 |
מה שנחמד באתר הזה, זה שאתה קורא מאמר, וכמה שלא תנסה, לא תהיה לך דרך לנבא לאן יתגלגלו הדיונים...
אם נחזור טיפה למאמר המקורי:
הרעיון של חפצים כנספח למהותו העצמית של האדם, רחוק מלהיות חדש. הזכירו לעיל את הנזירים בהודו. האסוציאציה שלי היתה קטע של המהר"ל שמדבר על הקשר בין מצה (המכונה לחם עוני, ומורכבת רק מקמח ומים ללא תוספות) ובין פסח (חג החירות).
נראה לי שה"ניסוי" של פרייר, שאני מצטרפת למפקפקים בתום ליבו, לא נע בכיוון של התפרקות מחפצים, אלא הפוך: מדגיש את מרכזיותם. יש משהו בניסוי שהופך את פרייר לסך כל חפציו. לכן גם לאחר שמכר את כולם, הוא מתכוון לנסוע לבקרם, לבקר, כביכול, את עצמו שהתפזר לכל כך הרבה מקומות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש