 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעקבות המלצתך קראתי את הפרוייקט, ונהניתי במידה רבה אם כי הרבה פחות ממך. ארוך מדי לטעמי, אבל מעניין מספיק כדי לגרום לי להתחיל לקרוא את "the martian". |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל גיק שקורא את "הייל מרי" עסוק בלבדוק מה סביר מדעית-טכנולוגית ומה מופרך - הספר ממש מזמין את זה. הדברים הגדולים שהפריעו לאחרים (פיזיקה, בלשנות התפתחותית) לא הפריעו לי (מן הסתם בורות-יחסית עוזרת). היה משהו אחד מאוד קטנוני שהטריד אותי, ובא לי להטריד גם אתכם בזה. ניכר בספר מאמץ מודע של המחבר לחלק את התהילה המדעית-טכנולוגית בין מדינות ועמים שונים. מן הסתם את חלק הארי מקבלים האמריקאים; הרוסים והסינים נתח נדיב יחסית, זכורים לי פירורים להולנד וצרפת, ובטח שכחתי כמה. ישראל לא, ניגבתי את הרוק מפניי והמשכתי הלאה. אבל את אחת מפריצות הדרך המכריעות הוא שם בתאילנד. תאילנד? כמובן ייתכן שחוקרת שגדלה בתאילנד תפתח פריצת דרך ענקית, ואפילו תוביל יישום מעשי שלה, אבל הייתי מצפה שהיא תעשה זאת במדינת עולם ראשון. לא שאי אפשר לדמיין שיקומו היזמים שיגרמו לדבר כזה לקרות בתאילנד או דומה - אבל האם בפועל קורים דברים כאלה? שאלה עובדתית מעניינת: האם היה חתן פרס נובל מדעי שאת מחקריו המכריעים עשה במדינה שאינה מאוד מפותחת? שלוש בינות מלאכותיות התאמצו מאוד למצוא לי כאלה ולא מצאו משהו באמת חזק. ג'מיני נתן לי את עבדוס סלאם הפקיסטני, פיזיקה (1979), שעשה לא מעט במולדתו, אבל במתמטיקה, ואת עיקר מחקרו עשה אחר כך בבריטניה1. קלוד סיפר לי על ברנרדו הוסאי, רפואה ב-1947 שפעל בארגנטינה, וטו יואויואו הסינית, רפואה ב-2015, את מחקריה עשתה בשנות החמישים-שישים כשסין היתה עדיין מפגרת. ייתכן שזו הדוגמה הכי חזקה. וצ'אט GPT? למרות שדיברתי איתו במפורש על פרסי נובל במדע, הוא שלף לי דוגמאות ראשונות מספרות ושלום. המדען הראשון שהוא נתן לי היה נראה כמאמץ מיוחד להעליב אותי כישראלי: דניאל כהנמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספוילר: למי שלא קרא את הספר וחושב שאולי ירצה לעשות זאת פעם מומלץ לדלג על התגובה הזאת. גם אותי לא הטרידו מדי הבעיות הטכניות כי יחסית לספרים אחרים מהז'אנר הן בטלות בששים, אלא חורים בהגיון העלילתי. הדבר הראשון, והכי חשוב בעיני, הוא שלמרות החששות של המתכננים מפני מה שצפוי לקרות למוחות האסטרונאוטים לאחר התנומה הגדולה, הם לא טרחו להשאיר הסברים והוראות למתעוררים, החל מתמונות שיובנו גם לילד בן ארבע (איקיאה כבר היו קיימים בזמן כתיבת הספר) דרך טכסטים פשוטים ועד לקידמת המדע. למעשה זה היה אפילו יכול להיות חביב לתת לריילאנד שלנו לעבור שוב, בתהליך מואץ כי היידע עדיין אצלו ורק צריך להציף אותו, את תהליך הלימודים מגן-חובה ואילך, ולחוות במידת מה את מה שתלמידיו שלו חוו. גם המחשב המפקח אמנם אשף רפואי וטכני, אבל נראה בעל אינטליגנציה של מחשבים משנות השישים ובמקום. במקום לענות את התשובה מטופשת "wrong" הוא היה יכול לפחות להגיד משהו קצת יותר ידידותי כמו "אני מבין שאינך זוכר את שימך. אל תדאג, זה בסדר, וזכרונך ישוב אליך תוך זמן קצר. בינתיים אתה בידיים טובות ואין לך מה לדאוג". בשנת כתיבת הספר הייתי מצפה שהמחשב יזכיר יותר את HAL1 מאשר את "אליזה". העלילה כמובן די מרוויחה מזה, אבל הבעייתיות חייבה, לדעתי, לפחות שימצאו איזה הסבר או לפחות שתהיה התייחסות לשאלה. לא ייתכן שישאירו את האפשרות שאיזה מורון ילחץ על אחד מאותם כפתורים שישמידו את החללית ואת המשימה לפני שהוא מבין מה קורה, או שייצא לטיול בחוץ כדי לנשום קצת אויר. מה שעוד הפריע לי, אם כי גם כאן אני מבין את הסופר, הוא הקלות הבלתי נסבלת של העברת כל הידע האנושי לגזע תבוני שנמצא במרחק כמה שנות אור מכדוה"א - גזע שבלי לדעת כלום מעבר לפיזיקה ניוטונית הגיע להישגים מדעיים עצומים, בחלקם הרבה יותר ממה שאנושות ידעה. אמנם רוקי עשה רושם של בחור נחמד, אבל גם טד באנדי עשה בשעתו רושם כזה, ואותו היה אמור לנו להיות הרבה יותר קל להבין. נכון שלכאורה אין לארידיאנים סיבה טובה להתלחם איתנו, אבל ההשערה שאדם אחד יכול, ובמיוחד בנסיבות שהוא מוצא את עצמו, לדעת את זה בוודאות מספקת נראית לי מופרכת מאד. אולי אפשר לפטור את זה פשוט בכך שהוא עשה טעות שבמקרה עמדה במבחן התוצאה, אבל בעיני זה פגם לבסס את הסוף האופטימי על טעות כזאת. אז כן, הפסימיזם שלי לא מחייב את האופטימיות של הסופר, אבל אני שונא את הספרים האלה בהם אני אומר לעצמי בביטחון עצמי מופרז "הו,הו, אני יודע איך *זה* הולך להגמר.." רק כדי להיווכח בסוף ש "they lived happily ever after". מה שכן מצא חן בעיני מאד הוא השילוב המוצלח של היצירתיות והידע המדעי של הגיבור (מזכיר את the martian אם אני זוכר את הסרט נכון) עם ההרגשה שהוא לא סופרמן, ועם קצת (טוב, לא כל-כך קצת) מזל והשכלה, ועזרה הרבה יותר רצינית מהמיחשוב בחללית, גם אני הייתי מסוגל להתמודד. מה יש, אסור לי לפנטז? ___________ 1- אגב, HAL זכה לעבור מדמיון למציאות באיחור אופנתי של פחות מרבע מאה. יפה מאד, לא חשבתי שאזכה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הקלות הבלתי נסבלת של העברת כל הידע האנושי לגזע תבוני שנמצא במרחק כמה שנות אור מכדוה"א" - הספר לא מתאר התלבטות של הגיבור בנוגע לזה? (אני זוכר מאוד במעומעם, אולי לא.) תירוץ למה המחשב לא ידידותי, שלא נאמר במפורש על המחשב אבל כן על טכנולוגיות אחרות בחללית: איפה שאפשר להיות הכי פשוט, צריך להיות הכי פשוט, כדי למזער את הסיכון לבאג. אני חושב שזה אפילו סביר למדי. אתה יכול לנסות לתפוס אותו על מקומות שבהם הוא הפר את הכלל, בטח יש כמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אין לו שום התלבטות. 2. הוא באמת מזכיר את העיקרון הנכון שכמה שיותר פשוט יותר טוב (אם כי מה שנדרש כדי להשאיר את המכשירים בתאוצה של g נראה לי הרבה יותר מסובך ומסוכן מאשר לבדוק שהם עובדים גם בחוסר כבידה), אבל יש גבול, ולכל הפחות ציפיתי שתהיה התייחסות לעניין. מכל מקום אני מסכים שאלה דברים לא מאד חשובים, ובסך הכל אין לי טענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_________ 1- ומשום מה לא מזכירים אותו כדוגמא הקלאסית לבעיית ה alignment עליה מדברים הרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 כשאני נתקל מדי פעם בסדרת מתח מד"בית וחוזה את הטוויסט מרחוק, אני עדיין מזמזם "דייזי, דייזי..." ומאד מרוצה מעצמי על הרפרנס שאף אחד מסביבי (לצערי) לא מבין. אבל רק עכשיו גיליתי שמקורו של הרפרנס ה"בדיוני" שלי בהדגמה אמיתית של מחשב משנת 1961. - daisy bell [Wikipedia] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור שלך מוביל לשום מקום, אבל תודה על פיסת הטריוויה החביבה שלא הכרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי הוא מוביל לדף הויקיפדיה הרלבנטי, גם עכשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. גם אצלי הקישור שלך לא פועל וההבדל בינו לזה של צפריר הוא ב-bell לעומת Bell. אתה משתמש בתוסף שקשור לויקיפדיה? או משהו שמטפל בקישורים באופן כללי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אתם צודקים, בדקתי עכשיו ומגיע לויקי אבל לעמוד שגיאה. די מאכזב שאתר שאמור להכיל את מיטב התבונה האנושית נותן ל-upper/lower case קטן ומטופש להכשיל אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד יותר מטופש שאת ה-D התחילית הוא דוקא כן מתקן אוטומטית, אבל את ה-B לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה שלהם היא „לך תחפש”. כלומר: daisy bell [Wikipedia] מביא לדף שגיאה שההצעה הראשונה בו היא לחפש (קישור שעושה את זה). והיא עבדה לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מספיק טוב. זה כמו לשלוח אותי לגוגל. חווית UX חלשה מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאה חוזרת של ההודדעה נראה לי שהסיפא, כפי שנוסחה, יצאה מגלומנית משהו. מה שניסיתי להגיד הוא שהפתרונות שהגיבור מוצא לבעיות שלו אינם פתרונות שדורשים גאונות ואפילו לא יצירתיות יוצאת דופן עבור מי שניחן בכישורים ובידע שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גמרתי אתמול את "the martian" ונהניתי ממנו יותר מאשר מהפרויקט, למרות שבספר הזה כן הפריעו לי כמה בעיות מדעיות, ובמיוחד הנזק שסופה מאדימית יכולה לגרום לציוד ומבנים על הקרקע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי בעיקר הפריע הסוף המופרך. אבל להבדיל מספרי מד״ב אחרים, אנדי לפחות ניסה להיצמד לחוקי הפיזיקה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |