בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 23/09/23 7:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי במובן הסמלי המשפט הזה שקול ל''אין דמוקרטיה עם כיבוש'' או ''אין שיח ישראלי שהכיבוש (או הנישול, תלוי בשנה) לא חבוי מאחוריו.'' יתירה מזו, היא אומרת שעד שהסכסוך הזה לא ייפתר, כל שיח ישראלי אחר - פוליטי, תרבותי, מוסרי, דתי, יו ניים איט - יהיה 'מזוהם' בכיבוש הכבוש ומוצנע בתחתיו. שזו אמירה פוליטית פר אקסלנס ומכיוון מאד ברור. בדיוק ההיפך מעליונות יהודית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(אתה מדבר על שורת הנרגילה, נכון?) נמק למה המשפט אומר דווקא את זה, ולא, למשל, אזהרת פרובוקציה, "לא ייתכן שיח יהודי כל עוד יש ערבים. כהנא צדק"? אני דווקא נוטה לפרשנות תרבותית ולא פוליטית: שהתרבות הערבית נוכחת חזק בתרבות העברית, לבלי הפרד. זו לא פרשנות מרחיקת לכת, היא די קרובה למשפט כפשוטו; והיא גם מתאימה לשאר השיר כי היא עוד סניטה שהערבי בשיר נותן לדובר היהודי. מצד שני זו לא נראית לי אמירה מאוד מעניינת, ללא נימוקים (ואין בשיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר וזו לא מתימטיקה, הכל נתון לפרשנות. לי שתי הפרשנויות נראות לגיטימיות, אבל לטעמי כל הוייב של השיר הוא בכיוון פוליטי (דוקא בגלל שאחרת זה לא מעניין. אריאל מת על משחקי מילים ופתגמים שמשלבים כמה עולמות). וכידוע, הפרשנות שאני מתאר היא לא אזוטרית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמירה האניגמטית של אריאל מריחה אוטומטית פוליטית, בגלל המלים. אבל אני מסכים עם ירדן. גם לי נראה שהוא מדבר על מטען תרבותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתקן. השאלה המדויקת היא לא למה התכוון אריאל במשפט, אלא למה הוא התכוון שהערבי (שאומר את המשפט בשיר) התכוון. אז "כהנא צדק" יורד מהפרק. "נכבה/כיבוש" נשאר על הפרק, אבל התקרבנות לא מתאימה לי לדמותו בשיר. אלא אם כן הוא מצדיק את הרומן שלו עם אשתו של הדובר כסוג של תגמול על העוול הלאומי. זה אפשרי, גם אם נראה לי מאולץ משהו. לשאלה היותר רחבה של מה תפקידו בשיר של הסכסוך הלאומי, או פוליטיקת הזהויות - הכיוון שלי הוא שמכיוון שלרוב היהודי בישראל מרגיש עליונות על הערבי - כי הוא בעל הכוח - אז התבוסה של הדובר בקרב על ליבה של אשתו, דווקא לערבי, צורבת יותר. אבל אין לי ביסוס לזה יותר ממש שיש להשערה שלכם שמדובר בשאלות של הצדק ההיסטורי (זו ההשערה שלך ושל שוקי, אם אני מבין נכון), אולי אלה רק המטענים שאיתם אנחנו באים לקרוא את השיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריאל הרבה לכתוב על הסיטואציות איתן האגו הגברי הקיבוצניקי המחוספס מתקשה להתמודד- מ''הכנסי כבר לאוטו וניסע'' ועד ''ארול''. אני חושב ששיר כאב נמצא באותה קטגוריה. כבר בפתיחה אריאל ממסגר את הכאב שהוא מדבר עליו- ''תפסה לה'' הוא ביטוי שוביניסטי משהו, ומבטא איזשהו עלבון. ו''דווקא'' הדו משמעי. האגו של אריאל מרגיש שהכניסו לו אצבע בעין. לא רק שהיא עזבה אותו, אלא לטובת ערבי, ולא רק ערבי, אלא דווקא אחד שהוא הכיר. הוא מרגיש שהיא עשתה לו דווקא. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |