|
פה אתה מחדש לי ואיני יודע מה להשיב. קשה לי מאד להבין במה יתרונו של גנץ על אייזנקוט? אולי יפתיע אחדים, אבל נראה לי שלגנץ יש יותר נכונות לכתת רגליו בין הסניפים וחוגי הבית וללחוץ ידיים, אבל זהו בערך. בפרשת מסמך הרפז, כאשר אהוד ברק וגבי אשכנזי אבדו את שיקול דעתם ונהגו בחוסר אחריות, התרשמתי שאייזנקוט היה היחיד שנהג בשיקול דעת. (גנץ וגלנט באופן צופה עתיד ישבו על הגדר). אייזנקוט אינו אדם כריזמטי ותקשורתי. הוא למעשה קצת אפור. ולדעתי זה בדיוק מה שנדרש כרגע. אדם שיצנן את להבות הויכוח הפנימי ולא ילבה את התבערות שהתקשורת מפיצה בחמדה גדולה כל כך. גנץ הצליח להבעיר אש אלקטורלית מסויימת. לדעתי הפוטנציאל של האש הזאת מוצה בגלל חיבתו היתרה של גנץ לכסא שרהב"ט ואפילו אם זה בחסות נתניהו. נדמה לי גם שהסייגים האתיים של גנץ קצת רופפים. בתקופה בה השחיתות של נתניהו וחצרו מולכת, נדרש מנהיג ציבור עם נורמות גבוהות וחד משמעיות של יושר ציבורי וניקיון כפיים. גם לפיד לא הוכיח עצמו כפוליטיקאי ממולח בתחום הלאומי והצטיין בעיקר בנאומים לחדשות היום. ברור שאייזנקוט אינו נושא בתיקו את הישועה לה מצפים אנו של התמוטטות הליכוד אל קו עשרת המנדטים. מאידך, שנתי לא תנדוד בלילות אם ש"ס תכריז שהיא תלך רק עם נתניהו האשכנזי ולא עם אייזנקוט המרוקאי.
|
|