בתשובה לרטקסס, 20/03/23 16:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז בוא נדבר על הרפורמה. לא על כל אחת מהצעות החוק בנפרד1, אלא על כולן ביחד. על כולן ביחד משום שכך הקואליציה הביאה אותן- מכלול שעוגן בהסכם הקואליציוני כמטרה העליונה של הקואליציה, והוגש כרצף, או שמא שטפון, של הצעות חוק שעוסקות כולן בסדרי המשטר. אני רוצה להתחיל בכמה שאלות שאני שואל את כל תומכי הרפורמה שאני פוגש, ועדיין לא קיבלתי עליהן תשובה טובה. אולי תוכל לעזור לי: 1. מתוך הנחה לצורך הדיון בלבד שהרפורמה אינה מזיקה, במה היא מועילה לי? הכוונה לי עצמי, למשפחתי ולחברי. נשלם פחות מסים? נקבל חינוך יותר טוב לילדינו? הבטחון יגבר? משהו שיעזור לי בחיים. על זה שהרפורמה תעזור לחרדים ולמתנחלים אין ויכוח. השאלה במה היא תועיל לכל השאר. ואם לא לי, אפילו למסעודה משדרות. 2. שאלתו של יובל נח הררי: ברפורמה כפי שהוצגה, מה יגביל את כוחה של הממשלה? 3. שאלת המחיר- עוד לא עבר חוק אחד וכבר השקל צונח, המונים יוצאים לרחובות, מעמדה של ישראל בעולם מתערער וכו'. זה נראה לי אפילוג צנוע למה שעלול לקרות אילו הרפורמה תעבור. האם הדברים החיוביים שהרפורמה תביא לכאורה שווים את המחיר הזה? ______________ 1 הצהרתי כבר באייל שאין לי בעיה עם העקרון של פסקת התגברות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
3. שששש, אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן. (וזה בטח נראה לך פרולוג, לא אפילוג). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והם ספרו רק את ההשפעות החיצוניות. פגיעה בתמ"ג של 0.8% לשנה זה כסף קטן לעומת מה שיקרה אם חלק משמעותי מאלו שרילוקיישן עובר להם בראש גם יממשו את הצעד. (פרולוג כמובן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעות שלי. מיהרתי להגיב לפני שקראתי. הפגיעה מיוחסת גם לרילוקיישן. לדעתי הערכת חסר מסיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר וכבר אמרו שהממשלה רוצה להשתלט גם על הלמ''ס, נתוני האמת ממילא לא יראו בציבור. הנתונים יראו שאין ירידה בכלום והכל יהיה בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל אפשר להתחיל מכך שאני נמצא בדיון הזה בנחיתות מובנית. אני מנהל עשרה דיונים במקביל בעשרה שרשורים במקביל פה לכן לא פשוט להבין איפה אני נמצא. בחלק גדול מהדיונים אני גם מותקף בציניות או סתם טרוליזם ולכן זה גם לא מוסיף לחוויה הנעימה שלי כאן. שנית, כל שאלה שלך זה הכנה למאמר אקדמי מינימום. אני אומר את זה ברצינות מלאה - אלו שאלות כלליות מאוד, ואני בהתאם יכול להתייחס אליהן רק בכלליות. בנוגע ל"כך הקואליציה הביאה אותן", אם אני אמור לייצג את הקואליציה - אני לא. בנוגע ל"מטרה העליונה של הקואליציה", "רצף", "שטפון", "סדרי המשטר", אלו ביטויים דרמטיים שלא נותנים שום ערך מוסף. למעשה, אתה רומז לכך לכך שהליכי החקיקה לא מתבצעים באופן נאות, ומזכיר את דוקטרינת ה"שימוש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת". אז קודם כל, זו דוקטרינה מזעזעת וחסרת תקדים, שהוכנסה במסווה בתפר שבין שתי ממשלות החילופין, בעיצומו של משבר עולמי, אי שם בסוף 2020 - תחילת 2021. כפי שכתבתי כאן בשרשורים אחרים, קשה לראות שינויים בזמן אמת, אבל ככלל, בית המשפט לאורך השנים לוקח הרבה תפקידים שאינם טבעיים לרשות שופטת ומתאימים יותר לרשות מחוקקת, שהיא-היא המאזנת האמיתית של הממשלה. בדוקטרינה הזו הוא גם לוקח לעצמו לאזן את החלטת הררי ואת המושג "חוקה". קצת גדול עליהם, ולצערי מאפיין רשות שאין לה בלמים. כבר בפסקה הראשונה שלך אתה נוגע בסוגיות מהותיות של חוקה ומדע המדינה, וקשה לי לענות על זה בצורה ממוקדת. בנוגע ל-1, אני לא חבר כנסת ואני לא יודע כיצד הקואליציה טוענת שהרפורמה תעזור לי כאזרח בודד. אני מניח שבין שלל הנאומים וההתייחסויות של הבכירים בקואליציה קיימת גם התייחסות שלהם לנושא, אבל זו לא בהכרח ההתייחסות שלי. כשאתה אומר, "לי עצמי, למשפחתי, ולחברי" אתה בהכרח EXCLUDE את עצמך מהקבוצה שהגדרת מאוחר יותר - "מתנחלים וחרדים" ? על כך אני יכול להשיב במספר דרכים: א, מן הסתם לא כל הליך חקיקה מיטיב עימיך במישרין ומיטיב עם אוכלוסיות אחרות בציבור; ב, אם זה ברור לך כיצד הרפורמה תעזור לחרדים ולמנתחלים אני אשמח לשמוע ולהוסיף את זה לדיון בינינו ג, אם זה מיטיב לאחרים ולא לך, מה הבעיה עם זה? אתה חי לבד במדינה? לי, כאחד שעוסק מדי יום בסוגיות של סדרי שלטון, מדינה, חוק ומשפט, רשויות ציבוריות ועוד, הרפורמה תעזור מאוד. שוב, קשה לי להתייחס לכל הסעיפים כולם, אבל כאזרח אני ודאי לא מעוניין שבית המשפט העליון יעביר ביקורת על סעיפי חוקה, למשל. שינויים חוקתיים (לכאורה, כי זה חוקי יסוד ולא חוקה) לא נראים לעין באופן מידי, וגם ההשפעות של שני חוקי היסוד האחרונים שחוקקו (משאל עם וחוק הלאום) טרם ברורים. אפשר רק להעריך. בנוגע ל-2, כוחה של הממשלה לעשות מה? זו שאלה מאוד כללית. הממשלה היא חזקה כי אפקטיבית היא חזקה, גם *לפני* הרפורמה, וגם *אחרי* הרפורמה. זו שאלה שאני שומע הרבה ולא ממש מבין אותה - מה מנע עד עכשיו מהממשלה לא לפטר את דרעי, למשל? כמו שראש הממשלה היה יכול לקרוע את החלטת בגץ ולא לפטר את דרעי, הוא יוכל לעשות את זה, נניח, גם בעוד שנה. לבית המשפט אין צבא או כח אפקטיבי, אפילו שליטה על תקציב בקושי יש לו, ואין לו שום יכולת לאכוף זאת. הממשלה תמיד תמיד תהיה בעלת השליטה האפקטיבית וליצור "כח מקביל" בדמות רשות שופטת זה רעיון מפחיד שמזכיר סרטי מד"ב. זה רעיון שהתגלגל בעקבות כל מיני דברים, בין היתר עקב המשפט של ראש הממשלה, הזמן הארוך שהוא בשלטון, ועוד ועוד. כל זה לא אומר עדיין שאנחנו צריכים "כח מקביל". אני כבר כתבתי במספר מקומות כאן שמבחינתי בשמחה שהרפורמה תהיה תקפה החל מהבחירות הבאות לכנסת, או החל מהממשלה הבאה. ממש לא מזיז לי. זה גם הרעיון של פסקאות "התגברות" למיניהן, להראות עקביות מסוימת, וגם של כל הצעות הנשיא ל"אשרור חוקה" וכו'. אם אתה מעוניין להגביל את הממשלה עקב הרכב הממשלה הנוכחי - אז ניתן, כאמור, לפתור את זה על ידי דחיית הרפורמה. אם אתה מעוניין להגביל את הממשלה כי יש לך חשש לשכרון כח בממשלה ככלל, לשחיתות או לכל דבר אחר - לצורך זה יש את הכנסת. בכלל, רוב החוקים, פסקאות ההתגברות, חוסר היכולת לבקר חוקי יסוד וכו' מסדירים יותר את יחסי הרשות השופטת - הרשות המחוקקת. אם הממשלה תבצע צעד חריג, למשל, אני לא רואה ברפורמה המוצעת משהו שמשנה את מערכת היחסים הקיימת בין הרשות השופטת לרשות המבצעת. נכון, יש חשש שהממשלה, במקום לקבל החלטות בסמכותה, פשוט תעביר אותן בחקיקה ראשית/תיקון חוק יסוד (למשל חוק דרעי), ואז יהיה קשה יותר להעביר עליהן ביקורת שיפוטית. זה חשש ממשי, אבל שקיים גם היום.. גם היום לבג"ץ קשה הרבה יותר להעביר ביקורת על החלטות הכנסת מאשר על החלטות הממשלה. ובאיזון בין שתי הרשויות האלו, אני תמיד מעדיף החלטת כנסת (הרבה יותר זמן, הרבה יותר דיונים, עמדות של הציבור, דורשת תמיכה יותר נרחבת וכו' וכו') מאשר ממשלה. "הגבלת הכח" אמורה להיות מהעם, שהוא בא לידי ביטוי על ידי הכנסת. אני תומך בחיזוק הכנסת בצורה משמעותית, גם מספרית וגם חקיקתית. כאן אני אשאל אותך בחזרה שאלה שאני שואל את כל מתנגדי הרפורמה: אם יש כל כך הרבה קונצנזוס, וכולם בטוחים שזה רע ומחירים גבוהים וכו' - אז אפשר לבטל את זה בשניה אחת. מה הבעיה? הרי בחוק יסוד הכנסת האפשרות להאריך את כהונת הכנסת נתונה ל2/3 מהכנסת. קשה לי לראות 80 חברי כנסת ב-4 השנים הקרובות תומכים בהארכת הבחירות, לכן אלו יתקיימו, לכל המאוחר, בעוד 4 שנים. אם יש תמיכה כל כך חזקה בעם להתנגדות לרפורמה - אדרבא ואדרבא, תקום כנסת חדשה ותבטל את כל הרפורמות. מה הבעיה עם זה בעצם? אם תשיב לי שהכנסת לא תפזר את עצמה ופשוט תמשיך למשול בלי בחירות - אז כאן, זה עשוי לקרות, וזה בהחלט דיקטטורה. אבל זה עשוי לקרות, כמו שתיארתי קודם, גם היום. כל הרעיון של "איזונים ובלמים" ו"רשויות שלטון" מושתת לא רק על חוקים, אלא גם על ערכים ונורמות. זה לא תוכנה, אין פה קוד, ואין פה לוגיקה, ויש הרבה דברים בתחום מדעי המדינה והמשפט שסותרים רציונאל מתמטי, ואי אפשר לדבג אותם. כמעט כל חוק הוא רקורסיבי, כמעט כל הלכה צופה פני עבר ופני עתיד בו זמנית, ועוד ועוד. לכן השם הנכון הוא למעשה "איזון הרשויות". נבחרי הציבור כרגע סבורים שהאיזונים בין הרשויות לא מתקיימים, אז הם מעוניינים לשנות, ולאזן את המערכת. לחפש נוהל הגדרות או נוהל איזון או דבר בסגנון מפספס את המטרה. הרשויות יכבדו אחת את השניה בצורה טובה יותר אם ירגישו שהן מאוזנות. יש דיאלוג מתמיד בין הרשויות - אחת מושכת לכאן, אחת מחליטה ככה, אחת מבקרת ככה וכן הלאה. אפשר לבצע בנפרד דיון על איזון רשויות, אבל כאמור, הוא גם כללי מאוד. אני רק אוסיף כאן נקודה, כי חלק מהרפורמה היא גם בנוגע ליועמשים - יש מתח עדין מאוד בין מערכת אכיפת החוק (משטרה, פרקליטות, הוצאה לפועל) לבין הרשות השופטת. המתח הזה מצוי גם בחוקים שמפעילים את היישויות הללו וגם בפרקטיקה. קשה מאוד לדבר על הגבלת ממשלה מבלי לדבר על הגבלת פרקליטות ומשטרה, למשל. הם מחזיקים בכח האפקטיבי. בתי המשפט לא נוטים לבקר את הגופים האלו יותר מדי. בנוגע לשאלת המחיר, קראתי את כל הסוגיות. אם הייתי מאמין שהרפורמה תוביל לדיקטטורה, כמובן שהייתי מסכים לכך שדיקטטורה תוביל לפגיעה כלכלית, דיפלומטית וכן הלאה. לצערי, כפי שראינו בהערכות הכלכליות, מוסדות כלכליים בחו"ל מתחילים להאמין בזה. מדוע הם מאמינים בזה? שוב, כלכלה זה לא מדע מדויק, והם בוחנים גם תחושות. אני מניח שאכן יש תחושה ממשית שהמדינה הולכת פייפן. חבל לי, מבאס לי, אני מרגיש עם זה רע. אני מרגיש עם זה רע כיוון שאני סבור שזה מושתת על תחושה לא נכונה. "רואה צל הרים כהרים", "כדור שלג" ושאר ביטויים מתאימים פה. אז בעצם מה שאתה מבקש ממני להגיד זה האם אני צריך להיות אידיאליסט או ריאליסט. זו שאלה טובה שפותחת עוד המון נושאים חדשים. המצב האופטימלי מבחינתי היה שהרפורמה, או לפחות החלקים שאני תומך בהם, הייתה עוברת בלי התנגדות, ואז המחאה הייתה מבינה שהשד לא נורא בכלל, לא הונגריה ולא פולין, לא טורקיה ולא שום דבר שמתקרב לזה. אבל כיום אנחנו כבר בכדור שלג שאחראים לו שני הצדדים, ואני מרגיש לחוץ אל הקיר. אני מאמין עקרונית שחלק מחוקי הרפורמה טובים וחשובים מאוד, אבל אפילו לשכנע 2-3 אנשים חביבים באייל הקורא אני לא מצליח. אז איך המחנות הפוליטיים בישראל יצליחו לדון ולהגיע להסכמות? המצב אכן מפחיד אותי, אני מודה בכך בפה מלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אם אתה מעוניין להגביל את הממשלה כי יש לך חשש לשכרון כח בממשלה ככלל, לשחיתות או לכל דבר אחר - לצורך זה יש את הכנסת'' - פה נעצרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפרשת על הרבה נושאים, שאולי דיון בכולם במקביל לא יהיה יעיל, אבל זו כנראה התוצאה כשאתה מנסה לענות בהרחבה לשאלות שלי. אני אפריד ואמשיך את הדיון על שלש השאלות כאן, ובתגובה הבאה אענה פרטנית על מספר נושאים שהעלית והרגשתי מחוייב להגיב עליהם. 1. לשאלה הראשונה אני מבין שאין לך תשובה. אם למישהו אחר יש לא שמעתי עדיין כזו. אם זה לא עוזר לי ולא למסעודה משדרות, וכן עוזר לחרדים ולמתנחלים, אז תראה מה קורה כאן- שינויים חפוזים בשיטת המשטר שמטרתם לסייע לקבוצות מיעוט לשלוט באופיה של המדינה, על חשבון הערכים הליברליים שלה. "תהליכים", כבר אמרנו? 2. לשאלה השניה תשובתך היא שהגבלת הכח של הממשלה אמורה להיות מהעם, אשר באה לידי ביטוי על ידי הכנסת. אבל הבעיה היא עריצות הרוב, ודריסת ערכים ליברליים לטובת ערכים לאומיים ודתיים באמצעות קואליציה שיש לה רוב בכנסת. אני לא רואה איך הכנסת יכולה לבלום את הקואליציה. לא בקואליציה הנוכחית ולא בעתידית. הדבר היחיד שבולם כרגע את הקואליציה הוא המחאה. 3. אם המצב מפחיד אותך, ולא משנה מאיזו סיבה, אז מובן שהמחיר הוא גבוה. לא משנה אם יש ברפורמה גם חוקים ראויים או לא. עצם התגובה של חלק נכבד בציבור כלפיה היא זו שמעלה את המחיר. לו הרפורמה היתה עוברת כלשונה היית עלול לראות התרסקות כלכלית של המדינה. מצירוף שלוש התשובות שלך עולה שלא משנה עד כמה הרפורמה טובה או לא, להמשיך את תהליך החקיקה המזורז שלה הוא רעיון גרוע מאוד גם לשיטתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה, אז נמקד. 1. לא יודע למה הסקת שאין תשובה, זה לא נכון. כתבתי ששינויים חקיקתיים לוקח זמן להבין. על קצה המזלג, שינוי בשיטת השופטים לעליון, למשל, יוביל לבית משפט שישקף את המצב הנוהג במדינת ישראל בצורה בריאה יותר, בהתאם יוביל לאמון הציבור בבית המשפט העליון, ובהתאם יוביל גם לאמן בהחלטות שיפוטיות. ביקשתי ממך שתסביר לי איך זה עוזר ל"חרדים ומתנחלים" באופן ספציפי. בנוגע לשינויים חפוזים - ארחיב בסוף*. בנוגע למיעוט וכו'... אתה לא יכול לרקוד על שתי חתונות. אם אתה מדבר על עריצות הרוב שורה מתחת, אז כאן אתה אומר שהמטרה היא לסייע לקבוצות מיעוט. מה האיזון? אתה לא רוצה שהרוב יהיה עריץ, אתה לא רוצה שהמיעוט יקבל זכויות, אז מה כן? הניסוח אינו ציני. מה הנוסחה האופטימלית מבחינתך? אתה מסכים שחרדים ומתנחלים הם קבוצות מיעוט. למה לא לסייע להם?** 2. אתה מדבר על בלימה "רוחנית". אני מדבר על בלימה אפקטיבית. בכל דמוקרטיה, אם כבר משתמשים בביטוי בימינו, האיזונים והבלמים הם פורמלים. האיזונים והבלמים של העם (מלבד לזכותו הטבעית (!) להתבטא, למחות ולהפגין) הם בחירות לכנסת. לכנסת יש הרבה כלים: יש ועדות כנסת, יש מליאה, יש יו"ר כנסת, יש יו"ר אופוזיציה. לכולם יש הסדרה בחוק, ואני כמובן בעד לחזק עוד יותר את המנגנונים הנוכחיים. אם אתה מניח מראש שכל קואליציה לעולם לא תיבלם על ידי הכנסת, אתה טועה. החל מ...92, כמדומני, כל קואליציה נפלה בישראל כי הכנסת הפילה אותה (לבד מרצח רבין והאירוע של שרון). 2א. אני חושב שההנחה שלך היא שכל חקיקה שאתה לא מחבב צריכה להיבלם ויהי מה, יקוב הדין את ההר וכו'. אתה מבין שאנחנו חלוקים על הנושא הזה? שאני לא סבור שאחרי הרפורמה לממשלה יהיה "כח בלתי מוגבל" ? התייחסתי לנושא באריכות בעניין הערכים והנורמות וכו'. גם כשהיה בג"צ קול העם, לבית המשפט לא הייתה סמכות להגביל את כח הממשלה. אבל זה קרה. עקרון הסמכות קיבל פרשנויות מרחיקות לכת *מאוד* בתקופת הקורונה. הרבה יותר ממה שמישהו דמיין ב-75 שנות מדינה. ואין פה דיקטטורה ואין פה מוות ברחובות ואין פה כלום. הכל חזר כתמול שלשום. הסמכויות שהממשלה לקחה לעצמה בעקבות משבר הקורונה לא הוגדרו בשום מקום ובגצ לא יכול היה לעצור אותם בצורה אפקטיבית. כל זה - לפני הרפורמה. 3. אל תתעלם בבקשה ממה שכתבתי. המצב מפחיד אותי כי מאזן אימים של אלימות מפחיד אותי. התגובה של חלק נכבד בציבור כלפי הרפורמה הוא אלים ולכן הוא מפחיד אותי. תגובת הנגד של חלק נכבד מהממשלה היא גם אלימה ומפחידה. אז ברור שלאלימות יש מחיר, וזו הסיבה. בנוגע לעלול והתרסקות וכו', כנראה שלא נצליח לדון בנושא הזה במסגרת המיני-שרשור שפתחתנו. *בנוגע לתהליך חקיקה מזורז ושינויים חפוזים - זו הנחה שאני יוצא נגדה לחלוטין, ואני גם מבטיח לך שבג"ץ לא יאמר מילת ביקורת על הנושא. הליך החקיקה מסודר, חוקתי, מתקיים ללא משוא פנים, פתוח לציבור ועוד. יתרה מכך, אין כמעט דמות ציבורית שלא התערבה בהליך, החל מנשיאי בית משפט עליון בדימוס, נשיא המדינה, וכן הלאה. ההכנסה של "חוקה" לשיח הציבורי לאחרונה, "מתווה הנשיא", "4 קריאות" וכל מיני רעיונות כאלו היא באמת יפה. באמת. אני מקווה שכולם בדיון הזה מבינים שככה לעולם לא תהיה חוקה במדינת ישראל. מלבד חוקי היסוד של שנות ה-50, אני לא מכיר חוק יסוד אחד שעבר בהסכמה של למעלה מ-65 חברי כנסת, כולל חוק הלאום שהוא בתחילתו חוק של האופוזיציה. וכל אלו עוד חוקים מאפס. היום אנחנו עוסקים בתיקוני חקיקה.. וכאלו שלפחות לשיטתי, לא משפיעים על "שיטת המשטר בישראל". אז מה כל כך חפוז ומזורז בתהליך הזה? **יש רוב של כ-90 חברי כנסת שיכולים להתגבש לקואליציה שאינה מושתת על חרדים או מתנחלים. הרבה מאוד מפלגות שבוחרות לא לשתף פעולה על בסיס דעה משותפת X (נניח, יש עתיד וליכוד - נושאים בטחוניים), אלא בוחרות לא לשתף פעולה נקודה. היסטוריה של חוסר אמון, מחנאות, פלגנות, הכל טוב ויפה. אבל אלו התוצאות בכנסת, ולא תוכל לשנות אותם. מפלגות חרדיות נעות כבר כמעט 25 שנה על תפר ה10-20 מנדטים. זה כלום. עדיין, הם ממשיכים להיות הכבשה השחורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מלבד חוקי היסוד של שנות ה-50, אני לא מכיר חוק יסוד אחד שעבר בהסכמה של למעלה מ-65 חברי כנסת" - בולשיט. בסך הכל יש בישראל 13 חוקי יסוד. אחד (הכנסת) התקבל בשנות החמישים. לגבי 6 - הרוב שהצביע עבורם לא כתוב בפרוטוקול (משק המדינה, מקרקעי ישראל, נשיא המדינה, הצבא, השפיטה, מבקר המדינה) 4 התקבלו ברוב של יותר מ-64 חברי כנסת (הממשלה, חופש העיסוק, ירושלים, משאל העם), ו-2 התקבלו ברוב של פחות מ-64 חברי כנסת (הלאום, כבוד האדם וחירותו), כשאחד מהם התקבל ברוב של כמעט שני שליש מהמליאה (שלא היתה מלאה). חוק הלאום הוא ללא ספק היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומוסיף - בקריאה ראשונה 80 ח"כים הצביעו בעד חוק כבוד האדם וחרותו. המשפט שמצטטים חובבי הפייק השטחי מדבר על קריאה שלישית, שמאחר וממילא היה ברור שיש בה תמיכה כה רחבה, חלק מחברי הכנסת פשוט לא טרחו לבוא להצביע1. 1 עדיין מומלץ לעתיד לקבע מספרים גבוהים יותר לכל הקריאות לחוקי יסוד, אבל הבה נפרוש את העבודות לאשורן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. עדיין לא הבנתי איך אפילו בטווח הארוך זה יעזור לחיים שלי או של מסעודה משדרות במשהו. משהו מעשי, כן? אני אשלם פחות משכנתא? זה עוד לפני שאני מתווכח אם האמון בבית המשפט יגבר (האם האמון במשרד מבקר המדינה גדל בעקבות המינוי שמינה נתניהו?) איך זה עוזר לחרדים ומתנחלים זה קל- המפלגות הסקטוריאלות שלהם מובילות (החרד"לים) ותומכות במחויבות מלאה (החרדים) ברפורמה, והם לא עושים את זה לטובתי. לדוגמה: הם ירוויחו חוקים שפוגעים בעקרון השוויון: בגיוס, בתקציבים שונים, בהדרת נשים וכו' שבג"ץ לא יפסול. 2. אני מדבר על הסמכות בפועל להגיד לממשלה- "את זה אסור לך לעשות". מי שאומרים את זה הם היועמ"ש ובג"ץ. ומי שאומר לכנסת- "כך אסור לך לחוקק" הוא בג"ץ. אתה מצפה שבמקום היועמ"ש הכנסת היא זו שתגיד לממשלה "את זה אסור לך לעשות"? 3. המחיר הוא קרע בעם, והמחיר הוא כלכלי. התחלנו לשלם את המחיר עוד לפני שעבר חוק אחד. שמעת כבר על המדינות שמציעות להייטקס הישראלי הטבות מפליגות אם יעבור אליהן? לעניין החיפזון- אני לא מדבר על פגמים בהליך. אני משוכנע שרוטמן דואג שהכל יהיה על פי התקנון. אני מדבר על כך שהקואליציה שמה לה את העברת מכלול החוקים הזה כמטרה עליונה ומיידית. זה מה שהכי חשוב לה, ומקבל קדימות על כל דבר אחר. הקואליציה נחפזת להעביר את מכלול החוקים מעוררי המחלוקת והתסיסה הללו לפני כל דבר אחר. לא שאלת את עצמך למה? לגבי עריצות הרוב- מדובר על שינוי של האופי של המדינה ליותר דתי ולאומני על חשבון הערכים הליברליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הצורך להחזיר את האמון במערכת המשפט כטיעון מחזק לחקיקה בצורתה הנוכחית (ועל ידי האנשים הספציפיים) הוא אחד הטיעונים הכי ביזאריים בכל ההרפתקה המשטרית הזאת. נניח שהחקיקה תעזור לבית המשפט להרויח חזרה את אמונם של הליכודניקים במערכת. אבל הליכודניקים הם לא כל ה״ציבור״. באיזה מובן זה תיקון של המצב הקיים אם מחזירים את האמון בבתי המשפט בקרב חלק אחד של הציבור, אבל עושים זאת במחיר של איבוד מוחלט של האמון שיש לחלק אחר? התמונות שראינו הן של שר המשפטים שהוא האדריכל של החקיקה הזאת ועוד כמה חברים שמתרועעים להם עם עבריינים. סליחה... לא סתם עבריינים. זה understatement. ממש במסיבת אח״מים בבית פרטי של משפחה הנמצאת ברשימת אירגוני הפשיעה של מדינת ישראל. מי שאומר שלתת לאנשים מתרועעים-עם-עבריינים שכאלה את הכוח למנות שופטים בישראל (אפילו שופט אחד) זה מהלך שתפקידו לשפר את אמון הציבור בבתי המשפט, צריך לעבוד מאוד מאוד קשה כדי להסביר ולנמק על מה הוא לעזאזל מדבר ואיך בדיוק הקסם המופלא הזה אמור לעבוד. או במילים אחרות: כאילו, רגע, מה?! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |