בתשובה לגלעד, 22/03/00 11:32
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שאת דעתי נימקתי, ואת עצמי שכנעתי. ישנה עובדה אחת לגבי מה שקרה שבו אתה והמתוכחים האחרים מביאים גרסה שונה במעט ממש שאני זוכר ואין לי דרך לברר מי צודק. האם ההשתלטות על גולדשטיין אירעה בעת שנגמרה לו התחמושת או בעת שהתעכב להחליף מחסנית, אבל בעצם הפרט הזה אינו כל כך חשוב. איני יכול אלא לחזור על נימוקי אולי תוך הבאת מספר דוגמאות. בהיסטוריה של הטירור קרו מספר מקרים שבהם מחבל נותר חסר אונים לאחר שעשה מה שעשה בתוך קהל יהודי. היו מקרים של הכאת האיש. היה מקרה אחד בו הגנה אישה חרדית על המחבל בגופה כדי שההמון לא יעשה בו שפטים. חוץ מהמקרה של שקולניק , לא זכור שמחבל מת לאחר אירוע כזה. ההשתלטות על גולדשטיין נעשתה בעזרת נשק קר (מוטות ברזל כפי שזכור לי או מטף כיבוי כפי שאתה כותב). כאשר מכים אדם בצורה כזו, תחילה הוא מאבד את הכרתו ומתמוטט. כל הכאה לאחר שלב זה אינה הגנה עצמית. אני בטוח שנתיחה לאחר המוות הייתה נותנת תשובה חד משמעית לשאלה זו, ואני כמעט משוכנע לחלוטין שאכן הוסיפו להכות את האיש גם לאחר שהיה חסר הכרה עד מותו. אתה אומר שאני ''רומז''. אני לא רומז. אני אומר בדיוק ובבהירות מה שאני באמת חושב, ודבריך ודברי חבריך לא הצליחו לשכנעני בנקודה זו. אין לי שום בעיה להודות בטעות אם אכן מצליחים לשכנעני. ואני לא ''רוצה'' להבין כך את המקרה משום שיש לי אהדה לגולדשטיין או משהו כזה. אני, ככולם מגנה את מעשיו גינוי מוחלט. ואני חוזר שוב לתשובת השופט שמגר לאלמנת גולדשטיין שבהם לא טען שלא היה רצח כפי שאמרה. קראתי שוב את דבריך ודברי המתוכחים האחרים איתי ואני סבור שדווקא אתם מתבססים יותר על רגשות מאשר על ניסיון לנתח את העובדות כשאתם מנסים לפרש את אירוע מותו של גולדשטיין. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |