בתשובה לערן בילינסקי, 16/10/02 15:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הלבן נע במלכה ל- h4; מי שרשם את המהלכים ביצע עבורנו ניתוח קצר של האופציה היותר סבירה-לכאורה (מלכה ל- e6); אחרי הניתוח, הרישום נמשך (עם מסעו של השחור במלך ל- g6). הנקודות מציינות שזהו המהלך ה- 27 של השחור, ולא של הלבן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי מישהו כאן מבין ברידג'? אני תמיד קוראת את מדור הברידג' ומוקסמת - הולכות שם דרמות שלא מן העולם הזה. רק מה פירוש "השלים ביצוע חוזה", או "משך לקיחה בספייד" אין לי מושג (הם גם נורא מתרגזים שם תמיד - מערב שילם על יהירותו, מזרח התחרט על משהו וכו'). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לענות לך, אבל נראה לי שזה לא המקום. אפשר אולי לכתוב מאמר על המשחק הזה, או לחילופין - להסביר לך באופן פרטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאם אפשר לתמצת את העיקרון מאחורי המשחק הזה במשפט-שניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אני אנסה. זהו משחק קלפים לארבעה שחקנים (ליתר דיוק - שני זוגות). אני אדלג עכשיו על שלב ההכרזה, ואעבור ל"משחק" (למרות שעיקר המשחק הוא ההכרזה. בגדול, זה קצת כמו "מלחמה", כלומר בכל סבוב הקלף הגדול לוקח. אלא שלהבדיל ממלחמה, יש חשיבות לסידרה של הקלף (כידוע ישנן בקלפים ארבע סדרות - שתיים אדומות: יהלום ולב, ושתים שחורות: תלתן ורומח (Spade)). בעיקרון בכל סבוב חייבים להשליך קלף מהסידרה שהשליך הראשון בסבוב, ורק אם אין מותר להשליך קלף מסידרה אחרת. הקלף הזוכה הוא הגבוה מבין הקלפים של הסידרה המשוחקת, או הסידרה השליטה, שהיא קבועה לכל היד (13 סבובים כאלה, עד שנגמרים כל הקלפים), ונקבעת במהלך ההכרזה. סה"כ הלקיחות (בין 0 ל13) בכל יד של שני בני הזוג נספרות. (למעשה סופרים רק את הלקיחות מעל 6, כלומר בין 1 ל 7, אבל זה אותו דבר). על מהלך ההכרזה בשעור מס' 2, (מותנה במספר נרשמים מינימלי), אבל רק נציין שבמהלך ההכרזה כל שחקן רואה רק את 13 הקלפים שלו, ואמור להבין מה הקלפים שבידי האחרים. ההכרזה היא מעין מכרז (ובאנגלית bid), שבו כל זוג מתחייב לקחת מספר לקיחות (כאמור בן 1 ל 7 ) כתלות בשליט המוצע. הזוג אשר הציע את ההצעה הגבוהה ביותר (במספר הלקיחות, ואם יש שוויון אז בסידרת השליט, לפי סדר עולה: תלתן, יהלום, לב, רומח וללא שליט) הוא הזוכה, ומנסה לבצע את החוזה. הזוג השני מנסה למנוע ממנו את בצוע החוזה ונקרא "מגינים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומודה על שיעור 1 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השם הרשמי של סדרת ה-Spade בעברית הוא "פיק", אבל נדמה לי שכולם משתמשים ב"עלה". בכל מקרה, זה לא "רומח", כפי שאפשר לראות מהציור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיק זה בעברית? יש קשר לצביקה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מאיפה הבאתם את "רומח", אני תמיד חשבתי ש Spade זה מהצורה דמויית את-חפירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
I know that the spades are the swords of a soldier
I know that the clubs are weapons of war I know that diamonds mean money for this art But that's not the shape of my heart (sting - shape of my heart) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה שהמילים של השיר הזה עמוקות, ממש אפשר לצלול פנימה, להסתחרר מרוב עומק... וואו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, סטינג חזק בעומק. במיוחד אני אוהב את שירו דו דו דו דה דה דה דה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבקשת לדייק - זה *דה* דו דו דו וגו'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת? אז זה מאבד את המשמעות. הייתי בטוח שזה שיר בסיגנון השירים של שנות השישים שהיו ממציאים ריקוד דבילי ומבקשים מאנשים לרקוד אותו כמו ה Locomotion או משהו כזה. יעני עשו עשו עשו את ריקוד הדה דה דה (שיר אחר משובח לא פחות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שוב מבקשת, במטותא - זה "דא דא דא", כמו הזרם האמנותי (ה"דה דה דה" זה בגרסת ה-12 אינץ' ברוסית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"De do do do
De da da da Is all I want to say to you De do do do De da da da Is meaningless and all that's true" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביאו את הלילה, הסרט הדוקומנטרי של מייקל אפטד, הזכור לטוב מהפרויקט 7UP, מתעד את העבודה של סטינג על האלבום חלומם של הצבים הכחולים ואת ההופעה החיה.שווה. הוא יוקרן ב-30.10 ב-08.45 בערוץ MGM ב-YES. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לחלץ את בארט סימפסון מהבור (לאחר שהאחרים כבר התיאשו). ועל כך יבורך. אכן, סטינג חזק בעומק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקלפים למעשה מייצגים את המטרות או אופני הפעולה של הפרט בתרבות האנושית - שליטה (שיכולה להיות מושגת על ידי כוח או כסף). הגיבור של השיר מגלה שליטה מלאה בקלפים (בית ראשון), ולכן בפועל אפשרויות הפעולה השונות שיידונו להלן צריכות להיות נתונות בידו. אבל מיד עם תום שתי שורות האכספוזיציה, אנו רואים שמטרות המשחק שלו הן שונות. הוא לא משחק בשביל כסף (למרות שהוא זוכה), וגם לא בשביל כבוד (שיש להניח שהוא זוכה בו בגלל המיומנות במשחק). כסף וכבוד, המייצגים הקלאסיים של עולם הצריכה המערבי נפסלים כאן כמניעי פעולה. ולכן, הבית הראשון מותיר אותנו בציפייה להמשך. מסתבר (בית שני) כי הקלפים מהווים כלי עבור המשחק לפתרון הבעיות המהותיות של חייו (וכאן למעשה גם נערך הקישור הסופי שבין הקלפים הממשיים לקלפים כמטאפורה לפונקציות אחרות). הקלפים משמשים למשחק כאמצעי להבין את עקרונות המשחק האמיתי - משחק החיים. והנה - בבית השלישי (או הפזמון) שצוטט לעיל - מתבררת לנו ההשוואה שבין הקלפים לבין המניעים והטכניקות של בני האדם - כוח, כסף (והאינטראקציות ביניהן) מהווים גורמי מפתח בתרבות האנושית. (יש להתייחס גם לרמיזה הפוליטית בבית זה, לפיה הכסף נועד לממן את מלחמות הכוח, אך לגבי השירה הפוליטית של סטינג בנפרד. הגיבור שלנו לא מעוניין ב"כלי המשחק" הללו. סימון הלב (אשר הוזכר בהודעות קודמות בהקשרו הטארוטי) מסמל בשבילו כוחות אחרים. בבית הבא מוצג שוב הרעיון המרכזי - השליטה האפשרית של הגיבור בטכניקות השונות שמאפשרות לו הקלפים (עם הרחבת המטאפורה לדימויי שליטה ברורים). ומאידך, במקום ה"לב" עומדים הזכרונות המתפוגגים. האם זהו המחיר של השימוש בטכניקות האחרות? האם אנו למדים שאין לו שליטה מלאה על הפונקציה הזו דווקא, שבה הוא מעוניין? או אולי, אחרי שנפגע מה"לב", הוא משתמש בפונקציות האחרות (כסף, כוח, שליטה) כדי לטשטש את הפגיעה? הסוד - תפקידו של הלב, והאזכור של הזכרונות, מתברר בבית הבא (לאחר הפזמון החוזר). הכוח והכסף עומדים בדרכו של הגיבור להשיג את המטרה האמיתית שלו - אהבה. בגלל התפקיד החברתי שיש לו (כתוצאה מהמיומנויות שהוצגו), הצהרות האהבה הכנות שלו (איש של מסכה אחת) נתפסות כהתחזות חלולה. את הבית האחרון (לפני הפזמון המסיים) ניתן להבין בדרכים שונות. האם זו התשובה שמקבל הגיבור מאהובת ליבו? האם היא דורשת ממנו לחזור לאמצעי ההשגה הרגילים בעולם המערבי, ומפרשת את מילותיו כמילות פחד, במקום ככנות? האם מדובר על ייאוש של הגיבור? ----- הטקסט המלא, למי ש*באמת* חייב: He deals the cards as a meditation
And those he plays never suspect He doesn't play for the money he wins He doesn't play for respect He deals the cards to find the answer The sacred geometry of chance The hidden law of a probable outcome The numbers lead a dance I know that the spades are the swords of a soldier I know that the clubs are weapons of war I know that diamonds mean money for this art But that's not the shape of my heart He may play the jack of diamonds He may lay the queen of spades He may conceal a king in his hand While the memory of it fades I know that the spades are the swords of a soldier I know that the clubs are weapons of war I know that diamonds mean money for this art But that's not the shape of my heart And if I told you that I loved you You'd maybe think there's something wrong I'm not a man of too many faces The mask I wear is one Well, those who speak know nothin' And find out to their cost Like those who curse their luck in too many places And those who fear are lost I know that the spades are the swords of a soldier I know that the clubs are weapons of war I know that diamonds mean money for this art But that's not the shape of my heart That's not the shape, the shape of my heart That's not the shape, the shape of my heart |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודגם בשיר המאלף הבא (Russians) In Europe and America, there's a growing feeling of hysteria שאף תורגם לעברית צורמנית אף אקטואלית כך (פלשתינאים):Conditioned to respond to all the threats In the rhetorical speeches of the Soviets Mr. Krushchev said we will bury you I don't subscribe to this point of view It would be such an ignorant thing to do If the Russian love their children too How can I save my little boy from Oppenheimer's deadly toy There is no monopoly of common sense On either side of the political fence We share the same biology Regardless of ideology Believe me when I say to you I hope the Russians love their children too There is no historical precedent To put words in the mouth of the president There's no such thing as a winnable war It's a lie we don't believe anymore Mr. Reagan says we will protect you I don't subscribe to this point of view Believe me when I say to you I hope the Russians love their children too We share the same biology Regardless of ideology What might save us me and you Is that the Russians love their children too בארץ ישראל ובגדה יש תחושה גוברת של היסטריה בתגובה לכל האיומים בנאומים הרטוריים של הפלסטינאים ערפאת אומר "נזרוק אתכם לים" אני לא תומך בזה, כמובן. זה יהיה מאוד לא מתוחכם אם הפלסטינים אוהבים את ילדיהם גם. איך אוכל לשמור על ילדי הקטן מהצעצוע הגרעיני המסוכן אין מונופול על הגיון בריא משני צידי המתרס הפוליטי לכולנו אותה הביולוגיה בלי תלות באידיאולוגיה האמינו למה שאומר לכם גם הפלסטינים אוהבים את ילדיהם. זה יהיה לחלוטין חדשני לשים דברים בפיו של הנשיא מלחמה מנצחת – אין דבר כזה אנחנו לא קונים יותר את השקר הזה ברק מבטיח שישמור עלינו ויגן. אני לא ממש חושב שזה ייתכן. האמינו למה שאומר לכם. אני מקווה שהפלסטינים אוהבים את ילדיהם. לכולנו אותה הביולוגיה בלי תלות באידיאולוגיה האמינו למה שאומר לכם גם הפלסטינים אוהבים את ילדיהם. ---- סטינג שומר על אקטואליותו בכל שפה ! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא פוליטיקה. זה הצטעצעות, אולי התיפיפות, של אמן בעל רגש וכנות (וגם חוש מסחרי קטנטן) שחושב שמספיק לשנן חזק את המנטרה הבנלית (לצערנו) שכולנו בני אדם ושלכולנו אותו האבא (נניח אם את מאמינה) אז פתאום אנשים יטפחו על מצחם וכולם יצעקו וואלה איך לא הבנו את זה. לא. המציאות מורכבת מאבק דם יצר רע טפשות אטימות אדנות הסתגרות חוסר רצון להבין תזולת ועוד. שירים יכולים לעזור קצת אם רוצים להפיג את רגש המועקה (הזמני) אבל באיזה שלב הסי.די. נגמר ואז מכבים תרדיו ויוצאים לרחוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל טוב ויפה, אבל המילה ברק צריכה להיות מוחלפת במילה שרון ואז השיר יהיה נכון יותר.1 1 ואני לא מתכוון רק מבחינת העידכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר לפחות מגיב אחד באייל שזע עכשיו באי נוחות על מושבו - בשל ההפרה הבוטה של זכויות היוצרים - אבל ידיו קשורות. פעם רציתי לכתוב איזו הודעה (לא זוכר איזו) עם הכותרת: "I hope the Russians love their children too", אבל בגלל שהשורה הזאת לא נכנסת לכותרת1, ויתרתי על כל ההודעה. 1 טל, אולי באמת אפשר לבטל את ההגבלה על מספר התווים בכותרת, או לפחות להגדיל משמעותית את כמות התווים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל זה נאמר: Free the mouse! Xslf מנסה בכוח לדחוף לכאן דיון נוסף על זכויות יוצרים והתרבות האנושית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה יהלום למטבע, עלה לחרב וכו' פשוט מתארים את הסדרות המקוריות בקלפי הטארוט שהפכו לסדרות בימינו. סטינג לא המציא את זה. ואכן, לגביע אין צורה של לב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההקשר כאן הוא הקורלציה בין קלפי הטארוט וחפיסת המשחק הרגילה. החרבות מחליפות את העלה, המטבעות את היהלומים והמקלות את התלתן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
lookin' back of the things i've done עכשיו תתעלף.
i was tring to be someone played my part, kept you in the dark now let me show you the shape of my heart (backstreet boys-shape of my heart) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכרים את הסדר כ:פלית. פיק-לב-יהלום-תלתן. ברידג' זה כמו וויסט בזוגות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וויסט נקרא גם מיני-ברידג'. העקרונות דומים, רק שעניין הזוגיות מוסיף הרבה מורכבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עלית" לא יותר פשוט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. משום שפיק נפוץ יותר (בקרב קלפנים) מאשר עלה. חוץ מזה, זה לא אני המצאתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדתי ברידג' לפני מספר שנים, וגם זכיתי בתחרות או שתיים, אבל היום אני לא זוכר הרבה מזה. בואי נראה אם אני בכל-זאת זוכר משהו: "השלים ביצוע חוזה" - בתחילת כל משחק, לאחר חלוקת הקלפים, יש סבב בו כל המשתתפים מצהירים כמה Tricks (סיבובים בהם כל משתתף מוריד קלף - בסה"כ יש 13 סיבובים במשחק, שכן יש 52 קלפים בחפיסה) הם חושבים שיוכלו "לקחת", כלומר לנצח בהם. מי שמכריז על ההצעה הגבוהה ביותר, מחויב להגיע למספר עליו הכריז (או גבוה יותר), אחרת הוא ובן/בת זוגו הפסידו בסיבוב. כלומר, השלמת חוזה היא עמידה בהצהרה הזוכה של תחילת המשחק. "משך לקיחה בספייד" - (ספייד=עלה) במהלך סיבוב ההצהרה שבהתחלה מצהירים גם מה תהיה הסידרה השלטת במהלך המשחק. לדוגמה, אפשר להצהיר 4-יהלום, שמשמעו שביכולתך לקחת 10 סיבובים, והסדרה השלטת תהיה יהלום. משמעות הסדרה השלטת היא שבכל סיבוב קלף מאותה סדרה יכול לנצח, ללא קשר לגובהו. כמובן שמותר להוריד קלף זה רק אם אין לך קלף מהסדרה בה פתח הראשון את הסיבוב. אז אם הסדרה השלטת היא עלה, אתה יכול למשוך לקיחה (כלומר, לנצח בסיבוב) בעזרת קלף עלה כלשהו. נא לקבל הכל בעירבון מוגבל... (האמת שלא הייתי מתנגד לחזור לשחק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם פעם גם אנחנו היינו משחקים ברידג' (אמא-אבא-אחי הגדול-אני). וזה נורא לומר כמה מעט אני זוכרת מהמשחק, אחרי השעות הרבות שהשקעתי בו. מה שאני כן זוכרת זה את הפער הניכר שבין התורה שבכתב לתורה שבע"פ (שגם היא כתובה). זאת אומרת: יש את כללי המשחק מסוג מותר-אסור (כמו המהלכים בשח), אבל המשחק הוא של זוג נגד זוג, ואחד הכללים קובע שאסור להראות לבן הזוג את הקלפים שלך. אז המציאו משמעות נסתרת לכל דבר שתגיד, ששחקן מנוסה יכול להבין ממנה מה באמת הקלפים שאתה מחזיק. מכיוון שהזוגות הם קבועים בדרך כלל, שחקנים גם מפתחים לעצמם תורה שבעל פה שבעל פה, שהיא סדרת הכרזות שיגלו לבן זוגם הספציפי (אבל לא לכל מי שמכיר את התורה שבעל פה) מידע נוסף על הקלפים שהם מחזיקים. אני חושבת שזה חלק ממקור הדרמות. בנוסף, ספרים שלמים נכתבו על טכניקות זכיה טובות, ושחקנים בד"כ בוחרים מראש על מה ללכת. אבל כאן נכנס הסגנון האישי, וכשיש לך קלפים טובים, גם אם בן הזוג שלך עושה שמיניות באוויר להראות לך שהקלפים שלו על הפנים, לפעמים הפיתוי גדול מידי. והנה מקור דרמות נוסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קלאב: תלתן דיאמונד: יהלום הארט: לב ספייד: עלה נו-טראמפ: ללא שליט בברידג' יש שני זוגות של שחקנים שמשחקים זוג נגד זוג. מחלקים חבילה של 52 קלפים שווה בשווה בין השחקנים (13 קלפים לכל שחקן. אין ג'וקרים בברידג', טוב, יש, אבל זו בדיחה גרועה). כעת, לפי כיוון השעון, כל שחקן "מכריז" על פי הקלפים שברשותו. משמעות ההכרזה "1 ספייד" היא התחייבות לקחת לפחות שבע "לקיחות" (6 + 1) בעת "ביצוע" החוזה, כאשר הסידרה ה"שליטה" היא ספייד (כל המונחים האלו יוסברו בהמשך". אפשר גם להכריז "(מספר)X ללא שליט" כלומר בעת ביצוע החוזה לא תהיה סידרה שליטה. כל שחקן יכול רק להעלות את ההכרזה עד כה, כלומר, אם השחקן שלפני הכריז "1 ללא שליט" אני יכול להכריז לפחות "2 קלאב" או לוותר על ההכרזה ("פאס"). בתוך "רמה" (כלומר, הכרזה של "1 X(סדרה)") הסדר בין הסדרות הוא קלאב, דאימונד, הארט, ספייד, ללא-שליט. כלומר, לאחר שהכריזו "4 דאימונד" עדיין אפשר להכריז "4 הארט", "4 ספייד" או "4 ללא שליט" אבל "5 קלאב" או "5 דאימונד" וכו'. ההכרזות אינן "סתם". כל הכרזה משמשת את הזוגות להעברת מידע ביניהם, ע"ס הקלפים שבידיהם, ואמורה להוביל לקביעת "חוזה" שעליהם לעמוד בו, למשל "3 ללא שליט". שלב הכרזות מסתיים לאחר 3 "פאסים" רצופים, כלומר שחקן הכריז, יריבו משמאל אמר "פאס", שותפו אמר "פאס, והיריב מימין אמר "פאס" (כיוון השעון, אמרנו). אלו לא כל סוגי ההכרזות (יש גם "כפל" - "דאבל" ו"כפל-כפליים" - "רידאבל") אבל נתעלם מהם כעת. החוזה הוא בבעלותו של הזוג ש"הכריז" הכי גבוה, כלומר זה אמור להיות של הזוג אליו שיך השחקן האחרון שהכריז (זה לא מדוייק, בגלל ההכרזות הנוספות שפרטתי). כעת, מתחיל ה"ביצוע". מי שמניח את הקלף הראשון על השולחן הוא השחקן לשמאלו של השחקן מהזוג שהחוזה "שלו", ושהכריז ראשון במשחק את הסדרה שבה משחקים (או "ללא שליט"). נקרא לו "המבצע". לאחר שהוא מניח את הקלף, פורש שותפו של "המבצע" את קלפיו על השולחן והוא מעתה פסיבי, בעוד "המבצע" מנהל את המשחק שלהם. בכל סיבוב, מי שזכה ב"לקיחה" הוא זה שמניח את הקלף שיפתח את הלקיחה הבאה. במהלך ה"לקיחה", מונחים הקלפים לפי סדר השעון. "צבע" הלקיחה מוגדר על פי הסדרה של הקלף הראשון שהונח. מי שזוכה בלקיחה הוא זה שמניח את הקלף בעל הערך המספרי הגבוה מ"צבע הלקיחה". אם המשחק הוא עם צבע שליט אזי השליט גובר על "צבע" הלקיחה, אולם אם הנחתי שליט מישהו יכול, באותה לקיחה, להניח אחרי שליט בעל ערך מספרי גבוה יותר ולזכות בלקיחה. אם נחזור כעת ל"חוזה" הרי שתפקיד ה"מבצע" הוא לעמוד ב"חוזה", כלומר לקחת לפחות את מספר ה"לקיחות" שהבטיח, ותפקיד ההגנה הוא "להפיל" את החוזה, כלומר לגרום לכך שהמבצע יקח פחות לקיחות משהבטיח, על ידי לקיחת לקיחות בעצמם. כאשר נגמרים הקלפים, סופרים את מספר הלקיחות לכל צד (יש סה"כ 52 קלפים, לחלק ל-4 קלפים בכל לקיחה -> 13 לקיחות) ובודקים אם המבצע עמד בחוזה. כעת מגיע עניין הנקודות, אבל הוא סתם מסובך ותלוי בסוג המשחק - פרטי או תחרותי. אני מקווה שזה מסדר קצת את העניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה גם לך, גם לדורון וגם לגלעד, וממש לא נעים לי שנשארתי ככה אחרי כל ההסברים המפורטים, אבל נשארתי המומה קצת. אתם פרטים מספרי קלפים וכל מיני תנאים של.. מה? מה העיקרון מאחורי המשחק? (בעצם, אולי אני יכולה להגיד עכשיו שהוא לדייק בהכרזות ולנסות לכוון את המשחק שלך ושל בן הזוג כך שיתאים למה שהכרזתם). אבל מה המשחק הזה? שח הוא משחק אסטרטגי שעובד על עקרונות של חשיבה קדימה, למשל (תיאור של הדיוטה בתחום). מה רוצים ממני בברידג'? 1 הפרצוף העצוב זה בגלל האלבום החדש של בק, אל תקחו ללב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובעיקר, איזה כישורים צריך כדי להצטיין בברידג'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נראה שזיכרון טוב, תשומת לב לפרטים וביקורתיות עצמית הם כישורים חשובים למשחק. 1 פורקיופיין טרי עושים את זה הרבה יותר טוב, במיוחד בחדש שלהם. תשאלי את צחי ברזיק... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 יש לי 5 אלבומים שלו, מה לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 סתם, לא באמת התכוונתי. חוץ מזה, אני מוכן להמר שיש לך את כל הגדולים שלו מלבד: Stereopathetic Soul Manure. ואם צדקתי, על זה כבר אמרו חכמים: מי שלא שמע את " Satan Gave Me a Taco", לא שמע שיר של בק מימיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי את One foot in the grave , שיש בו כמה בלוזים נפלאים. אבל אחפש את הטאקו ההוא גם כן. אה, ויש לי עוד אלבום נהדר ועגמומי של בק, רק שכתוב עליו יובל שפריר 1 :-) 1 ליתר דיוק, כתוב עליו רק Shafrir. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא להיות מידי אינדיבידואליסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, למרות שברידג' הוא משחק לזוגות, הוא מאד לא מומלץ לזוגות נשואים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אשתי לא מבינה אותי (כשאני מגרד באף)?" :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר גרוע (במקרה הפרטי שלי זה אני שלא מבין את אשתי, אבל זה לא שייך). כמו שאיזי כתב ב תגובה 99259 הגרוד באף זאת פחות או יותר אגדה אורבנית. אבל ברידג', למרות התדמית האינטלקטואלית, שלא לומר (למה לא לומר, הנה אני אומר:) החנונית, שלו, הוא משחק רווי יצרים. כאשר בן זוגך לא עושה מה שאתה חושב שהוא צריך, בין אם הוא מכריז גבוה מדי, ובין אם הוא עובר (pass) ותוקע אותך עם חוזה שלא אליו התכוונת, או אפילו כשהוא משחק את הקלף הלא נכון (לדעתך הבלתי מעורערת), ממש לא כדאי לקחת את זה (ואת התגובה שלך(1)) הביתה. זה לא מוסיף יציבות לזוגיות. ___ (1) נכון, כתבתי "בן זוגך", "התגובה שלך" וכו'. יש אנשים (דובי, או דוד לוי, לדוגמא) שמדברים על עצמם בגוף שלישי, אז אני מדבר בגוף שני so what? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
----------- תודה על ההשוואה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכרת מתי דוד לוי דיבר על עצמו בגוף שלישי - מלבד אולי בהשתמשו בביטוי ''לא יעלה על הדעת''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עיניין הזכרון שלך לניטפוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוי "אני לא זוכרת" הוא רק ביטוי. בעצם התכוונתי שאין דבר כזה. לא ניטפוק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או לפחות עושים כאילו שאין | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העיקרון הוא אכן לכוון את ההכרזות לחוזה המקסימלי ולבצע אותו בהצלחה. יש כאן הרבה חשיבה קדימה בעת הביצוע - לזכור אילו קלפים כבר "שוחקו" ואילו קלפים עדיין חסרים ואצל מי סביר להניח שהם נמצאים על-פי שלב ההכרזה. (תנסי לזכור 52 קלפים לפי שחקן...) נדרש גם זיכרון וניתוח בעת ההכרזות, שכן גם הן נותנות מידע על הקלפים שברשותו של בן-הזוג, ואצל היריבים. מספר ה"מצבים" בברידג' מוגבל הרבה יותר מאשר בשח (בניגוד לשח, אין אפשרות לחזור על מהלך או "ללכת אחורה"). 1 סתם, כי ירד היום גשם, ויש ריח ראשון של "אחרי הגשם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניחה שזה עוד יותר קשה ממה שזה נשמע, בגלל הצורך בעבודה משותפת. 1 לא יודעת מה אצלך, פה יש ריח של "זבל אחרי הגשם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרתי שחקן ברידג' שהיה מסוגל לזכור מי זרק כל אחד מהקלפים במשך כל המשחק. היום הוא כותב באה''ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותב באה"ב זה טוב או רע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הבורות: מה זה באה"ב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 78504 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ברידג' מבוסס על חשיבה קדימה, אבל בתנאי חוסר ודאות, שהרי הקלפים של הזוג שנגדו את משחקת אינם גלויים1, ואת צריכה לשער מה הולך שם עפ"י ההכרזות, הקלפים שכבר יצאו, ומה שבן זוגך שהציץ להם מצליח להעביר לך ע"י האופן שבו הוא מגרד באף. ___________________ 1- ובשלב ההכרזה גם הקלפים של בן זוגך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"קרה קופה" המשחק בנוי על העברת רמזים בין בני הזוג יותר מאשר על זיכרון של הקלפים. ב"ברידג"' העברת הרמזים היא מובנית יותר בתוך ההכרזות, ולכן אמורה לפעול גם במקרים שבהם המשחקים יושבים בחדרים נפרדים 1 בנוסף, בברידג' אין ממד של מהירות. 1 למרות שלפי השמועה, יש שחקנים שמוזילים את המשחק לכדי העברת רמזים בגירודי אף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחרויות רשמיות, בשלב ההכרזה השחקנים לא רואים זה את זה ורושמים את הכרזותיהם במקום לומר אותן. כמו כן בן הזוג של המכריז חייב על פי דרישת אחד משני האחרים לומר להם את הכוונה האמיתית של המכריז, אבל זה פחות מקובל מכיוון שבד''כ בתחרויות מקצועיות השחקנים מכירים זה את זה ואת טכניקות ההכרזה השונות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שאני ראיתי לא בדיוק רושמים אותן - לכל מכריז יש ערימה של קרטונים עם כל ההכרזות האפשריות מסודרות לפי הסדר וכל מכריז בתורו לוקח את כל מה שבערמה שלו עד להכרזה שהוא רוצה להכריז, ומניח. מה שכן, יש תחרויות שיש מסך שחוצץ בין הפנים של הזוגות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למסך הזה התכוונתי ואני שמח שיש התיעלות בתחום ההכרזות בכתב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להתחיל עם ''וזרח השמש'' של המינגווי כדי להכנס לאווירה. אם אני זוכר נכון הוא משחק וגם טוען שמי שיודע ברידג' יכול לחיות מזה לא רע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |