בתשובה לאח של אייל, 27/06/24 12:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אילו אני מרכיב קואליציה, בן גביר וחרדים לא היו בה אפילו במחיר של אין קואליציה. זו המשמעות של "מוקצה" מבחינתי. לשיטתי אלו אינן מפלגות ציוניות. ש"ס לא דוגלת במדינת הלכה. הם לא יגידו לא, אבל זה לא הדגל שלהם. הם מסוגלים להשתלב במדינה חילונית-מסורתית. לכן אם אני רוצה להקים קואליציה ציונית ש"ס בפנים. אתה יודע מה? גם אם יש לי 61 בלעדיהם. להקים קואליציה על טהרת המפלגות החילוניות ליברליות זה להדיר את ערכיו של רוב הציבור מהשלטון, וזה בדיוק מה שעושה הקואליציה הנוכחית מצדו השני של המתרס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דרעי שילם עכשיו מחיר פוליטי ללא סיבה טובה על חוק שמועיל לתלמידי ישיבות ומזיק לציבור שישראלי שלא נמנה עם הגטו החרדי. אני ממש לא בטוח שהנהגת ש״ס הנוכחית יודעת שהיא צריכה לייצג אינטרסים שאינם של לומדי התורה (ועסקניהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל תלוי בשותפים ובכח המיקוח. בקואליציה הנוכחית יש, אם ספרתי נכון, רוב לח"כים דתיים (בזמן שחלקם באוכלוסיה הבוגרת הוא כ 20%). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרשה לי לענות לך בשאלה. נניח שהתנאי של ש"ס להיות חברה בקואליציה הוא: 1. דרעי יהיה שר. גם אם צריך לחוקק חוקים עוקפי בג"ץ בשביל זה (לא יודע מאיפה זה הגיע. מקרה היפוטתי). 2. לא יגייסו את בני ישיבות ש"ס. האם הקואליציה הליברלית צריכה לקבל את זה? בעיני ברור שלא. ואגב "להדיר את ערכיו של רוב הציבור מהשלטון" לחלוטין לא משכנע אותי. להגיד את המילה ערכים בסמוך לאיש כמו דרעי זה בדיחה עצובה. רוב הציבור רוצה שיוויון בנטל ולא מעוניין בהפיכה משפטית. להכניס את ש"ס זה בגידה בערכים של רוב הציבור, לא הדרה של ערכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי בכל תנאי. הכל תלוי בכח המיקוח. ש"ס ישבה עם מרץ בקואליציה של 92'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לחלום על 92 אבל מסוכן להתעלם מ 22. האדם סביר צריך להיות חשדן מאד כלפי ש"ס, לפחות כל עוד ש"ס = דרעי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להקים קואליציה על טהרת המפלגות החילוניות ליברליות זה להדיר את ערכיו של רוב הציבור מהשלטון" לא הבנתי, אם רוב הציבור הצביע למפלגות החילוניות ליברליות אז איך ממשלה שהם יקימו מדירה את רוב הציבור?! (זה לא מה שעשתה הקואליציה הנוכחית, הם "הדירו" מיעוט מהציבור מהשלטון, כמו שכל ממשלה עושה בכל מדינה דמוקרטית) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חושבני שהדיון הזה מנותק מהמציאות. מה הטעם לדון בכל מיני הסכמים פוליטיים נלוזים עם מיני תרבושים וזקנים כאשר בכלל אין מפלגה מרכזית העומדת בפרונט של הפלת ממשלת נתניהו. לפני שמתעסקים בכל מיני עסקאות מפוקפקות עם נוכלים פוליטיים שהבטחותיהם והתחייבויותיהם כתובים על הקרח ששמו דרעי, שקלי או סילמן או איילת שקד, האם לא ראוי להקים רשימה פוליטית גדולה בראשות גדי אייזנקוט שתעמוד כאלטרנטיבה לשלטון ה-64? כמה מרץ צריך לבזבז על מו"מ עם עסקנים ושתדלנים כאשר עדיין אינך מסוגל להתייצב בפני הציבור הרחב ולומר "זה האיש"? לא מספיק שאתה מתייצב לקרב עם ברית משונה של גנץ, לפיד, ליברמן, סער גולן ורע"ם, חשוב לצרף גם את מושחתי ש"ס והחרדים? האם לא ברור שהאחרונים יזדנבו לשלטון המרכז-שמאל רק כאשר לא תהיה בפניהם ברירה אחרת? אל תאמרו יום יבוא. הביאו את היום! תחי ההתנגדות! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרעיון הזה של להקים מפלגה למחנה האופוזיציה, שעומד בראשה ״זה האיש״, כי מחנה האופוזיציה מורכב מאוסף של מפלגות שבראשן יש ״זה האיש״ משלהן, הזכיר לי את XKCD 927. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תמשיך להתחכם, להתלונן על מחדלי ממשלת ה-64 ולחכות לשלטון הפילוסופים או הפרופסורים או השד יודע מה. בסה"כ מדובר ברשימה משותפת של המחנה הממלכתי עם יש עתיד שתהיה הקטר שיוביל להקמת ממשלה בראשות גדי אייזנקוט. הקרונות האחרים יצטרפו כאשר יהיה מה להציע להם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחפש את ה-Memo שבו נדרשתי לבקש ממך רשות לגבי מה להמשיך לעשות ומה להפסיק לעשות, אבל אני לא מצליח למצוא אותו. אמשיך לחפש ואחזור אליך אם תהיה איזו התפתחות. אני לא מתרשם כמוך מסקרים המראים כרגע יתרון כזה או אחר של אייזנקוט על מתמודדים אחרים. למחנה הזה יש היסטוריה מאוד ארוכה של אובססיה להצבה של מועמד חדש לרשות המחנה (כי יש לו מספרים מרשימים בסקרים) והתרסקות של המספרים הללו, לאחר שהאישיות הזאת לוקחת על עצמה את התפקיד ולפני שמספיקים להגיד ג׳ק רובינזון. נאום וחצי ממנו בתפקיד ועפ״י ניסיון העבר עם המחנה הזה, כבר יהיה קהל גדול של מצביעי המחנה שיהיו מאוכזבים מהתפקוד שלו. בדיוק כפי שנרמז מה-XKCD אליו קישרתי, אני חושב שעם מהלך פוליטי שיינסה לשים את את איזנקוט בראש המחנה, אתה תקבל בדיוק את ההיפך ממה שאתה חושב ורוצה שיקרה. אתה לא תקבל אחדות וציפוף השורות. מצביעי מרכז/שמאל לא חושבים ולא מתנהגים כמו ביביסטים. אין למחנה הזה נטיה לנהור אחרי מנהיג / אבא של המחנה. להיפך. אתה בסה״כ תוסיף עוד אגו נפוח אחד לאוסף הקיים (לפיד, גנץ) של אנשים שמתקוטטים על הדבר הכי פחות חשוב בפוליטיקה הישראלית (מי מהם יהיה ראש ממשלה) במקום להתרכז בדבר הכי חשוב בפוליטיקה הישראלית (העפת מפלגת השלטון, שהיא המפאיה הליכודית, לאופוזיציה). אין בחירה ישירה לראשות הממשלה וההתעסקות במציאת המנהיג / האבא של האומה שיחליף את ביבי זה התעסקות בבולשיט. ישראל לא מחכה לאייזנקוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מסתמך (וגם לא יודע) על סקרים. אני מעלה את הנושא של הצרחת גנץ באייזנקוט כבר תקופה ארוכה. אני ממש לא בונה את אייזנקוט כמשיח חדש ולא בונה על build up של מנדטים. האישיות האפורה משהו של אייזנקוט נראית לי כיתרון בימים סוערים מדי אלו. קריאתי המחודשת לרשימת מרכז מאוחדת עם אייזנקוט בראש הונעה ע"י הסרט "איך מפילים דיקטטור" על הפלת מילושביץ מנהיג סרביה. שם תנועת מחאה לא-פוליטית תמכה מן הרחוב בברית פוליטית של מפלגות אופוזיציה שהציגה מועמד משותף. עם ישראל אכן לא מחכה לאייזנקוט. אבל אי אפשר להרכיב מחאה, דמוקרטיה או רציונליות על סוס ולתת בידה דגל. כאשר המטרה שלך היא הפלת רוה"מ, הצעד הראשןן הוא הקמת מפלגת אופוזיציה מרכזית והצגת מועמד ברור ויחיד להחלפתו. לאור הנזק הגדול שעושה נתניהו באופן אישי בכהונתו הנכחית, השאלה מי יחליף אותו בתפקיד, היא קריטית. אם תריץ לתפקיד את "מהיר", סוסו של קליגולה, הציבור לא יבחר ןגם אם יבחר לא יוכל לתקן את הפגימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בונה עליו כמשיח, לא בונה עליו כיתרון אלקטורלי (שזו המשמעות של ״לא בונה על build up של מנדטים״, לא?) ולא אייזנקוט הוא זה שיכול להפיל את הממשלה הנוכחית (כדי שהממשלה הזאת תיפול, מישהו בפנים צריך לערוק / להפסיק לשתף פעולה וזה עניין שלא ממש תלוי אם תהיה או לא תהיה התאחדות בין המחנה הממלכתי ליש עתיד. מה הקשר?). ״כאשר המטרה שלך היא הפלת רוה"מ, הצעד הראשןן הוא הקמת מפלגת אופוזיציה מרכזית והצגת מועמד ברור ויחיד להחלפתו.״ כבר יש מפלגה אחת באופוזיציה שהיא גדולה יותר מהאחרות. אין שום ערך אלקטורלי לאיחוד שתי המפלגות לאחת גדולה יותר והניסיון מלמד שאיחוד מלאכותי שכזה, בשביל מצג שווא של מפלגה גדולה, מחזיק מעמד רק עד לרגע של קבלת תוצאות הבחירות ופסאודו רשימות כאלה בקלות נקרעות מיד אחרי ספירת הקולות וכל חלק מנהל משא ומתן להרכבת קואליציה בנפרד גם כך. זו לא עוצמה פוליטית. זה מיראז׳. שיטה שמיצרת עיוותים בהם אדם שרצה להצביע למפלגה שאין שום סיכוי שתכנס לקואליציה עם ביבי, פתאום מוצא את קולו בשימוש של מפלגה שרק הציגה לבוחר ״עקרונות לשעתם״. ״לאור הנזק הגדול שעושה נתניהו באופן אישי בכהונתו הנכחית, השאלה מי יחליף אותו בתפקיד, היא קריטית.״ לא. היא ממש לא קריטית. הקבוצה של האנשים שלא מתכוונים להצביע בבחירות הקרובות לאחת ממפלגות האופוזיציה, אבל פתאום ירוצו לקלפי כי בראש איזו מפלגת פרטצ׳ חדשה ישימו את אייזנקוט, היא כנראה קבוצה ריקה. אפילו אתה עצמך אמרת שאתה ״לא בונה על build up של מנדטים״. אז מה התפקיד של המהלך הזה? למה הוא קריטי? למי הוא טוב? לדעתי, לניסיון לשים את אייזנקוט בראש המחנה, כדי לטפל בבעיה שלמחנה יש שני ראשים, תהיה תוצאה די טריביאלית ומאוד אופינית למחנה הזה. כפי שרמזתי בקישור ל-XKCD, אתה בסה״כ תקבל מחנה מפולג עם שלושה ראשים. ״אם תריץ לתפקיד את "מהיר", סוסו של קליגולה״ זה איש קש. לכל אחת משתי המפלגות הגדולות של האופוזיציה כבר יש ראש ידוע ומוכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב בני האדם אוהבים לנצח ויש כאלו שגם מצביעים לפי זה. יש צורך ליצור מומנטום של לקראת ניצחון. המומנטום הזה יביא את הכמה מנדטים של אלו הממתינים לראות איזו עגלה מובילה, כדי לזנק עליה. זה לא שיש איזה הבדל אידאולוגי עמוק ובלתי ניתן לגישור בין המחנה הממלכתי לבין יש עתיד. מה שיש זה בעיקר חילוקי דעות על טקטיקה פוליטית וכנראה חוסר סימפטיה אישית בין גנץ ולפיד. זה לא מחנה דו ראשי, אלא מחנה מסוכסך שהסיבות לסכסוך כבר אינן ברורות לאלקטורט. רשימה משותפת תחדד לאלקטורט את הבחירה הניצבת בפניו. צריך להציב בפניו את הבחירה האידאולוגית בין מחנה ה-64 לבין מחנה המרכז הליברלי כבחירה בין נתניהו לאייזנקוט ולא כמו עכשיו, כבחירה בין נתניהו לבין ברית משונה של גנץ, לפיד, ליברמן, סער והשמאל. אני מבין שבקרב הציבור של תנועת ההתנגדות, של אלו היוצאים לרחוב להפגין נגד ממשלת ה-64, הבחירה ברורה גם כך. הם יבחרו בכל דבר שיפטור אותם מעולו של הנתניהו. אני לא בטוח שהבחירה הזו ברורה כל כך לציבור גדול מאד שאינו פעיל בתנועת ההתנגדות, אבל לא בהכרח תומך בנתניהו. שיטת הבחירות שלנו מטפחת את הנטייה להצביע לכל מיני גואלים מטעם עצמם כמו ליברמן, סער ובנגביר וכל מיני כוכבי טלביזיה הצצים כפטריות אחר הגשם. את התוצאה הפוליטית של הנזיד הזה, איש לא יכול לנחש. זה הופך את ההבטחות של המפלגות השונות ליותר ויותר רדיקליות ומופרכות. הקטר שידרוס את מחנה ה-64 צריך להיות מפלגת מרכז גדולה שתקשה מאד על האוייב להקים ממשלה. הקרונות האחרים, שמספקת לנו שיטת הבחירות היחסית, יצטרכו להחליט לאיזה קטר הם נרתמים. המודל הוא הפלת מילושביץ בסרביה ע"י תנועת התנגדות אידאולוגית חוץ מפלגתית שתמכה מבחוץ בברית של מפלגות האופוזיציה ובמועמד שזו בחרה. אפרש זאת שוב: אתה לא יכול להושיב את "רק לא נתניהו" על סוס ולתת בידה דגל. האיש על הסוס צריך להיות אדם פוליטי מסויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה רוצה שתהיה התוצאה של המהלך - זה היה כבר ברור בתגובה הראשונה. ראש חדש שכולם יבחרו ללכת אחריו. זה לא רעיון שקשה להבין ואין צורך להכביר במילים כדי לתארו. פשוט. הטיעון שלי הוא שיש הבדל בין מה שרוצים שיקרה לבין מה שסביר שיקרה. האגו המנופח של לפיד וגנץ לא ילך לשום מקום ולכן הוספת ״הראש החדש״ כדי ״לאחד״ לא רק שלא תוביל לציפוף שורות במחנה, אלא תיצור מחנה מסוכסך יותר שהסיבות לסכסוך אפילו יותר אינן ברורות לאלקטורט. בדיוק כמו בקישור ל-XKCD, הוספת למערכת עוד אגו מנופח כדי לפתור את הבעיה שיש כבר שניים. אז מה עשית בזה? ״האיש על הסוס צריך להיות אדם פוליטי מסויים.״ לא נכון. זאת לא שיטת הבחירות בישראל. מצביעים למפלגות והמפלגות מקימות קואליציות בהתאם לתוצאת הבחירות. לא צריך איש ולא צריך סוס בראש המחנה. יותר סביר להניח שאנשים יצביעו לאחד מסלי הרעיונות השונים של האופוזיציה (עם הניואנסים בין המפלגות, יש יותר סיכוי לדוג למחנה את אלה שלא יסכימו להצביע למגה-מפלגה כי הם כבר ימצאו את המרכיב במגה-סל) מאשר שההמון פתאום ינהר למפלגה אחת כי בראשה שמת איזה חרצוף על איזה סוס. תפסת מרובה לא תפסת. אבל אם הפרידיקציה התועלתנית לא קונה אחיזה, אוסיף עמדה נוספת להתנגדות שלי לרעיון של אייזנקוט כעוד גנרל על סוס בראש המחנה. די. חלאס. (לי) נמאס מהאתוס הצה״לי המעצבן הזה בפוליטיקה הישראלית. העמדה שלי היא לא רק תועלתנית / תאור של מה שסביר יותר לדעתי שיקרה. הדבר שישראל צריכה יותר מהכל, לדעתי, זה להגמל מתסביך האבא במדים שבא להציל אותה. קמפיין ״ישראל מחכה לעוד חרצוף-מר-ביטחון״ זה חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. לעזאזל עם אייזנקוט, לעזאזל עם העבר הצבאי שלו בו משתמשים כ-Credentials של מועמד לתפקיד ציבורי ולעזאזל עם כל מה שהרצה שלו כמנהיג עולה של המחנה מיצגת לגבי העתיד שאנחנו רוצים במדינה הזאת. אני ממש לא פציפיסט ואני בהחלט מבין את החשיבות של צה״ל בישראל, אבל אני כן חושב שעם ישראל צריך כבר להתבגר ולצאת מהשלב האינפנטילי הזה של נהירה אחרי עוד איזה פוץ צבאי עם הילה של ״מר-ביטחון״. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*שלא יסכימו להצביע למגה-מפלגה כי הם כבר ימצאו את המרכיב במגה-סל שהם לא אוהבים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אני צריך להתנצל על התפרצותי כלפיך. היה עדיף להימנע מזה. שנית, אני בכנות רוצה להודות לך על ההתייחסות. עצם העובדה שאדם משכיל מוכן באמת להתייחס לדברים שכתבת ולא רק לצעוק את עמדותיו כדי להחריש את דבריך כמקובל בעדות ה-64, היא עניין שאין לקחת כמובן מאליו. אני חושב שאתה מציג את עמדותי באופן לא מדוייק. א. מה עניין מה שאני רוצה או לא רוצה? אני חסיד של מה שכתב מקיאבלי בתחילת ספרו, הנסיך: מי שמולכת בשדות הפוליטיקה היא פורטונה אלת המזל. הגורם היחיד שנותר קבוע היא התנהגותם של בני האדם. כמו כולם, איני יכול לדעת מה תהיה התוצאה של מהלך כזה או אחר. אני יכול רק לשער על סמך דפוסי ההתנהגות של הבוחרים. ב. האיש על הסוס. אתה כותב על שיטת הבחירות אצלנו ועל סלי רעיונות, כאילו המצביעים אינם בני אדם אלא אלגוריתמים. אתה טוען שיהיו יותר מצביעים אם כל אחד מהם יוכל לבחור מתוך סל רעיונות את הרעיון הקרוב לליבו. גם כאן אתה מתעלם מכך שהאלקטורט הוא בני אדם. רובם אינם עסוקים באמת בסלי רעיונות. הם עסוקים בדברים פרוזאיים יותר: מי הולך לנצח? מי מופיע טוב יותר ב-TV? מי יטיל עליי יותר מיסים? מי מדבר בשפה שלי? מי יכול לסדר לבנדוד הלא הכי חכם עבודה במשרד השומכלום? ולכן אחזור שוב על דבריו של המורה פייר בנופחי הזכוכית של דפנה דה מוריאה: אי אפשר להרכיב סל רעיונות על סוס ולשים בידיו דגל. ג. אתה טועה גם בטענתך שאין טעם לחזור על דברים. הנה הסברת פעם שלישית ורק עכשיו נקלט אצלי. אתה טוען שאם יקרה מה שאני רוצה נקבל ממשלה בראשות אייזנקוט שגנץ ולפיד חותרים נגדו. יש לך איזה נוגדן לכך שהאופוזיציה מפולגת? סל רעיונות? לכרות את מבושיהם של המפסידים, לעוור אותם ולשים אותם במעצר באיי הנסיכים בים מרמרה?הניסיון עם הממשלה הקודמת מלמד שאין לטענותיך כל כך ביסוס. עושה רושם שהראשים הרבים של הממשלה שמרו על שקט תעשייתי. ההתמוטטות באה בגלל מפלגת קונספט שהמנהיג שלה לא הכיר את הח"כים ברשימה שלו. אחת הטענות המוצדקות כלפי הממשלה הזו היתה שאפאחד לא שם פתק בקלפי כדי שבנט יהיה רוה"מ. בעיניי זה דבר נכון ש-20, 30 או 40 מנדטים ילכו להצביע בקלפי כדי שאייזנקוט יהיה רוה"מ. ד. זה בלתי אפשרי לקטלג אותי כניר דבורי או רוני דניאל של האייל הקורא. יחד עם זאת נראה לי טבעי שהמקום הראשון שם מחפשים מועמדים לרוה"מ הוא המטכ"ל של צה"ל. הסוגיה המרכזית בסדר היום של מדינת ישראל היא העניין הבטחוני. המוסד של צה"ל הוא הגדול והחשוב במוסדות המדינה ומנהליו הם מועמדים טבעיים להנהגת המדינה. נדמה לי שהרעיון של עיתונאים כמנהיגי המדינה אינו פחות מסוכן. שלי יחימוביץ הצליחה למוטט את מפלגת העבודה מבלי לעבור במטכ"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כמובן. אתה משער משהו אחד (ומסביר למה) ואני משער משהו אחר (ומסביר למה). אי אפשר לעשות משהו יותר טוב מזה, אלא אם יש איזה גיבוי מספרי לנאמר (ונראה לי שאין). ב. אני ממש לא מתעלם מזה שהאלקטורט מורכב מבני אדם. להיפך - אני מבסס את העמדה שלי על איך שציבור הבוחרים של המחנה התנהגו בעבר. בעוד מקובל במחנה ביבי לסתום את האף ולהצביע עם המנהיג (כי הכי חשוב זה לנצח ולעזאזל הדברים שאני לא מסכים איתם), זו התנהגות שמאפיינת פחות את המחנה השני. במחנה הזה, לדעתי, יותר נפוץ שאדם יכול להסכים ולאהוב 85% ממה שמפלגה מסוימת עושה, אבל ימנע מלהצביע לה כי איזה חצי ניואס של רעיון, התנהגות של חבר מפלגה או איזה מעשה של איזה מישהו באיזו הצבעה ספציפית, לא בא לו יפה בעין. כשזה הקהל, יצירת מפלגה אחת גדולה שהולכת אחרי ״איש על סוס״ יכולה לגרום לבריחת מנדטים למקומות אחרים ותקבל מקרה שהשלם האלקטורלי של היצור ההיברידי יהיה שווה פחות מסכום חלקיו. ג. לא רק שאני לא חושב שזה חשוב מי יהיה ראש ממשלה, אני חושב שזה מאוד חשוב שזה יהיה לא חשוב מי יהיה ראש ממשלה. האובססיה המוגזמת הזאת בהתעסקות ב-״מי יהיה ראש ממשלה״ זו המחלה של הפוליטיקה הישראלית ולא התרופה. ד. בית הקברות (האמיתי והמטאפורי) של המחנה מרכז-שמאל הולך ומתמלא בראשי מחנה שבאים מקודקוד הפיקוד הצה״לי, נכנסים לפוליטיקה ובורחים ו/או מגורשים מאוד מהר. מאז ההוא שירו לו בגב, בשנות ה-90, המחנה הדפוק שלנו עושה את אותה הטעות שוב ושוב ומעלה עוד ועוד איזה גנרל עב״ם על הסוס בראש המחנה, תוקע לו דגל ביד וצועק ״הו הא מי זה בא ראש הממשלה הבא״. כל פעם עושים זאת רק כדי להתאכזב מחדש אחרי שתי דקות וחצי ומחפשים את הגנרל הבא בתור הזה של אנשים שאולי היו חיוניים בפיקוד הצה״לי, אבל בפוליטיקה מתגלים מאוד מהר כחסרי ערך ו/או לא מתאימים. עוד כמה פעמים המחנה יעשה את אותה הטעות, לפני שהוא יבין שאולי זה לא הרעיון הכי מבריק? גנץ הוא רק הדוגמה האחרונה בסידרה הזאת. אני מבטיח לך (טוב נו, משער על בסיס זיהוי תבניות העבר) שאחרי שתניח את אייזנקוט על הסוס והוא יפתח את הפה בצורה קצת יותר פומבית, הפופולריות שלו תתחיל מאוד מהר להתרסק. לטוב ולרע, זהו טבעו של המחנה. האלטרנטיבה לנתניהו לא יכולה ולא צריכה להיות מנהיג עליון חדש, לורד פרוטקטור ואם הדרקונים החדש. בדיוק להיפך. תנו לנו קבוצה של פוליטיקאים אפורים שינהלו את המדינה הזו לכמה שנים, כדי שתהיה לנו הזמדנות להבריא קצת מהרעל הביביסטי, Thank you very much. לאחדות יש כל מיני צורות ואחדות מחנה מאחורי מנהיג עליון זה לא המודל (האנושי!) היחידי שבני אדם, בכל מקום ובכל זמן, נוהגים על פיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שב ומציג תסריט צופה עתיד שיכול להתגשם, אבל הוא ממש לא התסריט שאני הצעתי כאן. אתה מצייר איזשהו פיהרר בנוסח אהוד ברק שיאחד את השורות ויוביל ביד רמה מפלגה הומוגנית וממושמעת. הרקורד של אייזנקוט אינו תואם תסריט כזה. מצטייר כאדם סבלני, עם אגו די צנוע בסטנדרטים פוליטיים. אדם שיודע לשמור על קור רוח ולעבוד בצוות. הוא גם לא נתפס כמי שממהר לכפות מרות ולהסתכסך עם יריבים. ברור שאינו כריזמטי, תקשורתי או בעל סיכוי לסחוף המונים. התסריט שלי הוא אחר. התסריט הוא של מנהיג צוות שידע לעבוד עם אחרים, ירגיע את הלהבות של מלחמת האזרחים המתרחשת כאן ולייצג בצורה טובה למי שרוצה זאת מפלגת מרכז מתונה ופרגמטית. (ישנם כבר לא מעט סימנים שגנץ הוא איש ימין שמקפיד להשאר שנתה או שניים מקצה הימין הפוליטי. תמיכת ציבור ימני חיונית עבורו בזמן שהיא בלתי אפשרית בגלל הפילוג. בקיצור לא רחוק מאד מסער. תכנית הגיוס שלו וההבטחות חסרות האחריות לחרדים לא היו טעות אלא תוצאה של רצונו לזכות בתמיכה גם במחוזות האלו). בקיצור, יתכן שאייזנקוט יתגלה כאהוד ברק אפור. הרקורד שלו אינו תומך בכך. מעניין מה הפונז יצביע במקרה של רשימה משותפת בראשות אייזנקוט. האם יצביע בעד הרשימה או יצביע למישהו אחר, למשל יאיר גולן ורשימת שמאל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כותב שאני מתאר תסריט כלשהו, מתאר תסריט אחר שהוא ממש לא התסריט שאני מתאר ואז אתה אומר מה אתה חושב על התסריט הזה. אני לא בטוח שאני צד בויכוח הזה. רוצים אייזנקוט? יאללה לכו עם אייזנקוט (עד שישתנה ליבכם שוב, תחפשו גנרל תורן חדש ואז תלכו על אייזנקוט). מכיוון שאין לי ממש מה להוסיף וגם לא ממש אכפת לי מי ירוץ, ילך או יזחל בראש המחנה ו/או אם זה יהיה איש על סוס, איש על חמור או סתם חמור, אני חושב שאפרוש בזאת. אין לי סוס או איש על סוס במירוץ הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כרגע, גם אם אייזנקוט יחליף את בני גנץ בראש המחנה הממלכתי1, אני אעדיף להצביע לפיד כי יש לו רקורד מוכח ארוך הרבה יותר בפוליטיקה. אייזנקוט, גם כשהוא אומר דברים נכונים, הוא אומר אותם בניסוחים כל כך עדינים, פתלתלים ומסוייגים, שנראה שהוא עוד לא הבין (ושמונה חודשים זה הרבה יותר מדי זמן בשביל עקומת למידה) מה זה להיות פוליטיקאי, איך מעבירים מסר שיעבור לציבור ולא יגרום לו לעבור לכתבה אחרית אחרי פסקה וחצי, ואיך צריך לדבר על יריבים פוליטיים, ועוד כאלה שמשקרים כל הזמן ומוכנים (ומבצעים) לשלם בדם של אלפי אזרחים, באברים של עשרות אלפים והפרנסה של מאות אלפים רק בשביל הכסא שלהם. ובארבעת החודשים האחרונים אייזנקוט חתום על שורה של כשלונות, שבמדינה מתוקנת כל אחד מהם הוא בכייה לדורות. כרגע המאזן שלו הוא שלילי למדי. וגם, במחנה הממלכתי יש שורה של אידיוטים שימושיים כמו מתן כהנא וחיליק טרופר2 שנותנים לאג'נדת האחדות המזויפת של הביביסטים למנוע מהם כל הכרזה או מעשה שאמורים לעשות מי שבאופוזיציה ורוצים מדינה דמוקרטית ולא דיקטטורית. 1 צעד ראוי בהחלט. 2 בחור טוב ופוליטיקאי גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עונה לשאלה שלא נשאלה. השאלה היא, אם תוצג רשימה משותפת של המחנה הממלכתי עם יש עתיד (כלומר כולל לפיד הצעיר) בראשות אייזנקוט, האם תצביע עבורה או עבור מישהו אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה. גנץ עדיין יהיה ברשימה? באיזה מקום? (ובאיזה מקום לפיד?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם אינני הפונז (בר מזל שכמותו!) אבל אם שאר המפה הפוליטית לא תשתנה, אני ככל הנראה אצביע עבור רשימה כזאת אלא אם גוש העבודה-מרץ יציג רשימה שתהיה אטרקטיבית מאד עבורי, אבל הסיכוי לכך קטן עד אפסי. אלא שלדעתי השאלה החשובה אינה מה הפונז, אני או 90% מהאיילים יעשו, אלא מה יעשה רוב הציבור מהמחנה השני. אייזנקוט חסר את הרכיב שהוא, אולי, החשוב ביותר: כריזמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא שהשם אייזנקוט יביא מנדטים או משהו כזה. מדובר ברשימה משותפת של מפלגות אופוזיציה. באופן עקרוני גם השמאל יכול להצטרף בתור החטיבה השמאלית של החזית. הדבר היחיד שהם צריכים להסכים עליו הוא שאייזנקוט יהיה רוה"מ הבא. (לגנץ ולפיד מן הסתם ישוריינו תפקידים בכירים). כאשר הבוחר הכללי, לאו דוקא חברי תנועת ההתנגדות הפעילים ומפגינים ברחוב נגד ממשלת נתניהו, יתייצב בפני הבחירה שתוצג לו באופן ברור וחד משמעי, בין נתניהו לאייזנקוט, אני חושב שרבים יבחרו באייזנקוט. אני מעריך שהרשימה תזכה בכ-40 מנדטים ולא תפגע מבחינה אלקטורלית אלא אפילו תרויח מקולות האמצע. עניין הכריזמה בבחירות אלו משני. כפי שאני חוזר ואומר: ישראל (למעשה חלק ממנה) זקוקה לפחות כריזמה ויותר איפוק וריסון. זהו כמובן הימור שיכול להתנפץ לרסיסים מול הצבעת המונים לבנגביר, ליברמן, גדעון סער וכל מיני פטריות גשם שיצוצו. אבל להערכתי זה הימור שקול. אתה לא צריך לחשוב במונחים של תחרות עם נתניהו או כוכבים אחרים, כריזמה, אידאולוגיות, הבטחות ושאר ירקות שמפלגות מגדלות לפני בחירות. צריך לחשוב במונחים של מלחמת אזרחים. אנחנו מול הם. מה סופסוף יגרום לרוב האלקטורט להפקיד את מפתחות השלטון בידינו ויאפשר לנו להזיז את נתניהו ושותפיו ב-64 מהגה השלטון. אל יהא הדבר קל בעיניך ואל תתבסם מאדי הסקרים. הם, האוייב משקר בצורה שיטתית בסקרים, האופוזיציה מורכבת מגופים שבהעדר מפלגת מרכז חזקה יבגדו כהרף עין ובכלל אנו תלויים כאן בבחירתם של הקולות הצפים, החלק היותר שטחי ויותר נדיף באלקטורט. קולות שמשנים דעתם כהרף עין ומסיבות של כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> המוסד של צה"ל הוא הגדול והחשוב במוסדות המדינה ומנהליו הם מועמדים טבעיים להנהגת המדינה. הטיפוס במעלה היררכיה ארגונית דורש בדרך כלל מידה כלשהי של משיכה מלמעלה ואיזו מידה של דחיפה מלמטה. צבא נמצא קרוב מאד לקצה של הסקאלה שבו הקידום מבוסס אך ורק על היכולת של המועמד/ת להשביע את רצון הממונים. הנהגה ציבורית נמצאת קרוב לקצה הסקאלה שבו הקידום מבוסס אך ורק על היכולת של המועמד/ת לזכות באמון של מי ש"מתחת" להם בהיררכיה (חברי קבוצת השווים או במסגרות פורמליות יותר הבוחרים). א-פריורי זה גורע מהיותם של בכירים בצבא מועמדים טבעיים להנהגה ציבורית. גם עיתונאים זה לא אידאלי, אבל במידה פחותה (סביר שאהדה ציבורית משחקת תפקיד בהתקדמות הקריירה של עיתונאי, כיום אף יותר מבעבר). אז מי המועמדת האידאלית (א-פריורי)? מישהי שגדלה לתוך התפקיד במסגרת שבה התמודדה (וזכתה) באמון הציבור שאותו היא אמורה לשרת, בכל פעם במסגרת רחבה יותר (ארגון שכונתי, רשות מקומית, ארגון ארצי, מפלגה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מקווה שאתה לא מתכוון לנעמה לזימי. היא מעלה בי אנטגוניזם שמתקרב בחומרתו לזה שהיה לי לשלי יחימוביץ' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעניין אותי אם תפרט. אני משוחד כנגדה למפרע, אבל לא מצאתי סיבה לבוא אליה בטענות עד עתה. במה חטאה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע. גם יחימוביץ' זכתה לשנאתי לכאורה על לא עוול בכפה. לא מסוגל לשמוע אותן מדברות, אפילו כשאני מסכים עם מה שהן אומרות. פשוט לא סובל משהו בהתנהגות. חלקית בדומה לכך שאני לא מצליח להקשיב לכמה מאנשי (בעיקר נשות, את קושמרו אני מצליח לשמוע ברוב הפעמים) החדשות בטלויזיה ליותר מדקה בלי להתעצבן. אולי אני אלרגי לצדקנות. זה ההסבר הכי מוצלח שהצלחתי לגרד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן ויש אלגוריתם קלאסיפיקציה מוצלח יותר לתיאור ההסבר שלך, אבל הוא מספיק לא PC כדי שלא אכתוב אותו כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסר דאגה. לא התכוונתי לאף אחת ספציפית. בפרט לא התכוונתי לנעמה לזימי כי לא הכרתי את השם. ואם כבר אני מגיב שוב אז אוסיף שמבחינת השכלה ונסיון מקצועי עדיפה לי פוליטיקאית עורכת-דין על פוליטיקאית מצביאה, עיתונאית, כלכלנית, מדעי-המדינאית, יחב"לאית, רופאה, ו/או מהנדסת. וסיבותיי: (א) מנסיון (ב) זה רקע רלוונטי לחלק נכבד מהעבודה שקשור בחקיקה (ג) מוכיח שקיים לפחות פוטנציאל לחשיבה לוגית (ד) מוכיח שקיים לפחות פוטנציאל לשכנע ולהשתכנע בעזרת טיעונים מבוססים על עובדות (ה) רושם אישי שלמרות הדימוי, שיעור העבריינים מביניהם נמוך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי לאף אחת ספציפית, אבל הנה דוגמה למועמדת שזכתה בבחירות פעם (2020) אחר פעם (2016) אחר פעם (2014) אחר פעם (2010) אחר פעם (2007) ועוד כמה פעמים לפני כן. וגם עורכת-דין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסר לדעתי משהו בניתוח. קצין קרבי חייב לזכות באמון ומחוייבות של החיילים שהוא מוביל. נכון שזה פוחת ככל שעולים מעלה, אבל הקצונה הבכירה של צה''ל מגיעה משורות הקרביים ואף אחד לא יכול להגיע לשכבה העליונה מבלי להצליח ברמות הנמוכות. נדמה לי שהרצי הלוי הוא דוגמה סותרת. מעניין איך הגיע כל כך רחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסביר יפה למה גנרלים פחות מצליחים להיבחר בפוליטיקה. אבל בפועל הם כן נבחרים יפה אצלנו בפוליטיקה (פשוט כי הם מוצנחים). אם כבר אז לעתים קרובות מתאכזבים מהם בתפקודם כפוליטיקאים - אבל עד כמה שאני מבין את זה לא הסברת. אולי אני לא מבין את הנקודה שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי להסביר למה הם לא "מועמדים טבעיים" במובן מסויים: לא המובן של "הם לא בחירים" אלא המובן של "הם לא מתאימים". אולי אני זה שלא הבנתי את כוונתו של שוקי שמאל. הנקודה שלי לא קשה להבנה (אבל לא חייבים להסכים), והיא שאם רוב הקריירה שלך הייתה "managing up", יש לך בכלל תכנית לרגע שבו לא יהיה לך "up" לנהל אליו? אולי, אבל אין לציבור שום דרך לדעת. לעומת זאת אם רוב הקריירה שלך שכנעת בהצלחה את אסֵיפת1 החברים2 להסכים איתך, לתמוך בדרכך, ואולי, בסוף, גם לתמוך בך להוביל, זה מראה על התאמה טבעית (לדעתי) להנהגה. 1 ואני לא יכול להדגיש מספיק כמה הצירה הזה מלא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים, והייתי רוצה להצביע על עניין נוסף- גנרלים הם ביצועיסטים, ומתאימים לתפקידים ביצועיים כמו שר. הם פחות מתאימים למשל להיות חברי כנסת ולכלות את זמנם בנאומים ובוועדות חקיקה. עשרות השנים שבילו בצבא התמקדו במענה לאיומים ברורים מוגדרים. אין להם שום ניסיון בהתווית מדיניות. לכן המצב האופטימלי לדעתי הוא שיש גנרלים בממשלה אבל לא בראשה. כמו בן גוריון עם אלון ודיין, גולדה ופרס עם הנ"ל וברלב, בגין עם וייצמן (וידין, גם גנרל וגם פרופסור, ברור שלא חומר של ראש ממשלה :p). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, ומה עם ׳זאת האישה׳ ? מי יותר עמיד ופחות לחיץ במלחמות- ביבי או גולדה ? שניהם באותו גיל 74/75 בעת מלחמה קשה שנובעת בעיקר מכשלים במודיעין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חיי הדי ארוכים כבר למדו אותי שבד"כ איני האיש הכי חכם בחדר ולכן החידודים והרמזים מתבזבזים עליי. אם אתה מצפה לתשובה אתה צריך להבין שיש לי רצון גדול להקשבה ודיאלוג, אבל יכולתי להבין חידות ורמזים מוגבלת. האם יש איזו אשה שהיא מועמדת ריאלית להובלת המחנה ואני מדלג עליה? האם ציפי לבני בשטח? א. אני באמת ובתמים איני מבין מנין באה תגובתך. האם מדובר בניסיון מתוחכם לזרוע מבוכה בשורות האוייב? האם יש כאן עקיצה פמיניסטית או אנטי-פמיניסטית? האם יש כאן ניסיון בנוסח עדות ערוץ 14 שמנסה לקטלג אותי כפרוגרסיב או תומך מר"ץ? (מרחק עמדותי מעמדות זהבה גלאון אינו פחות בהרבה מן המרחק מסמוטריץ'). ב. אחת מן הנקודות שאני זוקף לזכותו של אייזנקוט היא העובדה שלא הקים מפלגה אישית שבנוייה בעצם על עדת מעריצים וחנפים המקיפים את המועמד, אלא השתלב ברשימות פוליטיות מבוססות וגם בחר ברשימה שהציעה לו אישית פחות, כנראה מפני שעמדותיה קרובות יותר לדעתו. האיש נמצא במערכת כבר תקופה משמעותית ומשלם את המחיר של זה. הוא בעיניי מועמד ראוי יותר ממיני יושבי על הגדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואין לו שום נסיון בהנהגה בפוליטיקה. לגנץ יש לפחות את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם להבנתך הניסיון של גנץ בהנהגה פוליטית הוא ניסיון טוב? לענ"ד (באמת) הפילוג בין המח"ממ ליש עתיד נובע בעיקרו מחוסר יכולת כרוני של גנץ להסתדר עם לפיד הצעיר. אם לגשת לנקודה שלך מכיוון אחר, גנץ הוא אכן מועמד מושך קולות, בפרט נשים. כמשקל נגד הייתי מציג את הפילוג שתארתי אותו כבר כמלחמת אזרחים בלי שפיכות דמים בין ימין לשמאל. נראה שגנץ נפשית קרוב יותר לאנשי הימין. מסיבה זו הוא אולי במחנה הלא נכון. לכמה תמיכה בצד שמאל יכול גנץ לצפות כאשר הוא מבטיח לח"כים החרדים צ'ק פתוח? מה הסיכוי שאתה תצביע לרשימה משותפת בראשות אייזנקוט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנסיון של גנץ כולל כשלונות רציפים (וקולוסאליים) אחד אחרי השני. ייתכן והדבר היחיד המוצלח שעשה זה למנוע איזה תוכנית מטורפת בשבוע הראשון של המלחמה, ואפילו שם לא בטוח שהוא היה הגורם המשפיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אתה צריך להבין שיש לי רצון גדול להקשבה ודיאלוג, אבל יכולתי להבין חידות ורמזים מוגבלת.׳ אוקי. >> האם יש איזו אשה שהיא מועמדת ריאלית להובלת המחנה ואני מדלג עליה? לא. אבל חבל שאין אפילו אישה אחת בין מקבלי ההחלטות המהותיות כמו בקבינט המלחמה המצומצם והדברים אמורים הן בקואליציה והן באופוזיציה. א. אני באמת ובתמים רק רציתי להצביע על כשל מסוים. נדמה שאתה מייחס לי תחכום שמעולם לא היה לי. לעניות דעתי, משבצת ׳האיש הלא חכם בחדר׳ שייכת לי כבר כמה שנים טובות כאן באייל. אין לי בעיה לחלוק איתך את המשבצת הזאת. ב. האם יש לאייזנקוט בסיס פוליטי כלשהו? אני גם חושב שהוא בחור טוב וצנוע, אבל כמדומני שעם טוב לב וצניעות לא הולכים לקלפי - כלומר זה לא מעשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יש כמובן הבדל משמעותי בין ׳האיש הלא חכם בחדר' לבין ׳האיש הלא הכי חכם בחדר'. אני מניח שמדובר בטעות מדפיס. ב. אני מתקשה להתחבר לנאראטיב הפמיניסטי הזה. נשים מנהיגות שהיו מעולם, לא היו פחות לוחמניות או תוקפניות מן הגברים. אני לא חושב שיש פה קייס אמיתי. המדגם של ח"כים מן המין הנשי בכנסת אינו מבשר טובות. האם גוטליב, סון הרמלך והשרה סטרוק מבשרות את פעמי השלום? לא מראה לי. האם צריך יותר נשים ליד הגה השלטון? לדעתי זה תלוי יותר מהכל בדרישת האלקטורט הנשי. אם הן יתבעו זאת, לא אני אעמוד בדרכן. לדרוש זאת בשמן? יש דברים חשובים מזה. לא נראה לי שזה יותר חשוב מנשים טייסות או נשים כדורגלניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשלים חמורים, והשתקה זדונית, חברו כדי להוליך צבא שלם למסלול העיוורים בעיניים פקוחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר ראינו עם ''כחול לבן' את נזקה של מפלגה גדולה שאחרי הבחירות הגיינץ החמישי תוקע סכין בגבה וחובר לנתניהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, אני כבר מצטער על התפרצותי הקודמת כלפי אביב, אבל התגובות שלכם פשוט מקוממות. במצבה הקשה של מדינת ישראל, יש מעט מאד שמפלגת אופוזיציה שלטונית יכולה להבטיח לבוחריה באמת ובתמים. דבר אחד כזה הוא מי יהיה רוה"מ במידה ותנצח בבחירות. לציבור שלנו (בו אני כולל גם את מצביעי השמאל ממש) לענ"ד, לא מגיע ללכת שוב למיטה עם גנץ ולהתעורר עם בנט, או ליברמן או סער. מפלגה פוליטית מרכזית וגדולה שתוביל את האופוזיציה היא הכרח קיומי. אם המפלגה לא תזכה במספיק כח ותאלץ ללכת לקואליציה עם נתניהו או יורשיו, אראה בכך כורח המציאות ו/או גזר דינו של הבוחר. נראה שאתה מחמיר עם גנץ הרבה יותר ממני. בעיניי הסיבה העיקרית שצריך להזיז אותו הצידה היא העובדה שאינו מצליח להסתדר עם לפיד. מה שאתה הצבעת עליו, הנכונות החוזרת להזדנב לממשלתו של נתניהו, היא, בעיניי, תערובת מוזרה של entitlement ורצון לשרת. לא זכות גדולה אבל גם לא חטא קטלני בפוליטיקה. בכל אופן מוזר שאתה מסתייג מן הרעיון של החלפתו באייזנקוט. למיטב ידיעתי, אייזנקוט הוכיח ברגעי משבר פוליטי יכולת לפעול בקור רוח ומבלי לאבד את העשתונות. ישנו ספר מקסים בשם נופחי הזכוכית ובו אחד הגיבורים מסביר לתלמידיו, שאי אפשר להרכיב את המולדת על סוס ולתת בידה דגל. מפלגות פוליטיות צריכות להוביל את המערכה הפוליטית (לא בהכרח הציבורית) ובראשן צריך מנהיג פוליטי ולא רעיונות או הבטחות. ואם כבר חזרתי אליך, אם התפיסות הפוליטיות שלך הן הרבה משמאל למרכז הזה, אינבעיה שתתן את קולך לרשימתו של יאיר גולן. אני באופן אישי גזרתי לעצמי חרם על מפלגת העבודה, אבל אין סיבה שיאיר גולן ישא בחטאיהם של מירב מיכאלי או יצחק הרצוג. רק להזכירך, אפפעם אין לתת אמון עד הסוף בגופים פוליטיים. תוכל להצביע ליאיר גולן ולגלות ממשלת קואליציה שלו עם הליכוד. כבר היו דברים מעולם. (עמיר פרץ ויצחק הרצוג אאז"ן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מחרים את מפלגת העבודה כבר הרבה זמן, בין השאר בגלל האופורטוניזם וחוסר האמינות (אנחנו מפלגת שלטון, אז נזחל לממשלה בכל מחיר) עוד מימי אהוד ברק ועמיר פרץ. הבעיה, שלפחות לפי הסקרים, אייזנקוט לא נתפס בציבור כמועמד מתאים לראשות הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פה אתה מחדש לי ואיני יודע מה להשיב. קשה לי מאד להבין במה יתרונו של גנץ על אייזנקוט? אולי יפתיע אחדים, אבל נראה לי שלגנץ יש יותר נכונות לכתת רגליו בין הסניפים וחוגי הבית וללחוץ ידיים, אבל זהו בערך. בפרשת מסמך הרפז, כאשר אהוד ברק וגבי אשכנזי אבדו את שיקול דעתם ונהגו בחוסר אחריות, התרשמתי שאייזנקוט היה היחיד שנהג בשיקול דעת. (גנץ וגלנט באופן צופה עתיד ישבו על הגדר). אייזנקוט אינו אדם כריזמטי ותקשורתי. הוא למעשה קצת אפור. ולדעתי זה בדיוק מה שנדרש כרגע. אדם שיצנן את להבות הויכוח הפנימי ולא ילבה את התבערות שהתקשורת מפיצה בחמדה גדולה כל כך. גנץ הצליח להבעיר אש אלקטורלית מסויימת. לדעתי הפוטנציאל של האש הזאת מוצה בגלל חיבתו היתרה של גנץ לכסא שרהב"ט ואפילו אם זה בחסות נתניהו. נדמה לי גם שהסייגים האתיים של גנץ קצת רופפים. בתקופה בה השחיתות של נתניהו וחצרו מולכת, נדרש מנהיג ציבור עם נורמות גבוהות וחד משמעיות של יושר ציבורי וניקיון כפיים. גם לפיד לא הוכיח עצמו כפוליטיקאי ממולח בתחום הלאומי והצטיין בעיקר בנאומים לחדשות היום. ברור שאייזנקוט אינו נושא בתיקו את הישועה לה מצפים אנו של התמוטטות הליכוד אל קו עשרת המנדטים. מאידך, שנתי לא תנדוד בלילות אם ש"ס תכריז שהיא תלך רק עם נתניהו האשכנזי ולא עם אייזנקוט המרוקאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסך הכל אני מסכים עם הדברים, רק שבסקר של ערוץ 12 לפני מספר שבועות הוא זכה לדרוג נמוך משל גנץ, בנט, לפיד, וכמובן, נתניהו, בשאלת התאמתו לתפקיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קיבלתי את הרושם שהסנטימנט הזה כבר נעלם. או שאולי נדד לגנץ. בפעם האחרונה שפרץ עשה את זה, הוא נבעט משרידי מפלגתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי פרץ בא בוז’י שניסה ולא הצליח להצטרף לממשלת נתניהו (וגם הוא נבעט מראשות מפלגתו, למרות ההישג של 24 מנדטים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שההצבעה הבטוחה יותר היא ליאיר לפיד, שהוכיח שוב ושוב שלא יחבור לנתניהו, ולא לגנץ הסוס הטרויאני שהוכיח שוב ושוב ההיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כידוע היה קדנציה קצרה בתור שר אוצר בממשלת נתניהו - אבל בממשלה שבגללו היתה ללא חרדים, שזו הצלחה גדולה, גם אם קצרה. ואכן כפוליטיקאי הוא למד כמה דברים ב-11 השנה שעברו מאז ובהחלט שיפר את דרכיו. קשה לי להאמין שב-2013 היה יכול להקים ממשלה ללא נתניהו, למרות מה שהכותרת רומזת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתחשב בעובדה שהוא היה יכול למנוע מנתניהו את ראשות הממשלה בעשור האחרון, או, לחופין, להקים ממשלה עם נתניהו והחרדים אבל בלי בנט - אני לא בטוח שזאת הצלחה יותר מידי גדולה. אני לא מבין למה אדם בן 50, בן של שר בכיר, עיתנאי יותר מעשרים שנה, יושב ראש מפלגה עם הרבה אנשים חכמים לידו צריך "ללמוד" שנתניהו הוא שקרן בן שקרן (אותה שאלה לא ברורה לי לגבי גנץ). לפיד הוא אולי הפוליטיקאי הישראלי עם הכי הרבה אינטליגנציה רגשית, והנקודה העיורת שהיתה לו בקשר לנתניהו (ושיש לו בקשר לבנט) היא פשוט חידה בעיני. אולי הוא לא יכול היה להקים ממשלה, אבל הוא היה יכול למנוע מנתניהו להקים ממשלה (לפחות ממשלה יציבה). בכל מקרה, את אותו הדבר אפשר להגיד על גנץ, לשניהם היה פוטנציאל לגוש חוסם של 60 מנדטים (לאחד מהם היה גם מגיפה עולמית ברקע, אחד מהם הצליח להקים ממשלה בה ראש הממשלה לא יכול לפטר חצי מהשרים, ואחד מהם הכריח את נתניהו להכניס את בנט לממשלה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי נתניהו של 2013, לפני כתבי האישום ושאר השערוריות, הוא לא נתניהו של 2019 והלאה. אני לא נוטר ללפיד על הכניסה לממשלה ההיא, בפרט כי הוא לא התחייב לכך לפני הבחירות (בניגוד, למשל, לעמיר פרץ). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומר זאת כך - אם אתה צריך ללכת 11 שנה אחורה כדי למצוא את חטאו הגדול האחרון של פוליטיקאי בכיר, זה כבר שם אותו בקלות מעל כל שאר הפוליטיקאים הבכירים בעשור האחרון. בשביל גנץ מספיק חודש (וארבעה חודשים. וארבע שנים. ויש עוד), ובשביל אייזנקוט גם חודשים. כל 64 המחדלטורים אני מקווה שלא צריך לפרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נקודה טובה. לחובתו של גנץ גם אישרור הגדלת הרמטכ"ל הלא חוקית. דואג לבייס בדיוק כמו דרעי, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
==> בדיוק כמו דרעי הגדה של פסח מכיר? זה כמו שתגיד שהאח התם הוא בדיוק כמו האח הרשע. שניהם שואלים שאלות.. :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שלשבת עם נתניהו בממשלה זה באמת חטא, ואני בטוח שגם ללפיד וגם לגנץ היו חטאים הרבה יותר גדולים מזה. כל מה שאני אומר שזה לא נכון להגיד ש''ההצבעה הבטוחה יותר היא ליאיר לפיד, שהוכיח שוב ושוב שלא יחבור לנתניהו'', אם זה השיקול העיקרי שלך, אז אחמד טיבי בטוח בהרבה. (הטעות של גנץ, אגב, לא היה בעצם הישיבה עם נתניהו, אלא בדרך שבה הוא ישב עם נתניהו בפעם הראשונה, לגבי השניה, אני עוד לא בטוח שזאת היתה טעות. הטעות - וזה לדעתי הרבה יתר קרוב לחטא - של לפיד היתה שהוא הכריח את נתניהו להכניס את בנט בפעם הראשונה ושהוא נתן לבנט את ראשות הממשלה בפעם השניה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם הטיעון הראשון. אבל "ברית האחים" היתה לדעתי דבר מבורך, בהיותה אנטיתזה מושלמת לקונספצית הפילוג של "אנחנו" ו"הם" מבית היוצר של נתניהו ואב"ח (ומנגד של דודו טופז וגרבוז וקוטלר ושרה נתניהו גם ("אנחנו האירופאים עדינים")) אמנם בנט אשכנזי והייטקיסט, אבל הוא במפורש "הם" עבור השמאל, כפי שמעידה תגובתך. האפשרות לגשר בין החילונים והמסורתיים עד דתיים לייט תמיד קסמה ועדיין קוסמת לי. בנט עם הכיפה הזערורית והרעיה1 החילונית היה מועמד מאוד מתאים לכך. ______ 1 הממ... צריך למצוא שם מקביל לבעל של ראש ממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם בנט, לדעתי, זה לא שהוא ''דתי'' או שהוא ''הם'' או בכלל בקבוצת שיוך כלשהיא אלא זה שהוא מנרמל את כמעט כל מה שרע (לדעתי) בפוליטיקה בישראל. החל מה''רסיס בישבן'' דרך פורום קוהלת וכלה בבושם הפאשיזם... בסופו של דבר, ההבדל בינו לבין סמוטריץ הוא לא במטרות או בערכים אלא בסגנון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנצל תגובתך זו כדי לחלוק עליך שוב. איני ממליץ על הברית חילוניים-מסורתיים שאתה מאדווקט. לדעתי יש אלטרנטיבה עדיפה. איני מסכים גם להערכתך את בנט. להערכתי צרה צרורה בפני עצמו. לדעתי, לא העמקת במקורותיו הגנאולוגיים של מיסטר בנט ותופתע לשמוע. מוצאו של בנט ממשפחה חילונית לגמרי ואולי גם לא 100% יהודים. אביו, ג'ים בנט, היה מקורב בסן פרנסיסקו לקהילה הרפורמית. משפחת בנט היא משפחה חילונית המפלרטטת עם זרמים שונים של יהדות דתית עוד מן הדור הקודם. אם לגשת למה שקובע, מאחר ומשפ' בנט מתגוררת ברעננה, אני בספק אם ילדיו התחנכו בחינוך הדתי. בכל אופן שניים מארבעת ילדיו קרויים ע"ש יוני נתניהו ועמנואל מורנו מגיבורי סיירת מטכ"ל. זה מצביע על החיבור המרכזי של בנט ליהדות-הישראלית. בראייה זו, נישואיו לאשה שאינה שומרת מצוות אינם מפתיעים. בנט הוא חילוני המפלרטט עם האורתודוקסיה היהודית. לפי הגדרותיך שלך מדובר במסורתי. ככזה ספק אם הוא יכול ליייצג קהל משמעותי של שות"מ. אבל כפי שראינו הבעיה בממשלתו באופן מפתיע לא היתה הוא עצמו אלא מפלגתו. מחוץ לעובדה שאפאחד לא בחר בו לתפקיד רוה"מ (מלבד בנהזוג הפוליטי לפיד), מפלגתו היתה מוקש שהונח בלב ממשלתו שהיתה קואליציה לא נוחה של מפלגות אופוזיציה לעומתיות. שותפתו הראשית היא או מושחתת בעצמה או מה שיותר קרוב לודאי, נטולה לחלוטין סייגים של אתיקה חוקית ומנהלית (ויעידו יחסיה עם אפי נווה). גם ללא גל הטינופת הזה התנהגותה מעידה על פוליטיקאית נטולה לחלוטין גדרים של יושר אישי ונקיון כפיים. מכאן העניינים רק מדרדרים. השותף השלישי מתן כהנא, חברו לסיירת מטכ"ל של בנט, נדחק למקום השביעי (והאחרון שנכנס לכנסת) ובכלל נראה לי שהוא בימים אלו מסתדר יותר טוב עם גנץ וליברמן מאשר עם ידידו מנוער. ועכשיו מגיעים כל מיני עב"מים מאני לא יודע מה (אביר קארה, עמיחי שקלי, ניר אורבך). להשלמת השורות נבחרו כל מיני פעילים זוטרים שבנט מן הסתם לא ממש הכיר (עידית סילמן, שירלי פינטו,יומטוב כלפון ואורנה שטרקמן). כל ערימת החול הזו החלה להתפורר ביום שחובשי הכיפות ושכניהם לספסל ביה"כ החלו להפעיל עליהם לחץ. באחריות למפולת הזו נושא הראש, נפתלי בנט. נושא הדגל של הפארסה הזו היה חה"כ שקלי. חילוני גמור שחבר לבנט את שקד רק משום שלא מצא משבצת אצל בנחמין הגביר או בליכוד. בתור מסורתי הוא לא שווה לך כלום. החיבור שלו עם בנט זה דרך הלאומנות והמיליטריזם. אי אפשר אפילו להאשימו בצביעות. ביום שהוקמה ממשלת לפיד-בנט הוא הודיע שאין לו מה לחפש שם ורץ להתחרות עם בנחמין בהעפלה להר הבית. כנראה לא קיבל את ה-memo על שינוי האג'נדה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדברים על מה שקרה בפועל, אז השלטון נמצא כרגע בידי הדתיים. למרות שעל פי הלמ"ס רק כ 20% מהאוכלוסיה היהודית הבוגרת מגדירה את עצמה דתי או חרדי, בקואליצית ה 64 יש יותר מ 32 יהודים דתיים, לא כולל רפורמיים. 7 חרדים ועוד 11 מש"ס, 11 מתוך 14 הקיצוניים הימניים הם ד"ל, ועוד תשעה(!) בליכוד. בסך הכל 38 אורתודוקסים, כמעט 60% מחברי הקואליציה. בל נשכח שגם באופוזיציה יש 5 ד"ל, ובסך הכל יותר משליש מחברי הכנסת הם דתיים. ייצוג היתר הבולט ביותר הוא של הד"ל, 25 ח"כים, בערך פי שלשה משיעורם באוכלוסיה הבוגרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אך טבעי שהרכב קואליציוני כזה, עם רוב מוחלט לדתיים, ירצה להעביר חוק שפוטר אברכים מגיוס ומעניק להם זכויות שוות לאלו של יוצאי צבא. למזלנו, כדי להעביר חוק כזה, שמנוגד לסנטימנט של 70% מהציבור, הם צריכים 61 אצבעות ולא מספיק רוב בקואליציה. מאידך, בהחלטות שלטוניות שאינן דורשות חקיקה מיוחדת לא שפר כל כך מזלנו. וכך לא רק שמתקבלות החלטות נקודתיות שמיטיבות עם המגזרים הדתיים, אלא שעובר לו תקציב שאינו מתייחס כלל לצרכי הבטחון החדשים וכלכלת "בעזרת השם" מתקבלת בקואליציה בטבעיות. אנחנו יודעים שבסוף זה יהיה "ירחם השם" אבל הם חושבים שיהיה בסדר, כי הם דתיים, או שהם חושבים שלא יהיה בסדר, אבל אין להם כח להתנגד לרוב הדתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דתיים? דתיים הם בפועל בעד גיוס. אבל נציגיהם (הציונות הדתית ועוצמה יהודית, למעט פוגל ואלמוג כהן) בכנסת הם נציגים של הזרם החרד״לי, שדווקא מתנגד לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא ראה את ח"כ סטרוק הזחוחה מתקשה להאמין שכל השפע הזה נפל בחלקה לא ראה טמטום מימיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה פה זדוניות ורשעות, לא טמטום. מה שמזכיר לי ששמעתי השבוע בראיון בבוקר את הח"כ צבי סוכות1 מכריז בריש גלי ובהתלהבות שהמטרה הכי חשובה שלו ושל חבריו עכשיו זה למנוע הקמת מדינה פלסטינית. על ידי כספים להתנחלויות והתיישבות וכן הלאה. והוא פועל עבור זה יומם ולילה. רק שבאמצע הראיון נפלט לו זה ש"בחצי השנה האחרונה חצי עולם מדבר פתאום על מדינה פלסטינית" - ונגד זה הוא וחבריו פועלים בעוז. ואני תלשתי את שערותיי איך המראיין לא שואל אותו - "אבל הסיבה שכל העולם מדבר על מדינה פלסטינית היא התוצאה של המחדל והמלחמה שמנהלת הממשלה שלך, אז אפילו לשיטתך אתם נכשלתם כשלון חרוץ גם בהשגת המטרה העליונה שלכם". בסקלה שלי זה כבר טמטום. 1 כן, ההוא שהיה צריך להסיט חיילים מהעוטף לסוכה שלו בחווארה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
_____ 1 "רע" די פנוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוליטיקאים, גם הגונים, עושים מה שהם יכולים ונאלצים לעשות. אני לא חושב שבטחונך בלפיד הצעיר הוא מוצדק מאד. לפיד הרי אמר ב-8 באוקטובר שהוא מוכן להצטרף לממשלת נתניהו. נכון שהוא התנה זאת בסילוק בנגביר. אני לא מתרשם מזה. בנגביר הוא פרחח וליצן. לוין ורוטמן גרועים ממנו. הסיבה שגנץ ואייזנקוט נאלצו לפרוש מן הממשלה לא היתה תעלולי סקאפן-גביר. אלא העובדה שמדיניות נתניהו-גלנט לא משרתת שומדבר מלבד האינטרסים של סמוטריץ, בנגביר, לוין ורוטמן. בסה"כ מרחב האפשרויות מצומצם למדי. הדברים שתעשה ממשלת אייזנקוט (בשאיפה) לא יהיו שונים מאד ממעשי ממשלת נתניהו-גלנט. ההבדל העיקרי יהיה שהם יוכלו לשקול את השיקולים בלי הטרלול הקבוע של ואטורי, מאי גולן, בוטליב, שרה ויאיר, לוין ורוטמן גולדקמפ ומחלקת העבדקנים והבובואים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. זו היתה דרישה מצוינת. הממשלה הזו בלי בן-גביר היתה הרבה פחות מחושקת מבחינת עסקת חטופים וסיום המלחמה. שלא לומר שאולי גם המשטרה לא היתה ממהרת להפוך לסקוריטטה אלימה כדי לחלות את פני הגביר, שזה בונוס מאד יפה. ''הדברים שתעשה ממשלת אייזנקוט (בשאיפה) לא יהיו שונים מאד ממעשי ממשלת נתניהו-גלנט'' - מזמן לא קראתי כאן משפט יותר רחוק מהמציאות. (או אולי להיפך - אם זו המציאות, אין שום סיבה להצביע לאייזנקוט, שילך כבר עכשיו הביתה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שרבים יסכימו איתי שהמצב הנכחי של ישראל גולש יותר ויותר אל תחום הסוריאליזם. זו לא רק הממשלה בה קול ההגיון נשמע מפי גילה גמליאל ומירי רגב, אלא גם עמדת השמאל (הכוונה בגדול לעמדת האופוזיציה) מסתבכת ברשת של חשיבה אירציונלית ודמוניזציה של נתניהו. אני חושב שהממשלה מצליחה לערפל ולהסתיר את כוונותיה האמיתיות בתוך מסך עשן של מסרים מתלהמים המתכתבים עם ההצהרות האירציונליות של יריבים ותומכים. א. הממשלה מצהירה על מסר של מיטוט החמאס, שזה בסדר. הבעיה היא שהמסר הזה נבלע בתוך מסר אחר ומופרך מעיקרו של "ניצחון מוחלט". מאחר ואיש אינו יודע מהו ניצחון מוחלט אפשר בחסות הכותרת הריקה הזו להימנע מתכנון ונקיטה של מהלכים שיכולים להפיל את החמאס. ב. מאחר והרציונל הסמוי של העבדקנים חובשי הכיפות הוא ביצוע פשעי מלחמה וג'נוסייד, מניעת סיוע הומניטרי מתושבי הרצועה נשמע כמו חלופה "אלוקית" הולמת לשלילת השליטה על חלוקת המזון והאנרגיה מידי החמאס וחיסול מערכת ה"מס=פרוטקשן" שלו. ג. כיעד שני מדברת הממשלה על שחרור החטופים. בכך נענית הממשלה לרחשים האירציונליים של כלל הציבור המזדהה עם משפחות החטופים. למעשה עניין נחטופים כלל לא היה צריך להיות מוגדר כיעד. זהו אילוץ של הנסיבות. אין שום טעם להגדיר יעדים שאינם בתחום יכולתך. כדי שה"יעד" הזה לא יתנגש עם ה"הומאניזם" של תומכי הממשלה, הומצאה האמירה המופרכת כאילו הלחץ הצבאי הוא שיביא לשחרור החטופים. במציאות הקשר הוא הפוך. אם אני צריך להמר, חלק מן החטופים חוסלו ממש בימים האחרונים. ד. נדמה לי שיעד שלישי שנולד בין המטכ"ל לקבינט הבטחוני, הוא יצירת מצב שלא יהיה אפשר להוציא את צה"ל מן הרצועה. במילים אחרות צה"ל אמור לשהות ברצועה לאורך זמן, לפחות במתכונת בה הוא נמצא בשטחי האוטונומיה ביו"ש. היעד הזה לא מפורסם בגלוי מפני שהוא עשוי ללבות את הייאוש של מחנה השמאל. ה. אנו חייבים להסיר מעצמנו את הרסן של הדמוניזציה של הביביזם ולהכיר בכך שמנקודת מבט מסויימת תכנית המלחמה הביביסטית (נתניהו-גלנט- צחי הנגבי-גמליאלי-רגב) היא הגיונית. אם רוצים להפיל את החמאס חייבים לגלות התמדה וסבילות, ולהמשיך בלחימה ולא להרים ידיים מול על מכשול. ברור שחתימה על הסכמים עם חמאס שיחזירו בסופו של תהליך את המצב לנקודת ההתחלה תהיה תבוסה ישראלית (גם אם בתהליך יוחזרו כמה חיילות). לכן באופן אישי איני מאמין בעקרונות של מסע הצלב לשחרור החטופים - ועדת חקירה- הפלת הממשלה. לדעתי צריך לייצר יעד מרכזי וברור של החלפת הממשלה בלי לקשור אותו באופן בלתי מבוסס להתפתחויות חיוביות אחרות. ו. התכנית של נתניהו לא תצליח, לא משום שהיא עצמה לא הגיונית או בלתי מוצדקת. היא לא תצליח משום שגם בהשגה אידיאלית של יעדה, היא לא תהיה "ניצחון מוחלט". מהו המקסימום שאנו יכולים לצפות לו? הכפפת הרצועה למצב של יו"ש. גם שם, לאחר עשרות שנים, איננו מצליחים ל"כבות" את הטרור. מה שיקרה הוא שבמקום לאבד דם מאיבר אחד, נאבד דם משני איברים. הזהו ה"ניצחון המוחלט" שרואה נתניהו בעיני רוחו? ו. כיצד מצליח נתניהו לגלות את העקביות וההתמדה במדיניות הלוחמנית שלו? לדעתי הדובדבן של התכנית הזאת הוא הצטלבותה עם היעד החצי-גלוי של החוגים היותר מיליטריסטים בחזית שלו (בנחמין, סמוטריץ, רוטמן בואכה לוין). להם יש יעד נוסף של התיישבות יהודית ברצועה וטרנספר של תושביה. תנאי הכרחי למילוי היעד הזה הוא השגת היעד של נכחות קבועה בשטח. לכן החוגים הללו תומכים בנתניהו ללא היסוס למרות שלפעמים ההצהרות שלו אינן עולות בקנה אחד עם היעד שלהם. ז. בטווח הרחוק אני חושב שגם ביבי יודע שהקיצוניים שלו צודקים. לדעתי הוא חושב שדיה לצרה בשעתה ובכלל יתכן שזו כבר לא תהיה הבעיה שלו. כאשר תוקם ההאחזות הראשונה של המתנחלים ברצועה, איני רואה באופק את הגורם המדיני בישראל שיהיה מוכן לעשות את המחוייב: להשמיד את ההאחזות "with extreme prejudice". ההאחזות תפונה ותקום למחרת בפינה אחרת. היא תשאר ותצית גל של סרבנות בקרב השמאל וכך תקרב את מדינת ישראל עוד צעד אחד אל חורבנה. ח. הסיבה שאנו צריכים לדרוש את הפלת הממשלה אינה בשל המדיניות הגלויה שלה. המדיניות הזו יכולה להיות אפילו נכונה לזמנה. הסיבה היא שללא הפלת הממשלה הזו, לא ניתן יהיה לשנות את כיוון ההפלגה של ספינת המדינה. ספינה זו שטה כעת אל חזון של רפובליקה איסלמית עם ציציות הדוגלת בחזון חשוך של קנאות ומלחמת דת, אפרטהייד ופשעי מלחמה, בצד דריסה ודיכוי של המיעוט החילוני-ליברלי שלה. ט. לאלו היכולים לשמוע ולהבין, אל נמכור הבטחות שווא וחופי פלא כוזבים. יש לגלות לאלו המוכשרים להבין כי זה אנחנו או הם. המטרה היא הפלת השלטון הנכחי והטיית ספינת המדינה לכיוון חדש של חברה ליברלית וסובלנית יותר. י. הסכמי אברהם ואפילו הבנות עם הסעודים והמצרים, עשויים בתנאים הנכונים, להיות צעד בכיוון הנכון. הם לא יהיו פיתרון של בעיית הליבה: ההסדר עם הפלשתינים בא"י. הניסיונות להגיע לשם היו מאכזבים ולעתים כושלים. אבל פשוט, אלטרנטיבה אחרת אינה קיימת. אידאולוגיות רדיקליות מסוג האידאולוגיות מבית המדרש הלאומני-תאוקרטי של טיפוח הקיצונים האיסלמים במטרה לחסל את הגרעין המתון יותר, הן שהביאו למצב הנוכחי ולא הסכמי אוסלו ודומיהם. תחי ההתנגדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נעמה לזימי מזכירה לכל קלישאי ה"דמוניזציה" שהמציאות דמונית מכל דמיון. כל הסיפור כולו מתומצת לעשר דקות. "המדיניות הלוחמנית של נתניהו" - אתה רציני? מדצמבר זו המדיניות המלחמתית הרופסת והעלובה ביותר שהוצגה פה אי פעם. ההישגים מאז בשקלול הזמן שהם לוקחים יכולים להימדד ביחידות מיקרו-רבין או מילי-שרון, תלוי באיזה שישה ימים תבחר להתמקד. וזה עוד לפני שהזכרנו את עשר השנים הרופסות לפני שבעה באוקטובר. והכי רופס אולי בהיסטוריה שלנו - ההישג של פינוי כל הצפון והפיכתו לרצועת בטחון שלילית לכתישת החיזבאללה. "לוחמנית" - הכי שיחדש שהיה לנו החודש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשר השנים הרופסות? הלוואי שאפשר היה לסכם את השנים הללו רק כ״רופסות״. ישראל לא סתם ישבה והביטה מהצד. ישראל (עם עזרה של הקהילה הבינלאומית) בייסיקלי השתתפה בחדווה ובששון במערכת מימון תשתית הטירור בעזה ודישון הנהגת החמאס בעזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצוק העתים כבר כמעט שכחנו את האוהלים שחיזבאללה הקים בשטח ריבוני ישראלי ואשר נשארו שם זמן רב. אפשר רק לנחש מה היה קורה לו זה היה בזמן ממשלת לפיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל פעם שאתה כותב "לפיד הצעיר" אני נזכר ב Young Mr. Grace | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שבפוליטיקה הבדיחות האלו הרבה פחות מצחיקות: השרה מאי גולן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו - היא אמרה "בכיף" עם כף רפויה! (שם הפסקתי לצפות). כפיים! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנאום המטורף הזה הוא בדיוק סוג המופעים שגורמים לך צחוק מופרע יחד עם ייאוש ובכי חונק. אותי חנק הסאונד-ביט בו אומרת השרה ''אנו נלחמים עד הסוף''. זה בהחלט עשוי להתגלות כאמת לאמיתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוזי ברעם בהארץ מציג את האלטרנטיבה לפרוגרמה שהצגתי כאן. הוא מציע הליכה ב-3 ראשים: ימין לא ביביסטי (סער, ליברמן), מרכז ליברלי (אייזנקוט, גנץ ולפיד) ושמאל מסורתי (עבודה ומרץ בראשות יאיר גולן). כפי ששמתם בודאי לב לא מדובר בהצעות אקסקלוסיביות (שוללות זא"ז). אבל ההבדל אולי מדגיש חלק שקשה להסביר ב"תכנית" שלי. מלבד העובדה שריצה כפי שמתוארת ע"י ברעם לא בהכרח יותר אלקטורלית משלי, היא בודאי גם תקשה על פעולת הקואליציה החדשה (שמרכיביה יחושו יותר מחוייבות לאג'נדות המוצהרות מימי הבחירות). הבעיה העיקרית היא שתכנית ברעם מתעלמת מפלג חשוב של האלקטורט. אתאר אותו כפלג מתנדנד ולא אידאולוגי. הפלג הזה פחות מתעניין בסלי רעיונות ופרוגרמות עקרות להסדר עם הפלשתינאים או לגיוס חרדים. האלקטורט הזה מתעניין בשאלות כמו מי ינצח או מה יוצא לי מזה. אני חושב שקונקרטיזציה של הבחירה בצורה של: זה נתניהו או אייזנקוט. תבחרו! עשוייה לעבוד יותר טוב בפלח הזה ולתת לקואליציה החדשה בסיס וציר בדמות מפלגת מרכז גדולה. למי שמפקפק בחשיבות של הפלג עליו כתבתי, אחזור על ה"חוכמה" הבאה: בכל סקר שאני רואה, אני תמיד מתפלא על ה-% המזערי של העונים "לא יודע", בזמן שברור לכל בר דעת שברוב השאלות זו התשובה הנכונה והאמיתית. על תקלו ערך בחלקה של קלות הדעת בפוליטיקת ההמון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא ברוב הסקרים יש 15-20% של לא יודע. (תסתכל על השאלות של "מי מתאים לראש הממשלה" ולא על סקרי המנדטים, שלדעתי מורידים את ה"לא יודעים" מהספירה, כי אין פתק כזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל במשאל הזה נשאלו רק על גנץ ונתניהו. אין אפשרויות נוספות. נדמה לי ששאלת ה-64K היא איך יתפלגו ה'19% הללו בין המחנות בסופו של דבר. לענ"ד, מעניין לא פחות בידיעה זו הבלון שמפריח גלנט. תמיכתו בהכנסת הרשות לעזה היא בלון ניסוי שנועד להנחות את גלנט בין המשך דרכו בליכוד לבין פרישה ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סקרים צריכים לקרוא בזהירות. עם השנים אני יותר ויותר משוכנע שסקר כמו "מידת התאמה לראש ממשלה" אמור להיות אך ורק מדד פנימי שמעניין את הפוליטקאי ויועציו. עבורו זה ציון לדימוי הציבורי שלו ומשוב - איך מה שהוא אומר ועושה השפיעו על הציון. המספרים עצמם הם חסרי משמעות - בטח כשהם מפורסמים בתקשורת. הם רק אוכל מהיר לצופים מבלי שום ערך תזונתי. זה לא שה 45 אחוז שענו שגנץ מתאים יותר, בהכרח יצביעו לגוש האופוזיציה. זה לא שמי שענה "לא יודע" בהכרח מתנדנד בין הגושים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. כפי שאמר מישהו: הסקר היחיד שנחשב הוא זה שבקלפי. תיקון ברוח הצייטגייסט: ולימדנו הנשיא הקודם והבא (ירחם השם) של ארה"ב שגם זה לא תמיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום בבורסות ההימורים: והשינוי מאתמול) טראמפ 59.6% (0.6%+) ביידן 16.7% (6.0%-) האריס 10.5% (6.1%+) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחזור שנית, הבוחר לא אוהב חולשה ואנשים חולים. וטעמיו עמו. ולכן בלי קשר לסקרים או הערכות 4 חודשים לפני הבחירות, אני לא חושב שביידן יבחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההימורים נותנים בעצם 40% שהאריס תחליף את ביידן כמועמדת הדמ'. כפליים מאתמול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על סיטואציה מאוד דומה להתעקשות של הדמוקרטים, שמריצים את ביידן שוב לנשיאות, כבר עשו סרט קולנוע בשנת 1989. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא נוטה לסמוך על הימורים כמייצגים שיקולים רציונליים. להבנתי נסיון העבר הראה שיש שם כבר יותר מדי הטיות (שימוש בנתונים הללו גורם לכך שאנשים מהמרים מה שהם רוצים שיקרה במקום מה שהם חושבים שיקרה. אם יש בכלל הבדל בין השניים בגלל הטיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחסי ההימורים הם כמו סקר דעת קהל, אבל מדויק יותר. כמו בסקר דעת קהל השימוש הנכון הוא להסתכל על השינויים לאורך זמן. מכיוון שהשאלה בהימורים אחידה, והתוצאות כמעט רציפות בזמן, יש הרבה ללמוד מהנתונים. זה שהסיכויים של האריס הוכפלו ביום אחד והמשיכו לעלות אחרי כן, מראה שהמגמה היא של התחזקות האפשרות להחליף את ביידן כמועמד, ומנבא שכך אכן יקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להערכתי לא יקרה. אין לאפאחד דרך להכריח את ביידן לפרוש אלא אם ירצה בכך בעצמו. לא ברור מי הם המועמדים להחליפו מלבד ק. האריס ושמעתי שמות בגבול הביזאר כמו בוטיג'אג' ורוברט קנדי. 3 המועמדים הראשיים ליברליים או די ליברלים ולאיש מהם אין appeal בצד השני של המתרס. אני חושב שכללי המשחק נקבעו. נשיא אינפנטילי וטפש מול נשיא מאד לא בריא. אני גם חושב שטראמפ ינצח. הבוחר צריך נשיא שיטפל בו לא נשיא שצריך לטפל בו. במילים אחרות הבוחר לא אוהב מועמדים חלשים וחולים. דבר אחד שאני מסכים אתך הוא שבמקרה שביידן יוחלף, המועמד בעל הסיכויים היא קאמלה האריס. היא צריכה רק להתגבר על 2 מכשולים: ראשית שביידן יתפטר ושנית תמיכת הסופר-אלקטורים. איך היא תהיה בתור נשיאה בסיכוי הקלוש שגם תבחר? אין לדעת. גם טרומן וג'ונסון (ל"ב) לא עשו רושם גדול כסגני נשיא ויש האומרים שהיו נשיאים מוצלחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל להבדיל מבחירה בין ביידן לטראמפ, בחירה בין האריס לביידן לא נקבעת לפי החלטת קהל גדול, אלא לפי מה יחליטו מעט מאוד אנשים (ובעיקר איש אחד). יש הבדל בין יכולתם של מהמרים לחזות מה חושב הציבור כולו (שהם סוג של מדגם שלו) לבין יכולתם לחזות מהלכים פוליטיים בחדרי-חדרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל לנחש זה כיף. כמו הימורים. אם אתה גם מבין שהחיים מפתיעים, זה גם לא מתסכל. בני אדם לעומת זאת לעתים רחוקות מפתיעים. מנהיגים פוליטיים לרוב פורשים כאשר הסקרים מנבאים להם תבוסה משפילה. וזה לא המקרה. יש בארה"ב מספיק מצביעים שמבינים שעדיף שכיב מרע שעשוי להיות "מתחת לקו" כשזקוקים לו מאשר אידיוט מדופלם שאינו מסוגל שלא להזיק (ע"ע צפ' קוריאה וקורונה). קשה לי לראות את ביידן פורש ובפרט שמזומן לו התרוץ המקובל: לא מצאתי מישהו שראוי. אפרופו הפתעות בחיים, ברצוני לשתף "רושם" מוזר. יש לי סלידה מובנית משדרנים בערוצי התקשורת שמקור מחצבתם בערוץ 14. הם תמיד נותנים את הרושם שהם בתחרות שאין לה סוף על פרס הפטריוט המצטיין. אחד כזה הוא אמיר איבגי שמהבהב בערוץ 12 וגם בגל"צ. והנה אני שומע אותו מראיין את השר סמוטריץ ולא זו בלבד שלא שואל אותו "איך אתה כל כך משכמך ומעלה" אלא נותן ראיון עיתונאי עם שאלות קשות ולא נרתע גם כאשר השר מנסה לשחק את המקופח והנרדף. הרגשתי כאילו נקלעתי לאזור הדמדומים. לא זו בלבד שהרושם שלי מאיבגי היה שמדובר בקול אדוניו הממהר לזנק כאשר מישהו מדבר סרה באנשי הימין, גם לא הצלחתי לברר אם מדובר בראיון עדכני מיוני 24 או ש"ח מראיון ישן מלפני מספר חודשים. האם יתכן שגם כלב מאולף יכול ללמוד טריק חדש ולהפוך לעיתונאי של ממש. לצערי, לאחר כמה ימים, הספק התגנב מחדש. האם יתכן שמדובר במשרת מסוג עלוב עוד יותר, שאדוניו אינם מחנה פוליטי מסויים, אלא פלג מסויים בו. האם האיש אינו אלא נער שליחויות של הליכוד החדש שסופסוף הבחין שפוטנציאל הקולות מדלדל? כאשר נציגי הסקטור המזרחי-מסורתי אינם מעיזים/טורחים לצאת נגד צעדים הפוגעים בסקטור שלהם חוקי אי-גיוס והזרמת כספים למערכת החינוך הדתי-אירדנטי ולהתנחלויות, קולות הסקטור שלהם ינדדו למחוזות הש"ס, סמוטריץ ובנחמין ואז שולחיו עשויים לגלות שהפכו לסרח עודף של המחנה, צר המקום ליד שולחן השלטון ואין מספיק מקום לכולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאד סביר שהוא נשלח על ידי הנתניהוז ועוזריהם כדי להקטין את סמוטריץ' ולרמוז לו שלא יעז לפרק את הקואליציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ובכל זאת היה שם רגע מרשים שהדגים את העיקרון כי עיתונאים אינם עובדים של משרד ההסברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם פסיכו-היסטוריונים סובלים מאותה בעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא בטוח שיש מספיק נתונים כמותיים שמראים שלהאריס יש סיכוי יותר גדול לגבור על טראמפ מאשר לביידן. ולא, כמה מאמרי עיתונות היסטריים של השמאל האמריקאי הם לא מספיק נתונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. בכלל לא בטוח שהבוחר האמריקני מוכן לנשיאה אשה ועוד לא לבנה. בפעם האחרונה שהשאלה נבחנה, התשובה היתה לא (טראמפ נ. קלינטון). אידיוטי הימין עשו כל כך הרבה רעש וכנראה גם היה מבצע פוטיני שנועד לחסל אותה, כך שבהמולה נשכח שמעולם לא היתה מועמדת שהיתה כל כך כשירה ומוכנה לתפקיד ובכל זאת הפסידה גם לאובמה וגם לטראמפ. לי אישית אינספק שחלק מן ההפסד מוסבר בכך שהציבור האמריקני עדיין לא היה מוכן לאשה נשיאה. ואם מדובר בקאמלה האריס, אשה שאינה פופולארית במיוחד אפילו בקבוצת המוצא שלה (מז' אסיה וככה), לא כל שכן. סיכוייה להיבחר דומים לאלו של ביידן. הבעיה היא שהמכונה הפוליטחת האמריקנית, בפרט זו של הדמוקרטים, כל כך מסורבלת, שללא התלהבות של ממש (קנדי, אובמה), קשה מאד להזיז אותה. מזכיר קצת את הסנאט הרומאי שבחר בד''כ לקיסר כל מיני זקנים שכיבים מרע כדי שיקראו שוב לבחור מוקדם ככל האפשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכל'ס כן, זה מנותק מהמציואות כמו אותה אח מבוערת והסן ברנר. המציאות היא שבלי מצור של 400 אלף איש על הכנסת לא יהיו בחירות בזמן הקרוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |