בתשובה לדב אנשלוביץ, 18/07/02 20:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרב אפילו לא אמר שלדעתו על רשויות המדינה להרגם, ולו אמר זאת היה עלול להיות מורשע בדין, כפי שהורשע בנימין זאב כהנא שקרא לממשלה להפציץ את אום אל פחם. הרב נתן ''פרשנות משפטית'' ולפיה החוק מאפשר את הוצאתם להורג - ממש כמו הפרשנות של משה נגבי המוזכרת בראש הידיעה, ולפיה עבירת מכירת הנשק היא בגידה, ועונשה המרבי הוא מוות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי להאמין שזאב כהנא הורשע בגלל קריאה שלו לממשלה לעשות משהו. גם אני קראתי כאן יותר מפעם אחת להפציץ ריכוזי אוכלוסיה פלשתינית בעקבות פיגוע. אני מניח שלו ניסו להרשיעני במשהו בעקבות קריאתי זו, הרי הסניגור האמריקאי המפורסם דרשוביץ, שבעצמו קרא לעשות אותו דבר, היה מצליח לחלצני . . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לך להאמין? אז תתאמץ. אני מתפלא שאינך זוכר זאת, העניין עלה ב"אייל" מספר פעמים. ראה כאן: דיון 997 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בידיעה שבקישורית (שלא קראתי אותה עד כה), הקישורית לפסק הדין בקשר לזאב כהנא משובשת. אשמח אם תוכל להשיג את הקישורית התקינה או פרטים שלפיהם אוכל להגיע לפסק הדין הזה בעצמי. (לפי השם זאב כהנא כאחד הצדדים אי אפשר). אם זה נכון מה שמסופר, אז נראה שהפעם בית המשפט העליון עלה על עצמו, וכבר נשאלת השאלה למה לא הרשיעה אותי מערכת המשפט לפחות עשרים פעם על המרדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כהנא: ג'בארין: אם יש בעיות בקישור, היכנס לאתר בית המשפט ובקש את כל ההחלטות שתאריכן הוא 27.11.2000 בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, שים לב שהשניים הואשמו בעבירות שונות, וזו הסיבה שכהנא הורשע וג'בארין זוכה. השופט אור התייחס לכך בפסק דינו של כהנא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהשופט תיאודור אור יכול לקבל פרס מיוחד על יישוב סתירות בפסקי הדין שלו. בתגובה עתיקה שלי הבאתי דברים מדהימים מתוך פסק דין שלו, שבהם בבואו להסביר את פסיקתו לא להחזיר לעיון ועדת פרס ישראל את נושא הענקתו לשולמית אלוני, בניגוד לפסיקה קודמת שלו בה הוא פוסק כן להחזיר לועדה את נושא הענקתו לשמואל שניצר ז"ל, הוא מתאר בצורה ממש מסולפת את פסק הדין הראשון שלו. הוא עושה זאת ע"י כך שהוא מסביר שבפסק הדין בעניינו של שמואל שניצר *עיקר* העניין היה פסיקת בית הדין למשמעת של העיתונאים. כאשר מעיינים בפסק הדין הראשון רואים שהעניין הזה אמנם מוזכר, אך אין שום רמז לכך שזה *עיקר* העניין, אלא הוא מופיע ברמה שווה לעניין הדברים גופם שנאמרו או נכתבו ע"י שני האישים האלה, שאותם לא ידעה ועדת הפרס, ושבהם אי אפשר להראות חוסר דמיון בין שני המקרים. השופט אור דומה לחנווני שקורות אצלו טעויות בחשבון, אך בצורה מוזרה תמיד הן לטובתו ולרעת הלקוח, ולכן ברור שיפסוק לטובת ג'בארין ולרעת בנימין כהנא, למרות שלכאורה מדובר במקרים דומים. איך הוא מיישב הפעם את הסתירה ? ובכן מתברר ששני האישים לא הורשעו באותו סעיף. וכך יכול תאודור אור להתחמק כביכול בקלות : הם לא הורשעו באותו סעיף, לכן המקרים לא דומים. יש בגישה הזאת, לדעתי, שתי בעיות חמורות. קודם כל אין ויכוח על כך ששני הנאשמים עשו את אותו המעשה. אם עשו את אותו מעשה הרי הם ראויים לאותו עונש. האם הפרט הטכני של האשמתם לפי סעיפים שונים דיו כדי לגרום לאפליה ? בג"ץ לפי שמו, צריך לדאוג שיהיה צדק ולא להיתפס לפרטים טכניים. הבעיה השניה היא שלא די בכך שמראים שבשני המקרים מדובר בהרשאות בסעיפים שונים, אלא גם צריך להראות שאכן לפי הסעיף שבו הורשע כהנא, דבריו הספיקו להרשעתו ולאילו לפי הסעיף שבו זוכה ג'אברין , דברים דומים לא הספיקו להרשעה. וכאן אנו מגיעים לעוד תמיהה בפסק הדין של אור. קריאת הסעיף בחוק שקשור לג'אברין מחמיר מאד, ואומר שכל עידוד טרור תופש אפילו אם לא מוכח שהדברים בפועל גרמו למעשי טרור. אור מצטט את פסק הדין הזה ולבסוף מגיע למסקנה הפוכה ממה שמשתמע מהמלים. דבריו בעניין ג'אברין הם ממש קשקוש בלתי ניתן להבנה. אפילו בקרב המתווכים עמי באייל שלפעמים "משגעים לי את השכל" לא ראיתי דברים כאלה. נסו ותווכחו. ואכן דווקא השופט ברק עומד בדיוק על העניין הזה. הוא אמנם מסכים שמדובר בשני סעיפים אבל טוען (בצדק) שדווקא בגלל ההבדל בסעיפים אם היה זיכוי בעניין ג'בארין, על אחת כמה וכמה היה צריך להיות זיכוי בעניין כהנא. לא הופתעתי מכך שדורנר הלכה אחרי (ה)אור. כך עשתה גם בפסקי הדין בעניין פרס ישראל שאותם הזכרתי. וגם לא הופתעתי מהשופט טירקל שהוא הלא שמאלני היחיד בבית המשפט העליון שהיה יחד עם ברק בדעת המיעוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך פסק הדין (סעיף 136 לחוק העונשין): "לענין סימן זה, 'להמריד' הוא אחת מאלה: (1) להביא לידי שנאה, בוז או אי נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין; (2) להסית או לגרות את יושבי הארץ שינסו להשיג, בדרכים לא כשרות, שינויו של דבר שיסודו בדין; (3) לעורר אי רצון או מורת רוח בקרב יושבי הארץ; (4) לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין". על סעיף (1) (להביא לידי בוז לרשויות השלטון) עוברים כאן מדי פתיל. על סעיף (3) המופלא עוברים בערך תשע עשיריות מכותבי הדעות בעיתונות (כולל מכתבים למערכת). אבל אתה אישית, דב, יכול להרגע. מתוך ההתפתלות של השופטים כשהם מסבירים את ההבדל בין שני פסקי הדין, מובן ש"חלקים שונים של האוכלוסין" בסעיף (4) מתייחס רק לתוככי המדינה. לקרוא להפציץ את יריחו – עדיין מותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, פעיל ימין קיצוני שכמוך, הכנת מברשת שיניים? (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרב המכובד לא מכיר את המונח של רמטכ''ל הוא אינו מכיר את מערכת השיפוט הצבאית.או שהוא מנוע בשל תפקידו בשמוש בלשון בני אדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רובינשטיין החליט שלא להעמיד לדין את הרב אבינר: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רובינשטין גם כתב מכתב (לפי וואלה) לרב המעמיד אותו על חומרת דבריו. אין לינק למכתב אך אני משער שהוא נכתב בלשון ברורה שאיננה משתמעת לשנים ואחת עשרה חלקי שתים עשרה פנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לעמוס שוקן הוא כתב מכתב המעמיד אותו על חומרת האיור של טרטקובר. אני אומר: אולי אם הוא יכתוב פחות מכתבים יהיה לו יותר זמן פנוי לעבודה ולבילויים (אלא אם המכתבים זה הבילוי שלו לשעות הפנאי, כי זו בטח לא העבודה שלו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוסק, לאחרונה יותר ויותר בנסיון לסתום את החלל שנוצר עם פרישתה של חנה בבלי לגמלאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא עוסק בכך מאז מנויו (בראון, חברון, נתניהו...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חנה בבלי נפטרה כבר בשנת 93'. בשבת עליתי לקברה בבית העלמין טרומפלדור בת"א. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשר משפחתי או סיור קברים? במקום אחר מתנהל דיון על "טיולים בעקבות..." - נדמה לי שבית העלמין ברחוב טרומפלדור יכול להיות טיול בפני עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיור קברים מהנה ביותר. בית העלמין ברחוב טרומפלדור מציע למבקרים שפע קברי אנשי שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ל"שפע קברים של אנשי שם", או שמא בוטל האיסור על סמיכות כפולה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סמיכות של סמיכות ("שרשרת סמיכויות") היא צורה תקינה ומקובלת, על אף שהיא עשויה להיות מסורבלת אם מגזימים בה. "סמיכות כפולה" היא סמיכות עודפת ("ביתו של המלומד"), וגם היא תקינה. ודאי היתה כוונתך לשני נסמכים רצופים: "בני ובנות קיבוץ רביבים". צורה זו אינה תקינה, אמנם, אבל בדרך כלל גם היא אינה צורמת באזניי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז איך אמורים להגיד? "הבנים והבנות של קיבוץ רביבים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בני קיבוץ רביבים ובנותיו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלא שאז קשה לדעת אם הכוונה היא לבנים והבנות של קיבוץ רביבים, או לבני הקיבוץ והבנים של בנות הקיבוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז היה כתוב "ובנותיהם". לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל מה אם היה צורך לשכתב "הבנים והבנות של קיבוצי הגליל"? התשובה: אין צורך לשכתב. המילה "של" היא מילה נאה שאין סיבה לא להשתמש בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובןף, אפשר גם להתחכם ולכתוב ''בנות קיבוצי הגליל ובניהם''... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז לא ברור אם ''הבנים'' הם של קיבוצי הגליל, או סתם בנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בטח מופרך דקדוקית, אבל במקרה השני אני הייתי שם פסיק כדי להבהיר: "הבנים, והבנות של קיבוצי הגליל". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא הבנים של הבנות של הבנים, אלא של בנות הקיבוץ. נניח שמדובר לא בקיבוץ אלא בחברה, ויש לה חברות-בת. במשפט ''בני חברת עלית ובנותיה'' לא ברור אם אלה הבנים של חברת עלית ושל חברות הבת שלה, או הבנים והבנות של עלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להישאר בתחום הגיאוגרפי: בנות של עיר הן ערי הלווין. "בני חיפה ובנותיה" - האם נכללים בהם בני קרית אתא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אם בקברים עסקינן, דוגמה נאה היא מצבת קבורת רחל עד היום הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי איזה שהיא כתבה בחדשות של אחד הערוצים שבה הוא מתנדב למילואים.אולי הוא כותב מכתבים תוך שרות מילואים השלו. ואם אנו עוסקים בעצות אולי הרב אבינר יקרא גם את המכתב שרובינשטין כתב לו, או שהוא קורא וכותב רק בעברית מקראית או בלשון חכמים ואין לו יכולת להבין טכסטים בעברית מודרנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתועלתך ולתועלת שאר הקוראים אני מביא את מאמרו של הרב. לא הבנתי מדוע אתה מפקפק ביכולתו להבין עברית מודרנית. אנו במצב של מלחמה, ואסור לדבר סרה על הצבא. אדרבה, יש לשבח ולעודד ולחזק את חיילינו וקצינינו העושים ימים ולילות במסירות נפש על הגנת עמנו וארצנו. אוי לו למלשין הפנימי, אוי לו לסרבן. הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוזי`ן, הנצי``ב, כותב שהמחליש את ידי המצביא חייב מיתה, כי בכך הוא מסכן את האומה כולה. בספר יהושע מסופר שהראובני הגדי וחצי שבט המנשה, הבטיחו ליהושע בן נון: ``כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו, יומת, רק חזק ואמץ`` (יהושע א יח). וכל כך למה? הנצי``ב מסביר: ``כל זה היה שייך לדבר המלחמה, כאשר הוא היה המצביא את הכל למלחמה, ומנהיג מלחמה בשעתו דומה למלך תמיד… דמורד במלך במיתה (סנהדרין מט ב; רמב``ם מלכים ג ט). ואילו היה מי ממרה פיו באשר ישלחנו, ירף לבב יהושע, ואין לך כושל לכלל ישראל במלחמתם עם הכנענים יותר מזה, ונמצא הוא רודף וחייב מיתה. וזהו שסיימו את דבריהם רק חזק ואמץ דמשום הכי ימיתוהו רק כדי שיתחזק לבבו`` (העמק שאלה על שאילתות רב אחאי גאון קמב). הרי לנו שסרבן פקודה, יש רשות למצביא להוציאו להורג אם יש צורך חיוני. כך מסביר הנצי``ב את חומרת מעשה עכן (יהושע ז א) מפני הפרת פקודה, וכן מחשבתו של שאול המלך להוציא להורג את בנו יהונתן על שאכל הדבש (שמואל-א יד מד), מפני שעבר על פקודה מפורשת, אלא שהעם פדה אותו (שם מה). ואפילו יואב רצה להמית את רבו אשר לימדו בצורה מוטעית ענייני מלחמה בילדותו (בבא בתרא כא ב), וכותב הנצי``ב, ``שלא נזהר הרב בדבר כזה השייך למלחמת ישראל, וכל הנוגע לסדרי מלחמה בכלל פיקוח נפש הוא, דמי יודע מה יולד יום`` (העמק שאלה שם.) ולכן נפסק ש``מעמידין מאחור כל מערכה ומערכה שוטרים חזקים ועזים וכשילין של ברזל בידיהם, הרוצה לחזור מן המלחמה – הרשות בידם לחתוך את שוקו, שתחלת נפילה ניסה`` (רמב``ם מלכים ז ד), ולפי הנצי``ב זהו מדין רודף, אף על פי שאין כוונתו לרדוף, שהרי יש דין רודף גם ללא כוונה. בסיכום: ``אין רודף גדול מזה שגורם שייכשלו כלל ישראל במלחמה`` (העמק שאלה שם) שמא תאמר: אם כך, למה בעבר, כאשר עמדה על הפרק הפקרת ארץ ישראל לאויבים, אמרת שמותר לחיילים לסרב פקודה? תשובה: טעית בכתובת! מעולם לא אמרתי כדבר הזה. אך גם אלה שאמרו, אין לדמות זאת לענייננו, הרי זה בדיוק להפך. מכל מקום, לא אני הכתובת. לכן, אין להוציא לשון הרע על צבאנו, אלא אדרבה, לומר: ``יישר כוח. הוא המצילנו מיד רשעים הרודפים אחרינו להורגנו``. הם אינם אנשי שלום. אנו מכירים אותם מאז ועד הנה. צבאנו אינו לוחם כדי לפרוק מאוויים תוקפניים אלא כדי להציל את העם ואת הארץ. הוא עסוק במלאכת קודש. כל העושה מצוה מתקדש, כנוסח הברכה: ``אשר קדשנו במצוותיו``. ומצוה גדולה מביאה קדושה גדולה. קל וחומר מצוה המתקיימת במסירות נפש. חזק חזק ונתחזק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי המסקנה אם הבנתי נכון: "הרי לנו שסרבן פקודה, יש רשות למצביא להוציאו להורג אם יש צורך חיוני" ושאלתי היא מיהו אותו מצביא היום בישראל של 2002: שרון,יעלון,איתם,או כל מי שרואה עצמו כממשיכו של יהושע בן נון ובכוחו לזהות במדויק את התכלית של עם ישראל בדור הזה. יש כאן מצד אחד שמוש ברבדים שונים של משמעות ושפה לקהל אחד (שאינם ברורים וחדים עד הסוף) שמבין היטב שאת המשמעות של "מצביא" יש לגזור אותה גם (והדגש על ה"גם") מן הקונוטציות הדתיות של המושג (יהיו אלה אשר יהיו). ומצד שני שבאים לבקר את הדובר על המשמעויות של דבריו יש כאן קפיצה סמנטית לעברית מודרנית ולטענה שאין למושג שום קונטקסט היסטורי ודתי וזהו שם עצם כללי חסר משמעות. אז אניני מפקפק ביכולתו של הרב להבין עברית מודרנית אבל אני מפקפק ביכולתם של חסידיו להבין את דבריו בקונטקסט של עברית מודרנית בלבד המנותקת מעולמם הפנימי יהודי. והינו כבר בספור הזה לפני כך וכך שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה הבעיה, מדוע אתה מפקפק ביכולת ''חסידיו'' להבין משהו, ובאיזה סיפור היינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד יגאל גר פעם בהרצליה היום בבאר שבע מחכה לחנינה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, יגאל עמיר. אז מה איתו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת אני לא ממש יודע. רק שהוא פיתח פרשנות יחודית לדין רודף. אני גם יודע שהוא היה מתבודד נזירי שמעולם לא התדין על כך בקרב הצבור.ותמיד עשה מעשים רק לשם שמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקראו לחיילים לסרב פקודה בפינוי התנחלויות? כשסרבנות היא בצד שלהם, זה בסדר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 83253 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת את המאמר שצוטט בהודעה לה הגבת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי. אז? * תודה לשט"ג. וגם אני אומר סליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך המאמר (תגובה 83475): "שמא תאמר: אם כך, למה בעבר, כאשר עמדה על הפרק הפקרת ארץ ישראל לאויבים, אמרת שמותר לחיילים לסרב פקודה? תשובה: טעית בכתובת! מעולם לא אמרתי כדבר הזה. אך גם אלה שאמרו, אין לדמות זאת לענייננו, הרי זה בדיוק להפך. מכל מקום, לא אני הכתובת." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שה"אמרת שמותר" מחשיד אותו, כאילו למה שיביא פנייה כזאת הטוענת שהוא אמר אם לעולם לא נשמע ממנו ציוץ בכיוון של עידוד סרבני פינוי התנחלויות. אבל נניח שהוא באמת לא אמר. מה הוא כן אמר בזמנו, כשהיתה אותה קריאה של רבנים לסרבנות כזאת? האם הוא גינה זאת אז במפורש בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים? או מישהו אחר? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |