|
||||
|
||||
גולדשטיין לא "נרצח כשהתחמושת בנשקו אזלה", הוא חוסל כשעצר להחליף מחסניות. אני מקווה שגלגול העיניים לשמיים המקובל בחוגי המפר"ל (המפלגה הרצחנית הלאומנית) עדיין לא הגיע לכדי הגדרת אדם, שמנע את רציחתו שלו, כרוצח. במקרה הזה הייתה הגנה עצמית. במקרה של שקולניק, לעןמת זאת, היה רצח פשוט. המחבל - אם אמנם היה מחבל - היה כפות, ולא היווה סכנה לאיש. שקולניק עצמו צעק בעת האירוע שמטרתו היא "לעורר את העם". הוא לא חשש לחייו. הוא היה רוצח לאומני, שקיווה לגרות את הציבור הישראלי לעוד מעשי רצח לאומנים. אשר למשוחררים הפלסטינאיים: מדינת ישראל הוקמה על ידי שלושה ארגוני טרור: ההגנה (והפלמ"ח הנספח אליה), האצ"ל, וכנופית שטרן. הללו היו ארגוני טרור, שהרגו חיילים בריטים ואזרחים ערבים (האצ"ל המציא את שיטת מכוניות התופת, למשל). עם זאת, משעזבו הבריטים, לאסוננו, את פלסטינה, הם שחררו את כל האסירים, מפני שהכירו שיש להם מעמד של שבויי מלחמה. פלסטינאים שרצחו חיילים ישראלים - אזרחים ישראלים שאינם מתנחלים הם סיפור אחר - צריכים אף הם לזכות למעמד זה, ואין בינם לבין שקולניק דבר. |
|
||||
|
||||
כשממיתים אדם בעזרת מוטות ברזל, ההגיון אינו יכול לראות בכך הגנה עצמית בשום מקרה, משום שתחילה הוא מאבד את הכרתו וכו', ולא מייד מוציא את נשמתו. בזמנו האזנתי כמעט לכל דיוני ועדת החקירה ששודרו בשידור חי , ועד כמה שזכור לי לא דובר על הגנה עצמית. גם תשובת השופט שמגר לאלמנת גולדשטיין שאותה הבאתי, ושאותה אני זוכר היטב לא כללה את העניין הזה של הגנה עצמית , אלא הייתה כפי שכתבתי. |
|
||||
|
||||
יוסי יקירי, כאשר אני קורא את תגובתך אני נאלץ לחשוב אם אנו חיים באותה מדינה. מעמד שבויי המלחמה אותו הזכרת הינו מעמד הרלוונטי, כידוע, רק בעת מלחמה. האם אנו במצב מלחמה עם הפלסטינים? האם מתנהלים קבות רחוב בין צה"ל לבין הצבא הפלסטיני? זה אולי יקרה, אבל כרגע לא זה המצב. ושאלה שמציקה לי קצת יותר: מדוע רצח נשים וילדים נחשב בעיניך "רצח חיילים" רק משום שאותם נשים וילדים גרים במקום מסויים? (ואין בתגובתי זו שום נסיון להראות שרצח חיילים הינו קל מרצח אזרחים). אגב, כל הכבוד על השנינות! "המפלגה הרצחנית הלאומנית" - מבריק! על אותו משקל ניתן לומר כי מר"ץ היא "מפלגה רצחנית" סתם - אפילו לא לאומנית! |
|
||||
|
||||
אדם הבוחר להתיישב, ככובש, במקום מסוים, כאשר רוב מוחלט של תושביו מתנגדים לכך; כאשר ההתיישבות הזו מוגדרת על פי החוק הבינלאומי כפשע מלחמה; כאשר ישיבתו במקום גוררת סכסוכים אינספור ומקרי מוות רבים; כאשר ישיבתו במקום גוררת מעשי עוול יומיומיים כלפי רוב מוחלט של האוכלוסיה, מעשים שהיו נמנעים אילו בחר לשבת במקומו - אדם כזה הוא מחרחר מלחמה. מבחינתי, דמו מותר. אני לא תומך בירי במתנחלים, אבל אני גם לא רואה מקום לצער על מותם. החי על החרב, יפול בחרב. אשר למרצ ולמפר"ל - למיטב ידיעתי, מרצ, עדיין, לא הביעה תמיכה במחתרות רצחניות. משורות מנהיגי מרצ טרם יצאו מרצחים. מרצ לא הציפה את הארץ במכתבים התובעים חנינה לרוצחים הבאים משורותיה - נכון לכתיבת שורות אלו, גם לא ידוע על חבר המפלגה שהורשע ברצח. קל וחומר שמרצ לא מטפחת אידיאולגיה התומכת ברצח על רקע גזעני ופוליטי. כל האמור הפוך לגבי המפר"ל. |
|
||||
|
||||
המממממ...הסתכלות מעניינת. האם אתה חושב שהמתנחלים הם אלה שבאו אל הערבים השקטים והשלוים ואמרו להם: אנחנו יושבים פה עכשיו, וכדאי לכם לשתוק? יכול להיות שהיתה איזושהי מלחמונת לפני זה, מלחמה בה הערבים הצהירו בפומבי שמטרתם היא להשמיד את מדינת ישראל? אני לא מרגיש צורך להתנצל בפני הערבים על שטחים שנכבשו במלחמה שהם רצו לפתוח בה. שלא לדבר על כך שכל התיאור שלך בפיסקה הראשונה תואם להפליא את ישיבתנו בארץ ישראל בכלל - האם אתה יודע כמה סכסוכים היו נמנעים אם בכלל לא היינו פה? כן, אני מניח שאתה יודע. ובקשר למר"ץ ולמפד"ל - איני יודע אם אתה תומך מר"ץ, אבל ברגע שאתה כותב, כן - אפילו לגבי מתנחלים, ש"מבחינתי, דמו מותר", הרי שהבעת תמיכה ברצח. ונקודה אחרונה: כתבת על "מעשי עוול יומיומיים". תיזהר! אתה עוד עלול לחשוף את העובדה שאין לך צל צילו של מושג מה באמת קורה בשטחי יש"ע. לפני ההתלהמות הקבועה שלך, קח אוטובוס לשם, דבר קצת עם הערבים הגרים במקום, ושאל אותם כיצד השתנו חייהם כאשר המתנחלים גרים לידם. שאל אותם על מקומות העבודה שיש להם. שאל אותם על החיים במדינה הדמוקרטית היחידה באיזור. שאל אותם על יחסי השכנות עם היהודים. ושאל אותם אם הם באמת רוצים מדינה פלסטינית תחת שלטון ערפאת, מדינה בה תיאורך לגבי "מעשי עוול יומיומיים" יהיה הרבה יותר קרוב לאמת. |
|
||||
|
||||
חבל, יוסי, שאתה בוחר לתבל את דבריך במטבעות לשון לגלגניות ומתגרות. איני נפגע, כמובן, מכינוי מפלגה זו או אחרת "רצחנית", או מהדבקת תוית של מחבלים למתנחלים - איני חושב כי הדבר נכון, אך לא אכפת לי במיוחד. אלא מה? כינויים וביטויים אלו מסיטים את תשומת הלב מהטיעונים האמיתיים, ההגיוניים ברובם, שאתה מעלה (כמודגם בחלק מהתגובות למעלה, ואף בכמה דיונים אחרים). ובכך, יקירי, אתה יורה לעצמך ברגל. חבל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |