|
מעשיו של שקולניק אינם שונים ממעשיהם של רוצחים אחרים שלא ראו את תוכו של תא כלא. בויכוח על ההמלצה לשחררו, כדאי לזכור למעשי מי כדאי להשוות את מעשיו.
|
|
חדשות • דב אנשלוביץ • שבת, 18/3/2000, 23:59 |
|
| |
אקדים ואומר שמעשהו של שקולניק, רצח מחבל כפות, הוא בעיני חמור מאד וראוי לעונש כבד. העניין בו אני רוצה לגעת הוא ההשוואות הנעשות בין הטיפול בו והטיפול ברוצחים "על רקע לאומני" אחרים.
חה"כ אחמד טיבי ואחרים העלו טענות כי שקולניק זוכה לטיפול רך יותר מאשר זה לו זוכים רוצחים ערבים. על הטענה שרוצחות יהודים שוחררו אחרי כשנת מאסר, וגברים ערבים רוצחי ערבים שוחררו אף הם אחר זמן קצר יותר מהזמן שבו היה אסור שקולניק, ענה טיבי שמדובר בהסכמים מדיניים.
איני מקבל את הטענה ששחרור אסירים על פי הסכם מדיני הופך את המעשה לנקי, ושלקרובי הנרצחים או לאחרים שרואים עצמם נפגעים אין מקום לבוא בטענות. מבחינה מוסרית מעשה השחרור כחלק מהסכם מדיני פסול כמו שחרור מוקדם חריג, דוגמת שחרור שקולניק.
אך העניין העיקרי בו רציתי לדון הוא הטענה הראשונה, לפיה מעשהו של שקולניק דומה למעשי רצח דוגמת פיצוץ אוטובוסים על נוסעיהם וכדומה. לדעתי, ההשוואה בין המעשים, למרות שבשני המקרים מדובר במעשה רצח, אינה נכונה. כדי להסביר את כוונתי אביא שני אירועי רצח שבעיני בעלי דמיון רב יותר למעשה שעשה שקולניק, ואשווה בין הטיפול ברוצחים ההם לבין הטיפול בו.
האירוע הראשון הוא רצח ברוך גולדשטיין. כזכור, גולדשטיין הפסיק את הטבח כשהתחמושת בנשקו אזלה. בהיותו חסר אונים, התנפלו עליו הנוכחים והרגוהו במהלומות מוטות ברזל. זכור לי קטע מדיון בוועדת החקירה שדנה בעניין, בו ביקשה אלמנתו שתעשה חקירה ויימצאו רוצחי בעלה, והשופט שמגר ענה לה שאין זה תפקיד הוועדה, אך אם תפנה לגורמים המתאימים, תעשה החקירה הזו.
האם נעשתה חקירה? האם נעשה מאמץ לתפוס את הרוצחים ולהושיבם בכלא? האם ישבו יום אחד בכלא בגין מעשיהם? לדעתי, מעשיהם, היינו - רצח הרוצח, דומים יותר למעשהו של שקולניק ממעשיהם של מפוצצי אוטובוסים או פועל שהורג את מעבידו היהודי, שהם מעשי רצח ברמת חומרה גבוהה יותר. האירוע השני הוא רצח מחבל קו שלוש־מאות. בוצע כאן רצח ע"י אנשים בתפקיד, שהיו, בתוקף הנסיבות, יכולים להיות מושפעים פחות מ"חמימות מוח" ונגזרותיה. בעיני, מעשיהם היו חמורים יותר. אף־על־פי כן, זכו לחנינה ולא ישבו ולו יום אחד בכלא.
וכיוון שהזכרתי את פרשת גולדשטיין, אזכיר גם קטע מראיון עם אחד מאנשי הרשות הפלשתינית, ששמו פרח מזיכרוני (עורך דין תושב ירושלים, אם זכרוני אינו מטעני), שבו תבע לשחרר רוצחים ערביים. הוא אמר: "בעיניכם הם רוצחים, אך בעינינו הם גיבורים". באותו רגע נזכרתי בראיון קודם עם אותו איש עצמו לאחר פרשת גולדשטיין, שבו תיאר את מעשהו של גולדשטיין במילים חריפות (בצדק), ולא עלה על דעתו כלל הרעיון (הלא נכון) שאותו הביע מאוחר יותר, שרוצח של קבוצה אחת יכול להיות גיבור של קבוצה אחרת.
|
|
|