|
זה נכון שהיהודים כקבוצה חברתית חוו אי אלו חויות לאומיות בתודעה הקולקטיבית.אך אין ספק שהלאומיות של בית שני, ואולי אף ראשון, היו שונות בהרבה מובנים מן הלאומיות המודרנית של המאה התשע עשרה.וקרוב לודאי שמזמן נשכחו בתוך ימי הביניים. אחת הטענות המרכזיות של אנדרסון (ואני מקוה שאני זוכר נכון) היא שהלאומיות יותר משהיתה תופעה הקימת מקדמת דנא היא תופעה מודרנית שהחלה כתגובה לאתגרי המודרנה מצד אחד וכן להתפרקותו של הסדר החברתי הישן (של מוצאי ימי הבינים) מצד שני. זוהי אידיאולוגיה שהתפתחה בקרב חוג קטן של אינטלקטואלים (או משכילים במקרה היהודי) והופצה באמצעים מודרניים עד שהיתה לבסיס המרכזי בזהותו של האדם בן זמנינו. וחזרה לפריר, הטענה כאן שהלאומיות היהודית של אמצע המאה התשע עשרה היתה קהילה שקשריה הממשיים היו דומים לקשרים הנוצרים בתוך הקהילה של פרייר. ולחדד את הטענה הקשר בין יהודי שישב בתימן של אמצע המאה התשע עשרה לבין יהודי שישב בליטא של אמצע המאה התשע עשרה היה כה רחוק עד שהיה צריך להמציא אותו מחדש דרך הלאומיות המודרנית.
|
|