בתשובה לאריק, 28/11/19 15:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השאלה היא האם תפסת את שפטל אי פעם באמירת אמת? על מה שאמרת אין כלל מחלוקת. הייתי מוסיף ואומר שאין ספק שמשפט דמאניוק היה במידה רבה משפט ראווה שמדינת ישראל יזמה בעיקר לצרכי אינדוקטרינציה והסברה ופחות מן הצדק המשפטי. נניח שדמיאניוק אכן היה אותו שומר סאדיסט מטרבלינקה שהואשם בעשרות מקרי רצח אכזריים במו ידיו, גם במקרה זה הוא היה חייל סובייטי שנפל בשבי האוייב והסכים לשתף פעולה עם שוביו. להבדיל מאייכמן הוא לא היה מיוזמי ומתכנני תכנית ההשמדה ובודאי שלא היתה לו אחריות לכל מה שהתרחש במחנה טרבלינקה. מצד שני אפשר להבין את רצונה של מדינת ישראל כבאת כוחם של נרצחי השואה וניצוליה לבוא חשבון גם עם שומר המחנות האחרון ברשימה. בחלקו הראשון של המשפט היו עדויות ממושכות על ההיסטוריה של השואה והמלחמה בין גרמניה הנאצית לבריה"מ. זכור לי אדם בשם הרוזן טולסטוי שהעיד במשך כמה ישיבות על ההיסטוריה של התקופה. באותה עת שפטל היה רק עוזרו של עוה"ד האמריקאי של דמיאניוק או'קונור ואאל"ט היה זה או'קונור (ולא שפטל) שהתנגד לעדויות שאינן קשורות באופן ישיר למעשיו של דמיאניוק. ביה"מ דחה אותו בקש של הסבר נדרש של הרקע למעשיו של דמיאניוק. נראה שביה"מ בחר לשרת את המטרה החינוכית של המשפט והסכים לשלם את ליטרת הבשר המתחייבת. לטעמי חבל שכך היה. לגבי הזיכוי בערעור, לא היתה על כך מחלוקת והדבר נעשה בהסכמת ובשת"פ של התביעה. בזמנו לא דובר על הסכנה של זיכוי דמיאניוק מן ההאשמות הפחותות של קריירת השמירה שלו בטרווניקי ובסוביבור, אלא על עניין ה-double jeopardy. אם נאשם מזוכה מהאשמה חמורה ואז חוזרים ומעמידים אותו לדין על האשמה פחותה מאד, עשוי להתקבל הרושם של התנכלות לנאשם וניסיון להרשיעו בכל מחיר. לשפטל לא די בהצגת עצמו כמי שהביא לזיכויו של דמיאניוק, הוא חייב להציג את דמיאניוק כקרבן חף מפשע של מערכת משפט מפא"יניקית מושחתת, דבר שכאמור אין לו שחר. להתרשמותי האישית, כמי שאינו בעל ידע והבנה משפטית, שפטל התגלה כעו"ד כושל שהצליח בעיקר לעורר את האנטגוניזם של השופטים ונכשל לגמרי בהבאה לתשומת ליבם של הספקות והכשלים בזיהוי. חלקו של שפטל בזיכוי נראה לי שולי והזיכוי נבע בעיקר מן ההודאה של התביעה בספקות שהתעוררו בעניין הזיהוי. במשפט עצמו שפטל העלה לדוכן את אותו העד שהביאו עוה"ד האמריקאים של דמיאניוק וטען שתעודת טרווניקי מזוייפת. אותו העד שרשות ההגירה האמריקאית לא קבלה את עדותו. עוד אחד משקריו המחוצפים של שפטל הוא שתעודת טרווניקי היא "זיוף חובבני". למעשה בתי המשפט של ארה"ב וגרמניה פסקו שהתעודה אותנטית וגם הנאשם עצמו לא טען שלא מדובר בתמונתו. העובדה שידוע שהנקוו"ד "טיפל" בתעודות כאלו מעשה שגרה, יוצרת בעיית אמינות למסמך אבל אינה מוכיחה שהוא מזוייף. אם אכן ג'ון איוואן דמיאניוק לא היה איוואן האיום אלא היה סתם שומר מחנות מן השורה, הרשעתו במחוזי נבעה מכך שלא היה לו הסבר סביר לתעודה ולעומת זאת התעקש על אליבים וטענות שהוכחו כשקריים (הוא טען שהיה חייל בצבא ולאסוב ושהה במחנות שלהם בזמנים שבהם כלל לא היו שם). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכיח בורות גמורה בכל עניין זיכויו של דמיאניוק מאשמת היותו איוון האיום, למרות שספרתי על כך כמה פעמים כאן. זה לא ש"ספיקות שהתעוררו בעניין הזיהוי", אלא מדובר בפרוטוקולים של משפט שנערך בחצי האי קרים שבו התברר מעדויותיהם של עדים שהופיעו בו שאיוון האיום היה אדם אחר בשם איוון מרצנקו. לפחות חלק מהמסמכים האלה היו בידי התביעה בארצות הברית טרם ההסגרה אך היא העלימה אותם מבית המשפט שאפשר להסגיר את דמיניוק לישראל, וכן מהסנגוריה. לאחר שדמיניוק שב לארצות הברית הוא זוכה שם על ידי בית דין לערעורים שכלל 11 שופטים זיכוי מוחלט מאשמה זו (ולא "מחמת הספק" כפי שזיכהו בית המשפט העליון בארץ). מי שמצא את המסמכים האלה אחרי שהועלמו, היה שפטל והסנגוריה שבקרו בין השאר בחצי האי קרים ואף שוחחו עם השופט ששפט במשפט זה. שקד והתביעה שהביאו בסופו של דבר את המסמכים האלה ארצה ובקשו מבית המשפט לזכות את הנאשם, לא עשו זאת מפאת התקפת יושר פתאומי שנפלה עליהם אלא, לאחר ששפטל סיפר לשקד על ממצאיו, וזה ראה שלא תהיה ברירה אלא לזכות את הנאשם. תחת הסוואה שהוא במילואים יצא שקד בסתר לברית המועצות, והביא את המסמכים כדי להקטין את בזיון התביעה. חלקו של שפטל בפרוש לא היה קטן בסיפור הזה. התביעה לא התנדבה להביא לזיכוי דמיניוק סתם ככה, ואפילו מי שלא מכיר את הסיפור צריך להבין זאת רק מסיבות של היגיון. אשר להיותו של דמיאניוק שומר בסובידור, נסיבות אי העמדתו לדין היו שונות לגמרי ממה שאתה מתאר. לאחר זיכויו בעליון הוגשו מספר עתירות לבג"ץ כדי שהמדינה תעמיד את דמיאניוק לדין באשמה זו. היועץ המשפטי לממשלה התנגד לכך לא מהסיבה שאתה מספר עליה, אלא בגלל טענתו שאין די ראיות להרשעה ושמערכת המשפט בארץ עלולה, לכן, להתבזות שוב. בית המשפט העליון שדחה את העתירות כתב בנימוקיו בין השאר "צודק היועץ המשפטי". זה נכון שבסופו של הסיפור בית משפט זוטר בגרמניה עם דן יחיד הרשיע את דמיאניוק באשמה זו, אבל הוגש ערעור על פסק הדין הזה שלא התברר בגלל מותו של הנאשם, ולכן בהתאם לחוק הגרמני ההרשעה הזאת בוטלה. האם היה דמיאניוק אכן משתף פעולה עם הנאצים ברצח יהודים? עד לאחרונה לא הייתי בטוח בשאלה זו, אבל לאחרונה פרסם השטרן הגרמני סיפור מעניין על כך שטרם המשפט במחוזי בישראל נסע חוקר של המשטרה למעבדה בגרמניה שנחשבת למקצועית ביותר בעולם לבחינת מסמכים של הרייך השלישי, והם קבעו מיד שמסמך טרווניקי הוא מסמך מזויף. החוקר חזר מיד ארצה והקביעה של המעבדה הזאת הועלמה מהסנגוריה ומבית המשפט. בגלל הסיפור הזה אני נוטה היום לחשוב שדמיאניוק, כפי שטען לא היה גם ואכמן. אשר לתפישת שפטל באי אמת על ידי אריק בעניין זיכויו של אלי הורביץ, כאן אני נוטה להסכים עם אריק, והעניין הזה מצטרף לתמיהה שנייה (אחרי הסיפור הישן של היותה של ישראל השנייה באירופה בתל"ג לנפש, מאוחר יותר תוקנה על ידי שפטל), והייתי שמח להציג לשפטל את העניין הזה בשאלה, אך לצערי הדבר הזה לא אפשרי. כלומר אפשר לשאול אבל לא מקבלים תשובות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נא להוסיף לרשימת השקרים המחוצפים של שפטל(?) תמונה קבוצתית של השופט שדן יחיד את דמיאניוק במינכן בשנת 2011: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את כל מה שכתבתי כתבתי מהזיכרון. הפרט הזה של ''דן יחיד'' נמצא בזיכרוני כטענה של שפטל, אך איני מוצא לו כרגע מקור, ואולי מדובר באי קליטה נכונה של דבריו שהביאו לטעות שלי (שכמה משתתפים ישמחו לכנותה שקר), ולא בשקר של שפטל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ו ''לייק'' לניסוח תגובתך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |