לפני כשנתיים החל משרד החינוך בפרויקט רחב היקף של הכשרת כ-500 אקדמאיים להוראה במגוון מקצועות. מטרת הפרויקט היא להעשיר ולרענן את מערכת החינוך בכוח אדם מיומן אך לא שחוק. לפני כשנה וחצי הצטרפתי לפרויקט במסגרת תוכנית הכשרת מורי ביולוגיה לתיכון במכללת סמינר הקיבוצים, וכיום אני מלמד בבית ספר תיכון באזור המרכז. במקביל, אני ממשיך לעבוד במשרה חלקית בייעוץ בתעשייה ובאקדמיה בתחום ההתמחות שלי, דיאגנוסטיקה מבוססת חומצות גרעין. הגעתי אל בית הספר לאחר שלימדתי שיעורי העשרה במשך שלוש שנים בבתי ספר יסודיים במהלך התואר הראשון, למדתי ותרגלתי באקדמיה בארץ ובחו"ל, הוצאתי דיפלומה בהוראה אקדמית (בשבדיה) ולפני כארבעה חודשים השלמתי את לימודי תעודת ההוראה. חשבתי שאני יודע מה מחכה לי. אז חשבתי.
ועכשיו, אחרי כל ההקדמה הזאת, נקפוץ למים הגועשים של הכיתה ונשאל "מה נדרש ממורה טוב?"
מורה (תחריט עץ: וינצסלאס בראק)
למרות שהרבה אנשים אוהבים לשים בחזית יכולות ניהול כיתה, טכניקות הוראה ושאר כישורים חשובים שאתייחס אליהם בהמשך, הדבר הראשון וההכרחי שמורה נדרש אליו, לדעתי, הוא ידע רחב, מבוסס ונטול סתירות בתחום ההוראה שלו. אם בעבר מורה שאב את כוחו משני מקורות עיקריים – ציות לסמכות המובנה בתרבות ונגישות גבוהה יותר מלתלמידיו לידע מקצועי – הרי היום שני מקורות אלו נחלשו. מצד אחד כישלון החלום המתירני השאיר את התלמידים עם הכרה חלשה בסמכות מורית, ומצד שני הנגישות הגבוהה של ידע מקוון, אפילו תוך כדי השיעור, מאפשרת לתלמידים לבדוק את המורה על כל צעד ושעל. לכן גם להטוטן פדגוגי, אם ידבר שטויות בשיעור, ימצא מולו תוך שיעורים ספורים אוסף של תלמידים מזלזלים.
הוראה בתיכון לא דורשת ידע עמוק במיוחד בחומר הלימודים, ניתוח נתונים מתוחכם, או יישום ידע טכנולוגי בדרגות גבוהות כמו במחקר ופיתוח באקדמיה או בתעשייה. בוגר תואר ראשון יוכל לשבת בבית ולמצוא ללא מאמץ מיוחד תשובה לכל שאלה הקשורה לחומר הלימוד שתעלה בכיתה תיכונית. אתגר הידע הלימודי נמצא במקום אחר. אוסף הנושאים שנוגעים בהם תוך כדי לימודים בתיכון, ובעיקר זה שמורה נשאל עליו באופן בלתי מתוכנן, הוא רחב מאוד. כשמכפילים את שני הגורמים האלו מבינים שמורה טוב נדרש למכפלת ידע מקצועי (עומק כפול רוחב) משמעותית הרבה יותר ממה שנדמה ברגע הראשון. מי שהתעמק בתחום אחד במשך זמן רב ימצא את עצמו חיש קל עומד נבוך מול כמות הידע שעליו להשלים לפני שירגיש בנוח מול כיתת תיכוניסטים ממוצעת. אפרט.
המורה, למה כשמחממים בשר הוא לא מותך?
אדם המתעמק בתחום אחד יכול להתמיד בעבודתו, לעיתים בהצלחה מרובה, גם מבלי להידרש לתפיסת עולם מקצועית מקיפה. די שעולם המושגים בו הוא עובד יהיה יציב והגיוני. לעומת זאת, עולם המושגים שתלמידי תיכון נדרשים לו, גם אם הוא רדוד באופן ניכר מעולם המושגים של המחקר האקדמי או התעשייתי, הוא רחב באופן מפתיע. הסיבות לרוחב עולם המושגים של לימוד בית ספרי הן רבות ומגוונות, ונזכיר רק את הנעימה שבהן – הדגש שמורים רבים שמים על חיבור חומר הלימוד לעולם המושגים של התלמיד, למשל דרך קישור לאירועים חדשותיים ושאלות אישיות של התלמידים. התוצאה הבלתי נמנעת היא שככל שמתרחבת יריעת הידע הנדרש מהמורה כך מעמיקה הדרישה לקוהרנטיות בתפיסת עולמו המקצועית. דבר זה מסביר מדוע מורה לביולוגיה, לדוגמה, נדרש לרקע מוצק בכימיה ובפיזיקה כמו ביולוג העובד במעבדה. היכולת של מורה להציג תפיסת עולם מקצועית רחבה ונטולת סתירות לוגיות־מבניות, כמו שנדרש במדעי הטבע, או היכולת של מורה לגשר על פני תפיסות עולם מקצועיות מגוונות ושונות, כמו שנדרש במדעי החברה והרוח, הן יכולות קריטיות לתגובה משמעותית לשאלות חדשות ולא צפויות.
שיטת חינוך קדומה
הנה כמה דוגמאות על קצה המזלג לטווח הנושאים שמורה נדרש לשלוט בהם: "צמר הוא חומר או גוף?" (פיזיקה), "למה קוראים לירקות אורגניים 'אורגניים' אם חומר אורגני מתייחס לכל תרכובות הפחמן שמקורן מאורגניזם?" (לכאורה כימיה, אבל למעשה התשובה מערבת כלכלה, פסיכולוגיה ושיווק), "למה יש לנו שקע בכף הרגל?" (אנטומיה), "למה מתכוונים כשאומרים על גז שהוא מומס בנוזל?" (פיזיקה), "מה זה אש?" (פיזיקה), "מאיפה דג משתין?" (פיזיולוגיה) "מה ההבדל בין חום לטמפרטורה?" (פיזיקה) ועוד קושיות רבות ומגוונות שבנקל ימלאו את ליל הסדר עד הבוקר.
משיחות עם עמיתים על שאלות כאלו ודומות להן עולה שאינני היחיד שצריך לסגור פערים כדי לענות עליהן באופן נטול סתירות. הקוראים מוזמנים להציע את תשובותיהם לשאלות שהוזכרו, לפני חיפוש ברשת, ולהיווכח בקושי המדובר. בל ישתמע שהמורה חייב להיות 'יודע כל' לגבי חומר חוץ־קוריקולרי, דרישה לא סבירה בעליל. מורה יכול לומר 'שאלה טובה! אני משער שהתשובה נמצאת באזור כך וכך. תשובה טובה יותר אוכל לתת לך בשיעור הבא'. אבל ליכולת לחשוף בזמן אמת בפני התלמידים קשרים לוגיים בין עובדות הנראות מנותקות ברגע הראשון, יש השפעה ניכרת על הביטחון העצמי של המורה ועל ההערכה שתלמידים רבים רוחשים לו, שניהם פקטורים משמעותיים להוראה טובה.
שוני, זה כל ההבדל
ידע מקצועי רחב ונטול סתירות, ככל שהוא תנאי הכרחי לעבודת מורה, עדיין רחוק מלהיות מספיק. מלבד חשיבות הידע לצורך כל מה שהוזכר קודם, ידע מקצועי רחב ובעיקר זמין בזיכרון המהיר של המורה, עוזר לו לפנות משאבים מנטליים לטובת המטלה המורכבת ביותר בכיתה – תגובה בזמן אמת לטווח רחב מאוד של סיטואציות חברתיות, חלקן מורכבות למדי ורובן ככולן חדשות למי שעושה את צעדיו הראשונים בכיתה. למי שאין בן־עשרה בסביבתו הקרובה נדרש זמן והתרחשויות לא מעטות כדי לבנות מסגרת ברורה שתחבר בין צרכי התלמידים להתנהגותם. למרות שבני־עשרה רבים מגיעים לגובה של בוגר עוד לפני סוף התיכון, אופן החשיבה של רבים מהם, בעיקר של הבנים, רחוק שנות אור מזה של אנשים בוגרים. הנה כמה נקודות למחשבה.
פצעון קטן במצח יכול לחרב לבן־עשרה חצי שבוע בגלל חרדה קיומית מתגובה חברתית עוינת.
כחלק מתהליך התבגרותם, בני־עשרה עוטים ופושטים מסכות באופן תדיר במהלך תקופת התיכון, כשרובם המוחלט, ולפעמים גם הוריהם, אינו מודע כלל לארעיות המסכות. התופעה של נוער הנרות שמתעטף בדגלים במצעדי החיים ביום ובערב בורח להשתכר בפאב פולני מקומי היא דוגמה להחלפת מסכות שכזאת. בני נוער שונים עוטים מסכות שונות, מחליפים אותן לפי הקצב האישי שלהם ומתאימים אותן לאופיים ולנסיבות חייהם.
רוב בני הנוער פועלים בתוך מסגרת של "קבוצת השווים" (Peer group), או בניסוח פשוט יותר, הם חלק מ"חבר'ה". המאבק על שיפור ותחזוק המדרג החברתי בחבר'ה נמשך גם בשיעור, ולכן אירועים בשיעור עלולים להיות טעונים ולגרור תגובות שלא היית מצפה למצוא כמותן אצל אדם בוגר.
תלמידים מגיעים מבתים שונים; אחד הוא אח בכור שציפיות ההורים ועיני האחים הקטנים כולן נשואות אליו, תלמידה שנייה גדלה ללא אבא, תלמיד שלישי חסר ביטחון, רביעי סובל מליקויי למידה, חמישי מגלה את דלתות הארון בו הוא כלוא, שישי מתמודד עם מות כלבו האהוב וגם עם שתי בחינות דחויות, ובמקרה הטוב כמעט כולם מתבגרים תוך שהם עוברים תהליך התרחקות מההורים הכרוך בעימותים בלתי פוסקים המעצבים את אישיותם.
כעת חברו את כל הגורמים יחד – מסכות מתחלפות, לחצים חברתיים, תהליך ההתרחקות מההורים ועיצוב העצמי, הוסיפו רקע וגנטיקה שונים לכל תלמיד, הכפילו במספר התלמידים בכיתה, הכפילו שוב במספר הכיתות שמורה מלמד, ערבבו את הכול באינטראקציות צפופות ואינטנסיביות 24/7, הכניסו למעלה מ-30 תלמידים כאלו לחדר אחד למשך שעה וחצי, ותגיע לקשת הטיפוסים ולמספר האירועים להם מורה צריך להגיב. בחלק מהמקרים המורה יוכל לטפל בהפסקה או אחרי הלימודים, אז גם יוכל לקבל החלטה מחושבת, ואולי אפילו להתייעץ עם עמיתים, אבל ברוב המכריע של המקרים הוא יידרש ל'ירי תוך כדי תנועה'. הנה דוגמאות.
מצוקה אמיתית או בכיינות?
תלמיד הפריע בכיתה, הזהרת אותו, לאחר זמן הפריע שוב, שלחת אותו להירשם במזכירות. התסריט הזה מוכר וידוע לכל התלמידים, הם כבר השתתפו בו מספר פעמים. ברגע הראשון התלמיד מתווכח, אבל אתה נחוש: "מיכה (שם בדוי), אם אתה חולק על דעתי אתה מוזמן להישאר בהפסקה ונלבן את העניין. עכשיו אנחנו לא יכולים לגזול מזמנה היקר של כל הכיתה. צא להירשם בבקשה". תוך כדי שאתה משלים את המשפט האחרון התלמיד מתרומם נרגש, פולט משפט מחאה קולני ויוצא בטריקת דלת מהכיתה עם דמעות בעיניים. מקרה אמיתי. מה אתה עושה? מה אתה יודע על מה התלמיד עבר לאחרונה בבית בגלל רישומים דומים? מה מחכה לו עם עוד רישום? יכול להיות שהוא יחטוף מכות? האם עבר חוויה קשה בהפסקה והרישום במזכירות הוא הקש ששבר את גב הגמל? יכול להיות שהתלמיד על סמים? מה קורה במקצועות האחרים? אולי לתלמיד קשיים חברתיים? אולי הוא לא ישן כל הלילה? איך הכיתה תגיב אם תתעלם מתלמיד בוכה? עכשיו? בטווח הארוך? איפה 'האוזן הקשבת' שהבטחת לתלמידים, אם אתה מתעלם מתלמיד במצוקה? מה יבינו התלמידים אם אתה מתקפל מול בכיינות? האם זאת בכיינות או משבר אמיתי? מה תגיד המחנכת? המנהלת? מה יגידו ההורים?
נשמע מופרך? ממש לא.
יכולות בין־אישיות ואינטליגנציה רגשית, המפתח לניהול כיתה
מורה מצוי נתקל באירועים כאלו, ובמורכבים הרבה יותר, באופן יום יומי. תוך שניות עליו לאסוף ראיות, לשפוט את אמינותן ואת ערכן, לזהות בדיוק ובמהירות את הרגשות ואת האינטרסים המעורבים, לחזות את השפעת תגובתו על התלמיד, על הוריו, על הכיתה ועל המערכת, ובדרך כלל להגיב מיד בתנאי אי־ודאות גבוהים, כשלתגובתו פוטנציאל השפעה ניכר על התלמיד ומשפחתו, ולעיתים על כל הכיתה. לפעמים די לצאת אל התלמיד הנסער שלעיל, להניח יד על כתפו, להרגיע אותו ולשלוח אותו לשטוף פנים (במקום למזכירות), כמו במקרה הזה. אבל איך מבדילים בזמן אמת ומגיבים להפרעה שהיא תוצאה של בעיית משמעת לעומת הפרעה שהיא תוצאה של לקות למידה? הרי אבחונים בתשלום כבר מזמן איבדו את ערכם. איך פותרים ריבים הפורצים בכיתה ללא שום אזהרה מוקדמת ומבלי לדעת דבר על הרקע להם? ומה אם הריב מגיע לדמעות? לאלימות? איך משנים מצב מנטלי בשנייה שיש לך לסובב את הראש מהתמודדות עם תלמיד מרדן שמפוצץ שיעור להקשבה לתלמיד עם בעיות? איך מטפלים בהרבה אירועים קטנים תוך כדי השיעור מבלי לקטוע את רצף ההוראה? כל אלו ועוד אירועים רבים אחרים פורצים ומתרחשים מעכשיו לעכשיו, ופעמים רבות גם במקביל. אירועים כאלו ודומים להם הם שגרת יומו של מורה, ואפילו לא התחלנו לדבר על בעיות משמעת עמוקות ובעיות לוגיסטיות, שלא לומר חינוך כיתה, שזה כבר קפיצה בסדר גודל של מורכבות הבעיות.
אסכם בקצרה את עיקר המאמר עד כאן. מניסיוני הקצר, מורה טוב נדרש לשילוב מוצלח של לפחות שני כישורים בסיסיים: מצד אחד ידע מקצועי מבוסס וקוהרנטי שיאפשר לו להגיב במהירות ובדייקנות על שאלות בטווח רחב של נושאים, ומצד שני כישורים בין אישיים ואינטליגנציה רגשית גבוהה שיאפשרו לו להתמודד עם קשת עצומה של סיטואציות חברתיות במהירות, ביעילות ובזמן אמת. המציאות הכיתתית מחייבת את המורה לפעול בשני המימדים האלו בו זמנית, תוך כדי שהוא מורה את חומר הלימוד. דבר זה מביא אותנו לאוסף הכישורים האחרון בשלשה הפותחת.
הכנת שיעורים בבית
כישורי הוראה, חרף חשיבותם הרבה, מגיעים רק למקום השלישי אצל המורה המתחיל. למרות שרבים מתייחסים לכישורים אלו כאל מתת אל, הם בעיניי ניתנים ללימוד ולשיפור, לרוב באמצעות ליווי של מורים מנוסים. בניגוד לשני הכישורים הקודמים שהוזכרו, הדורשים יכולת תגובה תחת אש בזמן אמת, רוב המטלות הפדגוגיות – הכנת מערכי שיעור, בדיקה של מבחנים ועבודות, וכו' – ניתנות לביצוע בניחותא גם מחוץ לכותלי בית הספר, ומורים עמיתים יכולים בנקל לייעץ ולסייע בכל הנוגע להן.
השילוב של שלוש קבוצות הכישורים שהוזכרו הוא הבסיס לכישורים רבים אחרים, חשובים גם הם, כמו הכושר לסחוף ולהלהיב תלמידים. מורה עם ידע רחב ושיעורים בנויים היטב אך עם כישורים בין־אישיים לקויים יתקשה לסחוף אחריו תלמידים, והישגי ההוראה שלו יוגבלו. מורה עם כישורים בין־אישיים גבוהים ושיטות הוראה טובות, אך שאינו שולט בחומר הלימוד, ילהיב רק תלמידים חלשים שאולי לא יבחינו בבורותו.
חינוך זה מה שנשאר אצלך אחרי ששכחת את מה שלמדת בבית הספר
אי אפשר לכתוב על דרישות התפקיד של מקצוע ההוראה מבלי להתייחס לחינוך, גם אם מדובר במורה מקצועי (הכוונה למורה שאינו מחנך כיתה). חינוך הוא אותו תהליך שבסופו החניך מאמץ ומממש ערכים שהמחנך מקנה לו, במתכוון או שלא במתכוון. קטונתי מלומר לאחרים איך לחנך, אך ברור לי שחינוך מתרחש באינטראקציות רבות של התלמידים עם המורה, גם מחוץ לשיעורי חינוך. האופן בו המורה מתייחס לעצמו, לתלמידים, לעמיתים, לכללים, ולשבירה שלהם, יקרין על התלמידים ויורה להם את הדרך, לטוב ולרע. המורה, מתוקף מקום בית הספר בחיי התלמיד והשעות הרבות שהתלמיד נחשף אליו, הוא מבוגר משמעותי עבור רבים מהתלמידים. כשלוקחים בחשבון את מספר התלמידים הנחשפים למורה, ואת היות גיל בית הספר חלק מתקופה מכרעת בעיצוב אישיות האדם, חשיבות התנהגותו הערכית של המורה בכל מרחב הפעולה שלו מתבהרת מאליה.
יש אור בקצה המנהרה
מספרים על איש עסקים מיליונר שהתבקש בתוכנית ראיונות לסכם את סוד ההצלחה שלו בשתי מילים. "החלטות נכונות", השיב האיש. "ברור שהחלטות נכונות הן סוד ההצלחה, אבל איך מגיעים להחלטות נכונות?" הקשה המראיין. "ניסיון", תמצת איש העסקים. "נו, בוודאי שניסיון מאפשר קבלת החלטת נכונות, אבל איך צוברים ניסיון?" "החלטות שגויות", חייך המיליונר.
מקצוע ההוראה אולי לא יהפוך אותך למיליונר, אבל הזדמנויות להחלטות שגויות הוא יספק לך בשפע. משיחות עם עמיתים ותיקים עולה שהקושי הגדול ביותר הוא בשנת ההוראה הראשונה. להבדיל ממקצועות רבים אחרים, גם הכניסה ההדרגתית שהמערכת מנסה לספק (במקרה הטוב), מתחילה במדרגה גבוהה במיוחד. כבר מהדקה הראשונה שלך בכיתה אתה נדרש לשילוב היכולות שהוצג כאן, ובמלוא הקיטור. אם אתה שייך לחצי ששרד את שלוש השנים הראשונות, תהנה מהפריווילגיה שתלמידים מתחלפים כל שנה־שנתיים או שלוש, וטעויות גסות שעשית יפנו בהדרגה את מקומן לטעויות עדינות יותר ויותר.
עם כל המורכבות והקשיים שמורה חדש נתקל בהם, אני ממליץ למי שחושב על כך לקפוץ למים השוצפים של ההוראה ולהתחיל לשחות. אתגר, התפתחות אישית, תרומה לחברה וחוויות מעניינות מובטחים מראש.
|
קישורים
פרויקט רחב היקף - תוכנית הסבת אקדמאים להוראה
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש