בתשובה לרטקסס, 08/03/23 18:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את השקפתי על המחאות כתבתי כאן. זה אבסורד לצפות שמחאה לא תשבש את סדר-עניינים הרגיל. אחת המטרות של כל תנועת מחאת המונים היא לבסס איום אמין כלפי השלטון באיבוד שליטה, וכל מאורע במסגרתה הוא עוד שלב במסגרת האסקלציה בדרך לשם. המקרה שלפנינו קיצוני במיוחד, מכיוון שהמוחים מאמינים שעל הכף מונח עתידם ועתיד ילדיהם בנוסף לגורלו של הפרוייקט הציוני. מן הסתם חלק משלבי הביניים שבין התמרמרות בשיחות סלון לבין מלחמת אזרחים מלאה יכללו אקטים כמו חסימת כבישים. כולם, אני מרשה לעצמי להצהיר, מקווים מאד שיהיה בכוחו של הלחץ שנבנה בדרך לעצור את ההחרפה לפני שיתרחש פיצוץ אלים של ממש. אולי אפילו אתה תסכים שקצת פקקי תנועה ושיבושי טיסות הם מחיר פעוט לשלם לשם כך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון כאן הוא סמנטי, במידה מסוימת. קראתי את עמדתך כלפי המחאה. אתה לא מתאר "מחאה", אלא, למעשה "התארגנות להפיכה". ראשית, מבססים איום כלפי השלטון באיבוד שליטה, כלומר, יוצרים תחושה מסוימת בקרב הציבור ("תהיה פה דיקטטורה ולא יהיו זכויות נשים") שמטרתה לטרוף את הקלפים. אחר כך, מתבטאים בהתאם לתחושה שנוצרה: מאחר ואתה, ואחרים, מתארים תחושות קיומיות הנוגעות לגרעין יסודה של מדינה ככלל, ומדינת ישראל בפרט, אפשר להתבטא ולהתנהג בחריפות המקסימלית. בשלב הבא, כפי שכתבת בתגובתך בשרשור ההוא, נדרש תיאום, וההפגנות הן הסביבה האפקטיבית לצורכי גיוס המונים, תיאום המרי האזרחי/קנטוניזציה/מלחמה העתידית וכן הלאה. כל זה באמת טוב ויפה, אבל כאמור, זה לא מחאה. זה שלבים בדרך להפיכה. כתבתי בתגובתי המקורית: מה מונע ממני למצוא נושא אידיאולוגי שאני משוכנע בצדקתו, ולעבור בדיוק את אותו תהליך שתיארתי מעלה? אני אבחר נושא כלשהו (נניח, ממשלת חילופים, מאי 2020, נתניהו-גנץ. נניח, חוק יסוד:משאל עם, חוק יסוד: מדינת ישראל מדינת העם היהודי, הגבלות תנועה בקורונה, וכן הלאה...) ואיצור תחושה מסוימת בקרב הציבור. ומכאן הגלגל ממשיך. אני מבין שאתה חושב שהתחושה הזו בקרב הציבור לא נוצרה בכדי, והיא מבוססת על משהו הרה גורל. אני חושב אחרת. לכן, מבחינתי, כל השלבים שמתרחשים לאחר יצירת אותה תחושה מבוססים על רעיון שגוי. האספקט השני בתיאורך את המחאה הוא גיבוי או תמיכה לאלו שבכוחם "לעצור" את הרפורמה. אז שוב, את מי זה כולל? את האזרח הפשוט, או את חבר הכנסת מספר 28 מהליכוד או מספר 12 מהציונות הדתית, שיצטרכו להצביע נגד החוקים? מה בעצם המפגינים אומרים לאותם חברי כנסת - תצביעו נגד כי יש הרבה אנשים שחושבים ככה? יש פה כשל לוגי מסוים, לא? זה "הכשל הטוקבקיסטי" המפורסם. אם ביקרת במסעדה מסוימת והחוויה הייתה נחמדה, כנראה שלא תטרח לדרג אותה בגוגל. אם ביקרת במסעדה והחוויה הייתה מזעזעת, תרוץ ותיתן כוכב אחד. אנחנו רואים את ההתפלגויות הללו בהרבה מקומות, מוצרים באמזון, סקרי דעת קהל, חוות דעת ועוד. אז מן הסתם המיתוג "מתנגדים להרס הדמוקרטיה" יהיה הרבה יותר משמעותי ועוצמתי מאשר כל מסר אחר שיתמוך ברפורמה. כפי שכתבתי קודם לכן, אני יכול לקחת כל רעיון אידיאולוגי מסוים שאני מתנגד לו, ליצור מיתוג חזק ולסחוף אחרי המונים. גם כאן, אני מבין שאתה חושב שהתחושה הזו של ההמונים אינה מלאכותית ונוצרה מלמטה, בצורה טבעית. אני לא חושב שהמחאה הזו אינה אמיתית, אני למעשה די בטוח שהמוחים מרגישים שהאדמה בוערת. האם הם מרגישים שהאדמה בוערת בגלל הרפורמה המשפטית? האם, בהנחה ואף אחד מחוקי הרפורמה לא יעבור, האדמה תפסיק לבעור? לא יהיו יותר חרדים בישראל? חווארה תיכתב מחדש והמשפט של נתניהו יעלם מהעולם כלא היה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תנועה פוליטית שמארגנת מחאה שיוצרת ״בלאגנים״ ובעקבות זאת (אולי) מתערערת קואליציה ו/או נופלת ממשלה, זה לא הפיכה בשום מובן סביר של המילה הפיכה. You keep saying that word. I don't think it means what you think it means. זה לא דיון סמנטי. זה טריק רטורי. אתה לוקח מילת-עוצמה עם קונוטציה מאוד שלילית ״הפיכה״ ובוחר לתאר איתה משהו שהוא לא הפיכה (הפגנות שעלולות לערער יציבות של קואליציה) כדי להפוך את המשהו הזה ללא לגיטימי. לא רק הפגנות שאמורות לדרוש משהו מהממשלה הנבחרת הן הפגנות לגיטימיות ונורמליות לחלוטין במדינה דמוקרטית. גם הפגנות שהמטרה שלהן היא ערעור יציבותה של קואליציה הן הפגנות רגילות, לגיטימיות וסטנדרטיות לחלוטין במסגרת כללי המשחק של המשחק הדמוקרטי. ההנחה שהשתתפות האוכלוסיה במאבקים פוליטיים בדמוקרטיה יצוגית מתחילים ונגמרים בפתקים ששמים בקלפי זה קשקוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם קראת את הקישור שעומר קישר אליו, אבל במקרה הזה, הטריק הרטורי הוא שלך. אין לי שום בעיה עם מחאה ש"תערער יציבות קואליציה" (שזו אגב סוגיה מעניינת, כי מבנה קואליציוני כמו בישראל לא בהכרח קיים בכל הדמוקרטיות בעולם. אז מה המטרה של מחאות שם, בעצם?..) ואכן, הפגנות ומחאות כדי שממשלה תתפטר הן מאוד לגיטימיות. אני דיברתי על ה"הפיכה" שהיא השלב הסופי של המחאה הספציפית הזאת, כפי שעומר תיאר. לגבי ההנחה שהשתתפות האוכלוסיה מתחילים ונגמרים בפתקים ששמים בקלפי - זה אכן קשקוש ואיני יודע מדוע כתבת את זה, אני בטח לא חושב ככה. בכל אופן, לעניינו, אם אתה טוען שמטרת המחאה הזו היא להפיל את הקואליציה וללכת לבחירות, אחלה, זה כאמור די תואם לעמדות אחרות שקראתי בנושא. מבחינתי, אם הרפורמה תעבור והקואליציה תיפול, זה WIN-WIN SITUATION. קראתי איזה מאמר חצי-היתולי שאמר שכל חוק שמחוקקת כנסת מסוימת יכנס לתוקף החל מיום השבעת הכנסת הבאה. אני מוכן לזה ללא היסוס במקרה של הרפורמה. מה עמדתך? הכנסת הבאה, כמובן, תוכל לבטל כל חוק שהיא מוצאת כפסול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בכל אופן, לעניינו, אם אתה טוען שמטרת המחאה הזו היא להפיל את הקואליציה וללכת לבחירות, אחלה, זה כאמור די תואם לעמדות אחרות שקראתי בנושא." לא. מטרת המחאה היא קודם כל בדיוק מה שהיא טוענת שהיא - מחאה על החקיקה המתוכננת של הקואליציה הנוכחית. משום שהקואליציה הנוכחית הפכה את מקבץ החוקים המתוכנן לעיקר (הם עצמם מאיימים זה על זה בדיונים פנימיים עם כלי האיום של הפלת הממשלה), אין ממש הבדל מהותי בין הפגנות מחאה על החקיקה המתוכננת לבין הפגנות מחאה כנגד הקואליציה ובעד ערעורה/הפלתה של הממשלה. שני הדברים הללו הם בעצם אותו הדבר בדיוק. לטעון שאחת ממטרות המחאה זה ערעור הקואליציה זה טריביאלי - כאילו דה. ״אם הרפורמה תעבור והקואליציה תיפול, זה WIN-WIN SITUATION״ אני לא יודע למה אתה מתכוון כשאתה אומר ״הרפורמה״. הרפורמה זה שם כללי שהוא מטריה לאוסף לא קטן של שינויי חקיקה שמתוכננים על ידי הקואליציה המתועבת הזאת. החקיקה לשינויים בועדה למינוי שופטים זה רק חלק ואני ממש לא מבין איזה WIN אתה חושב שיהיה (בין אם אתה תומך או מתנגד לשינויים בהרכב הועדה) אם כל מה שיקרה זה שתעבור חקיקה לגבי הרכב הועדה ואז הכנסת מיד תתפזר. זה לא מצב מאוד שונה מכך שהם לא יצליחו להעביר את החקיקה והכנסת תתפזר. ״קראתי איזה מאמר חצי-היתולי שאמר שכל חוק שמחוקקת כנסת מסוימת יכנס לתוקף החל מיום השבעת הכנסת הבאה.״ אין לי מושג למה זה רלבנטי למציאות. הקואליציה הזאת שמה לעצמה מטרה לשחק ולגעת חופשי, מהיום למחר, בחוקי היסוד ובכללי המשחק כדי שאלה יהיו תקפים כבר בקדנציה הנוכחית. הם מתכוונים אפילו לשנות את כללי המשחק לגבי אורך הקדנציה שלהם ואף התחילו לצפצף בכיוון של רפורמות בועדת הבחירות ומאוד סביר להניח שיגיע הרגע בו הם יתחילו לגעת בחוקי הבחירות. אז להסתמך על זה שבכנסת הבאה תמיד יהיה אפשר להחזיר הכל לקדמותו זה לא יותר מסם הרדמה מהמגירה של ה״יהיה בסדר / סמוך״. אי אפשר להיות פרנואיד מספיק לגבי קואליצית פח הזבל הזאת ואת הממשלה הזאת שמובילה אותנו משלטון דמוקרטי עם ליקויים אל משטר כלאיים יש להפיל ויפה שעה אחת קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלה האם מדובר באמת במחאה נגד הפיכה משטרית או שזה סתם תירוץ אידאולוגי, כבר קונצנזוס עצום של מומחים למשפט מהארץ ומהעולם הסבירו מדוע מדובר בפגיעה אנושה בדמוקרטיה. זכותך לחשוב אחרת, אבל זוהי גישה אנטי רציונלית. אם תרצה סיכום תמציתי נראה לי שדבריו של יובל נח הררי מוצלחים במיוחד: "יש מבחן מאד מאד פשוט מה ההבדל בין רפורמה להפיכה. רפורמה זה כשהממשלה עושה הרבה מאד שינויים גדולים, משמעותיים, אבל מכבדת את מגבלות הכח שלה, וגם כשהרפורמה מושלמת עדיין יש מגבלות על הכח של הממשלה . הפיכה זה כאשר הממשלה מנסה להשיג לעצמה כח בלתי מוגבל, להרוס את כל המגבלות עליה, להרוס את כל האיזונים והבלמים. כשההפיכה מושלמת לממשלה יש כח בלתי מוגבל, היא יכולה לעשות כל דבר שהיא רוצה, הוא יכולה לדרוס את החופש שלנו. זה המבחן ובמבחן הזה ברור שאנחנו נמצאים כרגע בהפיכה. אנשים צריכים להפסיק לדבר על כמה נציגים בועדת למינוי שופטים, פסקת ההתגברות וכל הדברים האלו. צריך למקד את תשומת הלב בשאלה אחת ויחידה: *מה מגביל את הכח של הממשלה*." לשאלה מה יקרה אם חוקי הרפורמה לא יעברו באורח פלא, גם כאן אני חושב שדבריו של י.נ.ה משקפים היטב את התחושה הציבורית: "מה שגילינו בשבועות האחרונים שיש מחנה משמעותי בישראל שרוצה לחסל את הדמוקרטיה ... ברגע שיש את זה אי אפשר לחזור לחוקי המשחק הקודמים ... גם אם יורידו את כל החקיקה הזו מהשולחן זה לא מספיק. במצב החדש אנחנו צריכים הגנות יותר חזקות על הדמוקרטיה ..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשמח לנהל דיון על הרפורמה, אבל אם מראש אתה מגיע בגישה שחשיבתי היא אנטי-רציונאלית, אני לא יודע אם יש כאן באמת מקום לדיון. אני יכול להצהיר שחלק מהחוקים לרוחי, חלק לא, את חלקם הייתי "מחריף" אף יותר ואת חלקם הייתי "מבטל", אבל בשום אופן אני לא רואה באף אחד מהם פגיעה אנושה בדמוקרטיה. השאלה היא האם אתה בעמדה מסוימת נגד הרפורמה בגלל שזה מה שהקונצנזוס אומר, או בגלל שזה מה שאתה בעצמך חושב? כי אז אנחנו נכנסים לדיון סוציולוגי, התנהגותי, פסיכולוגי וכו'. אני לכשעצמי לעיתים חושב בדומה לקונצנזוס, ולעיתים נגד. זה עדיין לא הופך את עמדתי לאנטי-רציונאלית. בנוסף, אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה נוספת ש"מחנה משמעותי רוצה לחסל את הדמוקרטיה", גם כאן אני לא יודע אם יש מקום לדיון. אתה כבר רואה את הסוף של הדיון, אני לא. אני בא בנפש חפצה. ואני גם לא מייצג אף מחנה מלבד את עמדתי. הדיון הזה התחיל ב"יום השיבוש הלאומי" וב"מחאות" ולכן הפתיל דיבר על המחאות. אם תרצה לדבר על הרפורמה, קדימה, בשמחה, רק תשתדל להיות הגון עם עצמך ועם הסביבה. נתחיל מנושא פשוט: הועדה למינוי שופטים. מה עמדתך בנוגע לנושא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(עצה, למיטב הבנתי משפטים כמו: "השאלה היא האם אתה בעמדה מסוימת נגד הרפורמה בגלל שזה מה שהקונצנזוס אומר, או בגלל שזה מה שאתה בעצמך חושב?" לא באמת עוזרים לאף אחד. אף אחד לא חושב שהוא הגיע למסקנה מסויימת בגלל שהקונצנזוס אומר, וגם אם זאת הסיבה שהוא הגיע למסקנה אליה הוא הגיע, התגובה שלך רק תגרום לו להתחפר בעמדה שלו. עדיף לצאת מנקודת הנחה שמי שאתה מדבר איתו הגיע למסקנות שלו באופן עצמאי ורציונלי, שהוא לא פחות חכם ממך ויודע את העובדות כמוך. מקסימום, היית נחמד למישהו שלא לגמרי ראוי לזה - עדיף על החלופה.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט הזה נכתב אך ורק מאחר והתגובה הראשונית אמרה שהעמדה שלי לא רציונאלית כי אני *נגד* הקונצנזוס. אז הצד השני לא הניח שהגעתי למסקנות שלי באופן עצמאי ורציונאלי. בנוגע ללהיות נחמד - אין ספק, מסכים איתך, אבל במקרה הזה זה התבקש, אני ממש שואל ומנסה להבין - האם בן אדם מגבש את העמדה שלו כי 10 מומחים אמרו בעד/נגד, או שהוא גיבש את עמדתו לבדו? לא כולנו מבינים בכל הנושאים בעולם וזה מאוד בסדר. אין לי מושג בנושאי פליטת גזים רעילים ואיכות הסביבה ואני מגבש את העמדה שלי על סמך מומחים, אני לא אבין במסמכים ובנתונים גם אם אקרא בהם. בנושאי הרפורמה אני בהחלט מבין ומעמיק, ולכן אני מגבש את עמדתי בעצמי ולא בהסתמכות על מומחים או על קונצנזוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהופך את עמדתך לאנטי רציונלית היא שהיא נגד הקונצנזוס העצום של המומחים בנושא הנדון, ולא נגד הקונצנזוס כפי שהצגת זאת בטעות. האם אתה מכיר בכך שדעתך היא נגד הקונצנזוס העצום של המומחים בנושא? כמו כן לא טענתי ש*חשיבתך* אנטי רציונלית. רק ה*עמדה* הספציפית הזו. קורה לטובים ביותר לנקוט עמדות אנטי רציונליות, וגם לי. לגבי חיסול הדמוקרטיה, זה לא הנחה. זאת עובדה שמחנה שלם מעוניין לבטל את כל המגבלות על הממשלה. אם תרצה תוכל לקרוא לזה "דמוקרטיה לא ליברלית" כמו רוטמן או כל שם אחר. לגבי הועדה למינוי שופטים: עמדתי היא שמערכת המשפט צריכה להיות עצמאית ובחירת השופטים צריכה משיקולים מקצועיים ככל הניתן. זוהי המטרה העיקרית של הועדה. ניתן מבחינתי לדון במנגנונים להגברת הגיוון של שופטי ה*עליון*. וכמובן שחובה למנוע מהממשלה בעתיד התערבות כה דורסנית בנושא זה. מהי עמדתך בנוגע לעצמאות הרשות השופטת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה ההבדל בין "קונצנזוס" לבין "קונצנזוס עצום של מומחים בנושא" ? ... אני כמובן מסכים לחלוטין שאם תהיה פה דיקטטורה הכלכלה תחרב, ההשקעות יחרבו, הצבא יחרב וכן הלאה. אבל המומחים לנושאי כלכלה והשקעות וצבא לא רלוונטים לענייננו. אני לא דן כאן בסוגיות חברתיות אלא בחוקים המוצעים עצמם. לכן, בהיבט הזה, ה"מומחים בנושא" הם מומחים למשפט חוקתי. ובמקרה הזה, אני בהחלט לא רואה "קונצנזוס עצום של מומחים" אלא דעות חלוקות. לגבי העובדה הלא מוכחת שמחנה שלם מעוניין לבטל את כל המגבלות על הממשלה, אין לי באמת איך להגיב לזה מבחינה רציונאלית, כאמור. יותר מדי הנחות. אבל כל הדיונים האלו הם מטא-דיונים. בוא נדבר דוגרי, כמו שאומרים. מערכת המשפט כוללת מבחינתך רק את הרשות השופטת, או את כל רשויות האכיפה? כי חשוב להבחין. רשויות האכיפה כוללות בעיקר את הפרקליטות והמשטרה וגם רשויות חוקרות אחרות (למשל רשות ניירות ערך, רשות המסים, מח"ש). הועדה למינוי שופטים דנה אך ורק במינוי שופטים לערכאות השונות ברשות השופטת, אז כדי לדון פרה פרה בנושא, בוא נתמקד ברשות השופטת עצמה. כשאתה אומר עצמאות, אתה מתכוון לעצמאות ביחס למה? הרי שופט לא עומד לבחירה חוזרת, אין לו ציונים או משוב, לפחות לא כאלו שידועים לציבור, (משוב השופטים ז"ל של לשכת עורכי הדין), והביקורת החיצונית עליהם היא, איך נאמר, לא ממש קיימת. נציבות התלונות על השופטים עוסקת בעיקר בנושאים אתיים ולא בנושאים מקצועיים. שופט מתמנה לכל החיים ואפשר לספור על כף יד אחת (למעשה, על אצבע אחת) את השופטים שפוטרו מקום המדינה. כל זה נשמע לך סביר לרשות שלטונית? כשאני חושב על רשות שלטונית, אני חושב גם על ביקורת. מי המבקרים הנפוצים והמוכרים? גופי התקשורת, למשל. הציבור. עמותות. אקדמיה. ועוד ועוד. כמה עמוקה הביקורת של הגופים הללו על הרשות השופטת? הציבור מודע בכלל למה שהולך בכתלי בית משפט, מעבר ל"עומס"? נמשיך הלאה. הויכוח העיקרי הוא כנראה על מינויים לעליון. כשבית המשפט העליון יושב כבית דין גבוה לצדק, או בכובעו המורחב, בית דין גבוה לחוקה, הוא כמובן מאמץ גם ערכים אישיים. בלתי אפשרי לדון בנושאים חוקתיים, כשאין חוקה כתובה וסגורה, מבלי להידרש לנושאים אישיותיים ערכיים. זו עמדה מקובלת על קונצנזוס של רוב המומחים למשפט חוקתי וגם על נשיאי בתי המשפט העליון בעצמם, ראה ראיונות שנתנו לאחרונה אהרון ברק ודורית בייניש (מבטיח למצוא קישורים מאוחר יותר. מבטיח!). אני גם משער שזו עמדה שמקובלת על רבים בציבור: אם בית משפט צריך להכריע לגבי זכויות אדם, בטחון, דת ומדינה, פרטיות, קניין, ועוד, הוא מגיע עם מטען ערכי מסוים. הוא-הוא השיקול המקצועי!. בבג"צ הרי אין חקר עובדות כמו בבית משפט דיוני, יש זכות עמידה מורחבת, יש עילת סבירות, יש איזונים בין זכויות וכן הלאה. שופט מסוים יחשוב שחוק האזרחות מאזן בצורה נכונה בין זכויות המשפחה והכבוד של ערבים-ישראלים לבין זכויות הבטחון של המדינה, ושופט אחר יחשוב שלא. על מה הם מבססים את הדעה? על חוקים, על מאמרים, על פסיקות קודמות, על ניירות עמדה, וכו' וכו'. כפי שכולנו מבינים, שופטים מסוימים יבחרו במאמרים מסוימים, ואחרים יבחרו במאמרים אחרים. הרי זו הסיבה שאתה בכלל רוצה לדון במנגנון להגברת הגיוון, לא? אתה מאמין ששופטים שמגיעים מרקעים מגוונים יותר ישפטו בצורה טובה יותר. ועכשיו מן הכלל אל הפרט. דמיין שאתה מאחורי מסך הבערות. האם תרצה שנבחרים כלשהו של רשות שלטונית ימנו את עצמם, או יהיה להם חלק במינוי של עצמם? כי זה מה שקורה ברשות השופטת. מאז ומתמיד. ישנה ביקורת בועדה למינוי שופטים (שרים, חברי כנסת, נציגי לשכת עו"ד על תקן הציבור) אבל שליש מהועדה הוא שופטים מבית המשפט העליון. מה שאני רוצה לומר כאן זה שהביטוי "שיקול מקצועי" והביטוי "עצמאי" נתפסים שונה לחלוטין אצלנו. אני אפשט את הסיטואציה: נניח ובית המשפט מתפקד ממש גרוע בעשור האחרון. נניח ואפילו יש על זה "קונצנזוס של מומחים". איך הציבור יכול לגרום לכך שהמצב ישתנה? מחאות כנגד בית המשפט העליון?.. דווקא שמעתי שהיו פה כמה בשנות ה-90. לא נראה שזה הוביל לאיפשהו. אני מצטער שהקלדתי באופן לא קוהרנטי, אני פשוט לא מבין את רוב המושגים שכתבת במשפט שלך. עצמאית, שיקולים מקצועיים, התערבות דורסנים, וכו'. אני אשאל אותך שאלה נוספת בחזרה: האם, עולה על דעתך, מצב בו הרשות השופטת היא לא טובה? לא יעילה, מושחתת, ארכאית, פופוליסטית, מנותקת, מתנשאת, אטומה, כל מילת תיאור שאתה יכול לחשוב עליה ביחס לרשות שלטונית. האם זה תרחיש סביר בעיניך? כי אם לא, אז אני חושב שאין בינינו דיון. אני חושב שכל אחת מרשויות השלטון יכולה להיות כזו בדיוק באותה מידה. לכל אחת יש מנגנונים מסוימים שמאזנים אותה, וחשוב שאנחנו כאזרחים מדי פעם נעדכן את המנגנונים האלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרגיש כמו תגובה טרולית מאד. Pass | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הסיפא: א. דרישת הסף לבית המשפט העליון גבוהה בהרבה מדרישת הסף לחבר כנסת1. ב. אפילו עבור רשות שופטת כמו שאתה מתאר, כוחו של בית המשפט העליון להשפיע על חיי האזרח קטן בסדר גודל מכוחה של הממשלה (והכנסת הצמודה אליה, כנהוג במקומותינו). זה ענין אמפירי/היסטורי. לא תיאורטי. ג. ה"רפורמה" המוצעת לא משפרת (ולא מנסה לשפר אפילו כזית) שום סעיף שכתבת - לא משפרת יעילות, מושחתות2, פופוליסטיות2, ניתוק, התנשאות, אטימות2, וכן הלאה. הטענות שזה מה שהרפורמה באה לתקן הן היתממות במקרה הטוב ודמגוגיה במקרה הלא טוב. 1 רף מאד מאד נמוך, אני יודע. 2 להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה טרולית מאד. Pass | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבין, עד כדי כך טרולית שהיית צריך לכתוב את זה פעמיים. אלימות זה מפלטו של החלש. ואתה, יקירי, אלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אענה במקומו (זה קל) עצמאות כפי שהיא מוגדרת יפה בחוק יסוד: השפיטה- "בעניני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין". בעניין הערכים שהשופטים מגיעים איתם לדיונים בבג"ץ אני מסכים . ככל שראיתי הערכים של בג"ץ לא השתנו כהוא זה מאז פס"ד בז'רנו (1949) ופס"ד קול העם (1953) ועד היום. נוצרה בעיה משום שהערכים של חלק מהציבור כן השתנו, וחוסר החפיפה בין הערכים של שופטי בג"ץ לערכים של אותם חלקים בציבור הלך וגדל (ונציגיהם של אותם ציבורים גם הפכו לקולניים יותר). בשאלה של איך פותרים את חוסר ההלימה הזה אני אליטיסט. לדעתי הערכים של מייסדי המדינה, כפי שהם מופיעים בהכרזת העצמאות, מחייבים גם אותי וגם את שופטי בג"ץ. רוצה חלק מהציבור למרוד בערכים האלה? שיעשה מלחמת אזרחים. זה נשמע אקטואלי, אבל את אותה עמדה הבעתי כבר מזמן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפילו התנבאתי כבר ב 2012, הרבה לפני ה D9 (זהירות, פעח"ב!) "ברור לי שככל שגובר כוחם הפוליטי של החרד"לים נוצרים סדקים שמערערים את בסיס ההסכמה הלאומית ברוח מגילת העצמאות, וככל שאלו מתרחבים קרב היום של מלחמת אזרחים. כנראה לא מלחמת אזרחים בעצימות מלאה, אבל עדיין." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בוא נדבר על הרפורמה. לא על כל אחת מהצעות החוק בנפרד1, אלא על כולן ביחד. על כולן ביחד משום שכך הקואליציה הביאה אותן- מכלול שעוגן בהסכם הקואליציוני כמטרה העליונה של הקואליציה, והוגש כרצף, או שמא שטפון, של הצעות חוק שעוסקות כולן בסדרי המשטר. אני רוצה להתחיל בכמה שאלות שאני שואל את כל תומכי הרפורמה שאני פוגש, ועדיין לא קיבלתי עליהן תשובה טובה. אולי תוכל לעזור לי: 1. מתוך הנחה לצורך הדיון בלבד שהרפורמה אינה מזיקה, במה היא מועילה לי? הכוונה לי עצמי, למשפחתי ולחברי. נשלם פחות מסים? נקבל חינוך יותר טוב לילדינו? הבטחון יגבר? משהו שיעזור לי בחיים. על זה שהרפורמה תעזור לחרדים ולמתנחלים אין ויכוח. השאלה במה היא תועיל לכל השאר. ואם לא לי, אפילו למסעודה משדרות. 2. שאלתו של יובל נח הררי: ברפורמה כפי שהוצגה, מה יגביל את כוחה של הממשלה? 3. שאלת המחיר- עוד לא עבר חוק אחד וכבר השקל צונח, המונים יוצאים לרחובות, מעמדה של ישראל בעולם מתערער וכו'. זה נראה לי אפילוג צנוע למה שעלול לקרות אילו הרפורמה תעבור. האם הדברים החיוביים שהרפורמה תביא לכאורה שווים את המחיר הזה? ______________ 1 הצהרתי כבר באייל שאין לי בעיה עם העקרון של פסקת התגברות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. שששש, אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן. (וזה בטח נראה לך פרולוג, לא אפילוג). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והם ספרו רק את ההשפעות החיצוניות. פגיעה בתמ"ג של 0.8% לשנה זה כסף קטן לעומת מה שיקרה אם חלק משמעותי מאלו שרילוקיישן עובר להם בראש גם יממשו את הצעד. (פרולוג כמובן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות שלי. מיהרתי להגיב לפני שקראתי. הפגיעה מיוחסת גם לרילוקיישן. לדעתי הערכת חסר מסיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר וכבר אמרו שהממשלה רוצה להשתלט גם על הלמ''ס, נתוני האמת ממילא לא יראו בציבור. הנתונים יראו שאין ירידה בכלום והכל יהיה בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל אפשר להתחיל מכך שאני נמצא בדיון הזה בנחיתות מובנית. אני מנהל עשרה דיונים במקביל בעשרה שרשורים במקביל פה לכן לא פשוט להבין איפה אני נמצא. בחלק גדול מהדיונים אני גם מותקף בציניות או סתם טרוליזם ולכן זה גם לא מוסיף לחוויה הנעימה שלי כאן. שנית, כל שאלה שלך זה הכנה למאמר אקדמי מינימום. אני אומר את זה ברצינות מלאה - אלו שאלות כלליות מאוד, ואני בהתאם יכול להתייחס אליהן רק בכלליות. בנוגע ל"כך הקואליציה הביאה אותן", אם אני אמור לייצג את הקואליציה - אני לא. בנוגע ל"מטרה העליונה של הקואליציה", "רצף", "שטפון", "סדרי המשטר", אלו ביטויים דרמטיים שלא נותנים שום ערך מוסף. למעשה, אתה רומז לכך לכך שהליכי החקיקה לא מתבצעים באופן נאות, ומזכיר את דוקטרינת ה"שימוש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת". אז קודם כל, זו דוקטרינה מזעזעת וחסרת תקדים, שהוכנסה במסווה בתפר שבין שתי ממשלות החילופין, בעיצומו של משבר עולמי, אי שם בסוף 2020 - תחילת 2021. כפי שכתבתי כאן בשרשורים אחרים, קשה לראות שינויים בזמן אמת, אבל ככלל, בית המשפט לאורך השנים לוקח הרבה תפקידים שאינם טבעיים לרשות שופטת ומתאימים יותר לרשות מחוקקת, שהיא-היא המאזנת האמיתית של הממשלה. בדוקטרינה הזו הוא גם לוקח לעצמו לאזן את החלטת הררי ואת המושג "חוקה". קצת גדול עליהם, ולצערי מאפיין רשות שאין לה בלמים. כבר בפסקה הראשונה שלך אתה נוגע בסוגיות מהותיות של חוקה ומדע המדינה, וקשה לי לענות על זה בצורה ממוקדת. בנוגע ל-1, אני לא חבר כנסת ואני לא יודע כיצד הקואליציה טוענת שהרפורמה תעזור לי כאזרח בודד. אני מניח שבין שלל הנאומים וההתייחסויות של הבכירים בקואליציה קיימת גם התייחסות שלהם לנושא, אבל זו לא בהכרח ההתייחסות שלי. כשאתה אומר, "לי עצמי, למשפחתי, ולחברי" אתה בהכרח EXCLUDE את עצמך מהקבוצה שהגדרת מאוחר יותר - "מתנחלים וחרדים" ? על כך אני יכול להשיב במספר דרכים: א, מן הסתם לא כל הליך חקיקה מיטיב עימיך במישרין ומיטיב עם אוכלוסיות אחרות בציבור; ב, אם זה ברור לך כיצד הרפורמה תעזור לחרדים ולמנתחלים אני אשמח לשמוע ולהוסיף את זה לדיון בינינו ג, אם זה מיטיב לאחרים ולא לך, מה הבעיה עם זה? אתה חי לבד במדינה? לי, כאחד שעוסק מדי יום בסוגיות של סדרי שלטון, מדינה, חוק ומשפט, רשויות ציבוריות ועוד, הרפורמה תעזור מאוד. שוב, קשה לי להתייחס לכל הסעיפים כולם, אבל כאזרח אני ודאי לא מעוניין שבית המשפט העליון יעביר ביקורת על סעיפי חוקה, למשל. שינויים חוקתיים (לכאורה, כי זה חוקי יסוד ולא חוקה) לא נראים לעין באופן מידי, וגם ההשפעות של שני חוקי היסוד האחרונים שחוקקו (משאל עם וחוק הלאום) טרם ברורים. אפשר רק להעריך. בנוגע ל-2, כוחה של הממשלה לעשות מה? זו שאלה מאוד כללית. הממשלה היא חזקה כי אפקטיבית היא חזקה, גם *לפני* הרפורמה, וגם *אחרי* הרפורמה. זו שאלה שאני שומע הרבה ולא ממש מבין אותה - מה מנע עד עכשיו מהממשלה לא לפטר את דרעי, למשל? כמו שראש הממשלה היה יכול לקרוע את החלטת בגץ ולא לפטר את דרעי, הוא יוכל לעשות את זה, נניח, גם בעוד שנה. לבית המשפט אין צבא או כח אפקטיבי, אפילו שליטה על תקציב בקושי יש לו, ואין לו שום יכולת לאכוף זאת. הממשלה תמיד תמיד תהיה בעלת השליטה האפקטיבית וליצור "כח מקביל" בדמות רשות שופטת זה רעיון מפחיד שמזכיר סרטי מד"ב. זה רעיון שהתגלגל בעקבות כל מיני דברים, בין היתר עקב המשפט של ראש הממשלה, הזמן הארוך שהוא בשלטון, ועוד ועוד. כל זה לא אומר עדיין שאנחנו צריכים "כח מקביל". אני כבר כתבתי במספר מקומות כאן שמבחינתי בשמחה שהרפורמה תהיה תקפה החל מהבחירות הבאות לכנסת, או החל מהממשלה הבאה. ממש לא מזיז לי. זה גם הרעיון של פסקאות "התגברות" למיניהן, להראות עקביות מסוימת, וגם של כל הצעות הנשיא ל"אשרור חוקה" וכו'. אם אתה מעוניין להגביל את הממשלה עקב הרכב הממשלה הנוכחי - אז ניתן, כאמור, לפתור את זה על ידי דחיית הרפורמה. אם אתה מעוניין להגביל את הממשלה כי יש לך חשש לשכרון כח בממשלה ככלל, לשחיתות או לכל דבר אחר - לצורך זה יש את הכנסת. בכלל, רוב החוקים, פסקאות ההתגברות, חוסר היכולת לבקר חוקי יסוד וכו' מסדירים יותר את יחסי הרשות השופטת - הרשות המחוקקת. אם הממשלה תבצע צעד חריג, למשל, אני לא רואה ברפורמה המוצעת משהו שמשנה את מערכת היחסים הקיימת בין הרשות השופטת לרשות המבצעת. נכון, יש חשש שהממשלה, במקום לקבל החלטות בסמכותה, פשוט תעביר אותן בחקיקה ראשית/תיקון חוק יסוד (למשל חוק דרעי), ואז יהיה קשה יותר להעביר עליהן ביקורת שיפוטית. זה חשש ממשי, אבל שקיים גם היום.. גם היום לבג"ץ קשה הרבה יותר להעביר ביקורת על החלטות הכנסת מאשר על החלטות הממשלה. ובאיזון בין שתי הרשויות האלו, אני תמיד מעדיף החלטת כנסת (הרבה יותר זמן, הרבה יותר דיונים, עמדות של הציבור, דורשת תמיכה יותר נרחבת וכו' וכו') מאשר ממשלה. "הגבלת הכח" אמורה להיות מהעם, שהוא בא לידי ביטוי על ידי הכנסת. אני תומך בחיזוק הכנסת בצורה משמעותית, גם מספרית וגם חקיקתית. כאן אני אשאל אותך בחזרה שאלה שאני שואל את כל מתנגדי הרפורמה: אם יש כל כך הרבה קונצנזוס, וכולם בטוחים שזה רע ומחירים גבוהים וכו' - אז אפשר לבטל את זה בשניה אחת. מה הבעיה? הרי בחוק יסוד הכנסת האפשרות להאריך את כהונת הכנסת נתונה ל2/3 מהכנסת. קשה לי לראות 80 חברי כנסת ב-4 השנים הקרובות תומכים בהארכת הבחירות, לכן אלו יתקיימו, לכל המאוחר, בעוד 4 שנים. אם יש תמיכה כל כך חזקה בעם להתנגדות לרפורמה - אדרבא ואדרבא, תקום כנסת חדשה ותבטל את כל הרפורמות. מה הבעיה עם זה בעצם? אם תשיב לי שהכנסת לא תפזר את עצמה ופשוט תמשיך למשול בלי בחירות - אז כאן, זה עשוי לקרות, וזה בהחלט דיקטטורה. אבל זה עשוי לקרות, כמו שתיארתי קודם, גם היום. כל הרעיון של "איזונים ובלמים" ו"רשויות שלטון" מושתת לא רק על חוקים, אלא גם על ערכים ונורמות. זה לא תוכנה, אין פה קוד, ואין פה לוגיקה, ויש הרבה דברים בתחום מדעי המדינה והמשפט שסותרים רציונאל מתמטי, ואי אפשר לדבג אותם. כמעט כל חוק הוא רקורסיבי, כמעט כל הלכה צופה פני עבר ופני עתיד בו זמנית, ועוד ועוד. לכן השם הנכון הוא למעשה "איזון הרשויות". נבחרי הציבור כרגע סבורים שהאיזונים בין הרשויות לא מתקיימים, אז הם מעוניינים לשנות, ולאזן את המערכת. לחפש נוהל הגדרות או נוהל איזון או דבר בסגנון מפספס את המטרה. הרשויות יכבדו אחת את השניה בצורה טובה יותר אם ירגישו שהן מאוזנות. יש דיאלוג מתמיד בין הרשויות - אחת מושכת לכאן, אחת מחליטה ככה, אחת מבקרת ככה וכן הלאה. אפשר לבצע בנפרד דיון על איזון רשויות, אבל כאמור, הוא גם כללי מאוד. אני רק אוסיף כאן נקודה, כי חלק מהרפורמה היא גם בנוגע ליועמשים - יש מתח עדין מאוד בין מערכת אכיפת החוק (משטרה, פרקליטות, הוצאה לפועל) לבין הרשות השופטת. המתח הזה מצוי גם בחוקים שמפעילים את היישויות הללו וגם בפרקטיקה. קשה מאוד לדבר על הגבלת ממשלה מבלי לדבר על הגבלת פרקליטות ומשטרה, למשל. הם מחזיקים בכח האפקטיבי. בתי המשפט לא נוטים לבקר את הגופים האלו יותר מדי. בנוגע לשאלת המחיר, קראתי את כל הסוגיות. אם הייתי מאמין שהרפורמה תוביל לדיקטטורה, כמובן שהייתי מסכים לכך שדיקטטורה תוביל לפגיעה כלכלית, דיפלומטית וכן הלאה. לצערי, כפי שראינו בהערכות הכלכליות, מוסדות כלכליים בחו"ל מתחילים להאמין בזה. מדוע הם מאמינים בזה? שוב, כלכלה זה לא מדע מדויק, והם בוחנים גם תחושות. אני מניח שאכן יש תחושה ממשית שהמדינה הולכת פייפן. חבל לי, מבאס לי, אני מרגיש עם זה רע. אני מרגיש עם זה רע כיוון שאני סבור שזה מושתת על תחושה לא נכונה. "רואה צל הרים כהרים", "כדור שלג" ושאר ביטויים מתאימים פה. אז בעצם מה שאתה מבקש ממני להגיד זה האם אני צריך להיות אידיאליסט או ריאליסט. זו שאלה טובה שפותחת עוד המון נושאים חדשים. המצב האופטימלי מבחינתי היה שהרפורמה, או לפחות החלקים שאני תומך בהם, הייתה עוברת בלי התנגדות, ואז המחאה הייתה מבינה שהשד לא נורא בכלל, לא הונגריה ולא פולין, לא טורקיה ולא שום דבר שמתקרב לזה. אבל כיום אנחנו כבר בכדור שלג שאחראים לו שני הצדדים, ואני מרגיש לחוץ אל הקיר. אני מאמין עקרונית שחלק מחוקי הרפורמה טובים וחשובים מאוד, אבל אפילו לשכנע 2-3 אנשים חביבים באייל הקורא אני לא מצליח. אז איך המחנות הפוליטיים בישראל יצליחו לדון ולהגיע להסכמות? המצב אכן מפחיד אותי, אני מודה בכך בפה מלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אם אתה מעוניין להגביל את הממשלה כי יש לך חשש לשכרון כח בממשלה ככלל, לשחיתות או לכל דבר אחר - לצורך זה יש את הכנסת'' - פה נעצרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפרשת על הרבה נושאים, שאולי דיון בכולם במקביל לא יהיה יעיל, אבל זו כנראה התוצאה כשאתה מנסה לענות בהרחבה לשאלות שלי. אני אפריד ואמשיך את הדיון על שלש השאלות כאן, ובתגובה הבאה אענה פרטנית על מספר נושאים שהעלית והרגשתי מחוייב להגיב עליהם. 1. לשאלה הראשונה אני מבין שאין לך תשובה. אם למישהו אחר יש לא שמעתי עדיין כזו. אם זה לא עוזר לי ולא למסעודה משדרות, וכן עוזר לחרדים ולמתנחלים, אז תראה מה קורה כאן- שינויים חפוזים בשיטת המשטר שמטרתם לסייע לקבוצות מיעוט לשלוט באופיה של המדינה, על חשבון הערכים הליברליים שלה. "תהליכים", כבר אמרנו? 2. לשאלה השניה תשובתך היא שהגבלת הכח של הממשלה אמורה להיות מהעם, אשר באה לידי ביטוי על ידי הכנסת. אבל הבעיה היא עריצות הרוב, ודריסת ערכים ליברליים לטובת ערכים לאומיים ודתיים באמצעות קואליציה שיש לה רוב בכנסת. אני לא רואה איך הכנסת יכולה לבלום את הקואליציה. לא בקואליציה הנוכחית ולא בעתידית. הדבר היחיד שבולם כרגע את הקואליציה הוא המחאה. 3. אם המצב מפחיד אותך, ולא משנה מאיזו סיבה, אז מובן שהמחיר הוא גבוה. לא משנה אם יש ברפורמה גם חוקים ראויים או לא. עצם התגובה של חלק נכבד בציבור כלפיה היא זו שמעלה את המחיר. לו הרפורמה היתה עוברת כלשונה היית עלול לראות התרסקות כלכלית של המדינה. מצירוף שלוש התשובות שלך עולה שלא משנה עד כמה הרפורמה טובה או לא, להמשיך את תהליך החקיקה המזורז שלה הוא רעיון גרוע מאוד גם לשיטתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה, אז נמקד. 1. לא יודע למה הסקת שאין תשובה, זה לא נכון. כתבתי ששינויים חקיקתיים לוקח זמן להבין. על קצה המזלג, שינוי בשיטת השופטים לעליון, למשל, יוביל לבית משפט שישקף את המצב הנוהג במדינת ישראל בצורה בריאה יותר, בהתאם יוביל לאמון הציבור בבית המשפט העליון, ובהתאם יוביל גם לאמן בהחלטות שיפוטיות. ביקשתי ממך שתסביר לי איך זה עוזר ל"חרדים ומתנחלים" באופן ספציפי. בנוגע לשינויים חפוזים - ארחיב בסוף*. בנוגע למיעוט וכו'... אתה לא יכול לרקוד על שתי חתונות. אם אתה מדבר על עריצות הרוב שורה מתחת, אז כאן אתה אומר שהמטרה היא לסייע לקבוצות מיעוט. מה האיזון? אתה לא רוצה שהרוב יהיה עריץ, אתה לא רוצה שהמיעוט יקבל זכויות, אז מה כן? הניסוח אינו ציני. מה הנוסחה האופטימלית מבחינתך? אתה מסכים שחרדים ומתנחלים הם קבוצות מיעוט. למה לא לסייע להם?** 2. אתה מדבר על בלימה "רוחנית". אני מדבר על בלימה אפקטיבית. בכל דמוקרטיה, אם כבר משתמשים בביטוי בימינו, האיזונים והבלמים הם פורמלים. האיזונים והבלמים של העם (מלבד לזכותו הטבעית (!) להתבטא, למחות ולהפגין) הם בחירות לכנסת. לכנסת יש הרבה כלים: יש ועדות כנסת, יש מליאה, יש יו"ר כנסת, יש יו"ר אופוזיציה. לכולם יש הסדרה בחוק, ואני כמובן בעד לחזק עוד יותר את המנגנונים הנוכחיים. אם אתה מניח מראש שכל קואליציה לעולם לא תיבלם על ידי הכנסת, אתה טועה. החל מ...92, כמדומני, כל קואליציה נפלה בישראל כי הכנסת הפילה אותה (לבד מרצח רבין והאירוע של שרון). 2א. אני חושב שההנחה שלך היא שכל חקיקה שאתה לא מחבב צריכה להיבלם ויהי מה, יקוב הדין את ההר וכו'. אתה מבין שאנחנו חלוקים על הנושא הזה? שאני לא סבור שאחרי הרפורמה לממשלה יהיה "כח בלתי מוגבל" ? התייחסתי לנושא באריכות בעניין הערכים והנורמות וכו'. גם כשהיה בג"צ קול העם, לבית המשפט לא הייתה סמכות להגביל את כח הממשלה. אבל זה קרה. עקרון הסמכות קיבל פרשנויות מרחיקות לכת *מאוד* בתקופת הקורונה. הרבה יותר ממה שמישהו דמיין ב-75 שנות מדינה. ואין פה דיקטטורה ואין פה מוות ברחובות ואין פה כלום. הכל חזר כתמול שלשום. הסמכויות שהממשלה לקחה לעצמה בעקבות משבר הקורונה לא הוגדרו בשום מקום ובגצ לא יכול היה לעצור אותם בצורה אפקטיבית. כל זה - לפני הרפורמה. 3. אל תתעלם בבקשה ממה שכתבתי. המצב מפחיד אותי כי מאזן אימים של אלימות מפחיד אותי. התגובה של חלק נכבד בציבור כלפי הרפורמה הוא אלים ולכן הוא מפחיד אותי. תגובת הנגד של חלק נכבד מהממשלה היא גם אלימה ומפחידה. אז ברור שלאלימות יש מחיר, וזו הסיבה. בנוגע לעלול והתרסקות וכו', כנראה שלא נצליח לדון בנושא הזה במסגרת המיני-שרשור שפתחתנו. *בנוגע לתהליך חקיקה מזורז ושינויים חפוזים - זו הנחה שאני יוצא נגדה לחלוטין, ואני גם מבטיח לך שבג"ץ לא יאמר מילת ביקורת על הנושא. הליך החקיקה מסודר, חוקתי, מתקיים ללא משוא פנים, פתוח לציבור ועוד. יתרה מכך, אין כמעט דמות ציבורית שלא התערבה בהליך, החל מנשיאי בית משפט עליון בדימוס, נשיא המדינה, וכן הלאה. ההכנסה של "חוקה" לשיח הציבורי לאחרונה, "מתווה הנשיא", "4 קריאות" וכל מיני רעיונות כאלו היא באמת יפה. באמת. אני מקווה שכולם בדיון הזה מבינים שככה לעולם לא תהיה חוקה במדינת ישראל. מלבד חוקי היסוד של שנות ה-50, אני לא מכיר חוק יסוד אחד שעבר בהסכמה של למעלה מ-65 חברי כנסת, כולל חוק הלאום שהוא בתחילתו חוק של האופוזיציה. וכל אלו עוד חוקים מאפס. היום אנחנו עוסקים בתיקוני חקיקה.. וכאלו שלפחות לשיטתי, לא משפיעים על "שיטת המשטר בישראל". אז מה כל כך חפוז ומזורז בתהליך הזה? **יש רוב של כ-90 חברי כנסת שיכולים להתגבש לקואליציה שאינה מושתת על חרדים או מתנחלים. הרבה מאוד מפלגות שבוחרות לא לשתף פעולה על בסיס דעה משותפת X (נניח, יש עתיד וליכוד - נושאים בטחוניים), אלא בוחרות לא לשתף פעולה נקודה. היסטוריה של חוסר אמון, מחנאות, פלגנות, הכל טוב ויפה. אבל אלו התוצאות בכנסת, ולא תוכל לשנות אותם. מפלגות חרדיות נעות כבר כמעט 25 שנה על תפר ה10-20 מנדטים. זה כלום. עדיין, הם ממשיכים להיות הכבשה השחורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מלבד חוקי היסוד של שנות ה-50, אני לא מכיר חוק יסוד אחד שעבר בהסכמה של למעלה מ-65 חברי כנסת" - בולשיט. בסך הכל יש בישראל 13 חוקי יסוד. אחד (הכנסת) התקבל בשנות החמישים. לגבי 6 - הרוב שהצביע עבורם לא כתוב בפרוטוקול (משק המדינה, מקרקעי ישראל, נשיא המדינה, הצבא, השפיטה, מבקר המדינה) 4 התקבלו ברוב של יותר מ-64 חברי כנסת (הממשלה, חופש העיסוק, ירושלים, משאל העם), ו-2 התקבלו ברוב של פחות מ-64 חברי כנסת (הלאום, כבוד האדם וחירותו), כשאחד מהם התקבל ברוב של כמעט שני שליש מהמליאה (שלא היתה מלאה). חוק הלאום הוא ללא ספק היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומוסיף - בקריאה ראשונה 80 ח"כים הצביעו בעד חוק כבוד האדם וחרותו. המשפט שמצטטים חובבי הפייק השטחי מדבר על קריאה שלישית, שמאחר וממילא היה ברור שיש בה תמיכה כה רחבה, חלק מחברי הכנסת פשוט לא טרחו לבוא להצביע1. 1 עדיין מומלץ לעתיד לקבע מספרים גבוהים יותר לכל הקריאות לחוקי יסוד, אבל הבה נפרוש את העבודות לאשורן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. עדיין לא הבנתי איך אפילו בטווח הארוך זה יעזור לחיים שלי או של מסעודה משדרות במשהו. משהו מעשי, כן? אני אשלם פחות משכנתא? זה עוד לפני שאני מתווכח אם האמון בבית המשפט יגבר (האם האמון במשרד מבקר המדינה גדל בעקבות המינוי שמינה נתניהו?) איך זה עוזר לחרדים ומתנחלים זה קל- המפלגות הסקטוריאלות שלהם מובילות (החרד"לים) ותומכות במחויבות מלאה (החרדים) ברפורמה, והם לא עושים את זה לטובתי. לדוגמה: הם ירוויחו חוקים שפוגעים בעקרון השוויון: בגיוס, בתקציבים שונים, בהדרת נשים וכו' שבג"ץ לא יפסול. 2. אני מדבר על הסמכות בפועל להגיד לממשלה- "את זה אסור לך לעשות". מי שאומרים את זה הם היועמ"ש ובג"ץ. ומי שאומר לכנסת- "כך אסור לך לחוקק" הוא בג"ץ. אתה מצפה שבמקום היועמ"ש הכנסת היא זו שתגיד לממשלה "את זה אסור לך לעשות"? 3. המחיר הוא קרע בעם, והמחיר הוא כלכלי. התחלנו לשלם את המחיר עוד לפני שעבר חוק אחד. שמעת כבר על המדינות שמציעות להייטקס הישראלי הטבות מפליגות אם יעבור אליהן? לעניין החיפזון- אני לא מדבר על פגמים בהליך. אני משוכנע שרוטמן דואג שהכל יהיה על פי התקנון. אני מדבר על כך שהקואליציה שמה לה את העברת מכלול החוקים הזה כמטרה עליונה ומיידית. זה מה שהכי חשוב לה, ומקבל קדימות על כל דבר אחר. הקואליציה נחפזת להעביר את מכלול החוקים מעוררי המחלוקת והתסיסה הללו לפני כל דבר אחר. לא שאלת את עצמך למה? לגבי עריצות הרוב- מדובר על שינוי של האופי של המדינה ליותר דתי ולאומני על חשבון הערכים הליברליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הצורך להחזיר את האמון במערכת המשפט כטיעון מחזק לחקיקה בצורתה הנוכחית (ועל ידי האנשים הספציפיים) הוא אחד הטיעונים הכי ביזאריים בכל ההרפתקה המשטרית הזאת. נניח שהחקיקה תעזור לבית המשפט להרויח חזרה את אמונם של הליכודניקים במערכת. אבל הליכודניקים הם לא כל ה״ציבור״. באיזה מובן זה תיקון של המצב הקיים אם מחזירים את האמון בבתי המשפט בקרב חלק אחד של הציבור, אבל עושים זאת במחיר של איבוד מוחלט של האמון שיש לחלק אחר? התמונות שראינו הן של שר המשפטים שהוא האדריכל של החקיקה הזאת ועוד כמה חברים שמתרועעים להם עם עבריינים. סליחה... לא סתם עבריינים. זה understatement. ממש במסיבת אח״מים בבית פרטי של משפחה הנמצאת ברשימת אירגוני הפשיעה של מדינת ישראל. מי שאומר שלתת לאנשים מתרועעים-עם-עבריינים שכאלה את הכוח למנות שופטים בישראל (אפילו שופט אחד) זה מהלך שתפקידו לשפר את אמון הציבור בבתי המשפט, צריך לעבוד מאוד מאוד קשה כדי להסביר ולנמק על מה הוא לעזאזל מדבר ואיך בדיוק הקסם המופלא הזה אמור לעבוד. או במילים אחרות: כאילו, רגע, מה?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוחים מרגישים שהאדמה בוערת, כי החודשיים האחרונים הבהירו להם שכל הזכויות הבסיסיות שלהם לא מוגנות במצב החוקתי הנוכחי (שנמשך עשרות שנים), ורוב מקומי של שישים ואפסילון חברי כנסת עם כוונות זדון יכול להפוך את המדינה מיהודית ודמוקרטית ליהודית ולא דמוקרטית. ולכן, גם אם תעצור החקיקה הנוכחית, זה לא מספיק. מה שצריך עכשיו זה חוקה עוד חוק-יסוד חקיקה שמסדיר מחדש את זכויות האזרח והאיזון בין הרשויות, כך שגם בכנסות הבאות אי אפשר יהיה לחרב את הדמוקרטיה עם רוב נקודתי. אני מאד ממליץ על המאמר הזה של מירון רפופורט למי שתוהה על מה המחאה ומה הEndgame שלה. משם: 'במחאה שצמחה כל כך מהר ושאין לה הנהגה מוגדרת, כל ניסיון להגדיר "מה המפגינים רוצים" הוא בגדר השערה או ניחוש. אבל נדמה שאחרי עשרה שבועות אפשר לומר שהמחאה הזו דוחה את הבחירה של הימין להשיל את ה"דמוקרטית" ולהישאר רק עם ה"יהודית". יותר מכך: אף שרוב הדוברים, בוודאי אלה שבאו מהממסד הביטחוני או הפוליטי, מדגישים את ההכרח לשמור על ישראל "יהודית ודמוקרטית", ברור שההעדפה של המפגינים היא למושג "דמוקרטיה". מאות האלפים צועקים "דמוקרטיה או מרד", לא "יהדות או מרד". מי שנמצא בסכנה בעיני המפגינים היא לא ה"יהדות" של המדינה (יש גם ביטויים לא מעטים של עוינות ושנאה של ממש לכל מה שמריח מ"יהודי") אלא ה"דמוקרטיה" שלה. עליה הם מגינים. הדרישה ל"חוקה" היא המשך ישיר של המהלך הזה. מרגע שהמחאה צברה תנופה וביטחון עצמי, נראה שהמפגינים כבר לא מוכנים לחזור לסטטוס קוו של לפני ה-3 בינואר 2023, כלומר לפני שלוין הציג את הרפורמה. העובדה שהימין מתגלה בחולשתו, גם משום שאינו מצליח להוציא אנשים לרחוב ובעיקר משום שאינו מצליח לספר סיפור קוהרנטי, דוחפת את המחאה לדרוש לכונן כללי משחק חדשים.' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע אם מישהו כבר הביא את הסרטון הזה של ד"ר מיכה גודמן בנושא הרגע חוקתי. אני מביא אותו כדי להראות עד כמה תמים צריך להיות כדי ליחס איזשהו בדל של רצון טוב אנושי ואזרחי לצד המריץ את הרפורמה המשפטית ולראות פה איזשהו אגל טל המבשר רגע חוקתי. להרגשתי, אין שום יסוד למחשבה שאם נצליח באופן כלשהו לעצור את הרפורמה, נעמוד על סיפו של עידן שיאפשר הולדת חוקה שתוכל לעבור אצלנו. ציבור אוחזי הדת, לעולם לא יתן לדבר כזה להתרחש. התמונה של הסכמה ציבורית רחבה מאד על משהו רחב וכולל מספיק כדי לשמש חוקה למדינת ישראל, היא ממש ממש פטה מורגנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ציבור אוחזי הדת שלא יסבול חוקה הוא גג 15 מנדטים (חרדים). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |