בתשובה לרטקסס, 23/03/23 14:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
התפרשת על הרבה נושאים, שאולי דיון בכולם במקביל לא יהיה יעיל, אבל זו כנראה התוצאה כשאתה מנסה לענות בהרחבה לשאלות שלי. אני אפריד ואמשיך את הדיון על שלש השאלות כאן, ובתגובה הבאה אענה פרטנית על מספר נושאים שהעלית והרגשתי מחוייב להגיב עליהם. 1. לשאלה הראשונה אני מבין שאין לך תשובה. אם למישהו אחר יש לא שמעתי עדיין כזו. אם זה לא עוזר לי ולא למסעודה משדרות, וכן עוזר לחרדים ולמתנחלים, אז תראה מה קורה כאן- שינויים חפוזים בשיטת המשטר שמטרתם לסייע לקבוצות מיעוט לשלוט באופיה של המדינה, על חשבון הערכים הליברליים שלה. "תהליכים", כבר אמרנו? 2. לשאלה השניה תשובתך היא שהגבלת הכח של הממשלה אמורה להיות מהעם, אשר באה לידי ביטוי על ידי הכנסת. אבל הבעיה היא עריצות הרוב, ודריסת ערכים ליברליים לטובת ערכים לאומיים ודתיים באמצעות קואליציה שיש לה רוב בכנסת. אני לא רואה איך הכנסת יכולה לבלום את הקואליציה. לא בקואליציה הנוכחית ולא בעתידית. הדבר היחיד שבולם כרגע את הקואליציה הוא המחאה. 3. אם המצב מפחיד אותך, ולא משנה מאיזו סיבה, אז מובן שהמחיר הוא גבוה. לא משנה אם יש ברפורמה גם חוקים ראויים או לא. עצם התגובה של חלק נכבד בציבור כלפיה היא זו שמעלה את המחיר. לו הרפורמה היתה עוברת כלשונה היית עלול לראות התרסקות כלכלית של המדינה. מצירוף שלוש התשובות שלך עולה שלא משנה עד כמה הרפורמה טובה או לא, להמשיך את תהליך החקיקה המזורז שלה הוא רעיון גרוע מאוד גם לשיטתך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אחלה, אז נמקד. 1. לא יודע למה הסקת שאין תשובה, זה לא נכון. כתבתי ששינויים חקיקתיים לוקח זמן להבין. על קצה המזלג, שינוי בשיטת השופטים לעליון, למשל, יוביל לבית משפט שישקף את המצב הנוהג במדינת ישראל בצורה בריאה יותר, בהתאם יוביל לאמון הציבור בבית המשפט העליון, ובהתאם יוביל גם לאמן בהחלטות שיפוטיות. ביקשתי ממך שתסביר לי איך זה עוזר ל"חרדים ומתנחלים" באופן ספציפי. בנוגע לשינויים חפוזים - ארחיב בסוף*. בנוגע למיעוט וכו'... אתה לא יכול לרקוד על שתי חתונות. אם אתה מדבר על עריצות הרוב שורה מתחת, אז כאן אתה אומר שהמטרה היא לסייע לקבוצות מיעוט. מה האיזון? אתה לא רוצה שהרוב יהיה עריץ, אתה לא רוצה שהמיעוט יקבל זכויות, אז מה כן? הניסוח אינו ציני. מה הנוסחה האופטימלית מבחינתך? אתה מסכים שחרדים ומתנחלים הם קבוצות מיעוט. למה לא לסייע להם?** 2. אתה מדבר על בלימה "רוחנית". אני מדבר על בלימה אפקטיבית. בכל דמוקרטיה, אם כבר משתמשים בביטוי בימינו, האיזונים והבלמים הם פורמלים. האיזונים והבלמים של העם (מלבד לזכותו הטבעית (!) להתבטא, למחות ולהפגין) הם בחירות לכנסת. לכנסת יש הרבה כלים: יש ועדות כנסת, יש מליאה, יש יו"ר כנסת, יש יו"ר אופוזיציה. לכולם יש הסדרה בחוק, ואני כמובן בעד לחזק עוד יותר את המנגנונים הנוכחיים. אם אתה מניח מראש שכל קואליציה לעולם לא תיבלם על ידי הכנסת, אתה טועה. החל מ...92, כמדומני, כל קואליציה נפלה בישראל כי הכנסת הפילה אותה (לבד מרצח רבין והאירוע של שרון). 2א. אני חושב שההנחה שלך היא שכל חקיקה שאתה לא מחבב צריכה להיבלם ויהי מה, יקוב הדין את ההר וכו'. אתה מבין שאנחנו חלוקים על הנושא הזה? שאני לא סבור שאחרי הרפורמה לממשלה יהיה "כח בלתי מוגבל" ? התייחסתי לנושא באריכות בעניין הערכים והנורמות וכו'. גם כשהיה בג"צ קול העם, לבית המשפט לא הייתה סמכות להגביל את כח הממשלה. אבל זה קרה. עקרון הסמכות קיבל פרשנויות מרחיקות לכת *מאוד* בתקופת הקורונה. הרבה יותר ממה שמישהו דמיין ב-75 שנות מדינה. ואין פה דיקטטורה ואין פה מוות ברחובות ואין פה כלום. הכל חזר כתמול שלשום. הסמכויות שהממשלה לקחה לעצמה בעקבות משבר הקורונה לא הוגדרו בשום מקום ובגצ לא יכול היה לעצור אותם בצורה אפקטיבית. כל זה - לפני הרפורמה. 3. אל תתעלם בבקשה ממה שכתבתי. המצב מפחיד אותי כי מאזן אימים של אלימות מפחיד אותי. התגובה של חלק נכבד בציבור כלפי הרפורמה הוא אלים ולכן הוא מפחיד אותי. תגובת הנגד של חלק נכבד מהממשלה היא גם אלימה ומפחידה. אז ברור שלאלימות יש מחיר, וזו הסיבה. בנוגע לעלול והתרסקות וכו', כנראה שלא נצליח לדון בנושא הזה במסגרת המיני-שרשור שפתחתנו. *בנוגע לתהליך חקיקה מזורז ושינויים חפוזים - זו הנחה שאני יוצא נגדה לחלוטין, ואני גם מבטיח לך שבג"ץ לא יאמר מילת ביקורת על הנושא. הליך החקיקה מסודר, חוקתי, מתקיים ללא משוא פנים, פתוח לציבור ועוד. יתרה מכך, אין כמעט דמות ציבורית שלא התערבה בהליך, החל מנשיאי בית משפט עליון בדימוס, נשיא המדינה, וכן הלאה. ההכנסה של "חוקה" לשיח הציבורי לאחרונה, "מתווה הנשיא", "4 קריאות" וכל מיני רעיונות כאלו היא באמת יפה. באמת. אני מקווה שכולם בדיון הזה מבינים שככה לעולם לא תהיה חוקה במדינת ישראל. מלבד חוקי היסוד של שנות ה-50, אני לא מכיר חוק יסוד אחד שעבר בהסכמה של למעלה מ-65 חברי כנסת, כולל חוק הלאום שהוא בתחילתו חוק של האופוזיציה. וכל אלו עוד חוקים מאפס. היום אנחנו עוסקים בתיקוני חקיקה.. וכאלו שלפחות לשיטתי, לא משפיעים על "שיטת המשטר בישראל". אז מה כל כך חפוז ומזורז בתהליך הזה? **יש רוב של כ-90 חברי כנסת שיכולים להתגבש לקואליציה שאינה מושתת על חרדים או מתנחלים. הרבה מאוד מפלגות שבוחרות לא לשתף פעולה על בסיס דעה משותפת X (נניח, יש עתיד וליכוד - נושאים בטחוניים), אלא בוחרות לא לשתף פעולה נקודה. היסטוריה של חוסר אמון, מחנאות, פלגנות, הכל טוב ויפה. אבל אלו התוצאות בכנסת, ולא תוכל לשנות אותם. מפלגות חרדיות נעות כבר כמעט 25 שנה על תפר ה10-20 מנדטים. זה כלום. עדיין, הם ממשיכים להיות הכבשה השחורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מלבד חוקי היסוד של שנות ה-50, אני לא מכיר חוק יסוד אחד שעבר בהסכמה של למעלה מ-65 חברי כנסת" - בולשיט. בסך הכל יש בישראל 13 חוקי יסוד. אחד (הכנסת) התקבל בשנות החמישים. לגבי 6 - הרוב שהצביע עבורם לא כתוב בפרוטוקול (משק המדינה, מקרקעי ישראל, נשיא המדינה, הצבא, השפיטה, מבקר המדינה) 4 התקבלו ברוב של יותר מ-64 חברי כנסת (הממשלה, חופש העיסוק, ירושלים, משאל העם), ו-2 התקבלו ברוב של פחות מ-64 חברי כנסת (הלאום, כבוד האדם וחירותו), כשאחד מהם התקבל ברוב של כמעט שני שליש מהמליאה (שלא היתה מלאה). חוק הלאום הוא ללא ספק היוצא מהכלל שמעיד על הכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומוסיף - בקריאה ראשונה 80 ח"כים הצביעו בעד חוק כבוד האדם וחרותו. המשפט שמצטטים חובבי הפייק השטחי מדבר על קריאה שלישית, שמאחר וממילא היה ברור שיש בה תמיכה כה רחבה, חלק מחברי הכנסת פשוט לא טרחו לבוא להצביע1. 1 עדיין מומלץ לעתיד לקבע מספרים גבוהים יותר לכל הקריאות לחוקי יסוד, אבל הבה נפרוש את העבודות לאשורן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. עדיין לא הבנתי איך אפילו בטווח הארוך זה יעזור לחיים שלי או של מסעודה משדרות במשהו. משהו מעשי, כן? אני אשלם פחות משכנתא? זה עוד לפני שאני מתווכח אם האמון בבית המשפט יגבר (האם האמון במשרד מבקר המדינה גדל בעקבות המינוי שמינה נתניהו?) איך זה עוזר לחרדים ומתנחלים זה קל- המפלגות הסקטוריאלות שלהם מובילות (החרד"לים) ותומכות במחויבות מלאה (החרדים) ברפורמה, והם לא עושים את זה לטובתי. לדוגמה: הם ירוויחו חוקים שפוגעים בעקרון השוויון: בגיוס, בתקציבים שונים, בהדרת נשים וכו' שבג"ץ לא יפסול. 2. אני מדבר על הסמכות בפועל להגיד לממשלה- "את זה אסור לך לעשות". מי שאומרים את זה הם היועמ"ש ובג"ץ. ומי שאומר לכנסת- "כך אסור לך לחוקק" הוא בג"ץ. אתה מצפה שבמקום היועמ"ש הכנסת היא זו שתגיד לממשלה "את זה אסור לך לעשות"? 3. המחיר הוא קרע בעם, והמחיר הוא כלכלי. התחלנו לשלם את המחיר עוד לפני שעבר חוק אחד. שמעת כבר על המדינות שמציעות להייטקס הישראלי הטבות מפליגות אם יעבור אליהן? לעניין החיפזון- אני לא מדבר על פגמים בהליך. אני משוכנע שרוטמן דואג שהכל יהיה על פי התקנון. אני מדבר על כך שהקואליציה שמה לה את העברת מכלול החוקים הזה כמטרה עליונה ומיידית. זה מה שהכי חשוב לה, ומקבל קדימות על כל דבר אחר. הקואליציה נחפזת להעביר את מכלול החוקים מעוררי המחלוקת והתסיסה הללו לפני כל דבר אחר. לא שאלת את עצמך למה? לגבי עריצות הרוב- מדובר על שינוי של האופי של המדינה ליותר דתי ולאומני על חשבון הערכים הליברליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הצורך להחזיר את האמון במערכת המשפט כטיעון מחזק לחקיקה בצורתה הנוכחית (ועל ידי האנשים הספציפיים) הוא אחד הטיעונים הכי ביזאריים בכל ההרפתקה המשטרית הזאת. נניח שהחקיקה תעזור לבית המשפט להרויח חזרה את אמונם של הליכודניקים במערכת. אבל הליכודניקים הם לא כל ה״ציבור״. באיזה מובן זה תיקון של המצב הקיים אם מחזירים את האמון בבתי המשפט בקרב חלק אחד של הציבור, אבל עושים זאת במחיר של איבוד מוחלט של האמון שיש לחלק אחר? התמונות שראינו הן של שר המשפטים שהוא האדריכל של החקיקה הזאת ועוד כמה חברים שמתרועעים להם עם עבריינים. סליחה... לא סתם עבריינים. זה understatement. ממש במסיבת אח״מים בבית פרטי של משפחה הנמצאת ברשימת אירגוני הפשיעה של מדינת ישראל. מי שאומר שלתת לאנשים מתרועעים-עם-עבריינים שכאלה את הכוח למנות שופטים בישראל (אפילו שופט אחד) זה מהלך שתפקידו לשפר את אמון הציבור בבתי המשפט, צריך לעבוד מאוד מאוד קשה כדי להסביר ולנמק על מה הוא לעזאזל מדבר ואיך בדיוק הקסם המופלא הזה אמור לעבוד. או במילים אחרות: כאילו, רגע, מה?! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |