הלך לעולמו מאיר שלו | 4178 | ||||||||
|
הלך לעולמו מאיר שלו | 4178 | ||||||||
|
פרסומים אחרונים במדור "תרבות והיסטוריה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
עם או בלי לק אדום, אני מקווה שהוא נקבר בסנדליו. |
|
||||
|
||||
גם לי זה הזכיר את מה שהרגשתי כשדאגלאס אדמס עבר לגלקסיה אחרת. |
|
||||
|
||||
אחד המאפיינים הכי קשים של ההזדקנות הוא הסתלקותם של עוד ועוד אנשים שתופסים מקום חשוב בעולמי הרוחני. מאיר שלו היה אחד מהבולטים בהם. ראו הוזהרתם! |
|
||||
|
||||
אכן, כך הוא הדבר. ספריו הם מהאהובים עלי ביותר, אם כי הוא נטה עמי חסד ובעשור האחרון כתיבתו כבר לא היתה כבעבר, לטעמי. |
|
||||
|
||||
הדימוי הפיוטי שלך בכותרת מוצלח מאוד לטעמי. נראה לי שעד כמה שעצוב לראות את הכוכבים נעלמים בהדרגה, זה עדיין עדיף על האלטרנטיבה. |
|
||||
|
||||
לטובת מי הדור שלא ידע את יוסף (בזאת איני מכוון אליך, כמובן). נזכרתי בשיר המופלא הזה שוב לפני 5 דקות. |
|
||||
|
||||
לאור הזהרתך: הגם הגפן עלה בחלונך? ובמילים עממיות, האם גם גפן ז"ל היה חלק מעולמך הרוחני/תרבותי? |
|
||||
|
||||
במידה מסוימת, אבל לא בליגת העל. |
|
||||
|
||||
מנסיוני האישי, 'תחושת' הזיקנה, עוברת (בהנחה וקמת) עם עלות השחר. |
|
||||
|
||||
ניחוש - זה שונה בין אנשים של בוקר לאנשים של לילה. |
|
||||
|
||||
אני מתאר לעצמי שחווית 'עלות השחר' (עמוד השחר/עפעפי השחר) - שונה בין 'איש היום' ל'איש הלילה'. הראשון הצליח 'לעבור את הלילה'. השני הצליח 'לעבור את היום'. |
|
||||
|
||||
כן, אבל הכי חשוך לפני כן... |
|
||||
|
||||
לא בטוח שהטענה הזאת נכונה. ביאליק נתן בהם סימנים; בַּשַּׁחַר, בַּשַּׁחַר בְּטֶרֶם יַכִּירוּ “בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן, בֵּין זְאֵב וּבֵין כֶּלֶב”. |
|
||||
|
||||
אני - או יותר נכון שלום1 - משורר, לא אסטרונום. אי פעם נאלצתי לשחת את עיתותי בעניין "שלהי דקייטא קשיא מקייטא" והקונצנסוס שהגענו אליו בכיתה היה שהקושי הוא פסיכולוגי, לא מטאורולוגי. אותו הגיון אני מחיל גם על אותן שעות אומללות בהן לא ניתן להבחין בין אלקין לאמסלם. רש"י, שלא חי בארץ החמסינים, יסלח לי. או לא. ______________ 1- לא שהוא המציא את הביטוי הזה, אבל הוא הפך אותו לנחלת דוברי העברית |
|
||||
|
||||
אולי יש קושי פסיכולוגי שנובע מהעצבות הנלווית לסופיות הקיץ - שלהי/שלפי העונה ולא לשיא החום אליבא דרש"י. סוף הקיץ (אלול) אמור להיות יותר קר מאב ותמוז, כמו שסוף החורף (אדר) אמור להיות יותר חם מיתר חודשי החורף. |
|
||||
|
||||
חמסינים למיטב ידיעתי נפוצים יותר בעונות המעבר, אולי לזה הכוונה |
|
||||
|
||||
זאת פרשנותו של רש"י למקור הבבלי שצוטט ע"י שכ"ג שחמסינים בעונת המעבר הם הכי קיצוניים ולכן גם הכי חמים מהממוצע העונתי. מתגובתו של שכ"ג אני למד שבשחרותו הוא היה שותף לדיון פורה ומיותר שבו פרשנותו של רש"י נדחתה לטובת פרשנות אחרת. תהיתי מהי אותה פרשנות והאם היא נובעת יותר מקץ-הקיץ. מכל מקום לדעתי, חמסין חד פעמי לא יכול להכתים את כל חודש אלול הדי קריר ולהאשים אותו כשיא החום. |
|
||||
|
||||
לא, לפי הפרשנות שלנו בסוף הקיץ האדם כבר תשוש ועייף מכל החום הקייצי ולכן קשה לו יותר, בבחינת ''שלהי מרתון קשה ממרתון''. |
|
||||
|
||||
משורר, גם אוכל אותה חזק וגם עושה מזה שיר. |
|
||||
|
||||
מאיר אריאל ז"ל, גם אחרי שעשה שירים אכל אותה שוב1, לא הצליח להרוויח משיריו - חלקם ממש נפלאים - ובחייו לא זכה לראות ולו חלק מההצלחה שיש להם היום. זכורני שהלכתי לראות הופעה שלו אי שם בסוף האייטיז/תחילת הניינטיז, הוא הופיע בפאב בעמק חפר והיו שם איזה חמישה אנשים בקהל. 1 טוב, הוא עצמו כתב ש"מי שנדפק פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה". |
|
||||
|
||||
איך אומן מסוגו מסוגל לשיר מול חצי מניין ולהשאר בחיים. תחושת העלבון הזינה אותו וזיככה אותו. עליו נאמר - ׳חבל על דאבדין ודלא משתכחין׳. |
|
||||
|
||||
לדעתי אתה מפספס - זה הקהל שהוא היה רגיל אליו, הוא לא הופיע בקיסריה ואז התדרדר לעמק חפר. (הנחות מובלעות לגבי מה התכוונת ב-'אומן מסוגו') |
|
||||
|
||||
כלומר - לא היה לו קהל חי בתקופה שהוא היה חי, או שהקהל החי כבר לא גילה בו עניין? |
|
||||
|
||||
הוא נפטר צעיר. אני חושב שכן היה לו קהל , אלא שהוא הדיר אותו בעקבות התבטאויותיו 1. כמובן שאחרי מות - קדושים. כיום אפילו את זה אין. אריאל זילבר כמשל. ------------ 1 "כל העדפה יש בה משום גזענות. אם הומואים יוצאים עם דגל של העדפה מינית, שזה בעיניי עלבון ליחסים של זכר ונקבה, אז מותר לי להעדיף לראות אותם כסוטים. זו זכותי." - מצוטט מויקי |
|
||||
|
||||
הוא נפטר בגיל 57 (1999). אין עולם שבו זה נחשב אומן צעיר. את אלבומיו המפורסמים יותר הוציא בחצי השני של שנות השמונים, וההתבטאות שהתייחסת אליה היתה ב-1998, מה שאומר שהיא חסרת רלוונטיות לחלוטין לגבי התקופה המדוברת. |
|
||||
|
||||
צודק. הוא נפטר ממש לאחר מכן. מהכירותך אותו, לו היה חי, הוא היה מקצין ימינה או שמאלה? |
|
||||
|
||||
הוא כבר היה די קיצון שמאלה, עד כמה שאני זוכר. כמה ימינה יכול להיות מי שכתב ש"בסוף כל משפט שכותבים בעברית, יושב ערבי עם נרגילה"? ושמיד אחרי מלחמת ששת הימים, כשכולם חגגו, כתב מילים משלו ל"ירושלים של זהב" והחליף אותן בעופרת ודם. אבל באמת - לא מאד מעניין להעריך את דעותיו הפוליטיות באקסטרפולציה של רבע מאה קדימה. מה זה יתרום לנו? |
|
||||
|
||||
׳יתרום׳ לא, אבל חשבתי שאולי ׳חזרתו בתשובה׳ בערוב ימיו, הניעה את בינתו היתרה לכיוונים אחרים. מכל מקום, באם יש לך עבירות, זה הזמן למכור אותם ובחיני חינם. כל החוטא זוכה. רק בישראל. 1 —— 1 מקבלים כרטיסי אשראי |
|
||||
|
||||
השיר היחיד של אריאל שאני מצליח לראות בו עמדה פוליטית - ובו זה לא מוסתר כלל - הוא מדרש יונתי. אכן שמאל, אבל לא הייתי אומר קיצון. השיר זועם אבל מיינסטרים, יכול להצביע ללפיד היום (והוא אכן אקטואלי היום לא פחות) ואף לגנץ. ב"שיר כאב" הוא מספר על סוג של מאבק עם ערבי מסוים, שהוא (אריאל) מפסיד בו, וההפסד צורב לו. יש כאן רקע "פוליטי" כמובן - פוליטיקה במובן רחב, פוליטיקת הזהויות שבין יהודים לערבים בישראל, אבל אני לא רואה כאן עמדה מעבר לצריבה האישית של ההפסד. ספציפית, את משפט הפואנטה עם הנרגילה - אני לא בטוח שאני מבין בכלל, למרות שהוא כל כך קליט שכבר הפך לקאלט. "ירושלים של ברזל" הוא בוודאי לא שמאלני, תגובה 625269. |
|
||||
|
||||
לא התכוונתי לשמאל קיצוני, אלא לשמאל סתם. ובהחלט יכול להיות שהיה מצביע לפיד היום, מה ששם אותו מהצד הנכון של המערכה העכשווית. |
|
||||
|
||||
זה די מפתיע שאתה ממקם את 'יש עתיד' כשמאל. עד היום לפחות 'יש עתיד' מוגדרת כמפלגת מרכז, מוצגת כמפלגת מרכז, ואפילו נציגיה נעלבים שמציגים אותם כמפלגת שמאל. יתכן ומורכבות מיקומה של 'יש עתיד' בציר ימין-שמאל היא זאת שגורמת לך לצדד בציר הערכים (ליברליזם-לא ליברלים) על פני ציר הצדדים (ימין-שמאל)? ככל שאני מכיר את הפולטיקה הישראלית, לפחות עד 2020, 'ציר הערכים' בפלטפורמות הפוליטיות היו מהוות כר פורה לסאטירה פוליטית משובחת. |
|
||||
|
||||
סמנטיקה של מילים, יש עתיד של היום חופפת לרוב הערכים של מפלגת העבודה לפני שהתמוססה לה ולפני שהשמאל התמוסס. תקרא לזה איך שאתה רוצה, אני לא רואה מצב שאריאל היה מצדד בקואליציה הנוכחית, היא היתה מעוררת בו בחילה עמוקה וודאי שהיה מיטיב ממני לנסח את נזקה ועליבותה. |
|
||||
|
||||
ואם כבר ימין או שמאל, אז צפונה ודרומה למעלה ולמטה ולכל הכיוונים ובשאלה המתבקשת האם הצפון הוא ׳למעלה׳ והדרום הוא ׳למטה׳ ; ההשקפה היא שיש להביט לטיבה של האוריינטציה והיא תמיד מזרחית 1. מקור השמש, החום, היום. לאחריה הנצרות הרחיבה את חוזקה באמצעות קדושת ארץ ישראל והן בשל ההשקפה שגן העדן נמצא במזרח. המזרח הוא הצד שפונים אליו, מלפנים. קדמות המזרח ; קדם באוגריתית ובעברית גם קדם, קדמה, קדים, פנים, נגד. בארמית - קדמין, קדום. באכדית pani (פנים). המערב הוא אחור, arki באכדית (אחור) ו - aharatu (הגדה המערבית). הצד הימני פונה דרומה, ימין בעברית, תימן בארמית, תימנא בסורית, תימיא במנדעית, imna באכדית, daksina בסאנסקריט, descert באירית, deheu בוולשית. השמאל הוא הצפון בעברית, שמאל או שמלא בארמית, sumelu באכדית, tuath באירית. השמש יוצאת, מוצא השמש, מצא בפיניקית, מוקא בארמית, sit samsi באכדית, oriens ברומית, levante באיטלקית והשחר בלשונות הלא שמיות. השמש שוקעת ויורדת במערב. מערב בעברית וארמית ,מבא בפיניקית, salma samsi באכדית, occidens בלטינית ו-west באנגלית. לא תמיד אזרחי ארץ ההר (highland) מביטים מלמעלה על אזרחי ארץ השפלה (lowland). הצפון בסאנסקריט בא לידי ביטוי במילים uttara udici שהוא למעלה. גם באירית tuascret הצפון, הוא למעלה. ביוונית הצפון הוא העליון. יחד עם זאת, כיום הצפון במערב אירופה nord ו north גזורים מ-ner שהוא למטה ולא למעלה. בדיאלקט האכדי למעלה elenu הוא המזרח ולמטה supalu הוא המערב. במנדעית הצפון מוליא והדרום שאפלא. 2 ——— 1 האוריינטציה הדרומית לא אחזה לה שביתה בקרב הלשונות ומיעוטן הוא במצרים עם הפנייה למקורות הנילוס בדרומה של חבל הארץ, וסתירה באסלאם בין המזרח לכיוון הדרומי במכה. 2 דוד טישלר, שמות חיים. מוסד ביאליק. |
|
||||
|
||||
ואני הקטן שגדלתי בבאר שבע, בה בניגוד למקובל בארצנו השכונות הצפוניות הן החלשות ומוכות הפשיעה דוקא, תיארתי לעצמי שקו ההיפוך צפון-דרום עובר בערך באזור קרית-גת. |
|
||||
|
||||
בירושלים, המזרח יותר עני מהמערב והצפון יותר עני מהדרום, והמרכז הוא היהלום. |
|
||||
|
||||
ירושלים היא לא דוגמה לשום דבר. חוץ מאשר מבט במנהרת הזמן לישראל הדיסטופית של עוד עשר שנים. (ובפחות בוטות - היא מורכבת מכל כך הרבה קהילות שונות ומשונות, שכל דפוס גיאוגרפי של עיר 'קוהרנטית' יותר בטל בשישים מתחת לכאוס הדתי-פוליטי-תרבותי-כלכלי שלה). |
|
||||
|
||||
לירושלם יש להוסיף את החלוקה המלאכותית של איחוד ירושלים בין מזרח ומערב מה שבפועל הוא שמרכז ירושלים הוא המזרח החדש. ערים חצויות ממלחמות נשארות לאורך זמן עם משקעי הזמן. יש שנאה בין הצדדים כי יש צד מובהק. |
|
||||
|
||||
א-פרופו ירושלים, כששרים את ההמנון (אצלנו זה בסוף ההפגנה) אני שר בסגנון עדות עומר "ארץ ציון בלירושלים". |
|
||||
|
||||
ציון בלי ירושלים זה קצת מצחיק. כשהפלסטינים יוותרו על בית לחם, אני אוותר על ירושלים (181). |
|
||||
|
||||
במובן המקורי זה אכן נשמע פרדוקסאלי, אבל כיום ירושלים היא בבירור העיר הכי פחות ציונית בישראל (מבין הערים הגדולות), על פי שקלול האוכלוסיה שלה. |
|
||||
|
||||
1. ירושלים, היא המלצה ספרותית באורתודוקסיה היהודית הקובעת. בהעדר מקדש וכל עוד המשיח מתבושש לעלות ארצה, הרי שכל מניין יהודים כשרים הוא בבחינת ׳מקדש מעט׳. ירושלים למכירה, כל עוד נפש יהודי הומיה. 2. שתף אותנו הקהל הדומם והחירש, אי אלו עוד קונצים יש ׳לכם׳ ׳אתם׳ שם בחמ״ל נטורי קפלן? 2. פסוקו של חג - ׳כי כבר נמאסנו זה על זה׳. |
|
||||
|
||||
קפלן זה לא אני. מאז פרוץ המחאה הייתי שם רק פעם אחת. קונצים יש לי בשפע, חלק לא מבוטל מהם כבר פרסמתי כאן, והאחרון שבגלל כאבי גב עוד לא זכה להשתלט בפועל מצורף כאן כשצידו השני של השלט נותן את ההקשר וכבר משולט כהלכה, אבל כמו בוק1 ג'ונס בשעתו גם אני לוחם בודד, בלי חמ"ל, בלי חמלה, בלי בג"ץ ובלי בצלם. וכן, אני די נהנה להיות שוב ילד בן 4 ולשחק בקקי. ____________ 1- באק בתחת שלכם! |
|
||||
|
||||
מתי לדעתך תבשיל בינה מלאכותית לשאלות רטוריות? |
|
||||
|
||||
איך אתה קובע מהי שאלה רטורית, לפי סימן השאלה או לפי הנימה? |
|
||||
|
||||
א-פרופו ההמנון והתקווה. |
|
||||
|
||||
בן-גביר הוא כתם בל יימחה על תולדות הציונות, ומי שמינה אותו להיות שר בכיר הוא כתם לא פחות גדול. |
|
||||
|
||||
מה בין אב״ג לדב״ג? |
|
||||
|
||||
לדב"ג לא היה דם של 1400 אזרחים שנשחטו על ידיו? זה הקים מדינה שתגן על יהודים מפוגרומים, וזה חבר לממשלה שכשלה וגרמה לפוגרומים בתוך המדינה? |
|
||||
|
||||
אני מסכים איתך שהממשלה הנוכחית 'כשלה וגרמה לפוגרומים בתוך המדינה'. |
|
||||
|
||||
ב''ג. |
|
||||
|
||||
פערי דורות ופערים מהותיים בהשקפות דתיות וחברתיות, הופכים את הפער למשהו שלא קשור אפילו לנסות להתחיל לדון בו. ובלי קשר לאב"ג כמקרה שאמור להבחן/להשפט 'כמקרה', אתה לא חושב שמקרה עתידי כמו אב"ג אבל יותר 'נקי' מבחינת עברו ויותר בטוח לגבי עתידו, לא יכבוש את דעת הקהל בדרכו לפסגה ביום מן הימים? זה הרי מתחבר עם טענתך אודות נתניהו ו'גמדיו'. אב"ג היום הוא הגמד, מחר יבואו אבגי"ם לא גמדיים. |
|
||||
|
||||
חשבתי שאתה מתכוון לפער בין א' לבין ד', שהוא צמד האותיות ב' וג', שבמקרה הן גם מה שמשותף לשניהם. נראה שטעיתי במקצת. אשר לסיכוי שרחמים טלבי1 כדוגמת הפרחח הגזעני שממונה על בטחוננו הלאומי2 ינהיג את המדינה בעתיד, לצערי זה לא לא נראה לי מופרך כלל. מישהו דוגמת הרב כהנא כבר עלה פעם לשלטון במדינה דמוקרטית שנקלעה למצב רע, ולמרות שאסור להשוות הנה אני משווה. במשפט אטען להגנתי שאני משחק פוקר מדי פעם, ושם אני משווה לעתים קרובות, כך שזה נפלט לי כאן בטעות. אנא טל"ח לי, אדוני השופט. _____________ 1- טפי, אתם עם החידונים המוסיקליים שלכם, בלי עזרתו של הדוד הטוב נא הסבירו מה הבחור עושה כאן. בין הפותרים יוגרל הספר "ברוך הקבר". ההשתתפות אסורה על מקשים יקרים ונכבדים. 2- ההוא שמציף את רחובות ערינו בכנופיות חמושות במסווה של "כיתות אוננות" או איך שזה נקרא, ומטיל צל גדול על חיינו. |
|
||||
|
||||
בסך,לא טעית. ב"ג זה בן-גוריון, שזה בעצם הכל. על האיש גוריון, אשר את שמו דוד-יוסף בחר לשם משפחתו, כתב יוסף בן מתתיהו, "איש רם המעלה והיחש, חובב שלטון-עם ומלא רוח אהבת הדרור מכל יתר היהודים, כי ישרת לבו ויתר מעלות רוחו הכריעו אותו לטבח". |
|
||||
|
||||
גם עם עזרת הדוד אני לא מבין מה רחמים טלבי עושה כאן. ראיתי שהוא אמר משהו על המלחמה בעזה, אבל לא נראה לי שזו הסיבה. אני חייב להשוויץ כאן - הגם שרק לפני כארבע שנים הלכתי לראשונה לצפות במשחק כדורגל של ממש, את טלבי זכיתי לראות משחק! (זה היה מתישהו בשנות השמונים - במדי כפר מכבי, אני רוצה להגיד, אבל איזה מדים - במשחק חוץ באושה, באליפות המועצה האזורית זבולון. הוא היה עדיין לא רע במונחי שכונה.) |
|
||||
|
||||
הוא היה קיצוני ימני (במגרש, לא ידוע לי על נטיותיו הפוליטיות). ועכשיו אני מצטנף בפינה ומחכה לצליפת שוט המטאפורית של הקשה. |
|
||||
|
||||
צחקתי. אני מתנדב לשמש לך מגן אנושי אל מול השוט (לפחות כל עוד שהוא מטאפורי). |
|
||||
|
||||
תמיד ידעתי שאפשר לסמוך על רוח ההתנדבות של עמישראל. כאן המקום לשאול מה משותף לי ולרחבעם המלך, או ליתר דיוק לאבותנו. |
|
||||
|
||||
מזל עקרב? |
|
||||
|
||||
אם מישהו לא שם לב, בד''כ החידות שלי תלויות הקשר (אלא אם הן נשלחות לאחד מדיוני ''האייל ששאל''). |
|
||||
|
||||
''אבי ייסר אתכם בשוטים''. |
|
||||
|
||||
''ואני אייסר אתכם בעקרבים'' (שם, שם) |
|
||||
|
||||
עוד ׳יתגעגעו׳ לאב״ג. הכוכב החדש - האלמוג שבכתר. |
|
||||
|
||||
מצד שני, בישראל גבר גרוש עם חצי גרוש, יכול להיות בצפון היום ובמערב מחר. |
|
||||
|
||||
איפה עוד חוץ מבתל אביב? (שואל מסקרנות, לא בטענה שזה לא נכון). (בחיפה, נדמה לי שהדרום קצת יותר עשיר מהצפון, אבל זו קורלציה חלשה בהרבה מהקורלציה בין גובה לעושר.) |
|
||||
|
||||
שאלה טובה, אולי לא אספתי מספיק סטטיסטיקה. אבל דומני שהמונח 'צפוני' ככינוי למעמד גבוה וסנובי הוא די נפוץ גם מחוץ לתל אביב. אני מנסה לחשוב על ערים אחרות שאני מכיר. לראשון לציון זה היה די נכון בניינטיז. דומני שגם לרחובות. אבל האמת, אולי זה גם יותר ברור כשמסתכלים על מטרופולין גוש דן כמקשה אחת. בצפון יש את רעננה ורמה''ש, ובדרום את חולון ובת ים. |
|
||||
|
||||
המונח "צפוני" אכן מוכר מחוץ לתל אביב - אבל אני הנחתי תמיד שהוא בהשאלה מתל אביב או מגוש דן כולו (אני גם לא משוכנע אם בתקופה שהמונח היה בשימוש - לרגע אחד בשנות התשעים - השתמשו בו במידה גדולה עבור אנשים מחוץ לגוש דן). השערת האפס שלי היא שהריבוד הסוציו-אקו בתוך ערים מושפע מכוחות חזקים מאוד, שהציר צפון-דרום הוא לא כוח חזק, ושלכן אין באמת תופעה כזו; בישראל מן הסתם יש קורלציה, אבל רק בגלל שככה יצא בגוש דן וגוש דן הוא דומיננטי מספרית. אני מנסה לחשוב אם יש עוד ערים בישראל עם ריבוד בציר הגובה, כמו בחיפה. כי גובה כן יכול להיות כוח נדל"ני חזק. בערים ההרריות האחרות - ירושלים וצפת - נדמה לי שלא. בטבריה אולי כן. ירושלים וצפת שתיהן בנויות על ראשי הרים - במובן מסוים אין בהם עמקים שגרים בהם (בעמק אחד מפורסם, גיא בן הנום, לא גרים). בחיפה וטבריה, אני מניח שהסיבה לריבוד היא שהערים התחילו נמוך, ליד הים, והשכונות הגבוהות הן פשוט חדשות יותר. ניסיתי לחפש איך זה בריו דה ז'נירו ולהמשיך לערים אחרות בעולם, אבל לא מצאתי תשובה מיידית (וזה לא מספיק מסקרן אותי למחקר סבלני). |
|
||||
|
||||
בריו החוף הוא האזור של העשירים והפאבלות מטפסות על ההר. בהונג קונג על ההר (על האי) יש שכונת יוקרה, כי מזג האוויר משופר בזכות הגובה. נראה לי שגם בקאולון העשירים בגובה. |
|
||||
|
||||
מעניין! בהקשר חלקי, לדורון פישלר יש פרק בפודקאסט שלו "התשובה" שנקרא "למה הצפון תמיד עשיר יותר?". |
|
||||
|
||||
טישלר, פישלר, same thing. |
|
||||
|
||||
שמעתי את חלקו והוא מעניין (ותודה על הקישור). 1. כמדומני שדיימונד כבר הסביר את התנועה מזרחה-מערבה כתנועה רציונלית מצפון-דרום עקב שינוי מזג האוויר. האוריינטציה המזרחית גורסת שהימין 'יורד' לדרום והשמאל 'עולה' צפונה. כאמור לעיל אליבא דטישלר (דומה לפישלר) הטופוגרפיה היא זאת שלפעמים קבעה את העליה או את הירידה. ביוונית הצפון הוא העליון כי העליון הוא מקום מקדשי האלים. בארצות המישור - העליה והירידה קשורה לכיוון ולא ל'גובה'. 2. לעניין פישלר - הייתי מזכיר לו את ספרו של ווקר - תגובה 730490 - שבדומה למעבד המחשב, כך גם מח האדם זקוק לקירור צמוד. |
|
||||
|
||||
2 תיקון טעות. לא דוד טישלר , אלא דוד טלשיר [ויקיפדיה]. עם הצדדים הסליחה. עוד מספרו : מבחר מילים בעברית ש׳חזרו׳ לשימוש בשל הצליל הדומה משפות אחרות - תצלול כרכרה - curricle, carrick, car(r)iole אפרסמון - persimmon בולבוס - בולבעס גאון - genius גלידה - gelato (איטלקית) - (בארמית - גלידא זה קרח) הלה (בהקשר הדתי) - halo וילה/חוילה - villa יובל - jubilee כבל - kabel כף - cape מחסן - مخزن magasin מכונה - machina מסה - massa מסכה - mask נווד - nomad נקודה - نُقْطَة (nuqṭa) סבון - صابون צאבון סמל - symbol ספה - sofa ספרה - ziffer صَفَر סרט - شَرَطَ עלית - élite פרס - prize קרן - corner קרפדה - carpaud שמנת - (אידיש) סמעטענע תייר - tourist |
|
||||
|
||||
המילה jubilee הייתה כל כך מוצלחת שכתבו ספר בשמה. מחסן היא התאמה של המילה הערבית לדרך ביטוי של מילים עם משמות דומה ומאותו שורש בעברית. נראה לי שזה יכול להתאים לכמה מילים ערביות אחרות. גם כֵּף היא מילה קיימת (סלע גדול) שבהשפעת שפות זרות שינתה את משמעותה. אבל יש מילה שהמילה המקבילה לה היא עם משמעות הפוכה לחלוטין: איד (המילה הלטינית: חג אמצע החודש). |
|
||||
|
||||
מציע לך להכיר את ההישג הבא אחרי ׳ויקיפדיה׳, את ׳ויקימילון׳ - המילון החופשי. 4,300 שפות. לעניינו אנו - מחסן. |
|
||||
|
||||
אחת מהן היא עברית. |
|
||||
|
||||
זה בסדר, גם שמאלנים נעלבים כשמציגים את יש עתיד כמפלגת שמאל. |
|
||||
|
||||
כן, זה אפילו מתבקש. אם אתה נעלב שאני כמוך אז אל תעלב אם אני לא ארצה להיות כמוך. נשמע הוגן. כלומר בתיאוריה. |
|
||||
|
||||
לשם שינוי, הפעם לא בטוח שאני אתך. את מדרש יונתי שכחתי ואכן, אם הבנתי נכון, אריאל מתיחס כאן בשלילה גמורה לגזל הקרקעות של הפלשתינים בגדה וזו עמדת שמאל מובהקת. אלא שאריאל כדרכו אינו משורר פוליטי ומתחמק מכל הזדהות עם מבנים פוליטיים. אריאל רואה עצמו כמשורר מחאה ונביאי ישראל הדורשים ”וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן" אבל אינו מזדהה עם מצע מפלגתי כלשהו. אריאל רוצה לייצג את המציאות עצמה ולא תפאורות פוליטיות ובמובן זה "שיר כאב עובר ושב" הוא יצירת מופת השוזרת את הסכסוך היהודי-ערבי במשולש אהבה של המשורר, בת זוגו וצעיר ערבי משכיל ("עד קצות הציפרניים"). המשורר (סליחה על הביטוי) מוזזמן למסיבת שליש של מחזור בימת החובבים בה משתתפים האשה והערבי. היה ערב של תרגילי קשר,בתנועה למגע הוא עשה לה מיתר.היא ענתה לו קשת. היה באמת תרגיל יפה. היו דיבורים על תיאטרון כאפשרות של גשר. "אפשר להגיע להבנה!". היא ניגשת אליו נרגשת. המשורר, אינו יודע מה לעשות עם כל היופי הזה לֹא יוֹדֵעַ מָה הוּא רָצָה בְּעֶצֶם לְהַבִּיעַ אֲנִי רַק הִמְשַׁכְתִּי אֶת עַצְמִי בְּקוֹנְיָאק לְהַטְבִּיעַ בסיום הערב, "אוּלַי תִּשָּׁאֲרוּ לָלוּן אֶצְלִי", הִצִּיעַ בְּמַפְגִּיעַ "אַתָּה הֲרֵי כָּל כָּךְ שָׁתוּי", אָמַרְתִּי לוֹ, "נַגִּיעַ" "לְאָן תַּגִּיעוּ?", הוּא אָמַר, מַבִּיט בִּי בָּעֵינַיִם הֶחֱזַרְתִּי לוֹ מַבָּט, זָרַקְתִּי, "יְרוּשָׁלַיִם" זֶה לָקַח לוֹ קְצָת זְמַן לְהָבִיא חִיּוּךְ, הוּא לֹא הֵזִיז עַיִן אַחַר כָּךְ הוּא דִּבֵּר אֵלַי, יָשָׁר אֶל תּוֹךְ הַיַּיִן בְּסוֹף כָּל מִשְׁפָּט שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים בְּעִבְרִית, יוֹשֵׁב עַרְבִי עִם נַרְגִּילָה אֲפִלּוּ אִם זֶה מַתְחִיל בְּסִיבִּיר, אוֹ בְּהוֹלִיווּד עִם הָבָה נְגִילָהּ המשורר זורק לערבי בפרצוף את הסכסוך הישראלי הנצחי ומעלה את ירושליים כמו שהאוייבים החדשים מנפנפים ב-64 המנדטים. והערבי עונה לו עם החטא הקדמון של הישראלי הנקבה. ואז אריאל כורך את שני פתילי השיר באמירה אפופת אלכוהול על האשה השופטת בין הערבי ליהודי. "אָמַרְתִּי לוֹ בְּיִידִישׁ, "הִיא שׁוֹפֶטֶת בֵּינֵינוּ בְּתוֹךְ בּוּעַת שְׁתִיקָתָהּ, שׁוּב נִתְקָלוֹת עֵינֵינוּ. אני רואה בשיר הזה יצירת מופת. אני מצר על כך שהחינוך הציוני שקבלנו, היום יותר מאשר בזמני, מבזבז את הזמן על זוטי פולקלור ואישים נשכחים של עדות ישראל שהתגלו כשומדבר מלבד אויבים אידאולוגיים ואין לו זמן להכיר לתלמידים במידה סבירה את התרבות והשירה של האומה הערבית, גם בחלק היותר מודרני שלה. (במקום יוסי שריד וחיים גורי, יותר בוער לממשלה היום לקדם את הרב קוק ועוזי משולם). איני מכיר ולו במקצת את השירה הערבית המודרנית, אבל אני בספק אם אפשר למצוא שם שיר המתאר בצורה כל כך אנושית וכאובה את הסכסוך היהודי הערבי. ישראל הראשונה, שאפילו גדולי התרבות שלה, (להלן נעמי שמר ומאיר אריאל) ערקו למחנה השני, אכן מחפשת את עצמה ואת התשובות שלה למשבר הקיומי שלה. אבל לזכותה צריך לומר, שנטישתה משמעותה נטישת עגלה שהיא מלאה להתפקע בתרבות מן הרמה הגבוהה והעמוקה ביותר. |
|
||||
|
||||
אני מסכים ש"שיר כאב" הוא נהדר, לא אתווכח אפילו עם הכתרתו כיצירת מופת. אבל אני לא מצליח לראות אותו אומר משהו על הסכסוך היהודי ערבי, שוב פרט לכך שהסכסוך הזה הוא רקע (קריטי אמנם) לעימות האישי בין הדובר לערבי. בתור התחלה, מה אתה רואה כהתייחסות לנכבה? |
|
||||
|
||||
לדעתי במובן הסמלי המשפט הזה שקול ל''אין דמוקרטיה עם כיבוש'' או ''אין שיח ישראלי שהכיבוש (או הנישול, תלוי בשנה) לא חבוי מאחוריו.'' יתירה מזו, היא אומרת שעד שהסכסוך הזה לא ייפתר, כל שיח ישראלי אחר - פוליטי, תרבותי, מוסרי, דתי, יו ניים איט - יהיה 'מזוהם' בכיבוש הכבוש ומוצנע בתחתיו. שזו אמירה פוליטית פר אקסלנס ומכיוון מאד ברור. בדיוק ההיפך מעליונות יהודית. |
|
||||
|
||||
(אתה מדבר על שורת הנרגילה, נכון?) נמק למה המשפט אומר דווקא את זה, ולא, למשל, אזהרת פרובוקציה, "לא ייתכן שיח יהודי כל עוד יש ערבים. כהנא צדק"? אני דווקא נוטה לפרשנות תרבותית ולא פוליטית: שהתרבות הערבית נוכחת חזק בתרבות העברית, לבלי הפרד. זו לא פרשנות מרחיקת לכת, היא די קרובה למשפט כפשוטו; והיא גם מתאימה לשאר השיר כי היא עוד סניטה שהערבי בשיר נותן לדובר היהודי. מצד שני זו לא נראית לי אמירה מאוד מעניינת, ללא נימוקים (ואין בשיר). |
|
||||
|
||||
מאחר וזו לא מתימטיקה, הכל נתון לפרשנות. לי שתי הפרשנויות נראות לגיטימיות, אבל לטעמי כל הוייב של השיר הוא בכיוון פוליטי (דוקא בגלל שאחרת זה לא מעניין. אריאל מת על משחקי מילים ופתגמים שמשלבים כמה עולמות). וכידוע, הפרשנות שאני מתאר היא לא אזוטרית. |
|
||||
|
||||
האמירה האניגמטית של אריאל מריחה אוטומטית פוליטית, בגלל המלים. אבל אני מסכים עם ירדן. גם לי נראה שהוא מדבר על מטען תרבותי. |
|
||||
|
||||
אני מתקן. השאלה המדויקת היא לא למה התכוון אריאל במשפט, אלא למה הוא התכוון שהערבי (שאומר את המשפט בשיר) התכוון. אז "כהנא צדק" יורד מהפרק. "נכבה/כיבוש" נשאר על הפרק, אבל התקרבנות לא מתאימה לי לדמותו בשיר. אלא אם כן הוא מצדיק את הרומן שלו עם אשתו של הדובר כסוג של תגמול על העוול הלאומי. זה אפשרי, גם אם נראה לי מאולץ משהו. לשאלה היותר רחבה של מה תפקידו בשיר של הסכסוך הלאומי, או פוליטיקת הזהויות - הכיוון שלי הוא שמכיוון שלרוב היהודי בישראל מרגיש עליונות על הערבי - כי הוא בעל הכוח - אז התבוסה של הדובר בקרב על ליבה של אשתו, דווקא לערבי, צורבת יותר. אבל אין לי ביסוס לזה יותר ממש שיש להשערה שלכם שמדובר בשאלות של הצדק ההיסטורי (זו ההשערה שלך ושל שוקי, אם אני מבין נכון), אולי אלה רק המטענים שאיתם אנחנו באים לקרוא את השיר. |
|
||||
|
||||
אריאל הרבה לכתוב על הסיטואציות איתן האגו הגברי הקיבוצניקי המחוספס מתקשה להתמודד- מ''הכנסי כבר לאוטו וניסע'' ועד ''ארול''. אני חושב ששיר כאב נמצא באותה קטגוריה. כבר בפתיחה אריאל ממסגר את הכאב שהוא מדבר עליו- ''תפסה לה'' הוא ביטוי שוביניסטי משהו, ומבטא איזשהו עלבון. ו''דווקא'' הדו משמעי. האגו של אריאל מרגיש שהכניסו לו אצבע בעין. לא רק שהיא עזבה אותו, אלא לטובת ערבי, ולא רק ערבי, אלא דווקא אחד שהוא הכיר. הוא מרגיש שהיא עשתה לו דווקא. |
|
||||
|
||||
כששואלים אותי פעמיים, אז אני מצליח להבחין כמה ההערה שלך נכונה :). אכן נראה שהנכבה היתה משהו מהרהורי הלב שלי שהשלים את מה שאריאל אומר. לאחר שהכותב לקח את העלילה לירושליים המשוחררת, הצעיר הערבי המשכיל עד קצות הציפרניים, השיב לו בערבי עם נרגילה שיושב בסוף כל משפט של הנאראטיב הציוני. בעולם היהודי-רוסי ממנו באו זקני משמרות המילה סיביר מתקשרת לגלות ויתכן שיש כאן קשר אסוציאטיבי לנכבה. אבל יתכן שפשוט מדובר באסוציאציה שלי. העובדה היא שאריאל לא הזכיר אפפעם את הנכבה, למרות שהיו לו קשרים אישיים טובים עם ערבים (דבר נדיר אצל יהודים). ומה שיותר משמעותי הוא, שמיד אח"כ אריאל חוזר אל הזוית האישית: אָמַרְתִּי לוֹ בְּיִידִישׁ, "הִיא שׁוֹפֶטֶת בֵּינֵינוּ" בְּתוֹךְ בּוּעַת שְׁתִיקָתָהּ, שׁוּב נִתְקָלוֹת עֵינֵינוּ אריאל לוקח את הביטוי מבראשית ל"א "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ" והופך אותו לנקבה. יתכן שהרמז כאן הוא לביטוי אידישאי כלשהו שאריאל למד מחבריו זקני הקיבוץ. אבל יותר סביר שהאידיש הרכה באה לרכך את העברית הקשה ולהבליט את הצד היהודי של העימות, בניגוד לעברית שנשבתה כביכול ע"י המארח. ובמשפט הבא אריאל לגמרי חוזר למשולש האינטימי. אריאל היה פעיל בתנועה הקיבוצית המאוחדת ובודאי שיש הצדקה לאלו המזכירים את השתייכותו לשמאל. אלא שאריאל המשורר מתעב את הפוליטיקאים (ראה מסע הבחירות של מאיר אריאל וגם השיר דמוקראסי) ובניגוד לצל המשלים שלו, נעמי שמר, נמנע משימוש בנסחאות ותפאורות פוליטיות. לעובדה שאריאל ה"שמאלני", שהכיר היטב ערבים, לא הציג את הנאראטיב שלהם בשיריו, בודאי יש לה משמעות גם מעבר לכך. אריאל, תמיד היה קצת אנארכיסט והילד הרע. אבל לאורך השנים ניכרת אצלו חזרה לשמרנות. מי שחי עשרות שנים בקיבוץ, סיים את חייו בפרדס חנה כרכור. מי שדחף את אשתו לנישואים פתוחים, חזר ברבות הימים למונוגמיה. אמנם שיעורי התנ"ך עם זקני הקיבוץ הפכו לשיעורי גמרא עם זר קוצים ריחני, ל"חזרתו בתשובה" בנשל הנחש ולחזרה בתשובה של בניו לחב"ד או לרבי נחמן. אני לפחות, מייחס חלק מהסכסוך בו פתח עם התרבות הלהט"בית לעודף השימוש באותם קוצים ריחניים בשנותיו האחרונות. אבל עדיין אני שם לב, שאריאל שממשיך להיות ילד רע, בוחר הפעם בנושא שיעמיד אותו בקו אחד עם חובשי הכיפות היותר שמרניים. אם אני חייב לנחש, הייתי אומר שאריאל לו חי בימי המחאה החילונית, היה בוחר בשתיקה. ובימים אלו גם שתיקה היא בחירת צד. |
|
||||
|
||||
מסע בחירות על טרנזיט 1982>. אחרי זה הכל השתנה. |
|
||||
|
||||
הה, הימים היפים ההם בהם השנה נקראה תִּשְמַח ולא תְּשַפֵּד. |
|
||||
|
||||
* הרכב הוא טרנזיט 82. הצילום הוא 87' ( החיים היו יפים אז?). זאת השנה שהתחילה האינתי'-1. לא ראיתי את הפסים הצהובים על הכבשים אז הבנתי שעדיין היה ניתן לנסוע בשטחים מבלי לפחד. * קוטנר מעליב את באר שבע ונותן לעצמו להשתחרר בדרום הארץ. |
|
||||
|
||||
הסרט הזה ארוך מדי ולכן ויתרתי בעבר על הצפייה בו. זו היתה טעות. סרט שבמידה רבה הקדים את זמנו. התמונה בה אריאל מופיע בפני חיילים אתיופיים היא כמעט אייקונית. באותה מידה יכל להופיע בפני שבויים מצריים. מצד אחד אריאל ייצג יפה את הניסיון של ישראל הראשונה לגמד ולהתעלם מן ההתפוררות של ישראל לחברה שבטית. מצד שני, האם אתה היית מודע לעומק החזרה בתשובה של מאיר אריאל? כאשר הוא נשאל מדוע אינו משלים את המהלך והולך בדרכו של אורי זוהר, הוא משיב בדרכו שהוא בחר בחסידות של שיעורי גמרא בליווי זר קוצים ריחני ולא בחסידות המשמימה של גברים בשחור. סוף הסיפור, בניו השלימו את המהלך במקומו. הערה לסדר: בעוד נעמי שמר חיפשה בהרי השומרון משהו שהיה בישראל הראשונה ואבד לה, מאיר אריאל חיפש משהו שהביאו זקני משמרות מביתם הרוסי בתקופה שקדמה לישראל הראשונה. במובן זה אריאל ערק מישראל הראשונה הרבה יותר רחוק ואחורה משמר. (והדבר בא לידי ביטוי בדור ההמשך). |
|
||||
|
||||
אחרי מות... בכלופן, נראה שאפילו השם יתברך החליט שאורי זוהר אחד מספיק. |
|
||||
|
||||
סיבה למסיבה. פרק יפה בכלל. מאיר אריאל מדקה 21 חוזר על רעיון ׳חוזר בתשובה׳ שהוא פיתח. |
|
||||
|
||||
"אָמַרְתִּי לוֹ בְּיִידִישׁ, "הִיא שׁוֹפֶטֶת בֵּינֵינוּ" --------- 1. בדיאלוג הזה מילתו של היהודי היא האחרונה. זה לכשעצמו מסכם את השיר - ואולי את מהות המדינה היהודית-ישראלית. 2. ממה שבדקתי - ויתכן שלא חיפשתי היטב, לא מצאתי שיש ביטוי מיוחד ל'הִיא שׁוֹפֶטֶת בֵּינֵינוּ' באידיש, ואם כך - מהי אותה התחכמות יהודית לשלוח 'ערבי משכיל' לחפש ביטויים שלא קיימים? כתיבתו של מאיר אריאל המנוח היא גן עדן לאוהבי הטקסט העברי ישראלי, וזאת בעיקר בשל נטייתו להציב את מילותיו כמו אשף מילים בצורה מיוחדת עם משמעויות כפולות ומכופלות (השפה העברית). הוא תמיד נהנה להפגין זאת והוא תמיד חיפש את המבט המופתע של השומע המתפעם לו מתחכום המילים. אמנם רבים ניסו לפניו, אבל הוא הרחיב את שירתו לתחומים רחבים בהוויה הישראלית תוך שימוש מושלם בהחייאת הנרטיבים הרדומים בין המילים. |
|
||||
|
||||
המילה האחרונה בדיאלוג היא של הערבי, ''בכל משפט שאתם אומרים'' וגו'. |
|
||||
|
||||
1. יתכן ואני טועה, אבל כמדומני שמילתו של ה-יהודי, האשכנזי והחילוני -היא האחרונה , כך לפחות לפי השיר שאני מכיר. 2. דעתי בעניין ׳סיפור הרגילה׳ היא די פשטנית. הייתכן ששורשי המדע והקדמה וההומור מקורם בנרגילה מצחינה מטבק של איזה עלי בבא ואלדין מסתורי ? היא הנותנת שמעיד הוא אומר לפנטזיונר הערבי חובב הסצנות, דובר האידיש - מיקום ומקור הדובר והיא שופטת בנינו. היא הרי משוחדת, ואוי לה אם תבגוד בבני עמה. 3. מבלי להכנס למשולש הלאומי רומנטי של מאיר אריאל, לדבר באידיש כשפת קוד, היא מעליבה ופוגענית. |
|
||||
|
||||
ליחס למאיר אריאל שמאלנות זו תשובה גרועה לשאלה גרועה. מאיר אריאל בכלל לא היה משורר פוליטי. מה היה למאיר אריאל לומר על מלחמת ההתשה? בָּאֹהֶל מְחַכִּים לִי אוֹר וְתֵה פִּלְחֵי תַּפּוּחַ וְסִיגַרְיָה וְסִפּוּר חָזָק וְטוֹב נדמה לי שהדרך הנכונה להתיחס לאריאל נרמזת בתגובתך: מאיר אריאל היה החלק המשלים של צמד הפזמונאים המייצג את התרבות של ישראל הראשונה: נעמי שמר ומאיר אריאל. נעמי שמר, ללא ספק הפזמונאית הגדולה של דור ישראל הראשונה (ההתיישבות העובדת, תנועות הפועלים החלוציות, מפא"י), היתה משוררת פוליטית. שיריה תארו את ישראל דרך הפריזמה של האידאולוגיה המפא"ית. דן מירון במאמר "זמירות מארץ להד"ם" טען שאין בשיריה אמת כלל. הכל תפאורה במחזה שהציגה מפא"י. גם כאשר סופסוף בגדה בחזית הפוליטית שלה, עברה להיות דוברת של תנועה פוליטית אחרת, תנועת ההתנחלות בהר: אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם, אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם אֶל הַמַּעְיָן אֲשֶׁר פּוֹעֵם בָּהָר שָׁם אָהַבְתִּי תִּמְצָא עֲדַיִן מִי מַבּוּעַ, מֵי תְּהוֹם, וּמֵי נְהַר. מאיר אריאל הוא המשלים ההפוך של שמר. יצירתו השואפת להצגת האמת הפרוזאית משוחררת מכל פריזמה פוליטית. כפי שהצגת, אריאל שבאמת היה שם כתב את 'ירושלים של ברזל' כתמונת הנגטיב של 'ירושלים של זהב'. אריאל הביא את התמונה של החיילים בכותל ללא הקנבס האידיאולוגי של מנהיגי התנועה הציונית בעיר ובכפר. כאשר אריאל עוסק בפוליטיקה הוא מציג פן אנרכיסטי, כמעט ניהיליסטי ('דמוקראסי'), אך מסיים בטון קונפורמיבטי: שֶׁלֹּא תִּמְצָא אֶת עַצְמְךָ יוֹם אֶחָד מִתְחָרֵט מִצְטַעֵר אוֹ אֲפִלּוּ מִתְגַּעְגֵּעַ לָמָּה שֶׁכֹּה דּוֹחֶה אוֹתְךָ הַיּוֹם. והנה אנו מגיעים ליצירת המאסטרפיס של מאיר אריאל 'שיר כאב עובר ושב': הִיא וַאֲנִי יוֹצְאִים כְּבָר דֵּי הַרְבֵּה, בְּעֶצֶם אֵיפֹה הִיא? אֵיפֹה הַפּוֹלִיטִיקָה? הִיא עוֹד בִּכְלָל מוֹצֶצֶת אכן מוצגת כאן הפרדיגמה של השמאל - הנקבה כחטא הקדמון של ישראל בְּסוֹף כָּל מִשְׁפָּט שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים בְּעִבְרִית, יוֹשֵׁב עַרְבִי עִם נַרְגִּילָה אֲפִלּוּ אִם זֶה מַתְחִיל בְּסִיבִּיר, אוֹ בְּהוֹלִיווּד עִם הָבָה נְגִילָהּ אבל איך היא מוצגת? זוהי תשובתו של צעיר ערבי משכיל ומניפולטיבי לקריאת התגר של המשורר: לְאָן תַּגִּיעוּ?", הוּא אָמַר, מַבִּיט בִּי בְּעֵינַיִם" "הֶחֱזַרְתִּי לוֹ מַבָּט, זָרַקְתִּי, "יְרוּשָׁלַיִם" מאיר אריאל צורף ומתיך את הסכסוך הישראלי-פלשתיני למטען כאב העובר ושב בין שלושת קדקדי המשולש: המשורר, זוגתו מוצצת האצבע ואותו צעיר ערבי נשכיל , עד קצות הציפרניים. כבר לא ברור מי שופטת בין היהודי לערבי, האשה או ירושליים? השיר עוסק בתאטרון, בימת חובבים מעורבת של המועצה האזורית שלנו, המעורבבת. תפאורות והסחות מועלות ויורדות, אבל מאיר אריאל חושב על בוב דילן (אי שם במרחב, נבחו כלבים לירח) והכל הכל אינו אלא: שִׁיר כְּאֵב, עוֹבֵר וָשָׁב אֵיזֶה מַזָּל אֲנִי שַׂר עַכְשָׁו שִׁיר כְּאֵב כָּל פַּעַם חוֹזֵר אָז אֲנִי שַׂר עַכְשָׁו - אוּלַי זֶה עוֹזֵר. השיר הפוליטי של המשורר הכי לא פוליטי. אגנוב את הפראזה מאמנון לורד: אמן חד פעמי, לא דומה לכלום. מאחר וחסידיו של מאיר אריאל אינן ילדות בנות 12 המדקלמות טקסטים מטלנובלה וצורחות בפארק הירקון, אין חשיבות למספר המאזינים בפניהם הופיע מאיר. שיר כאב עובר ושב הוא הרבה יותר מאיר אריאל ממאיר אריאל האיש וצאצאיו. לכן כל תשובה לשאלה אם אריאל היה תומך היום בימין או בשמאל היא מופרכת. המשך יבוא ובו יסופר מדוע קוזמו בדרכו שלו, בכל זאת יש משהו בשאלתו. |
|
||||
|
||||
אין היום ימין ושמאל. יש צד משיחי, גזעני ואנטי-דמוקרטי, ויש צד ליברלי, מסורתי/חילוני ודמוקרטי שרודף שיוויון. אין שום שאלה באיזה צד מאיר אריאל - המשורר, על פי יצירתו. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שיש טעם להשקיע תעצומות נפש בכינויים ושמות. קרא לתומכי השלטון ימין ולמתנגדים שמאל וזהו. נכון שזה לא ממש חופף את מי שהיו אנשי הימין והשמאל, אך לפני שנים מספר, וזה מבלבל, אבל זה מה יש. כל התוויות שהוצעו מסורבלות ולא יקלטו. בנוגע לקרבתו של אריאל למה שקרוי ימין, תצטרך, אם תרצה, להמתין לחלק השני של תגובתי, בקרוב אי''ה. ארמוז רק, שדעתי לא כדעתך. |
|
||||
|
||||
קראתי עד כה מעט מדי מספריו (שני ספרי עיון (בפרט תגובה 696629), שבעה ספרי ילדים, ואולי 20% מהרומן הלא נכון (תגובה 531343). אבל היצירה שלו שהכי הערצתי אפילו לא מוזכרת בויקיפדיה: "כתוב בעיתון" - פינת ביקורת עיתונות נשכנית בערוץ הטלוויזיה היחיד ב-1985, כנראה כשהייתי בדיוק בגיל הנכון. למיטב יכולות החיפוש שלי אין לזה שרידים ביוטיוב. במסגרת אנדרטאות לזוטות לשימושו של גוגל, אציין גם הלצה מפי סטנדאפיסט כלשהו ששמעתי מכלי שני. אבוי - היא ממוסגרת כבדיחה על חשבון פרחות. הפרחה בהלצה משוויצה באופקיה הספרותיים: "קראתי את עָשׂוּ של מאיר שלוּ". |
|
||||
|
||||
אהבתי את רומן רוסי, עשיו וכן גם את פונטנלה. חשבתי אז, שהוא אולי לא העמוק בסופרי ישראל, אבל הוא ללא ספק המבריק והססגוני שבהם. |
|
||||
|
||||
שלא במפתיע, רומן רוסי הכי טוב לטעמי. הוא גם הראשון שלו שקראתי, והוא גם מדבר על נופים ומיתוסים שקרובים להיסטוריה המשפחתית שלי (הוריי שניהם מקיבוץ בעמק יזרעאל, לא מאד רחוק מנהלל). אבל עשיו גם הוא מצוין, ובכיוון קצת אחר. |
|
||||
|
||||
אז אולי אתה יודע מה היה למאיר שלו נגד משפחת רשף (המשפחה של רפי וצלי רשף)? זה איזה סכסוך טריטוריאלי עתיק בין 2 משפחות של מושבניקים? |
|
||||
|
||||
ושוב טעמי כשלך, אם כי אין למשפחתי שום קשר לעמק יזרעאל. |
|
||||
|
||||
בעיני “עשו” הוא הרומן הטוב ביותר של מאיר שלו, לפחות רמה אחת מעל כל ספר אחר שלו. אחריו “רומן רוסי” ו”כימים אחדים” ובתחתית “פונטנלה” ו”אל תספר לאחיך”. (קראתי את כולם ואלה שלא ציינתי נמצאים איפשהו באמצע) |
|
||||
|
||||
מה יש לך נגד פונטנלה? חשבתי שזה רומן פיקרסקי וקרקסי מאד יפה על כל מיני סוגים של אהבה: בין גבר לאשה, הומוסקסואלית, בין אם לבנה, בין מחנך לתלמידיו, בין איכר לאדמתו ועם למולדתו. אהבת את החייל האמיץ שוייק, מילכוד 22, מסעות גוליבר, גרגנטוא וכאלו? |
|
||||
|
||||
אין לי הרבה נגד פונטנלה. פשוט פחות נהניתי ממנו ביחס לקודמיו. אל תבין לא נכון, גם ספר פחות טוב של מאיר שלו הוא עדיין יותר טוב מרוב הספרים בעברית. |
|
||||
|
||||
ושכחתי את האהבה בין חברי היחידה הצבאית. |
|
||||
|
||||
מעבר לסנטימנט האוטוביוגרפי והכרונולוגי שלי כלפי רומן רוסי (כבר כתבתי כאן פעם על 'אפקט הספר הראשון' של סופרים, שדי חזק אצלי), ייתכן והייתי חש כך כלפי עשיו. אני יכול להבין באופן רציונלי מה מייחד אותו מהשאר. לגבי הקצה השני - את 'שתיים דובים' ממש לא סבלתי, משתיים סיבות עיקריות: נסיונו של מאיר שלו במספרת בגוף ראשון לא צלח והיה צורם לטעמי, והסיום היה מזעזע וחסר חמלה באופן שלא מאפיין את ספריו. ככלל הספר כולו חסר את ההומור, החמלה והחיבה שמעניק שליו לדמויותיו,גם הפגומות, בספריו הטובים יותר. את האחרון (עם האח כמדומני) כבר לא טרחתי לקרוא. |
|
||||
|
||||
לענ"ד רומן רוסי היה לפני עשיו. דווקא הציניות ביחס לאנושות (מה שתארת כחוסר חמלה) מאפיינת את שלו גם כסופר וגם כעיתונאי. לנצח אזכור לזכותו את האנקטודה הבאה: באחד ממאמריו הפובליציסטיים המוקדמים, כתב יאיר לפיד על "הנשים האיטלקיות בשנות ה-60 ...". שלו עשה את חשבון השנים ושאל בטור ביקורת העתונות שלו "מה יודע ילד בן 12 על נשים איטלקיות?". |
|
||||
|
||||
ברור שרומן רוסי קדם לעשיו. לדעתי כסופר היה פחות ציני, או גם ציני וגם חומל לגבי דמויותיו. |
|
||||
|
||||
אז קראתי השבוע שוב את 'עשיו', ומה יש לומר - נהניתי מכל עמוד ומכל מילה. באמת ספר נהדר. והעושר השפתי והמילולי, איזה תענוג, נראה לי שגם הוא מאפיין יותר את ספריו המוקדמים יותר של שלו. עוד דבר שאני מאד אוהב בכתיבה של מאיר שלו - כל דבר שהוא מזכיר ורומז אליו, הוא יחזור ויפרש אותו עד סוף הסיפור. הוא זורק לאויר רמזים, אבל תמיד מקפיד לחזור אליהם. וזה ממש כיף, לפגוש משהו אחרי חצי ספר, ולהיזכר שרמזו לנו אליו כבר אז. ואם כבר דנים בעשיו - יש לי שאלה לגבי הסיום שלו, למי שקרא: (לגבי השאר - זה עשוי לרמז לספוילר קטן, אז בזהירות) . . . . . . מה עלה בגורלו של מיכאל בסוף הספר? |
|
||||
|
||||
מהספרים למבוגרים קראתי רק את ''כימים אחדים''. אבל את ''הטרקטור בארגז החול'' ו''אבא עושה בושות'' הקראתי עשרות רבות של פעמים (הראשון יותר), ונהניתי מכל פעם. הטרקטור היה ספר הילדים השני הכי אהוב על הבנים, אחרי טוסברהינדי הגיבור. |
|
||||
|
||||
אני זוכר איך נהניתי מספרים שלו כמו ''הדבר היה ככה'' ו''שתיים דובים''. שתיים דובים הוא גם קצת על אנשים אובססיביים לשפה העברית. נראה לי שבספרים שלו הוא עסק לא מעט באובססיה. בחלק מהספרים מתקלתי לא מעט בחזרות על דברים שנכתבו בפרקים הקודמים. וזה סי מאכזב. אולי פעם אקרא שוב את הספקים ואנסה להבין את הקטע. |
|
||||
|
||||
1. אבישי בן חיים הבהיר שהוא המתין 4 ימים בטרם צייץ את ; 'כוח ההגמוניה הוא למנוע דיון בעוולות שלה ובתרומה העצומה שלה (בתקשורת, בתרבות, בספרות וכו') לבניית סטריאוטיפים אנטי מזרחים/חרדים. דוגמא לבניית סטריאוטיפ: תמונה מחרידה מתוך "הכינה נחמה" - יצירתו של מאיר שלו הנפלא ז"ל: השוחד של הדולרים הירוקים ניתן לשר החרדי עם צבע העור החום!' 2. 'השסעים המפלגים את החברה הישראלית – חילוניים מול דתיים, גורמים יצרניים מול גורמים טפיליים הנתמכים בכספי ציבור, מדינאים מול קהל הבוחרים שלהם – מוצגים אמנם בספר "הכּינה נחמה" כסיפור אלגורי, שלא הילד יבחין בה, אלא הוריו. מאיר שלֵו הניח אפוא לפני קוראיו שני ספרים: אחד לילדים, שייהנו מן המִפנים המשעשעים של העלילה, ואחד למבוגרים, שיזהו את הרמיזות החתרניות. עם זאת, מאחר שהדברים מוצגים בדרכי עקיפין מחוכמות, ביכולתם לחלחל לתוך הלב ולהשפיע עליו יותר מכל מאמר או נאום של אינדוקטרינציה ישירה. סיפורים כמו הכִּינה נחמה הם "טיל רב שלבי": תחילה הוא מונחה אל המטרה וחודר לנפש הילד, אחר-כך הוא מתביית בה וממשיך להניעה וכך מגדיל את טווח השפעתו – מילדוּת ועד בגרות.' הכינה נחמה כאלגוריה פוליטית. 3. 'בתור אחת שראתה את הסרט (יש לילדיי אותו בבית) אכן סטריאוטיפ חרדי מרגיז. אולם "לזכות" המאייר יש לומר, שזהו לא הסטריאוטיפ היחידי. מאיר שלו הציני והביקורתי בעזרתו של המאייר, יצרו מגוון דמויות ישראליות מוקצנות. החל מהחייל, הבחור השחצן שמתחיל עם כל אחת,עבור דרך פוליטקאים, אנשי תקשורת, מתנחלת וסתם בחורה מהיישוב. כל דמות מאויירת במעט גוזמה מחוייכת, אשר יוצרת כור היתוך ישראלי ממוצע. כך אנו עוברים מתחילת הסרט עד סופו במסעה של נחמה הכינה, כשהיא מספיקה לבקר בראשים רבים ושונים פה בארץ. אז מספיק לחפש בכל דבר את הפניה החילונית לסטריאוטיפ החרדי. מה גם שזהו לא הסטריאוטיפ היחידי בסרט אלא אחד מני רבים. אפשר לומר שסרט זה מציג את הסטריאוטיפ הישראלי'. מצוטט mushi - 12/2/2002 מקור. |
|
||||
|
||||
קראתי רק מעט מספריו של שלו, והאהוב עלי הוא כנראה הראשון שבהם - רומן רוסי. האחרון שקראתי הוא זה שבכותרת. כתוב היטב ומעניין. נדמה לי שמצאתי שם טעות: שלו כותב שבתו של ישמאל (בשמת) נישאה ליעקב כשהוא הסתתר אצלו. נדמה לי שהוא מתבלבל, כי היא נשאה דווקא לעשיו מאוחר יותר. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |