|
||||
|
||||
עבור אנשי ציבור אולי אין הבדל בין קבלת טובת הנאה אישית לבין קידום אג'נדה פוליטית, לא כך לגבי מי שאינם אנשי ציבור. אני מסכים שהדעה הפוליטית של שופט עלולה להשפיע על הפסיקה שלו, אבל כך גם כל דעה אחרת שלו, לדוגמה דעות קדומות: שופט שיש לו דעה קדומה שערבים הם שקרנים יתקשה לתת אותו משקל לעדות של ערבי מול עדות של יהודי. אין לו רווח אישי מההטיה אבל היא עלולה לקרות. אנחנו מצפים מהשופטים שיהיו חסרי הטיות אבל אי אפשר למנוע כאלו, אם קורות. החוק והתקנות לא מנסים להתמודד עם סיטואציה כזו אלא רק עם עניין אישי, שהוא עניין שאפשר למנוע. |
|
||||
|
||||
אני חושב וגם אמרתי קודם שהחוק והתקנות במדינות שאינן מדינת ישראל, בפרוש מתמודדים עם אפשרות של הטית משפט בגלל דעות פוליטיות של שופטים שעוסקים בפסיקות שיש בהן עניין פוליטי וזה על ידי כך שבחירת השופטים נעשית על ידי נבחרי ציבור ובכך אולי ההטיות הפוליטיות פחות או יותר מתאזנות ומשקפות את דעת הציבור, וזה מה שצריך לעשות במשטר דמוקרטי. אצלנו, למרבה הצער, זה לא כך, והדבר מודגם היטב בפסיקת ההתנתקות. אילו בחירת השופטים הייתה נעשית באופן שמשקף נכונה את עמדות הציבור, ייתכן ולא הייתה התנתקות. יש בשיטה אצלנו פגיעה דרסטית בצדק בגלל זה. |
|
||||
|
||||
לעניין ההטיות הפוליטיות - אני מעדיף אידאולוגיות או תפיסת עולם - של שופטים וההשוואה בין שיטת בחירת שופטי העליון בארה"ב ובישראל. טענת "בחירת השופטים נעשית על ידי נבחרי ציבור ובכך אולי ההטיות הפוליטיות פחות או יותר מתאזנות ומשקפות את דעת הציבור". ואולם, בארה"ב שופט עליון נבחר לכל חייו, ולא ידוע מראש מתי תתפנה משרה בעליון. כך שהסיכוי לקבע צבע אידאולוגי מסוים בבית המשפט העליון גבוה וחזק הרבה יותר ממה שיש בישראל. בישראל כידוע שופטים בעליון מכהנים עד גיל 70 כך שניתן גם לדעת מתי מתפנים כסאות וגם היכולת להחלפה גבוהה יותר. |
|
||||
|
||||
הדרישה שבית המשפט ישקף את ה"פוליטיקה" של האלקטורט, אינה אלא בורות, טפשות והסתה. אפשר גם לדרוש כי לפחות 50% משופטי התעבורה יהיו עברייני תנועה. המערכת המשפטית הוגדרה בשיטה הדמוקרטית כחלק מן הבלמים והאיזונים שנועדו לאזן את שרירות הלב של הבוחר. המערכת המשפטית אמורה להיות שמרנית ובעלת פיגור מובנה ביחס לשינויים הפוליטיים. הטענה הממשית נגד השיטה הישראלית היא כנגד 3 השופטים המכהנים בועדה למינוי שופטים (שאר חברי הועדה הם שני שרים, שני ח"כים ושני עורכי דין). המבנה הזה יוצר דומיננטיות של השופטים בועדה (מכיוון שרק 3 חברי ועדה הם בודאות תומכי הקואליציה השלטונית) וכך מונצח הפרופיל האידיאולוגי של בית המשפט העליון. מבחינה זו, אין שום קשר לבית המשפט האמריקאי, שם השופטים נבחרים ע"י הנשיא והסנאט (המערכת הפוליטית). וכאן המקום לציין שביה"מ העליון האמריקני הוא בעל רקורד די עלוב של עמידה בפני שרירות הלב הפוליטית. אפילו במקרה בו היא ניסתה לעמוד בפני שרירות הלב הפוליטית, היא כשלה (גרוש האינדיאנים). בנקודה זו, הרקורד של העליון הישראלי טוב בהרבה. בהתחשב בחקיקת ההתגברות ובנסיונות המתמשכים של השלטון הפוליטי ל"חוקק" את כל השיח הציבורי, דומה שמבנה הועדה הבוחרת הוא עוד אחד מאותם בלמים נגד שלטון ההמון שהממשלה הזו מנסה להסיר, אחד אחר השני. צריך גם לציין שעצם הטענה שתפיסת העולם הפוליטית של השופטים היא הקובעת את פסיקותיהם (ולא החוק למשל), היא בעצמה כפירה בשיטת 3 הרשויות. אם החוק הוא פוליטי, הרי שמוטב לאסור על ביה"מ את העיסוק בסוגיות פוליטיות. מדוע צריך שתי רשויות הנבחרות ע"י הבוחר שישתתפו בשלטון? התוצאה היחידה של המאמץ הפוליטי הזה להשתלט על ביה"מ העליון, תהיה ששופטים יפסלו את חוקיהם של חה"כ שבחרו אותם. |
|
||||
|
||||
<דמיין כאן אימוג'י של בוהן זקורה>. |
|
||||
|
||||
אני רוצה לעבור איתך לגור בכוכב הזה. במציאות, ואתה וודאי תאמר אללי, אין מצב ש"החוק" קובע את הפסיקות, במיוחד בבימ"ש העליון ובמיוחד בארה"ב שם המנדט שלו "לפרש את החוקה". משמע, השופט בוחן את המציאות השיפוטית מבעד למשקפיו האידאולוגיות/טמפרמנט ומנסה לתפור מזה חליפה בגיזרה של ספר החוקים והתקדימים. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שאני תמים. אני לא חושב שצריך לבלבל בין השקפת חיים כללית לבין עמדות פוליטיות. בגלל הסטטיסטיקה אנו נוטים לשכוח שהיו פעם הרבה ליברלים גם בימין הפוליטי. בודאי שהשקפת עולמו של שופט עשויה למצוא ביטוי בפסיקותיו, אבל האם היא מכתיבה בהכרח את חלק הארי מפסיקותיו החשובות באמת? את הטיעון הפרימיטיבי סתר כבר וולטר שהיה מוכן להלחם בעד זכותו של הזולת לומר את מה שהוא מתנגד לו. אם שופט בעל השקפת עולם חילונית-ליברלית פסל חוק של הכנסת בגלל היותו סותר חוק אחר של אותה כנסת, מה הדבר החשוב כאן? השקפת עולמו של השופט או העובדה שהחוקים סותרים? הכנסת הזו מרבה לחוקק חוקים אנטי-דמוקרטיים-מטורללים, שפעמים רבות אפילו מצביעי ההן מודים שהם מיותרים. מה כאן שורש הרע, השקפת עולמם של שופטים הפוסלים חוקים כאלו, או חקיקת חוקים הסותרים חוקים קודמים. אוי למדינה ששופטיה הם קנאים דתיים או לאומיים ואינם ליברלים וסובלנים. העובדה שהם מצביעים בעד המפלגה ה"נכונה" לא יכולה לכסות על המגרעות שלהם. |
|
||||
|
||||
קשה לי לחוות דעה בעניין התמימות. בעייני אתה דווקא כתמים, לא במובן של נאיבי אלא במובן של טהור. אני לא חושב שאפשר לנתק בין השקפת חיים כללית לבין עמדות פוליטיות. ואני חושב שלא צריך לבלבל בין עמדות פוליטיות ובין שייכות פוליטית מפלגתית, שבזו האחרונה מעורבים דברים שמחוץ לתחום של מדיניות ודרכי פעולה, דברים כמו שייכות קבוצתית, כוח ושליטה, זהות עצמית וכיוב'. למרות שאתה לא יודע לאיזו מפלגה הצביעו שופטי העליון, אתה יכול לנחש בסבירות כזו או אחרת איזו מפלגה קרובה לליבו של שופט מתנחל, ערבי, דתי (על תת הקטגוריות של הכיפות) וכו'. אתה גם יכול לקרא את הפסיקות, המאמרים, הנאומים שלה ולנחש בסבירות כזו או אחרת את העמדות הפוליטיות שלה. יש גם מספיק סימנים מעידים למזג השיפוטי ולמזג האישי שלה, שוב מהמסמכולוגיה שהצטברה לאורך הקריירה שלה. כך שכזה מגיע לנקודות בהן ספר החוקים לא מספיק - ואלה בד"כ המקרים שעולים בפני העליון - הרי שהשופטים בעל כורחם מוכוונים, במודע או לא, ע"י תפיסת העולם שלהם. אני לא רואה הסבר אחר סביר ששופטים שונים מגיעים למסקנות שונות מאותו מקרה. ואת שתי המסקנו הללו הן מצליחות ליישב עם ספר החוקים והתקדימים. אני כמובן מסכים למשפט האחרון שכתבת. אבל הוא מופשט מדי. השאלה הגדולה היא איך מעבירים את זה לפסי פעולה פרקטיים. מהו התהליך שמדינה דמוקרטית-ליברתית בתחר שופטים (בעיקר לעליון) ששעברו סטריליזציה? במחשבה נוספת, אם זה הכיוון שליו אתה חותר אז בחירת השופטים היא החלק היותר קל. החלק היותר מאתגר זה לנסח ספר חוקים שלא יצריך שיקול דעת, שיאפשר פסיקה בלי פרשנות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהויכוח בינינו מתמצה במשפט האחרון שלך. לדעתי, החוק ובפרט החוקה צריך להיות פשוט ובהיר ככל האפשר ולא לנסות לחוקק כל ארוע איזוטרי שהחיים ובני האדם יכולים ליצור. דוקא מנגנון בחירת השופטים הוא בעיניי עניין מרכזי בסוגיה הזו. שרת המשפטים שלנו עסקה ועוסקת בהסתה הטרדה וחקיקה נגד ארגונים שונים, שלא כולם ממש אופוזיציוניים (גל"צ למשל). במקום זאת היא יכלה להגדיר עצמה ע"י פעילות בועדה לבחירת שופטים, שם יש לה 3 קולות מובטחים. אם היא מצליחה לשכנע שם עוד שני קולות, היא יכול למנות שופטים לפי האג'נדה המפלגתית שלה, במקום לבוא בטענות על אמם של השופטים הנוכחיים. אני חושב שכל עניין הייצוגיות של שופטי העליון מפוקפק מלבר. אני מצפה מהשופטים שיהיו הרבה יותר שומרי חוק וגם לא מעט יותר ליברלים וסובלנים מהציבור ש"בוחר" אותם. אני חושב שאפילו הטענה שהייצוגיות של העליון תורמת לסמכותיות ולאמינות שלו, היא מפוקפקת. האם שמירת החוק או הפופולאריות של מערכת המשפט בקרב נשי ישראל השתפרה פלאים מאז שנשים חדרו לעליון? אני רואה במערכה שמנהלים האליטות החדשות נגד העליון,ראיה לז'דאנוביזם שלהן שאינו מסוגל לסבול שום דעה שונה משלהן. הטענה על מצביעי מר"צ המאיישים את כסאות הבג"ץ נראית לי, עוד אחת מטענות הכזב של השלטון. הכנסת הנוכחית, בחקיקת ההתגברות, בצעה מהפכה ריאקציונית כנגד המהפכה החוקתית של אהרון ברק, ולמעשה עקרה משורש את הבסיס החוקי לזכויות האדם בחוק הישראלי. האם מישהו מן הסמולנים האיומים ואנשי מר"ץ בבית המשפט העליון, פרש במחאה על הצעדים האלו? נראה ששופטי העליון מתגברים די בקלות על האידיאולוגיה והשקפת העולם שלהם כאשר מדובר בכסאם הנוח. |
|
||||
|
||||
נפלת ברשת התעמולה- המהפכה החוקתית אינה של אהרן ברק אלא של ח''כ רובינשטיין (שינוי), בהיותו ח''כ ופרופסור למשפטים המתמחה במשפט חוקתי, הח''כ לין (ליכוד), בהיותו יו''ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, והשר מרידור (ליכוד), בהיותו שר המשפטים. |
|
||||
|
||||
נראה שבמקרה זה, גם לכישלון אבות רבים. |
|
||||
|
||||
למה כשלון? הכנסת אז הלכה לכוון ליברלי וחוקקה את חוקי היסוד שמעגנים את זכויות האדם בחקיקה מיוחדת. בעיני זו היתה הצלחה גדולה. היום הכנסת הולכת לכוון שמרני ומנסה לעקוף ולהגביל את החקיקה ההיא. בעיני זה הכשלון, כי אני ליברל. |
|
||||
|
||||
מה שאנחנו רואים היום איננה שמרנות אלא רדיקליזם. הצליחו למנות את אשר גרוניס לנשיא בית המשפט העליון והתאכזבו מרה, כי הוא היה שמרן והם רצו רדיקל ימני לאומני. איילת שקד איננה שמרנית. היא רדיקלית על הרצף הפשיסטי אם לא מתייחסים לפשיזם רק כצורת משטר כמו של מוסוליני והיטלר. גם של סטלין-פשיזם מובהק עם ז'רגון מרקסיסטי. אז במה ניכרת תפיסת עולם על הרצף הפשיסטי? תפיסת המדינה כמבנה אורגני שהאדם הוא חלק ממנו ואין משמעות לקיומו אלא כחלק מהגוף השלם. כמו שלאצבע אין קיום ללא הגוף. האדם קיים בשביל המדינה ולא המדינה בשביל האדם. |
|
||||
|
||||
פשיזם הוא צורה של שמרנות. הליברליזם מעמיד את האינדיבידואל בראש- כבוד האדם וחירותו. השמרנות מעמידה בראש ערכים קהילתיים- המשפחה, הקהילה, המדינה, אלוהים. הדוגמה הבולטת ביותר לערכים השמרניים של הפשיזם שעומדים בניגוד מושלם לליברליזם היא כאשר השילוש "חירות, שוויון, אחווה" הוחלף על ידי המרשל פטן בזמן ממשלת וישי במוטו "עבודה, משפחה, מולדת". יש המון שמרנים בכנסת הנוכחית. שקד היא וריאציה אחת, סמוטריץ' וריאציה אחרת, ליצמן שלישית ורגב רביעית. גם אם הארבעה לא חולקים אותה אידאולוגיה הם חולקים אותם ערכים שמרניים (= אנטי ליברליים) שגורמים להם לשתף פעולה כדי להפוך את המהפכה החוקתית, זו ששמה את כבוד האדם וחירותו בראש, על פיה. |
|
||||
|
||||
כתבתי ''אלהים'' והייתי צריך לכתוב ''הדת''. יש גם מאמינים ליברליים (כגון הרפורמים). השאלה היא מה סט הערכים ומה עומד בראשו. |
|
||||
|
||||
הטרנספורמציה שעברה המפד"ל בדרך להפיכתה לבית היהודי היתה ממפלגה שמרנית מתונה למפלגה אולטרה שמרנית. לכן שקד משתלבת שם היטב למרות שהאידאולוגיה שלה שונה משל סמוטריץ'. קל לבדוק מי שמרן ומי ליברל לפי יחסו למסתננים מבקשי המקלט. נייר לקמוס זה חושף למשל את נטייתו האמיתית של יאיר לפיד למרות האיצטלה הליברלית שהוא מנסה לעטות לפעמים: "אני תומך במעצר וגירוש מסתננים, בהשלמת הגדר ובמניעת כניסה שלהם לישראל ואני חושב שארגוני זכויות האדם צריכים לחשוב קודם כל על זכויותיהם של תושבי השכונות, כי עניי עירנו קודמים." הוא כתב ב 2012, וב 2018 - "ישראל צריכה לטפל בפליטים, מפני שזהו המוסר היהודי. והיא רשאית לגרש מסתנני עבודה מפני שאנחנו מדינה מתוקנת." המוסר היהודי והמדינה, לא זכויות האדם. מרתק לראות שח"כ מיקי איתן, שהיה אחד המתנגדים הקולניים ביותר לחקיקת חוקי היסוד בזמנם, הפך להיות בשלהי כהונתו לאחד הח"כים הליברליים ביותר בליכוד, ולא משום ששינה את עמדותיו אלא משום שהליכוד שבר חזק לכוון השמרנות. עמדותיו זיכו אותו (יחד עם דן מרידור ובני בגין) בכינויים "מסתנן בליכוד" ו "שמאל קיצוני" מפי ח"כ מיכאל בן ארי1. _____________ 1 לטענת בן ארי מרידור ועוד כמה "מסתננים" בליכוד הם בסך הכל "גנבי קולות" בן ארי אומר כי "אנשים האלה כמו מרידור, מיקי איתן, ובני בגין קיבלו מנדטים מציבור לאומי המבקש שבית המשפט יתנהג בצורה אובייקטיבית יותר, המבקש ששריו יפעלו למען שלימות הארץ ולמרות זאת הם מרשים לעצמם להציג עמדות הפוכות". בן ארי אף המליץ למרידור לקחת יחד איתו את איתן ובגין. לדברי בן ארי לנתניהו אין מה לדאוג, "אם יפרשו אנשי השמאל הקיצוני מהליכוד ניתן לממשלה רשת ביטחון בחוקים המגבילים את סמכות בג"צ" |
|
||||
|
||||
אני לא מסכים עם התאור שלך. לשם פשטות, אפשר ללכת לסוף. הבית הלאומי רחוקה מאד מלהיות אולטרה שמרנית. אני חושב שאתה לא מבחין בשסע עמוק מאוד שעובר בבית הלאומי בין קבוצת בנט-שקד לקבוצת סמוטריץ וכו'. התאור ההיסטורי שלי הוא כך: המפד"ל התחילה כמפלגה דתית מתונה. הם היו שמרנים אבל התאור הזה מטעה מכיון שנקודת הייחוס היתה האגודה החרדית ולא המפלגה הליברלית. הציר המתאר את השינוי שעברה המפלגה הוא הציר הלאומי ולא השמרנות הפוליטית. ב-67 עברו המפלגה והציבור שלה מהפך אמוני-משיחי שהובילו תלמידי הרב קוק הצעיר. ממפלגה מתונה המפד"ל הפכה לדתית לאומית. היום זהו הציר המאחד את כל חברי הבית היהודי. המהפך שעשתה קבוצת בנט-שקד הוא מהפך אנטי שמרני. הם שואפים להפוך את המפלגה לבית המאחד דתיים וחילונים בעלי עמדה לאומית. מבחינה דתית בנט הוא ההפך משמרן והלאומיות שלו אינה יותר שמרנית משל נתניהו. ה"מודרניזם" הבנט-שקדי מעורר התנגדות קשה מאד באגף הדתי-שמרני (הנקראים מצדה אאל"ט) והשסע העקרוני נסתר מעין חיצונית רק בזכות היות שני הפלגים אולטרה-לאומיים. בנט ממש לא מייצג עמדה דתית שמרנית, נניח אנטי להט"בית, אנטי-רפורמית, חרד"לית. אני רואה בבנט מחדש גדול ומהפכן בציבור הדתי הלאומי, אבל לא בכיוון השמרני אלא להיפך בכיוון המודרניסטי. |
|
||||
|
||||
בנט ושקד לא נגד שוויון ללהט"בים, בעד חינוך מודרני נקי מהדתה ונגד התערבות במינויי שופטים? על מה אתה מבסס את הדברים שלך? ההבדל בינם לבין סמוטריץ' הוא החזות ה"מודרנית" והעלאק "מתונה" ולא תכני תפיסת העולם. |
|
||||
|
||||
כמו שאמרתי, האידאולוגיות של שקד וסמוטריץ' שונות, אבל עובדה שהם באותה מפלגה. הם יצביעו אותו דבר בכל הנושאים המאפיינים התנגשות בין ערכים ליברליים לשמרניים כמו המסתננים מבקשי המקלט, הגבלת סמכויות בג"ץ, פונדקאות וכו'. מבחינה דתית לאומית אולי בנט נמצא באמצע בין שקד לסמוטריץ', אבל אני לא רואה אותו כליברל גדול גם כן. כמו שכבר הרחבתי בעבר תגובה 690097 תגובה 698815, נותרו מעט מאוד ליברלים בצד הימני של המפה הפוליטית. |
|
||||
|
||||
אתה חוזר ומציין את האידאולוגיה של שקד, המאמי הלאומית של הציבור הישראלי ה"מרכזי". לי עצמי יש ספק אם קיים בכלל משהו שניתן לתארו כאידיאולוגיה אצלה. יתכן שהיא סתם דמגוגית ומסיתה לאומנית שהגיעה רחוק. בנט הוא משהו אחר לגמרי. בפוליטיקה הכל יחסי. אם בנט היה במר"ץ הוא לא היה נתפס שם כליברל גדול, אבל בציבור שלו הוא ליברל גדול מאד. בנט בא מציבור שהוא בחלקו חרד"לי. זהו ציבור שיש לו רגשי נחיתות ביחס לחרדים והוא רואה בהם מודל ליהדות שלמה. בציבור הזה בנט הוא רדיקל של 180 מעלות הרואה באדם הדתי לאומי את המודל ולא בחרדי המשתמט. אני מפנה את תשומת לבך לכך שלא תתפוס אצל בנט התבטאויות אנטי מסתננים (בנוסח רגב וליברמן), אנטי להט"ביות או אפילו אנטי-סמולניות. בנט אפילו מוביל מגמה של התחלנות המפלגה, דבר שהוא לצנינים בעיני הפלג הנגדי (אריאל וחבריו). כמוך גם אני נבעת מן הלאומניות והמיליטריזם שלו (תנו לצה"ל לנצח), אבל בחברה שלו הוא מייצג אידיאולוגיה שהיא בחזקת רדיקליזם מודרני ביחס למצביעי המפד"ל המסורתי. בהרבה נושאים בנט קרוב יותר לאלעזר שטרן מאשר לאורי אריאל. |
|
||||
|
||||
סממני הפשיזם של אומברטו אקו. לטובת חסרי המינוי: "ההיסטוריון והסופר המנוח אומברטו אקו איבחן 14 מאפיינים, המשותפים לחברות פשיסטיות בכל מקום ובכל עת. כל ה–14 מפגינים נוכחות מוגברת בחברה היהודית בישראל, אבל משום מה איש לא מוכן לקום ולהזדהות כאן כפשיסט. כמובן שאם הפשיסטים היו מציעים להקים מחדש את אושוויץ בצומת גולני ולזרוק לשם את כל הפלסטינים, אפשר היה לזהות אותם בנקל, אבל החיים אינם כה פשוטים. לכן כדאי לכם לבחון את עצמכם: עד כמה אתם פשיסטים? 1. פולחן המסורתיות. האם אתה קודם כל יהודי? האם אתה סבור שמה שטוב ונכון ואמיתי הוא תמיד עתיק? האם אתה נפעם מכך שאבות אבותיך כבר ידעו הכל, ושהקידמה לא גילתה מאום? 2. דחיית המודרניזם. בסתר לבך אתה מעריץ את המאחזים. אתה מאדיר את החלוציות הספרטנית שלהם. ארץ ישראל היא שלהם, הודות לדם היהודי הזורם בעורקיהם ושליטתם בשטח. אתה חושב, שהלוואי שלא היית כזה חומרני ורקוב, שהעולם המודרני כבר השחית אותך. הנאצים קראו לאידיאולוגיה הזאת "דם ואדמה". ואיך אתה קורא לה? ציונות? 3. פעולה לשם פעולה. האם גם אתה בעד לפעול בלי לחשוב? כי החשיבה מסרסת. קודם יורים, אחר כך בודקים, כן? 4. אי הסכמה היא בגידה. חוק ההדחה, חוק העמותות, חוק הנאמנות בתרבות — האם אתה בעדם? 5. הפחד משוני. האם גם אתה כמה לקונסנזוס? דמיין ישראל בלי ערבים ובלי שמאלנים. אהבת? 6. פשיזם נובע מתסכול חברתי או אישי. לא שאתה פשיסט, אבל האם גם אתה נמנה עם "השקופים"? מעמד הביניים הנשחק? האם אתה חושש שהמהגרים לוקחים לך את המדינה? 7. אתה בר מזל, נולדת במדינה. האם אתה סבור שלהיות יהודי בישראל זה ההישג הכי גדול שלך? ולא שאתה קסנופוב או פרנואיד, אבל האם גם אתה מודאג שמא נרקמת קנוניה בין האנטישמים בעולם לשמאלנים מבית, שבזכות שנאתך אליהם אתה יודע מי אתה? 8. השפלה לנוכח העושר הראוותני והכוח הרב של האויבים. נכון שלתל אביבים השמאלנים החולי נפש יש יותר מדי כסף והם שולטים בכל? 9. החיים הם מלחמה מתמדת. לא שאתה מאושר מזה, אתה פשוט מציאותי. לנצח נחיה על חרבנו: צ'ק? 10. אליטיזם פופוליסטי. האם גם אתה, מתוקף היותך אזרח יהודי ישראלי, משתייך לעם הכי טוב בעולם? והאם גם אתה, מתוקף דעותיך הפוליטיות, נמנה עם הטובים שבאותם אזרחים? כיף לך. 11. כולם מחונכים להפוך לגיבורים. בישראל גבורה איננה תופעה יוצאת דופן, בישראל גבורה היא הנורמה. כל החללים גיבורים. אתה תשמח למות מות גיבורים בעד ארצך, אחרי שחיית בה חיי גיבור. יהי זכרך ברוך. 12. מצ'ואיזם. הטרדה מינית? מה פתאום כולן נזכרות עכשיו להתלונן?! אגב, זה אקדח או שאתה פשוט שמח לראות את הנערה השחומה החמושה במספריים? אה, גם וגם. 13. פופוליזם אינטרנטי. הכנסת כבר לא מייצגת את רצון העם. אתה מייצג את רצון העם, כשאתה מטקבק או כותב ברשת החברתית. 14. ניו־ספיק. ענית "כן" על כל 13 הסעיפים הקודמים, אבל מבחינתך זו איננה המשמעות של המושג "פשיזם"? קיבלת ציון 100." |
|
||||
|
||||
אני חושב שהמהלך הלוגי של הטיעון שלך הוא כך: אתה מצייר תמונה הכי כללית שאפשר של הפשיזם. הקנבס של הוא כל כך רחב שכמעט כל אחד יכול להשתקף בו ואף אחד לא נראה בו ממש. אתה מתאר תופעה שאלמנטים מסויימים ממנה אתה יכול ליחס לכל אחד (האם אי אפשר להגיד על מצביעי מר"ץ "מתוקף דעותיך הפוליטיות, נמנה עם הטובים שבאותם אזרחים"?). הרי צריך להיות ברור שאין אף משטר פשיסטי אמיתי העונה על כל הסעיפים שאקו מנה! אני מעדיף את התאור היחיד שנתנה חנה ארנדט לנאציזם רעיוני: הסירוב לקבל את האחריות המוסרית לתוצאות מעשיך והצדקת כל דבר על ידי זכויות היסטוריות ועוולות קודמות שמישהו עשה לך. נראה שהפאשיזם הוא מעין ים רעיוני שרבים מאוד שואבים הרבה או מעט ממימיו. |
|
||||
|
||||
אולי לא כל משטר עונה על כל האלמנטים המוגדרים אבל השקפת עולם של אנשים לא ליברלים בהחלט כן (לפחות ברובם). האלמנטים הם פירוט של תפיסת עולם הרואה במדינה, במסורת ובמנהיג הסמכותי את חזות הכל ושוללת את האינדיבידואל כאדם, זכויות האדם וערכי שוויון. |
|
||||
|
||||
חשבתי שנית ובעצם שכנעת אותי. הבעיה אצלי היתה שכשאומרים פאשיזם חשבתי מיד על פראנקו, מוסוליני והיטלר. במציאות הפאשיזם התבטא גם במשטרים הפוליטיים של פולין, רומניה ויוון לפני מלה''ע וגם כנראה במשטרים היום של פולין והונגריה. לימין בישראל יש הרבה מאד מן המשותף עם המשטרים הללו. היסטורית אפשר לדבר על פאשיזם רך שמתקיים בתוך משטר דמוקרטי פחות או יותר. מה שחסר בתאור הזה, הוא כאמור הדבקות ההיסטרית כמעט של רבים מאנשי הימין הישראלי במה שעשו להם הערבים, האנטישמים והסמולנים כדי להצדיק מעשי עוולה מצידם. אני רואה בחוסר הנכונות לקבל עול של חוקי מוסר ואפילו חוקי משחק של חברה תרבותית מתקדמת כמשהו גרוע מפאשיזם. יש כאן אלמנט של רשע צרוף. |
|
||||
|
||||
תתקשה למצוא מדינה (או גוף כלשהו, ארגון טרור או מה שלא יהיה) שמבצעת מה שנתפש כמעשי עוול ולא מוצאת להם צידוק מהסוג הזה. לפי הקריטריונים האלה לא תמצא מי שנקי מפשיזם. אם המאפיינים האלה לא יחודיים לפאשיזם אז אתה צריך לחפש משהו אחר כדי לאפיין אותו. |
|
||||
|
||||
אני חושב שקראת אותי לגמרי לא נכון. אני מדבר על תופעה שהיא גרועה מפאשיזם ולא בהכרח קשורה אליו. ראשית, המחשבה צריכה לנטוש את הטרוריסטים ושאר בני עוולה ולהתרכז במדינות וחברות מהוגנות למדי. גם חברות כאלו, כמעט תמיד נאלצות לעשות דברים מחרידים למדי. מלחמות ומאבקים מזויינים הם כמעט תמיד מאורעות איומים. השאלה היא האם אתה מקבל אחריות מטסרית על מעשיך. אם אתה מבין שמה שעשית, גם אם נעשה בלית ברירה, הוא איום ונורא, מניה וביה אתה מקבל על עצמך את החובה לנסות להמנע מכך ככל האפשר. רק על אנשים כאלו אפשר להניח שהם ימנעו מעשיית רע ככל יכולתם. לעומתם, כאשר אתה מקשיב לאלו המסורים כל כולם לתיאור העוולות, הרדיפות והקיפוחים שעשו לנו ה''הם'', אתה מגלה די הרבה שמדובר באנשים שהרוע הוא טבעם ואורח חייהם, וכל השאר הוא רק תרוצים. |
|
||||
|
||||
הסתכל על אינספור תנועות חברתיות ברחבי העולם ותראה שם אנשים שמסורים לתיאור העוולות שנעשו להם או לקבוצתם או לקבוצה אחרת שאותה הם מתיימרים לייצג. יש בעולם הרבה אנשים שמונעים על ידי תחושות עליונות מוסרית ורגשות קיפוח מתמידים, ואין כל כך הרבה אנשים שהרוע הוא טבעם ואורח חייהם. |
|
||||
|
||||
זו דוגמה טובה. יש לא מעט ארגונים כאלו שפועלים מבלי לעשות רע בעצמם ועכשיו. כעת לגבי ארגונים העושים בעצמם רע שמוצדק בעיניהם ע"י עוולות שנעשו בעבר, מה נאמר לגביהם? אנו כנראה מסכימים שגם אנשים טובים עושים לעתים דברים רעים. אני תוהה לגבי בני אדם הרואים לעצמם חובה להסביר ולהצדיק כל מעשה עוולה במקום לחשוב על איך אפשר להמנע ממנו. הדגש שלי אינו על זכרון עוולות העבר אלא על עניין העין תחת עין. מה תאמר על ה"אהבה" החדשה של הישראלים הנתעבים הללו לעניין התגובה הבלתי מידתית? עשו לך רע קטן, מאוד חשוב לאנשים הללו שהתגובה תהיה רע הרבה יותר גדול. האם אני טועה בכך שאני מתיחס לאנשים אלו ככאלו המרבים רע בעולם? |
|
||||
|
||||
ודאי שאדם ששואף שהתגובה לרע קטן תהיה רע גדול מרבה רע בעולם. אמנם יש להניח שבעיני עצמו הוא בדרך כלל לא מעונין להרבות רע אלא הוא סבור שהוא פועל לפי אסטרטגיה שמטרתה היא להרתיע את השני ובכך לצמצם את הצורך באלימות בהמשך, אבל אין בכך כדי לזכות אותו. אבל זה רק אחד מסוגים רבים אפשריים של ''להרבות רע בעולם'' וגם לא מאד חדש - מאז ומתמיד היו כאן (ובמקומות אחרים) מי שדגלו בתגובות לא מידתיות. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה מבלבל בין המישור האידאולוגי למישור הפוליטי. במישור האידאולוגי שמרנות היא האידאולוגיה שמתנגדת לשינויים. אם זה בגלל האמונה שההווה טוב מספיק, בגלל פחד ששינוי ירע את המצב, או (בדרך כלל) בגלל רצון לעקב שיניים על מנת שיוכיחו את עצמם. מול השמרן האידאולוגי נמצא הפרוגרסיבי (שחושב ששינוי הוא התקדמות), ובקצוות נמצאים הרדיקלי והריאקציונרי. פשיזם ברוב העולם הוא ריאקצנרי ולא שמרני. באירופה עם העבר המלוכני, שמרנות לרוב מנוגדת לליברליזם, אבל זה לא כלל. בסין, למשל, שמרנות מתחברת עם קומניזם, בארה''ב לרוב שמרנות היא סוג של ליברליזם. בישראל שמרנות לרוב נמצאת ב''הגמוניה האשכנזית'' (הרצוג, ליבני, לפיד, יעלון ...). במישור הפוליטי, שמרנות היא השם של מפלגות הימין בצפון אירופה, והשם שסיפח לעצמה חלקים מהימין בארה''ב בעשורים האחרונים. אבל זה רק שם, אין לו בהכרח קשר לאידאולוגיה השמרנית, ואין שום סיבה להדביק אותו לפוליטיקאים ישראלים שאינם שמרנים. |
|
||||
|
||||
אני לא מדבר על השמרן ככזה שמתנגד לשינויים. שמרן לצורך הדיון הוא מי שערכי המשפחה, העם, המדינה, הדת, המסורת וכיו''ב עומדים בסולם הערכים שלו גבוה יותר מאשר ערכי זכויות הפרט. ליברל - מי שערכי זכויות הפרט עומדים גבוה יותר בסולם הערכים שלו. אצל כל אחד מאיתנו קיימת התנגשות מתמדת בין הערכים הללו. יש מקומות שאצל כמעט כולם הערכים השמרנים גוברים, לדוגמא- בלי ערכים שמרניים לא ניתן לבצע גיוס חובה. ויש מקומות שכמעט אצל כולם הערכים הליברלים גוברים- חזקת החפות או הזכות להיות מיוצג ע''י עורך דין למשל. |
|
||||
|
||||
כן, זאת בדיוק הנקודה. אתה מבלבל בין המישור הפוליטי לאידיאולוגי. ימני (בישראל) מדבר בשם ערכי העם המדינה הדת והמסורת1, אבל מדובר באוסף של אידיאולוגיות (לאומניות, פטריוטיות, דתיות, ושמרנות בהתאמה) שהתחברו לקואליציה פוליטית משותפת (ימין) כמו שמי שמדבר בשם זכויות האדם התחבר למי שמדבר בשם השוויון והגנת הסביבה (ליברליזם, סוציאליזם וירוקים בהתאמה) לקואליציה משותפת. באמריקה קוראים לימניים שמרנים ולשמאלנים ליברלים, לדעתי זה רק גורם בלבול ואין טעם לאמץ את המושגים האלה. 1 לגבי ערכי המשפחה, לדעתי אתה טועה. כולם מדברים בשם "ערכי המשפחה", ההבדל הוא באיך שהצדדים תופסים את המושג משפחה. זאת הסיבה שמדיניות של הפרדת הורים מילדיהם מופעלת על ידי ממשלות ימין (ע"ע מדיניות טראמפ מול מהגרים קטינים, או הכליאה של תמימי) בעוד שמדיניות של אפשרות יצירת משפחה לחד מיניים נתמכת על ידי שמאלנים. מחקר שראיתי פעם2 הראה שמצביעים רפובליקאים משייכים משפחה לביטחון בזמן שמצביעים דמוקרטים משייכים משפחה לעזרה (ושזה גם התפקיד שהם מצפים שהמדינה תתן לבוגרים). 2 אולי זה? |
|
||||
|
||||
אני חושב שאני לא מבלבל בין הפוליטי לאידאולוגי אלא מפריד ומקטלג על פני ציר מאוד מסוים. הציר הזה בין שמרנות לבין ליברליזם הוא ברור ומוגדר כהלכה. לכולנו יש גם ערכים שמרנים וגם ערכים ליברליים, השאלה היא כיצד הם מדורגים בסולם הערכים של כל אחד מאיתנו. בכל הכרעה ערכית באה לידי ביטוי ההתנגשות בין ערכים ליברליים ושמרניים. ראה למשל במשפטו של אלאור אזריה. השופטים בערעור מאמצים את סולם הערכים הליברלי שקדושת החיים נמצאת בראשו: "הערך של קדושת החיים, חייו של כל אדם, הם ערך יסוד בחברתנו והוא גם ערך יסוד של צה"ל. במעשיו רמס המערער ערך זה". בכך העלה עליו את חמתו של חלק גדול מהציבור שאימץ סולם ערכים שמרני ובו חייו של המחבל שווים פחות מאשר ערכים קהילתיים של העם (אנחנו והם), בטחון, הרתעה וכו'. זה לא שאתה לא יכול להיות ימני וליברל, פעם היה הרבה מקום לכאלה. הרי ז'בוטינסקי עצמו היה ליברל. זה לא שאתה לא יכול להיות דתי וליברל. רק בגרסאות הנפוצות אצלנו של הדת זה אוקסימורון. היום אותו אוסף אידאולוגיות של הימין יוצא מתוך סולם הערכים השמרני. כאשר מגיע עוף מוזר כמו משה פייגלין1 הוא מושלך החוצה מהימין בדיוק כמו מרידור, מיקי איתן והנשיא ריבלין שמעזים להיות לאומיים אבל ליברלים (בגין נשאר כעלה תאנה בזכות שם המשפחה שלו). בעבר היו הליברלים חלק מהשדרה המרכזית של הליכוד <תגובה והיום אין לי ספק שמי שהיה משתמש בטקסטים של ז'בוטינסקי כדי להביע את עמדתו במרכז הליכוד היה מוקע כשמאלן. זו הנקודה שלי. הימין בארץ לא נולד שמרן. הוא הפך לכזה, והוא הולך ומקצין את השמרנות שלו. תגובה 690097 _________ 1 שהוא אמנם לאומן ודתי משיחי, אבל התברר שהוא ליברל בלא מעט סוגיות (ביטול הרבנות הראשית, לגליזציה של גראס) ואפילו מוכן לתת אזרחות לתושבי השטחים אחרי הסיפוח. |
|
||||
|
||||
ערכים שמרניים זה התנגדות לשינוי. זהו. מה שאתה קורה לו ''ערכים שמרניים'' הם ערכים שונים שמיוחסים לאידאולוגיות שונות שלרוב נמצאות בימין. לא קשה למצוא מי שמחזיק באחד מאותם ערכים ולא מחזיק באחר, ולכן לא מוגדר בציר מוגדר היטב מבחינת הערכים אלא בציר פוליטי (שמוגדר באופן שונה לכל מדינה, ומשתנה עם הזמן). לא תתקשה למצוא ''שמרנים'' שמתנגדים לדת או שתומכים בקדושת החיים (הייתה תקופה ששמרנים היו מי שהתנגדו להפלות בשם קדושת החיים). ז'בוטינסקי לא היה באמת ליברל. ז''א, כן, הוא היה פוליטיקאי דיבר בשם ערכים ליברלים, כמו בשם ערכים שמרניים ובשם ערכים רומנטיים, אבל הוא היה בעיקר לאומן. הימין של ז'בוטינסקי לא קיים מזמן. בסופו של דבר, הוא בנה את עיקר כוחו על לאומנות (שספגה מכה קשה בקרב הקבילות היהודיות באירופה עם עליית הפאשיזם האנטישמי), על הקהילות האנטי סוציאליסטיות במרכז אירופה (שהושמדו בשואה) וביחד עם ההצלחה הפוליטית של ההסתדרות אחרי רצח ארלוזרוב ז'בוטינסקי הפסיק להיות רלוונטי והוחלף, בסופו של דבר, בימין הבגיני, שגם הוא לא ממש הצליח לקנות את עולמו עד להקמת הברית עם החרדים, הדתיים לאומיים, הספרדים המסורתיים והעולים מארה''ב (ובהמשך מרוסיה). אף אחד מהחברים בגוש הזה לא היה ליברלי באמת, חלקם (ריבלין, מרידור, איתן, מילוא, לין) היו שמרנים (במובן המקורי של המילה) וכמו שתיארת, גם הם מצאו את עצמם מחוץ לקואליציה ככל שהפכה לפחות שמרנית (שוב, במובן המקורי של המילה). הוים רובו של הימין הישראלי אינו שמרני ואינו ליברלי. הוא כן מחזיק בחלק מהערכים שאתה קורה להם ''ערכים שמרניים''. אף מחנה פוליטי בישראל לא נולד שמרן, בשביל להיות שמרן אתה צריך לשמור על משהו, והציונות מעצם טבעה ניסתה לשנות את העולם (אולי אפשר להתייחס לחלקים בפוליטיקה הערבים ישראלית כשמרנית), אבל היום, אחרי יותר ממאה שנים של פוליטיקה פנימית, אפשר בהחלט לדבר על שמרנות. |
|
||||
|
||||
אני לא מדבר על התנגדות לשינוי (אלא אם כן מדברים על השינויים שהביאה המהפכה הצרפתית...) אני גם לא מדבר על הערכים הכלכליים הליברליים והשמרניים. אני מדבר רק על הערכים התרבותיים הליברליים (חירות, שוויון, חופש הדת, חופש הביטוי, שוויון בפני החוק) מול השמרניים (משפחה, לאום, דת, מדינה, קהילה, מסורת) חבל שאין מלים שונות עבור שמרנות פוליטית, שמרנות כלכלית ושמרנות תרבותית, שכן אלו צירים שונים לגמרי. אבל כל עוד אין, ערכים שמרניים זה לא רק התנגדות לשינוי. שים לב בערך שמרנות [ויקיפדיה] לסעיף "שמרנות תרבותית וערכית". למען הסר ספק אשתמש מעתה בצירופים "שמרנות תרבותית" ו"ליברליות תרבותית" אני מסכים מאוד עם האמירה שלך "הימין של ז'בוטינסקי לא קיים מזמן". ז'בוטינסקי אמנם היה לאומן, אבל החזיק בהרבה ערכים תרבותיים ליברליים. אני לא חושב שהוא היה מסכים לכלוא את המסתננים מבקשי המקלט, אילו היה חי בזמננו. |
|
||||
|
||||
יש מילה למה שאתה קורא לו "שמרנות תרבותית" קורים לזה "ימין פוליטי". מה שאתה קורא לו "ערכים תרבותיים שמרנים" הם אוסף של אידיאולוגיות שונות שהתלכדו לקואליציה פוליטית אחת (ואותו הדבר למה שאתה קורה לו "הערכים התרבותיים הליברליים"). אמנם חלק מהדברים שז'בוטינסקי אמר בזמנו היו נשמעים מנוגדים לקואליציה הנוכחית אבל את אותו הדבר אפשר להגיד גם על נתניהו של לפני 25 שנה... קשה לדעת מה הוא היה עושה אילו. |
|
||||
|
||||
הבעיה שימין ושמאל פוליטי בארץ מזוהים בעיקר עם הגישות השונות לפתרון או ניהול הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כל מי שתומך בסיפוח יו"ש נחשב ימין פוליטי. אבל לדעתי מי שתומך בסיפוח ללא אזרחות לפלסטינים הוא שמרן תרבותי1 ומי שתומך בסיפוח עם אזרחות, ולו מדורגת, הוא ליברל תרבותי2. __________ 1 למשל יוזמי הצעת חוק הריבונות, בראשם חברי הכנסת יואב קיש ובצלאל סמוטריץ' 2 למשל הנשיא ריבלין: "יידע כל אדם שאם מחילים את הריבונות על כל הארץ, כל הערבים שגרים באותם שטחים חייבים לקבל את זכויות האזרח של אזרחי ישראל". |
|
||||
|
||||
פורמלית כמעט אף אחד לא יגיד שהוא תומך בסיפוח ללא אפשרות לאזרחות. הם רק יַתנו את האזרחות הזו בכל מיני תנאים - קודם כל שתעבורנה כמה עשרות שנים, שהמועמד לאזרחות וכל בני משפחתו הקרובים והרחוקים יוכיחו נאמנות למדינה (שמן הסתם תיבדק כמו הבדיקות שנערכות לבקשות למעמד פליט) וכן הלאה. אתה ממש יכול לראות את הגיחוך והקריצה כשהם אומרים את זה. אם אתה רוצה להגדיר מישהו כליברל תרבותי אתה צריך לדרוש ממנו שאם הוא רוצה לספח הוא יתן אזרחות ללא תנאים לכל התושבים בשטח. |
|
||||
|
||||
נכון. זה בדיוק ההבדל בערכים בין ח''כ סמוטריץ' לנשיא ריבלין, ומשום כך השמרנים התרבותיים קוראים לכל מי שמתייחס ברצינות לזכויות האדם של הזר (פלסטינים, מסתננים) שמאלני. הנשיא הוא לא שמאלני. הוא דוגל מינקות בארץ ישראל השלמה. אלא שערכיו התרבותיים הליברליים מחייבים אותו להתייחס לזכויות האדם של הפלסטינים, לשמירה על סמכויותיו של בג''ץ ועל כבוד האדם של המסתננים. כנ''ל מיקי איתן, בני בגין ודן מרידור ''השמאלנים הקיצונים''. |
|
||||
|
||||
אין (ואם נהיה כנים, גם לא היה) אף אחד בגוש הימין שתומך באמת בסיפוח עם אזרחות. זאת פשוט העמדת פנים. תמיד יש כל מיני תנאים להענקת האזרחות שבסופה או ש(1)לא יעניקו אזרחות לאף אחד מהם או ש(2)האזרחות שתוענק להם תהיה חסרת ערך לכל דבר ועניין או ש(3)האזרחות תוענק רק כשיבוא המשיח. |
|
||||
|
||||
אני לא בטוח שאתה צודק. יכול להיות שאתה נותן יותר מדי קרדיט לריאליזם בשלטון הימין בישראל. אני דוקא מכיר גישה (סגנית שר החוץ חוטובלי קשורה איכשהו), הדוגלת בסיפוח מלא תוך הענקת זכויות מלאות. ההסבר הוא שהגירה ודיכוי הילודה המוסלמית, עידוד הילודה החרד''לית ועידוד מסיבי של העלייה היהודית מארה''ב וצרפת למשל, ישמרו על הרוב היהודי. |
|
||||
|
||||
כן, חוטבלי היא דוגמא טובה לחוסר הכנות בתוכנית שלהם. התוכנית שלה עונה לכל התנאים שציינתי, קודם כל נחכה שהמשיח יבוא (קריא עשור ושני מליון עולים), אחר כך נציב להם תנאים שהם לא יעמדו בהם (קריא לשרת בצבא שלא רוצה לגייס אותם) ולסיום נחוקק חוקה שתהפוך את האזרחות שלהם לחסרת משמעות לכל דבר ועניין. וכל זה רק על מנת לתת אזרחות למי שגרים בשטחי C. |
|
||||
|
||||
כנראה שאתה צודק הרבה ואני צודק רק מעט. חוטובלי אינה האידאולוג המקורי אלא רק "מעבדת ומשפרת". אפשר לראות גם במאמר שלה שציינת, שהמקור הוא מחסידי א"י השלמה (אולי יורם אטינגר ובני בגין ... אני לא זוכר. צריך להסתכל בספר של גודמן). הטריק של שטח C זה שדרוג של נתניהו וחוטובלי. התוכנית של חוטובלי, אליה רפררת, אכן נגועה בחוסר כנות עמוק. לכאורה, אפשר היה להגיד: שיביאו קודם 2 מיליון עולים ואח"כ מצדנו שיספחו את שטח C. הבעיה היא שגם בעניין זה איני מאמין להם. הלחץ של העדר שלהם יגרום להם קודם לספח ואח"כ לחפש מאיפה להביא עולים. |
|
||||
|
||||
נראה שכיוונו לדעת גדולים. היום, 48 שעות, לפני יום הבחירות, קבע נתניהו את הציר עליו תיסוב ההצבעה: נתניהו הבטיח מעל דף השער של ידיעות אחרונות לספח את אזור הבקעה ואחריה את שטחי C. מי שתומך בסיפוחים אלו צריך להצביע ביבי. מי שסבור שלישראל יש כמה וכמה בעיות שהן בסדר עדיפות לפני הסיפוח, יצביע נגדו. גם אם מדובר בספין ובהבטחת בחירות שנכתבה על הקרח רגע לפני שהבוחר מגיע לקלפי, ע"פ מיטב המסורת של נתניהו, אין הדבר משנה הרבה. כאשר ליברמן קצב את ימי חייו של הנייה ל-48 שעות לאחר שיבחר, מן הסתם סמך על זכרונו הקצר וסלחנותו של הבוחר. ועדיין בכל פעם שאומרים ליברמן מייד מזכירים הבטחה זו. העובדה שיש לליברמן מצביעים לאחר המקרה הזה, מוכיחה שהשוטים לעולם אינם אוזלים מן המלאי, הם רק מתחלפים. לו הייתי סבור שסיפוח הבקעה/שטח C היא מהלך מכריע שישפר את מצבה של ישראל, הייתי בעצמי מצביע עבורו, יל אף כל הידוע לי על שחיתותו, שקריו, צביעותו, ההסתה והמניפולציה. |
|
||||
|
||||
פשיזם אינו שמרנות אלא רדיקליזם-שינוי חברה. |
|
||||
|
||||
תגובה 700803 ותגובה 700861 |
|
||||
|
||||
פסקת ההתגברות היחידה נחקקה בימי ממשלת רבין, הכנסת הנוכחית לא חקקה פסקת ההתגברות. |
|
||||
|
||||
היתה לי הרגשה מעין זו. אתה יכול לפרט קצת, מה עלה בגורל ההצעה? אם היא הוכשלה, מי הכשיל אותה? האם בישראל 2018, יכולים 61 ח"כים להפוך על פיה פסילת חוק ע"י ביה"מ העליון? |
|
||||
|
||||
עברה בוועדת השרים, אך כחלון הודיע שסיעתו תתנגד אם תובא לכנסת ולפיכך היה ברור שאין טעם להביאה לשם. חברי הכנסת יכולים לבטל את חוק היסוד ''כבוד האדם וחירותו'' גם ברוב רגיל, הוא איננו משוריין. |
|
||||
|
||||
כלומר מה שמגן על זכויות האדם בישראל זה הצביעות של שקד, סמוטריץ' וחבריהם, שלא ירצו להודות שהם מבטלים את זכויות האדם. בהעדר אלורנטיבה, גם זה לטובה. |
|
||||
|
||||
זו לא צביעות אלא הערכה פוליטית מפוכחת. כשהם יעריכו שיש להם רוב, הם יבטלו אותו. בינתיים הם מהלכים סביב המהפכה הליברלית בזהירות, ונוגסים בה נגיסה קטנה כל פעם. |
|
||||
|
||||
רציתי להוסיף בעניין זה שכאשר אני שומע את דבריהם של אהרן ברק דורנר ואחרים לפיהם השקפותיהם הפוליטיות של השופטים בכלל לא משפיעות על דעתם בפסיקה כי הם מחליטים לפי כללים לגמרי אחרים, ולכן זה בכלל לא חשוב בא לי להקיא. |
|
||||
|
||||
אני לא אגן על אהרן ברק, אבל של נעליך מעל רגליך לפני שאתה מדבר סרה בדורנר. אין עצם אחת מתחסדת בגופה. |
|
||||
|
||||
על דורנר יש סיפור לפיו תפש אותה שוטר נוהגת במהירות מופרזת, בזמן שהייתה שופטת בעליון. היא שלפה תעודה והזדהתה בפני השוטר כשופטת בעליון1, ואז הוא וויתר לה, והיא קיבלה את הוויתור. הסיפור הזה לא עולה בקנה אחד עם דבריך. חוץ מזה כשהייתה במחוזי שלחה ביחד עם עוד שני שופטים אדם חף מהפשע שבו הואשם, לגרדום, ולאחרונה אף הצדיקה את ההרשעה ההיא, למרות שכל העובדות מורות בפרוש את ההפך. בקשר להשפעת המעדה הפוליטית של השופטים על החלטותיהם, ברצוני להביא את דעתו של משפטן לפיה בפרוש יש השפעה כזאת, אבל לדעתו, התמוהה בעיני, זה בסדר גמור. המאמר הזה, שכבר הזכרתי אותו בעבר מספר פעמים, פורסם בשנת ההתנתקות ובקשר אליה. 1לי, מעולם לא וויתרו כשתפשו אותי נוהג במהירות מופרזת. |
|
||||
|
||||
אשמח לקישור לסיפור ולפסק הדין |
|
||||
|
||||
דב הרחיב על פסק הדין כאן דיון 1847 |
|
||||
|
||||
הסיפור על עבירת המהירות נטוע בזיכרוני בלבד אבל מצאתי עכשיו ידיעה בקשר אליו שאליה אתייחס בהמשך. באותה עת שמעתי כתבה בקול ישראל על כמדומני שר התחבורה שקיבל דוח תנועה, ואני פניתי לקול ישראל (כנראה בפקס) שבו אמרתי שהסיפור על דורנר הרבה יותר מעניין. במכתב חזרתי על הסיפור וסיימתי את מכתבי בכך שיש כאן ניצנים של שחיתות. המכתב שלי הוקרא במלואו על ידי המגישה שאיני זוכר מי היא, אבל המשפט האחרון שבו אמרתי שיש כאן ניצנים של שחיתות הושמט, ונותרה רק הטענה שהסיפור יותר מעניין, וזה די עצבן אותי. ועכשיו אחזור לידיעה שמצאתי עכשיו. יש כאן תוספת מאד מעניינת שלא ידעתי עליה ושאני רואה כאן לראשונה, והתוספת הזאת מעידה כאלף עדים עד כמה הטענה שלי ל"ניצני שחיתות" נכונה. מדובר בעתירה שהוגשה מן הסתם זמן לא מועט אחרי שהעניין התפרסם. על העתירה הזאת לא ידעתי עד כה. הידיעה מאשרת בדיוק את כל פרטי הסיפור (למעט העובדה שהוויתור של השוטר נעשה רק לאחר שדורנר הזדהתה בפניו כשופטת בבית המשפט העליון, עובדה שאני זוכר היטב מקריאת הידיעה המקורית). וכאן החלק המעניין. בתשובת המדינה לעתירה אומר מנהל מלקת הבגצים שדורנר פנתה למשטרה ובקשה לרשום לה דוח ואז הדוח נרשם. המדינה גם אומרת שרישום דוח במקרה הזה היה מוצדק ושהשוטר "טעה" כשוויתר. איך נראה לך כל עניין מכתב הבקשה שכתבה דורנר? האם לא ברור מאליו שהיה עליה להתעקש לקבל את הדוח בזמן שנתפסה נוהגת במהירות מופרזת, ושהיא נצלה את מעמדה כדי להתחמק ממנו? והאם לא ברור שמכתב הבקשה שלה נכתב רק אחרי שהסיפור התפרסם בתקשורת, ואולי בעקבות הגשת העתירה של פדרמן? הרי לו נהגה כיאות בעת המעשה לא הייתה צריכה לכתוב שום מכתב. איני יודע איזה קישור לאיזה פסק דין אתה מבקש. אם הכוונה למשפט דמניוק זה די ידוע שהוא הורשע במחוזי ונשלח לגרדום, ואחר כך זוכה בבית המשפט העליון מחמת הספק. ובקשר לסיפור הזה אוסיף עוד שני פרטים שנודעו לי רק לאחרונה. זמן קצר לאר שזוכה וחזר לארצות הברית, הוציא בית דין לערעורים בארצות הברית שכלל 11 שופטים פסק דין לפיו דמניוק אינו איואן האיום. פסק הדין הזה התקבל פה אחד והזיכוי היה מוחלט ולא "מחמת הספק". פרט מעניין נוסף הוא שטרם שהוחזר לארצות הברית היה לחץ להעמידו לדין בעבירה של היותו שומר במחנה ריכוז. היועץ המשפטי דאז דחה את הבקשה באומרו שאין די ראיות לכך, ושמערכת המשפט עלולה להתבזות שוב אם יועמד לדין ויזוכה שוב. סוף הפרשה הוא שהאיש הוסגר לגרמניה ושם הורשע בבית משפט זוטר בפני שופט אחד על היותו שומר במחנה ריכוז. על פסק הדין הזה הוגש ערעור, אך כיוון שדמיניוק נפטר בטרם נערך הערעור בוטל פסק הדין הזה בהתאם לחוק הגרמני, שלפיו מבוטלים פסקי דין שהוגש עליהם ערעור אם הנאשם מת קודם לכך. |
|
||||
|
||||
בעצם, כתוב בפרוש בידיעה שהמכתב של דורנר נכתב לאחר הגשת העתירה, כך של שלא מדובר רק ב''אולי בעקבות הגשת העתירה'' כפי שכתבתי, אלא בעובדה ממש. |
|
||||
|
||||
הבה נפרוט את המעשה הראשון למרכיביו: 1. דורנר עברה עברת תנועה של מהירות מופרזת 2. דורנר הזדהתה כשופטת וביקשה מהשוטר לוותר לה. 3. השוטר ויתר לדורנר על הקנס והסתפק באזהרה 4. דורנר הסכימה לקבל אזהרה בלבד 5. אחרי שהתפרסם הסיפור דורנר ביקשה לקבל עליה את הדוח והקנס 1. דורנר עברה עברת תנועה של מהירות מופרזת דורנר עברה עבירה של מהירות מופרזת מסוג של ברירת קנס. היא נסעה במהירות של עד 30 קמ"ש מעל המהירות המותרת1. כעבריין תנועה בעצמי יש לי נטייה לפטור את העבירה כזוטי דברים, אבל משופטים, כאמור, אני מצפה ליותר. גם שופטים הם בני אדם, ובני אדם עוברים עבירות תנועה. על כן למרות שאני מצפה משופטים להקפיד הקפדה יתרה על החוק, אני לא אזקוף לחובתם עבירה בודדת. כמובן שאם לשופט יהיה גליון הרשעות בעבירות תנועה כמו שלי אני אראה זאת ככישלון רציני. 2. דורנר הזדהתה כשופטת וביקשה מהשוטר לוותר לה. מי שנתפס בעבירת תנועה טבעי שיבקש מהשוטר לוותר לו. אבל להשתמש במעמדה כשופטת כדי לבקש מהשוטר לוותר לה הוא דבר חמור לדעתי. אם זה נכון זהו עיקר העניין. הכתבה שקישרת לא הזכירה את זה. ככל שאני מעריך את זכרונך הייתי רוצה לראות שזו לא השחרת פנים בסגנון "רבין ירה על ניצולי שואה חסרי ישע שקפצו מסיפון האלטלנה הבוערת" הנפוצה ברשת. 3. השוטר ויתר לדורנר על הקנס והסתפק באזהרה לשוטרי תנועה יש רשות לוותר על הדו"ח ולהסתפק באזהרה. זה דבר די נפוץ, ולא כטענתך. השוטר בודק את עברו של הנהג ואם עברו נקי מספר שנים אחורה הוא מוותר לו על הקנס והנקודות. האזהרה נרשמת ולכן לא ניתן להסתמך על עבר נקי בשנית. גם כאשר כבר קיבלת קנס מהשוטר אתה רשאי לבקש מהמשטרה להמיר אותו באזהרה. מסתבר שכשליש מהבקשות נענות בחיוב. 4. דורנר הסכימה לקבל אזהרה בלבד ברור שאם ביקשה ויתור היא גם הסכימה לקבל אותו, השאלה העיקרית היא כאמור האם השתמשה במעמדה מול השוטר. 5. אחרי שהתפרסם הסיפור דורנר ביקשה לקבל עליה את הדוח והקנס כאן אני לא רואה בעיה כלל. זו התנהגות אחראית מצד שופט בכיר שמבקש למזער את הפרשה ולא להגרר למאבק משפטי. כמו שנאמר: אל תכנס להאבקות בבוץ עם חזיר. לא משנה מי ינצח, שניכם תתלכלכו בבוץ והחזיר גם יהנה מזה. לעניין הרשעת דמיאניוק- איני מצוי בפרטים, אבל המחוזי שמע עדויות רבות והרשיע את דמיאניוק על סמך עדויות אלה. העדים זיהו את דמיאניוק כאיבן האיום. אני לא רואה שהצבעת על פגם בהתנהלותה של דורנר כאדם או כשופט בעניין זה. לפי התאור שלך העליון הפך את החלטתה לאור מידע חדש, ולא משום שמצא פגם בשיקול הדעת של שופטי המחוזי. לסיכום- אם אכן השתמשה דורנר במעמדה כשופטת כדי להמנע מקנס הערכתי אליה תרד מאוד, ודבר זה טעון הוכחה עדיין. כל שאר הדברים לא פוגעים בהערכתי אליה. ___________ 1 היום גם נסיעה של עד 40 קמ"ש מעל המהירות המותרת בדרך בינעירונית נענשת בקנס בלבד. אאז"נ בזמן המדובר הקנס היה רק עד 30 קמ"ש מעל המותר גם בדרכים בינעירוניות, ומעבר לזה- הזמנה למשפט ללא שיקול דעת לשוטר. |
|
||||
|
||||
פרשת דוח התנועה אירעה בזמנים שבהם אי אפשר היה למצוא כל דבר ברשת ולכן כל דבריי היו מבוססים על זכרוני. גם די הופתעתי ושמחתי כשמצאתי את הקישור לעתירה שאמתה כמעט את כל מה שזכרתי וגם הוסיפה עובדה מעניינת. המעשה כפי שאני זוכר הוא שדורנר הזדהתה כשופטת בעליון ואז השוטר ווי תר ולא היה צורך בבקשה שיוותר. החמור בעיני שהיא הסכימה שיוותר. למרות ההסברים הארוכים שלך לו הייתי שופט בבית המשפט העליון הייתי עומד על כך שלא יהיה וויתור. כשהייתי מקבל דוחות על מהירות הייתי מקבל אותם בשקט ומעולם לא בקשתי מהשוטר שיוותר. (היום, אגב, יש לי ברכב שעון צריכת דלק והוא פועל עלי יותר מאלף שופטים). העובדה שבדיעבד בקשה שהדוח יוגש מוכיחה למרות דבריך שזה מה שהיה צריך לעשות מלכתחילה. הגנתך על דורנר בקשר לפסיקה במשפט דמיניוק וטענתה המאוחרת שהיא עדיין מאמינה שהוא איבאן האיום הם כה בלתי סבירים שלא אוסיף דבר על מה שכתבתי בעניין זה לך ולצפריר ואתן לקוראים לשפוט. |
|
||||
|
||||
קישרתי למעלה למאמר הישן שלך. המגישה היתה דליה יאירי. |
|
||||
|
||||
תודה. אכן ראיתי שקשרת אבל עד כה לא קראתי את המאמר שוב. עכשיו קראתי ובעקבות הקריאה יש לי עוד משהו להגיד לצפריר. |
|
||||
|
||||
ביום חמישי בשבוע שעבר שמעתי מפי שפטל בערוץ 201 עוד סיפור שבאזני נשמע מאד דרמטי ומעורר מחשבה בקשר לפרשת דמיניוק. מדובר בפעולה של משטרת ישראל והפרקליטות בעת החקירה טרם המשפט במחוזי. איני יודע באיזה שלב הסיפור הזה נודע לשפטל ואיך, וגם הוא גורר עוד שתי תמיהות נעלמות שאיני יודע את פתרונן משום שלשפטל אפשר לשלוח שאלות, אך תשובות לא חוזרות. והסיפור הוא כזה: בעת חקירת דמיניוק טרם תחילת המשפט במחוזי, נשלח חוקר של משטרת ישראל (בשם בצלאלי אם אני זוכר נכון) ובידיו "תועדת טרווניקי" הידוע, למעבדה בגרמניה המתמחית בזיופים. אנשי המעבדה בחנו את המסמך בחינה ראשונית והודיעו מיד לחוקר שמדובר במסמך מזויף וגם הסבירו לו על סמך מה הם חושבים זאת, חותמות לא מתאימות וכדומה. הוא התבקש להשאיר אצלם את המסמך מספר ימים כדי שיבצעו בדיקה מפורטת ויכתבו דוח על ממצאיהם. האיש טלפן ארצה וסיפר את מה שאירע, ואז הוא קיבל הוראה לחזור מיד עם המסמך ארצה. כידוע המסמך הזה היה הראיה לכך שדמיניוק היה "ואכמן", שומר במחנה ריכוז, למרות שהוא עצמו הכחיש זאת, וכנראה על סמך המסמך הזה כינה בית המשפט העליון בזכותו את דמיניוק מחמת הספק מאשמת היותו איוון האיום, את דמיניוק "ואכמן". ברור שהסיפור הזה מחזק אצלי את דעתי הכללית שהפרקליטות היא גוף עברייני שהאמת היא הדבר האחרון שמעניין אותו. התמיהות שעורר אצלי הסיפור היו: 1. למי היה אינטרס לזייף תעודה כזאת, שבגללו זייף את המסמך? 2. איך זה שהסיפור החשוב הזה הזה לא הודלף מאנשי המעבדה בגרמניה שהכירו את המסמך, בעת שכיכב במשפט במחוזי בכמה ישיבות? 1 התכנית עדיין לא נמצאת באינטרנט ואם תופיע אחזור ואקשיב לדברים כי אולי לא כל הפרטים נרשמו במדויק בזיכרוני. |
|
||||
|
||||
התכנית מופיעה עכשיו באינטרנט החל מ 44:40 הסיפור על מעשה הרמייה של הפרקליטות, ולפני כן תיאור מפורט של פסק הדין של בית הדין הפדרלי לערעורים בארצות הברית שזיכה את דמיניוק מהיותו איבן האיון זיכוי מוחלט פה אחד על ידי 11 שופטים. אני איני מבין איך סיפור כזה על התנהלות עבריינית של הפרקליטות עוברת כל כך בשקט. לדעתי אמות הספים צריכות לרעוד. היכן התגובה של דורנר (ה"ישרה" לפי אריק) שבמשפט שהתנהל לפניה פרט כל כך מהותי לא הובא בכלל, ובשל ההטעיה הזאת פסקה יחד עם עמיתיה ש"תעודת טרווניקי" היא מסמך אוטנטי? לרשימת התמיהות הייתי מסיף עוד שאלה: 3. האם בית המשפט הזוטר בגרמניה שהרשיע את דמיניוק באשמה שהיה שומר במחנה ריכוז, הכיר את הסיפור על חוות הדעת של המעבדה בגרמניה לגבי "תעודת טרווניקי"? |
|
||||
|
||||
אגב, לפי הסיפור ששמעתיו עכשיו שוב הגוף שזייף את "תועדת טרווניקי" היה הקגב. אבל מדוע? מה היה האינטרס? |
|
||||
|
||||
שפטל אומר שהפרטים מופיעים בכתבה של 12 עמודים בשטרן, מעניין למצוא אותה. |
|
||||
|
||||
איני יכול להפסיק לחשוב על הסיפור הזה. הרי היועץ המשפטי דאז ביקש לבטל את העתירות להעמדת דמיניוק לדין בגין היותו ואכמן מחמת חוסר ראיות ובית המשפט העליון קיבל את דעתו. האם הכיר היועץ המשפטי את הסיפור? סביר שכן. הרי הפרקליטות היא זו שיצרה את הסיפור הזה וסביר ששיתפה בו את היועץ המשפטי, ואולי הוא אף היה חלק מהסיפור1. האם גם לשופטי העליון הגיע הסיפור הזה? גם כן סביר שכן שאם לא כן לא היו דוחים את העתירות. ובכל זאת לכל הציבור היה ברור שדמיאניוק אם אינו איוון האיום אז הוא לפחות שומר במחנה ריכוז שהרג יהודים. איך הם הצליחו למרוח את השקר הזה על כולנו? איך זה ששום דבר לא דלף מאנשי המעבדה בגרמניה? זה נשמע כמו סיפור מעולם אחר. 1 לא בדקתי אם הוא כיהן כיועץ משפטי גם כשנערך המשפט במחוזי ולפניו. |
|
||||
|
||||
וגם אחרי שהסיפור הזה התפרסם בשטרן, אני צריך לשמוע אותו רק משפטל. אף אחד מהאמונים על זכותו של הציבור לדעת לא טורח לספר לנו. אפילו אין צורך שהפרקליטות תוציא עליו צו איסור פרסום, והדבר יוודע מפי שר סורר ומורה. איך כל כך בקלות הם מצליחים להסתיר את קלונם? בינתיים זה רק בערוץ 20 וגם באייל הקורא בגללי. בשום מקום אחר זה לא נמצא. |
|
||||
|
||||
אדם שהאמת חשובה לו מוטב לו שירחק מאותו מסית ושקרן פתולוגי שנמצא ראוי במקומותינו לתואר עו"ד. מאז הרשעתו וזיכויו של דמאניוק בישראל התפרסם מידע המעמיד בספק גדול שאיואן דמאניוק הוא אכן איואן האיום מטרבלינקה. אבל לאותו מנוול לא די בכך והוא חייב להוסיף על העובדה הזו עטרת של כזבים מחוצפים שאין להם שום בסיס. א. אפטור עצמי מהדיון בכזביו של שפטל מלבד השקר הגדול מכולם ואסתפק בהצגת עובדות אלטרנטיביות. ב. "בית משפט לערעורים של 11 שופטים בארה"ב זיכה את דמאניוק" - לפני ואחרי משפט דמאניוק בישראל לפחות 20 פורומים משפטיים בארה"ב דנו בעניינו של דמאניוק. עניינו הגיע עד לביה"מ העליון של ארה"ב שסירב לדון בערעור האחרון של דמאניוק ואישר באופן סופי וחלוט שאפשר להסגירו לגרמניה. ג. אם לתמצת את פסה"ד של מערכת המשפט בארה"ב היא פסקה שדמאניוק לא הצליח להציג שום ראיה סבירה להוכחת טענותיו על מקום המצאותו בתקופה הרלאבנטית ולכן אין ספק שהוא שקר בעת בקשת האזרחות שלו. ד. מול כל אלה נטפל השקרן המתמיד לפסה"ד מלפני 1998 של בית משפט פדרלי לערעורים בסינסנאטי שפסק כי רשות ה-OSI (הגירה) השתמשה בראיה כוזבת כדי להסגיר את דמאניוק לישראל. בעקבות פסה"ד הזה פסק שופט מאוהיו (Paul R. Matia) שיש להחזיר לדמאניוק את האזרחות. כעבור כמה שנים ב-2002 אותו שופט פסק שדמאניוק אכן שמש כשומר במחנות ה-SS, שיקר לרשויות ההגירה של ארה"ב ולכן אפשר לבטל את אזרחותו ולהסגירו לכל דורש. ה. ב-6 מדינות (ארה"ב, גרמניה, פולין, אוקראינה, ספרד וישראל) נטען בבתי המשפט כי ג'ון איוואן דמאניוק היה שומר במחנות המוות של ה-SS. ו. התעודה שהוצגה כבר במשפט בישראל הציבה את דמאניוק במחנה הקטן טרווניקי ששימש את ה-SS כבית ספר להכשרת שומרי מחנות. כבר אז הועלו טענות שהתעודה שמקורה באוקראינה של ימי בריה"מ, היא מזוייפת. היו עדים לכאן ולכאן. בסופו של דבר, בגלל התמוטטות בריה"מ התברר שהנקוו"ד הסובייטי התעסק מעשה שגרה עם התעודות האלו ולכן אמינותה כראיה התערערה. הנקוו"ד השתמש בתעודות מקוריות שנפלו לידיו ו"תיקן" והדביק חלקים ותמונות מתעודות שונות. ז. אם לשפוט לפי פסיקת בתי המשפט בארה"ב וגרמניה, ג'ון איוואן דמאניוק אכן הוכשר במחנה טרווניקי ושרת כשומר מחנות בסוביבור ומיידנק ולכן גם אם התעודה "טופלה" לפחות חלקים ממנה הם מקוריים. ח. בית המשפט הפדרלי בגרמניה האמין לראיות שהציבו את דמאניוק במחנה סוביבור והרשיע אותו בשותפות לרצח האלפים שהתרחש שם וגזר את דינו ל-5 שנים בכלא. (דמאניוק מת בזמן ההמתנה לערעור ולכן ההאשמות נגדו בוטלו ע"פ החוק הגרמני). ט. חשוב לציין שביה"מ הגרמני לא מצא ראיות למעשי רצח שבוצעו ע"י דמאניוק באופן אישי, אלא הרשיע אותו רק על סמך נוכחותו שם כשומר. י. חשוב מזה, ע"פ טענת הויקיפדיה, תקופת נוכחותו של דמאניוק בסוביבור חופפת לתקופת מעלליו של איוואן האיום בטרבלינקה ולכן הוא לא יכול להיות איוואן האיום. יא. להבנתי האישית, הטענה האחרונה היא בהחלט כבדת משקל אבל לחלוטין לא סופית. ברור ששומרי המחנות הועברו לעתים ממחנה למחנה ושאלת הנכחות של ג'ון איוואן דמאניוק במחנות שונים ובזמנים שונים נותרה פתוחה. גרוע מכך, כבר במשפט בישראל, הופיעה הסברה שהיו יותר מאיוואן האיום האחד, אשר רק בתודעתם של הניצולים הפכו לדמות מיתית אחת. יב. לסיכום, ע"פ רוב הדעות היום, עוה"ד השקרן שלנו היה עורך דינו של שומר במחנות ההשמדה הנאציים. אם דמאניוק היה גם איוון האיום בהא הידיעה או בכלל, בכך יש ספק גדול. |
|
||||
|
||||
אלמלא חשבו שדמיניוק הוא איוון האיום לא היו מביאים אותו לדין. לא הלכו לחפש כל שומר במחנות ההשמדה אחרי 40 שנה ולדון אותו למוות. לכן הספק הגדול בכך שהוא איוון האיום הוא הענין העיקרי והוא מספיק לי להצדיק את הזיכוי שלו, גם אם היה ואכמן. לפי ויקיפדיה בג"ץ דחה עתירות להעמדתו לדין של דמיאניוק באשמת היותו ואכמן בסוביבור, לנוכח התנגדותו של היועמ"ש, שחשש מזיכוי נוסף. תפסתי את שפטל באי אמירת אמת מובהקת בעניין אחר תגובה 711338. אני לא הייתי מסתמך עליו כמקור. |
|
||||
|
||||
מה, אז לא לסמוך עליו כשהוא מסית נגד ראשי הנחש? |
|
||||
|
||||
אני מבקש להתייחס בכבוד לשר המשפטים הבא. ובאותה הזדמנות גם ללאון בן עטר, שר התרבות הבא. |
|
||||
|
||||
השאלה היא האם תפסת את שפטל אי פעם באמירת אמת? על מה שאמרת אין כלל מחלוקת. הייתי מוסיף ואומר שאין ספק שמשפט דמאניוק היה במידה רבה משפט ראווה שמדינת ישראל יזמה בעיקר לצרכי אינדוקטרינציה והסברה ופחות מן הצדק המשפטי. נניח שדמיאניוק אכן היה אותו שומר סאדיסט מטרבלינקה שהואשם בעשרות מקרי רצח אכזריים במו ידיו, גם במקרה זה הוא היה חייל סובייטי שנפל בשבי האוייב והסכים לשתף פעולה עם שוביו. להבדיל מאייכמן הוא לא היה מיוזמי ומתכנני תכנית ההשמדה ובודאי שלא היתה לו אחריות לכל מה שהתרחש במחנה טרבלינקה. מצד שני אפשר להבין את רצונה של מדינת ישראל כבאת כוחם של נרצחי השואה וניצוליה לבוא חשבון גם עם שומר המחנות האחרון ברשימה. בחלקו הראשון של המשפט היו עדויות ממושכות על ההיסטוריה של השואה והמלחמה בין גרמניה הנאצית לבריה"מ. זכור לי אדם בשם הרוזן טולסטוי שהעיד במשך כמה ישיבות על ההיסטוריה של התקופה. באותה עת שפטל היה רק עוזרו של עוה"ד האמריקאי של דמיאניוק או'קונור ואאל"ט היה זה או'קונור (ולא שפטל) שהתנגד לעדויות שאינן קשורות באופן ישיר למעשיו של דמיאניוק. ביה"מ דחה אותו בקש של הסבר נדרש של הרקע למעשיו של דמיאניוק. נראה שביה"מ בחר לשרת את המטרה החינוכית של המשפט והסכים לשלם את ליטרת הבשר המתחייבת. לטעמי חבל שכך היה. לגבי הזיכוי בערעור, לא היתה על כך מחלוקת והדבר נעשה בהסכמת ובשת"פ של התביעה. בזמנו לא דובר על הסכנה של זיכוי דמיאניוק מן ההאשמות הפחותות של קריירת השמירה שלו בטרווניקי ובסוביבור, אלא על עניין ה-double jeopardy. אם נאשם מזוכה מהאשמה חמורה ואז חוזרים ומעמידים אותו לדין על האשמה פחותה מאד, עשוי להתקבל הרושם של התנכלות לנאשם וניסיון להרשיעו בכל מחיר. לשפטל לא די בהצגת עצמו כמי שהביא לזיכויו של דמיאניוק, הוא חייב להציג את דמיאניוק כקרבן חף מפשע של מערכת משפט מפא"יניקית מושחתת, דבר שכאמור אין לו שחר. להתרשמותי האישית, כמי שאינו בעל ידע והבנה משפטית, שפטל התגלה כעו"ד כושל שהצליח בעיקר לעורר את האנטגוניזם של השופטים ונכשל לגמרי בהבאה לתשומת ליבם של הספקות והכשלים בזיהוי. חלקו של שפטל בזיכוי נראה לי שולי והזיכוי נבע בעיקר מן ההודאה של התביעה בספקות שהתעוררו בעניין הזיהוי. במשפט עצמו שפטל העלה לדוכן את אותו העד שהביאו עוה"ד האמריקאים של דמיאניוק וטען שתעודת טרווניקי מזוייפת. אותו העד שרשות ההגירה האמריקאית לא קבלה את עדותו. עוד אחד משקריו המחוצפים של שפטל הוא שתעודת טרווניקי היא "זיוף חובבני". למעשה בתי המשפט של ארה"ב וגרמניה פסקו שהתעודה אותנטית וגם הנאשם עצמו לא טען שלא מדובר בתמונתו. העובדה שידוע שהנקוו"ד "טיפל" בתעודות כאלו מעשה שגרה, יוצרת בעיית אמינות למסמך אבל אינה מוכיחה שהוא מזוייף. אם אכן ג'ון איוואן דמיאניוק לא היה איוואן האיום אלא היה סתם שומר מחנות מן השורה, הרשעתו במחוזי נבעה מכך שלא היה לו הסבר סביר לתעודה ולעומת זאת התעקש על אליבים וטענות שהוכחו כשקריים (הוא טען שהיה חייל בצבא ולאסוב ושהה במחנות שלהם בזמנים שבהם כלל לא היו שם). |
|
||||
|
||||
אתה מוכיח בורות גמורה בכל עניין זיכויו של דמיאניוק מאשמת היותו איוון האיום, למרות שספרתי על כך כמה פעמים כאן. זה לא ש"ספיקות שהתעוררו בעניין הזיהוי", אלא מדובר בפרוטוקולים של משפט שנערך בחצי האי קרים שבו התברר מעדויותיהם של עדים שהופיעו בו שאיוון האיום היה אדם אחר בשם איוון מרצנקו. לפחות חלק מהמסמכים האלה היו בידי התביעה בארצות הברית טרם ההסגרה אך היא העלימה אותם מבית המשפט שאפשר להסגיר את דמיניוק לישראל, וכן מהסנגוריה. לאחר שדמיניוק שב לארצות הברית הוא זוכה שם על ידי בית דין לערעורים שכלל 11 שופטים זיכוי מוחלט מאשמה זו (ולא "מחמת הספק" כפי שזיכהו בית המשפט העליון בארץ). מי שמצא את המסמכים האלה אחרי שהועלמו, היה שפטל והסנגוריה שבקרו בין השאר בחצי האי קרים ואף שוחחו עם השופט ששפט במשפט זה. שקד והתביעה שהביאו בסופו של דבר את המסמכים האלה ארצה ובקשו מבית המשפט לזכות את הנאשם, לא עשו זאת מפאת התקפת יושר פתאומי שנפלה עליהם אלא, לאחר ששפטל סיפר לשקד על ממצאיו, וזה ראה שלא תהיה ברירה אלא לזכות את הנאשם. תחת הסוואה שהוא במילואים יצא שקד בסתר לברית המועצות, והביא את המסמכים כדי להקטין את בזיון התביעה. חלקו של שפטל בפרוש לא היה קטן בסיפור הזה. התביעה לא התנדבה להביא לזיכוי דמיניוק סתם ככה, ואפילו מי שלא מכיר את הסיפור צריך להבין זאת רק מסיבות של היגיון. אשר להיותו של דמיאניוק שומר בסובידור, נסיבות אי העמדתו לדין היו שונות לגמרי ממה שאתה מתאר. לאחר זיכויו בעליון הוגשו מספר עתירות לבג"ץ כדי שהמדינה תעמיד את דמיאניוק לדין באשמה זו. היועץ המשפטי לממשלה התנגד לכך לא מהסיבה שאתה מספר עליה, אלא בגלל טענתו שאין די ראיות להרשעה ושמערכת המשפט בארץ עלולה, לכן, להתבזות שוב. בית המשפט העליון שדחה את העתירות כתב בנימוקיו בין השאר "צודק היועץ המשפטי". זה נכון שבסופו של הסיפור בית משפט זוטר בגרמניה עם דן יחיד הרשיע את דמיאניוק באשמה זו, אבל הוגש ערעור על פסק הדין הזה שלא התברר בגלל מותו של הנאשם, ולכן בהתאם לחוק הגרמני ההרשעה הזאת בוטלה. האם היה דמיאניוק אכן משתף פעולה עם הנאצים ברצח יהודים? עד לאחרונה לא הייתי בטוח בשאלה זו, אבל לאחרונה פרסם השטרן הגרמני סיפור מעניין על כך שטרם המשפט במחוזי בישראל נסע חוקר של המשטרה למעבדה בגרמניה שנחשבת למקצועית ביותר בעולם לבחינת מסמכים של הרייך השלישי, והם קבעו מיד שמסמך טרווניקי הוא מסמך מזויף. החוקר חזר מיד ארצה והקביעה של המעבדה הזאת הועלמה מהסנגוריה ומבית המשפט. בגלל הסיפור הזה אני נוטה היום לחשוב שדמיאניוק, כפי שטען לא היה גם ואכמן. אשר לתפישת שפטל באי אמת על ידי אריק בעניין זיכויו של אלי הורביץ, כאן אני נוטה להסכים עם אריק, והעניין הזה מצטרף לתמיהה שנייה (אחרי הסיפור הישן של היותה של ישראל השנייה באירופה בתל"ג לנפש, מאוחר יותר תוקנה על ידי שפטל), והייתי שמח להציג לשפטל את העניין הזה בשאלה, אך לצערי הדבר הזה לא אפשרי. כלומר אפשר לשאול אבל לא מקבלים תשובות. |
|
||||
|
||||
נא להוסיף לרשימת השקרים המחוצפים של שפטל(?) תמונה קבוצתית של השופט שדן יחיד את דמיאניוק במינכן בשנת 2011: |
|
||||
|
||||
את כל מה שכתבתי כתבתי מהזיכרון. הפרט הזה של ''דן יחיד'' נמצא בזיכרוני כטענה של שפטל, אך איני מוצא לו כרגע מקור, ואולי מדובר באי קליטה נכונה של דבריו שהביאו לטעות שלי (שכמה משתתפים ישמחו לכנותה שקר), ולא בשקר של שפטל. |
|
||||
|
||||
ו ''לייק'' לניסוח תגובתך. |
|
||||
|
||||
אז עכשיו בשביל שפטל גם מערכת המשפט האמריקאית והגרמנית נכנסות לקנוניה? מבחינתי זהותו של דמיאניוק עמדה למבחן במספיק הליכים משפטיים (ברצות הברית ובגרמניה). מי שרוצה לטעון שהיו בעיות צריך למצוא יותר מסתם תמיהות. (שלא לדבר על כך ששפטל לא רוצה להודות שהלקוח שלו היה אשם. מה לעשות) |
|
||||
|
||||
אתה מתייחס לעניינים ישנים שלא קשורים לסיפור המדהים שהבאתי בתגובתי האחרונה, ועל אותם עניינים ישנים כנראה לא קראת בעיון, כי לו עשית זאת היית מגלה שמערכת המשפט הישראלית קבעה בסופו של דבר שאין הוכחות שדמינויק הוא איוון האיום וגם שהוא ואכמן, מערכת המשפט האמריקאית קבעה בסופו של דבר באמצעות 11 שופטים בבית משפט פדרלי גבוה פה אחד שדמיניוק אינו איוון האיום בוודאות, ומערכת המשפט הגרמנית הוציאה פסק דין שמדובר בואכמן אך פסק הדין הזה בוטל עקב מותו של הנאשם. |
|
||||
|
||||
מערכת המשפט הישראלית לא בדקה את הטענה שג’ון דמיאניוק היה ואכמן. מערכת המשפט האמריקאית (בכמה ערכאות ערעור) בדקה אותה ומצאה שיש מספיק ראיות כדי להסגירו לגרמניה. מערכת המשפט הגרמנית הרשיעה אותו בערכאה אחת. הוא ערער ומת בהמתנה לערעור. |
|
||||
|
||||
בית המשפט העליון הישראלי כינה את דמיניוק ''הואכמן'' בפסק הדין שבו זיכה אותו מהיותו איוון האיום. אבל מאוחר יותר כאשר הוגשו עתירות שדרשו להעמידו לדין באשמת היותו ואכמן, הסכים אותו בית משפט, הפעם בשבתו כבג''ץ, עם היועץ המשפטי שאין להעמידו לדין משום שאין הוכחות, ובעיני זה שקול לזיכוי מחמת הספק. ההסגרה לגרמניה, הייתה לא עקב פשעי מלחמה אלא עקב שהייה בלתי חוקית בארצות הברית. לפי החוק הגרמני נאשם שהגיש ערעור ומת לפני שהערעור התברר פסק הדין המרשיע מבוטל. לכן כפי שאמרתי מערכת המשפט הגרמנית בסופו של דבר לא הרשיעה אותו. |
|
||||
|
||||
בית המשפט בארץ לא דן אף פעם בתביעה על כך שהוא ואכמן. בית המשפט בארצות הברית קבע שהוא היה ואכמן ועל סמך זה שלל את אזרחותו. בית משפט בגרמניה קבע שהוא היה ואכמן. אף ערכאה ערעור לא הפכה את הקביעה הזו. אז מכיוון שמערכת הצדק הישראלית היא מושלמת ועדיפה על זו שבגרמניה ובארצות הברית, הוא זכאי מחמת הספק. |
|
||||
|
||||
אנחנו אומרים בדיוק את אותו דבר, הגם שהניסוחים שלנו שונים. |
|
||||
|
||||
טעיתי, ואני חוזר בי מהמשפט השני, אחרי שקראתי על הסגרתו בויקיפדיה. ההסגרה הייתה אמנם עקב בקשת הסגרה של הגרמנים בגלל פשעי מלחמה. אבל הסיפור על קביעת המעבדה הגרמנית ש''תעודת טרווניקי'' הייתה זיוף, מראה בעליל שדמיניוק לא היה ואכמן כי התעודה הזאת הייתה ההוכחה היחידה לכך, כפי שאפשר היה להסיק מעיכוב אחר דיוני בית המשפט המחוזי בארץ. |
|
||||
|
||||
התכוונתי לעיקוב ולא לעיכוב. |
|
||||
|
||||
בויקיפדיה האנגלית מופיע הקטע הבא ובו הסיפור מהשטרן וגם ראיה מזכה נוספת שהושמטה: Concealed exculpatory evidence On 5 March 1992, German magazine Stern published a claim that the Israeli prosecution concealed crucial information about the Trawniki card being a forgery, and that the Israelis had the full cooperation of the German police and the Ministry of Justice. The article stated that on 23 January 1986, three weeks before the trial, Superintendent Amnon Bezaleli took the original Trawniki card for examination at the German police force's main criminal-identification laboratory at the Federal Criminal Police Office (BKA) in Wiesbaden. Bezaleli was the prosecution's central witness on the Trawniki document. According to Stern, the BKA, after a cursory examination, told Bezaleli that this was a counterfeit document forged in a more or less amateur way. לעומת זאת מצאתי כתבה בשטרן מיום 2/7/2009 שמרחיבה בעניין התעודה המזויפת כן או לא. הסיפור שם שונה מאוד.
The BKA laboratory's preliminary analysis addressed the following points: the face in the photograph, which the prosecution identified as Demjanjuk's, had been pasted onto the uniform using photomontage techniques; the picture was not originally attached to the card, but had been transferred from another document; there was no match between the seal on the Trawniki picture and that on the document itself. The analysts did not have time to compare Demjanjuk's known signature with the Demjanjuk signature on the Travniki document. Dr. Louis Ferdinand Werner, head of the BKA, speculated to Bezaleli in a private conversation that the card was counterfeit. Bezaleli consulted people from the state prosecutor's office in Jerusalem, then instructed Werner to stop all tests on the card.51 During the trial, Demjanjuk was again identified on the photo spread by Otto Horn, a former German SS guard at Treblinka.49 This testimony became controversial later because it was discovered by Yoram Sheftel that on 14 November 1979, Otto Horn was interviewed by the newly created US Department of Justice Office of Special Investigations (OSI). The OSI showed him the picture of Demjanjuk, but at that time Horn failed to identify Demjanjuk as Ivan the Terrible, or even as a guard from Treblinka, or as anyone he ever knew in the SS forces. The OSI report regarding Otto Horn's failure to identify John Demjanjuk as Ivan the Terrible would have been exculpatory, but was withheld by the OSI.52 |
|
||||
|
||||
המקור השני הוא בגרמנית. מה מסופר שם? |
|
||||
|
||||
קליק ימני בדף ו"תרגם לאנגלית" גורם לכרום לתרגם. לא קראתי הכל אבל בכללי הישראלי (בצלאלי?) אומר שהוא הגיע למכון רק כדי לאמת שהחתימה על המסמך מתאימה לחתימתו של מי שחתם עליו על מסמכים אחרים. שאנשי המכון ראו את המסמך רק למספר דקות, לא תחת מיקרוסקופ וכו', מה שלא מאפשר להם לקבוע דעה מקצועית לגביו. המקוריות של המסמך אושרה על ידי מספר מומחים אחרים. ידה ידה. |
|
||||
|
||||
אם כך הסיפור לא שונה מאד. התגובה של שקד שהתבקש להגיב הייתה שהפרקליטות סומכת על המומחים שלנו, והתגובה של חוקר המשטרה שאולי היה לו יותר זמן להכין תגובה נאותה, הייתה מה שאמר. זה די הגיוני וצפוי, שכך יגיב, אבל האם הגיוני שמה שאמר אמת? אני סבור שלא. |
|
||||
|
||||
מהחלקים שקראתי בכתבה הבנתי ששלושה מומחים שונים, בארץ ובארה''ב, קבעו שהמסמך אותנטי. אבל ההתנהגות של התביעה עדיין לא ראויה. אם מומחה אומר שנראה לו שהראיה מזויפת ולא נותנים לו לבדוק אותה זה לא תקין. זה סימן שמחפשים הרשעה במקום את האמת. |
|
||||
|
||||
אחד הדברים שמאד מפריעים לי הוא היכולת של הפרקליטות לשלוט בדעת הקהל1. בזמנו עקבתי באופן די הדוק אחר השידורים החיים מהמשפט בבית המשפט המחוזי2. לא היה לי אז שום ספק שדמיניוק הוא איוון האיום, ולא היה לי שום ספק שתעודת טרווניקי היא מסמך אותנטי. באותה העת הפרקליטות ידעה שהמעבדה שאותה מתאר שפטל כמעבדה הכי מקצועית לקביעה אם מסמכים של הרייך השלישי הם מזויפים סבורה שמדובר במסמך מזויף. אך היא הסתירה את המידע החשוב הזה מהסנגוריה ומהציבור. אני זוכר שהסנגוריה עשתה מאמצים גדולים להראות שישנה אפשרות שהתעודה מזויפת, אך המאמצים האלה נראו לי אז פתטיים. ראיתי תמונה של התעודה עם פרצופו של דמיניוק הצעיר, והיא נראתה לי בסדר גמור, ושיפסיקו לבלבל את המוח. . . שפטל הצעיר שננזף ללא הרף על ידי אב בית הדין נראה לי אף הוא מאד פתטי, אל מול התובע שקד המבריק והבטוח בעצמו3. אחר כך באה פרשת הזיכוי מחמת הספק בבית המשפט העליון. הדיווח בתקשורת היה מאד מצומצם. הייתה פה איזו שהיא הפתעה שנפלה עלינו מבלי שמישהו באמת ניסה להסביר מה בדיוק קרה. הציבור הורדם איך שהוא ולא היה ניסיון אמתי גם אצלי להבין איך קרה הזיכוי הכל כך לא צפוי הזה. המהפך אצלי בא בעקבות קריאת ספרו של שפטל "פרשת דמיניוק". את הספר הזה רכשתי בעקבות המלצה של אדם בשם יוסי דר4 שהיה אחד המשתתפים כאן באייל. תיאור פרשת הערעור תיאר גם את כל הטריקים וחוסר היושר של התביעה. זה היה סיפור מדהים. מה הדעה הכללית בציבור היום? דמיניוק הוא כמעט בטוח איוון האיום, אבל יש איזה שהוא ספק ולכן זוכה בערעור. שודר לא מזמן ראיון עם דורנר שבו טענה שהיא בטוחה שדמיניוק הוא איוון האיום, והוא זוכה רק בגלל איזה שהוא ספק משפטי. העובדה שהיה ואכמן אין עליה שום ספק. זה מה שחושב הציבור, ואף אני לפני שהתברר לי הסיפור האחרון סברתי שתעודת טרווניקי אותנטית ולכן שכמעט אין ספק שמדובר במי שהיה ואכמן. מישהו בכלל ידע אז שיועץ המשפטי סבר שאין ראיות להעמדת דמיניוק לדין באשמת היותו ואכמן, ושבית המשפט העליון סבר בענותו לעתירות שהיועץ המשפטי צודק בעניין זה? לא היה שום קמפיין להפצת מידע חשוב זה. מישהו ידע שבית משפט לערעורים זיכה את דמיניוק מאשמת היותו איוון האיום, לאחר שחרורו וחזרתו לאמריקה, פה אחד זיכוי מלא ולא מחמת הספק? והוא אפילו הורשע באשמה זו בגרמניה. התמונה שנטעה בציבור הייתה די ברורה בגלל ההסתרות האלה. מסתבר שהאמת שונה לגמרי, והפרקליטים שעסקו בפרשה הזאת יודעים זאת היטב. אבל את המידע הזה אין הם מעבירים לציבור. הם מעדיפים שימשיך לחיות בשקר. וכך גם הסיפור המדהים על המעבדה בגרמניה הגיע אלינו רק בגלל שיש היום ערוץ 20 ושפטל. לולא הם גם הדבר הזה היה שוקע. תפקידה של הפרקליטות לחפש את האמת ולא לחפש ראיות להרשעת חשוד שנמצא בידם. כך זה היה צריך להיות בפרשת דמיניוק. כך זה היה צריך להיות בפרשת ברנס. כך זה היה צריך להיות בפרשת זדורוב. כך זה היה צריך להיות בפרשת האונס והרצח של חנית קיקוס. ולמרבה הצער זה בפרוש לא כך. 1 כשאני אומר את זה אני בפרוש לא חושב על תיקי נתניהו אלא דווקא על פרשיות אחרות מהעבר. 2 על חשבון מקום העבודה, אבל אני מקווה שיש התיישנות. 3 למעט אירוע אחד שבו הובאו עדים שתיארו את זוועות טרבלינקה, ושפטל טען שהסנגוריה לא מכחישה את השואה אלא טוענת שהנאשם אינו איוון האיום, ולכן העדויות האלה מיותרות. למרות הדעה הכללית שלי, חשבתי אז שבנקודה הזאת הסנגור צודק, ולא הבנתי מדוע אב בית הדין דב לוין גוער בו בגסות רבה וקורא לו לשבת ולהקשיב. הקטע הזה מתואר גם בספר של שפטל "פרשת דמיניוק", והוא מתואר בדיוק כפי שאני זוכר אותו. 4 עורך דין במקצועו, שכמדומני היה פורש שב"כ. |
|
||||
|
||||
מסכים, במיוחד עם הערת רגל 3. גם לי זה צרם בזמן אמת. השליטה בדעת הקהל היא ענין חמקמק. המקרה הזה שהשופט גער בשפטל נראה לי יותר כמו ריצוי של דעת הקהל, וזה דבר שבית משפט לא אמור לעשות. אבל ככה זה בארץ, אומרים "שואה" וכולם עוברים לדום. היו לי פעם מדבקות אזהרה הומוריסטיות לקופסאות הסיגריות. אחת שאהבתי היתה: "אזהרה! משרד החינוך קובע שאסור להשוות שום דבר לשואה" אני חושב שבענין דמיניוק, כמו בהרבה מקרים אחרים, יש הבדל בין "האמת" לבין הרשעה במשפט. משפט הוא משחק עם כללים ברורים, והאמת היא דבר נזיל, במיוחד בעידן הפייק ניוז, וכשלכל אחד יש את "האמת שלו". ארבע פעמים יצאתי זכאי בבית המשפט למרות שהאמת היתה שהייתי אשם תגובה 555015. לכן אני מזדהה עם האמירה של דורנר שמשפטית דמיניוק זכאי אבל האמת לדעתה היא שהוא אשם. לענין התנהלות הפרקליטות בכלל אני חושב שהסמן הבוהק הוא הפרשות של רות דוד, וכל עוד אלו מטואטאות על ידי הפרקליטות הכלבים נובחים והשיירה עוברת. פרופ' יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, מסכים (ומסתבר שזו השיטה גם בארה"ב) |
|
||||
|
||||
בראיון ברדיו בתכניתו של קלמן לבסקינד ועמיתו ששכחתי את שמו עם דורנר הסתבר לי ששני המראיינים לא מכירים כלל את העובדות בפרשת הערעור שהביאו לזיכויו של דמיניוק, והפלא היותר גדול היה שהמרואיינת עצמה גם כן לא הכירה את העובדות בפרשת הערעור. היא אמרה בראיון שאדם מסוים נשפט בברית המועצות באשמת היותו איוון האיום האמיתי, והוצא להורג. זה בכלל לא מה שהיה. הנאשם במשפט ההוא היה בכלל מישהו אחר ש"עבד" יחד עם איוון האיום, ולא הוא עצמו, ואכן אותו בן זוג "לעבודה" של איוון האיום הוצא להורג. אבל במשפט הזה היו הרבה עדויות שהזכירו את איוון האיום, וכל העדים דברו על אדם בשם מרצנקו שהיה אוקראיני אחר נשוי, ומבוגר מדמיניוק בכעשר שנים. האיש הזה נעלם, ובעת שהתנהל המשפט איש לא ידע היכן הוא. זה נראה כאילו הגברת הנכבדת כל כך נבהלה מהזיכוי שפחדה אפילו לנסות ללמוד מה אירע שם, והעדיפה לטמון את ראשה בחול, ולכן שגתה בעובדות שגיאה כל כך מהותית. אתה אוהב לקרוא ספרים, ולכן אני ממליץ לך לקרוא את החלק האחרון בספרו של שפטל "פרשת דמיניוק". אין לי שום ספק שאם תקרא אותו לא תחשוב עוד שיש איזו אמת לפיה דמיניוק הוא איוון האיום כפי שאותם 11 שופטים בבית הדין לערעורים באמריקה לא סברו כך. אני בטוח שגם תגלה שמי שגילה את הראיות שהביאו לזיכוי היה שפטל והסנגוריה ולא "התביעה הישרה" כפי שהתבטא אחד השופטים העליונים. תגלה גם שה"תביעה הישרה" היא בדיוק היפוכה של "ישרה". וזה עוד לפני פרשת "תעודת טרווניקי" שהתגלתה רק בימים אלה. |
|
||||
|
||||
בגלל זה חשוב כל כך שלא משנה מה השופט חושב, אלא מה החוק מנחה אותו לפסוק. זה שדורנר ממשיכה לחשוב שהוא אשם לא משנה את העובדה שהסנגור עשה מלאכתו נאמנה והצליח לטעת בשופטים ספק סביר שבזכותו דמיניוק שוחרר. שופטים שוגים. אציין את שופט העליון חיים כהן שהצטער עד אחרית ימיו על שדחה את ערעורו של עמוס ברנס. לגבי מעללי הפרקליטות- אחרי פרשיות ד"ר מאיה פורמן, רות בן דוד, ותפירת התיקים למועמדים לשרי משפטים, ברור שמשהו רקוב שם. 90% מהתיקים הפליליים בארץ מסתיימים בהרשעה, אבל הנתון היותר מעניין הוא שהפרקליטות מגישה כתבי אישום רק ב 20% מהתיקים שמגיעים אליה. כלומר היא בוחרת היטב את המקרים שבהם היא משוכנעת שתצליח להשיג הרשעה. אבל כאשר הנאשם הוא מועמד לשר משפטים מתברר שמוגשים כתבי אישום חסרי סיכוי, והשופט נוזף בתביעה. אני עדיין נאבק בספר של פרידמן, ואם שפטל כותב כמו שהוא מדבר יהיה לי קשה מאוד לקרוא אותו. תיקון קטן- הכתבה על תעודת טרווניקי בשטרן עליה דיבר שפטל פורסמה ב 1992. הפרשה התגלתה לך עכשיו (וכנראה גם בזמנה לא זכתה להדים בישראל) אבל היא לא חדשה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שלעניין פרשת דמיניוק אתה מוצר מובהק של הפרקליטות. אתה חושב בדיוק מה שרצו שהאיש ברחוב יחשוב. לעניין זה צריך להפריד בין הדיון במחוזי והדיון בעליון. לגבי הדיון במחוזי, זה נכון שאני סבור שאם השופטים מרשיעים את הנאשם משום שהגיעו למסקנה שאין ספק סביר באשמתו, ואחר כך מתגלה שהוא חף מפשע, דבר כזה צריך לקרות בהסתברות מאד קטנה, ולצערנו אנו נתקלים שוב ושוב במקרים שמוכיחים שההסתברות הזאת אינה קטנה כלל, ראה פרוייקט החפות בארצות הברית, אבל בכל זאת אפשר לקרוא לכך טעות, וטעויות קורות. לכן אין לי ביקורת קשה מאד על בית המשפט בעניין ההרשעה במחוזי1 , ואני מוכן לקבל שטעויות כאלה יכולות לקרות. הסיפור בדיון בעליון היה לגמרי אחר. כאן נמצא איוון האיום האמיתי והוכח לא שיש ספק בהרשעתו אלא שהאמת היא שדמיניוק אינו איוון האיום כפי שפסק גם בית הדין לערעורים בארצות הברית פה אחד מאוחר יותר. וכאן עשה בית המשפט את אשר לא ייעשה. הוא זיכה אותו "מחמת הספק", מן הסתם כדי להקטין את הבושה של מערכת המשפט הישראלית ושופטי המחוזי שבאותה עת כיהנו כולם בעליון, והיו חבריהם של השופטים. וזה היה פשוט ביזיון. כפי שאמרתי, לו קראת את ספרו של שפטל אין לי ספק שהיית משתכנע בכך בעצמך. איני מבין למה כוונתך ב "כותב כמו שהוא מדבר". אני חושב שהוא יודע להתנסח בצורה מאד רהוטה, והלואי שאני הייתי יכול להתנסח בדיבור כמוהו. אם אתה מתכוון לכך שהוא לעתים מנבל את פיו בתכנית שלו (וכך מעלה את הרייטינג של התכנית), אז אני יכול להרגיע אותך. בספר אין ניבולי פה והשתלחויות, והכל מסופר בצורה רהוטה ומנומקת. 1 אבל על הפרקליטות בהעלימה את סיפור המעבדה בגרמניה יש לי כן ביקורת קשה. בית המשפט לא היה מודע לכך, ולא אליו אני בא בטענות בעניין זה. |
|
||||
|
||||
בדיבור של שפטל התכוונתי למתק השפתיים והחגיגיות, שמכבידים עלי כשאני מאזין לו יותר מאשר ניבולי הפה. בכל מקרה, כיוון שהוא סניגור פלילי כבר הרבה זמן, קשה יהיה לי לקבל את דבריו כפי שהם, כי העבודה של סניגור היא להציג רק צד אחד של האמת, הצד שנוח ביותר לטיעון שלו, ואחרי הרבה זמן אנשים נוטים לקחת את העקרונות של העבודה שלהם הביתה. |
|
||||
|
||||
בספר יש סיפור. יש תיאור של פעולות הסנגוריה, שבמקרה הזה אפשר היה לכנותה יותר פעילות בלשית, שכללה מסעות בפולין אוקראינה ועוד ארצות, ופגישה עם אנשים שחיו אז, וששפכו או על הפרשה. יש גם תיאורים של שיחות עם התובע שקד. בתיאור הזה אין לא ניבולי פה ולא מתק שפתיים. התוספות האלה פשוט לא רלוונטיות לתיאורים בסיפור. כשאתה קורא את הסיפור שיש בו עובדות בלבד, אתה מתרשם שאי אפשר לזיף דבר כזה, ומאמין שאכן הדברים קרו. מכל מקום זו ההתרשמות שלי. איני מאמין שתתרשם אחרת אם תקרא את הדברים. |
|
||||
|
||||
גם אני מאמין שאשתכנע. כשמציגים לי דברים סדורים אני משתכנע. אחר כך אם מציגים לי בצורה סדורה את הצד השני של הסיפור אני משתכנע שוב. כמה טוב שאני לא שופט. |
|
||||
|
||||
מעולם הצד השני לא הציג משהו סותר. הוא פשוט עשה שששששששש.......... וכולם נרדמו. אדרבה שיציג. |
|
||||
|
||||
אם לא הבנת את כוונתי אסביר למרות שדיברתי על כך הרבה פעמים. האם ידעת לפני שקראת דברים שאני כתבתי שבית המשפט העליון שלנו מצא בשבתו כבג"ץ שאין די ראיות להרשיע את דמיניוק באשמת היותו ואכמן? האם ידעת שבית משפט לערעורים בארצות הברית קבע פה אחד על ידי 11 שופטים שדמיניוק אינו איוון האיום ולא מחמת הספק אלא כעובדה? האם ידעת שדורנר בדיוק כמוך לא בדקה וחקרה מה היו הסיבות לזיכוי בערעור ורק קלטה משהו מעורפל שהיה ידוע בציבור? המערכת יחד עם התקשורת לא אומרת דברים הפוכים. היא פשוט לא נותנת פרסום ראוי לאמת ונוח לה שהציבור שוקע בערפל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |