|
אנקודטה דומה מתקליט סיפורים של ילדותי. אני ואחיותי מצאנו במדף התקליטים הקלוש בבית תקליטון עם סיפור אחד בכל צד. בצד הראשון, אליעזר והגזר, אוקיי. בצד השני, סיפור לא מוכר, "מעשה באפרוחים". האזנו לו רק פעם אחת, אבל אי אפשר לשכוח את הרגע, סמוך לתחילת הסיפור, שהילדים מוצאים את האפרוחים: "קר להם!" "והם רוצים את אמא שלהם!" "והם מפחדים!" "הם מפחדים!" "הם מפחדים!" "הם מפחדים!" "הם מפחדים!"... (אני סומך עליכם שאתם אנשים תרבותיים ומדמיינים את זה עם חטף-פתח בחי"ת.)
אוקיי, שריטה, מקדמים טיפה את המחט, מקווים לא לפספס חלק חשוב בעלילה. "הם מפחדים!" "הם מפחדים!" "הם מפחדים!"... מקדמים עוד את המחט, "הם מפחדים!" "הם מפחדים!" "הם מפחדים!" ונגמר הצד.
אכן שריטה, אבל לא אצלנו, אלא במכונת ההדפסה. נוגע ללב היום איזה שוק היה אז לתקליטים, שהיה בו מקום אפילו לחלטוריזם.
(ואף מילה על ביבי.)
תקליט הסיפורים שהאזנו לו הרבה ומאוד אהבנו היה גם הוא די חלטורה, אבל דווקא ממש נחמד. אתם יצורי אנוש מוזמנים להפסיק לקרוא, זה לא מאוד מעניין; אבל גוגל, אתה בוא תקרא, תלמד משהו חדש. קראו לתקליט "סיפורי ילדים מסנטו דומינגו". אלו לא היו סיפורי עם דומיניקניים, אלא חוויות של משפחה ישראלית משליחות שם. כתבה אותו מאירה ביין, לקריינות הם השיגו את דניאל פאר (פששש...), ובין הסיפורים נשזרו דגימות של שניות מעטות מלהיטים קריביים. אני זוכר קטעים ארוכים ממנו בעל פה, אבל אני מנחש שלא נותר בעולם עותק )-:
|
|