בשעת צהריים ביום קיץ בשנת 1999 הלכתי בשביל המוביל ממגרש המסדרים אל משרדי השלישות בבסיס בו שירתתי בפאתי בית־שמש. הטלפון הסלולרי של נוקיה, מהדגמים שכיום מכונים "לבנה", היה צמוד לאוזני. הקשבתי לצליל החיוג והמתנתי לתשובה. היה לי רעיון מבריק, והייתי חייב לחלוק אותו עם מישהו. הייתי יכול לחכות עד לערב, כשאחזור הביתה, ולשלוח דוא"ל עם הרעיון המבריק שלי. אבל רציתי לספר למישהו עכשיו. רציתי לשמוע את הצחוק שלו בתגובה לרעיון המבריק שלי.
"מצאתי שם," אמרתי לערן כשסוף סוף ענה לטלפון. "האייל הקורא". ערן צחק.
כשישבנו נרגשים כדי להתחבר לדבר הזה שכולם מדברים עליו, אי אז ב-1999, ראינו בעיקר הרבה אנשים אחרים מסתכלים עלינו. בזמנו זה נראה לי מוזר – מעין אנומליה שצריכה לעבור מן העולם. האייל הקורא, כשהוקם, היה אמור לעשות את הבלתי ייאמן ולהביא את העולם שבחוץ לתוך האינטרנט הישראלי. בזמן שרוב האתרים בעברית עסקו בתרבות האינטרנט עצמה, אנחנו רצינו לנצל את המדיום החדש כדי לדבר על מה שקיים מחוצה לו. במונחים מקומיים זה היה מהפכני: לא סתם לשחזר מדיה קיימת על גבי האינטרנט, אלא ליצור משהו חדש, משהו שמתבסס על הטכנולוגיה האינטראקטיבית של האינטרנט. לא עוד תקשורת של אחד לאחד או אחד לרבים, אלא תקשורת של רבים לרבים – הרב־שיח הדמוקרטי האולטימטיבי בחסות טכנולוגיית האינטרנט.
לרגע אחד, ארוך למדי, האייל הקורא היה, בעיניי לפחות, אחד הדברים המרגשים והמעניינים ביותר ברשת הישראלית. אני ורבים אחרים בילינו שעות רבות בין דפי האתר. הייתה תקופה שכל חיפוש שני בגוגל בעברית הניב קישור לאייל בעמוד התוצאות הראשון. האייל הקורא היה אז מאגר ידע מיוחד במינו באינטרנט העברי.
הרבה דברים קרו מאז. אם אפשר לסכם את התהליכים שהתרחשו בעשור האחרון באינטרנט במשפט אחד, הרי הוא שההפרדה בין "האינטרנט" ל"עולם האמיתי" נגוזה. ההתעקשות שלנו על שמות אמיתיים עבור כותבי המאמרים לאתר נתפשה כנוקשות אנכרוניסטית בימי האייל הראשונים, כחוסר הבנה של אופייה של האנונימיות ברשת. היום, אחרי מותה המתוקשר של האנונימיות, מעטים האנשים שמפרידים בין חייהם האמיתיים לחייהם המקוונים במידה כזו שהם אינם מזדהים בשמם ובתמונתם – בבלוג, בטוויטר, בפייסבוק ועוד. חלק משמעותי של חיי החברה של רבים מאיתנו מנוהל (אם לא מתקיים ממש) באמצעות הרשת. היום, אתר שיוקדש ל"אינטרנט" נשמע הגיוני בערך כמו תוכנית טלוויזיה על "העולם".
גם האינטרנט כמדיום התפתח. טכנולוגיות של הקמת אתרים והפצת תכנים הפכו את הפרסום לנגיש לכל יוצר, ואת התכנים המפורסמים לנגישים לכל קורא. אם פעם העלאת מאמר חדש לאתר הפרטי שלי דרשה מידה לא מבוטלת של זמן והיכרות עם כלים טכנולוגיים מתוחכמים, אך הביאה לחשיפה לעיני מעטים בלבד, הרי שהיום העלאת רשומה חדש לבלוג היא משימה שדורשת מינימום של ידע ומאמץ, ואמצעי ההפצה הופכים כל טקסט, סרטון או תמונה לנגישים למאות אנשים באופן מיידי וישיר, וזמינים למיליונים רבים באופן פוטנציאלי. Web 2.0 היה מושג כל כך פופולרי במשך תקופה מסויימת, עד שהוא יצא לכולם מהאף ועכשיו נמצא בשימוש בשתי סיטואציות בלבד: אצל הציניקנים המתחכמים, ואצל אלה שאין להם מושג. כבר אין Web 2.0, יש פשוט את האינטרנט כפי שהיא כיום.
אבל בתוך כל זאת, האייל הקורא עצמו כמעט ולא השתנה. למעט שינוי עיצובי אחד מהותי ב-2001(!), כשהאתר עבר מעברית ויזואלית(!!) לעברית לוגית(!!!), לא נעשו כמעט שינויים נראים לעין. המנוע שבבסיס האתר עבר שינויים ושיפוצים רבים, אך הממשק מעולם לא שונה מהותית, ממגוון סיבות שלא כאן המקום להיכנס אליהן. לכן, במידה רבה, האייל נראה ומרגיש כיום מוזר, קצת מאובן.
האייל הקורא. מי אמר שהוא מאובן?
אך הממשק הוא רק סימפטום למשהו אחר, משמעותי יותר, גדול יותר. האייל הקורא הוא כיום נטע זר בנוף האינטרנט הישראלי (ובכלל). כבמה לפרסום הוא כמעט אינו מספק שום שירות שאינו ניתן בצורה יעילה יותר על־ידי פלטפורמות אחרות, כמו אתרי בלוגים למיניהם. מה שהוא כן מספק – שירותי עריכה איכותיים באופן יוצא דופן בנוף האינטרנטי – אינו שירות מוערך במיוחד בימינו, ובין כה וכה הזמן הכרוך בעריכה (בהתנדבות) מצמצם מאוד את התועלת שבה עבור מי שהתרגל לסיפוק מיידי ולפער זמן אפסי מרגע הכתיבה לרגע הקריאה. אודה ואתוודה שגם לי כבלוגר קשה להסכים להמתין ימים ואף שבועות בין כתיבת טקסט לבין פרסומו באייל. הפרסום בבלוג הוא הרבה יותר פשוט ומספק, גם אם המשמעות היא שאיכות הטקסט תהייה פחותה.
בכל זאת, רצינו להאמין שעדיין יש ערך במה שאנחנו עושים. אבל יום אחד קמנו בבוקר וגילינו שאפילו אנחנו כבר לא כל כך מתעניינים באתר. קצב פרסום המאמרים הפך כבר מזמן לבלתי סביר בעליל, וקצב טפטופם של מאמרים איכותיים חדשים לתיבת הדוא"ל של המערכת הלך ונחלש. גם הדיונים בתגובות מיצו עצמם זה מכבר, ורבים מהם לא רק שחוזרים על דיונים שכבר התקיימו בעבר, אלא אף מודעים לכך ומתייחסים לחזרה הזו בעצמם.
כשהלכתי אז בשבילי הבסיס, ב-1999, לא העליתי על דעתי שהרעיון החצי־רציני שלי יהפוך לפרויקט שישרוד עשור שלם. כשהאייל חגג חודש זה היה הישג. כשהוא חגג שנה זו הייתה התגשמות של חלום. כשהוא חגג עשור...
כשהאייל חגג עשור כבר לא קראתי את האייל.
האייל הקורא הוא נכס. היה לי הכבוד והעונג לעמוד בראשו במשך מספר שנים. עד היום הקמתו היא אחד הדברים הראשונים שאני מספר על עצמי לאנשים חדשים. אבל הגיע הזמן לנתק את האתר ממכשירי ההחייאה שהחזיקו אותו בחיים באופן מלאכותי מזה זמן מה. הגיע הזמן לומר שלום.
האייל ימשיך לתפקד עוד במשך כשבועיים כדי לאפשר לדיונים שעדיין מתקיימים להתקדם לקראת סיום (עד כמה שדיון איילי מסוגל להסתיים אי פעם). בתום התקופה הזו, מנגנון התגובות החדשות יושבת, והאייל יהפוך לאתר סטטי. כל המידע, כל הרעיונות, כל הדיונים שנצברו באייל בעשר שנים וחצי, ימשיכו להתקיים ולהיות זמינים לכל, לפחות לזמן מה, כסוג של מתנת פרידה מאיתנו לכל האנשים שהפכו את האייל לאתר שהיה לאורך כל השנים הללו.
אני רוצה להודות לעורכי האייל לדורותיהם (לפי סדר הא"ב): איילת בועזסון, ערן בילינסקי, דני בר, שמעון גלבץ, טלי וישנה, אביבה משמרי, יובל נוב, יהושע ניר, ירדן ניר־בוכבינדר, איילת עוז, אדם קלין־אורון ואסף שפריר. וכמובן לטל כהן, שאפשר לאתר להתקיים, פיזית, טכנית וכלכלית; ולערן טרומר הסיסאדמין (שצחק מאותו רעיון שהיה לי באותו יום קיץ בבסיס).
תודה אחרונה גם לכל מי שכתב עבורנו מאמרים, לכל מי שהשתתף בדיונים ולכל מי שסיפר לחבריו על האתר הזה, שכל כולו מוקדש לשיחה אינטליגנטית, ביקורתית ומלומדת: אתר אינטרנט על כל מה שיש שם, מחוץ לאינטרנט.
קריאה מהנה,
דובי קננגיסר
העורך הראשון
תוספת מאוחרת: לאור הדיונים בתחתית מאמר זה, התארגנו כמה ממשתתפי האייל ועורכיו - דני בר, אליהו גרייצר, יובל נוב, ירדן ניר־בוכבינדר ושוטה הכפר הגלובלי - להעביר את האתר שידוד מערכות. בעוד מספר שבועות האתר ייפתח במראה ובפורמט חדשים, באותה הכתובת, ועם גישה לכל המאמרים והתגובות הישנות. עד אז לא יתפרסמו מאמרים וסקרים חדשים, אבל יתפרסמו עדכוני חדשות בקצב נמוך; ניתן יהיה להמשיך להגיב לכל הפרסומים הקיימים.
|
קישורים
האייל הקורא - כתב־עת לענייני תרבות ואקטואליה
קריאה ראשונה - המאמר הראשון שפורסם באייל הקורא
האייל חגג חודש - קריאה שנייה
האייל הקורא עצמו כמעט ולא השתנה היסטוריית האתר בארכיון האינטרנט
|
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש