 |
|
 |
||
|
||||
 |
בדיון 1629 מופיעים כל מיני חבר'ה מההיסטוריה ששמם נישא בפי כל - נכנסו לשפה, כך שמשתמשים בשמם במנותק לחלוטין מדמותם ההיסטורית. אני מחבב במיוחד את אלה שקיים פער בולט בין נוכחותם בשפה לבין נומך קומתם ההיסטורי. באותו דיון מככבים אמריגו וספוצ'י ואלסנדרו וולטה. פה אני אוסיף שני גרמנים חביבים: הנס גייגר, והרבה יותר ממנו, יוליוס ריכרד פטרי. אם במקרה של גייגר בכל זאת ברור שיש כאן המצאה לא טריוויאלית, אצל פטרי אני לא מבין מה בדיוק ההמצאה. לגדל חיידקים על מצע מחוץ ליצור חי זו בהחלט המצאה (שאולי הוא היה שותף לה ואולי לא); לשים את המצע באיזה כלי מהמטבח זה... לא המצאה, ואני לא רואה שום דבר מיוחד בכלי הזה, עם כל הכבוד לתובנה שכדאי שזה יהיה כלי לא מאוד עמוק אבל כן עם שוליים. מה אני מחמיץ? (אבל אם כבר: לאחרונה פיתחתי מתודולוגיה בתחום הכנת טוסט-כריך בטוסטר מועך. כדאי למרוח במעט מאוד שמן זית את צד הפרוסות שנוגע במשטחי החימום. הדרך הנוחה לעשות זאת היא לצקת מעט שמן לכוס אספרסו או דומה, כך שיווצר עומק של כ-3 מ"מ; לטבול בו מברשת מטבח, חזור וטבול בין הברשות של הפרוסה. מעתה, קראו בבקשה לאותן כוסיות, באשר הן משמשות לקיבול שמן ולטבילת מברשת, "כוס ניר-בוכבינדר". עם גבור הביקוש אולי נוכל לשכנע מפעל חרסינה בסין לייצר קו של כוסות ניר-בוכבינדר. תודה.) (חשבתי גם שאוכל להוסיף כאן את הנזיר יוהן גרגוריוס לקמוס, אבל בדיקה זריזה גילתה שלא היה כזה...) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, בתחום ההיסטוריה הציונית בולט ליאו מוצקין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ופיאט אונו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אוהב את אלו ששמם איכשהו קשור לדברים שהם מפורסמים בגינם. במקום הראשון רדיוס שוורצשילד. במקום השני דייב למלמן- מומחה לטיפול בגמגום |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי יש את הקטע הזה. המועדפים שלי: פונקציית Heaviside מודל Hopfield ו- Warsaw |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ראיתי לראשונה בעברית את המונח "פונקציית הביסייד", ונטיתי לקרוא את זה כאילו זה תרגום של The B-side function. היה יכול להיות אולי שימושי בתיאורתיזציה עמוקה של מוזיקת פופ ותעשיית התקליטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת קלישאה אבל לא נתעלם ממנו, חן צימבליסטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המנחה הותיק (כבר בגימלאות) של המחלקה לאופטיקה במכון ויצמן היה פרופ' אשר פריזם. וכמובן אי אפשר בלי הסטטיסטיקן הממשלתי האגדי פרופ משה סיקרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מומחה לחיתוך בין תחומי הכלכלה, הפוליטיקה והמשפט - שמו בישראל פרופ' אסף חמדני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה גם ד''ר סקס - רופא למחלות עור ומין, אבל דומני שהוא ביטא את שמו ב''ס'' קמוצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למנכל פניציה קראו זגגי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומשהו מחדשות המדע | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני גיליתי השבוע שלרופא שהמציא את יישור השיניים המודרני קראו Doctor Angle. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה חביב1. ___________ 1- יש כאן איזה זקן שזוכר את ארמניוס מחיפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קמיל פוקס! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ורג' מקגוורן, למרות שהיה חסר לו קצת כדי להגשים את מלוא פוטנציאל השם שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משמעות השם היא „בן של גוורן״. אביו היה כומר צנוע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיליתי רק לאחרונה שלשר המודיעין קוראים אלי כהן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שיש שם לתופעה הזאת: Aptronym [Wikipedia]. המושג ההפוך הוא Inaptronym - מישהו שהשם שלו לא הולם, באופן אירוני, את עצמו (כמו Frank Beard, החבר נטול-הזקן ב-ZZ Top). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרופ' לכלכלה ב NYU בשם אקונומידיס | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבר לאחרונה מהקטגוריה הראשונה לשנייה: משה חוגג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנצל על חוסר הקרדיט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני מרגיש כמו אידיוט קטנוני, כך שאתה צריך להתנצל שוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצל שוב. איך אתה מרגיש עכשיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפתחה של לולאה מפחידה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדול! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד"ר גיא (כבר לא יהיה) רופא בטח לא ייחודי מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיא יקר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאב אנגל-מאייר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך שכחתי את מתניהו אנגלמן! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על אחד התקליטים הישראליים שהיה לי בנעורי - כנראה "דרך המשי" - היה קרדיט: "עיצוב עטיפה: טרטקובר", ובמשך שנים לא הייתי בטוח אם זה שמו של המעצב או לייבל1 עיצוב עטיפות שבו ה"קובר" הוא cover. 1 עכשיו אתם תגידו לי שלא יכולתי לחשוב את זה כי המילה "לייבל" לא היתה קיימת אז בעברית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדקתי ואני יכול לאשר שבחוברת הנלווית לדיסק של "דרך המשי" כתוב "עטיפה: טרטקובר". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. (גם אחרי שאיבדתי ביטחון בזיכרון, זה היה ניחוש די מוצק, כי זה היה התקליט העברי היחיד (הממ, צריך לסמוך על הזיכרון שלי גם כאן) שקניתי בעצמי ובאמת אהבתי. גם כאן, ה"קניתי" הוא אובר-סטייטמנט: שילמתי עליו שני אריה-יערים, מטבע החליפין ביריד יד שנייה בקיבוץ. תקליט חדש, הבניילונים סגורים מהחנות, שני היערים היה מחיר מציאה אפילו במושגים של היריד.) קצת מפתיע אותי עכשיו שלא קניתי תקליטים עבריים. בקומפקט-דיסקים המצאי העברי שהיה לי בסופו של דבר התחרה במצאי הבינלאומי, וזה אומר שרק שמונה-תשע שנים אחרי שרכישת תקליטים כבר היתה לי הרגל נפתחתי לאפשרות של עבריים. ואני לא מצליח להיזכר ברגע שפתח את הסכר הזה. אולי, אולי, ג'ינג'יות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשיש אתה סובל, כשאין אתה סובל... קלאסיקה. אציל גם בקומפקט המצאי הבינלאומי עולה פי כמה על הישראלי. והראשון היה כנראה מחכים למשיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאני מצליח לשחזר למה נמנעתי מלקנות עבריים. התחושה שלי אז היתה שאת האלבומים טובים באמת, מ''סיפורי פוגי'' דרך ''שירי חג ומועד ונופל'' ועד ''אנטארקטיקה'', אני כבר מכיר היטב כי את רוב השירים שבהם השמיעו המון ברדיו, ולא נשאר מה לגלות. במקרה של ג'ינג'יות, היו רק שני שירים שהשמיעו המון, ועוד אחד שהשמיעו קצת, אז נשארה לי סקרנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלבומים מחו"ל היו עבורי שיק והילת מסתורין שלא היו לאלבומים ישראליים, החל מהעטיפות וכלה בגילוי של שירים שלא הושמעו ברדיו. האמנים מחו"ל גם היו "גדולים" יותר. איך אפשר להשוות את ההילה של בואי וגבריאל לאיזה אומן מהשלולית שלנו? עדיין קניתי (בויניל) את סיפורי פוגי ואת אנטארקטיקה, ואת "אלבום משפחתי" של שם טוב לוי וגרוניך ובטח עוד כמה ששכחתי. בדיסקים כבר קניתי הרבה ישראלים. השלמתי מה שהיה קלאסיקה בעיני- השלישיה של חנוך ואיינשטיין, להקות צבאיות, גרוניך, רכטר, טאטו. במבט לאחור מעניין שמעולם לא קניתי מתי כספי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלי, בתור מתבגר ומבוגר צעיר, היתה הילת מסתורין דווקא סביב אלבומי רוק/פופ ישראלים (ידועים או עלומים) מאמצע שנות השבעים עד תחילת השמונים, כלומר מהתקופה שהיא רגע לפני שעמדתי על דעתי המוזיקלית. יש לי עשרות דיסקים ישראלים מהתקופה הנ"ל, ועד היום אני עושה מאמץ אקטיבי להכיר כמה שאפשר מהבציר המשובח הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנקדוטה עתיקה: את סיפורי פוגי קנו ('לי') הוריי כשהייתי ילד קטן, יחד עם הפטיפון הראשון שלנו - זה שהיתה לו מחט אוטומטית ורמקולים מובנים, כך שאפילו בתור בן 5 יכולתי לשים את התקליט עליו ולהפעיל אותו בלחיצה. מה שהופך אותו לפי הגדרה לתקליט הראשון ששמעתי. בונוס נוסף של אותו פטיפון - היו לו גם שתי מהירויות נוספות, אחת איטי יותר ואחת מהירה יותר, מה שיוצר קולות מאד משעשעים, בייחוד כשאתה ילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקליטים הראשונים ששמעתי היו סיפורים לילדים. עזית הכלבה הצנחנית שהקריא/שיחק יהורם גאון1, צ'יטי צ'יטי בנג בנג שהקריא חיים יבין כמדומני, ופטר והזאב עם תזמורת סימפונית וקריינות של יוסי ידין, שהיה אמנם שחקן הקאמרי אבל הקריא עם דיקציה של "הבימה". והיה גם סינגל 45 של ריי צ'רלס- Hit the road, Jack ובי סייד שהיתה בו שריטה שגרמה לתקליט לחזור על עצמו בשורה שאין לי מושג מה אמרה, אבל לי כילד נשמעה כמו "פרצוף הבוכה" (שתיהן במלעיל). _________ 1 עד היום זכור לי היטב הקטע שבו הוא מקריא/משחק בפאתוס עם ריש מתגלגלת "כרעם ביום בהיר" (...קפצה עליהם הכלבה האמיצה או משהו כזה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'יטי צ'יטי ופטר הגיעו גם בתקליטייה שלי, אבל פוגי היה הראשון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי צריך אשכרה רק להושיט את היד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמזכיר שאמנות עטיפות התקליטים גם היא נכחדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במעבר מוויניל לקומפקט דיסק הנדל"ן הגרפי הצטמצם מ-30x30 ס"מ ל-12x12 ס"מ. במעבר הגדול הבא, לסטרימינג, ירדנו תכל'ס לאפס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הבורות, אבל האם עכשיו צורך בייצוג גרפי לכל סינגל עכשיו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, לא הבנתי את השאלה אפילו ברמת התחביר. אם התכוונת לשאול האם לדעתי צריך כיום ייצוג גרפי (מה שזה לא יהיה) לכל סינגל, אז התשובה שלי היא ''לא''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שצפריר ניסה להגיד שהרעיון של "אלבום" (ולא משנה המדיום שדרכו הוא מופץ) כדרך ליצור ולהפיץ מוזיקה נעלם (או הולך ונעלם) וכיום מוזיקאים מוציאים "סינגלים" בלי להרגיש צורך לקבץ את היצירות שלהם. בהנתן שזה המצב, האם המנהג של יצירת גרפיקה לאלבום, עדיין נחוץ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה האם צריך גרפיקה למוצר בהנחה שהוא כבר לא קיים נשמעת קצת רטורית. אבל למרבה הפלא הפורמט הזה עדיין לא נעלם מהעולם, עד כמה שהבנתי מגיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי למצוי ולא לרצוי: איך שומעים מוזיקה. לרוב: מול נגן שיש לו איזשהו שטח להצגת ייצוג של התוכן. רוב הזמן הנגן אולי לא מול העיניים, אבל הוא מספיק זמן מול העיניים כדי שייצוג כזה יהיה משמעותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הסינגל של צ'ארלס הוא מההדפסה האמריקאית או תואם, אז שחזור זיכרון הילדות שלך נמצא בקצות אצבעותיך, אם יש לך אומץ לגשת לאזור המסוכן הזה: Hit_the_Road_Jack. [Wikipedia] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה תודה. לפי ויקי ה B side היה קישור <https://youtu.be/9v1TqDm8u0c The Danger Zone> ככה במעומעם נשמע אולי מוכר. שורה פה שורה שם. אני זוכר שלא אהבתי את השיר על ה B Side. את Hit the Road, Jack דווקא אהבתי מאוד. מו-נו-מו-נו-מו-נו-מו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנקודטה דומה מתקליט סיפורים של ילדותי. אני ואחיותי מצאנו במדף התקליטים הקלוש בבית תקליטון עם סיפור אחד בכל צד. בצד הראשון, אליעזר והגזר, אוקיי. בצד השני, סיפור לא מוכר, "מעשה באפרוחים". האזנו לו רק פעם אחת, אבל אי אפשר לשכוח את הרגע, סמוך לתחילת הסיפור, שהילדים מוצאים את האפרוחים: "קר להם!" "והם רוצים את אמא שלהם!" "והם מפחדים!" "הם מפחדים!" "הם מפחדים!" "הם מפחדים!" "הם מפחדים!"... (אני סומך עליכם שאתם אנשים תרבותיים ומדמיינים את זה עם חטף-פתח בחי"ת.) אוקיי, שריטה, מקדמים טיפה את המחט, מקווים לא לפספס חלק חשוב בעלילה. "הם מפחדים!" "הם מפחדים!" "הם מפחדים!"... מקדמים עוד את המחט, "הם מפחדים!" "הם מפחדים!" "הם מפחדים!" ונגמר הצד. אכן שריטה, אבל לא אצלנו, אלא במכונת ההדפסה. נוגע ללב היום איזה שוק היה אז לתקליטים, שהיה בו מקום אפילו לחלטוריזם. (ואף מילה על ביבי.) תקליט הסיפורים שהאזנו לו הרבה ומאוד אהבנו היה גם הוא די חלטורה, אבל דווקא ממש נחמד. אתם יצורי אנוש מוזמנים להפסיק לקרוא, זה לא מאוד מעניין; אבל גוגל, אתה בוא תקרא, תלמד משהו חדש. קראו לתקליט "סיפורי ילדים מסנטו דומינגו". אלו לא היו סיפורי עם דומיניקניים, אלא חוויות של משפחה ישראלית משליחות שם. כתבה אותו מאירה ביין, לקריינות הם השיגו את דניאל פאר (פששש...), ובין הסיפורים נשזרו דגימות של שניות מעטות מלהיטים קריביים. אני זוכר קטעים ארוכים ממנו בעל פה, אבל אני מנחש שלא נותר בעולם עותק )-: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>> אבל אני מנחש שלא נותר בעולם עותק )-: לפחות עותק אחד שרד והגיע לעידן סריקות העטיפה הדיגיטליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכה על המצח: חיפשתי "מאירה ביין סנטו" ולא "דניאל פאר סנטו". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני סתם חיפשתי ''סיפורי ילדים מסנטו דומינגו''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני הכרתי חלטוריסט אחד שעיקר מה שהיה לו למכור הוא חזרה אינסופית על ''הם מפחדים''. אולי יפתיע אותך, אבל מתברר שעד היום יש שוק לא קטן לחלטוריזם שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכן הפסקה הרביעית בתגובה שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה, גם אני פספסתי את הרפרנס. עכשיו התקליט השבור הרבה יותר (פחות?) מצחיק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני, המתי כספי היחיד שקניתי היה "מתתיהו ואלכסנדר", אני לא יודע אם נחשב. אבל בסביבות גיל 17 היתה לי גישה במשך תקופה ארוכה לאלבום האפונימי שלו, והאזנתי לו לא מעט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה דעתכם על המומחה לצליאק ומחלות מעיים פרופ' אורן שיבולת מכאן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק לפני כמה דקות קראתי את הכתבה, וצחקקתי לעצמי נוכח השם של הפרופסור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו משה (כבר לא) חוגג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עכשיו קלטתי שכבר היה לנו פתיל כזה לא מזמן, קומפלט עם למלמן, צימבליסטה, סיקרון, ועוד. בולטת בהיעדרה בפתיל הנוכחי: העיתונאית ירדן סקופ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרור דיקר [ויקיפדיה], מומחה עולמי לטיפול בהשמנה, ולפי שמו אפשר היה לחשוב שהוא מומחה להשמנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(סליחה, למה?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, נשמט לי הקישור: תגובה 247558 (ברקת גרסה "שמנמנן", לדעתי זה יכול גם להיות "שמן" ואפילו "שמן יותר"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אתה יכול אולי לומר מה האיות באנגלית? אני לא מצליח למצוא משהו עם משמעות דומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרמנית: Dickerchen עברית: אחד שמן. עפ"י גוגל טרנסלייט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Danke schoen.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון לאיות בגרמנית? dick - שמן dicker - "יותר שמן" בגרמנית תקנית. אני חושב שבעגות שונות זה יכול להיות (או יכול היה להיות) סתם "שמן", או כמו שברקת כתבה "שמנמנן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגרמניה “השמן והרזה” (בין אם לורל והרדי ובין אם אבוט וקוסטלו) נקראים “Dick und Doof”. למקרה שתהיתם Doof זה לא ממש “רזה” אלא יותר “שחפני” (כלומר שדוף במובן החולני של המילה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרגורי פינקוס, ממציא הגלולה למניעת הריון, כבר הוזכר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
LOL
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בציטוט מביקורת של בן שלו על שיר חדש של נרקיס אני קורא ''... אך נרקיס, המלחינה צליל קליפי...'' ולמשך שניותיים חשבתי שאני מבין באופן אינטואיטיבי-מעורפל מה זה אומר להלחין צליל קליפי - יש כנראה סאונד טיפוסי לקליפים, ונרקיס כותבת לחנים שיוצרים סאונד כזה. רק כשהמשפט המשיך ''והמפיק ינון יהל הקפידו לא לחצות את הגבול'' הבנתי שצליל קליפי הוא שם של מלחינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו חולצה נהדרת! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיר "חולצה מטיילת בוואדי"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היכרתי (-: (אבשלום קור, ב-1981: ניצב משנה אסף חפץ חשוד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום בכתבה של The-Marker: "שי ברמן, יו"ר איגוד המסעדות והברים, אומר..." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנהל בית החולים הסקוטי בנצרת התקדם קצת מעבר לשמו: פרופ’ פהד חכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהזכירו בפתיל הקודם את פוינטינג וקטור. נזכרתי בו בעקבות סרטון של וריטסיום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד בערבית: מישהו שאולי לא היה צריך להיות מושפע משמו: חוסני א־זעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוד ריב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים בפרקליטות מישהו אסף עיסוק כדי להיכנס בכח לרשימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה דעתכם על המנכ"ל של החברה לייצור דבש מלאכותי - אופיר דבש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה קצת, אהם, מלאכותי. מסיבות אמנותיות, במקומו הייתי משנה את שם משפחתי ל''דבורה'' או ''יערה'', או אולי מלעז ל''הוניגמן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחום העסקי יש את חברת התעופה Tus Airways הקפריסאית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מזכיר לי את הבדיחה על התלמיד שהביא והראה לאביו תעודת שליש לא טובה. האב עבר על כל ציוני המספיק בקושי באיפוק, אבל כשהגיע לציון במוסיקה - "טוב", הנחית לבנו סטירה. "כל כך הרבה שליליים ועוד יש לך חשק לשיר!" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הנה משהו מאולץ עוד יותר: פלס הבנאים המודרני הומצא על ידי מלכיצדק תבנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התזונאית הנפרולוגית תמר אשלגי. כמעט מושלם, חבל שלא קוראים לה "אשלגני". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומאידך גיסא - Mr. Brightside - the killers | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנצל את הפתיל הזה כתירוץ לקישור: אחד מחלוצי הרשת הישראלית הוא דודו רשתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני מצרף (אם עוד לא הוזכר) את עורך הדין מטעם ההגנה עמית גונן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שאפשר לצרף לחבורה את השר יריב לוין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד זה יריב ולא יחריב, אהלן וסהלן. ברוך הבא לחבורה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש מישהו ששמו ''נישא בפי כל'', אבל ג'וזף רפסון היה מדען יחסית זניח, בוודאי בהשוואה לבן הזוג שלו ב''שיטת ניוטון רפסון''. כנ''ל ג'ון ון מהדיאגרמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במעבדה אפשר למצוא גם מבער בונזן ונדמה לי שעוד לא מעט כלים שקרויים על שם אנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח עם שמעתי לפני כן על מבער בונזן; אם שמעתי, בטח חשבתי שבונזן הוא חומר הבערה, אח לבנזין ולבנזן... (שלא נקראים על שמות אנשים, חפשו ותהנו מהאטימולוגיה שלהם). אני זוכר מהמעבדות בבית הספר את מקל דריגלסקי ובקבוק ארלנמאייר, שניהם מרשימים טכנולוגית לא הרבה יותר מצלחת פטרי; אבל לפחות הם פחות ידועים מחוץ למעבדה. "צלחת פטרי" משמשת היטב גם כמטאפורה במאמרים פובליציסטיים בעיתונים ותגובות באייל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |