 |
משרד המשפטים: צריבת תקליטורים פרטית תהיה חוקית; יורחב ''חוק הקלטות הריקות'' | 2124 |  |
||||||
 |
|
 |
|||||||
 |
|
פרסומים אחרונים במדור "חדשות"
|
| הצג את כל התגובות | הסתר את כל התגובות |
|
|
 |
||
|
||||
|
מצד אחד- הגנה על זכויות יוצרים. זה טוב לשוק חופשי. מצד שני- מיסים- זה רע לשוק חופשי. איך באמת הגישה הליברליסטית מתייחסת לצריבה פירטית? זה איסור שבעליל אי אפשר לאכוף. |
|
|
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי אחרים, אבל יש פה אחד שמשווק מעבד תמלילים למקינטוש, ואני בטוח שהוא בעד ''הגנה על זכויות יוצרים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר בין בירה לנשר? א. את מעבד-התמלילים הנ"ל אפשר להעתיק באופן חופשי. אין כל מגבלה על כך. למעשה, ניתן עידוד לכך. ב. הנ"ל מופץ בגרסתו המלאה במאות אלפי עותקים מדי שנה בתקליטורים המצורפים לכתבי עת בתחום המחשבים. ג. ניתן להורידו בגרסתו המלאה מהאינטרנט באופן חופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין קשר, ובכל זאת אני בטוח שאתה בעד ''הגנה על זכויות יוצרים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שיש לזה נגיעה מעשית לעניין. בנקודה זו, בהיבט מעשי, אני חושב שבשיקלול של הפגיעה בפרטיות האזרח בסיטואציה של נסיון לתבוע כל מי שצורב מול הנזק הנגרם מצריבות פרטיות כל ליברל היה חושב, כעניין של פרקטיקה, שהפגיעה בפרטיות תהיה חמורה בהרבה מהפגיעה בזכויות הקניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם תוכנות לשיתוף קבצים? מה ההתיחסות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כאן יש חלוקה למישור העקרוני ולצעדים המעשיים האפשריים. במישור העקרוני, ברור כי הורדת קבצי מוסיקה ותוכנות באמצעות תוכנות אלו היא גניבה. במישור המעשי, ישנם שלושה רובדי פעולה: מול תוכנות שיתוף קבצים: צריכה להיות הכרעה משפטית ברורה האם התוכנות הללו הן כלי לשיתוף קבצים או כלי לגניבה. ישנה קטגוריה של כלים שאפשר להשתמש בהם לצרכים תקינים מבחינת החוק וגם לצרכים שהם עבירה על החוק, ובתי המשפט צריכים לקבוע היכן עובר הקו ביניהם. לדוגמה, כיצד מתייחסים לתוכנות המשמשות להפצת דואר זבל או הונאת שרתים? כיצד מתייחסים לתוכנות למתקפות על שרתים? אני לא בטוח שהידע שלי כאן מספיק כדי לקבוע את המבחן הסביר בנושא זה. ביחס למוסיקה: השירותים הפיראטיים מפעילים והפעילו לחץ על יצרני המוסיקה להוריד את המחירים ולהגמיש את מדיניות המכירה (לדוגמה, מכירת ערוצים בודדים ולא את האלבום קולו). הפתרון הטוב ביותר הוא הצעת שירותי הורדת מוסיקה בתשלום באיכות גבוהה ובמחיר סביר. זה תהליך שכבר מתרחש (עם אי-טונז של אפל, שמכרה עד כה 150 מליון שירים) ומן הסתם יתעצם בעתיד. היתרון הגדול של שירותים בתשלום הוא האמינות, סדירות השירות ואיכות המוסיקה ואם המחיר יהיה סביר, קרוב לוודאי שהם ידחקו את השירותים הפיראטיים למשבצת שולית יותר. ביחס לתוכנות: כאן המצב שונה מהקיים במוסיקה, כיוון שעיקר ההכנסות מתוכנה בא מקהלים שבויים שאינם יכולים לרכוש תוכנות בלתי חוקיות (עסקים וממשלה). לכן, קיומם של ערוצי הפצה פירטיים גורם לארבע תופעות: א. לחץ להעלאת מחירי התוכנה מצד היצרניות, כדי לפצות על אובדן ההכנסה. ב. דחיקת השוק למצב שבו התוכנות אינן נמכרות אלא קיימות מראש במחשב. ג. מעבר של השוק ממודל של מכירת תוכנות (רישוי לא מוגבל בזמן) למודל של החכרה (רישוי מוגבל-זמן). ד. החרפת צעדי ההגנה שנוקטות חברות התוכנה כנגד פריצה או שימוש בלתי חוקי. התופעות הללו, מצידן, מובילות להעלאת רף הכניסה לשוק ובעקבותיו להיעלמותן של רוב יצרניות התוכנה הקטנות, שאינן מסוגלות למכור לארגונים (מודל ההחכרה), להקדיש משאבים רבים למנגנוני הגנה, להגיע למעמד של התקנת OEM או להציע את מרכולתן במחיר גבוה שאינו תחרותי. בעקבות זאת (אבל לא רק בעקבות זאת) אפשר להבחין כי שוק התוכנה לחלונות נמצא בדעיכה גדולה והמפתחים הקטנים הולכים ונעלמים מתוכו. במקביל, וחמור יותר, השוק הולך ומתרכז בידיים מעטות יותר ויותר עם הגבלה הולכת ומחמירה על היכולת להשתמש בתוכנה. מי שיבדוק באתרי תוכנות (כמו download.com) יגלה כי הדעיכה כה קשה עד שמספר התוכנות החדשות לחלונות ומגוון התוכנות החדשות קטן מזה שמפותח למקינטוש, למרות ששוק התוכנה לחלונות גדול כמעט פי ארבעים מזה של המק. למעשה, היום נשלט השוק הפרטי כמעט בלעדית על ידי תוכנות מיקרוסופט (המגיעות לרוב מותקנות על המחשב), משחקים ותוכנות שיתוף קבצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי שיבדוק באתרי תוכנות (כמו download.com) יגלה כי הדעיכה כה קשה עד שמספר התוכנות החדשות לחלונות ומגוון התוכנות החדשות קטן מזה שמפותח למקינטוש" בבקשה תבהיר איך הגעת למסקנה הזאת. לפי עצתך בדקתי: DOWNLOAD.COM:
windows: new additions: 1087 macintosh: new additions: 79 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באתר הנ"ל אין תוכנות מקינטוש כמעט כלל. נסה באתרים: www.versiontracker.com באתר ורז'ן טרקר, למשל, רשומות היום (עדיין לא נגמר) 47 תוכנות וביום אתמול 56. קח את הממוצע (נאמר, 52 תוכנות) וכפול ב-15 (זה מספר העדכונים שנספר בעדכונים אחרונים בדאונלואוד.קום ויוצא לך 1500 עדכונים למקינטוש באותו זמן.
www.macupdate.com |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אהייה עדין: לא נראה לי שההשוואה במקומה, אתה משווה בין תוכנות למק בVT ותוכנות לפיסי ב DL ולא ברור לי אם מדיניות קבלת תוכנה חדשה זהות בשני האתרים (היא לא). יותר הגיוני לעשות את הבדיקה מול תוכנות לPC בVT.. ואז: Today's Windows Updates: ב VERSION TRACKER מספר התוכנות החדשות לPC שם גבוה מ200. (לא ראיתי מספר אבסוליטי אז הייתי צריך לספור, קיבינימט! בשלב מסויים החלטי לעשות קירוב - המספר האמיתי יותר גבוה מ200) טענה יותר הגיונית תהיה שכמות הפיתוח למק יחסית ליחס שליטה בשוק גבוהה יותר מPC (שזה לא אומר כלום), או שישנה עליה בכמות הפיתוח לMAC יחסית לעליית כמות הפיתוח לPC (שזה נתון שכן עובד לטובתך) - כדי להוכיח את ההשערות האלו תצתרך להביא נתונים נוספים (אני מסכים אם הטענות האלו, דרך אגב) הטענה שלך שכמות הפיתוח של תוכנות חדשות לMAC גדולה מכמות הפיתוח לPC היא, נכון להיום, מצחיקה. יכול להיות שזה ישתנה מתי שהוא, למרות שאני לא רואה את זה קורה בטווח הגיוני לחיזוי בתעשייה הזאת (7 שנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אהיה אפילו עוד יותר עדין: ערכתי כרגע ספירה שתוצאותיה כאלו: תוכנות פיסי ביומיים האחרונים בורז'ן טרקר: 224 (לשני הימים – ספרתי אחת-אחת) תוכנות מק ביומיים האחרונים בורז'ן טרקר: 122 (לשני הימים – ספור). אם מורידים מזה קובצי מידע לוירוסים ודומיהם (לא תוכנות) וחזרות (אותה תוכנה בגרסת לייט, פרו ואקסטרא-פיין – נוהג המקובל הרבה פחות על המק) יוצא לנו 197 מול 120. כלומר, יש יחס של בערך פי 1.6 תוכנות לפיסי מול 1 למק. עדיין יחס מדהים למדי (בהתחשב בהיקף השוק), אבל לא שוויון או יתרון למק כפי שטענתי. מה שכן, בהשוואה דומה שערכתי לפני שנתיים היה היחס 4.5:1 לטובת הפיסי, כך שאפשר בהחלט להבחין בשינוי מהיר בתקופה האחרונה (מה שכמובן לא מבטיח את המשך המגמה). כל זה עדיין לא נוגע בליבת הטענה שלי – עניין המקינטוש מול פיסי היה רק דוגמה – שישנה דעיכה רבתי בפיתוח תוכנות לחלונות, גם מבחינה מספרית וגם מבחינת מגוון התוכנות המוצע. כמות הפיתוח והמפתחים למק עלתה בערך ב-20 עד 30 אחוז (הערכה שלי) ולכן אינה יכולה להסביר אפילו באופן חלקי את הדעיכה הזו בשוק בכללו. המק יכול עוד פחות להסביר את הצניחה במגוון התוכנות המוצעות היום לפיסי. אם אתה בוחן את חמישים התוכנות הפופולריות ביותר ב-DC (נדמה לי שאפשרות זו אינה נגישה למי שאינם מנויים ב-VT, לכן נמנעתי מלספור כאן) תראה כי המגוון שלהן מצומצם מאוד: 14 תוכנות עוסקות באבטחה, חיסול מודעות קופצות ואנטי וירוס, עוד 12 עוסקות במסרים מיידיים והורדת קבצים, 13 הן תוכנות עמית-לעמית ועוד 6 נגנים למיניהם. במלים אחרות, כ-90 אחוז מהתוכנות הפופולריות הן תוכנות להורדת קבצים, בעיות בהורדת קבצים וגלישה או נגינת הקבצים אחרי ההורדה. מדובר במבחר צר מאוד של תוכנות פשוטות למדי, חלקן עם ממשק-משתמש סמלי (לוח קביעות) ומשקפות טווח צר מאוד של שימושים וצרכים. הערה: אכן, ישנה מדיניות שונה בין DC ל-VT, כשב-DC נדרש תשלום על הפצת עדכון, מה שמסביר את העובדה שהוא לא מופץ במקרים רבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיון שהמדינה לא מצליחה לשמור על קרקעות של אנשים פרטיים שלא יכנסו אליהם טיילים לא מורשים, ראוי שהמדינה תשית היטל על נעליים ובכסף תפצה את בעלי הקרקעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה זה תפקיד המדינה לשמור שטיילים לא איכנסו לשטחים של אנשים פרטיים? שהאנשים יתכבדו וישמרו על הרכוש שלהם, עוד מעט כל אחד ידרוש שיתקינו לו פלדלת בבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לא מבין למה צריך לפצות, למה "אסור" לי להעתיק דיסק(הנוטה כידוע להתקלקל) אותו קניתי וליצור לו גיבויים או העתקים לשימוש במקום אחר? האם צילום עיתון\ספר(או חלקים ממנו) וקריאתו באוטובוס אסור על פי חוק או שמישהו מפוצה עבורו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר על גיבויים. הם חוקיים בכל מקרה. מדובר על הכנת עותק לחבר שלא תמורת תשלום ולא בהיקף נרחב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אתה מפרש את המשפט: "העתקה של... למטרה פרטית ושלא למטרה מסחרית, מותרת". כמאשרת את הנ"ל? לטעמי הכל תלוי בהגדרה של פרטי ואני אשמח לשמוע תקדימים. וגם האם יש תקדים למה שאתה מכנה היקף נרחב? אם מכל דיסק אותו אני קונה אני מכין 5 עותקים לחברי הקרובים ביותר האם זה היקף נרחב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אני מחליף כובע ועובר לטעון שהחוק הישראלי תמיד עמום. תעשה מה שאתה מבין ואם לא תרגיז אף אחד במערכת המשפטית לא יקרה לך כלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, במקרים מסויימים. אם במקרה אתה צריך משהו לעבודה, ואתה מצלם מאמר מתוך ספר שלא שייך לך ( נגיד מסיפריה), נדמה לי שמדובר בהפרת זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז האם ניתן לתבוע ספריות עך שותפות לדבר עבירה? הרי ברובן ישנה מכונת צילום וברור למה היא משמשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיקרון, כן, וספריות רבות לא יתנו לך לצלם (או לפחות יצהירו על האיסור, אבל לא יאכפו אותו) אלא אם כן אתה סטונדט של המוסד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באוניברסיטה העברית, לפחות, יש מעל למכונות הצילום אזהרה מפני הפרת זכויות יוצרים. אני חושב שיש חוקים שנוגעים לזה, המתירים ''שימוש סביר'' לצרכי למידה. מובן שמה שקורה תכל'ס זו פגיעה היסטרית בזכויות יוצרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד חשבתי שהאזהרות האלו שתלויות מעל מכונות הצילום באוניברסיטה העברית הן מס שפתיים ותו לא. אם לאוניברסיטה באמת אכפת מזכויות יוצרים - היא היתה רוכשת יותר משני עותקים של ספר שדרוש למספר קורסי מבוא בני כמה מאות סטודנטים כל אחד. שלא לדבר על מחירי הספרים השערורייתיים באקדמון - שמתנהגת כמו כל חנות ''רגילה'' למטרת רווח, במקום לשרת צרכים יותר רחבים. היה אפשר לחשוב שניתן לסדר לסטודנטים הנחות הרבה יותר משמעותיות על ספרים שהם קונים במסגרת התואר לקראתו הם לומדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הגנה על זכויות יוצרים זה טוב לשוק החופשי? [ואם כבר, למה שזה לא יהיה בדיעבד (כמו בעניין הרופאים). שיתפסו עבריינים ויתבעו אותם. מה פתאום המדינה צריכה להיות מעורבת?]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על המדינה אין לי מה להגיד, אבל בעיקרון הליברליסטים (עכש''י כמובן)בעד זכויות יוצרים כי זה סוג של קניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאמרת שהם בעדן כי זה טוב לשוק החופשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, אם יש לך זכויות על משהו, אתה יכול למכור את זה (בשוק החופשי). אם זה מחולק חינם, אין רווח וסתם עבדת על השיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שבעקבות רצף התגובות האחרון שלך בנושא אתה יכול להצטרף :) קודם כל, הצהרת משרד המשפטים בעייתית ומתחכמת: היא כורכת מין שאינו במינו. המטרה *היחידה* של החוק היא הטלת המס החדשה, שכמובן רעה, ומבצעת על חשבון כולם העברת כסף מכיסיהם לכמה ארגוני אומנים מקומיים (למה לא בינלאומיים? מה נמכר יותר בישראל?). אבל הוא עושה זאת בתחכום: הוא לוקח חוק, שממילא שינויו לא ישנה דבר במציאות, כי מלכתחילה אינו בר אכיפה (וכנראה חוקק מתוך איזה רפלקס ריכוזי שאומר שלממשלה חייבת להיות דעה ותקנה בכל דבר), ואומר שהוא מקל בו, ובתמורה רוצה מס. זו דרך נפלאה להצדיק היטל שערורייתי כזה (קשה הרבה יותר להגיד שצריך מס של 5 אחוז כי הארגונים המקומיים במצוקה). מזכיר לי איזה בוס שהיה לי, שידעת שהוא רוצה ממך משהו גדול כשפתח את דבריו בכמה מחמאות או אזכור איזה חצי טובה ישנה שביצע עבורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי, האם לדעתך חוקי זכויות היוצרים הם מיותרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאמרתי בתגובה הקודמת הוא, שלמרות שהכתבה כביכול כורכת בין שני הנושאים, מדובר כאן פשוט על העלאת מס פשוטה עם תרוץ עלוב, שאין לו קשר לזכויות יוצרים. לגבי זכויות יוצרים: כמו פטנטים, הן לא מיותרות, אבל כמו בכל תקנה מווסתת, צריך להיזהר מאוד בניסוחן, כדי שלא ליצו מונופולים בתחום האמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שנעשה כאן היה בסך הכל מהלך הגיוני וסביר שהיה צריך לקרות כבר מזמן. הרי המס הזה כבר מוטל על קלטות ריקות, ומאותה הסיבה ממש. משדעך השימוש בקלטות לשם גניבת מוזיקה, ההגיון אומר שאת הפיצוי יש לקחת מהמדיה החדשה המשמשת לכך: דיסקים לצריבה. בכל מקרה, הארגונים המקומיים קשורים עם ארגונים בינלאומיים בהסכמים שמסדירים את ענייני התמלוגים, גם בהקשר של המס הנוכחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל המס לא הוטל רק על דיסקים לצריבה, אלא על מדיה מגנטית, כולל הדיסק הקשיח החדש שתקנה מחר למחשב שלך, ולכרטיס הזיכרון שאתה שם במצלמה שלך (כדי שתוכל לצלם תמונות *שלך*). מכאן זה נראה בעיקר כעוד תירוץ להגדיל את המס, לא ממש הרבה מעבר לזה. (ועדיין לא הבנתי איך לפי איזה מפתח תתבצע חלוקת הכנסות המס לאמנים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם את בטוחה? אני הבנתי שדיסקים קשיחים אינם נכללים בכלל זה. היכן זה כתוב בתיקון לחוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק עצמו מאוד כללי, ואומר רק: "התקן חייב- התקן שעליו מעתיקים בדרך כלל תקליטים מסחריים למטרה פרטית, מסוג שקבע השר לפי סעיף 17ה" (סעיף 17א) "שר המשפטים, בהתייעצות עם הוועדה, יקבע את סוגי ההתקנים החייבים עליהם חל פרק זה" (סעיף 17ה). מכיוון ש: 1) שירים פיראטיים יורדים קודם כל לדיסק הקשיח, לפני שהם מועברים למדיה אחרת (דיסק צרוב, iPod) 2) אחוז גדול מהשירים לא נצרב מעולם על תקליטור, ומושמע תמיד מהדיסק הקשיח. 3) מנסיון עבר, תמיד מעדיפים לגבות יתר מיסים מאשר חסר מיסים אני לא רואה סיבה להניח שדיסקים קשיחים לא יכללו. אני כנראה לא לבד בהבנה הזו. מתוך המאמר ב-nrg מעריב (ההדגשה שלי): "לפי התזכיר, שר המשפטים יקבע אילו מדיות משמשות להעתקת מוזיקה (למשל: דיסקים ו*כוננים קשיחים*), ויטיל היטל על היצרנים והיבואנים שלהן, בגובה של עד 5% ממחירן. ההכנסות מההיטל יחולקו בין חברות התמלוגים שייצגו את היוצרים, המבצעים והמפיקים." כנ"ל עם כרטיסי זכרון, שמשמשים אמנם גם במצלמה דיגטלית, אבל גם בלא מעט נגני מוזיקה ניידים. אתה באמת מאמין שיוותרו על מיסוי שלהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בהערה לסעיף 17א בעמוד חמש נאמר" להגדרת "התקן חייב" – הגדרת "התקן חייב" נועדה לבטא כלל מהותי לפיו ההתקן שעליו חל ההסדר הקבוע בחוק, הינו מסוג של מדיה בלבד, כגון קלטות אנלוגיות, דיסקים לצריבה וכדומה ולא מכשירים המשמעים להעתקה, כגון צורבים. ייתכן וההתייחסות לסעיף 17ה' המסמיכה את שר המשפטים לקבוע רשימה של התקנים חייבים עשויה לכלול זאת, אך לפי הנוסח הנוכחי דיסק קשיח אינו יכול להכלל בזה (כונן קשיח ממילא אינו יכול, כיוון שזהו hard drive והוא המקום שבו ממוקם הדיסק, לא הדיסק עצמו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה שהחוק לא אומר משהו ברור על התקנים שמשלבים מדיה עם מנגנון העתקה, כמו דיסק קשיח. ליתר דיוק, המשפט שציטטת דו-משמעי: ההתקן... הינו מסוג של {מדיה בלבד}: דיסק קשיח out. ההתקן... הינו {מסוג של מדיה} בלבד: דיסק קשיח in. כך, אגב, הבנתי את המשפט בקריאה ראשונה. אז מה אם יש בו גם ראש קורא-כותב? מבחינת החוק, זה יכול להיות כמו תקליטור לצריבה עם טוש מצורף. אפשר אולי לחשב את האחוזים רק על החלק המשוער ממחיר ההתקן שמהווה ה*דיסק* גופא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק מוציא במפורש מכלל התקן ''צורבים'' ומכיוון שרוב הדיסקים הקשיחים היום משלבים אפשרות צריבה (מבחינת המשתמש -- אני לא מספיק מבין בזה כדי לומר אם זה גם מופרד בתוך המחשב) הרי שאי אפשר למסות חלק שהוצא בלשון מפורשת מכלל חוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן כבר נכנסים לשאלת ההגדרה של צריבה. האם צריבה==אפשרות כתיבה מידע? אם כן, דיסקים קשיחים הם צורבים. או האים צריבה==פעולת כתיבה קבועה- במקרה הזה דיסקים קשיחים אינם נכללים. גם מבחינת המשתמש החוויה שונה- כתיבה לדיסק הקשיח שקופה מבחינתו, ואילו צריבה בצורב היא פעולה הרבה יותר מודעת ומכוונת, ודורשת תוכנה נפרדת/ממשק נפרד בתוכנה קיימת (גם במק, צריבת דיסק שונה מאשר סתם העתקת תוכן לכונן אחר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ודיסקים קשיחים מאפשרים גם כתיבת מידע למדיה וגם כותבים לתוך עצמם, איני רואה את ההבדל. מכל מקום, אנחנו מתווכחים על ההגדרה ועל היקף תחולתה ואני לא בטוח אם יש בזה אפילו טעם. האם הממשלה יכולה בכלל לטפל במיסוי של חלקים כלולים? ואיך יעשו זאת במחשבים שאינם מורכבים כאן ובאים כיחידה אחת? ידרשו מיצרניות מחשבים לתת מפרט תמחור לרכיבים השונים? האם זה מעשי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכשם שממילא גובה המס הוא החלטה שרירותית, אפשר לקבוע שרירותית אחוז מס קטן יותר על רכיבים מעורבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מס שבלתי אפשרי לגבות, ממש כמו שאי אפשר לגבות מס נפרד על כפתור ''נגן'' בנגן די-וי-די. הדרישה מיצרניות לפרט עלות רכיבים נפרדים תביא לכך שהמוצר לא ייובא, כיוון שפרט זה הוא סוג של סוד מסחרי (ונשק בידי מתחרים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת, אני *לא* רוצה לשאול את היצרנים כמה עולה להם הרכיב הנפרד (אני בספק אם יש לשאלה משמעות). אני רוצה - מה רוצה? אני בכלל לא תומך בחוק הזה. אני מניח שאפשר - להחליט באופן שרירותי למדי, או מתוך הכרות כללית עם אופי המוצר, לקבוע שערך התוף המגנטי הוא שליש מערך ההתקן הכולל, ולפיכך המס על דיסקים קשיחים יהיה שליש מהמס על מדיה טהורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי. וכשעוברים לדיסקים ללא תוף מגנטי? עדיין לא נראה לי שזה בציע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יש עדיין מס על כרטיסי טלויזיה? כי אז מחשבים מורכבים המכילים כרטיס טלויזיה עומדים בפני בעייה דומה בייבוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואילו הקישור היה עובד גם בדפדפן שלא רץ על חלונות, הייתי יכולה אפילו להעזר בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אני מחוייב בתשלום אגרה גם אם: אני צופה באמצעות מחשב? אם אני צופה לא בטלויזיה אלא באמצעות שילוב של וידאו וצג מחשב או באמצעות וידאו ומוניטור? כן מבחן הפונקציונלי הוא המבטיח את הגשמתה של תכלית זו. על פי מבחן זה, השאלה המכרעת אינה מהי חזותו החיצונית של המכשיר בו אנו עוסקים. באופן דומה, אין חשיבות מכרעת גם לשאלה, האם מדובר במכשיר אחד אובצירוף של מכשירים אחדים. קשה למצוא צידוק רציונלי לתחימה של החיוב באגרה רק למקרה בו הפונקציה הנזכרת מבוצעת על ידי מכשיר המצוי בקופסא אחת, וזאת להבדיל ממקרה בו היא מבוצעת על ידי מכשיר המחולק בין כמה קופסאות. מרכז הכובד הוא בהחזקה של מכשיר אשר יש בו כדי לאפשר את ההנאה משידורי הטלוויזיה. מרכז הכובד הוא בקיומו ובמימושו של פוטנציאל לקלוט את האותות ולתרגמם לכלל תמונה. לענין זה, לא החזות החיצונית היא הקובעת, אלא השלמות הפונקציונלית. ע"א 1934/95 רשות השידור נגד גיורא שור, דינים עליון כרך נב, 55. "איני סבור כי עלינו להגביל עצמנו לתמונת המציאות שעמדה בפני הכנסת עת חוקקה את חוק רשות השידור. אכן, ספק רב בעיני אם בעת שתוקן חוק רשות השידור והוכנסה בשנת 1969 הוראה הקובעת חבות באגרת טלוויזיה, היו בנמצא מכשירי וידאו או צגים של מחשב לשימוש ביתי. אך בכך אין כדי למנוע את פירושו של חוק רשות השידור בהתאם לתכליתו. אין בכך כדי למנוע את יישומה של תכלית זו למציאות מודרנית, על השינויים הטכנולוגיים שהתחוללו בתחום המוסדר. ע"א 1934/95 רשות השידור נגד גיורא שור, דינים עליון כרך נב, 55. "אין די בקיומה של אפשרות תיאורטית לשילוב של מכשירים, אשר עשוי לשמש לפונקציה של קליטת שידורי טלוויזיה. לענין זה אין די בהשערות. לכן, אין די, למשל, כי אדם מחזיק בביתו, בנפרד, מכשיר וידאו וצג מחשב, כדי להביא לחיובו באגרה. לצורך חיובו של אדם באגרה, על רשות השידור להניח תשתית ראייתית ממשית וקונקרטית, המעידה על כך שאמנם מדובר בשילוב בפועל של הרכיבים הנדונים לכלל שלמות פונקציונלית המהווה מקלט טלוויזיה. " ע"א 1934/95 רשות השידור נגד גיורא שור, דינים עליון כרך נב, 55 קיום פוטנציאל להנאה מן השידורים בידי מי שמחזיק במקלט טלוויזיה, מהווה עילה לחיוב באגרה. דברי השופט קציר בע"א (חי') 318/87 רשות השידור נ' כהן (לא פורסם), בפיסקה 14). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איך הדפדפן שלך עובד, על לינוקס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את השאלה. הקישור אליו אני מתייחסת הפנה לדף המכיל שאלות שונות, שכדי להגיע לתשובות יש צורך ללחוץ על קישור המפעיל סקריפט שעובד רק באקספלורר. למה צריך לשים סקריפט בקישור פשוט נפלא מבינתי. הדפדפן שלי כרגע רץ על לינוקס, אם כי יש לי גם מקינטוש ליד עם דפדפן מקביל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתמש בשועל האש של מוזילה ולא נתקלתי בבעיות | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הורדת שירים צרובים הינה עבירה גם על פי החוק החדש. החוק הזה הוא בסך הכל חוק דיי מיושן ואמור לפצות אמנים על העתקת מוזיקה מ*דיסק חוקי* לדיסק אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואף אחד לא ענה לי עדיין לפי מה יחולק הפיצוי לאמנים. איך ידעו את מי לפצות ובכמה? העניין שאסור ליצור עותק גיבוי של מוזיקה שרכשתי הוא די מגוחך, ואני מצהירה כאן שממש לא אכפת לי אם מישהו יצלם לעצמו עותק גיבוי של הספר שלי1 שהוא רכש. להיפך- אם זה אומר שהספר שלי יהיה בשימוש כבד יותר, כי הקונה לא יחשוש שהוא יהרס (הקולה ליד המקלדת נשפכה על הספר...) עוד יותר טוב. --- 1 "עיבוד תמלילים עם אופן אופיס 1.x" יצא בהוצאת הוד־עמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שעברת אותן להוצאה? אם העברת את הזכויות, אינך יכולה להעניק אותן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הורדת שירים צרובים הינה עבירה גם על פי החוק החדש" זה קצת פחות חד־משמעי מזה. אני מצטטת: "3.ג לא תהיה זו הפרה של זכויות יוצרים ומבצעים לטבוע או לשעתק יצירה על גבי קלטת לשם שימוש פרטי וביתי שלא למטרות מסחריות" כן, שיתוף הקבצים די בבירור לא נכלל כאן. אבל הורדה שלהם? זה לא ממש חד משמעי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר להוריד? אני בספק, אבל גם אם כן מדובר רק בתוכנות של משתפות את המידע בחזרה כך שתוכנת emule(והדומות לה) פסולות משום שהשיתוף מתבצע כבר בעת ההורדה וקאזה ודומותיה מותרות רק אם אינך משתף. החוק קובע ש... כל העושה ביודעין אחד המעשים דלקמן דינו - מאסר שלוש שנים וקנס פי שבעה...(ג) מחלק העתקות מפירות של יצירה כזאת לשם עסק או בשיעור שיש בו כדי להזיק לבעל זכות-היוצרים; ובכל מקרה מדובר בשותפות לדבר עבירה לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב/ווטסון: אז ההיטל הישן על קלטות הוא רע מאותם נימוקים. במקום לתת לו לגווע יחד עם הקלטות, עושים לו החייאה על גבם של הדיסקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן שני דברים שונים: א. עקרון. ב. יכולת אכיפה בפועל. כמובן שבאופן עקרוני הליברליזם מתנגד לפגיעה בזכות הקניין באמצעות "צריבה פירטית," שכן זו בפועל גניבה, אך הוא מבחין בין רמה נסבלת לרמה בלתי נסבלת של פגיעה כזו. כל אחד יכול להתוות את הקו בין שתי רמות הפגיעה במקום אחר, אך נדמה לי שהמקום המקובל הוא בנקודה שבין צריבה פרטית לבין צריבה בכמות ולמטרות מסחריות. אפל, בחנות iTunes שלה, קובעת מגבלה שלפיה ניתן לצרוב כל שיר לעשר "רשימות נגינה" (היינו, תקליטורים) נפרדים, ומאפשרת העברה בלתי מוגבלת לנגן מוסיקה. נדמה לי שכאן הקו נמתח במקום סביר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהארץ כמעט שכחו 1 לציין שמדובר על הרחבה של חוק הקלטות הריקות. רואים שהכתב לא הבין על מה הוא כותב. האם זה מרגיז, או סתם משעשע? 1 זה מה שכן נכתב - "ההסדר המוצע מהווה עדכון של הסדר ההעתקה למטרות פרטיות, הקבוע כיום בפקודת זכויות היוצרים" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לחשוב שמוזיקה זה הדבר היחיד ששמים עליהם. ועוד 9%, לא פחות. סכום גבוה מאוד על מה בדיוק? על גיבויים שעושים בצורה לגטימית? כשאני מגבה מידע *שאני יצרתי*- אצטרך לשלם מס על התקליטור. ואם אחליט לגבות תקליטור מוזיקה שרכשתי בכסף מלא- עכשיו זה פתאום חוקי, אבל אני אצטרך לשלם *שוב* עבור אותה יצירה מס. מה אומר, אחל'ה דרך לאכוף זכויות יוצרים... אגב, מישהו יודע כמה מה־9% הללו יגיעו ליוצרים עצמם ולא לחברות התקליטים? ואיך בדיוק הכסף יחולק לאמנים? לפי איזה מפתח? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עוד כלום- הידעת שאת משלמת אגרת רדיו לרכב גם אם אין לך רדיו באוטו1? 1 אבל לא אם אין לך אוטו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם אם את חרשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תוכיח שהיא חרשת, באופן שיניח את דעתו של מנהל רשות השידור, היא תהיה זכאית לפטור מאגרת טלוויזיה. אני משער שגם אגרת רדיו בכלל הפטור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לחירשים מגיע פטור מאגרת הטלוויזיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי אוטו, ואין לי טלויזיה, אז בנתיים מהאגרות הללו אני פטורה... (וכן, הייתי מודעת לאבסורד באגרת הרדיו. זה לא מפחית מהאבסורד של המס בחוק הקלטות הריקות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
cבידיעה כתוב 5% | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחירו של דיסק מלא במוזיקה חוקית הוא כ 10-20 דולר. מחירו של דיסק ריק פחות מדולר, נניח שדולר לצורך העניין. התוספת למחיר הדיסק הריק - 5 סנט. כלומר המחוקק סבור שהסיכוי שדיסק ריק ישמש לצריבה לא חוקית של מוזיקה הוא בסה"כ 1 ל 300 פחות או יותר. נדמה לי שהשיעור בפועל גבוה משמעותית (ושחלק מהצריבה הלא חוקית היא של תוכנה וסרטים שהם יקרים יותר), אבל אולי אני צינית מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיסק ריק עולה בערך שקל ורבע. תוספת מגיעה ל 5 אגורות. דיסק מלא של מוזיקה עולה - 50-60 שקלים או אולי יותר? כלומר היחס הוא בערך אחד לאלף. השאלה איננה כמה העתקות בלתי חוקיות היו, אלא כמה העתקות חוקיות של מוזיקה שלא היו מתבצעות במצב בלתי חוקי יתבצעו עכשיו בגלל שהן חוקיות ו"ממילא אני משלם עליהם". מכיון שרוב ההעתקות הן העתקות חוקיות לגיבוי או סתם לשימוש שלא קשור לדברים של זכויות יוצרים ובנוסף יש הרבה העתקות של תוכנות וסרטים שנשארות לא חוקיות, הערכה של 1:1000 כנראה די סביר. הבעיה היא יותר איך הולכים לחלק? ואיזה אחוז ילך להפקות חסידיות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה אחוז ילך אלינו? החרימו לנו את כל החומר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הצבעתי עלה ירוק 1, ואתה? 1 ליתר דיוק מאוד רציתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר"צ. (מים גנובים ימתקו). מה דעת תורה על עישון מריחואנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תאכל כל תועבה. וזו בוודאי תועבה בריאותית. אולם באותה מידה התורה מתנגדת לפלישה לתוך בתיהם של אנשים בחיפוש אחר מריחואנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היחס היה אחד לאלף, אני מניחה שלא היו עושים מזה כזה סיפור. יתכן שבשוק החסידי, בו כל הצרכנים צדיקים, זה אכן המצב (ואת http://www.hasidicreggae.com/ כבר שמעת?) לגבי השאלה - אני לא מכירה אף אחד שנמנע עד היום מלבצע העתקות "חוקיות" (לא שהן באמת חוקיות, אבל נניח) של מוזיקה משום שהן "חוקיות" ולא חוקיות ממש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני מבין אותך כלל. החוק מתייחס לקבוצה מאוד מוגבלת של פעולות שהיום הינן גניבה, ועל פי החוק החדש תהיינה מותרות. אם אני מבין נכון, את אומרת שמספר האנשים שיעברו מלא לעשות פעולות אלו לכן לעשות פעולות אלו בעקבות שינוי החוק - שואפת לאפס. אם זה המצב הרי שהיחס לא משנה. איזה יחס את חושבת שיש? ייתכן שאת רוצה להגיד שהסכום צריך לנבוע מוסרית, כלומר צריך לכסות את עלות כל ההעתקות שייהפכו להיות חוקיות בעקבות שינוי החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אני לא הבנתי את מטרת החוק בקריאה ראשונה של הידיעה. זהו אכן יחס מתקבל על הדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחירו של דיסק בודד יכול להגיע ל-90 ש"ח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדור הבדולח שלי צופה שיהיו פה המון ויכוחים על שוק חופשי ולמה לממשלה אסור להתערב בכל מקרה. העניין הוא שהחוק הזה נשמע לי אידיוטי (ומכשיר שרצים) בלי קשר לקיומה/אי קיומה של אידאולוגיה ליברליסטית המתנגדת עקרונית להתערבות ממשלתית. אפשר גם לדבר על מה רע בהתערבות הספציפית. מישהו מצליח להבין את ההגיון (ולו הפנימי) של החוק המוזר הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה גם תגובה 254806 שלי לראובן בהתייחסות לחוק ולמטרתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 254806 אתה מפרט את הגיונו של החוק באופן ציני מתוך מסגרת ההנחות של התזה השיגרתית שלך (עוד התחכמות ממשלתית לשם גביית מס נוסף, ללא שום כוונה מעבר להוספת עוד קצת ג'ובות לקופה). יכול להיות שאתה צודק ואני תמים (בכך שיש כוונה של המחוקק להיטיב או לטפל בבעיה). אני מנסה להבין את הגיונו הפנימי של החוק (אם יש כזה), משום שאני לא מצליח למצוא אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פשוט. המדינה אחראית להכל ואחראית לשמור על הרכוש של בעלי הזכויות לתקליטורים. מכיון שהמדינה לא מונעת פשיעה על ידי פשפוש בבתים של אנשים פרטיים (אולי זה עוד יגיע), אז שבמקום זה תפצה אותם בכסף. מאיפה יילקח הכסף - מהגנבים ומהדומים לגנבים. איך? פשוט נקח ממוכרי הדיסקים הריקים. ואם תשאל למה שהמדינה תדאג דווקא למוכרי תקליטורים ולא לבעלי מכוניות שנגנבות? התשובה היא שיש ליוצרי המוסיקה השפעה על התקשורת ומשם על הקולות שיקבלו הפוליטיקאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ואם תשאל למה שהמדינה תדאג דווקא למוכרי תקליטורים ולא לבעלי מכוניות שנגנבות? התשובה היא שיש ליוצרי המוסיקה השפעה על התקשורת ומשם על הקולות שיקבלו הפוליטיקאים." למרות כל הרצון הטוב להכפיש את הפוליטיקאים, אני לא בטוח שלארגוני היוצרים יש יותר כוח מלחברות ביטוח הרכב. הסיבה או התירוץ למה זה כן וזה לא, אני משער, היא שהמשטרה יכולה עדיין לטעון (בקושי) לאיזשהו מענה לגניבת מכוניות, או מכל מקום אינה חייבת או אינה רשאית להודיע שהיא לא תילחם יותר בגניבת מכוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא כשליולי עופר גנבו את המרצדס המשטרה המשטרה עשתה מאמצים ניכרים להחזירה לבעליה (המפכל הרים טלפון לטיבי שהתקשר לג'בריל שטיפל בעניין. המכונית הוחזרה רחוצה, עם ספוילר שלא היה מותקן בה מלכתחילה ועם מכתב התנצלות על המושב האחורי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה רואה הבדל בינו לבין החוק המקביל לו העוסק בקלטות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. א. אי בהירות החוק לגבי מה מותר ומה אסור למסות במסגרת החוק הספציפי. תרצה הוועדה והיא תטיל מס על תקליטורים, PDAs, מחזיקי מפתחות, כוננים קשיחים או שבבי זיכרון. כל שנשאר לאזרח הוא להחליט עם מה יותר זול לגנוב ולהעתיק (אולי מבלי לשלם את המס - גם היום רוב האנשים לא צורבים בכלל דיסקים של MP3, אלא מורידים את המוזיקה אל הכונן הקשיח) או לחילופין הוועדה תצטרך למסות כל טכנולוגיה שנוח לשמור עליה מידע. ב. כמות השימושים השונים (הלגיטימיים והלא לגיטמיים) של המדיה הממוסה, גדולה בהרבה מכמות השימושים של קלטת מוזיקה (או וידאו)2. מה הקשר בין מדיה לצריבה לבין תעשיית המוזיקה או הסרטים דווקא3? אנשים גונבים תוכנה במליוני (מליארדי?) שקלים בישראל (אני מנחש שנצרבים יותר דיסקים של משחקי מחשב מאשר דיסקים של מוזיקה בישראל4). החוק מכשיר את השרץ הזה בעבור תשלום תמלוגים לשלמה ארצי. כמו כן, אני לא חושב שההבדלים מהחוק הקודם הם העניין המהותי. זה פשוט נראה לי צביעות ממדרגה ראשונה, כאשר מעבירים עוד חוקים למיסוי מדיה (לצריכה פרטית), בעוד שמוכרים באופן תעשייתי, בדוחנים קבועים ומסודרים, מוזיקה ותוכנה פיראטית (ממש מול תחנת משטרה, במקרה של רחוב העצמאות בחיפה). כמו כן, חברות מסחריות ישראליות מפרסמות באינטרנט באתרי הורדות פיראטיות (פירוסמות חוצפניות בסגנון "הורדתם סרט קולנוע חדש מהאינטרנט? צפו בו ב-DVD החדש והמשוכלל של גרשון אלקטרוניקה בע"מ"). שיתחילו קודם להלחם בצורה מינימלית ב*תעשיית* הפגיעה בזכויות היוצרים בישראל, שמגלגלת הרבה כסף, ושאחר כך ידאגו למסות טכנולוגיות שיש להן שימוש לגיטימי. _____________ 1 סליחה על הבלאגניסטיות של התגובה ועל שגיעות הכתיב (שבטוח נמצאות שם). יריתי אותה במהירות במהלך הפסקה קצרה. 2 כן, פעם גם שמרו מידע על קלטות, אך בימים ההם מיחשוב היה למשוגעים לדבר בלבד. 3 ישולמו תמלוגים גם להפקת תוכניות טלויזיה? משחקי מחשב? תוכנות מקצועיות שעולות אלפי שקלים? ספרות מקצועית וסיפורת? מופעי סטנד-אפ מצולמים? לא יהיה כסף בקופה אפילו לתיגמול חלק קטן מכל אלה. הכסף לא יזרום דווקא לאלה שמגיע להם. 4 למה? משום שקבצי מוזיקה הם קבצים קטנים שבד"כ מגיעים בפורמט MP3 וניתן לשמור אותם בקלות על סוגי מדיה שונים (לרוב הם לא מוצאים את דרכם אל מחוץ לכונן הקשיח). לפעמים אנשים צורבים אותם כדיסק אודיו רגיל, כדי לשמוע על המערכת הביתית, אבל מדובר בעולם הולך ונעלם. לעומת זאת, משחקים פיראטיים (ולפעמים תוכנות) מגיעים בד"כ בפורמט של קובץ IMAGE של תקליטור כך שאנשים צריכים לצרוב דיסק כדי להתקין את המשחק על המחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רץ לספרייה/מעבדת מחשבים בין הרצאות כדי לבדוק תגובות חדשות באייל ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחילת שנת הלימודים, כשהדשא והקפיטריות מלאים בנודניקים שדוחפים לך "מתנות" והצעות שאי אפשר לסרב להן, אני לא רץ לכיתת המחשבים - אני נס! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נותר רק לקבוע האם אנו גם מטרד לסובבים אותנו והאם אנו מתקשים להתפרנס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבת נכון :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא, אני מתעקש - קטונתי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר ל4 - אפשר לפתוח קבצי IMAGE גם בלי לצרוב אותם, אבל מכיוון שהגודל של סרטים הוא בערך פי 10 ויותר מקבצי מוזיקה, סביר להניח שהם אכן נצרבים בסופו של דבר, משיקולי מקום על הכונן הקשיח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהכוונה לדיסקים קשיחים -- אבל לא רואה כיצד החוק יכול לחול עליהם כיוון שחומר אינו נצרב אליהם ממילא ואינם מהווים ''התקן חייב'' כפי שהוא מוגדר בחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבבה. בכל פעם שאני מגבה את החומרים מהדיסק אשלם מס נוסף. כיף לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העתיד, לעומת זאת, יראה קצת אחרת: א. תשלום לחב' האינטרנט ע"פ שימוש בפועל – כלומר, תשלום פר MB (או פר GB, או פר TB, תלוי מתי יעברו לשיטה) ב. על תשלום זה ייגבה מס שיועבר לאמנים. זה ייקח זמן, אבל כמעט ואין לי ספק שלשם נגיע. טוב או לא, את זה אני משאיר לכם להחליט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שהעתיד יראה אחרת. "זכויות יוצרים" הוא מושג שנולד עם החברה הקפיטליסטית (נדמה לי שהחוקים הראשונים של זכויות-יוצרים הם מ-1715). אבל הטכנולוגיה משתנה, ויחד איתה גם השיטה הכלכלית. אני לא מאמין שבחברת מידע המושג הזה יוכל להתקיים לאורך זמן. בסופו של דבר, הוא יבוטל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא יהיו זכויות יוצרים, לא יהיו יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר את זה לאפלטון. אח''כ תוכל לנסות את התזה הזאת על מגיבי האייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפלטון לא מדבר איתי כבר כמה שנים (ריב ישן ומטופש, לא משנה). מגיבי האייל, עם כל הכבוד, לא תרמו לאנושות שום דבר שמשפר את מצבה באופן משמעותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה רלוונטי? עובדתית, אנשים יוצרים גם בלי לצפות לזכויות-יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עובדתית, אנשים יוצרים הרבה פחות בלי זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרבית מאלה שיוצרים רק עבור זכויות יוצרים, עדיף שלא ייצרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שזה חשוב. אבל איך הגעת ל"עובדתית"? אילו ראיות יש לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי את היוצרים שאני מכיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? בשל קיום זכויות היוצרים יש הרבה מגבלות על שימוש במידע מועיל. לדוגמה: האם היה נראה לך סביר לעורכי־דין או שופטים היו חייבים לבקש רשות על ציטוט של פסקי דין במשפטים? ואם ציטוטים כאילו הם שימושיים בתחום המשפטים, למה הם אסורים בתחומים אחרים? פרוייקט וויקיפדיה הדגים בצורה טובה איך ויתור נבון על מלוא זכויות היוצרים מאפשר יצירת גוף ידע אשר כולם , כולל כל התורמים אליו, מרוויחים ממנו בסופו של דבר בקיומו של מאגר ידע מועיל וזמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד מצפה אתה שחברות תרופות ישלמו משכורות לאלפי אנשים העובדים על פיתוחן וניסויין של תרופות חדשות? כיצד מצפה אתה שאמנים שאינם מופיעים, או שקהלם דליל, גם אם הוא מונה מיליונים, יצרו מוסיקה, אם אין הם סמוכים אל פינכתו של בעל הון נדיב או של מפרסם? מדוע שאנשים שיש להם המצאה שמשפרת את חיינו, אבל שקל להעתיקה, גם אם קשה לפתחה מלכתחילה, ישקיעו ממרצם וכספם, ולא פעם יאבדו את שניהם, כדי לפתח ולהפיץ את המצאתם, אם אין להם סיכוי לתיגמול סביר על השקעתם, לפחות למשך תקופה מסויימת? אתה יודע מה היתה כמות המוסיקה, התרופות (שהופצו ע"י רוכלים ונוכלים מבלי שנבדקו במבחנים ממושכים ויקרים) ושאר הדברים שהומצאו לפני עידן הקפיטליזם? יש לי הרגשה שבכל עשור כיום, מומצאים יותר דברים מצילי ומשפרי חיים מאשר בכל התקופה שקדמה לקפיטליזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבכל האמור לסחורות ממשיות (כמו תרופות) יהיה מובן כלשהו לזכויות יוצרים. אולי בעוד כל מיני תחומים המצב ישמר, אבל קשה לי להעריך באילו תחומים זה יקרה. מעבר לזה, "הנבואה" שלי אינה מתייחסת למצב הרצוי, אלא למצב (שיהיה) מצוי. זכויות יוצרים על מוזיקה או תוכן קיבלו הגנה בגלל שהן היו חלק מהמערכת הקפיטליסטית: כדי ליצור ולשווק תוכן היית צריך לייצר מוצרים (ספרים, תקליטים) ואת כל המערך המסחרי הנלווה. כשאפשר להעביר תוכן ללא מוצרים, המושג פשוט מאבד את משמעותו. אני לא יודע אם זה טוב או רע, אבל אני משוכנע שלא תהיה דרך לכפות את מושגי המערכת הישנה. בנוגע לדברים שהומצאו לפני עידן הקפיטליזם. אז מה? אנחנו לא נחזור לעבר, אלא נתקדם לעתיד אחר, אולי פלורליסטי יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום מה נראה שאתה די מחבב תחזית זו. אם נתמקד רגע בנושא המוסיקה, ממה לדעתך יתפרנסו מוסיקאים וסופרים בעתיד? האם יצירה בתחומים אלו תהפוך לנחלתם של חובבנים (או של מקצוענים עשירים)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיהו סופר "מקצוען"? רם אורן? ז'וז'ה סאראמאגו? קורט וונגוט? לואיס קארול? דוסטוייבסקי? שמעתי שמוסיקאים מתפרנסים גם מהופעות (והלשונות הרעות טוענות שעיקר הכסף מדיסקים הולך לחברות התקליטים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לאלו המקדישים את עיקר זמנם ליצירה. תודה לך ולשאר המגיבים. היש כאן מישהו שכן מחייב שמירה על זכויות היוצרים של מוסיקה וספרות? אולי מגישה שרואה ביצירה חלק מנפשו של היוצר, שיש לו עליה זכות כלשהי. למשל מה היית מרגיש אם שיר (poem) שכתבת מנימי נפשך ומדם ליבך היה מופיע שבוע לאחר פירסומו בפירסומת לנקניקיות, וגם כן, לא מן המשובחות? או שאלבום (מוסיקה) שהוצאת לאחר שלוש שנות עבודה מאומצת היה מושמע ללא הפסקה בקניונים, כאשר קולך מוחלף בקולם של זמרים אלמונים וזולים שהיו משלבים שמות מותגים במילים, כך שאחרי שבוע כזה אף אחד כבר לא היה יכול לשמוע או לקנות את הדיסק שלך? או אם נחזור לעניין הכלכלי, מה עם סרט ששוכפל מיידית והופץ באינטרנט ובקרנות הרחוב, כך שלא מתאפשר לשלם משכורות לתאורנים, אנשי הקול והשחקנים? אז לסרטים המצליחים ביותר יהיה גם כך די קהל, אם כי הפשטות והאיכות הגוברות של ההעתקה עשויים לחסל גם אותם אם הם לא יוגנו, אבל רוב הסרטים אינם כאלו, בוודאי אלו שאינם "מיינסטרימים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יש כאן מישהו "שכן מחייב שמירה על זכויות היוצרים של מוסיקה וספרות". ורופא, יש כאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא כל כך השאלה ה"מוסרית". אני חושב שאין לי בעיה מוסרית לשלם עבור שימוש ביצירות, ואין ספק שליוצר יש זכות כלשהי על היצירה. הבעיה היא "פרקטית" או שמא "טכנולוגית". ניקח בדיחות. וודי אלן התפרנס כחבר בצוות הכותבים של מל ברוקס. כולנו מכירים את האנקדוטות על הסטנדפיסט שמישהו "גנב לו חומר" מהופעה. אבל מה נגנב כאן? אם אני מספר בדיחה ששמעתי ברדיו בתוכנית של מל ברוקס, האם אני מפר את זכויות היוצרים של וודי אלן? בעיקרון כן, אבל ברור שמעשית, חתיכות כאלה קטנות של "קניין אינטלקטואלי" הן בלתי ניתנות להגנה. נניח שיש לך סופרמרקט, ואנשים לוקחים פיסטוקים מדוכן הפיצוחים. ברור שזו גניבה , אבל קשה לשכנע את האדם הבודד שפיצוח פיסטוק בודד הוא פשע איום הפוגע בכלל הסופר. ככל שנהיה יותר קל להשיג את הקניין, כך הפגיעה ניתפסת כקטנה יותר. אם הטכנולוגיה של ייצור מחשבים תהפך לנחלת הכלל, עיגון הטכנולוגיה בפטנטים לא תועיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להביע רק את דעתי, בתור אדם שלא מצפה להתפרנס מיצירה. הייתי מרגיש כעס רב אם יצירה שלי, ללא הסכמתי: 1) הייתה מפורסמת תחת שם של אדם אחר. 2) הייתה מפורסמת תחת שמי כשנעשו בה שינויים שלא אני ביצעתי. 3) הייתה משמשת לצרכים כלכליים אלו או אחרים. (נמכרת, משומשת בפרסומת וכו') לעומת זאת, הייתי מאוד שמח אם היו מפיצים אותה לכל עבר ולא טורחים לשלם עליה. אני מדבר כאן רק על יצירות ספרות ומוזיקה. קולנוע זה עניין שונה לגמרי. בכל אופן, אני בטוח שתסכים איתי שגם אם ייכחדו מהעולם כל הסופרים שמקדישים את עיקר זמנם ליצירה ולא יוכלו לעשות זאת בלי זכויות היוצרים הנוכחיות שיש על הספרות, עדיין תחזיק הספרות שלנו מעמד, אף אם אולי תאבד את פראצ'ט ישתבח שמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמע אז ש-CC הוא בדיוק בשבילך :-) (ראה הודעה אחרת שלי על CC בדיון כאן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וגם אני מסכים, כיוצר (שלא מצפה להתפרנס ישירות מיצירה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני מחייבת, אבל...:-) צריך שינוי בחוק זכויות היוצרים, לא שזה יקרה בקרוב, כי כדי השינוי צריך להתרחש בכל העולם בבת אחת. בכולופן, המצב היום הוא שהזכויות על ספר נשמרות 70 אחרי מות הסופר. בממוצע זה אומר נניח 100 שנה מאז שהספר נכתב. 100 שנה בימינו זו תקופה לא מתקבלת על הדעת. העולם משתנה ללא הכר בתקופה כזאת. לחשוב רק כמה מלחמות עולם אפשר לעשות במשך 100 שנה. ואילו הזכויות לעולם עומדות. משום כך קורים דברים אבסורדיים כמו שאסור לפרסם שירים של ביאליק, שלומדים אותו כבר שני דורות בתיכון. ביאליק אוטוטו משתחרר, אבל אלתרמן, למשל, עוד רחוק. או דוגמה אחרת, הנסיך הקטן, שהוא נכס צאן ברזל של האנושות (סליחה על השחיקות), בעצם שייך לאיזה סוכנות ספרים בצרפת. ולא לי ולכם או לסנט אקזופרי. בפטנטים הזכויות נשמרות 20 שנה מיום הרישום. אולי אני לא מדייקת אבל זה בערך המצב. את כל הרווחים שלך מן הפטנט אתה אמור לגרוף עד אז. למה בספרים המצב כל כך שונה? חוק זכויות יוצרים בספרות הוחל כמו שהוא על האינטרנט, והוא לגמרי לא מתאים לא לרוח האינטרנט ולא לרוח התקופה. במשך הזמן שלו, כוונתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר לפרסם שירים של ביאליק או אלתרמן או את הנסיך הקטן -- האיסור היחיד הוא על עשיית הדבר בלי רשות בעלי הזכויות. המצב בספרות מעט שונה מזה הקיים בתחום הפטנטים משום שבדרך כלל חברה המוציאה פטנט מתכוונת לעשות בו שימוש בתוך זמן קצר ולרוב גם נהנית ממנוף כלכלי לעשות זאת כדי להפיק את מירב הרווחים בזמן הקצר ביותר. הקצב שבו מופצת ספרות ברחבי העולם, לעומת זאת, איטי הרבה יותר. אם את מפרסמת היום ספר בישראל, למשל, סביר להניח כי גם אם הוא מצליח הוא יפורסם בארצות נכר רק כעבור שש או שבע שנים וגם עשור הוא טווח הנחשב מקובל. יתר על כן, ישנם ספרים רבים שעיקר הכנסתם אינו בסער ופרץ מכירתיים ביום הוצאתם אלא לאורך זמן ובהדרגה, מהדורה אחת לשנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, יש המוני ספרים שהם Out of print כבר עשורים, וכל עוד להוצאת הספרים (שפעמים רבות הן בעלות הזכויות, ולא הסופר או צאצאיו) לא מתחשק להכנס להוצאות הכספיות של הדפסה מחדש של ספר כזה (ומכיוון שהם מלפני העידן הממוחשב יש לא מעט הוצאות כאלו, אפילו אם נניח שהגלופות עדיין קיימות היכנשהו), אין לאף אחד למעשה גישה אליהם, בתשלום או בחינם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מצער, אבל בחישוב תועלת (אספקת הספר למספר קטן של מתעניינים) מול הנזק לזכויות יוצרים זה לא מטה את הכף אפילו בקרוב, לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, התרבות שלנו בנויה רבדים רבדים, כשיצירה אחת נבנית על השנייה. כאן מה שקורה הוא שחלק לא כ"כ קטן מהיצירה האנושית (ומהידע האנושי) פשוט מועלם, ואין אפשרות ליצור או להתייחס אליו בכלל (אפילו לא במסגרת ה"שימוש הוגן"), כי היצירות פשוט לא זמינות. מצד שלישי, בחלק עצום של המקרים, זכויות היוצרים אינן שייכות ליוצר, אלא לחברה (חברת תקליטים, הוצאת ספרים, אולפן קולנוע). כך שגם אם ה*יוצר* עצמו רוצה לשתף, יש בעייה עם זה. (שלא לומר שחברות מתות הרבה יותר לאט מאנשים, כך שהרבה מאוד יצירות שהיו משתחררות לא משתחררות). ואם כבר אנחנו בנושא הזה, משהו ששווה קריאה/האזנה: לא מדובר במצב בינארי של יש זכויות יוצרים/אין זכויות יוצרים, אלא במצב שיותר ויותר שימושים של יצירות נכנסות תחת רגולציה יותר ויותר כבדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת, זה לא מצב בינארי. אני מסכים שחוקי זכויות היוצרים צריכים לעבור רוויזיה ולשקף את המצב המשתנה. שבעים שנה אחרי מות היוצר זה הרבה יותר מדי בשני הכיוונים: אנשים, ובכלל זה יוצרים, חיים היום הרבה יותר שנים; ובמקביל, הואצה מאוד יכולת הפקת ההכנסה מיצירה. המצב כמעט בלתי נסבל במובן זה שיצירת ביכורים של סופר שנכתבת היום, בהיותו בן 25, יכולה להשאר ברשותו (וברשות צאצאיו) עד סביבות שנת 2130, וזה מצב כמעט מגוחך. מה שאני חושב, עם זאת, הוא שאת השינוי הזה צריך לעשות דרך המחוקק ולא באמצעות עבירה על החוק. צריך להפריד בין קטגוריות שונות של יצירה, כל אחת בהתאם ל"מחזור החיים" המוערך שלה מבחינת רווחים, כך שהיוצר לא יצא נפסד ואף הציבור המבקש להנות לא תפגם הנאתו. אבל גם האורך הבלתי נסבל של תקופת זכות היוצרים וגם דעתי ששינויים צריך לחולל בחוק ולא באמצעות עבירות עליו הם לא ממין העניין, בעצם, שהרי הרוב המכריע של השירים או הסרטים (או הספרים) המורדים בקאזות למיניהם אינן יצירות קלאסיות שהעם המורד החליט להוריד בטרם פג תוקף זכויות היוצרים. אין כאן הסתערות של צבא חובבי ביאליק, אלתרמן או ייטס שקצרה סבלנותם – עיקר ההורדות הן של יצירות שנוצרו כאן ועכשיו ובתוך זמן המחזור הראשוני שלהן: כשהן מוקרנות על מסכי הקולנוע או בתקליטור עכשווי. הדיון האמיתי אינו על חסימה או שחרור של ידע כי אלו סוגיות שלא מעניינות את קצה הזרת של מליוני המורידים. מטרתם פשוטה: לחסוך לעצמם את התשלום עבור המוסיקה שהם נהנים לשמוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט מסכימה שהשינוי צריך להיות מהמחוקק. עם זאת, אני תוהה האם הפרת החוק הנרחבת בנושא קיימת בגלל שמדובר בגזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה? ואולי הסיבה שמדובר בגזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה היא שמדובר בפעולות שלפני עידן המחשב לא היו תחת רגולציה, ואילו עכשיו כן? "הדיון האמיתי אינו על חסימה או שחרור של ידע כי אלו סוגיות שלא מעניינות את קצה הזרת של מליוני המורידים" 1) זה הדיון שמעניין אותי. וגם אני אצטרך לשלם את המס הזה (ולא מעט- אני צורבת לא מעט הפצות לינוקס על תקליטורים). 2) אני חושדת שהוא מבחינה מסויימת כן מעניין אותם, וראה למעלה (התנהגות לא מרוגלצת שהפכה להיות מרוגלצת בעידן הדיגטלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זו אכן גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, או פשוט יכולת טכנולוגית שמקלה על ביצוע עבירות? זכרי כי לעניין רשתות עמית-לעמית יכולים היוצרים (וחברות התקליטים) להציע פתרון סביר (לכל הפחות) בדמות חנויות בתשלום נמוך יותר. המקרה הקשה יותר (ובישראל, קשה ברמה הממוטטת את שוק המוסיקה) הוא של עבריינים המציעים תקליטורים וקלטות מזויפים במחיר מוזל. בשוק הזה, כפי שהודה בריש גלי ראש האגף הממונה על כך במשטרה, הפעולה החלה רק בגלל לחצים של ממשלת ארצות-הברית, שאיימה להעביר את ישראל לרשימה שחורה של מדינות עברייניות, והאכיפה מתקיימת ברמה הנדרשת כדי להשמר מחוץ לרשימה ולא יותר. הפעולות העברייניות האלו אינן קשורות לריגלוץ או לסוגיות של הפצת ידע אלא לעניינים של עבריינות פשוטה: שכפול ספרים בלתי חוקי, מפעלי תקליטורים גנובים, דוכני שוק המציעים סחורה בלתי-חוקית לעין כל, וכדומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן שני סוגי עבריינים: * העתקות לא מסחריות ע"י אנשים פרטיים * עותקים לא חוקיים במחיר נמוך הסוג השני אינו חדש במיוחד. הסוג הראשון הוא חדש. החוק המוצע מנסה למנוע מחלק מהעבריינים מהסוג הראשון מלהחשב עבריינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטרת החוק ברורה ויחסית, הוא גם מבהיר מה היקף המיסוי (עד 5 אחוז) ומהם יעדיו (הכספים יועברו לאקו"ם) ואף פעולת הגבייה קלה לביצוע (גובים מיצרנים, לא מצרכנים) אבל ישנן כאן שתי בעיות: א. יש דיספרופורציה מוחלטת בין סכומי הכסף שהיוצרים אינם מרוויחים והפיצוי שהחוק מעניק להם. כלומר, המס אינו פותר שום דבר משמעותי. ב. התקנה אינה מבחינה בין שימוש תקין לשימוש שאינו תקין, דבר הכורך יחד עם פיצוי מהעוברים על החוק תשלום מס על ידי אנשים המבצעים פעולה תקינה ואף מקובלת (שעד לפני כמה שנים הייתה היחידה המקובלת לתחום זה). אגב, העתקות לא מסחריות על-ידי אנשים פרטיים רווחות מאז הפך הרשמקול למוצר פופולרי (אי-שם בראשית שנות השבעים בישראל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני אשאל בפעם הרביעית בדיון הזה (השאלה רצינית, אולי הפעם אקבל תשובה): מישהו יודע לפי איזה מפתח יחולק הכסף הנגבה לאמנים? אז בסדר, אקו"ם קיבל נניח 1000 ש"ח. לפי מה יוחלט איך לחלק את הכסף הנ"ל בין האמנים השונים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו כל חוק מסוג זה - החלוקה תשוקלל לפי הכוח הפוליטי של כל אחד מהחולבים הפוטנציאליים, פלוס ה''מעשר'' הידוע למנגנון הגבייה והחלוקה המיוחד ותקניו שיוקמו לצורך זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להניח שהחלוקה תהיה פרופורציונלית למכירות שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אקו''ם מחליטה על פי הפופולריות במקומות אחרים בתוספת חישובים אחרים של פיצוי ליצירות פופולריות פחות. לדעתי, חלק מן התשלום ייתבע להעברה למקבילי אקו''ם בחו''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזכור, הדיון התחיל מהרחבה של חוק הקלטות הריקות להטלת מס על מדיה ריקה, בנימוק שהמס ילך ליוצרים כפיצוי על תמלוגים אבודים כתוצאה ממעשים של *משתמשים פרטיים*. משם, כל הדיון נסוב על *משתמשים פרטיים* ומעשיהם החוקיים או לא בהקשר של זכויות יוצרים. פיראטים מקצועיים המשכפלים חומרים מוגנים בכמויות מסחריות ומוכרים אותם בצורה מסחרית אינם קשורים כלל לדיון, ולא ברור לי למה העלת אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העליתי אותם כי זה סוג העבריינות הרווח והוא הסיבה העיקרית לאובדן תמלוגים. המיסוי הוא פשוט דרך למסות את מה שאפשר, במקום להתמודד עם מה שצריך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המיסוי הוא פשוט דרך למסות את מה שאפשר, במקום להתמודד עם מה שצריך" נו, עם זה אני מסכימה. מה שמחזיר אותי לתהייה למה לא מנסים לאכוף את החוק עם עבריינים כבדים מסוג זה, במקום להכנס באנשים הפשוטים, שחלק לחלוטין חף מפשע, וחלק נתון לויכוח. הרי בכל הדף הזה לא ראיתי מישהו שהצדיק פיראטים מקצועיים- כולם מדברים על משתמשים פרטיים ורשתות עמית־לעמית, ועליהם אכן נסוב ויכוח. אז במקום להלחם בשחור, שכולם מסכימים שהוא שחור, מעדיפים למסות את האפור והלבן. מציאות משונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מציאות משונה - מציאות רגילה. קצת קשה למסות דבר לא חוקי, כי הוא מהגדרתו, אהם, לא לגיטימי מלכתחילה. מאחר ומדובר רק במס, הרי רצוי למסותו מהחלק שמשלם מיסים (שומרי חוק?). זוהי כנראה *ה*סיבה להצמדה הערמומית בין הטלת המס לנושא ההעתקות הביתיות - יצירת תחושת אשם (ולאחריה הכרת תודה) בקרב אותם אומללים שעכשיו מחייכים בבואם לשלם מס נוסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עדיין לא מסביר את העובדה שכמעט ולא מנסים לאכוף את החוק מול העבריינים הגדולים. מתי בפעם האחרונה סגרו חנות/דוכן לממכר מוזיקה/סרטים פיראטיים ברחוב הרצל בחיפה או בתחנה המרכזית בתל־אביב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא נכנסים בעבריינים כבדים? חלק מזה הוא פחד, חלק מזה חוסר אכפתיות ועוד חלק הוא חוסר יישע. עם יחידת לחימה בפשיעה שגודלה עשרים איש אי אפשר לשנות באמת את המצב. בפועל, משטרת ישראל משמשת ב-90 אחוז ממקרי הפשע (בעיקר גניבות ופריצות) כסטטיסטית. הסיבה העיקרית שבגללה מדווחים תושבים על גניבות היא לצורכי ביטוח. למה זה ככה? זה כבר סיפור מורכב אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה במקום? בנוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, הם יכולים, אבל הם לא מציעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת די מחבב את התחזית הזאת. אני עתידן די קטן, אבל אני לא רואה את הבעיה שאתה רואה. מספר הסופרים שמתפרנסים מכתיבת ספרים הוא לא גדול במיוחד 1. בנוגע למוזיקה, גם היום רוב המוזיקאים לא מתפרנסים ממכירות של מוזיקה מוקלטת (חשוב, למשל, על מוזיקאים של ג'אז או קלאסי). יש שכבה מסוימת, לא גדולה, של מוזיקאים שבסיוע חברות תקליטים גדולות וחברות יחצנות הופכים לאופנה. אני מניח שזה די יעלם. אני לפחות לא אתאבל קשות. אני גם מניח שהיצירה של ספרינגסטין או שלמה ארצי לא תפגע אם הם יצטרכו לנגן במועדונים, כמו נגני הג'אז הגדולים בעולם. מוזיקאים מתפרנסים מהופעות (גם במועדונים קטנים), כתיבת מוזיקה להצגות וסרטים, נגינה בהפקות אחרות, הם מלמדים ועוד ועוד. סופרים מתפרנסים מכל העבודות הרגילות שאנחנו מכירים כבר היום. 1 לא מזמן התפרסמו כל מני נתונים ב"הארץ". אם אני זוכר נכון, אפילו ספרים שנמכרים די טוב מכניסים אלפי שקלים בודדים לכותביהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויש סופרים שמשחררים את היצירה שלהם תחת ה-CC, שסיסמתו "חלק מהזכויות שמורות". דוגמא מקרית שנתקלתי בה היום: עוד על ה-CC: טרקר טורנט המתמחה ביצירות (ספרים, מוזיקה, סרטים) המשוחררות תחת ה-CC: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאוד. לא הכרתי את העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזמר נמרוד לב בדיון במרכז למשפט וטכנולוגיה 14.11.2004: "[...]בעידן המודרני של ימינו, בכל סקטור, בכל תעשיה רצינית, כאשר היא הופכת למפסידה וללא רווחית, מזמינים מומחים שינתחו את המצב וימצאו פתרונות ייעול ויחזירו למסלול של הצלחה. בתעשיית המוזיקה, במקום זה, הלכו וזרקו את האשמה על הצרכן: הצרכן מוריד באינטרנט, הצרכן צורב, הצרכן הוא הבעיה. אבל זה אף פעם לא עובד ככה – במקום לקחת אחריות ולראות שבסופו של דבר תעשיית המוזיקה הביאה לזה בכך שכרתה לעצמה את הענף שעליו היא יושבת. נורא קל וילדותי לזרוק את האחריות על הציבור, ואפשר להמשיך להאשים אותו ולתבוע אותו למשפט פלילי – אבל זה לא יאושש את התעשייה. [...] "זה כל הקסם" שהיה הצלחה מסחרית מסחררת לחברת התקליטים. ואולי זה המקום להדגיש – שזו הייתה הצלחה מסחרית לחברת התקליטים אבל לא לי – כי למעשה מי שמתחיל את מדיניות העושק, אלו החברות בחוזים הדרקוניים והלא אנושיים שלהם מול האמנים, שכיום אף הרחיקו לכת עד כדי לגזול מהאמנים את זכויות הביצוע וגם את זכויות היוצרים. עמיתי יוריק [בן דוד, מנכ"ל אקו"ם] יכול להעיד על כך – הוא מנהל את הרישומים עבורנו. אז אני לא מבין את הפליאה של חברות התקליטים – אם אתם עושקים וזה מה שאתם מקרינים החוצה ולזה אתם מחנכים, לקומבינה ולחוסר ההגינות – אז זה מה שאתם מקבלים חזרה: יש אמרה באנגלית: what goes around comes around – למה להיטפל לקהל, הרי חינכתם אותו שזה הכי cool בעולם להיות בקומבינה. אז יש להם קומבינה באינטרנט ובחינם. רק לגופים מותר לעשוק ולגזול?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיום, סופרים ומוזיקאים מקבלים חלק זעום מההכנסות שיצירותיהם מניבות. הרוב הולך למערך ההדפסה והשיווק. אני בכלל לא בטוח שבמודל של הורדה תמורת תשלום (קטן בהרבה מהמחיר היום) יורע מצבם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה היזם הזריז שיחתים את א.ב. יהושע על החוזה לספרו הבא אשר יופץ בהורדה באינטרנט. גם היזם וגם מר יהושע ירוויחו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, זהו כשל שוק ברור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל, כל עניין התרופות (כפי שצויין לעיל מוגן בפטנטים ולא בזכויות יוצרים). שנית כל, לגבי המצאה "קלה להעתקה שמשפרת את חיינו", בוא נעשה ניסוי מחשבתי: כמה המצאות קשות לפיתוח וקלות להעתקה יש שהפוטנציאל הכלכלי במיצוי ההמצאות לא יכול להתממש בתקופת ההשקה עד שהמתחרים מספיקים להעתיק ובמוניטין של היוזמים בהמשך. עכשיו קח את כל הכסף המבוזבז על בחינה וכתיבה של פטנטים, ועורכי דין שעוסקים בתחום שעולה מיליארדים. רובם המוחלט של הפטנטים הם לא על המצאה חדשנית מסעירה אלא ניצול של המערכת למנוע מהמתחרים להשתמש במשהו שהם בשאיפה אליו, וככלי לאיים על חברות להגיע להסכמים שונים. זאת משום שעלות ההתדיינות המשפטית על תביעת פטנטים (אפילו לא מוצדקת בעליל) היא כה גבוהה שבדרך כלל מעדיפים להתפשר. אם כל הכסף המבוזבז הזה היה יוצא על פיתוח המדע ישירות, על ידי מימון אוניברסיטאות ומכוני מחקר ממשלתיים, כולם היו מרוצים וכל ההמצאות ה"אבודות" היא מפותחות ואף יותר מזה. למעשה, באוסטרליה נעשה מחקר בנושא זה בדיוק והגיעו שם למסקנה שאילמלא אמנות בינלאומיות שונות, היה עדיף לוותר לגמרי על הפטנטים, אולי פרט למקרים חריגים (כמו תרופות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה לא תהיה מחסור ביוצרים, אלא מחסור במנגנון שידאג לסנן, לסגנן ולהפיץ את היצירות. אתה יכול לקרוא את במה חדשה כאוות נפשך, אבל יש לי הרגשה שאתה מעדיף לקרוא ספרים ערוכים שנבחרו בקפידה ע"י הוצאות הספרים. אני, בכל מקרה, מעדיף זאת. אותו הדבר במוזיקה: אם לא תהיה תעשיית מוזיקה, אנשים לא יוכלו לדעת על מוזיקה חדשה שנוצרת ומעניינת אותם. היום אני יכול להאזין לרדיו, לצפות בערוצי המוזיקה בטלוויזיה או סתם ללכת לבדוק דיסקים בחנות המוזיקה החביבה עלי, ולמצוא כך מוזיקה חדשה שמעניינת אותי. אם לא תהיה תעשיית המוזיקה, אני אהיה תקוע עם יוצרים שאני כבר מכיר, ועם מנגנון ההמלצות של במה חדשה. לא תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(משום מה יש לי הרגשה שזו לא הפעם הראשונה שאתה מעלה את הטיעון הזה, למרות שאתה תמיד מקבל את התשובה הבאה. מאידך, לא הצהרת מעולם על זכרון טוב) זה לא תלוי בזכויות יוצרים. אם יש מספיק ביקוש בציבור לשרותי עריכה ובחירה, אנשים יוכלו להתפרנס מכך, בלי שהם יצטרכו לשם כך להפיק את הדיסק או הספר. אותם אנשים שהיום עושים זאת עבור חברות התקליטים וההוצאה לאור, יעשו זאת ישירות עבור המאזינים והקוראים שישלמו להם על כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מרגע שאותו עורך/לקטור/מה-שלא-יהיה סיפק את המידע הזה, מה הבעיה להעביר אותו בחינם הלאה? איך בדיוק הוא אמור להתפרנס מלהמליץ לי על מוזיקה שאני אוהב? הרי אם אפשר להעתיק את המוזיקה כאוות נפשי, על אחת כמה וכמה שמותר לי להעתיק את ההמלצות שלו ולפרסם אותן בבלוג שלי חינם אין-כסף, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. (לא אמרת את זה בפעמים הקודמות, נכון? אם כן, אז לא אתה הוא הסנילי כאן...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע למנגנוני סינון, אני לא רואה בדיוק את הבעיה. גם היום אמצעי התקשורת השונים מממנים מבקרים מטעמם. מקסימום מעמד המבקרים יהיה חשוב יותר (ואולי הם יעזרו במידענים). עריכת ספרים היא באמת שאלה מעניינת יותר. אבל גם כאן לא נראה לי שצריך לחולל מהפכות. אני יכול לחשוב על כל מיני אפשרויות. למשל, 1. היוצר עצמו עשוי לשלם עבור עריכה מקצועית. יש לזה פן חיובי מאוד: היום היוצר תלוי בהוצאת הספרים. כשהוא משלם ההחלטות המקצועיות יהיו בידיו. בל נשכח גם שלמרות שאולי לא יהיו ליוצר זכויות לקבלת כסף על השימוש ביצירה, יצירה מוצלחת יכולה לבסס את מעמדו, ואת המעמד אפשר למנף ליצירת הכנסות. 2. חלק מהיצירות יופיעו ללא עריכה. שוב, זה לא עניין מבהיל. מקצוע העורך הוא די חדש (בעבר המדפיס והמגיה היה גם העורך). 3. אני מניח שייווצרו גם סגנונות חדשים. יצירות שיהיו סינתזה של אנשים שונים (סופר ועורך, סופר וקהילה-עורכת). אנחנו חוזרים למארכס: יחסי הייצור צריכים להתאים לאמצעי הייצור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום אמצעי התקשורת מממנים מבקרים מטעמם, אבל ההכנסה של אמצעי התקשורת עצמם מבוססת, במידה רבה, על זכויות יוצרים. במילים אחרות, אם אפשר ומותר להעתיק את העיתון ולפרסמו אצלי באתר בחינם, תצטרך קודם כל לבסס מודל עסקי חדש לעיתון. באשר לעריכה, במידה שהמודל שייצא בסוף יאפשר לסופרים הכנסה גבוהה מספיק1, הם יוכלו לשלם לעורך. אם, לעומת זאת, הכתיבה תהיה יותר עניין של תחביב, אז המצב יהיה יותר קשה: בניגוד לסופר, שיכול לזכות בתהילה, העורך הוא תפקיד אפרורי יותר, וקשה יותר יהיה למצוא מי שיעשה זאת כתחביב. 1 ובהקשר זה - התאפקתי, התאפקתי, אבל כמה אפשר? - ההצעה שלי מפעם: הפצה חופשית של יצירות, ותשלום וולונטרי - דיון 106. אני כבר לא בטוח שזה רעיון טוב, או שהוא יותר טוב מהאלטרנטיבות, אבל אני עדיין מקווה שהוא מעניין... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר יפה, 106, אבל כמו לרבים מהמגיבים שם, גם לי התפיסה נראית אוטופית מדי. אני לא יודע לבסס מודל עסקי חדש לעיתון. הרבה אנשים בשוק התקשורת והמחשבים מנסים לעשות זאת כבר זמן רב, ולי אין רעיונות חדשים. אבל אני יכול לדבר כאן כמו חסידי השוק החופשי: קיים צורך בסלקציה וביקורת, גם מצד הצרכנים וגם מצד היוצרים. מצידי, שקבוצות יוצרים יתאגדו ל"פול" שיספק גם ביקורות, שהצרכנים יתאגדו לאיגודים (מתחרים!) כאלה, או כל קומבינציה אחרת. הנקודה היא שלדעתי מתקיימת כאן אי-תלות בין התהליך ההיסטורי של ביטול הרעיון של תשלום עבור יצירות רוחניות, לבין פתרונות לבעיות כמו פרנסת היוצרים או דרכים חדשות להתמודדות עם היצע היצירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הנקודה היא שלדעתי מתקיימת כאן אי-תלות בין התהליך ההיסטורי של ביטול הרעיון של תשלום עבור יצירות רוחניות, לבין פתרונות לבעיות כמו פרנסת היוצרים או דרכים חדשות להתמודדות עם היצע היצירות." ודובי ואני הראינו, נדמה לי, שיש תלות, עד כמה שזה אולי מצער. וזה שיש ביקוש והיצע עדיין לא מבטיח שיווצר שוק (בוודאי אם אתה מטיל אילוץ נוסף של ביטול זכויות יוצרים; אני אהיה סימפטי לטענה שזכויות היוצרים בעצמן הן אילוץ וביטולן לא, אבל זה לא משנה את הנקודה). לנוכח הטענה הקונקרטית המצביעה על בעיה, נטל ההוכחה עליך להראות כיצד השוק יפתור אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער, הניסוח שלי היה קלוקל. התכוונתי לומר שהתהליך ההיסטורי של ביטול התשלום עבור זכויות יוצרים אינו תלוי בפתרונן של הבעיות שאתה ודובי העלתם. אפשר לדעתי להשוות את זה להתפתחות הדפוס (ואני בטח לא הראשון כאן שמבצע את ההשוואה הזאת). עד כניסת הדפוס, העבודה של העתקת הספרים הייתה עבודתם של הנזירים, ולכן הכנסייה גם שלטה על הידע המופץ. השליטה על הידע והספרים נתפסה כ"זכותה". עם התפתחות הדפוס הכנסייה ניסתה להמשיך את שליטתה. בהתחלה היא נלחמה בטכנולוגיה עצמה (כי היה לה אינטרס בקיומם של המנזרים), אח"כ כל ספר שהודפס היה צריך לקבל את אישורה. בקיצור, כל התהליכים הרגילים שמתנגדי הרגולציה אוהבים לתאר כבעייתיים. ההתנגדות והרגולציה לא עזרו לה: התפתחות טכנולוגית חזקה מספיק (אמצעי הייצור) מכניעה את צורות ההתקשרות והמונופול הישנות (יחסי הייצור). מה שמוזר (וקצת משעשע) בעיניי כאן הוא לראות את חסידי השוק החופשי הופכים לתומכים נלהבים של רגולציה. לנושא הבעיות של פרנסת האמנים או התמודדות עם היצע היצירות. למה זה שיש ביקוש והיצע לא מבטיח שייווצר שוק? האין זאת הטענה של תומכי השוק החופשי (שאני דווקא מקבל)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה שמוזר (וקצת משעשע) בעיניי כאן הוא לראות את חסידי השוק החופשי הופכים לתומכים נלהבים של רגולציה." למה מוזר? משהו שאתה יצרת הוא *שלך* - זהו קניין. זכויות יוצרים היא דרך לנסות להגן על קניין זה. מהרגע שאתה מקבל ששיר או סיפור הוא כמו השולחן שלי בבית, ו*זכותי* לעשות בו כרצוני, כולל למכור אותו שוב ושוב. כמובן, מאחר וזכויות היוצרים מחוקק ונאכף ע"י המדינה, יש לו סיכוי לייצר רגולציה שמתרחקת מזכויות הקניין הבסיסיות, ולכן צריך להיזהר בניסוחן. לגבי היווצרות שוק: תמיד יהיה ביקוש גבוה ליצירות שונות, אך רבים מהיוצרים יפסיקו לעסוק בכך (או יורידו מאוד את המינון), אם לא תובטח להם פרנסה מהעיסוק. מאחר וקל מאוד לשכפל את הדיסקים והקלטות, ההגנה היחידה במקרה זה היא בחוק (לא הלאמה, לא הקמת רשויות, פשוט חוק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא מקבל ששיר או סיפור הם כמו השולחן שלך בבית. יש כאן שני היבטים. האחד, שאנחנו דנים בו כאן, הוא התזה שזכויות הקניין הרוחני הן חלק ממערכת כלכלית ספציפית. אין בהן דבר "טבעי": הן לא היו קיימות עד המאה ה-18 בשום מקום בעולם, אופי ההגנה עליהן (למשל, מספר השנים שהן תקפות) הוא שרירותי למדי וכולי. הטענה היא שמאחר שזכויות אלו הן תוצר של מערכת כלכלית מסוג אחד, שינוי של המערכת ישנה את מושג הזכויות (לדעתי, יביא לביטולן). ההיבט השני, שהזכרנו בעבר, הוא ההיבט המוסרי. ההבדל בין שיר או סיפור לבין השולחן שלך בבית הוא היכולת של מספר אנשים להשתמש בהם בו-זמנית. אם אני משתמש ברכוש חומרי שלך, אתה לא יכול לעשות זאת (אם לקחתי את המכונית שלך, אתה לא יכול להגיע ממקום למקום). אבל אם אני משתמש ביצירות רוחניות כמו סיפור או שיר, אני לא מונע בכך מאף אחד אחר להשתמש בהן. זה הבדל מוסרי משמעותי מאוד בעיניי. בנוגע לפרנסה, אני מניח שליוצרים דווקא תהיה פרנסה מהעיסוק. כמו שכתבתי למעלה, גם היום רוב היוצרים לא מתפרנסים ישירות ממכירת זכויות יוצרים. יש הרבה "מסביב", החל מהרצאות והופעות וכלה בהוראה או פרסומות. חוץ מזה, יוצרים לא עושים זאת רק עבור רווח כספי. ואם מישהו יפסיק ליצור? שיפסיק. ואם הוא יתנה את המשך היצירה שלו בהשלטת השיטה הקומוניסטית? גם אז שיפסיק. זה לא טיעון מוצלח בעיניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב להתחיל עם הערה בנושא ההבדל המוסרי עליו אתה מדבר, לפיו נראה שאם אתה לוקח (בהשאלה, כמובן) את השולחן הישן שבמחסן שלי, שאיני משתמש בו יותר, אין הדבר חמור באותה רמה כמו להשאיל באופן דומה את השולחן החדש באמצע הסלון. מעניין. מן רובין הוד מודרני. לגבי כל הדיבורים על ההנאה מעצם היצירה ומודל עסקי חדש: אני מציע שתבנה יסודות איתנים למודל כזה, לפני שאתה נפטר מהקודם. לא נראה לי שיש בשר בזה. וכן, זכויות יוצרים היו גם בתקופת הכנסיה, שאז כל זכויות היוצרים, והאימהות שלהם, והבנים שלהם היו שייכים לכנסיה. (איזה טעם יש לדבר על זכויות ליוצרים תחת משטרים בהם לא היו זכויות לאנשים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה לא מוצלחת. אם חייבים לעשות אנלוגיה לשולחנות, אז אפשר לתאר את רובין, שיש לו שולחן זהה לשולחן שיש לך במחסן (הוא קנה אחד ממך בח"י דרכמות). רובין משתמש בשיכפולטר החלקיקי שלו כדי ליצור שולחן נוסף, אותו הוא יעניק לאדם שלישי. מעשהו של רובין מקטין את ערכו של השולחן המצוי במחסן שלך ולכן מקטין את סה"כ ערך הרכוש שלך (או את יכולת המכירה שלך)1. אפשר להגיד ש*זה* לא מוסרי, אבל זה ממש לא דומה למצב בו פורצים לך את המחסן וגונבים לך שולחן. ______ 1 נניח. יש טענה שאומרת שלפעמים הפעולה יכולה דווקא ליקר את ערך השולחן שלך, במקרה בו יש גם יתרונות מסוימים לאי שימוש בשיכפולטור החלקיקי. סוג של פירסום ע"י הפצה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם האנלוגיה שלי לא טובה, שלך עוד פחות. אני יצרתי הקבלה בין קניין רוחני לקניין פיזי, כדי לתת יותר מוחשיות, ואתה הפכת קניין רוחני לכלום (מותר לקחת, להפיץ ושלכפל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה כתבתי ש-"מותר לקחת, להפיץ ולשכפל" ואיפה "הפכתי קניין רוחני לכלום"? תארתי מצוי והצבעתי על פעולה (ששונה במהותה מפעולה אחרת, למרות נסיון לטשטש את ההבדלים ע"י אנלוגיות חלקיות מדי) שבהחלט ניתן לזהות אותה כפעולה לא מוסרית. אתה הרי לא טוען שזה בלתי אפשרי לקחת, להפיץ ולשכפל. אתה רק טוען שזה "לא בסדר". ב-"לא בסדר" הזה אתה מעוניין להלחם בעזרת חקיקה. השאלה למעלה, שמעלה יהונתן אורן היא שאלה פרגמטית: איזו מידה של רגולציה והתערבות אפקטיבית יכולה להפעיל מדינה, כאשר לא רק לרובין המרושע יש שיכפולטור חלקיקי, אלא לכל אזרח ואזרח? מה כבר הסיכוי ש*המדינה*, באמצעות חקיקה, תצליח לשמור על ערכו הכספי של השולחן שלך במחסן1? ________ 1 ואין כאן הפחתה לאנלוגיה שלך. אפשר להניח שאתה ממציא סוג השולחן הספציפי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שהתחלתי רק בשאלה הפרגמטית. אבל עם התקדמות הדיון, אני חושב שהשאלה היא גם מוסרית: זכויות "קניין רוחני" כפי שאנו תופסים אותן היום, הן לא יותר מפיקציה חוקית. אין בהן דבר מוסרי. זה לא אומר שמוסרי לקחת ספר של מישהו אחר ולהציג אותו כשלך, למשל. במערכת הכלכלית החדשה, זאת תהיה התחזות, אבל לא גניבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו אני שואל את עצמי. מה כל כך רע בהתחזות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלה הפרגמטית של האכיפה: כשמדובר בתפוצה ביתית קטנה של אדם לעצמו, ברור שהחלטת המדינה לכאן או לכאן אינה משנה דבר (אלא אם אנחנו מחליטים להסתפח לאלבניה ולאסור יבוא מחשבים באשר הם, וגם אז תהיה פרצה). החקיקה, ואכיפה המלווה לה, מבטיחה שברמה מוסדתית ובתפוצה המונית לא יתרחשו דברים כאלה. הדבר דומה לכל חקיקה אחרת של קניין: כנראה שזו לא תשפיע על שופ ליפטינג צנוע, שאין אפשרות להבחין בו, והוא בד"כ נלקח בחשבון, מול האפשרות שהרשת המתחרה פשוט תגיע לעסק שלך עם 7 סבלים ותעמיס הכל על המשאית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ופה נמצא שורש העניין: הגבול בין "תפוצה ביתית קטנה" לבין "תפוצה המונית", הופך (/הפך) להיות גבול מאוד מטושטש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני בטוח שהוא מטושטש: אם מדובר בהעתקה חינם בין חברים, זה דבר שבאמת קשה לעלות עליו. העתקה המונית לצורך רווח היא דבר שכבר יותר קל להתחקות אחריו, וכאן ההבדל העיקרי, לדעתי: יכולת גילוי העבירה והאכיפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא חושב שמידת היכולת לאכוף חוק מסויים היא בסיס רעוע להשעין עליו את השאלה מה חוקי או לא חוקי ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש. שאלת מעשיות האכיפה, כמו שאלת התקציב הנדרש לאכיפה, או לצורך מימוש החוק, הן שתי שאלות מעשיות קרדינליות מכדי להתעלם מהם בבואך לחוקק אותו. במדינת ישראל, בצורה אופיינית כל כך לשלטון שסבור שהוא צריך לחוות דעה ולרגלץ כל תחום, ישנם הרבה חוקים מטופשים שלא עומדים בקריטריונים האלה. מה זה יוצר? מצד אחד, אזרחים שרוצים לקיים כל חוק מוכר כלשונו, מסתובבים עם אולקוס, ומצד שני קבוצה הולכת וגדלה של אזרחים מתחילה להתייחס לכל מערכת החוקים בזלזול, מאחר והם נתקלים ביותר ויותר באלה מהסוג הלא חכם, האינטרסנטי, והלא פיזיקלי בעליל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם צד אחד של מה שאתה מעלה, וראה תגובתי לאביב. אבל ברגע שאתה מבסס את החלוקה עצמה בין חוקי ללא חוקי על פי מה שניתן ולא ניתן לאכיפה, מה קורה כשהיכולת לאכוף את החוק מתשנה באופן משמעותי בנקודת זמן מסויימת ? הדוגמא הקלאסית היא הP2P למיניהן. הרי אין שום דרך יעילה להלחם בזה. אז זה אומר שכל תעבורה של קניין רוחני באמצעי כזה היא חוקית ? (וזה בא ממשתמש מושבע של P2P, שלא שילם על שום תוכנה שהוא התשמש בא מאז שהוא גילה את רשת ה BBSים בתור ילד מחוצ'קן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אבל ברגע שאתה מבסס את החלוקה עצמה בין חוקי ללא חוקי על פי מה שניתן ולא ניתן לאכיפה, מה קורה כשהיכולת לאכוף את החוק מתשנה באופן משמעותי בנקודת זמן מסויימת ?" מה ז'תומרת? משנים את החוק, אם צריך ואם רוצים. חוקים הם דבר דינמי, ובוודאי אמורים לשקף התקדמות טכנולוגית (ודי להתבונן בפסקי ההלכה של מרנובדיה כדי להיווכח בכך). לגבי P2P - כפי שעניתי גם לאביב, החוק בהחלט מאפשר להושיב על ספסל הנאשמים את *המפיצים* הפירטיים (ולא את תוכנות ה P2P, שהן לכשלעצמן נייטרליות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על התוכנות, אלה על המפיצים. זה חוק שלא ניתן לאכוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לא ניתן לאכיפה? בד"כ, לאחר שחרור סרט חדש או תוכנה חדשה, צריך לחכות רק מס' ימים לפני ש"נשמה טובה" תפיץ אותה באחת מתוכנות ה P2P הנפוצות. כל מה שצריכה לעשות חברה, שמעוניינת לתפוס את המפיץ המקורי, הוא לבצע חיפוש במנועי ה P2P באותם שעות/ימים ראשונים, עד שהיא מגיעה למשתמש שמבצע זאת, דופקת לו בדלת, ומכאן, כמו שהיו אומרים כמה מרצים שלי, ההמשך טריוויאלי. זה גם קורה מדי פעם, ודואגים להפיץ כל תפיסה כזו, "למען יראו וייראו". אני מניח שזה לא הגיע לממדים גדולים בשל שיקולי כדאיות כלכלית של בעלי העניין, או שמידת החוקיות של ההליך עדיין נבדקת בבתי משפט עם המקרים לדוגמה שנתפסו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחן התוצאה דיי מבהיר למה התיאור הנאיבי משהו הזה שלך מוטעה מיסודו. בתור התחלה, ישנן רשתות P2P אנונימיות. דבר שני אפילו אם אתה מצליח להשיג IP ונקודת זמן, אתה צריך שיתוף פעולה של ספק שירות כדי לקבל כתובת. מעבר לעובדה שספקי שירות נאמנים ללקוחות שלהם (ובצדק, לדעתי), אתה יכול בקלות למצוא את עצמך עם כתובת ברוסיה, קוריאה או צ'ילה ביד. בנוסף כל מי ש"תגיע" אליו, יכול לטעון בקלות שהוא לא המקור אלה השיג את החומר בעצמו מרשת אחרת. להוציא רשתות P2P קיימים עוד אינספור אמצעים להפצת מידע אלקטרוני. אני מציע לך להיכנס לערוצי IRC גדולים ולבצע חיפוש על "warez". עבור כל דבר שתחפש, אתה תמצא מספר כלשהו של שרתי FTP ציבוריים שניתן להשיג מהם את החומר שאתה מחפש. בחלק מאותם מקרים המארח לא מודע בכלל לשירות שהוא מספק. ובכל אותם מקרים היכולת שלך לאתר את המקור שלא לדבר על להוכיח, מפוקפקת עד לא קיימת. מימדים גדולים ? כמה מקרים אתה יכול למנות שבהם מישהו נתפס והורשע ? כמה מקרים כאלו אתה יכול לספור מחוץ לגבולות ארצות הברית ? בעלי זכויות היוצרים אוהבים לעשות מכך מטעמים תקשורתיים, אבל האמת היא שמספר המקרים מועט מאוד, השקעת המשאבים לא כדאית (כפי שציינת), ואין לכך שום אפקט הרתעתי נראה לעין. ואם נחזור למבחן המציאות, שלא עולה בקנה אחד עם התפיסה שלך: אם מתקפה משפטית מסיבית ממוקדת ב"מקור" אחד הייתה פשוטה ו/או אפקטיבית כמו שאתה מתאר, אז למה אחרי נפסטר יש היום את Kazza, Emule ו iMesh ? לא רק שהמתקפה לא הצליחה, התופעה רק גדלה. יותר מזה - בתקופת נפסטר האשמים היו המפתחים של אמצעי ההפצה. אחרי הפארסה ההיא אנחנו עדים למעבר תפיסתי: התוכנה לא אשמה, המשתמשים "המפיצים" אשמים. אני מנבא שאחרי מאבקים משפטיים כלשהם לפי הגישה הזו, אנחנו נהיה שוב עדים לעוד מעבר תפיסתי. כל זאת מבלי לגעת באפשרויות הטכנולוגיות העומדות בפני משתמשי ה P2P במידה וחוקי המשחק ישתנו לרעתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני בטוח שהתאור שלך אינו יותר משאלת לב מתאור המציאות. אנחנו נצטרך להמתין ולראות. ראשית, קאזה ודומיו הם לא נפסטר. אם היה קם עוד נפסטר היום היו תובעים אותו. האתרים הפופולריים קלים למעקב, וכאלה שדואגים להצפין את משתתפיהם גם נרדפים. אם מישהו מעוניין בכך - בכח צו משופט ניתן להוציא כל מידע מ ISP. דוגמאות למעצרים ופעילות בתחום: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספרים מדוייקים ודעה אישית: הנתונים האלו מתייחסים לארה"ב ולקבצי מוזיקה (התובעת היא ה RIAA, התאחדות חברות התקליטים האמריקאית). וזה המאמץ העיקרי שנעשה בעניין. אני לא מצליח למצוא עדויות למתקפה משמעותית בארצות אחרות. דוגמאות בודדות ברוסיה ויפן לא מעידות על תופעה משמעותית. בעצם זה לא מעיד על תופעה אפילו. וזאת לעומת מה ? מיליונים. לא בהגזמה. בארה"ב לבד מדובר על כמה עשרות מיליונים. אפילו אם נאמין רק לחצי מהמספרים האופטימיים. ובכל שאר העולם ? כמה מאות אני מניח. אתה באמת מצפה שכמה אלפי תביעות יזיזו תופעה בקנה מידה כזה ? מה גם שהמספרים עצמם מדברים בעד עצמם: הם רק גודלים. כל הפארסה הזאת נראית כמו ניסיון לטאטא מדבר. ולא סתם כמה אלפי תביעות. מדובר כאן על תופעה חסרת תקדים: "מכונת תביעות" שמתאמצת לאתר ולהגיש תביעות נגד "סתם" אנשים, תוך הפרה של פרטיות. יותר מכל דבר אחר התופעה הזאת מזכירה בריונות גרידא. כמה זמן לדעתך הציבור האמריקאי ייתן לתופעה כזו להימשך ? בארה"ב יש נורמות חברתות ומערכת משפט שמאפשרות לבצע לוליינות משפטית שנראית לנו הזויה משהו. אבל two can play this game. כמו התביעות נגד מקדונלדס, יש למשתמשים באמריקה בסיס לתביעה משפטית ייצוגית נגד ה RIAA על הפרת פרטיות. בנוסף קיימת סתירה מסויימת בין הטענה הרווחת בקרב מפתחי תוכנה מסחרית גדולים, שלא ניתן לתבוע מפתח של תוכנה על "misuse", לבין תביעות נוסח Napster ו Winny. הסתירה הזו לא תוכל להתקיים לאורך זמן, ולדעתי לענקי תוכנה בסופו של דבר יהיה אינטרס לא ליצור תקדימיים משפטיים בעייתיים מבחינתם. לגבי הטענה שלך על ISP וכתובת, הדבר נכון אולי בארה"ב. אני לא כ"כ בטוח שתמצא הרבה שיתוף פעולה בשאר חלקי העולם, להוציא את אירופה אולי. בנוסף אפשרויות ההצפנה עומדות כל הזמן לרשותם של המשתמשים. שים לב דרך אגב לתביעה בלינק השני שלך. המפתח של Winny נעצר. לא על הפצה - על פיתוח כלי P2P שיש לו יכולות הצפנה. מה אמרנו על מתקפות נגד התוכנות עצמם ? מישהו אמר שהתוכנות לא אשמות. למה Winny אשמה ? למה אתה חושב שהתביעה נגדה לא תסתיים כמו שהתביעה נגד Napster הסתיימה ? אגב מה ההבדל בין Napster לEmule ? חוץ מזה שEmule כמה עשרות מונים יותר מתוחכם, יעיל, ובעל בסיס משתמשים גדול יותר בכמה סדרי גודל ? למה אי אפשר לתבוע את המפתחים של Emule ? בקיצור, אני לא בטוח שאני הצד שלוקה בWishful thinking כאן. תן לי לשאול אותך בפשטות: אתה מאמין שבעוד מספר שנים, הP2P פשוט ייעלם מן העולם, או יצטמצם לכדי תופעה שולית, בלי שום ירידה משמעותית במחירים של המוצרים הרלוונטים, אלה אך ורק כתוצאה מרדיפות ותביעות משפטיות ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא קראת את תגובה 256085 - זה הזמן. היא אמורה להראות שישנם עוד מסלולים (התפתח שם גם פתיל בנושא גוויעה פוטנציאלית של ה P2P). ההבדל בין נפסטר (במודל שנסגר) לאימיול, עד כמה שזכור לי, הוא שהראשון לא היה תוכנת P2P ממש, אלא הכיל בשרת עצמו יצירות - מה שהיווה הפרה של זכויות יוצרים. זו הסיבה שאותו תבעו ואת אימיול או קאזה לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את התגובה ההיא קראתי. אני לא רואה איך היא עונה לתגובה שלי. בעניין התביעות, אתה חוזר על אותה טענה שעליה עניתי בתגובתי. בעניין משחקי המחשב התגובה שלך שטחית מאוד. איפה עוד חוץ ממשחק מחשב שהמטרה בו היא משחק יחד עם שחקנים אחרים, כאשר השרת עצמו מהווה חלק חשוב מהתוכנה, ניתן לדבר על המודל שתיאר אביב ? איך זה רלוונטי בדיוק למערכות הפעלה, חבילת תוכנות משרדיות והורדת MP3-ים ? ההיסק מהמקרה הפרטי מאוד של משחקי מחשב לתוכנות בכלל היא כשל לוגי. מה גם שאפילו במקרה הפרטי הזה של שוק משחקי המחשב, המצב איננו כה פשוט כפי שהוא הוצג כאן. לגבי Napster, אתה פשוט טועה, ווטסון ידידי. שון פנינג היה בין ההוגים הראשונים, אם לא הראשון, של רעיון ה Napster .P2P הייתה המימוש הראשון של עקרון הP2P, לפחות בהקשר של הורדת Mp3ים. MP3-ים לא ישבו על השרת של Napster. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, נפסטר היתה ה P2P הראשונה, אבל היא היתה שונה בשגיאה הבאה: היא הכילה *קטלוג* של כל השירים הזמינים על שרת נפסטר בעצמו, ועל כך ההרשעה (להבדיל מיורשיה שהיו זהירים הרבה יותר): לגבי התמודדות בהפרת זכויות יוצרים: בתגובה לאביב התייחסתי גם לתוכנות רגילות, ולא רק משחקים, שדורשות רישום לצורך אפשור פונקציות נוספות בהן, כולל עדכון שוטף של בסיס הנתונים. לגבי העברת קבצי מסמכים ומוזיקה ב P2P ההגנה נראית בעייתית יותר, ונראה שהתביעות לא משיגות את יעדן. מנסים למצוא פתרונות אחרים, כמו אחד שמצאתי באתר הבא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נערוך השוואה קטנה בין Napster (הישנה) ל Emule. בקבצי MP3, כידוע קיימים שני סטנדרטים לאחסון של מידע נוסף בתוך הקובץ, כגון שם האמן, שם השיר, ז'אנר וכד'. מה שמוכר בשמות IDtagV1 ו IDtagV2. כלומר למען הנוחות, גוש הבתים שהוא קובץ MP3 יכול להכיל בתוכו מידע המזהה את השיר, כדי לחסוך את הצורך לשמור מידע זה בנפרד. השוואה בין תכונותיהן של Napster ו Emule: נפסטר - טכניקת P2P. - אינדקס נשמר על השרת. - מטפלת בקבצי MP3 בלבד. - תהליך האינדוקס בוחן את המידע ב ID tags. אימיול - טכניקת P2P. - אינדקס נשמר על השרת. - מטפלת בכל סוגי הקבצים. - תהליך האינדוקס מתייחס לשם הקובץ בלבד ולחתימה שלו. כלומר ההבדל ה"מהותי" בין Napster ל Emule בהקשר של הבסיס לתביעה, הוא הבתים עצמם בקובץ שאותו בוחן תהליך האינדוקס1. האינדקס של Napster יכול להראות כמו טבלה עם שם האומן ושם השיר. האינדקס של Emule נראה כמו טבלה עם חתימה ושם קובץ. הערכים שמופיעים באינדקס, בשני המקרים, מוזנים לתוכו עפ"י הערכים שבוחר המשתמש להכניס לקובץ שהוא משתף1. ב Napster אני אערוך את ה ID tag ואכתוב אומן: "לא חרדי", וחיפוש על "לא חרדי" יעלה את הקובץ. ב Emule אני פשוט אקרא לקובץ "לא חרדי.mp3", ואותו חיפוש יעלה את הקובץ2. בשני המקרים התוכן של הקובץ, כמו גם התוכן של האינדקס, תלויים במשתמש ולא בתוכנה או בשרת. כלומר אין הבדל מהותי. או ליתר דיוק, הטענה כי הפער העצום בין ההתייחסות אליהן (תביעה משפטית בומבסטית לעומת חוקי לגמרי ו"התוכנות לא אשמות"), נובע מההבדל הזניח הזה בינהן, היא אבסורדית. _______ העיקרון של נעילת פיצ'רים ופתיחתם לאחר תשלום לא נמצא בסביבה מהיום. זו צורת ההגנה הישנה ביותר בספר, והקלה ביותר לפריצה. מעולם לא קרה לי שהשיטה הזאת עצרה מבעדי להשתמש בתוכנה כלשהי. תמיד מצאתי פריצה או עותק פרוץ איפשהו באינטרנט (ולפני זה ב BBS-ים). ישנן עשרות קבוצות של האקרים שם בחוץ, תחת מגוון מעניין של שמות, שעוסקות בפריצות מהסוג הזה ללא תשלום ובקצב מסחרר. זמן ההמתנה לפריצה או לעותק פרוץ של תוכנה פופולרית עומד על שעות. זמן ההמתנה עולה עד שבועות. אבל דבר אחד בטוח: שיטת ההגנה הזאת לא הייתה מעולם ולא תהייה לעולם כלי יעיל להגנה על זכויות יוצרים. _______ בוקר טוב ווטסון ידידי, הלינק השני שלך מתאר בדיוק את מה שמתואר בידיעה שלרגל פרסומה התכנסנו כאן היום. אני שמח לבשר לך שבמהלכם של שני ימי דיון ובערך עשר תגובות עברת את התהליך ההתפכחותי שעברו חברות התקליטים בעולם. אני גם מרשה לעצמי להסיק מכך שאתה זונח את הטענה שתביעות יכולות למגר את תופעת הP2P. מעבר לכך קל להווכח שבעתיד אמצעי ההפצה העיקרי של קניין רוחני, או לפחות חלק מסוגי הקניין הרוחני (קרי: שירים) יהיה האינטרנט (לא בהכרח ע"י P2P). השאלה היחידה שנותרת היא האם תצליח הטלת המס לאכוף את זכויות הקניין. אני טוען שהכל עומד ביחס ישר לתמחור של חברות התקליטים. המאבק התחיל מהניסיון שלהם לסחוט כמה שיותר כסף משירים ע"י הפקעת מחירים, והוא יימשך כל עוד הם יישארו בגישה הזאת. הניחוש שלי הוא שהמס יהיה זניח בהתחלה, וחברות התקליטים תנסנה להעלות אותו לאט לאט, או להוסיף לו כל מיני סעיפים דרקוניים. _______ 1 טוב שם הקובץ נאגר במיקום שונה על הדיסק, אבל זה זניח. 2 את החתימה למעשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ''ל ''התהליך ההתפכחותי שלחברות התקליטים בעולם לקח כמה שנים לעבור''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האינדקס של נאפסטר נשמר על שרת של חברת נאפסטר. האינדקס של אימיול נשמר במאות ואלפי שרתים פרטיים ברחבי העולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ההבדל בין Napster לEmule מהבחינה הזו הוא שEmule הוסיפה למודל של Napster "עמוד שידרה" של שרתים לפי המודל שהיה כבר קיים בפרוטוקול ה-IRC. ביחד עם העובדה שEmule פתוחה ולא שייכת לאיזושהי חברה ספציפית. ההבדל הזה לדעתך אמור להסביר את הפער בין התביעה שספגה Napster, לבין התפיסה כי "התוכנות לא אשמות" שמופנית כלפי Emule ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם ראשונה שאני שומע על זה. תוכל לספק הפנייה למקרה "ציד" כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובה 256083. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי את ההודעה בפורום אחר, ונראה לי שזה רלבנטי גם לכאן: ======= אוניברסיטת תל-אביב המכון לחקר האינטרנט מתכבדים להזמינכם לערב עיון בנושא: אכיפת החוק באינטרנט-האם היא אפשרית ? בהשתתפות: ד"ר אירית חביב-סגל, יו"ר, הפקולטה למשפטים,אוניברסיטת תל-אביב. ד"ר אברהם טננבוים, שופט, מכללת שערי משפט. עו"ד חיים רביה, מומחה לדיני מחשבים ואינטרנט. סנ"צ מאיר זוהר, ראש היחידה לפשעי מחשב, משטרת ישראל. מר עופר אלזם, מומחה לאבטחת מידע, חברת "אלדין". האירוע יתקיים ביום רביעי, 17 בנובמבר 2004, בשעה 17:00, באולם "כס המשפט", הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב. הכניסה חופשית לאישור ההשתתפות דוא"ל : MargalitH@tauex.tau.ac.il |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר... ואני לא בארץ. מישהו יכול להקליט לי ? אוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 115189 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה יפה מאוד, במיטב המסורת השכ''גית. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבסיס יחידי, זה אולי רעוע, אבל זה בהחלט פרמטר חשוב בין סה"כ הדברים שיש לחשוב עליהם. איזה ערך יש לחוק שאין שום יכולת לאכוף אותו (ושחלק נכבד מן האוכלוסיה מפר אותו)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה שאני חושב, ובגלל זה אני חושב שכל הגישה הנוכחית לזכויות יוצרים על קניין רוחני בעייתית בהקשר של אנשים פרטיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיתוף קבצים ברשת האינטרנט הוא "העתקה חינם בין חברים1" שתוצאתה המצטברת היא "העתקה המונית" (אמנם לא לצרכי רווח של אדם ספציפי אשר מנהל את כל זה, אבל הטענה של הרוצים להגן על זכויות היוצרים היא שזו פגיעה של ממש - בדיוק כמו לגנוב למישהו שולחן מהמחסן). הטענה הפרגמטית מלמעלה2, איתה צריך להתמודד, היא שככל שנתקדם אל העתיד, יכולת שיתוף המידע תשתפר ויכולת גילוי העבירה תפחת (אלא אם אנו מעוניינים בשכלול מעקב המדינה אחרי פעולותיו של הפרט). כדי לעזור להבין את הפרובלמטיות: נסה לדמיין מצב דמיוני קיצוני בו כולנו הופכים לאט לאט לסייבורגים בעלי זיכרון מושלם. את יצירתה האחרונה של שרית חדד נוכל להעביר זה לזה באופן שלם ע"י שמועה "מפה לאוזן". פעולת העתקה והשכפול של מידע הופכת להיות טבעית ופשוטה כשמיעת שיר חדש בפאב, זמזומו בזמן ההליכה הביתה והדבקת חבריך למשרד בקצביות שלו, יום למחרת. האם הנסיון להלחם בהפצה לא לגיטימית של מידע, מתוקף תפקידה של המדינה להגן על זכויות יוצרים, לא תהפוך בעולם שכזה לחסרת תועלת? ואם היא תהפוך לחסרת תועלת, האם הדבר לא יוביל לבחינה מחודשת של זכויות היוצרים? האם זכויות הן כה אינדפרנטיות למציאות, כך שהן ימשיכו להתקיים באותו אופן בעולם בו יהיה מאוד קשה (עד בלתי אפשרי) להגן עליהן בהצלחה? ___________ 1 זה לא ממש משנה שהאנשים זרים זה לזה. 2 יהונתן אורן הוסיף דברים מעבר לשאלה הפרגמטית, אבל אני מתייחס רק אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי ההפצה ההמונית באינטרנט: כאן אפשר להתחקות אחרי מפיצים ראשיים (יש הרי מקור אחד או שניים לפני שיש מיליון), וחברות בעלות עניין אכן עושות זאת, ללא צורך בבקרה הדוקה מטעם המדינה, אלא גיבוי חוקי בלבד. לגבי ההמשך - וואו. הלכת עם השאלה הזו קצת הרבה קדימה, לא? מעניין לאן אפשר להגיע לויכוחים כשמשלבים מדע בדיוני: נניח שהסייבורג הפירט שלך רוצה לשמוע שירים, והסייבורג האומן שלי עדיין רוצה להרוויח על היצירה. אני מניח שזה יאלץ אותו להשתמש בהתקן שמתחבר לפורט הסריאלי שמתחת לאוזן שמאל של כל פירט מצוי, באופן שיודע אם היצירה נשמרת בתוך הפירט או לא. אם היא נשמרת (ויכולה להיות מופצת לאחר מכן), ההתקן משדר אזהרה חמורה בחזרה לסייבורג האומן, שדורש עכשיו תמלוגים מהפירט על כל נשימה שהוא לוקח להתקן הריאות החדש שלו. אין ברירה, זכויות יוצרים זה זכויות יוצרים... עכשיו אני מוביל בתחרות הבידיונית? :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין כאן מד"ב. פשוט אבחנה בין אינפורמציה (והפצה שלה), לבין חומר (והפצה שלו). עד לא מזמן הדברים היו קשורים בהדיקות, וטבעי היה לכרוך אותם יחדיו. אבל היום מדובר בעולם חדש, מופלא, והקשר בין הדברים כבר אינו כה ברור (ואישית: ברור לי שאינו קיים). פעם ג. שמעון כתב תגובה יפה בה הסביר כיצד שינוי ב-Infrastructure גורר שינוי ב-Superstructure, וזו דוגמא נהדרת לכך, לטעמי. עולם המושגים הישן כבר עכשיו מחטיא את המטרה (ועל כך תעיד הקלות בה ניתן להביא אותו לאבסורד). גם אם גישתך לנושא אינה אנכרוניסטית ממש עכשיו, סביר שהיא תהיה עוד בימינו. נותר רק להמתין ולראות כיצד העניינים יתייצבו. מסקרן. מצד שני, עדיין אפילו לא בדיוק הבנתי איך "כסף" פועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראי "כסף" זה מאוד פשוט - או שיש לך את זה, או שאין לך את זה. קצת כמו השיער של בראד פיט. או דודי בלסר. אחרי שהבנת את זה, ההבדל בין "כסף" לבראד פיט הוא ש"כסף" נוטע באנשים אשלייה שהתשובה לשאלה "יש לי ?" משתנה. למעשה היא לא, ומי שאין לו גם לא יהיה לו, ומי שיש לו, תמיד יהיה לו. האשלייה מקורה בעיקר באותם מקרים ספורים שבהם עבר מישהו ממצב של "יש" למצב של "אין", או להיפך. האופי האמביוולנטי הזה של "כסף" משמש כדי להחזיק בני אדם במעין אופוריה שבא בעצם לא אכפת להם שאין להם, מכיון שזה יכול אולי להשתנות בעוד רגע. מעין סם הרגעה להמונים שמונע מהם לעלות על אלו שיש להם ולקחת להם. לא שאז יהיה לאלו שאין להם, כי זה יתחלק לחלקים קטנים מדי, אבל אז לפחות גם לאלו שיש להם לא יהיה. כל זה בניגוד לדודי בלסר למשל, שאני מוכן להרוס לו את הפנים בכל רגע נתון, בכל מקום, ללא שום תמורה או סיבה נראית לעין. ואף אחד לא יכול לנסות לשכנע אותי שאולי גם לי יהיה יום אחד. עכשיו הבנת מה זה "כסף" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינפורמציה היא בסופו של יום גשמית - אוסף של ביטים או קשרים בין נוירונים, או ציור בחול. הדרכים להעבירה ממקום למקום הם גם ארציות למדי. נכון שזה כבר לא ספר עבה או אפילו דיסק דק, אבל איפה שיש פיזיקה, אפשר להתמודד איתה באמצעים פיזיקליים, ואלו צריכים להתאים למדיום החדש: על כל האקר באינטרנט יש מישהו בחברת סימנטק שחושב איך לחסום אותו. על כל מפיץ בתוכנת P2P ניתן לייצר תוכנה שתאתר אותו וכיו"ב. זהו "מרוץ חימוש" פשוט, שבעידן שלנו הינו אינפורמטיבי יותר באופיו. אני לא בטוח שהגישה תהיה אנכרוניסטית בעתיד הנראה לעין (לפחות לא כל עוד ירצו יוצרים על סוגיהם וחברות המייצרות מידע ותוכנות להרוויח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שתאור ההתחקות אחרי מפיצים ראשיים הוא תמים למדי ומתעלם מן הפרובלמטיקה שהמציאות הטכנולוגית המשתנה, מציבה בפנינו. ראה תגובה 255968. אם זה מירוץ חימוש, אחד הצדדים נמצא הרחק הרחק מאחור (והפער גדל). בתחרות הבדיון, אני חושב שאתה נמצא אי שם בין המקום ה-1345 לבין ה-1232 (בכל מקרה, יש ספק כבד לגבי הסיכויים להגיע לחצי הגמר). קצת הקדמתי אותך והתיחסתי לנקודה הזו בדיוק בסוגריים שבתגובה 255923. "(אלא אם אנו מעוניינים בשכלול מעקב המדינה אחרי פעולותיו של הפרט)" ניתן להחליף את המעקב שמפעילה המדינה במעקב שמפעילות חברות פרטיות, אחר השימוש במוצריהן (אבל אז גם במדינה ה"חירותית" נגיע מהר מאוד להתנגשות עם תפקידה של המדינה לשמור על חירויות הפרט של האזרחים. לכן, סביר שבמירוץ הזה ינצחו המפיצים הלא לגיטימיים וחסרי השם את הנסיונות לשלוט על הפצה לא לגיטימית של מידע). איך אוכפים את הדרישה לדחוף פלאג לאוזן לפני השימוש בזיכרון האישי שלך במדינה חופשית? מה עושים כדי למנוע מסייבורג להשתמש בזיכרון שלו מבלי שיכנסו לראשו בניגוד לרצונו? אבל פסדר, נעזוב את ההצגה המדב"ית1 שכה מפריעה לך. בוא נהיה פרגמטים ומחוברים יותר לקרקע: הנסיון מלמד שהנסיונות להגן על מידע, בשוק צריכת ההמונים, בעזרת בקרות למינהן (צורך ברישום, צורך בדיסק מקור, דיווח אוטומטי על העתקה, תקיעת פלאג מתחת לאוזן/לחיבור הסיריאלי של המחשב, מספרי רישום, Watermarks ואפילו פתרונות חומרתיים שאין דרך לעקוף אותם כביכול2) פוגעות יותר במשתמש הלגיטימי מאשר מונעות הפצת מידע. עפ"י הנסיון האישי שלי בשוק התוכנה (אין לי נתונים או ראייות, זה עניין של תחושה וקריאת דעות של אחרים), חברות נוטות להכנס להרפתקאות הגנת תוכנה שכאלה ומהר מאוד מבינות שזה נוגד את האינטרסים הכלכליים שלהן עצמן, משום: 1) שזה לא ממש אפקטיבי. 2) זה מעלה את עלויות פיתוח ותיחזוק המוצר3. 3) זה מגביר את חוסר הנוחות שבשימוש ולכן את זעמם של המשתמשים הלגיטימיים. 4) אולי בכל זאת מישהו שם מבין שלא כל סוגי ההפצה הרחבה (הבלתי לגיטימית), תמיד פוגעת ברווחים. 5) מסתבר שהשוק רווחי ואנשים קונים, למרות שניתן להשיג את המידע בדרכים לא לגיטימיות, כאשר החברה מוצאת דרך להעניק יתרון לרכישה החוקית. ____________ 1 לא נוח לך השימוש בעתידנות וסייבורגים? חזור למציאות, הזז את הזיכרון מראשו של הסייבורג ושים אותו בכיס של פלוני אלמוני מן ההווה. ההבדלים לא מהותיים במיוחד, אלו בסה"כ הבדלים במורכבות הממשק. 2 כמו בקונסולת המשחק של XBOX, למשל. MODCHIP יפני קטן וחוקי ואדיוס להגנות של MS. 3 הנסיון שלי עם חלק ממשחקי המחשב הקנויים (וגם עם שפת תכנות אחת), הוא כזה: יוצא משחק עם הגנות שונות ומשונות. ההגנות שעבדו במעבדות החברה, בלי שום בעיה, יוצרות בעיות בהתקנה אצל משתמשים לגיטימיים רבים. יש backlash של משתמשים כלפי היצרן בפורומים, בביקורות המגזינים וברשת (והחברה לא יודעת איפה לקבור את עצמה מרוב בושה, תוך כדי מתן תשובות מגומגמות למדי). אחרי שבועיים של כעס הלקוחות, היצרן משחרר תלאי שמתקן את הבעיה (או מסיר לחלוטין את ההגנה). כמובן ששום דבר לא הפריע בינתיים לאף אחד להשיג את המשחק, בקלות, בדרכים לא לגיטימיות (הוא הרי שוחרר לרשתות ה-P2P, בגירסה מפוצחת, שבועיים לפני הופעתו על מדפי החנויות). המשחק הבא של החברה מגיע ללא הגנות כלל (או הגנות מינימליות וחסרות משמעות, כמו דרישת דיסק המקור בכונן התקליטורים4). 4 עוד שתי דקות באתר http://www.gamecopyworld.com (החוקי לחלוטין) וגם הכאב ראש הזה מאחורי המשתמש הלגיטימי והלא לגיטימי כאחד. מן הגנה פבלובית שכזו, כדי שכמה חבר'ה בחברת הפיתוח, ירגישו שהם "עשו משהו" כדי להלחם בהעתקות. למי אכפת שכל ילד בן 13 יודע איך לעקוף את הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר: אתה מכיר עדויות ל (4) במקרה ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש. מדובר בדעה אישית בלתי מבוססת בעליל ולא יותר מכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן זו גם הדעה האישית הבלתי מבוססת שלי בנושא. טוב אם אני אמצא משהו, אני אעדכן אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הלוחמה שעדיין קיימת, ראה תגובה 256083. כנראה שהחברות באמת מסתפקות בכך, ולא רודפות כל מפיץ. אפשרי שהן מסתפקות באלו שקונים כדי לגרוף רווחים, ותופסות קורבן מדי פעם כדי לגרום לעוד פלח שוק שמונע ע"י פחד ממעצר לרכוש בכסף מלא את המשחקים והתוכנות. לגבי משחקים (ותוכנות בכלל): אם איני טועה, מודל שתופס תנופה עובד על שרתים של המפיצים, שמעדכנים את התוכנות (החוקיות) וגם האטרקציה של משחקים רבים היא ברשת - ושם השחקן מחוייב להענות לדרישות המפיץ לשלוח את פרטיו, אם המפיץ רוצה בכך. כך שניתן לומר שגם בשדה זה התאימו את עצמם היוצרים: כדי לא להיכנס לביתו של כל אדם, שזה לא מעשי, הם גורמים למשתמש "לבוא אליהם". כלומר, השתנות המציאות אינה בכיוון של המעתיקים חינם בהכרח, אלא מן שביל המשתנה בהתאם למאבק המתמשך בין היצורים והמשווקים הרוצים להרוויח, לאחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי פלחי שוק שמונעים לקנות בחנות בשל פחד מההשלחות הפליליות של העתקה (בעקבות מעצרים ספורדים שמפורסמים בעתונות), זו פיקציה (או תופעה שולית למדי). לא נראה לי שהציבור קונה את קמפיין ההפחדה הלא אפקטיבי הנ"ל. עם שאר התגובה אני מסכים לחלוטין. אלה שמבינים שיש מידע שלא ניתן למנוע את הפצתו, משנים אסטרטגיה ומספקים שירותים נוספים או ערך מוסף למוצר עצמו. אלה שמוצאים דרכים למשתמש "לבוא אליהם", יעשו קופה (למשל, אופנת ה-MMORPG שנפוצה בעולם אך לא בישראל). השאר מסרבים להכיר במציאות משתנה, רוקעים ברגליהם, נלחמים בתחנות רוח של האתמול ומתבכיינים על ההמונים שגוזלים את קניינם הרוחני. לדעתי, המודל של האחרונים יעלם בסופו של דבר. אבולוציה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיתרון טכנולוגי אחד שמתחיל להתהוות הוא לתת שיניים למילה *היזהרו*, ב"היזהרו מחיקויים". מה שמתחילים לעשות זה להציף את הרשתות בקבצים שמתימרים להיות הסרט או התוכנה המבוקשים, אך למעשה מכילים זבל, או גרוע יותר, תוכנה מזיקה. הדרך היחידה לוודא שקיבלת קובץ לא נגוע, הוא לקנות ישירות מהספק. אני חושב שיש בעיה אתית עם כך שהייצרן גם מייצר גירסאות ממלוכדות של המוצר שלו, אבל אני מתקשה לשים את האצבע איפה בדיוק. משהו כמו entrapment בחוק האמריקאי. בכל אופן, אם בעתידנות מדובר, צפו לגסיסה איטית של ה P2P כמו שאיידס הרס (לפחות בתחילת העשור הקודם) את המהפיכה המתירנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסקס המתירני לא מת. פשוט הוסיפו לו גומי, הוספת דייט וחצי לשם הכרה שטחית ואישורים רפואיים :) אינדקסים לקבצים בדוקים ולא נגועים, יש כבר היום (כשיורד אחד, בשל פעולה משפטית נדירה, צצים עשרה חדשים). למה גסיסה כשהשלב ההגיוני הבא הוא SafeP2P? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינדקס לקבצים בדוקים אפשר גם לזייף. ממה נפשך- אמ יש אלפים - הרי שאינך יודע מי אמין. אם יש מעטים- הרי שנגדם אפשר לצאת לפעולה משפטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעולה משפטית נגד מחזיקי אינדקסים לקבצים מזוייפים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלא מזוייפים כמובן. זרם התודעה מכה שוב או שאתה סתם מנטפק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזוייפים. איך אפשר לפעול משפטית נגד מחזיקי אינדקסים לקבצים לא מזוייפים? (הם לא מחזיקים את הקבצים עצמם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סומך על מערכות המשפט, כבר ימצאו משהו. אולי המרדה ( אתר פוליטי הקורא להתנגדות לפינוי ונותן קישור לאתר עם הוראות לייצור בקבוקי מולוטוב, חוקי או לא?). העניין הוא שיש *מעט* כאלה ולכן קל להילחם בהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושד שאתה לא מכיר כל כך טוב לא את חיי הלילה של תל-אביב, ולא את אופן הפעולה של מערכות P2P היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודה בהכנעה, בשל כך כתבתי ''בעשור הקודם''. אנא השכילני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי מערכות P2P, אין לי כוח להסביר את זה, אולי מישהו אחר ירים את הכפפה. בקצרה: לקבצים יש חתימה, ולכל חתימה יש מספר מקורות. משתמשים מורידים את הקבצים עם מספר החתימות הגבוה ביותר (ואז מספר המקורות עולה). קבצים מזוייפים לא צוברים מקורות, ומהר מאוד נפלטים החוצה מהמערכת. בנוסף, לצורך הגנה מהפצה של וירוסים, מפורסמות בד"כ חתימות טובות של קבצים מבוקשים מאוד, או חתימות של קבצים "רעים". בעניין המתירנות היום, אין לי דרך לספק מידע אמין בנושא, אבל התחושה האישית שלי עקב ניסיון אישי בלבד, היא שאיידס לא מפחיד היום אף אחד. הגישה היום היא "להנות אבל להיזהר", והאיידס לא נמצא בשום שלב במערכת השיקולים של אף אחד שמנהל סגנון חיים מתירני בקשר למין, לגבי פרטנר מסויים כל עוד יש קונדום בנמצא. אם משווים את המתירנות היום לתפיסה שהייתה לפני המהפכה המתירנית, הרי שברור שתפיסה הרווחת היום מתירנית הרבה יותר. בתחילת העשור הקודם הייתי ילד, אבל ממה שנחשפתי לתפיסות בתקופה הזאת קשה לי להאמין שהיחס כלפי מין חזר להיות בדיוק מה שהוא היה לפני המהפיכה המתירנית. אולי מישהו אחר ירים את הכפפה וימצא לינקים לכתבות בקשר לתופעות מסויימות במועדוני בילוי ליליים. אולי כדאי שאני אתחיל להציע תשלום תמורת הרמת הכפפות שאני משאיר על הרצפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש קבצים רעים מאוד שמעתיקים את עצמם למחשבים אחרים ברשת. לקבצים אלו הרבה מאוד מקורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר וירוס שמופץ דרך רשת P2P ומשתמש ברשת ה P2P בעצמה כדי להפיץ את עצמו ? נחמד מאוד. לא שמעתי על הסיפור הזה עד היום. יש לך במקרה לינק ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחילת העשור הקודם? אתה בן 15?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על זה קצת ופתאום התברר לי שאתה צודק. הרי גם דבר כמו השם שלי הוא מין דבר שאנשים יכולים להשתמש בו בעת ובעונה אחת. וברור שאם מישהו יקח את השם שלי, ואת התמונה שלי, ויתחיל איזה בלוג עם לינקים למכון קאטו, קרן המורשת ועוד כל מיני אתרים ליברלים אנשים עשויים לחשוב ש*אני* מאמין בדעות הנכונות והצודקות המובעות שם. אדם חסר מצפון כזה עשוי אפילו לשלוח הודעות לאייל בשמי, ולנאום בקיבוצים בשמי ולבעוט בישבני בשמי. אני מתחיל לחשוב שהמבחן הזה (שימוש בו זמני) איננו מתכון מוצלח במיוחד לביסוס העמדות השגויות שהצגתי קודם. אני מתנצל מראש בפני כל באי האתר, ד"ר בר ביצוע, יעקב, ווטסון וקארי אופנהיימר צודקים! יחי הקפיטליזם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אסור לעשות לאנשים שגם ככה לא ממש יציבים דברים כאלה. לרגע תחושת המציאות שלי עברה טלטלה. אז אולי תציע לשר הפנים לאסור על השימוש בשמות זהים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שאני אציע כזה דבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחת: להעתיק וינייטות מקישון בשמך... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבוי ליאיר לפיד... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"שאם אתה לוקח (בהשאלה, כמובן) את השולחן הישן שבמחסן שלי, שאיני משתמש בו יותר, אין הדבר חמור באותה רמה כמו להשאיל באופן דומה את השולחן החדש באמצע הסלון." אתה חושב שזה "חמור באותה רמה"?? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני סבור שזה חמור באותה רמה (אחרת לא הייתי כותב זאת): תחבת את ידך לכיסו של אדם אחר, ולקחת לעצמך. מה זה חשוב אם חלק מכספו מגולם כרגע בשולחן במוסך? האם כפשע, שוד של 1000 ש"ח חמור פחות משוד של 2000 ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכסף תמיד אפשר להשתמש. בדוגמא שנתת, דיברת על חפץ שאין לי שימוש בו יותר. אם מישהו יבוא וייקח ממני חפץ שאיני משתמש או מתכוון להשתמש בו יותר, אני יודה לו שעזר לי לפנות את הזבל. אם ייקח לי חפץ חדש מהסלון, אפנה למשטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה פיספסת את החלק בו אני מתאר את *ערכו* של השולחן (במכירה בשוק הפשפשים, למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנלוגיה דיברה על "שולחן שאינני משתמש בו *ואינני מתכוון להשתמש בו*" 1. לפיכך, ערכו של השולחן אם יועמד למכירה אינו מן העניין, כי לא התכוונתי בשום מצב להעמידו למכירה. 1 אחרת האנלוגיה לקניין רוחני אינה רלוונטית - עבור קניין רוחני אין מצב שבו ארצה להשתמש בו ולא אוכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(או לפחות, גניבה של 2000 יותר חמורה מגניבת 1000. בשוד, עיקר האנטי-חברתיות זה השימוש בנשק ואלימות לשם הגניבה. נדמה לי) _________ העלמה עפרונית, משלימה פערים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע איך את משקללת כל כך בקלות, בפרט לאור המשפט השני שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט הראשון התייחס לגניבה, שם המשמעות בין גניבה "קטנה" לגניבה "גדולה"1. וגם אם בשני המקרים הגנב יורשע בגניבה (בהנחה שמישהו יטרח להעמיד אותו לדין על גניבה "קטנה") העונש במקרה השני יהיה חמור יותר. המשפט השני התייחס לשוד. היות והחומרה של שוד על פני גניבה נובעת מהשימוש בנשק והאיום על האנשים (נדמה לי. אין לי הגדרה של "שוד" מול העיניים כרגע) נדמה לי שהחומרה שם תמדד יותר לפי מספר האנשים שנפגעו, אם מישהו נהרג או נפצע,אם התפתח קרב יריות וכוחות משטרה גדולים הגיעו למקום וכו'. סכום הכסף שנשדד יהיה, לטעמי, פקטור משמעותי פחות2 בהחלטה על העונש. 1מבלי להתייחס כרגע לשאלה אם אלף זה מעט ואלפיים הרבה. אם נהפוך את זה למאה מול חמשעשרה אלף, הנקודה תהיה יותר ברורה. 2 גם אם עדיין קיים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אם אני משתמש ברכוש חומרי שלך, אתה לא יכול לעשות זאת (אם לקחתי את המכונית שלך, אתה לא יכול להגיע ממקום למקום). אבל אם אני משתמש ביצירות רוחניות כמו סיפור או שיר, אני לא מונע בכך מאף אחד אחר להשתמש בהן. זה הבדל מוסרי משמעותי מאוד בעיניי." כלומר, אם אני נוטל את ספרך הפופולרי "עוולות הקפיטליזם," מדפיס ומפיץ אותו בחצי המחיר לא גזלתי ממך הכנסות שהיית מקבל מקונים? ובוא נגיד שפרצתי אליך הביתה וגנבתי לך תכשיטים וקצת כסף. מייד רצתי לסוחר הסמים שלי והמרתי את הכסף בכמה מנות סם. עתה, גם אני נהניתי, גם סוחר הסמים שלי נהנה, גם הכסף והתכשיטים זמינים לכלל אנשים (לא מנעתי מאף אחד להשתמש בהם!) וגם אתה צריך להנות, לא? אחרי הכל, זה לא שאתה מתפרנס מהתכשיטים האלה ואם תעבוד קצת יותר קשה אז תכסה את ההפסד הכספי במהרה. אתה הרי לא עובד רק עבור רווח כספי אלא בעיקר בשביל הסיפוק, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציניות שלך מתבזבזת עליי. אגב, למה לדעתך אין זכויות יוצרים על רעיונות? מה זה משנה אם האייק התנסח במילים כאלה או במילים אחרות – הרי במילא המילים אינן יצירתו האישית, אלא הרעיונות מאחוריהן. מדוע מותר לך להשתמש ברעיונותיו כאן באייל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין זכויות יוצרים על רעיונות אינטלקטואליים מאותה סיבה שאין זכויות יוצרים על רעיונות בציור – תמיד אפשר להצביע באופן סביר על prior art. אני משתמש בכמה רעיונות של האייק, והוא מצידו השתמש ברעיונות של אדם סמית' וזה השתמש ברעיונות של קודמיו וכן הלאה וכן הלאה עד ראשית כל הימים. מר ראשית כל הימים לא הגיש עדיין תביעה בנושא ולהערכתי זכויות היוצרים שלו על הרעיון הראשון (אש! טוב!) פקעו מכבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מבין למה התכוונת. אתה אומר שהרעיונות אינם רק "שלו". המילים בודאי אינן רק "שלו". אז מדוע שהוא יהיה זכאי לזכויות יוצרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא זכאי לזכויות יוצרים על הרצף הייחודי המסויים של מלים המהווה את ספרו. כך זה עובד גם במוסיקה ובקולנוע. ההנחה היא שלמרות שתיאורטית ייתכן ואדם אחר, בלי תלות ובאופן עצמאי, ייצור אותו רצף, הסיכוי לכך הוא כל כך זעיר עד שאין מתחשבים באפשרות זו כלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע בלתי סביר לחלוטין. מילא במוזיקה, שרצף ייחודי של צלילים מהווה את התוכן של המוזיקה עצמה. אבל ברצף מילים? אף אחד לא קורא את האייק בגלל רצף המילים הספציפי, אלא בגלל התוכן והרעיונות. אני מניח גם שהוא היה מוכן להחליף מילים מסוימות באחרות אם היו מראים לו שהניסוח החדש מעביר את רעיונותיו בצורה בהירה יותר. אז מה מיוחד כל כך ברצף המילים שיצר האייק שהוא זכאי להגנה שרעיונותיו אינם זכאים לה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איך זה קשור. גם לספר גרוע שרצפי המילים הספציפיים שלו יוצרים קטסטרופה מהלכת יש זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להבין את התפיסה שלך בנוגע לצידוק לקיומן של זכויות היוצרים במתכונתן הנוכחית. למעלה (תגובה 255553) השווית הפרת זכויות יוצרים לגניבת כסף ותכשיטים. אני חושב שאם זה כך, יהיה זה קוהרנטי להחיל את הזכויות על הרעיונות יותר מאשר על צירופי המילים. הם רק אמצעי ליצירה האמיתית. מדוע אני טועה? כיצד התפיסה שלך לכידה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצפי המלים אינם אמצעי – הם הדבר עצמו, בדיוק כמו שבמוסיקה רצפי התווים הם הדבר עצמו ובתמונה רצף הפיקסלים הוא הדבר עצמו. רעיונות, כעקרון, אינם ניתנים להגנה או פיטנוט (גם הפטנטים אינם הגנה על רעיון אלא על אופן ביצוע מסויים או טכנולוגיה לביצוע דבר מסויים, לא על הרעיון הבסיסי עצמו). אבל בוא ננסה להבהיר, כדי שלא נכנס לשרשור אינסופי של אני-אמרתי-אתה-אמרת: חילוקי הדיעות בינינו הם, בעקרון, פשוטים מאוד: אתה טוען כי ניתן לתת הגנה קניינית רק למוצר פיסי מוגדר ולא להעתקים "נאמנים למקור" שלו. אני טוען כי ההגנה הקניינית משתרשרת לשיעתוק מכאני של המקור, ולמעשה אין הבדל מהותי בין ההגנה הקניינית למוצר הפיסי וההגנה להעתקים נאמנים, כל עוד ניתן להגדיר את המקור להעתקים באופן חד-משמעי (לדוגמה, רצף תווים). האם עד כאן אני מדוייק בהגדרת ההבדלים בין העמדות? אם לא, היכן? תן הגדרת נגד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה שלך נראית לי מתאימה, אם כי אני יכול לקבל את המוסריות בתשלום עבור שיעתוק מכאני שמתבצע לצרכים מסחריים ברורים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אתה לא חולק על כך שיש ליוצר זכות מוסרית לגבות כסף על העתקים בשיעתוק מכאני, אבל סבור שההתפתחויות הטכנולוגיות מחקו את היכולת המעשית לאכוף את התשלום ביחס ל"אזרח הקטן" המבצע העתקות לצרכיו האישיים? אני לא בטוח אם זה טיעון שאני יכול לחלוק עליו, שכן במקרים מסוימים שינויים טכנולוגיים אכן מקשים מאוד על אכיפת תשלום (כלומר, על שמירת הזכות). בכל זאת חשוב לציין שני דברים: א. ישנם מקרים מסוימים בהם אין הפרה של זכויות היוצרים בקנה מידה רחב בגלל שהמוצרים יצאו מלכתחילה עם הגנה מובנית. דוגמה טיפוסית היא מכשירי ומשחקי פלייסטיישן. ב. עיקר ההפרות של זכויות יוצרים – בישראל וברוב העולם – שייך לתחום פרוזאי יותר מקאזה, של מפעלים להדפסת ספרים, תקליטורים ומערך שיווק בשווקים המופעל על ידי עבריינים מסורתיים לגמרי. זה בוודאי דבר שאפשר וצריך להתמודד עמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמערך המושגים שאנחנו משתמשים בו היום לנושא הוא גס מידי, ולא מתאים להתמודדות עם העולם המתהווה. "זכות קניין" נתפסת כעניין בינארי לחלוטין (או שיש לך או שאין לך), וזה לא המקרה כאן. למשל, לאפלטון בודאי יש זכות לספריו, במובן זה שאסור לך לפרסמם בשם אחר (גם אם אין מי שיאכוף את הזכות הזאת). מצד שני, אין לו "זכות קניין" עליהם, בשום מובן כספי. גם נושא התשלום עבור שימוש מסחרי אינו חייב לנבוע מ"זכות קניין" דווקא. אין לי כרגע מערך מושגי חליפי להציע. אבל הנושא נראה לי ראוי למחשבה. לשתי הנקודות שלך: א. לא שייך לסוגיית זכויות יוצרים. אם הצלחת ליצור הגנה טובה - אשריך. ב. בודאי שכל זמן שקיימים חוקי זכויות יוצרים צריך לאכוף אותם, בכל מקום. אני לא קורא לעבריינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שהסוגיה הקריטית שאותה אנחנו צריכים לברר היא זו שבה דיעותינו חלוקות – כלומר, מידת השירשור של זכויות היוצרים (שהן סוג של זכות קניין) להעתקים מכניים של המקור. ניקח דוגמה אישית: אני ייצרן של תוכנה המופצת באינטרנט ובאופנים אחרים. אני מבקש תשלום עבורה ומי שמעוניין בה, אמור לשלם. פיסית, התוכנה אינה יותר מערימה קטנה של סיביות באתר אינטרנט או על גבי תקליטור, כך שקשה מאוד לדבר על מימד חומרי כלשהו. אבל מה בכל זאת מוטמע בה שמאפשר לי לדרוש עבורה כסף? תשובה אפשרית אחת היא שמה שמוטמע בה הוא הגנות שיצרתי, המונעות שימוש בלי תשלום כספי. כלומר, אין לי למעשה זכות יוצרים המשתרשרת לערימת הסיביות הזו מלבד ההגנה שאני מספק נגד שימוש לא מורשה בהם. אם אני מספיק חזק, אהנה מתשלום. אם לא, לא. אם מתפתחת טכנולוגיה כלשהי המאפשרת לפרוץ לתוכנות באופן טוב יותר, הרי שהפסדתי הכנסה, אך זכויותי לא נפגעו. זו, כמדומני, העמדה הקרובה יותר לשלך. תשובה אפשרית אחרת סבורה שבשיעתוקי התוכנה השונים, ערימות סיביות ככל שיהיו, מוטמעת גם זכות מיוחדת שלי להנות מהכנסות מפרי יצירתי, אפילו אם לא הייתה לי יד בהורדתם מהאינטרנט או צריבתם על תקליטור. לפי תפישה זו, ישנם סוגים שונים של יצירה – כאלו המבוססים על מקור אחד ויחיד שאין לו העתקים (כמו בציור, למשל), כאלו המבוססים על הופעת בני-אדם (כמו בתיאטרון או בהופעה), וכאלו שבהם הדרך היחידה או העיקרית בה היוצר יכול להציג את יצירתו בפני העולם היא באמצעות העתקים נאמנים למקור. במלים אחרות, ההעתק הנאמן למקור הכרחי בתחומי יצירה מסוימים ואין דרך להביא את היצירה לידיעת הציבור אלא באמצעות העתקים. מכאן, שהתכחשות להשתרשרות זכות היוצרים להעתק דומה להתכחשות לזכות לגבות תשלום עבור היצירה בתחום זה כלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או. קיי. זה ניסוח בהיר מאוד של העמדה שלך. לסיכום העמדה (הנורמטיבית) שלי, כפי שהיא נראית לי כרגע: זכות הקניין קיימת והכרחית כדי שתוכל להנות מפרי יצירתך, ולא כדי שתוכל לחסום אחרים מההנאה הזאת. לכן, העיקרון צריך להיות שעל משאבים מוגבלים (מכונית, דירה, אמצעי חליפין) חלה זכות קניין, ועל משאבים בלתי-מוגבלים ("רוחניים") לא חלה זכות כזאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''זכות הקניין קיימת והכרחית כדי שתוכל להנות מפרי יצירתך, ולא כדי שתוכל לחסום אחרים מההנאה הזאת. לכן, העיקרון צריך להיות שעל משאבים מוגבלים (מכונית, דירה, אמצעי חליפין) חלה זכות קניין, ועל משאבים בלתי-מוגבלים (''רוחניים'') לא חלה זכות כזאת.'' כלומר, אתה מגדיר כל משאב שניתן לשעתקו (והופך לפיכך ''לא מוגבל'') ונטול ממד פיסי מהותי (משאב ''רוחני'') כמי שאין עליו זכות קניין (ובכלל זה, כמובן, זכויות יוצרים). המסקנה מכך, אם אני מבין נכון, היא שלא צריכה להיות זכות קניין על פטנטים למיניהם ותרופות, לדוגמה, משום שהם ניתנים לשיעתוק, נטולי ממד פיסי מהותי (גלולה אינה שונה מהותית מתקליטור, לעניין זה) ולמעשה אינם מוגבלים (הזמינות של חומרים לייצור תרופה היא אלמנט זניח, לפחות בחלק גדול של התרופות). אגב, הקביעה שלך מדוע קיימת זכות קניין היא עניין שנוי במחלוקת והאמירה ''לא כדי שתוכל לחסום אחרים מההנאה הזו'' היא מעורפלת במקרה הטוב ובלתי אפשרית להגדרה במקרה הרע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת חושב שאין זכות קניין ''טבעית'' על פטנטים ותרופות. ידע אינו יכול להיות קניין, אלא במובן מטאפורי. אבל אני גוזר הצדקה לקיומן של המגבלות הנ''ל מטעמים תועלתניים. כדאי לחברה להטיל איסור לזמן מוגבל על העתקת פטנטים ועל ייצור תרופות לפי נוסחאות שאחרים פיתחו. אני מסכים שההצדקה שנתתי לזכות הקניין שנויה במחלוקת, ויש דרכים שונות להתייחס לזכות הקניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, ומטעמים תועלתניים לא מוצדק קיום זכות קניין ביחס לתוכנה? ומדוע לא ביחס לסרטי קולנוע? ומה עם מוסיקה? הנקודה שלי כאן היא שאם אתה משתמש בהצדקה תועלתנית לזכות קניין, בסופו של דבר אתה מגיע לנקודה בה ההבחנה שלך בין זכאי להגנה ללא זכאי להגנה הופכת שרירותית למדי. בכל צורה שבה אתה פורס את העוגה, בסופו של דבר מישהו – ובאופן טבעי זה יהיה גורם שלטוני – בא ומכריע לא על פי אבחנה שבחוק אלא על פי דעתו כי א' כן זכאי וב' לא זכאי. במצב הזה, נשמטת הקרקע מעט תחת רגלי כולנו, כי מה שהוא מוצדק תועלתנית ביום א', יכול להיות בלתי-מוצדק ביום ב' ואם היום תרופות נראות לך זכאיות להגנה, מחר יבואו אחרים ויתבעו בנימוקים דומים הגנה לביו-טכנולוגיה, או נאנו-פסיכומטריה, או היפר-מוסיקה, או כל חידוש. בשורה התחתונה, אם אנחנו רוצים לחיות במדינה של חוק, צריך לפרוט את הכל למעות של סעיפים בחוק. זו, לדעתי, החולשה הגדולה של הטיעון שלך בזכות הכרעה על פי טעם תועלתני – הכל יתבסס על מלים הכתובות על הקרח הבירוקרטי. ובמקום כזה, לא לך ולא לי יהיה טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מותח את הקו בתועלת של התהליך המוגן לאנושות (תנאי הכרחי), ובצורך להשתמש באמצעים חומריים כדי להפיץ את היצירה/פטנט (תנאי מספיק). השימוש באמצעים חומריים להפצה של יצירות דורש השקעה כספית. מאחר שאנחנו מעוניינים תועלתית בהפצת היצירה/פטנט, יש הגיון להגן על היוצר מפני שיעתוקים. זאת הסיבה שקיומן של זכויות יוצרים בחברה התעשייתית נראה לי כדבר סביר, בעוד שבחברת המידע אני חושב שאין לזכויות כאלה הצדקה תועלתנית. אהיה הראשון להודות שניתן למתוח את הקו גם במקום אחר. אני חושב שבכל האמור להכרעות לגבי דרך ניהול החברה אין דרך אחת נכונה להכרעה. בכל סיטואציה יש מספר אלטרנטיבות, שבחירה בכל אחת מהן היא בחירה סבירה. אני מבין את השאיפה להכרעות "קשיחות", כפי שהיא באה לידי ביטוי בתורת הזכויות. להבנתי, תורת הזכויות (ולא משנה אילו זכויות), לא תצלח לכך. זכויות אינן יכולות להיות היסודות האלמנטריים של תורה מוסרית או מדינית. אתה תמיד נאלץ להכריע בין זכויות (אתה מגייס אנשים לצבא, מטיל מסים וכולי). עצם האפשרות שלך להכריע בין זכויות מעידה על כך שיש כללים מוסריים אלמנטריים יותר מזכויות, שמשמשים אותך להכרעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מותח את הקו בתועלת של התהליך המוגן לאנושות (תנאי הכרחי), ובצורך להשתמש באמצעים חומריים כדי להפיץ את היצירה/פטנט (תנאי מספיק)... אהיה הראשון להודות שניתן למתוח את הקו גם במקום אחר." הבעיה לדעתי אינה היכן אתה מותח את הקו אלא אילו שיקולים מנחים את מתיחת הקו. בראיה העקרונית (נאמר שאני מייצג אותה) יש שירשור מלא או כמעט מלא של זכויות גם להעתקים מכניים, כאשר "הפרקטיקה" נכנסת עם שיקולים של מעשיות קיום ההגבלה (כלומר, החוק קובע מה אסור ומותר, אך מופעלים שיקולי סבירות ויישימות). בראייה התועלתנית (נאמר שאתה מייצג אותה) הכרה או אי הכרה בזכות הוא עניין זמני ותלוי הקשר. כלומר, זכות יכולה להיות מוכרת או לא מוכרת בהתאם לתנאי הזמן, הסביבה, הטכנולוגיה, וכן הלאה. כך אני מבין לפחות את פסילת זכויות היוצרים היום מצידך בנימוק שאין הצדקה תועלתנית להן "בחברת המידע." הבעייה העיקרית של הראייה התועלתנית היא שהיא מחייבת הכרעה שרירותית של המכריע, בלי שתהיה לו מסגרת התייחסות הולמת (לבד מההתייחסות ל"כללים מוסריים אלמנטריים"). גם בראייה העקרונית מופעלים שיקולים תועלתניים, אך הם מיושמים בתוך מסגרת מוגדרת שקובע החוק. כשאין חוק דין ה"כללים המוסריים האלמנטריים" להתרגם לטעמו ותחושותיו המוסריות של הבירוקרט שיתווה היכן עובר הקו. במלים אחרות, אתה ממיר חוק במערכת כוחנית. גם אם ישנם "כללים מוסריים אלמנטריים" מאחר והם אינם מעוגנים במערכת חוקית ברורה, הם למעשה חסרי משמעות (ואם הם כן מעוגנים במערכת חוקית ברורה, אתה חוזר לעמדת הראייה העקרונית). לתפישתי, אתה ממיר כאן מערכת שביסודה עומדת מערכת חוקים שאינה תלויה בבירוקרטיה ומבחינה בין רשות מחוקקת, שופטת ומבצעת, במערכת שבה יש למעשה רק רשות מבצעת. מאחר והמחוקק אינו יכול לקבוע מסמרות לגבי אסור ומותר (מה שאתה מכנה "הכרעות קשיחות") הוא יוצא מהמשחק. הרשות השופטת נעדרת ממנו מלכתחילה, משום שהיא בנויה על חוקים ומערכת תקדימים המייצגים את הבנת הדור אותם. נותרת הרשות המבצעת – הבירוקרטיה הממשלתית. זו, בהתחשב בכך שאין דרך לסייג את כוחה, דינה להפוך עריצה באופן חלקי או מלא וזה רחוק מאוד ממה שאתה שואף אליו, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עוקב. מדוע אני מוציא מהמשחק את המחוקק ואת הרשות השופטת? המחוקק יכול לקבוע מסמרות לגבי מותר ואסור במסגרת המדינית. הקביעות שלו לא יהיו "קביעות מוסריות" אלא "חקיקה במסגרת מדינית". אני חי עם זה בשלום, כי לדעתי יש מרווח בין קביעות-מוסריות לבין קביעות-אנטי-מוסריות. במילים אחרות, אני חושב שהלגיטימיות של החוקים שקובע המחוקק אינה תאימות שלהם לחוקי המוסר, אלא הלגיטימיות של השילטון עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא עוקב. מדוע אני מוציא מהמשחק את המחוקק ואת הרשות השופטת?" אם הקביעה היא על יסוד תועלתני (כלומר, מה כדאי או משתלם) מישהו צריך לקבוע מה כדאי ומה משתלם. הקביעה הזו צריכה להתחשב תמיד בהקשר זמני ומשתנה (כלומר, היא תגובתית לשינויים במצב). המחוקק אינו יכול להיות שותף כאן, משום שחוקים מתיימרים להיות תקנות קבועות ומוחלטות. בית המשפט אינו יכול להיות שותף משום שמערכת פסיקות בנויה על פירוש חוקים ועל פסיקות קודמות. בהיעדר חוקים, אין לרשות השופטת תפקיד. נותרת הרשות המבצעת. הפתרון שאתה מנסה לתת למצב בדמות "חקיקה במסגרת מדינית" לא ברור לי. אם אתה מתכוון לחקיקה שתיתן מרווח פעולה רחב ותהיה כללית ומעורפלת מאוד, הרי שאתה משפר את הרגשתך אבל בפועל חוזר לנקודת המוצא (המחוקק והרשות השופטת מחוץ למשחק). התפישה המקובלת למן המגנה כרטא ועד היום היא שהגבלה אפקטיבית של כוח השליט (הרשות המבצעת) תיתכן רק בתוך מסגרת חוקית וכתובה שתגביל את כוחו במפורש. לדעתי, אם אתה משמיט את הבסיס הזה, אתה מקריב הרבה יותר מדי למען הרבה פחות מדי ומאבד את היכולת לבקר את התוצאות, כך שאתה עשוי להפסיד הכל למען כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין לא בטוח שאנחנו מדברים באותו מישור. למה שחוקים לא ישתנו מפעם לפעם, בהתאמה לנסיבות? זה מה שקורה עם מערכות חוקים משחר ההיסטוריה. ב"חקיקה במסגרת מדינית" התכוונתי למרווח שיש למחוקק. אם אני מבין נכון, התפיסה שלך היא שחוק יכול להיות "צודק" אם הוא מתאים לתפיסה שלך של צדק (גירסא של תורת הזכויות), או "כוחני" אם הוא לא מתאים לה. אני חושב שהצדק בחקיקה מדינית הוא לא מוניסטי. להשקפתי, הלגיטימיות של החקיקה לא נובעת מכך שהחוקים הם הצודקים ביותר (כי אני לא חושב שיש דבר כזה), אלא מהלגיטימיות של השלטון בכלל. אני אסכים כמובן שיש חוקים לא צודקים, אבל יש רווח בין לא-צודק לבין "צדק בהתגלמותו". בתוך המרווח הזה המחוקק יכול לנוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה שחוקים לא ישתנו מפעם לפעם, בהתאמה לנסיבות? " מי אמר שלא? בוודאי שישתנו – הנקודה שלי הייתה שיש צורך במסגרת חוקית ברורה מלכתחילה, כדי שאפשר יהיה לשנותה בהתאם לנסיבות המשתנות. הפיתוח שלך של רעיון "חקיקה במסגרת מדינית" מדגיש לדעתי את הצורך בחקיקה ברורה. לא ברור מהיכן באה "הלגיטימיות של השלטון" ומה הגבולות של פעולתו. אני חושב שהעובדה, כפי שהיא משתקפת כאן, שאינך מבחין בין המחוקק לשלטון ואתה משתמש בשני המונחים כאילו היו אותו דבר מאיירת את אי-הבהירות שבהגדרה הזו שלך. הנקודה שלי בדרישה לחקיקה ברורה אינה רק כדי לכונן את העקרונות שלדעתי הם צודקים אלא גם, ואולי בעיקר, כדי לאפשר שיח רציונלי. אם ישנם חוקים, אפשר לדון בהם, לשנותם, לשכללם ולשפרם. אם אני מתנגד להם, אני יכול להציע אחרים. אם המסגרת החוקית היא אמורפית, אין אפשרות לדון בה בצורה רצינית ואנחנו נדונים שוב להשתלטות זוחלת של הרשות המבצעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין למה אתה מתכוון ב"מסגרת חוקית ברורה". אם כוונתך לתורת הזכויות (בגרסת הזכויות השליליות), הרי אני לא מקבל את המסגרת הזאת כמסגרת מוסרית טובה. כך שגם הצורך במסגרת ברורה, גדול ככל שיהיה, לא יניע אותי לאמץ אותה. אני לא בעד מסגרת אמורפית של חוקים. אבל, 1. בכל זאת, צריך להכיר בכך שדרך יישום החוקים היא תוצאה של תהליך מתמשך של שיח בין המחוקק, המערכת השיפוטית, הרשות המבצעת והציבור. למשל, הרעיון שהשופט הוא גרמופון, "קולו של החוק", הוא תיאוריה שאף אחד לא לוקח היום ברצינות. גם הרשות המבצעת יוצרת חקיקה משנית שבלעדיה אין אפשרות ליישם חוקים וכדומה. ברור גם לי שלפעמים רשות אחת נעשית חזקה מידי ויש צורך לאזנה. 2. אני מסכים שאנחנו צריכים לחתור לשיח רציונלי. עם זאת, צריך גם להכיר בכך שבחברה פלורליסטית יש גבולות לשיח רציונלי. לקבוצות באוכלוסייה יש השקפות שונות וכל קבוצה רואה בדרכה את הנכונה. מאחר שאני לא מעוניין בחברה טוטליטרית, אני לא יכול לכפות את הרציונל שלי על אחרים. לכן, במידה ואנחנו לא מגיעים להסכמות משותפות על בסיס רציונלי, נשאר לנו הכלי של דמוקרטיה כדרך להכרעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא מבין למה אתה מתכוון ב"מסגרת חוקית ברורה". אם כוונתך לתורת הזכויות (בגרסת הזכויות השליליות)... גם הצורך במסגרת ברורה, גדול ככל שיהיה, לא יניע אותי לאמץ אותה." כלומר, אתה מעדיף היעדר חוק על פני חוק שאינו תואם את תפישתך? או שאתה בעצם מעריך כי ב"כלי של דמוקרטיה כדרך להכרעות" עמדותיך יזכו לשירות טוב יותר? בעמדות האלה אין פסול, כמובן, אבל עמדותיך מנוסחות באופן כה מעורפל עד שעד עכשיו – ואנחנו דנים בנושא כבר מספר ימים – עדיין לא הבנתי מהן בדיוק. עמדתך שההכרעות תהיינה תועלתניות אינה עמדה, למעשה, אלא היעדר עמדה והעברת ההכרעה למישהו אחר בלי להביע את עמדתך. גם הדמוקרטיה ככלי היא דבר בלתי מוגדר. האם אין המחוקק הביטוי של הכלי הזה? האם אין הוא יוצר חוקים בהתאם לתפישותיו ומקבל מן העם מנדט לכך? אם כן, הרי אתה חוזר למסגרת חוקית כלשהי וחייב לקבלה גם אם אתה לא ממש מסכים. אם לא, אנחנו חוזרים לתפתולת התועלתניות שלא הובילה אותנו לתוצאה טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שבמקרה זה יש בינינו רק חוסר תקשורת. בודאי שהמחוקק הוא חלק מהכלי הדמוקרטי, הוא זה שיוצר את החוקים ומקבל מן העם מנדט לכך. בודאי שאני חייב לקבל את המסגרת החוקית שנוצרה. למה זה צריך להפריע לי לבקר את החוקים הקיימים או לטעון שהם מביאים תועלת פחותה מחוקים אחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שזה צריך להפריע לך לבקר? אדרבא ואדרבא – זו בדיוק הדרך לשנות חוקים לא יעילים או לא מועילים. על המצע הזה כולנו יכולים ללכת לבחירות. מה שהטריד אותי הייתה העובדה שחוקי זכויות היוצרים נפסלים כאן לטובת חלופה לא ברורה או לא משכנעת. אף אחד כאן לא התחתן עם החוקים כפי שהם כיום, כך שאיננו מחוייבים לשמר אותם לנצח רק בגלל שהם קיימים היום. נוסף על כך, אין ספק כי בשנים האחרונות עורערה בצורה משמעותית היכולת לאכוף את חוקי זכויות היוצרים בתחומים שונים. השאלה היא איך מתייחסים לזה. אם אני מבין את הדברים נכון, ישנן שלוש גישות אפשריות: א. שוברים את הכלים ולא משחקים: מוותרים על חוקי זכויות היוצרים לחלוטין בתחומים שונים ושהנבלות ילכו להופיע במקום למכור תקליטורים. ב. בוא נגבה עוד מס: מוותרים על מימוש של חוקי זכויות היוצרים בלי לשנות את סטטוס העבריינים של המעתיקים, אבל גובים סכומי כסף על המדיה. ג. התאמת שווקים: במקום לנסות לעבוד בשיטה הישנה, חברות התקליטים, הוצאות הספרים וחברות הסרטים יגבו שיטת תשלום עבור הורדה כשבמקביל החוק יקשה על חייהן של חברות ה-P2P (שמתנהגות ממילא כמו עבריינים, עם כל תקנות הרישום off-shore ושאר התחכמויות מול החוק). ד. הפיכת העולם למדינת משטרה: שוטר יוצב על כל אזרח וככה כולנו נשמור על החוק. את סעיף ד' אפשר לפסול מייד, גם מסיבות רעיוניות וגם מסיבות מעשיות. סעיף א' הוא נקמנות ילדותית, סעיף ב' לא יעיל ומהווה פתח למיסוי נוסף (מדרון חלקלק). אנחנו נותרים עם סעיף ג', שחלקו הראשון כבר מתחיל להיות מיושם ואילו חלקו השני עדיין לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד בעד התאמת שווקים. היא תתרחש גם אם ישונה הקונספט של זכויות יוצרים. אני חושב שסעיף א' אינו נקמנות ילדותית. ביטול זכויות היוצרים כ"גוש" אולי לא מעשי או לא מוסרי, אבל אנחנו הולכים ומתקרבים לנקודה שנצטרך לבצע הערכה מחדש של תחולתן וכלליהם. גם כי שמירה עליהן כפי שהן היום אינה מעשית, וגם כי (לדעתי) הן מביאות יותר נזק מתועלת. באופן אינטואיטיבי, ברור לי שליוצר יש זכות לקבל קרדיט על יצירתו ונראה לי הוגן לטעון שהיוצר צריך להנות משימושים מסחריים ביצירה. לא נראה לי מעשי שהוא יוכל לגבות כסף מכל מי שמקשיב/מתבונן ביצירה, ולא נראה לי הוגן שהוא יוכל למנוע מאנשים להנות ממנה אם בחר להפיצה מלכתחילה. אני לא טוען שיש לי חלופה ברורה ומשכנעת. אבל זה מה שאנחנו עושים כאן, לא? מנסים למצוא דרכים חדשות להתמודד עם העולם המשתנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני מאוד בעד התאמת שווקים. היא תתרחש גם אם ישונה הקונספט של זכויות יוצרים." זאת באמת השאלה המכרעת – איזה שינוי יש לבצע או לפחות באילו כיוונים יש ללכת. כרגע – וזה אולי החשש הגדול ביותר – אנחנו מתקרבים בצורה מסוכנת לסיטואציה של "הרעלה" של כל מערכות המדיה בהטמעת אמצעי הגנה חריפים מאוד בחומרה. האמצעים הללו – כמו אמצעי ה-DRM של מיקרוסופט – משתמשים בתירוץ של הגניבה כדי ליישם משהו לתועלות אחרות, אבל סכנת המימוש ממשית מאוד-מאוד. זאת ועוד, בניגוד לכמה כותבים אופטימיים כאן, אני רחוק מלהאמין בכוחם של ההאקרים למיניהם לעשות משהו ממשי נגד זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה לא מתכוון שהמדינה תאלץ את חברות התקליטים והוצאות הספרים לשנות את המודלים העיסקיים שלהם. אם כך גם האפשרות שבחרת אינה משהו ש"אפשר" לעשות מנקודת מבטה של המדינה. מה אם כן צריכה המדינה לעשות כשחוק שקבעה הופך להיות בלתי ניתן לאכיפה? האפשרויות הן א. ביטול החוק. ב. הותרת החוק ללא שינוי. ג. לנסות לאכוף אותו בצורה עקיפה. סעיפים א וב בעייתיים. סעיף ג' זה נסיון לעשות הבה נתחכמה לו לעבריינים, אם הם לא מוכנים להפסיק לצרוב דיסקים אז במקום לנסות לקחת מהם כסף על הצריבה, ניקח להם על המדיה. נכון שבמקרה הזה זה לא יצא כל כך טוב, אבל אם תסתכל על חוק הקלטות הקודם, בתקופתו, הוא השיג את המטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישנה אפשרות ד': שינוי החוק והתאמתו למצב החדש בדיעבד. ברור שאינני מתכוון לאילוץ כלשהו מצד המדינה אלא להשתנות מיוזמה עצמית של חברות התקליטים. למעשה, כל מה שתעשה המדינה יזיק. אגב, איזה מטרה השיג חוק הקלטות הקודם? נאדה. הסיבה היחידה שהקלטות לא הפכו לחלופה מוחלטת לקלטות ותקליטים הייתה איכותן הירודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי שמח לשמוע הצעת חוק שתתאים למצב החדש. הדבר היחידי שאני יכול להעלות בדעתי הוא ביטול ההחלה שלו על העבריינים שעליהם אי אפשר לאכוף, שזה בעצם ביטול של החוק. אני לא יודע לגביך אבל בשכבת הגיל שלי שכפולים של תקליטים וקלטות מקוריות היו הדרך הכמעט בלעדית לשמוע מוזיקה. היו שיטות, החל מרכישת תקליטים הקלטתם (המשוכללים היו מחזירים אותם לחנות תמורת זיכוי חוזרים אחרי כמה ימים וקונים בזיכוי עוד תקליט, כשאתה עושה את זה ברשת כמו המשביר שבה המוכרים מתחלפים ויש כמה סניפים אתה מגיע להקלטה של עד עשרה תקליטים במחיר של תקליט אחד וחמש קלטות). כמעט כל הקלטה הייתה מופצת לכל החברים. לי אישית היו כ 300 קלטות (כל קלטת 90 דקות שזה בדרך כלל שני אלבומים). והאוסף שלי לא היה חריג בגדלו. לגבי האיכות, הקלטה במערכת טובה יוצרת שכפול ברמה סבירה בהשואה לאלטרנטיבות (תקליט שנשחק גם הוא אחרי כמה השמעות או קלטת מקורית שאיכותה אולי קצת יותר גבוהה אבל גם היא ממהרת להשחק). רק הכניסה של הדיסקים שהציגו רמה חדשה של איכות שהקלטות לא הצליחו להתקרב אליה שינתה את התמונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הייתי שמח לשמוע הצעת חוק שתתאים למצב החדש. הדבר היחידי שאני יכול להעלות בדעתי הוא ביטול ההחלה שלו על העבריינים שעליהם אי אפשר לאכוף, שזה בעצם ביטול של החוק.'' להערכתי -- הדרך הכי אפקטיבית היא לטפל ביצרנים של תוכנות שמטרתן לבצע עבירות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שהדרך הכי אפקטיבית למנוע פריצות היא לטפל ביצרני הלומים. מזכיר את הסיפור על האדם שנעצר בחשד לפריצה, וכמובן הכחיש את החשדות. ''כבודו'' פנה נציג המשטרה לשופט, ''ברשותו של החשוד נתפסו כלי פריצה''. ''כן'' ענה החשוד ''אני מבין שמתכוונים להאשים אותי גם באונס''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כמו שהדרך הכי אפקטיבית למנוע פריצות היא לטפל ביצרני הלומים.'' לומים אינם משמשים אך ורק ואפילו לא בעיקר לפריצות. תוכנות עמית-לעמית כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שעל ביט-טורנט לא שמעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז"א "לטפל" ביצרני תוכנות ה-P2P עצמם? זה סוג חדש של עמדה ליברלית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי הפעם האחרונה שניסית "לטפל" בתוכנה שנכתבה במודל של קוד פתוח ? או שאתה רוצה לסגור את Nero ואת Roxio ? או רק להכריח אותן עפ"י חוק להכניס לתוכנות שלהם מנגנונים לבדיקה שהדיסק לא מוגן ? אתה יודע במקרה כמה "קל" לפתח מנגנונים כאלו, לעומת כמה קל לנטרל או לאכוף אותם ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל לעקוף. קשה לאכוף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. (חתיכת נודניק נטפקן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מתי הפעם האחרונה שניסית "לטפל" בתוכנה שנכתבה במודל של קוד פתוח ?" נו, בחייך. יש הרי בערך שלושה אתרים המאכסנים מאסות של תוכנות קוד פתוח. ייקח בערך חמש שניות לגרום להם להעיף את כל התוכנות הבעייתיות מתוכם (ובתחומים רבים גם עושים את זה, לידיעתך). הוסף לזה ניטרול של הורדה של התוכנות מאתרים כמו download.com ועוד שלושה ארבעה והפכת את קאזה להוטליין. לגבי נרו ורוקסיו – אני לא רוצה לסגור אותן או לכפות עליהן בחוק להכניס לתוכנות שלהן מנגנוני בדיקה. תוכנות צריבה משמשות הרבה פעמים לצרכים לגיטימיים וחוקיים. יש הבדל ברור בינן לבין תוכנות עמית-לעמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוהים ישמור, הם השתגעו לגמרי... זה הולך להיות חוק היובש 2, וזה יתפוצץ להם בפנים בדיוק כמו הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה שמוזר (וקצת משעשע)..." תגובה 255501 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוק היובש 2 כבר קיים הרבה שנים בדמות האיסור על שימוש בסמים. הוא לא ממש עובד, אבל גם לא התפוצץ לאף אחד בעיניים (אם לא סופרים את ריצ'רד פריור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב, מבחן התוצאה מוכיח את הצדק בדבריך. אכן תוכנות ה P2P הועפו מהמדפים הוירטואלים, ולאיש בעולם אין אימיול. פרוייקטים של קוד פתוח משתמשים בשירותי חינם מקוונים של ניהול פרוייקט קוד פתוח (Sourceforge ודומיו) מטעמי נוחות בלבד. בשביל לפתח במודל קוד פתוח לא צריך הרבה. לפרוייקט קוד פתוח עם בסיס משתמשים של מאות אלפים, לא תהיה שום בעיה להרים שרת פרטי לפיתוח ולהפצה. יש לך את אותה טעות תפיסתית שיש לווטסון, וזו המחשבה שאמריקה היא כל העולם. רק שבניגוד לחוק היובש הראשון, הפעם הזאת לגבולות מדיניים אין שום משמעות. איך בדיוק חקיקה באמריקה תשפיע על שירותים מקוונים באירופה, אסיה ודרום אמריקה ? שניכם גם לוקים באשלייה שאתם מכירים את החלק התחתון של עולם התוכנה ושהוא מסתכם באימיול ואתרים קטנים פה ושם. אני שוב ממליץ בחום להיחשף לרשתות של IRC, רשימות של שרתי FTP וקהילות של האקרים1 על מנת לקבל קנה מידה יותר בריא ובכך להמנע מהפרחת טענות נחרצות אך חסרות בסיס. עוד פרט שאתם נוטים להזניח הוא הכוחות המנוגדים למחזיקי זכויות יוצרים גדולים, ובפרט ארגונים התומכים בקוד פתוח. מתקפות מן הסוג שאתה מתאר על שירותי ניהול פרוייקטים מקוונים לא יעברו בשתיקה לאורך זמן. אם לבצע ניתוח של כוחות פוליטיים בשקל, הארגונים הנ"ל ותפיסת הקוד הפתוח בכלל חזקות יותר באירופה מאשר בארצות הברית לדעתי. לא משנה מה יקרה בזירה המשפטית באמריקה, המעבר משם לכלל העולם איננו טריויאלי, והניסיון להקיש מן הפרט אל הכלל שגוי מיסודו. לעניות דעתי מבנה הכוחות הפוליטיים והכלכליים באמריקה שונה מהותית ממקומות אחרים בעולם, באופן שמאפשר לתופעות מסויימות להתקיים רק בה. לפחות נכון לעכשיו. _________ 1 ולמען הסר ספק: משתמשי P2P אינם האקרים2. 2 מפתחים של תוכנות P2P גם הם אינם האקרים ואינם מייצגים קהילות וקבוצות של האקרים בשום צורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ושוב, מבחן התוצאה מוכיח את הצדק בדבריך. אכן תוכנות הP2P הועפו מהמדפים הוירטואלים, ולאיש בעולם אין אימיול" החוק תומך בתוכנות על"ע באופן עקרוני, כך שהשינוי בחוק עליו דיברתי אינו קיים. גם התיקונים המוצעים בחוק בארה"ב שהובאו קודם בקישור אינם פותרים את הבעיה (להיפך, הם מחמירים אותה בערפול שלהם). החלק השני של הודעתך הוא מישמש של השערות פורחות באוויר שלך ביחס לידע שלי או של ווטסון ב"פרויקטים של קוד פתוח" והולטאנשאנג שלנו, או פנטזיות פרועות לא פחות על "פרוייקטי קוד פתוח עם בסיס משתמשים של מאות אלפים" ויכולתם הכלכלית – מפאת כבודך לא אתייחס אליהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, הכבוד שלי לא מנע ממך מלהביע דעה נחרצת עלי בעבר, למה להתחיל עכשיו ? אני מבטיח שאפילו אם אני אשבר ואבכה כמו ילדה קטנה בגלל המילים החודרות והלשון החדה, אני אנגב את הדמעות לפני שאני מגיב. עושה רושם שהפסקה שמתחילה ב "שניכם גם לוקים באשלייה שאתם..." מפריעה לך. ובכן צר לי, אבל מתגובה 257532 לא עולה ניחוח של היכרות מעמיקה של העולם התחתון של התוכנה. אתה פוטר עניין יחסית מורכב בכמה שורות קצרות. כל ה"נו, בחייך." הזה מוגזם לדעתי. אני חושב שזה לא כזה פשוט, ואני מנמק את דעתי, אגב כך אני משער מאיפה נובעות ,מה שאני תופס כאשליות, שאתה מציג. עמך הסליחה על הפגיעה בכבודך. מספר משתמשי הP2P מוערך בכמה עשרות אלפים בארה"ב בלבד. לשער שבכל שאר העולם מדובר בכמה מאות לא נשמע לי כמו פנטזיה פרועה. אם אתה חושב שאני טועה אתה מוזמן לנמק. היכולת הכלכלית לא מתייחסת למשתמשי הP2P. הטענה שלי היא שכדי לפתח פרוייקט במודל של קוד פתוח, צריך מעט מאוד משאבים. לא צריך אפילו בסיס משתמשים של מאות אלפים. מתוך מספר אלפים בודדים של צרכני אינטרנט, אתה יכול לגרד שרת סביר פלוס מימון ל co-location. הפצה ? ובכן בתוכנות P2P עסקינן, לא ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאות אלפים? אתם צוחקים? מתוך ה-Status Bar של Kazaa ברגע זה ממש: 2,650,819 users online
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי (באמת לא ידעתי) שקאזה היא פרויקט קוד פתוח. לא מצאתי אזכור באתר קאזה.קום, אבל בטח פספסתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא דיבר על משתמשי PTP. כמה משתמשים יש ללינוקס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון לאתמול יש שלושה משתמשי לינוקס ומנהלת הפרויקט הנסיוני היא Xslf. יש צפי לגידול המספר ל-8 עד לסוף השנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתקלתי ומיד חשבתי על הפתיל הזה: "השימוש ברשתות עמית־לעמית לא יורד, אלא רק נעשה קשה יותר לזיהוי" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ה"נו, בחייך" נגע לזה שהנחת מה מידת ההיכרות שלנו עם התחום. זה מיותר לחלוטין משום שזה לא נוגע לדיון או לטיעונים. יש לך טיעון שונה ועובדות שונות – העלה אותן. אין צורך להדרש למומחיות שלי, ממש כמו שאין צורך להדרש כאן למומחיות שלך. לגבי קטע "העולם התחתון" – הנקודה העקרונית כאן היא שכדי להגיע לקהלים רחבים באמת פרויקט קוד פתוח נדרש להיות בחלק הלגיטימי של עולם התוכנה, כך שהקוד יהיה נגיש לצורך גרסאות המבוססות עליו. לחשיפה ברמות קאזא-איות אי אפשר להסתפק בהפצת הקוד בערוצי אי-אר-סי או בקישורים עלומים לאפ-טי-פי. ברור שבשלב הראשון – המחתרתי – תוכנה יכולה להיות מופצת בערוצים כאלו, אבל אף אחת מהתוכנות שהגיעה לאיזו רמה של פופולריות לא נותרה בהם. לבד מזה, אתה אופטימי בצורה מעוררת דאגה אם אתה סבור שכדי לשרת בסיס משתמשים של מאות אלפי מורידים אפשר "לגרד שרת סביר" – כדי לאפשר את רמות ההורדה הממוצעות של תוכנה ברמת קאזא (משהו כמו 400 גיגה ביום) אתה צריך טיפה יותר משרת סביר אחד. נוסף על כך, הטיעון/איום המעורפל שלך בדבר "הכוחות המנוגדים למחזיקי זכויות יוצרים גדולים, ובפרט ארגונים התומכים בקוד פתוח" וכך שהם לא יעברו בשתיקה על "מתקפות" נשמע לי כמו כלאם פאדי. מי לא יעברו בשתיקה? אריק ריימונד? EFF? סטלמן? אי-בי-אם? נובל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיתוח והפצה הם שני דברים שונים. בשביל פיתוח לא צריך הרבה, בלי קשר לגודל בסיס המשתמשים של התוכנה. לגבי ההפצה אני מקבל את הטענה. אבל כשהפרויקט קטן, ההפצה פשוטה, כשהפרוייקט גדול, יימצאו בקלות מי שיתרמו שרתי מראה ברחבי העולם. אני לא אגיד שאי אפשר להלחם בפרוייקט ספציפי, אבל אני לא חושב שהדבר "פשוט" כמו שאתה מנסה לתאר אותו. לגבי המספר שציינת, אני לא יודע איך הגעת אליו. בנוסף, רשתות ה P2P יכולות בעצמן לשמש להפצה. אני לא יודע למה הכנסת את איי.בי.אם ונובל. איי.בי.אם היא אחת ממחזיקות הפטנטים הרשומים הגדולות בעולם. ריימונד וסטלמן הם רק אנשים בודדים. אני מדבר על ה FSF, ה EFF וארגונים דומים. אין פה שום איום, יש כאן הערכה אישית של אינטרסים. אני טוען שלא רק מאחורי מחזיקי זכויות יוצרים עומדים אינטרסים כלכליים, ואני מתייחס לתרחיש של רדיפה גלובלית של תוכנות P2P באופן כללי ע"י חברות וארגונים, ולא ע"י החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחברות וארגונים אין יכולת לרדוף אחרי תוכנות כלשהן. רק אם קיים חוק המסייע להן הן יכולות לעשות זאת. המספר אליו הגעתי (400 גיגה) מבוסס על נתונים הלקוחים מן החיים עצמם (שרת שלי, הורדות מהשרת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מנהל שרת שניתן להוריד ממנו את קאזה ? אפשר לבקש קצת פירוט של הנתונים האלה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנהל שרת ממנו מורדת תוכנה שאינה קאזה. התוכנה מורדת כך וכך פעמים ביום, השרת מסוגל לעמוד בכך וכך הורדות באופן מקסימלי לפני שהוא נופל. וכו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק זה נותן לך להעריך ש*קאזה* מורדת בקצב של 400 גיגה ליום ברחבי העולם ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה, אני טועה לגמרי... החישוב שלי שגוי וצריך להיות כזה: א. קאזא מורדת בערך בקצב של ליימ-וויר ואי-מש ביחד. אם מניחים שכלל ההורדות הוא מדאונלואוד.קום ולא משום מקור אחר, הרי שנתון לנו קצב של 146 אלף הורדות ליום. ב. גודל התוכנה הוא כ-4 מגהבייט. ג. כלומר, 586 גיגהבייט ליום. למעשה, הקצב צריך להיות של בערך 2 טרה-בייט ליום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה מניחים שכל ההורדות הן מdownload.com ? למה נתון לנו 146 אלף הורדות ליום ? הגודל של קאזה הוא 7.3M. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר הבנתי למה קבעת את המספרים האלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי כאן מחקר רלוונטי אבל קצת ישן, החוקר את השפעות התביעות של ה RIAA על כמויות המשתמשים באמריקה: מה שזה כן מבהיר זה את סדרי הגודל שמדובר בהם: מיליונים. מסתבר שהמציאות פרועה יותר מהפנטזיות הפרועות שלי1... _______ 1 הערה לעצמי: להחליף מציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר מאוד רלוונטי, רק לא לדיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר אתה חולק על הקביעה שמדובר בסדר גודל של מיליוני משתמשים ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חולק ולא בולק -- אלא שלא קאזא, לא מורפיאוס, לא ליימווייר, לא אי-מאש ולמעשה -- אף אחד מתוכנות על''ע הפופולריות אינה תוכנת קוד פתוח. מכיוון שכך, הן אינן נוגעות לדיון שלנו על מידת היכולת של תוכנת קוד פתוח ''חוקית למחצה'' להפוך פופולרית בקהלים רחבים. כל החברות המייצרות תוכנות אלו צריכות לקבל את הכנסתן או מהמשתמשים או ממפרסמים -- ובשני המקרים נדרשת פעולה בערוצים לגיטימיים לחלוטין, כך שאין זה רלוונטי לטענה שלך בדבר כל אדם ''עם שרת סביר'' היכול לפעול בצללים שבשולי החוק כדרך שיווק ולידית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה מידת הפופולריות של Emule, אבל אני לא בטוח שניתן לסווג אותה כ"לא-פופולרית". הטענה הראשונית שלי לא הייתה לגבי תוכנה ספיציפית זאת או אחרת, אלה לגבי התופעה בכללותה, תוך מחשבה בעיקר על Emule. מעבר לכך אני מאמין שהוצאה של תוכנות P2P מחוץ לחוק תעמיד את מי שמעוניין לאכוף את החוק מול יותר מפרוייקט קוד פתוח אחד. אני מאמין שחלק מהתוכנות שהחברה מאחוריהן תחליט לסגור את הבסטה יפתחו או שחלקים מהן יפתחו. באופן כללי אני סקפטי לגבי ההערכה שלך שתופעה שמונה מיליוני משתמשים בכל העולם, תעלם ב"קלות" ע"י חקיקה פשוטה ואכיפה, בגלל ש"כל הפיתוח נעשה על SourceForge" ו"כל ההורדות נעשות מ downloads.com". מה לדעתך היה קורה אם היו מחליטים להוציא מחוץ לחוק משחקי מחשב בסגנון FPS בלבד ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
emule כבר עברה בפופולריות שלה את "קאזה". =================================================== בתחילת 2004 הוגשה תביעה כנגד האתר emule.de מצד חברה גרמנית שרשמה את השם "emule" כסימן מסחרי. לצורך מימון המאבק המשפטי נאסף כסף מתרומות; עד ה-23.2.2004, אז ויתרה החברה על הסימן המסחרי, נאספו 22,111 אירו. זה לא סכום גדול ביחס לחברה מסחרית, אבל זה בכל זאת סכום לא מבוטל שמאפשר אורך נשימה כנגד תביעות קנטרניות. הסיפור המלא כאן, אני מקווה שדייקתי בפרטים: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מספר ההורדות הוא נתון שאפשר ללמוד ממנו, הרי שאי-מיול תופסת בערך חצי אחוז מהשוק. אולי קאזא תופסת פחות. לך תדע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר המשתמשים ברשת משמעותי הרבה יותר מאשר מספר ההורדות מ-download.com. אני הורדתי emule דרך השרת של emule, ומאוחר יותר הורדתי גרסאות מקומיות משרתים ישראלים. לemule המון גרסאות שונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שכלל זה נכון לגבי כל תוכנה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
emule? חצי אחוז מהשוק? כנראה מספר ההורדות אינו נתון שאפשר ללמוד ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא אמרתי שצריך להוציא תוכנות עמית-לעמית אל מחוץ לחוק. תוכנה שיש לה שימוש משמעותי שאינו גניבה תוכל להמשיך לפעול בדיוק כפי שהיא פועלת היום. ב. אי-מיול וגרסאותיה פועלות כאתר מסחרי. בלא מצנאט נדיב (היינו, חברה מסחרית) אין פשוט דרך אחרת לקיים שירות סביר לאנשים רבים בלי פעילות כזו. למיטב ידיעתי, גם אין פרוייקטי קוד-פתוח משמעותיים ומצליחים שאינם פועלים כגוף מסחרי או מגובים על ידי גוף כזה. ג. לאור ב', הנימוקים בנוסח ''את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק'' נשמעים לי תמוהים. ד. אני לא חושב שהתופעה תעלם בבת אחת. להערכתי, תמיד יהיו שוליים שאינם רוכשים מוסיקה אלא מעדיפים ''לפלח'' אותה, ממש כמו שטלויזיות במעגל סגור לא מיגרו את תופעת גניבת המוצרים ממרכולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הכוונה "פועל כאתר מסחרי", והאם ויקיפדיה פועלת כאתר מסחרי או מגובה על ידי גוף כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וויקיפדיה אינה פרויקט קוד פתוח אלא פרויקט מידע שיתופי. זה משהו אחר. (אגב, אישית אני מוצא שהיא הופכת במהירות לתותח-על בתחום הידע באינטרנט, למרות פגמים מסוימים שיש בה (אידיוסינקרטיות, רמת כתיבה לא אחידה, יותר מדי סטאבים בשטח, יותר מידי כתיבה מוטה)) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ענית לשאלה אלא רק דיברת על הדוגמא. מה זה "פועל כאתר מסחרי"? (ומי שלא מרוצה ממצבה הנוכחי של ויקיפדיה, מוזמן בראש ובראשונה לתרום לה בעצמו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדוגמה, במקרה אי-מיול: מכירת מזכרות ותוספות שונות, מודעות גוגל, פרסום, וכדומה. ומי אמר שאני לא תורם לויקיפדיה? הרי במפורש כתבתי שיש שם יותר מדי כתיבה מוטה... :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם ביטטורנט? הוא קוד פתוח, אין מאחוריו גוף מסחרי, ומבחינת נפח תעבורה הוא עבר מזמן את התוכנות האחרות של עמית־לעמית (לא ממש חוכמה- הוא תוכנן מראש ככלי להעברת קבצים בנפח גבוה). אגב, לפחות כמה מלקוחות ביטטורנט (יש לא מעט תוכנות שתומכות ברשת הזו), כגון אזוראוס (גם קוד פתוח), משתמשים ברשת עצמה להעברת שדרוגים, כך שההורדות מהאתר שלהם הן רק הורדות למשתמשים חדשים שבאים מרשת אחרת- כל האחרים מורידים באמצעות הרשת עצמה, כך שרוחב הפס הוא "בחינם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיין לעיל בדיון בנושא ביטורנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר + דיון, שכולל גם את השאלה האם ה-RIAA / MPAA יתבעו את היוצרים שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוען שלא ניתן להפסיק את המנגינה הזאת, אם ב"להפסיק" אנחנו מתכוונים לצמצום מסויים. מה שאני טוען זה שזה לא כזה פשוט כמו שתיארת את זה בתגובה 257532, ולכן הפתרון לדעתי לא יסתכם בכך (תגובה 257426). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא אמרתי שצריך להוציא תוכנות עמית-לעמית אל מחוץ לחוק. תוכנה שיש לה שימוש משמעותי שאינו גניבה תוכל להמשיך לפעול בדיוק כפי שהיא פועלת היום." זה קצת מנוגד למה שכתבת בתגובה 257531: "לומים אינם משמשים אך ורק ואפילו לא בעיקר לפריצות. תוכנות עמית-לעמית כן." כלומר אתה מסייג את עצמך, אבל אתה לא מאמין שההסתייגות תצא לפועל. אם תוכנות ה-P2P משמשות בעיקר לגניבות, הרי שהאמור בתגובה שלי הוא הלכה למעשה כן מה שאתה מציע (הוצאת ה-P2P מחוץ לחוק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נשמע כמו משהו שהתחיל בפאב. "אני אומר לך אחי, זה עובד ! תנסו את זה גם אתם. היי, אתם אפילו יכולים להשתמש בסיומת AA כמונו - זה יהיה מגניב !". אני לא יודע מה יש להוליווד להתעצבן, אני בספק אם הורדת סרטים תגיע למימדים שהורדת שירים הגיעה אליה. הורדת סרט באימיול היא עדיין יותר "מאמץ" מלקחת אותו בבלוקבאסטר, והמחירים של השכרת סרטים לדעתי נראים סבירים לרוב האנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הלינק שהבאתי הם מרגישים שם מאויימים מאד. אולי מה שבאמת מעצבן אותם הם לא הסרטים שכבר נמצאים בספריות ההשאלה, אלא הסרטים החדשים. בלי להכנס לתחום המסוכן של הפללה עצמית, אומר כך: שמעתי על בני טיפש-עשרה רבים שמורידים סרטים מיד עם הופעתם על מסכי הקולנוע. אין לי מושג איך העותק הראשון מצא את דרכו למדיה ציבורית, ולמה, אבל הוא שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מאחרי כל הרמזים שלך לכמה שאתה זקן, אתה בעצם בסך הכל תיכוניסט מחוצ'קן כמו כולנו כאן, אה? :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק. לצערי אין לי זמן לתשובה מפורטת, יש לי המון שעורים להכין (וימות מי שהמציא משוואות בשני נעלמים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שניתן להשיג סרטים באימיול, ובלי לחשוב פעמיים על כניסה לתחום המסוכן של הפללה עצמית, הייתה לי ולחבר עד לא מזמן מסורת קטנה שבה הוא מוריד לאורך השבוע כל מיני סרטים באימיול, ואני מגיע ביום שישי, רואים "משחק מכור" ואז מכינים פופקורן. ולמה אני מספר את כל זה ? כי אני לא הרגשתי שלאורך התקופה הזאת הצטמצמה מידת הצריכה שלי של סרטי קולנוע. עדיין מתחשק ללכת לסרט ואני עושה את זה פחות או יותר באותה תדירות. גם ההשפעה של זמינות הסרטים באימיול על צריכת השאלת הסרטים שלי לא דראסטית לדעתי. הסרטים שזמינים באימיול לא תמיד באיכות גבוהה, ויכול לקחת לפעמים שבוע עד שסרט יורד (בניגוד לקובץ mp3). עדיין מתחשק לפעמים לצפות בסרט באיכות גבוהה יותר, או פשוט מתחשק לראות משהו ספציפי ברגע נתון1. בסופו של דבר ההבדל הוא לדעתי שבמקום לחכות שסרטים יגיעו לכבלים, אני רואה אותם על המחשב, בזמן שאני תורם מכיסי פחות או יותר את אותו הסכום החודשי להוליווד. בנוסף, כל הדוגמא הזאת היא ספציפית עלי, ואני מקרה חריג. הורדה של סרטים, מכל מיני סיבות קצת יותר מורכבת מהורדת שירים, ולדעתי מתוך קבוצת "מורידי הmp3-ים" חלק קטן גם מוריד סרטים. דוגמאות טובות בעיני הן שאר בני המשפחה שלי, שהורידו מאות מגה-בייט של שירים כל אחד עד היום (הרבה יותר ממני), ואף לא סרט אחד. אני חושב שבסופו של תהליך הוליווד תעשה את החשבון ותבין שפשוט לא משתלם לה, ותרד מכל הסיפור. מצד שני כל האמור לעיל מאוד סובייקטיבי, וייתכן שאני טועה. 1 ולכן קניתי את Braveheart. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צריך להוריד כל מיני סרטים בשביל לצפות ב"משחק מכור" ולהכין פופקורן? (ועוד בהתנחלות!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שצריך ? סתם מורידים. הפופקורן זה בשביל "משחק מכור"1. כל אחד והפטיש שלו... _______ 1 ליXור שליין שולתת!!!1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה הולך על חבל דק - פעם אחרונה שנכתב פה שולתת!!!!1 התגובה הוסרה (לא יכולתם לפחות להודיע לי?!) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי בתגובה הזאת הסגנון הווי-נטי תורם להעברת המסר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לתגובה הזאת מסר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, שההערצה של הכותב לליאור שליין גובלת בגרופיזם נעורים בנאלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וההערצה שלי לאגם רודברג (כמו גם לליאור שליין)? ומה עם ההערצה של ליאור שליין לאגם רודברג? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הערצה לאגם רודברג היא גרופיזם נעורים בנאלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בשאיפה לאינסוף גם ככה אי השוויון החזק מתחלף בחלש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''כלומר, אתה מסייג את עצמך, אבל אתה לא מאמין שההסתייגות תצא לפועל.'' במידה מסוימת, כן. אני מאמין שרוב תוכנות על''ע הקיימות הן מכשירי גניבה ותו לא וכל מבנה חוק סביר ישלול אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שיש מישהו שחושב אחרת ממך, וממשיך לסגור בזה אחר זה אתרי שיתוף קבצים, להלן שתי דוגמאות נוספות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומהצד השני, אחד מאתרי הטורנט החביבים עלי שנסגר בנגלה (של סגירת לא מעט אתרי טורנט), נפתח מחדש אחרי כחודשיים, על שרת אחר ובמדינה אחרת (אבל תחת אותו שם, והוא זכר את המשתמשים הרשומים). כך שלא כל סגירה מחזיקה מעמד... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Sharing is caring... בקיצור, איזה?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם תוכנות עמית לעמית שונות משמשות הרבה פעמים לצרכים לגטימיים וחוקיים (במיוחד ביט טורנט, שמשמשת לא מעט חברות להפצת קבצים גדולים תוך חסכון ברוחב הפס שלהם 1). זה שאתה בוחר להתעלם מזה, ולהניח שהשימוש בתוכנות עמית לעמית לצרכים בלתי חוקיים גדול מהשימוש של תוכנות צריבה להנ"ל, מלמד יותר עליך מאשר על התוכנות הללו. --- 1 דוגמא קלאסית: הפצת דמואים של משחקים ע"י היצרן באמצעות טורנט, במטרה לחסוך בעלויות רוחב פס ולתת קצבי הורדה גבוהים יותר. למשל כאן: עוד מאמרים ואתרים בנושאי שימוש חוקי בעמית-לעמית (עם דגש על ביט טורנט): |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"גם תוכנות עמית לעמית שונות משמשות הרבה פעמים לצרכים לגטימיים וחוקיים" אין לי כלל בעיה עם תוכנות עמית-לעמית המשמשות לצרכים חוקיים בעיקר או לפחות במידה משמעותית. במקרה ביט-טורנד דנן, אף שאיני מכיר את הפרוטוקול די הצורך, אם השימוש הוא ברשתות פרטיות או ברשתות אד-הוק, הרי שהמצב שונה. מה שאני חותר אליו הוא פשוט: קביעת חוק שיבחין בצורה טובה בין תוכנות שיועדו מראש להורדה בלתי חוקית של קבצים לתוכנות שזה אינו יעדן העיקרי. חלק מהקריטריונים צריך להיות מבוסס על סימנים מזהים (אם התוכנה מציעה לך מראש חיפוש אחר תוכנות, וידאו, מוסיקה, לדוגמה) וחלק על פי הגיון ישר המבוסס על ההתנהגות של יצרני התוכנה ומשתמשיה (כלומר, האם ישנה כוונה פלילית כפי שאפשר לשפוט מהתנהגות מקובלת). לרוב, זה הרבה פחות מסובך ממה שזה נדמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה יכול לענות לתגובה 257462 ? ממתי ליברלים מוכנים לחוקק חוקים שאוסרים פעולה שאינה נזק ממשי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני משיב לכותב זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 257816 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רבי, לזה דחית בקש, ולנו מה אתה אומר?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת בפיגור בקריאת תגובות ( לחץ בעבודה, קורה), אולי מישהו יכול להסביר לי מה הנסיבות שגרמו לתגובה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אביב השתמש במילים ''פשושיסטים'' ו''ברבי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל שאביב אביב השתמש במילים "פשושיסטים" ו"ברבי" אורי לא משיב ליהונתן? לא הבנתי, אבל לוגיקה אף פעם לא היתה הצד החזק שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי השיב ליהונתן ששאל למה הוא לא משיב לאביב. מסובך? חכה עד הפרק הבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, נימוקי ההגנה לא השתנו (לוגיקה אף פעם וכו'), אבל יהונתן לא שאל למה הוא לא משיב לאביב, אלא האם אפשר לקבל תשובה לשאלה שאביב שאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמר רב אלמוני אמר אייל: כן, ואורי ענה לו שהוא אינו משיב לאביב, ולכן (במשתמע) לא השיב לאותה תגובה. כשמישהו (לחל"ע?) ציטט את התגובה המדוברת, אורי אכן השיב עליה. קא משמע לן? לא התגובה גנב, המגיב גנב, ואידך זיל גמור דאכלו אבהתנא בארעא דמצריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה. דווקא פשושיסטים אביב הסביר לשביעות רצוני: חופש--> דרור-->פשוש (אאל"ט הד"ר בכלל קורא לרוב משתתפי האייל קולקטביסטים הדוגלים בשיטות פוליטיות שבשמם נהרגו מיליונים, אבל אולי זה פחות חמור). באשר לעיוות הנורא של הניק של ד"ר בר ביצוע, אני חושב שמי שקורא לעצמו על שם דמות קישונית צריך להעלב קצת פחות. בכל אופן, מה איכפת לאורי מעלבונו (המשוער) של ד"ר בר ביצוע ( זה באמת כינוי שמייגע לכתוב ) השומר אחיו הוא? בקיצור, אני לא קונה את ההסבר, אבל בשוק חופשי זה חלק מהחופש- לא לקנות מוצר שלא נראה לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חופש--> דרור-->אנקור פשוש זאת צפור אחרת. אצלי (וכנראה לא רק אצלי) הביטוי "פשוש" מתיחס לקטן, או צעיר, כנראה בגלל גודלה של הציפור האמורה1. __ 1 בהמשך לדיון על יפה ולבנה, כל2 הצופיות שאני מכיר קונות את בגדיהן ב"מתאים לי". 2 כל השתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כמובן צודק, אבל לי הציפור מזכירה את עיתון הילדים שנהגתי לקרוא כשהייתי ילד. פשוש, ציפורים נודדות, טבע, עצים, חיות1, טיולים... נו חופש. עשיתי סדר באסוציאציות הפרועות שלי, אפשר לחזור לשידורים הרגילים. ________ 1 ואם כבר מדברים על אסוציאציות, זה מזכיר לי שאני רעב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, אביב הסביר הכל לשביעות רצונך, ואני שמח על כך באמת ובתמים. אבל מה כל זה שייך לשביעות רצונו של אורי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי יכול להגיב איפה ומתי שהוא רוצה. האם באמת יש צורך להמשיך לדוש פה בעניינים האלה? יש מאמר למעלה עם כותב ונושא. אפשר לחזור לשידורים הרגילים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה לי (או לך) ולשביעות רצונו של אורי? אני מעיד על מה שאני יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר ושאלת למה אורי לא עונה לאביב, ומאחר והתנדבתי לספק לך מה שנראה לי כהסבר (נדחה בינתיים ע"י אורי עצמו), חשבתי לתומי ששביעות רצונו של אורי קשורה לעניין, שאתה קשור לעניין מאחר וגילית עניין, ושאני קשור לאותו עניין כיוון שניסיתי לתת לו הסבר. שביעות הרצון שלך מההסברים של אביב נראית לי פחות קשורה לשאלה מדוע אורי מסרב להשיב לו. אני חושב שהכי טוב להניח לעניין מחוסר עניין ציבורי. ניסיתי. נכשלתי. מה עוד חדש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו , שרמזתי לכך שכמו שאתה לא מבין בשביעות רצון של זר ( והראיה, שאורי הכחיש) וכותב את דעתך, מן הסתם על סמך תחושותיך, גם אני כך. מכיוון שאיננו יכולים לחוות ישירות את התודעה של האחר, אנו מקישים עליה על פי התחושות שלנו. לכן זה בהחלט רלוונטי שאני אציין אם הסבר מסויים משביע את רצוני או לא, מתוך הנחה סמוייה שגם האחר יראה זאת כך, או לפחות יסביר איפה אנו נבדלים. אגב, אני לא חושב שהניחוש שלך היה לא מתקבל על הדעת, רק רציתי לחדד את העניינים. עובדה שהצלחנו בכוחות משותפים להפיק הכחשה. אל יפול רוחך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. ההודעה הזאת משביעה את רצוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קולקטיביסט אינו כינוי גנאי -- זהו תיאור אובייקטיבי של מי שגורס כי הקולקטיב (הכלל) הוא העקרון הראשון במעלה (ולא הפרט כפי שגורסות תורות אחרות). ואגב, יפה עשית שלא קנית את ההסבר, משום שהסיבה הנקובה אינה הסיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם השבתי למר אורן, מסתמא שאין לי בעיה להשיב למר אורן – האין זה פשוט וברור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איתך אני לא מדבר. ___ לא באמת, רק כדי להסביר את מקור אי ההבנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה בדיוק ההצעה שלך לחוק שיבחין בצורה טובה בין תוכנות שיועדו מראש להורדה בלתי חוקית של קבצים לתוכנות שזה אינו יעדן העיקרי ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריכים להיות כאן שני רבדים: זה שבחוק וזה שבפסיקה. החוק צריך להבחין בין תוכנות שמטרתן עידוד עבריינות ואחרות באמצעות שני מבחנים בסיסיים: א. האפשרויות שהתוכנה כוללת ומציעה: אפשרויות אלו צריכות להיות למטרות חוקיות על פניהן ובנוסף, כאלו שבאופן סביר ניתן היה לראות אותן משמשות לצרכים חוקיים. לדוגמה, הקמת רשת עמית-לעמית סגורה עומדת במבחן זה, משום שניתן בהחלט להצביע על כך שלבתי עסק, בתי ספר, וגורמים דומים בעלי רשת פנימית יכול להיות שימוש סביר וחוקי ברשת כזו או פרוטוקול כזה. לעומת זאת, רשת פתוחה תצטרך להצביע איך בדיוק היא עומדת לשמש קהל רחב יותר ומה התועלת היכולה לנבוע מכך בשימוש חוקי למשתמשים או רוכשים. או דוגמה שלישית, תוכנה המכנה עצמה warez מגדירה עצמה מראש כתוכנה שייעודה הוא גניבה ולכן יש נטל הוכחה די ברור עליה. ב. מבחן השימוש: מעבר למטרות המוצהרות ואחרי הוכחת סבירותן, תוכנה תצטרך להראות כי אכן נעשה בה שימוש בקנה מידה כלשהו לפחות לצרכים לגיטימיים. כלומר, יהיה צורך להראות כי לא רק שהתוכנה *יכולה* לשמש גם צרכים לגיטימיים, היא גם משמשת צרכים כאלו *בפועל*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רשת פתוחה נועדה לאפשר שיתוף קבצים בין הרבה משתמשים. ההנחה שהקבצים האלה מוגנים ולכן יש בשיתופם משום עברה על החוק היא הנחה שאי אפשר להפריך, ואני מסופק אם בית משפט הוגן יהיה מוכן לקבל אותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשם כך קיים מבחן השימוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז"א "לטפל" ביצרני תוכנות ה-P2P עצמם? זה סוג חדש של עמדה ליברלית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. טיפול בעבריינים הוא סוג ישן מאוד של עמדה ליברלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה חוק בדיוק הם עברו כשכתבו את התוכנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין יצרני תוכנות ה-P2P ליצרני הנשק? שניהם יצרים מוצר שניתן בעזרתו לבצע פשעים. למה הראשון עבריין, והשני לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עצם האפשרות שלך להכריע בין זכויות מעידה על כך שיש כללים מוסריים אלמנטריים יותר מזכויות, שמשמשים אותך להכרעה." לא בהכרח. דרך אחרת לראות זאת היא שהזכויות הן השיקול העליון, אבל כאשר הן לא נותנות הכרעה (מתנגשות), מפעילים שיקולים אחרים, משניים; וכמו כן, מתפשרים עליהן בעניינים (מיסים, גיוס) שבהם הפשרה הכרחית כדי לשמר את השיטה, שבלעדיה לא יתקיימו הזכויות (כלומר, מתפרשים עם *שיטת* הזכויות, אבל המטרה העליונה היא עדיין הזכויות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי תשובות (די בנאליות לדעתי, לא משהו שיפתיע אותך), אבל אני מעדיף לחכות אתן. קראתי היום איזו הערה בשולי מאמר על הבחנה בין עקרונות בסיסיים של תיאוריה ועקרונות נגזרים. הנושא נראה לי מעניין, ואני רוצה בהזדמנות לחפש חומר על הנושא. בינתיים, אם לא אכפת לך, אני מעדיף להשהות את הדיון בנושא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהיה: עצם מושג "זכויות היוצרים" מניח שהיצירה היא תוצר של תהליך אישי לחלוטין. אבל...זה לא נכון. למשל, האם זה מקרה שהחדו"א פותח כמעט-בו-זמנית על ידי שני אנשים שונים? ומן הסתם יש עוד המון דוגמאות, מכל התחומים. ברור שהיצירות, לפעמים על פרטיהן, תלויות בחברה בה חיו יוצריהן (למרות שלפעמים מגיע איזה אינשטיין ומוכיח out the blue שאף אחד לא היה בכלל בכיוון). ואם אכן זה כך, למי שייכות זכויות היוצרים? באיזו רזולוציה אפשר וצריך להסתכל עליהן? ואם שני אנשים יוצרים את אותה יצירה באותו זמן, ואחד מפרסמה והשני לא - האם הזכויות ישמרו דווקא למפרסם? למה? אפשר בקלות להמשיך לאבסורד גם במקרה בו היוצר השני יצר את היצירה באופן בלתי תלוי אבל אח"כ, ולמקרה בו הוא יצר אותה באופן תלוי... לסיכום: נראה לי שאין ולא יכול שום בסיס עקרוני או מוסרי לזכויות יוצרים (או פטנטים), וההצדקה היחידה לקיומם הוא תועלתני. התהיה היא: למה לדעתך אני טועה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בטוחה שהתכוונת להפנות את התהיה אליי? אני חושב שאינך טועה (תגובה 256046). במגבלות מסוימות, אני חושב שאפשר לקבל את הטיעון הזה גם עבור טובין חומריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>האם זה מקרה שהחדו"א פותח כמעט-בו-זמנית על ידי שני אנשים שונים? בוודאי שלא. לייבניץ העתיק מניוטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם הגיאומטריות הלא אוקלידיות? ומשפט שפלי-בונדרבה? (שתי דוגמאות שעלו מיידית לראש. אני מניח שיש עוד אלף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להציע אפשרות חדשה: זכויות יוצרים הן משהוא שונה ונבדל מזכות קניין. על אותו עצם ממש יכולות זכויות יוצרים לפלוני וזכות קניין לאלמוני. נניח, פסל התיש המטושטש הוא בקניינו של מוזיאון ישראל, אך זכויות היוצרים הם עדיין של יגאל תומרקין. המשמעות היא שתומרקין יכול להגביל ולקבוע תנאים על השימוש ביצירה שלו, אפילו שמוזיאון ישראל רכש אותה בכסף מלא [0.5]. למוזיאון אסור (מוסרית) להשתמש בפסל כעצי הסקה גם אם זה לא רשום מפורשות בחוזה. בדומה, כשאני רוכש בחנות תוכנה של יבמ, אני לא קונה את רישיון השימוש כפי שהוצע פה לעיל (הרישיון הוא בסה"כ החוזה שמתאר את מה שאני קונה) - אני קונה דיסק או אפילו את התוכנה כמושג מופשט (רצף ביטים). וכבעל זכות הקניין, אני עקרונית יכול לעשות איתו מה שמתחשק לי (נניח גיבויים למינהם). אלא מה? ליבמ יש את זכויות היוצרים המאפשרים להם להגביל את השימוש בתוכנה, ולמנוע ממני לשנותה, להפיצה, או לחשוף סודות מסחריים1. דוגמא נוספת: מאמר מדעי יכול להיות בקניינו של מגזין מסויים אולם ליוצרים ישנה זכות יוצרים על הרעיון. ולמה זכויות יוצרים זה טוב? מכמה סיבות: 1. (בשונה מזכות קניין) אנחנו חושבים שליוצר יש זכות טבעית על יצירתו. בין היתר זה אומר: 1א. שהוא זכאי להנות מפירותיה הכספיים. 1ב. שהוא זכאי לקבל credit על היותו היוצר. 2. על-מנת למנוע שימוש לרעה ביצירה. שימוש לרעה אינו אומר רק פגיעה ביכולת ההשתכרות הפוטנציאלית של היוצר. זה אומר גם פגיעה (באמצעות היצירה) בצד שלישי. זה אומר גם שימוש "לא-נאות" - תוכנות opensource מסויימות (נדמה לי) מוגבלות רק לשימושים לא צבאיים. זה אפילו אומר הגבלה על היוצר עצמו: למשל, כאשר היצירה מתבססת על ידע ציבורי או רעיון מוגן-זכויות יוצרים, או כאשר יש חשיבות לכך שהיצירה תהיה נחלת הכלל. דוגמא מעניינת היא חברת celera (?) שבזמנו ריצפה חלק גדול מאוד מהגנום האנושי (תוך התבססות על ידע ציבורי של גנים שכבר התגלו), ובהתחלה לפחות התכוונה שלא לחשוף את המידע שלה לשימוש ציבורי. 3. על-מנת למנוע הונאות והטעיות ולהבטיח אותנטיות של הרעיון: למשל במותגים או במאמרים מדעיים. 4. על-מנת לעודד דיונים פוריים באייל הקורא. [0.5] וכבר היה סכסוך כזה בין הצדדים האמורים. 1 אני כמובן מדבר במישור העקרוני אבל האינטואציה אכן תואמת למצב החוקי בפועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רעיון מעניין. הרשה לי להרהר בקול רם. 1. האם אתה חושב שהיוצר יכול להעביר את זכויותיו לאחר? אני מנסה להבין בשאלה מה פירוש שזכויות היוצרים הן "שלו". אם הוא יכול להעבירן לאחר, זה דומה לזכות הקניין. ואז אני לא בטוח שהבנתי מה הרווחנו. אם הוא אינו יכול להעבירן, זה נשמע מוזר מאוד אינטואיטיבית. כאילו שהיצירה אינה נפרדת מהיוצר. אם זה כך, אז ביקורת אמנות (למשל) צריכה להתייחס ליוצר לפחות כמו שהיא צריכה להתייחס ליצירה (הן לא ישויות נפרדות). 2. למה זכות היוצרים של יבמ על התוכנה מאפשרת להם להגביל את השימוש בה? בוא נניח, לצורך העניין, שהשימוש הזה לא מניב רווחים כספיים (לא מכרתי, רק צרבתי ונתתי לחבר), והוא שימוש נאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. התשובה היא "לא". נראה לי שזה די מובן מאליו. כמעט כל פרשנות או ביקורת של יצירה מתיימרת להגיד משהו על היוצר או לפחות על הכוונות שלו. האם תמונה מסויימת תזכה לאותה התייחסות אם צויירה ע"י ואן-גוך או שצויירה ע"י יוסי מהקומה הראשונה? 2. יצירה (תוכנה במקרה הזה), היא כאמור רפרזנטציה כלשהי של מי שיצר אותה. כמו שצייר לא היה רוצה שישתמשו בתמונתו כבסיס (כלומר בסיס ממש, לא השראה) לתמונה אחרת (גם לא למטרת רווח), כך גם אין להשתמש בתוכנה בתור "בסיס" לתוכנה או גרסה אחרת, בלא היתר מהיוצר. מי מחליט מהו שימוש הוגן ומהו לא? נדמה לי שכל מה שאינו מהווה "השחתה" של המקור, אפילו במשמעות מאוד רחבה של המילה, הינו שימוש הוגן לאחר שרכשת את "זכות הקניין" על אותה יצירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא הפכת את היוצרות? ואן-גוך זוכה להתייחסות בגלל שהוא צייר את תמונותיו, ולא תמונותיו זוכות להתייחסות בגלל שהן של ואן-גוך. באיזה מובן יצירה אינה נפרדת מיוצרה? אני חושב שזה דורש הבהרה. אנו בודאי לא מתכוונים כאן למובן חומרי. 2. לא הבנתי. האין סתירה בין הפסקה האמצעית והאחרונה בתגובתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. גם וגם. זה מין מחזור שמזין את עצמו. הרי בניסיון לעמוד על טיבה של היצירה, לרוב נתייחס ליוצר, וגם אם לא נדבר על האישיות עצמה, אז לפחות נראה את היצירה בהקשר רחב יותר של שאר יצירותיו. אני מרגיש שאני מסביר כאן את המובן מאליו, אבל בכל זאת ... לדוגמא: קראת בשיר מסויים את השורה "ואני עומד לי בחושך מתמיד", הרי ברור שהתייחסותך לאותו שיר תהיה שונה אם תדע שהמשורר הוא עוור. 2. הפסקה האחרונה הייתה תוספת, אבל אולי היא בלבלה יותר משהבהירה. ככל שאני מבין הרעיון הוא די פשוט, יש שתי סוגי זכויות; זכות יוצרים וזכות קניין. ניתן גם לקרוא לזה זכות חומרית וזכות רוחנית. הזכות החומרית, מאפשרת לקונה להשתמש במוצר או ביצירה שהוא רכש בהתאם לחוזה הקנייה/שימוש, כלומר בד"כ מדובר על שימוש פרטי שאינו פוגם בשלמות המקור (לצורך העניין, יש להכליל גם שכפול/צילום וכו' בקטגוריה הזאת). זכות היוצרים מצד שני היא זכות מהותית על "צלם היצירה". מתי יש חשיבות לאותה זכות יוצרים היא שאלה מעט מסובכת. די ברור לי שאין שום בעייה אם קנית כסא שיוצר במפעל ליצור המוני והשתמשת בו להסקה. מצד שני, שימוש בפסל עץ מהמאה השש עשרה לאותה מטרה הוא פסול, ואולי אפילו כדאי שיוגדר כלא חוקי. כמובן שהתחום האפור פה רחב ובעייתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני מבין שזה כך בפועל. השאלה אם אין כאן ערבוב תחומים. זה נראה לא הגיוני: אם נקודת המוצא היא היצירה עצמה, ואנחנו מסיקים ממנה על האמן, הרי שזאת הסקה לא-רלוונטית, כי ביקורת צריכה לדבר על היצירה. ואם נקודת המוצא היא האמן וממנו מסיקים על היצירה, נצטרך בכל זאת לחפש את התכונות שאנחנו מייחסים לאמן ביצירה, דבר שהופך את האיגוף דרך הביוגרפיה של האמן למיותר. לענייננו. אז אתה חושב שראוי שלא ניתן יהיה למכור את הזכויות על יצירה? חברה בע"מ לא תוכל לקנות ממך את הזכות להמצאה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אולי אחת הנקודות שבגללה זכויות היוצרים בעיני הן מושג בעייתי. אם מדובר על הגנה על *היוצרים*, כמו שתיארת, זכויות היוצרים צריכות להיות בלתי-ניתנות-להעברה. אבל בעולם שלנו הן משום מה ניתנות להעברה ממש בקלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא? אם אני בתור יוצר צריך כסף, למה שלא אמכור את הזכויות על יצירותיי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקושי כאן? זכויות קניין באופן כללי הן זכויות שניתנות להעברה, ובכך הן שונות מזכויות אחרות. זה לא מוריד ממעמדן כ"זכויות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הכותרת מתאימה יופי). קראו את הדיון. התגובה של MRP עליה הגבתי, מתייחסת לזכויות היוצרים במובן של "הזכות להיות ידוע ברבים כמי שיצר את היצירה". מובן שזכות זו אינה ניתנת להעברה. נשאלת השאלה מדוע ומתי נפרדת זכות זו מ"הזכות למנוע מאחרים צריכה של היצירה" ו"הזכות לגבות תשלום על צריכה של היצירה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. נדמה לי שכן - אין עם זה שום בעיה. אתה מעביר את הזכות להגביל את השימוש ביצירה (נניח, אתה מעביר לי את הפטנט שרשמת על פיתוח עגבניות מרובעות) אבל זה זכות נפרדת מזכות הקניין (מי שרוכש עגבניה מרובעת, הוא הבעלים, אבל לי יש את הזכות למנוע ממנו לעשות reverse engineering גנטי). ודאי שהיכולת להעביר זכויות יוצרים צריכה להיות מוגבלת במקרה שיש עניין ציבורי (כדוגמא הגנים), בדיוק כפי שזכויות היוצרים עצמם צריכים להיות מוגבלים. 2. זכות היוצרים של יבמ היא היא הזכות להגביל את השימוש בתוכנה. פרטתי את הטעמים לכך שזכות זו קיימת (1א,1ב,2,3,4). יבמ מגבילים את השימוש ביצירה שלהם לשימוש *אישי* של המשתמש שקנה אותו. הפצה ללא רשותם המפורשת היא דוקא כן שימוש לרעה. דוגמא אולי יותר קולעת היא שיבמ אוסרים עליך לשנות את הקוד של התוכנה גם אם זה לשימושך האישי בלבד (גם אם זה חיוני מאוד). לדעתי זה לא צריך להיות חלק מזכויות היוצרים על תוכנה, אבל זה לא צריך להפתיע כי בת'כלס זכויות עקרוניות הם אף פעם לא חופפות לגמרי לחוק ועל אחת כמה וכמה שאינן חופפות לחוזים ורישיונות למינהם שנקבעים משיקולים פרגמטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני לא בטוח שאני מבין מדוע אתה חושב שאין עם זה שום בעיה. אם ההנחה היא שליוצר יש זכות "טבעית" על יצירתו, כיצד יכולה זכות זאת לעבור לאדם אחר? אני לא מכיר אף זכות אחרת שיכולה להיות מועברת (זכות הקניין שונה. היא זכות ל*תוצר* של היצירה, שהוא מנותק מהיוצר, ולכן גם לא חלות עליו כל המגבלות שאתה מפרט בהמשך). 2. בעצם, כיצד זכות טבעית יכולה לחול על חברה, שהיא פיקציה משפטית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מכיוון שמדובר על זכות שנוגעת ליחס בין סובייקט לאובייקט (גם אם הוא לא פיזי), הרי שיש טעם לדבר על העברתה. בדומה גם זכות הקנין, זכויות של הורים ביחס לילדיהם ואולי עוד דברים. בזכויות אחרות שנוגעות לסובייקט בלבד זה כמובן לא רלבנטי. יתר על כן, הקשר בין היוצר ליצירה הוא "טבעי" בדיוק באותה מידה שהקשר בין הקונה לקניין ובין הורה לילד. קרי, הדבר היחידי שטבעי בזה הוא שיחס הבעלות של הראשון על השני נראה לנו טבעי. 2. חברה היא לא פיקציה משפטית אלא מבנה חברתי. למבנה החברתי הנקרא לאום יש זכות הגדרה עצמית. למבנה החברתי הנקרא משפחה יש זכויות אחרות. אין בזה שום דבר מיוחד. בכל אופן, העובדה שהזכות מקיימת את שתי התכונות הללו נראית לי שולית ולא מעניינת במיוחד, גם אם זו היתה הזכות היחידה שמקיימת אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. יש כאן שאלות מעניינות, אבל הן חורגות מתחום הדיון שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פטנטים אינם בדיוק קניין: כשיש לך בית או כסף או כל סוג קניין רגיל אחר, יש לך "זכות טבעית" (זכות הקניין) להחזיק בו. הפטנט, לעומת־זאת, הוא מונופול זמני שנתנה לך הממשלה לניצול המצאתך. בתמורה לכך התחייבת לחשוף את כל פרטי ההמצאה כדי למנוע ממנה להשאר סודית. המונופול הזה אינו "זכות טבעית" שלך. היתרון הזה היה אמור להיו יתרון זמני שנועד לתת ליזם אפשרות לפתח תשתית לניצול ההפצאה לפני מתחריו. אולם בהרבה תחומים היום ההתקדמות הטכנולוגית היא כה מהירה, שבתקופה של 20 שנה יכולים לעבור 4־5 דורות של מוצרים. הפטנט הופך מיתרון זמני למונופול ומסחטת כספים גרידא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשל כך ציינתי בכל תגובה שלי את החשיבות בניסוח הפטנטים וזכויות היוצרים. פטנט, לכשלעצמו, לא נועד לייצר מונופול, אלא להבטיח את בעלות ממציא הפטנט על *קניינו* הרוחני. כמובן שיש להימנע מצורת הגנה בלתי סבירה שתיצור מונופולים רגולטוריים לאורך זמן. עם זכויות יוצרים המלאכה קלה יותר, מאחר ואינן חוסמות כניסה של יוצרים נוספים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אינו מדוייק. הפטנט נועד לייצר מונופול מוגבל בהקפו. מבחינה משפטית, יועד הפטנט לשמש ככלי הגנתי. כיום הוא משמש ככלי התקפי - מניעת מתחרים מכניסה לתחום מסויים - מעין מחסום סף. את זה יש להפריד הן מעניין הבעלות והן מעניין הממציאים עצמם שלעיתים אינם כלל הבעלים על המצאותיהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד עניין שמתעלמים ממנו בעניין זכויות יוצרים, כאשר מנסים להדמות אותם לקניין פיסי. אם אני מבין את טענת המצדדים בזכויות יוצרים, אז אין שום הבדל בין תוכנה שפיתחה חברה מסויימת, לבין כלי רכב שפיתחה ובנתה חברה לייצור מכוניות. ההבדל שלא לא ברור לי הוא שברגע שאני קונה את הרכב מהחברה הוא *שלי*, אבל משום מה ברגע שאני קונה תוכנה ממיקרוסופט העותק *לא שלי*. אני יכול להשאיל, למכור, להשכיר וכד' את הרכב שקניתי ללא שום צורך באישור או מתן תמלוגים ליצרן הרכב, אבל אני מחוייב לעשות כן כשמדובר בתוכנה או בשיר. אם מנסים להדמות קניין רוחני לקניין פיסי, מן הראוי להדמות אותו גם במובן זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד עניין שמתעלמים ממנו בעניין שכירת דירה, כאשר מנסים להדמות אותה לקניין פיסי. אם אני מבין את טענת המצדדים בשכירות מוגנת, אז אין שום הבדל בין דירה מושכרת לבין לבין כלי רכב שפיתחה ובנתה חברה לייצור מכוניות. ההבדל שלא לא ברור לי הוא שברגע שאני קונה את הרכב מהחברה הוא *שלי*, אבל משום מה ברגע שאני שוכר דירה מבעל הבית היא לא שלי. אני יכול להשאיל, למכור, להשכיר וכד' את הרכב שקניתי ללא שום צורך באישור מיצרן הרכב, אבל אני לא יכול לעשות זאת כשמדובר בדירה ששכרתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה שוכר דירה היא אינה הופכת לקניינך בשום אופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה רוכש רשיון מוגבל זמן ושימוש לתוכנה היא אינה הופכת לקניינך בשום אופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה מה שהיית צריך להגיד מלכתחילה, הנסיון להשוות לא עזר להעביר את טיעונך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשאני קונה דיסק ? חוץ מזה לא טענתי שהתוכנה הופכת להיות קניין שלי, טענתי שהעותק שאני קונה הופך להיות קניין שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, השאלה היא אם קנייה של תוכנה היא קנייה או השכרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיקרוסופט לא מתיחסת רק לקניית תוכנה באופן הזה, הם מעזים (לנסות) להתיחס באופן הזה גם לקניית חומרה. לפעמים שומעים ציפצופים מכיוונה של מיקרוסופט, שחושבת שאתה צריך לבקש מהם רשות, לגבי מה אתה מתכוון לעשות עם קונסולת המשחק שקנית (XBOX). מצד אחד, שומעים שזה חוקי לחלוטין ואין מה לדאוג: אבל לפעמים שומעים גם את זה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שאני לא רואה בעיה *מוסרית* עם כך שמי שמוכר סחורה מכל סוג ינסה להגביל את השימוש בה (בספל המעוצב שיצרתי אתה מוזמן להכין תה משובח או מרק עוף ביתי, אבל אתה מתחייב בזאת לא לטמא אותו במרק נחות מאבקה!) - אם כוחות השוק ויכולת האכיפה מאפשרים זאת. לא ירצו, לא יאכלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת "יכולת האכיפה מאפשרת זאת"? כמי שמממן את האכיפה (משטרה, בתי משפט וכדומה), אני תובע שלא לבזבז את ממוני על כל דרישה שטותית של אנשים שחותמים ביניהם חוזה. אני גם חושב שלקהילה (כמממנת בלבד!) יש זכות לקבוע מהי התקשרות סבירה שיש לאכוף, ואיזו התקשרות לא מעניינת אותנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שהמשטרה לא צריכה להתערב בעניין; כמו ברוב החוזים, אם הם מופרים אחריותו של הצד הנפגע היא להוכיח את ההפרה. ברור שנוצרת באופן טבעי מגבלה על חוזים: אנשים נוטים לא לחייב מישהו בחוזה למשהו שהם לא יוכלו לדעת בכלל אם הוא מקוים או לא (ולכן דוגמת הספל שלי אבסורדית). לכך התכוונתי ב"יכולת אכיפה", לא להפעלת משטרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו טיעון אותו אני מכנה "ג'וקר הוולנטריות". ניתן להכשיר בעזרתו כל שרץ ולהרגיש ליברלי (הרי אנשים עושים עסקאות כרצונם). מדוע זה ש*קניתי* ממך מוצר, מקנה לך את הזכות להיכנס אלי הביתה? לי זה נשמע כמו הצדקת החדירה אל רשות הפרט ע"י אותו ג'וקר (מכרת לי מכונית? אתה יכול באותיות הקטנות לצמצם את חופש התנועה שלי. מכרת לי קונסולת משחק? אתה יכול באותיות הקטנות לאסור עלי להשתמש בה בתור מעצור לדלת או עציץ). אבל נניח שאני מקבל את שליפת הג'וקר כלגיטימית: קצת מוזר לקרוא לאיזה דיסכליזמר, באיזו חוברת הפעלה, שלא ניתן לעיין בה לפני הרכישה בחנות (ולחתום) - חוזה. לא מתבצעת כאן עיסקה חוזית ביני לבין MS עפ"י מה שכתוב בחוברת ההפעלה, אלא קניית מוצר (העברת בעלות על המוצר מבעל החנות אלי). זו ברירת המחדל המוכרת לכולנו (ולכך הקונה מצפה, כאשר הוא נכנס לחנות ומדברים איתו על רכישה). אם אתה (או MS או בעל החנות) ממש מעוניין לקיים חוזה מיוחד עם הלקוח, בו אתה בעצם מסייג את זכות הקניין שלו על המוצר - שב, הסבר לו איך המצב שונה מקניית מלפפונים, הוצא את המסמכים הרלבנטיים ותן לו לפחות הזדמנות לעיין בפרטי החוזה (ולחתום) לפני העיסקה המיוחדת (שכבר לא ניתן להתיחס אליה כאל קניית מוצר, במובן הרגיל של המילה, אלא למשהו קצת אחר - שירותי השכרת מלפפונים חמוצים לצרכי הרחה בימים זוגיים בלבד, או משהו כזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, בחברה מודרנית נורמלית חייבים להיות חוקי הגנת הצרכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה גם נטפל כאן לפרט שהוא טכני במהותו וגם טועה בפרט עצמו. החוזה בינך לבין מייקרוסופט איננו נחתם ברגע הקניה. החוזה נחתם באותו רגע בו אתה מקליק "מסכים" אחרי המסך הראשון של ההתקנה בו מפורטים תנאי ההסכם1. אתה יכול לחשוב שהקלקה מעין זאת או קריעת פלומבה איננה יכולה להחשב כחתימה על חוזה ושהחוק הרואה בפעולות אלו "חתימה על חוזה" איננו הוגן ודורש שינוי אבל אין לכך שום קשר עם עצם העובדה שהחוזה עליו חתמת אכן מחייב אותך - זה רק פרט טכני. אילולי הכיר החוק באותם מעשים כ"חתימה על החוזה" היית, מן הסתם, נדרש לחתום על טופס חוזה "אמיתי" ברגע הרכישה. האם גם במקרה כזה היית טוען שמדובר כאן ב"ג'וקר הוולנטריות"? 1 במקרים אחרים, יש פלומבה עליה כתוב שקריעתה מהווה חתימה על ההסכם וכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. במקרה של הסכם רישוי התוכנה של MS, זה לא שימוש בג'וקר. זה יהיה שימוש בג'וקר, במקרה שזה יצדיק את הטקסט שיופיע על תחתיתה של אריזת פיצה משפחתית קפואה: " הפשרת הפיצה מותנה ב: 1) חובה עליך לבעוט בכלבך פעמיים לפני השימוש. 2) המוצר חלבי. אכילת המוצר, תוך כדי אכילת מזון בשרי, אסורה בהחלט. " אני חושב שלא הבנת: לא דיברתי בכלל על הסכם רישוי תוכנה (ובטח שלא על זה של WINDOWS). פה הפרוצדורה והתוכן של החוזה נראים גם בעיני סבירים למדי1 (במקרה זה, חלק מההצדקה נובעת מהיות הקניין "רוחני" וניתן לשיכפול - זו דרך להגן על היצרן מפני הפצת התוכנה2). דיברתי על דוגמתו האבסורדית של ירדן (ועל המקרה בו MS אוסרת עליך3 להתקין מערכת הפעלה אלטרנטיבית4 על מחשב PC אותו MS מייצרת). זה לא עניין טכני, אלא מהותי - מה לגיטימי ומה לא לגיטימי להכניס ל"חוזה"/הסכם בין היצרן לבין הצרכן. האם ה-"ג'וקר" הוא תמיד קלף מנצח? _________ 1 בתנאי שקיימת האפשרות להקליק על "מסרב" (או להחזיר את המוצר לפלומבה) ומובטחת קבלת הכסף חזרה עם החזרת המוצר לחנות (אחרת מדובר בחוזה שנכפה על הצרכן, גם אם הוא לא מעוניין בתנאי החוזה שזה הרגע התגלו לו). 2 תסכים איתי שלא ניתן להכניס לחוזה הזה כל תוכן באשר הוא - התוכן החוזי צריך להשאר במסגרת סבירות מסוימת. 3 נעזוב כרגע את הדיון אם היא באמת אוסרת או לא - החברה הצליחה קצת לבלבל את עצמה ומשחררת לציבור מסרים סותרים. 4 או כל תוכנה לא מיקרוסופטית אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אין להשמיע את הקלטת בשבתות ובמועדי ישראל''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, בסדר: יצרן הספלים הראשון שירצה להכניס סעיף כזה בהסכם המכירה יהיה חייב לוודא שיושבים עם הלקוח ומסבירים לו זאת לאט ובאותיות גדולות; אם לא, החוזה בטל. אפשר לומר שזה עקרון כללי באשר לחוזים "מפתיעים". האם עדיין יש בעיה? תחת שמיכה זו אפשר אפילו להכניס מערכת שלמה של חוקי הגנת צרכן שיקבעו מהם תנאי המכירה הנורמליים; החוקים לא צריכים *לאסור* מכירה בתנאים נחותים יותר לקונה, אלא רק לקבוע שתנאים כאלו הם מפתיעים, ויש לוודא באופן מיוחד שהקונה מבין אותם לפני הקניה (וקשה לי לדמיין סיטואציה נורמלית - מתחום הסחורות הפיזיות המסורתיות - שבה יהיו מוכר וקונה שירצו להיכנס לטרארם הזה, כך שמעשית לא שינינו כלום, ואני נשאר עם נקודה עקרונית בלבד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"וקשה לי לדמיין סיטואציה נורמלית - מתחום הסחורות הפיזיות המסורתיות - שבה יהיו מוכר וקונה שירצו להיכנס לטרארם הזה" נכון מאוד - הרי הקונה מניח הנחה סבירה לפני הרכישה: "כשאלך מפה עם המוצר, הוא יהיה שלי" והמוכר מעוניין במכירת המוצר (למה לנפץ ללקוח אשליות?). בדיוק בגלל זה הקונה נמצא בעמדת נחיתות (למי יש כח להסתובב עם עורך דין לפני כל קניית מלפפונים, כרטיס מסך או מחשב חדש) ולכן יש חשיבות לחוקים המגנים על הצרכן. הנה לא נשארנו עם נקודה עקרונית בלבד. בכל מקרה, לי זה לא מספיק. שליפת הג'וקר לא מקובלת עלי. צריכה להיות התיחסות גם לתוכן החוזה (לי אין בעיה עם מידרון חלקלק, שיוביל ח"ח אל שכר המינימום) גם אם מדובר בפעילות וולנטרית בין שני אנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשטרה ובוודאי בית המשפט יתייחסו לקביעות בחוזה לא רק מנקודת המבט של קיום הפרה אלא גם מנקודת המבט של סבירות ההגבלה. אם ההגבלה שרירותית, לא סבירה או לא חוקית (למשל, אפליה על רקע גזעי בין קונים) הרי שבית המשפט ישליך תביעה כזו מכל המדרגות. למעשה, אתה יכול להיות בטוח לחלוטין שמיקרוסופט *לעולם* לא תתבע אדם פרטי שביצע, לדוגמה, הסרה של חלונות ממחשב א' והתקנה במחשב ב', למרות שבחוזים הדרקוניים שלה היא אוסרת זאת. הסיבה לכך היא שבמקרה כזה היא תחשף לסכנה חמורה של קביעה שבדרישתה מיצרני מחשבים לכלול את חלונות מותקנת מראש על מחשבים יש משום הסדר כובל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעזוב את המצב הקיים, ונתייחס לראוי על-פי דעתך כליברליסט (או כאורי רדלר). אם שני הצדדים חתמו על החוזה מרצונם הטוב, והבינו את תוכנו, מה עניינם של בית המשפט והמשטרה לקבוע אם התוכן שרירותי או לא-סביר? האם אינך רואה מכאן מדרון חלקלק מאוד וקצר מאוד לחוק שכר-מינימום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשטרה לא צריך להיות להלכה עניין בנושא. בפועל צריך להיות לה עניין תחת כל משטר משום שאי אפשר לקבל הנחת משאבים לא מוגבלים. תמיד יתקיים סינון מסויים של פניות למשטרה בהתאם לסבירות על-פניה של הפנייה. בוא נניח שמתגברים על זה בדרך המקובלת (הצד המעוניין שוכר את שירותי המשטרה כמלווה בתשלום) והעניין מגיע לבית המשפט – כאן בית המשפט *חייב* להעמיד דברים במבחן הסבירות והשרירותיות, משום שזהו חלק מתפקידו בכל מקרה. הוא צריך לברר לא רק אם אדם היה *יכול* לדעת עובדה מסוימת אלא אם *האדם הסביר* היה יודע זאת. לדוגמה, אדם סביר היה יודע שכיוון אקדח ולחיצה על ההדק עלולים בסבירות גבוהה להביא ליריה. פעולה דומה עם מצית הגז בביתו לא הייתה מביאה אדם סביר להניח כך. לענייננו, בית המשפט צריך להכריע אם ההתניות בחוזה אינן מחייבות את החותם לעבור על החוק ואם אדם סביר היה יכול לקרוא את החוזה ולהבין את תנאיו או שאדם סביר היה יכול לצפות לתנאים המובעים בחוזה. לדוגמה, אם מיקרוסופט תכניס בסעיף 14.3.4 בחוזה סעיף האומר: כל הסעיפים בחוזה בטלים ועל רוכש התוכנה להחזיר מיידית את התוכנה לרשות מיקרוסופט ולשלם לה סכום כפול עבורה. – במקרה כזה, בית המשפט היה פוסל את החוזה כי לא סביר שאדם המורגל בחתימה על חוזים כאלו היה צופה קיומו של סעיף כזה. אילו חברת תרופות הייתה מציינת כי נטילת תרופה לחולים בגלאוקומה תביא למוות מיידי במקרים מסויימים באותיות בגודל 4 נקודות, גם כאן לא סביר שאדם החולה במחלה היה יכול לקרוא את הכיתוב. ובקיצור: מבחן הסבירות והשרירותיות מטרתו למנוע מקרים של הונאה פשוטה באמצעות הכנסת התניות בלתי סבירות או בלתי נגישות לחותם מסיבות שונות בחוזה. בפועל, אגב, המדרון החלקלק עובד בכיוון ההפוך: בגלל סיבות כספיות (לרוב האנשים אין מליוני דולרים כדי לתבוע את מיקרוסופט) בית המשפט מתיר כסבירים גם חוזים בלתי קריאים המהווים בעצם הגבלות לא סבירות או שרירותיות. בצד: ליברל ולא ליברליסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליברל: אדם הדוגל בליברליזם. ליברליסט (בערך כמו "פסיכולוגיסט", להבדיל מסתם "חובב פסיכולוגיה"): אחד שאומרים לו - "תגיד, לדעתך מוכרחים רוטב עגבניות כיאה וכיאות או שאפשר להסתפק בסתם קטשופ על הפיצה?" - והוא מתחיל: "ובכן, בנושא זה, כמו בכל תחום של חיינו, העקרון החשוב ביותר הוא עקרון החירות! אנשים לא מבינים ש............................... ........................................... ........................................... ........................................... ........................................... ........................................... .......................................... .......................................... .......................................... .......................................... .......................................... .......................................... .......................................... .........................................." - וכשאחרון בעלי סבלנות הפלדה נופל שדוד ונוחר את נחירתו השביעית - הוא מחייך חיוך זאבי ומחסל לכולם את הפיצות. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, אלא שגם הניסוח ''ליברליסט'' תקין בדיוק כמו ''ליברל'' -- זו רק העדפה אישית שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הסכם רישוי תוכנה מיקרוסופטי אומר כי מדובר ברישוי מוגבל ומותנה, לא במכירה. זה הרי הסכם רישוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו לא מדברים רק על מיקרוסופט כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההשוואה שלך שגויה: אנשי החירות נלחמים למען הגנה על זכות הקניין, הכנסייה נאבקה כדי למנוע הפצת ידע. כלומר, אנשי החירות חותרים לשמירה על יעד הכרחי לחברה תרבותית ומתקדמת השואפת להשאר כזו. הכנסייה חתרה ליעד הפוך בדיוק. הערה בסוף: תפישת ה"זכות" לספרים היא גם אנכרוניזם (תפישת זכויות יוצרים לא התפתחה לפני המאה ה-19) וגם לא נכונה (אילו זכויות בדיוק ראתה לעצמה הכנסייה בספרים של אריסטו?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אנשי החירות'', במקרה זה, גם פועלים למנוע הפצת ידע. במקום בשם האל, הם עושים זאת בשם אליל אחר. הכנסייה לא ראתה את הזכות שלה בספרים של אריסטו ולא בזכויות יוצרים. זאת הייתה ''זכותה'' לשלוט על הידע המופץ (עובדה שזה היה מובן מאליו שהיא תאשר את הספרים לבתי הדפוס). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
""אנשי החירות", במקרה זה, גם פועלים למנוע הפצת ידע. במקום בשם האל, הם עושים זאת בשם אליל אחר." איך הם בדיוק פועלים למנוע? הם תומכים בכל לב בהפצת ידע, רק שידע שבוקבק באופן מסוים (ספר, פטנט) צריך להיות מופץ לדעתם באישורו של היוצר והמבקבק. אתן דוגמה נוספת: נאמר שמומי עפיה עורך הופעה באיצטדיון הכדורגל בקריית-עמקים. כחסיד מובהק של עפיה (שכפלת את כל התקליטורים) אתה אץ-רץ לך לאיצטדיון הכדורגל המעטיר ולפתע – צרה שכזו – קמים עליך סדרנים ותובעים ממך לשלם כסף(!) עבור הצפיה בהופעה. כסף! חוצפה שכזו! ועל-מה הם רוצים כסף? על הפצת ידע! ותעשיית הנכלים הזידונית הזו אינה נעצרת כאן. מתברר שבהיעדרך מזירת הלחימה למען חירות הידע קמו ידידיהם של הנוגשים הנאו-קפיטליסטים של עפיה והחלו פועלים למנוע הפצת ידע בשם אלילים כמו "מאיר שלו חי מזה" (בכניסה להרצאת הסופר בבית-העם בפסגת-גאיות); או "אם אתה רוצה הדרכה, אתה צריך לשלם" (המדריך בקורס תכנות); "לא, אתה לא יכול לקחת אחת חינם הביתה גם אם תלמד מזה המון" (בעלת הגלריה בתערוכה ברחוב גורדון); וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דומה המשל לנמשל. בוא נשתמש לרגע בדוגמא של מושיק עפיה. למר עפיה יש מגבר נטען, והוא מעמיד אותו בפינת הרחוב, מחבר אליו גיטרה ומתחיל לשיר. האם הוא יכול לחייב אותי בתשלום על כך שאני נעמד לידו ומקשיב לשיריו? ומקרה אחר: נגיד שתקעתי צמר-גפן באוזניי, ואני לא שומע כלום. האם מותר לי להיכנס לאיצטדיון כשמר עפיה מופיע שם והוא לא יהיה זכאי לגבות ממני תשלום, כי אני לא שומע את היצירות? התשובה לשתי השאלות שלילית. מכאן אני למד שהיכולת של מר עפיה לחייב אותי בתשלום אינה תלויה בזכויות על היצירות שלו. היא נוצרה קודם כל בגלל שמר עפיה שכר את האיצטדיון ולפיכך רשאי להחליט את מי להכניס פנימה ואת מי להשאיר בחוץ. בוא ניקח דוגמא אף יותר קיצונית. יצאתי מהופעה של מר עפיה כשאני מזמזם את שיריו. האם מר עפיה זכאי להתנפל עלי ולקרוא "שלם לי או השתתק"? כאן לא סתם הקשבתי, אלא אפילו שרתי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחזור להתחלה: "היכולת של מר עפיה לחייב אותי בתשלום אינה תלויה בזכויות על היצירות שלו. היא נוצרה קודם כל בגלל שמר עפיה שכר את האיצטדיון" זו טענה שגויה, לדעתי. מה שמעניק למר עפיה זכות לחייב אותך בתשלום הוא הזכות שיש לו להשמיע את יצירותיו (או אלמנט אחר הקשור ליצירה). האצטדיון, שכירתו, הסדרנים, וכו' הם רק האמצעי המאפשר זאת. באותו מטבע, היית יכול לטעון כי "מר עפיה יכול לחייב אותי בתשלום על רכישת תקליטור משום שיש לו מפעל לייצור תקליטורים," בעוד שברור שזכותו לחייב אותך נובעת מכך שהוא ייצר את הדיסק ומפעל התקליטורים הוא רק האמצעי כדי ליצור עותקים. את הדוגמה הקיצונית שלך יש לפסול משום גדר אי-הסבירות והיעדר המסחריות. אם אתה יוצא מהופעתו ומזמזם את שיריו, אתה מממש זכות המוקנית לך. אם אתה יוצא מהופעתו ומשם הולך להופעתך אתה ומבצע את שיריו על הבמה בלי רשותו, אתה מפר את זכויותיו (בהנחה שהוא כותב השירים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זמזום שירים אינו מהווה הפרה של זכויות יוצרים (גם אם היתה יכולת לאכוף אותה), שכן היא רק בגדר שימוש פרטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמאות שנתתי בתגובה הקודמת שלי (נגינה ברחוב, פקקים באוזניים) לא היו דרך לתת צבע לתגובה. הן היו מקרים לבחון באמצעותם את הטענה שהזכות של מר עפיה לכספי נוצרת בגלל שאני שומע את יצירותיו. אני סבור שהן מראות שהתשלום בכניסה לאיצטדיון אינו נובע מזכויות היוצרים, אלא מיחסי קניין מוחשיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת התבלבלת. הזכות של מר עפיה לגבות כסף על השמעת יצירותיו נוצרת מתוקף העובדה שהוא יצר אותן, לא משום שאתה שומע את היצירה. הנסיון שלך להבחין בין יחסי קניין מוחשיים (קניית כרטיס להופעה) לבלתי מוחשיים לא מחזיק מים, לדעתי. ההבדל המהותי היחידי בין שני המקרים הוא במידת הקושי היחסית של התפלחות להופעה מול הורדה בקאזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מדוע אם אני שומע אותן ברחוב אינני צריך לשלם למר עפיה? ומדוע אינני יכול להכנס להופעה בחינם כשאני עם אטמי אוזניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדוע מותר לתיאטרון לגבות כסף כאשר הוא מעלה הצגות שחבריו לא כתבו? ומדוע מותר לתזמורת לגבות כסף על הקשבה ליצירה שהולחנה לפני מאות שנים? (ובעצם, השאלות הרטוריות האלו הן תירוץ כדי להגיד שאין ממש טעם להתווכח עם אנשים המחזיקים בדעות הדומות לאלו של אורי רדלר, משום שהכלים בהם הם משתמשים כדי לשפוט את המציאות - תרבותיים, כלכליים - מוכוונים כך שהתוצאה שתתקבל זהה למטרה הראשונית שלהם.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לטעון שרציונליזם הוא סוג של טאוטולוגיה. נו, כל יום לומדים משהו חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כשאתה שומע יצירה ברחוב מפי מר עפיה אינך צריך לשלם עבור הביצוע משום שבהופיעו ברשות הכלל ביטא מר עפיה הסכמה מצידו לכך שתשמע את את שירתו בלא תשלום. ב. אטימת האוזניים שלך היא בחירתך ואין היא משליכה על זכותו של מר עפיה לדרוש ממך תשלום. באותה מידה של הגיון יכולת לטעון כי אתה זכאי לתשלום מופחת בבית קולנוע כי הפופקורן באולם זוועתי, כי יש לך אקזמה באיזור רגיש המונעת ממך לשבת במקום בנחת, בגלל שהמיזוג קר לך מדי, כי מישהו דיבר בסלולרי באמצע ההצגה, או כי בסרט דיברו אנגלית ואתה שולט רק ברומנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשארנו עם התזמורת הפילהרמונית שגובה כסף עבור האזנה למוזיקה חוברה לפני מאות שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלום לך מר וינגייט, התזמורת הפילהרמונית גובה כסף עבור האזנה לביצוע הספציפי שלה למוסיקה, בדיוק כמו שהוצאת ספרים גובה כסף על הוצאה של שירי היינריך היינה. בהעדר זכויות יוצרים, כמובן שאתה יכול לבצע אותן יצירות או להוציא מהדורה חגיגית של השירים בלי כל הגבלה (וזה אגב קורה -- אם תשים לב למגוון המהדורות המחודשות לשירי רחל או לספריו של פרנץ קפקא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, מה שטענת ב תגובה 255637 זה לא נכון. כשמושיק עפיה או התזמורת הפילהרמונית מופיעים בהיכל התרבות וגובים ממך כסף, זה לא קשור לזכויות יוצרים או להגנה על מידע אלא לביצוע ספציפי של יצירה. (כל אחד יכול להמהם את הסמפוניה הבלתי גמורה, הידע הזה הוא נחלת הכלל ואפשר להוריד אותו חופשי באינטרנט בפורמטים שונים אבל הביצוע הספציפי באולם, הוא מוגן מתוקף חוקים אחרים לחלוטין). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקצרה: גם על ביצוע יש זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואין קשר בין זכויות יוצרים על ביצוע וזכויות יוצרים על המוזיקה עצמה. כלומר הדוגמא שנתת מופרכת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אמר שאין קשר? זו הצבה שגויה שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הפתיל הזה היה נסיון שלי לחלוב ממך שמץ של צל של הסבר לגבי מהות הקשר. בהתחלה עלה עניין הנגינה בחוץ, טענת שהזמר שמבצע יצירות בחוץ נותן הסכמתו לכך שישמעו אותו בלי לשלם, כשעלה עניין השמיעה ללא הסכמת הזמר, מלמלת משהו על נגינה מתחת לפני הים וביצה שלא נולדה בערב חג. טענת שאין הבדל בין צריבת דיסקים של מומי עפיה להתפלחות לאולם. ניסיתי להראות לך שגם הפילהרמונית שיצירותיה אינן מוגנות בזכויות יוצרים מונעת ממתפלחים לחדור לאולמותיה וכאן אתה זורק תגובות בנות שורה אחת בתקוה שאם נתרחק מספיק ממקור הדיון השאלה המקורית תשכח או משהו כזה. אני מודה, יפית ממני יצאת צדיק ואני עדיין לא מבין מה הקשר בין התפלחות לאולם הפילהרמונית מנגנת בטהובן לבין התפלחות להופעת הפילהרמונית מארחת את שלומי סרנגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לחלוב כשאפשר לשאול שאלה מפורטת ולקבל תשובה מפורטת? (אתה מוסיף בלבול קל: לא אני זה שהעיר לגבי ביצים שלא נולדו ונגינה מתחת לפני הים) טענתי כי אין הבדל מבחינת הפגיעה בזכויות היוצרים בין צריבת דיסקים של מומי עפיה והתפלחות לאולם: בשני המקרים, המאזין מתגנב ושומע את היצירה למרות שבעל הזכויות הגביל במסגרת זכויותיו את השמיעה רק למשלמים. לעניין זכויות היוצרים, אין זה משנה אם היצירה המוגנת נכתבה על ידי המבצע או לא, כיוון שההגנה ניתנת גם ליצירה וגם לביצוע. למעשה, בתחומי יצירה הביצוע הוא הדבר העיקרי שמגנים עליו. לדוגמה, עיקר הטעם בתיאטרון או במחול אינו בתרשים התנועות או מלל המחזה אלא באופן הייחודי בו הוא מפורש על ידי המבצעים – הרקדנים והשחקנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה את זה ככה. התפלחות לאולם קונצרטים הופעת פופ או משחק כדורסל היא כניסה ללא רשות למקום פרטי והנאה משירות ש שמי שנותן אותו דורש תמורתו תשלום. אין לה שום קשר לזכויות יוצרים וההוכחה היא שאופן המניעה וההתיחסות זהה בשלושת המקרים למרות שרק בראשון יש זכויות יוצרים ובשלישי לא מעורבת בכלל יצירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם אתה סבור שהופעה של שחקן בתיאטרון, רקדן על במה או נגן ג'ז המאלתר במועדון הם מקרים בהם ''לא מעורבת בכלל יצירה'' אין לנו הרבה על מה לדון מעבר בהקשר זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה נתפס לקטנות. אז נניח שהתפלחתי לגן חיות. זכויות היוצרים על הדב פגו 70 שנה אחרי שניטשה קבע את מותו של אלוהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משחק כדורסל (או לצורך העניין גם כניסה לבריכת שחיה) אינם יצירה, בודאי לא כזו המוגנת על ידי זכויות יוצרית מתוקף איזשהו חוק. מוזיקה קלאסית היא יצירה שאינה מוגנת בזכויות יוצרים. מוזיקת פופ עכשוית כן מוגנת בזכויות יוצרים. אדם שמתפלח למשחק כדורסל/ בריכת שחיה/ קונצרט פילהרמוני/הופעת פופ/ יזכה לטיפול זהה מכל היבט בכל אחד מהמקרים, למרות שבאחד יש עניין של זכויות יוצרים על יצירה, באחר יש רק זכויות על ביצוע ובשני הראשונים אין בכלל יצירה (אם אתה חושב שמשחק כדורסל ובריכת שחיה הם יצירת אומנות אז כנראה שבאמת אין לנו בסיס לדיון הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נתקדם עוד צעד: אני יכול לשכור את יד אליהו לערב, לא להציג שם *שום דבר* - ולגבות תשלום מכל משוגע שרוצה בכל זאת להיכנס לאולם הריק. ואם איזה משוגע בכל זאת יתפלח - הוא יעבור על החוק בדיוק כאילו הופיע שם מומי עפיה וביצע מיצירתו היחודית. עכשיו באמת אין שום יצירה מעורבת בעניין - רק זכות הקניין הבנאלית של בעלי האולם. אז אתה יכול לטעון שברגע שמבוצעת שם יצירה כלשהו מדובר בתסריט שונה מהותית, אבל העובדה היא שמכל בחינה חוקית-מעשית מה שקורה הוא בדיוק אותו דבר; ויתרה מכך, קל לשרטט רצף בין שני התסריטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הרבה זמן אני מוטרד מהשאלה הזאת,נניח שקניתי דירה בקומה השביעית בבית דירות בחיפה,ומהמרפסת ניתן לצפות ביצירה המכונה קונצרט השערים של גוסטבו בוקולי בקריית אליעזר,ונניח שאני מזמין למרפסת גם חברים ואולי הם גם משלמים לי על הזכות להתארח במרפסתי,האם אני פוגע בזכות הקנין של יעקב שחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה היא: לא. הבית שלך במקומו עומד. האצטדיון במקומו עומד ואם מר שחר לא מעוניין שתראה את המשחקים, שיתכבד ויעביר אותם לאצטדיון בג'בליה. אם אתה גובה כסף עבור כניסה למרפסת שלך, גם כאן אינך מפר את זכויות הקניין של יעקב שחר (אם כי מעל עשרה אנשים אתה עשוי להפר באופן טראגי את זכויות הקניין של דיירי הקומה השישית) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אז נתקדם עוד צעד: אני יכול לשכור את יד אליהו לערב, לא להציג שם *שום דבר* - ולגבות תשלום מכל משוגע שרוצה בכל זאת להיכנס לאולם הריק. ואם איזה משוגע בכל זאת יתפלח - הוא יעבור על החוק בדיוק כאילו הופיע שם מומי עפיה וביצע מיצירתו היחודית. עכשיו באמת אין שום יצירה מעורבת בעניין" מר מ. דושאן שהיה אמור לשאת דברים הערב נתקע בחדר הטואליטה וביקש ממני למלא את מקומו במובן האפיפני-סטרוקטורלי של המילה. ובכן, אהמ, הרשה לי לברך אותך, מר ניר-בוכבינדר, על המיצג האמנותי המרתק – פורץ דרך אפילו, אם יורשה לי – שאתה מתכנן להעלות בקרוב. אמנם יהיו שילעיזו כי קו של דמיון – חוט דק מעין – נמתח בין רעיונך המיצגי הנאה לשירה הנושן של הגברת ח. אלברשטיין אך כמו שנוהג מר מ. דושאן לומר: "ילעיזו המלעיזים כאשר ילעיזו, אני את הכסף שלי עשיתי." וזו אכן השאלה העומדת על הפרק, מר ניר-בוכבינדר, ירדן. אף כי למיצג שאתה מתכנן להעלות יש על פניו רק ערך אמנותי במובנו הפרוקטולוגי-פלטוסיטי, אין הדבר משנה כלל את שיערוך ערכו האמנותי האינטרינסי. שוב, כפי שמציין ידידי הטוב מר דושאן: "זאת אמנות אם יש מספיק אידיוטים שחושבים שזאת אמנות." מאחר ושפתו של רעי לירית משהו ונטועה בספירות הרוחניות של עולם היצירה, אפרש במלים פשוטות יותר: אם יש אנשים שמוכנים לשלם או לנסות להתפלח, סימן שבעיניהם המיצג הוא בעל ערך. אם אתה חושב שזאת רמאות, זה עניין שלך אבל לא רלוונטי לעניין שלנו. שירה של חוה אלברשטיין זה סיפור שסיפר לי אבא כשהייתי ילדה קטנה למה נזכרתי בו היום אני פשוט לא מבינה האם הסיפור קרה באמת? גם זה עוד לא ברור אין לי את מי לשאול כעת נשאר רק הסיפור לעיירה אחת הגיע קרקס של צוענים קרקס קטן, קרקס צנוע קרקס של עניים. היו שם עז וחמור ונמר קטן, דוכן עם הגרלות בולע עשן, אישה עם זקן וקורע שרשראות. ובכיכר העמידו אוהל סיפרו שיש בו סוד אנשים חיכו שעות בתור - כולם רצו לראות והסוד לא התגלה אלא אחרי שנים רבות באוהל הגדול ישב בריון בריון מפחיד מאוד וכל מי שנכנס לאוהל חטף סטירה אדירה בפנים והוא ברח מהר ולא סיפר דבר לאחרים "לא יאמינו לי לא יאמינו לי" חשב מי שחטף "הם לא הזהירו אותי אז למה לי להזהיר אותם עכשיו" והקרקס ממשיך לנסוע והאוהל עוד מסקרן והבריון ממשיך לפגוע אך איש לא מתלונן יש הצגות בחושך ובאור והלב נשבר בפנים לראות בין המחכים בתור את כל הילדים ואי אפשר לצעוק להם "רגע" אי אפשר לעצור בעדם לא יאמינו לך לא יאזינו לך הם שומעים רק את עצמם כן, אי אפשר לצעוק להם "זהירות" אי אפשר לעצור אותם אף אחד לא לומד מאף אחד אנשים מלמדים את עצמם והקרקס ממשיך לנסוע והאוהל עוד מסקרן והבריון ממשיך לפגוע אך איש לא מתלונן זה סיפור שסיפר לי אבא כשהייתי ילדה קטנה למה נזכרתי בו היום אני פשוט לא מבינה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמת לב שזו כבר הפעם השנייה השבוע שדווקא *אתה* מכולם מפר זכויות יוצרים בהעתקת מילות שירים שלמים לתגובות באייל, ואפילו לא עומד בתנאי השימוש ההוגן המקובלים? כמה אירוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני שאתה מפעיל את מנוע האירוניה העל-חללי, שמא בדקת אם אכן ההעתקה בלתי חוקית או בלתי הוגנת? השיר נמצא בכמה מקומות באינטרנט ובאתר שירונט (http://www.shiron.net/homepage.aspx) ממנו נטלתי אותו קובעים תנאי השימוש של אקו"ם: "הצפייה ביצירות באתר נועדה לשימוש פרטי וביתי בלבד. אין להעתיק או להפיץ את היצירות לכל מטרה אחרת." אני סבור שההעתקה כאן הייתה לשימוש פרטי וביתי מובהק ולכן למיטב הבנתי לא הפרתי זכויות יוצרים או תנאי שימוש הוגן מקובלים. מאחר וחוה אלברשטיין כתבה את המלים והלחן, ניתן לה גם קרדיט נאות. אגב, מתי הייתה הפעם הראשונה השבוע? שמא התבלבלת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה מתחמק. אני לא מציג את האולם הריק כיצירה או מופע. אין לי רצון ואין לי הצדקה לטעון נגד מי שיעתיק את הרעיון ויסגור לערב ריק את הסינרמה. אותו דבר במשחקי הכדורסל שם; תצטרך לעבוד די קשה כדי לטעון שמשחק כדורסל הוא סוג של יצירה, עם זכויות יוצרים וכל זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה שרציתי להעלות היא שאין זה מענייני או מעניינך לקבוע מהי יצירה הראויה לתשלום -- זהו עניין שבין היוצרים לבין קהלם. ההבדל היחידי בין משחק כדורסל וספר לענייננו הוא בהיות משחק הכדורסל סוג של אירוע שבו היצירה מאולתרת בזמן ביצועה על בסיס מתווה כללי כזה או אחר. בכך, משחק הכדורסל הוא יצירה הדומה לתיאטרון, מחול או לאילתור ג'זי. כללי זכויות היוצרים, בהתאם, מופעלים ומוחלים באופן שונה ובגישה שונה, אך הם קיימים באותה מידה. אגב, אני לא בטוח אם התכוונת לזה, אבל המשעול שבו אתה פוסע מוביל לקביעת הזכאות לזכויות יוצרים בהתאם לאיכות היצירה בעיניך. אני מתקשה להבין לאן אתה רוצה ללכת עם זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה ללכת עם זה לשום מקום; רק לטעון שבתיאור סביר של המציאות החברתית והחוקית כיום (איני מדבר בכלל על מה ראוי ורצוי), הזכות שבשמה מכריחים אותי לשלם כדי להיכנס להופעה של מושיק עפיה בסירנמה היא זכות הקניין של בעלי הסינרמה, ולא זכויות היוצרים של עפיה; ואם אני מתפלח לסינרמה, אני לא עבריין על זכויות היוצרים, אלא (כפי שציין ידידי(ה) המלומד) מסיג גבול. זכויות היוצרים כבודן במקומן מונח, אבל במקרה זה הן פשוט לא רלוונטיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, עכשיו אני מבין את הטיעון. ודוחה אותו. כשאתה מתפלח להופעה של מר עפיה אתה מפר את זכויות היוצרים שלו, אבל בגלל הנסיבות המיוחדות של המקרה – העובדה שהביטוי היצירתי (ההופעה) הוא חד-פעמי וייחודי ואין דרך לשעתקו הופכת אותו דומה בעיניך למקרה של הסגת גבול פשיטא. אבל, בוא נניח את המקרה הבא: מר עפיה עורך את הופעתו ואתה לא מתפלח אליה אלא משלם ונכנס אליה כחוק ותוך כדי ההופעה אתה לא רק נהנה אלא גם מקליט אותה להנאתך על מכשיר הקלטה משוכלל. אחרי ההופעה, בעוד עפיה מנגב את זיעתו ושואל את כל פועלי הבמה באופן אישי "איך הייתי?" אתה כבר בדרכך למפעל לייצור תקליטורים שבבעלותך... למחרת, מופצים אלפי עותקים של "מושיק עפיה בהופעה" בהפקת היוקרה של תקליטי ניר-בוכבינדר בע"מ. עתה, לפי תפישתך, מאחר ובכניסה להופעה לא הפרת את זכויות הקניין של בעלי הסינרמה ולא את זכויות היוצרים של עפיה, הרי שהתקליטור שיצרת אינו מהווה עבירה כלל – וזו הרי מסקנה אבסורדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"על-פי תפישתך, מאחר ובכניסה להופעה לא הפרת את זכויות הקניין של בעלי הסינרמה ולא את זכויות היוצרים של עפיה, הרי שהתקליטור שיצרת אינו מהווה עבירה כלל" מה פתאום? העובדה שנכנסתי כחוק לא נותנת לי רשות לעשות בפנים מה שאני רוצה: אסור לי לקחת קולה מהמזנון בלי לשלם, ואסור לי לעבור על זכויות היוצרים של עפיה; הקלטתו והפצת ההקלטה הן עברה כזו - ואת זה אפשר ללמוד מהדמיון שלה להקלטת שידור רדיו שלו והפצת ההקלטה (גם כאן, ההאזנה היא חוקית בעליל, ואילו ההפצה בלתי-חוקית בעליל). הטענה שלי היא שזו עבירה שונה מהעבירה של מי שמתפלח לאולם. תראה, שנינו מסכימים שלהתפלח לאולם זו עבירה. השאלה היא עבירה על איזה חוק. זה עניין של פרשנות. כפי שראינו בפתיל, מבחינת הטיפול החוקי זה מאוד מאוד דומה לעבירות שהן בבירור הסגת גבול ולא הפרת זכויות יוצרים (כניסה לסינרמה כשלא מוצג שם כלום), ולא כל כך דומה למקרים *הברורים* של הפרת זכויות יוצרים (שאינם הסגת גבול), כמו העתקה והפצה לא-מורשות. ואם זה נראה כמו ברווז ועושה קולות של ברווז, אני מציע להכריז עליו כעל ברווז. או, דרך אחרת להסתכל על זה: נניח שאנחנו צריכים להסביר למה ההתפלחות היא לא חוקית ולא מוסרית. אנחנו מתלבטים האם להסביר זאת באמצעות זכויות יוצרים או באמצעות זכות הקניין. זכויות היוצרים (כפי שאנו רואים בפתיל הזה) הם עניין פחות חד משמעי ויותר חמקמק ונתון לפרשנות ולהחלטות שרירותיות במידת-מה. זכות הקניין (כשהיא נוגעת לזכות בעלי האולם להגביל את הגישה אליו) היא מובנת לכל, לא שנויה במחלוקת ונותנת כאן תשובה ברורה. מה עדיף? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הקלטת המופע בלי אישור היא הפרת זכויות יוצרים והאזנה לה בלי אישור אינה הפרת זכויות יוצרים? אם ההופעה עצמה אינה אקט שיש עליו זכויות יוצרים, מדוע יש זכויות כאלו על שכפולה? אין ספק שאם המקרה שלפנינו היה פריצה לחנות וגניבת ספר, הרי שקריאתו כשלעצמה לא הייתה עבירה על זכויות היוצרים ואילו שכפולו כן. המקרה שלפנינו, כפי שהדגשתי, שונה, משום שהיצירה כאן היא מה שמתקיים על הבמה ברגע ההופעה והוא הדבר הדורש הגנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האם הקלטת המופע בלי אישור היא הפרת זכויות יוצרים והאזנה לה בלי אישור אינה הפרת זכויות יוצרים?" בדיוק. כפי שראינו בפתיל, יש כל מיני דוגאמות להאזנה בלי אישור שאינך מתנגד להן (אני עומד מחוץ לאולם ומאזין למה שאני מצליח לשמוע). כפי שאמרתי בתגובה הקודמת, באמצעות מספיק מאמץ פרשני תוכל לטעון שבכל הדוגמאות האלו אני מאזין עם אישור-משתמע (המופיע מרשה למי שמצליח לשמוע מחוץ לאולם), אבל הרי אתה תהיה הראשון שחושב על זה כך. נראה לי שהפרשנות הטבעית והפשוטה ביותר היא, שכאשר עפיה בחר להופיע באולם פרטי וסגור ובתשלום, הוא בחר להפעיל את זכות הקניין (ולא את זכות היוצרים) כדי להרוויח מיצירתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן, אתה משנה את הטיעון שלך בכל הודעה, כך שאין לי נקודה להמשיך ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי הטיעון שלי דווקא נשאר עקבי במידה מפתיעה. הנה הוא שוב, אבל ברשותך - מתומצת: הויכוח הוא האם זכותו של הזמר לגבות תשלום על כניסה לאולם שבו הוא מופיע (או לחילופין: הפשע שאני מבצע אם אני מתפלח לאולם בלי לשלם) נובעת מזכויות יוצרים שלו על הביצוע (אורי), או מזכות הקניין של בעלי האולם (ירדן ושות'). הטיעון שלי 1: המנגנון שמופעל כאן אינו משתנה כאשר אני משנה את ההופעה לכל מיני דברים שבבירור אינם יצירה, אבל משאיר קבוע את עניין הקניין: מישהו שוכר את האולם מבעליו לערב, ודורש תשלום על הכניסה. לעומת זאת, הוא משתנה דרסטית כאשר אנו משנים את עניין שכירת האולם, ומשאירים קבוע (במידת האפשר) את עניין ההאזנה ליצירה (למשל, ברחוב). 1 התחילו אותו הרבה מגיבים לפני בפתיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד מתחומי המשפט שמטפך בסוגיה זו הוא ''עשית עושר ולא במשפט'', שבבסיסו מונח העיקרון של התעשרות שלא כדין כתוצאה ממעשה נפרד של צד אחר. למעשה, הרבה מהדוגמאות המובאות כאן, והשימוש בזכויות היוצרים בעידן המודרני, יכולות (ונפתרות בפועל) להיפתר תחת מטריה משפטית זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה יכול לפרט? האם "עשיית עושר ולא במשפט" יכולה להחליף את זכויות היוצרים (ולו בחלק מהמקרים)? כיצד? אני הייתי מנחש שהחלק של "שלא כדין" מתבסס (באותם מקרים) בעצמו על זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעורך דין שלא עובד במקצוע, אני חייב לומר שאני לא זוכר בדיוק את כל ההבטים הקשורים לתחום זה. אבל לאחר חיפוש קל ניתן לציין את הדברים הבאים: במדינת ישראל נחקק, בשנת 1979, חוק עשיית עושר ולא במשפט.הוראת סעיף 1 בו קובעתשלושה תנאים לתחולת החוק: קבלת נכס, שירות או טובת הנאה; שההתעשרות באה לזוכה מהמזכה; שההתעשרות נתקבלה ע"י הזוכה שלא עפ"י זכות שבדין. בעצם, נוצר מסלול חלופי לדיני הקניין הרוחני. במסלול זה ניתן להסתמך על עילות של צדק ויושר. בד"כ הסעד הניתן לזוכה הוא השבה של ההתעשרות. בתחום משפטי זה יש חשיבות רבה יותר להתנהגות, לתום הלב, ולעקרונות הצדק, בעוד שעל פי דיני הקניין הרוחני עצם ההפרה מקימה את הזכות לסעד וסוגית תום הלב אינה כה חשובה (ולעיתים כלל אינה רלוונטית). על קצה המזלג. חיפוש קצר בגוגל יעלה דוגמאות רבות לפסיקה בתחום הקניין הרוחני המבוססת על עילות בעעו"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. מהמעט שאתה כותב כאן זה נראה לי מסוג החוקים שאני לא אוהב, מטעמי אי-קונקרטיות (''לא יתנהג אדם באופן בלתי-מוסרי''), אבל יכול להיות שזה נובע מהקיצור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שתקנה בנוסח המקובל בבריכות שחיה (בעלי שער ארוך חייבים לאוספו) אינה מקובלת עליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו היתה אפשרות שעבריינים על התקנה היו מגיעים לדין פלילי, הייתי מעדיף שסעיף קטן בתקנה יגיד משהו על סנטימטרים או קו הכתפיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר כאן על הגדרות אופרציונליות. החקיקה בישראל בורכה בחוקים לאקוניים, שניתן להבינם לכאן ולכאן. וכבר אמר מי שאמר (ובעצם איש לא אמר זאת): 70 פנים למשפט העברי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העבירה אותה עובר המתגנב לאולם ההופעות, אם ריק ואם מלא, היא הסגת גבול. בדומה לכך, המינוח ההלכתי המקובל להפרת זכויות יוצרים הינו ''הסגת גבול'', ולא ''גזל''. בספרי קודש רבים מופיעה אזהרה אשר על פיה המעתיק עובר על ''ארור מסיג גבול רעהו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם יש או אין קשר, אבל מדובר בדברים שונים. בביצוע ליצירה אסור להשתמש ללא רשות המבצע. לעומת זאת, יצירה שכבר בוצעה (בפומבי) רשאי כל אחד להקליט גירסה משלו לאותה יצירה, ובלבד שישלם תמלוגים ליוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אני יושב על ספסל ברחוב ושומע את היצירה מבעד לחלון פתוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי פתח את החלון? אם זה המבצע, הרי שבפעולתו זו הוא נתן לך היתר לשמוע את פרי עמלו חינם אין כסף. מעניין מה תהיה השאלה הבאה. אני צופה פתיל מעניין ורב דמיון שיכלול קונצרטים על הירח, מופעי שירה מתחת לפני הים, והשאלה המעניינת מכל: אם אני נוסע במהירות תוך כדי האזנה, האם אפקט דופלר משנה את היצירה באופן מהותי, או שעלי לשלם למבצע בכל זאת? ומה אם אני משנה את המהירות כך שכל טון משתנה באופן אחר? הה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא המבצע, מישהו שקנה את הדיסק שלו. ונרחיב, אני התיישבתי דוקא בספסל הזה כי שמעתי את המוזיקה ואני נהנה ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחת לציין אם זה היה מתחת לפני הים או על הירח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתחת לפני הים שעל הירח. אתה מתכוון לרמוז שיש מקום כלשהו ביקום שבו זכויות היוצרים אינן תקפות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתכוון לרמוז שעיסוק ב''ביצה שלא נולדה בערב חג'' הוא, בעיני, סוג של אוננות אינטלקטואלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני מספר שבועות קראתי שחברות הסרטים מנסות למצוא דרך לחייב את מי שצופים ב DVD בהתקנים המיועדים לצפיה ברכב, לשלם להן על הפגיעה בזכויות היוצרים הנגרמת מכך שמכוניות חולפות יכולות לצפות בקטעים מהסרט, כך שלא מדובר בביצה שלא נולדה בערב חג אלא בביצת זהב שטרם נחלבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקרה זהה למקרה השמיעה ברחוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא רואה הבדל בין מומי עפיה מחליט לשחרר את יבבותיו לאזני כל דיכפין לבין מעריץ של מומי עפיה מחליט לשתף את כל תושבי השכונה בשיריו שלא בהסכמתו של הזמיר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו שני מקרים שונים בתכלית, אך מבחינת זכויות יוצרים אין ביניהם הבדל. אבל, באמת, אנחנו נכנסים כאן למסכת שו''ת מיותרת. אני מציע שבשלב זה, אם אין קושיה עקרונית באמת, אולי כדאי לרכז את השאלות ולהשאר לפי שעה בהמתנה דרוכה לתשבי שיבוא ויתרצן במרוכז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לפסקה הראשונה. " למה זה שיש ביקוש והיצע לא מבטיח שייווצר שוק?" כי כדי שיווצר שוק צריך שההיצע יהיה מוגבל, ויהיה "צינור" בר-שליטה בין המציע למבקש. אני אנסה להבהיר בעזרת שתי דוגמאות, שאף אחת מהן לא מקבילה בדיוק ליצירות, אבל ביחד הן מאירות את העניין: 1. בסוג מסוים של כתבות אקטואליה בטלוויזיה, הכתב שואל אנשים ברחוב מה דעתם על X. הנה, יש ביקוש למרואיינים, יש היצע. המרואיינים יכולים, לכאורה, לדרוש תמורה על השירות שהם נותנים. למה זה לא קורה? כי ההיצע הוא לא מוגבל: תמיד יש המון אנשים אחרים שישושו להתראיין. 2. אתה נוסע בכביש הררי בגליל, משקיף על נוף שדות בעמק למטה, ולבך מתרחב. כמוך, הרבה נוסעים אחרים. החקלאים בעלי השדות תרמו להנאתך, ואפשר לשער שיש ביקוש מסוים למשאב "נוף שדות". כאן הוא אפילו מוגבל. האם יכול להיווצר שוק שבו החקלאים ידרשו תשלום תמורת הצפייה בנוף? יש כמה סיבות למה לא; אחת מהן (או דרך אחת להסתכל על המצב) היא שאין להם דרך סבירה לשלוט בשימוש שה"צרכנים" עושים ב"תוצרת" שלהם. הנמשל, לעניין שירות הסלקציה האמנותית (וגם היצירה האמנותית עצמה, בעצם): אם אין זכויות יוצרים, וההעתקה קלה, אז - בדרך הסתכלות אחת - היצע היצירות (ורשימות המומלצים) הוא לא מוגבל. בדרך הסתכלות שניה - הוא מוגבל, אבל ליצרניו אין שליטה על הצריכה שלו. ולכן, על פניו, יש בעיה לשוק להיווצר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה שלא נתבונן בזה בצורה הפוכה: הביקוש כאן הוא מצד האומנים ותאגידי התרבות, ההיצע הוא כספו של הקהל? החקלאי לא דורש תשלום עבור צפייה בנוף מסיבות שונות. אבל יש אחרים שממנפים את הנוף ליצירת הכנסות: בעלי הצימרים בגליל, אנשים שעוסקים בענף התיירות ואפילו אנשים שמוכרים דירות בגליל. בהקשר שלנו, האינטרס בסלקציה, בהפצת יצירות ובביקורת לא נעלם. הוא אפילו גובר. לא העלמנו את הפן הכלכלי של היצירה. הוא רק הפך לעקיף. אמנים צריכים שישמעו עליהם, בעלי מועדונים וחברות שמארגנות הופעות צריכים קהל, סופרים זקוקים לקנות להם שם כדי שיזמינו אותם להרצות וללמד, עדיין יתקיימו תאגידים של תוכן וכולי. השווקים האלה רוויים באינטרסים כלכליים. היוצר לא צריך שליטה על צריכת היצירה שלו. העניין (הכלכלי) שלו הוא להרחיב את מעגל המשתמשים, כי התרחבות המעגל תביא לו הכנסות עקיפות נוספות. הקהל, בעלי המועדונים ותאגידי-תוכן זקוקים לסלקציה. אבל מי אמר שדווקא הקהל ישלם עליה? הביקוש יכול להיות מצד מארגני הופעות והרצאות, ואז האינטרס שלהם הוא להפיץ את רשימות הביקורת. הם ישמחו אם תעתיק את הרשימות ותפיץ אותן עצמאית. זה רק עניין של להחליף כל פעם את צד ההיצע בצד הביקוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בעצם "כפר המוזיקה בניצנים" שארגנה קוקה-קולה עונה לחלוטין על הקטגוריה הזו, לא? תגובה 251355 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אני חושב שאפשר לראות כאן שני תרחישים אפשריים. אפשר לטעון שביטול הקונספט של זכויות יוצרים יביא להיצע גדול מדי של יצירות ללא הסינון של חברות התוכן (טענת העדר הסלקציה). ההיצע הגדול הזה ייצור המון ''רעש'' שהצרכן הפרטי לא יוכל להתמודד אתו. חברות מסחריות מתחומים אחרים - שיש להן ייתרון בנגישות לקהל וביכולת להרים פרוייקטים - ינצלו את הייתרונות שלהן כדי ליצור סלקציה בפועל וכך לשעבד את צריכת היצירות לאינטרסים מסחריים שלהן. לי זה נראה תרחיש לא סביר. תרחיש שני, שאני מחבב יותר, הוא שחברת המידע יוצרת מטבעה פלורליזם. הסרת מגבלות רגולטוריות וזרימת מידע חופשית - כמו שילמד אותנו כל תומך שוק חופשי - הורסים את האפשרות ליצור שליטה של גורמים אינטרסנטיים. יתגבשו קהילות וולונטריות וקטנות יותר של צרכנים, ש''יסננו את הרעש'' במשותף. לחברות מסחריות יהיה עדיין תפקיד גדול מאוד בניסיון לרצות את הצרכנים, לספק להם אפשרויות נוספות, אבל לא כתחליף לביקורת. בגלל שיקול עסקי טהור, חברות מסחריות יתרמו לקהילה בדרך זו. רק שהפעם הן יצטרכו להתאים את עצמם לרצונות הצרכנים ולא ליצור את הרצונות הללו כמו שעושות חברות ההפצה היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל אמנים שעדיין לא הוחתמו / הוציאו דיסק: המידע על הופעותיהם עובר מפה לאוזן. מאחר שעוד אין קלטת (אף אחד לא נכנס לאולפן) כולם באים להופעות. זה באמת יכול להיות מצב מעניין: האמנים לא יקליטו כלל מוזיקה, הם רק יבצעו אותה בהופעות, ויוציאו דיסק רק כאשר ההכנסות מהופעות (קודמות) עם אותו חומר יוכלו לשלם על שעות האולפן. מה רע במודל הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו חשוב שני צעדים קדימה, לאפשרות הטכנולוגית של צופה לצלם ולשדר מהמופע באיכות גבוהה (בוודאי של הצליל, אם לא של התמונה) לכל רחבי האינטרנט, בחינם; חזרנו למשבצת מס' 1. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע חזרנו למשבצת מס' 1? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא איך מרוויחים מוזיקאים ללא זכויות יוצרים בעידן ההעתקה הקלה. רודי הציע שמהופעות חיות; אני אמרתי שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בכך צדק פואטי. הטכנולוגיה של השעתוק שאפשרה ללהקות לעשות מליונים של דולרים משיר או שניים הגיעה לדרגה כזו של שכלול שנסגר מעגל, ועכשיו הם צריכים לחזור ולהופיע כדי להתפרנס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שאין מצב שתהיה טכנולוגיה שתגנוב לך את התפקיד של פקיד לוזר... חבל. היה יכול להיות אחלה צדק פואטי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עדיין מחכה למכונה שעושה שיעורי בית,שחיים מסיקה מכיתה ה-2 הבטיח לי שעובדים עליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקומך הייתי נזהר עם התוספת של ארסי לשם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה אתה רוצה ממני,רק שזה נהייה אישי מדי אז נמשיך ברשותך בדוא''ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. אני חושב שאתה טועה. אנשים מגיעים להופעות כי זאת חוויה טוטלית יותר, ולא כי זאת דרך לשמוע או לראות את האמן. לא סתם אנשים הולכים למועדונים. היכן עוד אתה יכול לאכול צ'יפס וחומוס מול אמן ששר על אהבתו הנכזבת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גבולי. 1. אצל מרבית המעריצים שאני מכיר, חוויית ההופעה (העמידה בתוך קהל רב וכו') שונה באופן מהותי מכל הקלטה שלה. 2. קל יותר למנוע הכנסת אמצעי צילום והקלטה (בטח מתוחכמים) לאולם הופעות, ונדרשת לכך רק אותה זכות שמאפשרת לבעלי האולם למנוע כניסת סכינים, אקדחים, או בקבוקי זכוכית. שוב, אין צורך בזכות רשמית למניעת העתקות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. נכון, במידה מסוימת, אבל זה עניין של התפתחות טכנולוגית ואלטרנטיבות - אני חושב שמכשיר סמוי להקלטה באיכות גבוהה, גם אם היום אינו זמין, אינו מדע בדיוני. 1. נכון, אבל נדמה לי שאתה מתאר מודל שונה: אמנים מפסיקים בכלל להקליט מוזיקה (כי בגלל העתקות אין אינטרס מסחרי בכך), וכך מאלצים את מי שרוצה לצרוך מוזיקה ללכת להופעות, וכך יגדל נתח השוק של הופעות ויפצה על אובדן השוק של ההקלטות. ואם כך, אתה רוצה למשוך להופעות לא את הקהל שהיום הולך להופעות, אלא את זה שהיום צורך הקלטות. הקהל הזה, אם לא תהיה לו האופציה של מוזיקה מוקלטת באולפן, יסתפק בשמחה בהקלטה מהופעה, ואפילו באיכות לא אופטימלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. (משעשע אותי היפוך הסדר) ייתכן שמכשיר כזה אינו מד"ב, אבל הוא בעיה מתחום אחר, והתפתחות של מכשיר כזה תהיה בעיה עבור אמנים מופיעים *גם אם לא יבוטלו זכויות היוצרים* (על זה הדיון, נזכיר) 1. אתה צודק, כמובן, אם כי האמת כמובן נמצאת בין לבין - הקהל שלא מגיע היום להופעות אך קונה הקלטות יעדיף בחלקו קניית כרטיס להופעה על הקשבה להקלטה באיכות לא-משהו, ובחלקו לא. אפשר,עם זאת, לחשוב על עוד מודלים לפרנסה ממוזיקה. למשל, שהקהל המעוניין בקבלת הקלטה של להקה מסוימת ישלם כסף *מראש*, וכאשר יצטבר סכום המאפשר הקלטה תתבצע ההקלטה ותועבר למי ששילם. זה יוצר מצב שבו למי ששילם יש אינטרס (רטרואקטיבי) לא להעביר את הקלטת שבידו להקלטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה כותב שהצעצוע שלי יהיה בעיה גם אם לא יבוטלו זכויות היוצרים, אתה מתכוון בגלל שאנשים ישתמשו בו תוך הפרת זכויות היוצרים, נכון? זה נכון, כמובן; זה סוג הבעיה שממנו מתחיל כל הדיון. אתה מנסה למצוא מודלים שיעבדו גם ללא זכויות יוצרים; אבל אם אותם אמצעי שעתוק פוגעים גם במודל שלך, משמע שהוא לא פתר היטב את הבעיה. גם המודל הנוסף שאתה מציע - תשלום מראש עבור ההקלטה - מעניין, אבל אני לא רואה איך הוא פותר איזושהי בעיה. אם אני לא מחמיץ משהו, לאחר ששילמת והלהקה הקליטה וקיבלת הקלטה - אתה בדיוק באותו מצב שבו אתה היום כאשר קנית בכסף מלא דיסק חוקי. יש לך יכולת טכנית להפיץ את ההקלטה הלאה; אותם תמריצים לא להפיץ אותו שיש במודל שלך (אתה "מוריד מערך ההשקעה שלך", אתה פוגע במוטיבציה העתידית של צרכנים ואמנים לקיים את המודל) תקפים גם במצב היום; ואותם תמריצים כן להפיץ שיש היום קיימים גם במודל שלך: או להרוויח כמה גרושים על מכירת העותקים, או סתם להיות נחמד לאנשים אחרים ולחלק את האוצר; ושוב חזרנו למשבצת א' של זכויות יוצרים. באשר לגידול שוק ההופעות החיות על חשבון הקלטות - נכון שזה יהיה בין לבין. הניחוש שלי הוא שברוב הז'אנרים, אם לא בכולם, שוק ההופעות החיות לא יכול לגדול עד כדי כך הרבה; הליכה לקונצרט היא "משימה" שונה לחלוטין מצורות ביתיות של האזנה, ויותר מחייבת - לא רק כספית, אלא גם מבחינת זמן פנוי, נוחות, הופעה בחברה עם כל מה שכרוך בכך, היכולת להאזין כרקע לעיסוק אחר, וכו'. הניחוש שלי הוא שכל עוד יהיה איזשהו אמצעי לצרוך בבית מוזיקה מוקלטת, ואפילו רק באיכות בינונית, הרוב הגדול של צריכת המוזיקה ייעשה כך. אבל זה רק ניחוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה אני מסכים לרוב ההשגות שלך, ולכן ברשותך אתמקד במודל "התשלום מראש" שהצעתי. אני רואה אותו מכיוון אחר, מנקודת המבט של היוצר, ולא הצרכן. להלן דוגמא שתבהיר זאת: יוסי הוא כותב-זמר-מלחין. הוא מאוד רוצה להוציא דיסק. אבל יש הוצאות: שעות אולפן, נגנים מלווים, מעבד מוזיקלי וכו'. ויוסי גם רוצה לקבל תשלום על הזמן שהשקיע בכתיבת השירים ובהקלטתם. נניח שיוסי מחשב שהעלויות שלו + תשלום על זמן ההקלטה יוצא 200,000 שקלים. הוא מעריך שמחיר סביר לתקליטור הוא 40 ש"ח, ולכן עליו למכור 5,000 תקליטורים כדי שיהיה מרוצה. כעת יש שתי אפשרויות 1: בשיטה ה"קלאסית", יוסי משקיע כסף רב בהקלטה וכד', ואז מוציא את הדיסק. הוא לוקח סיכון רב, מכיוון שאם לא יקנו את הדיסק מספיק אנשים, הוא עלול להפסיד. במצב כזה, כל העתקה של מישהו לחבר שלו, או העברה באינטרנט, עולה ליוסי כסף אמיתי שהיה יכול לקבל. יוסי עלול להיתקע במצב שבו 2,000 איש קנו את הדיסק והשאר צרבו או העתיקו, ובחובות אדירים. בשיטה שאני מציע, יוסי מפרסם באתר האינטרנט שלו שהוא מתכנן על דיסק, ובינתיים בוחן את החומר בהופעות. רק כשמצטבר מספיק כסף, יוסי נכנס לאולפן ומקליט. בשיטה הזו, דויד מרמת-גן, שהוא מעריץ שרוף, לא יכול לצרוב את הדיסק מהחבר שלו, והוא נאלץ לשלם. הוא עשוי כמובן להמתין לרגע האחרון ולקוות שמספיק פרייארים ישלמו לפניו, אבל יוסי יכול לשים דדליין שאם עד אליו לא ייאסף מספיק כסף, הוא יוותר על ההקלטה ויחזיר את הכסף לאנשים. ככל שנתקרב לדדליין, הלחץ על דויד המעריץ יגבר, והוא בסוף ייכנע וישלם. התוצאה - אם יש ליוסי מספיק קהל כדי להצדיק דיסק, הוא יוציא דיסק ויוכל להינות מפירותיו (בלי קשר לכמה יעתיקו אותו אח"כ). אם אין מספיק קהל - יוסי לא יוציא דיסק בינתיים ולא ייכנס לחובות. מצד הצרכן, אפשר לדמיין אנשים שלא ישלמו ויגידו לעצמם "ממילא נעתיק את הדיסק אחרי שיצא". אבל למי ששילם על הדיסק יש במקרה זה אינטרס חזק לא להבטיח שיעתיק להם את הדיסק אחרי שיצא, על מנת שגם הם ישלמו והדיסק יצא מהר יותר (או בכלל יצא). הקישור הישיר יותר בין ההעתקה לבין הפסקת היצירה של מוזיקה ישפיע, לדעתי, על הנורמות הצרכניות הרבה יותר מחוק זה או אחר. אפשר לשכלל את המודל בהרבה דרכים, אבל ההצעה הבסיסית היא בעצם לראות את התשלום על יצירה כהשקעה באמן. תמורת הסכום שאתה משלם, אתה מקבל מניה של האמן, המזכה אותך, בין השאר, בקבלת הדיסק כשהוא יוצא. 1 אני מתעלם מהעניין של חברת תקליטים מתווכת, כדי להשוות את המקרים בצורה הנייטרלית של אמן מול קהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה קורה אם יוסי נשמע חרא בהופעות אבל אבל מצויין בהקלטות? ומה קורה אם הוא מצויין בשתי הצורות אבל מעטים מכירים אותו? ומה קורה אם ליוסי יש נטיה להוציא אלבומים מחורבנים עם שיר טוב אחד. למי יהיה תמריץ לאסוף את השירים הטובים לאלבום אוסף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרים א' ו-ב', יוסי לא יצליח להתפרסם גם במצב היום, ולבטח לא להתפרנס ממוזיקה (אל תשכח שבדרך הוא חייב לפרנס את הסוכן שלו, היחצ''ן, ובעל חברת התקליטים). במקרה ג'לאף אחד לא יהיה תמריץ כזה, ובצדק - ''אלבום אוסף'' הוא סוג שהונאה צרכנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת נדמה לי שהאמנים המפורסמים של היום היו פעם לא מפורסמים ולא היו יכולים למשוך קהל. לא ברור לי איך זה יתנהל אבל זה נראה לי הרבה הרבה יותר קשה בלי זכויות יוצרים. באשר לאמנים מסוג א' העניין מסתבך עוד יותר שהרי לאמנים שאומנותם בהקלטה (כמו הביטלס במחצית השניה של שנות השישים) אין שום דרך לתפקד. באשר לג' אני בכלל לא מבין, האם עדיף שאקנה, נגיד, את כל אלבומיו המחורבנים של דייויד בואי רק כדי שיהיה לי אוסף של השיר שניים המוצלחים בכל אלבום? עוד מכשלה ברורה, מאחר ומוסיקה משמשת כתוכן עיקרי לתחנות רדיו, טלוויזיה, סרטים וכו מסתמן כאן בבירור מצב בו רבים יוכלו לגרוף רווחים תוך כדי התבססות על יצירתם של אנשים שלא יראו פרוטה מכך. לא נשמע לי צודק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "ובכל זאת נדמה לי שהאמנים המפורסמים של היום היו פעם לא מפורסמים ולא היו יכולים למשוך קהל. לא ברור לי איך זה יתנהל אבל זה נראה לי הרבה הרבה יותר קשה בלי זכויות יוצרים." כיצד מתפרסם אמן כיום? הוא משמיע חומר לחברת התקליטים, ומישהו שם מחליט לקחת סיכון ולהחתים אותו. כיום, עם כל ההעתקות וכד' איש חברת התקליטים יחשוב שבע פעמים לפני שיוציא כסף על הפקת אלבום לאמן לא ידוע, והאמן עצמו ייאלץ לחתום על חוזה שאפקטיבית מבטיח שמהאלבום הראשון הוא לא יראה הרבה הכנסה (תשאלו להקות מצליחות כמו "החברים של נטשה" כמה נשאר להם מהאלבום הראשון). כלומר, *במצב של היום* יש סיכוי טוב שאמנים שהוחתמו והצליחו בעבר לא יוחתמו ולא תיבדק השאלה האם הקהל מעוניין במרכולתן או לא. מסיבה זו, היתלות באמני עבר אינה רלוונטית לשאלה. 2. "באשר לאמנים מסוג א' העניין מסתבך עוד יותר שהרי לאמנים שאומנותם בהקלטה (כמו הביטלס במחצית השניה של שנות השישים) אין שום דרך לתפקד" ראשית, כפי שכבר אמרתי, דוגמאות מן העבר אינן בהכרח רלבנטיות. במקרה של הביטלס, הם בפירוש קנו לעצמם שם בהופעות, ותהליך דומה היה יכול לקרות גם במודל שלי. שלישית, כאשר עוברין לשלב של "מיומנות בהקלטה" אפשר להפעיל מודל חלופי למודל ההופעות, והוא מודל ה"תשלום-מראש" להקלטת אלבום, שהצגתי אותו במפורט בדיון עם ירדן בהמשך הפתיל. 3."עוד מכשלה ברורה, מאחר ומוסיקה משמשת כתוכן עיקרי לתחנות רדיו, טלוויזיה, סרטים וכו מסתמן כאן בבירור מצב בו רבים יוכלו לגרוף רווחים תוך כדי התבססות על יצירתם של אנשים שלא יראו פרוטה מכך. לא נשמע לי צודק." אכן לא צודק, ולכן אני רואה בעיני רוחי לא ביטול של זכויות היוצרים אלא ניסוחן מחדש ברשיון שימוש הדומה לזה של ה- creative commons (אפסאלון, הב לינק), שבו אסור שימוש מסחרי במוצר, אך מותר שימוש והפצה שלא-למטרות-רווח. 4. לגבי אלבומי אוסף. בעיני, אלבום אוסף שמוציא אמן ואין בו כל תוספת על שירים שכבר יצאו (או שיש בו מעט תוספות) הוא הונאה צרכנית, מכיוון שאין בו כל יצירה חדשה, אלא איסוף טכני של חומרים קיימים ואריזתם מחדש. אני לא רואה סיבה לקיים מודל כזה של הפקת רווח מיצירה. לבר-ביצוע - במודל שלי לא תצטרך לקנות את אלבומיו של בואי, אלא פשוט תוכל לייצר בעצמך אוסף משלך עם השירים האהובים ביותר *עליך*, מתוך ים של שירים שתוריד בתוכנות על"ע, ובלי מפח הנפש מזה שהשיר האהוב עליך דווקא לא כלול באוסף החדש, ובמקומו יש שלושה שירים שאתה מחשיב לבינוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה לא כל כך עונה לי על השאלה. התהליך כפי שהוא היה עד היום היה שאמן מוחתם בחברת תקליטים וזאת ממנת לו את קידום המכירות תמורת הבלעדיות על הפצת החומרים. הכדאיות הכלכלית לשני הצדדים ברורה (הדוגמה של נטאשה יכולה לשמש, לכל היותר, כאנקדוטה המראה "מדוע יש להזהר לפני שחותמים על חוזה" היא בוודאי לא שוללת את כל המערכת). לא ברור לי כיצד יקודמו אמנים תחת השיטה שלך. 2. הביטלס אמנם קנו את שמם בצפון אנגליה וליברפול באמצעות הופעות אבל את ההכרה העולמית הם קיבלו דרך תקליטים. אותי אישית מזעזעת המחשבה שהם היו מתבזבזים בשירת "טוויסט אנד שאוט" עד שישים ותשע. ככל הנוגע לי, ההקלטה היא האמנות וזה הופך את מודל התשלום מראש ללא אפקטיבי. איזו אינדיקציה יש לי על התקליט לפני שהוא נוצר? ומה קורה אם הוצאתי אלבום מחורבן אבל הבא יהיה נהדר? אני חושש שמעטים יהיו מוכנים לשלם תמורת משהו שאיננו קיים, גם אם יובטח להם כספם חזרה במקרה שהאלבום יתבטל. 3. אני חושב שאם יש איזשהו אלמנט ישים במערכת שאתה מציע הוא טמון כאן. 4. אני חושב שלקרוא לאוספים הונאה צרכנית זו הגזמה. בוודאי עד לעידן תוכנות העמית לעמית אבל גם אחריהן1. אוסף טוב הוא דרך נהדרת לעשות היכרות עם אמן שאינך מכיר ולחסוך לך הרבה מאוד טרחה במקרה שהוא לא ממש "זה" בשבילך. אני בהחלט רואה סיבה לקיים כזה מודל אבל זה לא עקרוני. 1 לדעתי אתה תופס בצורה שגויה את תפקיד חברות התקליטים. החברות הן בסה"כ סוכני סינון. מעטים יהיו מוכנים לפשפש במיליוני השירים שיהיו נגישים בתוכנות העמית לעמית כדי למצוא משהו שמוצא חן בעיניהם. דרוש סינון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אתה לא חייב לקנות חתול בשק. האמן שמנסה לגייס כסף לתקליט חדש (למעשה הוא מקים חברה וקורא לציבור לקנות מניות) יוכל לפרסם שיר או שניים, או חלקים מכל שיר באלבום המוצע. במקום שההחלטה תהיה בחברת התקליטים, היא עוברת לקהל המתעניין (או לא). 1 מסכים. התקווה היא שהשמועה על שירים טובים תעבור מפה לאוזן (ע"ע במה חדשה) אבל אני לא בטוח שזה יעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן טעות יסודית והיא נוגעת למחשבה שבחברות התקליטים "לא עושים כלום וגורפים את כל הרווחים". גם אם המודל המוצע היה סביר מבחינת הצרכנים (לעניות דעתי אין כאן שמץ של סבירות) עדיין נשארת הבעיה היסודית שבכדי להגיע לקהל, לאסוף את התשלומים, לממן את ההקלטות וכו יש צורך במערכת מקיפה של שירותים שאינן בהישג ידו של האומן. בוא נראה, לצורך התסריט שהצגת צריך את הדברים הבאים א. שרת אינטרנט (את זה אפשר לשכור, מחירים סבירים למדי) ב. להקים חברה - עסק סבוך ויקר ג. להגיע להסכמה עם שרותי סליקה כלשהם - כדי לקבל תשלום צריך חוזה עם חברת האשראי או ליצור קשר עם חברות סליקה כמו פי פאל או קאג'י. (ואלו כמובן יגרפו את הרווחים שלהם) ד. לפרסם את עצמו במקומות שונים - זה עולה כסף ה. וזה באמת מפיל את כל התיאוריה לקרשים. מודל מעין זה - שלמו עכשיו - קבלו אולי עוד חצי שנה או שנחזיר לכם את הכסף הוא מודל קלאסי לרמאות. מה יעשה הלקוח אם לא מחזירים את הכסף? ברור שצריך *משהו* כדי לעורר את אמון הלקוח ומכאן שצריך "גב" של חברה מוכרת וכו. כל התסבוך הזה עולה כסף ומצריך מוניטין שלא ניתן לצפות שיהיה קיים אצל האמן המתחיל. מכאן שמה שסביר שיווצר הוא חברות שעוסקות בדבר הזה ומעניקות את שירותיהן לאמנים. מכיוון שהשרותים הללו יהיו מרוכזים במספר חברות, סביר להניח שהן יוכלו לעזור לאמן לקדם את המכירות שלו על ידי ניצול הריכוז של כל האמנים שלהם. מאחר והבעיה הבסיסית של צרכן המוסיקה האינטרנטי תהיה שפע מוגזם של שירים לבחירתו סביר להניח שאותן חברות לא יציעו לכל אמן את שירותיהן אלא רק לאותם אמנים שנראים להם בעלי פוטנציאל מסחרי. וזה בעצם בדיוק מה שקורה היום עם חברות התקליטים. אותה גברת בשינוי אדרת. האם כל זה מזימה? לא. כפי שניתן לראות, כך אני מקווה, חברות התקליטים מספקות שירות חשוב לצרכנים על ידי סינון, מימון, והפצה. זה אמנם נכון שחברות התקליטים לא ממש הסתגלו למציאות החדשה הנוצרת והן די אובדות עיצות בשלב זה1 אבל המחשבה שהאמן יוכל לקבל 100 אחוז מההכנסות או כל סכום קרוב לכך היא פנטזיה. 1 ובהחלט יכול להיות שהעתיד צופן בחובו התמוטטות חברות התקליטים והחלפתן בחברות אחרות - למרות שאני סבור שגם זה תסריט לא סביר במידה קיצונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעותינו, אם כך, לא כל-כך רחוקות זו מזו. כמובן שאת אותו תהליך שאני מציע שהאמן יבצע במצב זה, יכולות לבצע חברות תקליטים, או משהו מקביל, שנניח ייקרא לצורך העניין "סוכנות אמנים". יהיו אמנים שיעבדו עם סוכנויות אלו, יהיו אמנים שיעבדו לבד (למשל כאלה שכבר יש להם שם). העניין הוא שכל המערך הזה יכול לעבוד במודל "תשלום מראש" גם ללא חוקי "הגנה מפני העתקה" (אותו חלק של זכויות יוצרים עליו מנסים להגן בפני תוכנות על"ע). המודל עשוי להקטין במקצת את הכסף המתבזבז בתיווך, מכמה סיבות: 1. במודל "תשלום מראש" יש פחות סיכון להפסדים (כי מוציאים דיסק רק כשיש מספיק כסף) ולכן נדרש פחות מתח רווחים כדי להצדיק זאת. 2. (אולי כתוצאה מכך) אני צופה שחלק מסוכניות האמנים האלו יהיו התארגנויות וולונטריות של כמה אמנים, שיפעלו ללא מטרת-רווח נוספת, ולכן יצמצמו את הבירוקרטיה שבתהליך (זה לא כל-כך מסובך). אבל זאת לא הנקודה המרכזית. הנקודה המרכזית היא שהמודל יכול לפעול, בלי שפירושו יהיה קץ היצירה של אמנים, ו*בלי זכויות יוצרים* (כפי שהם מוגדרות היום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד שמח שדעותינו לא רחוקות. האלמוני שלו עניתי (זה לא אתה, נכון?) סבר (כך נדמה לי) שהמטרה היא הקטנת ה"גזל" של חברות התקליטים. נשארו רק שתי בעיות א. המודל הזה לא ריאליסטי מבחינת הצרכנים, אינני רואה שום סיכוי שהקהל הרחב יהיה מוכן לשלם מראש. אני מבין שמה שאתה מציע הוא בגדר ספקולציה - מה יהיה והיה ויבטלו את זכויות היוצרים - לדעתי אין סבירות שזה מה שיקרה. ב. לא ברור לי למה נראה לך כל כך חשוב לבטל את זכויות היוצרים כפי שהן מוגדרות היום. לי זו נראית הגזמה שנובעת מהתגובה המוגזמת של בעלי הזכויות (חברות התקליטים) אז נכון, הם היסטריים והם מנסים לקדם חקיקה שהיא בפרוש לא תקינה על פי כל השקפת עולם. אני לא רואה איך זה יכול לתת לגיטימציה לביטול מוחלט של הזכויות הללו. אני לא רואה שום תועלת שתצמח לנו מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. בשביל זה נדרש גורם מתווך אמין. הסתבר שווטסון צודק בדבריו שאין סיכוי שהאומן יקבל 100% מהסכום. האומנים נאלצים להסתפק ב95% מהסכום המגויס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שיש אלוהים וקוראים לו רודי וגנר הקובע מי לחיים ומי לעבוד בסוכנות ביטוח חיים... אם אני מבין אותך נכון לגבי מקרה א', אתה סבור שללהקות כמו סטילי דן, הביטלס המאוחרים, פינק פלויד, ג'ון לנון בקריירה העצמאית שלו, וכו' – לא הייתה זכות קיום. מרתק! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. לא יודע אם יעבוד, אבל יפה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה נגדית לטענתך היא המצב בשוק התוכנה החופשית. קיים מבחר אדיר של תוכנות, ברמות שונות של איכות ושימושיות, אשר כל אחד יכול להפיץ ולשנות. איך ידע אדם על "תוכנה חדשה שנוצרת ומעניינת אותו"? ובכן, ראה זה פלא – יש מגוון פתרונות, החל מהפצות תוכנה (distributions) אשר בוררות את התוכנות המעניינות עבור קהל מסויים ומשלבות אותן למערכת שלמה ועיקבית, וכלה באתרים כמו freashmeat.net שעוקבים אחרי כל הפרוייקטים ומספקים מגוון אמצעי חיפוש וסטטיסטיקות כדי להקל על סינונן. הדברים עובדים יפה מאד. מאחר והתוכנות ניתנות לשינוי, בוני ההפצות מבצעים בהן התאמות ותיקונים, כך שמדובר גם בעריכת התכנים ולא רק בשילובם. זאת ועוד: מספר עורכים יכולים לערוך את אותה יצירה בהתאם לקריטריונים שונים, וכל משתמש בוחר את הגירסה המתאימה לו. כלומר לעיתים "העריכה האפקטיבית" טובה יותר מאשר זו של תוכנה קניינית, פשוט כי התאפשר למשתמש לבחור את הגירסה המתאימה ביותר לצרכיו במקום "one size fits all". ולמען הסר ספק, הגירסה המקורית זמינה תמיד גם היא, למי שאותנתיות בראש מעייניו. המודלים הכלכליים המאפשרים את האמור לעיל הם מרתקים למדי (ולא תמיד נהירים...), אך השורה התחתונה ברורה – יש ברירה ועריכה יעילות גם עבור תוכן חופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון שהיוצרת שרית חדד שמרבים להוריד את שיריה תוך הפרת זכויות יוצרים תרמה משהו משמעותי לאנושות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה יותר משמעותי ממה שתרמו המגיבים באייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מתנצל אבל לי ולשכמותי שלאחר קירוב מתבקש אנחנו ''האנושות'' למען הנושא פורום האייל הקורא תרם הרבה יותר לאנושות מאשר שרית חדד שתרמה ויכוח אחד (מי יותר שולטת- היא או מאיה בוסמילה) אין ויכוח בנושא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה אנשים "מורידים" את היצירות שנכתבות בפורום האייל הקורא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת לי משהו שמטריד אותי כבר כמה זמן- למה אין תוכנית כמו נפסטר או קאזא לספרים? ההסבר היחיד שעולה על דעתי זה שהרבה יותר קשה (טכנית) לסרוק (ולקרוא ממסך) ספרים מאשר להעביר דיסקים של מוסיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שזאת, כנראה, הסיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בגלל שגנבים אינם קוראים ספרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם קוראים בלשים ( ספרות מקצועית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
של ספרים גנובים במחשב ואפילו קראתי ספר אחד בכיתה ג'. בחיי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הורדתי את הספר של מייקל מור ''סטיופד וויט מן'' בפורמט אקרובט, אני מעדיף את הסרטים שלו... גם הורדתי את דוגלאס אדאמס קורא את שלושת הפרקים הראשונים של ''המסעדה בסוף היקום'' ואפילו שמעתי את זה בנסיעה, מקסים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל בקאזא, כמו בכל תוכנת שיתוף קבצים, ניתן למצוא גם ספרים. מעבר לזה, נסה להריץ חיפוש בגוגל, ותווכח בכך שהרבה יותר קל למצוא ספרים (בפורמטי טקסט שונים) מאשר למצוא קבצי מוסיקה (להורדה) בחינם. מן הסתם מדובר בעיקר על טקסטים באנגלית, למרות שגם ברוסית לדוגמא, ניתן למצוא כמעט כל טקסט שהוא פופולרי (לא במובן השלילי של המילה) מספיק. לאחר שמגבלות הנדסיות-טכניות ילכו ויעלמו, תוכל טכנולוגיית ה-eBooks להתחיל לנסוק סוף סוף. או אז אולי יהפכו ספרים (בפורמטי eBook) לפופולריים יותר בתוכנות הנ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא משתלם כלכלית: הדפסת ספר וכריכתו תעלה ברוב המקרים יותר מרכישתו בחנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא אם כן מדובר בספרים נדירים או סיפרי עיון. בWIRED האחרון או לפני האחרון העלו תיזה שמתחיל להיות כדאי להחזיק ספרים(וספרים) שלא מבוקשים (ולכן לא מודפסים יותר) בצורה דיגיטלית, מתוך הנחה שאולי לא משתלם להדפיס ולשווק ספר במהדורה מצומצמת, אבל שעדיין אפשר לעשות רווח אם מוכרים גירסאות אלקטרוניות בצורה מאוד זולה ( לא היית משלם עשר שקל בשביל כל כיתבי אפלטון, למשל?) וכך להרוויח גם מה"זנב" של התפלגות הפופולריות של ספרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא שספרים נדירים או ספרי עיון מוצאים דרכם לקאזות רק לעתים נדירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה? יש באימיול בכמויות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, במחשבה נוספת, יש בעיה של קריאות. אני מתקשה לקרוא טקסטים ארוכים על גבי מסך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תובנות חדשות משפיעות עליך, דיעות והסברים גם כן, והאייל נגיש ומתעדכן כל רגע. אם באייל היו נמחקים דיונים אחרי חודשיים נגיד- היית מוצא עותקים בקאזאא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיימים לפחות שלושה מגיבי אייל, לדעתי יותר, שתורמים באופן קבוע, מתמשך ורב לאחד הפרוייקטים היותר חשובים שקיימים ברשת: ויקיפדיה. http://he.wikipedia.org תרשה לי להזכיר דווקא דוגמה זו, עקב הצהרת זכויות היוצרים הנלווית לה: כל אחד רשאי להעתיק, לשנות, להפיץ מחדש וכו' את החומר, ובלבד שישמור על הקרדיטים ויתיר טיפול דומה בחומר המשוכתב. הצהרת זכויות יוצרים זו, ה-GFDL (GNU Free Documentation License ) באה כתגובת נגד להצהרות זכויות היוצרים המקובלות (אסורה העתקה, שיכפול בכל אמצעי.. וכיוצא באלו) ושימשה ללא מעט יצירות רבות ערך. מספרן עדיין לא גדול, אך השימוש ברשיון זה, או ברשיונות דומים (GPL, Creative Common) הולכים ומתרבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן והשרת שעליו כתבת את התגובה הזאת הוא הוכחה ניצחת לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שכלל "מהולך רגל לחמור" של קישון חל גם כאן. בהומורסקה ישנה מאוד מספר קישון איך הלך ברחוב ונעלב כאשר חצה את הכביש ונוהג ברכב הציץ מן המכונית וצעק: חמור, אולי תסתכל לאן שאתה הולך? מאוחר יותר בהומורסקה, עולה קישון עצמו לרכב ונוסע ולפתע, עובר בכביש הולך רגל בצורה ממש מסוכנת ומאלץ את קישון לעצור בחריקת בלמים, להציץ ממכוניתו ולצעוק: חמור, אולי תסתכל לאן שאתה הולך? וכך גם במקרה שלפנינו: אם אף פעם לא היית ואף פעם לא תהיה אדם יוצר או הוגה רעיון מקורי – סביר להניח שכמו יהונתן אורן כאן תאמץ עמדות "עתידניות" הרואות בזכויות יוצרים נחלת העבר, חסרות משמעות, ניתנות לביטול וכו'. מן העבר השני, אם תרמת רעיונות מקוריים לעולם ואתה מתכוון להמשיך בהרגל מטופש ומיושן זה – סביר להניח שתגבר נטייתך לרצות להגן על פירות חשיבתך, ונטיה זו תחריף ככל שההכנסות הנודעות לך מיצירתך יגדלו (ר' למשל האופן בו הפך מייקל מור מתומך נלהב בזכויות העם הפשוט באינטרנט בשלב בו לא היה לו משהו בעל ערך שיצר למכור, לתומך נלהב לא פחות בזכויות מייקל מור להרוויח מלאן כסף מסרטו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר ככה לפתור גם שאלות של הערכה אסתטית או אקדמית: אם אתה בעד זכויות יוצרים, אז לתוצרים האמנותיים או האקדמים שלך יש ערך. אם אתה נגד זכויות יוצרים, אזי אין להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על בסיס ידע אישי, אני מבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה אורי, מילא שאתה מניח שלא הבנתי את כוונתך בפעם הראשונה. אבל למה אתה להוט כל כך להפגין שלא הבנת את תגובתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שציניות זה באמת לא כמו אופניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש מסכים. כפי שכבר יצא לנו לדון עליו, ''זכויות היוצרים'' בעולם של היום מגנות בעיקר על המתווכים ולא על היוצרים. כדאי להבדיל, אגב, בין זכויות היוצרים למנוע צריכה של יצירתם (למשל, ממי שלא שילם) לבין הקרדיט, או זכותם של היוצרים להיות ידועים בציבור כמי שיצר דבר מסוים. לטעמי, למרות היותי אדם יוצר, זכויות היוצרים מהסוג הראשון הן בעייתיות ואינן צריכות בהכרח להתקיים, וזאת לעומת הזכויות מהסוג השניף שהן אולי החשובות ביותר מבחינת עידוד יצירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה, בעצם? מדוע שלא אקח את ספרך, אקליד אותו מחדש ואוציא אותו תחת שמי? למי זה חשוב – חוץ מלך – אם שמך יהיה ידוע בציבור כמי שיצר את הספר? אני גם אציע את הספר בחצי חינם, כך שלא רק אני ארוויח את הקרדיט, גם קהל הצרכנים ירוויח. ועוד יותר חשוב מזה, זה יעודד אותי מאוד ביצירה שלי וזה הכי חשוב, בדיוק כמו שאתה אומר. נשמע מופרך ומעצבן? לדעתי, זה לא פחות מופרך ומעצבן מהטיעון שלך שבגלל שאופן חלוקת הכספים היום אינו הולם את טעמך האישי הזכויות לצריכה "אינן צריכות בהכרח להתקיים." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דוע שלא אקח את ספרך, אקליד אותו מחדש ואוציא אותו תחת שמי?" כי זו התחזות (אתה מצהיר שכתבת את היצירה, ואין זה כך). זה מקביל לכך שאכתוב בשמך באייל או בבנק. "זה יעודד אותי מאוד ביצירה שלי" איזו יצירה שלך? בסיטואציה שתיארת אתה אינך יוצר דבר ולכן אין לאף אחד אינטרס לעודד אותך. בהערת אגב אזכיר שכל הדיון הזה נבע מכך שאתם מביאים את רווחת היוצרים כטיעון *בעד* זכויות יוצרים. אם הבנתי נכון, יש חשיבות בעיניך לרווחת היוצרים (המקוריים) ולעידודם להמשיך ליצור. בעיני, שמירה על זכויות "ידיעה בציבור" ולא זכויות "העתקה" חשובה יותר למטרה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כי זו התחזות (אתה מצהיר שכתבת את היצירה, ואין זה כך). זה מקביל לכך שאכתוב בשמך באייל או בבנק." מדוע התחזות? הרי איני מעתיק ומדביק את הודעותיך תחת שמך אלא תחת שמי, כך שאתה נהנה מהפצת הודעותיך לכל עבר, ואני נהנה מההערכה שאני מקבל בגלל איכותן. "איזו יצירה שלך? בסיטואציה שתיארת אתה אינך יוצר דבר ולכן אין לאף אחד אינטרס לעודד אותך." האם אתה מוסמך לקבוע האם אני יצירתי? אולי בעיני זה יצירתי מאוד? אולי שילבתי שגיאות הקלדה מבדחות פה ושם כדי לבדר את הקהל במהלך קריאת הרומן שלך? השאלה היא, על מה מבוססת ההבחנה שאתה עורך בין זכויות "ידיעה בציבור" וזכויות "העתקה"? כל עוד אני חותם בשמי (ולא מתחזה לך, שזו ממילא עבירה מסוג אחר), מה לך כי תלין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתחזה כי אתה טוען שאתה הוא ''הכותב המקורי של היצירה''. זו התחזות באותה דרך שלבישת מדי שוטר כשאינך שוטר היא התחזות. שים לב שאינך מתחזה לאף שוט ספציפית, אלא פשוט מבצע מהלך הגורם למישהו להאמין שאתה מה שאינך. במקרה שלפנינו אינך ''הכותב המקורי והאמיתי של הרומן''. לגבי המקרה השני - ברגע שאתבה עושה שינויים שונים ביצירה, אתה נכנס למקום המעניין של ''שימוש אירוני'' או של ''התייחסות''. זהו מקום שאני בהחלט מעוניין להגן עליו. אלא שגם אם תבצע שינויים משמעותיים, עדיין חלקים נכבדים ביצירה בוצעו ע''י מישהו אחר. הפתרון ההגיוני וההוגן ביותר, המגן על יצירתו של כל אחד מהמעורבים, הוא קרדיט משותף. לגבי ''ממה נובעת ההבחנה'', ראה לעיל את שתובתי על ההתחזות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה מתחזה כי אתה טוען שאתה הוא "הכותב המקורי של היצירה"." טוב, אז לך וקרא למשטרה. כשהם יגיעו, נסה להסביר להם כיצד המעשה שלי גורם לך נזק. תזכור כי לפי גרסתך ממילא לא מגיע לך כסף על זה, ככה שאינך יכול לטעון לפגיעה כספית. טענתך כי מדובר ב"התחזות" היא ריקה, כיוון שאין נגרם לך נזק כלשהו. לכל היותר אתה יכול לטעון שאני חרא של בן אדם, אבל אם על זה היו מכניסים לכלא כל המדינה הייתה בכלא. ובינינו, רודי, מה זה מעלה או מוריד אם אני אהיה שותף לתהילה גם כן? מה, לי לא מגיע? מה פתאום אתה מנכס לעצמך באגואיסטיות את הזכויות של הכותב המקורי? מה הקטנוניות הזאת לגבי הזכות שלך להציג את עצמך כיוצר? מה, בכסף שאני מרוויח לא כולנו שותפים? בוודאי ששותפים וטוב שכך! אז במקום שהכסף יגיע למס ההכנסה האהוב ממך הוא יגיע ממני. בסופו של דבר, בזכות כישורי ההפצה שלי וזה שהורדתי כמה קטעים פלצפניים מהספר והכנסתי במקומם קטעי זימה דמיוניים על בסיס סיפורים אמיתיים יגיע יותר כסף והרווח של החברה כולה רק יגדל ויצמח. לא מבין מה בכלל הבעייה שלך כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "אז לך וקרא למשטרה" זה קצת לא טיעון כאשר אנחנו בדיון שבו ברור שחוקי זכויות היוצרים/קניין הקיימות קכיום אינן ניתנות לאכיפה, ואנו מדברים על ההצדקה התיאורטית שלהן. זה שהמשטרה לא תעשה כלום במקרה כזה, לא אומר שאין הצדקה באיסור הזה. ומכאן נעבור ל: 2. אתה מדבר על "גרימת נזק", כלומר על קריטריון משפטי, וטוען שמעצם ההתחזות "לא נגרם לי כל נזק". אבל זה לא נכון. לא נגרם לי אמנם נזק כלכלי, שכן לא התכוונתי למכוא את היצירה ממילא, אבל בהחלט יכול להיגרם לי נזק תדמיתי (לשמי הטוב ולמוניטין שלי) ונזק רגשי. אם אתה גיבור מלחמה, ואני אפרסם בציבור שאני עשיתי את המעשים ההרואיים האלו ולא אתה, הרי שהשם שלך ייפגע. אם מישהו יבוא ויגיד שהוא הקים את את "האייל הקורא", לדובי קגניסר תהיה זכות משפטית לתבוע אותו, גם אם "האייל הקורא" לא מרוויח לדובי שקל. בקיצור, כאשר אתה טוען שיצרת את היצירה שלי, אתה פוגע במוניטין שלי ובשמי הטוב, וזו ללא ספק עילה לסעד משפטי, גם אין כאן נזק כלכלי ישיר. 3. "ובינינו, רודי, מה זה מעלה או מוריד אם אני אהיה שותף לתהילה גם כן? מה, לי לא מגיע? מה פתאום אתה מנכס לעצמך באגואיסטיות את הזכויות של הכותב המקורי? מה הקטנוניות הזאת לגבי הזכות שלך להציג את עצמך כיוצר? מה, בכסף שאני מרוויח לא כולנו שותפים? בוודאי ששותפים וטוב שכך!" מרוב הסגנון המשתלח, לא ברור לי מה הטיעון כאן. המטרה העיקרית שלי כיוצר היא להיות מוכר ומוערך, ולא להרוויח כסף. אני חושב שמטרה זו משותפת להרבה יוצרים. אני לא רואה קטנוניות בכך שאינני מוכן שאתה תבצע מעשים בלתי חוקיים ובלי מוסריים כדי לקחת ממני את ההערכה הזו לפועלי. וכדי להקדים תרופה למכה, אבהיר שלא האשמתי את התומכים בזכויות יוצרים כזכויות קניין בקטנוניות, או בחוסר רצון לחלוק את פרי עמלם. אני בסך הכל לא מקבל את הטיעון "אם לא תהיה זכות למנוע העתקה של יצירות, לא יהיו יוצרים". אמרתי שאני, באופן אישי כיוצר, אקבל עולם שבו תישמר רק זכותי לתהילה ולהערכה ולא זכותי לגבות כסף על היצירה. סיום המשפט שלך, והטענה "בכסף שאני מרוויח כולם שותפים" לא ברור לי כלל. אם אתה מנסה שוב את העקיצה המטופשת לגבי זכות הקניין - דהיינו שאם אני לא מקבל את זכות הקניין כזכות אבסולוטית אז אפשר לבוא מחר ולקחת את הרכוש שלי - אז בבקשה תרד מזה. עברנו כבר את השלב הזה. 4. גם המשפט האחרון שלך לא ברור לי כלל. למיטב זכרוני לא מדובר על זה שמכרת את הספר או שינית אותו, אלא פעל התחזות פשוטה - הדפסת אותו טקסט בדיוק עם שמך במקום שמי. אם אתה רוצה לתאר טסט קייס אחר, אנא נסח אותו יותר במדויר כדי שאוכל להבהיר את עמדתי. 5. בנוסף לכל זה, אני חייב להגיד שאני מאוד לא מעריך את הסגנון הלגלגני שאתה נוקט בו בתגובות האחרונות, ואת ההתייחסות האישית (אתה יודע מה אני כותב? אולי דווקא הספר שלי מלא קטעי זימה סוטים במיוחד?). אשמח אם ננסה לחזור למקרי מבחן היפוטתיים ובלתי אישיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ב"אז לך וקרא למשטרה" התכוונתי שכאשר הדברים יגיעו לבית המשפט, אם הוא יאמץ את הנחותיך בנוגע לזכאות או אי זכאות עקרונית לזכויות, דינו לזרוק אותך מכל המדרגות. כלומר, התפישה הכללית שלך שומטת את הקרקע מתחת רגליך כאשר מישהו בא וגוזל ממך את כספך. 2. טיעון הפגיעה במוניטין הוא הטענה התקפה היחידה שאתה יכול להעלות כאן, אבל גם היא חלשה למדי. אני יכול לטעון, לדוגמה, שממילא אף אחד לא שמע על הספר שלך ולכן אין כאן פגיעה מוחשית במוניטין שלך. אני יכול גם לטעון, לחילופין, כי הספר בעצם גרוע ביותר ובתיתי שמי תחת שמך עליו בעצם נתתי חיזוק לשמך הטוב! [כדי להבהיר, כל דברי כאן באים כדי להבהיר שאתה מנסר את הענף שעליו אתה יושב כשאתה מנסה לקיים תפישה דואלית שגויה של זכויות יוצרים.] 3. דברי לא כוונו להשמע כהשתלחות אלא כהבאה אד אבסורדום של העקרונות שעליהם אתה מתבסס. כפי שאמרתי קודם, אתה מנסה לערוך הפרדה בין סוגים של קניינים במקום בו הפרדה כזו אינה אפשרית. גם שמך הטוב, גם המוניטין שלך וגם זכויות היוצרים שלך הם היבטים שונים של אותו דבר בהתייחס לאובייקט (הספר). 4. כבר ביארתי שניתן להעלות מספר טסט-קייסים. בעקבות הבהרות קודמות שלך, שיפרתי את הטסט קייס. 5. מדבריך כאן ובמקומות אחרים הבנתי שאתה כותב ומישהו אפילו נתן פעם הפנייה למשהו, אבל לא זכרתי אם זה באמת או זה אתה. לתומי סברתי שאנו עוסקים בדוגמה מופשטת לחלוטין. אם לא כך הובנו הדברים, אני מתנצל ומפרגן לך שספרך מלא קטעי זימה סוטים באופן סופר-מיוחד ו/או צנועים כנזירה בת יומה, לפי העדפתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני מתעקש לא להבין. הראיתי מספר לא קטן של דוגמאות שבהן בית המשפט לא יזרוק אותי מכל המדרגות גם אם נניח כהנחת יסוד שאין לי זכות למנוע העתקה של יצירתי. אני לא מבין מדוע אדם אינו רשאי, לטענתך, לפרסם יצירה, להתיר העתקה של היצירה ושימוש לא מסחרי בה, ולדרוש עדיין שיינתן לו קרדיט על היצירה. (אלא אם כן זו לא טענתך, ואם כן, הסבר זאת). 2.ראשית, אני שמח שקיבלת את טיעון הפגיעה במוניטין. אתה מנסה לטעון שטיעון זה לא תומך ב"זכות הקרדיט" בכל המקרים, אלא רק באלו שבהם היצירה היא משהו המוסיף למוניטין של הכותב. מצד שני, אני מתקשה לראות מקרים שבהם יש למישהו אינטרס לקחת קרדיט על יצירה המביישת את יוצרה, ולכן גם אם מבחינה עקרונית שיקול המוניטין לא מגן על "זכות הקרדיט" בכל יצירה שהיא, הרי שמבחינה פרקטית הוא מגן על כל המקרים החשובים. 3. חשוב לציין נקודה מסוימת שנראה לי שאינה מובנת כאן. אני *אינני* תומך אוטומטי בביטול של אותם חלקים בזכויות היוצרים המונעים העתקה והפצה לא מורשית. יש לי בעיקר *תחושה* שחלק זה של זכויות היוצרים הוא בעייתי, הן בשל הקושי באכיפתו, והן בשל הפגיעה שלו בהתפתחות החופשית של האמנות. הטיעון שלי הוא שניתן להפריד חלק זה של זכויות היוצרים מחלקים אחרים (בפרטם "הזכות לקרדיט") ולדון בכל אחד מהם בנפרד. בין השאר אני גורס שעניין "הזכות לקרדיט" הוא יותר מאג'ורי בהבטחת המשך עבודתם היצירתית של יוצרים מאשר "הזכות להגנה מהעתקות". לא הצלחת לשכנע אותי עד כה שהפרדה זו היא בלתי אפשרית, ולו בגלל שקיימים ופעילים מודלים שבהם נשמרים השם הטוב והמוניטין, ולא נשמרת הזכות למניעת העתקות (ושוב אני מפנה אותך להסכם creative commons, לקודי פיתוח של תוכנה חופשית, למאמרים מדעיים, וכן הלאה). 4. אוקיי, אז בוא נציג מחדש את הטסט קייס. אני יוצא ממודל שבו אני מפרסם את יצירתי *שלא למטרות רווח*, ולכן מאפשר העתקה חופשית שלה. ברור לי, שבהסכם הנלווה להפצה כזו, יובהר שניתן להעתיק ולהפיץ את היצירה כרצונך, כל עוד זה *לא למטרות רווח*. רק בדרך זו המודל יהיה הוגן. 5.עסקנו כעיקרון בהדגמה מופשטת, רק שכבר נפגשנו והתעמתנו בעבר בדיוק על נושאי כתיבת ספרים (אאל"ט גיליתי אז שגם אתה מחברם של כמה ספרים בתחום המחשבים) ועובדה זו, יחד עם הסגנון המעט-לגלני, נדמתה בעיני כהתקפה אישית. אם לא כך הדבר, אני מתנצל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ראיתי עליו רק את הדבר הבא: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הצביעות הרגילה שלו: זה לא הוא שרשע, אלו המפיצים שרשעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תרמתי לא מעד קוד מחשב לתוכנות חופשיות, ואני עוד כלום לעומת הכמות הענקית של תוכנות חופשיות ותוכנות קוד פתוח המופצות ברישיות חופשיים. רבים מהאנשים הללו גם מקבלים תשלום על עבודתם על תוכנות חופשיות והם מאד ישמחו אם היו מבטלים את זכויות היוצרים, משום שאז היה להם הרבה יותר ממה להרוויח. אני יכול להביא לדוגמא חברות שמתמחות בייעוץ ובהתאמה אישית של תוכנות חופשיות כמו Codefidence ו- LinGnu (בישראל למשל). האנשים מאחורי חברות אלו היו מאד שמחים אם הם היו יכולים להציע ללקוחותיהם שרותי התאמה למגוון רחב יותר של תוכנות – לא שאין להם מספיק עבודה גם היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק: רשיון ה־GPL מצא דרך לעקוף את רוב המגבלות המיותרות שמציבים חוקי זכויות היוצרים אך תוך שימוש בחוקים החוקיים של חוקי זכויות היוצרים. האם זו אינה פשרה מספיק טובה? מעבר לעובדה שזכויות יוצרים כיום חלות למשך זמן ארוך מדי, הן עדיין משמשות מטרה מועילה בבסיסן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
RMS יוצא נגד המושג "קניין רוחני": |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנמי מאד, המאמר הזה. חוץ מהכללות גורפות הוא לא מביא יותר מדי בשר. בסדר, צריך להפריד בין פטנט לבין סימן מסחרי ובין שניהם לבין זכויות יוצרים. סו? אני, אגב, עובר על חוקי זכויות היוצרים בלי שום ייסורי מצפון, לגבי יצירות שאני יודע בבטחון מלא שלא הייתי מוכן לשלם עליהן. למיטב הכרתי הכלכלית בכך איני גורם שום נזק ליוצר, ולמיטב הכרתי המוסרית באין קרבן אין פשע (זה משאיר רק את מיטב הכרתי האזרחית, זאת שאומרת שחוק צריך לכבד, לא מסופקת במלואה). יצירות טובות ממש, כאלה ששוות את כספי, אני קונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמצידו, אנשים יכולים להוריד את "פרנהייט" מתוכנות שיתוף הקבצים כרצונם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק. כמה שנים לפני פרנהייט הוא הצהיר שמבחינתו לא מזיז לו אם מורידים את סרטיו או תוכניותיו באינטרנט. כשיצא פרנהייט והתברר שכך אכן נעשה, הוא הוצב בעמדה מביכה והעדיף לשלוח את אנשי יחסי הציבור והחברה המפיצה כדי להתנגד לכך, כשהוא בעצמו נותר מעורפל מאחור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למייקל מור לא אכפת שמעתיקים את הסרטים שלו (להיפך). אך, הוא לא בעל הזכויות להפצה (בארה''ב למשל) ולכן חברת ההפצה היא זו שמתנגדת ופועלת בכיוון של למנוע את ההפצה באינטרנט, לא מייקל מור (שאין לו סמכות להתיר העתקה כזו בכל מקרה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הזמר נמרוד לב יאפשר לגולשים להוריד חינם את שיריו באמצעות אתרי שיתוף הקבצים WarezFaw.com, שייפתח מחדש מחר (ד'). הגולשים יופנו מאתר להורדת שירים וקליפים של לב באמצעות תוכנת שיתוף הקבצים eMule. [...] "שלושה אמנים נוספים פנו אלינו והם מעוניינים לאפשר לגולשים להוריד את המוזיקה שלהם מהאתר", אומר "פוצקר", אחד ממפעילי WarezFaw.com, "שניים מהם מוכרים. בינתיים הם קצת חוששים מחברות המוזיקה ובודקים את מצבם המשפטי. לנמרוד לב אין את הבעיה הזו כי זכויות ההקלטה וההפצה של שיריו הם בידיו. אני בטוח שהמהלך של נמרוד יגרום לאמנים נוספים להצטרף אליו"." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת (הרבה) הסטוריה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קחו את MICROSOFT כדוגמה קיצונית - כשאדם קונה ספר, הוא יכול לקרוא בו כמה פעמים שירצה, וכך גם אשתו וילדיו והחותנת שבאה לבקר אותו וכו', ואיש אינו חושב כי זו הפרה של זכויות היוצר. למה כשאותו אדם קונה מחשב שני לביתו עליו לקנות מערכת הפעלה שניה ולא להשתמש בזו שיש לו כבר בבית? (זו הרי צריכה פרטית ואפילו לא העברה לחברים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר בחוסר תלות. מצד אחד, אף אחד לא מונע מהאשה והילדים להשתמש במחשב, כל אחד בתורו. מצד שני, אם את רוצה לשכב על המיטה בחדר השינה שלך ולקרוא בעמוד 17 וחמותך רוצה לקרוא בעמוד 42 תוך כדי ישיבה בסלון, הרי שצריך שני ספרים. ואגב, אני חושב שתנאי הרשיון 1 דווקא כן מרשים התקנה על עד 5 מחשבים תחת קורת גג אחת. 1 - מצד שני, לחצתי "I Agree" בלי באמת לקרוא אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. תוכנת Windows שמגיעה עם מחשב חדש מאפשרת להריצו רק על מחשב זה, וגם יש הגבלה על מספר המשתמשים. 2. אם אני רוצה לקרוא את עמוד 17 וחמותי את עמוד 42 ניתן לקרוע את הספר לשניים ולקרוא חלקים שונים במקביל. נסה לעשות את זה עם תוכנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. באמת תהיתי מי יאסוף את ההגשה הזו. תודה. להלכה: רעיון טוב. למעשה: "מותק, תודיע לי כשתסיים עם הספר, בסדר?". ואתה כמובן צודק - זה בכל אופן לא אפשרי עם תוכנה - כלומר ההשואה של רותי לא מדויקת וזו בדיוק הייתה הנקודה שלי. גם אם אתה מעדיף לקרוע לגזרים ספר, כדי שמספר אנשים יקראו ממנו בו"ז, תוכנות עדיין תיאלץ לקנות לכל אחד בנפרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר הוא רכושך המלא. תוכנה אינה רכושך המלא. בתמורה לתשלום לחברה אתה מקבל כמעט תמיד רק רשיון שימוש מוגבל למדי. תנאי הרשיון כוללים מדי פעם סעיפים כמו "אל תחלק את חבילת התוכנה הזו לשני חלקים ותשתמש בכל חלק במחשב נפרד" ו:"שלא תעיז לפרסם benchmarks של התוכנה הזו ללא אישורינו המפורש". ראית פעם רשיונות שימוש דומים לספרים? במחשבה שניה: מתחילים להיות תנאים דומים לכל מיני ebooks . ויש גם אנשים תמימים שחושבים שאפשר לאכוף אותם ללא שליטה מלאה על החומרה ומערכת ההפעלה שמציגה את אותו ה־ebook. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשיון של כל התוכנות בהן אני עושה שימוש מעניק לי את הרשות לעשות בהן כרצוני, ובפרט שלא אשלול רשות דומה מכל צד שלישי... אם כי חלקם לא מכילים את ההסתייגות האחרונה... ומיותר לציין שלא שילמתי עליהן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"למה כשאותו אדם קונה מחשב שני לביתו עליו לקנות מערכת הפעלה שניה ולא להשתמש בזו שיש לו כבר בבית? (זו הרי צריכה פרטית ואפילו לא העברה לחברים)" אה, זה מאוד פשוט. כשאתה קונה קופסה בה יש תוכנה של מיקרוסופט, בין אם זה מחשב או קופסת קרטון עם דיסק וכמה ניירות, אתה לא קונה את התוכנה. מזל טוב! מה שקנית הינו רשיון שימוש בתוכנה. התוכנה היא רכושה של תאגיד מיקרוסופט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה1 היא לא למה לא להתקין את התוכנה על שני מחשבים בו זמנית, אלא למה לא להעביר את התוכנה ממחשב אחד לאחר. ישנן לא מעט תוכנות בהן זה מתאפשר (לא כפירצה, בהסכמה). בגלל שלא קוראים לזה "תוכנה" אלא "מערכת הפעלה"? אז מה? אחרי שהפכתי את האוטו שלי על הגג, והוא הוכרז כ total loss, איש לא מנע ממני להוציא את המנוע מהרכב ההרוס ולהתקין אותו במכוניתו של החבר שלי שלא טרח לבדוק שמן. ___ 1 אם לא המקורית, אז המשופרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו זוכר את ה-No-Nonsense License Agreement של בורלנד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו זוכר את בורלנד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו יש כאלו שעובדים עם בורנלד - וגם הם עוברים עתה לסביבות מיקרוסופטיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ר' כאן: http://www.borland.com.cn/services/training/purchase... וכאן: http://www.handable.com/license.asp?AppName=PZCalc&a... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? עשה ניסוי אם כך: התקשר בבקשה אל מיקרוסופט ישראל, והסבר להם שיש לך רשיון שימוש בתוכנה שלהם, אבל הדיסק שברשותך נפגם. לפיכך, אתה מעוניין שישלחו אליך דיסק חלופי, במחיר עלות של המדיה. תקבל? בחיים לא. השווה את אותו המצב, למשל, לרשיון השימוש שיש לך בטלוויזיה בכבלים: אם החומרה שסופקה לך ע"י חברת הכבלים מתקלקלת, הם יספקו לך חלופית. אתה, הרי, משלם עבור השירות, ולא עבור החומרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) למה לא עשית גיבוי? ב) אין לך שכנים שכן עשו גיבוי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) זה לא חוקי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידוע לי גיבוי הוא תמיד חוקי. שימוש בגיבוי מותר רק אם המקורי יוצא משימוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע לך לא נכון. אסור להשתמש בגיבוי, אלא אם אי אפשר לקנות את הספר יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"ספר" הוא התוכנה מתגובה 255187. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי מיקרוסופט שמה הגנות על הדיסקים שלהם למניעת העתקות מליימנים כמוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא אם זה משהו שמובנה בשיטה, או סתם בגלל ששירות הלקוחות של מיקרוסופט $%^&*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהחלט מובנה. אותה תגובה תקבל כשתתקשר להד ארצי ותבקש מהם שיחליפו לך את תקליטי הויניל בתקליטורים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הד ארצי מעולם לא טענו שאתה משלם עבור רשיון שימוש בתקליט[ור]. אתה משלם עבור חתיכת הפלסטיק, ובנוסף לכך חלות עליך כל מיני מגבלות בנוגע לשימוש בה (לא מאוד דרקוניות; רק אסור לך לעשות בה שימוש מסחרי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"באמת?" כן. לגבי הניסוי.. זה יכול להיות ניסוי מעניין, אני אנסה את זה בשבוע הבא, אם אזכור. לא שיפתיע אותי אם התשובה תהיה שלילית. ואכן היא תהיה. בכל זאת הפיסקה השניה שלך מפספסת את העניין לגמרי, ההשוואה בין מיקרוסופט לחברת הכבלים אינה רלוונטית - מיקרוסופט אינה מוכרת שרות - היא מוכרת רשיון שימוש בתוכנה - היצוג הפיסי של הרשיון הזה הוא מדבקה קטנה עם הולוגרמה, מספר סידורי, וברקוד - שנמצאת ברשותך. זה מה שקנית. מבחינת מיקרוסופט - הדיסק שקיבלת הוא בונוס, אין לו ערך. אם הBSA ,אותו ארגון סתרים אפל הדואג לנקיון העולם מתוכנה פיראטית, יבוא לביקורת בעסקך, ויראה כי יש לך את הדיסקים אך אין ברשותך המדבקה הנ"ל, תתכונן להכנס לעולם-של-כאב - לדיסקים, כאמור, אין ערך. שאלה יותר מעניינת תהיה מדוע, כשאתה קונה מחשב חדש מחברה מבוססת (DELL לדוגמה) אתה חייב לקנות גם את מערכת ההפעלה המותקנת - ברב המקרים לא תוכל לקנות את המחשב ריק ולבצע את התקנת מערכת ההפעלה החביבה עליך לבד, מה שמוסיף עלות למחיר המחשב. התשובה לשאלה זאת לא מאוד מורכבת, והיא מסתתרת, בין היתר, בשמו של משחק לוח ידוע בו המשחקים סוחרים בנדל"ן. יותר מכך.. החברה שיצרה את המחשב (ליתר דיוק מרכיבה ומשווקת אותו) קנתה רשיון ממיקרוסופט שהיא חייבת למכור עם כל מחשב - דה פאקטו. דה יורה - הם יכולים לא לעשות את זה אבל זה כאב בירוקראטי עצום (וכאב כלכלי) לחברות האלו לא לעבוד בצורה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומישהו באמת עשה את זה לאחרונה: מיקרוסופט בתגובה: "מלבד זאת, רכישת מוצר תוכנה היא רכישת מוצר לכל דבר, וכפי שלא ניתן לקבל כל מוצר אחר במקרה של אובדן או גניבה, כך הדבר גם במקרה זה. " אז מה רוכשים כאן, לפי מיקרוסופט? רשיון שימוש, או מוצר ממש? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי קשר ישיר לנושאי המאמר: מומלץ לקרוא את ההקדמה לרשיון כדי להבין שיש כאן גם שאפתנות משפטית מעבר לחדשנות הטכנולוגית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבא: "חוקרים של תוכנית מדיניות חופש הביטוי במרכז ברנן לצדק בבית הספר למשפטים של NYU ערכו מחקר כדי לבדוק היכן נגמרים גבולות הקניין הרוחני ברשת ואיפה חל השימוש ההוגן. [...] המסקנות הראשוניות של החוקרים הן כי למכתבים אלה יש, לעיתים, "השלכות מצמררות" על חופש הביטוי. זאת, מאחר וחוק דיגיטל מילניום מחייב ספק אינטרנט להסיר תכנים החשודים בהפרת זכויות יוצרים עם קבלת מכתב ההתראה, גם אם אין ביכולתו להוכיח כי זכויות היוצרים שלו הופרו, ומחייב את מפרסם התכנים להתגונן." וקישור למאמר המקורי: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודוקטור פרופסור האייק. אתם מתבקשים להסיר את כפכפי ההגיון שלכם בכניסה, כדי לא לגרור אבק של מיסוי לתוך הבית (חוץ מאשר מיסוי לצורך הגנה על עקרונות מקודשים) ולא לשאול את עצמכם שאלות מיותרות. אם שמעתם במקרה על כך שארה"ב הייתה בעבר כלכלה פיראטית של יצירות עוד יותר מהסינית או הישראלית כיום, פנו לחדר 12 לטיפול מחיקת זיכרון והשתלת הערצה עיוורת למ. פרידמן (קדוש, קדוש, קדוש) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה את מנסה להגיד כאן. אולי תוכלי לנסח את זה במילים קטנות יותר, עבור פשוטי העם (כמוני)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא מנסה להגיד שאין ביכולתה - או ברצונה - להתמודד עם הטיעונים שמביאה חמישיית איוב''צ, אבל היא מתנגדת לדבריהם בכל תוקף. בערך כמו ''לא יעלה על הדעת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו טיעונים שלא ניתן להתמודד איתם, משום שהם נשענים תמיד על אמירות כמו ''מוכח ש...'' ו ''ידוע ש...''. אבל אני מסכימה, באמת אין לי רצון להתמודד איתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל. בתור צופה מהצד אני חייב להגיד שחוץ מגיל לדרמן לא שומעים כאן הרבה טיעונים ממשיים נגד חזון אחרית הימים הקפיטליסטי המובטח, והקורא התמים עלול לחשוב שבאמת אין כאלה בנמצא. התרשמתי ממך שדווקא יש באמתחתך מילה או שתיים שיכולת לזרוק בעיניין, אם רק היית נפטרת מכמה מטריצות מעיקות ויתום אחד שגוזלים את זמנך. חבל שכבר אמרתי ''חבל'', אחרת היית יכול לסיים את ההודעה שלי כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חמישיית איוב"צ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי (רדלר), יעקב, ווטסון, (ד''ר) בר-ביצוע, צר לי - לא יודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה איזה יוסף(?) צרי שהצטרף לרביעיה לפרק זמן מסויים, אבל נראה שהוא היה רק תייר ולא תושב קבע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, ווטסון והמסביר ( וכנראה גם ליאור) זה לא אותו אחד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא מנסה להגיד: טפו, אנטישמים! אולי תבהלי ותברחי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחילת העמוד השלישי במיוחד: So why do otherwise law-abiding citizens feel that they can morally justify infringing copyright? The industry likes to paint them in one of two colors: either they are morally equivalent to thieves of any other good, no better than the pickpocket or shoplifter, or they are uninformed fools who don't understand that their actions are illegal and hurt the people who produce the software, music and other good that are being shared illegally.
I believe that neither of these characterizations is particularly accurate. In fact, I believe that most of these people are quite sophisticated in their understanding of the economic and moral impact of their actions. They feel justified in infringing because they have made the judgment that the purveyors of these goods in the legitimate marketplace are taking advantage of them and not meeting their reasonable demands for fairer pricing and more convenience in distribution. And in fact, even your typical teenage mp3 hound has a pretty complete understanding of the economic forces at work. They don't do it because they misunderstand. They feel justified in doing it because they do. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אזרחים שמעוניינים לבצע גיבויים למסמכים אישיים וחוקיים במחשבם הפרטי יצטרכו לממן גנבת מוסיקה? זהו פתרון לא אפקטיבי למקת מדינה מדוע אנו צריכים לשלם עבור טעויות שהמדינה לא מצליחה למגר כמו ארצות אחרות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. אז אני יכולה לגנוב את אחת המכוניות של שרי הממשלה לשימוש פרטי. לא ככה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בדיוק ככה, בתנאי שזה לא ימנע מאותו שר לעשות שימוש במכונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים רבים מגיבים כאן בהתבסס על אי הכרה של החומר ואי ידיעה של המצב החוקי. מביאים "דוגמאות" כמו היטל על נעליים בגלל שאנשים משיגי גבול ועוד שטויות כאלו. ההסדר שעל פיו מוטל היטל על "קלטות" ריקות, הוא ראשית כל היטל ולא מס, כפי שרוב הבורים שמגיבים כאן כותבים. זהו סכום כסף הנגבה עבור מטרה מסוייטמת, ומועבר על ידי המדינה לידי היוצרים והמבצעים של התוכן המועתק ללא רשות. המדינה רק מבצעת את הגבייה. אציין שבמרבית ארצות אירופה ( כן, זה נוהג גם שם וכן בקנדה, ביפן, באוסטרליה ועוד ועוד...) הגבייה של ההיטל בכלל נעשיית על ידיבעלי הזכויות עצמם באמצעות התאגדות שהמחוקק נתן לה סמכות לגבות את הכספים. הכספים מחולקים בין המפיקים, היוצרים והמבצעים, בכדי לפצות אותם על כל הנזקים הכספיים שנגרמים להם מכך שמעתיקים את התכנים השייכים להם ועושים בהם שימוש ללא הגבלה וללא תשלום והתברר מזמן, שאין כל אפשרות טכנולוגית למנוע העתקות כאלו. אם כל מי ש"מוריד" שירים, סרטים, סדרות וכדומה למחשב שלו היה משלם לבעלי הזכויות - לא היה כלל צורך בחקיקה אבל כולם יודעים שזה לא המצב. בכל ארצות אירופה המערבית קיימת חקיקה בנושא הזה, על פיה מוטל היטל על כל מכשיר או התקן שבאמצעותו ניתן להעתיק תכנים. לפני שחוקקו את החוק הזה, דאגו באירופה - כמו שצריך לעשות לפני כל חקיקה, והאיחוד האירופאי עשה מחקר שוק ומצא שבממוצע, כ-60% מכל נפחי האכסון בכל ההתקנים הללו ( דיסקים ריקים מכל הסוגים, דיסקים או קי, מחשבים ,מכשירי MP3, טאבלטים וסמארטפונים ) משמשים לאכסון מוסיקה ותכנים אודיו וויזואליים. מתוך זה, כ- 40% תכנים שהועתקו באופן בלתי חוקי ללא תשלום עבור זכויות. מדובר כאן בהפסדים של הרבה מאות מיליונים של EURO שנגרמים למפיקים ליוצרים ולמבצעים. כל הטענות שניסו אירגוני צרכנים אירופאיים לטעון, שצריך לאפשר זאת ללא תשלום כי זה "טוב לתרבות.." נדחו והוחלט להנהיג את ההיטל שקיים כבר מתחילת המאה ה- 21 . בישראל, כמו בישראל, לא מצאו לנכון ללכת את "כל הדרך" כמו באירופה והנהיגו את ההיטל הזה במאוחר ורק על "קלטות ריקות" כאשר כקלטות הוגדרו כל ההתקנים שלא נועדו לשימוש במחשבים. באופן זה שחררו מחובת התשלום את ההארד דיסקים המותקנים במחשבים ( באירופה חל עליהם ההיטל לפי הנפח ) שלא לדבר על דיסקים און קיי, מכשירי MP3 וסמארטפונים. קצת נתונים לדוגמה: סכום ההיטל השנתי הנגבה ומחולק ליוצרים ומבצעים בצרפת מדי שנה הוא בסביבות 400,000,000 EURO בישראל האוצר מעביר לכלל המפיקים, היוצרים והמבצעים סכום שנתי של 1,500,000 שקל...תעשו חשבון ב EURO... יש צורך בתיקוני חקיקה דחופים בכדי להתאים את המצב בישראל לזה המקובל בארצות תרבות אבל משרד המשפטים, האמון על החקיקה, פשוט מתחמק. אני מציע לכל חמומי המוח שמגיבים רק בגלל שאפשר להגיב, שינסו לעצור וללמוד קצת את הנושא לפני שהם כותבים שטויות מפרי מוחם הקודח, מבלי ללמוד את הנושא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
90 אחוז מהתגובה היה מחכים ורלבנטי. המשפט האחרון שכלל חמומי מוח ושטויות היה מיותר, מראה שהכותב עצמו לא קרא את הדיון, ובפנייתו לקהל מגיבים מלפני עשור כנראה שימש יותר כהוצאת קיטור עצמית מאשר כתגובה עניינית למישהו ממשתתפי הדיון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |
|
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |