|
||||
|
||||
אני מחפש את ה-Memo שבו נדרשתי לבקש ממך רשות לגבי מה להמשיך לעשות ומה להפסיק לעשות, אבל אני לא מצליח למצוא אותו. אמשיך לחפש ואחזור אליך אם תהיה איזו התפתחות. אני לא מתרשם כמוך מסקרים המראים כרגע יתרון כזה או אחר של אייזנקוט על מתמודדים אחרים. למחנה הזה יש היסטוריה מאוד ארוכה של אובססיה להצבה של מועמד חדש לרשות המחנה (כי יש לו מספרים מרשימים בסקרים) והתרסקות של המספרים הללו, לאחר שהאישיות הזאת לוקחת על עצמה את התפקיד ולפני שמספיקים להגיד ג׳ק רובינזון. נאום וחצי ממנו בתפקיד ועפ״י ניסיון העבר עם המחנה הזה, כבר יהיה קהל גדול של מצביעי המחנה שיהיו מאוכזבים מהתפקוד שלו. בדיוק כפי שנרמז מה-XKCD אליו קישרתי, אני חושב שעם מהלך פוליטי שיינסה לשים את את איזנקוט בראש המחנה, אתה תקבל בדיוק את ההיפך ממה שאתה חושב ורוצה שיקרה. אתה לא תקבל אחדות וציפוף השורות. מצביעי מרכז/שמאל לא חושבים ולא מתנהגים כמו ביביסטים. אין למחנה הזה נטיה לנהור אחרי מנהיג / אבא של המחנה. להיפך. אתה בסה״כ תוסיף עוד אגו נפוח אחד לאוסף הקיים (לפיד, גנץ) של אנשים שמתקוטטים על הדבר הכי פחות חשוב בפוליטיקה הישראלית (מי מהם יהיה ראש ממשלה) במקום להתרכז בדבר הכי חשוב בפוליטיקה הישראלית (העפת מפלגת השלטון, שהיא המפאיה הליכודית, לאופוזיציה). אין בחירה ישירה לראשות הממשלה וההתעסקות במציאת המנהיג / האבא של האומה שיחליף את ביבי זה התעסקות בבולשיט. ישראל לא מחכה לאייזנקוט. |
|
||||
|
||||
אני ממש לא מסתמך (וגם לא יודע) על סקרים. אני מעלה את הנושא של הצרחת גנץ באייזנקוט כבר תקופה ארוכה. אני ממש לא בונה את אייזנקוט כמשיח חדש ולא בונה על build up של מנדטים. האישיות האפורה משהו של אייזנקוט נראית לי כיתרון בימים סוערים מדי אלו. קריאתי המחודשת לרשימת מרכז מאוחדת עם אייזנקוט בראש הונעה ע"י הסרט "איך מפילים דיקטטור" על הפלת מילושביץ מנהיג סרביה. שם תנועת מחאה לא-פוליטית תמכה מן הרחוב בברית פוליטית של מפלגות אופוזיציה שהציגה מועמד משותף. עם ישראל אכן לא מחכה לאייזנקוט. אבל אי אפשר להרכיב מחאה, דמוקרטיה או רציונליות על סוס ולתת בידה דגל. כאשר המטרה שלך היא הפלת רוה"מ, הצעד הראשןן הוא הקמת מפלגת אופוזיציה מרכזית והצגת מועמד ברור ויחיד להחלפתו. לאור הנזק הגדול שעושה נתניהו באופן אישי בכהונתו הנכחית, השאלה מי יחליף אותו בתפקיד, היא קריטית. אם תריץ לתפקיד את "מהיר", סוסו של קליגולה, הציבור לא יבחר ןגם אם יבחר לא יוכל לתקן את הפגימות. |
|
||||
|
||||
לא בונה עליו כמשיח, לא בונה עליו כיתרון אלקטורלי (שזו המשמעות של ״לא בונה על build up של מנדטים״, לא?) ולא אייזנקוט הוא זה שיכול להפיל את הממשלה הנוכחית (כדי שהממשלה הזאת תיפול, מישהו בפנים צריך לערוק / להפסיק לשתף פעולה וזה עניין שלא ממש תלוי אם תהיה או לא תהיה התאחדות בין המחנה הממלכתי ליש עתיד. מה הקשר?). ״כאשר המטרה שלך היא הפלת רוה"מ, הצעד הראשןן הוא הקמת מפלגת אופוזיציה מרכזית והצגת מועמד ברור ויחיד להחלפתו.״ כבר יש מפלגה אחת באופוזיציה שהיא גדולה יותר מהאחרות. אין שום ערך אלקטורלי לאיחוד שתי המפלגות לאחת גדולה יותר והניסיון מלמד שאיחוד מלאכותי שכזה, בשביל מצג שווא של מפלגה גדולה, מחזיק מעמד רק עד לרגע של קבלת תוצאות הבחירות ופסאודו רשימות כאלה בקלות נקרעות מיד אחרי ספירת הקולות וכל חלק מנהל משא ומתן להרכבת קואליציה בנפרד גם כך. זו לא עוצמה פוליטית. זה מיראז׳. שיטה שמיצרת עיוותים בהם אדם שרצה להצביע למפלגה שאין שום סיכוי שתכנס לקואליציה עם ביבי, פתאום מוצא את קולו בשימוש של מפלגה שרק הציגה לבוחר ״עקרונות לשעתם״. ״לאור הנזק הגדול שעושה נתניהו באופן אישי בכהונתו הנכחית, השאלה מי יחליף אותו בתפקיד, היא קריטית.״ לא. היא ממש לא קריטית. הקבוצה של האנשים שלא מתכוונים להצביע בבחירות הקרובות לאחת ממפלגות האופוזיציה, אבל פתאום ירוצו לקלפי כי בראש איזו מפלגת פרטצ׳ חדשה ישימו את אייזנקוט, היא כנראה קבוצה ריקה. אפילו אתה עצמך אמרת שאתה ״לא בונה על build up של מנדטים״. אז מה התפקיד של המהלך הזה? למה הוא קריטי? למי הוא טוב? לדעתי, לניסיון לשים את אייזנקוט בראש המחנה, כדי לטפל בבעיה שלמחנה יש שני ראשים, תהיה תוצאה די טריביאלית ומאוד אופינית למחנה הזה. כפי שרמזתי בקישור ל-XKCD, אתה בסה״כ תקבל מחנה מפולג עם שלושה ראשים. ״אם תריץ לתפקיד את "מהיר", סוסו של קליגולה״ זה איש קש. לכל אחת משתי המפלגות הגדולות של האופוזיציה כבר יש ראש ידוע ומוכר. |
|
||||
|
||||
רוב בני האדם אוהבים לנצח ויש כאלו שגם מצביעים לפי זה. יש צורך ליצור מומנטום של לקראת ניצחון. המומנטום הזה יביא את הכמה מנדטים של אלו הממתינים לראות איזו עגלה מובילה, כדי לזנק עליה. זה לא שיש איזה הבדל אידאולוגי עמוק ובלתי ניתן לגישור בין המחנה הממלכתי לבין יש עתיד. מה שיש זה בעיקר חילוקי דעות על טקטיקה פוליטית וכנראה חוסר סימפטיה אישית בין גנץ ולפיד. זה לא מחנה דו ראשי, אלא מחנה מסוכסך שהסיבות לסכסוך כבר אינן ברורות לאלקטורט. רשימה משותפת תחדד לאלקטורט את הבחירה הניצבת בפניו. צריך להציב בפניו את הבחירה האידאולוגית בין מחנה ה-64 לבין מחנה המרכז הליברלי כבחירה בין נתניהו לאייזנקוט ולא כמו עכשיו, כבחירה בין נתניהו לבין ברית משונה של גנץ, לפיד, ליברמן, סער והשמאל. אני מבין שבקרב הציבור של תנועת ההתנגדות, של אלו היוצאים לרחוב להפגין נגד ממשלת ה-64, הבחירה ברורה גם כך. הם יבחרו בכל דבר שיפטור אותם מעולו של הנתניהו. אני לא בטוח שהבחירה הזו ברורה כל כך לציבור גדול מאד שאינו פעיל בתנועת ההתנגדות, אבל לא בהכרח תומך בנתניהו. שיטת הבחירות שלנו מטפחת את הנטייה להצביע לכל מיני גואלים מטעם עצמם כמו ליברמן, סער ובנגביר וכל מיני כוכבי טלביזיה הצצים כפטריות אחר הגשם. את התוצאה הפוליטית של הנזיד הזה, איש לא יכול לנחש. זה הופך את ההבטחות של המפלגות השונות ליותר ויותר רדיקליות ומופרכות. הקטר שידרוס את מחנה ה-64 צריך להיות מפלגת מרכז גדולה שתקשה מאד על האוייב להקים ממשלה. הקרונות האחרים, שמספקת לנו שיטת הבחירות היחסית, יצטרכו להחליט לאיזה קטר הם נרתמים. המודל הוא הפלת מילושביץ בסרביה ע"י תנועת התנגדות אידאולוגית חוץ מפלגתית שתמכה מבחוץ בברית של מפלגות האופוזיציה ובמועמד שזו בחרה. אפרש זאת שוב: אתה לא יכול להושיב את "רק לא נתניהו" על סוס ולתת בידה דגל. האיש על הסוס צריך להיות אדם פוליטי מסויים. |
|
||||
|
||||
מה אתה רוצה שתהיה התוצאה של המהלך - זה היה כבר ברור בתגובה הראשונה. ראש חדש שכולם יבחרו ללכת אחריו. זה לא רעיון שקשה להבין ואין צורך להכביר במילים כדי לתארו. פשוט. הטיעון שלי הוא שיש הבדל בין מה שרוצים שיקרה לבין מה שסביר שיקרה. האגו המנופח של לפיד וגנץ לא ילך לשום מקום ולכן הוספת ״הראש החדש״ כדי ״לאחד״ לא רק שלא תוביל לציפוף שורות במחנה, אלא תיצור מחנה מסוכסך יותר שהסיבות לסכסוך אפילו יותר אינן ברורות לאלקטורט. בדיוק כמו בקישור ל-XKCD, הוספת למערכת עוד אגו מנופח כדי לפתור את הבעיה שיש כבר שניים. אז מה עשית בזה? ״האיש על הסוס צריך להיות אדם פוליטי מסויים.״ לא נכון. זאת לא שיטת הבחירות בישראל. מצביעים למפלגות והמפלגות מקימות קואליציות בהתאם לתוצאת הבחירות. לא צריך איש ולא צריך סוס בראש המחנה. יותר סביר להניח שאנשים יצביעו לאחד מסלי הרעיונות השונים של האופוזיציה (עם הניואנסים בין המפלגות, יש יותר סיכוי לדוג למחנה את אלה שלא יסכימו להצביע למגה-מפלגה כי הם כבר ימצאו את המרכיב במגה-סל) מאשר שההמון פתאום ינהר למפלגה אחת כי בראשה שמת איזה חרצוף על איזה סוס. תפסת מרובה לא תפסת. אבל אם הפרידיקציה התועלתנית לא קונה אחיזה, אוסיף עמדה נוספת להתנגדות שלי לרעיון של אייזנקוט כעוד גנרל על סוס בראש המחנה. די. חלאס. (לי) נמאס מהאתוס הצה״לי המעצבן הזה בפוליטיקה הישראלית. העמדה שלי היא לא רק תועלתנית / תאור של מה שסביר יותר לדעתי שיקרה. הדבר שישראל צריכה יותר מהכל, לדעתי, זה להגמל מתסביך האבא במדים שבא להציל אותה. קמפיין ״ישראל מחכה לעוד חרצוף-מר-ביטחון״ זה חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. לעזאזל עם אייזנקוט, לעזאזל עם העבר הצבאי שלו בו משתמשים כ-Credentials של מועמד לתפקיד ציבורי ולעזאזל עם כל מה שהרצה שלו כמנהיג עולה של המחנה מיצגת לגבי העתיד שאנחנו רוצים במדינה הזאת. אני ממש לא פציפיסט ואני בהחלט מבין את החשיבות של צה״ל בישראל, אבל אני כן חושב שעם ישראל צריך כבר להתבגר ולצאת מהשלב האינפנטילי הזה של נהירה אחרי עוד איזה פוץ צבאי עם הילה של ״מר-ביטחון״. |
|
||||
|
||||
*שלא יסכימו להצביע למגה-מפלגה כי הם כבר ימצאו את המרכיב במגה-סל שהם לא אוהבים |
|
||||
|
||||
ראשית אני צריך להתנצל על התפרצותי כלפיך. היה עדיף להימנע מזה. שנית, אני בכנות רוצה להודות לך על ההתייחסות. עצם העובדה שאדם משכיל מוכן באמת להתייחס לדברים שכתבת ולא רק לצעוק את עמדותיו כדי להחריש את דבריך כמקובל בעדות ה-64, היא עניין שאין לקחת כמובן מאליו. אני חושב שאתה מציג את עמדותי באופן לא מדוייק. א. מה עניין מה שאני רוצה או לא רוצה? אני חסיד של מה שכתב מקיאבלי בתחילת ספרו, הנסיך: מי שמולכת בשדות הפוליטיקה היא פורטונה אלת המזל. הגורם היחיד שנותר קבוע היא התנהגותם של בני האדם. כמו כולם, איני יכול לדעת מה תהיה התוצאה של מהלך כזה או אחר. אני יכול רק לשער על סמך דפוסי ההתנהגות של הבוחרים. ב. האיש על הסוס. אתה כותב על שיטת הבחירות אצלנו ועל סלי רעיונות, כאילו המצביעים אינם בני אדם אלא אלגוריתמים. אתה טוען שיהיו יותר מצביעים אם כל אחד מהם יוכל לבחור מתוך סל רעיונות את הרעיון הקרוב לליבו. גם כאן אתה מתעלם מכך שהאלקטורט הוא בני אדם. רובם אינם עסוקים באמת בסלי רעיונות. הם עסוקים בדברים פרוזאיים יותר: מי הולך לנצח? מי מופיע טוב יותר ב-TV? מי יטיל עליי יותר מיסים? מי מדבר בשפה שלי? מי יכול לסדר לבנדוד הלא הכי חכם עבודה במשרד השומכלום? ולכן אחזור שוב על דבריו של המורה פייר בנופחי הזכוכית של דפנה דה מוריאה: אי אפשר להרכיב סל רעיונות על סוס ולשים בידיו דגל. ג. אתה טועה גם בטענתך שאין טעם לחזור על דברים. הנה הסברת פעם שלישית ורק עכשיו נקלט אצלי. אתה טוען שאם יקרה מה שאני רוצה נקבל ממשלה בראשות אייזנקוט שגנץ ולפיד חותרים נגדו. יש לך איזה נוגדן לכך שהאופוזיציה מפולגת? סל רעיונות? לכרות את מבושיהם של המפסידים, לעוור אותם ולשים אותם במעצר באיי הנסיכים בים מרמרה?הניסיון עם הממשלה הקודמת מלמד שאין לטענותיך כל כך ביסוס. עושה רושם שהראשים הרבים של הממשלה שמרו על שקט תעשייתי. ההתמוטטות באה בגלל מפלגת קונספט שהמנהיג שלה לא הכיר את הח"כים ברשימה שלו. אחת הטענות המוצדקות כלפי הממשלה הזו היתה שאפאחד לא שם פתק בקלפי כדי שבנט יהיה רוה"מ. בעיניי זה דבר נכון ש-20, 30 או 40 מנדטים ילכו להצביע בקלפי כדי שאייזנקוט יהיה רוה"מ. ד. זה בלתי אפשרי לקטלג אותי כניר דבורי או רוני דניאל של האייל הקורא. יחד עם זאת נראה לי טבעי שהמקום הראשון שם מחפשים מועמדים לרוה"מ הוא המטכ"ל של צה"ל. הסוגיה המרכזית בסדר היום של מדינת ישראל היא העניין הבטחוני. המוסד של צה"ל הוא הגדול והחשוב במוסדות המדינה ומנהליו הם מועמדים טבעיים להנהגת המדינה. נדמה לי שהרעיון של עיתונאים כמנהיגי המדינה אינו פחות מסוכן. שלי יחימוביץ הצליחה למוטט את מפלגת העבודה מבלי לעבור במטכ"ל. |
|
||||
|
||||
א. כמובן. אתה משער משהו אחד (ומסביר למה) ואני משער משהו אחר (ומסביר למה). אי אפשר לעשות משהו יותר טוב מזה, אלא אם יש איזה גיבוי מספרי לנאמר (ונראה לי שאין). ב. אני ממש לא מתעלם מזה שהאלקטורט מורכב מבני אדם. להיפך - אני מבסס את העמדה שלי על איך שציבור הבוחרים של המחנה התנהגו בעבר. בעוד מקובל במחנה ביבי לסתום את האף ולהצביע עם המנהיג (כי הכי חשוב זה לנצח ולעזאזל הדברים שאני לא מסכים איתם), זו התנהגות שמאפיינת פחות את המחנה השני. במחנה הזה, לדעתי, יותר נפוץ שאדם יכול להסכים ולאהוב 85% ממה שמפלגה מסוימת עושה, אבל ימנע מלהצביע לה כי איזה חצי ניואס של רעיון, התנהגות של חבר מפלגה או איזה מעשה של איזה מישהו באיזו הצבעה ספציפית, לא בא לו יפה בעין. כשזה הקהל, יצירת מפלגה אחת גדולה שהולכת אחרי ״איש על סוס״ יכולה לגרום לבריחת מנדטים למקומות אחרים ותקבל מקרה שהשלם האלקטורלי של היצור ההיברידי יהיה שווה פחות מסכום חלקיו. ג. לא רק שאני לא חושב שזה חשוב מי יהיה ראש ממשלה, אני חושב שזה מאוד חשוב שזה יהיה לא חשוב מי יהיה ראש ממשלה. האובססיה המוגזמת הזאת בהתעסקות ב-״מי יהיה ראש ממשלה״ זו המחלה של הפוליטיקה הישראלית ולא התרופה. ד. בית הקברות (האמיתי והמטאפורי) של המחנה מרכז-שמאל הולך ומתמלא בראשי מחנה שבאים מקודקוד הפיקוד הצה״לי, נכנסים לפוליטיקה ובורחים ו/או מגורשים מאוד מהר. מאז ההוא שירו לו בגב, בשנות ה-90, המחנה הדפוק שלנו עושה את אותה הטעות שוב ושוב ומעלה עוד ועוד איזה גנרל עב״ם על הסוס בראש המחנה, תוקע לו דגל ביד וצועק ״הו הא מי זה בא ראש הממשלה הבא״. כל פעם עושים זאת רק כדי להתאכזב מחדש אחרי שתי דקות וחצי ומחפשים את הגנרל הבא בתור הזה של אנשים שאולי היו חיוניים בפיקוד הצה״לי, אבל בפוליטיקה מתגלים מאוד מהר כחסרי ערך ו/או לא מתאימים. עוד כמה פעמים המחנה יעשה את אותה הטעות, לפני שהוא יבין שאולי זה לא הרעיון הכי מבריק? גנץ הוא רק הדוגמה האחרונה בסידרה הזאת. אני מבטיח לך (טוב נו, משער על בסיס זיהוי תבניות העבר) שאחרי שתניח את אייזנקוט על הסוס והוא יפתח את הפה בצורה קצת יותר פומבית, הפופולריות שלו תתחיל מאוד מהר להתרסק. לטוב ולרע, זהו טבעו של המחנה. האלטרנטיבה לנתניהו לא יכולה ולא צריכה להיות מנהיג עליון חדש, לורד פרוטקטור ואם הדרקונים החדש. בדיוק להיפך. תנו לנו קבוצה של פוליטיקאים אפורים שינהלו את המדינה הזו לכמה שנים, כדי שתהיה לנו הזמדנות להבריא קצת מהרעל הביביסטי, Thank you very much. לאחדות יש כל מיני צורות ואחדות מחנה מאחורי מנהיג עליון זה לא המודל (האנושי!) היחידי שבני אדם, בכל מקום ובכל זמן, נוהגים על פיו. |
|
||||
|
||||
אתה שב ומציג תסריט צופה עתיד שיכול להתגשם, אבל הוא ממש לא התסריט שאני הצעתי כאן. אתה מצייר איזשהו פיהרר בנוסח אהוד ברק שיאחד את השורות ויוביל ביד רמה מפלגה הומוגנית וממושמעת. הרקורד של אייזנקוט אינו תואם תסריט כזה. מצטייר כאדם סבלני, עם אגו די צנוע בסטנדרטים פוליטיים. אדם שיודע לשמור על קור רוח ולעבוד בצוות. הוא גם לא נתפס כמי שממהר לכפות מרות ולהסתכסך עם יריבים. ברור שאינו כריזמטי, תקשורתי או בעל סיכוי לסחוף המונים. התסריט שלי הוא אחר. התסריט הוא של מנהיג צוות שידע לעבוד עם אחרים, ירגיע את הלהבות של מלחמת האזרחים המתרחשת כאן ולייצג בצורה טובה למי שרוצה זאת מפלגת מרכז מתונה ופרגמטית. (ישנם כבר לא מעט סימנים שגנץ הוא איש ימין שמקפיד להשאר שנתה או שניים מקצה הימין הפוליטי. תמיכת ציבור ימני חיונית עבורו בזמן שהיא בלתי אפשרית בגלל הפילוג. בקיצור לא רחוק מאד מסער. תכנית הגיוס שלו וההבטחות חסרות האחריות לחרדים לא היו טעות אלא תוצאה של רצונו לזכות בתמיכה גם במחוזות האלו). בקיצור, יתכן שאייזנקוט יתגלה כאהוד ברק אפור. הרקורד שלו אינו תומך בכך. מעניין מה הפונז יצביע במקרה של רשימה משותפת בראשות אייזנקוט. האם יצביע בעד הרשימה או יצביע למישהו אחר, למשל יאיר גולן ורשימת שמאל? |
|
||||
|
||||
אתה כותב שאני מתאר תסריט כלשהו, מתאר תסריט אחר שהוא ממש לא התסריט שאני מתאר ואז אתה אומר מה אתה חושב על התסריט הזה. אני לא בטוח שאני צד בויכוח הזה. רוצים אייזנקוט? יאללה לכו עם אייזנקוט (עד שישתנה ליבכם שוב, תחפשו גנרל תורן חדש ואז תלכו על אייזנקוט). מכיוון שאין לי ממש מה להוסיף וגם לא ממש אכפת לי מי ירוץ, ילך או יזחל בראש המחנה ו/או אם זה יהיה איש על סוס, איש על חמור או סתם חמור, אני חושב שאפרוש בזאת. אין לי סוס או איש על סוס במירוץ הזה. |
|
||||
|
||||
כרגע, גם אם אייזנקוט יחליף את בני גנץ בראש המחנה הממלכתי1, אני אעדיף להצביע לפיד כי יש לו רקורד מוכח ארוך הרבה יותר בפוליטיקה. אייזנקוט, גם כשהוא אומר דברים נכונים, הוא אומר אותם בניסוחים כל כך עדינים, פתלתלים ומסוייגים, שנראה שהוא עוד לא הבין (ושמונה חודשים זה הרבה יותר מדי זמן בשביל עקומת למידה) מה זה להיות פוליטיקאי, איך מעבירים מסר שיעבור לציבור ולא יגרום לו לעבור לכתבה אחרית אחרי פסקה וחצי, ואיך צריך לדבר על יריבים פוליטיים, ועוד כאלה שמשקרים כל הזמן ומוכנים (ומבצעים) לשלם בדם של אלפי אזרחים, באברים של עשרות אלפים והפרנסה של מאות אלפים רק בשביל הכסא שלהם. ובארבעת החודשים האחרונים אייזנקוט חתום על שורה של כשלונות, שבמדינה מתוקנת כל אחד מהם הוא בכייה לדורות. כרגע המאזן שלו הוא שלילי למדי. וגם, במחנה הממלכתי יש שורה של אידיוטים שימושיים כמו מתן כהנא וחיליק טרופר2 שנותנים לאג'נדת האחדות המזויפת של הביביסטים למנוע מהם כל הכרזה או מעשה שאמורים לעשות מי שבאופוזיציה ורוצים מדינה דמוקרטית ולא דיקטטורית. 1 צעד ראוי בהחלט. 2 בחור טוב ופוליטיקאי גרוע. |
|
||||
|
||||
אתה עונה לשאלה שלא נשאלה. השאלה היא, אם תוצג רשימה משותפת של המחנה הממלכתי עם יש עתיד (כלומר כולל לפיד הצעיר) בראשות אייזנקוט, האם תצביע עבורה או עבור מישהו אחר? |
|
||||
|
||||
שאלה טובה. גנץ עדיין יהיה ברשימה? באיזה מקום? (ובאיזה מקום לפיד?) |
|
||||
|
||||
אמנם אינני הפונז (בר מזל שכמותו!) אבל אם שאר המפה הפוליטית לא תשתנה, אני ככל הנראה אצביע עבור רשימה כזאת אלא אם גוש העבודה-מרץ יציג רשימה שתהיה אטרקטיבית מאד עבורי, אבל הסיכוי לכך קטן עד אפסי. אלא שלדעתי השאלה החשובה אינה מה הפונז, אני או 90% מהאיילים יעשו, אלא מה יעשה רוב הציבור מהמחנה השני. אייזנקוט חסר את הרכיב שהוא, אולי, החשוב ביותר: כריזמה. |
|
||||
|
||||
זה לא שהשם אייזנקוט יביא מנדטים או משהו כזה. מדובר ברשימה משותפת של מפלגות אופוזיציה. באופן עקרוני גם השמאל יכול להצטרף בתור החטיבה השמאלית של החזית. הדבר היחיד שהם צריכים להסכים עליו הוא שאייזנקוט יהיה רוה"מ הבא. (לגנץ ולפיד מן הסתם ישוריינו תפקידים בכירים). כאשר הבוחר הכללי, לאו דוקא חברי תנועת ההתנגדות הפעילים ומפגינים ברחוב נגד ממשלת נתניהו, יתייצב בפני הבחירה שתוצג לו באופן ברור וחד משמעי, בין נתניהו לאייזנקוט, אני חושב שרבים יבחרו באייזנקוט. אני מעריך שהרשימה תזכה בכ-40 מנדטים ולא תפגע מבחינה אלקטורלית אלא אפילו תרויח מקולות האמצע. עניין הכריזמה בבחירות אלו משני. כפי שאני חוזר ואומר: ישראל (למעשה חלק ממנה) זקוקה לפחות כריזמה ויותר איפוק וריסון. זהו כמובן הימור שיכול להתנפץ לרסיסים מול הצבעת המונים לבנגביר, ליברמן, גדעון סער וכל מיני פטריות גשם שיצוצו. אבל להערכתי זה הימור שקול. אתה לא צריך לחשוב במונחים של תחרות עם נתניהו או כוכבים אחרים, כריזמה, אידאולוגיות, הבטחות ושאר ירקות שמפלגות מגדלות לפני בחירות. צריך לחשוב במונחים של מלחמת אזרחים. אנחנו מול הם. מה סופסוף יגרום לרוב האלקטורט להפקיד את מפתחות השלטון בידינו ויאפשר לנו להזיז את נתניהו ושותפיו ב-64 מהגה השלטון. אל יהא הדבר קל בעיניך ואל תתבסם מאדי הסקרים. הם, האוייב משקר בצורה שיטתית בסקרים, האופוזיציה מורכבת מגופים שבהעדר מפלגת מרכז חזקה יבגדו כהרף עין ובכלל אנו תלויים כאן בבחירתם של הקולות הצפים, החלק היותר שטחי ויותר נדיף באלקטורט. קולות שמשנים דעתם כהרף עין ומסיבות של כלום. |
|
||||
|
||||
> המוסד של צה"ל הוא הגדול והחשוב במוסדות המדינה ומנהליו הם מועמדים טבעיים להנהגת המדינה. הטיפוס במעלה היררכיה ארגונית דורש בדרך כלל מידה כלשהי של משיכה מלמעלה ואיזו מידה של דחיפה מלמטה. צבא נמצא קרוב מאד לקצה של הסקאלה שבו הקידום מבוסס אך ורק על היכולת של המועמד/ת להשביע את רצון הממונים. הנהגה ציבורית נמצאת קרוב לקצה הסקאלה שבו הקידום מבוסס אך ורק על היכולת של המועמד/ת לזכות באמון של מי ש"מתחת" להם בהיררכיה (חברי קבוצת השווים או במסגרות פורמליות יותר הבוחרים). א-פריורי זה גורע מהיותם של בכירים בצבא מועמדים טבעיים להנהגה ציבורית. גם עיתונאים זה לא אידאלי, אבל במידה פחותה (סביר שאהדה ציבורית משחקת תפקיד בהתקדמות הקריירה של עיתונאי, כיום אף יותר מבעבר). אז מי המועמדת האידאלית (א-פריורי)? מישהי שגדלה לתוך התפקיד במסגרת שבה התמודדה (וזכתה) באמון הציבור שאותו היא אמורה לשרת, בכל פעם במסגרת רחבה יותר (ארגון שכונתי, רשות מקומית, ארגון ארצי, מפלגה). |
|
||||
|
||||
אני מאוד מקווה שאתה לא מתכוון לנעמה לזימי. היא מעלה בי אנטגוניזם שמתקרב בחומרתו לזה שהיה לי לשלי יחימוביץ' |
|
||||
|
||||
יעניין אותי אם תפרט. אני משוחד כנגדה למפרע, אבל לא מצאתי סיבה לבוא אליה בטענות עד עתה. במה חטאה? |
|
||||
|
||||
אני לא יודע. גם יחימוביץ' זכתה לשנאתי לכאורה על לא עוול בכפה. לא מסוגל לשמוע אותן מדברות, אפילו כשאני מסכים עם מה שהן אומרות. פשוט לא סובל משהו בהתנהגות. חלקית בדומה לכך שאני לא מצליח להקשיב לכמה מאנשי (בעיקר נשות, את קושמרו אני מצליח לשמוע ברוב הפעמים) החדשות בטלויזיה ליותר מדקה בלי להתעצבן. אולי אני אלרגי לצדקנות. זה ההסבר הכי מוצלח שהצלחתי לגרד. |
|
||||
|
||||
ייתכן ויש אלגוריתם קלאסיפיקציה מוצלח יותר לתיאור ההסבר שלך, אבל הוא מספיק לא PC כדי שלא אכתוב אותו כאן. |
|
||||
|
||||
הסר דאגה. לא התכוונתי לאף אחת ספציפית. בפרט לא התכוונתי לנעמה לזימי כי לא הכרתי את השם. ואם כבר אני מגיב שוב אז אוסיף שמבחינת השכלה ונסיון מקצועי עדיפה לי פוליטיקאית עורכת-דין על פוליטיקאית מצביאה, עיתונאית, כלכלנית, מדעי-המדינאית, יחב"לאית, רופאה, ו/או מהנדסת. וסיבותיי: (א) מנסיון (ב) זה רקע רלוונטי לחלק נכבד מהעבודה שקשור בחקיקה (ג) מוכיח שקיים לפחות פוטנציאל לחשיבה לוגית (ד) מוכיח שקיים לפחות פוטנציאל לשכנע ולהשתכנע בעזרת טיעונים מבוססים על עובדות (ה) רושם אישי שלמרות הדימוי, שיעור העבריינים מביניהם נמוך |
|
||||
|
||||
לא התכוונתי לאף אחת ספציפית, אבל הנה דוגמה למועמדת שזכתה בבחירות פעם (2020) אחר פעם (2016) אחר פעם (2014) אחר פעם (2010) אחר פעם (2007) ועוד כמה פעמים לפני כן. וגם עורכת-דין. |
|
||||
|
||||
חסר לדעתי משהו בניתוח. קצין קרבי חייב לזכות באמון ומחוייבות של החיילים שהוא מוביל. נכון שזה פוחת ככל שעולים מעלה, אבל הקצונה הבכירה של צה''ל מגיעה משורות הקרביים ואף אחד לא יכול להגיע לשכבה העליונה מבלי להצליח ברמות הנמוכות. נדמה לי שהרצי הלוי הוא דוגמה סותרת. מעניין איך הגיע כל כך רחוק. |
|
||||
|
||||
אתה מסביר יפה למה גנרלים פחות מצליחים להיבחר בפוליטיקה. אבל בפועל הם כן נבחרים יפה אצלנו בפוליטיקה (פשוט כי הם מוצנחים). אם כבר אז לעתים קרובות מתאכזבים מהם בתפקודם כפוליטיקאים - אבל עד כמה שאני מבין את זה לא הסברת. אולי אני לא מבין את הנקודה שלך? |
|
||||
|
||||
ניסיתי להסביר למה הם לא "מועמדים טבעיים" במובן מסויים: לא המובן של "הם לא בחירים" אלא המובן של "הם לא מתאימים". אולי אני זה שלא הבנתי את כוונתו של שוקי שמאל. הנקודה שלי לא קשה להבנה (אבל לא חייבים להסכים), והיא שאם רוב הקריירה שלך הייתה "managing up", יש לך בכלל תכנית לרגע שבו לא יהיה לך "up" לנהל אליו? אולי, אבל אין לציבור שום דרך לדעת. לעומת זאת אם רוב הקריירה שלך שכנעת בהצלחה את אסֵיפת1 החברים2 להסכים איתך, לתמוך בדרכך, ואולי, בסוף, גם לתמוך בך להוביל, זה מראה על התאמה טבעית (לדעתי) להנהגה. 1 ואני לא יכול להדגיש מספיק כמה הצירה הזה מלא |
|
||||
|
||||
מסכים, והייתי רוצה להצביע על עניין נוסף- גנרלים הם ביצועיסטים, ומתאימים לתפקידים ביצועיים כמו שר. הם פחות מתאימים למשל להיות חברי כנסת ולכלות את זמנם בנאומים ובוועדות חקיקה. עשרות השנים שבילו בצבא התמקדו במענה לאיומים ברורים מוגדרים. אין להם שום ניסיון בהתווית מדיניות. לכן המצב האופטימלי לדעתי הוא שיש גנרלים בממשלה אבל לא בראשה. כמו בן גוריון עם אלון ודיין, גולדה ופרס עם הנ"ל וברלב, בגין עם וייצמן (וידין, גם גנרל וגם פרופסור, ברור שלא חומר של ראש ממשלה :p). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |