה זאת. |
|
||||
|
||||
חשבתי שקוראים לזה דאבל-קלאץ' (ושצריך לחיצה כפולה רק בהורדת הילוך). זכור לכולם הפרק בסיינפלד בו קרמר תופס טרמפ להוליווד עם נהגת משאית שנותנת לו לנהוג. |
|
||||
|
||||
אתה מתכוון בוודאי ל [ה]אנד-ברקס. |
|
||||
|
||||
למה ה' בסוגריים? אם כבר, אז הנד-ברייק, לא? התלבטתי איך לכתוב, ובסוף החלטתי שהמונח העברי-מדובר התקני, מה שהיה כתוב, או היה צריך להיות כתוב, בתסריט של "קרובים קרובים", הוא "אמברקס". אם למישהו יש הקלטה של הפרק הרלוונטי, וזמן לבזבז לריק, הוא מוזמן לצפות ולנסות לשים לב אם אביתר הוגה את ה"ד". |
|
||||
|
||||
אמברקס, כמו אגזוז, ויותר מכך, בשביל הטרקטוריסטים שבחבורה: כמו פרטיקוף. |
|
||||
|
||||
אגזוז זה מקרה מיוחד: בניגוד להנברקס, זה מצלצל כמו מילה בעברית, ונתקלתי באנשים הסבורים שזו *באמת* מילה בעברית (בניגוד לאגזוסט, שהיא עיוות נורא). |
|
||||
|
||||
"נתקלת באנשים"?! אני חוששת שזה היה כאן, באייל, ושאני זו ה"אנשים" האלו. מפאדיחות לא מתים - הם רק מצטברות. __________ העלמה עפרונית, בחפש"ש. |
|
||||
|
||||
D-: לא, זו לא היית את, בחיי... לפחות, אני לא זוכר שזה קרה לך. תבלי בחפש"ש, ואל תניחי לזוטות כאלה להטרידך. |
|
||||
|
||||
שלא לדבר על הבקאקס הקדמי. |
|
||||
|
||||
תגובה 247637 |
|
||||
|
||||
הסוגריים היו כדי להביא את האטימולוגיה. אני לא מכיר אמברקס, אלא אנדברקס.גם למשחק המפורסם לא קוראים אמבסאפ. מצד שני, שמעתי גם על בקאקס וגם על פרונט-בקאקס. |
|
||||
|
||||
הסינכרו נועד לאפשר הורדת הילוך ללא הצורך בגז ביניים. ניתן לקרוא עליו ועל תיבות הילוכים ידניות בכלל באתר המעולה הזה: http://auto.howstuffworks.com/transmission6.htm (אין לי מושג אם קישרתי כמו שצריך, עכשיו זה כבר בידיים של אללה). בקצרה, כשמורידים הילוך מהירות המנוע עולה. סינכרו הוא המנגנון הזעיק שמאפשר למנוע לעשות את זה בלי להשמיע רעשים מיוחדים. ללא סינכרו, צריך להתאים את מהירות המנוע לבד. איך עושים את זה? קלאץ', ניוטרל, לחיצה על הגז, קלאץ', שילוב הילוך נמוך יותר. לעיתים עושים את זה תוך כדי בלימה, ואז צריך שלוש רגליים. באתר שנתתי יש הסבר קצת יותר מלומד עם תרשימים רבים. |
|
||||
|
||||
אני כן. התכנית (בפורטרן הישן) הייתה מנוקבת בעזרת מכונות ניקוב, מוכנסת לקורא והפלט היה מתקבל ממדפסת, באותו מקום במרתף שהמשיך לשמש במשך שנים את המדפסת (והטיפוס ההוא עם השיער הגדול). בשנה שנייה נתנו לנו לגעת במסופים של ה CDC ובסמסטר השני שלה, אפילו ב VAX (לא זוכרת אם 750 או 780). ועכשיו אפשר לדעת מי אני בהסתברות של 1 ל 10 בערך. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מהם הכרטיסים המנוקבים? למה הם שימשו? |
|
||||
|
||||
הוויקיפדיה לעזרה: |
|
||||
|
||||
לפני כמה חודשי קניתי צורב USB למחשב IBM T22 שלי . לאחר כמה ימים אחי השאיר דיסק של משחק בתוכו. כאשר אני הדלקתי את המחשב וקיבלתי הודעה על כך שלא נמצאה מערכת הפעלה עברתי התקף לב קל(הלך לי HD) ואז התחלתי בפעולות עזרה ראשונה למחשב (לנתק ממנו את כל ההתקנים) ואז המחשב עלה למחרת זה קרה שוב ! אז תוך ניסוי וטעיה הגעתי לצורב. בקיצור לא רק שהוא תומך זו גם ברירת המחדל שלו לטעון מהUSB |
|
||||
|
||||
שלא לדבר על אלו שאין להם (כן, ממש אין להם!) סלולרי. מומלץ! |
|
||||
|
||||
זה לצורכי מוזיקה ברכב אבל אוסף האמ.פי שלי מגיע לרכב דרך טווח הקסטה שמוקלטת מהמערכת הישנה שמחוברת למחשב ד''א פעל ראיתי גדג'ט שהוא נגן אמ.פי בצורת קסטה שאפשר להשתמש בו כמו קסטה רגילה בטייפים |
|
||||
|
||||
אם הסקר היה מופיע בפורום אחר, נגיד כזה שמשתתפים בו פחות אנשי מחשבים ויותר DJ'S ,אז הויניל היה לוקח בענק. מאז שסר חינו של הויניל בקרב רוב האוכלוסיה, ניתן לקנות אותם בזול ולמקסס כאוות הנפש. |
|
||||
|
||||
אם הסקר היה מופיע בפורום אחר, נגיד כזה שמשתתפים בו פחות אנשי מחשבים ויותר אנשי מערות ואנשים שחוזרים לטבע, אז אבני הצור היו לוקחות בענק. |
|
||||
|
||||
התכוונת: אנשי מערות עם עם חיבור לאינטרנט. אצלינו הקלטות מנצחות בגדול, הלהיט העכשוי - "החתלתול ששכח לדבר חתולית" בביצועה של גיתית שובל ( את שמו של המחבר שכחתי). |
|
||||
|
||||
קלטות וידאו ביטא ג'ויסטיק (לא כולל gamepad) מדפסת סיכות מכונת כתיבה דרך אגב, מי זוכר עם איזה ציוד ביתי השתמשו כדי להכפיל את נפחו של דיסקט 5.25"? |
|
||||
|
||||
נמצאות עדיין בשימוש נרחב במערכות עיבוד מידע ארגוניות. סביר להנחי שתלוש המשכורת שלכם למשל הודפס באמצעות מדפסת כזו. |
|
||||
|
||||
השאלה לא אם היא נמצאת בשימוש, אלא אם *אתה* השתמשת גם סרטי הקלטה ומצלמות 8 מ"מ עוד נמצאים בשימוש (למשל בערוץ הראשון). זה לא אומר שהאיל הממוצע נתקל בהם. |
|
||||
|
||||
אני בספק, לדעתי כמעט כולם עברו לליזר. |
|
||||
|
||||
להבדיל מסוגי מדפסות אחרות, אתה יכול להדפיס במדפסת סיכות כמה עותקים זהים ע''י כך שאתה שם דף דיו (''נייר קופי'') בין העותקים. מקום אחד שבו זה מאוד שימושי הוא הדפסת תלושי משכורת חתומים. |
|
||||
|
||||
איך בדיוק זה שימושי לתלושי משכורת? |
|
||||
|
||||
תלוש המשכורת נמצא בין שני דפים כך שלא ניתן לראות אותו. המדפסת מדפיסה בלי סרט דיו על הדף החיצוני ועקב המחסור בדיו לא רואים עליו כלום. ניר העתקה (בד''כ חלק מניר המעטפת) גורם להדפסה להופיע על הדף הפנימי ועליו בלבד. |
|
||||
|
||||
לעזאזל, חשבתי שהשאלה היא באיזה פריט השתמשת לפני הכי -הרבה- זמן! טוב, בבקשה להעביר בחישובים קול אחד ממכשיר סודה (מעולם לא) לתקליט ויניל. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
א. האם חיוג פולסים עדיין עובד ברשת בזק של ימינו? א.1. אם לא, איך אוכל להסב את טלפון החוגה לחיוג צלילים? ב. האם כדי "לתקוע" את הטלפון בקיר, מספיק שאחליף את התקע? הכבלים הם בדיוק אותם כבלים? כמה מורכב זה להחליף תקע? |
|
||||
|
||||
א. כן ב. כדי להחליף תקע עליך להשתמש במלחץ מיוחד, רוב הסיכויים הם שאין לך מלחץ כזה בבית. יש חנויות שבהן יתקינו לך תקע חדש תמורת כמה שקלים, אפשרות אחרת היא לרכוש מתאם, ניתן למצוא כזה בכל חנות עשה זאת בעצמך. קח בחשבון שאם המכשיר רשום בבזק על שם מישהו, הוא משלם מידי חודש סכום לא מבוטל תמורת ''שירות''. |
|
||||
|
||||
אפשר גם להתקין תקע מתאים בקיר (עדיין יש לי כמה כאלה אם מישהו צריך) ויש גם מתאמים. |
|
||||
|
||||
הכי זול לקנות מתאם ב 5 ש"ח בהום סנטר, אייס או טמבוריה. |
|
||||
|
||||
יש מכשיר נייד עם חוגה, מה הבעיה? |
|
||||
|
||||
תשובה לא.1: 1. הרם את האפרכסת והמתן לצליל חיוג. 2. טול מכשיר טלפון נייד1, הצמד לפומית את המכשיר והקש על הספרות המרכיבות את המספר אליו אתה רוצה להתקשר. 3. הטלפון יחייג למספר המבוקש. אפשר לנסות בבית, גם במכשיר טלפון חיוג צלילים, כדי לראות שזה עובד. 1 הכי פשוט, אך אפשר בעזרת כל מכשיר אחר שיפיק את הצלילים של כל ספרה. |
|
||||
|
||||
לא מדויק- השיטה הזו עבדה פעם ואז הגבילו את הצילצול ע"י צליל בלבד לשלושה מספרים, עובדה שהצלחנו להתקשר מהטלפון הציבורי בצבא רק ל144 יותר מכך- ראיתי פעם סרט על ההאקרים הראשונים - הם היו מבצעים שיחות ע"י פולסים וכך לא מחויבים בשיחה (הפולסים היו ע"י מכשירים שבנו ואחד בקולו) וגרמו לחוסר גבייה של חברות הטלפוניה ע"י שיווק של מכשירי צלצול יש נסיונות מוצלחים לקוראים? |
|
||||
|
||||
התשובה שלך לחלוטין לא ברורה. אליהו הסביר שהחייגן (מה שעושה את הביפ או הפולסים כשלוחצים על ספרה) הוא מערכת נפרדת מקו הטלפון. המרכזיה מזהה את הקול של הספרה (או סופרת את הפולסים במקרה של חיוג פולסים) ולפי זה יודעת למי חייגת. זה בכלל לא משנה אם הצליל הגיע מהחייגן המובנה במכשיר או מקובץ mp3 (באתר של אוניברסיטת תל-אביב היה ספר טלפונים אוניברסיטאי עם "חייגן" שעבד באמצעות קובץ wav, המתקשר היה אמור להצמיד את השפופרת לרמקול של המחשב וזה היה מחייג לו). פולסים עובדים בצורה דומה, המרכזיה מזהה לאיזה מספר חייגת ואז יוצרת את הקשר. החיוג מגיע רק עד המרכזיה ולא משפיע על החיוב של השיחה. פעם זה היה אחרת ואז היה אפשר לעשות כל מני שטויות עם טלפונים. דרך אגב, מישהו מכיר אתר טוב שמסביר איך נראים האותות על קו טלפון ברמה החשמלית? כלומר איך אפשר לבנות טלפון בבית מרמקול ומיקרופון (בלי חייגן). |
|
||||
|
||||
(מה שקראת לא "האקרים") היו עובדים בצורה אחרת. כשרצית לעשות שיחת "long distance" מטלפון ציבורי בארה"ב היית צריך לדבר עם מרכזנית. המרכזנית היתה אומרת לך כמה אתה צריך לשלם על השיחה, ואז היית משלשל מטבעות. שלשול מטבע יצר צליל בגובה 2600 הרץ שנקלט במרכזיה. כשהצליל נקלט, המרכזנית קישרה את השיחה. הפריקרים גילו שמשרוקית שצורפה לדגני הבוקר "קפטן קראנץ"' יוצרת צליל בגובה 2600 הרץ ומאפשרת לזייף את צליל המטבע. מכאן קצרה הדרך לשיחות טלפון בחינם. |
|
||||
|
||||
אתה מתבלבל, מדובר על טלפונים ציבוריים בישראל של שנות ה-70. כאשר היית משתמש בחוגה, זה היה דורש אסימון. אבל אם היית מייצר את הפולסים בעצמך, זה משום מה היה עובד בלי אסימון. אני אישית, כילד שובב, דיברתי בחינם מספר פעמים כך. |
|
||||
|
||||
טלפון ציבורי - השתמשתי עד ממש לאחרונה, אבל בלי טלקארד - כרטיס האשראי שלי משמש גם ככרטיס חיוג. טלפון חוגה היה לי בדירה ששכרתי בירושלים והשתמשתי בו בהצלחה עד לעזיבת הדירה לקראת סוף 1999. קלטת אודיו - יש לי עוד כמה (כמו גם טייפ דו-קלטתי כחלק מהמערכת) ואפילו השתמשתי באחת בערך לפני שנה להקליט משהו מהרדיו. תקליט ויניל - מאז שאחי הגדול לקח להורי את הפטיפון, סביב 1999, לא יצא לי להשתמש בכזה. מכשיר סודה ביתי - מעולם לא השתמשתי - בקיבוץ תמיד היה ועדיין יש ברז סודה קרה בחדר האוכל וכשעזבתי זה לא ממש חסר לי. דיסקט 5.25 - פעם אחרונה סביב 1990. לסיכום - הטלפון הציבורי מנצח. וסתם תהיה: מישהו עדיין מצלם במצלמת ריפלקס עם פילם? |
|
||||
|
||||
רכשתי דיגיטלית בסיסית באביב בדיוטי פרי, אך לפחות עד שאוכל להרשות לעצמי 1 דיגיטלית שוות יכולות לניקון F-60, שכרגע עושה קצת בעיות, בוודאי שאמשיך לצלם בריפלקס עם פילם. קלטות אודיו הן החברות הכי טובות של התקליטים שלי, רק השבוע פנו אלי פעמיים לקבל שירים מתקליטים ישנים, והדרך הכי פשוטה היא להעביר אותם במערכת לקלטת אודיו. ואנקדוטה לסיום: לאבא של החבר הכי טוב שלי בגן (הם היו השכנים שלנו, בית קרקע דו-משפחתי) היה מפעל קטן למילוי בקבוקי סודה. אלה היו בקבוקים גדולים וכבדים מזכוכית שקופה, שהיית קונה מלאים בסודה, עם ראש מתברג ובו ידית משאבה עם צינורית ללחיצה לשאיבת התסס. הייתה לו עגלה רתומה לסוסה (בחיי) והוא היה עובר ואוסף את הבקבוקים הריקים למילוי חוזר ומספק במקומם מלאים. הסיפולוקס עם בקבוקי הגז הקטנים נחשב אז מודרני, ואני זוכר איך הוא דחק את רגלי בקבוקי הסודה הללו עד שהאיש נאלץ להסב את המפעלון למשהו אחר ולהתנחם בטנדר ישן שהחליף את הסוס. אנחנו נותרנו להתנחם במי ברז. לצערי הסיפולוקס החדש והמופלא, לא נכנס אלינו הביתה. אבי ז"ל שעבד בבית חולים טען כנגדו שהמכשיר מסוכן. גרושוני: אבא לכולם יש סיפולוקס חוץ מאיתנו, אתה יודע שכשהסודה נגמרת בכלל לא צריך לחכות עד שיבואו עם העגלה? פשוט מוציאים שני בלונים קטנים מהקופסת קרטון ועושים סודה חדשה לבד. קופסה כזאת מספיקה לך לחמש פעמים. אבא גרוש: בן, אם היית עובד כמוני בבית חולים, ורואה *כל יום* 2 את האנשים שמגיעים אחרי שהסיפולוקס התפוצץ להם בפרצוף היית מבין. לימים, כשקמנו מ"השבעה", דהרתי לחנות כלי בית לרכוש סיפולוקס חדיש. הטעם חזר למים, אך מעולם לא השתחררתי מהצורך לעשות העוויה קלה, כאשר הבלון היה מגיע לנקודה בסיבובו בה היה משמיע את צליל הפאק המהולל. נשמתי לרווחה עם כל הכנת סודה שעברה בשלום בלי שהעסק התפוצץ בפרצופי. 1 בחצי שנה הקרובה אני חוסך כדי לאפשר לרופא השיניים שלי את הדיגיטלית האולטימטיבית. 2 כך במקור |
|
||||
|
||||
דנקנר לא כתב פעם טור דומה על אימי הסיפולוקס? (נדמה לי שאפשר למצוא ב"הפסטו של השכן ירוק יותר") |
|
||||
|
||||
לא, זה מתוך תמיד פולני של יאיר גרבוז. |
|
||||
|
||||
אני זוכר את בית הערבה |
|
||||
|
||||
אני זוכר את... אני זוכר את... אני זוכר את בית ההבראה אני זוכר את... אני לא זוכר. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כמו שאמר הרצל (להבדיל אלף..) כשהאשימו אותו בגניבת רעיונות, "מזל שלא קראתי את "אוטו-אמנציפציה" של פינסקר, אחרת לא הייתי כותב את מדינת היהודים". לצערי לא קראתי את דנקנר וגם לא את גרבוז, מה שכן, יתכן שסיפולוקסים MADE IN POLAND מתפוצצים בתדירות גבוהה. ואבא שלי ז"ל מפיוטרקוב, (כמו כבוד הרב לאו) עיירה יהודית קטנה מהלך כ-12 פרסאות מלודז' בירת המחוז. |
|
||||
|
||||
הטור "אימת הסיפולוקס", עמוד 168 בספר. (אגב, הסטודנט זה אני, כמה מפתיע). |
|
||||
|
||||
האלמוני מתגובה 245776 זה אני. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
מי שאי פעם מילא סיפולוקס זוכר בוודאי את הקרח שהצטבר על הבלונים הקטנים. כאשר הגז הדחוס השתחרר, ירידת הלחץ גרמה להתקררותו, ממש כמו במקרר. כילד אני זוכר ששקיבלתי פעם כווית קור, כאשר מתוך סקרנות שיחררתי את דו התחמוצת מבלון כזה ( כמדומני באמצעות מזלג). בימינו יותר קשה להדגים חוקי תרמודינמיקה בסיסיים, אבל הנה דוגמא: קחו גומיה, מיתחו אותה והצמידו אותה לשפתיים. הרפו את המתח- אפשר לחוש התקררות משמעותית. באופן דומה, בזמו מתיחת הגומייה אפשר להרגיש חום. ההסבר לתופעה הוא קצת מסובך, וקשור לאנטרופיה של פולימרים, אבל התופעה עצמה היא יפה -די קשה לחשוב על דרך פשוטה אחרת לקבל קור על ידי הפעלת עבודה. |
|
||||
|
||||
על העיקרון הזה יש פטנט (שלצערי לא יושם מסחרית) לפחיות משקה בעלות קרור עצמי (Self refrigerated). הרעיון היה של משקה "אפוקסי" - המשקה בתא אחד, ואילו הגז דחוס בתא אחר. פתיחת הפחית תביא לשחרור הגז הדחוס ולהמסתו במשקה, וכן לקרור המשקה. |
|
||||
|
||||
כשהיינו נערים היה נהוג לקחת בלון של סיפולוקס לטיולי אופניים במקום משאבה. ניסית פעם לנפח אופניים עם בלון סיפולוקס? דורש מיומנות מסוימת. |
|
||||
|
||||
שמעתי על כך אך מעולם לא ניסיתי. תמיד חשבתי שזאת אגדה אורבנית. עוד סיפור שקשור לפחמן דו חמצני זה על סטודנטים שיצאו לטיול + מנגל והקפיאו את הסטייקים בקרח יבש. כאשר הגיעו למקום המינגול גילו שהסטייקים נשברו לרסיסים ( אולי יש כאן שיטה חדשנית להכנת גולאש). |
|
||||
|
||||
למה הפעלת עבודה ? אתה מפסיק את הכוח שאתה מפעיל כנגד הכוח שהגומיה מפעילה לא ? זה נשמע לי קצת כמו להגיד שאני מייצר קור ע"י הפעלת עבודה כשאני מכבה מפזר חום. |
|
||||
|
||||
אכן, אחרי שכתבתי את זה חשבתי שיש כאן פתח לאי הבנה. תודה על ההזדמנות לתקן: העבודה היא כמובן המתיחה ההתחלתית של הגומיה ולא השיחרור, כמו שבמקרר העבודה מופעלת כדי לדחוס את הפריאון, לא כאשר הפריאון מתפשט. עדיין יש כאן עסק עדין- אם במקום הגומיה היה מדובר על בוכנה, נדמה לי שמתיחת הבוכנה דווקא לא היתה מחממת את הגז. כאמור הסיבה היא משהו שנעוץ באנטרופיה של פולימרים, ולצערי אני לא ממש זוכר את הסיבה1. אם מישהו יכול להסביר בפשטות, אשמח. 1 עוד נושא שתמיד הפליא אותי זה התופעה הבאה: כאשר דורכים על חול לח נוצר איזור בהיר ויבש יחסית סביב מקום הלחץ. הסיבה שנותנים זה שהלחץ יוצר משהו שנקרא באנגלית shear thinning ( אולי "דילול בעקבות גזירה") - איזור בחול עם יותר מרווחים, והמים נבלעים שם. על השאלה למה לחץ יוצר הרחבה כזאת בחול נותים לענות במלמולים על "אנטרופיה" אבל מעולם לא הבנתי בדיוק מה קורה שם. |
|
||||
|
||||
בהזדמנות, אולי תוכל להסביר לי את זה: כשמפתלים קשות גליל דקיק של מתכת (מהדק שולחני עובד מצויין1), קורים שני דברים לאתר המפותל: הוא מתחמם *מאוד*, ומאבד את הברק שלו. למה? 1 לוקחים מהדק2, פותחים לצורת ר' בערך, אוחזים חזק ברגל של ה-ר' ומסובבים נמרצות את השאר. בערך באיזור הפינה נוצר פיתול חד. 2 לא שדכן, מהדק. זה שנראה כמו ה-Office Assistant המעצבן. |
|
||||
|
||||
במיקרו, מה שקורה זה שאנו יוצרים1 הרבה סדקים קטנים במהדק, על ידי קריעה של איזורים שונים במתכת. זה יוצר חום וגם פוגע בברק. 1 בעצם מרחיבים הרבה סדקים קיימים. |
|
||||
|
||||
לא יצאתי ממש מרוצה. למה קריעה יוצרת חום? ולמה הפיתול מרחיב סדקים (לכאורה, הוא אמור להצר אותם)? |
|
||||
|
||||
נתחיל מהסוף: למה הפיתול מרחיב סדקים כשלכאורה הוא אמור להצר אותם? כי נקודת הפיתול היא לא נקודתית. יש לה רדיוס מסוים, כלומר, יש חלק פנימי (שמתפתל לאט יחסית) וחלק חיצוני (שמתפתל מהר יחסית). אבל מכיוון שאת המהדק המשרדי לא תכננו מהנדסי רכב, אז אין לו דיפרנציאל. חלק מהסדקים אכן נדחס (גם פעולת הדחיסה אמורה ליצור חום) וחלק אחר מתרחב עד (ומעבר) לנקודת הקריעה. ולמה חום? אולי בגלל שבשביל ליצור את הפיתול השקעת אנרגיה? |
|
||||
|
||||
מעניין, תודה. אני יכול להוסיף ולשאול *למה* יש הבדל שכזה במהירות הזוויתית, אבל לא מוכרחים להגזים; חוץ מעניין החום, אני חושב שאני כבר מבין את המהדקים שלי יותר טוב. |
|
||||
|
||||
אני חושב שקריעה יוצרת חום משום שהיא מפרידה בין אטומים ( דבר שמצריך אנרגיה). פיתול מרחיב סדקים, כמו שדורון אמר, כי הוא מותח אותם. |
|
||||
|
||||
בפיתול של מהדק, נוצרים במקום הפיתול אזורים בהם יש מעבר פאזה אקסותרמי- מאוסטניט למרטנזיט. במתיחה של גומי יש גם כן מעבר פאזה אקסותרמי- מגבישי לאמורפי. ההבדל הוא שהגומי אלסטי, ולכן בהרפיה שלו יש מעבר פאזה הופכי, שהוא אנדותרמי. המהדק עובר בפיתול את הגבול האלסטי שלו ולכן לא יכול לחזור למצבו הקודם, אלא ע''י טיפול תרמי. |
|
||||
|
||||
אני חייב למחות. זה לא ממש הסבר. *למה* פיתול גורם למעבר פאזה כזה, ולמה מעבר כזה הוא אקסותרמי? מרטנסיטים זה פלטות כאלה, לא? אני יכול לתאר לעצמי שכאשר מפתלים את המהדק, המיקרו גבישים מתעוותים ויוצרים פלטות, האם זה מה שקורה כאן? |
|
||||
|
||||
הפיתול גורם למאמצי גזירה מאמצי הגזירה גורמים לחומר לשנות את המבנה הגבישי שלו, מFCC (שהוא מבנה קובייתי) ל HCP (שהוא מבנה מקבילוני). מעבר פאזה חייב להיות מלווה בתהליכים תרמיים, שכן אנרגיה אצורה משתחררת בין 2 מצבים יציבים בעלי רמות אנרגטיות שונות. במקרה הזה התהליך הוא אקסותרמי והתהליך ההפוך אנדותרמי. אני לא יודע מהן אותן פלטות שאתה מתכוון אליהן. |
|
||||
|
||||
מתוך וויקיפדיה: Martensite, named after the German metallurgist Adolf Martens, is a class of hard minerals occurring as lathe- or plate-shaped crystals. אתה אומר דבר די מעניין- שהאנרגיה היתה כבר אגורה במתכת והגזירה רק שיחררה אותם. אני תמיד חשבתי שהחום מגיע מהגזירה עצמה, ולא ממעבר הפאזה. אגב, אם שני המצבים יציבים, איך יכול להיות להם אנרגיה שונה?
|
|
||||
|
||||
מה זאת אומרת איך? יש מחסום פוטנציאל בין שני המצבים האלה. כשכדור נמצא בעמק א' או בעמק ב' הוא במצב יציב, גם אם גובה העמקים שונה. |
|
||||
|
||||
כן, אבל זה לא "יציב" רק "מטא-יציב". מצד שני אני מסכים שאין דבר שהוא *ממש* יציב. בכל אופן, עוד לא הבנתי מאיפה הגיע החום. |
|
||||
|
||||
"מאיפה הגיע החום" - אני אנסה לחדד את השאלה, כפי שהיא נראית לי לפחות: מושגים תרמודינמיים (אקסותרמי וכו'), שהם סטטיסטיים ביסודם, לא עוזרים לי להבין מה התהליך שגורם למולקולה מסויימת להתחיל לרטוט מהר כשמרחיקים ממנה את השכנה שלה (עקב גזירה). |
|
||||
|
||||
מסכים, זה גם מה שניסיתי לעשות, אבל אם לסמוך על עידן, כנראה שמה שאמרתי אינו נכון. בגלל זה התחלתי את ההסבר בתגובה 245842 במילה "במיקרו". |
|
||||
|
||||
אני חושש שההסבר של ויקיפדיה תמוה בנושא זה. חוץ מהחלק הראשון שהוא נכון, לא ברור לי מה הקשר בין מרטנזיט למינרלים, או לצורה של מחרטה (?) (עד כמה שידיעתי באנגלית מגיעה) במקור, מרטנזיט הוגדרה כתמיסה מוצקה של ברזל ופחמן (גבישי קרביד מפוזרים בתוך מטריצת ברזל), שמתקבלת מחיסום פלדה (חימום של הפלדה לטמפ' גבוהה, ואז קירור מהיר ע"י טבילה בשמן, כך שאין שהות בידי הפלדה לעבור ממצב אוסטניטי למצב פרליטי). מכיון שכך, זהו מצב מטא-יציב (כפי שכבר נכתב באחת התגובות) היום מקובל להכליל את המושג למתכות נוספות מלבד פלדת פחמן. |
|
||||
|
||||
רק ליישר קו- אתה אומר שהסיבה שהמהדק מתחמם הוא שאנרגיה שהיתה אגורה במהדק (אגורה במצב המטא יציב) משתחררת? אין לזה קשר לאנרגיה של הכיפוף עצמו? |
|
||||
|
||||
גם וגם, חלק מהחום נוצר מחיכוך עקב הפיתול, אבל חלק הארי עקב שינוי פאזה |
|
||||
|
||||
מדהים! לא ידעתי את זה. אתה יכול לתת לי לינק? |
|
||||
|
||||
בצעתי בבית את הניסיונות הבאים: לקחתי: 1) מזלג פלסטי חד פעמי 2) תומך קופסת פיצה תלת רגלי1 של פיצה האט 3) מכסה פלסטי של עט כדורי ( מהסגולים האלה עם מקל קטן כדי שתוכל לחבר את העט לכיס החולצה). 4) כף פלסטיק של "מטרנה" כופפתי את כל האביזרים הנל בזויות שלי בין 90 ל 180 מעלות, מספר פעמים הלוך ושוב ובדקתי את מקום הכיפוף בעזרת השפתיים. התוצאות: 1) - המזלג נשבר והחטיף לי מכה רצינית בשפה ( ללא דם, השבח לאל). 2-4) שאר האביזרים התכופפו היטב, ויצרו חום רב. לא כמו מהדק, אבל די חם. מסקנות: אם מדובר במעבר אקסוטרמי ממצב מטא סטאבילי שנוצר כתוצאה של quench מהיר, מסתבר שהדבר לא מיוחד למתכות. לפיכך הסיפור עם מרטנסיטים הוא אולי נכון אבל הוא רק פרט. התופעה הרבה יותר כללית מכך. אני עדיין חושב שסיבה מאקרוסקופית אחרת אפשרית היא שהאנרגיה שהוכנסה לקיפול נהפכה לחום בנקודת הפיתול בדרך כלשהי ( מעבר למנגנון המיקרוסקופי שהיצעתי אין לי כרגע רעיונות אחרים, אולי משהו שקשור לזרימה פלסטית של החומר, דבר הגורם לחיכוך רב2). התעצלתי לאמוד כמה חום נוצר3. 1 הילדים שלי משתמשים בזה כשולחן משחק לבובות. 2 ומה גורמ לחיכוך, ולמה חיכוך גורם לחום? על כך, בשעור הבא. 3נדמה לי שאפשר להעריך את כמות האנרגיה שנוצרה על ידי הנחה שכוח הקיפול היה בערך 1 קג כוח (= 10 ניוטון) על מרחק של ס"מ או שניים. מחלקים בקיבול החום של בערך 1 ממ מעוקב של חומר ( נפח של איזור הפיתול) ואפשר לקבל את עליית הטמפרטורה. יש מתנדבים? |
|
||||
|
||||
קשה מאוד להעריך טמפרטורה של חומרים שונים עם השפתיים. הרגישות של העור שלנו (כולל שפתיים) היא לא לטמפרטורה אלא למעבר חום - כלומר אם העור קולט חום מסביבתו מרגישים ''חם'' ואם הוא מוסר חום לסביבתו, מרגישים ''קר''. קל לבדוק את זה - שמים חתיכת קלקר בפריזר ומחכים כמה שעות. נוגעים בה ונוגעים בקובית קרח. למרות ששתיהן באותה טמפרטורה, קובית הקרח יוצרת יותר תחושה של ''קר''. באותו אופן, מהדק מתכת יצור יותר תחושה של ''חם'' מאשר חתיכת פלסטיק באותה טמפרטורה. |
|
||||
|
||||
עליית החום היתה ברורה ומורגשת. את ההשוואה עשיתי ביחס לאותו פלסטיק ולא ביחס למהדק. נסה ותיווכח. |
|
||||
|
||||
אני התכוונתי למשפט ''שאר האביזרים התכופפו היטב, ויצרו חום רב. לא כמו מהדק, אבל די חם.'' קשה להעריך דבר כזה עם אמצעי מדידה כל כך לא מדויק כמו השפתיים. |
|
||||
|
||||
מקבל. יש לך משהו להוסיף לגבי השאלה המקורית? |
|
||||
|
||||
שינויים אלסטים ועיוותים בחומר יוצרים חום. זה כתוב בכל ספר שירות של רכב בנושא לחצי ניפוח בצמיגים. אפשר לנסות את זה עם פלסטלינה, אני מניח שלישה נמרצת שלה תגרום לה להתחמם. |
|
||||
|
||||
אני חושב שכולנו (אלון, אני מדבר בשמך כאן- מוסכם?) מסכימים שברמה המאקרוסקופית נעשית עבודה והעבודה צריכה לההפך כולה לחום. השאלות הם קצת אחרות: 1) מה קורה ברמה המיקרוסקופית במוצקים? 2) האם החום הנפלט הוא אכן כולו תוצאה של העבודה הזאת או שיש אנרגיה אגורה ב[מהדק, מוט פלסטיק] שתורמת תרומה משמעותית. idan טוען שבמהדקים זה רוב האפקט. |
|
||||
|
||||
די ברור שיש גם שינויים מבניים במהדק או במוט הפלסטיק וניתן לשער שמדובר בשינויים שמעלים את האנטרופיה (אובדן הברק במתכת, חיספוס בפלסטיק). שינויים כאלו בד''כ כרוכים בבליעת חום. (מעבר ממצב מסודר למצב פחות מסודר). |
|
||||
|
||||
מוסכם. אין לי שום דבר נגד שיקולים תרמודינמיים, אנטרופיה וכו', אבל המולקולות שם בפלסטיק לא יודעות את זה; משהו (כוח) גורם להן לקפצץ, והייתי שמח להבין בערך מה. |
|
||||
|
||||
עשיתי ניסוי עם הדבר הזה: אחרי 5 דקות של מאמץ, היה ניתן להרגיש (עם השפתיים) בהבדל טמפרטורות ברור בין החלק העגול ובין התפס האופקי שמגביל את התנועה של המכשיר. נראה לי שמאמצים אלסטים הם הסיבה העיקרית להתחממות. אני מניח שאם המכשיר הזה היה עשוי ממתכת דקה יותר האפקט התרמי היה חזק יותר. |
|
||||
|
||||
אני מבין שאתה נותן את הדוגמא הזאת כדי לשלול את ההסבר עם המרטנסיטים - אם באמת היה כאן מעבר אקסותרמי למצב יציב, אחרי שימוש ממושך במכשיר, היינו מעבירים את כל הקפיץ לצורה היותר יציבה ופליטת החום היתה נפסקת. כפי שראיתי במפגש האיילים האחרון, אתה מתאמן יום יום במשך שנים :) כך שלא מדובר במכשיר שיצא זה עתה מבית החרושת. |
|
||||
|
||||
המכשיר הנ''ל מתוכנן כך שהוא לא עובר את הגבול האלסטי (זה בעצם משמעות המלה ''קפיץ''). זה לא רלבנטי למה שקורה למהדק כשמפתלים אותו. דרך אגב - אין כזה דבר ''מרטנסיטים'' (כמו שאין צ'יפסים) |
|
||||
|
||||
אין צורת רבים למרטנסיט? |
|
||||
|
||||
דיאודורנט נטול אלומיניום מכיל פוטסיום אלום. הייתכן? האומנם מדובר בשני חומרים שונים? |
|
||||
|
||||
זהו, עכשיו אני מייעץ בענייני דיאודורנטים? <המגיב אינו רופא> קריאה בכתבה מגלה שהדיאודורנט אינו נטול *אלומיניום* אלא נטול *אלומיניום כלורהידרט* ( ויו לפטיט וכולי). האלום הזה הוא בהחלט מכיל אלומיניום, אבל אולי הוא פחות נספג בגוף או משהו כזה. כאמור, אני לא רופא, אבל החשד שלי הוא שזה לא שהחומר הזה פחות *מסוכן*, אלא שהרעילות שלו פחות *נחקרה*. |
|
||||
|
||||
אם אני מבין את ההודעה שלך נכון, אז הטמפ' הסופית של הגומייה נמוכה יותר מאשר ההתחלתית ? |
|
||||
|
||||
תלוי איך אתה עושה את זה. אם אתה מותח באיטיות או מותח וממתין שהגומיה תחזור לטמפרטורת החדר ומשחרר במהירות, התשובה היא כן. |
|
||||
|
||||
בהחלט. כמו שהיתום הדגים לי; חש את הטמפרטורה בעזרת השפתיים, האובר-חוכעם, עד שנקרעה לו הגומיה ופגעה לו בקצה האף. |
|
||||
|
||||
דווקא לא מסובך בכלל... נסה להצר את שפתיך, ואז לנשוף על אצבעך... האוויר יהיה קריר. עכשיו הרחב את השפתיים, ונשוף שנית... קורא כאן בדיוק אותו הדבר כמו בשיחרור גז מבלוני הגז... נכון, זה פחות קיצוני, אבל עדיין, תופעה יפה. אגב, הדבר קורה גם במכישרי הסודה הביתיים המודרניים (סודה קלאב ושות'). לא אחת, כשאני מכין סודה, אני מוצא במיים מחט קרח דקיקה, המתתמוססת מיד. |
|
||||
|
||||
היזהר, אני חושב שיש כאן אפקט אחר: *האויר* לא נהיה קר יותר, אבל רוח חזקה יותר מעודדת התאיידות מהעור, ולכן האצבעות מתקררות. זה מה שהאמריקאים קוראים wind chill factor . |
|
||||
|
||||
לאו דווקא... אם אני אפתח את פי לרווחה, ואנשוף את אותו אוויר, מאותו מקור, אותם אחוזי לחות, אותה תמפרטורה התחלתי ואותה מהירות, האוויר בבירור ירגיש חם... למיטב ידיעתי, ההבדל הוא בדחיסה... למישהו יש גישה למדחום מספיק רגיש כדי לבדוק את זה? |
|
||||
|
||||
זהו, שאם תפתח את פיך לרווחה, תנשוף את אותו אוויר, מאותו מקור, אותם אחוזי לחות, אותה טמפרטורה התחלתית, אבל לא אותה מהירות. וסתם הערה נוקדנית: האויר לא ירגיש חם. אויר לא מרגיש כל כך טוב(1). הוא יורגש חם. ___ (1) לכל הנוקדנים שישושו למצוא נוקדן טועה: אני יודע, אבל "לא מרגיש טוב" זהו הביטוי השגור. |
|
||||
|
||||
(1) מעניין אם גם זו דוגמה לתרגום לא-מודע מאנגלית: it feels warm, it feels good. |
|
||||
|
||||
אני חושב שלא. הבטוי "לא מרגיש טוב", במשמעות חש ברע או "מרגיש (ש)לא (ב)טוב" הינם ביטויים שגורים בעברית המדוברת עוד לפני שהאינגלוז השתלט עליה. הכוונה שלי לערבוב בין "לא מרגיש טוב" ל"לא מרגיש *היטב*" |
|
||||
|
||||
אני מסכים שזה ישן, אבל אין מקרים ישנים של תרגום-שאילה מאנגלית? זה איכשהו נראה צירוף-מקרים מוזר קצת, אבל אולי יש הסבר טוב ואולי זה סתם, לא יודע. |
|
||||
|
||||
היתה לכם אי-הבנה קטנה, נדמה לי. דורון יצא נגד הצורה "האוויר מרגיש חם", שהוא, נדמה לי, אכן אנגליזם בוטה, ודי חדש, וגם אני מעקם את אפי עליו. בדרך - ולכך התייחסה הערה 1 שלו - דורון ביצע בעצמו שגיאה - "מרגיש טוב" במקום "היטב". זו כבר שגיאה יותר שורשית, סביר להניח. בכלל, המילה "היטב" לדעתי לא שגורה בעברית מדוברת. |
|
||||
|
||||
אני לא מרגיש היטב עם ההסבר הזה. |
|
||||
|
||||
בי האשם. בתחילה רציתי לשאול לגבי "חם", ובדוגמה האנגלית שנתתי הוספתי גם "טוב" כי פתאום חשבתי, שמא גם זה אנגליזם. הסכמתי גם ש"מרגיש טוב" יותר ישן, אבל כמה ישן? ישן מכדי שזה בוודאות לא יהיה תרגום שאילה? אז זהו, שאני לא בטוח. |
|
||||
|
||||
טוב לעומת היטב? אבל באנגלית דווקא הצורה הנפוצה יותר היא I fell well, בעוד ש- I feel good הוא בשימוש רק בהצהרות חגיגיות של זמרי סול, לא? אני אפילו לא בטוח אם "מרגיש טוב" הוא שגיאה: ה"טוב" לא מתאר את האופן בו אני מרגיש, אלא את ההרגשה; זה לא מובהק. יותר מעניין "אני מרגיש היטב (טוב?) שכואב לי". |
|
||||
|
||||
חשבתי על Oh, that feels good... אבל זה באמת לא קשור ל"אני מרגיש טוב". בקיצור, אין לי מושג על מה אני מדבר.
|
|
||||
|
||||
לאחרונה אני נתקלת די הרבה בעוד אנגליזם 1 מיותר ומעצבן: כותבים פותחים משפטים ב"כשזה מגיע ל..." (when it comes to). 1 ויש הקוראים לזה "אנגרית". |
|
||||
|
||||
כל עוד זה עושה הגיון אני לא רואה בזה פסול. |
|
||||
|
||||
לפחות לא אמרת "עושה שכל". בכל מקרה, הביטויים האלה מסורבלים, ולרוב יש להם חלופה עברית נאה ("אבל זה לא נשמע אותו הדבר!" מצטעקים חובבי האנגליזמים. כמובן, מפני שזה לא תרגום סימולטני, אלא עברית פשוטה). |
|
||||
|
||||
האם "בכל מקרה?" אינו באנגרית? |
|
||||
|
||||
צודקת, צודקת - צ''ל ''בכל אופן''. |
|
||||
|
||||
והיום שמעתי את רפי רשף אומר "אתה לא באמת מתכוון לכך". בספר "יומולדת שמח נוח"1 יש קטע בו הגיבור מאזין לרפי רשף ומתקן את השגיאות שלו בעברית. 1ממולץ. |
|
||||
|
||||
המממ... האם ה"ממולץ" היה מכוון? |
|
||||
|
||||
זו אקסיומת טול-קורה בפעולה. הזכרת "מתקן שגיאות בעברית"? חטפת. |
|
||||
|
||||
לא אקסיומת "טול קורה" אלא אלגוריתם מכוון: "טל -כהן". |
|
||||
|
||||
אבל הוא צודק - ''יומולדת שמח נוח'' הוא ספר קטן ומצוין (כולל שיעורי פילוסופיה חינם). |
|
||||
|
||||
אמ... מה בעצם הבעיה כאן (אני הייתי שם את "באמת" בסוף, אבל לא הייתי מחשיב את הסדר השונה כשגיאה)? |
|
||||
|
||||
אני הייתי האלמוני ממקודם ( מודה שהממולץ זה פליטת מקלדת). אולי זה לא שגיאה פר-סה אבל זה נשמע כמו תרגום. אתה יכול להתיחס לזה כאל הערה פרוזודית. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהחרדים מהאנגרית (וגם אני ביניהם) צריכים להיזהר מתיקון-יתר. אנחנו נחשפים לכמות אדירה של קלט באנגלית, שמתחרה בכמות העברית. במצב זה, סביר שיהיו ביטויים שניתקל בהם הרבה באנגלית, ובתרגומם המילולי לעברית - לא. זה כלשעצמו עדיין לא אומר שתרגום מילולי שלהם לעברית צריך לצרום. אני חושב שאפשר להפעיל מבחן כזה: נסה לדמיין שאינך יודע אנגלית בכלל, ואז נסה את הביטוי העברי. האם הוא נשמע מובן? צורם? מאולץ? במקרה של המשפט שציטטת, הוא נשמע לי סביר - הוא פשוט חיבור בסדר די טבעי של מילים שדי טבעי לבחור בהקשר זה. אפילו אם מדובר במטאפורה, במקרים רבים ההגיון המטאפורי עובד בתרגום מילולי. אם, למשל, לא היה לנו בעברית "פיל בחנות חרסינה", לא היתה לי התנגדות לשאול מהאנגלים "שור בחנות חרסינה". |
|
||||
|
||||
אז זהו, שהמשפט ההוא ממש דקר לאוזני, אבל אולי זה רק נימת הדיבור הצינית מעצבנת של מר רשף. |
|
||||
|
||||
האמת היא שברגע הראשון, ומכיוון שהצגת את המשפט ככזה, גם הוא נשמע לי צורם ואנגרי. אבל אז הפעלתי מבחן אחר - איך הייתי אני אומר זאת. וגיליתי שדי קשה לי לחשוב על ניסוח שורשי יותר (שיעבוד גם בדיבור, כלומר בלי "אינך"). ומכאן, חזרתי בי מטענת הצרימה. יש לך ניסוח אחר להציע לרשף? |
|
||||
|
||||
אין לי בעיה עם ה*אתה לא*, זה גם אני עושה.הפריע לי זה שהוא דחף את ה *באמת* לאמצע המשפט . אתה לא *ממש* מתכוון לכך? אתה לא מתכוון לכך *באמת*? אתה לא מתכוון לכך *ברצינות*? |
|
||||
|
||||
(אחרי הכל1, מי מכניס שור לחנות חרסינה...) 1 עכשיו מותר |
|
||||
|
||||
מקורו של הפיל, שמופיע מעת לעת גם באנגלית, הוא לא במקרה בטורקית? |
|
||||
|
||||
במאה ה-18 וה-19 הרוסים התמודדו עם תופעה דומה: השפה הצרפתית נחשבה לשפת ה"תרבות", והאצילים הצרפתים דברו ביניהם צרפתית במדה רבה (חלקם אף חונכו בחו"ל והתגאו בכך שאינם דוברים רוסית כלל). כשפלש נפוליאון לרוסיה, פתאום נעשה השימוש בצרפתית לא נוח, ומתברר שהם גם נזהרו מ"רוסתית" (?), דהיינו ביטויים "צרפתיים" בשפה הרוסית: " "קנס!" אמר אחד צעיר, לבוש מדי מתנדב במשמר-העם, אשר ז'ולי קראה לו בשם "mon chevalier" והוא התכונן לנסוע יחד איתה לניז'ני. "בחברתה של ז'וּלי, כבחברות רבות של מוסקבה, הוחלט לדבר אך ורק רוסית, ואלה אשר טעו, באומרם מלים צרפתיות, שילמו קנס לטובת ועדת-התרומות. " "ועוד קנס על ביטוי גאליציסטי," אמר סופר רוסי, שהיה בטרקלין. " 'התענוג להיות' אין זה ביטוי רוסי." " ("La Guerre et la Мир", תרגום לאה גולדברג, כרך ב', עמ' 159). מישהו בקהל דובר גם רוסית וגם צרפתית, ויכול להעיד עד כמה נשארה (לאחר כמעט 200 שנה) השפעה של השניה על הראשונה? |
|
||||
|
||||
לא בדיוק תגובה ישירה למה שכתבת, אבל אסוציאטיבית זה נקשר אצלי: לפני למעלה מעשר שנים עבד אתי מהנדס, עולה חדש מרוסיה (אנחנו עדיין עובדים יחד, אבל היום הוא עולה הרבה פחות חדש). ברדיו זימרה יהודית רביץ את "וידוי" של אלכסנדר פן: "והיה לי ברור כמו שתים ושתים, שאהיה בשבילך כמו לחם ומים...". "מעניין" אמר אותו בחור "גם ברוסית, כשרוצים להגיד על משהו שהוא מובן מאליו, אומרים שזה כמו שתים ועוד שתים". אמרתי לו כי האיש שכתב את השיר הוא יליד רוסיה. מעניין כמה ביטויים שאנחנו מקבלים אותם כעבריים מקוריים הם למעשה ממקורות זרים. |
|
||||
|
||||
כשלמדתי רוסית, אחד התענוגות התדירים היה לגלות שם את מקורם של כל מיני ביטויים בעברית. יהיה לי קשה להיזכר בדוגמאות ספציפיות, אבל יש אחת שאני דווקא לא בטוח שהיא כזו, ואשמח לעזרה מהאינטלקט הקולקטיבי: ה"זה" להדגשת שאלת "מדוע" (ואולי שאלות אחרות), שהיה פעם בעברית הכתובה: "מדוע זה תבכה"? ברוסית משמשת לצורך זה המילית "ז'ה"; הייתכן שמחדשי העברית מרוסיה הרגישו שפשוט אי אפשר בלי להדגיש את השאלה, ולקחו מילה קרובה צלילית? או שמא יש ל"זה" הזה מקורות יותר מקוריים? |
|
||||
|
||||
למה זה תשאל לשמי, והוא פלאי? [ועוד רבים כמוהו] |
|
||||
|
||||
תודה! (וגם ליובל רבינוביץ', על מקלדתו הוירטואלית). |
|
||||
|
||||
אותו דבר (גילוי מקור ביטויים) קרה לי כשלמדתי גרמנית... בעיקר ביטויים שקשורים לכל מיני כלי עבודה וחלקי חילוף. משובב נפש לראות מה גראז'ניקים ישראלים עוללו למילים המקוריות. |
|
||||
|
||||
למדת לעשות שלייף-סופאפים? |
|
||||
|
||||
הי, אני דיברתי אנגלית שנים רבות לפני שהבנתי את עניין הסווצ'ר. |
|
||||
|
||||
אני חושד ש'נוּ מזמוז-הזמן' הכל-כך ישראלית היא גלגול של ה'נו' הרוסית. |
|
||||
|
||||
מה אומר "נו" ברוסית ? |
|
||||
|
||||
לפי מילון הכיס 1 של אוקספורד: well, well then; what?; really; what a...! וביחד עם מיליות מתאימות, גם:to hell with; מהתרשמותי האישית, עולים מרוסיה לפעמים משלבים 'נו' בשיחה (בעברית) במובן של "איך אנסח?".not really; suppose, what if 1 וואחאד כיס צריך בשבילו |
|
||||
|
||||
גם בעברית משתמשים ב"נו" ככה - "נו, הזה, איך קוראים לו, נו! אתה יודע!". המילה הזאת נורא חסרה לי באנגלית, ופעמים רבות היא נכנסת לי למשפטים חרף שיקול הדעת שלי. well?! פשוט לא מעבירה את אותה התחושה. |
|
||||
|
||||
מה אם ummm? ממה שראיתי, זו המקבילה האמריקאית ל"נו". |
|
||||
|
||||
לא, אבל אני צריך תחליף ל"נו, אולי תזוז כבר?!" אבל יתכן שזה לא עניין של שפה לא תואמת, אלא (חוסר-)תרבות לא תואמת. (: |
|
||||
|
||||
לפעמים אפשר ?...and |
|
||||
|
||||
אני לא מבין מה כ"כ נורא בהשאלה של ביטויים מאנגלית. לא הגיוני שתהיה תעבורה של ביטויים בין שפות ? דרך אגב, אני גם לפעמים מתרגם לאנגלית ביטויים מעברית. (ומי שטייל בבוליביה, בטח שמע את "porque que ?") |
|
||||
|
||||
אנגלית של ישראלים: I don't know why it like this.
You know how they say... But listen... You understand? |
|
||||
|
||||
Why who are you to laugh on our english?
|
|
||||
|
||||
ושכחת את שאלת השאלות, מתקופת הבוננזה של המתנדבות הסקנדינביות (וטרום האיידס): Are you finish? |
|
||||
|
||||
"אי אפשר להגזים בחשיבות החינוך לזהירות בדרכים..." - "אי אפשר להגזים בחשיבות...". באנגלית המשמעות היא מוכרת וידועה. משום מה יש המתרגמים את זה מילה במילה לעברית, פה ושם, ובישראלית זה נשמע כאילו האדם אומר: "אוף, נודניקים, תפסיקו להגזים בחשיבות החינוך לזה"ב! אין לכם דברים אחרים בראש?! אין לכם חיים?!" :-) |
|
||||
|
||||
שמתי לב לספצימן טרי מתנור הסלנג הישראלי, שהוא, למיטב ידיעתי, סוג חדש ותקדימי של אנגליזם: "אני על זה". לכאורה, תרגום מילולי ככל התרגומים המילוליים. מה שחדש הוא ההטעמה: על ה"על", במקביל להטעמה באנגלית, ובניגוד להטעמה הטבעית בעברית על "זה". |
|
||||
|
||||
מעניין, אבל אני לא בטוח שזה אנגליזם. הנה עוד דוגמה של הטעמה שזזה בנוכחות "על": "על המקום החלטתי לקנות את המכונית". |
|
||||
|
||||
יש סיכוי שגם "על המקום" הוא אנגליזם, לא? (אבל אם כן, זה באמת לא חדש.) מצד שני, המסקנה שלי בסיכון כי יש הגיון בהטעמת "על" ב"אני על זה" - הפואנטה של המשפט היא לא "זה", אלא - בהיעדר מילה יותר משמעותית - "על". (זה בוודאי מסביר את ההטעמה באנגלית על on, ויכול להסביר עצמאית את ההטעמה העברית). |
|
||||
|
||||
ואללה, יש סיכוי שגם "על המקום" הוא אנגליזם. אבל מה עם "על הפנים" העברי למהדרין? גם שם ה"על" מוטעם יותר מהמצופה, לפחות בהגייה נפוצה אחת. |
|
||||
|
||||
שמעתי עכשיו את עודד בן עמי תוהה אם לרמטכ"ל אין סיי? |
|
||||
|
||||
צודק. התיאוריה שלי על הפנים. |
|
||||
|
||||
כבר צ'יפרתי אתכם בקישור לסלאש מנגן סולו גיטרה על פסנתר? |
|
||||
|
||||
כן, והזכרת את הסולו הנ"ל גם שלוש שנים לאחר מכן, כאן. |
|
||||
|
||||
טוב, נראה שהסניליות שלי מתקדמת בקצב מעריכי. לו היינו Stackoverflow, הייתי מיד מבוזה בסימון duplicate. |
|
||||
|
||||
והסולו הזה מוזכר היום בכתבה משעשעת של בן שלו על קלישאת סולו הצוקים. |
|
||||
|
||||
אחלה כתבה. הופתעתי שנפקד מקומו של השיר "בוחר בחיים" של גרוניך1, שבו מקבלים על אותו צוק (הארבל) גם סולו גיטרה וגם סולו סקסופון. ____________ 1. אחד החלשים שלו, לטעמי, אם לא ה-. |
|
||||
|
||||
הגזמת - בטח שמצלמים. המצלמה הדיגיטלית שלי חמודה אבל יש הרבה דברים שהיא פשוט לא מסוגלת לעשות. מה שכן, מחיר ה-SLR-ים הדיגיטליים יורד בהתמדה, ובקרוב יהיה באמת פחות מפתה לדבוק ב-F-70 שלי. |
|
||||
|
||||
אני מבין די מעט בצילום אבל דומני שפנאטים של צילום יסלדו ממצלמות דיגיטליות אשר דוחסות את התמונות ויוצרות עקב כך עיוותים דיגיטאליים. נכון שאפשר אולי להראות שהתוצאה בפילם לא תהיה יותר טובה לפי אישזהו מדד, אבל הרבה אנשים סולדים מעיוותים דיגיטאליים יותר מ"מריחה" ושאר אפקטים אנלוגים. יש מצלמות דיגיטאליות ללא דחיסה? אמנם יכול להיות מדכא לקנות כרטיס זיכרון שיכול לאחסן רק 5 תמונות אבל בטוח יהיה לזה שוק. |
|
||||
|
||||
למיטב ידיעתי יש מצלמות השומרות ומוציאות החוצה TIFF לא דחוס. מובן שאפשר לטעון שעצם הדגימה (לפיקסלים, ולמספר סופי של צבעים) מהווה דחיסה של "התמונה האמיתית". |
|
||||
|
||||
תגובתי התייחסה לביקורת על מצלמות דיגיטליות לעומת מצלמות פילם ולא לביקורת על עצם פעולת הצילום. חוץ מזה, ידוע שלהשתמש במצלמות זה חטא - הן גונבות את הנשמה. |
|
||||
|
||||
כן, ככה הבנתי אותה. סליחה אם השתמע אחרת. |
|
||||
|
||||
על בסיס הטענה הזו יש פנאטים המעדיפים תקליטים על תקליטורים. חוץ מזה, עצם הדגימה בעין מהווה דחיסה של התמונה האמיתית. נקודה נוספת בעד הדיגיטליות היא שעצם היכולת לצלם הרבה תמונות מאפשרת לך להפיק תוצאות יותר טובות. כמובן שהיתרון הזה הולך ומצטמצם ככול שרמתך עולה. אני, באופן אישי, מאוד מרוצה מה-Canon S1 IS החדשה שלי. מומלצת בחום לכולם עד דרגת החובב הבינוני (כמוני), אם לא למעלה מזה. |
|
||||
|
||||
אני מבין שהנסיון שלי להתלוצץ לא עלה יפה. לא אמרתי ש*אני* טוען שיש איזה פגם אינהרנטי בתהליך הדגימה. |
|
||||
|
||||
מי שמתלוצץ עם נוקדנים, סופו שינקוד את הלצים. |
|
||||
|
||||
ואני לא אמרתי שאתה אמרת את זה1. את התגובה הקודמת בכלל כתבתי כדי להשוויץ קצת במצלמה. 1המורה, הוא התחיל! |
|
||||
|
||||
לפני כמה זמן פיתחתי סרט צילום (אנלוגי), והתוצאה הייתה עלובה למדי, עם מאפיינים של צילום דיגיטלי (פיקסליזציה). הייתכן שחנות הצילום משתמשת בתוכנה דיגיטלית לפיתוח התמונות, ובכך גורעת מאיכות הסרט? |
|
||||
|
||||
לפיתוח בוודאי שלא, שכן זהו תהליך כימי המופעל על סרט הצילום. איני יודע אם יש חנויות שסורקות את הסרט (המפותח) ומדפיסות את התמונה הדיגיטלית המתקבלת אולם זה בהחלט יתכן. הנסיון שלי עם חנויות שנותנות לך סריקה בנוסף להדפסה מראה שההדפסה היא באיכות גבוהה מהסריקה בברור. |
|
||||
|
||||
אני די בטוח שזו הייתה סריקה דיגיטלית, כי יחד עם התמונות קיבלתי תמונת אינדקס עם Thumbnails של כל התמונות, כאשר מספר מהן ריקות ומתחתן כתוב או "אין תמונה" או "אין מספיק אור". (בגרמנית) יחד עם תמונת האינדקס הזו קיבלתי את הנגטיב, ושם אפשר לראות שהתמונות ה"לא-מוארות" באמת יצאו גרוע מאוד, אבל בכל אופן הן היו קיימות בפילם. מכאן הנחתי שהם מעבירים את הפילם בתוכנה שמחשבת את כמות האור, ומחליטה האם להדפיס את התמונות או לא (כמובן ששילמתי מחיר מלא על הפילם...) רציתי רק לדעת האם האיכות הגרועה ב(חלק) מהתמונות שכן הודפסו יכולה להיות קשורה לסריקה הדיגיטלית הזו, שכן המצלמה עצמה טובה למדי. |
|
||||
|
||||
אם זה מאד חשוב לך, קח את הפילם, לך לחנות (אחרת), בקש להדפיס תמונה אחת מן המפוקסלות, וראה מה יוצא. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שקשה באמצעים אנלוגיים לחלוטין להפיק ציפורני-אגודל, ולסנן תמונות חשוכות מדי; או, כדרך ביניים, לסנן תמונות בהחלטה ממוחשבת על-פי קלט מחיישנים אנלוגיים. |
|
||||
|
||||
כשיש לי ממש כוח לסבלות ולפאצ'קראי |
|
||||
|
||||
גם שלי OM10 והיום נכנסה לתיקון עקב אובדן סינכרון עם המבזק שלה (13 תמונות של ספארי לילה ברמת גן מסתכמות בחצי היפופוטם, חצי קרנף, חצי אנטילופה, כף רגל של אריה וכד'). כמו כן, אם מישהו מעוניין למכור עדשה מתאימה (35-110 או 40-120) אני מחפש. |
|
||||
|
||||
רק לפני כמה ימים חבר שלי בישר לי בהתרגשות עילאית שהוא קנה מצלמת פילם שלא עושה שום דבר אוטומטי ועכשיו הוא התחיל לחקור את צפונותיה לעומק. אנשים מעניינים. |
|
||||
|
||||
זו דרך נהדרת ללמוד לצלם (באמת). |
|
||||
|
||||
אני די נאמן לזניט אי הישנה, עם עדשה 55: תוצרת USSR משנות השבעים(?) (ואם למישהו יש עדשה אחרת אני מעונין) למרות שבזמן האחרון בגלל המשקל אני מסתובב עם מצלמה דיגיטלית זעירה, אבל אין על הזניט בתמונות למרחק ופוקוסים |
|
||||
|
||||
בקונספציה יש מאמר מעניין של ערן מחלו על צילום ב"לומו": http://www.exego.net/arspoetic/6993.asp |
|
||||
|
||||
בחרתי בטלפון חוגה, משום שהטלפון הציבורי צריך להיות 'בארץ', אך במחשבה שנייה אני מבינה שהכוונה היא מן הסתם 'לא בזמן טיול'. מעבירה את התשובה שלי לטלפון הציבורי. |
|
||||
|
||||
טלפון ציבורי, איתו אני מקבל ידיעות על מה קורה אצלכם בישראל, היה לי דווקא טלפון מזה משוכלל אבל הצבא לקח לי וגם יש לי אינטרנט אבל האצבעות שלי רועדדדדדדות. ועכשיו אני מממממש רועדדדדד כי אמרו לי בטלפון הציבורי וגם האינטרנט אמרו, שזה מה שמו, בעלה של הבלונדינית שאבא שלה יש לו את ידיעות אחרונות, אמר שהוא עוד מעט יגרש אותי. רועדדד מצחוק, כמובן. אני אהיה פה הרבה אחרי שהוא ילך הביתה לעשות פיפי ולישון עם הג'ודי שלו. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
כי אני לא יודעת מה זה קלטת וידאו ודיסקט 2.25 אינץ'. בכל מקרה בטוח שאני לא יודעת איך לתפעל אותם. כך שגם אם המלים מוכרות לי: קלטת, דיסקט, לא הייתי יודעת מה לעשות עם זה. אני חושבת שאני בבעיה: לא יודעת להפעיל מקלט סטריאו, קלטת וידאו לטלויזיה או למחשב, קלטות ודיסקים. כנראה סיימתי את הקריירה שלי עם תקליטי ויניל אבל אין יותר פטיפונים. מזל שיש לי בעל וילדים שדואגים לחיים הטכנולוגים שלי. לפעמים אני חושבת: מה יהיה אם אי פעם אהיה זקנה ולבדי. אצטרך את הטלויזיה הפשוטה ביותר בעולם ואת מכשיר הוידאו הפשוט ביותר. אני מקוה שעד אז יבינו שזקנים מתבלבלים עם כל הכפתורים. כמו אמא שלי המסכנה שהיתה יושבת עם השלט רחוק של הכבלים ולא מצליחה להגיע לסרט אחד פשוט. זאת היתה קטסטרופה ואנחנו היינו אשמים. היינו צריכים להשאיר אותה רק עם ערוץ 1 ו- 2 ואז אולי היתה נהנית קצת מהטלויזיה. אבל אנחנו רצינו כנראה להרגיש שאנחנו דואגים לה: ז.א. יש לה כביכול את כל מה שהיא צריכה: יש לה טלויזיה בכבלים. רק אחרי כמה חודשים הרגשנו שזאת אחיזת עינים כואבת. |
|
||||
|
||||
לפחות על האינטרנט נראה שהתגברת :) |
|
||||
|
||||
בהתחלה רצו האצבעות לכיוון הדיסקט (אני עדיין משתמש מדי פעם ב- 3.5, ימח שמם) אבל אז ראיתי שמדובר על הגדולים מהם אני נוהג לעשות קישוטים אם בכלל. אז זה ירד (הפעם האחרונה שהתשמשתי בכזה הייתה לפני לפחות חמש שנים). סיפולוקס? היה פעם להורים שלי ואני מניח שהשתמשתי בו עוד בשנה האחרונה (אבל אני לא בטוח). קלטת אאודיו הייתה ממש צריכה להיות התשובה שלי, כי עדיין יש לי אוסף קלטות לא קטן, אבל נזכרתי שלא השתמשתי באחת כזו לפחות כמה חודשים (הפעם האחרונה: הייתי צריך להשמיע מוזיקה בסדנא שהנחיתי ולמתנ"ס לא היה דיסק). תקליט ויניל? לצערי אין לי פטיפון, כך שהפעם האחרונה שממש שמתי אחד כזה צריכה להיות לפני כמה שנים אצל ההורים. טלפון חוגה? אין לי מושג כמה זמן עבר מאז שראיתי אחד כזה, שלא לדבר על להשתמש. והמנצח המובהק הוא הטלפון הציבורי, אבל באופן טכני - התקשרתי משדה התעופה, לפני נסיעה שבה בחרתי לא לקחת את הסלולרי לחו"ל, לפני כחודשיים. , |
|
||||
|
||||
הפקת ניצוצות משתי אבנים זה דבר קל ופשוט, יותר קל זה לעדור ולהפיק זר ניצוצות אקראי ומרשים תוך כדי. להפיק אש מהניצוצות זה קשה אני זוכר איך בטיולים פעם, עשינו אש עם מקל שמסובבים אותו על חתיכת עץ אחרת כאשר צמחים יבשים וקלים הם חומר הבערה הראשוני- פשוט בקיץ, מסובך בחורף.. |
|
||||
|
||||
באמת מעולם לא השתמשת בטלפון עם חוגה או בקלטת? |
|
||||
|
||||
היא עדיין משתמשת בהם. |
|
||||
|
||||
אם כך, התשובה הנכונה צריכה להיות "כולם, כרגע" :) |
|
||||
|
||||
השאלה לא היתה אם מעולם אלא ניתנה בזמן הווה - הטלפון שלי הוא עם לחצנים, ובקלטות אני משתמשת לעתים כל כך רחוקות (חוץ מקלטות וידאו, אבל נדמה לי שעל אלה לא שאלו) שאפשר לבטל אותן מהבחינה הסטטיסטית. |
|
||||
|
||||
מה בשאלה "באיזה מהפריטים הבאים *השתמשת* לפני הכי מעט זמן" הופך אותה לזמן הווה? |
|
||||
|
||||
אתה צודק - אני קיבלתי את השאלה כהווה ולא לפי המשמעות המתבקשת. אני מתארת לי שתשובתי היא ''טלפון ציבורי''. |
|
||||
|
||||
אכן כן אחי ואחיותי אין כמו |
|
||||
|
||||
אני מחפש ספר מקצועי שיתאר את חווית המשתמש בטלפון הציבורי עד עצם היום הזה . אשמח באם הספר יתמקד גם במבטים החשדניים וחוסר הפרטיות וכמובן הדיבור בקודים . אם מישהו מכיר ספר כזה אשמח לקבל הפנייה. בברכת חורף לבלבי ומלא דיכאונות כרימון. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |