כמה ספרים קראת בשנת 2022? 4171
אף אחד 19 11%
אחד עד חמישה 58 34%
שישה עד חמישה עשר 38 22%
שישה עשר עד 25 14 8%
יותר מ-‏25 29 17%
את כולם 15 9%

173 הצבעות עד כה
פרסום תגובה לסקר

הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות

יומן קריאה (2022) 755012
מאירוע הפרקים הקודמים. ואפנה שוב את תשומת לב המערכת לבקשתי הצנועה.

השתדלתי לא לכתוב כאן פוסט בבלוג אישי, אלא ביקורות והמלצות קריאה שאולי יהיו שימושיות למישהו. לא ברור אם הצלחתי, ואזהיר שבכל זאת ספוילרים קלים אולי השתרבבו פנימה. שנה טובה!

Traveling Light (Tove Jansson)
---------------------------------------
Fiction, Short Stories (Hebrew translation). I love Jansson’s writing, and I loved this book.

The Crying of Lot 49 (Thomas Pynchon)
---------------------------------------
Fiction. Still reading this one (hey, the year is not over yet!).

The Book Of Imaginary Beings (Jorge Luis Borges)
---------------------------------------
Fiction(?). Weird stuff. A catalog of fictional creatures from literary and mythological sources, each with short and very Borgeseque esoteric anecdotes.

The Manifold Trilogy 1: Time (Stephen Baxter)
---------------------------------------
Science fiction. Some themes were less to my liking, the writing is mediocre, and it feels like a “classic sci-fi” in a bad way (think Heinlein or Niven, and it even has some Rand-ish vibes). But in the end it’s all forgiven, since ultimately the book is ideas-driven, epic, and sensibly grounded in science. Its big-themes involve the bootstrapping of a large-scale space colonization project, and the long term (cosmologically-long) trajectory of technological civilizations.

The Manifold Trilogy 2: Space (Stephen Baxter)
---------------------------------------
Science fiction. All my criticism of the first book applies: Baxter is certainly not a belletrist, and some of his themes and sci-fi ideas are annoyingly silly and unimaginative. Nonetheless, it’s the best book in the trilogy. It deals mainly with the Fermi paradox, and it sent me delving into the scientific literature on the subject (which is surprisingly profound and interesting!). I came out of this rabbit hole with a newfound respect for the book’s ideas (though I’m still convinced that the main idea is flawed).

The Manifold Trilogy 3: Origin (Stephen Baxter)
---------------------------------------
Science fiction. The weakest book in the trilogy, by a wide margin (but still worth reading). It deals with variations on the theme of “what makes us human?”. Naturally some anthropocentrism is to be expected - and yet, it got carried away with it (the whole trilogy does). Also inherent to the central theme is violence and cruelty, but again it goes too far and I occasionally found myself skipping overly-disturbing paragraphs. It suffers from ethnocentrism and essentialism, and it attributes excessive teleological importance to the terrestrial Homo genus (again, the whole trilogy does).

The Forge Of God (Greg Bear)
---------------------------------------
Science fiction. Following my revived enthusiasm for the Fermi paradox, I read Bear’s take on the subject - which offers a different perspective on the issue than the above (though both takes are bleak). I strongly believe that the Fermi paradox is fully solved by now (and these books got it wrong), but it does not invalidate them. Literary, Bear (who passed away this year) is a much better writer than Baxter, but I thought the book was a bit verbose, and I’m not a fan of the zeitgeist of the 80s that fills its pages. There’s something Naive about the plot, which is a bit ironic since it clearly meant to be a realistic and sober-minded story about the first encounter.

Being You (Anil Seth)
---------------------------------------
Popular Science, Cognition, Philosophy of Mind. Possibly the most beautifully written popular science book I’ve ever read, and by far the best work I’ve encountered on conscience. Not all the chapters are equally good, but overall it presents the issue sharply and clearly, and introduces the state-of-the-hype approaches in the area (Predictive coding, Integrated information theory, Friston’s free energy principle, ...) with clarity, which is not an easy task for a completely nontechnical book. While I’m a bit skeptical of the research programme the author advocates (”controlled hallucination”/”beast machines") and I fundamentally disagree with the writer’s point of view (“the real problem” vs. “the hard problem”) - I enjoyed reading it, and wholeheartedly recommend it.

Death & Co: Modern Classic Cocktails (David Kaplan)
---------------------------------------
Cocktails. Quite good, given its genre. like most cocktail books, it’s filled with annoying self promotion of useless personal anacortes (which some might enjoy, I guess). But other than that, it provides useful information and numerous solid recipes (including original drinks and variations).

Practical Foundations for Programming Languages (Robert Harper)
---------------------------------------
Computer Science. The book covers applications of structural-operational semantics for language design. It’s better suited as a reference than as a textbook. It seems to try its best to be as dry as possible, and for every topic it touches, it consistently chooses to emphasize the boring aspects over the interesting ones (maybe that’s how the authors interpret “practical”). It is informative and, given a prior interest in its topic, a good read.

Specifying Systems (Leslie Lamport)
---------------------------------------
Computer Science. Written by one of the masters of software engineering (I wonder if he would consider this reference as an insult or a compliment), and the inventor of the TLA+ specification language. Obviously, it's about formal specification and verification. The book is partly an introductory textbook for the temporal logic of actions, and partly a reference guide to the TLA+ ecosystem. It covers only usage and applications, and doesn’t touch algorithms and proofs. Still, I enjoyed it and learned from it.

Introduction to Lattices and Order (Davey, Priestley)
---------------------------------------
Mathematics and CS. I’m still reading it. The subject matter is one of my favorite mathematical areas (I think I should be embarrassed to admit it?), and I also read this book as an introduction to denotational semantics and domain theory (which I know very little about). So far I enjoy the book’s presentation, although I don’t like the authors’ decision to completely avoid category theory (probably an 80s thing).

Visual Differential Geometry and Forms (Tristan Needham)
---------------------------------------
Math. Needham takes the outlook (which he attributes to Newton) from his previous book, the acclaimed Visual Complex Analysis, and applies it to Differential Geometry. Once again he provides original and non-standard presentations of elementary topics. I really enjoyed reading it cover-to-cover even though as an Aphant I felt personally attacked by every single line. The bad: it has excessive typos (I usually rarely notice, and here I constantly found them), and the 5th act (about exterior algebra) is significantly less good.

Wild Cards II: Aces High (G.R.R. Martin, Editor)
---------------------------------------
Superheroes, Fantasy. Still super-heros bullshit and still fun. Better and tighter than the first one.

How To Raise Successful People (Esther Wojcicki)
---------------------------------------
Educatio. Unlike Polgar's “Bring Up Genius”, this book was written post factum. I read it anyway, noting that the author has a semi-respectable track record (one of her daughters is the CEO of YouTube, another is a pediatrician and anthropologist, and the third co-founded 23andMe). I hoped for some practical wisdom or an insightful theory - but what I got is mostly a sketchy rant from a dogmatic parent/teacher, mixed with a pile of mundane familial anecdotes. On the positive side, I’m fully on board with the values the book promotes (trademarked TRICK, for Trust, Respect, Independence, Collaboration and Kindness). On the flip side, these values are trivial, and the (infrequently occurring) concrete claims given in the book are mostly baseless and often they actually stand in blatant contradiction to established science (which, for example, emphatically shows that parents have infinitesimal influence on the indoctrination of the traits signaled by TRICK to their children).

Cribsheet (Emily Oster)
---------------------------------------
Parenting. I heard it’s a “data-science book about education”. It is not. It is a distilled review of the literature regarding parenting issues, focused on ages 0-3. Oster is an Economics professor, so such a cost-benefit analysis is right up her alley. Disappointingly for me, it is >95% about parenting and only <5% about education (it covers stuff like feeding, sleeping, language development, screen exposure, potty training etc). It contains too many personal anecdotes, it’s a bit biased towards the author’s own personal experience and it contains a large dose of virtue signaling between the lines. Overall, it's probably a rare instance of a trustworthy and mostly fluff-free book for parents; but it has very little value for anyone else.

The Family Firm (Emily Oster)
---------------------------------------
Parenting. Well, I had both, so I read both. This one is similar to Cribsheet, but focuses on ages 5-12. Its shtick is to focus on the impersonal aspects of parenting (education, health, extracurricular activities...), and to consider them via an evidence-based and quantitative lens, as if it was a case study in a business-strategy MBA class (e.g. by considering logistics, finance, risks, opportunity costs and so on). I guess readers will be divided in regards to the systematicity it advocates, where many would feel it’s painfully basic while others would call it ridiculously excessive. I think it’s both (for example, somewhere near the beginning there’s a section comparing Jira, Trello and Asana for parenting - yes, really). LIke Cribsheet, it’s useful and informative and to-the-point for parents - but useless for anyone else.

The Case against Education (Bryan Caplan)
---------------------------------------
Education. Defeating my expectations, I strongly disliked this book. I think the thesis it promotes is completely right and I agree with most of its claims, but the author's tone and attitude are barely bearable. Furthermore, I think it’s somewhat intellectually dishonest. It’s really disappointing, because there certainly is a strong case against education, and the author was well-positioned to make it. In a nutshell, Caplan annoyingly yet convincingly argues that the objective benefits from education can be largely attributed to signaling and selection, in contrast to an improvement in human capital.

Experience And Education (John Dewey)
---------------------------------------
Education. My main gripe with this short book probably boils down to its age and to my ignorance. It was published in 1938, and seems to be centered around some fierce academic disputes that I’ve never heard of, in which I find all sides to be not even wrong. Dewey, I believe, agrees with me.

The Book of all Skies (Greg Egan)
---------------------------------------
Science fiction. The latest by Egan, whom I consider to be the most original, profound and creative science fiction author ever, and by a wide margin. On the one hand it’s a fantasy, a run of the mill adventure story that takes place in an alternative weird world; On the other hand, it’s the hardest of the hard sci-fi: the world is not “like ours, but with elves and dragons”, but rather one that operates by a coherent different physics, speculative yet thoroughly developed. The book’s raison d'etre is to explore the physical and metaphysical ideas encapsulated by its world-building. So it’s similar to Dichronauts (but much less difficult). It’s obviously excellent, but I won’t recommend it as an introduction to Egan.

Instantiation (Greg Egan)
---------------------------------------
Science fiction. Short stories, 3 of which span a short-novella (Bit-players, 3-adica and Instantiation) proving that LitRPG has a non-empty intersection with hard sci-fi and mathematical-fiction. The book is a bit disappointing - but only because Egan’s other works set such a high bar. These stories are not better than what I would expect, say, from Ted Chiang. For any other author this would be the highest compliment; from Egan I expected more. Ignoring prior expectations, it’s excellent.

Incandescence (Greg Egan)
---------------------------------------
Science fiction. An amazing book (though not a good one). It takes place in what I consider to be the most banal and least thoroughly thought through universe Egan has ever constructed (the Amalgam/Aloof setup) and mixes it with an extremely hard-core science-fiction plot line. How hard-core? Here’s an excerpt from Egan’s response to some of the reviews the book has received: “This leaves me wondering if they’ve really never encountered a book before that benefits from being read with a pad of paper and a pen beside it... I realise that some people do much of their reading with one hand on a strap in a crowded bus or train carriage, but books simply don’t come with a guarantee that they can be properly enjoyed under such conditions.”. He’s not kidding.

The Man from the Future (Ananyo Bhattacharya)
---------------------------------------
History, Biography. John von Neumann - always the smartest guy in the building (even when Einstein’s room is across the hall). Possibly the smartest person to ever walk on earth. The guy whose presence made other generational geniuses seem dumb. The guy who single-handedly revolutionized mathematics; and physics; and computer science; and economics; and life as we know it. The guy who was arrested multiple times for reckless driving, and for suggesting that the USA should preemptively nuke the Soviets. An interesting guy. An interesting book.

King of Infinite Space (Siobhan Roberts)
---------------------------------------
History of Mathematics, Biography. I was intrigued by the book’s subtitle: “Donald Coxeter - the Man Who Saved Geometry”. I’ve encountered Coxeter groups before, but I knew very little about the context in which they were invented, and absolutely nothing about their namesake. I wasn’t even aware that geometry was in need of saving! This book feels like reading a long Quanta article, and it often deviates into side-plots about other people and events tangentially-related to Coexter’s long life (1907-2003). This is a biography, not a textbook, but it naturally does try to explain Coexter’s work. I can’t really judge how well it presents it, but it was interesting enough to convince me find the time and delve a bit deeper (tbd). As a biography, well, Coxeter was an interesting guy living an impactful life, and the book does a great job painting it colorfully. Also, it’s definitely not fan-fiction, and Coxeter often comes-off like an asshole. Good stuff.

The Dictionary of Obscure Sorrows (John Koenig)
---------------------------------------
A novelty book would be a generous description. It could’ve been an innovative kind of a poetry book (but it’s not). It could have been (as it falsely pretends to be) an amusing book about etymology and languages. It could have been (and very rarely it indeed is) an insightful book filled with existentialist insights. It’s almost great, but instead it’s trash.

The Dawn of Everything (David Graeber)
---------------------------------------
Prehistory and Anthropology. A controversial book, written by two experts (an archaeologist and an anthropologist) with a lot of agenda and zero fucks to give. They go after both Rousseau’s and Hobbs’s deep-seated myths about prehistoric societies and their implications for modern-day inequality and power structures. They claim that long before agriculture (which they say was not a revolution at all) these societies were large, rich, complex and extremely diverse in their self-organization. Scientifically and academically the book is probably quite bad, but it’s provocative, rather interesting (while also a bit tedious) and despite all of its problems has some very good points.

Immune: A Journey into the Mysterious System That Keeps You Alive (Dettmer, Philipp)
---------------------------------------
Popular Science. It's obvious that the book was written by an “enthusiast” rather than an expert. The author is supposedly an experienced science-communicator (as the creator of Kurzgesagt) - but the lack of depth, oversimplifications and forced childish analogies are all too abundant and apparent. Regardless, it’s an effective overview for total newbies (such as myself) and I learned a lot, and to the best of my knowledge this is the only pop-sci book (hence, the best!) on this very topical subject.

Project Hail Mary (Andy Weir)
---------------------------------------
Science fiction. 99% of my “reading” was actually listening (the only audiobook on this list), and the remaining 1% was in Hebrew. It was enjoyable and entertaining. Against it I hold the cheesy Hollywood tropes filling the plot, and its cavalier attitude toward astrobiology (which is not a minor issue: the book manifestly frames itself as hard science-fiction, and astrobiology is a central part of it). All-in-all I definitely liked it.

יומן קריאה (2022) 755035
הודות להמלצתך החמה, אם וכאשר תנוח עלי הרוח אנסה את Being you, למרות נסיוני העגום עם ספרים מהתחום הזה.
יומן קריאה (2022) 755047
שיט, לא לקחתי בחשבון accountability. מקווה שלא תתאכזב.
יומן קריאה (2022) 755069
אל תדאג, גם אם אקרא את הספר אין סיכוי שאזכור מי המליץ עליו, ובכל מקרה הסיכוי קטן כי בצוק העתים אני קורא כמעט רק זבל אסקפיסטי.
יומן קריאה (2022) 755131
על ההתחלה נתקלתי ב:
"We can usefully distinguish the phenomenological properties of consciousness from its functional and behavioral properties. These refer to the roles that consciousness may play in the operations of our minds and brains, and to the behaviors an organism is capable of, by virtue of having conscious experiences"
אמנם הוא כותב "may" אבל כאחד שחושב שהתודעה היא תופעה מתהווה, כלומר היא לא באמת משפיעה על שום דבר מלבד עליה עצמה, משפטים כאלה ללא הסתייגויות בנוסח "עוד נדבר על אחר כך" או משהו, משאירים אותי עם עקצוצים קלים. הבעיה היא ככל הנראה אצלי, כי משהו דומה קורה לי כמעט בכל פעם שאני קורא על הנושא, ואולי השטר עוד ייפרע בהמשך אם רק אגיע אליו.
יומן קריאה (2022) 755930
"התודעה היא תופעה מתהווה, כלומר היא לא באמת משפיעה על שום דבר מלבד עליה עצמה"

רגע, מה?

קראתי את emergence [Wikipedia], ויש שם טקסונומיה שלמה של דרכים שונות לחשוב על תופעות מתהוות ולהגדיר אותן, אבל אני לא חושב שמי מהן אומרת את מה שאתה אומר. תן דוגמה למשהו שבעיניך הוא תופעה מתהווה, ונראה אם היא באמת לא משפיעה על שום דבר מלבד על עצמה.

אלא אם כן אתה קונה את הטיעון של ג'אגוון קים, ואז זו מסקנה אפשרית ממנו, אבל לדעתי זה (א) טיעון נגד עצם הרעיון של תופעות מתהוות, ו(ב)לא משכנע בכלל (נדמה לי שלפני עשרים שנה קראתי אותו יותר בפירוט, וגם אז הוא נראה לי מבוסס על אי-הבנה.)
יומן קריאה (2022) 755949
ניקח לדוגמא טמפרטורה.

נכון שלא פעם נתקלים בביטויים דוגמת ''בגלל הטמפרטורה...'' וכמובן אין בכך שום פסול (כשם שאין שום פסול בהתייחסות ל''רצון חופשי'' כאל ביטוי מטאפורי), אבל כאשר מדברים על מהות הטמפרטורה עצמה צריך להתייחס למה שיוצר אותה, לא למה ש''היא'' גורמת.

אני מתנצל מראש על כך שבצוק העתים אני מתקשה לעסוק בסוגיות כאלה ולכן התשובה לאקונית למדי, בתקווה שהרעיון ברור.
יומן קריאה (2022) 755955
לפני שבוע התכוננתי עם בתי למבחן במדעים (כיתה ז'), וכבר שם חידדו להם היטב שהמהות הנמדדת היא חום, וטמפרטורה היא רק הסרגל/פרמטר (הם לא השתמשו במילים כאלה) שלפיו מודדים.
זה כמו לומר שסנטימטר הוא יישות כלשהיא.
יומן קריאה (2022) 755992
בהמשך לתגובתו של הפונז, האם תגובתך בעינה עם "חום" במקום "טמפרטורה"?
יומן קריאה (2022) 756430
שכ"גוש, אתה כאן? תגובה 755992 היתה רק שאלה להבהרת טרמינולוגית של הדוגמה, היא לא היתה אמורה לסתום לך את הפה.
יומן קריאה (2022) 756441
אהמממ, כן, אני כאן, אבל הפסקתי לקרוא את הספר ההוא לאחר כמה עמודים באשמתי המלאה. הקשב שלי מוגבל בימים אלה לחמש שניות כך שאני מעדיף לא להמשיך את הפתיל הזה ועימך הסליחה.
יומן קריאה (2022) 756503
מכיוון שאתה מעדיף לא להיכנס לדיון, אצהיר חד צדדית את דעתי: תופעות מתהוות משפיעות גם משפיעות על דברים מלבד עצמן. למשל, חום הוא מרכיב קריטי בשרשרת הסיבתית שבין קירוב היד ללהבה לבין הרחקתה המהירה.
יומן קריאה (2022) 755068
מה הפתרון המקובל היום לפרדוקס פרמי (הסקתי מתגובתך שיש כזה)?
יומן קריאה (2022) 755120
אסייג: מקובל עלי. אחזור עם קצת יותר פרטים בקרוב, אני מקווה.
יומן קריאה (2022) 755121
אייזיק ארתור מחלק את הפתרונות שהוצעו לפרדוקס פרמי למספר קטגוריות ותתי קטגוריות. רבים מהפתרונות הם משלימים (למשל יש מעט מאד ציוויליזציות וגם הן לא מתקשרות מאיזשהי סיבה). הוא גם מסביר את החוזקות והחולשות של כל פתרון.

הסרטון המלא, זהירות ארוך

1. Alien civilizations are rare
1A rare earth
1B great filter
1C civilizations dont last long
1D intelligence is not natural

2. We cant detect then
2A they talk but we dont hear them
2B there hasnt been enough time
2C they dont have reason to talk
2D they hide from everyone

3. We cant recognize them
3A aliens are here secretly
3B aliens visited our ancestors
3C aliens are here but we cant tell
3D we are the aliens

4. Misc
4A zoo hyphothesis, prime directive
4B interdiction
4C self quarentine
4D living civilizations are very recent
4E ascention
4F technological singularity
4G rim migration
4H black hole farming

יומן קריאה (2022) 755122
א. תודה. אצפה בזמני הפנוי.
ב. בתור מהנדס, פירוט אוסף הסיבות לתופעה/באג מסוימים הם לא מה שאנחנו קוראים "פתרון". כשעומר כותב שיש פתרון מקובל, אני הייתי מצפה למשהו יותר ממוקד ונסמך-נתונים.
יומן קריאה (2022) 755124
אני אכן מתכוון למשהו יותר ממוקד ונסמך-נתונים. אם אמצא את הזמן והאנרגיה, אכתוב על כך מאמר מפורט לאייל (המערכת עדיין מקבלת מאמרי אורח, נכון?). אם אווכח שזה לא קורה בשבועיים הקרובים, אז פשוט אכתוב תגובה וזהו.
יומן קריאה (2022) 755125
בטח מקבלת, ונשמח מאד אם תשלח.
יומן קריאה (2022) 755127
מעולה, ותודה.
יומן קריאה (2022) 755139
באופן טבעי, כמות הנתונים הזעירה היא זו שמאפשרת מגוון גדול מאד של פתרונות אפשריים לפרדוקס..

אני אשמח לקרוא את המאמר של עומר, אבל אני פסימי לגבי כמות הנתונים שהוא (או כל אחד אחר) יכול לספק.
יומן קריאה (2022) 755126
אני מאמין שהתשובה לפרדוקס פרמי היא הרבה יותר בנאלית, טריוויאלית, וגרוע מזה, מדכאת: אין אפשרות טכנית למסע בין כוכבים. המרחקים פשוט גדולים מדי וכל מסע כזה הוא מסע בכיוון אחד, שייקח עשרות שנים לכוכבים הקרובים ביותר ויהיה כרוך בסיכונים גדולים. למה שמישהו תבוני ירצה לעשות דבר כזה?
יומן קריאה (2022) 755128
התחלתי לכתוב את המאמר, ובדיוק כתבתי ספציפית על זה. אם ארחיב כאן אאבד את המוטיבציה להמשיך לכתוב, אז אתאפק בינתיים - אבל אני לא חושב שזה הסבר טוב (למיטב ידעתי, אגב, זה היה הפיתרון של פרמי עצמו לפרדוקס).
יומן קריאה (2022) 755129
(במחשבה שנייה, פרמי כנראה טען משהו קצת שונה ממה שכתבת - אבל אעצור כאן בינתיים).
יומן קריאה (2022) 755130
אם יש הרבה מה להרוויח? אני חושב על הספנים של סוף המאה ה־15 ותחילת המאה ה־16. שם אמנם היה מדובר על שנים בודדות, אבל רמת הסיכון הייתה גבוהה. אם מדובר על כמה עשרות שנים, והתרבות מספיק מתקדמת במשך אלפי שנים, זה כבר בגדר האפשרי.
יומן קריאה (2022) 755132
אוקיי, אבל מישהו תבוני יכול לאותת ליקום שהוא קיים, גם בלי לנסוע, לא?
יומן קריאה (2022) 755135
עם זה קשה להתווכח, כי אנחנו מכירים טוב ציויליזציה צעירה אחת שעושה את זה כבר כמעט 100 שנה. חוץ מזה, ציוילזציות מתקדמות אמורות להיות מסוגלות לשלוח אוטומטים מתרבים של פון-נוימן, ואם חלק מהן הן ציויליזציות הרבה יותר ותיקות מאיתנו, מה שכמעט הכרחי, אותם אוטומטים כבר היו אמורים לאכלס את הגלקסיה כולה (על מה אנחנו כבר מדברים? על רדיוס זעיר של 100,000 שנות אור בערך).

הניחוש שלי הוא ש דיון 764 פוגע בול. חיים כשלהם אולי נפוצים, אבל לא אתפלא אם קפיצת המדרגה מפרוקריוטים לאיוקריוטיים היתה משהו חד פעמי בתולדות היקום. כידוע, לא נמצאו שום סימנים לשלבי ביניים בין שתי צורות החיים השונות מאד האלה (אם כי זה לא אומר שלא היו כאלה).
יומן קריאה (2022) 755138
הקדמת אותי
יומן קריאה (2022) 755137
זהו פתרון אפשרי, אבל יחסית חלש.

גם בהנחות מחמירות ביותר גשש רובוטי משתכפל (<קישור https://en.m.wikipedia.org/wiki/Self-replicating_spac... מכונן פון ניומן) יגיע לכל מערכת בגלקסיה תוך מיליון שנה. וזהו זמן זעיר ביחס לגיל הגלקסיה.

=== למה שמישהו תבוני ירצה לעשות דבר כזה?

זה משחק אבולוציוני. זה כמו לשאול: למה שמישהו ירצה לחצות את האוקינוס בסירה רעועה, מבלי שהוא יודע לאן הוא יגיע. זה כרוך בסיכונים גדולים.

מספיק שמתוך 10 מינים תבוניים יהיה מין אחד, שבו רבע פרומיל של האוכלוסייה מעוניין לעשות את זה - כדי שאותו רבע פרומיל ישתלט על הגלקסיה (באופן אישי, או רובוטים שלו).
יומן קריאה (2022) 755140
חשבתי‏1 פעם על האפשרות שכל תרבות שמגיעה לרמה טכנולוגית מסוימת מתמלאת פחד מתרבויות מתקדמות יותר שאולי יחסלו אותה בנוסח "מלחמת העולמות" ודומותיה. כתוצאה מכך שוררת ביקום פארנויה קוסמית ודממת אלחוט.

עד שבאו הדבילים ההם ממערכת השמש וניפצו את שיווי המשקל הזה. עכשיו זה כבר בחזקת "הבא להורגך" כך שפייזרי הטכיונים כבר יצאו מהמחסנים.

אם אתם קוראים את ההודעה הזאת נראה שטעיתי.
_________
1- או קראתי ושכחתי
יומן קריאה (2022) 755144
או שהן מפחדות ממכונות פון-ניומן. יש מצב שמכונה שהיא מספיק אינטליגנטית כדי לעשות את הדברים המדהימים שדורשים משכמותה תקלוט שהרבה יותר קל לעשות ילדים ולשמור עליהם בלי כל הטיסות המעיקות האלה. רק צריך להיפטר מיצורי הפחמן (או מה שלא יהיה) הפרימיטיבים האלה והפלנטה המפתוחת כולה שלה...

____

ושתי שאלות:
1. בנוגע לשידורים אלקטרומגנטים - אם המרחק מהתרבות הקרובה אלינו ביותר הוא אלף שנות אור, כמה חזק צריך להיות אות רדיו שאינו ממוקד כדי שאפשר יהיה לזהות אותו? האם זאת בכלל רמה סבירה לאות מעשה ידי אדם (או חייזר)?
2. מהצד השני, למה כולם כאן מניחים שתרבויות אחרות הן ממושמעות (כלומר בעלות תודעה משותפות או חוק אחד מראשית ההיסטוריה הטכנולוגית ופרטים צייתנים)? זה ממש לא עולה בקנה אחד עם המדגם הקטנטן שלנו.
יומן קריאה (2022) 755729
בעניין השידורים האלקטרומגנטיים - יש כאן הנחה סמויה שגלי רדיו הם טכנולוגיית התקשורת למרחקים היחידה האפשרית, הטובה ביותר, והאחרונה שיצורים תבוניים אי פעם יפתחו (בגלל שתי הסיבות הראשונות).

לא ברור לי למה לאור ההיסטוריה של התפתחות הטכנולוגיה אנחנו לוקחים את ההנחה הזו כאקסיומטית. כל פעם שאני חושב על זה אני מדמיין בראש מעין קריקטורה של שני אינדיאנים עומדים על החוף, ואחד אומר לשני ״נו אל תהיה דביל, תרבות זרה מעבר לאוקיאנוס שיכולים לתקשר למרחקים עצומים? לא יכול להיות כי היינו בוודאי רואים את המדורות הענקיות שלהם וסימני העשן העצומים עד לכאן!״.

בזמן שההודעה הזו תשוגר לשרתי האייל בעזרת גלי רדיו (חלק מהדרך לפחות - עד הראוטר בסלון לכל הפחות), ייתכן שיצורים תבוניים מתקשרים מצד אחד לצד השני של הגלקסיה בעזרת תנודות של אנרגיה אפלה. או משהו אחר שעדיין לא חשבנו עליו. הניסיון שלנו לזהות חיים ביקום בעזרת קרינה אלקטרומגנטית עלול להראות מאות שנים מהיום כבורות פרימיטיבית מאוד.
יומן קריאה (2022) 755731
מהירות האור היא מגבלה על מהירות העברת מידע באופן כללי. בפרט היא תקפה גם לתנודות של אנרגיה אפילה.

מי שבונה על מהירויות גבוהות יותר פותח תיבת פנדורה של כל מיני זוועות - כמו הפרת הסדר של סיבה-ותוצאה, ארז טל בתוך תחפושת של טווס וכולי.

זה לא מוריד מהפרק כל מיני רעיונות אקזוטיים (כגון טכיוניים וכולי) אבל בתור הנחה בהקשר של פרדוקס פרמי? זו הנחה סבירה לחלוטין. אפשר לאמר זאת אחרת: בפורומים הרלוונטיים דנים בציווליזציות שמשנעות גלקסיות שלמות או מתיישבות על גבי אופק האירועים של חור שחור. ההתייחסות למהירות האור לא נעשית מתוך חוסר דימיון.
יומן קריאה (2022) 755736
להבנתי מגבלת מהירות האור לא חלה על תנודה של המרחב עצמו, זה הבסיס לתיאוריית מנוע עיוות המרחב של אלקוביירה. ההערה לגבי תנודות של אנרגיה אפלה היא מליצית מן הסתם - כמובן שאין לי גישה לידע שעדיין אין ברשותנו. אבל אנחנו לא יודעים ממה עשויים 95% מהחומר והאנרגיה ביקום.

ולכן אני לא מסכים שזו הנחה סבירה לחלוטין ואני כן חושב שהיא נטועה בחוסר דמיון. לא בגלל הידע שלנו בפיסיקה נכון להיום, שאיתו אינני מתווכח. אלא מכיוון שההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב שבתוך כמה מאות שנים הידע והטכנולוגיה שלנו יכולים להשתנות באופן מרחיק לכת - קל וחומר לאורך מיליוני שנות התפתחות מדעית וטכנולוגית.

ההנחה שאנחנו יודעים עכשיו בדיוק באיזה אופן נתקשר בעוד מיליוני שנים ומה תהיינה המגבלות של הטכנולוגיה אז נראית לי ההנחה הלא סבירה בהקשר הזה.
יומן קריאה (2022) 755740
אוקי,

אז אנחנו חלוקים על זה - אבל מסקרן אותי משהו. האם לדעתך יש מגבלה שאנחנו יודעים עליה היום אבל סביר שתשאר רלוונטית עוד מיליוני שנים? מסע בזמן? ביקור בחור שחור? בקבוקי קליין? משהו אחר?
יומן קריאה (2022) 755744
אני מאמין שכן, אבל לדעתי קשה עד בלתי אפשרי לנחש אילו מגבלות אלו יהיו.

בנוסף יש כאן גם עניין סביב המילה ״רלוונטי״ - מה שקרה בהתפתחות של הפיסיקה יכול לקרות שוב - הבנה שאיננה סותרת ידע קודם אבל מכלילה אותו כמקרה פרטי של כלליות חדשה. מהבחינה הזו מגבלות יכולות להישאר ״רלוונטיות״ בהקשר אחד, אבל ההבנה החדשה שלנו יכולה לאפשר לנו מבחינה פרקטית לעקוף אותן בהקשר אחר.
יומן קריאה (2022) 755745
"קשה עד בלתי אפשרי לנחש"..

בגלל זה שאלתי: האם אתה יכול לתת דוגמא למגבלה <מודגש> שסביר שתשאר? אתה לא צריך להתחייב מה יקרה באמת ואני מבטיח לא לתפוס אותך במילה עוד מיליון שנה..

ושוב אני נותן דוגמא. מסע בזמן. האם נוכל בעזרת טריק כלשהו לבקר ממש בעבר? לא פתרון בסגנון VR. ממש לחזור לבית הספר התיכון ולגלות לעצמנו את התשובה במבחן ההוא בספרות.
יומן קריאה (2022) 755746
אני רואה שהתגובה המקורית שלי לא היתה מנוסחת כהלכה. מה שעניין אותי במקור זה הדוגמאות. לא האם איזשהו שריד של הידע המדעי יישאר..
יומן קריאה (2022) 755747
אין לי דרך לתת דוגמא כזו. להטיל ספק בוודאות של ההנחות שלנו לגבי העתיד רחוק זה ההיפך הגמור מלהתנבא על מה כן סביר שיהיה בעתיד הרחוק.
יומן קריאה (2022) 755748
טוב. אני מקווה שלפחות בעתיד הטכנולוגיה תתפתח כך שכן יהיה אפשר להתנבא על מה סביר שיהיה בעתיד הרחוק..

prophetGPT זה הדבר הבא!
יומן קריאה (2022) 755756
לאא!!
prophetGPT יקח גם לי את הפרנסה!
יומן קריאה (2022) 755750
Welcome back!
יומן קריאה (2022) 755779
:-)
יומן קריאה (2022) 755141
אבל מה התועלת בלשלוח מכונות פון-ניומן ליישב את הגלקסיה? מה התרבות שיצרה אותם מרוויחה מזה?
יומן קריאה (2022) 755142
יכולות להיות כמה אפשרויות
אבל הכי פשוטות הן:
1. סקרנות (גם אנחנו חוקרים את מערכת השמש שלנו על ידי גשושים רובוטיים)
2. הכנת הקרקע להתיישבות
3. התרבות שיצרה אותן לא מרוויחה מכך, אולי היא אפילו נכחדה. אבל מכונות פון ניומן הן בעצמן תרבות ש"מרוויחה" מזה שהיא מתפשטת.
יומן קריאה (2022) 755143
1. אנחנו משיגים את תוצאות המחקרים שנים ספורות או עשרות שנים אחרי תחילתו. זה סביר. כשתוצאות המחקר מגיעות מאות או אלפי שנים אחרי תחילתו, אני בספק אם מישהו ישקיע בזה מאמץ.
2. כאמור, אני מתקשה לדמיין יצור תבוני שיוצא למסע מסוכן בכיוון אחד ושיימשך רוב חייו (אם לא יותר מכך) כדי להתיישב במקום חדש.
3. למה למין תבוני לטרוח עבור "מין" לא ממש תבוני שיתפשט בגלקסיה?
יומן קריאה (2022) 755146
1. אבל זה כבר קרה.. יש את תקליט הזהב בוואיג'ר. אפילו במובן הצר של "יצירת קשר עם מין זר" בני אדם משקיעים מאמץ שאם ינשא פרי, זה יהיה עוד הרבה דורות. לא קשה לדמיין פרוייקט יותר יומרני מזה.
מעבר לכך בלאו הכי הלוגיסטיקה של מסע בין כוכבי היא כזו שמשתלם להתבסס כמה שיותר על משאבים במקום שאליו הגעת. אז אפילו כדי לחקור את המערכת הקרובה, יש מצב שהטכנולוגיה הרלוונטית תתפתח.
ולגבי סבלנות: אתה מניח שתוחלת החיים של מין יהיה תמיד כמה עשרות שנים לכל היותר. אפילו לגבי המין האנושי, זו הנחה קצרת רואי. מספיק שתת קבוצה תאריך את החיים שלה בדרך כזו או אחרת. אבל בהקשר של פרדוקס פרמי? שאף מין תבוני לא יאריך את תוחלת החיים ליותר מכמה עשרות שנים? קצת מוזר.

2. מספיק מעטים שיסתכנו. לחלופין יש אפשרות של ספינת זריעה שבה אף אחד לא מסכן את ישבנו (אם לאותו מין יש איבר כזה). באופן היסטורי האנושות התפשטה שוב ושוב ושוב.. והתיישבה במקומות לאו דווקא מסבירי פנים. יש כאן תבנית גם אם קשה לך לדמיין מישהו שנוטל סיכון כזה.

3. אבולוציה. דברים מתפתחים. אף מין לא "טורח" עבור "מין" אחר.
אני מפנה אותך לסרטים טרמינטור, מאטריקס, הרוח במעטפת, באטל סטאר גלקטיקה, wall e, אינטר-סטאלר ועוד
יומן קריאה (2022) 755149
נזכרתי בעוד משהו. בספר המד"ב מעוף השפירית, מתוארת משלחת אנושית ראשונה מחוץ למערכת השמש. המסע אורך 40 שנה, והצוות לוקח תרופות מעכבות זיקנה. זהו מסע בכיוון אחד. המשלחת מונה מספר קטן של מדענים וטייסים, כל אחד מוביל בתחומו.

בתחילת הספר, מכר של אחת המדעניות שואל אותה מה פתאום היא מוכנה להצטרף למסע מסוכן כזה שממנו היא לא תחזור. היא אומרת שלא רק שהיא מוכנה, זהו חלום חייה.

אני מאמין שהחלק הזה של הסיפור לא רחוק מהמציאות. יצר ההרפתקנות של אנשים יכול להיות חזק מאד. לא יהיה קשה למצוא אנשים כאלה.
יומן קריאה (2022) 755157
40 שנה זה הרבה, אבל עדיין סדר גודל 'סביר' הן מבחינה פרסונלית של הנוסע והן של הממסד ששלח אותו.
סדר גודל ובטח שניים מעל זה, זה כבר בלתי סביר. לאנושות כדאי עכשיו להשקיע בטכנולוגיה (ולצורך הענין מסע בחלל הוא סוג של טכנולוגיה) שתניב פירות בעוד 40 שנה. נניח - היתוך לא מזהם.
לא כך הדבר בטכנולוגיה שתניב פירות בעוד 400 שנה. שלא לומר 4000.
בין השאר כי יכולת החיזוי לטווחים כאלה היא אפסית. לפי ההבדל בין המדע של היום למדי לפני 400 שנה, לא יהיה מפתיע אם בעוד 300 שנה כבר יקרה אחד מהתרחישים הבאים:
א. תהיה לך טכנולוגיית היפר-גרביטתיה קוונטית שתשיג בשנה אחת את החללית ששלחת לפני 300 שנה.
ב. הבעיה שבגללה נסעת (התחממות גלובלית לצורך הענין) תיפתר טכנולוגית (מצד אחד) או תחסל חלק ניכר מהאנושות (מצד שני).
ג. יתגלו בעיות הרבה יותר מאז'וריות שיצריכו משאבים דחופים יותר מתקשורת יקרה ומסורבלת עם גשושית נידחת ועתיקה.
וגם:
ד. כולם ימותו. או - לא פחות חשוב לדעתי - כל מי שנוסעי החללית העתיקה הכירו - ימותו.
אודיסאוס היה מוכן לצאת למלחמה 7 שנים ואז לחזור בתלאות אינספור לפנלופי שלו. זה לא תקף ל-‏700 שנה.
יומן קריאה (2022) 755168
אם 40 שנה זה סביר, אז בשיטת האינדוקציה אותו מין (סליחה, רק אלו מתוכו שמעוניינים להגר) יגיע לכל הגלקסיה. וזה עוד לפני שלקחת בחשבון ש 40 שנה זה אולי הצעד הראשון ואחרי זה המספר ירד.

לגבי "לאנושות כדאי", אתה לא טועה. אבל זוהי הסתכלות לא מועילה כאשר מנתחים את העתיד בטווח הרחוק (והנושא הוא הרי פרודקס פרמי, שזה ניתוח בטווח זמן בלתי נתפס כמעט). האנושות היא לא מונוליט, ואנשים לאו דווקא מונעים על ידי "כדאיות". מספיקה קבוצה קטנה מאד שרוצה משהו, ויכולה להיות לזה השפעה עצומה בטווח הרחוק.

אם אני אגיד שלאנושות לא כדאי להחזיק נשק להשמדה המונית - זה כמובן משפט נכון. אבל מספיק שקבוצה קטנה תרצה להחזיק נשק כזה (מסיבה אנוכית) וקבוצה אפילו עוד יותר קטנה תרצה להשתמש בו - ותהיה לזה השפעה אדירה.

אותו דבר נכון גם למסע בין כוכבי. אם תחכה מספיק זמן למישהו בעולם יהיה את המשאבים הטכנולוגיה והרצון לעשות משהו שיקח גם מאות ואלפי שנים.

לסיום אני אספר על פרוייקט תיבת נוח שהוא כספת של זרעים שנועדה לשמר את המגוון הביולוגי במקרה של קטסטרופה. האו"ם ונורווגיה השקיעו בזה כמה מיליונים. אני מצטט את מנהל המתקן: "(הכספת) לא תתמלא בימי חיי, וגם לא בימי חייהם של נכדי".

ועכשיו שכ"ג אמור להגיד: עוד 20 שנים נוכל להגיד לג'פטו "תייצר לי בבקשה דינוזאור חי. ושהוא ילבש כובע מצחייה הפוך ויידע לגלוש על סקייטבורד". אז למה צריך את הכספת? ייתכן מאד שהוא צודק. אבל כנראה הסלמון עלה לנורווגים לראש והם בנו את הממותה הקפואה הזו.
יומן קריאה (2022) 755169
המוטיבציה של החלקים ב"אנושות"‏1 לפיתוח נשק להשמדה המונית היתה המוטיבציה הכי חזקה, עתיקה ובסיסית בהיסטוריה - הישרדות.
זו מוטיבציה שכרגע לא קיימת במסע בחלל שלך.
רוב הזינוקים הטכנולוגיים כבר מזמן לא מושגים על ידי יחידים בגראג' עם פלייר ומברג. הם מושגים על ידי השקעה עצומה של מדינות וחברות כבירות משאבים.
הכספת שלך היא פשוט פרוייקטון נחמד, ההבדל בין זה לבין מסע ארוך בחלל הוא כמו ההבדל במרחק בין תל אביב לבאר-שבע לזה של באר-שבע לאלפא קנטאורי.

1 שלא היו חלקים קטנים כלל וכלל, בין השאר כי המוטיבציה היתה הכי-לא-אזוטרית שיש.
יומן קריאה (2022) 755186
לפחות אנחנו מסכימים על החלק הראשון.
אם 40 שנה זה סביר, אז יתר הגלקסיה היא פשוט חזרה על אותו צעד.
יומן קריאה (2022) 755187
לא ממש. נניח שהגעת אחרי 40 שנה עם 10 אנשים לכוכב לכת מרוחק ואפילו קל לחקר מבחינת האויר, המים וכו'. בין זה לבין להקים שם התיישבות מאורגנת וברת קיימא, שיכולה גם לבנות יכולת לשיגור חלליות חלל-עמוק, יש מרחק גדול מאד (וזמן גדול מאד).
יומן קריאה (2022) 755188
לא אמרתי שהצעדים יקרו מייד אחד אחרי השני.
תן איזה 500 שנה לפלנטה להתפתח.
יומן קריאה (2022) 755172
אבל מאיפה ההנחה שנדרשת קפיצה טכנולוגית אחת ענקית? סתם למקרה הבודד שלנו: חשבו על ההתקדמות הטכנולוגית ההיפותטית שתאפשר לנו להגיע לגרמי שמיים בפאתי מערכת השמש, כי אולי יתברר שיש שם משהו מעניין. ואולי אפשר להתחיל אפילו ליישב שם משהו. ואז זה כבר חלק לא מבוטל מהדרך לפרוקסימה.

ושוב: יישוב אמריקה על ידי הוויקינגים נכשל, הסינים זנחו את הצי הגדול שלהם, הפורטוגזים חקרו דווקא את השיט להודו, אבל בסופו של דבר דווקא הספרדים הצליחו להגיע לאמריקה ולהתבסס שם. אז יכול להיות שיהיו כישלונות.
יומן קריאה (2022) 755181
מי אמר קפיצה אחת ענקית? כשאני משווה את הטכנולוגיעה היום ל-‏400 שנה אחורה, אני רואה אלפי קפיצות כאלה, ומן הסתם יהיו אלפים כאלה גם ב-‏400 הבאות.
המרחק של נפטון מהשמש הוא 4 שעות-אור, לפרוקסימה 4 שנים. אני לא רואה איך שעה מתוך שנה זה 'חלק לא מבוטל'.
ובשביל פאתי מערכת השמש לא צריך 400 שנה, אז למה זה רלוונטי לדוגמה כאן?
יומן קריאה (2022) 755184
פאתי מערכת השמש זה הרבה יותר רחוק מנפטון. אנחנו יודעים על כל מיני עצמים בעננת אורט. אין לי מושג כרגע למה מישהו ינסה להגיע אליהם, אבל אולי יתברר שיש סיבה. ואולי: פשוט כי הם שם.
יומן קריאה (2022) 755192
ה''הרבה יותר'' צריך להיות ''פי אלף יותר'' כדי שזה יעמוד בחלק הבלתי מבוטל ההוא.
יומן קריאה (2022) 755202
ההנחה שיש ביכולתנו לחזות מה תרבויות שונות לחלוטין מאיתנו תמצאנה לנכון לעשות היא הנחה חזקה מאד. בצד השני יש טוענים שאי אפשר להניח אפילו יכולת לתקשר עם ציוילזציות מסוימות, מפותחות ככל שתהיינה.

בהנחות פחות מרחיקות לכת דומני שאפשר לשער שלפחות חלק מהציוילזציות המתקדמות תהיינה מעוניינות להמשיך את קיומן ככל הניתן, ובשלב מסויים של התפחותן, אחרי שהבעיות הלוקאליות שלהן נפתרו (בעזרת השילוש הקדוש: היתוך גרעיני, AI והחשוב מכל:סעיף ההתגברות), הצעד ההגיוני שלהן יהיה לבדוק מה קורה ביקום הגדול, גם מפני שסקרנות לשמה נראית כמו משהו שיש בו תועלת הישרדותית ולכן היא תהיה מאפיין שכיח, וגם מפני שאף אחד לא יכול להיות בטוח שמישהו אחר לא יודע דברים שהוא לא ועלול לסכן אותו (די לזרוק כאן "חור תולעת" כדי שהרעיון יהיה ברור). למה? רק מתוך אותה ארגומנטציה שגם הם לא יכולים לנחש את המוטיבציה של תרבויות זרות.

באופן קצת משעשע, הפרדוקס של פרמי פותר את עצמו: כשהקלינגונים שואלים את עצמם למה לא רואים עדות לכדורי דייסון (אגב, שם הם נקראים כדורי Olaf Stapledon), אחת האפשרויות היא שמי שהיה טיפש מספיק לבנות משהו כזה ובכך להסגיר את מיקומו, כבר חוסל בידי איזה נבל גלקטי. בהנחה שאף תרבות מתקדמת לא תרצה להעמיד את עצמה בסכנה כזאת, המצב השכיח יהיה שתיקה מוחלטת - ושום כדור דייסון במטותא! - ומאידך נסיון ללמוד על היקום בלי להסתכן, גם בגלל הסקרנות שהזכרתי קודם, וגם כדי לגלות סכנות פוטנציאליות. אז איפה כולם? שואלים את עצמם אותה שאלה ומתחבאים במרתף. אולי הם שולחים ציים של אוטומטים מתרבים, תוך וידוא שלא יהיה להם שום קשר ישיר לכוכב האם, אבל רשת של כמה מילארדי אוטומטים חשאיים כאלה שמדווחת, בסתר, רק אם היא נפגשת בסיכון רציני (וגם לומדת עליו מספיק כדי להבטיח שהתקשורת לא תסגיר את השולחים) היא משהו שהייתי חושב עליו במקומם.

אם כך, שידורי הרדיו שלנו הפוכים אותנו לאחת התרבויות המטומטמות בגלקסיה, או בקוסמוס כולו. כמובן, ההסבר הקצת פחות אידיוטי הוא ההיפך מזה: אנחנו הכי מתקדמים ביקום, וזה שהיסטורית ההנחות בדבר הייחודיות והחשיבות הקוסמית שלנו הופרכו אחת אחרי השניה לא אומר שגם זאת תלך בעקבותיהן. כמו פיי.
יומן קריאה (2022) 755212
אני מתפלא שלא עליתם על הכיוון שבו תרבות מפותחת יכולה להאריך את תוחלת החיים לאלפיים שנה, וזה מבטל חלק מהשיקולים שכתבתי.

לא ברור לי על איזה "שידורי הרדיו שלנו" אנחנו מדברים - על עצם כך שיש לנו תחנות טלויזיה "מקומיות" שמשדרות, או שאנחנו עושים שידורים חלליים עוצמתיים וממוקדים יותר? כי המצב ההפוך של "שתיקה אלקטרומגנטית מוחלטת" נשמע לי מאד לא ישים אם אתה רוצה לפתח ציויליזציה מתקדמת כלשהי. זה יהיה קצת קשה כשכל מה שיש לך אלה יוני דואר.

ואסיים באנקדוטה - פגשתי פעם את פרימן דייסון סכבודו ובעצמו באיזה אירוע פתיחת שנה של אוניברסיטה מסוימת בחו"ל. כשהבנתי שזה הוא, יכול להיות שאמרתי משהו (דוקא בהתלהבות מה) על "דייסון מכדורי דייסון", ויכול להיות שהוא נעלב. כנראה שהוא לא החשיב את זה כאחד מהישגיו הראויים. ובדיעבד אני הרגשתי כמו אידיוט.
יומן קריאה (2022) 755219
==== אני מתפלא שלא עליתם על הכיוון של להאריך את תוחלת החיים..

גנבתי את מכונת הזמן של השכ"ג ועדכנתי את תגובה 755146. לידיעתך בשנת 3071 האבוקדו ינצח בתוכנית זמר במסיכה (אבל אני לא אגלה מי זה)
יומן קריאה (2022) 755222
יפה!
אשמח לתחזיות שישפרו את מצבי הפיננסי בטווח שאוכל ליהנות מתוצאותיהן.
יומן קריאה (2022) 758045
רגע של אסקפיזם: תודה על ההמלצה על Being You. אחרי קריאת 40% אני משוכנע היטב בעיקרי התזה של המחבר, והיא אבן דרך: הבעיה הפסיכו-פיזית (או משפחת הבעיות) כנראה הופכת בזו מבעיה פילוסופית קשה (ופתירה לדעתי, אבל קשה לשכנע בפתירותה ובפתרונה) לשלאה מדעית בת-חקר, שכנראה בקרוב תאייד את הבעיה הפילוסופית. חוץ מזה הספר אכן מהנה לקריאה, אם כי לטעמי לא אחד מההכי מהנים אי פעם.
יומן קריאה (2022) 758049
נשמע מאד מרחיק לכת!
הוספתי לרשימה האישית באמזון.
יומן קריאה (2022) 758058
אני שמח שאתה נהנה!

אם כתבת במפורש שהוא לא אחד מהכי מהנים אי פעם, זאת אומרת שיש לך בראש דוגמאות קונקרטיות למד"פ מוצלח יותר? אל תשאיר אותנו במתח.
יומן קריאה (2022) 758102
רגע, אנחנו תוחמים את זה למד"פ, או לכלל ספרות העיון? עניין של טעם מן הסתם, אבל The Unfolding of Language של גיא דויטשר, רוב הספרים של הופשטטר ודניאל דנט, "משפט גדל ובעיית היסודות של המתמטיקה" של אברון, ואפילו (מסיפור אחר) "הביתה" של ענברי. שזה בעצם לא מעט מכל ספרי העיון שקראתי, כי לפחות כמותית אני קורא עלוב. בולטים בהיעדרם ספרי היסטוריה, אני בטוח שהמדפים מלאים בכאלה שאני מאוד אהנה מהם כשיום אחד אגיע אליהם (אני מתקשה להיזכר ולו באחד שקראתי חוץ מ"הביתה").

אדגיש שוב שהמטריקה שלי בנקודה הזו היא כמה הספר היה מהנה לי לקריאה, לא כמה חשוב או תקף או מחכים התוכן שלו. זו מטריקה פחות חשובה. במדד התקף/חשוב/מחכים הוא עובר את כל הנ"ל בקלות (אזהרה: הטיית-הלאחרונה).
יומן קריאה (2022) 758107
טוב, כן, אני מסכים איתך לגבי דויטשר, הופשטר ואברון (קצת פחות לגבי דנט), ואת ''הביתה'' הוספתי לרשימה.
הצילום השנתי 755015
להפתעתי, רק ספר אחד על תכנות, וגם הוא יותר איזוטרי מאשר שימושי; אם כי שני ספרים אחרים היו "בענייני עבודה" ושלושה ספרים נוספים היו בעקבות המלצות של עמיתים, ספרים שאחרת כנראה לא הייתי קורא לעולם.
הצילום השנתי 755029
אתה מתכוון לטולדו ננוצ'ס? מה הביא אותך לקרוא אותו, אם אפשר לשאול, ומה אתה יכול לספר עליו? ומה חשבת על פרויקט הייל-מרי?
הצילום השנתי 755040
התשובה לשתי השאלות כאן: http://tal.forum2.org/log2022-07_09
הצילום השנתי 755046
מזל ש-DRY הוא אנטי-פטרן באייל, ואני יכול שוב לכתוב: תודה!
הצילום השנתי 755051
מה שאלת את מונרו?
הצילום השנתי 755052
לא משהו מעניין. (גם לדעתו, מתברר).
הצילום השנתי 755061
אני שלחתי לו פעם את השאלה הבאה: מה היה קורה אם המסלול של כדור הארץ היה עם אותו תנע זוויתי שיש לו כיום, אבל עם אקסצנטריות יותר גדולה. כמה יותר גדולה? נגיד כמו של מאדים. או אולי כמו של פלוטו. או אולי כמו של האלי.
לדעתי זאת שאלה מאוד מעניינת, אבל מונרו לא הגיב עליה (וזה היה עוד לפני שיצא הספר הראשון).
הצילום השנתי 755066
סביר שמה שהיה קורה, בקירוב ראשון עבוד אקסצנטריות גבוהה:
8 חודשים עידן קרח, 4 חודשים קיץ מטורף, וחוזר חלילה.
מקטין מאד את הסיכויים להתפתחות חיים, מן הסתם.
מעטים כרגיל, לא בטוח כמה ומה היה השנה, אבל 755021
אחד ראוי לציון במיוחד: "איגוד השוטרים היידים" של מייקל שייבון. קראתי בתרגום לעברית ומרוב התלהבות קראתי גם את המקור.
מעטים כרגיל, לא בטוח כמה ומה היה השנה, אבל 755030
אני כבר בקושי זוכר את הספר, אבל אני זוכר שגם מאד אהבתי אותו. קראת כבר את "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי" (גם של שייבון)?
מעטים כרגיל, לא בטוח כמה ומה היה השנה, אבל 755084
"קאווליר וקליי" על המדף ובתור. קראתי את "אבירי הדרך" המאוד מהנה אבל לא ברמה של "איגוד השוטרים", ואת "מסתורי פיטסברג", ספר הבכורה שלו (אולי קראתי השנה?) - קצת מענייין וקצת מתיש. בגדול הספרים שאני קורא הם תת קבוצה קטנה מאוד של הספרים שאשתי קוראת‏1. היא אמרה שעם שייבון היא התחילה מ"איגוד השוטרים", התלהבה מאוד, ואחר כך אף ספר שלו לא עמד בציפייה (לא שלא מהנים, אבל).

1 השנה דווקא היה אחד שקראתי והיא לא (היא רק קנתה לי אותו), "עולם קטן" של דרור בורשטיין, שהיה אמור להיות ממש בשבילי בתור חובב טבע בכלל ופרוקי רגליים בפרט. הוא אכן היה מעניין במידת מה אבל יותר מזה מייגע בשבילי. מומלץ יותר לחובבי ספרות יפה "קשים", ובפרט למי שמתחבר להייקו.
קראתי 37 ספרים השנה 755037
שני ספרים שהוזכרו כאן, Project Hail Mary ו-The Yiddish Policemen's Union קראתי ב-‏2021 (את שניהם באנגלית).
שני ספרים אחרים שהוזכרו קראתי השנה - את What if? 2 ואת Memory's Legion (למעשה קראתי רק את הסיפור האחרון מתוכו - The Sins of our Fathers, את כל השאר קראתי בשנים הקודמות).

פרויקטים:
* קראתי את כל כתבי H. P. Lovecraft (באנגלית), הרומאן, הנובלות והסיפורים הקצרים. איכשהו, בשלב מסוים זה התחיל קצת לחזור על עצמו ולא ממש הצליח להטיל אימה. אני לא בטוח שאני מבין למה אנשים כל כך מתלהבים.
* הטרילוגיה של יונתן דה-שליט (בוגד, צוערים, סודות). את הראשון ממש אהבתי, השניים האחרים פחות, העלילה והדמויות לא אמינות מספיק.
* ספרים של אילת גונדר גושן (לילה אחד מרקוביץ', להעיר אריות, רלוקיישן, השקרנית והעיר). כותבת טוב מאוד לטעמי ונהניתי לקרוא. מחכה לעוד ספרים שלה.
* ספרים של דרור משעני (תיק נעדר, אפשרות של אלימות, האיש שרצה לדעת הכל, שלוש). לא רע בשביל ספרי בלשים בישראל, מותח, מעביר את הזמן נהדר ומאוד ישראלי.

ספרים שאני מצטער שקראתי:
* מזל עקרב (רפי טופז). לא אמין, לא הגיוני, לא מצחיק, לא מותח.
* קוד חירום: דיאנה (איתי יצחקי). כנ"ל.
* הטעות הגדולה של איינשטיין (דיוויד בודאניס). כתוב רע ולא מספיק מעניין.

ספרים חדשים של סופרים שאהבתי:
* חשבון רדום (נתן שחם). נחמד, קריא וזורם, אבל זה לא אותה ליגה של רביעיית רוזנדורף
* אל תספר לאחיך (מאיר שלו). מתקשה לשמור על העניין לאורך העלילה. פשוט לא מספיק טוב.
* אנדריאס איזה יופי (איתמר לוי). נוגע ללב וכתוב נהדר. הלוואי שהוא היה כותב יותר.
* הספר הלא נכון (נעה ידלין). רעיון נהדר, אבל ארוך ומייגע. כנראה אותה התופעה שסופרים מצליחים חושבים שהם יודעים יותר טוב מהעורך.
* השושבין (סביון ליברכט). כתוב נפלא והדמויות נהדרות, אבל ניחשתי את הסוף לפני אמצע הספר.
* פנינים לאור היום (סביון ליברכט). סיפורים נהדרים, כיף לקרוא.
* תיק בלוגה (מישקה בן דוד). אחלה מותחן ריגול, אבל נראה לי שהסופר כבר מיצה את הז'אנר.

קלסיקה:
* איים בזרם (ארנסט המינגווי, באנגלית). עכשיו אני יודע על מה מאיר אריאל מדבר. לי זה היה קצת ארוך מדי (בעיקר החלק הראשון) ונראה לי שהספר לא עבר עריכה מספיק טובה (החלקים השני והשלישי מתעלמים בצורה תמוהה מאירועי מפתח בחלק הראשון).
* Three Blind Mice & other stories (אגתה כריסטי). התיישן לא טוב.

עיון:
* איך הכסף עובד עלינו (דן אריאלי). נחמד ואינפורמטיבי, אבל אף מילה על איך אריאלי עובד עלינו.

שונות:
* Smoke & Mirrors (ניל גיימן) - מאוד לא אחיד. חלק מהסיפורים נהדרים וחלק משעממים.
* לילה ארוך בפריז (דב אלפון), מצבים בפוטנציה (בני ברבש), אקזיטלנד (תמר יוגב) - אין לי משהו מיוחד להגיד עליהם.
קראתי 37 ספרים השנה 755038
לטעמי כל הספרים של אגתה כריסטי - טוב, לפחות אלה שניסיתי לקרוא שנית, כולל רוג'ר אקרויד רב התהילה - לא עומדים בשיני הזמן. גם אלרי קווין איכזב אותי מאד בקריאה חוזרת.
זו הרשימה שלי 756313
31 ספרים (מה שזכרתי לרשום בכל אופן):

בולטים: סדרת ספרי אמונה של בברלי קלירי (ספרי ילדות שנתקלתי בהם כסדרה)

וסדרות slough house האדירה

וגם הקן שאינו מתרוקן שקראתי פעמיים, ספר מופת על יחסים בין סבים הורים ונכדים.

1 הקן שאינו מתרוקן/עלי כץ
2 The Alice network \ Kate Quinn
3 פרויקט הייל מרי / אנדי וייר
4 The foundation \ Isaac Asimov
5 שובר שוויון על כוחם של רשתות הקשרים, הקהילות והמיתוג האישי/מורד שטרן
6 פרויקט הייל מרי / אנדי וייר
7 סיפור, הגדה / יהודה גזבר
8 When you were older\Catherine Ryan Hyde
9 Otis Spofford\ Beverly Cleary
10 Ellen Tebbits\Beverly Cleary
11 Ramona and Beezus \ Beverly Cleary
12 Ramona the Brave\Beverly Cleary
13 סוסים אטיים /מיק הרון
14 Slow horses \ Mick Herron
15 Dead Lions\Mick Herron
16 Real tigers\Mick Herron
17 Spook street\Mick Herron
18 London Rules\Mick Herron
19 הגירוש מן הארמון/ רם אורן
20 italian shoes \ hennig menkell
21 The list+The Drop\ Mick Herron
22 The catch \ Mick Herron
23 Slough House \ Mick Herron
24 על שופטים וגלגלים / אברהם טננבאום
25 תשובה בהודו/נדב כהן
26 הספר האדום/אסף ענברי
27 חפרפרת בתוכנו/דניאל גולדשטיין
28 חותמם של הדברים כולם /אליזבת גילברט
29 הבלונדינית שחורת העיניים / בנג'מין בלאק
30 אל תמהר לעבור /אלקנה ברכיהו
31 עריצה היא הלבנה / סילברברג
זו הרשימה שלי 756314
31 - למה אתה גוזל מהיינליין את אחד הספרים הטובים שלו?
זו הרשימה שלי 756326
צודק.טעות מבישה בתור חובב היינלין שמקפיד לקרוא את עריצה היא הלבנה בערך פעם בשנה אם לא יותר...
זו הרשימה שלי 756328
מודה ועוזב...
:-)
זו הרשימה שלי 756320
יש קשר בין Slow horses ובין Slough House? הם חלק מאותה סדרה?
זו הרשימה שלי 756327
Slow horses הוא הספר הראשון בסדרה.
זו הרשימה שלי 756354
גם את פרויקט הייל מרי קראת פעמיים?
זו הרשימה שלי 756365
כן... הקונספט של התקשורת שם בין הדמויות (נזהר מלעשות ספויילרים)היה כזה חדשני ומעניין, שהרגשתי שאני צריך לקרוא שוב פעם. בכלל אנדי וייר הוא סופר מומלץ בעיני.
זו הרשימה שלי 756375
גם אני קראתי פעמיים (אבל ב-‏2021 ובאנגלית).
לגבי מומלץ, The Martian היה נחמד, אבל מלא חורים וסתירות בעלילה ברמה שצריך להיות דמנטי כדי להתעלם מהם.
ארטמיס היה חלש בהרבה משני האחרים (אבל בעקבותיו קראתי את The moon is a harsh Mistress ובעקבותיו את רוב ספרי ה-Future History של היינליין, כך שהיה שווה).
לא ספרתי 758867
אבל איזה יופי של ספרים אני מוצא בתאי טלפון ציבורי שהוסבו לספריות.
מצאתי שם ספרים לא רעים ואפילו טובים. חבל שמה שאני מחזיק עכשיו מרופת בקצוות וקצת קשה להעביר דף.
לא ספרתי 758870
אני לא יודע איך לבשר לך בעדינות שמה שמצאת שם *אינו* מגילה גנוזה.
שיטוטים עם רוברט ואלזר 760404
קטע מן הספר:
"אחה"צ שיחה ארוכה על מותו המסתורי של סטלין. "אני תמיד סלדתי מן ההילה שבה התעטף" אומר רוברט "הוא היה מוקף כולו התרפסויות, עד שהיה לאליל, ובסוף כבר לא היה מסוגל לחיות כמו אדם מן השורה. אולי היה בו משהו גאוני, אבל לעם עדיף להיות נשלט ע"י דמות בינונית. בגאונות מסתתרת כמעט תמיד רשעות, והעם משלם על כך בכאב, בדם ובחרפה".
שיטוטים עם רוברט ואלזר 760448
ציטוט יפה.
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760482
יש סרט עם הדהודים ביוטיוב
על מותו של סטלין.

קומדיה על הגיבורים הסטליניסטים ---
חרושצ'וב בריה מלנקוב ז'וקוב ועוד חבר בממשלת סטלין ששמו נישמט מזכרוני. (אבל --- היה כזה, יש לי זכרונות קלושים מימי ילדותי, השם התחרז קצת עם מלנקוב אבל שכחתי, אולי מולוטוב אולי שם דומה).

ישנה שם בסרט ביתו של סטלין (סווטלנה) שחברי הממשלה השתמשו בה בתור מעטה הגנה לאחר קריסת המימשל הסטליניסטי, לאחר מותו של סטלין. (המימשל הסטליניסטי קרס, אבל רוח העריצות של סטלין ריחפה ברוסיה עד ימי גורבצ'וב).
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760493
אכן, ויאצ'סלב מולוטוב מבכירי נאמני סטלין בקרמלין, בחייו וגם לאחר מותו (של סטלין).
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760495
ובערת אגב, בקבוק מולוטוב אמנם קרוי על שמו אבל לא בגלל שהוא המציא אותו.

בקבוק_תבערה [ויקיפדיה]
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760527
תודה, זה אחד מפרטי הטריוויה היפים שלמדתי מזה זמן.
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760530
+1
בהחלט נאה.
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760531
OK. אבל, אם הולכים נגד המגמה של הטריוויה הזו, מעניין לומר שהמולוטוב אינו מקרי או טעות.
את הבקת"בים המציאו הפינים בעת מאבקם ההרואי בדוב הסובייטי ב-‏1939.
מולוטוב שר הפנים הסובייטי העמיד עצמו בראש מערכת התעמולה הסובייטית שהצדיקה את התוקפנות הגסה והדורסנית של הרוסים כנגד הפינים. הוא תאר הטלת פצצות תבערה ממטוסים סובייטיים על ערים פיניות כ"משלוחי מזון הומאניטאריים מוטסים". הפינים הגיבו בסרקאזם, כאשר כינו את פצצות התבערה שלהם, בקבוקי מולוטוב.
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760540
כן, התכוונתי לכל הסיפור הזה כ''פריט טריוויה יפה'', לא רק לזה שמולוטוב לא המציא את בקבוק המולוטוב.
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760548
מה הוספת כאן על הכתוב בקישור שנתתי לויקי?
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760577
את מה שכתוב בויקי באנגלית. מה לעשות שעכשיו אני רואה שמדובר באחד המקרים הנדירים בהם הויקי בעברית עשירה לא פחות מזו האנגלית.
חשבתי שהשקרנות הגסה והחצופה של מולוטוב (בנוסח טראמפ) היא נקודה חשובה ואקטואלית, ראוייה לציון אפילו יותר מהבקת''בים עצמם.
האמת היא שאני חושב שמה שכתוב בויקי לא נכון. השתמשו בבקבוקי תבערה כבר במלחמת האזרחים בספרד ונדמה לי שכבר אז השתמשו בשם בקבוקי מולוטוב. אבל לא מצאתי לכך סימוכין.
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760584
ויקי באנגלית מזכירה את מלחמת האזרחים בספרד.
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760612
אין מחלוקת על כך שהשתמשו בפצצות תבערה במלחמת האזרחים בספרד.
הזיכרון שלי בימים אלו אינו במיטבו, אבל נדמה לי שכבר אז קראו להן בקבוקי מולוטוב. ע''פ הויקיפדיה (עברית ואנגלית) הכינוי נולד במלחמת פינלנד (אחרי המלחמה בספרד).
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760623
אל תהרוס סיפור יפה עם עובדות!
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760659
מוסקבה פטושקי [ויקיפדיה]
לא בדיוק קשור, אבל מלמד דרכים שונות להכין קוקטיילים, כדאי לקרוא.
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760683
אזהרה: ספר קשה (אאז"נ).
לא קראתי אבל ראיתי את הסרט 760534
שם הסרט הוא: "סטאלין מת!"‏1 (The Death of Stalin - אני לא אחראי לתרגום השם). לא כל כך מדוייק‏23 אבל מומלץ.

1 סטלין מת!
2 הציני
3 החובב
775996
לא פרסמתי רשימה קריאה בשנה שעברה (במהלכה קראתי מעט מאד), אז הרשימה להלן מקיפה שנתיים (2023-2024, וזו הרשימה שלי מ-‏2022). אני מפיק תועלת קונקרטית מאד מסקרי-הקריאה של האייל (המלצות ואנטי-המלצות), אז תודה לכל המשתפים (ואני מפציר בנמנעים לשתף גם).

Legal Systems Very Different from Ours (David Friedman) / Law and Order / A very interesting project, based on a graduate seminar led by Friedman: an economist, physicist, and anarcho-capitalist, the son of Milton Friedman (... and Rose). The book reviews 13 real legal systems (“Ours” refers to the USA), including Jewish law, Romani law, Amish law, and Pirate law. It’s well-sourced, trustworthy, and written in an informal tone. I find it quite hard to imagine a reader who won’t find it fascinating.

Transformer (Nick Lane) / Pop-Sci / Biochemistry / Super interesting. Basically about the Krebs cycle (and metabolism at large), its relation to the origins of life, cancer, and aging, and its central role in Lane’s “Metabolism first” view. For me, it was somewhat difficult to read since I don’t really like or know chemistry, and the book doesn’t spare details, getting very technical (by my low standards, at least).

Quantum Steampunk (Nicole Yunger Halpern) / Popular Science / The subtitle is “The Physics of Yesterday’s Tomorrow,” and I had high hopes for the book. The topic is extremely interesting (the intersection of quantum information theory and thermodynamics). The tone, however, is annoying, with way too many personal anecdotes and unhelpfully detailed analogies. I accidentally read it simultaneously with “Alice and Bob Meet Banach” (a highly technical text about somewhat overlapping topics), which paradoxically helped me understand the pop-sci book and not the other way around (and that might be the worst thing to say about a popular-science book).

The Story Paradox (Jonathan Gottschall) / Pop-Sci(?) / Literature, Sociology / Impressively bad. Takes a potentially interesting topic - on which the author is an expert - and treats it in the most banal, trivial, and non-insightful way imaginable. Even the unindented associated irony of being a boring book about engaging narratives feels like a cliche.

Last and First Men (Olaf Stapledon) / Science Fiction / A classic, published in 1930. The back cover sums it up nicely: “...not so much a novel as a history of the future, written with breathtaking imagination. Over the course of 2 billion years it describes the evolutionary rise and fall of 18 distinct races of men, of which Homo sapiens is the first and most primitive... No other science fiction writer has attempted, let alone achieved, a work on this scale”. Stapledon clearly got many things wrong (though he was also definitely very insightful about things to come, both social and technological). But even mentioning it is to completely miss the point of the book.

Trust (Hernan Diaz) / Fiction / Well written, fun to read. But ultimately not a very good book (and its “twist” is super obvious). Rashomon-like. The first two “novellas” are not-great almost by design, the third is very good, and the fourth is very short - and supposed to be the shocking solution, but at this point it’s obvious what’s coming.

Slow Horses (Nick Herron) / Fiction / Disappointing. I heard good stuff (including in Haayal) and was looking forward to a long sequence of fun books, but I didn’t enjoy it much. The characters were cartoonish, the writing sloppy, and the humor not funny. The world-building was horrible. I didn’t expect hardcore realism (the author clarifies in the preface that he has no personal familiarity with intelligence work), but I did expect some common sense.

Stone’s Fall (Iain Pears) / Historical Fiction / Pears is one of my all-time favourite authors, and while this is not his best work - it’s certainly a good book. A complex historical mystery set in the early 20th century, involving finance and intrigue. Great, but too long, and a bit too “sensational”. Still, Pears’s skill in weaving together multiple timelines and perspectives shines through.

Scale (Greg Egan) / Science Fiction / Excellent, and classic Egan. It starts like a normal detective story about a murder mystery, but instead of on a ship* or a train, it’s set in a world with alternative physics built around a hypothetical standard model with seven generations of leptons- which is developed in great detail and plays a central role in the plot.

Phoresis (Greg Egan) / Science Fiction / 3 novellas / This is going to be a bad review, so just recall that I’m a huge Egan fan and I believe that even at his worst he’s better than 99.99% of sci-fi writers at their best. The first novella (“The Four Thousand, The Eight Hundred”) was probably the worst thing I’ve read by Egan - completely unlike him, and basically a space-opera dealing with social issues like a normie, boring sci-fi. The second (“Dispersion”) was much better but still not great, trying too hard at social commentary (though at least there’s some concrete scientific-mathematical aspect in the world-building). The third was also not very interesting, but it’s solid and distinctively weird, so I can’t complain.

יציאת חירום - משבטיות לפדרציה: הדרך לריפוי החברה הישראלית (שגיא אלבז) / גרוע ממש. מניפסט פוליטי מרושל וחסר ערך. אין שום אינפורמציה מעניינת, ולא קרוב אפילו לאנליזה רצינית על תפעול או הקמת פדרציה בישראל. כתומך נלהב ברעיון, אני מאוכזב.

לא כך כתוב בתנ"ך (יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן) / הספר מנתח שלושים סיפורים תנ"כיים, ומראה את המסורות הקדומות שמאחוריהן או מולן הם מתווכחים. לחיוב: זהיר, מתודי ולא פרובוקטיבי. לשלילה: זהיר, מתודי ולא-פרובוקטיבי.

יעקב - הסיפור המפתיע של אבי האומה (יאיר זקוביץ) / נחמד, למרות שהוא יותר בכיוון של ספרות-מקראית ואני לא כל כך.

איך נולד התנ״ך (ישראל קנוהל) / הספר, כמובטח, עוסק בהתגבשות הטקסט המקראי. קצת ספקולטיבי, ובעיני זו נקודת לזכותו. נהניתי, אבל אני לא חסיד גדול של פורמט "השיחות" בו הוא כתוב.

השם (ישראל קנוהל) / מוצלח וגרוע בו-זמנית. קצר, ובכל זאת מרוח. לעיתים מקושקש, אבל לפרקים ממש מרתק (לדוגמה: מזמור ס"ח, קרב מרפנתח, השירות והשבטים).

מן המעיין אל ההר (ישראל קנוהל) / עוסק בתזה לפיה בתנ"ך מצויה סינתזה בין (לפחות) שתי מסורות מתחרות ומנוגדות למתן תורה: האחת בתיווך משה, בסערה ורעש, והשנייה ישירות לעם סמוך, בה הועמד העם למבחן סמוך למקור מים כלשהו (מסה ומי מריבה, מי מרה).

מאין באנו - הצופן הגנטי של התנ"ך (ישראל קנוהל) / מעניין. מאז המחבר קצת חזר בו, אבל יש שם נקודות משכנעות למדי. הלווים הם אתנחתונים, המקור הכהני כולל "אלוהים לא מדבר" ואין בו בריתות, והמונותיאיזם מוצג כמפגש של זרתוסטרא ואחנתון. חשבתי שהאנקדוטה לגבי ישעיהו הראשון ומיכה (נכתבו באותו זמן פחות או יותר) מעניינת: מיכה מוסיף "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו..." -והורס את כל הפסאדה המונותאיסטית. כנראה הוא קדום יותר, וישעיהו משמיט בכוונה.

נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי (משה ענבר) / מעולה ומפוצץ-ת'מוח. באופן דומה ל-"למלך אדוני" (להלן), מדובר באוסף של מקורות ראשוניים מתורגמים מתוך ארכיון ממלכת מארי (בתוספת הערות), ואפילו בערך מאותה תקופה (המאה ה-‏14 לפנה"ס). שני הספרים הם לטעמי קריאת חובה לכל מי שמתעניין בהיסטוריה של כנען וישראל הקדומה ובהיסטוריוגרפיה-מקראית. אי אפשר להתחיל להבין את התנ"ך בלי לקרוא אותם.

למלך אדוני (תרגום: ציפורה כוכבי-רייני) / אסופת מכתבים מהמאה ה-‏14 לפנה"ס, בין שליטים-מקומיים כנעניים וחיטים לבין פרעוני מצריים (אמנחותפ השלישי ואמנחותפ הרביעי, הלא הוא אחנתון). מרתק. בהמשך ל-"אי אפשר להתחיל להבין את התנ"ך בלי לקרוא אותם", הנה דוגמא באמת פעוטה: הערך הזה בויקיפדיה אפילו לא טורח להזכיר ברמז שכמעט כל המכתבים לפרעה (שנכתבו כ-‏1000 שנים לפני רוב ספרי התנ"ך) נפתחים בוריאציה כלשהי של התחנפות בנוסח "שבע פעמים שבע אני נופל לרגלי המלך אדוניי".

ראשית ישראל - ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי (ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן) / מעולה. הממצאים ואיתם גם דעתו של פינקלשטיין התעדכנו מעט מאז כתיבת הספר, אבל הוא ללא ספק עדיין רלוונטי ומומלץ מאד. לא נתקלתי בספר שמשתווה לו בעושר התוכן ובאיזון של חקר-המקרא וארכיאולוגיה.

יכין ובעז - אמונת עם ישראל בתקופת המקרא (דוד שפירא) / קצר, מעניין. דן בפולחן הפוליתאיסטי במקדש שלמה, בהשפעות מצריות על הפולחן הישראלי הקדום ועל סיפורי המקרא. לא הכי מגובש, אבל דווקא חביב בשל כך.

ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל (ישי רוזן צבי) / בגלל הבורות המדהימה שלי במסורות יהודיות, למדתי הרבה דברים חדשים. אבל לא נורא נהניתי, ושכחתי כמעט הכל עוד לפני שסיימתי לקרוא. אולי אני לא קהל היעד, כי המחבר מניח רקע יהודי די מוצק, ולא מסתכל יותר מדי על ההקשרים החוץ-יהודיים (שמעניינים אותי הרבה יותר מהבולשיט של חז"ל).

משני עמים לעם אחד (שמאי גלנדר) / בניגוד למיתוס על ממלכה שפוצלה, ההיסטוריה כנראה הפוכה: שני עמים שאוחדו. הספר עוסק בהבדלים ובפערים בין מסורות הצפון הישראליות ומסורות הדרום היהודאי, וגם בניסיונות לגשר עליהם או לטשטש אותם (לפי הספר, החל מתקופת חיזקיהו).

קיצור תולדות יהוה (יגאל בן נון) / כתיבה לא טובה ורשלנית, וטיעונים חצי אפויים. אבל מעניין, פרובוקטיבי, מקורי (לפחות בשבילי) ולפעמים גם די משכנע. נהניתי.

מתי הפכנו ליהודים - ואיך נוצרו הדתות המונותאיסטיות (יגאל בן נון) / קצת משעמם, באופן מפתיע (מפתיע כי בן-נון פרובקטור ומספר סיפורים מוכשר). אבל עדיין שווה קריאה. כמובטח בכותרת המשנה, הוא עוסק לא מעט גם באסלאם ובנצרות.

המיתולוגיה הבבלית (אורי גבאי ותמר וויס) / המיתולוגיה הבבלית (והאכדית, והשומרית - הם לא לגמרי מבחינים ביניהן, כנראה בצדק). הסיפורים מעניינים כדרכם של סיפורים מיתולוגיים, אבל הספר עצמו קצת מאכזב. התרגום "יצירתי" מדי והעריכה אגרסיבית. בנוסף, הכניסו רק טקסטים שהם מאוד מיתיים, וחבל.

עלילות גלגמש (בתרגום א. בן-מרדכי) / גלגמשי.

שיבומי (טרווניאן) / קריאה חוזרת (שלישית?). טראשי, סקסיסטי, ילדותי, גזעני, הומופובי - ומעולה. דמיון שטחי לפנדורין.

שירת סרטני הנהר (דליה אוונס) / וויב אמריקאי מאוד, מתמקד במערכות יחסים מדכאות ובחיים קשים. סוחף. יצר אצלי ציפיה לספרות גבוהה אבל התגלה כספרות בינונית. ממליץ, אחרי תיאום ציפיות.

בתוך אישון (סיגיזמונד קרז'יז'נובסקי) / כנראה ספר מוצלח. לפני 15-20 שנה הייתי יותר מתלהב, היום קצת איבדתי סבלנות לז'אנר. בכל זאת, למדתי אנקדוטה נחמדה על קוואגות (עליהן למדתי רק לא כל כך מזמן מאחד מספרי "תאומי יער-עד" אותם קראתי, בהערכה זהירה, 50,000 פעם בשנה האחרונה).

האלף (חורחה לואיס בורחס) / בורחס, מה יש לומר. אותי הוא מפיל מהכיסא. ולמרות מה שהיה לנאבקוב לומר עליו, הוא לטעמי בקלות אחד מגדולי הסופרים אי-פעם, ואי הזכייה שלו בנובל לספרות היא עוד סיבה טובה לתת משקל אפסי (אם לא שלילי) לחשיבות הפרס. אם בכל זאת דוחקים אותי לפינה, "בדיונות" היה מוצלח יותר (אבל גם האלף יוצא מן הכלל).

השקרן מאומבריה (ביארנה רויטר) / הכריכה מתארת את הספר כשילוב של סרוואנטס ואומברטו אקו. איזה סיכוי היה לו לעמוד בכזו בניית ציפיות? ובכן, הוא עמד בהן יפה. כמובן שהוא לא מגיע לגבהים (או לעומק? קשה לבחור מטאפורות) של דון-קיחוטה או המטוטלת של פוקו, אבל אף אחד לא מגיע - והוא מוצלח למדי בפני עצמו ומהנה. בדיעבד, אני חושב שאולי החמצתי משהו ואני בעצם לא מבין את הסוף. מביך. אולי אצטרך לקרוא שוב.

ספר הקיץ (טובה ינסון) / הטוב ביותר של טובה ינסון, מבין אלו שקראתי. מומלץ. שמעתי שאולי הוא הופך לסרט בימים אלה, ואני קצת מזועזע מהרעיון.

בואי הרוח (חיים סבתו) / אני לא בטוח מה דעתי. קראתי את "תיאום כוונות" לפני שנים, וחשבתי שהוא מדהים. בעקבות "בואי הרוח", אני בספק אם הייתי מרגיש כך היום. חיים סבתו כותב מצויין ובסגנון מובחן, ולכאורה כתיבתו עדינה ומרגשת - אבל נראה שהוא קצת one trick pony ויש בכתיבתו איזושהי נימה נרקיסיסטית, מניפולטיביות וצרות-עולם. קצת קשה לי לשים על זה את האצבע. אולי זה לא הוא אלא אני. בכל מקרה, למען הסר ספק, מומלץ.

כל העולם במה (בוריס אקונין) / אני קהל שבוי. הספר ה-‏13(?) בסדרה, וגם ממנו נהניתי מאוד.

שנת מותו של ריקארדו ריש (ז'וזה סאראמאגו) / עושה רושם שאני אלרגי לסאראמאגו. התמהיל הספציפי הזה של מטאפיקשן, לא-בדיוק-אבל-בערך זרם-תודעה והיומרנות של "חכם זקן" ש-"מלמד" את הקורא חכמת-חיים ברורה מאליה - חיסל אותי. הכרחתי את עצמי לסיים אותו, וחבל.

(בנוסף גם קראתי קצת מתמטיקה והרבה ספרי ילדים, אבל אוותר על הפירוט.)

* Ok, it's also literally on a ship.
776003
וואו, אתה ממש אוהב היסטוריה יהודית עתיקה!
שאפו על הפירוט, רשמתי כמה המלצות לדרך (אני כרגע באמצע ספר שדומני שהומלץ כאן פעם - פרוייקט הייל מארי - אבל הקצב בו אני מתקדם כל כך איטי ומביש שצריך בשבילו סקאלה חדשה של לפטונים).
776006
(גם אני מופתע.)
776155
תקציר הפרקים הקודמים (תגובה 765740): באוגוסט 2023 התחלתי לקרוא את "מהתלה אינסופית" של וואלאס. בסביבות פברואר 24 נשברתי (גם אם הזמנים היו מתוקנים אני מניח שהייתי נשבר) ונטשתי אותו בערך ב-‏20%. הצטרפתי למועדון קריאה, ועכשיו אני בקצב של ספר בארבעה שבועות ואפילו קצת מהר מזה (קראתי אחד מחוץ למועדון, Slow Horses המהנה).

ראויים לציון מחוויותי במועדון:

פרויקט הייל מרי - כנראה הספר שהכי נהניתי ממנו בחיי הבוגרים.

פרנקנשטיין - די סבל לקריאה, ובמידה כזו או אחרת זו גם היתה החוויה של שאר ששת משתתפי הדיון המועדוני. הדרך לספר רומן השתנתה במאתיים ומשהו השנים האחרונות. זה עורר דיון שאני אשמח לפתוח גם כאן: מה הרומן הכי ישן שקראתם ונהניתם מהקריאה? אצלי זה "תמונתו של דוריאן גריי", שהיה בן בערך 110 כשקראתי אותו.
קלאסיקות שכיף לקרוא 776156
אני נהניתי מדון קיחוטה (400 שנים!), בעיקר מהכרך הראשון.
לפני כ-‏30 שנים קראתי ברצף (ובאנגלית) את מובי דיק, רובינזון קרוזו ומסעות גוליבר. השניים הראשונים היו כבדים, אבל מגוליבר (כמעט 300 שנים) ממש נהניתי.
נהניתי גם מגטסבי הגדול (100 שנים) ולא כל כך נהניתי (שלא לומר די השתעממתי) מאות השני (175 שנים). הרומנים של ארתור קונן דויל נחשבים? את כלבם של בני בסקרוויל (124 שנים) ממש אהבתי, אבל כשקראתי אותו הוא היה בן פחות מ-‏100. עמק הפחד וחקירה בשני פחות מוצלחים, אבל עדיין קראתי אותם בהנאה.
אוליבר טוויסט (180 שנים) גם היה מהנה, אבל מועדון הפיקוויקים היה מתיש.
776162
תודה על ההמלצה (לרגע נזכרתי באיזה וויץ ישן שלך (או של טל) בקשר ל"גדל אשר באך" וחשבתי שאתה המתרגם...).

כבר שנים שאני לא קורא מדע בדיוני, לאחר שבצעירותי זה היה אחד המזונות החביבים עלי ביותר, וגם תרם לא מעט לשיפור האנגלית שלי כי בהיותי בתיכון היו בערך שלושה ספרים בעברית ("מחר כפול 9", "הכוח"/:פלישת חוטפי הגופות" (ספר כפול שהודפס כך שעליך להפוך אותו כדי לעבור מרומן לרומן - לא לטעות עם מהדורה מאוחרת שבה "הכוח" הופיע בנפרד)), כך שנאלצתי לרעות בשדות זרים. לנסוע בדיליז'אנס מכתראליבקה לסטימצקי בתל-אביב ולחזור הביתה עם אסימוב או היינלין היו ארועים של ממש! את ארתור סי. קלארק גיליתי רק מאוחר יותר.

פה ושם ניסיתי לחזור לז'אנר בתקווה להצית מחדש את האש, ומשום מה זה לא עבד. אני כבר לא זוכר מה היה הספר האחרון בסוגה הזאת שנהניתי לקרוא.

"הייל מרי" נשמע בדיוק השם המתאים לנסיון נוסף, כך שזה יהיה כנראה הספר הבא שלי.
776165
לא קראת את The Martian? למרות המופרכות והחורים בעלילה, עדיין, זה אחד מהספרים היותר מהנים שיצא לי לקרוא (מד”ב ובכלל).
וכן, פרויקט הייל מרי הוא מוצלח ומהנה ביותר (וגם כן, מופרך מבחינה פיזיקלית).
776167
לא, אבל אם הייל מרי ימצא חן בעיני בהחלט אתן לו צ'אנס. האמת: יהיה נחמד לגלות סופר sci-fi שידבר אלי שוב.
776172
הומלץ פה פעם על גרג איגן בז'אנר, והמעט שקראתי ממנו אכן הראה על פוטנציאל למד''ב עדכני ולעיתים נשכני ומקורי.
776667
התחלתי לקרוא אותו עכשיו, אחרי שהשלמתי את פרויקט ''הייל מרי''. לפני כמה שנים ראיתי את הסרט ועכש''ז נהניתי ממנו.
776224
אופס. חושבני שזה היה 'השליטים'!
776668
בעקבות המלצתך קראתי את הפרוייקט, ונהניתי במידה רבה אם כי הרבה פחות ממך. ארוך מדי לטעמי, אבל מעניין מספיק כדי לגרום לי להתחיל לקרוא את "the martian".
776707
כל גיק שקורא את "הייל מרי" עסוק בלבדוק מה סביר מדעית-טכנולוגית ומה מופרך - הספר ממש מזמין את זה. הדברים הגדולים שהפריעו לאחרים (פיזיקה, בלשנות התפתחותית) לא הפריעו לי (מן הסתם בורות-יחסית עוזרת). היה משהו אחד מאוד קטנוני שהטריד אותי, ובא לי להטריד גם אתכם בזה.

ניכר בספר מאמץ מודע של המחבר לחלק את התהילה המדעית-טכנולוגית בין מדינות ועמים שונים. מן הסתם את חלק הארי מקבלים האמריקאים; הרוסים והסינים נתח נדיב יחסית, זכורים לי פירורים להולנד וצרפת, ובטח שכחתי כמה. ישראל לא, ניגבתי את הרוק מפניי והמשכתי הלאה. אבל את אחת מפריצות הדרך המכריעות הוא שם בתאילנד. תאילנד? כמובן ייתכן שחוקרת שגדלה בתאילנד תפתח פריצת דרך ענקית, ואפילו תוביל יישום מעשי שלה, אבל הייתי מצפה שהיא תעשה זאת במדינת עולם ראשון. לא שאי אפשר לדמיין שיקומו היזמים שיגרמו לדבר כזה לקרות בתאילנד או דומה - אבל האם בפועל קורים דברים כאלה?

שאלה עובדתית מעניינת: האם היה חתן פרס נובל מדעי שאת מחקריו המכריעים עשה במדינה שאינה מאוד מפותחת?

שלוש בינות מלאכותיות התאמצו מאוד למצוא לי כאלה ולא מצאו משהו באמת חזק. ג'מיני נתן לי את עבדוס סלאם הפקיסטני, פיזיקה (1979), שעשה לא מעט במולדתו, אבל במתמטיקה, ואת עיקר מחקרו עשה אחר כך בבריטניה‏1. קלוד סיפר לי על ברנרדו הוסאי, רפואה ב-‏1947 שפעל בארגנטינה, וטו יואויואו הסינית, רפואה ב-‏2015, את מחקריה עשתה בשנות החמישים-שישים כשסין היתה עדיין מפגרת. ייתכן שזו הדוגמה הכי חזקה.

וצ'אט GPT? למרות שדיברתי איתו במפורש על פרסי נובל במדע, הוא שלף לי דוגמאות ראשונות מספרות ושלום. המדען הראשון שהוא נתן לי היה נראה כמאמץ מיוחד להעליב אותי כישראלי: דניאל כהנמן.
776721
ספוילר: למי שלא קרא את הספר וחושב שאולי ירצה לעשות זאת פעם מומלץ לדלג על התגובה הזאת.

גם אותי לא הטרידו מדי הבעיות הטכניות כי יחסית לספרים אחרים מהז'אנר הן בטלות בששים, אלא חורים בהגיון העלילתי. הדבר הראשון, והכי חשוב בעיני, הוא שלמרות החששות של המתכננים מפני מה שצפוי לקרות למוחות האסטרונאוטים לאחר התנומה הגדולה, הם לא טרחו להשאיר הסברים והוראות למתעוררים, החל מתמונות שיובנו גם לילד בן ארבע (איקיאה כבר היו קיימים בזמן כתיבת הספר) דרך טכסטים פשוטים ועד לקידמת המדע. למעשה זה היה אפילו יכול להיות חביב לתת לריילאנד שלנו לעבור שוב, בתהליך מואץ כי היידע עדיין אצלו ורק צריך להציף אותו, את תהליך הלימודים מגן-חובה ואילך, ולחוות במידת מה את מה שתלמידיו שלו חוו.

גם המחשב המפקח אמנם אשף רפואי וטכני, אבל נראה בעל אינטליגנציה של מחשבים משנות השישים ובמקום. במקום לענות את התשובה מטופשת "wrong" הוא היה יכול לפחות להגיד משהו קצת יותר ידידותי כמו "אני מבין שאינך זוכר את שימך. אל תדאג, זה בסדר, וזכרונך ישוב אליך תוך זמן קצר. בינתיים אתה בידיים טובות ואין לך מה לדאוג". בשנת כתיבת הספר הייתי מצפה שהמחשב יזכיר יותר את HAL‏1 מאשר את "אליזה".

העלילה כמובן די מרוויחה מזה, אבל הבעייתיות חייבה, לדעתי, לפחות שימצאו איזה הסבר או לפחות שתהיה התייחסות לשאלה. לא ייתכן שישאירו את האפשרות שאיזה מורון ילחץ על אחד מאותם כפתורים שישמידו את החללית ואת המשימה לפני שהוא מבין מה קורה, או שייצא לטיול בחוץ כדי לנשום קצת אויר.

מה שעוד הפריע לי, אם כי גם כאן אני מבין את הסופר, הוא הקלות הבלתי נסבלת של העברת כל הידע האנושי לגזע תבוני שנמצא במרחק כמה שנות אור מכדוה"א - גזע שבלי לדעת כלום מעבר לפיזיקה ניוטונית הגיע להישגים מדעיים עצומים, בחלקם הרבה יותר ממה שאנושות ידעה. אמנם רוקי עשה רושם של בחור נחמד, אבל גם טד באנדי עשה בשעתו רושם כזה, ואותו היה אמור לנו להיות הרבה יותר קל להבין. נכון שלכאורה אין לארידיאנים סיבה טובה להתלחם איתנו, אבל ההשערה שאדם אחד יכול, ובמיוחד בנסיבות שהוא מוצא את עצמו, לדעת את זה בוודאות מספקת נראית לי מופרכת מאד. אולי אפשר לפטור את זה פשוט בכך שהוא עשה טעות שבמקרה עמדה במבחן התוצאה, אבל בעיני זה פגם לבסס את הסוף האופטימי על טעות כזאת. אז כן, הפסימיזם שלי לא מחייב את האופטימיות של הסופר, אבל אני שונא את הספרים האלה בהם אני אומר לעצמי בביטחון עצמי מופרז "הו,הו, אני יודע איך *זה* הולך להגמר.." רק כדי להיווכח בסוף ש "they lived happily ever after".

מה שכן מצא חן בעיני מאד הוא השילוב המוצלח של היצירתיות והידע המדעי של הגיבור (מזכיר את the martian אם אני זוכר את הסרט נכון) עם ההרגשה שהוא לא סופרמן, ועם קצת (טוב, לא כל-כך קצת) מזל והשכלה, ועזרה הרבה יותר רצינית מהמיחשוב בחללית, גם אני הייתי מסוגל להתמודד. מה יש, אסור לי לפנטז?
___________
1- אגב, HAL זכה לעבור מדמיון למציאות באיחור אופנתי של פחות מרבע מאה. יפה מאד, לא חשבתי שאזכה.
776727
"הקלות הבלתי נסבלת של העברת כל הידע האנושי לגזע תבוני שנמצא במרחק כמה שנות אור מכדוה"א" - הספר לא מתאר התלבטות של הגיבור בנוגע לזה? (אני זוכר מאוד במעומעם, אולי לא.)

תירוץ למה המחשב לא ידידותי, שלא נאמר במפורש על המחשב אבל כן על טכנולוגיות אחרות בחללית: איפה שאפשר להיות הכי פשוט, צריך להיות הכי פשוט, כדי למזער את הסיכון לבאג. אני חושב שזה אפילו סביר למדי. אתה יכול לנסות לתפוס אותו על מקומות שבהם הוא הפר את הכלל, בטח יש כמה.
776790
1. אין לו שום התלבטות.

2. הוא באמת מזכיר את העיקרון הנכון שכמה שיותר פשוט יותר טוב (אם כי מה שנדרש כדי להשאיר את המכשירים בתאוצה של g נראה לי הרבה יותר מסובך ומסוכן מאשר לבדוק שהם עובדים גם בחוסר כבידה), אבל יש גבול, ולכל הפחות ציפיתי שתהיה התייחסות לעניין.

מכל מקום אני מסכים שאלה דברים לא מאד חשובים, ובסך הכל אין לי טענות.
776878
_________
1- ומשום מה לא מזכירים אותו כדוגמא הקלאסית לבעיית ה alignment עליה מדברים הרבה.
776883
1 כשאני נתקל מדי פעם בסדרת מתח מד"בית וחוזה את הטוויסט מרחוק, אני עדיין מזמזם "דייזי, דייזי..." ומאד מרוצה מעצמי על הרפרנס שאף אחד מסביבי (לצערי) לא מבין.
אבל רק עכשיו גיליתי שמקורו של הרפרנס ה"בדיוני" שלי בהדגמה אמיתית של מחשב משנת 1961. - daisy bell [Wikipedia]
776896
הקישור שלך מוביל לשום מקום, אבל תודה על פיסת הטריוויה החביבה שלא הכרתי.
776898
אצלי הוא מוביל לדף הויקיפדיה הרלבנטי, גם עכשיו.
776899
776900
מעניין. גם אצלי הקישור שלך לא פועל וההבדל בינו לזה של צפריר הוא ב-bell לעומת Bell. אתה משתמש בתוסף שקשור לויקיפדיה? או משהו שמטפל בקישורים באופן כללי?
776904
טוב, אתם צודקים, בדקתי עכשיו ומגיע לויקי אבל לעמוד שגיאה.
די מאכזב שאתר שאמור להכיל את מיטב התבונה האנושית נותן ל-upper/lower case קטן ומטופש להכשיל אותו.
776905
ועוד יותר מטופש שאת ה-D התחילית הוא דוקא כן מתקן אוטומטית, אבל את ה-B לא.
776908
התשובה שלהם היא „לך תחפש”. כלומר: daisy bell [Wikipedia] מביא לדף שגיאה שההצעה הראשונה בו היא לחפש (קישור שעושה את זה). והיא עבדה לי.
776909
לא מספיק טוב. זה כמו לשלוח אותי לגוגל. חווית UX חלשה מאד.
776895
בקריאה חוזרת של ההודדעה נראה לי שהסיפא, כפי שנוסחה, יצאה מגלומנית משהו. מה שניסיתי להגיד הוא שהפתרונות שהגיבור מוצא לבעיות שלו אינם פתרונות שדורשים גאונות ואפילו לא יצירתיות יוצאת דופן עבור מי שניחן בכישורים ובידע שלו.
Artemis, Here I come 777037
גמרתי אתמול את "the martian" ונהניתי ממנו יותר מאשר מהפרויקט, למרות שבספר הזה כן הפריעו לי כמה בעיות מדעיות, ובמיוחד הנזק שסופה מאדימית יכולה לגרום לציוד ומבנים על הקרקע.
Artemis, Here I come 777091
לי בעיקר הפריע הסוף המופרך. אבל להבדיל מספרי מד״ב אחרים, אנדי לפחות ניסה להיצמד לחוקי הפיזיקה.
"הכריש״ 777064
אתמול עשיתי משהו שלא עשיתי הרבה זמן - קראתי ספר ביומיים‏1. מדובר ב״הכריש״.
קשה לקרוא לספר הזה ״יצירת אמנות״, אך בעקבות אוקטובר הארור העלילה - למרות היותה פשטנית - בהחלט סוחפת ומעוררת מחשבה. מה שבאמת מפתיע אותי הוא שלא דובר על הספר הזה יותר בשנה האחרונה. באייל, לפחות, החיפוש לא העלה הרבה.

____
1. בלי קצת רמאות אי אפשר - זה כלל טיסה ארוכה ונטולת אינטרנט.

חזרה לעמוד הראשי פרסום תגובה לסקר

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים