בתשובה לשוקי שמאל, 08/06/09 19:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאשימים אותם בניסיון לרצח ולא ברצח, (בניגוד לאישום כנגד שקולניק שהיה רצח). איך זה ? הם ניסו ולא הצליחו ? הרי ידוע שהצליחו. קטע מאד מוזר הקטע הזה. הייתי מצפה ממי שלא רוצה להתעסק עם הערבים להיות יותר יצירתי, ולמצוא משהו יותר הגיוני. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מיחס את היזמה לעוה"ד לילי בורישנסקי מפרקליטות מחוז חיפה. תיאור פרטי המעשה מעמיד באור נכון את מעשי הצדיקים הללו. רצח או נסיון לרצח? זו נקודה משפטית מעניינת שלבטח ראוייה ליותר תשומת לב מאשר דברי האיוולת והנבלה של חה"כ ברכה, זחאלקה ואגבריה, אבל לדעתי מדובר בדקדוקי עניות משפטיים. יתכן שלא ברור בדיוק מי מהם גרם למותו של זאדה ונסיון להגדיר מי בדיוק מביניהם הוא שאחראי יותר מאחרים למותו, יהיה בגדר דקדוק משפטי מיותר לא פחות. כאשר מדובר בחבורת פורעים משתוללת, המשתתפת בהתפרעות אלימה כנגד משטרת ישראל, מי מביניהם הוא שקיפד את חייו של זאדה היא נקודה פחות חשובה ונקווה שגם השופטים יחשבו כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי מביניהם הוא שקיפד את חייו של זאדה היא נקודה פחות חשובה ונקווה שגם השופטים יחשבו כך" האמנם? זוהי גישה מפתיעה למדי, בהתחשב ביחסך המחמיר לפורעי חוק ועד כמה שהבנתי - ללשון החוק. מדוע התפרעות כנגד שוטרים היא חמורה יותר מרצח? האם גופו של שוטר קדוש יותר מגופם של אנשים אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב ש''התפרעות כנגד שוטרים היא חמורה יותר מרצח'', אבל מקובל, אא''ט, שאותה עבירה שנעברה כלפי עובד ציבור נענשת בחומרה יותר מאשר אם נעברה נגד סתם איש מהרחוב. הרציונל הוא כנראה הוספת ממד הפגיעה בנציגות הריבונית של המדינה לעבירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי בדיוק מהי "הוספת ממד הפגיעה בנציגות הריבונית של המדינה לעבירה". מכל מקום, העניין איננו בכך שפגיעה בעובד ציבור היא, באיזשהו אופן, "פוגעת יותר" מאותה פגיעה כשהיא נעשית כלפי אדם אחר, ואיננו בכך שדם עובד הציבור סמוק יותר או שנפשו רכה ורגישה יותר. מטרת ההחמרה בעבירות נגד עובדי ציבור (המעוררת במשך השנים ויכוחים בקרב אנשי מקצוע1) היא הרתעתית - ע"מ לאפשר לעובדי הציבור לבצע את תפקידם ללא חשש לפגיעה בהם. עם זאת, האמירה מתגובה 513077, שאליה התייחסה שאלתי, ועכשיו אמירות ההסבר מתגובה 513102 - "אני קורא להחמיר עם פורעי חוק", ו"מי שתוקף שוטרים מסוכן לשלטון החוק ובכך מסוכן לכל אחד ואחד מאתנו" - הן מוגזמות מאוד, לטעמי, ולהפתעתי (שהרי זהו שוקי שמאל הותיק אך הלא-מוכר, נדמה לי), עולה מהן צליל ליברמני-פופוליסטי משהו, מאסכולת - "ההמון הפשוט מבין רק כוח, אז נראה להם מי כאן מחזיק בצוארו של מי - שירעדו!". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הניסוח שלי שם לא היה מוצלח. אנסה להסביר: אני חושב, ואולי אני טועה, שהרציונל (בנוסף לרציונל שהבאת) להחמרת הענישה בעבירות כלפי עובדי ציבור היא גם שהפגיעה בהם היא סוג של פגיעה במדינה, בנוסף על הפגיעה האישית באדם הנפגע. עובד הציבור מייצג את המדינה בפני האזרח, ועל כן יש בפגיעה בו משום "מרד" או "התרסה" או <הכנס מלת תואר אחרת שמתאימה כאן>, במדינה. יכול להיות שזה בעצם שקול בסופו של דבר אותה מטרה הרתעית שאתה מדבר עליה - הכרה בריבון וקבלת מרותו, ובפרט יכולתו לבצע ולהשליט את כל הנגזר מהריבונות, דרך מעשיהם של עובדי הציבור, אשר אם יחששו מפגיעה בהם, לא יוכלו לממש את ריבונות המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל עליי חלק ממה שאמרת, אבל לא מדובר בשום פנים בגישה שתארת ("ההמון הפשוט מבין רק כוח, אז נראה להם מי כאן מחזיק בצוארו של מי - שירעדו!"). הגישה היא ששלטון החוק נועד לשרת את טובת הכלל ולא את טובת הפרט. מערכת המשפט יכולה וצריכה לשרת את הפרט אבל רק כאשר זה תואם את טובת הכלל. אני מודה שזו גישה קצת מעורפלת מפני שהיא מעבירה את רוב הבעייתיות אל השאלה מהי טובת הכלל. בכל זאת יש לה משקל משום שהיא לדעתי צריכה להנחות את השופטים. דוגמה: במקרה של חולה אנוש שנמצא לו שביב תקווה בדמות תרופה נסיונית חדשה ויקרה במיוחד, יכול השופט להורות למדינה להשיג עבורו את התרופה. אני מניח שביה"מ לא ירצה להתערב במקרה כזה פשוט משום תקנת הציבור. אפרופו ליברמן, בזמנו ניסיתי לטעון שהבעיה עם "חוק הנאמנות" של ליברמן אינה בדרישה לנאמנות עצמה אלא בכך שאינה שיוויונית והיא מוטה באופן גזעני. לא בטוח שהצלחתי לשכנע אפילו את עצמי, אבל גישה שיטתית המניחה שכל מה שליברמן תומך בו ,הוא בהכרח שגוי בודאי שאינה רציונלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני אכן קורא להחמיר עם פורעי חוק. לשון החוק המדוייקת פחות משמעותית בעיני. שלטון החוק נועד לפעול נגד פורעי חוק. באיזה סעיף בדיוק משתמשים נגדם הוא בעיני עניין למשפטנים לענות בו. ב. טענתי שלא כל כך חשוב, מי בדיוק מבין חבורת הפורעים קיפד את חייו של זאדה מבחינה רפואית. לא טענתי שרצח של אדם חסר ישע אינו עניין חשוב. מצידי, עונשו של הרוצח ושל זה מטיל האבן שהחטיאה יכול להיות זהה. ג. אני מודה מרצוני בחשדך כי בעיניי, תקיפה מסכנת-חיים של שוטרים חמורה מרצח סתם. רוב רובם של הרוצחים מסוכנים לסביבתם, לקרוביהם, לבני משפחתם. מי שתוקף שוטרים מסוכן לשלטון החוק ובכך מסוכן לכל אחד ואחד מאתנו. התורה הורתה אותנו ''שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך'', ללמדך שאין שלטון חוק ללא שופטים ושוטרים גם יחד. פורעי שפרעם, קנאים דתיים משתוללים ביו''ש, מפגיני הגדר המתעמתים עם כוחות הבטחון, חרדים משתוללים בהפגנות שבת ופושעים פליליים המטילים חיתתם על שוטרים בנהריה ובנתניה, הם כולם חוליות בשרשרת הנלחמת בשלטון החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר על מה שאמרתי בתגובה 513024 ברור שאין טעם לחקור איזו מבין המכות גרמה למוות. מאחר שהנפגע מת יש להאשים כל מי שהיה בחבורת המכים והתכוון להרוג ברצח. מבלי להיות משפטן המילה "נסיון" היא חסרת רלוונטיות במקרה כזה, מסיבות של הגיון פשוט. ואני עומד על כך שהסיבה לכך שהחליטו להאשים בנסיון לרצח ולא ברצח אינה דקדוק משפטי כזה או אחר, אלא פחד להתעמת עם הערבים, בדיוק אותה סיבה שגרמה לעניין להגרר ארבע שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. "פחד להתעמת עם הערבים" נראה לי עובדתית נכון. מתברר כעת שלא מדובר ב-"אחת החקירות הסמויות, הסודיות, העדינות והקשות שידע המחוז הצפוני של המשטרה". הפוגרום ההמוני צולם ונראה לי שזהות המתפרעים היתה ידועה מלכתחילה (לפחות לגבי אחד העצורים ידוע שהוא לא רק מוכר למשטרה אלא גם נמצא במעצר בגלל "מעשים טובים" שאינם קשורים לרצח המחבל היהודי). לגופו של עניין, המשטרה עצמה הדליפה ש"החשש הגדול מפני מעצרים נובע מפתיחה מחודשת של תקופת חוסר אמון בין המשטרה למגזר הערבי". אם היה כאן צורך לאזן בין אכיפת שלטון החוק לבין התנהגות סבירה שתמזער את החיכוך עם המון עויין ותחסוך מהומות נוספות, איני רואה בכך פסול. איני חש שום סימפטיה עם חוסר האומץ והיושרה האזרחית של תושבי שפרעם ותומכיהם או עם הנטייה לרצחנות של האספסוף. מצד שני איני סבור שחוסר סימפטיה הוא הצדקה מספקת לטבח המוני שאפשר להמנע ממנו. ב. למי שסבור שאולי אין זה בדיוק המקום והזמן להפגין את שלטון החוק (כאשר מדינת ישראל מחזיקה בשטחי יו"ש ובתושביהם כאיזור הפקר ששלטון החוק שם הוא פארסה ורמייה עצמית), אני מציע לעיין ב- http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/903/158.html . לטעמי יותר מדי משקל ניתן לדעתי למניעים של אספסוף משתולל. לעיתים קרובות, הפורעים הללו הם בבחינת פוגרום המחפש סיבה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |