 |
הידיעה הזאת על הסגירה הצפויה השאירה אותי די אדיש. אני שותף לתחושה שהאייל אינו מה שהיה בעבר. פעם הייתי נכנס לאייל בציפייה לרעיונות מעניינים, לתגובות מעמיקות ולדיאלוגים שנונים. היום אני נכנס לאייל יותר מתוך הרגל. אני השתנתי והרחבתי את אופקיי ותחומי התעניינותי (לא מעט בזכות האייל) וגם האייל השתנה, איבד רבים מהמגיבים המעניינים (למרות שנשארו לא מעט כאלה) וכבר תקופה ארוכה נראה שאינו מתחדש.
בימים האחרונים, כשקראתי את התגובות בדיון זה, גיליתי שאני מאבד את האדישות שלי. זה מצער, כי דווקא הייתי גאה באדישות הזאת וביכולת למתוח קו ולעבור הלאה. השינוי אירע כשפתאום תפסתי שמה שאני הולך לאבד אלו הרבה חברים. נכון הדבר שעם רוב המגיבים מעולם לא נפגשתי או שנפגשתי בחטף במפגש אחד שנכחתי בו. אני יודע מעט מאוד, אם בכלל, על חייהם מחוץ לאייל. ובכל זאת, אלה אנשים שאני מרגיש שכבר שנים ארוכות מלווים אותי. אני מרגיש שאני מכיר אותם והם מכירים אותי. דעותיהם ותגובותיהם חשובות לי. יש לנו קודים משותפים. למדתי מהם רבות, ניהלתי איתם שיחות, התבדחתי איתם והתעצבנתי עליהם. לפעמים האייל והאנשים בו היו יותר מציאותיים עבורי מהמציאות הלא-איילית עצמה.
אני כבר לא אדיש. למרות שאולי לא נשארו לנו הרבה דברים חדשים להגיד איש לרעהו, אני מצר על כל החברים שאאבד. תודה לכולכם על העונג שהענקתם לי בחברתכם. תודה לטל ולעורכים לדורותיהם שאפשרו את המפגש הזה. גם אם זה לא יהיה אותו הדבר, אני מקווה שנפגש עוד בעתיד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש