בתשובה לארז לנדוור, 05/06/16 13:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבקש לתקן. ירושלים היא המקום היחיד אליו התפללו היהודים במשך אלפיים שנות לא בגלל בית המקדש השני אלא בגלל בית המקדש השלישי שעתיד לקום בה. כמו שהראיתי בדיון הארוך עם אישקש ובדיון הפחות ארוך עם אביר הקרנפים. ירושלים היא המקום היחיד שמוזכר בתפילה, ויש לה ברכות משלה בתפילה המרכזית - תפילת שמונה עשרה. היא מרכז הכיסופים מיחזקאל (על נהרות בבל) ועד ריה''ל (לבי במזרח). אין ליהדות ''המקום השני הכי קדוש''. אין ליהדות מקומות קדושים בכלל, חוץ מירושלים, וקדושתה נובעת מהשכינה שעתידה לשכון בה. הדברים הקדושים ביהדות הם - האל - שמו של האל - השבת (שמור את יום השבת לקדשו) - החגים (מקרא קודש) - ירושלים (עיר קדשך) - העם היהודי (בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים) מערת המכפלה, קבר רחל, קבר יוסף, קבר רשב''י, אלוני ממרא, הגלגל, אפילו הר סיני- כל אלה אינם קדושים ביהדות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וסתם בשביל הכיף: תבנית:הידעת? 5 ביוני 2016 [ויקיפדיה] (קטע הידעת של היום), ודעה הפוכה לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היהדות משתנה לנגד עינינו. הכרסום באיסור העליה להר הבית הולך יד ביד עם התרת מנהג הפתקים בכותל. לפני חמישים שנה כל רב חרדי היה אומר לך- אסור בשום אופן לעלות להר הבית. אפילו הרצי''ה עצמו נזהר להתפלל בכותל מול אבן שלמה כדי שלא יכניס בטעות אצבע לחריץ שבין האבנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובתזמון מופלא מתפרסם היום מחקר חדש על הקשר בין האיסלאם לירושלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לא מזמן את ספרו של הלל כהן [ויקיפדיה]: תרפ"ט: שנת האפס של הסכסוך היהודי-ערבי. הוא מתייחס שם, בין השאר, ג לעניין קדושת ירושלים (והכותל המערבי בפרט) לאסלאם. המשך הכתוב מתבסס על הספר. המוסלמים טוענים שלא צריך להזכיר את ירושלים במפורש בקוראן. היא לא מוזכרת במפורש בתורה ולמרות זאת ברור לכולם שיש בתורה רמיזות די מפורשות לירושלים. לעומת זאת די ברור שכבר ב־1929 המסורת המוסלמית המקומית קישרה את מקום עלייתו של מוחמד לשמיים מהכותל המערבי. גם אם מאוד סביר להניח שזו מסורת מאוחרת יחסית שנוצרה בהשפעת התפילות היהודיות בכותל, היא כבר הייתה מסורת מבוססת. מעבר לכך, כהן מספר בספר על עדות של דוד ילין [ויקיפדיה] בפני ועדת החקירה (בתור מומחה לספרות וההיסטוריה הערבית) וטען שהמסורת המוסלמית התייחסה לכותל המזרחי של רחבת הר הבית. בתגובה פרסם המלומד המצרי אחמד זכי באשא חוברת שמתייחסת לטיעוניו של ילין בוועדה וסותרת אותם. כהן מציין כי מעיון בממקורות שעליהם הם הסתמכו נראה כי קריאתו של באשא מדויקת יותר. מה שכן, הטענה הערבית בדבר "המקדש הבדוי", כלומר שלא היה בית מקדש בהר הבית (ליתר דיוק: שניים או יותר בתי מקדש) היא טענה חדשה. גם (לדוגמה) הפרסומים הרשמיים של הווקף לפחות עד שנות ה־60 התייחסו להר כמקום שבו היה המקדש היהודי בעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היא לא מוזכרת מפורשות בתורה" - זה הטיעון שלך? אתה רציני? א. בתנ"ך היא מוזכרת המון, אם לזה התכוונת. ב. אם התכוונת רק לתורה (מה שהבנתי רק בקריאה שלישית) - מה זה משנה? גם בית המקדש לא מוזכר בתורה, כי - מה לעשות - הוא הוקם הרבה אחרי המאורעות המוזכרים בה, בסדר כרונולוגי. איזה מין טיעון זה?1 סוג של צ'רי פיקינג מיתולוגי/היסטורי? הראה לי מושג מעיקרי האמונה ואמצא לך פרקים בתנ"ך שהוא לא מוזכר בהם? נו באמת. 1 התשובה שלי - זה מסוג הטיעונים שברגע שאתה נתקל בהם אתה מיד מבין שמי שהעלה אותו נדחק עמוק לפינה ונאלץ להשתמש בו מחוסר ברירה ומחוסר טיעונים טובים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב הבנתי במשך חלק מזמן כתיבת הקוראן ירושלים נחשבה למקום קדוש (התפילה כוונה אליה, לדוגמה). אבל אין לזה זכר מפורש בקוראן. ירושלים קודשה שוב בתחילת ימי בית אומיה, כאשר מכה עדיין לא הייתה בידיהם, ושוב בימי הצלבנים, כתגובת נגד לקידושה על ידי הנוצרים. אבל זה לא ממש משנה. זה באמת משנה ליהודי מאמין שאיסור בשר וחלב אינו מהתנך? ושחובת כיסוי הראש אינה לא נדרשת אפילו בשולחן ערוך? שתיהן כבר חלק חשוב מהמסורת היהודית. באותה מידה, זה לא באמת משנה מתי נוצרה המסורת על קידושו של הכותל בידי המוסלמים. המסורת הזו כבר הייתה עובדה קיימת בזמן פרוץ הסכסוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איסור בשר וחלב מקורו אפילו בתורה, לא רק בתנ"ך. והגישה הפוסט-מודרנית משטחת ההיררכיות לפיה אין שום חשיבות למתי נוצרה מסורת כלשהיא, לפני אלפיים שנה, מאתיים שנה או אתמול בבוקר, לא עוברת בבית הספר שלי1. יש טיעונים אחרים וראויים לדיון לכך שמסורות בנות אלפי שנים לא חייבות להיות השיקול היחיד במדיניות של עמים ומדינות היום. האמירה שכל סיפור, שלא לומר בדיחה, יכול להיות מחרתיים מסורת מכוננת איננה אחד מהם. 1 כי אפשר לעשות ממנה מה שרוצים, כמו בפלסטלינה. הנה מסורת חדשה בת 49 שנה ויום בדיוק: ירושלים היא בירת העם היהודי ותישאר מאוחדת לנצח נצחים - והכותל בתוכה הוא סלע קיומנו ושורש הוויתנו כעם - ומי שלא חושב ככה2 יכול לקפוץ לנו. זה נשמע לך טיעון רציני? 2 ומי שחושב שזאת מסורת מופרכת, כנראה לא שם לב באיזה מדינה הוא חי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> איסור בשר וחלב מקורו אפילו בתורה, לא רק בתנ"ך. אתה רק מוכיח את כוחה של המסורת. קראת רק את ראש הערך ולא טרחת לקרוא את שאר הערך. הרי לפי התורה עצמה אברהם הגיש לאורחיו לא סתם בשר וחלב אלא כמעט טלה בחלב אמו. בסדר, אבל זה היה לפני מתן תורה. אבל מה עם דוד (שלפי מסורת חז"ל כידוע לא היה חוטא והיה תלמיד חכם ובקיא בתורה?) שמוזכר כלאחר יד שהוגש לו "וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר"? ספר שמואל לא חושש לבקר את דוד בשעת הצורך, אבל אין שום רמז מהכתוב שזה נראה לא תקין לכותב. לכן נראה די סביר שבזמן שזה נכתב בהחלט היה מקובל לאכול חמאה וצאן ושפות בקר. מתי נוצר האיסור? מאוחר יותר. ברור שלקראת סוף ימי בית שני הוא כבר היה איסור מבוסס. 1 אבל אתה חייב להיות מודע לאמונות של אנשים שונים. הטענה ש"אל אקצה בסכנה" ידועה. מקורותיה ברורים לי. כך גם יסודותיה בפעולות יהודיות (מעט אמיתיות, יותר מדומיינות). אתה צריך להכיר ולהבין את הצד השני, גם אם אתה לא מקבל את השקפתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איסור אכילה והנאה של בשר בחלב נאמרו בתורה בלשון בישול, ואמרו בגמרא (חולין קח.) שהוא כדי לומר לנו, שאין איסור מן התורה אלא כשהוא מבשל בשר בחלב ביחד, אבל כשאינו בדרך בישול, כגון שנתן בשר בתוך חלב ושהה שם מעת לעת, או שמלח בשר וגבינה יחד, אינו אסור באכילה אלא מדרבנן. [איסור והיתר כרך ג' עמוד פ]. ואסור לבשלו אפילו לבדו. ואם עבר ובישלו יש אוסרים אותו בהנאה, ויש מתירים, ובמקום הפסד מרובה יש לסמוך על המתירים למוכרו לגוי. [הליכות עולם חלק ז' עמוד יב]. (ילקוט יוסף סימן פז) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנקודה היא שגם בתורה לא מדובר על "בשר וחלב" אלא על "גדי בחלב אמו". ההרחבה של זה לכל מוצרי הבשר האחרים (והוצאת הדג מכלל הבשר) היא כבר באחריות דורות מאוחרים יותר. בקיצור: כבר בזמן חז"ל היו הקפדות יתר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. הנקודה הוא שהיהדות מבדילה היטב בין דאורייתא לבין דרבנן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הטיעונים שלך עוסקים בהחלשת הקשר בין היהודים לירושלים כדי להשוותו לחשיבותה באסלאם. אולי לשם שינוי במקום לגרור את הדיון לבשר חלב ודיני העבד תביא ציטוט או דוגמא שממחישים את הקשר הממושך המבוסס והעתיק בין האסלאם לירושלים. על תפקידה הדתי באסלאם, מקצת מהשירים והתפילות שנכתבו לכבודה. על אנשים שנדדו אלפי ק''מ כדי לראותה פעם אחת בחייהם ואלפי האנשים שהובאו כדי להיקבר בה. נסה לחפש קשר שכזה ולא כתגובה לדת היהודית (מוחמד) או כתגובה לציונות (אל חוסייני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בסך הכל ציינתי עובדות. אבל כידוע עובדות אינן טיעון מועיל כאשר מתווכחים עם קנאים דתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אתה (וארז) בסה''כ מציין עובדות שמתייחסות רק לצד היהודי. בצד הערבי אתה נורא מתקשה לראות את העובדות או שלא מסוגל להציגן. מזכיר כל מיני וועדות באו''ם שרואות, מחליטות ומגנות (כמעט) רק את ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר שמואל לא מבקר את דוד כי לא מדובר שם על בשר, אלא על מוצרי חלב. עיין כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי פרשנות מאוחרת מצידו של מי שלא מוכן לקבל את האפשרות של אכילת בשר וחלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסה לרגע לחשוב אחרת. רק אפשרות. באם זו לא פרשנות עצמאית שניתנה על ידי אותו פרשן שקרא בעצמו את הכתובים וניסה ליישב אותם על פי דעתו והלך רוחו. באם מדובר בפרשנות מסורתית - אם זו היתה הכוונה המקורית של הכותב, וכך למדו את דבריו תלמידיו וכך לימדו לתלמידיהם, עד שבא הפרשן המדובר והעלה על הכתב את הדברים שלמד מרבו. דוגמה: ברנש בן שנות האלפיים כותב כי טייל במדבר יהודה וזה היה חבל על הזמן. בעוד אלף שנה יקום פרשן ויסביר כי הטיול במדבר יהודה באותו המסלול הוא טיול מהנה ששווה לקחת עבורו יום חופש מהעבודה. פשוט חבל"ז. בעוד אלפיים שנה יקום אדם אחר ויסביר כי הפרשן שאהב את מדבר יהודה לא היה מוכן לקבל את האפשרות שטיול במדבר יהודה הוא בזבוז זמן. לכן כוונתו המקורית של הכותב היא כי טיול במדבר יהודה הוא בזבוז זמן. חבל לקחת יום חופש ולבזבז את הזמן על טיול במדבר יהודה. מסקנה: ככל שהפרשן קרוב יותר לרוחו ולזמנו של הכותב, הוא יכול להבין את סגנון השיחה והשפה של הכותב ולמה התכוון בביטויים מסויימים. דעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי מקבל את זה אם היה מדובר על הפרשנות שנכתבה בארץ ישראל באלף הראשון לספירה (תרגומי יונתן, ספרא, פרקי דרבי אליעזר, ועוד) ולא על רש''י. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זו הטענה שלי - רש''י מתבסס על פרשנים קודמים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אמר רבה בר בר חנה אמר יוחנן: אין ירדן אלא מבית ירחו ולמטה למאי הלכתא אילימא לנודר הלך אחר לשון בני אדם וכל היכא דקרו ליה ירדן איתסר ליה אלא למעשר בהמה תניא נמי הכי ירדן יוצא ממערת פמייס ומהלך בימה של סיבכי ובימה של טבריא ובימה של סדום והולך ונופל לים הגדול ואין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה". בכורות נה ע"א. אמר רש"י: מבית יריחו ולמטה - אבל כל מה דמשיך למעלה מיריחו לא ירדן הוא דבטל חשיבותו שמתערב בימים גדולים. אמר תוספות: אין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה. פירש בקונטרס אבל מה דמשיך למעלה מיריחו לאו ירדן הוא דבטל חשיבותיה שמתערב בימים גדולים. אמרו אנשים שחיו כאן בארץ הרבה אחרי 2 אלה: בית ירחו - זו בית ירח, שנמצאת בדרום הכנרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא הוו ידעי רבנן מאי סירוגין שמעוה לאמתא דבי רבי דקאמרה להו לרבנן דהוי עיילי פסקי פסקי לבי רבי עד מתי אתם נכנסין סירוגין סירוגין לא הוו ידעי רבנן מאי חלוגלוגות שמעוה לאמתא דבי רבי דאמרה ליה לההוא גברא דהוה קא מבדר פרפחיני עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך לא הוו ידעי רבנן מאי (משלי ד, ח) סלסלה ותרוממך שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לההוא גברא דהוה מהפך במזייה אמרה ליה עד מתי אתה מסלסל בשערך לא הוו ידעי רבנן מאי (תהלים נה, כג) השלך על ה' יהבך אמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה אזילנא בהדי ההוא טייעא וקא דרינא טונא ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי לא הוו ידעי רבנן מאי (ישעיהו יד, כג) וטאטאתיה במטאטא השמד שמעוה לאמתא דבי רבי דהוות אמרה לחברתה שקולי טאטיתא וטאטי ביתא". מגילה יח ע"א. ------------------------------------- לא ידעו חכמים מה פירוש 'סירוגין'. שמעו את שפחתו של בית רבי שאמרה להם, לחכמים, "עד מתי אתם נכנסים סירוגין סירוגין1"? שאמרה להם לחכמים שהיו נכנסים לבית רבי מעט מעט ולא בבת אחת. לא ידעו חכמים מה פירוש 'חלגלוגות'. שמעו את שפחתו של של בית רבי שאמרה לאיש אחד שפיזר רגלות, "עד מתי אתה מפזר חלוגלוגך?", והבינו שחלגלוגות הן מה שקרוי בארמית פרפחיני. לא ידעו חכמים מה פירוש 'סלסול' בפסוק "סלסלה ותרוממך". שמעו את שפחתו של של בית רבי שאמרה לאיש אחד שהיה מהפך בשערו, "עד מתי אתה מסלסל בשיערותיך". לא ידעו חכמים מה פירוש 'יהב' ב"השלך על ה' יהבך". אמר רבה בר בר חנה: פעם אחת הייתי מהלך עם ערבי אוחד ונשאתי משא ואמר לי |קח את יהבך והטל על גמלי". והבינו שיהב פירושו משא. וכן לא ידעו חכמים מה פירוש "וטאטאתיה במטאטא השמד". שמעו את שפחתו של בית רבי שאמרה לחברתה "קחי מטאטא וטטאי את הבית". אילו היו מקשיבים קצת יותר לשפחות נרגנות, יתכן שהיו יודעים קצת יותר2. מה קרה? העמך, אותו עם-הארץ המושמץ, המשיך לדבר עברית. החכמים, האליטה, כבר לא דיברו עברית, הם דיברו ארמית, והרבה מילים הם לא ידעו. ואי לכך - הם גם פירשו אותן באופן שגוי. אז יותר קרובים? אולי. אבל אתה ואני וכל קוראי האייל יודעים היטב מטאטא מהו. והחכמים - לא ידעו. 1 ככל הנראה, הפריעו לה לשטוף את הרצפה. 2 שטיינזלץ טוען שמתוך כך ששימשה בביתו של רבי למדה עברית. אבל אני חולקת. אם השפחה ידעה עברית כי בביתו של רבי חיה, רבי היה אומר מה פירוש סירוגין, חלגלוגות, סלסול, יהב ומטאטא. ולא היו נזקקים לשפחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה בעיות יש בהוכחה הזו שלך. 1. לא ראית בכל הכתוב שהם פירשו באופן שגוי, אלא שהם נעצרו ולא ידעו כיצד לפרש מחוסר ידע. אדרבא, רואים שלא נתנו שום פירוש משל עצמם עד שהזדמן להם מקור של ידע. 2. כשכתוב "לא ידעו רבנן" אין כוונה שכ---ל החכמים כולם לא ידעו מה פירושה של אותה המילה, אלא שתלמידיו של רבי לא הכירו את המילה הזו. 3. על סמך דעתך בלבד, מחוסר ידע, קבעת שאותו עם-הארץ המושמץ המשיך לדבר עברית ורק החכמים ידעו ארמית. אבל בזמן המשנה תרגמו את המקרא לארמית על מנת שיהיה מובן לעם-הארץ ולא רק לתלמידי החכמים. וכך גם קבעו חכמים באיזה קטעים לא קוראים את התרגום כדי שלא ליצור בעיות עם אלה שלא יודעים ולא מבינים. 4. אני וכל קוראי האייל יודעים את פירוש המילים בהן אנו משתמשים בצורה יומיומית כשפת אם. יותר משקוראים מסוימים באייל מצביעים על קושי עם שפת המקרא ומילים מסוימים בה שאינן נמצאות בשימוש שגרתי בעברית יומיומית, אנשים שלא דיברו בשפה הזו בצורה יומיומית אלא היתה להם כשפת הספר, ודאי שיכלו להתקשות בה. כך מילים מסוימות נשתמרו בניב השגור בפיהם של יושבי מחוז מסוים, בעוד שיושבי מחוז אחר שימרו באוצר המילים שלהם את זכרונן של מילים אחרות. כך תלמידיו של רבי שאולי חלקם באו מבבל ולא התמצאו באותן מילים שכתב רבי במשנה, התקשו במילים מסוימות שהיו שגורות על לשונה של המשרתת בביתו. וכיום כשאנחנו משתמשים בשפה העברית כשפת אם, את המילים שאנו מכירים ליקטו מן הגורן ומן היקב. מן המשנה שנאמרה ונכתבה בלשונם של תנאים שונים בני מקומות שונים ובעלי ידע שונה בעברית ויוונית, מן המקרא שנכתב בתקופות שונות בעברית וארמית בתוספת כמה מילים שאולות, מן הגמרא המכילה מילים וביטויים בארמית וכן על זו הדרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ועדיין - זה קצת הרבה מפריך את הטענה שלך, ש"ככל שהפרשן קרוב יותר לרוחו ולזמנו של הכותב, הוא יכול להבין את סגנון השיחה והשפה של הכותב ולמה התכוון בביטויים מסויימים". הנה פרשן שאף לא מבין את פשר המלה, עד שעוזרת-בית אומרת לו. 2. תלמידיו של רבי לא הכירו. מי הכיר? השפחה, השפחה השניה, המסלסל-בשערו, המפזר-חלגלוגות, וערבי אחד. ולמסקנה, אתה לא מגיע? 3. הו. זה לא אני. הנה לא הבאתי דברים בשם אמרם, ותראה מה יצא. תורה זו למדתי מאבשלום קור. 4. הנה הסכמת עם טענתי בדיון אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבשלום קור? כה עשו חכמינו! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה'כה עשו חכמינו' שקראתי בילדותי לא כלל את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יורשה לי לשאול- 'כה עשו חכמינו' - בהוצאת מי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפל לי האסימון לגבי איזו סדרה מדובר.האיורים היו משובבי נפש ובכולם הצדיקים היו נראים כמו קונימל במצב רוח טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומנגד - יש בזה מן ההגיון. זה 'כה עשו חכמינו', לא 'כה עשתה שפחת בית רבי'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיגלתי ומצאתי שאני נתלה בשיח נמוך תגובה 231039 :-) עכשיו חיפשתי בשלושת הכרכים הראשונים ולא מצאתי. אולי את צודקת, וגם אני קראתי את זה ב"יופי של עברית"? אחפש בחלקים הרביעי והחמישי אחר כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לא ברביעי ובחמישי. מסקנה: צדקת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה לא מפריך, אם תקחי בחשבון כל מה שכתבתי. שהרי את לא היית מבינה אף אחת מן המילים האלה אלמלא דורות שקדמו לך למדו את משמעותן מאותם פרשנים. 2. המסקנה היחידה היא שתלמידיו של רבי דיברו בסגנון אחר מאשר שפחתו של רבי. 3. הייתי רוצה לדעת על מה מסתמך אבשלום קור, כי אני מסתמך על דבריהם של אותם שחיו באותו הדור. 4. איזו טענה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא מדוייק. אנחנו1 משתמשים במקורות נוספים שלא עמדו לרשותו של רש״י: עדי נוסח נוספים (תרגום השבעים - יכול להיות שרש״י הכיר אותו, מגילות ים המלח, התורה השומרונית). מעבר לכך למדנו כמה שפות עתיקות ויש לנו השערות על מילים שונות. וכן, לפעמים כל זה לא עוזר. 1 אנחנו: הזבוב והפיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זו בדיוק הטענה שלי: אתה צריך מגילות כתובות על מנת לשפוך אור נוסף על הכתוב. הדעת נותנת שרש"י נהנה מידע נוסף שעבר על-פה, דבר המייתר את המגילות. אבל כשהחזירו את השפה העברית לשימוש יומיומי עדיין לא גילו את מגילות ים המלח והתורה השומרונית לא היתה מקור נחשב לעניין זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם הסתמכו גם על פירושן של מילים שונות בערבית. למיטב ידיעתי רש״י האשכנזי לא דיבר ערבית אם כי רבים ממשמרי העברית בימי הביניים (הספרדים) דווקא דיברו בשפה זו בחיי היום־יום שלהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השלמה מהצד, במקרים מועטים. מורשת המקרא, מקורות חז''ל וספרי הראשונים והאחרונים, הותירו בסיס לשוני רחב למדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את חכמה ומבינה יותר מרש"י ובחוכמתך את סותרת את דבריו על סמך י' חסרה, שמא תסבירי את הגמרא שמביאה אסמכתא (תניא נמי הכי) לדבריו של רבה בר בר חנא מתוך בריתא שבה נאמר מפורשות "בית יריחו"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רש"י, כבודו במקומו מונח, חי בפרובנס. בעלי התוספות, כמותו - לא בדיוק חיו בארץ. ומדע הגיאוגרפיה היה באותם הימים בחיתוליו. ושגיאות העתקה קורות. החוכמה והתבונה הזו, אינן כל-כך שלי. אחרים קדמו אותי. אני קראתי על כך ב'עת הזמיר' של חיים באר, וכנראה שחיים באר ואני איננו בדעת מיעוט. הנה כאן. או כאן. או כאן. וגם צד ההגיון. הפעל את ראשך. האם יתכן שהירדן מתחיל רק ביריחו דרומה, רק כי "רש"י אמר ומה נראה לך, שאת יותר חכמה מרש"י?". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צד ההיגיון פועל היטב אם לומדים גמרא כמו שצריך ולא בצורה שמחפשת מראש להוכיח שכולם טעו. האמוראים כי היו ארכאיים, רש''י ובעלי התוספות כי לא בדיוק חיו בארץ וכן על זו הדרך. דווקא בקישור הראשון שהבאת מזכירים את הביטוי המקראי ''ירדן ירחו''. הרי לך ירחו בכתיב חסר - כמאמרו של רבה בר בר חנא, וברור לכולנו כי מדובר ביריחו עיר התמרים. שהרי מיד לאחר מכן יהושע חוצה את הירדן והכיבוש הראשון שלו הוא העיר יריחו. ברגע שמתחילים לדבר על שגיאות העתקה זה דו סטרי. אולי מי שהעתיק את דבריו של רבה בר בר חנא שגה וחיסר י'. בפירוש רש''י כתוב ''בית יריחו'' בדיבור המתחיל והתוספות מסביר שדווקא הקטע הזה נחשב כי הוא גבולו של שבט בנימין. ואף אחד לא טען שהירדן מתחיל מיריחו דרומה. אם תקראי שוב את הדברים תראי שהגמרא מציינת מפורשות שמוצא הירדן במערות הבניאס, אלא שלעניין מסוים אותו נהר נקרא ירדן רק בקטע שבין יריחו לים המלח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזה הקטע הכי מרגיז אצל הז'ידלקים האלה. "לעניין מסוים אותו נהר נקרא ירדן רק בקטע שבין יריחו לים המלח." למה? למה לצורך עניין מסויים לקרוא רק לקטע קצרצר בלבד "ירדן"? בכוונה כדי להטעות? הרי לכל הצרכים האחרים יש נהר (עאלק נהר, אבל זה כבר סיפור אחר) שנקרא ירדן לכל ארכו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה ז'ידלקים? יהודונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בקטע מעליב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמר רש"י: מבית יריחו ולמטה - אבל כל מה דמשיך למעלה מיריחו לא ירדן הוא דבטל חשיבותו שמתערב בימים גדולים. _______________________ מקטעי מים שמתערבבים במקטע אחר זוכים לכינוי עצמאי גם שהתוואי הכללי ממשיך בנתיבו. נחל שניזון מנחלים אחרים משנה את חוזקו, מהלכו הרכבו ואופיו. הוא גדל והשתנה מאז שבקע בנביעה המקורית. לרוב בשפכי נהרות ונקודות חיבור של נחלים לימים אחרים אוכלוסיית הדגים וצמחי הגדה משגשגים ובתקופות קדומות היוו מקור מזון עיקרי. בחלק מהמדינות במוצא הנחלים קיים איסור דיג. הלברק, הכריש וטורפים ימיים אחרים צדים לא פעם במקומות שבהם יש זרם זר שנכנס לגוף המים המקומי. אאל"ט קראתי שבחוף המערבי של ים המלח דגי המעיינות היוו חלק מהתפריט של היהודים הקדומים. סביר שמפלס המים המתוקים והמלוחים באזור הצפוני לים המלח הקדום היה גבוה בהרבה ולכן היה רווי מעיינות ואולי אפילו ביצה בדומה לאזור הבטיחה שבצפון הכנרת. עוד דבר, האוכלוסיה שחיה בטבע הפרוע הארצישראל היתה ערה להבדלים שלנו, הטיילים ההתרבותיים המערבים והממוכנים שחולפים במקום נראים מזעריים. אולי לא הכירו הרבה מעבר לגבולות אבל את האזור שלהם הכירו היטב. כל סלע שזז בשיטפון וכל שדה שפרח, מסילות הכוכבים והתפתחות הירח קיבלו תשומת לב, הערכה ושם. גם למים שעוד רגע נעלמים הלאה נתנו שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב ויפה, אבל לא על כך יצא קצפי. הדגש שלי היה על ''לענין מסוים''. לא ידיעת הארץ האפאצ'ית שאתה מתאר אלא אותה עורכדיניות נוקדנית שביום טוב יכולה להפוך את הטוב שבגויים לאנטישמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה כותב את זה באייל? הבנתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותה עורכדיניות נוקדנית הביאה לנו את התלמוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיריחו לים המלח, יש לו לירדן כ-10 קילומטר. ההתערבבות בימים גדולים אירעה הרבה קודם: בחולה ובכנרת. והיא תתרחש הלאה - בים המלח. מבחינה לשונית, רש"י פירש נכון. הוא רק נאחז ביריחו, בעוד הפירוש ההגיוני יותר הוא בית-ירח, שמדרום לכנרת. אם בית ירחו היא בית ירח - המשפט הגיוני. והוא מחוסר כל הגיון אם זו יריחו. אבל כמובן שהקרנף לא יהין לסתור את רש"י, כי זה רש"י. גם אם תוכיח לו באותות ובמופתים שלא רק נועה ו אומרת את זה אלא קדמו לה כך וכך אנשים. _________________ זה גם לא ממש לגנותו של רש"י. אי-אפשר לו לאדם לדעת הכל, ומה נעשה שהגיאוגרפיה של א"י לא היתה נהירה לו. אבל זו הפרכה טובה לטענותיו של הקרנף, שכל הקרוב יותר לכתיבת הטקסט - מפרשן נכון יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאת צודקת או טועה רק ציינתי שבנוסף לשינוי באזור הכנרת יכול להיות שמי הירדן קיבלו שינוי נוסף באזור יריחו גם אם עונתי ולכך התייחס פירוש השם. הקשר הפילולוגי בין יריחו ובית ירח מסקרן. הירדן זורם בארץ שבה הפסיקו לעבוד את השמש והכניסו את הירח למועדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קריאה קצרה בדבריהם של רש''י ותוספות באותו מקום מגלה ששניהם בקיאים היטב בגיאוגרפיה של ארץ ישראל ונהר הירדן. דוגמה טובה היא הפירוט של התוספות שמסביר את רש''י ומפרט למה זה נקרא ירדן רק בחלק המצומצם שמסמן את גבול נחלת בנימין. למעשה, אין בדבריך שום ראיה, אות ומופת לכך שרש''י טעה או לא התמצא בגיאוגרפיה של השטח. כל מי שמתמצא בפירושי רש''י השונים על המקרא והגמרא יתייחס בבוז לטענה שלך על חוסר היכרות עם הגיאוגרפיה. אם על זה את מסתמכת, בנית לך מגדלים פורחים באוויר. ואם רש''י הכיר את הגיאוגרפיה ולמרות זאת כתב את מה שכתב - על פי ביאורי התוספות, כנראה שהוא ידע את מה שאת לא יודעת, וכן כל אלה שקדמו לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להטעות, ודאי שלא. הרי כבר נאמר באותו מקום שמי שנדר והתכוון למשמעות הנפוצה בפי המון העם, מתייחסים אליו בהתאם לכוונתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קראת בכלל את הקישור הראשון?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בעיון מלא, אבל נכנסתי ועברתי עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עושה רושם שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היהדות מבדילה היטב בין הלכות בעלות תוקף מדאורייתא לעומת הלכות בעלות תוקף מדרבנן, ולהבחנה זו משמעויות מעשיות בפסיקת ההלכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון התפילה היה לירושלים במשך 17 חודשים בלבד, עקב שאיפתו של מוחמד לזכות באהדת היהודים ובתמיכתם, אך עם שינוי היחס כלפי היהודים - השתנתה ההוראה מקור: ירושלים - נרטיבים לעומת עובדות, ד"ר דוד בוקעי (אוניברסיטת חיפה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיזכור הר המוריה בתורה, לא נחשב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהו הר המוריה? אם אתה טוען שהר המוריה הוא הר הבית, יכולים מוסלמים לטעון שאל אקצא היא בירושליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הר המוריה היה מזוהה עם הר הבית עוד לפני שהיו מוסלמים בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל אקצא מזוזהה לראשונה עם ירושליים בוודאות כמה עשרות שנים לאחר אזכורו בקוראן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך בלבול מסויים בין "כיפת הסלע" לבין "מסגד אל אקצא". "כיפת הסלע" היא מסגד עתיק מימי ראשית הכיבוש הערבי, שנבנתה ע"י שליטי בית אומאיה במקום המדוייק בו שכן בית המקדש (חלק מחומרי הבניין גם זוהו כחומרים מהמאה ה9 לפנה"ס, למשל קורות עץ מארז לבנוני), במטרה להתחרות במבני הקודש שהיו בירושלים בימיו (בעיקר כנסיות). זו גם הסיבה שהמבנה נראה יותר כמו כנסיה ביזנטינית ופחות כמו מסגד (למשל אין מינרט). לעומת זאת, "אל אקצא" הגדול יותר, הוא פרוייקט חייו של הנאצי חאג' אמין אל חוסייני. במקור עמד במקום (בכניסה הדרומית של הר הבית) מקווה טהרה יהודי ששימש את עולי הרגל לרחוץ לפני הכניסה למקדש, ושהפך בהמשך לבית תפילה קטן (מוסלמי תחת הכיבוש הערבי, נוצרי בימי ממלכת הצלבנים). המבנה נהרס ונבנה מס' רב של פעמים. ב1922, המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני, מינה את הארכיטקט התורכי אחמט קמלאדין לבנות מסגד גדול במקום, והמסגד נחנך בשנת 1925, וזאת במטרה מוצהרת לחסום כניסת עולי רגל יהודים להר הבית. זמן קצר לאחר מכן הוא אכן השתמש ב"אל אקצא" כאמתלא להצית מהומות ("אל אקצא בסכנה") |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הר המוריה'' הוא המקום שמוזכר בתורה. במקביל ''אל אקצא'' הוא המקום שמוזכר בקוראן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם, לפני שבית המקדש הוקם, "הר הבית" עדיין לא נקרא כך, אלא נקרא בפשטות "הר המוריה". למעשה, הוא נקרא כך עד תקופת החשמונאים. כידוע הורדוס יזם מפעל בניה ענק שהרחיב את המתחם הקדוש הרבה מעבר לתחומי הר המוריה עצמו - וזה מה שקרוי היום "הר הבית", אבל אין מחלוקת לגבי מיקומו הגיאוגרפי המדוייק (או לגבי מיקומו המקורי של הר המוריה שפסגתו בולטת מעט מעל מפלס הבניה). החיבור של "אל אקצא" הקוראני להר הבית הוא פרשנות בלבד, שהיתה קיימת לצד פרשנויות מוסלמיות שונות אחרות במהלך ההיסטוריה, וקיבלה דגש בפסיקתו של המופתי הנאצי, חאג' אמין אל חוסייני, שגם יזם את הקמת "מסגד אל אקצא" ב1922 כדי לקבע את פרשנותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך מסגד אל-אקצא [ויקיפדיה] המסגד הוקם כמה עשרות שנים לאחר מותו של מוחמד. מועד תחילת בנייתו המדויק אינו ידוע. מסגד אל-אקצא נבנה תחילה מעץ, ועל פי ההיסטוריון אולג גרבר כונה בתחילה בשם מסגד אל-אקצא (המסגד המרוחק ביותר), מסגד בית אלמקדס (מסגד בית המקדש) ולעתים אף מסגד אל-חראם, כשמו של המסגד הגדול במכה. הנזיר ארקולף תיאר את המבנה בכתביו בשנת 679. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שאם אחד משמותיו של המסגד הוא מסגד בית המקדש, שייכותו של המסגד ושייכותו של המקום לאנשי פולחן המסגדים טפלים לשייכותו של המקום לאנשי פולחן בית המקדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שאתה לא היחיד שמתבלבל בין כיפת הסלע (שנבנה במאה ה7 מייד בתחילת הכיבוש הערבי - אותו מבנה מוכר עם כיפה זהובה, שבנוי כמו בזיליקה ביזנטית ללא מינרט) ובין "מסגד אל אקצא" שהוקם ב 1922, שצורתו מלבנית עם כיפה כסופה ומינרט - וזו בדיוק היתה מטרתו של חאג' אמין אל חוסייני מלכתחילה. 90% מהתמונות שגוגל מוצא כשמחפשים al aqsa הן בכלל של כיפת הסלע - גבלס צדק כל הזמן הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשך הקטע שציטטתי: בשלב מאוחר יותר, נבנה במקום מבנה האבן. מרבית ההיסטוריונים הערבים מימי הביניים מייחסים את בנייתו לעבד אל-מלכ, בונה כיפת הסלע [ויקיפדיה], ומניחים כי בניית מסגד האבן החלה בשנת 691 והסתיימה בערך בשנת 705. מיעוטם מייחסים את מעשה הבנייה לבנו, וליד הראשון. (ותזכורת: כל מטרתי הייתה להראות שהשם מתייחס באופן כללי למקום, ולאו דווקא למסגד זה או אחר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך או כך, מדובר באחת הדוגמאות המובהקות ביותר בהיסטוריה של ניכוס תרבותי פסול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערת המכפלה, קבר רחל, קבר יוסף, קבר רשב"י, אלוני ממרא, הגלגל, אפילו הר סיני- כל אלה אינם קדושים ביהדות. ______ מתקשה להבין (לגבי החלק מהרשימה) איך מקום שמתפללים בו במשך מאות או אלפי שנים אינו קדוש בעיניך. אפשר להגיד שהוא פחות קדוש או שולי יחסית לירושלים במקום לבטל את הקדושה. * ובטרם נכנסנו לסבך ההגדרות של מה קדוש, מה סמלי, ומה חשוב בדת כזו או אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כל הקטע של היהדות: מונותאיזם והעדר הגשמיות- היהדות לא מקדשת מקומות כי מקומות אינם קדושים. היהדות גם אינה מקדשת חפצים. "תשמישי קדושה" הם חפצים שקדושתם היא בכך שרשום עליהם השם המפורש- ספרי תורה, תפילין ומזוזות. שאר החפצים שמשתמשים בהם לקיום מצוות- סוכה, לולב, שופר, ציצית נקראים "תשמישי מצווה"1. אין בהם שום קדושה משל עצמם, ואחרי שמשתמשים בהם זורקים אותם לפח. בבתי הכנסת העתיקים בא"י היה "קיר הקודש" הפונה לעבר ירושלים2 ואילו "ארון הקודש" ובו ספרי התורה היה נייד. בשני המקרים הקודש הוא תפקודי ולא לוקאלי. קיר הקודש אינו קדוש בעצמו אלא פונה לעבר הקודש (ופתוח אליו). ארון הקודש אינו קדוש בעצמו אלא בכך שהוא מכיל את ספרי התורה. אני רוצה להתעכב רגע על המשמעות הבסיסית של קודש בעברית. זה לא כמו Holy באנגלית. "לקדש" משמעותו הראשונית היא להבדיל לחיוב- לייחד. "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" - מייחד אותו מכל הימים. "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" - מיוחדת לי. ___________ 1 תשמיש קדושה ותשמיש מצווה [ויקיפדיה] 2 ההיכל וארון הקודש בימי קדם [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים עם הניתוח 1 ולא עם המסקנה שהצגת במשפט הראשון. אם בעיני מאמינים הסנדל, הקבר, הספר או המאורה של X קדושים הטענה לא מחזיקה מים. במהות היהדות שונה אבל בפרקטיקה היא לא. ירושלים עבור יהודים היתה ועדיין מקום קדוש, כנ"ל אבני הכותל, קברים ואתרים ברחבי ארץ ישראל של אבות אבותינו. אם נחזור לדיון לרגע תוכל לראות שירושלים בפרקטיקה ובמהות אינה קדושה לאסלאם. מעבר לצרכים פוליטיים לירושלים אין ולא היה תפקיד דתי באסלאם. 1. ולכן בנט והח"כ החדש אמרו מה שאמרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנצרות יש לחם הקודש ומים קדושים. אפשר לברך מקלות גולף וכיורי מים ולהפוך אותם ל Instrument of God ביהדות זה אחרת. אני מסכים שיש הבדל בין המהות לבין הפרקטיקה ביהדות. תמיד היה פולחן קברי צדיקים כלשהו. אבל בארבעים השנה האחרונות הפרקטיקה הזו משתלטת והופכת לעיקר בזרמים מסוימים. הטיסות לאומן, הילולת הרשב"י, קמעות של הבאבא, שלא לדבר על הציפיה לסקונד קאמינג של הרבי. אני משוכנע שהאורתודוקסיה הקלאסית (ליטאים) רואה בכל אלה חשש לעבודה זרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבר זמן מאז שהשתטחתי ואני לא מכיר את הזרמים או יודע להעריך עד כמה הפרקטיקה השתלטה. להערכתי התקשורת נוטה לסקר את מה שמעורר סלידה ובוז ומכאן ההתרשמות של הציבור ושלך כלפי הדתיים. בדרך כלל מפאת הנסיבות אני פוגש דתיים שגורמים לי לייחל לעצמי שכך יראו דורות העתיד במדינה. בני אדם טובים וערכיים עם כיפה ומסתבר שיש לא מעט כאלה. חוץ מההשתטחות (שחוצה דתות ויבשות) וכל ביטוי חיצוני, ירושלים נתפסת כקדושה. השתמשתי במילה פרקטיקה כדי להבחין בין המהות או הפרוטוקול המקורי של היהדות לבין דרך האמונה השכיחה. מי שטוען שקדושת ירושלים ביהדות זהה למעמד ירושלים באסלאם ומוריד מקרנה וקדושתה בעיני היהודים כדי לחזק את הטענה ולהצדיק את מסירתה לערבים לא מכיר את העובדות -או גרוע מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא ידעתי עד כמה הפרקטיקה השתלטה, עד שראיתי אתמול כמה וכמה סוגי יין ועראק שמוכרים כל מיני מוסדות מפוקפקים של באבות וקברי צדיקים, ואפילו ההצהרה המופיעה על התווית, כי רבים אשר שתו מן היין ראו ניסים מעל לדרך הטבע. אם שתו מספיק, אני לא מפקפק בכך שראו ניסים מעל לדרך הטבע... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נייס | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרקטיקה השתלטה גם השתלטה. ספר תורה שנפגע- הוא טומא. הוא מעורר יותר התרגשות מאדם שנהרג. בזמנו-נדמה לי בשנות ה-70 - קדחו בטעות בכותל. פרצה מהומת אלוהים. ודאי אינך זוכר את השיר שהיה פופולרי אחרי מלחמת ששת הימים: ״יש אנשים עם לב של אבן-יש אבנים עם לב אדם״. כמובן שזו פרקטיקה כי הכותל המערבי היה הקיר החיצוני של המתחם- ללא שום קדושה יתרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה של ספר תורה זו מהות, לא פרקטיקה. השם בעל ארבע אותיות הוא הקדוש, ואסור למחוק אותו. לכן גונזים ספרי תורה ומזוזות פגומים. וציצית משומשת סתם זורקים לפח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומכאן כפי שחששתי אנחנו עוברים להגדרת קדושה כי אם נדייק אז השם והתורה קדושים, לא הנייר שאליהם הודפסו. הביטוי הפרקטי בניגוד למהות מתבטא במנהגים ורגשות שמצביעים על קשר רגשי ותודעתי לתפיסת האובייקט המדובר כקדוש. הביטוי עצמו מלמד על עצם התפיסה ולא בהכרח על מהות האמונה ושורשי הקדושה. בביטוי הפרקטי והתודעתי ירושלים והכותל קדושים. באסלאם הם לא קדושים בפרקטי או במהות. ירושלים היא ציון דרך לאימפריאליזם המוסלמי שייסד מוחמד. הכיבוש הערבי מוסלמי הוא מצווה שמתקיימת באופן מסויים בירושלים ואיסטנבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין גדול באיסלאם. אני מניח שאתה לא יהודי דתי כי אני עונה לתגובה שנכתבה בשבת. האם אתה מעיד על קדושתה של ירושלים בעיני חילונים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יהודי ודתי באופן שאינו מסורתי. רוב החילונים הישראלים או לפחות חלק ניכר מהם מוגדרים ומעידים על עצמם כשומרי מסורת. ירושלים נתפסת בעיניהם כקדושה לעם היהודי וזה לא מונע מהם לנסוע לבקר את הקדושה בשבת. באסלאם לירושלים אין ערך קדושתי. יש ערך פוליטי-מדיני שצמח כחלק ממצוות מוחמד לכבוש את האחר על אדמתו ואמונותיו המטעות. כל הסיפור הוא עדות לגדולתו וייחודו של הנביא דרך החרב שמחריבה את אמונותיהם ותרבותם של הלא מוסלמים. אם תרצה סוג של שופוני. למה השופוני? בגלל העלבון שספג מהיהודים שלימדו את מוחמד על הדת והתורה אך סירבו להצעתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש חילונים, יש מסורתיים ויש דתיים. החילונים אינם שומרי מסורת- הם חילונים. אתה דתי באופן שאינו דתי ורוצה לקבוע ליהדות מה קדוש עבורה ומדוע- סחתיין. אתה יכול להבין מדוע הייתי מעדיף ללמוד על האסלאם ממישהו אחר ולא ממך. וכל זה כאשר אני מסכים לטענה הבסיסית שלך שירושלים קדושה ליהודים, אלא שאני מסביר שהחילונים אינם יודעים מה פשר קדושתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. קיום מסורת מתקיים הלכה למעשה לצד אתאיסטיות אדוקה. לא בדקתי אבל יכול להיות שחילונים שומרי מסורת מרכיבים את רוב המחנה הנאור. אני חושד שגם אתה מכיר כאלה שמקיימים סדר פסח ותוקעים בייקון בחמאה. 2. למרות החמסין, אני לא רוצה לקבוע ליהדות דבר ולא מבין להיכן קפצת. 3. אתה יכול ללמוד על האסלאם ממי שתרצה. ממליץ שלא תלמד ממוסלמי מאמין שמקיים את מצוות אל תפקפק בכתוב, בכותב ובלי לשאול שאלות מיותרות. קצת שונה מהיהדות, טיפל'ה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים מיחסים סגולות ומופתים לשתיית יין, קמעות וחמסות וביקור אצל קברים, אבל לא לספר תורה. וזה אחד הדברים שמצביעים על כך שרק תועי דרך שייכים לתופעה הזו, כי התורה קדושה כי היא דבר האלוהים, ולא יין שיוצר בהליך תעשייתי וקודש ובורך בהליך תעשייתי והמוני, יחד עם בקבוקים רבים אחרים. אני רק מתאר לעצמי את אותו באבא מקיף משטח של ארגזי יין כשהוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין, ממלמל קטעים שליקט מספרי קבלה ותוקע בשופר. זהו. עכשיו כל בקבוק באותו משטח מסוגל לחולל ניסים. יאכלו ענבים וישבעו. אבל התורה עצמה היא דבר האלוהים. וכל מי שמאמין שהיא דבר האלוהים, מאמין בפסוקים הכתובים בה על כך שהיא תשמור אותו - גם אם לא כשריון מגן פיזי, אלא תנחה אותו לכיוון הטוב ורמת השלמות האפשרית לבן אנוש. מי שמאמין בכל אלה, מקדש את התורה ומכבד אותה. הפגיעה בכבוד התורה מסמלת פגיעה באלוהים ובדבריו ובכל המוסר הטוב ודרכי הקדושה הכתובים בה. ודאי איני זוכר את הימים שלאחר מלחמת ששת הימים. עוד לא הייתי בתכנון. את השיר עצמו אני מכיר וגם יודע, וגם כאן אין פרקטיקה. לומר שבבית המקדש היתה קדושה, אין זו פרקטיקה. הרי זה מתבקש משמו. קשה לתאר במילים את החשיבות, הגאווה, הקשר וההערצה שחשו בני ישראל למקדש עצמו. את זאת היטיבו לבטא גדולים ממני בנבואות , מאמרים וקינות. התפישה לפיה האלוהים השרה את שכינתו באותו מבנה, עתיקה ביותר. חז''ל מלמדים אותנו כי המקום שימש לפולחן האלוהים מראשית הימים, ולאחר מכן, כשנבנה המקדש, מבקש שלמה מן האלוהים כי למקום הזה יבואו כל העמים להשתחוות לו ולהתפלל אליו. בית מקדש - כאמור, קדוש הוא. והקדושה היא בכל המבנה. ואם כל המבנה חרב ונותר רק הקיר החיצוני, ומסיבות כאלה ואחרות אין להכנס לפנים המתחם - זה השריד האחרון לאותה הקדושה. והרי כבר אמרו חז''ל כי לא זזה שכינה מאותו המקום. ואחרי הכל, כאשר באים תיירים מכל העולם לבקר בכותל ובהר הבית, בהר הבית הם מבקרים, אבל בכותל הם מתפללים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. בכל דת יש היררכיה של הדברים הקדושים. בדתות הפוליתאיסטיות יש היררכיה של האלים והקדושות. במונותאיזם המגמה היא לרכז את הקדושה בקדוש אחד, באלוהים, בקדוש ברוך הוא. תגובה 749908. בפועל גם בדתות המונותיאסטיות יש ריבוי קודשים. וכמו שציינת : אלוהים 1 הוא הקדוש. אבל ספרי הקודש בהיררכיה מתחת ספר התורה שהוא הקדוש בספרים. לימודי הקודש, המצוות הקדושות, אנשים קדושים, קברים קדושים, ארץ ישראל קדוש וירושלים יותר קדוש ממנו והכותל המערבי יותר קדוש וקודש הקודשים הכי קדוש מבחינת קידוש האדמה. בנצרות ריבוי קדושים החל מקברים ועד מי הירדן. 'הקדושה צריכה להתגלם בקדוש והקדוש אינו קדוש בלא קדושה. 2. לגבי קדושת השבת וקדושות שתלויות בזמן. השבת היא פרק זמן מוגדר שמקבלת קדושה על ידי האיסור לעבוד בשבת והוא קשור יותר לטאבו ופעולתו וזאת בדומה לטאבו על קיום יחסי מין אלא אם קידשת את האישה. אבל השבת היא לא קדושה בגלל הזמן הספיציפי שנקבע. ---- 1 יש בתולדות המחשבה בורא עולם שהוא לא הקדוש ברוך הוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנצרות יש אנשים וחפצים קדושים וביהדות אין. לא אנשים קדושים, לא חפצים קדושים ולא מקומות קדושים. המזוזה והתפילין אינם קדושים אלא שבתוכם רשום שם האל שהוא קדוש (ואכן טאבו). בכלל הקדושה ביהדות היא לא השראה אלוהית על חפץ או מקום אלא ייחוד. קידוש השבת הוא ייחוד יום השבת. קודש היא לה' אלהיך- מיוחדת עבורו. טקס הקידושין הוא ייחוד הכלה לחתן. וכן הקדשה בספר, בית המקדש (הבית המיוחד לאל) תשמישי קדושה וכו'. השתטחות על קברי צדיקים הוא מנהג ''חדש'' ביהדות, מיובא כנראה מהנצרות, שאין לו זכר בתנ''ך (להיפך- מקום קבורתו של משה מושמט בכוונה). הרמב''ם גינה אותו, כמו את האסטרולוגיה והקמעות. קידוש שטח הקרקע הוא בכלל פטנט חדש של הציונות הדתית. ליהדות מעולם לא היה סנטימנט לשטח קרקע מסוים. אחרת הר סיני היה מקום קדוש ליהדות. אבל הקדושה הסתלקה מהר סיני מרגע שתם הטקס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודש הקודשים מקדש את הקרקע. הכעבה מקדשת את האבן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מקדש את האדמה של הישוב איתמר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ארץ ישראל היא אדמה קדושה וקדושתה מקדשת בין היתר גם את פירותיה (שביעית וכו'). פסיקתו [*] של הר' עובדיה בעניין פינוי השטחים הכבושים לא ביטלה את קדושת האדמה, אלא הציבה מולה קדושה יותר חזקה מקדושת האדמה שהיא קדושת החיים שגוברת כמעט על כל הקדושות. כאמור לעיל היררכיות הקדושה הן מהותיות לאדם הדתי. נפילת ספר תורה חי לרצפה תזעזע אותו יותר מנפילת ספר התנך המודפס ולא בגלל שיש תכנים שונים בספרים הללו אלא כי ספר התורה שנכתב בכתב היד מקבל קדושה חמורה שמחייבת את האדם הדתי שראה בנפילת ספר התורה לענות את נפשו, בעוד שאת ספר התנ"ך עם תריסר מפרשים הוא ינשק במקרה הטוב. 2. 'הקדושה צריכה להתגלם בקדוש והקדוש אינו קדוש בלי הקדושה'. יש בין המונחים הללו תלות הדדית1, ומכאן שכל דבר יכול להיות קדוש 2 אם הקדושה תשכון בתוכו, ודבר לא יהיה קדוש אם הקדושה לא תשכון בתוכו. -------- 1 קליין מדמה בין הקודש לקדושה ל'מושג' ו'חושניות' (קאנט) או כמו היחס בין צליל למחשבה / 2 עמודים של אותו דף (סוסיר). 2 'אבן, ספר תורה, בורא עולם, מקדש, פסלון אפריקני, יום השבת, המוחלט, שרביטו של ההגמון, האבות הקדומים, קרן שפע, השמש, בגדי כהן, מערת אליהו, אללא, אפיפיור,Tjurunga [Wikipedia], השם המפורש, צלב, הראי של קיסר יפן, מזוזה, ישו, ברק ורעם, הקוראן, איקונין עם דמות מריה' - י. קליין. ומכאן שגם קמיעות, קברים, שמן זית, יין, אוויר - כולם קדושים אם יש מישהו/מוסד שיקדש אותם. ------- [*] כשמדברים על מצעדי האיוולת, הרי שבראש המצעד עומדת החברה הישראלית החילונית (בהובלת שינוי/לפיד ושות') שביזתה באופן משפיל את הזקן המנוח והדגישה את סגנונו 'העממי' וה'לא תרבותי' במקום לחבק אותו ואת פסיקתו ששוויה בלתי ניתנת לכימות והערכה ויכולה הייתה לפתור לישראל כיום בעיות אין ספור. במבט לאחור היו צריכים לחבק את י.עובדיה ולא את י. ליבוביץ. הראשון הלא-תרבותי היה מציל אותם מנבואתו של השני המאוד-תרבותי. למיטב הבנתי אין כיום אישיות דתית חזקה בישראל שתעז לחדש את פסיקתו וככל הנראה כבר לא תהיה. בנסיבות אלו, גם אלוהים לא יסייע לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדמה - ארץ ישראל היא לא אדמה קדושה ביהדות עד הרצי"ה. יש מצוות שתלויות בארץ, הבסיסית שבהן מצוות יישוב הארץ, אבל זה לא הופך בשום אופן את האדמה לקדושה. האבות הם בכלל נוודים, ואין להם שום דרישת בעלות על קרקע, חוץ מאשר שטח הקבורה המשפחתי. ירושלים היא לא העיר הקדושה אלא עיר הקודש. העיר שהכילה את בית המקדש, וחשוב מכך- העיר שבה יעמוד בית המקדש העתידי. "עֲשָׂרָה קַבִּין חָכְמָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. עֲשָׂרָה קַבִּין יֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ." ומה עם עשרה קבין קדושה? הקדושה נובעת מנוכחות האל. כאשר השכינה מסתלקת גם הקדושה מסתלקת מהמקום. המשכן הוא אוהל נודד. האדמה שהמשכן שוהה בה לא הופכת לקדושה. רק הדתיים הלאומיים פתאום מייחסים חשיבות דתית לשילה, בה עמד אוהל מועד דורות רבים, אחרי אלפי שנה בהן היא לא נחשבה מקום מקודש או מיוחד במינו. יש הגדרות קדושה למקומות במשנה, אבל שים לב שהן הגדרות על פי שימוש וטאבו1. עיירות מוקפות חומה הן לא מקום קדוש במובן הפגאני, הנוצרי או המוסלמי אלא במובן אחר, מאוד טכני. חפצים- היהדות התנגדה בכל תוקף להקניית קדושה לחפצים, החל מ"לא תעשה לך פסל וכל תמונה" ומעשה העגל מיד אחריו, שהעונש עליו היה כבד. בנצרות כל מוסמך יכול לברך חפצים ולהקנות להם קדושה, אבל לא ביהדות (אפילו תעשיית הקמעות, שהיא הדבר הקרוב ביותר להקניית קדושה לחפצים ביהדות2, מתבססת על הכח המאגי של המלים הכתובות, ולא של החפץ עצמו). יוצאי הדופן היו החפצים המיתולוגיים של עבודת האל, בראשם ארון הברית. וזה- היה טאבו ענק. לקודש הקודשים, החדר הפנימי בבית המקדש בו הונח ארון הברית, אסור היה בכלל להכנס חוץ מלאדם אחד פעם בשנה. שים לב שאפילו לוחות הברית שנמצאים לכאורה בארון הברית הם לא החפץ המקורי שאלהים בעצמו כתב עליו, אלא הלוחות השניים שמשה פסל. ביהדות כולה יש רק חפץ אחד שאלהים עצמו יצר, והוא מיד רוסק והוחלף בחפץ מעשה ידי אדם3 כל זה כדי לחזק את האידאולוגיה היהודית הבסיסית (והרדיקלית לזמנה) שהקדושה היא טרנסצנדנטלית ואינה קשורה למקום או חפץ. לא מקומות ההתגלות של אלהים, לא המקום של מתן תורה, ולא המקום ששכן בו אהל מועד. רק המקום ששכן בו בית המקדש הפך לטאבו שאסור להתקרב אליו. טאבו שנשמר באדיקות עד לפני שני דורות ומאז מתכרסם במהירות4 __________ 1 עשר קדושות הן: ארץ ישראל, מקודשת מכל הארצות. ומה היא קדושתה--שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות. עיירות מוקפות חומה, מקודשות ממנה--שמשלחין מתוכן את המצורעים, ומסבבין לתוכן מת עד שירצו; יצא, אין מחזירין אותו. לפנים מן החומה, מקודש מהן--שאוכלין שם קודשים קלים, ומעשר שני. הר הבית, מקודש ממנו--שאין זבים וזבות נידות ויולדות נכנסין לשם. החיל, מקודש ממנו--שאין גויים וטמא מת נכנסין לשם. עזרת הנשים, מקודשת ממנו--שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבין עליה חטאת. עזרת ישראל, מקודשת ממנה--שאין מחוסר כיפורים נכנס לשם, וחייבין עליה חטאת. עזרת הכוהנים, מקודשת ממנה--שאין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צורכיהם, לסמיכה ולשחיטה ולתנופה. בין האולם ולמזבח, מקודש ממנה--שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסין לשם. ההיכל, מקודש ממנו--שאין נכנס לשם אלא רחוץ ידיים ורגליים. בית קודש קודשים, מקודש מהן--שאין נכנס לשם אלא כוהן גדול ביום הכיפורים, בשעת העבודה. 2 וביהדות האורתודוכסית הטהרנית נחשבת קרובה לעבודת אלילים. 3 אלהים מייצר בחלק המיתולוגי של התורה גם דברים מתכלים - המן, והאבנים הגדולות שהוא משליך על הצבא של חמשת מלכי האמורי, אבל מיד מוסבר שהן אבני ברד, כדי שאף אחד לא ישמור אבן שהיא לכאורה אחת מהן והיא תהיה חפץ מקודש. 4 כניסה להר הבית (הלכה) [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אקדים - בכל דת יש את כל שלושת המימדים: חוויה, פעולה ודימוי-אמונה. בדתות הפרימיטיביות, הפעולה -הפולחן והריטואל הוא העיקר ואילו בדתות המודרניות הדימוי/האמונה הוא חזות הכל. 1. בהגות היהודית יש 2 זרמים בסוגיית קדושת אדמת ארץ ישראל (א"י). הזרם האחד המיוצג על ידי ר' יהודה הלוי- ריה"ל המייחס לא"י 'קדושה עצמית'. הזרם השני המיוצג ע"י הרמב"ם מדגיש את ה-'התנהגות המקדשת'. בשני הזרמים כאחד, היררכיות הקדושה במרחב תקפות לפיהן; א"י -> ירושלים -> הר המוריה. א. קדושה עצמית הספר השני של 'הכוזרי' פותח את הדיון אודות קדושת א"י ומביא את דעת חז"ל כמבוא. עפרו של האדם הראשון נקבץ מא"י לשם בריאתו וכשהוא מגורש מגן העדן הוא מוחזר לצור מחצבתו, ארץ ישראל ושם הוא מתנבא את הנבואה הראשונה של האדם בעולם בכלל ובארץ ישראל בפרט. המלחמה בין קין להבל הוא מאבק על אדמת ארץ ישראל ולא לפי הפשט שנאבקו על הקורבנות. אברהם אבינו מתנבא נבואה חזקה (הסנה) בא"י. יצחק וישמעאל - יעקב ועשיו נלחמים מלחמת אחים על נחלה בא"י. המוטיב העיקרי אצל ריה"ל הוא הנבואה על אדמת ארץ ישראל ומכאן שהנבואה ניתנת על אדמה קדושה שמקדשת את עצמה 1. ארץ ישראל לשיטתו יש לה ייחוד 'גיאו-תיאולגי'. היא מרכז העולם וירושלים היא במרכזה כשהר המוריה הוא הפתח לשער השמיים. כל התפילות עוברות דרך שער השמיים. השבת נכנסת בא"י באותו זמן שבו שבת האלוהים מכל מלאכתו. הן הבריאה והן האנושות מתחילות את דרכן בא"י. היהודי פניו, ליבו ותפילתו תמיד יהיו לכיוון א"י. לשיטת ריה"ל הנבואה והמצוות התלויות בה אפשריות רק בארץ ישראל. במבט היסטורי אנו יודעים שלפחות בשתי הדורות שקדמו ליצירותיו של ריה"ל, נושא ארץ ישראל לא היה בבסיס עיקר הדיונים התיאולוגים. המשורר רבי שלמה אבן גבירול אמנם הדגיש בשירתו את ארץ ישראל וקדושתה, אבל חיבורו התיאולוגי 'מקור חיים', עוסק בסוגיות כלליות ולא בנושאי ארץ ישראל. השינוי הדרמטי בהגותו של ריה"ל מוסברת גם בהתאם למציאות ההיסטורית בתקופתו 1075-1141. מסעות הצלב (1096) הדגישו את המלחמות בין האסלאם והנצרות על ארץ ישראל. המאבק החזיתי בין 'יורשי היהדות' הייתה להבהיר לכולם באופן סופי מי זאת הבת שניצחה את היהדות ותזכה בארץ הקודש. שתנצח את הןרותה היהודית ומציאות זאת אילצה את ריה"ל לפתח מחדש את הזיקה היהודית לארץ ישראל והציבה אותו במצב שבו גם הוא הבין שהיהדות עומדת בפינת ההיסטוריה ומחכה להחלטת המעצמות. היהדות נטולת הכח והכבוד מושפלת ללא יכולת להצטרף למאבק והיא מפעילה את כוחה הבלתי ניתן לניצחון - ההלכה שמקדשת את האדמה. בסוף ימיו ריה"ל עלה לארץ ישראל. ב. התנהגות מקדשת בניגוד לריה"ל שהתייחס לסוגית ארץ ישראל כהוגה דעות, הרמב"ם מתייחס לארץ ישראל כאיש ההלכה ולא כאיש הפילוסופיה וההגות. ריה"ל רואה בנבואה השגה על-שכלית, על-אנושית וזאת כשהרמבם רואה בנבואה שלמות-אנושית. לפי ריה"ל הקדושה היא תכונה של עצמים וגופים מסויימים שמביאים את האדם שבא עימם במגע להתנסות רוחנית. הרמבם לעומתו רואה בקדושה כביטוי לרוחניות רצופה ומכאן שגופים לא יכולים לקדש את עצמם אלא להביא את האדם לדרגה גבוהה של רוחניות. מכל מקום, השקפתו זאת של הרמב"ם שקדושת החפצים היא רק משמעות סמלית היא השקפה שמעוגנת בהשקפתו הפילוסופית האריסטוטלית ולא את השקפתו ההלכתית. לשיטתו ההלכתית, קדושת ארץ-ישראל מותנית ביחס הקניין הלאומי ולכן הקדושה חלה רק כאשר עם ישראל מתנחל בארץ ישראל ולא כשהוא בגולה. כיבושי יהושוע קידשו את האדמה וכשהעם גלה לבבל סרה הקדושה מהאדמה והיא התחדשה בשיבת ציון. מכח ההתנחלות מתקדשת ארץ ישראל ומקבלת חזקת קניין שנקבעת משפטית לדורות ומכאן שכל כיבוש חלה עליו קדושה אפילו כיבוש חבלי ארץ שמחוץ לגבולות ארץ כנען. ניתן להבחין בשתי רמות של קדושות בארץ ישראל לשיטתו של הרמ"בם - קדושה ראשונה וקדושה שניה. הקדושה השנייה חלה גם כשהעם לא מתיישב ארצו והיא קדושה לדורות מכח הקניין. הקדושה הראשונה היא הקדושה כאשר העם יושב בארצו ומקיים את המצוות התלויות בה. הסתירות בין השקפתו הפילוסופית האריסטוטלית (אי קדושה) להשקפתו ההלכתית (קדושה טוטאלית) לרבות סתירות בתוך השקפתו ההלכתית בולטות ומהוות עד היום כר פורה לפרשנויות שונות. למרות האחדות בין האישים ריה"ל והרמב"ם בתוצאה הסופית ולפיה יש לעם מולדת גם כשהוא בגולה מכח הקניין או הקדושה, ההבדל הרעיוני ביניהם הוא הדגשת הצד הפולחני של הכהנים (ריה"ל) ובין הצד המוסרי- מדיני (הרמב"ם) 2. ככל שנביט להלכה 2, ההלכה תקדש את האדמה כי המוסד תמיד מבקש לחזק את הקודש על חשבון הקדושה עד כדי התעלמות ממנה ולא בכדי. כאשר ננתק את מימדי הדת המודרנית ממרכיביה ונחזק את הדימוי (רמב"ם) לטובת הפולחן (ריה"ל), המוסד יחלש ובכך תסלל הדרך לרפורמות תיאולוגיות כדוגמת הפרוטסטנטיות הנוצרית ורפורמות יהודיות. ------ 1 נבואות שניתנו בחול מטרתם הייתה להניע את העם לארץ ישראל. 2 מכאן חשיבתו של פסיקתו של הר' עובדיה שהעיז למרוד במוסכמות ההלכתיות (ואולי גם האישיות - תגובה 748388 - הערות דגל 1+2) שרואות בקדושת ארץ ישראל ערך גבוה מקדושת החיים. כאמור - אין התכנות ריאלית לשחזור פסיקתו. אנחנו ככל הנראה נלחם על כל פיסת אדמה ולנצח ונגשים את השקפתו של ריה"ל. 3 להרחבה - אליעזר שביד, מולדת וארץ יעודה. עם עובד 1979. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון 1- 'כאשר ננתק את מימדי הדת המודרנית ממרכיביה ונחזק את הדימוי (רמב"ם) על חשבון הפולחן (ריה"ל).' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הרצי"ה נפטר בפורים וויקי מציין משהו רלוונטי - 'בהתאם לדרכו, דחף את תלמידיו להקמת יישובים ביהודה ושומרון, ואף השתתף בעלייה של אחד מהם כשהוחלט לפנות את גרעין "אלון מורה" שהתיישב בחווארה (ליד שכם), השתתף הרב צבי יהודה בניסיון למנוע את הפינוי. הרב צבי יהודה פתח את מעילו אל מול החיילים וקרא לעברם "קחו מכונת ירייה ותהרגו אותי", "כמו שלא תוכלו להכריח אותי לאכול חזיר כך לא תפנו אותי מכאן". 2. לא מכיר במפורט את התאולוגיה של הרצי"ה ולפחות בעניין קידוש הארץ וצריך לבדוק מהיכן הוא שואב את השקפתו. אני לא בטוח שהשקפתו היא השקפה חדשנית שאין לה תימוכין בבמקורות התלמודיים או בחכמי ימי הביניים. אני סבור שאולי יש כאן שילוב של ריה"ל והרמב"ם 3. 'אפשר לומר שהתאולוגיה הקוקיסטית, במודע או שלא במודע, חוזרת אל הדת היהודית של ימי המקדש: אם אחרי חורבן בית שני החליפו תפילות את הקרבת הקרבנות, כעת, עם בנייתו של הבית השלישי, מחליפות התנחלויות את התפילות. בניית ההתנחלויות שקולה לעבודת המקדש, שכן כאשר קידש הרצי"ה את הממשלה ואת הצבא, הפכה המדינה לדגם המקדש עצמו. אם ראש הממשלה הוא "מלאך אלוקים" וצבאו קדוש, יתכן והעבודה שהם עושים היא היא מלאכת המקדש. הסבטקסט הקוקיסטי מגלה לנו כי ראש הממשלה הוא הכהן הגדול, חייליו כהנים, והמתנחלים הם הלויים, העוזרים להם במלאכת הקודש. על כן כיבוש האדמה ובניין המדינה הם תפעול בית-המקדש עצמו, וכאשר קיים מקדש, אין בעצם צורך בכל תוצרי שנות הגלות היהודית.' תומר פרסיקו - הראי"ה קוק והרצ"יה קוק – הקץ וסופו - מקור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמר יוצא מהכלל (חוץ משתי הפסקאות האחרונות שמנסות להסיק על העתיד). חבל שדב לא יקרא אותו ויבין שסמוטריץ' מתכוון ברצינות כשהוא אומר שהוא הולך להקים את בית המקדש על חורבות כיפת הסלע. אכן המהפך התאולוגי של הראי"ה והתנועה שהקים הרצי"ה לאורו הם פאזה חדשה לחלוטין ביהדות, שאי אפשר להפריז בעוצמת השינוי שבה. פאזה חדשה של היהדות ושינוי ברמה שחולל רבן יוחנן בן זכאי 1900 שנה קודם. שים לב כמה פעמים מופיעה המלה "קודש" בציטוטי הרצי"ה במאמר בקשר לדברים ארציים לחלוטין. האדמה, הרובים, ראש הממשלה, כולם נטענים קדושה כי הם שותפים לקירוב הגאולה. קבלת האר"י והחסידות נתנו לראי"ה את המסד, בכך שהפכו את היהודי לאחראי על תיקון העולם, וחובבי ציון בנו את הרצפה, בכך שחיברו בין דתיים ומשכילים למען יישוב א"י, אבל הראי"ה בנה בניין תיאולוגי חדש לגמרי על היסודות האלה, והרצי"ה אכלס את הבניין הזה. זו משיחיות ללא כחל ושרק, ודחיקת הקץ ביודעין, אלא שאת תפקיד המשיח מקבלת התנועה כולה, וכל אחד מנערי הגבעות, מלוינגר ועד סמוטריץ', הוא איבר מאיבריו ופועל לקידום הגאולה. יש כאן היפוך מושלם מהיהדות הרבנית של 1500 שנה בגולה, היהדות של שלוש השבועות, וגם היפוך של תפיסת הגאולה שלה- אלהים ישלח את המשיח, והמשיח יקבץ את הגלויות ויקים את בית המקדש. תפקידם של היהודים הוא לקיים מצוות ולהתפלל לאלהים שיקרב את הגאולה. לא! אנחנו במו ידינו נקרב את הגאולה ונקים את בית המקדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
'היהדות התנגדה בכל תוקף להקניית קדושה לחפצים, החל מ"לא תעשה לך פסל וכל תמונה"' [*] > יש זכרונות שרק יודעי חן יכולים להבין, כמו הסצנה ההיא בחופשת קיץ (סרט, 2007) [ויקיפדיה] בה ה'ילד ששב מבית ספרו הביתה שמח וטוב לב עם תמונה של מכשף אפריקני שקיבל מחבר בבית הספר. אימו נבהלת מן האפשרות שהתמונה יכולה לשמש כלי לעבודה זרה, ואביו פוסק שאכן, זוהי עבודה זרה, ומורה לילד להשמיד את התמונה בנוכחותו'1. תיאורים יותר שכיחים הם על אותו 'חסיד קנאי' שגוזר באובססיביות כל סימן המזכיר לו צלב ואפילו אם זה X שנוטה קצת ימינה או שמאלה. כמובן שבכלל גזירה הזאת גם בגדיהם הבודדים של בני משפחתו. או המקרה שבו הילד הולך עם אביו ולפתע הוא יורק לרצפה ומקלל את ימ"ש ואוסר עליו להביט על הצלב של הכנסייה. התמונה - תנוע או לא תנוע - עבודה זרה היא. זהו איסור חמור על הדיבר המפורש: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" 2, הנגזר מהדיבר הקמאי והראשון למונותאיזם : "אנכי יהוה אלהיך....לא-יהיה לך אלֹהים אחרים על-פני". יהדות ספרד לאורך השנים מתקופת הראשונים ועד לאחר הקבלה המיסטית, ביטלה משמעויות קיצוניות אלו הלכה למעשה והתירה את האומנות החזותית, אולם היהדות האשכנזית, לא רק שלא ביטלה תובנות אלו אלא אפילו הלבישה אותן בהלניזם שממנו נאסר כל רצון לאסתטיקה 3 לגוף ודמות - חוזק ועוצמת הגוף - יופי והדר - כי הסגידה לאלים האולימפיים החזקים והעוצמתיים מהווים כפירה ביסודות היהדות לא פחות מהסגידה לעגל הזהב היפה והזוהר. ------------- [*] לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי (שמות כ', ג-ה) 1 המבוך הכפול : זיכרון, זהות ואסתטיקה בקולנוע. עם-עובד עמ' 221-222 2 התלת-מימד הוא הפסל והדו-מימד התמונה. 3 'ימים יבואו, ושוב לא נצטרך להתנצל על אותו פסוק שבגללו היו העכו"ם האמנותיים מגנים אותנו בחוסר זיקה אל היצירה האסתטית: 'לא תעשה לך פסל וכל תמונה ... לא תשתחווה להם ולא תעבדם'. יצר ויצירה -ישעיה רבינוביץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה לי מורה דתי למתמטיקה שהיה מקפיד לכתוב את סימן הפלוס בלי רגל תחתונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייקון > האיקונין [ויקיפדיה] | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך כתבנו כולנו וכך זה הופיע בספרי הלימוד כשהייתי בבית הספר היסודי (בשנים 50-60 למניינם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך זה גם היה אצלי בכיתה ובספרי הלימוד בבית הספר היסודי, סביבות 1980. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לימד בתיכון. הזכרתם לי שכך כתבו ביסודי. ואף אחד לא צעק "הדתה!" על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר את עצמי מספר את האנקדוטה הזאת לחברים אמריקאיים בתקופת הדוקטורט (לפני עשרים שנה, אללי), בתור דוגמה לטרלול דתי שהשתחל למערכת החינוך הישראלית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |