ג'ון פרייר, סטודנט לאמנות בן 28 מאוניברסיטת אייווה, הגשים משאלת לב כמוסה של אנשים רבים בתרבותנו המודרנית, המתאפיינת בייצור אינסופי של חפצים ובצריכתם. במהלך השנה האחרונה מכר את כל רכושו באמצעות אתר המכירות הפומביות eBay והוא עומד לצאת למסע ארוך ברחבי העולם. את ההתפרקות מחפציו מסביר פרייר כך: "אני רוצה להבין מה יקרה לי כשאחסר את כל הפריטים האלה שלכאורה מגדירים אותנו. היתה לי דירה מלאה חפצים ואולי אני לא צריך את כל זה. הרי לו נשרף הבית שלי, הייתי בכל זאת ממשיך להתקיים."
הרעיון שהתחיל כניסוי פרטי קטן צבר עד מהרה תנופה אדירה כאשר מאות אנשים באירופה ובאמריקה שיתפו פעולה עם פרייר והתחרו ביניהם במכירה פומבית ברכישת חפציו שרובם חסרי ערך ממשי: זוג ג'ינס בלויים, תיבת מתכת לאוכל, כיסאות ישנים, מד־אור מקולקל, ספר הדרכה להכנת בירה ביתית, קופסאות של שימורי בשר ועוד ועוד. כך, לדוגמה, רכש פילי מדיסון, מתאבק מניו יורק, מאפרה ממלון סהרה בלאס וגס ב-31$. "אני בכלל לא מעשן," הודיע הקונה המאושר לפרייר בדואל, "אולי אחזיק בזה מטבעות."
גם המוזיאון לאמנות של אוניברסיטת אייווה התלהב מהרעיון וקנה ממר פרייר שתי שיניים תותבות ב-27$. השיניים האלה שימשו את פרייר אחרי שאיבד שתיים משיניו האמיתיות בגיל 7. המוזיאון מתכוון להקים תצוגה שבה יתואר הפרוייקט. "ג'ון עושה מה שאמנות גדולה עושה," מסביר מנהל המוזיאון, "הוא חוקר את העולם שסביבנו וגורם לנו לחשוב עליו בצורה אחרת. מעניין האופן שבו הוא משתמש ב-eBay ליצירת קהילה ולחקירת האופן שבו חפצים ממלאים תפקיד בחייהם של אנשים."
המיזם הזה החל להתגלגל ולגדול אחרי שפרייר הקים אתר בשם allmylifeforsale.com (כל חיי למכירה), שבו תיעד את תהליך ההפטרות מחפציו. מכיוון שהיו לו אלפי חפצים הזמין את חבריו לסייע לו במיון הפריטים, תיוגם והעמדתם למכירה. כל פריט צולם והוצג באתרו ובאתרeBay כשמצורף אליו תיאור שבו ניסה פרייר להסביר מה משמעותו של פריט זה בחייו. כך, לדוגמא, בטקסט שצרף לחבילת סדינים מעוטרים בהדפסים של גיבורי הסרט "מלחמת הכוכבים", סיפר שנהג "לסנן" נשים שהחל לצאת איתן על פי תגובתן למראה הסדינים הללו, "המבחן" הזה גילה לו אם יש טעם להמשיך איתן את הרומן.
את סדיני "מלחמת הכוכבים" קנה קרל מהעיר אייווה, וכמו יתר הקונים צירף מכתב המסביר מדוע רכש את הפריט. לבנו היו פעם סדינים כאלה. משגדל הבן והחל ללמוד במכללה מסרה אמו את הסדינים למוסד צדקה. אף שהבן ידע שהסדינים שמשו למטרה טובה לא הצליח להתגבר על תחושת האובדן ומפעם לפעם גער באמו על שתרמה אותם. "אשתי תמיד הרגישה אשמה על שמסרה את הסדינים של בנה, ולכן, תאר לעצמך איזה אושר הציף אותנו כשראינו שהעמדת את הסדינים למכירה פומבית," מספר קרל לפרייר, "העברנו אותם לבננו (הוא בן 25 כיום) וממש חגגנו, אבן נגולה מעל לבנו. אתה יכול להיות רגוע, הסדינים שלך ממשיכים לחיות והם נמצאים בבית טוב."
פרייר ממשיך להתכתב עם הקונים עוד זמן רב אחרי המכירה. קונה מאילינוי, שרכש קופסת קותלי חזיר דניים משומרים מרגיע את פרייר שהיא עדיין מחזיקה מעמד ומוסיף, "כעת אני ישן טוב בלילה, כי אני יודע שקותלי החזיר המצוינים שלך שוכנים לבטח במזווה שלי, מוכנים ומזומנים להגשה בכל עת. רק לעתים נדירות אפשר לקנות שלוות נפש שכזו ב-6$."
השבוע נעל פרייר את המכירה הפומבית, אחרי שמכר את מברשת השיניים שלו ואת הג'ל לשיער. סך הכול מכר כ-600 פריטים בסכום כולל של כ-5000$. אולם הסיפור לא תם, הוא רק מתחיל. כעת מתכוון פרייר לבקר את כל הבעלים החדשים של חפציו, המתגוררים במקומות שונים ברחבי העולם - בארה"ב, באנגליה, בגרמניה ביפן ובאוסטרליה. על מפגשיו עם הרוכשים והחפצים הוא ידווח באתר www.temporama.com ובעבודת הדוקטורט שהוא מתכוון לכתוב על פרשת ההתפרקות מחפציו. הפריט האחרון שמכר פרייר, תמורת 1,165$, היה שם האתר שלו allmylifeforsale.com.
אחרי הגלישה באתר של פרייר שאלתי את עצמי אם יש ברשותי חפצים שאיני מוכן לוותר עליהם. יש. טבעת הנישואין שלי שלא הורדתי מאצבעי מיום החתונה. שולחן הכתיבה שלי, שהיה של אבי ושל סבי. נגר בעיר חדרה בנה אותו במיוחד למען סבי לפני שבעים שנה. יש לו שתי דלתות ובפנים חלל עם מדפים, כשהייתי בן חמש הוא נראה לי ענק והייתי בטוח שיש בתוכו דברים מסתוריים. ואכן היו. חיטטתי בו פעם ומצאתי אקדח, אמיתי, וכדורים עטופים בגרב צמר. רבים מזיכרונותי קשורים בשולחן הזה. והספרים שלי, אני לא יכול להעלות על דעתי לוותר עליהם. לא הספרים עצמם, אלא תוכנם. אין זה עקרוני אם תחת ספר מסוים אקבל עותק אחר שלו. וגם זה לא מדויק. כי אני מסמן בספרים משפטים מסוימים, כותב הערות בשוליים ותוחב לתוכם פתקאות ותגזירי עיתונים. הספרייה שלי היא הזיכרון המורחב שלי. מבחינתי אובדן מוחלט של הספרים משול ללובוטומיה כמעט. הנה אני שולף אחד התגזירים מבין הספרים: קטע מעיתון הארץ מיום שישי 24 בנובמבר 2000, מאמר של הפילוסוף עדי אופיר שכותרתו אובדן:
"ילד מאבד בובה שכמותה אפשר לקנות בכל פינת רחוב. אבא קונה לו בובה חדשה, זהה לקודמת. אבל החדשה חסרה את ריחה של הבובה הישנה, את סימני הלעיסה ברגליה, ושערותיה עדיין לא מרוטות. הילד ממאן להינחם, לבובה הישנה אין תחליף, האובדן לא הושב. אחרי זמן נמצאת בובה אחרת והילד, שבינתיים שכח, טועה לחשוב שהיא הבובה האבודה. האובדן נמחק. מה שלא נמחק היא ההיעלמות עצמה כהתרחשות וחוויית האובדן שנותרה בזיכרון. ילד מאבד כדור, שוב ושוב. בכל פעם כשהכדור אובד ממהר ההורה המודאג לקנות לבנו כדור חדש, זהה לקודם או נאה ממנו. בשביל הילד האובדן נהפך להיעלמות וההיעלמות נהפכת למשחק."
זה בדיוק מה שעשה ג'ון פרייר, הוא הפך את היעלמות חפציו למשחק חברתי. אובדן ממש, ידגיש אופיר, קיים רק במקום שבו אי־אפשר להעמיד את מה שנעלם על הופעת דבר מה חלופי. בתחילה התכוון פרייר לנסות להיכנס לנעליו של מי שאיבד את חפציו בשריפה, אולם בפועל הוא פעל בדיוק בכיוון ההפוך, והשיב לעצמו את כל חפציו בכך שנכנס למסגרות של יחסי חליפין. ראשית, הוא פעל במישור של כלכלת הצריכה הרגילה, וקיבל תמורה כספית בעבור הפריטים, אולם הוא השיב לעצמו את חפציו עוד בדרכים נוספות. הוא המיר את היעלמותם בתיעוד מפורט ובכך הקנה לחפצים יומיומיים את ההילה של דברים יחידים במינם - הוא הפך אותם לחפצים ארכיאולוגיים ואמנותיים גם יחד, והקים עבורם מוזיאון באתר שלו. בכך גם הצליח לרענן בצורה מפתיעה את אמנות ה"רדי מייד" (Ready Made) שנשחקה של מרסל דישן (Marcel Duchamp) שהעמיד בשעתו משתנה וגלגל אופניים במוזיאון והכריז עליהם כיצירות אמנות. ומעל לכל הצליח להקים קהילה גדולה שכל עיסוקה בכלכלת החפצים שלו ובמשמעותם.
"מזרקה", 1917. יצירת ה"רדי מייד" המפורסמת של מרסל דישן
במיזם שלו חילץ פרייר משכחה דגם יחסי חליפין עתיק, ושדרג אותו למאה ה-21. לאתנולוגים מוכרת כלכלת חפצים דומה הקרויה "קולא", שעמד עליה האנתרופולוג המפורסם מלינובסקי בספרו "Argonauts of the Western Pacific" משנת 1922. שיטת הקולא היתה אבן יסוד בתרבותם של יושבי איי טרובריאנד ושכניהם שבמלנסיה. קולא היא טקס של הפלגה בים מאחת מקבוצות האיים שבאזור לשני כיוונים הפוכים. בשעת מעשה מחליפים ביניהם השבטים המשתתפים בטקס מיני חפצים, שאין להם ערך תועלתי, אבל הם נחשבים ומפורסמים כתכשיטים, כגון רבידים מצדפים אדומים וצמידים מצדפים לבנים. בשעת מעשה הקולא עוברים התכשיטים מרשותה של קבוצה אחת לרשות רעותה, וזו מקבלת על עצמה להעביר אותם לחוליה סמוכה בשלשלת האיים המשתתפים במחזור חילופי המתנות.
בגלגולם מיד ליד רוכשים חפצי הקולא הילה של קדושה - כוח קסם שוכן בהם, פרשת עלילה להם, המספרת כיצד נרכשו המתנות לראשונה, ואיך נדדו אחרי כן. זהו תיעוד בעל פה, אך אין הוא שונה בעיקרו מפרשת גלגולי חפציו של ג'ון פרייר כפי שהיא מתועדת באתרו בטקסטים ובתצלומים. חלק מהאנשים שרכשו פריטים מפרייר מעבירים אותם הלאה, אך הם טורחים להודיע על כך באתר, ומקבלי החפצים החדשים מצטרפים אף הם לקהילה ומספרים את סיפורם. כמו כן, קצת מחפציו של פרייר החלו לגלות כוחות מאגיים. כך, לדוגמא, חולצת באולינג דהויה של פרייר הביאה מזל לקונה המאושרת מייד אחרי לבישתה. הגברת צברה על מסלול הכדורת את הניקוד הגבוה ביותר שהצליחה להגיע אליו מעודה.
במעמקי מערכת שיטת הקולא מבחינים בבירור בצורך של האדם לחיות ביופי. כל המשובח והנאה שבתרבות השבטים המלנסים - פיתוחי קישוטיהם של סירותיהם, שירתם, מנהגי כבודם ומידותיהם - כרוכים בקולא. כל הטקסים הקשורים בהעברת החפצים חסרי הערך לכאורה נעשים ברוח ההתקשרות והביטחון של איש באחיו, ומרובים מעשי החסד והכנסת האורחים. בהכנסת אורחים דומה עתיד לזכות גם פרייר, שאתרו מלא בהזמנות מרוכשי חפציו לבוא לבקרם.
|
קישורים
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש