בתשובה להקריבו המקוטב, 07/08/02 10:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לתועלתך ולתועלת שאר הקוראים אני מביא את מאמרו של הרב. לא הבנתי מדוע אתה מפקפק ביכולתו להבין עברית מודרנית. אנו במצב של מלחמה, ואסור לדבר סרה על הצבא. אדרבה, יש לשבח ולעודד ולחזק את חיילינו וקצינינו העושים ימים ולילות במסירות נפש על הגנת עמנו וארצנו. אוי לו למלשין הפנימי, אוי לו לסרבן. הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוזי`ן, הנצי``ב, כותב שהמחליש את ידי המצביא חייב מיתה, כי בכך הוא מסכן את האומה כולה. בספר יהושע מסופר שהראובני הגדי וחצי שבט המנשה, הבטיחו ליהושע בן נון: ``כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו, יומת, רק חזק ואמץ`` (יהושע א יח). וכל כך למה? הנצי``ב מסביר: ``כל זה היה שייך לדבר המלחמה, כאשר הוא היה המצביא את הכל למלחמה, ומנהיג מלחמה בשעתו דומה למלך תמיד… דמורד במלך במיתה (סנהדרין מט ב; רמב``ם מלכים ג ט). ואילו היה מי ממרה פיו באשר ישלחנו, ירף לבב יהושע, ואין לך כושל לכלל ישראל במלחמתם עם הכנענים יותר מזה, ונמצא הוא רודף וחייב מיתה. וזהו שסיימו את דבריהם רק חזק ואמץ דמשום הכי ימיתוהו רק כדי שיתחזק לבבו`` (העמק שאלה על שאילתות רב אחאי גאון קמב). הרי לנו שסרבן פקודה, יש רשות למצביא להוציאו להורג אם יש צורך חיוני. כך מסביר הנצי``ב את חומרת מעשה עכן (יהושע ז א) מפני הפרת פקודה, וכן מחשבתו של שאול המלך להוציא להורג את בנו יהונתן על שאכל הדבש (שמואל-א יד מד), מפני שעבר על פקודה מפורשת, אלא שהעם פדה אותו (שם מה). ואפילו יואב רצה להמית את רבו אשר לימדו בצורה מוטעית ענייני מלחמה בילדותו (בבא בתרא כא ב), וכותב הנצי``ב, ``שלא נזהר הרב בדבר כזה השייך למלחמת ישראל, וכל הנוגע לסדרי מלחמה בכלל פיקוח נפש הוא, דמי יודע מה יולד יום`` (העמק שאלה שם.) ולכן נפסק ש``מעמידין מאחור כל מערכה ומערכה שוטרים חזקים ועזים וכשילין של ברזל בידיהם, הרוצה לחזור מן המלחמה – הרשות בידם לחתוך את שוקו, שתחלת נפילה ניסה`` (רמב``ם מלכים ז ד), ולפי הנצי``ב זהו מדין רודף, אף על פי שאין כוונתו לרדוף, שהרי יש דין רודף גם ללא כוונה. בסיכום: ``אין רודף גדול מזה שגורם שייכשלו כלל ישראל במלחמה`` (העמק שאלה שם) שמא תאמר: אם כך, למה בעבר, כאשר עמדה על הפרק הפקרת ארץ ישראל לאויבים, אמרת שמותר לחיילים לסרב פקודה? תשובה: טעית בכתובת! מעולם לא אמרתי כדבר הזה. אך גם אלה שאמרו, אין לדמות זאת לענייננו, הרי זה בדיוק להפך. מכל מקום, לא אני הכתובת. לכן, אין להוציא לשון הרע על צבאנו, אלא אדרבה, לומר: ``יישר כוח. הוא המצילנו מיד רשעים הרודפים אחרינו להורגנו``. הם אינם אנשי שלום. אנו מכירים אותם מאז ועד הנה. צבאנו אינו לוחם כדי לפרוק מאוויים תוקפניים אלא כדי להציל את העם ואת הארץ. הוא עסוק במלאכת קודש. כל העושה מצוה מתקדש, כנוסח הברכה: ``אשר קדשנו במצוותיו``. ומצוה גדולה מביאה קדושה גדולה. קל וחומר מצוה המתקיימת במסירות נפש. חזק חזק ונתחזק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי המסקנה אם הבנתי נכון: "הרי לנו שסרבן פקודה, יש רשות למצביא להוציאו להורג אם יש צורך חיוני" ושאלתי היא מיהו אותו מצביא היום בישראל של 2002: שרון,יעלון,איתם,או כל מי שרואה עצמו כממשיכו של יהושע בן נון ובכוחו לזהות במדויק את התכלית של עם ישראל בדור הזה. יש כאן מצד אחד שמוש ברבדים שונים של משמעות ושפה לקהל אחד (שאינם ברורים וחדים עד הסוף) שמבין היטב שאת המשמעות של "מצביא" יש לגזור אותה גם (והדגש על ה"גם") מן הקונוטציות הדתיות של המושג (יהיו אלה אשר יהיו). ומצד שני שבאים לבקר את הדובר על המשמעויות של דבריו יש כאן קפיצה סמנטית לעברית מודרנית ולטענה שאין למושג שום קונטקסט היסטורי ודתי וזהו שם עצם כללי חסר משמעות. אז אניני מפקפק ביכולתו של הרב להבין עברית מודרנית אבל אני מפקפק ביכולתם של חסידיו להבין את דבריו בקונטקסט של עברית מודרנית בלבד המנותקת מעולמם הפנימי יהודי. והינו כבר בספור הזה לפני כך וכך שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה הבעיה, מדוע אתה מפקפק ביכולת ''חסידיו'' להבין משהו, ובאיזה סיפור היינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד יגאל גר פעם בהרצליה היום בבאר שבע מחכה לחנינה | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, יגאל עמיר. אז מה איתו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת אני לא ממש יודע. רק שהוא פיתח פרשנות יחודית לדין רודף. אני גם יודע שהוא היה מתבודד נזירי שמעולם לא התדין על כך בקרב הצבור.ותמיד עשה מעשים רק לשם שמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקראו לחיילים לסרב פקודה בפינוי התנחלויות? כשסרבנות היא בצד שלהם, זה בסדר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 83253 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת את המאמר שצוטט בהודעה לה הגבת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי. אז? * תודה לשט"ג. וגם אני אומר סליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך המאמר (תגובה 83475): "שמא תאמר: אם כך, למה בעבר, כאשר עמדה על הפרק הפקרת ארץ ישראל לאויבים, אמרת שמותר לחיילים לסרב פקודה? תשובה: טעית בכתובת! מעולם לא אמרתי כדבר הזה. אך גם אלה שאמרו, אין לדמות זאת לענייננו, הרי זה בדיוק להפך. מכל מקום, לא אני הכתובת." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שה"אמרת שמותר" מחשיד אותו, כאילו למה שיביא פנייה כזאת הטוענת שהוא אמר אם לעולם לא נשמע ממנו ציוץ בכיוון של עידוד סרבני פינוי התנחלויות. אבל נניח שהוא באמת לא אמר. מה הוא כן אמר בזמנו, כשהיתה אותה קריאה של רבנים לסרבנות כזאת? האם הוא גינה זאת אז במפורש בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים? או מישהו אחר? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |