2649 |
|||||
|
המאמר המלא |
פרסומים אחרונים במדור "מוזיקה"
|
הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
||||
|
||||
השיר "והרתם היה מלבין" נמצא באלבום "אהבה ושנאה" של שפי ישי, בעיני אחד מהאלבומים המיוחדים והמרתקים ביותר שיצאו בשפה העברית. כל אחד מהשירים שבאלבום שווה שמיעה, אבל אני רוצה במיוחד להמליץ על "שבעה" (נתן זך), "אהבה ושנאה" (היינריך היינה), ו"יונתן" (יונה וולך) ששונה מאוד מהגרסה המוכרת של "בציר טוב". מאמר יפה על מוני אמריליו אפשר לקרוא בבלוג של אורי קציר (אפלטון): |
|
||||
|
||||
המאמר גורס "יהונתן" – כריכת הספר המופיעה גורסת "יונתן"... מי צודק? |
|
||||
|
||||
מן הסתם, הכריכה (של הדיסק), והמקורות המקושרים. תוקן, תודה. |
|
||||
|
||||
ניר, תענוג לקרוא את המאמר, רק לעיתים רחוקות אני זוכה להנות כל כך מקריאת ביקורת שירה. קשה לי לשם את האצבע על הסיבה לכך. אולי אלו ההסברים ההגיונים שמתחברים למה שאני מכיר בשירה של יונתן, אולי זאת השפה הברורה והקולחת שלך שמעבירה את המסרים בבהירות, ואולי זה גם בגלל שיש לי פשוט זכרונות מאוד טובים משירי יונתן. תודה. |
|
||||
|
||||
''איש מביט בבנו ורואה בעינו את מה שהיה ומה שהנו ומה שיהיה כשהוא עצמו כבר אינו'' כך כתב המשורר נתן יונתן וידע להתבונן בנו, לראות אותנו, ולהיעצב במילים שכל כך ידעו להרגיש, לחזק ולנחם. ואולי בשל אותן מילים אני יכולה בימים מרים אלה לשאוב מעט כוח. חלף זמן מהיום בו נלקח מאיתנו ''האיש ההוא'' שידע להגדיר בדיוק פיוטי נכון כל כך את הישראליות שלנו. הוא היה משורר אציל רוח. פגשתי אותו במסגרת ''בוקר עם משורר אורח'' שקיימתי בבית הספר. היה זה אחד ממפגשי התרבות הנדירים ביותר שיזמתי. מצאתי אדם אוהב אדם. מורה דגול. הוא אמר כי מילים ולחן שמתחברים הם כמו באהבה, ביחד הם יוצרים יצירה נוספת, שמצליחה להגיע גם לאנשים שאינם נוהגים לקרוא שירה. היה לו מבט פלאי ונדהם מהבריאה היפה והטובה ומהנוף האנושי. הקשבתי בדריכות לקולו היפה שהסגיר דממות וסערות. ראיתי בעיניו את תוגת איוב כשציטט את פסוקו ''הלא צבא אנוש עלי ארץ וכימי שכיר ימיו''. נתן יונתן היה שכיר של החיים. את הזמן הכואב הפך בנפשו למילים, וברבות השנים, לשירה. קולו כל כך חסר בחלל העולם הזה. |
|
||||
|
||||
מאיפה הציטוט בהתחלה? זה פשוט דורש שילחינו את זה. |
|
||||
|
||||
"איש מביט בבנו" לנתן יונתן מתוך "רעול פנים הזמן", הוצאת ספרית פועלים, 1995. |
|
||||
|
||||
גיבורים בידיים כבולות גיבורים בשמירת הגבולות גיבורים שרצים אלי תופת ומאחור בשריקות בוז וטינופת, גיבורים ילדים עם רובה ותרמיל גיבורים לא נשאר עוד דקה להציל גיבורים נשלחו בעורמה בלי כבוד אלי מותם לצעוד גיבורים ללא חת או דופי ילדים של אתמול של תקווה ושל אופי גיבורים נשלחו לרטש האוייב, בידיים קשורות ובמורך הלב גיבורים איך נשלחתם עלי להגן בגופכם החסון והמדמם ומדוע תפלו גיבורי תהילה אם נשלחתם למות במלחמה לו נשלחתם כדי לנצח דיינו לו נשלחתם כדי למגר את אוייבינו רוחכם לא נשברה גיבורים של אמת וכאן מאחור מלעיזים עליכם איך מעיזים הם השמאלנים ואני מאחור מביטה עליכם ויודעת שאף אם עינייכם קשורות וידיכם גבולות, כי גם אם תשובו לגבולכם מתים לנצח תהיו הגיבורים האמיתיים |
|
||||
|
||||
''ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד...ואת,תכסי על כל אלה...'' ש.טשרניחובסקי |
|
||||
|
||||
שני אנשים רבו על אדמה. זה אומר שלי היא. וזה אומר שלי היא.לא הגיעו לכלל הסכמה בפיהם ועברו לנסיון הכרעה בידיהם. עוד הם מזיבים דם זה של זה, עבר שם איש אחד והפריד ביניהם. שאל אותם: "על מה אתם מתקוטטים?" ענו לו כאיש אחד. "האדמה הזו שלי והוא רוצה לקחתה ממני." "האם תסכימו למנות אותי בורר בריבכם?" הסכימו לו. כפף ראשו לאדמה ושאל: "אדמה, אדמה, של מי את?" הצמיד אוזנו לאדמה והקשיב. התבוננו בו הניצים בתמהון, אך הוא המשיך להרכין ראשו ולהצמיד את אזנו לאדמה. אחרי זמן מה קם האיש ואמר: "גשו אלי והסכיתו לפסק הדין." קרבו אליו הניצים והוא אמר: "שאלתי את האדמה למי משניכם היא שייכת והיא השיבה לי כי איננה שייכת לאף אחד משניכם. וכי למעשה שניכם שייכים לה. ובבוא היום אף תהיו אתם חלק ממנה." (מקור יהודי) |
|
||||
|
||||
נכון מאוד, אבל בימינו שניהם מזדרזים מדי להיות חלק ממנה. |
|
||||
|
||||
אחת התגובות המגוחכות שראיתי כאן. הרי הסכסוך מול החיזבאללה אינו על אדמה כלל וכלל. |
|
||||
|
||||
כך גם בין הניצים |
|
||||
|
||||
אכן, אחת המגוחכות. והיא היתה תגובה ל"ראי אדמה" שקדמה לו. אני מניח שגם זו מגוחכת בעיניך. נו טוב, שיבושם לך באלמוניותך, ובגן העדן התמוה שאתה חי בו. על מה אתה נלחם? על מה אתה מוכן להילחם? אשריך וטוב לך שאתה לא נלחם על שטח. בני הצעיר מנגד, חש שהוא נלחם בלבנון על שטח, לא על כיבושו, על הישארות בו. לשטח הישיר שהוא נלחם עליו קוראים עמק חפר. בגדול הוא טוען שהוא נלחם על מדינת ישראל.(מוזר הילד הזה, חושב שמדינה זה שטח, אומר שכדי לעשות דברים רוחניים, כלכליים, תרבותיים וכיו"ב צריך קודם כל שטח.) אבל מה הוא מבין, הוא פרנואיד. אתה האלמוני, מומחה גדול ויודע שהמלחמה היא על משהו אחר. ספר לי על מה, אל תחלק לי ציונים. אני מרשה לך לגייס לעזרת טיעוניך את דבריהם של בשאר אסד ואחמדיניג'אד. |
|
||||
|
||||
גם התירוץ שלך מגוחך, שהרי התגובה שקדמה לזו שלך, לא טענה שהסכסוך שלנו הוא על אדמה, ורק אתה הכנסת את הנ''ל. |
|
||||
|
||||
ירית את 250 הקטיושות שלך ויש לך עוד הרבה. עכשיו צא מהבונקר. |
|
||||
|
||||
"ראי אדמה" של טשרניחובסקי נכתב בעקבות המאורעות שהתרחשו בארץ בשנים 1939-1936 בימי המרד הערבי בראשותו של חאג' אמין אל חוסייני. החאג' דרש לחייב את הבריטים להפסיק את העלייה היהודית לארץ, ולהקים בה ממשלה ערבית.העלייה כידוע לא פסקה לחלוטין והחלו בפרעות נגד היהודים במקומות שונים בארץ.לאחר הצעת החלוקה של ועדת פיל,שלא התקבלה על ידי הערבים, החלה החמרה בלחימה,שעברה גם לתוך הערים פנימה, תוך מעשי חטיפות ורצח של יהודים. המאורעות נחלשו לאחר שהבריטים חזרו בהם מתוכנית החלוקה. בשיר "ראי אדמה" פונה המשורר לאימא אדמה, שבמקום להיות מקור לצמיחה, לפריון ולחיים חדשים, היא נותנת את רחמה כדי לטמון בו מוות. השיר לא הולחן. |
|
||||
|
||||
באמת שיר יפה, מזכיר את אום כולתום. אבל למה שגיאות הכתיב הנוראיות? כל נער גבעות יודע ש'שמאלנים' כותבים עם מאה ס'. |
|
||||
|
||||
תֶּחְזַקְנָה\ אילן שיינפלד תַּחְזֵקְנָה יְדֵי כָּל בָּנֵינוּ הַמְּחוֹנְנִים אֶת חַיֵּינוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם. בַּמְּטוֹסִים, בְּסוֹלְלוֹת הַיֶּרִי, בְּעֶמְדוֹת הַפִּקּוּד, בַּתַּצְפִּיּוֹת, וְאִשַּׁם בּוֹעֶרֶת בְּחוּצוֹת עָזָה וּבְעָרֵי לְבָנוֹן, בָּרְצוּעָה וּבְבֵּירוּת, עַד תִּשַּׁם. בַּל תִּפֹּל רוּחֲכֶם וּבַל יִשָּׁמֵט בָּכֶם לִבְּכֶם. הַמְשִׁיכוּ לְהַרְעִישׁ שָׁם. וְלֹא יִהְיֶה בָּכֶם מוּג לֵב. וְלֹא יָקוּם בָּכֶם סַרְבָן. וְלֹא יֵעוֹר בָּכֶם אָשָׁם. תַּחְזֵקְנָה יְדֵי כָּל בָּנֵינוּ הַמְּחוֹנָנִים אֶת חַיֵּינוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם. הֵן סוֹפְרִים אָנוּ אֶת חוֹבְכֶם, וְחָבִים אָנוּ לָכֶם אֶת נִטְפֵי הַדְּמָעוֹת וְזֵעַת הָאַף, אֶת לֶכְתְּכֶם מֵעִמָּנוּ וּמֵעִם חֵיק הוֹרֵיכֶם אֶל צוּרִים וּנְקָרוֹת, לְהָטִיל אֶת חַיֵּיכֶם בַּכַּף, אֶת זְחִילַתְכֶם בֶּעָפָר, אֶת לְחִיכַתְכֶם אֶרֶץ דָּמִים, אֶת נִשְׁקְכֶם הַחַף, בְּחַפֶּשְׂכֶם מְאוּרוֹת אוֹיֵב, מִצְבּוֹרֵי טִילִים וּמַשְׁגְּרֵי טִילִים בַּנּוֹף אֲשֶׁר נָאַף עִם קַנָּאֵי דָּת וְעִם רַהֲבַּם שֶׁל שַׁלִּיטִים, אֲשֶׁר עָרְצוּ גְּבָרִים, נָשִׁים וָטַף לִהְיוֹת מַסְוֵה לִמְשַׂנְּאֵינוּ, וְהֵם בָּנוּ תַּחְתֵּיהֶם מַחֲנוֹת, אֲגַף אַחַר אֲגַף. הֵן סוֹפְרִים אָנוּ אֶת חוֹבְכֶם, וְחָבִים אָנוּ לָכֶם אֶת נִטְפֵי הַדְּמָעוֹת וְאֶת זֵעַת הָאַף. אִם לֹא אֶת הַטְּפָחוֹת, אֶת הַמַּסָּד הַחֲרִיבוּ. רַב לָכֶם אָחַי, עֲמַלְכֶם לֹא שָׁוְא. עָלוּ עַל לְבָנוֹן וְגַם עַל עַזָּה בְּמַחְרֵשׁוֹת וָמֶלַח. הַחֲרִיבוּן עַד אֵין תּוֹשָׁב. הִפְכוּ אוֹתָן מִדְבָּר צָחִיחַ. עִיִּים שֶׁל חֳרָבוֹת. עֵמֶק עָכוּר, לֹא מְיֻשָּׁב. כִּי כָּמַהְנוּ לַשָּׁלוֹם וּבוֹ רָצִינוּ, וְאֶת בָּתֵּינוּ הֶחְרַבְנוּ קֹדֶם, וְהָיוּ לְמַתָּת לֹא נֶחֱשָׁב בְּעֵינֵי הַמְּרַצְחִים הָאֵלֶּה, עֲטוּרֵי זָקָן וְסֶרֶט גִ'יהָאד, הַקּוֹרְאִים "טֶבַח עַכְשָׁו!" וְאֵין בָּהֶם לֹא אַהֲבָה וְלֹא שָׁלוֹם, וְאֵין לָהֶם לֹא אֵל, לֹא אָב. אִם לֹא אֶת הַטְּפָחוֹת, אֶת הַמַּסָּד הַחֲרִיבוּ. רַב לָכֶם אָחַי, עֲמַלְכֶם לֹא שָׁוְא. עַם קַו לְקַו אֲנַחְנוּ. מִקַּו לְקַו קוֹמַמְנוּ אֶת שִׁמְמַת עַמֵּנוּ וּבָנִינוּ בִּנְיַן־עַד. קַו ת"ח ות"ט, קַו קִישִׁינֵב, קַו לֵיל הַבְּדוֹלַח, קַו אוֹשְׁוִיץ, כֻּלָּם קַו אֶחָד. כֹּחֵנוּ הוּא בְּזִכְרוֹנֵנוּ. בִּידִיעַת הִשְׁתַלְשְׁלוּת הַדָּם. לֹא לַשָּׁוְא נוֹסַד לָנוּ כָּאן בַּיִת, וְעַתָּה לֹא נְוַתֵּר עָלָיו, גַּם אִם יַעֲלֶה בִּמְחִיר דָּמִים. אִם חֲשָׁד עוֹלֶה בָּכֶם, אָחַי, צוֹדְדוּ אֶת קְנֵיכֶם וִירוּ. שֶׁלֹּא נֵלֵךְ אֲנַחְנוּ לְפִי חֶרֶב. וְאִם רָצַד בָּכֶם אוֹר הַתְּבוּנָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל כָּל אָדָם, כַּבּוּהוּ. זֶה זְמַנָּם שֶׁל הַנִּצּוֹד אוֹ שֶׁל הַצָּד. עַם קַו לְקַו אֲנַחְנוּ. מִקַּו לְקַו קוֹמַמְנוּ אֶת שִׁמְמַת עַמֵּנוּ וּבָנִינוּ בִּנְיַן־עַד. אַל תֹּאמְרוּ קָטֹנּוּ. הִתְבּוֹנְנוּ בִּפְנֵי רֵעֵיכֶם הַהוֹלְכִים לַקְּרָב. אִחֲזוּ בִּידֵיהֶם וּלְכוּ, לְכוּ עִמָם אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה שֶׁאָרַב. אַל תֶּחְרְדוּ. הֵן כֹּל אִישׁ וָאִישׁ אֶת מוֹתוֹ עַל פָּנָיו גָרַב. הַכְּאֵב עֲלֵיכֶם מְיָרֵא כֹּל לֵב, בְּנֵי עַם נֶחְרָב. בַּל יִהְיֶה זֶה דַּמְכֶם. יִהְיֶה זֶה דָּמַם הַזָּב. אַךְ אִם יָסוּף בָּכֶם אִישׁ, הוּא לֹא יִפֹּל לַשְּׁוָא. אַל תֹּאמְרוּ קָטֹנּוּ. אָחֲזוּ אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ, הַהוֹלְכִים לַקְּרָב. מִי בָּז לְיוֹם דָּמִים, בֻּזּוֹ יְבַזֵּהוּ. מַלְּטוּ אֶת עַמְּכֶם וּפְּצָצוֹת עֲשׂוּ, וְהַמְטִירוּ אוֹתָן עַל כְּפָרִים וְעַל עָרִים וְעַל בָּתִּים עַד יִקְרְסוּ. הִרְגוּ בָּהֶם, הַקִּיזוּ אֶת דָּמָם, הַחֲרִידוּ חַיֵּיהֶם, לְבַל עוֹד יְנַסּוּ לְהַחְרִיבֵנוּ, עַד שֶׁנִּשְׁמַע מֵרָאשֵׁי הֵרִים מִתְפּוֹצְצִים, שֶׁנִּדְרְסוּ בַּעֲקֵבֵיכֶם, קוֹלוֹת תְּחִינָה וָנֶהִי. וַעֲלֵיהֶם בּוֹרוֹתֵיהֶם יְכַסּוּ. מִי בָּז לְיוֹם דָּמִים, בֻּזּוֹ יְבַזֵּהוּ. מַלְּטוּ אֶת עַמְּכֶם וּמִלְחָמָה עֲשׂוּ. |
|
||||
|
||||
קשה להבין נפש משורר המסוגלת להכיל רגשות מסוג זה. |
|
||||
|
||||
מה שנקרא רומנטיקן חסר תקנה |
|
||||
|
||||
בהחלט שיר מפחיד. תמיד מדהים אותי איך מיד אחרי הבוז למרצחים האכזריים שאין להם אלוהים ואין בהם טיפת רחמים, מגיע משפט כמו ''החריבון עד אין תושב'' (וזה קורה המון). ולאור הדמיון הזה בינם לבין כותב ה''שיר'', שרק אחוז זעם עיוור יוכל שלא להבחין בו, עולה בי בוז אדיר כלפי המשורר. אילן, אולי זה הזמן להדליק מחדש את אור התבונה. |
|
||||
|
||||
המחבר היה מראשי "שלום עכשיו" במבצע של"ג, משורר ואיש רוח ידוע. במשאל "המשוררים הישראלים האהובים" זכה במקום ה44. בשנת 2005 הוא קיבל את "אות יקיר הקהילה" מטעם הקהילה ההומו-לסבית. כנראה שבמלחמה הנוכחית, הוא התפכח וראה את אור התבונה. |
|
||||
|
||||
או שהוא פשוט הדרדר עם הזמן, כפי שנראה מספר ההדרכה המאוד מחופף שלו. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
או שהוא התחיל להשתטות |
|
||||
|
||||
ארי שביט, בשר מבשרו של השמאל, על התקינות הפוליטית כמסרסת הגדולה של מדינת ישראל: לפעמים זה נראה שהוא מגיב ישירות לכמה מהכותבים ההזויים יותר כאן באייל: "סוממנו בתקינות פוליטית. התקינות הפוליטית ... היתה מנותקת לחלוטין מהמצב הישראלי. לא היו לה כלים להתמודד עם המציאות ... היא הניחה את ההנחה חסרת השחר שהכיבוש הוא מקור הרע. היא הניחה שהכיבוש הוא המונע שלום ומחולל אי שקט ומנציח את האי יציבות" "מכיוון שצה"ל זוהה כצבא כיבוש - ולא כצבא המגן גם על פמיניסטיות, הומו-לסבים וכל קבוצת מיעוט אחרת, שיש לה קיום אך ורק בחברה חופשית - הסתייגו ממנו" "הן התקינות הפוליטית והן האשליה-של-נורמליות פשו בראש ובראשונה באליטות הישראליות. הציבור הישראלי הרחב נותר על פי רוב מפוכח ואיתן. הוא לא שגה באשליות של מזרח תיכון חדש" "כתום המלחמה הזאת, טענת האיוולת תופנה כלפי קאדר שלם של מעצבי דעה ומנהיגי חברה ישראלים, שחיו בבועה וגרמו לישראל לחיות בבועה" |
|
||||
|
||||
מעניין, אבל לא רלוונטי. דווקא בקרב הלוחמים היו גילויים של מעשי גבורה תחת אש, והעורף מחזיק מעמד בצורה יוצאת דופן (לפחות עד עכשיו). האם המרצים בחוג ללימודי מגדר או אנשי השת המזרחית הם שניהלו את המבצעים הצבאיים הכושלים עד עתה? יש פה הסטה של האשמה והאשמים - כביכול ה"הפתעה" שנקלענו אליה היא הבעיה, רק ההפתעה המנטלית, ולא העובדה שאנחנו חיים תסריט שהיה ידוע לאנשי הצבא כבר שנים, ושהם לא מצליחים למצוא לו סיום הולם. גם על חוסר הניסיון והרשלנות של הדרג המדיני אין פה מילה אחת. |
|
||||
|
||||
ואגב, שימו לב לתגובות 91, 93 ו-96, שמצטטות את ארי שביט עצמו, כותב דברים הפוכים לגמרי. |
|
||||
|
||||
ארי שביט תמיד העריץ גנרלים. הוא משנה את דעותיו לפי הגנרל הנערץ עליו באותו רגע. |
|
||||
|
||||
זהו בדיוק, התגובות הנ''ל מצטטות כתבות שלו לפני שהתפכח. |
|
||||
|
||||
אין כאן שום בתפכחות. רק החלפת אליל. |
|
||||
|
||||
"אנשי השת המזרחית" - זה טוב! |
|
||||
|
||||
בספר שלך, איך מקבלים את התואר "בשר מבשרו של השמאל"? |
|
||||
|
||||
בשר לבן. |
|
||||
|
||||
סבא שלו היה ממקימי "ברית שלום" הוא עצמו היה יצא כנגד מבצע של"ג בהיותו בסדיר, ומאוחר יותר הצטרף ל"שלום עכשיו". מספיק בשר? |
|
||||
|
||||
יולי תמיר היתה ממייסדי שלום עכשיו. אז? |
|
||||
|
||||
אז יולי תמיר היא בשר מבשרו של השמאל |
|
||||
|
||||
לא. אז משלום עכשיו יצאו כל מיני טיפוסים. גם השרה הלוחמנית הזאת, שאמרה שפרץ במשרד הבטחון הוא האדם הנכון במקום הנכון. |
|
||||
|
||||
כל מה שמדבר שביט אינו רלוונטי, וזה מוזר שהוא מצליח לקרוא את המציאות בצורה כל כך הפוכה. הרי ההפתעה כאן היא של הציבור ה"מפוכח" שצעק במשך שנים: "תנו לצה"ל לנצח!". |
|
||||
|
||||
שש שנים לא נתנו לצה''ל אפילו לנסות ורק קיצצו לו את המשאבים. |
|
||||
|
||||
אני אוהב את ריח הנפל''מ על הבוקר. |
|
||||
|
||||
משפטנים: שירו של אילן שיינפלד מסית. הארץ: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/747213.html |
|
||||
|
||||
יוזמת המשפטנים מיותרת, ומציגה אותם באור מגוחך קמעה. עם זאת, התגוננות המשורר מיותרת ומביכה עוד יותר: "הכוונה בשורות האלה היא לא להחריב את הערים עד מוות, כל בר דעת שקורא את השיר מבין שיש הבחנה בין אזרחים ללוחמים". לא אתיימר להיות בר דעת אבל לי זה לא ברור, ולא מסתדר עם: "וְהַמְטִירוּ אוֹתָן עַל כְּפָרִים וְעַל עָרִים וְעַל בָּתִּים עַד יִקְרְסוּ. הִרְגוּ בָּהֶם, הַקִּיזוּ אֶת דָּמָם, הַחֲרִידוּ חַיֵּיהֶם, לְבַל עוֹד יְנַסּוּ לְהַחְרִיבֵנוּ, עַד שֶׁנִּשְׁמַע מֵרָאשֵׁי הֵרִים מִתְפּוֹצְצִים, שֶׁנִּדְרְסוּ בַּעֲקֵבֵיכֶם, קוֹלוֹת תְּחִינָה וָנֶהִי. וַעֲלֵיהֶם בּוֹרוֹתֵיהֶם יְכַסּוּ." בכל מקרה השיר מגעיל נורא, ולהבדיל מתכונותיו הטכניות המעולות, תוכנו עלוב וחסרות בו התכונות שחשובות לא פחות לדעתי באומנות: דמיון ומקוריות ואמפטיה. את האמפטיה קשה לי לייחס באופן ישיר לאומנות דווקא, אבל חסרון מובהק בה הוא פגם גדול. |
|
||||
|
||||
הכותרת שקרית הכותרת הנכונה היתה צריכה להיות: "חברים בקהילה ההומו לסבית: יש לבטל את זכייתו בפרס הקהילה" העובדה שלכמה מהם יש תואר במשפטים לא נותנת אקרדיטציה לטענה שלהם. לא מדובר על משפטנים בעלי שם. (אבל מה אפשר לצפות מ"אל ארד") |
|
||||
|
||||
במקרה, כמה מן המוזכרים הם עורכי דין ידועים למדי ובייחוד מוערכים מקצועית. ד"ר גרוס הוא איש אקדמיה מוערך. אבל לא בזה העניין. לו היתה הכותרת אומרת - "משפטנים בעלי שם...", כי אז יכולת לטעון כי היא שקרית. לא כך היא. "משפטנים" - זה נכון ומדוייק, ואתה יכול לעמוד על הראש - זו עובדה: משפטנים. המשפטנים האלה קיבלו את פרס יקירי הקהילה ההומו-לסבית כהוקרה על פעילותם המשפטית בנושאים הקשורים בצרכיה המיוחדים של קהילה מופלית זו. דבר היותם זוכי הפרס מופיע בכתבה ואינו מוסתר כלל. כותרת, מטבע הדברים, מוגבלת בגודלה ובמספר המילים שבה, וכדרכן ותפקידן של כותרות, היא מביאה בקצרה את הנושא בו עוסקת הכתבה - מכתב המשפטנים לגבי שירו של שיינפלד. מי שקורא רק את הכותרות ולא את הכתבות ולכן אינו מבין במה מדובר - זוהי בעיה אישית שלו ולא של העיתונות. וגם מי שכותב "אל ארד" - זו בעיה אישית שלו, וע"מ לשמור על נקיון הלשון והסגנון - לא אזכיר כאן מאיזו זוית יש לבחון את הבעיה האישית הזאת ולנתחה. |
|
||||
|
||||
מה שמייחד את עדת החנפים שיצאה נגד שיינפלד אינו שהם משפטנים (ושוב, לא מדובר על משפטנים בעלי שם - ודאי לא בתחום הפלילי, האתי או בחוק הבינלאומי, ואפילו לא כולם משפטנים), אלא אנשים שהיתה להם תרומה כלשהי (משפטית או אחרת - כמו במקרה של שיינפלד עצמו) לקהילה ההומו לסבית. זה לא נותן לטענתם בדבר "הסתה" שום תוקף - לא משפטי ולא מוסרי. ----- ויצויין, שהסתה מוגדרת כקריאה להפעלת אלימות כלפי חלק כלשהו בציבור, ולכן הקריאה לפגוע במי שאינם אזרחי המדינה, ועל אחת כמה וכמה הקריאה לפגוע באוייב, אינה יכולה להיחשב הסתה בשום פנים ואופן. |
|
||||
|
||||
לו היתה הכותרת אומרת - "משפטן בעל שם...", כי אז יכולת לטעון כי היא שקרית. לא כך היא. "משפטן" - זה נכון ומדוייק, ואתה יכול לעמוד על הראש - זו עובדה: משפטן. המשפטן הזה קיבל מאסר עולם כעונש על פעילותו בנושאים הקשורים בהתנקשות בראש הממשלה, ובזמן לימודיו כמשפטן. דבר היותו מורשע במעשה מופיע בכתבה ואינו מוסתר כלל. כותרת, מטבע הדברים, מוגבלת בגודלה ובמספר המילים שבה, וכדרכן ותפקידן של כותרות, היא מביאה בקצרה את הנושא בו עוסקת הכתבה - מעשיו של המשפטן בקשר לראש הממשלה. מי שקורא רק את הכותרות ולא את הכתבות ולכן אינו מבין במה מדובר - זוהי בעיה אישית שלו ולא של העיתונות. |
|
||||
|
||||
למען הדיוק, סטודנט למשפטים אינו משפטן. |
|
||||
|
||||
"משפטן הוא אדם בעל השכלה משפטית" http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%9... |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
צודק, תודה, באמת חבל לטרוח. |
|
||||
|
||||
היצירה הכי טובה של אילן שיינפלד היתה ''מעשה בטבעת'', רומאן הזונות היהודיות הגדול. |
|
||||
|
||||
האם יש אפשרות ליצור קשר עם מחברת השיר? |
|
||||
|
||||
נתן יונתן גם עיברת הרבה שירים רוסיים, לא? האם הם מופיעים בתקליט? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע אם ''עברת'' זה המונח הנכון, לפי הבנתי (זה נידון קצת באייל מתישהו) לרוב אין קשר בין המילים העבריות למילים המקוריות ברוסית. בכל אופן, ''דוגית'', ''על ענפי שיטה'' ו''שוב יוצא הזמר'' מופיעים, ואלו השלושה שאני מכיר. |
|
||||
|
||||
שיירה שלנו ("שוב יוצא הזמר") הולחן ע"י יעקב שגיא, לא? |
|
||||
|
||||
נכון. אבל משום מה זכור לי שזה שיר רוסי. יכול להיות שזה השיר שאיזה תגובה באייל שאני לא יודע למצוא דיברה עליו, שבו נכתבו מילים עבריות לשיר רוסי, ואחר-כך נכתב לחן אחר לאותן מילים? להגנתי אציין שהלחן של שגיא נשמע רוסי להפליא. אבל בכל אופן אני מתנצל אם אין לשיר שום קשר לרוסיה. מעניין להעיף מבט בשיר הזה: הרבה שירי מלחמות ונופלים יש לנו, בכל מיני גישות, אווירות ומצבי רוח, אבל אני לא מכיר עוד אחד שבו האווירה היא כזו... מה? פטאליסטית, אני חושב. |
|
||||
|
||||
אני בטח מתבלבלת, אבל נדמה לי שהשיר הזה נכתב על מאורע ו/או שיירה ספציפיים. |
|
||||
|
||||
טוב, בסוף השיר הוא כותב במפורש ''באב אל וואד''. אבל נראה לי שהוא ניצל את הסיטואציה ההיסטורית לצורך אג'נדה שירית משלו... |
|
||||
|
||||
פת קיבר? זה כמו לחם קימל? |
|
||||
|
||||
''שלא תהיה אתה אוכל פת נקייה והוא אוכל פת קיבר'' |
|
||||
|
||||
תודה! עד היום חשבתי שזה סוג של קמח. |
|
||||
|
||||
כמו שפת-בג זה לחם עם חלוקה באפס. |
|
||||
|
||||
שפת בג? אני המצאתי אותה! |
|
||||
|
||||
לא נכון. זכות הראשונים היא שלי. |
|
||||
|
||||
זאת שפת ב-ג. |
|
||||
|
||||
הסבר מלא לצירוף פת קיבָּר שם נ' 1. לחם פשוט וגס שרובו סובין. 2. כינוי למזון דל, לחם עוני. והבבילון מוסיף : לחם שחור |
|
||||
|
||||
כמה מהלוחמים בקרקבות על הדרך לירושלים צעקו "למען המולדת וסטאלין!" ברגע ההסתערות, שלעתים קרובות מדי היה גם רגע מותם. |
|
||||
|
||||
השיר של יונתן שנתפס אצלי כהכי "רוסי", גם בלחנו וגם ברוחו, הוא: http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=8257&... |
|
||||
|
||||
אמריליו גם הלחין את אלבום הילדים האחרון של יהודית רביץ 'גם אני רוצה חיבוק'. בשילוב המילים של מיריק שניר וההגשה (המושלמת כתמיד) של רביץ, מדובר באחד מאלבומי הילדים החביבים ביותר של השנים האחרונות. |
|
||||
|
||||
אני באמת לא זוכר מאמר שלך שלא היה שווה את הקריאה. |
|
||||
|
||||
אבל אני חייב לומר שההבחנה שלך בין שירה לפזמונאות בדיון שקישרת אליו, למרות שהיא די פשוטה וקולעת, נופלת לא מעט פעמים. למשל "הכניסיני תחת כנפך" והרבה שירים אחרים של ביאליק. דווקא מורכבות/עומק היא קריטריון יותר מדויק בעיני מאשר עקיפות. צריך לשים לב שיש בעצם שלוש שאלות שצריכות להישאל - מה מבדיל שירה טובה מגרועה? מה מבדיל פזמונאות טובה מגרועה? מה מבדיל שירה מפזמונאות? והשאלות האלה קצת התערבבו לפעמים בדיון. בכל אופן, עדיין אין לי הגדרות/הבחנות מדוייקות יותר. |
|
||||
|
||||
אני חושב שציינתי את זה בדיון ההוא - ואם לא, אז בדיון אחר - ואם לא, אז עכשיו: ההבחנה שלי בין שירה לפזמונאות תופסת יותר טוב, אני חושב, כשמדובר בשירה מודרנית יותר - בשירה העברית התפר עובר אי שם בין ביאליק ללאה גודלברג. השירה הישנה יותר ישירה ויותר פשוטה, ואכן אני בספק אם בתקופות הישנות היה משהו נפרד שאפשר לקרוא לו "פזמונאות". אני לא כל כך מבין את העדפתך למורכבות כקריטריון: האם לדעתך ביאליק פחות עקיף ממשוררים אחרים אבל מורכב באותה מידה (או יותר)? באופן לוגי אני יכול לראות (מאוד במעורפל) אפשרות לשירה ישירה-אך-מורכבת, אבל אין לי ממש דוגמאות. "עומק" הוא מונח שלא הייתי רוצה להשתמש בו כקריטריון - אם כבר, הייתי רוצה להסביר אותו באמצעות מונחים קצת יותר חדים. |
|
||||
|
||||
עקיפות היא משהו ספציפי מדי שלא בהכרח מאפיין שירה טובה. בדר"כ מה שמאפיין אותה הוא שהיא מכילה המון (כטקסט ללא לחן) במידה ובצורה הנכונה. אני חושב שביאליק הוא דוגמא למשורר יחסית לא עקיף, אבל כן מורכב. למשל "היי לי אם ואחות" זה משפט די ישיר, אבל מכיל המון. אבל כמובן שלהגדיר את איכות השירה בעזרת היחס בין כמות התוכן/משמעויות לכמות המילים זה יהיה מתמטי מדי ולא נכון. לאחר שחשבתי על זה הרבה, מצאתי קריטריון חשוב עוד יותר, שמבדיל שירה (שירה = שירה טובה) אולי מכל טקסט אחר - שלמות. אני חושב שכל שיר שואף לשלמות כלשהי. לוא דווקא שלמות אבסולוטית, אלא שלמות "מקומית" אפשר לומר, שלמות מסויימת מאד של אותו שיר. כלומר, זהו סקסט שלדעת המשורר אי אפשר בשום אופן לשפר אותו, אי אפשר להעביר טוב יותר את מה שהוא רוצה להעביר. אולי זה המאפיין האמיתי של שירה טובה, ולא במקרה הוא משתמש במילים כל כך פתוחות לפרשנות כמו "טוב" ו"לשפר", כי מציאת ה"טוב" ביותר היא בדיוק האתגר של המשורר. אם שירה הייתה נמדדת במידת העקיפות, היה די קל לכתוב אותה. וזה גם בהחלט מבדיל אותה מפזמונאות, כי פזמון, גם אם כשהוא מולחן הוא מדויק/שלם מבחינת ההנאה/רגש שהוא נותן למי ששר אותו, עדיין הוא ממקסם (אם הוא ממקסם) את ערכם של משתנים שהוגדרו מראש ובכך כבר פוגם בשלמות הפנימית, ה"מקומית" שלו, בעוד ששיר שואף רק לאותו מקום מאד מסויים שרק הוא שואף אליו. "שלמות מקומית" זה הקריטריון הכי מדוייק לדעתי. ועדיין הוא מותיר כמה בעיות - איך יודעים כמה קרוב המשורר הגיע לשלמות? ואם הוא הגיע, והעביר משהו בצורה הטובה ביותר מבחינתו, אבל אף אחד אחר לא יכול להבין את זה, גם זו שירה טובה? אז אתה בטח רוצה משהו יותר ברור. יש הרבה הגדרות שהן, כמו שצדי אומר, "ליד", והרבה תנאים הכרחיים אך לא מספיקים. למצוא קריטריון פשוט וקולע שאפשר לומר בקלות עד כמה הוא מתקיים זה נראה לי כרגע קשה לא פחות מלכתוב שיר, ואולי לא במקרה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שעקיפות היא הבחנה די מוצלחת בין שירה (מודרנית, כאמור) לבין פזמונאות, ואכן לא אומרת שום דבר על איכות: כדבריך, קל ליצור עקיפות, ואכן, נראה לי שקל מאוד ליצור שירה (מודרנית) גרועה. לפי פרסומים זרים, "במה חדשה" מלא בכאלה. דווקא נראה לי שיש פזמונאות מעולה (אלתרמן, שמר), ושהיא מצטיינת בשלמות: שאי אפשר היה לכתוב את אותו דבר יותר טוב. אפשר היה אולי לכתוב שיר-שירה שיבטא משהו דומה, אבל זה לא היה יותר טוב, אלא פשוט משהו אחר. "היי לי אם ואחות" אכן מביע הרבה באמצעות מעט, ואני מוכן לקבל שהוא די ישיר. כך גם, נדמה לי, "מאי נפקא מינה" בבית הראשון של "קונצרטינה וגיטרה" של אלתרמן (<http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=3849&...) - פזמון מובהק. |
|
||||
|
||||
אם הפזמון נועד להיות מולחן ומושר, ובד''כ יש לו גם מבנה קבוע בדיוק בגלל זה, אז בשביל המטרה הזאת השלמות השירית בהעברת הרעיון בהכרח נפגמת. שים לב שהשירה המודרנית, זו שמבדילה עצמה מפזמונאות, היא בדרך כלל לא חרוזה, או חרוזה רק במקומות מסויימים, במידת הצורך. כנ''ל לגבי שמירה על משקל אחיד. כמובן שיש חשיבות למשקל ולחריזה, אלא שהם משרתים את הרעיון של השיר עצמו. אולי זה לא מקרי, כי ברגע שהפסיקה השירה למלא גם תפקיד של פזמונאות, היא השתחררה ממגבלות הפזמונאות. אך הפזמונאות, מן הסתם, לא תוכל לעשות זאת לעולם. |
|
||||
|
||||
והנה עוד דוגמא לבעייתיות הקריטריון של עקיפות - ''שני שושנים'' של יעקב אורלנד, ללא ספק פזמון ולא שיר. אבל מן הסתם, הוא לא עוסק בשני שושנים. בכל אופן, אולי בגלל העקיפות וגם בגלל המסר, אחד האהובים עליי, ועדיין לא שיר. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי מדוע עקיפות היא קריטריון רלוונטי. בהרבה שירי עם למשל יש מטאפורות. |
|
||||
|
||||
עקיפות איננה קריטריון. הקריטריון הוא עומק וריבוי משמעויות. |
|
||||
|
||||
אולי זה המקום הפחות או יותר נכון לאתגר אתכם עם משימה שניסיתי לעשות בזמן האחרון, בלי יותר מדי רצינות בינתיים, ובלי הצלחה בכלל, גם בגלל האנגלית הגרועה שלי: לתרגם את "הכניסיני תחת כנפך" לאנגלית. מישהו? |
|
||||
|
||||
Insert me bellow your wing,
And be my mother and sister, May your bosom be a shelter to my head, My solitary prayers chair. In the twilight time of mercy, Listen as I reveal the secret of my agony: They say there is youth in the world - Where are my youth? And one more secret, I will confess: My sold burn in flame, They say there is love in the world - What is love? The stars deceived me, There was a dream - but it had gone; Now I have none in the world - I have nothing. Insert me bellow your wing, And be my mother and sister, May your bosom be a shelter to my head, My solitary prayers chair. |
|
||||
|
||||
איך הפך "קן תפילותיי הנידחות" ל- My solitary prayers chair? |
|
||||
|
||||
חלקים מזה נראו כאילו דחפת את זה למתרגם אוטומטי. נסה The nest of my lonely prayers
|
|
||||
|
||||
רק חלקים? הכל. |
|
||||
|
||||
חששתי שכך אבל לא רציתי לפגוע בך אם היה מתברר שלא. |
|
||||
|
||||
שמת לב לניק שלי? |
|
||||
|
||||
דווקא בשל כך. ברור שיש לך כישרון לשפות, רק לא שהית מספיק בתא הציפה נטול החישה, או איך שקראו לזה. |
|
||||
|
||||
לאחר כמה נסיונות, הגעתי למסקנה שכדי לשמור על משקל טוב אין ברירה אלא לשנות את הטקסט בצורה די משמעותית. הנה התחלה שקשה מאד להמשיך: Put me underneath your wing, בקיצור, כשלא הולך לא הולך.
be my mother and my syster. may your bosom be my ____ _____ |
|
||||
|
||||
למה "underneath" ולא "under"? ו"sister". |
|
||||
|
||||
בשביל המשקל. |
|
||||
|
||||
let me enter under your wing
be my mother and my sister let your bosom shelter my head let my wandering prayers nest there |
|
||||
|
||||
באנגלית יש ביטוי to take under one's wing עם קונוטציות דומות. לכן היה טוב אם היה אפשר לשלב את זה בשורה הראשונה. משהו כמו Take me under your wing או thy wing אם רוצים להיות פלצנים. |
|
||||
|
||||
מכירה ת'ביטוי. לא הסתדר לי. אבל קדימה, תנסה אתה. (רק בלי פלצנות. כי גם הסגנון במקור לא פלצני, אלא רק קצת מיושן). ולברקת- אחלה. (אבל מה שאמרתי לראובן, רק לכיוון ההפוך.. ) |
|
||||
|
||||
Gimme shelter
and be my Mom & Sis. |
|
||||
|
||||
מישהו ודאי עשה את זה קודם (אם כי לא מצאתי מי). |
|
||||
|
||||
עד כמה שאני יודע "הכניסיני תחת כנפך" נכתב באידיש. ביאליק תרגם אותו לעברית. מה הטעם לתרגם שיר שלא משפת המקור? |
|
||||
|
||||
מה פתאום? "הכניסיני" הוא שיר מקורי של ביאליק, ונכתב בעברית מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
נכון, השיר נכתב בעברית במקור ותורגם ליידיש ע"י י.ל. פרץ ואחרים |
|
||||
|
||||
תודה על התיקון. אעמוד לי נכלם בקרן הזווית. |
|
||||
|
||||
זוהי אחד מהזדמנויות הפז בהן זורחים לנגד עינינו המשתוממות יתרונותיה הברורים של האלמוניות. |
|
||||
|
||||
ממש לא, הנה אף אחד כאן לא יוכל להעריך את הידע הרחב שלך. |
|
||||
|
||||
וזוהי אחת מהזדמנויות הפז בהן תחזינה עינינו ביתרונות השימוש המושכל בניק-של-קבע ובאלמוניות, לסירוגין - עפ''י הרגע, הנושא והצורך. |
|
||||
|
||||
Take me under your wing,
be my mother, my sister. Take my head to your breast, my banished prayers to your nest. One merciful twilight hour, hear my pain, bend your head. They say there is youth in the world. Where has my youth fled? Listen! another secret: I have been seared by a flame. They say there is love in the world. How do we know love's name? I was deceived by the stars. There was a dream; it passed. I have nothing at all in the world, nothing but a vast waste. Take me under your wing, be my mother, my sister. Take my head to your breast, my banished prayers to your nest. |
|
||||
|
||||
כיצד החיק המופיע בשיר הפך בתרגום לחזה אישה? אני רואה את זה גם כאן וגם כאן. |
|
||||
|
||||
הי אחי, חסרה לך נון בשורה מתחת לכותרת. |
|
||||
|
||||
(אחי, אמא שואלת למה אתה לא מתקשר.) |
|
||||
|
||||
אני לא רומז חס וחלילה לכך שהמשורר הדגול ראה אותי כשווה לו, אבל ברור לי שהוא העריך אותי כקולגה, וחיבב אותי מאוד כאדם, ומורה לנהיגה. נהגתי להראות לו שירים שונים מפרי עטי והתרגשתי לשמוע את הערותיו ותובנותיו, לפעמים אשתו הייתה יושבת איתנו והיינו מדברים על הנכדים, שלהם ושלי. ברם עלי לציין שיש לו שירים שאני לא אוהב. למשל, השיר ''כי האדם עץ השדה''. אפילו אמרתי לו את זה פעם, הוא חייך חיוך מסתורי. |
|
||||
|
||||
(יש לי איזו הרגשה שכל התגובה שלך היא פרי איזה הומור אידיוסינקרטי, אבל לטובת מגגלים עתידיים:) נתן יהונתן, נתן זך, מה כבר ההבדל. |
|
||||
|
||||
(ועכשיו, לכתוב מאה פעם ''נתן יונתן'', בלי ה''א.) |
|
||||
|
||||
באתר של האחים והאחיות העלו לאחרונה שני קליפים של שירי נתן יונתן: "אם העולם" ו"כמו בלדה" (הקליפים לא משהו, אבל תירוץ טוב להאזין שוב לביצועים הנחמדים שלהם). |
|
||||
|
||||
המאמר מציג יפה את האלבום אולם יש לי הסתייגות קלה מן הנאמר באחת מן הפיסקאות. הסוגיה האם נתן יונתן הוא פיזמונאי או משורר אינה רלוונטית, בשירת נתן יונתן אפשר למצוא פזמונים של ממש ואף שירה צרופה של ממש שבינה ובין פיזמונאות אין דבר. נכון הדבר, שלחנים, מחלישים את עצמת השירה אך מוסיפים לה נופף פיזמונאי שלעיתים לא קיים בה. נתן אלתרמן כותב את ''ליל חניה'' בתור שיר מאד שירתי ולא פזמונאי בכלל ואז בא חנן יובל ומלחין אל השיר תוך כדי שינוי סדר המילים והשמטת בתים ושורות שלמות. נתן יונתן היה יוצר רב פעלים שהשכיל לכתוב פיזמונים לצד שירה. עדות לשירתו השירתית הוא הסםר ''רעול פנים הזמן'' בו מוצגת שירתו במלוא הדרה - מומלץ. |
|
||||
|
||||
יאיר רוזנבלום הלחין את ''ליל חניה'' ולא חנן יובל. |
|
||||
|
||||
זה האתר הרשמי |
|
||||
|
||||
בראיון שנערך עם בנו של זיו יונתן, סיפר הנ"ל על עבודתו של אביו. מסתבר שבחלקם משיריו המולחנים, קדם הלחן למילים, כגון 'דוגית' שנכתב ללחן רוסי. מעניינים בעיקר שני שירים (לפחות) בהן המלחין השפיע על מילותיו של יונתן מראש: את הלחן של שיר אהבה ישן (אניטה וחואן) קיבל יונתן עם השם 'שיר אהבה אנדלוסי' שהוביל את הכתיבה לכיוונים שבד"כ לא מאפיינים את כתיבתו. הדוגמא השניה היא ב'לכל אחד ירושלים' בה כשהעביר אמריליו את הלחן זימזם את השיר ובסוף השורה אמר 'ירושלים' - זיו מספר שאביו שהאזין להקלטה קרא בקול "לכל הרוחות, מה הוא תקע לי שם את ירושלים" או ניסוח דומה. מעניין לראות אם יש הבדלים בכתיבתו של יונתן בין כאלו שנועדו להיות שירים כתובים וכאלו שנועדו להיות מולחנים או התבססו על לחן אותו קיבל המשורר/פזמונאי. |
|
||||
|
||||
מה שאתה מספר לא מפתיע, לדעתי - למרות שאפשר לזהות בשלושת השירים את כתב ידו של יהונתן, כל אחד מהם מדבר (על פני השטח לפחות) על נושא שלא אופייני לו. בעוד שב''שיר אהבה ישן'' נראה (לטעמי) שלא היה לו ממש מה לכתוב, והוא רק יצא ידי חובה לכתוב משהו עם קשר לספרד, ב''לכל אחד ירושלים'' האילוץ החיצוני הוביל אותו לצאת מגדרו לאחד השירים הכי יפים שלו שאני מכיר. |
|
||||
|
||||
מצאתי קישור לתכנית. הקטע שזכרתי הוא לקראת סוף השנה הראשונה |
|
||||
|
||||
והנה קובי אושרת ו"שובבי ציון" מנצלים את נתן יהונתן לשיר זקונים, ועמוק הים מלפני כמה חודשים. באופן מפתיע, זה נשמע לי לא כל כך זֶמֶר עברי, ובהחלט לא רטרו לצליל המקורי של "שובבי ציון", אלא שייך לאחד הז'אנרים של פופ ישראלי עכשווי ומיינסטרימי לחלוטין - ז'אנר שאני לא אוהב ולא מספיק מכיר כדי להצביע עליו במפורש או בכלל להיות בטוח בזיהוי, אבל אם אני לא מפספס לגמרי אפשר לקרוא לו "רוחניקי" או אסכולת עידן רייכל. השיוך הז'אנרי הזה מתקבל בעיקר מהעיבוד הכלי העדכני, והבנאלי יש לומר, אבל גם מסיבות יותר טובות. בגיל 68 הדיקציה של קובי רכט עדיין בלתי נסבלת והקול שלו עדיין יפהפה, והוא נשמע כמו זמרים עכשויים רק יותר טוב. והעיקר, הלחן - בגיל 71 קובי אשרת, שתמיד היה מלחין זיקית, עדיין מנפיק מנגינה נפלאה, בסגנון של מלחינים עכשויים רק הרבה יותר טוב. הלחן הזה יתלבש בול גם על עמיר בניון, וייצא מעולה (עכשיו האשכנזים הולכים לרגום אותי. בעצם גם למזרחים יש סיבה). ושוב נתן יהונתן נותן - המילים, כמו בדרך כלל אצלו, קצת קיטשיות כשלעצמן אבל נותנות צבע נכון למוזיקה. זה שיר יפהפה. רק לשם השוואה, הלחן הותיק לאותן מילים, לחלוטין זמר עברי (וסלחו לי על הקישור להופעה שממסגרת זה בהקשר זמר עברי בוטה מדי, קומפלט עם חברת המקהלה ברקע שעם נפנפוף המניפה הנואש גונבת את ההצגה מריבי בן בש"ט הסולנית. מי יתנכם קישור לגרסת אולפן), נחצ'ה מבריק באופן צפוי וכמעט בנאלי. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |