בתשובה לשוקי שמאל, 13/06/16 12:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שאתה צודק. גם בזה שיש הבדל בין השפה המשפטית לשפה היום יומית, וגם בזה שהחוק מנסה לייחד את העבירה של ״רצח״ לתת מקרים של מה שנקרא בשפת היום יום ״רצח״. לדעתי, אגב, שניהם בצדק ובאופן מכוון לחולוטין. השפה היומיומית לא מוגדרת היטב ותלויה בזמן, במקום בתרבות ובהקשר, בעוד שזה מאד נח לנו לנהל את חיינו בעזרת שפה כזאת, אי אפשר לקיים שלטון חוק עם שפה כזאת, וברגע שתנסה לעשות את זה תיצור עוול בהכרח. יש הרבה רעות נבזיות בעולם, חלקן לא נחשב לעבירה, חלקן הוא עבירה עם עונש די מגוחך. עדיין לא ברור לי מה הקפיץ אותך דווקא כאן. אני חושב אנשים הגונים ואנושיים צריכים לפעול בהגינות באנושיות בלי קשר לחוק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם הסכמנו לא לדבר כאן משפטנית, החשיבות שאני מייחד למקרה זה ברורה. בלי קשר למה שהחוק אומר או לא אומר על מעשיו של "גיבור החיל" מחברון, מדובר בהתנהגות שפלה ובזוייה של אדם שמדיו מזהים אותו כשליח של כולנו. מעשיו של נבזה זה משליכים על כולנו את האחריות למעשיו ואף תורמים לולאה משלהם למארג שנקרא הדמות הערכית של מדינת ישראל ואולי משפיעים אפילו על זכות קיומה (ואני משתמש במונח זה באופן כללי ומעורפל משהו שאינו שווה ערך לערך משפטי או מוסרי מוגדר היטב כלשהו). אם הדברים היו נגמרים כאן, יכלת לומר אולי בצדק מסויים, שאני מפריז בהערכת השלכותיו של מעשה נבלה אקראי ויחיד. הצרה האמיתית מגלה את פניה כאשר מבינים כי הקונצנסוס הישראלי (כך אקרא מתוך פשטנות מסויימת לדעת רוב מספרי של אזרחי המדינה הרלאבנטים) רואה באויל/נבל זה את מלח הארץ/מיטב בנינו/גיבור ומגן. תמימים רבים מקווים שבית הדין הצבאי יטהר את המחנה מהשלכות הסטייה הזו. אבל על זאת אומר אני, שלא צריך לצפות מבית הדין שהוא חלק מן החברה הישראלית, להתייצב באומץ מאחורי עיקרון מוסרי (לא משפטי) שאינו מקובל על החברה שלנו ככלל. ואתה מן הסתם תאמר שאין זה מתפקידו או ביכולתו של ביה"ד הזה, שכל תפקידו הוא ליישם את מה שנקבע בספרי החוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מה אתה רוצה. אתה לא באמת מציע שבית המשפט יפסיק ליישם את מה שנקבע בספר החוקים ויתחיל לשפוט אנשים לפי עקרונות המוסר של השופטים, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם כן. אני חושב שיש לא מעט אנשים כמוני שהיו רוצים שבתי משפט יפעלו מדי פעם ע"פ צו מצפונם ועקרונות המוסר שלהם (בתנאי כמובן שהם תואמים לעקרונות שלי) גם אם הם לא חקוקים בספרי המשפט ולא מוסכמים על רוב מספרי של הציבור. אני מסכים איתך, שזה דבר שאי אפשר לדרוש אותו מבתי המשפט ולא צריך לצפות לו. (עוד הערה קטנה: נדמה לי שחובת הפרשנות מטילה בכל מקרה על בתי המשפט לפעול לפי ערכיהם ותפיסתם (ולאו דוקא דקדוקו של החוק היבש) בין שהדבר לרצונם או לא. למשל בפרשת זדורוב, נדמה לי שהשופטים נקראו להחליט בין העובדה שבתיק התביעה היו מספיק טעויות ומחדלים שמבחינה "משפטנית" מחייבים לפסול אותו לבין העובדה שהנאשם הוא כמעט בודאות גם הרוצח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, יש לשופטים חופש לשפוט לפי מצפונם בתוך הגבולות שנקבעו בחוק. הרי העונש הקבוע בחוק הוא העונש המקסימלי ושופטים יכולים לתת עונש נמוך בהרבה (כמובן שקיימת גם הגנה מן הצדק או איון על ידי מושבעים). הנקודה היא ש: 1. שופטים במשפט פלילי לא יכולים להמציא חוקים. אם אין חוק נגד המעשה, נתעב ככל שיהיה, הנאשם צריך לצאת זכאי. 2. החופש שניתן לשופט צריך להיות להקלה בלבד, שופט לא יכול להחליט להכביד על נאשם רק בגלל שהוא לא מוצא חן בעיניו. כל אפשרות אחרת היא, לדעתי, פתח לרודנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איני חושב כמוך ש"הנאשם הוא כמעט בוודאות גם הרוצח" פסקה שאתה מכנה אותה "עובדה". לו היה עלי להמר הייתי נותן סיכוי גבוה בהרבה מחמישים אחוזים לכך שזדורוב אינו הרוצח. אני גם לא חושב שהשופטים פסקו כפי שפסקו בגלל שחשבו שמדובר ב"עובדה". אני חושב שפסקו כך בגלל שבמערכת המשפט שלנו הודאת הנאשם גם אם הוא חוזר בו ממנה אחר כך בבית המשפט נחשבת "מלכת הראיות", והדבר טבוע עמוק בתפיסתם המשפטית, למרות שהמציאות סותרת זאת שוב ושוב. רק לדוגמה אותו שופט מחוזי בנצרת שהרשיע את זדורוב הרשיע אדם ברצח החייל אולג שויחט בגלל ש"הודה", ורק תפיסת הרוצח האמיתי מהכלא מאוחר יותר שחררה אותו מכלאו. אני חושב שמקובל על הכל שלולא ההודאה והודאה בפני ה"מדובב" לא היה מוגש בכלל כתב אישום. ואני ראיתי בטלויזיה הקלטות של ה"הודאות" האלה שלו, והם נראו לי בדיחה ממש. על "מלכת הראיות" אני מביא קטע מפסק דין של שופט בית המשפט העליון, חשין, במשפט האונס של חנית קיקוס: "מלכת הראיות" - כך כונתה לעיתים הודייתו של נאשם בחקירת משטרה. וגם אם לא מלכה-על-כס היא, "נסיכת ראיות" היא, מאותן ראיות ראשונות במלכות. מי כמונו, היושבים לדין יום-יום, יודעים זאת. ומכבר ידענו אף זאת, כי הניסיון וחוכמת-המעשה הם המדריכים אותנו בלכתנו. וכבר לימדנו אחד מן החכמים בקהילתנו - קהילת-המשפטנים - אוליוור וונדל הולמס, כי חיי המשפט לא נעו על מסילת-היגיון אלא על דרך- “The life of the law has not been logic; it has been experience”: Oliver Wendell :הניסיון Common The, Holmes 1) 1881, Boston (Law .ברגיל, אין אדם משים עצמו רשע; קְ רָ א: אין אדם מודה כי עבר עבירה פלונית אלא אם עבר אותה עבירה. חוכמת-הלב לימדה אותנו, שאין אדם עושה עצמו רשע במקום שהוא צדיק. בייחוד אמורים הדברים בחמורות שבעבירות, באותן עבירות השולחות אדם לשנים ארוכות אל בית האסורים. אין זו הנחה משפטית. אין זו חזקה חלוטה. הנחה של שכל-ישר היא, הנחה המייסדת עצמה על טבע האדם. זה מה שטבוע בדמם ולשם כך הם מוכנים לפוך על פניו את פרוש אמירת חז"ל "אין אדם עושה עצמו רשע", כפי שעשה חשין בקטע הזה, והעובדות שסותרות זאת שוב ושוב לא מפוגגות ומוציאות מדמם את הטבוע הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי לכתוב זאת בתגובה המקורית ומחקתי: הסיבה שגורמת לי לחשוב שזדורוב הוא ככל הנראה הרוצח היא שהמשטרה לא טרחה בכלל לנסות כיוונים אחרים. אני מודה שזה היגיון מפוקפק, אבל הרבה פעמים כאשר יש רק הסבר אחד סביר, הוא גם ההסבר הנכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתקשה לראות סבירות כשהגוף החוקר לא טורח לבדוק כיוונים אחרים ומתמקד באחד. סבירות תופיע כשיש אלטרנטיבות וכיוונים אחרים שנבדקו. (אין לי מושג לגבי אשמת זדורוב ולא אמון אוטומטי במערכת משפט רקובה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע אם אתה זוכר אבל לפני שנעצר זדורוב נחקרו שני חשודים אחרים, טורית, כל אחד הוחזק מספר ימים במעצר ובחקירה, ולקח למשטרה מספר ימים כדי שיתברר להם שהטענה לאליבי, שמוכיח שלא היו כלל בקצרין ביום הרצח, שאותה טענו מיד בתחילת חקירתם נכונה. לא תמיד אפשר לספק אליבי כזה, ומעניין היה לדעת מה היה קורה לו לאחד מהם לא היה אליבי. גם בפרשת ברנס היה עצור שקדם לו, אחד בשם ביכונסקי, שהיה קשוח בחקירה, ולא הודה, עד שהמשטרה נאלצה לשחררו. אבל לו הודה היה לפרשה ''הסבר אחד סביר''. גם בפרשת רוצח החייל אולג שוייחט שהזכרתי בתגובתי הקודמת היה ''הסבר אחד סביר'' עד שבדרך מקרה התגלה הרוצח האמיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר. זה עתה כעשר דקות לאחר ששלחתי את תגובתי אני מאזין בערוץ 22 לראיון עם חגי פליסיאן האיש שהוחשד ברצח בברנוער. האיש מספר על ההליכים הנפשיים שעבר בזמן החקירה ובין השאר סיפר שכאשר החוקרים לחצו עליו והוא ראה את פרצופו מרוח, כדבריו, על העמוד הראשון בעיתון עלו בו מחשבות שאולי יש בו איזה פיצול אישיות ואולי חלק ממנו באמת ביצע את הרצח. המחשבות האלה הובילו אותו לשלושה ניסיונות התאבדות. כידוע בסופו של דבר התברר שהאיש צח כשלג. אבל כפסע היה שגורלו יהיה לבלות כמה עשרות שנים בכלא ללא עוול בכפו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הראיון הזה נמצא כבר ברשת כאן והפרט עליו ספרתי מתחיל ב 4:00. למי שלא הבין לשם מה הבאתי את הראיון הזה אומר שיש כאן עדות מה עובר על אדם בחקירה שכזאת, ומה שווה בכלל הודאה שלו שנוצרת בתנאים כאלה. אבל אצל חשין ז"ל וממשיכיו העכשוויים מדובר אם לא במלכה על כס אז לפחות בנסיכה . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, הראיון מרתק. _____ יחי ההבדל בין בירור הסביר לחקירה שנועדה לאשש הנחה מוקדמת או רצויה. השפעת חקירה אינטנסיבית על תודעת הנחקר עלולה להביא אותו להאמין שהוא באמת נמר. * שלא לדבר על כאלה שיצביעו על הכיפה והזקן כסוג של הוכחה לצד האשמה המקורית ברצח וכאלה שיגדירו רצח (שנאה ומזעזע) כמקרה טבח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בירור זה משהו שיש לנחקרים פוטנציאליים חשובים, מכיוון שאסור לחקור אותם סתם כך ללא סיבה מוצדקת, אבל נדרשת חקירה כדי לדעת אם יש סיבה מוצדקת. היום גם הבירור הפך להיות למשהו שלא עושים אוטומטית (כי גם הוא עלול לרמז על אשמה) ולכן יכול להיות לפניו קדם־בירור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען המעטים שעדיין מחפשים את האמת העובדתית שמעבר למסכת הרמזים וההשמצות, אכתוב: דרך אחרת לנסח את מה שהביא כאן מר אנשלביץ ("אחד בשם ביכונסקי, שהיה קשוח בחקירה, ולא הודה, עד שהמשטרה נאלצה לשחררו.") היא לומר שכנגד יורם ביכונסקי (שאשמתו העיקרית היא בודאי פעילותו בחוג השמאל הקיצוני "אוונגרד", שלמיטב זכרוני אינו אלא אחד מהצורות הקיקיוניות של ארגון "מצפן") מעולם לא הובאו שום האשמות והוא מעולם לא "נחשד" (משפטנית) בדבר. נכון שהדבר נבע מכך שהוא לא הודה בדבר ולא נשבר בחקירתו ע"י חוקר משטרה שהיה משוכנע באשמתו. אבל למה לדקדק בקטנות כשאפשר לנפנף בקורבן מן ה"מחנה שלנו", עמוס ברנס, שמעולם לא זוכה מן הרצח. (יורם ביכונסקי מסיבות מובנות מאליהן הפך לעוד קרבן של מסע טענות וההשמצות של ציר הרשע של הימין שליהק אותו כחלק מדמויות השמאל ששלטון הרשע של השמאל "עשה הכל" כדי להסתיר את פשעיהם ולהאשים בהם קרבנות תמימים וחפים מפשע מן הימין). כדי לחסוך לקוראים המסוקרנים חיטוט אינטרנטי באיטריות קרות אלו, אסבר את אוזנכם: א. עמוס ברנס הורשע ברצח החיילת רחל הלר במחוזי חיפה ואח"כ בערעור בעליון (ישבו חיים כהן, יהודה כהן ואליהו מני). בחלוף הזמן צצו תסריטים נוספים לרצח (נצ"מ עזרא גולדברג), אבל בעיקר הוברר מעל כל ספק כי פגמים חמורים נפלו בהליך הרשעתו של ברנס (אלימות כלפי ברנס, עדויות שקר, הודאה מפוקפקת ולא כשרה והצגה שקרית של תוצאות פוליגרף). השופט חיים כהן פנה לנשיא המדינה חיים הרצוג, ושיכנע אותו לקצוב את עונשו של ברנס. הנשיא קצב את עונשו ל-12 שנות מאסר ולאחר ניכוי שליש, שוחרר ברנס כעבור 8.5 שנים, ביוני 1983. ברנס, שסירב גם בזמן החנינה להודות ברצח, המשיך לדרוש משפט חוזר ולאחר שלושה דחיות קיבל את מבוקשו. בסופו של דבר, מאחר וברנס כבר שוחרר, שוכנעה התביעה שלציבור אין עניין במשפט החוזר וחזרה בה מכתב האישום נגדו. לשופטי המחוזי במשפט החוזר (נסים ממן, חיים גלפז ויהודה אברמוביץ') לא נותר אלא לזכותו "זיכוי אילם" (כלומר מבלי שחפותו הוכחה). ב. גם אחרי הרשעת ברנס משטרת ישראל לא טרחה לחפש שום נאשם אחר. לאור יכולותיה הידועות של משטרת ישראל, אני מסכים שקשה לומר שזה מוכיח משהו לגבי מעורבותו של ברנס ברצח, אבל זה כנראה מוכיח שבמשטרת ישראל לא זיהו אף חשוד אפשרי נוסף ברצח. על אף שראש הצח"מ הראשון היה משוכנע באשמתו של ביכונסקי, החוקרים האחרים סברו שאדם עם נכותו של ביכונסקי לא היה יכול לבצע את הרצח בעצמו כפי שנטען. ג. מי שלחץ (על השופטת דורנר) למען המשפט החוזר היה השופט חיים כהן שישב ראש בהרכב שאישר את הרשעת ברנס. ע"פ עדות בתו, השופט אמר ש"'אני לא משוכנע במאה אחוז שהוא לא עשה את זה, אבל אני בטוח במאה אחוז שהוא משוכנע שהוא לא עשה את זה'. (כלומר, רמז למקרים הנדירים, בהם אדם עשה מעשה ודחק אותו דחיקה כזאת, שהוא לגמרי בטוח שהדבר לא נברא.). את העמדה הזו של השופט השתדלו ברנס ומקורביו להסתיר ולטשטש ולהחליפה בטענה שחיים כהן האמין בחפותו של ברנס. ד. כדי להמנע מלזות שפתיים בעצמי: איני מעלה על דעתי שהשופטת דורנר הושפעה מדעתו/לחצו של השופט חיים כהן. לית מא דפליג שההרשעה של ברנס היתה לא כשרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיטריות הקרות האלה המשפט המסכם שלך הוא העיקר: לית מאן דפליג שההרשעה של ברנס היתה לא כשרה. זה כל הסיפור. להבדיל מהקשקשת סביב דרעי/קצב/זדורוב אצל ברנס זו היתה חד וחלק הרשעה על סמך ראיות שהתבררו בדיעבד כמפוקפקות מאוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצל ברנס ואצל זדורוב הראיות היו אותן: הודאת הנאשם. אצל קצב לא הייתה הודאה של הנאשם (לדעתי, ההפך ממנה: הכחשה גורפת מדי ששיחקה לרעתו כשנשפט בפני שופטים שלא חפשו את האמת). על פרשת דרעי החדשה איני יודע דבר ונדמה לי שלא פורסם על מה בדיוק הוא נחקר. איני יודע מדוע אתה מערבב את כל הפרשיות לסלט אחד. אשר לדבריו של שוקי שמאל, בניגוד לרושם שנוצר מדבריך על דעתך, הוא דווקא מאמין שברנס ביצע את הפשע, ונשמע תומך במה שהוא קורא "רמז" של השופט חיים כהן ז"ל לפי ברנס ביצע אבל חשב שלא ביצע. . . השערה, שבעיני, היא מופרכת. אני חושב שהשופט חיים כהן, בניגוד לדבריו כן האמין שברנס לא ביצע את הפשע, שכן אם לא, למה צריך כל כך משפט חדש ? זה קצת מזכיר פעולה של השופט אהרן ברק עליה ספרתי פעם שביקש מהנשיא (קצב) לחון מישהו אחרי שנוכח שאפשר להראות באופן מפורש שבית המשפט שלו נהג איפה ואיפה ונתן פסקי דין שונים בדיוק על אותה עבירה, ורק אחרי שקצב סרב, זיכה את האיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. החקירה של ברנס הייתה מתועדת לפרטי פרטים, ויש הקלטות מלאות של כל זמן שהותו בתא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה נכון. גם החקירה של זדורוב הייתה מתועדת לפרטי פרטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא הבנת את הרמז: זו של ברנס לא הייתה מתועדת בדייקנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן לא עמדתי על הציניות למרות שגם לפי הזיכרון שלי הודאות ברנס לא הוקלטו אלא נרשמו ונחתמו על ידו, ובגלל דבריך חשבתי שזיכרוני בגד בי. זה, עקרונית, באמת הבדל משמעותי אבל הבעיה היא שאתה יכול לראות את התיעוד הזה בעיניך ולשפוט בעצמך שלחקירה הזאת אין שום ערך בעמידה על האמת. ולכן, בעצם, מגיעים לאותה תוצאה כמו במשפט ברנס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרעי- התכוונתי להרשעות הישנות שלו (הוא זכאי!) ואצל קצב רכבו על אותו גל (הרשיעו אותו כי הוא מזרחי!) זדורוב- המון רעש ותמונה לא ברורה. אף אחד לא כפה עליו הודאה באיומים או אלימות ואף אחד לא ביים אותו בשחזור. אצל ברנס התמונה היתה ברורה- כשל חמור של המשטרה. הנקודה: זה לא משנה אם ברנס עשה את זה או לא, הוא חייב היה להיות מזוכה בגלל הכשלים בעבודת המשטרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעבר דיברתי כאן באייל על כל ההסתייגויות שיש לי ממערכות המשפט בפרשיות של זדורוב וקצב ואין לי רצון לחזור על כך. רק אחזור ואומר שלו היה עלי להמר הייתי מהמר בסבירות גבוהה בהרבה מחמישים אחוזים שלא זדורוב הוא הרוצח, וגם שהמעשים עליהם הורשע קצב היו בהסכמה של האישה ובפרוש לא דמו לאונס. אבל אם הושמעו טענות לפיהן ההרשעות האלה נבעו מכך שהנאשמים מזרחיים, ברור שאני מסתייג מהן. לא זו הייתה הנקודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לחדד שהשאלה כאן איננה האם קצב אנס או אם זדורוב רצח אלא האם זכו למשפט הוגן במסגרת כללי המשחק. אני לא מנסה לטעון לטובת או נגד שיטת המשפט שלנו- יתכן שבשיטת המושבעים היו תוצאות המשפט אחרות. אבל כללי המשחק בארץ הם שהתביעה מנסה להביא ראיות לאשמת הנאשם (ובראשן הודאה) והשופטים כבולים לדיני הראיות. הטענה שלי היא שתחת הכללים הקיימים ברנס לא זכה למשפט הוגן ואילו דרעי, קצב וזדורוב כן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר להרשעה בהסתמך על הודאה שמתקבלת בחקירת המשטרה, דעתי היא שאסור לתת לה משקל איזה שהוא. אני פחות קיצוני בעניין זה מאלה שפסקו "אין אדם עושה עצמו רשע", ואם ההודאה ניתנת בבית המשפט והנאשם מלווה ע"י עורך דין, אני חושב שיש לה משקל רב. במילים אחרות אם הנאשם עומד לפני השופטים ואומר: "לא מודה", אז זו בדיוק העדות שהוא רוצה להעיד ועדות הפוכה ברור שניתנה שלא מרצון חופשי, ושלא יבלבלו את המוח. לכן הרשעה על סמך מנגנון כזה אינה הוגנת גם אם הדבר מקובל אצלנו. האם הרשעתם של אלה שנחשדו ברצח החייל אולג שייחט בבית המשפט בנצרת הייתה הוגנת לפי דעתך למרות שמאוחר יותר נתפסו הרוצחים האמיתיים שהראיות נגדם כללו גם שימוש ברובה שנלקח מהמנוח ולא רק הודאתם? לגבי קצב איני חושב שהרשעתו הייתה הוגנת גם אם נשפוט אותה לפי כללי המשחק הנהוגים אצלנו. טרם הערעור היה איזה תהליך ביינים שבו התבקש שופט בית המשפט העליון דנציגר להכריע בשאלה אם בכלל הערעור מותר. הוא כתב פסק דין ארוך שבו נימק את דעתו לפיה הנאשם יכול להצליח בערעור, וזאת בהסתמך על כך שעל השופטים לחפש את האמת גם אם הנאשם מסבותיו שלו מכחישה ודובק בגרסה שהוא נקי לגמרי. השופט דנציגר הציג מספר תקדימים מפסקי דין של בית המשפט העליון עצמו שמאששים את דעתו זו. כל הערעור התאפשר בגלל פסק הדין הזה. אבל שופטי הערעור בפסק הדין שפרסמו לא התייחסו בכלל לנימוקים האלה וכלל לא הזכירו אותם1. איך זה ייתכן? 1 כשמחפשים בפסק הדין שלהם את המילה "דנציגר" לא מוצאים אותה אפילו פעם אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך דעתך שצריך לשנות את כללי המשחק לטובת הפחתה מהותית במשקלה של הודאה במשטרה, ולא על כך דיברתי. החשודים (החפים מפשע) ברצח החייל אולג שייחט לא הורשעו. אמנם הוגש נגדם כתב אישום והם ישבו במעצר 10 חדשים, אבל הם שוחררו הרבה לפני שהסתיים משפטם, וזכו לפיצויים מהמדינה. בעניין קצב התעמקתי קצת בזמנו, ואיני זוכר הרבה מהפרטים, אבל המסקנה שלי אז היתה שהוא זכה למשפט הוגן, ואפילו נכשל במבחן בוזגלו (בוזגלו היה מקבל עונש כבד יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזכותך ייאמר שזו הטעות השנייה שאתה מתקן לי לאחרונה בעובדות שמקובעות בזיכרוני, כשהראשונה הייתה הפורמליות של כתב המנדט וקריעת הגדה המזרחית ממנו, פרט שהיה מאד חשוב לי ושנהגתי לנופף בו בוויכוחים. אני כמעט מוכן להישבע ששמעתי שופט בדימוס שמרבה להופיע בטלוויזיה שסיפר שהאנשים האלה ''הורשעו'' ע''י אותו שופט בית המשפט בנצרת שהרשיע את זדורוב אבל ייתכן שהשופט הזה טעה או שאני טעיתי בקליטת דבריו. מכל מקום איני חושב שיש איזה שהוא הבדל עקרוני בין הגרסה האמיתית והגרסה שאותה זכרתי מבחינת הבנת אופן פעולתה של המערכת. לפי מה שקראתי עכשיו בויקיפדיה דווקא הפרקליטות נגד דעת השב''כ התעקשה על הגשת כתב האישום ואני מנחש שלולא קרה מה שקרה היא גם הייתה משיגה הרשעה. הודאה בדרך כלל מספיקה כפי שהוכח במקרים אחרים. לעניין תחילת דבריך אומר שוב שהמטרה היא הצדק והרשעת האשמים האמיתיים, ואין טעם בכך שהמשחק יהיה לפי כללי המשחק הקיימים כשהכללים עצמם מעוותים. אני חושב שבית המשפט בחפשו את האמת צריך לעלות מעל כללים מעוותים. אין זה תפקידו לסמן סימני וי -ים בטפסים שמספקת לו המערכת, ואני מצפה ממנו ליותר. לעניין קצב, בעבר הסברתי רבות את הסתייגותי מהרשעתו מתוך החומר שפורסם בתקשורת, ובתגובתי האחרונה חזרתי רק על עובדה אחת בלתי מוסברת מבין הרבות שעליהן דברתי בעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. למעשה ההחלטה על קריעת עבר הירדן (אותה רצועה בת 10-20 מייל מזרחית לירדן ומערבית למסילת הברזל החיג'אזית שהיה מוסכם לפני כן שהיא חלק מגבולות א"י ההסטורית) מארץ ישראל נגרמה בתהליך לא ברור במלואו, שמעורבים בו אישים רבים בממשל הבריטי שמשכו לכאן ולשם, בהן דמויות צבעוניות במיוחד כמו ריצ'רד מיינרצהגן [ויקיפדיה] ותומאס אדוארד לורנס [ויקיפדיה]. להרחבה ראה את התיאורים השונים של יצחק גיל הר1 ושל ישעיהו פרידמן2 ההכנסה של סעיף 25 לכתב המנדט מתוארת על ידי פרידמן כסוג של מחטף שעשתה בריטניה בחבר הלאומים, ומעיון בניסוח של הסעיף אני נוטה להסכים. אבל לציונים לא היתה שום בעיה עם עבדאללה ואמירות עבר הירדן אלא רק עם זה שסיפחו אליה את אותה רצועה ממערב למסילת הרכבת החיג'אזית. 1 הפרדת עבר-הירדן המזרחי מארץ-ישראל קתדרה 12 2 כיצד נקרע עבר הירדן מעל הבית הלאומי היהודי בארץ-ישראל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מקבלים את העובדה שבריטניה דאגה לכך שכל הפורמליות תהיה בסדר בקריעת עבר הירדן ולא יכולה להיות לנו טענה חוקית בעניין זה עדיין יש נקודה חוקית אחרת, ומעניין אותי לדעת אם ידוע לך משהו על כך. מדובר באי חוקיות קריעת החלק בתוך הגדה המערבית בהחלטת החלוקה של האו''מ מהשטח שהוקצה למנדט ולבית הלאומי של היהודים. שמעתי פעם מפי איזה משפטן שכאשר יש סכסוך בין שני צדדים אסור לאו''מ לשנות החלטה של חבר האומות אלא אם כן שני הצדדים הנצים מסכימים לכך. החלטת החלוקה אנו הסכמנו לה אבל הצד הערבי לא הסכים לה ולכן ההחלטה על החלוקה של האו''מ אינה חוקית ובעצם כל הגדה המערבית הייתה אמורה להישאר בתחום הבית הלאומי ליהודים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות, לא חקרתי את עניין החוקיות של החלטת החלוקה. בכל אופן העמדה העקבית של אומות העולם החל מהצהרת בלפור, דרך ועידת סן רמו והחלטות חבר הלאומים ועד החלת המנדט דה יורה היתה להעניק ליהודים בית לאומי בפלשתינה בתנאי שלא יפגעו זכויותיהם של הלא יהודים באזור. בגלל האלימות הערבית וההתעקשות היהודית לאורך תקופת המנדט כל הזמן קמו ועדות חקירה לארץ ישראל [ויקיפדיה]. ועדת פיל מ 1936 היתה הראשונה שהמליצה על חלוקת א"י המערבית לשתי מדינות- יהודית וערבית. הערבים כמובן לא הסכימו, אבל לרעיון המדינה הדו לאומית היתה עוד פחות הסכמה: ב 1946 הועידה האנגלו-אמריקאית המליצה על המשך המנדט עד כינון יחסי שלום בין היהודים וערבים והקמת מדינה דו לאומית. המלצות אלו נדחו על ידי כל הצדדים כולל הבריטים שכבר קצה נפשם במנדט. בריטניה, שליקקה את פצעי מלחמת העולם II פנתה לאו"ם ב 1947 כדי שיסייע לה להשתחרר מהעול של המנדט בא"י. הממלכה ההאשמית בעבר הירדן כבר היתה עובדה מוגמרת ולכן החלטת החלוקה התייחסה רק לא"י המערבית. בפועל לא נותר עם סיום המנדט הבריטי הרבה מהחלטת החלוקה, כי אף מעצמה לא רצתה לכפות אותה, והמדיניות של אומות העולם מאז החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם [ויקיפדיה] בדצמבר 1948 ועד החלטה 338 ב 73' לא דיברה על "שתי מדינות לשני עמים" אלא הכירה במדינת ישראל ודיברה על חתירה לשלום תוך פתרון צודק לבעיית הפליטים. תכל'ס גם סיפוח יו"ש ועזה למדינת ישראל עם הענקת זכות שיבה לפליטים (כולל אלו של 48') היא פתרון צודק לבעיית הפליטים. על כן אני לא חושב שהחלטת החלוקה עצמה היא הבסיס לעמדה הבינלאומית. אבל כאשר ישראל התחילה לעשות סימנים שהשטחים שכבשה ב 67' הם כבר לא פקדון בידיה והתחילו ההתנחלויות העמדה הבינלאומית החד משמעית שחזרה על עצמה בהמון החלטות מועה"ב היא שכל שינוי חד צדדי בסטאטוס של השטחים הכבושים (כולל הגולן וירושלים) הוא בלתי חוקי. ככל שידוע לי פתרון שתי המדינות צבר פופולריות בינלאומית רק אחרי הסכמי אוסלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין מערכת המשפט- ברור שהמטרה היא צדק, הרשעת האשמים האמיתיים וזיכוי החפים מפשע. אבל חייבים כללי משחק כלשהם. יש שיטות שונות (אני חושב שהשיטה של משה רבנו - שרי עשרות, שרי מאות ושרי אלפים היא שיטה לא רעה) והשיטה שלנו היא וריאציה על השיטה האנגלית. בכל שיטה יש פינות לא טובות: בשיטת המושבעים מזכים את או ג'יי סימפסון ומחייבים חברות בפיצויי עונשין מטורפים. בשיטה שלנו השופטים כבולים לדיני הראיות והודאה היא מלכת הראיות. הכי מוזר לי כאשר הרכב של שלשה שופטים חלוק בדעתו- שניים מרשיעים ואחד מזכה. קשה לי להשתחרר מהמחשבה שהרכב קצת שונה היה יכול לזכות את אותו נאשם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. אבל נם ההתבטאות המתלהמת וההרמזים לאשמתו של ביכונסקי נראו לי לא הוגנים. הטיעון המסמיך את אשמתו של ביכונסקי על העובדה שלא נשבר בחקירה ולא הודה בדבר היא מגוחכת. יש מסע של השמצה כנגדו מטעם חוגי הימין הקיצוני, הנובע מ"אשמתו" האמיתית של ביכונסקי: היותו איש הסמול הקיצוני. מאחר והאפשרות שביכונסקי רצח את רחל הלר בודאי עמדה לנגד עיני השופטים שהרשיעו את ברנס, אני נוטה לחשוב שהסיכוי לכך שזהו ההסבר הנכון הוא קלוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שאני זוכר ביכונסקי היה מין "עוף מוזר" והיה לו פרצוף חשוד (בעיני אז), כולל שיער פנים. לא השתייכותו הפוליטית עמדה בבסיס החשד בו אלא היותו האדם האחרון שנראה עם המנוחה. לא ידוע לי על מסע השמצה שמתנהל נגדו. קישור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתו של יוסי שמאל1 לפיה תגובתי האחרונה כוללת "רמזים והשמצות" היא עצמה השמצה. העובדות שהוא מונה לא סותרות, ובעצם לא מוסיפות משהו חשוב לעובדות שבכל זאת מצויות בתגובתי. 1 אם הוא לא מדבר אתי אז גם אני לא מדבר אתו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל שאתה מדרדר את "יחסינו" לכיוון הזה. אנחנו כמעט תמיד לא מסכימים אבל מנין אתה לוקח שאני לא מדבר איתך? הרי התגובה שלי למעלה היתה ממוענת אליך. הסיבה שאני אני כותב לקוראים בכלל ולא אליך בפרט, היא מפני שאני חושב שדיון בין כמה מתדיינים הרבה יותר מעניין מהתחשבנות קטנונית ועמוסת פרטי זוטא "פנימיים" בין שני מתדיינים. מובן לי שאתה כועס על הביטוי "רמזים והשמצות". בעיניי לנהוג במידה שווה של חירות הדיבור כלפי אדם שמעולם לא הורשע בשום דבר לבין אדם שהורשע בכמה ערכאות ובאופן משפטי מעולם לא זוכה, זה בהחלט גובל בהשמצה. הטיעון הלוגי שלך לפיו העובדה שביכונסקי לא הודה בשום דבר היא בדרך כלשהי מעין חיזוק לאשמתו, היא בלשון המעטה משונה. ביכונסקי היה החשוד המיידי ברצח רחל הלר כיון שהיה החבר שלה והאחרון שראה אותה. ראש הצח"מ הראשון נצ"מ חנא חדאד היה משוכנע באשמתו ועשה הכל כדי לשבור אותו ולהוכיח זאת. הזמן שחלף היה צריך ללמד את המשקיף ההוגן שבינתיים לא נמצאו שום סימנים וראיות חדשים לאשמתו של ביכונסקי. (תאוריות הקשר והטענות של משמיצני הימין על היותו של ביכונסקי סוכן של השב"כ הן לגמרי לא לעניין. גם אם זה נכון, האם זה מוכיח איכשהו את מעורבותו של ביכונסקי ברצח?). כמו כן, עד עכשיו לא נמצא שום קצה חוט לרוצחים אחרים של רחל הלר. מבחן הזמן אומר שהטענות של נצ"מ עזרא גולדברג על אנס סידרתי, לא זכו לשום סיוע. באשר לתמיכתו הפעילה של השופט חיים כהן במשפט חדש לעמוס ברנס, מן הסתם לא עולה על דעתך שאדם בעל דעות מן הסוג ה"סמולני" עשוי להיות בעל יושרה ולסבור שאדם שהורשע על ידו, על סמך מה שהתגלה מאוחר יותר כעדויות שקר של שוטרים (סנ"צ מרכוס במשפט הזוטא ופקד יהודה אלבז במשפט עצמו), זכאי למשפט חוזר. חובת ההוכחה כי השופט סבר שברנס אכן חף מפשע בפועל היא עליך. יתכן שסבר כך. אני אכן נוטה לחשוב שברנס הוא החשוד המסתבר ביותר, אבל זה רק משום שלדעתי אין שום משקל משפטי והיא סתם ספקולציה אישית. כפי שכבר כתבתי, ברור היום שעל סמך הראיות שהוצגו נגדו לא היה מקום להרשיע את ברנס. אני מסכים איתך שיש קוים משותפים בין מקרה ברנס למקרה זדורוב. אין ספק שגם בהרשעתו של זדורוב נתגלו כשלים ופגמים, אבל בינתיים הם לא הובילו לפסילת התוצאה. אני עצמי, שאין לי שום גישה לידע אישי הגלוי רק לי, ההתייצבות האוטומטית של הסקטור הרוסי לצידו, בודאי צריכה לשמש איתות אזהרה לנסיונות השפעה בלתי הוגנת. (נו טוב, קצת נסחפתי עם "תמיכת הסקטור". לא ממש ובודאי לא כולו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתחיל מהפרט המדהים העיקרי שהתברר לי זה עתה כשקראתי את דבריך ושכמעט הפיל אותי מהכיסא, שבא עקב אי הבנה מוזרה שלך את דבריי. אני טענתי או רמזתי או אני לא יודע מה שביכונסקי היה אשם באונס וברצח ? ? ? ? חלילה וחס ! ! ! מעולם לא העליתי דבר כזה בדעתי. אתה הזכרת לי שהיה שייך לאיזו חבורה שמאלית, פרט שכמעט שכחתי אותו, אך מעולם לא האשמתי אנשי שמאל שיש להם נטיות אילו שהן לאנוס ולרצוח. הבעיות שאני מזהה אצלם לא נמצאות כלל בתחום הזה. הטענה שלי שעליה אני מתקומם כל הזמן היא שהשיטה שבה, לצערי, פועלת המשטרה היא תפיסת חשוד, ואז חקירתו במשך לילות וימים תוך הפעלת לחץ עד שהוא נשבר ומודה1, זאת במקום לחפש ראיות אמיתיות. זה שביכונסקי היה קשוח ולא נשבר זו דווקא נקודה שאני מעריך באופיו (חוץ מזה איני מכירו ואין לי שום מושג על פרטי אופי אחרים שלו), כי אנשים חלשים יותר פשוט לא עומדים בלחץ הזה ומודים בפשע שלא עשו, ובאותה שניה גורלם אצלנו מוכרע. הבדואי שהודה ברצח חנית קיקוס היה ברמת פיגור מסויימת. זדורוב היה עולה חדש שבקושי הבין עברית ולא הכיר את מה שקורה כאן ובודאי לא היה מודע לפרטי החוק ובמיוחד ל"מלכת הראיות". על ברנס אני מכיר סיפור מחבר שהיה אתו בצבא בקורס מכ"ים ולא הבין לאור התנהגותו של הלה איך בכלל נפל לקורס הזה מפאת התנהגותו שהעידה על חולשת אופי. הטעות תוקנה אחרי מספר ימים מועט וברנס הודח מהקורס. לסכום השיטה הזאת עובדת על אנשים חלשים ויש אומרים (פרופ' סנג'רו למשל) שהיא יכולה לעבוד על כל אחד גם אם אין עינויים ולחץ פיזי, אם כי בכך איני בטוח לחלוטין. ולעניין הערתי שאיני מדבר אתך. זו נאמרה בחצי צחוק וגם בגלל אי הבנה של אופן תשובתך. בדרך כלל כשיש כאן דיון כל מתדיין פונה לבר שיחו ישירות בגוף שני כפי שאני עושה בתגובה זו. כשאתה משיב לי אבל לא מתייחס אלי אלא לציבור (אני מדמה אותך עומד עם מגאפון וקורא: הקשיבו למה שמר אנשלוביץ עושה. . . וכו'). זה פשוט מוזר ואני חושב שגם לא מנומס. אני מעולם לא השבתי לך ע"י פנייה לציבור תוך התייחסות אליך כ "מר שמאל". 1 בדיחה מתקופת ברית המעוצות שאולי היא גם מתאימה לעידן פוטין: איך תופשים אריה בסיביר ? תופסים דב וחוקרים אותו עד שהוא מודה שהוא אריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמיותר לחזור על הבדיה הזו לפיה מישהו הואשם לחינם על ידי המערכת בגלל שהוא ''סמולני''. המערכת שמאלנית ובאופן די עקבי נוטה שמאלה ולא להיפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תשליך מהמצב של היום למה שהיה בסוף שנות השבעים. ר' מצפן (ארגון) [ויקיפדיה]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה אתה אומר בעצם? שאז המערכת לא היתה שמאלנית? או שהשמאל של אז היה יותר ימני מהימין של היום? או שאז - כמו היום, היו הרצוגים שדאגו שהשמאל לא יראה כאילו הוא אוהב ערבים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נ.ב. אני לא יודע מדוע הוו' תמיד נשמטת לי. אני יכול להבטיח לך שזה לא בכוונה ולא דרך זלזול. אגב, האם יש משמעות להבדל? האם יש מקום בשם אנשלוב או שמשעות השם היא כרגיל (הסיומת הסלאבית שפירושה) "צאצא של אנשל" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראיתי במקרה שיש כאן שאלה שאותה החמצתי בתחילה ולכן לא עניתי עד כה. אני לא יודע על מקום בשם אנשלוב והאפשרות השנייה שציינת היא כנראה הנכונה. איני יודע הרבה על מקורות המשפחה הזאת. אבי נולד בעיר גרודנו שהינה עיר גבול שעברה ידיים בין ליטא פולין ברית המועצות והיום בלארוס. כפי הנראה סבי שהיה שם מורה לעברית ותנ''ך בבית הספר מרשת ''מפעלי תרבות'' שקיימה בתי ספר עבריים בקהילות היהודיות ברחבי ליטא, הגיע לגרודנו מאיזה מקום אחר שאיני יודע מהו. אגב, הבניין שבו היה בית הספר הזה בגרודנו עדיין קיים וראיתי אותו בטיול שעשיתי בגרודנו לפני שנתיים. הבית שבו גרה המשפחה לא קיים היום וכל הרחוב (בטרגו) עבר כנראה שיפוץ ובניה מחדש והוא נראה היום כרחוב מודרני. פעם חשבתי שאנו המשפחה היחידה שנושאת שם זה, אבל לאחרונה נתקלתי בשם הזה עוד מספר פעמים קטן, כפי הנראה ללא קשר למשפחה שלנו. עבד עמי פעם מישהו ששמו אנצ'לביץ, ויש לי אפילו סיפור משעשע שקשור בבלבול בין שמותינו, ומשפחתו של זה היא ברומניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסוף צריך להיות: ומשפחתו של זה מקורה ברומניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מדבר על ציר הרשע של הימין שמעוות את דינם של חפים מפשע, אתן דוגמה מאוד אקטואלית על ציר הרשע של השמאל, שמתוך צביעות מדהימה חדל מכל העקרונות להם הוא מטיף בתחומי זכויות האדם, ומעוות את דינם של חפים מפשע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> חצי שנה לאחר שנעצר בידי השב"כ ונחקר במשך ימים ארוכים כאחרון המחבלים, באמת חמור שמחילים על תושבי השטחים את הנורמות שחלות על תושבי השטחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מכיר מקרה ולו אחד שבו הורשע מחבל על סמך הודאתו ? אם תביא מקרה כזה אני אהיה הראשון שאטען שהאיש זכאי לפחות מחמת הספק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מקרה של מישהו שלא הורשע בשל הודאה כוזבת. מתוך הכתבה: פסילת הודאה של פלסטיני היא צעד חריג. נאשמים ביטחוניים רבים טוענים לאחר החקירה כי ההודאה נגבתה מהם באמצעים פסולים. בדרך כלל, לאחר שחוקרי השב"כ מעידים, בית המשפט הצבאי מקבל את עמדתם. בעבר היו מקרים שבתי המשפט קיבלו הודאות של פלסטינים שלא היה מחלוקת כי הוכו בחקירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 678696 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת חמור שמחילים על אח ואזרח את הנורמות שמחילים על מחבל ואויב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מראש לא צריך להחיל את הנורמות הפסולות הללו גם על מחבלים. הרי זו הטענה של אנשי זכויות האדם: אם מחילים אותם על נתינים ערבים, זה יוצר תקדים שמביא לכך שבהמשך הנורמות הללו יוחלו גם על אזרחי המדינה (או כמו שזה מבוטא בסיסמה הידועה: הכיבוש משחית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב כי הדרישה לשיויון מלא בכל תחום ובכל מצב - לא רק מופרכת, אלא גם פסולה ערכית. אבל לא רציתי להתעכב כאן על עצם הטענה של אנשי זכויות האדם, אלא על הצביעות שלהם. הם בעצמם מחילים את הערכים שלהם רק על מי שמתאים להם, ועל אחרים לא. ואם הם מחילים גישה חיובית באופן סלקטיבי, למה לאחרים אסור? על אחת כמה וכמה: אם הם מחילים גישה חיובית באופן סלקטיבי רק לאויבים, למה לאחרים אסור להחיל גישה חיובית באופן סלקטיבי רק לאחים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הטענות הללו כבר השמיעו ממזמן. אפשר להפעיל גישה סלקטיבית רק לאחים. אבל מתישהו אתה (או מישהו שמספיק חשוב לך ממנו) לא תימנה עם האחים1. מעבר לכך, אם2 כל מי שתוקף את גופי הממלכה הוא בוגד, הרי שגופי מתנחלים שונים הם כבר מזמן בוגדים וראויים ליחס של בוגדים. 1 לדוגמה: חרדים שלא משרתים בצבא. לך תדע מה יהיה בדיוק בעתיד. 2 ואני לא טוען שזה מה שצריך להיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולטענות כאלה עניתי מזמן. הגלישה הבלתי מבוקרת הזו יכולה לקרות רק אצל שמאלנים פוסט מודרניים שכל הגדרה יכולה להתאים לכל דבר ולכל אחד. האדם הממוצע לא יתבלבל בדברים אלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש איזו שתיקה מוזרה בקשר לנאשמי כפר דומא. האם ידוע לך או למישהו מהקוראים על הגשת כתב אישום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתיקה? הרי במשך חודשים הוגשו כתבי אישום ונחרץ הדין הציבורי מעל דפי עיתונים ובכל מהדורות החדשות. צדק מעשה ידי בית המשפט פחות לאנשים חושבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בערך כמו השתיקה המוזרה שהשתררה לאחר שאחת המעלילות על בוכריס הודתה שלא היה שום אונס. זכור לי שרצו להגיש רק נגד אחד מכל העצורים המעונים כתב אישום, וגם כתב האישום ההוא היה בגין השתתפות בקטטה ולא בגלל הצתת הבית בכפר דומא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להראות לי איפה כתבתי ש"הימין מעוות את דינם של חפים מפשע"? עד כמה שידוע לי, אשמה זו עדיין שמורה לעתיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה חוזר שוב ושוב על הטענה לפיה אדם חף מפשע הואשם וסבל מעיוות דין רק בגלל היותו שמאלן, זו המשמעות העולה מן הדברים. הרי אם מאשימים מישהו רק בגלל שהוא שמאלן, ודאי לא התכוונת לשמאלנים. לא סביר שתאשים שמאלנים ברדיפת אדם רק בגלל שהוא שמאלן, בדיוק כמותם. אם כן, התכוונת לימנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טאגליין א''ק | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אדם חף מפשע הואשם וסבל מעיוות דין רק בגלל היותו שמאלי"? גם את זה לא כתבתי. אבל, ניחא: יורם ביכונסקי נחקר ועונה ע"י נצ"מ חנא חדאד, מפני שחדאד היה בטוח שביכונסקי הוא הרוצח. מי שרודף את ביכונסקי, הם חבריך, אנשי הימין הקיצוני היום, המפרסמים דברים חדשים על ביכונסקי שאיני יודע אם הם נכונים או לא, במטרה לרמוז שהוא הרוצח האמיתי ולא ברנס שכבר לוהק למסכתא של ה"דרייפוסים" הימניים שאותם רדפה ודפקה מערכת המשפט הסמולנית (אחימאיר, עמיר, אברושמי, דרעי, קצב ותגידו ברוך הבא למר זדורוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי דרעי כל כך ימני, ועל זדורוב אנשים מגינים כי הוא ימני... מה??? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה קודמת טענת שאני רומז שביכונסקי הוא האשם האמיתי, ולא טרחת אפילו להתנצל כשהכחשתי את השטות ההזויה הזאת מכל וכל. אם לא אני מי האחרים שעושים זאת? אולי יש דבר כזה, אבל אני חושב שראוי שתצביע בצורה יותר מדויקת כדי שקורא כמוני יבין על מה אתה מדבר ולא יחשוד (אולי בטעות) שהכול מגיע מהרהורי לבך כפי שמה שאמרת עליי הוא כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב לך 3 תשובות. אנסה לקצר. א. אני יכול להבין את אי הנוחות שלך כאשר בתגובה אליך, מדברים כביכול מעל ראשך אל הקהל הרחב (למען האמת, לשלושת הקוראים הנוספים). אני מתנצל אם נפגעת מכך במידה כלשהי. התפיסה שלי היא שהאייל הקורא אינו (או לפחות אינו רק) במה להתכתבויות ולהתנצחויות בינאישיות, אלא גם מעין עיתון קיר / פינת מכתבים למערכת, בה אנשים שונים מציגים את עמדתם ומעמידים אותה לויכוח. לכן, יתכן שניתן לעשות זאת ביתר טקט ממה שעלה בידי, אבל בעיקרון זהו חלק ממהות הפורמט. ב קראתי אחורה וראיתי שאכן לא כתבת שביכונסקי הוא הרוצח ואני מאמין לך שכלל לא זכרת את פעילותו הפוליטית. יתכן שטעיתי בכך שהנחתי בלי בסיס את חשדותיך כלפיו ושלא הפרדתי במפורש בינך לבין החבורה הקבועה של אידיוטים, פאנאטים אליטות חדשות וקיצוני הימין שנטפלה לביכונסקי (בסעיף הבא) ומפיצה את ה"שטות ההזוייה". אם תסתכל ב תגובה 678683 תראה שסמכתי לדבריי ציטוט מדוייק מדבריך ולכן כל אחד יכל להבין מן הדברים עצמם מה שהבין. אני לא חושב שיש לך כאן בסיס לאיזה תחושת פגיעה יוצאת דופן ודרישת התנצלות. חבל בכלל להדרדר לשיח אישי קטנוני מן הסוג הזה. אם זה עוזר, אני מתנצל שחשבתי שאתה רומז לאשמתו של ביכונסקי. ג. כמה אנשים ביקשו מראה מקום לטענתי שאנשי ימין קיצוני נטפלים לביכונסקי. באחרונה מופץ ברשת כאילו היה ביכונסקי סוכן של השב"כ בתוך תנועת השמאל הקיצוני שלו. והמהדרים מוסיפים שכשרחל הלר (הנרצחת מפרשת ברנס) גלתה זאת הוא רצח אותה. אני לא יודע אם הרישא נכונה או לא. בכל מקרה, גם אם כן, קשה לראות איך זה מבסס את החשד ברצח כנגדו. צריך לכתוב בגוגל את הנוסח "יורם ביכונסקי שב"כ" ומיד מקבלים את התערובת הרגילה של חסידי קונספירציות, פאנאטים, טרחנים כפייתיים, מסיתים בגרוש ומפיצי שמועות. כמו קרונות ברכבת, מייד מתייצבים החשודים המיידיים מקור ראשון, ערוץ 7 ושכיריהם העיתונאים המצטטים את הטרחנים (החוקר הפרטי מיכאל רז) ובעקבותיהם המטורפים הגמורים http://v871.com/news-FF507.php. מתגנבת ללב המחשבה שאולי מדינת ישראל בכלל לא נפלה קרבן לציר הרשע הפוליטי של הימין אלא פשוט בצוק העיתים, נטרפה דעתה לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור למטה שבור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. ויש למשל גם http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=59... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כפי שאמרתי כשאני עונה לתגובה של מישהו אני פונה אליו בגוף שני. ברור שכל אחד יכול לקרוא את הדברים, ואני אף הייתי רוצה שיעשו זאת כדי שיושפעו מדבריי1. אך שוב אני חוזר על כך שאין צורך לפנות במעין "הקשיבו הקשיבו !". זה גם מיותר טכנית כי לא יגרום ליותר קוראים לקרוא את הדברים. ב. זה נכון שציטטת ציטוט מדויק מדבריי אבל כשקראת אותו הבנת אותו, לתדהמתי, בדיוק הפוך מכוונתו, (ואולי בגלל ההבנה המוטעית הזאת החלטת לפנות פנייה ישיר לקהל), וכשהעמדתי אותך על טעותך, לא טרחת להתנצל, ולהתנצלות כזאת כוונתי. כשמוכיחים לי שאני טועה, אני לא בורח ומודה בטעותי, ואני יכול להראות לך דוגמאות רבות כאלה. איני יודע עם עקבת אחר תגובותיי בפרשת זדורוב, ועוד לפני שנבראה בפרשת חנית קיקוס שלאחריה יושב, לדעתי, אדם חף מפשע בבית סוהר שנים רבות. אני יוצא מזה שנים רבות נגד הרשעות בעזרת "מלכת הראיות". לנושא הזה אין שום קשר לשמאל ימין. פרשת ביכונסקי הייתה, לפי הבנתי, ניסיון בלתי מוצלח של המשטרה להרשיע בשיטה זו, כנראה בגלל שעלו על "חשוד" חזק נפשית, וכשלון המשטרה במקרה זה משחק דווקא לזכותו, ללא קשר עם הוא שמאל או ימין, קשר שמעולם לא ניסיתי ליצור. ג. אני גם מתנגד וותיק לכל מיני תיאוריות קונספירציה. את האתרים שהבאת איני קורא, אך את "מקור ראשון" כן. איני זוכר שמישהו הביא שם תיאוריות כאלה תוך תמיכה בהן ברצינות, אבל אולי אני טועה ותוכל למצוא איזה בדל של זה שם. 1 למרות שאני עצמי מודה שאני לא כל כך קורא פתילים בין משתתפים אחרים, ואם כבר אז מאד ברפרוף, ולפעמים אני רואה תוך כדי הרפרוף הזה משהוו שמעניין אותי, ומגיב |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל אם מישהו יראה לי שכתבתי בתגובתי זו ''עם'' במקום שצריך להיות ''אם'' מיד אודה בטעותי. . . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם/אם זו לא טעות ששווה עניין או התנצלות. כשמדברים על התנצלות מתכוונים לטעות משמעותית יותר מטעות כתיב. (לא התעניינתי בשאר דבריך ודברי אחרים לעניין התנצלויות). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |