בתשובה לאשר לבשן, 21/07/02 9:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בידיעה שבקישורית (שלא קראתי אותה עד כה), הקישורית לפסק הדין בקשר לזאב כהנא משובשת. אשמח אם תוכל להשיג את הקישורית התקינה או פרטים שלפיהם אוכל להגיע לפסק הדין הזה בעצמי. (לפי השם זאב כהנא כאחד הצדדים אי אפשר). אם זה נכון מה שמסופר, אז נראה שהפעם בית המשפט העליון עלה על עצמו, וכבר נשאלת השאלה למה לא הרשיעה אותי מערכת המשפט לפחות עשרים פעם על המרדה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כהנא: ג'בארין: אם יש בעיות בקישור, היכנס לאתר בית המשפט ובקש את כל ההחלטות שתאריכן הוא 27.11.2000 בדיוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, שים לב שהשניים הואשמו בעבירות שונות, וזו הסיבה שכהנא הורשע וג'בארין זוכה. השופט אור התייחס לכך בפסק דינו של כהנא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהשופט תיאודור אור יכול לקבל פרס מיוחד על יישוב סתירות בפסקי הדין שלו. בתגובה עתיקה שלי הבאתי דברים מדהימים מתוך פסק דין שלו, שבהם בבואו להסביר את פסיקתו לא להחזיר לעיון ועדת פרס ישראל את נושא הענקתו לשולמית אלוני, בניגוד לפסיקה קודמת שלו בה הוא פוסק כן להחזיר לועדה את נושא הענקתו לשמואל שניצר ז"ל, הוא מתאר בצורה ממש מסולפת את פסק הדין הראשון שלו. הוא עושה זאת ע"י כך שהוא מסביר שבפסק הדין בעניינו של שמואל שניצר *עיקר* העניין היה פסיקת בית הדין למשמעת של העיתונאים. כאשר מעיינים בפסק הדין הראשון רואים שהעניין הזה אמנם מוזכר, אך אין שום רמז לכך שזה *עיקר* העניין, אלא הוא מופיע ברמה שווה לעניין הדברים גופם שנאמרו או נכתבו ע"י שני האישים האלה, שאותם לא ידעה ועדת הפרס, ושבהם אי אפשר להראות חוסר דמיון בין שני המקרים. השופט אור דומה לחנווני שקורות אצלו טעויות בחשבון, אך בצורה מוזרה תמיד הן לטובתו ולרעת הלקוח, ולכן ברור שיפסוק לטובת ג'בארין ולרעת בנימין כהנא, למרות שלכאורה מדובר במקרים דומים. איך הוא מיישב הפעם את הסתירה ? ובכן מתברר ששני האישים לא הורשעו באותו סעיף. וכך יכול תאודור אור להתחמק כביכול בקלות : הם לא הורשעו באותו סעיף, לכן המקרים לא דומים. יש בגישה הזאת, לדעתי, שתי בעיות חמורות. קודם כל אין ויכוח על כך ששני הנאשמים עשו את אותו המעשה. אם עשו את אותו מעשה הרי הם ראויים לאותו עונש. האם הפרט הטכני של האשמתם לפי סעיפים שונים דיו כדי לגרום לאפליה ? בג"ץ לפי שמו, צריך לדאוג שיהיה צדק ולא להיתפס לפרטים טכניים. הבעיה השניה היא שלא די בכך שמראים שבשני המקרים מדובר בהרשאות בסעיפים שונים, אלא גם צריך להראות שאכן לפי הסעיף שבו הורשע כהנא, דבריו הספיקו להרשעתו ולאילו לפי הסעיף שבו זוכה ג'אברין , דברים דומים לא הספיקו להרשעה. וכאן אנו מגיעים לעוד תמיהה בפסק הדין של אור. קריאת הסעיף בחוק שקשור לג'אברין מחמיר מאד, ואומר שכל עידוד טרור תופש אפילו אם לא מוכח שהדברים בפועל גרמו למעשי טרור. אור מצטט את פסק הדין הזה ולבסוף מגיע למסקנה הפוכה ממה שמשתמע מהמלים. דבריו בעניין ג'אברין הם ממש קשקוש בלתי ניתן להבנה. אפילו בקרב המתווכים עמי באייל שלפעמים "משגעים לי את השכל" לא ראיתי דברים כאלה. נסו ותווכחו. ואכן דווקא השופט ברק עומד בדיוק על העניין הזה. הוא אמנם מסכים שמדובר בשני סעיפים אבל טוען (בצדק) שדווקא בגלל ההבדל בסעיפים אם היה זיכוי בעניין ג'בארין, על אחת כמה וכמה היה צריך להיות זיכוי בעניין כהנא. לא הופתעתי מכך שדורנר הלכה אחרי (ה)אור. כך עשתה גם בפסקי הדין בעניין פרס ישראל שאותם הזכרתי. וגם לא הופתעתי מהשופט טירקל שהוא הלא שמאלני היחיד בבית המשפט העליון שהיה יחד עם ברק בדעת המיעוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך פסק הדין (סעיף 136 לחוק העונשין): "לענין סימן זה, 'להמריד' הוא אחת מאלה: (1) להביא לידי שנאה, בוז או אי נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין; (2) להסית או לגרות את יושבי הארץ שינסו להשיג, בדרכים לא כשרות, שינויו של דבר שיסודו בדין; (3) לעורר אי רצון או מורת רוח בקרב יושבי הארץ; (4) לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין". על סעיף (1) (להביא לידי בוז לרשויות השלטון) עוברים כאן מדי פתיל. על סעיף (3) המופלא עוברים בערך תשע עשיריות מכותבי הדעות בעיתונות (כולל מכתבים למערכת). אבל אתה אישית, דב, יכול להרגע. מתוך ההתפתלות של השופטים כשהם מסבירים את ההבדל בין שני פסקי הדין, מובן ש"חלקים שונים של האוכלוסין" בסעיף (4) מתייחס רק לתוככי המדינה. לקרוא להפציץ את יריחו – עדיין מותר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |